ההורים של בעלי מגיעים לבקר אותנו כל שבוע או שבועיים בערך, אם מסתדר. (להגיע אליהם קורה לעיתים רחוקות יותר, כי זה יותר מסובך לנו לנסוע עם כולם)

מודה - גם לי זה קצת קשה, כי חמותי פדנטית (אף שהיא לא מעירה כלום), ואני מרגישה צורך לנקות את הבית היטב לפני שהיא מגיעה. (בזמן הקורונה היה לי כיף, כי מלכתחילה נפגשנו בחוץ )

אבל -

אני יודעת כמה זה חשוב... ההורים של בעלי מבוגרים ולא עובדים, ועד לפני חודשיים הילדים שלנו היו הנכדים היחידים שלהם, כלומר - הנחת היחידה שלהם.

אז אני מתאמצת.

ויחד עם זאת - הורדתי סטנדרטים. גם בניקיון לפני בואם, גם בהתעקשות שכל הילדים יהיו נוכחים כשהם באים (מה לעשות, זה לא תמיד מתאפשר), ובעיקר מתכוננת נפשית לשעה-שעתיים של שיחה נחמדה ושל דיבור על חוכמות של הילדים (בלי להזכיר דברים מדאיגים חלילה).

אולי זה שונה מאצל אחרים, כי חמי וחמותי ממש מפנקים אותנו... אף פעם לא באים בידיים ריקות (מחבילת שוקולדים שווים ועד מארז פליימוביל חדש), ובאופן כללי תומכים בנו כלכלית וגם מנטלית. והם לא דורשים כלום בתמורה... אז המעט שאנחנו יכולים לעשות זה לאפשר להם את הנחת שבנכדים

בהצלחה לך!

אני עצמי לא מבינה למה זה מעיק כל כך

נראה לי שיש לחץ כל הזמן להיפגש מבחינתה.

גם חמותי פדנטית והיא לא מעירה אבל יש תחושה באוויר של ביקורת שלה 

גם לי לקח זמן לשחרר ולקבל את זה

אבל באמת חמותי לא לוחצת, רק מבקשת, אז זה עבר אחרת...

מצד אחד אני מבינה אותך אם זה מעיק מדי.

מצד שני קשר חם וקרוב בין נכדים לסבתא זה הדבר הכי מהמם בעולם. ממש אהבה טהורה ללא גבולות וללא ״עול״ החינוך. אני רואה אצלנו שזה משמעותי בצורה שקשה לתאר.

לכן אני מציעה להתאמץ ולהשקיע ושני הצדדים מרוויחים בסוף. במקביל כמובן למצוא פתרונות שיקלו עלייך כמה שיותר (מה שמחזיר אותי לשאלה בכותרת. זה רעיון מעולה שהוא יקח אותם אליה, גם אם לא תצטרפי).

אז הוא איתי

או שאחד נורא עייף וחייב לישון 

ברגע שלא כולם באים היא לא אוהבת את זה

זה מלחיץ אותי המתח הזה

אולי תעשו שפעם בחודש כולכם הולכים אליה ופעם בחודש היא באה אליכם?

לא ככ ברור מה מפריע לך אצלה. היא ביקורתית או עוקצנית כלפייך?

זה יוצר מתח

כל חודש זה המון בשבילה היא רוצה פחות .

וכן היא גם ביקורתית , מרגישה לא טובה לידה

למרות שהיא לא מעירה 

שכדאי להתאמץ על זה.

אני בעד משפחתיות. קשר עם סבא וסבתא זה חשוב

תני לבעלך לקחת אותם, את מי שרוצה ללכת ומי שלא אז לא. בחופש זו בכלל הזדמנות לעזרה ואפשר להעלות תדירות

אני גם בעד שתתני לה לבוא, שבעלך יהיה איתה לפעמים ואת תצאי או שזה יהיה זמן שלה איתם לבד, שתיקח אותם החוצה או משהו, מה שבא לך ומסתדר

אם היא סבתא מיטיבה לנכדים. - אני חושבת שזה קשר עצמאי שלהם מולה שאני צריכה לספק וחשוב לי לספק.

אני באופן אישי שולחת אליה את הילדים כמה פעמים בשבוע גם, בלעדיי. הילדים מאוד נתרמים מהקשר הזה, וזה מקל עליי

כשחמתי כבר באה לפה - לרוב זה הזמן שבו הבית שלי הכי מבולגן בארץ😅 לוידעת איך זה קורה,אבל לא אכפת לי. היא לא מעירה ואני זורמת עם זה ומודה לה

ולעניין הביקורת - תדר לא נעים הוא לרוב דו צדדי. יכול להיות שזה ש*את* מרגישה לא בנח איתה, גורם לך להרגיש כאילו היא מבקרת אותך כי היא מרגישה את התדר שלך.

אני בעד לשנות אנרגיה מולה

אצלנו הם באמת הולכים אבל היא רוצה שכולם יבואו גם הקטן שקשה לי לשלוח אותו לבד. וזה לפעמים קשה ובאלי פחות ושהיא תבין שקשה לי לפעמים

את צריכה להיות שלמה עם זה שהסיבה שלך לא לשלוח אותו מוצדקת עבורך.

את במקום מרצה כרגע

תהפכי להיות מרוצה באמצעות העובדה שאת לא צריכה אישור שלה כדי להרגיש שאת בסדר והתגובות שלה פחות ישפיעו

עובדת על זה..

לרוב זה יושב על דימוי עצמי נמוך שלנו, שעושה לנו סלט

לפעמים זה לא זה

אבל רוב האנשים שהאנרגיה שלנו קשה מולם, כולל ילדים, זה בגלל שהם משקפים לנו אצלנו דברים שאנחנו לא אוהבים או מציפים אצלנו תחושות קשות כלפי עצמנו שקיימות ממילא

כשאין כאלה - אנחנו לא מופעלים ודברים מקבלים פרופורציות

אומר על זה?

אצלנו הכלל הוא שכל אחד מתנהל מול המשפחה שלו.

אם משהו מפריע לי בהתנהלות של המשפחה שלו, אז אני משתפת. ואו שאנחנו מחליטים שמתגברים כי זה חשוב, או שמנסים למצוא פתרון.

אבל זה עוזר לי להוריד את הכעס, כי אני לא מרגישה לבד בזה

שבועיים זה באמת המון... מאוד מאוד מבינה את הלחץ שלך.

יחד עם זאת, אני חושבת שאם תצליחי לשנות גישה *אצלך*, יקל עלייך מאוד.

-תחשבי עם עצמך שפעם בשבועיים יש לכם נסיעה כיפית, זמן פתאום לדבר עם בעלך באוטו בנחת בלי לראות מול העיניים ערמות של כביסות או כלים שצורחים מהכיור... יש משהו מרענן בלנסוע יחד לשוחח, להחליף אווירה.

-ואם היא באה אלייך, אז תהני מכך שבזכותה הבית יותר נקי (אצלנו היו אורחים שהיו מגיעים והייתי שונאת את הלחץ לתקתק את הבית לפני שהם באו, אבל כשהם היו הולכים הייתי אומרת לבעלי- תכלס, בזכותם נקי פה עכשיו, אם הם לא היו באים מי היה מתקתק פה..? )

-תחשבי איזה ברכה יש לילדים שלך שהם פוגשים סבתא פעם בשבועיים, אני מאמינה שזה בונה אצלם עוד רובד של בטחון עצמי, רובד עמוק ובריא, כמו עץ שיש לו שורשים, מפגש כזה מחזק את השורשים הנפשיים שלהם, כך אני מרגישה. זה קשר מיוחד שאין שני לו, וקשר כזה לא מתחיל להבנות בגיל ארבע, אלא בגיל אפס. כמה אני במבט לאחור מתענגת להזכר על הקשר עם סבתי ע''ה, וכמה כואב לי שזה היה מפגשים בודדים בשנה בגלל המרחק.

-וכן, כשקשה לך תכווני ''לשם מצוות כיבוד הורים '', גם את מחוייבת בכבודם כמו הורייך, תחשבי כמה שכר מחכה לך כשתתאמצי על המצווה הזאת.

שולחת לך המון המון כח וסבלנות! 

אני אנסה בעזרת ה

מחמם את הלב שזה חשוב לה

המשפחה של בעלי יכולה חודשים על גבי חודשים לא להיפגש עם הילדים שלי

ולא יזיז להם כלום..

זה נגע לי בנקודה לכן בעיני זה מחמם ממש את הלב

מבינה ממש את הקושי שלך. 

זה לא מחמם לי את הלב הלחץ שלה למפגשים

אבל הכל לטובה.

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

היה נראה כמו איזה משו תכנותי..

פשוט מלא מלא מלא מלא שרשורים של טסטים

איזה 3 עמודים ראשונים של הפורום...