׳לטענתה של ד"ר ראמני (Dr. Ramani), בעלי אישיות נרקיסיסטית מהווים כ- 50% מהאוכלוסייה. "המגיפה השקטה" – כך מכנים את התופעה הזאת של "נרקיסיזם-סמוי" בימים אלה.׳
זוגיות עם נרקיסיסט.ת - אירית וייך
והשאלה שלי, האם זה נראה לכם נכון ש50% מהאנשים בעלי נרקיסיזם סמוי ובעצם לא יכולים לנהל מערכת יחסים (מכל הסוגים) נורמטיבית?
קודם כל, חייבת לשתף שקריאת המאמר מאוד טלטלה אותי כי מצאתי הרבה מהתיאורים שם מתאימים למישהו במעגל המשפחתי הקרוב שלי (לא בעלי)
ובהרחבה: אני לא חושבת שזה נכון. אני חושבת שהתפיסה ש50% הם "ככה וזהו" מאוד פסימית ומייאשת.
אני מאמינה שיש רצף, ובסוף, בכל אחד מאיתנו, בלי להיות נרקסיסט, יש אגואיזם, ציניות, ביקורתיות.
וההבדל בין מי שהופך להיות במרוצת חייו "נרקסיסט סמוי" לבין מי שמנהל חיים מאושרים ונעימים הוא עבודת המידות שאדם משקיע בה לאורך חייו, כאשר אצל כל אדם המיקוד הוא קצת שונה.
אני חושבת שלהסתכל על זה כגזירת גורל, יכול לסגור הרבה דלתות בחיים. הן אדם כלפי עצמו והן כלפי הסובבים.
בעיניי, אדם שלא מוכן לעבוד על מידותיו, ומגלה חוסר נכונות לשינוי- אכן ייתכן והוא נרקסיסט סמוי. אבל אדם שמבקר, כועס, ציני- אבל מודע לעצמו ומאמין שעבודה עצמית ושינוי, הוא פשוט נורמלי.
לכן הייתי ממקדת את השאלה ב: האם זה נכון ש50% אינם מוכנים לעבודה פנימית ולשינוי מכל סוג? מקבלים את מגרעותיהם כגזירת גורל שאינה ברת שינוי?
התשובה לדעתי היא לא. יש אנשים כאלה, בהחלט, ואני מכירה כמה כאלו.
אבל אני מאמינה שרוב האנשים הם אופטימיים, מאמינים בשינוי, וצועדים קדימה
אני תוהה אם האנשים הללו יודעים שיש להם את המגרעות הנ״ל, כי זה נראה שהם אינם מודעים להתנהגות ולתוצאות הנלוות.
באופן כללי.
משפטים כמו "תקבלו אותי כמו שאני", "אני עושה תמיד כמיטב יכולתי" ועוד ועוד הפכו לנפוצים ונורמטיביים.
כמובן, יש בזה גם הרבה ברכה, כי מרחב ביקורתי מדי מונע גדילה והתפתחות.
מצד שני, יש תופעות לוואי קשות כמו זו למשל.
ישנם אנשים רבים שמילים כמו "עבודת המידות" נשמעות להם משהו מיושן וארכאי, גם אם בבסיס האישיות שלהם אין מחלת נפש בלתי פתירה
וספציפית לגבי ה"נרקסיזם סמוי" אני חושבת שיש בזה רצף. מאנשים שיש להם את כל התכונות הנ"ל, והם חסרי מודעות ואינם מוכנים לשום שינוי, שזה ממש כמו נרקסיסטים (ולא חושבת שזה 50%)
ועד אנשים עם "רגילים" עם מידות רעות, שעובדים ומשתפרים כל הזמן.
משהו נורמטיבי זה משהו שהרוב עושים אותו,
אם 50% מהציבור לא מסוגלים לקיים מערכת יחסים נורמטיבית אז זה סותר את ההגדרה של נורמטיבי...
(וסליחה על התקטננות וההתעלמות מהתוכן)
אי קיום מערכת יחסים תקינה זה הנורמה, רואים את זה באחוז הגירושין למשל.
אולי התנהגות שאמורה להיות לא נורמטיבית, קיימת בחיינו כנורמה.
זוגיות לא תקינה
הורות לא תקינה
ילדים (גדולים) שמתנהלים לא תקין מול הורים
יחסי עובד מעביד לא תקינים ולהיפך
יחסי חברות לא תקינים
התנהלות משפחתית לא תקינה
זה קיים, זה נפוץ, לא יודעת עד כמה. האם זה קשור גם לנרקיסיזם סמוי?
טוב, אצלי גם משהו ש90% עושים, זה לא מדד לכלום, אבל בזה אני יודעת שאני שונה.
במשהו ש50% עושים, יש עוד 50% שלא עושים. יש סיכוי טוב שיש 50% שיותר טובים מה50% האחרים.
לרוב מצופה בחברה שהנורמה תהיה תקנית, לעיתים הנורמה אינה תקנית.
אם אכן המידע שכתוב שם נכון, הנורמה הקיימת אצל חצי מהאוכלוסייה אינה מאפשרת מערכות יחסים תקינות.
אני חושבת שבכל אדם קיימים החלקים האלה, כמו שכתוב במאמר
יש משהו היום שמאוד מעודד את זה
בדור שאנחנו חיים בו
וכן, הזה אומר שיש יותר אנשים שזה עבר אצלם את ה50% חלקים באישיות והגיע ל7-10 באישיות כמו שהיא מגדירה...
ממה הם מושפעים?
מאנשים שהם כאלו
בדור שלנו אני מרגישה שיש מאוד
תשווקי את עצמך
תבליטי את עצמך
תתרכזי בעצמך
אם את יותר כריזמטית וממלאת החדר בנוכחות כשאת מגיעה אז יותר ירצו את קרבתך..
קסם שווא כזה שרבים נהיו מכורים אליו..
ואז זה משפיע על כולנו בוא נהיה גם כאלה
מרוכזים במטרות ובאינטרסים שלנו
נבליט את עצמנו
כולם יאהבו את את זה
וזה משפיע ומשנה את ההתנהגות
אז ככה זה נראלי עובד...
ויותר מבאס וקשה זה לעבוד על עצמנו מבפנים
להיכנע לפני הקב'ה..
למחוק את האני
בתוך עצמי אני יכולה להרגיש כל הזמן את המאבק
להגיד לבעלי על מה שהוא ביאס אותי ואז זה יוריד אותו
ואותי תכלס
או להתגבר, להסתכל על הטוב גם כשזה מרגיש לא אפשרי
להסתכל עליו
להתייחס אליו
להסתכל על הטוב שה' נתן לי
וכו
יש זמנים שקשה לי ואני לא מצליחה. מודה
ומאמר כזה מעודד אותי להתגבר
שם לי מראה לאן אפשר להגיע..
ומתפללת שלא אגיע
כי אין מי שערב לי שלא אגיע...
כמו שמפורש במסכת אבות על " ואל תאמין בעצמך עד יום מותך" - על כהן גדול שבגיל 80 נהיה צדוקי או בייתוסי (לא זוכרת..)
וביחס לאחוז באוכלוסיה-
כן, יש לא מעט אנשים שקשה מאוד להתנהל איתם, לנהל איתם זוגיות , לגדול איתם כהורים וכו....
ועדיין , להיות מודעים
אבל להאמין בטוב, להאמין שהקב'ה ירחם עלינו ויגאל אותנו. מכוון הכל מלמעלה ודואג לנו.
מתפללת לזכור להאמין ולשנן לעצמי את זה... כל הזמן...
לאחרונה לא מצליחה....
לחלק מהתכונות,
אבל יש אנשים שבאישיותם אין בכלל חלק מהתכונות הללו וגם כאלה שיש להם חלק מהתכונות בצורה משמעותית, יש תכונות נוגדות לשאר.
נניח מי שיש לו בטחון עצמי ויודע לשלוט בכעס שלו, לא יהיה נרקיסיסט סמוי.
כדי להגיע להיות כזה, צריך להתחבר לכל התכונות הללו, להיות חסר בטחון ומודעות, לא לרצות ולעשות תהליכים עצמיים, לרצות שאחרים יעשו בשבילך, זה קונספט מאד רדוד.
בעיני כולנו קצת נרקיסיסטים. ואם משהו מטריד אותנו אנחנו לא מסוגלים לראות את האחר. כולנו נגועים באהבה עצמית ברמה זו או אחרת. ולמען האמת לא מדובר בנגע כי כשמישהו לא אוהב את עצמו זאת הבעיה...
אז מה זה נרקיסיזם? כפי הבנתי זה כבר הפרעה אישיותית כשהאהבה העצמית יוצאת מפרופורציות. וזה כבר לא מאפשר זוגיות תקינה.
כמה שרשורים פה למטה היה שרשור שלגמרי הצדיק את האישה שלא הייתה לה אנרגיה להכיל משבר של בעלה ביחד עם כל הקשיים שעברו עליה באותו היום..
השאלה היא האם יש לה מסוגלות לראות אותו לפעמים?
המחשבות שלי לא לגמרי מצליחות לצאת לידי ביטוי
אני קצת עייפה.. מקווה שכוונתי הובהרה
לא קראתי את המאמר,
אבל נרקסיסט זה לא "אדם חסר מודעות שלא מוכן לעבוד על המידות שלו"
אלא אדם עם הפרעה התפתחותית.
כל אדם עובר בינקותו שלב נרקסיסטי בבחינת "בשבילי נברא העולם", ההורים פה בשבילי, הכל נברא לכבודי, אני מרגיש צורך ומיד מספקים לי אותו, אני אהוב ורצוי וכו' וכו'. אם השלב הזה עובר באופן תקין, התינוק מבשיל ומתפתח וגדל למבוגר בעל הערכה עצמית טובה ובטחון עצמי, שמסוגל לראות את הזולת, ואת הצרכים שלו, להיות אמפתי כלפיו ולנהל מערכות יחסים תקינות.
אם תינוק שנולד להורים שאינם מסוגלים מסיבות שונות ללוות את הילד באופן בריא בשלב הנרקסיסטי, למשל לא מספקים לו את הטיפול והאהבה ללא תנאי, נוצר מצב שהילד לא עובר את השלב הזה ועלול להשאר תקוע בו כל החיים. ההערכה העצמית שלו תלויה באופן תמידי במשוב מהסביבה - חייב שיעריצו אותו כל הזמן, הוא לא מסוגל לשאת ביקורת עניינית, לא רואה את הזולת וכו'.
כמו שהזכירו פה בשירשור, נרקסיזם יכול לנוע על רצף כשכולנו יכולים למצוא את עצמנו במצבים שונים עם תחושות נרקסיסטיות, אבל היכולת לנוע על הרצף מעידה על מצב בריא.
אני לא חושבת שחצי מהילדים גדלו להורים מנוכרים/מזניחים עד כדי התפתחות של הפרעת אישיות.
אני כן חושבת שהרבה הורים היום חווים חוסר פניות ומצוקה רגשית, והחברה המערבית דוחפת לצמצם שהות וקשר עמוק עם הילד, והדברים האלה בהחלט יכולים להשליך במידה זו או אחרת על ההבשלה של התינוקות שלנו. ומאוד הגיוני לי שעליה בשכיחות ההפרעות הנפשיות בחברה קשורה לזה.
גם כשמדובר בהתפתחות לא תקינה, זה לא רק ענין של הזנחה הורית, יכול להיות ילד שהוזנח והצליח להתגבר על כך, מנגד, יכול להיות ילד שחווה מעט הזנחה/ חוסר מודעות בנושא, והמשיך עם חוסר ההתפתחות בתור מבוגר.
אני גם תוהה אם היום יש יותר בעיות נניח נפשיות או רק יותר מודעות מפעם.
כי (והאזנתי בעבר המון לד"ר רמאני)מצד אחד היא אשת מקצוע ומצד שני בראיונות ובהרצאות שלה היא במפורש אומרת שהיא מדברת על נרקסיזם כתופעה, ושהיא רוצה לתת סמני זיהוי לקהל הרחב (שלא מסתובב עם DSM בכיס ומתחיל לאבחן אנשים קלינית). מז אני מבינה שהיא מדברת גם על מצבים לא פתולוגיים ,אלא שלאדם יש סממנים /נטיות/ תכונות חלקיות של נרקסיזם. כך שבוודאי שאם לא מדובר על ההגדרה הקלינית יש בחירה טלא מדובר על המופע ה"טהור" של הפרעת האישיות הזאת.
גם, תסתכלי סביבך- לא היגיוני שחמישים אחוז מהאנשים שאת מכירה הם נרקסיסטיים.
בארה"ב "נרקסיזם" הפך להיות מילה שניה בפי האנשיםלהגדיר כל אחד עם אופי מאתגר או מידות שטעונות שיפור.
מלבד זאת, יכול להיות שאצלם עם המציאות המערבית המאוד קיצונית זה כנראה גם אחרת וגם משפיע ומפתח עוד ועוד בעיות נפשיות.
אנחנו יהודים ואנחנו מאמינים בבחירה.
על התופעה
לא על הפרעה נפשית
אלא על נטיה לתכונות הללו
לא הייתי מודעת לתופעה הזו, אז ברור שלא ראיתי אותה באנשים, מה שכן נתקלתי בתופעות שפחות ידעתי להסביר בתקשורת וביחסים עם אנשים שלא הצלחתי להביא אותם למקום טוב/ יציב, לכן יצאתי לחיפוש מהי התופעה, מה המשותף לאנשים הללו.
האמת שאני לא ממש מכירה אנשים כאלו.
לפחות לא הצלחתי לחשוב על מישהו כזה...
(לא קראתי את כל המאמר, רק קצת רפרפתי)
או שאני מכירה את ה-50% שאין להם את נרקיסיזם סמוי, או שזה הרבה פחות מ-50%... (או שאני ממש לא יודעת לזהות את זה, אבל אם ככה אז כנראה זה סמוי ממש טוב🫢)
כמו בין הורה וילד ולהפך
בין בני זוג
בין חברים קרובים
בין משפחה קובה
כי על פניו, זה מצב שאיננו בר שינוי. לפחות לפי מה שקראתי על כך
לדעתי, אובר האבחונים בימינו שמים תגיות לאנשים שלא בהכרח להם.
בהקשר לזה, גם אם נראה שלא - אחד הדברים שאני הכי זוכרת לטובה מהצבא, הוא הדבר הזה שנותנים בך אמון וזה מפתח תחושת מסוגלות. בני 18 מתפעלים את הצבא החזק בעולם. מקבלים משימות ואחריות שהן מעבר לגיל של בן 18 ממוצע.
אם אני אאבחן מישו קרוב בנרקיסיזם סמוי מקריאת מאמר, לדעתי אני מפספסת פה. יש המון סיבות ל- למה אנשים מרוכזים בעצמם ולהתנהגויות שונות. הרבה פעמים זה גם דינמיקה שנוצרת עם עוד אדם. משל לכך - נישואים ראשונים מסתיימים בגירושין. זוגיות אחרכך אושר ועושר.
דבר שני, אני בתוכי מאבדת את האמונה באדם הזה ומתייאשת ממנו מראש. התדר הזה בעייתי בעיניי.
זה לא אומר שאין כאלה מקרים אבודים. ודאי שיש. ולשינוי באורחות חיינו בעשורים האחרונים בטוח יש קשר. אבל לדעתי זה לא כצעקתה.
כמובן שהאבחנה צריכה להיות נכונה, ברור שיש הרבה אבחנות שגויות.
שכמעט לא מאובחנים נרקיסיסטים רשמית. אז לכי תוכיחי שיש לך אחות
וגם, היום יש מלא סרטונים ברשת על נרקיסיסטים.
אז איך את יודעת שהאבחנה נכונה באמת..?
וגם, בהבנת מגבולותיו- זה לא נכון לדעתי. כי זה מה שדיברתי עליו קודם, שמנו את האדם הזה במשבצת מסוימת (ללא אבחון לרוב/ אבחון אינטרנטי שלנו) ואנחנו מתנהלים מולו על פיה, לפי אזור נוחות. לא לעורר אותו, לא לפגוע בעצמי. זו הרבה פעמים טקטיקה מתגוננת שאיננה נכונה לדעתי. בטח עם בני זוג.
נכון לשים גבול מול אדם שפוגע
יותר נכון, בזוגיות לפחות, לעודד את האדם להתפתח רגשית ולצאת מעצמו לכיוון אחרים.
הכל רגשי. וזה תהליכים ארוכים שמצריכים סבלנות, מה שלרוב אין לנו היום. גם נכונות לטיפול האמת אצל הרבה. זה די פלונטר
אלא את הפרטנר שלו.
אבל זה מאד חשוב כי ההבנה שבן הזוג/ההורה וכד' בעל אישיות נרקסיסטית היא מפתח ליכולת לצאת מיחסים פוגעניים מולו.
לרוב נרקסיסטים מטפחים מערכות יחסים קרובות עם אנשים בעלי אישיות הפוכה - אנשים רגישים לזולת, אמיתיים, ישרים, כנים, ולאנשים כאלה מאד קשה להפנים שהאדם מולם משקר, נהנה לדרוך על אחרים, מניפולטיבי, דו פרצופי וכו'.
אם אני נמצאת במערכת יחסים כזאת, ברור שהדבר הנכון יהיה להציב גבולות אבל הרבה יותר קל להעמיד את הגבול אחרי שמורידים ציפיות לאפס, אחרי שמבינים שמערכת היחסים שלנו לא תוכל להיות הדדית.
ואת יודעת מה? מקסימום מופתעים בהמשך לטובה.
אני ממש בעד
הרוב נעצרים שם.
אני חושבת שלהנמיך ציפיות עוזר ליצור שיח ממקום לא מאשים ולא כזה ש'חייבים לי בו' ומאפשר יצירת קשר ממקום אחר. שבו גם אני רואה את זולתי כי הסרתי מחסום
משם צריך לעלות למקום של קשר בריא שיש בו ציפייה והובלת בן הזוג להיענות עד כמה שניתן מתוך מקום שהוא רואה אותי
אבחון של אדם ללא נוכחותו לדעתי שווה לקליפת השום
גם הגישה של הכל ניתן לתיקון ולעבודה, היא גישה בעייתית, כי יש הרבה אנשים שמתקשים לעשות שינויים ורובם לא מתקנים את הצריך תיקון.
ב90 אחוז מהמקרים אם לא יותר
הסיבות שבגללן לא קורה תיקון הן רבות. ולא תמיד נוכל להניע אדם לתיקון, זה ברור. אבל יש הבדל בין האם ניתן תאורטית ל- מה קורה עם זה בפועל
אני הגעתי למסקנה שלהבנה שלי יש משמעות מוגבלת וצריך להיזהר עם הבנת יתר שמורידה ציפיות, כי היא יכולה למחוק את הצורך שלי עד כדי הרס
אני מבינה כדי להכיל אכזבות ולתת אורח רוח לריסטארט וכר נח לתיקון ועלייה, לא כדי להפסיק לצפות
אם נניח הורה לא מספק קשר נאות לילד בגלל בעיה באישיות שלו, הילד לא צריך למחוק את צרכיו, אלא לחפש אותם במקום אחר, כי ההורה לא יתן לו מענה. ההבנה הזו שההורה לא יתן מענה, עוזרת לילד להרפות ולחפש את הקשר התקין עם אנשים אחרים, ומהצד השני לנהל קשר מותאם עם ההורה, כזה שלא פוגעני כלפי הילד.
הנמכת ציפיות היא גם ריסטרט עבורנו להבין אם הן תואמות מציאות, לא בהכרח בשביל להחליף את הפרסונה שמצפים ממנו
יש המון ציפיות לא תואמות מציאות מצד ילדים מול ההורים שלהם. האם בהכרח נכון להחליף דמות? אולי יש לנו עבודה לעשות על עצמנו? זה לא כזה חד משמעי לדעתי אם כי שוב,ודאי שזה קיים. רק שאני חושבת שמרוב מודעות אנשים נהיו מאבחנים מעצמם לפי נטיית לבם ולפי - האם קיבלתי מה שרציתי או לא, סיפקו את הסחורה או לא. בעיניי זה יותר מורכב מזה
הוא אף פעם לא טוב
לאבחן במידה
לעשות עבודה עם עצמנו במידה
לעשות תהליכים עם אחרים במידה
לעצור מדי פעם, לבחון את המטרות, לבחון עלות תועלת.
זו לא פעם ראשונה שאני נתקלת באיזושהי אבחנה ואז נופל לי האסימון, לפעמים זה פותר תעלומה של תקופה ארוכה ומאפשר לצאת לדרך חדשה, טובה יותר.
הבנת יתר, הנמכת ציפיות ומחיקת צרכים זה מה שקורה לקורבן בתוך הקשר.
ההבנה שמדובר בנרקסיסט יכולה לאתחל תהליך של שיקום זהות, תיקוף הרגשות והצרכים שלי בתוך קשר ובכלל.
במישהו אחד כזה שאני מכירה
וכל אחת כאן מכירה מישהו אחד או שניים
אם זה היה 50% אז זה היה אמור להיות כל אדם שני....
עשרה אנשים שהיא מכירה היכרות קרובה וממושכת...
אני יכולה לומר שזיהיתי מישהי אחת כזאת
לא מכירה 50%
אבל מכירה כמה אנשים וחיפשתי שם לתופעה הזו.
אחרי שמצאתי אותה, רציתי להבין כמה היא באמת נפוצה, אבל רואה פה שהמודעות לתופעה נמוכה.
50% נשמע הרבה מידי...
טוב, אתן לא ממש מעודכנות אבל ב"ה אנחנו אחרי פגישה אצל רופאה התפתחותית.
הילד ממש שיתף פעולה, הלוואי היינו זוכים למתיקות הזאת כל יום.
ועדיין - אני לא מדמיינת. יש לילד קושי. ועוד איזה קושי? יש מספר דפוסי התנהגות, היא לא מאשרת ולא שוללת ASD, ממליצה על אבחון מסודר.
הילד שלי מתוק וחכם, ילד שובה לב.
ילד יפה ברמות שמעלה חיוך לאנשים ברחוב.
היו נקודות שהעלו חשד -זה משהו שתמיד ישב עליי, חלק התייחסו לזה בזלזול וחלק מצאו לזה שמות אחרים
פתאום אחרי התור הזה, אני מבינה שאני לא מדמיינת.
באיזשהו מקום קיוויתי לצאת מהמפגש הזה בתחושה שאני סתם מחפשת בעיות והכל ממש בסדר.
קיוויתי לקבל הפניה לפסיכיאטר עבורי כי אני סתם חרדתית.
וזה הקטע - שאני לא.
רגע נברח מהמציאות, בינינו - הילד לא יקבל אבחנה. למרות שהוא היה ממש בסדר בפגישה היום, שיתף פעולה בצורה מדהימה - לא ברור לי על סמך הרופאה החליטה לשלוח לאבחון.
מצד אחד, רוצה אבחנה מסודרת, לא משנה איזה - משהו שיגיד לי מה עובר על הילד שלי.
מצד שני - למה אני צריכה את זה זה גם ככה לא ישנה לי אותו.
בציבור שאני חיה בו (לא מתוך רצון לטנף, סתם מתוך מקום של שיתוף), אביא דוגמה
יש לי גיס בשידוכים ובגלל שיש לו אחות עם בעיה רפואית הנושא הזה תוקע אותו כל הזמן.
בגלל שהיה לו אח וגיסה (אנחנו) בלי ילדים למשך מספר שנים, יש שדכנים שביקשו מכתב מרופא שהבעיה ל"ע לא אצל הבעל ואם כן אישור שזה לא תורשתי/גנטי - איך שתקראו לזה, השדכן בעצמו נשבעת לכן לא מבין בזה.
לרקע המשפחתי יש משמעות פסיכית אצלנו. שמים על זה כלכך הרבה משקל שיש לי חשק לצאת בשאלה ולא להיות שייכת לזה.
למה הראש שלי רץ לשידוכים? רץ למה יהיה בעוד שנה שנתיים? לאישה שתהיה לו?
מי אמר שצריך בכלל להתחתן? אבל מה - ברור שאני רוצה שיתחתן.
למה אני תקועה על הזוגיות?
אולי כי המחשבה של איך נעבור את הצהריים, יותר מלחיצה?
לא יודעת.
לא סגורה על עצמי.
איך באלי עכשיו לשמוע את חמותי אומרת שהילד בכלל לא צריך טיפולים בהתפתחות הילד, שאני סתם מחפשת בעיות.
אני רוצה לשמוע את המשפט הזה עכשיו 100 פעם בלי הפסקה (הרצון לחזרתיות - אולי גם אני בכלל על הרצף?)
בגלל שאמא שלי ילדה אותי בגיל מבוגר יחסית, תמיד צחקו עליי שאולי אני דאונית ובכלל לא יודעת מזה, עכשיו גם החשד הזה. אין כיף כזה.
כשהייתי בשידוכים אז נגיד כל הצעה שהגיעה מישיבת חברון שמי שמכירה נחשבת הישיבה הכייייי טובה בעולם הישיבות הליטאית
לא הסכמתי בכלל לשמוע.
ישר אמרתי זה בטוח יפול על כסף ואין לי סבלנות.
אבל אף פעם לא הרגשתי סוג ב או משהו כזה, שידוכים זה משמים וידעתי שבסוף אני אמצא את שלי.
אשמח להתייעץ:
לבת שלי יש כתב לא קריא. עשינו אבחון והיא יכולה להקליד במחשב בכל המקצועות מלבד מתמ'.
במבחנים פנימיים יש לה שכתוב/הקראה לאדם נייטרלי אבל אמרו לנו שאי אפשר במתכונות ובגרויות.
האם נגזר עליה להכשל בבגרות? אשמח לכל רעיון ועצה 🙏
אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?
יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.
לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל
במבחנים חיצוניים אין לה?
הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.
אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.
השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.
פסיכודידקטי?
צריך אבחון פסיכודידקטי
כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.
אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.
האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?
אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר
מקווה שהוועדה תאשר
אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.
זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.
הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.
השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה
ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...
לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)
תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור
זה לוקח מלא זמן
בגלל זה אין את ההקלה הזאת
להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן
וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה
לדעתי עדיף לכוון לשעתוק
דבר ראשון? באיזה כיתה היא?
אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות
לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')
ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים
ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)
ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך
ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה)
והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה
שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר
אז איך מוציאים התאמת שעתוק?
פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך,
ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע
מקבלים את ההתאמה הזאת
במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה
למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק
אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק
תודה רבה!
שאלה אולי קצת לא יפה, אבל באמת שאני שנייה צריכה הסבר
אני לא באה מבית עשיר מאוד (ב"ה לא היה חסר לנו כלום ++ אבל נגיד מותגים לא, בקטע של עקרונות. וכנל טיסות או מלונות או אוכל בחוץ, לא חושבת שזה היה קטע כלכלי כמו חינוכי)
ועדיין ארוחה בשרית, חלבון בריא, פירות ירקות, כן גם הפירות היותר יקרים (אננס או תותים, לא מיד מיד כשמגיע וזה שלושים שח לקילו אבל בהמשך) זה דברים שתמיד היו
ואני כרגע גם אחרי השתחתנתי
מרגיש לי שלהוריד בשרי, או לא לקנות פירות
מה זה הבריאות של הילדים
נכון שיש חלבון גם בקטניות, אבל זה חלבון מהצומח הוא חא כמו זה מהחי
תנרמלו אותי שנייה כי באתי לבעלי אחרי השירשור הזה במחשבה של 'מה אנחנו כאלה מופקרים??'😅
ולא שאנחנו עשירים גדולים גם כיום (חסדי ה' אלף פעם אני מרוויחה טוב אבל משלמים משכנתא ותיכך נתחיל לשלם גם שכירות בנוסף כי הדירה לא גמורה) ועדיין להגיד לעצמי לבשל פרווה ולא בשרי באמצע שבוע מהעיקרון, מה עם הכוח של הילדים? הבריאות?
אני מגזימה?
חח לא יודעת או שענו שם רק אלו שבאמת ממש בודקים וחוסכים או שאנחנו ממש מעל הרף בלי להיות מודעים🙈
אלא למה חשוב לך
ואם למישהי חשוב תזונה בריאה היא לא תכניס הביתה חטיפים. (או שתכניס במינון נמוך)
וכן תקנה פירות וירקות (אולי פשוט תקנה במידה ולא בשפע)
אחרי כשבוע של פריחה דמוית עקיצות לקטנה, שהלכה והתפשטה, וחלק מהעקיצות הפכו למעין כתמים ורודים ואחד מהם גם לנגע שפשוף/גירוי כזה -
הגעתי איתה הבוקר (שוב) לרופאה.
(לפני שבוע היינו איתה ועם עוד שני ילדים אצל הרופא, כי גם להם הייתה פריחה כזו, והוא הסתכל בעיקר עליהם ואמר שזו פריחה ויראלית, ואפשר לחזור ללימודים כשלא יצוצו נגעים חדשים. להם זה כבר עבר אבל לה לא.)
הרופאה אמרה שזה נראה לה כמו אטופיק דרמטיטיס, ואמרה שנלך לרופא עור כדי לוודא, ושנמרח לה משחה מתאימה.
באותו רגע בעיקר שמחתי שזה לא מדבק ושהיא יכולה סוף סוף לחזור למשפחתון, אבל עכשיו אני מנסה להבין במה מדובר...
לא נראה בכלל שזה מציק לה. היא עליזה וחיונית (אפילו יותר מדי🙈), ולא שמה לב בכלל לנגעים האלה שיש לה.
אני לא בעד שימוש בתרופות כל עוד זה לא נצרך מבחינת סכנת חיים או הפרעה בתפקוד ובנוחות, ולכן נוטה לא להשתמש במשחה הזו.
אבל אולי אני טועה?
מה יכול לקרות אם לא מטפלים באטופיק?
עדיף בעצם לחכות לרופא העור, ולפי זה להחליט מה לעשות?
לגבי הטיפול במשחות - אצלנו לא עזר. יותר מזה, כל פעם שהתחלנו למרוח באורח פלא הכל נעלם אבל יומיים אחרי שהפסקנו (בהתאם להנחיות) חזר כפול.
מה שכן עזר - מקלחות, לא מים חמים מידי
קרם לחות אחרי מקלחת
בגדים מבד נעים, בעיקר כותנה (לא יודעת אם בגלל האטופיק או רגישות שלו).
מקלחות - באיזו תדירות? (היא די שונאת...)
איזה קרם לחות?
בגדים מכותנה (או בדים נוחים) זה רוב הבגדים שלה...
זה קשור גם בעונות השנה?
יש כאלה שדווקא יותר בחורף וכאלה שיותר בקיץ
שימי איזשהו קרם לחות לכמה ימים פעמיים ביום ותראי אם עוזר, נשמע שזה רמה די קלה אם פעם ראשונה קרה לה ואם לא מפריע לה
יש תקופות עם התפרצות ויש תקופות יותר רגועות.
מקלחת - יש לי שכנה מקלחת את הילד לכבוד שבת וזהווווו.
אצלנו כנל, הילד ממש שונא להתקלח, ככה שאני מקלחת פעם ביומיים שלוש. תלוי כמובן בהתאם לצורך.
אז תחכי לראות מה הרופא עור אומר.
אם האטופיק לא מציק לה אז אפשר להסתפק בקרם לחות (אקווה קרם או משהו דומה) כדי למנוע החמרה, אם מגרד לה אז חשוב לטפל במשחה כדי שלא יציק לה, וכדי שלא תגרום בגירוד לפצעים שעלולים להזדהם.
אחרי מקלחת לייבש בעדינות אבל ביסודיות.
וטעות שלי, בעקבות משחה סטרואידית שהרופא נתן- זה עבר אבל לאחר מכן החמיר את המצב.
היה לה בחלק קטן מהפנים שהיה אפשר להתעלם אבל המשפחה לחצה עלי לפנות לרופא.
אני בטוחה שלא נעים להם להגיד שהיה עדיף לא להתערב כי זה היה בקטנה לעומת מה שהיא עוברת כבר שנים.
סטרואידים זה באמת מה😈 ומקללת את הרגע שנכנסו לחיי. לפעמים חושבת שהמציאו אותם כדי שהמטופלים יזדקקו לרפואה לנצח.
טוב אני סתם פורקת עכשיו...
חשוב לשמור על לחות העור כל הזמן
אם מזיעים אז לשטוף פנים, לנגב, ולמרוח קרם לחות
מקלחות קצרות ולא חמות מדי
כותנה 100%
לדאוג לנפש רגועה ובלי אוירה לוחצת בבית
ויש טוענים שקשור גם למזון- להמנע ממוצרי חלב, קמח לבן וסוכר מעובד
אתן מחזקות אותי לא למרוח לה משחה...
מתלבטת אם להתחיל עם קרם לחות. לא מבינה בזה בכלל🙈 איך בוחרים משהו מתאים? (למרות שלדעתי היא לא תסכים שאמרח לה...)
הרופאה הסבירה לי שהאקווה קרם מתאים לאטופיק כי אין בו בשמים וחמרים שעלולים ליצור גירוי.
יכול להיות שעם מרשם רופא זה יותר זול, כי זה יחסית יקר.
ממליצה גם על אמול במקלחת.
לק"י
אבל זה יקר.
הגיוני יותר להתחיל עם אקווזום. לא זוכרת שהוא יקר במיוחד.
חשבנו זה יובש
הרופא ילדים הביא קרם אקווה כזה
ניסינו שמו זית
וגם קוואקר במקלחת
וחלב אם
והגענו למצד שהילדה לא ישנה בלילה מרוב גירודים (זה לא קרה ביום או יומיים. מגיל חודשיים בערך עד איזה שנה שקיבלנו את האבחנה ניסינו קרם לחות של מוסטלה וסבון מקלחת מיוחד לעור רגיל וכו וכו)
ובסוף הגענו לרופא עור תותח שהביא חנו מרשמים לשני סטרואידים וסוג של לחות (הוא טען שזה סוג של וזלין) הסביר לנו איך לערבב אותם, באיזה יחס, ונתן לנו תכנית ממש של חודש ומשו של כמה ימים, כמה פעמים ביום, בהדרגה ממש מפורט, ולחזור אליו אחרי זה
מאז
לא היינו צריכים כמעט סטרואידים (היא כיום בת ארבע)
יש לי משחה אלוקום שאני מורחת מקומית כשיש התפרצות או משו נקודתי
ומשתדלים קרם לחות אחרי מקלחת
אז סטרואידים זה מאוד לא בריא
אבל ברוך שנתן כוח לרופא לרפא ולעזור לילדה שלי
אגב עובדה מעניינת, כשהקטנה שלי נוחדה, בגיל באמת ניראלי שבועיים אמרתי לבעלי מתחיל לה גם, הוא אמר שאני סתם חרדתית אבל אמא יודעת מה היא אומרת, לקחתי אותה לאותו רופא, אמר לי ישר שהוא מבין על מה אני מדברת ושצדקתי (לא ראו כלום כלום חיצונית, משו במרקם של העור שלה הזכיר לי את הגדולה) ושבגלל שבאתי מאוד מוקדם, יש מחקרים שגם ילדים שנולדים עם הגן של האוטופיק אם מקבלים מספיק לחות איכותית בקביעות מגיל קטן קטן- הגוף יכול להצליח לדכא את זה. מרחתי לה לה רוש פוזה ומוסטלה לסירוגין, כל יום בוקר וערב וברוך ה' זה באמת דוכא
גם אני תהיתי על בת החודשיים שלי.והבן שמעליה עם אטופיק.
אתחיל להקפיד איתה יותר על קרם לחות.
תודה
פתאום חשבתי - זה שהיא הייתה אנרגטית השבוע באופן קצת יוצא דופן (תלינו את זה בעובדה שהיא לא הייתה במסגרת) - יכול להיות קשור לאטופיק?🤔
בכל אופן, כרגע אין לי כל כך כוח להתחיל עם משהו בכלל (אני לא אוהבת למרוח משחות🙈 רק את קרם הגוף המסוים שאני משתמשת בו), אבל אולי בתור התחלה נחליף לה סבון.
יש המלצה לסבון מתאים?
יש ילדים שמגיבים לגירוד או לאי נוחות בתנועתיות גדולה יותר.
הם כאילו "לא מבינים" שזה מגרד אבל כן מרגישים שלא נוח להם אז זזים כדי שיהיה נוח יותר, אבל בדרך כלל מלווה בעצבנות ולי מה שכתבת נשמע שהיא לא היתה עצבנית במיוחד.
וסבון זה עניין של התנסות, אצל כל ילד זה שונה, יש שמני רחצה למינהם, אמול/בלינואם וכדו או סתם אלסבון היפו אלרגני, ואם מצב הליכלוך מאפשר, כדאי מדי פעם לדלג על סבון ולשטוף רק במים.
הוא יקר מאוד
אבל היחיד שעזר
(וניסינו מלא לפני).
אפשר לקנות אותו בבית מרקחת של כללית קצת יותר בזול מאשר בסופר פארם
ויש כל מיני אופציות באינטרנט לקנות בהנחה.
גם מריחה של קרמים חשובה. לשמור על הלחות של העור.
ואם את בעניין, אז אני לא זוכרת כבר מי היה איש המקצוע שגילה את אזננו שילד שסובל מאסטמה של העור, כדאי לו להמנע מ:
קמח לבן, מוצרי חלב ובוטנים (כולל במבה).
היה הבדל של שמים וארץ כשבאמת הורדנו את המוצרים הנ''ל (אפשר קמח כוסמין).
בסוף זו תופעה אלרגנית של הגוף. אז זה ממש הגיוני..
בריאות!
מקווה שאסתדר עם כל זה... תכל'ס אין לי כוח לעוד משנו על הראש עכשיו🤦♀️
ורק עוד שאלה: חלק כתבו פה שזה יכול להיות תורשתי. אז יכול להיות שזה באמת אטופיק, אם לשמונת הילדים הקודמים לא היה את זה?
3 ילדים קטנים.
בייביסיטר שתגיע רק בשמונה או בתשע.
בעלי חוזר רק מחר בערב בע"ה. לא יצא לי דבר כזה.
הוא מוכן שאדחה אם לא נוח לי, ולא נוח לי. העניין שגם מחר אני עמוסה בערב עם משהו שקבעתי מזמן.
ושישי אין סיכוי
כנל מוצ"ש.
אמר שמבחינתו גם יום ראשון אבל מרגיש לי מוגזם.
בנוסף הרב אמר לו שאשים סכין או תהילים מתחת לכרית. מישהי מכירה את העניין?
אם לא, אולי למצוא מישהי שתהיה איתם אחר הצהריים, כדי שתוכלי להתארגן?
לגבי סכין, אני לא יודעת בדיוק, אבל יש משהו כזה, אם הבעל לא נמצא.
בשמונה הכי מוקדם.
ופעם אחרונה כשבאתי אחרי תשע למקווה הבלנית ממש כעסה עלי
(זה היה במוצש של שבת שיוצאת מאוחר. לא ברור מתי הייתי אמורה להגיע. הסגירה היתה בעשר.)
בגלל זה אני בלחץ.
או להתקשר מראש למקווה ולבקש לבוא בשעה מסוימת ככה ידעו מראש, מוזר שהיא כעסה עליך אם נסגר ב10 אז לבוא ב9 זה ממש הגיוני.
אישית הייתי מעדיפה לא לדחות אם למחרת יש לך משהו, חבל שתהיי בלחץ על זה.
לא מכירה את העניין עם הסכין.
אנסה להתקשר
יש לי חברה בלנית במושב ליד אשאל אותה אם יכולה להטביל אותי באופן חד פעמי
יודעת שיש עניין כזה (אולי מהקבלה, לא סגורה🙈) אבל יודעת שלא חייב סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל
לגבי ההתארגנות, אם מסך מעסיק אותם, הייתי נותנת מסך ומתארגנת לידם מה שאפשר
ככה שיישאר רק להתרחץ..
חחחחחחח
תודה אבל
אלא סוג של להתכסות עם זה מעל השמיכה
זה עניין כזה של שמירה עד שהבעל יבוא
אבל אם רב אמר לך תהילים, פשוט תשני עם תהילים- הכי פשוט🤗
יצא לי כמה פעמים לטבול כשהוא היה במילואים ולא קרוב להגיע.. לא שמעתי על הדבר הזה
הרי אישה אחרי טבילה היא כמו כלה
וכמו שכלה וחתן צריכים שמירה
אז ככה אישה נשואה שטובלת ובעלה לא איתה, צריכה שמירה. ובגלל זה שמה או תהילים או סכין.
אני לא מוצאת את המקור לזה עכשיו.
אני לא שמעתי על בגד של הבעל- מעניין מה המקור לזה
מאחרת לי😵💫
הזמנתי אחת אחרת שתהיה עם הילדים שעה עד שאחזור
בהצלחה לי🥵
ולגבי סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל במיטה או עם תינוק
תודה🩷
המצווה הכי שנואה עלי. באמת.
אולי תהיה תינוקת בזכות המקווה הזה😂😂
(אני אם הבנים שמחה וצוהלת וצורחת)
סתם אני ממש בנחת עם זה ברוך השם.
תודה לכולן.
הילד קם עם תולעים לקחתי אותו איתי כי הוא צרח צרחות אימים.
לקחתי את חברה שלי איתי שתשגיח עליו באוטו
ירדתי במקווה הראשון היה תור של החיים לא יכולתי להשאיר אותו ברכב ככה צורח
נסענו למקווה אחר- סגור לרגל שיפוצים
במקווה השלישי הגעתי והחלקתי במדרגות🤦♀️
כאילו אלוקים רומז לי לוותר
ובסוף בעלי מעיר לי בטלפון על משהו שחשב שאמרתי
כזה מתסכל
מרגישה כועסת על הקב"ה שאחרי כל זה בסוף ככה.
אמאל'ה, סיוט.
חיבוק על מה שעברת.
בטוחה שזה היה משמעותי בשמיים שהתאמצת כ"כ על מה שקשה לך.
אגב, אני באחת הטבילות הכי קשות ומסובכת שעברתי, התעברתי וממש הרגשתי שהייסורים שעברתי לפני הטבילה היו כמניעות להריון.
עד איזה שלב ההורים נמצאים עם הילד?
אנחנו איתו בזמן ההרדמה?
כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי
בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם
בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס
בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..
ת'אמת- לא חוויה הכיאמהלהכיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....
לקח לי כמה דקות טובות להתאפס
מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס
הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....
לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔
למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.
תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.
בהצלחה!!!
מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,
לגדולים ההרדמה בעירוי.
אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.
(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)
הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.
עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...
הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה
את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)
ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.
האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)
כל פעם מחדש, בתקופה הכי מאתגרת (בחילות, הקאות, מושבתת למיטה), אם המשפחה שלו רוצה שנתארח אז זה מה שיהיה, והוא יכעס אם יקרה אחרת.
הם לא יודעים על ההריון כי זה ממש ממש בהתחלה,
אבל הןא רואה איך אני, איך אפשר להתארח כשאני סמרטוט רצפה במיטה.
אוף
פעם קודמת הם גילו על ההריון ממש בהתחלה רק בגלל זה, כי אי אפשר להסתיר
מבאס ממש
אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה
זה לא נעים בכלל
להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים
איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?
בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!
ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.
אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.
רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם
ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.
אם את לא יכולה להתארח,
ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל זה לא תקין.
לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא.
אבל הברכה שורה על הנסתר
במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה
לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.
ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.
אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.
אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.
כדאי אולי למתוח להם גבולות.
שלכם כזוג כלפיהם.
הילדים, הבעל
מהם אני לא דורשת ולא מבקשת
והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר
שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..
אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר
ושתרגישי יותר טוב
אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.
בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.
הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.
מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום
חוץ מאיקאה
סוג של אטרקציות
נראה מהאתר מקום ממש מוצלח
מתכננים להיות שם הקיץ בע"ה
וזה גם די קרוב לאיקאה אם אני מבינה נכון
אבל זה שווה לדעתי. הבן שלי נהנה ברמות.
זה בריכת כדורים ענקית, נכנסים לשעה ומחליפים סבבים.
יותר משעה גם ככה הגוף כבר קשה לו עקרונית.
וידיאו ממש שווה איפה שקצפת אז בסוף השדרה
ובבוקר יש להם חבילת משחק טובה לילדים
אם כן, אז יש את מערת הנטיפים לא רחוק
אם אתם בקטע של מעיינות, יש מעיינות בסביבה
יש גם את מיני ישראל לא רחוק
אבל הוא יחסית מוזנח, ככה שאם את לא משיגה כרטיסים בזול ממש לא כדאי לדעתי
היינו עם ילד בן שש+ (וילדה בת שנה וחצי שזרמה איתנו)
מקבלים ביגוד של שוטרים
יש בחוץ כל מיני רכבי משטרה שאפשר לשחק בהם
ובפנים יש כל מיני שלבים של ההיסטוריה של המשטרה בארץ, מלפני קום המדינה לדעתי..
יש מין כתב חידה כזה בטלפון שעוברים בין תחנות, ממש חמוד- הבן שלי ממש אהב את זה
החדרים מעניינים, יש הדרכות קוליות וסרטונים ובסוף מקבלים תעודה
יש גם קליפ אקשן כזה שאמור להיות תלת מימד מגניב, כשאנחנו הגענו החלק הזה היה בשיפוץ אז לא היינו, חברה אמרה שהילדים שלה התלהבו.
