לגבי סמכות הורית, אין לי רעיון.

מה שנקרא צרות של עשירים 😊

@מוריה - למה לבדוק קשב וריכוז? זה נראה לי לגמרי נורמלי שילד רוצה להמשיך בפעילות מהנה ו"שואבת" (אפרופו ההודעה של @אוהבת את השבת שראיתי עכשיו על זרימה) במקום להתקלח / להכין שיעורי בית...

אצל הבת שלי באמת אני חושבת שהיא לא ממש שומעת לפעמים, אבל זה חלק מה"זרימה" כשקוראים ספר. אף פעם לא חשבתי שזו בעיה! גם אני יכולה להיות שקועה במשהו ולא לקלוט בדיוק מה אומרים לי אם פונים אליי באותו זמן. אם חשוב לי לשמוע אני אעצור ואבקש לחזור על הדברים, אבל אם לא... (זה המקרה של הילדה - לא חשוב לה)

מה דעתך?

שיכולים להצביע על זה.

אפשר לחפש שאלון קשב ולראות אם את רואה משם משהו שאת חושבת שכשאי לברר.

אני לא חושבת שלאבחן=לתת טיפול תרופתי.

זה קודם כל לדעת עם מה מתמודדים.

הילדים שלי גם ככה, ואין להם בעית קשב וריכוז, זה קורה גם בקריאה, גם אם הם באמצע משחק נלהב בפלימוביל, זה פשוט טבעם של ילדים, שהם נכנסים ל שהו שהם עושים עם כל הלב והנשמה, ולא שומעים שום דבר.

לנו כמבוגרים כבר קשה להכנס,למשהו עם כזו התלהבות..

זה אכן מעצבן כאמא, אצלי עוזר לגשת עד אליו, להסב את תשומת ליבו פיזית( לגעת בו). ולומר, מה אני רוצה שיעשה, בדרך כלל זה הופך למשהו כמו- אני אבוא בסוף הפרק, ולא מידי, גם טוב, מומלץ גם להזכיר שוב , לפעמים זה מצליח( ואם לא, אני יכולה להתעצבן... ואז,זה עוזר לפעמים)

לק"י

כשמרותקים למשהו, לא תמיד שמים לב שאומרים לך משהו חשוב.

הראשי (רק לא יודעת איך זה יסתדר אם כמה מהם ירצו לרוץ על אותה קדנציה 😅)

אני חושבת שהוא עוד קצת קטן בשביל להבין את הקשר הישיר בין לימוד תורה לקיום מצוות. אז אולי עדיף דווקא לא להעיר בכיוון הזה, אלא לתת הסבר שיש זמן לכל דבר, וכמה שאת שמחה שהוא אוהב לקרוא וכמה שזה טוב - גם את זה צריך להגביל כדי שיהיה אפשר לעשות את שאר הדברים שצריך לעשות בחיים.

ובאמת תעקבי אחריו... ילד חכם מאוד זו ברכה, אבל היא יכולה לבוא עם קשיים בצידה...

שוב, כותבת מניסיון... לפעמים קשה לדעת איך להתנהל עם ילדים חכמים כאלה, כי הראש שלהם עובד אחרת מהרגיל, וצריך לקבל כלים טובים.

סליחה שישר זורקת לכיוון הזה... מקווה שאם תחליטו ללכת על זה - שתמצאו מישהו טוב ומצוין ומתאים בדיוק, שיעזור לכם ♥️

רק נחת ב״ה

אני מאד מאד מתחברת אל מה שכתבה @מתואמת

כי אני הייתי הילדה הזאת! וכן היו לי קשיים רגשיים אבל הורים מדהימים שלימדו אותי וב״ה אני בסדר בחיים

לגבי הקריאה, לי מאד מאאאאד עזר שאמא שלי אמרה לי מראש שעות

ב7 את צריכה להתקלח

ב8 אני מגישה ארוחת ערב

עד 5 שיעורי הבית מוכנים

ואז הייתי ״מתכננת״ את הקריאה וזה היה לי הרבההה יותר קל

ואני מדברת שהייתי תולעת ספרים מגיל 6 ועד עכשיו לא עבר לי חחחח…. רק מחוסר זמן אני לא עושה זאת

שצריך להגיד לו לא שווה ללמוד תורה אם לא מכבדים הורים... זה ילד בן 6 , הוא מספר שאיפות שיש לו, בעיניים של ילד להיות גדול בתורה. נהדר! את מדברת איתו בגובה העיניים של נער בן 16 להגיד כזה משפט.

זה מאוד מעניין אותו לקרוא ספר, וקשה לו לעצור, זה שהוא לא מקשיב לך זה לא כי הוא מזלזל בך, זה כי כל כך מעניין לו והוא מתקשה מאוד לעצור, תחשבי שאת באמצע סרט מתח... וכל שניה מישהו עוצר אותך שתעשי משהו שלא בא לך כרגע. זה לא חלילה מתוך חוסר כיבוד הורים.

את זה אני כותבת רק כדי שתביני את הראש שלו. משם להגיע לפתרון יותר קל, אולי

(אפשר לנסות להחליט איתו על זמן קריאה מסויים... )

לא חשבתי על זה ככה.

אני מקווה שאצליח לאכוף את השעות, כי הוא כל שניה מוצא ספר או דף או עיתון או משהו לקרוא...

הייתה בילדות עד עכשיו

יצאה חכמה ומוצלחת מאוד ברוך השם

וכן זוכרת את אמא שלי מתעצבנת שהיא אפילו כשאוכלת קוראת כל הזמן חחחח

אבל לא הסכימו לי

נגיד בארוחה בשום אופן אין ספרים!

ואז הייתי אוכלת במהירות האור וחוזרת לספר

בשביל אנשים שכל כך אוהבים לקרוא

הייתי מאפשרת אם זה לא איזה ארוחה משפחתית

וקשה לו לשים גבולות לעצמו, כי הוא לא מכיר את המחיר שמשלמים על קריאה ללא גבולות.

כדאי ללמד אותו לקחת אחריות על מעשיו.

לא להגיד לו עכשיו אוכלים.

אלא לומר ארוחת צהריים היא בין 14:00 ל14:30, אחריות שלך לעמוד הזמנים.

אכל יופי, לא אכל גם יופי. יום, יומיים, שלושה הוא כבר יתחיל להרגיש מעצמו שלא שווה לפספס את זמן הארוחה.

תנסי לקבוע זמן אחד שאת מקפידה עליו כחלק מהסדר יום (נניח בבוקר מתלבשים, מתפללים, אוכלים ואח"כ כל אחד מתפנה לענייניו (נניח עכשיו בחופש)

וזמן אחד שאת מקפידה שהוא ישא בתוצאות (כמו הארוחה)

שאר הזמנים יהיה כמו עכשיו.

אבל לפחות תתחילו ממשהו.

במקביל לשאול ולדבר על התחושות.

על החוויה המיוחדת שמרגישים בקריאת סיפור, על המתח, מתי בכל זאת כדאי להפסיק (לא בסוף פרק, כי בכוונה בסוף פרק נבנה המתח לפרק הבא)

על המחירים שמשלמים על הבחירה לקרוא הרבה.

אפשר לשתף בחוויות שלך. (קודם החיוביות, אח"כ אם קרה ששילמת מחיר)

בהמשך גם ללמד על גבולות כאשר במהלך הקריאה מגלים שהספר לא הולם.

איך יש לו ספרים לקרוא? מן הסתם הוא צריך אותך בשביל ללכת לספריה או לקנות ספר חדש, כך שתוכלי לשלוט במינון. אם את רואה שהוא ממש לא מצליח להתנתק אז כשיסיים את הספרים יחכה שבוע עד להחלפה הבאה.

אצלנו למשל מחליפים ספרים לקראת שבת, ואם יצא בתחילת שבוע אז מזכירה להם שאם לא ישמרו ספרים לשבת אז בשבת יהיה להם משעמם והם יתבאסו שלא שמרו ספרים. (באמצע שבוע יש יותר אפשרויות מה לעשות מאשר שבת)

בגדול לא הייתי גורמת לו לחוויה שלילית בעקבות קריאת הספרים, אבל כן מתווכת לו בהדרגה יכולת שליטה במינון והתנהלות מתאימה.

אתעמק ב"ה אח"כ

תודה רבה 

כל הילדים שלי תולעי ספרים, ברמה שכולם בבית ואת נכנסת- שקט דממה.

הגבולות היו משתנים בהתאם לתקופה ולמה שהתאים באותו זמן אבל בגדול בשעות של התארגנות ערב- ארוחת ערב, מקלחות, איפוס הבית. כל הספרים היו צריכים להיות סגורים במדף. ועמדתי על זה ממש. זה היה לפי שעות לא לפי זמן כלומר הם ידעו שמשעה 6 עד 8 אין לפתוח ספרים. זה דרש גם ממני לארגן ארוחת ערב בזמן ולתקתק אבל היה יעיל מאוד!

ויצא לנו לדבר על זה המון שגם דברים טובים (כמו קריאת ספרים) הם טובים במידה הנכונה, כשהם עוברים את הגבול זה כבר הופך לדבר לא טוב..

בהצלחה!

וגם אח שלי כזה

פשוט להגיד:

עכשיו אמא לא מרשה לקרוא.

תסיים לאכול/ להתקלח/ לעזור וכו' ותחזור לספר

או מחר בבוקר...

נגיד אם הייתי קמה מוקדם הייתי יכולה להספיק לקרוא איזה רבע שעה לפני שיוצאת לבי"ס

אבל הסכימו לי רק אם הייתי לבושה ומאורגנת לגמרי לגמרי

או בלילה רק אחרי מקלחת צחצוח שיניים וכו' לקרוא עד שעה מסוימת שאז מכבים את האור.

זה מעולה שהוא קורא וזה מדהים אבל גם דברים טובים צריכים גבולות...

בלי להסביר למה, עכשיו לא! אחר כך כן...

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭

שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.

לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.

חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי  יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.

בהצלחה

אבל אני חושבת שבכל מקרה הרצון זה הצעד הראשון.

אם כל פעם שהיא מתחילה היא תקלוט ותפסיק לאט לאט זה יהפוך מפעולה שקורית בהיסח דעת לפעולה מודעת ואז היא תוכל לפני זה לחשוב אם היא באמת רוצה, לעצור שניה ולותר