אני מרגישה על סף תהום. לא משהו פיזי, אלא כאילו עוד מעט אני נופלת לדיכאון שאני לא יודעת איך אצא ממנו.
החיים שלי משובשים. גם בדייטים לא הולך לי, כל ההצעות בתקופה האחרונה לא קשורות או לא נראות לי מתאימות, וגם אלא שכן זה נגמר אחרי דייט-שניים-שלושה, והאמת היא שאני רק רוצה בחור אחד שיצאתי איתו מזמן וחתך (לא, אין מה לנסות שוב).
חוץ מזה בעוד תחומים בחיים שלי ממש לא הולך לי. אני תקועה עם העבודה ולא יודעת מה לעשות, ואם בכלל יש אפשרות שזה יפתר בקרוב. יש עוד משהו שמאוד רציתי להתקדם איתו אבל לא ממש הולך לי.
בקיצור מרגישה כאילו הכל קורס לי ואין לי שום מקום מפלט. אפילו חברות טובות לפרוק אין לי, והאנשים שסביבי לא מבינים כמה קשה אפילו שיש לי עבודה סבבה ואני בכלל לא מבוגרת.
אני ממש לא בן אדם חסר כשרונות או עם ערך עצמי נמוך. אני נחשבת לבן אדם די מוצלח שיודע להציב מטרות ריאליות ולהשקיע בהם. תמיד הייתי אופטימית והאמנתי שאני אצליח להגיע אל היעדים שלי. אבל עם הזמן אני רואה שלא הכל אני יכולה. ואל תגידו שזה תלוי בי ובהשקעה שלי, כי יש דברים שלא תלויים בי והסיכוי שאצליח בהם נמוך.
הכי קשה שזה מתמוסס הכל ביחד. גם כשהיה קשה בדייטים התעודדתי מתחומים אחרים שבהם הרגשתי שאני מצליחה בהם והאמנתי שבטוח שבהם אני אתקדם עוד והם אלו שייתנו לי סיפוק. אבל כשזה הכל בבת אחת, אני מאבדת תקווה, ומאבדת את הטעם בחיים.
אף פעם לא הייתי בדיכאון. אני מניחה שגם אם אהיה זה לא יהיה ברמה קשה ואיכשהו אני אצא מזה. אבל אני בכלל לא רוצה להכנס לזה. אני רוצה שוב להאמין בעצמי שאני אגיע רחוק, ושיהיה לי טעם גם בשגרה היומיומית.
לא יודעת מה אני רוצה מעצמי או ממכם, אולי סתם לשמוע אנשים שעברו מצבים דומים ואיך הם יצאו מזה.
