לגבי סמכות הורית, אין לי רעיון.

מה שנקרא צרות של עשירים 😊

@מוריה - למה לבדוק קשב וריכוז? זה נראה לי לגמרי נורמלי שילד רוצה להמשיך בפעילות מהנה ו"שואבת" (אפרופו ההודעה של @אוהבת את השבת שראיתי עכשיו על זרימה) במקום להתקלח / להכין שיעורי בית...

אצל הבת שלי באמת אני חושבת שהיא לא ממש שומעת לפעמים, אבל זה חלק מה"זרימה" כשקוראים ספר. אף פעם לא חשבתי שזו בעיה! גם אני יכולה להיות שקועה במשהו ולא לקלוט בדיוק מה אומרים לי אם פונים אליי באותו זמן. אם חשוב לי לשמוע אני אעצור ואבקש לחזור על הדברים, אבל אם לא... (זה המקרה של הילדה - לא חשוב לה)

מה דעתך?

שיכולים להצביע על זה.

אפשר לחפש שאלון קשב ולראות אם את רואה משם משהו שאת חושבת שכשאי לברר.

אני לא חושבת שלאבחן=לתת טיפול תרופתי.

זה קודם כל לדעת עם מה מתמודדים.

הילדים שלי גם ככה, ואין להם בעית קשב וריכוז, זה קורה גם בקריאה, גם אם הם באמצע משחק נלהב בפלימוביל, זה פשוט טבעם של ילדים, שהם נכנסים ל שהו שהם עושים עם כל הלב והנשמה, ולא שומעים שום דבר.

לנו כמבוגרים כבר קשה להכנס,למשהו עם כזו התלהבות..

זה אכן מעצבן כאמא, אצלי עוזר לגשת עד אליו, להסב את תשומת ליבו פיזית( לגעת בו). ולומר, מה אני רוצה שיעשה, בדרך כלל זה הופך למשהו כמו- אני אבוא בסוף הפרק, ולא מידי, גם טוב, מומלץ גם להזכיר שוב , לפעמים זה מצליח( ואם לא, אני יכולה להתעצבן... ואז,זה עוזר לפעמים)

לק"י

כשמרותקים למשהו, לא תמיד שמים לב שאומרים לך משהו חשוב.

הראשי (רק לא יודעת איך זה יסתדר אם כמה מהם ירצו לרוץ על אותה קדנציה 😅)

אני חושבת שהוא עוד קצת קטן בשביל להבין את הקשר הישיר בין לימוד תורה לקיום מצוות. אז אולי עדיף דווקא לא להעיר בכיוון הזה, אלא לתת הסבר שיש זמן לכל דבר, וכמה שאת שמחה שהוא אוהב לקרוא וכמה שזה טוב - גם את זה צריך להגביל כדי שיהיה אפשר לעשות את שאר הדברים שצריך לעשות בחיים.

ובאמת תעקבי אחריו... ילד חכם מאוד זו ברכה, אבל היא יכולה לבוא עם קשיים בצידה...

שוב, כותבת מניסיון... לפעמים קשה לדעת איך להתנהל עם ילדים חכמים כאלה, כי הראש שלהם עובד אחרת מהרגיל, וצריך לקבל כלים טובים.

סליחה שישר זורקת לכיוון הזה... מקווה שאם תחליטו ללכת על זה - שתמצאו מישהו טוב ומצוין ומתאים בדיוק, שיעזור לכם ♥️

רק נחת ב״ה

אני מאד מאד מתחברת אל מה שכתבה @מתואמת

כי אני הייתי הילדה הזאת! וכן היו לי קשיים רגשיים אבל הורים מדהימים שלימדו אותי וב״ה אני בסדר בחיים

לגבי הקריאה, לי מאד מאאאאד עזר שאמא שלי אמרה לי מראש שעות

ב7 את צריכה להתקלח

ב8 אני מגישה ארוחת ערב

עד 5 שיעורי הבית מוכנים

ואז הייתי ״מתכננת״ את הקריאה וזה היה לי הרבההה יותר קל

ואני מדברת שהייתי תולעת ספרים מגיל 6 ועד עכשיו לא עבר לי חחחח…. רק מחוסר זמן אני לא עושה זאת

שצריך להגיד לו לא שווה ללמוד תורה אם לא מכבדים הורים... זה ילד בן 6 , הוא מספר שאיפות שיש לו, בעיניים של ילד להיות גדול בתורה. נהדר! את מדברת איתו בגובה העיניים של נער בן 16 להגיד כזה משפט.

זה מאוד מעניין אותו לקרוא ספר, וקשה לו לעצור, זה שהוא לא מקשיב לך זה לא כי הוא מזלזל בך, זה כי כל כך מעניין לו והוא מתקשה מאוד לעצור, תחשבי שאת באמצע סרט מתח... וכל שניה מישהו עוצר אותך שתעשי משהו שלא בא לך כרגע. זה לא חלילה מתוך חוסר כיבוד הורים.

את זה אני כותבת רק כדי שתביני את הראש שלו. משם להגיע לפתרון יותר קל, אולי

(אפשר לנסות להחליט איתו על זמן קריאה מסויים... )

לא חשבתי על זה ככה.

אני מקווה שאצליח לאכוף את השעות, כי הוא כל שניה מוצא ספר או דף או עיתון או משהו לקרוא...

הייתה בילדות עד עכשיו

יצאה חכמה ומוצלחת מאוד ברוך השם

וכן זוכרת את אמא שלי מתעצבנת שהיא אפילו כשאוכלת קוראת כל הזמן חחחח

אבל לא הסכימו לי

נגיד בארוחה בשום אופן אין ספרים!

ואז הייתי אוכלת במהירות האור וחוזרת לספר

בשביל אנשים שכל כך אוהבים לקרוא

הייתי מאפשרת אם זה לא איזה ארוחה משפחתית

וקשה לו לשים גבולות לעצמו, כי הוא לא מכיר את המחיר שמשלמים על קריאה ללא גבולות.

כדאי ללמד אותו לקחת אחריות על מעשיו.

לא להגיד לו עכשיו אוכלים.

אלא לומר ארוחת צהריים היא בין 14:00 ל14:30, אחריות שלך לעמוד הזמנים.

אכל יופי, לא אכל גם יופי. יום, יומיים, שלושה הוא כבר יתחיל להרגיש מעצמו שלא שווה לפספס את זמן הארוחה.

תנסי לקבוע זמן אחד שאת מקפידה עליו כחלק מהסדר יום (נניח בבוקר מתלבשים, מתפללים, אוכלים ואח"כ כל אחד מתפנה לענייניו (נניח עכשיו בחופש)

וזמן אחד שאת מקפידה שהוא ישא בתוצאות (כמו הארוחה)

שאר הזמנים יהיה כמו עכשיו.

אבל לפחות תתחילו ממשהו.

במקביל לשאול ולדבר על התחושות.

על החוויה המיוחדת שמרגישים בקריאת סיפור, על המתח, מתי בכל זאת כדאי להפסיק (לא בסוף פרק, כי בכוונה בסוף פרק נבנה המתח לפרק הבא)

על המחירים שמשלמים על הבחירה לקרוא הרבה.

אפשר לשתף בחוויות שלך. (קודם החיוביות, אח"כ אם קרה ששילמת מחיר)

בהמשך גם ללמד על גבולות כאשר במהלך הקריאה מגלים שהספר לא הולם.

איך יש לו ספרים לקרוא? מן הסתם הוא צריך אותך בשביל ללכת לספריה או לקנות ספר חדש, כך שתוכלי לשלוט במינון. אם את רואה שהוא ממש לא מצליח להתנתק אז כשיסיים את הספרים יחכה שבוע עד להחלפה הבאה.

אצלנו למשל מחליפים ספרים לקראת שבת, ואם יצא בתחילת שבוע אז מזכירה להם שאם לא ישמרו ספרים לשבת אז בשבת יהיה להם משעמם והם יתבאסו שלא שמרו ספרים. (באמצע שבוע יש יותר אפשרויות מה לעשות מאשר שבת)

בגדול לא הייתי גורמת לו לחוויה שלילית בעקבות קריאת הספרים, אבל כן מתווכת לו בהדרגה יכולת שליטה במינון והתנהלות מתאימה.

אתעמק ב"ה אח"כ

תודה רבה 

כל הילדים שלי תולעי ספרים, ברמה שכולם בבית ואת נכנסת- שקט דממה.

הגבולות היו משתנים בהתאם לתקופה ולמה שהתאים באותו זמן אבל בגדול בשעות של התארגנות ערב- ארוחת ערב, מקלחות, איפוס הבית. כל הספרים היו צריכים להיות סגורים במדף. ועמדתי על זה ממש. זה היה לפי שעות לא לפי זמן כלומר הם ידעו שמשעה 6 עד 8 אין לפתוח ספרים. זה דרש גם ממני לארגן ארוחת ערב בזמן ולתקתק אבל היה יעיל מאוד!

ויצא לנו לדבר על זה המון שגם דברים טובים (כמו קריאת ספרים) הם טובים במידה הנכונה, כשהם עוברים את הגבול זה כבר הופך לדבר לא טוב..

בהצלחה!

וגם אח שלי כזה

פשוט להגיד:

עכשיו אמא לא מרשה לקרוא.

תסיים לאכול/ להתקלח/ לעזור וכו' ותחזור לספר

או מחר בבוקר...

נגיד אם הייתי קמה מוקדם הייתי יכולה להספיק לקרוא איזה רבע שעה לפני שיוצאת לבי"ס

אבל הסכימו לי רק אם הייתי לבושה ומאורגנת לגמרי לגמרי

או בלילה רק אחרי מקלחת צחצוח שיניים וכו' לקרוא עד שעה מסוימת שאז מכבים את האור.

זה מעולה שהוא קורא וזה מדהים אבל גם דברים טובים צריכים גבולות...

בלי להסביר למה, עכשיו לא! אחר כך כן...

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

היה נראה כמו איזה משו תכנותי..

פשוט מלא מלא מלא מלא שרשורים של טסטים

איזה 3 עמודים ראשונים של הפורום...