לקראת לידה שלישית בעז"ה, הלידות הקודמות היו ב 40+3 (אחרי יממה עם ירידת מים) ו 41+0. משום מה הייתי נאיבית וחשבתי שהפעם זה יהיה יותר מוקדם, והנה, שוב הגענו לשלב הנפלא של הריון עודף...
ואין אף סימן ללידה באופק. לא היה ציר אחד עד כה.
ואין לי כח לזה!!
ברוך ה' אני מרגישה טוב, אפילו מרגישה קלילה יחסית לפעמים הקודמות (אולי כי העובר קטן יותר?) ומבחינה פיזית הכל מצוין.
הקושי שלי הוא יותר מנטלי. קשה לי עם החוסר וודאות. שאני לא יודעת מתי זה יקרה.
ומה אם זה ייקח עוד שבוע?
ומה אם לא יתפתחו צירים בכלל? ואני אצטרך זירוז?
גם ככה אני מרגישה שאני מגיעה לא מוכנה ללידה הזו. אני לא בכושר גופני בכלל, ואני מפחדת שאני לא זוכרת איך יולדים... (אפילו שהלידה הקודמת הייתה לפני פחות משנתיים)
אני רק רוצה להיות כבר אחרי, בידיים מלאות!
קשה לי גם עם זה שאנחנו טרודים עכשיו בעניין אחר (מעבר דירה), וכל עוד לא ילדתי, אני צריכה להיות מעורבת, ולעזור לבעלי להכריע בכל הדילמות שצצות חדשים לבקרים.
אני מרגישה שרק אחרי הלידה אני אוכל להגיד לו בלב שלם - אני יולדת טרייה, אני סומכת עליך שלא תטריד אותי עם מה שלא הכרחי, ואני מאמינה גם שזה יתקבל ביותר הבנה.
גם זה שאין לי תעסוקה ברורה לימים האלה - אני בבית ולא עובדת, ואין לי כח לעשות יותר מדי מבחינת טיפוח הבית וכו'.
בקיצור, איך מעבירים את הזמן בצורה טובה עד שיגיע כבר הזמן?
