הייתי הולכת על זה

זה די הזדמנות אחרונה.

אבל כן מתייעצת עם רב.

האידיאולוגיה שלי זה שה'שולח בדיוק מה שצריך הוא זן ומפרנס מביצי כינים אז לילד שלך בטוח.

והיום אנחנו חיים ברמה שביא מעבר לכל צורך אז אולי לא תוכלי לקחת אותם ללונה פארק וכאלה  ולא מעדנים או יוגורטים כל היום אפילו בלי קורנפלקס.

לא יקרה להם כלום בעיני הפוך יגדלו ביותר בריאות ויהיו יותר מאושרים.

אם את מוכנה להאמין בה' באמת שיביא לך מה שצריך.

ולהוריד רמת חיים וכמעט לכולנו יש איך בימינו...

הייתי עושה את זה בשמחה 

קצת כאב לי לקרוא מה שכתבת. זה די מזלזל לכתוב ״אל תלכי ללונה-פארק, אל תקני יוגורט כל היום״.

די קשה היום לסגור את החודש כשמחירי הדיור ככ יקרים ומחירי מזון של מוצרים בסיסיים עולה כל הזמן.

את בטח מבינה שהם לא מבזבזים את כל הכסף על בילויים ומותרות אז למה לכתוב ככה?

התכוונתי באופן כללי לתת דוגמאות למה שנקרא הכי סטנדרט היום ולגמרי אפשר לוותר ולחסוך הרבה

סליחה אם זה היה נשמע ככה

מעדנים? לפחות בסביבה שלי זה ממש כמעט יומיומי

טיולים יקרים פחות עם זה אני מסכימה.

בגדים חדשים זה סטנדרט.

אצל הרבה סטים של בגדים זה סטנדרט ןגורם להוצאות הרבה יותר גדולות.

לקנות גם עגלה וגם טיולון והרבה גם אופניים שההןרים מסיעים זה סטנדרט.

גבינות ממגוון סוגים

מנקה

ממש לא אצל כולם וגם אם חלק לא הכל אבל בעיני גם במגזר שלנו יש הרבה מה לחסוך

אם יש במגזר שלנו מי שיכול להרשות לעצמו, שיקנה מיליארד מעדנים ולבריאות.

אבל מי שרושמת שהיא במינוס וכבר הרבה זמן לא מצליחה להתאזן אז כנראה שהיא ספציפית לא קונה מעדנים בלי סוף.

להסיט את הדיון לסטנדרט של המגזר לא עונה על השאלה שלה ולא קשור לדיון לדעתי.

לחם, גבינה, חלב, ברור..

אבל קורנפלקס ומעדנים זה ממש לא סטנדרט והגיוני שהורים לא ירצו להוציא על זה כסף ושלא יהיה להם כסף להרבה קורנפלקס ומעדנים. בעיניי הרבה תלוי באיך מסבירים את זה לילד

אבל אם התכוונת שאין להם כסף לזה גם לא בתיאוריה ושזה לא כסף שחוסכים אותו אז מסכימה איתך שזה מצב בעייתי לחיות בו אם אין לך את ה150 ש"ח האלה בחודש.. לטווח ארוך

אם אין כסף לזה או שבאופן קבוע חוסכים ולא קונים, בעיניי זה להחסיר משהו בסיסי מהילדים.

לחיות על לחם גבינה וחלב באופן קבוע זה חיי עניות.

ברור שלא חיים על לחם וגבינה כפשוטו, אבל כל עוד מספקים לילדים את אבות המזון הבסיסיים בשפע ובשמחה לא צריך יותר מידי מותרות.. ובעיניי ובעיני עוד הרבה זה מותרות

כמו שאני לא מרגישה צורך לספק לילדים שלי מסעדות פעם בחודש

אבל בזה לא

אפשר לגוון באוכל גם אם לא קונים מותרות שיכולות להיות בכיף יותר מ200 שקל בחודש ולהקדיש את זה לדברים אחרים

במיוחד שכמו שכתבת אין בזה ערך תזונתי

וילדים מסתדרים מעולה גם בלי..

אצלנו הילדים אוכלים פצפוצי אורז עם חלב בבוקר בדכ, בעיקר מטעמי בריאות

ומאושרים בינתיים

מידי פעם אוכלים גם מותרות, ברור

אבל לא מרגישה שחוסכת מהם משהו חשוב להתפתחות

ואם אני בוחרת לצמצם במותרות על חשבון דברים אחרים ומתווכת להם את זה הם רק מרוויחים

אבל בגיל מסוים הם יבחינו בהבדל וגם יבקשו.

לא שהייתי קונה אם לא היה לי כסף לזה, כשהיו לי קשיים כלכליים קניתי כפי היכולת.

אם לאורך תקופה ארוכה לא קונים בכלל מותרות נניח במזון, יש הרבה סיכויים שילד יפתח חסך.

כתבתי שמידי פעם חשוב כן לפנק במותרות ואני נותנת להם לפעמים ארטיקים, בשבתות קורנפלקס,

אבל מידי פעם זה לא אומר קורנפלקס ומעדנים כל יום

וגם אנחנו כילדים לא אכלנו המון מותרות למרות שלהורים שלי יש הכנסה מכובדת מאוד, ויצאנו בסדר גמור..

אני חושבת ש200₪ בחודש לא אמורים להיות שיקול ברכישת מזון ואם זה שיקול, משהו לא מספיק נכון במאזן הכלכלי.

לא חושבת שבחיים הכל צריך להיות זמין וכל הזמן. הפוך, ביהדות יש הרבה עניין גם בדברים שלא מושגים.

חסך יכול להתפתח אם יש סביב זה אישו. אם אמא לא תרשה לאכול קורנפלקס גם אצל סבא וסבתא הילדים יתחילו לחפש את זה בצורה מוגזמת.

בשבת דגני בוקר ובראש חודש מעדנים...

לא יודעת מה היה קורה אם אף פעם לא הייתי קונה...

אבל נראה לי שאפשר לגדול בבריאות נפשית גם במקרה כזה.

בעלי גדל בבית כזה... לא רואה עליו חסכים משמעותיים.

נכון @בארץ אהבתי?

מקווה שזה בסדר שתייגתי

עניתי על השאלה שלך בפירוט, אבל אז הרגשתי שזה לא באמת מה שאני רוצה לענות על השאלה הזו.

כי למעשה אני מרגישה שהדיון הזה קצת לא ברור לי. הוא התחיל מזה שמישהי כתבה שבעיניה קורנפלקס ומעדנים כל יום זה מותרות שאפשר לוותר עליהם אם רוצים לצמצם כלכלית, אחר כך התחיל דיון אם זה בכלל מהווה סטנדרט או שיש חברות שבהן זה בכלל לא מצופה שיהיה בבית באופן קבוע, ועכשיו השאלה היא אם לגדול בבית שאין בו קורנפלקס ומעדנים זמינים באופן תמידי גורם לחסך?

נראה לי שאנחנו באות מעולמות שונים, רקעים שונים, ויש עוד כל כך הרבה משתנים בכל בית, שהדיון הזה קצת מיותר...

(ובכל זאת - באופן אישי אני לא חושבת שלגדול בבית בלי קורנפלקס ומעדנים גורם לחסך. אצל ההורים שלי הסיבה שנמנעו היתה בכלל בריאותית, ובכלל לא כלכלית. וגם אצלי בבית אין קורנפלקס בכלל, ומעדנים קונים רק לכבוד החגים, אבל יש הרבה פינוקים אחרים, וזה אכן חוסך לי כסף אבל זה ממש לא הסיבה להתנהלות הזו).

אפשר לבחור לצמצם בעלויות של אוכל כזה ולשדר את זה לילדים מתוך בריאות נפשית וחוסן. וככה לא מצטבר חסך.

אם יורשה לי להוסיף, לילדים שלנו כנראה יהיה חסך כלשהו.

ככה זה אנשים.

כשמתבגרים, חלק מתהליך ההתבגרות זה גם לראות מה ההורים שלנו עשו "לא טוב".

בתור הורים אנחנו ננסה לתת לילדים שלנו טת הטוב ביותר ואת הסביבה הבטוחה ביותר, ובסוף דווקא איפה שנחשוב שנהגנו כמו שצריך הם יפתיעו ויגידו "אבל למה ככה" או "זה שעשיתם כך וכך גרם לי ל...".

כי פעולות שונות משפיעות על ילדים בדרכים שונות, ולא תמיד בדיוק כמו שאנחנו רוצים.

אז אפשר לכוון לטוב, תמיד צריך לשפר ולהשתדל.

מכאן ועד לקבוע שלחסוך מילדים מאכל כזה או אחר יקבע את גורלם... נראה לי זה קצת מרחיק לכת.

פשוט כי זה יכול כן, וזה יכול לא. ולא תמיד זה בכלל תלוי בנו.

@oo

אני לא מנסה למנוע מהילדים חסך, אלא לפעול נכון כפי שאני חושבת, ולא להכניס שיקול כספי ברכישת מוצרי מזון הביתה (בעבר כן הפעלתי שיקול כספי בגלל מצב כלכלי ופעלתי לשנות אותו כי זה היה נראה לי לא הגיוני)

לאחד יהיה חסך בחום ואהבה שלא קיבל מספיק,

לאחד שלא היו לו אחים/ לאחד שהיו לו יותר מדי אחים, לאחד חסך כלכלי.

זה העולם.

איך אומרים "לכל אחד יש בסוף מה לספר לפסיכולוג"

אני זוכרת כשהייתי קופאית הייתי רואה עגלות של משפחות מרובות ילדים "חסכוניות" עגלה מפוצצצת אבל הקנייה עולה 500 שח כי יש הרבה יותר מוצרי יסוד,

ועגלה של משפחה קטנה ויותר עם רף גבוה, נהרבה יותר ריקה ועולה 1500

וזה ממש הגניב אותי!

כמה מעדנים וחטיפים ודגנים וכו מוסיפים מחיר....

וחוץ מההיבט הכלכלי זה ממש שדר של ההורים. אני גם גדלתי ככה וגם מגדלת את ילדי ככה ושמחים ומאושרים...
מעדנים זה ממש רק חול המועד וכזה קורנפלקס קצת יותר אבל לא על בסיס קבוע בכלל!!

וב"ה הקניות סופר שלנו יוצאות מאד זולות נראה לי גם בזכות זה

חוץ מהעניין הכלכלי שהוא סופר משמעותי, והעניין הבריאותי של מה הילדים אוכלים, יש גם את העניין של חינוך לתזונה. הרבה לפני שאני מלמדת את הילדים מה כדאי לאכול ומה לא, הם לומדים מהו אוכל כשהם עוזרים לי לפרוק שקיות מהסופר.

האם אוכל זה בעיקר מזון גולמי (ירקות ופירות, קטניות, דגנים, ביצים, מוצרי חלב ובשר בסיסיים)? או שאוכל זה בעיקר מוצרים מוכנים לאכילה באריזות צבעוניות?

וזה עוד בלי להתייחס לשאלת הפותחת, אם עדיף לילד להיוולד, או לקבל אח לכל החיים, מאשר לקבל מזון בסטנדרט חברתי יותר גבוה (ובריאותי יותר נמוך...).

ולאף אחד מהם אין חסך היום, לא בתור הורים ולא כנערים ומתבגרים

יש הרבה מאוד מה להעניק לילדים-

אהבה, חום, תשומת לב, הקשבה, משחקים, זמן איכות, טיולים, השקעה בתחביבים וגם אוכל... זה לא הפרמטר היחידי בחיים וכשילד מבין שחיים ממה שיש ולא מגזימים הוא שמח בחלקו

אני באופן כללי חושבת שהיום מגדלים ילדים עטופים בצמר גפן.

לא פחדתי אף פעם שיפתחו חסך שקשור לזה.

אולי זאת דעתי כי באתי מארץ ובית שידע מחסור, אבל אמא שלי נתנה לי כל כך הרבה חינוך טוב, חום, אהבה, חינכה אותי להיות חזקה, לשמוח בחלקי, לקחת אחריות ולא לחיות בהאשמות, לימדה אותי לקחת את החיים בהומור...זוכרת שבתור ילדה רציתי דברים שלא קיבלתי, אבל זה לא מעלה אצלי שום עצב או חסך, להיפך הרבה אהבה והערכה להורים שהשתדלו מאוד, אבל המצב במדינה שבאתי ממנה היה עגום ואחרי זה גם היינו עולים חדשים.  

אבל אוכלים מעט יותר כי זה משביע

בכל מקרה אני חא משווה את זה לקורנפלקס מהפן הכלכלי אלא מהפן הבריאותי שהוא חשוב לי יותר

ואת קונה במחיר טוב.

פעם הייתי קונה שקית גדולה ב7 ש"ח היום אני רואה רק ב18 ש"ח.

האמת שעכשיו כשבעלי חזר למילואים אין את זה בבוקר כי אני ממהרת😅אוכלים פרי או מאפינס שיבולת שועל מהמקפיא

כי אני מעיפה אותם מהבית

בעיני עדיף אמא שנמצאת הרבה עם הילדים מעניקה בטחון חום ואהבה.

והיא עצמה שמחה ומאושרת ולא רודפת אחרי עצמה ונותנת את כל כןחותיה בעבודה ואז לילדים שלה אין לה סבלנות.

מאשר קורנפלקס ומעדן או דברים אחרים שמושפעים מכך.

נכון יש כאלה שמסוגלות להכל מעריצה.

אבל אני לא.

אם נחזור לנושא השרשור, אם אין כסף למוצרים די בסיסיים, כדאי קודם כל לדאוג לזה, כי ילד נוסף זה עליות נוספות.

כנל חטיפים, בשר בקר, בשר טחון, קוטג, גבינה צהובה, גבינה מלוחה ועוד ועוד...

אפשר להסתדר בלי והכל טוב. אנחנו חיים ככה

גם בעלי

אבל.. הילדים בכלל לא אוהבים🤭

קניתי כבר כמה פעמים קרונפלקסים בטעמים וסוגים שונים, וזה לא זה..

גם על מעדנים הם וויתרו

גבינה צהובה מסווגת פה כ'רעל' והם מבקשים לעתים רחוקות

חטיפים יש פה גם, אבל זה לא עניין יומיומי בכלל. אולי פעם בשבוע, והם בכלל רוצים פופקורן שאני לא מרשה כי אני מפחדת..

ויש בבית הרבה שיח על אוכל בריא

הדבר היחיד שאולי אוכלים פה ממה שכתבת זה גבינת שמנת וגם לא בתדירות גבוהה. גם ממרח שוקולד.

כך שזה לא רק עניין של כסף ויכולת. אפשר לשווק את זה שלא קונים כחלק משיח בריא בבית.

אני קניתי כי ביקשו, וזה לא שב"ה אין לי יכולת, אבל מרוב שיח על בריאות ירד להם החשק והם מעדיפים ב"ה דברים אחרים

מבחינת הילדים שלי להכין עוגיות זה כיף גדול, ומעולה שכך

אני מרשה ממתקים וקונה, וגם מכינים, אבל חשוב לי להקנות הרגלי אכילה נכונים ושידעו שממתקים וחטיפים וכו הם לא אוכל מזין. בלי קשר לכסף, פשוט כי זה משהו שכולם אוכלים ולא בתדירות בריאה. אז יש, אבל לא חייב לאכול.

במקומך הייתי הולכת לייעוץ כלכלי לראות מה אפשר לעשות על מנת לשפר את מאזן ההוצאות וההכנסות בחודשים הקרובים.

אם תראו שאתם עולים על הגל והעניינים מתחילים להסתדר- להפסיק למנוע. מאמינה שכמה חודשים לא ישנו בצורה דרסטית את מצב הפוריות שבמילא לא בשיא בגיל הזה..

אני חושבת שצריך גם להיות ריאליים ולחשוב פרקטי ולא רק לסמוך על ה' בלי לעשות שום השתדלות מצידכם.

וכן, זה קצת לא אחראי לדעתי להביא ילד אם אין מאיפה לכלכל אותו.

א. כל ילד מביא את הברכה שלו

ב. תפנו במקביל לפעמונים או יועץ לכלכלת המשפחה

ג. אפשר להיעזר ביד 2 לציוד ללידה וכו..

עד שהמצב יתייצב אפשר להפחית בפינוקים והוצאות.

כל זה רלוונטי כאמור בגלל הגיל אבל אני הייתי מנסה

בהצלחה רבה! 

דברים בסיסיים כמו קניות במכולת ותרופות בקופה

אז לדעתי זה לא שיקול על הבאת ילד לעולם..

רואים פה את החלוקה בין הקטע המאמין בברכה שהילד מביא איתו

לבין אלה שלא

ממש מעניין אותי באמת מה מקום האמונה במקום הזה

כי מצד אחד כל ילד וסלו בידו

מצד שני - איך????

לא יודעת מה לומר

אין לי דיעה מגובשת בעניין

מבינה את הרצון לא להפסיד כי את כבר בת 41

מבינה מנגד את החשש - אין מה לומר לידה זה דבר יקר.

נשאר לי רק לאחל הצלחה בתהיות 🩵

זה הסיפור

שמאמינים באמת רואים את זה בחוש.

ויש לי סיפורים חדשים כל יום!

ואני לא אומרץ עדיין אנחנו לא חיים כמו כל העולם אבל שמחים ומאושרים ומסתפקים במה שיש לנו.

ומה שצריך אז קונים בלי להתלבט אבל בודקים שזה צורך ולא מעבר לכך, זה במצבנו שבחרנו להוריד משרה שהכבידה עלינו אבל בכל מצב כלכלי עם אמונה אפשר להגדיל ופשוט לחיות עם ה'.

כל כך רגוע לחיות בידיים שלו אין לך מושג

כי אם נגיד ממש ממש האמנת והגעת רגועה ובטוחה וסומכת על ה',

ולא הלך הפעם. מותר לה' להגיד 'לא'.

ואז מה?

מאיפה את משלמת על תרופות ובדיקות בהריון? גם המינימליות במצטבר זה כמה מאות שקלים.

ברית אולי- אז תשלום למוהל וסעודה מינימלית כלשהי.

מסכימה שאת שאר החפצים והביגוד אפשר לקחת יד2/מסירה ולא לשלם.

מטרנה, טיטולים, מגבונים זה סיפור יקרררר.

ואת לא יכולה להגיד לתינוק- אל תעשה בטיטול כי אין לי אחר להחליף לך, או לא לתת מטרנה כי אין מאיפה לשלם עליה.

וכו' וכו'

אני מדברת על לעשות השתדלות. לעבוד . לעקוב אחרי הוצאות והכנסות.

אבל לא להשתגע.

העולם היום פשוט משתגע. גם בהוצאות גם בהכנסות וגם באיך להביא אותם.

וגם אם המידת השתדלות שלך גבוהה ואתה מאמין יש בזה הרבה יותר ברכה רק שזה יותר קשה לזכור את זה בשפע.

זה יותר עניין של ברכה במה שקיים מאשר כמה מכניסים.

יכולה לספר לך באופן אישי שראינו שעושים השתדלות מוגזמת ןהגיעו רווחים פי עשר ממה שאנחנו בדכ פתאום היו הוצאות לא צפויות ויקרות שלקחו את הכל.

אז אני בוחרת להסתכל על זה בצורה שזה מראה לי שזה לא מה שה' רצה ממני ויש מי שתסתכל ותגיד נס שבדיוק ה' כיוון אותי לעבוד יותר וככה יש מאיפה לשלם את זה.

לאלו וגם לאלו יש סימוכים אצל גסולי ההשקפה והאמןנה.

כל אחד בוחר את הדרך שלו לעבוד את ה'.

סיפרתי את שלי

אז הוא צריך דחוף לראות מה אפשר לעשות כדי לחיות קצת יותר ברווח, וזה עוד לפני שהוא חושב בכלל על עוד ילד

כי זה אומר שגם במצב הנוכחי אם הוא צריך פתאום הוצאה לא צפויה אז הלך עליו ולא טוב לחיות כך. אני מודעת שלפעמים אין ברירה.

אבל נניח וזה לא המצב, יש כסף ביום יום למה שצריך אז לחשוש מההוצאות על טיטולים וכו' בעיני זה חוסר אמונה בסיסי.

ולגבי ההריון, הרוב היום מסובסד

וגם הילד, עם יש עוד ילדים בבית כבר אז ההוצאות לא משנות בצורה דרסטית.

אז קופסת קורנפלקס תתחלק בין 5 ילדים במקום 4. 

לא כזה הוצאה דרמטית.

מטרנה באמת יקר חח אני לרוב הנקתי רק תקופה קצרה השתמשתי במטרנה

אבל זה עדיין סדר גודל של כמה מאות בחודש לא אלפים

בני 10 ומטה ויד2 זה הספק הכמעט יחידי שלי לבגדים וציוד כללי בשבילם.

ובלי קשר, כמה רחוק את חושבת שצריך להיערך כלכלית?

אם יש משפחה שנמצאת במצב כלכלי סביר או אפילו טוב - האם מותר להם להביא עוד ילד או שהם צריכים להיערך לתרחיש של אובדן כושר עבודה של אחד או שני ההורים, מחלה או נכות זמנית או קבועה של מי מבני המשפחה חלילה, או כל מיני קטסטרופות אחרות שעלולות להתרחש בשנים הבאות?

ע״י ביטוח חיים. כמובן שמי שמתקשה לקנות דברים בסיסיים, אז אולי זה לא הדבר הכי בוער. אבל כשאיפה, זה נראה לי משהו חשוב לטפל בו.

גילוי נאות - רק לאחרונה ממש טיפלנו בזה, אחרי שקיבלנו הסבר מפורט מיועץ פיננסי. באנו להתייעץ לגבי השקעות וכו׳ וזה הדבר הראשון שהוא אמר לנו לעשות. בעיקר בתקופה כזאת, אישית זה מרגיע מאד לחשוב שאם ח״ו יקרה משהו לאחד מאיתנו, תהיה רשת ביטחון כזה.

(מודעת שזה תת-נושא לשרשור אבל כותבת בכל זאת).

לפותחת, @קדם יקרה, אם המצב סביר עדיין (פער קטן בין הכנסות להוצאות, חובות ממש קטנים שאפשר לסגור אם תתאמצו מאד) הייתי מנסה ״למקבל״. יעוץ כלכלי דחוף ולנסות להיכנס להריון. (אנחנו היינו בפעמונים והם עזרו לנו מאד, חינם לגמרי. היינו בלי חובות אבל היינו זקוקים להכוונה כדי לשפר הרבה דברים). אבל אם מדובר במצב מורכב (חובות יותר גדולים וכו׳, פער גדול במאזן הכלכלי וכו׳) נראה לי ממש מסוכן להיכנס לעוד הריון על כל המשתמע מזה - חולשה של הריון, כל מיני דברים שיכולים לקרוא תוך כדי, לידה, תקופה שלאחר מכן… זה תקופה שגם ככה לפעמים נאלצים לעבוד פחות, לאורך זמן יחסית, אז זה עלול מאד לסכן משפחה שכבר בקצה.

ותפילות! בנוסף להשתדלות המעשית. תפילות מסוגלות… 🙏🏻

חיבוק על ההתמודדות החלטות טובות!!❤️

ואז ההוצאות על לימודים גדלות. נעליים א"א לקנות ביד 2. אצת בנים זה תחילת גיל ההתבגרות וכמויות האוכל עולות בהתאם.

מה עם משקפיים/שיניים/שיעורים פרטיים אם צריך/פרא רפואי? מה עם תנועת נוער, משהו מתקלקל בבית/מכשיר חשמלי שצריך לתקן/להחליף? רכב?

מובן שא"א לתכנן עד הסוף אבל מי שפותחת ואומרת שכבר היום ההוצאות גבוהות מההכנסות לא מובן לי איך שולחים להעמיס עוד על המערכת?

חיתולים-מגבונים- מטרנה זה כסף קטן לעומת ההוצאות בהמשך

מגיל מסוים הילדים מודעים למצב הכלכלי, כשהמצב מטריד/ לא מאפשר לקנות דברים שהם זקוקים להם, הם נפגעים ומתקשים להתמודד, הרבה יותר ממבוגרים.

חסר כלכלי לרוב משפיע לטווח ארוך ומקשה על הילד להתנהל נכון כלכלית כמבוגר.

זה ממש דרך חיים. קשה להסביר את זה במילים.

אצלנו לפחות אני לוקחת הכל למסירה, יש הוצאה של טיטולים וכו אבל לא קונה בגדים עגלה שידה מיטה וכו....

לא חייב להיות כזה אירוע יקר.

ולפותחת- בעיניי ברור שללכת על זה. (אא"כ המצב ממש של אין כסף לקנות לחם)... 

ה' שולח

ואין הרבה זמן..

לא מכירה אנשים שהתחרטו על ילד שנולד

ההמשך של מעון וכו כן, מאוד..

אני אישית מאמינה שילד מביא את הברכה שלו, והייתי הולכת על זה. 

אבל אצלנו לפחות אני לא רואה את זה כזה ישיר בכל אחד שמצטרף את ההוצאות עולות.. יש תקופות שהייתי לפני לידה והיו יותר מאתגרות והפוך... לא דווקא בהלימה להגדלת המשפחה...

רק בשרשור הזה היה ממש בולט ההבדל

וזה הכניס לתהיות

וגם עם אמונה , לא יודעת

יש לי קרוב משפחה שקשה לו מאוד כלכלית

והוא מביא ילד כל שנה

הם לבושים סחבות כי באמת אין להם

האבא עובד בעשר עבודות

האם למשפחה כזאת גם נכון להביא עוד ועוד ועוד?

כל חצי שנה אני רואה אותה שוב עם בטן של תשיעי..

זה מאוד מורכב כל העניין. 

כולנו מנסים להירתם לעזרה

לנסות לסייע ככל הניתן

משפחה מוכרת גם ברווחה

אבל לא יודעת - מורכב ממש.  

ואם הלכתית הם לא רוצים - יש פה בעיה, זה בטוח.

אבל לבוא ולומר תביאו ילדים ואל תראו בעיניים - לי בתור קרובת משפחה קשה לראות את זה

כאילו, לא יודעת

קשה לי.

רק אומרת שזה נשמע משהו עמוק יותר הקרובי משפחה שלך, ולא זוג רגיל שיולד בצפיפות...

תוסיפי לזה עדים לבדיקות

בייביסיטר לפעמים

פינוקים שלפעמים הבעל קונה

חומרים להסרת לק ואיפור

וגם לרוב משתמשים בפדים או טמפונים, לא בשניהם. לפחות ברוב הימים..

נורופן ומקלחות מרובות זה עניין אישי שלא נצרך אצל כולן.

החישוב צריך להיות

פדים/טמפונים + עדי בדיקה + מקווה

אבל באמת מצחיק החישובים

ותכלס העניין של הזוג בסיפור פה זה הריון ולא מניעה/מחזור.

10₪ בעליאקספרק עושה את העבודה לכמה שנים.

ולטבול בים

אם נוסעים באוטו - משלמים דלק

ואם נוסעים בתחב"צ - זה יותר זמן תשלום לבייביסיטר

וללכת ברגל.

ואפשר גם בטרמפים כמובן.

אבל איכות חיים גם חשובה

ויש השפעה חברתית בעיקר

גם לחיים חסכוניים כאלה יש מחיר עבור מי שלא רוצה בהם. בסוף אפשר לחסוך כסף בהרבה דברים, השאלה היא כמה מוכנים לזה. לא כל אחד מוכן

ובאמת הופתעתי לגלות שהם קיבלו מאחרים, כי באמת לא נראה שהיה חסר להם משהו

מארגנים אירועים ולא חוסכים בלבוש הולם ואיפור,  תמיד מתוקתקים ונראים טוב..

ובלי עין הרע אני אפילו לא יודעת כמה יש להם , והם קרובי משפחה  ..

ושני ההורים עובדים כל הזמן בכמה תחומים..

ועדיין רואים את הברכה בבית, ברוך ה' הילדים עובדים בעבודות טובות, מצליחים בשידוכים, כמה כבר התחתנו וזכו בבית משלהם במחיר למשתכן

אבל הברכה האמתית זה לראות אותם, את הכמות המהממת והמבורכת הזו באירועים כשהם מצטלמים תמונה משפחתית, משפחה מרובת ילדים זה הדבר הכי מהמם ומחמם את הלב.

גם איפשהו זה חסכוני

הילדים גדלים ביחד, אולי אפשר לוותר על מעון עד גיל 3 כי יש להם חברה , וגם לא צריך קייטנה בחופשים כי יש להם אחד את השני.. מעסיקים אחד את השני ...

משפחה מאוחדת וגדולה..

אולי זו רק פנטזיה שלי כי אני לא מכירה את זה מקרוב, אבל זה באמת מרגיש מושלם..

נשמע שיש שם עוד בעיות....

ציינתי שיש בעיות נוספות.

אבל הכלכלי משפיע מאוד על כולם.

אי אפשר לצפות צבנאדם שלא הולך לו בחיים ואין לו מאיפה לשלם את הלחם של מחר - להיות בלי בעיות בחיים

הסיםור שלהם מורכב, לחלוטין

הוא מביא עוד ילדים כי מבחינתו קושי כלכלי זו לא סיבה להפסקה

האם אני מסכימה עם זה? קשה לי להסכים עם זה

בנוגע לשרשור, לא יודעת אם אפשר פשוט לבוא ולקבוע כן תביאו..

יש פה באמת שיקול

זה לא העניין של להוסיף.עוד תפוח אדמה למרק או עוד כוס קורנפלקס בבוקר

זה הרבה מעבר.. 

שהם מביאים עוד ילדים למרות בעיות אחרות שנשמעות פה (לא רוצה סתם לאבחן בעיות בלי להכיר חח)

מאשר שהם מביאים עוד ילד למרות מצב כלכלי דחוק....

אני מכירה הרבה אנשים שמביאים הרבה ילדים עם מצב כלכלי דחוק אבל מלא יציבות בבית ולא כואב הלב הם לא מסכנים... הם שמחים ומאושרים.

וזה חריג אני מסכימה.

ויש הבדל בין מישהי בת 41 שרוצה להספיק עוד אחד ונשמע שהיא מאוד מודעת למצבה המשפחתי.. 

וחושבת שצריך איזשהו איזון הוצאות הכנסות ולראות שיש כסך לעוד ילד לפני שחושבים על זה

לא שיגדל עפ מלא תפנוקים.. אבל שלא יהיה צריך לסמוך על אחרים ושיהיה לו ילדות טובה ובריאה 

איך את מסבירה "שלוחי מצווה לא ניזוקים"

וחיילים מתים?

יש הרבה אמירות יפות.

אמונה באה עם השתדלות ולא במקום. וגם עם הכרה ש: "ה' לא עובד אצלנו".

כלומר, זה שאנחנו עושים מעשה נכון לא אומר שה' יגמול לנו טובה על זה כמו שאנחנו מבינים ולכן ההשתדלות שלנו היא להתכונן למצב שלא נראה איך ה' פרגן לנו ביכולת כלכלית בלתי מוסברת.

כשאנחנו עושים את ההשתדלות שלנו אנחנו מתפללים ומקווים שתהיה לנו סיעתא דשמיא. אנחנו מבינים שלא הכל בידיים שלנו אבל אבוקדו לנו להתנער מאחריות בגלל זה.

זה נקרא השתדלות וביטחון.

זה לא אומר שמי שמשתמש בכלים שכליים בקבלת החלטות יש לו פגם באמונה.

דרך חיים בהחלט נגזרת מהשקפת עולם.

כן אומרת שבתור צופה מהצד קשה לי לראות את זה. נקודה.

זה עניין עובדתי שקיים

האם כן יש קשר או לא

זה עניין אחר

בפועל יש פה ילדים שהגיעו לעולם לבית מורכב עם קושי כלכלי עצום

וזה מורכב. 

לא שאלות שיש עליהן תשובות

בשביל זה.

יכולת כלכלית משפיעה מאוד על המצב הנפשי ויכולה להשפיע על המצב הזוגי.

אם יש ילדים (בעיקר מתבגרים)

צריך לראות מה המצב הנפשי שלהם ואם הם בסדר עם המצב הכלכלי וההשלכות שלו.

צריך לבחון את המצב ולראות כל מקרה לגופו..

לא דומה משפחה עם 7 ילדים שרוצים את ה8 והילדים סובלים (וזה לגמרי סובייקטיבי מנקודת ראות של הילדים)

למצב של משפחה עם ילד אחד שרוצים את השני והילד לא מרגיש שיש לחץ כלכלי ושני ההורים בנויים נפשית להתמודד עם כמה אתגרים במקביל בשנים הקרובות.

זה באמת מבחן האמונה

פרו ורבו זו המצווה שלנו ורצון ה',

גם אם יש 10 ילדים- מצווה כפולה להביא עוד ולהגדיל את העם היהודי, כל עוד אפשר נפשית ובריאותית

יש לי שני סיפורים לגבי זה

סיפור אחד עלינו, נקלטנו בילד השני בהפתעה לגמרי , ושנינו היינו סטודנטים ולא הבנו איך נשרוד.

ועד היום אנחנו מסתכלים לאחור ובאמת לא מבינים איך שרדנו.. לא יודעת לשים את האצבע מה עשינו או נמנענו, אבל לא זכור לי שהיה חסר לנו משהו ברוך ה'..

סיפור נוסף של חברה,

ברוך ה' יש לה לא מעט ילדים, והיא מספרת שכל פעם אחרי הלידה- בעלה קיבל העלאה במשכורת של 1000 שח..

הכי מדהים ומחזק בעולם. זה פשוט מגיע!

מפחיד לסמוך על הנס, באמת, אבל זה המבחן שלנו כל הזמן, לא רק בילודה, להאמין שה' יסדר הכל בע"ה בצורה הכי טובה ובהשגחה עליונה.

פתאום לקבל החזר מביטוח לאומי או העלאה במשכורת או לקבל מענק עבודה או החזר מס, או לזכות בלוטו או למצוא כסף ברצפה , ואפילו שקרוב משפחה ימסור רהיטים/בגדים שיחסכו לכם הוצאה נוספת..

בקיצור, לה' יש הרבה דרכים לדאוג לכם בעזרת ה' , רק צריך אמונה💞

3 לידות, כל ילד הביא איתו את הברכה ב״ה

העלאה בשכר, מענק פתאומי…

ממש רואים במוחש ומצווה לפרסם בעיני

השתפר מקצה לקצה בהרבה שנות מניעה.

תלוי איך רוצים להסתכל, אין באמת קשר לוגי בין שיפור כלכלי לילודה, לרוב זה קשר הפוך כי הרבה פעמים ילודה מפריעה לשיפור המצב הכלכלי, גם מבחינת ההכנסות וגם מבחינת ההוצאות.

בעיניי כשרוצים לעודד ילודה, מקשרים בין 2 דברים שאינם קשורים באמת.

סה״כ אומרים שזה לא צריך להיות סיבה לא להביא.

אף אחד לא מביא ילד כדי שיהיה לו יותר כסף 😅

׳כל ילד הביא איתו את הברכה ב״ה

העלאה בשכר, מענק פתאומי׳

כאילו שהעלאה או מענק יכולים להיות קשורים לילודה.

לומר שזו לא סיבה, למרות שזו סיבה משמעותית.

אלו 2 דרכים לעודד ילודה

הגיע גם הכסף שהוא צריך ולא היה חסר לו כלום.

זה לא אומר שהם נהיו יותר עשירים, כי הכסף הולך להוצאות של הילד

כך שזה לא אמור לעודד ילודה

אבל שזה לא יהיה סיבה למנוע את הבאתו.

לפעמים אפילו הכוונה שפתאום רואים שאפשר להסתדר בדיוק עם אותו מצב כלכלי ועוד ילד. וזה בלי לגדל ילד עם חסכים ומסכנות. למשל אולי כי ככה יש יותר הנחה במעון וכד'

לא שאני מסכימה לגמרי עם הגישה הזאת

כי אני לא חושבת שמותר לנו להיות "עיוורים" ולסמוך על הנס

אבל אם יש רמת חיים סבירה ולא חיים על השקל, אין סיבה למנוע מלהביא ילד לעולם בגלל סיבה כלכלית.

זו אמונה

ובאמונה אי אפשר לשכנע..

את לא תצליחי לשכנע אותי ואני לא אותך.

נסכים שלא להסכים. 

שגודל הסתירה בין אמונה והגיון הוא כגודל הסתירה בין הביטחון להשתדלות שלנו, וזה מאוד אישי לכל אחת 

נניח בנושא אי כניסה להריון כשרוצים, ה׳בטחון׳ שיגיע כשאלוקים ירצה, פחות מקובל, ודי מהר הולכים על בדיקות/ כדורים כדי לזרז את הענינים.

זה לא ממש אישי ולא ענין של בטחון אלא ענין של מקובלות חברתית.

את אף פעם לא יודעת איזו השתדלות נצרכת מכל אחת כדי להיוושע

ניתנת להוכחה.

גם על עובדות של ממש, יש דיונים על אמינותם.

אבל אם יש סתירה של ממש ועדין מאמינים, אפשר להיכנס למדרון חלקלק ועלולים להיפגע משרלטנים, שמנצלים תמימות של אנשים שאינם בודקים במה הם מאמינים.

גם לאמונות שנויות במחלוקת יכול להימצא הסבר הגיוני, אם הוא לא קיים, כנראה זו אמונה שקרית.

שחז"ל אמרו אמת לאמיתה. ואם ילד נולד כשמזונותיו קצובים לו אז הוא לא גורע כלום.

אגב, אם על ילד נגזר לגדול בבית עשיר- ההורים יתעשרו רק בגללו. (ולא להיפך) ואת זה שמעתי מגדולים.

ובעיניים שלי ראיתי ניסים גמורים. אני לא רוצה לפרט כי לא רוצה שיזהו. אבל ניסים, שאתה רואה שלכל ילד יש ברכה, והשפע לא תלוי בכלום.

ברמה של אלפי שקלים בחודש שנכנסו לנו במפתיע ונגד כל היגיון לחשבון מידי חודש בחודשו למשך שנים בלי שעבדנו בשבילם לשנייה ובלי שנזקקנו לעזרת אחרים.

ופתאום קיבלנו מס הכנסה שלילי של 7 אלף

ממש לא ציפנו..

והחלד שלי יצא גם ממש גבוה

גם הרבה יותר משחשבתי -לא עבדתי כמעט

החל מחודש שישי..

תודה רבה לך ה'😊

אבל בהשגחה פרטית את מאמינה?

אז כן, הכסף הלא צפוי ולא מתוכנן נכנס בדיוק כשהיו צריכים והפעם זה בהקשר לילודה.

למה קשה לך לקבל את זה?

גם ב״ה כשקנינו דירה והיינו צריכים להצטמצם לכמה חודשים שוב נכנס סכום לא צפוי אז מעודד לקנות דירות??

פשוט מעודד אמונה וביטחון

ולא אנחנו ממש לא חיים מעל הפופיק וסומכים על ניסים.

אבל כן רואים איך הקב״ה שולח לנו כל דבר בזמנו.

ונמצטרפת לאלה שאמרו שמגיע ברכה עם הילדים

גם אני רןאה את זה בחוש

הוא נכנס באופן קבוע למי שזכאי, אין פה שום השגחה פרטית.

על אותו משקל, גם זריחת השמש בבוקר יכולה להתפרש כהשגחה פרטית.

לא לכולם השכר עולה, וזה מדהים לראות את התזמון.. העלאה בשכר סביב לידה כל פעם זה ממש השגחה פרטית.
אנשים שלא ידעו איך יסתדרו ופתאום סביב הלידה השכר עולה זה לא רציונלי, זה שפע מה

חבל יש לך הזדמנות לראות את ה' בעולם.

לראות את החיות שלך בכל רגע ורגע ממנו לראות את חידוז הבריאה את הדאגה לכל ייצור.

גם את יציאת מצרים וקריעת ים סוף יש כאלה שמסבירים מדעית.

זה פשוט פספוס זה הבסיס של היהדות.

אני לא יודעת מי את כותבת לך מתוך הבנה שאת דתיה

זה נשמע כמו ייבוש אחרי ייבוש.

האמת היא שכל דבר בעולם אפשר להסביר גם בדרך הטבע. הכל כולל הכל.

כולל לידת תינוק

כולל השבעה באוקטובר

כולל פריחת פרח

כולל זריחת השמש וכו' וכו

כסף הוא אחד הדברים הנחותים שבהם.

יש מי שבוחר לראות בכל אלו טבע גמור. מהו העובר? אוסף של חלבונים שמתפצל ומתפצל וכו' וכו'.

ויש מי שבוחר לראות בזה נס.

זה לא כשל לוגי לראות בזה נס. זו פשוט דרך חיים!

למה את מזלזלת בדרך הזו?

מפליא שיש כ״כ הרבה שצורם להן לקרוא משהו פשוט והגיוני, רק בגלל שהוא סותר ׳נס׳ שמישהי כתבה, גם בסיפורי ניסים אפשר לטעות, היא פשוט כתבה משהו שלא יכול להיות נכון.

בעצם לא כזה מפליא, זה טבע העולם, סוג של עדריות, אומרים משהו מקובל (נכון או לא) וכולם מהנהנים לאישור.

שתמיד היה נכנס לי המס הכנסה שלילי בזמן ובלי שאגיש בקשה וכו.... מבחינתי זה לגמרי נס חבל שלי זה לא קרה בנתיים

בעז''ה בקרוב

וכן גם לי בדיוק סביב הלידות היו העלאות במשכורת/סכומי כסף שנכנסו פתאום

גם אם אני יודעת שהכסף יבוא אבל זה נדחה ונדחה

כשזה בא סוף סוף בדיוק בזמן שיש הרבה הוצאות זה משמח ועוזר ונס

תודה לה'

אנחנו לא בדור של יציאת מצרים שראו במוחש ניסים מעל לדרך הטבע.

ולכן בדור שלנו הניסים מתחבאים מאחורי דברים טבעיים שהיו כביכול "אמורים" לקרות בכל מקרה.

וזאת בחירה שלנו אם לראות את יד ד' בכל דבר או לראות בזה משהו טבעי.

אני מאוד מתחברת לתחושה של מישהי שילדה והיתה נורא מוטרדת מאיך תממן את הברית והוצאות הלידה

ופתאום מקבלת החזר של מס הכנסה שלילי שהגישה לפני 3 חודשים ושכחה מזה בכלל.

אני גם הייתי רואה פה את יד ד' והשגחה פרטית.

אגב, גם משכורת זו השגחה פרטית. גם לקום בבוקר זה השגחה פרטית.

לגדל את הילדים, להכין ארוחת צהריים בלי שתישרף.

הכל הכל זה יד ד' והשגחה פרטית.

וזו הבחירה שלנו אם לראות ולשייך כל דבר שקורה לנו לקב"ה או לעצמינו וליכולת שלנו.

ולא שאני בדרגה הזאת

אבל הייתי שמחה להיות שם.

ושוב, זה עניין של הסתכלות.

את אומרת זה היה צריך לקרות ככה כי זו המערכת, ואלו היא רואה בזה את יד ה'.

זה כמו שחלילה במקרה של מחלה, אז אחד אומר שזו התרופה שריפאה והשני אומר שזו השגחה, כי באותה מידה יכולה הייתה לא לרפא.

באותה מידה שהכסף נכנס הוא גם היה יכול לצאת באינספור הוצאות "מקריות" שיכולות לקרות. חסר מכונת כביסה שמתקלקלת? רכב שהולך? תאונה לא עלינו?

אז נכנס לה כסף והוא היה לרשותה להינות ממנו, והיא רואה בכך את יד ה'. ממש כמו תרופה שריפאה את החולה והיתה יכולה גם לא לרפאות. 

זה עניין של הסתכלות גרידא.

של פעולה אקטיבית בלהסתכל על החיים לא כאוסף של מקרים צפויים מראש וטבעיים, אלא של יד ה'.

בעיניי זה ראוי להערכה וממש לא לזלזול כ"כשל לוגי"- כביכול כל השקפת העולם שלהן היא טעות, ואפילו טעות מביכה

ושתי דרכים לעבוד את ה'. דרך אחת יותר שכלית ודרך אחת יותר אמונית.

אצל אנשים שאצלם הכל רק שכל- אפשר לבוא לידי כפירה, כשזה רק אמונה לפעמים חסר את הפן המעשי.

קראתי משהו יפה מתורתו של רבי נחמן שהחכמה והשכל משולים לחמה והאמונה משולה ללבנה ובימים שלנו הלבנה התמעטה ויש יותר כבוד לחכמה ובאמונה לרוב יש זלזול אצל רוב בני אדם. אבל לעתיד לבוא "והיה אור הלבנה כאור החמה". אמן

בעצמי מחוברת מאוד לאמונה, אבל עכשיו אחרי הרבה שנים בתשובה, מצליחה להבין את האנשים שעובדים את ה' מתוך שכל.

יש אנשים שאוהבים דיוק, הגיון, סדר, תכנון, קשה להם פשוט להאמין ולהשליך. זה ממש מכניס אותם לחרדות ובלבול ואולי טוב יותר בשבילם הדרך הזאת.

יש כל כך הרבה דרכים לעבוד את ה' . לא תמיד מי ששונה ממני הוא הטועה.

מה שחרה לי בשרשור הייתה החזרה על כך שכל אלו שבוחרות באמונה הן בעצם נכשלות בכשל לוגי מחשבה.

זה קומם אותי מאוד כי קראתי בזה זלזול כלפי מי שחושב אחרת ומתנהל אחרת.

אם מישהי שמחה באיזה 7000 שח שנכנסו לה לבנק ורואה בזה יד ה', 

אז זה כואב ואף משפיל לשמוע שעבור האחרת יש בזה צד של חוסר חוכמה (בלשון המעטה).

זה בדיוק על זה.

כמו שכבר כתבו, זה עניין של הסתכלות

זה שתינוק קם בבוקר זה טבעי ב״ה (בעיני גם נס אבל נניח לזה)

אבל זה שהוא קם לי הבוקר ב8:10 אחרי שהילדים יצאו ולא ברבע ל8 מבחינתי זו השגחה פרטית. כי ה׳ יודע איך הבוקר הזה היה נגמר..

עכשיו בקשר לזה שההכנסות צפויות מראש וכו בואי תשמעי סיפור ממקור ראשון (אנוכי..)

נכנסתי להריון באוקטובר, איפשהו בתחילת המלחמה אני בעצמי לא יודעת מתי בדיוק..

בעלי גויס והנה במאי נכנסנו לנו מענקים יפים *ולא מתוכננים* שלגמרי סגרו פינה של ברית והוצאות לידה..

האם זה קשור לזה שאני בהריון? ממש לא, כל המילואימניקים קיבלו.

האם סמכנו על הנס בהריון הזה? גם לא. ב״ה היה לנו את היכולת הכלכלית להסתדר גם ככה

אבל אני בוחרת להתייחס לזה כהשגחה פרטית.

ולא רק בהקשר של ילודה, נניח ולא הייתי בהריון, זה היה סוגר לנו מן הסתם פינה אחרת והייתי אומרת בדיוק אותו דבר

איזה השגחה פרטית בדיוק אנחנו לקראת שיפוץ/ מתכננים חופשה/ וואט אבר…

בקיצור, את אולי צודקת שיש פה הגיון גם

אבל כשמדברים על אמונה הגיון לא אמור להכניס לתמונה לדעתי

או ב"כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימיך?"

זה לא לוגי

האם יכול להיות כסף שיגיע בגלל לידה? כן, נניח מישהו שרצה לתת ליולדת סכום כסף. האם כל כסף שמתקבל סביב לידה קשור אליה? ממש לא.

היו שם עניינים פוליטיים מול מצרים ובבל, צדקיהו עשה כמה טעויות פוליטיות שעלו לו מחיר כבד, ובסופו של דבר הבבלים החריבו את בית המקדש.

אם זה איך שעמ"י היה רואה את הדברים, אנחנו לא היינו פה, היינו כבר מזמן נטמעים בין הגויים.

אבל עמ"י לא הגיב ככה. הוא הבין שיש ה' היתה פה. ושזה קרה בגלל החטאים שלנו. ומפה היתה הדרך לזניחת הע"ז והחזרה לתורה, ופריחת התורה שבע"פ בימי בית שני.

וגם בחורבן בית שני היה אפשר לזכור את ההיסטוריה מתוך הסתכלות לוגית, של מי צדק ומי טעה מבחינה פוליטית, ומה היו הגורמים שהביאו להפסד במרד מול הרומאים.

אבל שוב, עמ"י הבין שזה בגלל המעשים שלנו, ובמשך אלפיים שנה המשיך להאמין, נגד כל ההיגיון, שעוד נחזור לארץ.

ואפשר לתת עוד אינסוף דוגמאות. למעשה, כשלומדים תנ"ך אני חושבת שזה המסר הכי חזק - לראות את ההיסטוריה בעיניים אלוקיות, להבין שהמציאות החיצונית היא בידיים של הקב"ה וקשורה למעשים שלנו, גם אם יש גם הסברים לוגיים וארציים לדברים שקורים.

השאלה היא האם אפשר להסתמך על האמונה הזו בדברים כלכליים.

אני חושבת שבהחלט אפשר לראות את הברכה שמגיעה עם כל תינוק, ונתנו פה דוגמאות. אבל באותה מידה אני לא יושבת שאפשר להסתמך שזה יקרה.

הדבר היחיד שה' התחייב עליו הוא עניין המעשר, שהזמין את האדם לנסות בעניין את ה'.

אני לא יודעת מה בדיוק מצבה של הפותחת, רק היא יודעת, אבל בהחלט לא הייתי חושבת שתינוק נוסף לא יהפוך את המצב הכלכלי לפחות קשה.

האמונה בקב"ה לא אמורה לפטור אותנו מעשייה. הקב"ה נותן ברכה במעשים שלנו, אבל לא רוצה שנשב בחיבוק ידיים ונחכה לברכה שלו, כי לא בשביל זה הוא ברא את העולם.

אני מסכימה לגמרי שלא צריך לסמוך על הנס.

הגבתי ביחס  לאמירה שאם אפשר להסביר משהו בצורה לוגית אז זה לא ברכה מהקב"ה.

כפי שכתבה יפה "בארץ אהבתי".

האם זה מוכרח שצדקה תציל ממוות? לא. זה לא מוכרח.

זה נכון לוגית? לא. זה גם לא נכון לוגית.

האם כאן נכנסת האמונה? כן. בהחלט. 

כי בדיוק זה העניין של האמונה- שהיא לא מוכרחת המציאות!

אם היינו יכולים לראות את ה' ממש, האם היינו יכולים להתכחש אליו? לא. לא היינו יכולים להתכחש אליו.

למה אנחנו יכולים להתכחש לה'? כי האמונה היא לא הכרח המציאות. היא *בחירה*.

את בעצם אומרת- אין תוקף לתורה, כי אין שום תוקף וודאי ושכלי שההבטחות בה יתקיימו. זה לא מוכרח המציאות= אין טעם בזה.

והן (וגם אני ביניהן) אומרות לא.

גם אם אני אמות מוקדם ואתן כל חיי צדקה- עדיין המשפט הזה יהיה נכון.

למה? כי זו אמונה. 

והאמונה הזאת מוחלת גם על דברים שהם מוכרחי המציאות (חילופי העונות, קיום הגוף, כסף בחשבון, הכל בעצם) וגם על דברים שלא מוכרחי המציאות (צדקה שמצילה ממוות וכו').

אמונה זה לא רק בתחום שמעל לשכל לטבעי. היא גם בתוך השכל הטבעי.

ולכן גם הכסף שנכנס לחשבון, אע"פ שהוא כביכול מוכרח המציאות- הוא נתפס בעיניים של אמונה.
 

שהביא מאמר של כופר אחד שהיה כתוב בו שחור על גבי לבן-

שמוכח מדעית שאכן השמש נעצרה בדיוק בתקוםה שבה חי יהושע בן נון בזמן הכניסה לארץ. והיה שם רצף אדיר של חישובים ומקורות מנאס"א שמעידים על כך.

ואת המאמר שלו הוא לא יכל כנראה לסיים באיזו התפעלות מגדולת הבורא והצדיקים, אלא היה חייב לחתום במשפט הלא יאמן והטיפשי הבא:

"לאור כל זאת נראה שיהושע בן נון היה אסטרונום מומחה ובקיא וניצל את ידיעותיו בכי לשטות בעם שלם בהכריזו שמש בגבעון דום'.

מנת משכל של ג'וק מעוך.

נניח שאתה כופר ולא מאמין בצדיקים, אבל להיות מטומטם עד כדי להאמין בכך שאין סוף למקריות בעולם, ושבדיוק ברגע שבו עמ"י היו זקוקים לישועה נעצרה השמש בטעות (או נקרע ים סוף בטעות..)

זו אמונה יותר עיוורת בכפירה מכל אמונה אחרת עלי האדמות.

אז כן, בן אדם יכול להיות עיוור לניסים שנעשים עימו. תיזמון הוא בהחלט השגחה פרטית. נכון, זה כסף צפוי, אבל כל שקל שמגיע לנו אנחנו צריכים להודות עליו (הלוואי שנהיה במדרגה) כי אין צפוי ואין מגיע לי. הכל ממנו 

וברור לגמרי שזה נס. אם זה בדרכי הטבע זה נס לא פחות...

את יודעת אולי איך להגיע לאותו מאמר? או לשם של החוקר? סתם מסתקרנת...

סוף סוף עבר מספיק זמן מהתואר.. גם זה שלב.

זה היה מאמר בעברית, אני לא זוכרת הרבה מעבר, אולי תנסי במנועי חיפוש של מאמרים משהו על ליקוי חמה בתקופת התנ"ך

שמעתי על מענק עבודה ממש במקרה, אמרתי מה אכפת לי, מילאנו וקיבלנו יומיים למחרת 10k..

בגיל הזה לכל חודש יכולה להיות משמעות.

במקביל כדאי לעשות ייעוץ וליווי כלכלי

מצד שני יש נשים בגיל 43 ויותר שעדין נכנסות להריון

כך שהמרכיב הזה הוא לא חד משמעי לכאן או לכאן....

מעבר לזה, יש עוד מידע שכדאי לדעת כדי להעלות שיקולים בעד או נגד

זה לא דבר נכון להביא ילד למצב כלכלי מורכב. גם יוסף הצדיק במצרים הביא שני ילדים כי אחרי זה התחילו שנות הרעב....

מצד שני השאלה מה יכולות התמרון שלכם. גם כלכלית גם מבחינת ילודה. כמה ילדים כבר יש, ובאיזה גילאים.

אם למשל יש ילד במעון עכשיו ואלי עוד שנה יהיה בגן עירייה זו תהיה הקלה משמעותית בהוצאות החודשיות

האם לחפש עבודה במשכורת גבוהה יותר היא אופציה...

אם קשה לכם עכשיו לגמור את החודש אני בספק אם נכון להביא עוד ילד כרגע, ויש עוד גורמים שצריך להסתכל עליהם ולא רק השעון הביולוגי

יש לי חברה חילונית שיש לה 2 וחוששת מבחינה כלכלית להביא שלישי דיברה איתי איך לא פחדתי?

אמרתי לה שאם הייתי מחכה כל הזמן ל*זמן המושלם מבחינה כלכלית*, כנראה שעד עכשיו הייתי בלי ילדים חחחח (ב"ה יש לי 3).

בעלי עצמאי די בתחילת הדרך עם עליות וירידות והיו ועד עכשיו יש זמנים של חוסר יציבות שלא היינו צולחים ללא אמונה.

בסוף הילדים זה הדבק והשמחה שלנו. מה לעשות שהזמן של התפתחות האישית והתבוססות מבחינה כלכלית נופלים על השנים הכי פוריות של האישה.

(עכשיו שנה שאני לא מונעת ולא נכנסת להריון אחרי 3 קיסריים וכל כך מודה לה' על האומץ להביא את הילדים שהבאתי ולבטוח בו.)

מה שכן, הייתה לי תקופה שגם מבחינה נפשית וגם כלכלית הרגשתי שאני לא מסוגלת, אז מנעתי . ממש אמרתי לה' במילים האלה " בטחתי בך והבאתי ילדים בחוסר יציבות, עכשיו אני רוצה בנחת, בתנאים יותר טובים, חזקה יותר". נכון אתה לא חייב לי כלום, אבל אני הבת שלך, ואני רוצה להביא ילדים, אבל הפעם ביותר יישוב דעת ועם יותר שפע כלכלי".

גם אם תחליטי למנוע וגם אם תחליטי להפסיק, דברי עם ה'. זה עוזר ממש.

השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך היא האם יש לכם אופק כלכלי.

כלומר, אם *כרגע* אתם לא מצליחים להתאזן, אבל יש סיבה אמיתית להאמין שבעתיד הנראה לעין דברים ישתנו (העלאות במשכורת, סיום לימודים של אחד מכם, מוסד חינוכי יקר שילד מסיים וכדומה)- נראה לי שהתשובה לשאלה שלך היא שברור שכדאי ללדת ילד נוסף. יהיו כמה שנים לחוצות, אולי אפילו תצטרכו לקחת הלוואות- אבל הרווחתם משהו שלא תוכלו לקבל בהמשך.

מצד שני, אם המצב הכלכלי דחוק ממש גם עכשיו, ואין שיפור בעתיד הנראה לעין (ועם עליות המחירים של היום- בלי שיפור זה התדרדרות...). אם כבר עכשיו המינוס שלכם גדל מחודש לחודש, ואת רוצה להגדיל את ההוצאה בלפחות אלפיים ש"ח בחודש (כי גם אם כל הציוד הראשוני יהיה יד2, על מעון מטרנה וטיטולים צריך לשלם), וכשהילד יגדל ההוצאות עוד יגדלו (תלוי כמובן לאילו בתי"ס אתם שולחים וכו', אבל עקרונית)-

זו שאלה כאובה מאוד. והתשובה אליה משתנה בהתאם לנסיבות הפרטיות שלך. 

האם הרצון לילד נוסף חזק מספיק כדי שתסכימי לעבור לדירה קטנה יותר, או באיזור זול יותר? לוותר על רכב? לעבוד שעות נוספות? 

בקיצור- האם תסכימי לעבוד הרבה יותר קשה ממה שעשית עד כה בשביל האיזון הכלכלי?

אם כן- אז לכי על זה. 

אם לא- לדעתי זה חוסר אחריות.

גילוי נאות- הכותבת הינה מלווה משפחות מטעם פעמונים. ראיתי משפחות מרובות ילדים המתפרנסות מהצדקה, משפחות שנאלצו למכור את הבית ולעבור לשכירות בדירה קטנטנה כי החובות תפחו ותפחו ותפחו. ומשפחות שהסתכסכו עם כל המשפחה המורחבת בגלל הלוואות שנלקחו ולא הוחזרו לעולם. לא הייתי ממליצה לך להיכנס, ביודעין, למצב שלהן.

כלכלית לדוג'

אחרי השלישי קבלתי קידום בעבודה, מיד אחרי 3.5 חודשים כשחזרתי מחלד

אחרי הרביעי הצלחנו בדרך לא דרך לקנות דירה בלי הון עצמי

אחרי החמישי אכשהוא בלי שממש תכננתי עשיתי לימודי תעודה שעזרו לי להתקדם

כל פעם הופתעתי מחדש

נכון שלא היינו במצב של פת לחם אבל ה' שלח ברכה גדולה עם כל אחד!

אני חושבת שמי שנמצא במצב כלכלי גרוע צריך לעשות חושבים בלי קשר לעם ילד או לא ילד, כי הוצאות לא צפויות יכולות להיות בכל מקרה

רק את יודעת עד כמה זה נכון

יש מצב כלכלי לוחץ זמני עם אופק הכנסות בעתיד

יש מצב כלכלי לוחץ- אבל במקביל גם בעלות על דירה שאפשר למכור במידת הצורך

יש מצב כלכלי לוחץ - אבל בעבודה קשוחה וצמצום הוצאות (במידה ויש מאיפה לצמצם) אפשר לצאת ממנו.

אבל יש מצב כלכלי לוחץ- שכבר מסתמכים על אחרים/אין אופק הכנסות

וזה מדרון חלקלק

רק את יודעת לאיזה מציאות הילד הזה אם יוולד עתיד ליוולד

מה יהיה ה'מחיר' לזוגיות, לאחים שלו, לשפיות שלכם, על התעסוקה שלך (בכל זאת, הרעון. חופשת לידה, עוד ברים ילד- יכול להוריד הכנסות עוד יותר...   לא רק עוד הומאות על מצבת ההכנסות העכשווית

כמה הרצון בוער בך 
 

בעיני - לא מביאים יחד לעולם בעניים עצומות וסומכים על הנס

לא בעל מחיר

אבל מה המחיר?

מה תזכרי?

שרצית מאוד מאוד עוד ילד והמשכת למנוע בגלל מצב כלכלי?

או תזכרי תקופה משוגעת שאתם רודפים אחרי הזנב של עצמכם עם כסף ולא מצליחים לנשום?

לדעתי זה מאוד תלוי עד כמה לוחץ לכם.

אם זה רק שאתם נמנעים מהוצאות כבדות כמו חופשות יקרות, בגדים ממותגים, סטים לילדים וכדו'

ומעבר לכך, האווירה בבית רגועה, אתם חיים בשלווה יחסית והקטע הכלכלי לא משפיע על הזוגיות

אז חושבת שכדאי לשקול באופן חיובי ילד נוסף.

אבל אם הלחץ בבית חזק מאוד

ואתם כל חודש לפני המשכנתא מתרוצצים בין גמחים או בני משפחה לקבל הלוואות (גדלתי בבית כזה)

ואת לא הולכת לחנות לקניות כי האשראי נחסם.

והגיעה שוב התרעה רגע לפני עיקול

אז נראה לי לשקול שאופן שלילי.

ולא כי לא תסתדרו, כנראה תסתדרו איכשהו גם עם ילד נוסף

אלא כי לילד הזה לא יהיה הורים פנויים נפשית לגדל אותו.

וכל השאר נמצא באמצע, אתם צריכים לשבת יחד לחשוב ולשקול את העניין.

ולקבל את ההחלטה שהכי מתאימה לכם.

אבל תמיד היה לי בראש שלא באמת נתמוטט כלכלית. גם כי ה' עוזר, גם כי תמיד יש יד שניה ודברים כאלה, וגם כי המשפחות יהיו שם בשבילנו למקרה הכי גרוע.

בסוף לא התמוטטנו אז גם לא לקחנו הלוואות מאף אחד,ברוך ה'

היום אנחנו במצב אחר כלכלית,

אבל היו שנים קשות של הוצאות מטורפות בגלל המזונות והכנסות שבכלל לא תאמו את המצב הכלכלי שלנו.

תמיד יש את עמידר, ביטוח לאןמי ואת הרווחה כדי לדאוג לקושי כלכלי.

להביא נשמה לעולם זה הרבה הרבה מעבר לזה.

במקביל להריון.

לרוב קשה מאוד להוציא את עצמנו מהפלונטר ואם לומדים את זה מאיש מקצוע זה שווה את המחיר שמשלמים.

גם אם ה' שולח מייד יש 9 חודשים להתחיל תהליך של צמיחה כלכלית.

מכירה מלווה כלכלית מעולה אם את רוצה המלצה.

אני לא יודעת למה התכוונה הפותחת כשהיא אמרה שהם כבר עובדים על זה וניסו להתאזן ולא הצליחו.

יכול להיות שהם כבר בליווי כלכלי.

אבל אני חייבת לומר בפשטות- ליווי כלכלי לא מבטיח הצלחה (ואני אומרת את זה כמלווה בעצמי...).

אז לעשות אותו כשהיא כבר בהריון, זה סיכון. 

כמו שלא היית אומרת לאישה ששוקלת גירושין להיכנס להריון ובמקביל להתחיל טיפול זוגי. 

אז האם זו סיבה לא ללדת ילד? זו שאלה גדולה וקשה בגיל 41.

ורק לפותחת יש את הנתונים המלאים כדי להעריך האם במקרה שלה לליווי יש סיכוי, והאם יש להם אופק להצליח לפרנס גם את הילד הנוסף.

כשהמצב קשה כאין איך לעזור כי הווצאות ככה וככה, ההכנסות ככה וככה, מה הוא יגיד לנו?

אבל בעיניי לרוב האנשים זה כן עושה קסמים

הידע היום בעולם על כלכלה אפסי

וגם מי שחושב שהוא מתנהל בחסכון וכו לא תמיד מתנהל נכון

ובנוסף כל המקום הפסיכולוגי והרגשי.

בקיצור לדעתי ממש כדאי לפותחת!!

מההודעה הפותחת נראה שהיא לא במצב נואש כלכלי אלא מצב לא מאוזן כלכלית. ובמקרה כזה אני כן ממליצה.

כי לא חושבת שנכון להשוות לזוג לפני גירושין אלא זוג שלפעמים יש לו קשיים בזוגיות ושיש לו לאן לשאוף להתקדם.

כמו שאם זוג רב על משהו זו לא סיבה למנוע הריון. אם הוא כל היום רב זו כן סיבה...

גם לדעתי ליווי כלכלי יכול לעזור מאוד לאנשים הרבה הרבה לפני שהם נכנסים לבעיות וחובות (ובעקרון- מהרגע שיוצאים לעצמאות כלכלית ומתחילים להתנהל לבד בעולם).

אבל אני הבנתי מההודעה הפותחת שהם במצב כלכלי קשה, בעיקר בגלל המשפט "ההוצאות גדולות מההכנסות".

יכול להיות שזה המצב באופן חד פעמי, נגיד עכשיו בחופש ואז אכן המצב סה"כ סבבה.

אבל מה שאני הבנתי ממנו (ואולי אני מושפעת מיותר מדי מקרים שראיתי) זה הוצאות שגדולות מהכנסות כבר שנים רבות, ולכן יש גם הלוואות על הלוואות שנלקחו כל פעם כדי לכסות על המינוס שהולך וגדל...

בסוף רק הפותחת יודעת למה היא התכוונה.

זה כל כך משמעותי! הכל עלייך הכי טבעי ומובן שאת נכנעת לו, צריך לשמור את הכוח😉... את מלכה ותודה לכם!👸🏻❤️

פרקטית- ממליצה בחום על הספר של הלוחשת לתינוקות "הלוחשת לפעוטות". ספר ממש מוצלח לי אישית מאד עזר בגיל הזה.

חשבת ללכת איתו לאבחון?

כי אמנם את אומרת שזה בעיקר מולך, אבל את כן מתארת משהו קצת חריג, עם כל זה שהוא ב"גיל שנתיים האיום"...

יכול להיות שיש משהו קונקרטי שמציק לו, כגון רגישות תחושתית, ולכן הוא עצבני כל כך... ואולי הוא עצבני בעיקר מולך, כי בתת-מודע הוא מרגיש שאמא אמורה לפתור לו את כל הקשיים, ולכן הוא מוציא הכול עלייך...

מקווה ממש שתמצאי איך להרגיע אותו!

ובהצלחה גדולה עם ההתמודדות לבד כרגע, כשבעלך במילואים...❤️❤️

שווה לפנות להתפתחות הילד, ולנסות לבקש אבחון

וגם אם זה לא הכיוון- הרבה פעמים יש להם הדרכות הורים ודברים בסגנון שיכולים לעזור לך להתמודד איתו...

אז קודם כל חיבוק ענק 🧡

זה יכול להיות המילואים, ויכול להיות הגיל, אבל מציעה בזהירות אולי שווה לאבחן? זה לא ילד ראשון ולמרות שהסיטואציה קשוחה נשמע שבתחושה שלך  את רואה פה משהו חריג. אם לא אז תדלגי, רק משקפת מה קראתי.

תנסי לקרוא את הספר "לא קשור אלייך", התיאור שלך הזכיר לי אותו קצת (לא אומרת שבהכרח המסקנה זהה)

בכל אופן, מקווה שרופא הילדים של הפותחת הוא אדם קשוב, שלא ינפנף אותה ב"ככה זה גיל שנתיים", ושהיא באמת תגיע כמה שיותר מהר לפחות לאבחון ראשוני שייתן לה כיוון ודרך טיפול התחלתית כדי שיהיה לה אוויר לנשימה...

(גם את בעצם לא כתבת ממש ישירות, אשרייך❤️)

בספר באמת הילד מאובחן בסוף עם בעיית תקשורת, אז כתבתי לא בהכרח המסקנה זהה אני סתם אישה זרה בפורום ולא מכירה את הילד והסיטואציה. אבל שווה כן לנסות לדבר עם הרופא, לתאר מה אתם עוברים וכו.

יכולה לומר לך שאני תיארתי לרופא סיטואציות מסוימות על גיל שנתיים וחצי והוא ממש לא אמר לי זה הגיל ולא שאל על קשיים מסביב ישר אמר תקשיבי יש פה ענין רציני וחבל שתסבלו לכו לאבחון. בסוף אצלנו זה דווקא כן היה ענין סביבתי שהשתפר פלאים בהמשך, אבל זה גם בא אצלנו "בהפתעה" ולא משהו שראינו ממש מלידה

זעם

כשברור שהמטרה בסוף היא למכור את הקורס המלא, אבל אולי שווה להרשם למשהו כזה ולראות אם מתחברים לגישה שלהם ואם זה משהו שמדבר אלייך.

כי הם מדברים ממש על זה שילדים שלא מצליחים להביע את הצורך שלהם זה יוצא בצורה כזו של זעם

יש לי בן שבדיוק ככה, מלידה, הוא אחרי לא מעט ילדים, הקטן שלנו.
מיום היוולדו נהייה לי קשה יותר, בשינה, באוכל, בהכל (עם דגש על שינה), אף אחד לא היה כמוהו.
עקשן בצורה בלתי סבירה, וכמו שאמרת, רוצה את האבטיח הזה דווקא ולא מה שהבאתי לו, זורק, כועס, בוכה.
הוא האחרון, גם כי כבר די הזדקנתי, וגם הוא ממש לא עושה לי חשק לעוד (ומזל...חחח)
ילד מהמם, מתוק, חכם ונבון בצורה מיוחדת, אבל קששששההההה
לא אפרט, מה שאת עוברת, זה הוא.
כעת הוא בן 3, הייתי אומרת שמעט התאזן, נרגע יותר. מוציאה אותו מהמעון מוקדם יותר, כדי שישן בשמונה וחצי בלילה (הוא שונא לישון, ודי לא זקוק לשינה, היפר), בעיות בגמילה...לא מכירה שיש דברים כאלה. אבל בבכי מעט השתפר
יש לך גדולים?
הגדולים שלי לפעמים יוצאים איתו, זה מתנה.
בעלך במילואים- אז בכלל יותר קשה כי את לבד, ואולי זה גם משפיע עליו, לכן אולי כדאי הדרכת הורים?
בכל אופן,
אני הרבה גבולות חציתי עם הילד הזה (באוכל, ברצונות, בסדר יום, דברים שאני נגד למשל באוכל, אצלו היתרתי, אין לי כוח למלחמות)
מה שכן!!
כשיש לי פנאי וזמן- והוא דורש משהו שאני לא מרשה
אני אומרת לא, ויודעת שעכשיו יהיה שעת סיוט, אבל חשוב שישמע גם לא, ואז אני מחבקת, ומנחמת, ומרגיעה, והוא צורח, אבל זה שלב שחשוב לפעמים, כי באמת הוא כבר התרגל לקבל כמעט הכל.
והתקופה הקשה תעבור, ותישאר המתיקות בלבד.
ליבי איתך
 

כמעט בכל מה שכתבת..

בן שנתיים וחצי

כנראה שהעקשנים חווים יותר חזק את גיל שנתיים…

אצלנו כבר חודשיים ככה, אולי יותר

אבל רואים ממש שינוי לטובה! למרות שיש ימים יותר קשוחים

באמת שאני חוצה אתו גבולות בלהרשות דברים שלא הרשיתי לגדולים, משתדלת לזרום עם הרוב ולעמוד על מה שממש חשוב לי.

כשהוא בוכה לפעמים עוזר להסיח את דעתו (לתת לו משהו שהוא אוהב לאכול/משחק אהוב/להחליף נושא)

ביחד עם מילואים זה באמת קשוח ממש…

אבל שוב, אני רואה שיש הטבה עם הזמן

מקווה שגם אצלך תהיה

בהצלחה ענקית וחיבוק!!!!

לא פשוט בכלל..

מהלידה.

אני מקשרת את זה להריון שבו חוויתי סטרס גדול כשפרצה המלחמה.

יצא לי גם לשמוע מעוד כמה שהשכבה הזאת לא פשוטה.

ואני רואה שזה כן משתפר כשהיא מתפתחת יותר ויותר

אבל זה כל כך קשה

ילדים עם רגישות גבוהה הם ממש ילדים עם צרכים מיוחדים.

החדשות הטובות הן שבהינתן התנאים הספציפיים שהילד צריך, או לפחות רובם - הם פורחים, ויש להם יכולות הרבה מעבר לממוצע.

החדשות הקשות הן ובכן, שיש לך ילד עם צרכים מיוחדים וזה לא פשוט בכלל.

אני רוצה למסגר מחדש רגע - הילד שלך עמוס תסכולים וממוגן, ולכן מתקשה להסתגל. ואת יודעת את זה ובוחרת לצמצם את התסכולים שעומדים בפניו גם המשמעות היא לאפשר לו דברים שהיית מעדה להימנע מהם.

מחזקת את ידייך לפנות להדרכת הורים טובה בגישה היקשרותית התפתחותית, שתתן לך קודם כל תמיכה וגם תעזור לך לדייק את הצרכים הספציים של הילד שלך כדי שתוכלו להתפתח יחד בטוב.

נשמע פרק זמן סביר

תודה!

21 עוד היה נחשב גבוה, ההנחיה הייתה לרדת מץחת ל5

אותי הנחו לעשות פעם בשבוע בדיקת בטא ולמנוע חצי שנה

הופניתי גם למעקב אונקוגניקולוגי

אין לך עם מי להתייעץ ? רופאת נשים שתנחה?

יש לי את הפגישה במרפאת נשים בבית החולים עוד יומיים, ואני כמובן גם יכולה לקבוע תור בקופה לרופאת נשים.
אבל עד לתור ביום חמישי, עניין אותי לשמוע מה בערך ההנחיות כיום...

תודה על השיתוף!
מרגיע, כי אם למולה מליאה היה צריך רק 6 חודשים מניעה, אז מניחה לחלקי יהיה פחות.

אם באמת ההנחיה אצלי גם תהיה של מניעה קצרה של כמה חודשים, באיזה סוג של מניעה כדאי להשתמש, שלא יעשה לי בעיות ודימומים, ומתאים למניעה קצרה?

עד עכשיו המניעות שעשיתי היו עם נרות - שהם לא הרמטיים, ועם התקן - שנראה לי ביזבוז לשים התקן רק עבור כמה חודשים בודדים.

כולל חופשים

אם היא מסיימת כמו בי''ס רגיל ואז י 'חודשיים חופש

בעיני זה פחות הגיוני לקחת על החודשיים

מכירה כאלה שלוקחים על 12 חודשים

חלק על 11

וחלק על 10

ולפעמים הסכום משתנה בהתאמה

הכל יכל להיות בסדר אבל העיקר שמסוכם מראש

יש כלל שאם הצטרפתם באמצע שנה משלמים חלקי

את יכולה להחליט גם לא לגבות באוגוסט אבל לגלם את המחיר של אוגוסט בשאר החודשים- ז"א נניח חשבת לגבות 2000 שח לחודש שזה אומר סהכ 24,000 לשנה של 12 חודשים, אז את יכולה לא לגבות באוגוסט אבל שהמחיר לכל חודש יהיה 2180.

ורק צריך לסובב את העגיל או הנזם בזמן שאת מתחת למים.

אבל אני חושבת שראיתי את זה בתגובה של יועצת הלכה בקבוצה סגורה בפייסבוק.

זה מותר לכתחילה

אומרת את זה בכזאת ודאות?

אמנם ייתכן ויש מקרים שאכן אפשרי

אבל ממה שאני מכירה זה ממש לא לכתחילה, בטח לא לרוב הדעות ( גם אם בדיעבד כן מתירים)

למדתי את הנושא מכל הכיוונים,

זה נקרא מיעוט שאינו מקפיד,יותר מיזה ההקפדה היא שזה כן יהיה עליה,ומאחר שהיא לא מורידה את הנזם כלל,יש כלל בהלכה שיותר מ30 יום זה נחשב לחלק מהגוף,ולכן אין עם זה בעיה.

משום ש:א.נחשב חלק מהגוף

ב.מיעוט שאינו מקפיד

ג.לא רק שתצא כך לרשות הרבים אלא חשוב לה שזה יהיה עליה.

נכון שלפי הרמא לכתחילה מורידים הכל,אבל גם הוא סובר שאם אי אפשר להוריד וזה חלק מין הגוף הטבילה כשרה לכתחילה.

יהיה עלייך.

אם את רוצה רב, את יכולה לשאול בבית ההוראה של הרב זכריה בן שלמה

לשאלות בשיחה:

0528465585

למענה בוואצפ:

0515465585

בהריון שישי ותינוק בן שבעה חודשים בבית!

קשוח ממש! השבוע אני נכנסת לשבוע 14 ולא עשיתי שום בדיקה חוץ מסטיק! בחוסר תפקוד כמעט מוחלט, עכשיו פחתו הבחילות, אבל עדין לא ממש נוגעת במאכלים שגרמו לי בחילות...

אולי תנסי כדור נגד בחילות?

לי הבונגסטה גרם לעייפות קיצונית, אבל אני יודעת שיש עוד שני סוגים זה כבר מקל..

מקווה שתעברי את זה בקלות! זה באמת לא פשוט! ובאמת יש כאלו שנתברכו בכך שהן לא מרגישות כלום בתחילת ההריון ב"ה..

כבר הגעתי לשלב שאני מרגישה שהכל בראש שלי והנה כולם בסדר ועושות את זה ועוברות את זה

אז תודה על הנרמול.

ממש ממש מתלבטת על בונגסטה

אני לא אחת שבעד כדורים ואף פעם לא לקחתי והיה לי הריונות קשים תמיד

אבל הפעם שילוב מקרים שמרגיש לי חסר שליטה.

חוץ מעייפות שזה נראה לי עדיף יש עוד משהו? השפעה אפילו מזערית על העובר?

זה כדור מאה אחוז בטוח לשימוש בהריון

לזה הוא נועד

והוא פשוט מציל נפשות!! את לא מבינה איזה הקלה זה לקום בבוקר ולהרגיש טוב

ממליצה ממש ממש ממש

אין לך מה לחשוש.. אותי זה ממש הציל, אומנם לא היה לי תאבון אבל הצלחתי להרים את הבית ולהכין אוכל מבלי להיגעל..

4 הריונות סבלתי בלי הכדור, לא ידעתי שיש כדור כזה בכלל ובהריון החמישי כששיתפתי את הרופאה שאני לא מתפקדת בכלל היא ישר הציעה וזה עשה לי פלאים בתפקוד חוץ מהעייפות אבל נראה לי שגםצחסר לי ברזל שזה משהו בפני עצמו כי בהריון החמישי לא סבלתי מעייפות כזו...

איך באמת ממשיכים הכל כרגיל?

ולמה תמיד אנחנו מסתכלות מסביב ולא לבפנים?

אני שואלת גם את עצמי,

מה זה מעניין אם כולן עובדות ונראה שמתפקדות כרגיל,

אם אני לא מצליחה.

אני בתחילת הריון ראשון עכשיו וחלשה, בחילות, הקאות.

ואני גם עצמאית וגם שכירה,

וזה קשוח.

ופשוט מורידה את הראש לגל הזה שיעבור, 

ועושה את המינימום מינימום.

אז תרגישי בנח, יש כל כך הרבה נשים שגם להן קשה ולא מצליחות להמשיך לעבוד ולתפקד כרגיל,

ולא צריך להילחם בהרגשה הזו,

כי גם ככה אנחנו מותשות.

תנשמי עמוק,

זה גל, וזה יעבור.

(אומרת הכל גם לעצמי)

ומזל טוב 😊

יאללה בעזרת ה' שימתיק לנו את התקופה הזו מהר לשמחה זוהרת ומאושרת

גם לך השם גדוללל כמובן💓

ותודה נראה לי שאפילו לא הספקתי להתרגש ולאחל לעצמי גיליתי מזה שהרגשתי כל כך נורא

לעזוב את העבודה למשך ימי הקושי של ההתחלה
זה מה שאני עשיתי (אבל עם היפרמאזיס)
העבודה תחכה הכסף יחכה
את תרגישי טוב ותחזרי.

תכלס, אנחנו גם לא יעילות בעבודה עם הבחילות והחולשה הזו. אז בשביל מה?

זה מבאס.
אבל אל תקחי לך עכשיו לקוחות חדשות... לא?

אלא לדבר תדיר

ואני לא בדיוק מבינה למה את מתכוונת אבל לדעתי אתם צריכים טיפול זוגי כי ברור שהאמון ביניכם נפגם לפי המעט שכתבת

שולחת חיבוק❤️

אבל אין לו מה להגיד חוץ מזה שהוא מתנצל

ואני כועסת

כי מה עוזרת לי התנצלות שאני צריכה לשלם מחירים על דברים שהוא עשה בלי לשאול אותי ובלי להתחשב בי

נניח לספר לי במשך תקופה מאוד עמוסה אחרי לידה שהוא חייב לעבוד

ולאז לגלות שהוא לא עבד רוב הזמן הזה

או להשתמש בכספים שלנו בצורה שלא סיכמנו עליה

סליחה לא תעזור לי במיוחד שהסליחה שלו לא נחשבת בשבילי

כי את יודעת שהוא עלול לחזור שוב על הדברים האלה?

אם זה כך, אז הבעיה היא באמת בחוסר האמון שלך בו, שהוא זה שמוביל לכעס, וזו באמת בעיה שורשית יותר...

מצטרפת להמלצה לפנות לטיפול זוגי (בתקווה שיש לכם הכסף לכך...) כדי לפתור את הבעיה מהשורש...

חיבוק!

לא יחזור על זה

וגם מה זה עוזר לי אם משכורות שלמות שלי יצטרכו ללכת על להחזיר שטויות שהוא עשה או דברים שהוא אמר שיטפל בהם ולא טיפל והצטברו

היינו בטיפול ואולי נמשיך אבל פתרונות לבעיות שהוא כבר יצר זה לא יתן לי 

אולי זה משהו נקודתי אצלו?

אני יודעת שיש דבר כזה אנשים שממש יש להם באג עם כסף.

זה יכול להיות כמו התמכרות להימורים, שאתה ממש מכור פיזית ללהוציא כסף על כביכול השקעות שנראות לך שוות,

ואתה כמובן לא תשתף את הבת זוג שלך,

כי היא לא מכורה לזה אז בוודאי לא תסכים,

מצד שני אין לך כל כך שליטה על זה,

כמו כל התמכרות אחרת לסמים או לאלכוהול.

ממש עושים לזה גמילה.

אולי הרחקתי לכת, אבל נשמע שיש לך פה אישיו ממש סביב הכסף, יותר מססביב האמון הבסיסי שנפגע.

וגם הסיטואציה שהוא מבקש סליחה רק, ולא מנסה לשנות מעבר לזה,

והתחושה שלך שהוא מבקש כי הוא מבין שזה לא בסדר,

מצד שני כנראה לא יצליח לא לעשות את זה שוב.

ממש קשוח אם זה זה.

אבל תמיד אפשר לטפל. חיבוק.

באמת סליחה אין סיבה שתספק אותך. אם אין לך אמון שהוא לא יעשה את זה שוב פעם.

אני לרוב צריכה להבין גם מה אתה מבין מיזה שזה לא בסדר ומה תעשה להבא כדי שלא יקרה.

תנסי לחשוב מה כן ירגיע אותך, ותבדקי אם יש לך אפשרות לקבל את זה ממנו.

וכמובן טיפול זוגי.

את לא מעורבת בחשבונות הבנק שלכם?

לא ראית שאין משכורת שנכנסת?

אם את לא מסכימה עם הוצאות כספיות שלו, אתם צריכים לשבת ולהגדיר מה כן

זה מאוד כוללני ותלוי במה מדובר כמובן וצריך להבין את הפרטים אבל בכללי נראה שיש ביניכם דינמיקה לקויה שצריך לתקן ואמון שצריך לבנות מחדש

ואת צודקת. סליחה לא תעזור. נדרש גם לרדת לפסים מעשיים

פשוט בזבז את הזמן שלו במשרד שלו

ולא יום יומיים תקופה

בדקנו התמודדות עם התמכרות או בריחה ממחויבות

וגם אם הוא יטפל בזה זה לא עוזר לי עם הכעס והבעיןת שכבר הוא הכניס לתוכם

כי את מה שהיה את לא יכולה לשנות אבל מכאן והלאה צריך לבנות

לדעתי צריך להתייחס ל- למה הוא במשרד אם הוא לא עובד?

מה הוא עושה שם בשעות שהוא אומר שהוא עובד?

על מה הוא בזבז,כסף? למה זה חשוב לדעתו? למה זה לא חשוב לדעתך? ולנה הוא עושה דברים מאחורי גבך?

את כל זה אני כותבת כאישה של עצמאי בעצמי. בעלי מתוקף עבודתו מנהל קשרים חברתיים רחבים ולכן העבודה היא לא רק במשרד, שזה התכלס הרבה פעמים. יש גם מעבר ויש לו גם חיים אישיים כמובן. אז אני לא מתפלאת למה הוא לא במשרד כל הזמן כשהוא יוצא וגם לא דורשת דין וחשבון על כל יציאה מהבית, ואם הוא עצמאי זה גם לא אומר שכל הזמן יש הכנסה כמובן (בעז"ה כן?) הרבה מדברים שעושה עצמאי זה הכנות ועבודה לקראת הכנסות עתידיות.

אבל את מכירה את בעלך ויודעת מה היה שם. תפנו שוב לטיפול וביז"ה מקווה שתצליחו לצאת מהמשבר

דברים לא טובים

ואני בכלל לא מבקשת דין וחשבון לכן הוא הצליח למשוך את זה תקופה

התגלה בטעות

להתנהל דינמיקה של דין וחשבון בכלל בעיניי,ממקום של דרישה

זה יותר מתאים לאמא מול ילד

בזוגיות זה אמור לעבוד אחרת

את סמכת ונתת אמון והוא הוליך אותך שולל לפי מה שאת אומרת. עד עכשיו התנהלת כמו אישה נורמטיבית בתחום הזה. אל תתני למקרה הזה להפוך אותך לאמא מולו לדעתי ולהתחיל לרדיף אחריו עם בקשות והסברים

ודווקא לכן חשוב ליווי טיפולי טוב כי זה לא פותר את הפצע, לבדוק כל רגע איפה הוא ומה עם העסקה ההיא ולמה לא נכנס כסף ומה עשית בחוץ כל הזמן הזה, זה רק ייצור אחד חדש

נלך לטיפול אני פשוט כועסת יותר מדיי בשביל לתת בכלל הזדמנות

ולא מדובר באיזה קושי כלכלי שיכול להיות בכל עסק וזה חלק מהסיכון

פשוט בריחה אישית שלו נפשית ממחויבות שאני אין לי כוח להכיל

וזה עסק שהוא בחר בו ותמכתי

ולהישאר כועסת קצת. לדעתי

מה שמרגיש לך - תנכיחי

בזוגיות יהיה להגדיר יעדים של ליווי עסקי או של רו"ח שבודק הביצוע מול התכנית

או עבודה כשכיר.

כרגע את כועסת מאוד מאוד ולכן לא רואה מה זה יעזור,

אבל בע"ה אחרי הכעס יגיעו גם דברים אחרים, יש עוד תקווה ויש עוד עתיד.

חיבוק גדול!!!

ותראי איזה נס שהתגלה עכשיו ולא המשיך להידרדר חלילה.

אולי יעזור גם לדבר עם ה', להשליך עליו את הניסיון.

כשעושים טעות יש עניין לקחת אחריות ולעשות חשבון נפש,

אבל פה לא עשית טעות, ולכן מצד ההתמודדות שלך אפשר להסתכל על זה כמו על גזירה ולהתפלל קרע רוע גזר דיננו.

ושיתהפך הכל לטובה ומחושך ואפילה תצאו לאור גדול!

חיבוק 🤗

עצמאי צריך לדעת לנהל את עצמו ולנהל סדר יום, מעבר לעניין המקצועי. ישנם אנשים מאוד מוכשרים ומקצועיים אבל לא מתאים להם להיות עצמאיים

יש תוכנית ברורה לשינוי? וזה לא יקרה שוב?

בעיני הכעס שלך הוא לא הבעיה, הפוך. הכעס אומר שאת עדיין מרגישה משהו ושיש עם מה לעבוד. הבעיה היא האמון שנפגע, וזה הדבר הכי קשה בין בני זוג. אין לי עיצות לצערי איך משקמים אמון אחרי בגידה משמעותית (בעיני הגם שזה בזמן ובכסף, זאת בגידה לכל דבר, אבל זכותך לא להסכים עם ההגדרה כמובן) אבל כן חשוב לדעתי לתמלל לו את הכעס הזה. להגיד את זה כל פעם שאת מרגישה ככה. אני בשונה מתגובות אחרות פה, כן חושבת שהסתרה זה דבר חמור מאוד וחשוב לשקף לו את זה וכמובן לעשות תוכנית מסודרת איך לצאת מהמצב הזה ואיך לוודא שזה לא יקרה שוב 

אולי תצלמי את הפצעים, ותראי לו את התמונה אם זה כבר יעבור.

ואולי יספיק לו גם תיאור בשביל לאבחן.

בצורה שיראו אותם ברור...

אבל אולי אצלם את מה שיש לה ברגל.

(האמת שאני לא בטוחה שהוא רופא מאוד סבלן בשביל תמונות וכדומה בעלי היה אצלו עם ילדים אחרים בעבר והתרשם שהוא לא הכי-הכי. קבענו אצלו תור כי הוא קרוב אלינו יחסית)

אם יש לך תמונות או תיעוד של מה שהיה לפני שבועיים אז אפשר להראות לו את התיעודים, לדווח על השינוי העכשווי בהשפעת הסבון ככה שיהיה לו את הרצף המלא של האירוע

שמעת על קומי עורי? זה עמותה לאטופיק דרמטיטיס בישראל. יש שם מאמרים והרבה מידע.

הם יכולים לתת לך (דרך פנייה למזכירה) רשימת רופאים לפי קופות חולים ומקומות בארץ.

ועכשיו ראיתי שגם הנגעים ברגל נעלמו לה...

מפחדת להגיע לרופא ושהוא יאמר לי שהוא לא מבין על מה אני מדברת

גם בי זה פוגע

אני ממש בעניינים וזורמת ולא מבינה למה אין קשר

אבל זרמתי עד כה עם זה שלא בא להן או אין להם זמן

אבל במקביל וואלה מעצבן שנפגשים כל כמה חודשים רק הם זה פוגע 

בעיקרון זה הגיוני מידי פעם לרצות רק את המשפחה הגרעינית

אבל מידי פעם, ובפעמים אחרות כן את כולם

לק"י

ואני דוקא לא הייתי רוצה להגיע לכל מפגש של בעלי ואחים שלו. שיהנו להם לבד...זה גם בסדר.

(לבעלי יש 2 אחים בנים. אבל גם אם היו לו אחיות, בעיני זה לגיטימי להפגש לפעמים רק האחים).

בעסה שאין קשר. מניחה שבגלל זה צורם לך שהן גם לא מנסות ליצור קשר, ונפגשות רק עם האחים.

מפגשים רק האחים.

אני דווקא אוהבת. בסוף אין מה לעשות, אחים זה קשר אחר מגיסים שהכרתי רק בגיל מבוגר ומעולם לא גרתי איתם בבית.

כולל טיול כמה ימים רק של האחים.

מצד שני, יש הרבה מפגשים גם משותפים זוגיים, וגם רק של הנשים (אחיות וגיסות).

מקווה שזה שיש גם וגם לא גורם להם להיעלב.

בטח לא שזה המפגש היחיד שיש כל השנה

גיסות שלי עושות את זה אבל רק עם הבנות ורק אחת ל.. ויש גם קשר בנוסף

אז יכולה להבין למה זה כיף להן

פעם אחת נעלבתי כשהיינו זוג צעיר והינו בבית של חמותי והז היה יום חופש והן פשוט התארגנו להן ביחד למפגש ואפילו לא חשבו להזמין אותי כשבמילא היתי שם..ופנויה לגמרי..והגיסה היחידה.. לא 'היה עוד מי שיקנא

אבל בֶסדר היה מזמן...לא נורא

במקרה שתארת זה באמת לא נעים

של להיפגש מדי פעם האחים בלי בני זוג לא מופרך.

מה שכן אולי קצת מוזר זה שלא נפגשים בכלל גם עם בני זוג...

אם זה לא בתדירות גבוהה ותוקע לכם את החיים הייתי משתדלת לזרום ולשחרר, שיהנה עם אחים שלו.

אם התדירות מוגזמת הייתי מדברת עם הבעל על עניין המינון, אבל בעיניי אין טעם לדחוף למפגשים עם בני זוג אם הן לא מעוניינות בזה...

אמנם מוזר ומבאס אבל רואה טעם להדחף

בטח אם זה פעם בשנה

וואלה לפעמים באלי לפגוש את אחים שלי כמו שהיה פעם.

לזכר הימים

זה שהם התחתנו לא אומר שאין להם ישות נפרדת משל עצמם.

אני יכולה לשתף שפעם בחודש בשנתיים האחרונות ולפני כן בתדירות נמוכה יותר אני (הלוואי שאזכה להמשיך להתמיד) עוצרת את העולם ונוסעת לבד לאמא שלי מהבוקר להיות איתה ולראות את אחים דלי ואבא שלי

בלי בעלי. בלי הילדים. עד הערב

גם בעלי הולך להורים שלו הרבה בלעדיי

בעיניי לגיטימי גם שיקרה בין אחים. נפרדות זה בריא בזוגיות מאוד. אם בעלי היה עושה לי על זה פרצוף או הפוך.. בואי נגיד שמהשם אישה לאיש😅

אלא אם בני הזוג שלהם גם באים. ואז זה באמת מוזר.

שזה כל כמה חודשים אז נשמע הגיוני שזה רק האחים..

אם זה היה פגישה שבועית הייתי מבינה למה לא..

שאצלנו אין כמעט מפגשי זוגות, בשני הצדדים.

זה מאד לא פרקטי, או שנפגשים בהרכב משפחתי או אחד מבני הזוג נשאר עם הילדים.

אז נפגשים או רק האחים או רק מגדר מסויים (טוב נו רק הבנות).

אנחנו בעיקר בנות בבית ואנחנו נפגשות לא מעט רק האחיות, לרוב גיסתי מוזמנת גם אבל הרבה פעמים אחי מגיע "במקומה".

מציינת שבתקופות מורכבות במשפחה מפגשים כאלה הם ממש חמצן.

בלי קשר לפני כמה שנים הגיסים במשפחה שלי התאגדו במטרה ליזום טיול גברים (כאמור אנחנו בעיקר בנות אז הגיסים כולם באותו מעמד) למיטב ידיעתי הם עדיין בשלבי תכנון אבל אני ממש בעד.

לפעמים זה רק האחים והאחיות

לפעמים זה רק בנות (ואז במקום אחי תגיע גיסתי)

לפעמים זה עם שני בני הזוג, אבל אז מגיעים גם כל הנכדים וזה מפגש מסוג אחר, יותר בחופשים וכאלה

בעיניי אם כבר אז לעשות מפגשים של רק בנות או מפגשים של רק בנים

לא משנה אם זה אחות או גיסה, אח או גיס

ככה זה אצלנו.

וזה ממש לא לעניין להדיר ככה את הגיסות ולתת תחושה לא נעימה

אבל, אני חושבת שזה לא בידיים שלך

הדבר היחיד שאולי את יכולה לעשות זה לחפש את האחות היותר רגישה ומבינה ולשתף אותה

או לדבר עם הגיסות האחרות (אם יש, ואם אין זה עוד יותר חשוב מה שהן עושות)

ושמישהו יידע שאת מרגישה עם זה מאוד לא בנוח.

יש מצב שזה באמת מגיע ממקום מאוד תמים ושפשוט לא חשבו על הדברים עד הסוף.

ראיתי התכתבויות והם ביקשו שהגיסות לא יגיעו

אמהלה איך נעלבתי האמת