קודם כל, חייבת לשתף שקריאת המאמר מאוד טלטלה אותי כי מצאתי הרבה מהתיאורים שם מתאימים למישהו במעגל המשפחתי הקרוב שלי (לא בעלי)

ובהרחבה: אני לא חושבת שזה נכון. אני חושבת שהתפיסה ש50% הם "ככה וזהו" מאוד פסימית ומייאשת.

אני מאמינה שיש רצף, ובסוף, בכל אחד מאיתנו, בלי להיות נרקסיסט, יש אגואיזם, ציניות, ביקורתיות. 

וההבדל בין מי שהופך להיות במרוצת חייו "נרקסיסט סמוי" לבין מי שמנהל חיים מאושרים ונעימים הוא עבודת המידות שאדם משקיע בה לאורך חייו, כאשר אצל כל אדם המיקוד הוא קצת שונה.

אני חושבת שלהסתכל על זה כגזירת גורל, יכול לסגור הרבה דלתות בחיים. הן אדם כלפי עצמו והן כלפי הסובבים.

בעיניי, אדם שלא מוכן לעבוד על מידותיו, ומגלה חוסר נכונות לשינוי- אכן ייתכן והוא נרקסיסט סמוי. אבל אדם שמבקר, כועס, ציני- אבל מודע לעצמו ומאמין שעבודה עצמית ושינוי, הוא פשוט נורמלי.

לכן הייתי ממקדת את השאלה ב: האם זה נכון ש50% אינם מוכנים לעבודה פנימית ולשינוי מכל סוג? מקבלים את מגרעותיהם כגזירת גורל שאינה ברת שינוי?

התשובה לדעתי היא לא. יש אנשים כאלה, בהחלט, ואני מכירה כמה כאלו.

אבל אני מאמינה שרוב האנשים הם אופטימיים, מאמינים בשינוי, וצועדים קדימה

אני תוהה אם האנשים הללו יודעים שיש להם את המגרעות הנ״ל, כי זה נראה שהם אינם מודעים להתנהגות ולתוצאות הנלוות. 

באופן כללי. 

משפטים כמו "תקבלו אותי כמו שאני", "אני עושה תמיד כמיטב יכולתי" ועוד ועוד הפכו לנפוצים ונורמטיביים.

כמובן, יש בזה גם הרבה ברכה, כי מרחב ביקורתי מדי מונע גדילה והתפתחות.

מצד שני, יש תופעות לוואי קשות כמו זו למשל.

ישנם אנשים רבים שמילים כמו "עבודת המידות" נשמעות להם משהו מיושן וארכאי, גם אם בבסיס האישיות שלהם אין מחלת נפש בלתי פתירה

וספציפית לגבי ה"נרקסיזם סמוי" אני חושבת שיש בזה רצף. מאנשים שיש להם את כל התכונות הנ"ל, והם חסרי מודעות ואינם מוכנים לשום שינוי, שזה ממש כמו נרקסיסטים (ולא חושבת שזה 50%)

ועד אנשים עם "רגילים" עם מידות רעות, שעובדים ומשתפרים כל הזמן.

משהו נורמטיבי זה משהו שהרוב עושים אותו,

אם 50% מהציבור לא מסוגלים לקיים מערכת יחסים נורמטיבית אז זה סותר את ההגדרה של נורמטיבי...

(וסליחה על התקטננות וההתעלמות מהתוכן)

אי קיום מערכת יחסים תקינה זה הנורמה, רואים את זה באחוז הגירושין למשל.

אולי התנהגות שאמורה להיות לא נורמטיבית, קיימת בחיינו כנורמה.

זוגיות לא תקינה

הורות לא תקינה

ילדים (גדולים) שמתנהלים לא תקין מול הורים

יחסי עובד מעביד לא תקינים ולהיפך

יחסי חברות לא תקינים

התנהלות משפחתית לא תקינה

זה קיים, זה נפוץ, לא יודעת עד כמה. האם זה קשור גם לנרקיסיזם סמוי?

טוב, אצלי גם משהו ש90% עושים, זה לא מדד לכלום, אבל בזה אני יודעת שאני שונה.

במשהו ש50% עושים, יש עוד 50% שלא עושים. יש סיכוי טוב שיש 50% שיותר טובים מה50% האחרים.

לרוב מצופה בחברה שהנורמה תהיה תקנית, לעיתים הנורמה אינה תקנית.

אם אכן המידע שכתוב שם נכון, הנורמה הקיימת אצל חצי מהאוכלוסייה אינה מאפשרת מערכות יחסים תקינות.

אני חושבת שבכל אדם קיימים החלקים האלה, כמו שכתוב במאמר

יש משהו היום שמאוד מעודד את זה

בדור שאנחנו חיים בו

וכן, הזה אומר שיש יותר אנשים שזה עבר אצלם את ה50% חלקים באישיות והגיע ל7-10 באישיות כמו שהיא מגדירה...

ממה הם מושפעים?

מאנשים שהם כאלו

בדור שלנו אני מרגישה שיש מאוד

תשווקי את עצמך

תבליטי את עצמך

תתרכזי בעצמך

אם את יותר כריזמטית וממלאת החדר בנוכחות כשאת מגיעה אז יותר ירצו את קרבתך..

קסם שווא כזה שרבים נהיו מכורים אליו..

ואז זה משפיע על כולנו בוא נהיה גם כאלה

מרוכזים במטרות ובאינטרסים שלנו

נבליט את עצמנו

כולם יאהבו את את זה

וזה משפיע ומשנה את ההתנהגות

אז ככה זה נראלי עובד...

ויותר מבאס וקשה זה לעבוד על עצמנו מבפנים

להיכנע לפני הקב'ה..

למחוק את האני

בתוך עצמי אני יכולה להרגיש כל הזמן את המאבק

להגיד לבעלי על מה שהוא ביאס אותי ואז זה יוריד אותו

ואותי תכלס

או להתגבר, להסתכל על הטוב גם כשזה מרגיש לא אפשרי

להסתכל עליו

להתייחס אליו

להסתכל על הטוב שה' נתן לי

וכו

יש זמנים שקשה לי ואני לא מצליחה. מודה

ומאמר כזה מעודד אותי להתגבר

שם לי מראה לאן אפשר להגיע..

ומתפללת שלא אגיע

כי אין מי שערב לי שלא אגיע...

כמו שמפורש במסכת אבות על " ואל תאמין בעצמך עד יום מותך" - על כהן גדול שבגיל 80 נהיה צדוקי או בייתוסי (לא זוכרת..)

וביחס לאחוז באוכלוסיה-

כן, יש לא מעט אנשים שקשה מאוד להתנהל איתם, לנהל איתם זוגיות , לגדול איתם כהורים וכו....

ועדיין , להיות מודעים

אבל להאמין בטוב, להאמין שהקב'ה ירחם עלינו ויגאל אותנו. מכוון הכל מלמעלה ודואג לנו.

מתפללת לזכור להאמין ולשנן לעצמי את זה... כל הזמן...

לאחרונה לא מצליחה....

לחלק מהתכונות,

אבל יש אנשים שבאישיותם אין בכלל חלק מהתכונות הללו וגם כאלה שיש להם חלק מהתכונות בצורה משמעותית, יש תכונות נוגדות לשאר.

נניח מי שיש לו בטחון עצמי ויודע לשלוט בכעס שלו, לא יהיה נרקיסיסט סמוי.

כדי להגיע להיות כזה, צריך להתחבר לכל התכונות הללו, להיות חסר בטחון ומודעות, לא לרצות ולעשות תהליכים עצמיים, לרצות שאחרים יעשו בשבילך, זה קונספט מאד רדוד.

בעיני כולנו קצת נרקיסיסטים. ואם משהו מטריד אותנו אנחנו לא מסוגלים לראות את האחר. כולנו נגועים באהבה עצמית ברמה זו או אחרת. ולמען האמת לא מדובר בנגע כי כשמישהו לא אוהב את עצמו זאת הבעיה...

אז מה זה נרקיסיזם? כפי הבנתי זה כבר הפרעה אישיותית כשהאהבה העצמית יוצאת מפרופורציות. וזה כבר לא מאפשר זוגיות תקינה.

כמה שרשורים פה למטה היה שרשור שלגמרי הצדיק את האישה שלא הייתה לה אנרגיה להכיל משבר של בעלה ביחד עם כל הקשיים שעברו עליה באותו היום..

השאלה היא האם יש לה מסוגלות לראות אותו לפעמים?

המחשבות שלי לא לגמרי מצליחות לצאת לידי ביטוי

אני קצת עייפה.. מקווה שכוונתי הובהרה

לא קראתי את המאמר,

אבל נרקסיסט זה לא "אדם חסר מודעות שלא מוכן לעבוד על המידות שלו"

אלא אדם עם הפרעה התפתחותית.

כל אדם עובר בינקותו שלב נרקסיסטי בבחינת "בשבילי נברא העולם", ההורים פה בשבילי, הכל נברא לכבודי, אני מרגיש צורך ומיד מספקים לי אותו, אני אהוב ורצוי וכו' וכו'. אם השלב הזה עובר באופן תקין, התינוק מבשיל ומתפתח וגדל למבוגר בעל הערכה עצמית טובה ובטחון עצמי, שמסוגל לראות את הזולת, ואת הצרכים שלו, להיות אמפתי כלפיו ולנהל מערכות יחסים תקינות.

אם תינוק שנולד להורים שאינם מסוגלים מסיבות שונות ללוות את הילד באופן בריא בשלב הנרקסיסטי, למשל לא מספקים לו את הטיפול והאהבה ללא תנאי, נוצר מצב שהילד לא עובר את השלב הזה ועלול להשאר תקוע בו כל החיים. ההערכה העצמית שלו תלויה באופן תמידי במשוב מהסביבה - חייב שיעריצו אותו כל הזמן, הוא לא מסוגל לשאת ביקורת עניינית, לא רואה את הזולת וכו'.

כמו שהזכירו פה בשירשור, נרקסיזם יכול לנוע על רצף כשכולנו יכולים למצוא את עצמנו במצבים שונים עם תחושות נרקסיסטיות, אבל היכולת לנוע על הרצף מעידה על מצב בריא.

אני לא חושבת שחצי מהילדים גדלו להורים מנוכרים/מזניחים עד כדי התפתחות של הפרעת אישיות.

אני כן חושבת שהרבה הורים היום חווים חוסר פניות ומצוקה רגשית, והחברה המערבית דוחפת לצמצם שהות וקשר עמוק עם הילד, והדברים האלה בהחלט יכולים להשליך במידה זו או אחרת על ההבשלה של התינוקות שלנו. ומאוד הגיוני לי שעליה בשכיחות ההפרעות הנפשיות בחברה קשורה לזה.

גם כשמדובר בהתפתחות לא תקינה, זה לא רק ענין של הזנחה הורית, יכול להיות ילד שהוזנח והצליח להתגבר על כך, מנגד, יכול להיות ילד שחווה מעט הזנחה/ חוסר מודעות בנושא, והמשיך עם חוסר ההתפתחות בתור מבוגר.

אני גם תוהה אם היום יש יותר בעיות נניח נפשיות או רק יותר מודעות מפעם.

כי (והאזנתי בעבר המון לד"ר רמאני)מצד אחד היא אשת מקצוע ומצד שני בראיונות ובהרצאות שלה היא במפורש אומרת שהיא מדברת על נרקסיזם כתופעה, ושהיא רוצה לתת סמני זיהוי לקהל הרחב (שלא מסתובב עם DSM בכיס ומתחיל לאבחן אנשים קלינית). מז אני מבינה שהיא מדברת גם על מצבים לא פתולוגיים ,אלא שלאדם יש סממנים /נטיות/ תכונות חלקיות של נרקסיזם. כך שבוודאי שאם לא מדובר על ההגדרה הקלינית יש בחירה טלא מדובר על המופע ה"טהור" של הפרעת האישיות הזאת.

גם, תסתכלי סביבך- לא היגיוני שחמישים אחוז מהאנשים שאת מכירה הם נרקסיסטיים.

בארה"ב "נרקסיזם" הפך להיות מילה שניה בפי האנשיםלהגדיר כל אחד עם אופי מאתגר או מידות שטעונות שיפור.

מלבד זאת, יכול להיות שאצלם עם המציאות המערבית המאוד קיצונית זה כנראה גם אחרת וגם משפיע ומפתח עוד ועוד בעיות נפשיות.

אנחנו יהודים ואנחנו מאמינים בבחירה.

על התופעה

לא על הפרעה נפשית

אלא על נטיה לתכונות הללו

לא הייתי מודעת לתופעה הזו, אז ברור שלא ראיתי אותה באנשים, מה שכן נתקלתי בתופעות שפחות ידעתי להסביר בתקשורת וביחסים עם אנשים שלא הצלחתי להביא אותם למקום טוב/ יציב, לכן יצאתי לחיפוש מהי התופעה, מה המשותף לאנשים הללו.

האמת שאני לא ממש מכירה אנשים כאלו.

לפחות לא הצלחתי לחשוב על מישהו כזה...

(לא קראתי את כל המאמר, רק קצת רפרפתי)

או שאני מכירה את ה-50% שאין להם את נרקיסיזם סמוי, או שזה הרבה פחות מ-50%... (או שאני ממש לא יודעת לזהות את זה, אבל אם ככה אז כנראה זה סמוי ממש טוב🫢)

כמו בין הורה וילד ולהפך

בין בני זוג

בין חברים קרובים

בין משפחה קובה

כי על פניו, זה מצב שאיננו בר שינוי. לפחות לפי מה שקראתי על כך

לדעתי, אובר האבחונים בימינו שמים תגיות לאנשים שלא בהכרח להם.

בהקשר לזה, גם אם נראה שלא - אחד הדברים שאני הכי זוכרת לטובה מהצבא, הוא הדבר הזה שנותנים בך אמון וזה מפתח תחושת מסוגלות. בני 18 מתפעלים את הצבא החזק בעולם. מקבלים משימות ואחריות שהן מעבר לגיל של בן 18 ממוצע.

אם אני אאבחן מישו קרוב בנרקיסיזם סמוי מקריאת מאמר, לדעתי אני מפספסת פה. יש המון סיבות ל- למה אנשים מרוכזים בעצמם ולהתנהגויות שונות. הרבה פעמים זה גם דינמיקה שנוצרת עם עוד אדם. משל לכך - נישואים ראשונים מסתיימים בגירושין. זוגיות אחרכך אושר ועושר.

דבר שני, אני בתוכי מאבדת את האמונה באדם הזה ומתייאשת ממנו מראש. התדר הזה בעייתי בעיניי.

זה לא אומר שאין כאלה מקרים אבודים. ודאי שיש. ולשינוי באורחות חיינו בעשורים האחרונים בטוח יש קשר. אבל לדעתי זה לא כצעקתה.

כמובן שהאבחנה צריכה להיות נכונה, ברור שיש הרבה אבחנות שגויות.

שכמעט לא מאובחנים נרקיסיסטים רשמית. אז לכי תוכיחי שיש לך אחות

וגם, היום יש מלא סרטונים ברשת על נרקיסיסטים.

אז איך את יודעת שהאבחנה נכונה באמת..?

וגם, בהבנת מגבולותיו- זה לא נכון לדעתי. כי זה מה שדיברתי עליו קודם, שמנו את האדם הזה במשבצת מסוימת (ללא אבחון לרוב/ אבחון אינטרנטי שלנו) ואנחנו מתנהלים מולו על פיה, לפי אזור נוחות. לא לעורר אותו, לא לפגוע בעצמי. זו הרבה פעמים טקטיקה מתגוננת שאיננה נכונה לדעתי. בטח עם בני זוג.

נכון לשים גבול מול אדם שפוגע

יותר נכון, בזוגיות לפחות, לעודד את האדם להתפתח רגשית ולצאת מעצמו לכיוון אחרים.

הכל רגשי. וזה תהליכים ארוכים שמצריכים סבלנות, מה שלרוב אין לנו היום. גם נכונות לטיפול האמת אצל הרבה. זה די פלונטר

אלא את הפרטנר שלו.

אבל זה מאד חשוב כי ההבנה שבן הזוג/ההורה וכד' בעל אישיות נרקסיסטית היא מפתח ליכולת לצאת מיחסים פוגעניים מולו.

לרוב נרקסיסטים מטפחים מערכות יחסים קרובות עם אנשים בעלי אישיות הפוכה - אנשים רגישים לזולת, אמיתיים, ישרים, כנים, ולאנשים כאלה מאד קשה להפנים שהאדם מולם משקר, נהנה לדרוך על אחרים, מניפולטיבי, דו פרצופי וכו'.

אם אני נמצאת במערכת יחסים כזאת, ברור שהדבר הנכון יהיה להציב גבולות אבל הרבה יותר קל להעמיד את הגבול אחרי שמורידים ציפיות לאפס, אחרי שמבינים שמערכת היחסים שלנו לא תוכל להיות הדדית.

ואת יודעת מה? מקסימום מופתעים בהמשך לטובה.

אני ממש בעד

הרוב נעצרים שם.

אני חושבת שלהנמיך ציפיות עוזר ליצור שיח ממקום לא מאשים ולא כזה ש'חייבים לי בו' ומאפשר יצירת קשר ממקום אחר. שבו גם אני רואה את זולתי כי הסרתי מחסום

משם צריך לעלות למקום של קשר בריא שיש בו ציפייה והובלת בן הזוג להיענות עד כמה שניתן מתוך מקום שהוא רואה אותי

אבחון של אדם ללא נוכחותו לדעתי שווה לקליפת השום

גם הגישה של הכל ניתן לתיקון ולעבודה, היא גישה בעייתית, כי יש הרבה אנשים שמתקשים לעשות שינויים ורובם לא מתקנים את הצריך תיקון.

ב90 אחוז מהמקרים אם לא יותר

הסיבות שבגללן לא קורה תיקון הן רבות. ולא תמיד נוכל להניע אדם לתיקון, זה ברור. אבל יש הבדל בין האם ניתן תאורטית ל- מה קורה עם זה בפועל

אני הגעתי למסקנה שלהבנה שלי יש משמעות מוגבלת וצריך להיזהר עם הבנת יתר שמורידה ציפיות, כי היא יכולה למחוק את הצורך שלי עד כדי הרס

אני מבינה כדי להכיל אכזבות ולתת אורח רוח לריסטארט וכר נח לתיקון ועלייה, לא כדי להפסיק לצפות

אם נניח הורה לא מספק קשר נאות לילד בגלל בעיה באישיות שלו, הילד לא צריך למחוק את צרכיו, אלא לחפש אותם במקום אחר, כי ההורה לא יתן לו מענה. ההבנה הזו שההורה לא יתן מענה, עוזרת לילד להרפות ולחפש את הקשר התקין עם אנשים אחרים, ומהצד השני לנהל קשר מותאם עם ההורה, כזה שלא פוגעני כלפי הילד.

הנמכת ציפיות היא גם ריסטרט עבורנו להבין אם הן תואמות מציאות, לא בהכרח בשביל להחליף את הפרסונה שמצפים ממנו

יש המון ציפיות לא תואמות מציאות מצד ילדים מול ההורים שלהם. האם בהכרח נכון להחליף דמות? אולי יש לנו עבודה לעשות על עצמנו? זה לא כזה חד משמעי לדעתי אם כי שוב,ודאי שזה קיים. רק שאני חושבת שמרוב מודעות אנשים נהיו מאבחנים מעצמם לפי נטיית לבם ולפי - האם קיבלתי מה שרציתי או לא, סיפקו את הסחורה או לא. בעיניי זה יותר מורכב מזה

הוא אף פעם לא טוב

לאבחן במידה

לעשות עבודה עם עצמנו במידה

לעשות תהליכים עם אחרים במידה

לעצור מדי פעם, לבחון את המטרות, לבחון עלות תועלת.

זו לא פעם ראשונה שאני נתקלת באיזושהי אבחנה ואז נופל לי האסימון, לפעמים זה פותר תעלומה של תקופה ארוכה ומאפשר לצאת לדרך חדשה, טובה יותר.

הבנת יתר, הנמכת ציפיות ומחיקת צרכים זה מה שקורה לקורבן בתוך הקשר.

ההבנה שמדובר בנרקסיסט יכולה לאתחל תהליך של שיקום זהות, תיקוף הרגשות והצרכים שלי בתוך קשר ובכלל.

במישהו אחד כזה שאני מכירה

וכל אחת כאן מכירה מישהו אחד או שניים

אם זה היה 50% אז זה היה אמור להיות כל אדם שני....

עשרה אנשים שהיא מכירה היכרות קרובה וממושכת...

אני יכולה לומר שזיהיתי מישהי אחת כזאת

לא מכירה 50%

אבל מכירה כמה אנשים וחיפשתי שם לתופעה הזו.

אחרי שמצאתי אותה, רציתי להבין כמה היא באמת נפוצה, אבל רואה פה שהמודעות לתופעה נמוכה.

50% נשמע הרבה מידי...

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

בעלי הלביש לפוצון ציצית 

ושר: 

"בוקר טוב עולם... (במנגינת פינוקיו)

אני מסדר את החוטים

אני כבר ילד יהודי"

רציתי להעלות לפורום אז הנה הזדמנות. 

באה לשים פסולת בפח ואין שקית

רואה צלחת עם פסולת על השיש ומוסיפה את שלי

באה אחרי 5 דקות שוב לפח

עדיין אין שקית

אבל הצלחת עם הפסולת נעלמה

(הוא שם אותה בשקית שהוא הוציא החוצה ועוד לא שֹם בצפרדע)

נכנעתי ושמתי שקית בפח

בדרך כלל בלידות בעלי נמצא איתי והילדים אצל ההורים שלו.

אחרי שנגמרת הלידה, במקום לנסוע להורים שלו להיות עם הילדים ולעזור להם, הוא חוזר הביתה לבד.

מפיל את הילדים על ההורים שלו, ונהנה מבית ריק.

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

הם נותנים נופש זוגות 3 ימים במלון של ירמיהו 33 בירושלים.
שזה 3 ימים  שבהם יש מעגלי תמיכה גם לבעל וגם לאישה עם אנשי מקצוע, וזוגות שעברו סיפור דומה.
גיסתי היתה שם וספרה שיש כ5 זוגות כל שבוע.

זו עמותה שמתעסקת בלידות שקטות..

הם פותחים קבוצות מידי פעם..

הרבה כוחות!

למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.

אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.

אז זה משתנה בין נשים...

הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.

זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.

בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך

לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".

שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.

גם אם כל הבדיקות תקינות.

אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).

בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).

אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).

ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).

לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.

רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.

ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).

אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות... 

הרופאה שלי פחות המליצה

אמרה שזה יכול להציף דברים שכאילו בעייתים, אבל זה לא מדויק, אז זה ידרוש עוד בדיקות שלא בהכרח ירגיעו

(מקווה שאני מדייקת)

שורה תחתונה היא לא המליצה לנו לעשות

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭