אתה מצפה מאבא שלך בשמיים כמו מאבא שאוהב את בנו, יש פה אמונה יש פה ציפייה.

אז למה הוא לא שם לב שכואב לבנו, והוא לא יכול להכיל את זה?

יש שאלות נסתרות .. שלא באמת נדע את התשובה ואף אחד לא יודע.

אבל ה' אוהב אותך ואותם ועם כמה שזה כואב , וזה שורף לפעמים הוא יודע מה הוא עושה, גם אם זה מרגיש שאנחנו לבד, מה הוא לא רואה?

וזה כואב נכון ואתה צודק עם התחושה , אבל בסתר הלב אתה באמת יודע שה' אוהב אותך, ובגלל גודל אהבתך אליו אתה מרגיש ככה , שהרי אם לא היית חושב שהוא טוב ומיטיב ורחמן היית אדיש ולא היית כועס.

אז מה עדיף להיות אדיש? לא לצפות מה' לטוב?

בעייני זה מראה על אמונה.

פשוט לזכור שלמי שיש נסינות ה' רוצה אותו קרוב.

כי אמונה אמיתית מה שלא הרבה זוכים לה.. זה מתוך שלקחו לך , שאין לך .ואתה עדיין אומר אבא אני לא מבין כלום וכואב לי עכשיו כלכך וזה שורף וזה נראה ומרגיש שאין תקווה .

אבל אני רוצה אותך איתי 

רק לא ברור כ"כ מה אתה מבקש

עצה?

תמיכה?

תשובות?

ואז אתה צריך כלים שמיועדים לאנשים כאלה.

יש 2 סוגים של ביטחון בה',

יש האמונה שהקב"ה מנהל את העניינים, הוא אחראי על גורלנו, זה גם כולל את האמונה שהכל לטובה, שגם הצרות עצמן הן יכולות להיות עבורנו חינוך, ניסיון, כפרת עוונות, אפשרות לפתוח דרך חדשה בהכרת ה' וכיו"ב

ויש גם ביטחון בכך שהקב"ה נותן לנו את כל האמצעים והיכולות להתמודד עם החיים, כלומר, לאו דווקא "לנצח" ולעבור כל מכשול, אלא יותר כמו לשרוד (כמובן עד שאנחנו מסיימים את תפקידנו), וברור גם שהיכולת שלנו להתמודד עם החיים, תלויה באמונה שלנו ביכולת הזאת.

תראה לגבי טרדות פרנסה כו' אני לא יודע אם אתה כבר עובד ומתפרנס (מניח שלא) אבל אני יכול לאשר לך שזה לא מדע טילים ואם אתה לא מאמין לי אז אתה יכול לבדוק בעצמך, הרבה דברים נראים מאוד מפחידים מרחוק אבל למעשה זה לא כזה נורא, אנשים אמנם אוהבים להתלונן, ולנו בתור אנשים זהירים יש אוזניים כמו של שועל פנק לקלוט את נבואות הזעם שלהם, אבל הרבה זה סתם הגזמות

לגבי האירועים הקשים בחיים. סיפרת על חבר שלך שעבר תאונה קשה כו'. לפני כמה שנים עברתי תאונת טיפוס גם הייתי בשיקום די ארוך ועד עצם היום הזה אני אולי 80% ממה שהייתי. זה נורא? זה מזיז לי? ממש לא אכפת לי. אני שמח שיש לי סיפור מגניב לספר לאנשים ושיש לי תירוץ לא לעשות ריצות. האמת היא שבמאקרו שום דבר לא קרה. אנחנו לא חיים פה לנצח, ברור שהחיים רצופים גם בבעיות יום־יומיות גם באירועים מאוד קשים אבל אם ניקח כל דבר שקורה בחיים ברצינות כזאת תהומית האם נוכל למלא את השליחות שלנו?

בין תאונה חד פעמית , לבין מחלה ממושכת

שאדם חי עם מלחמה יום יום .

זה מאוד מאוד קשה להחזיק באמונה והנסיון שלו קצת יותר קשה מאשר ניסיון חד פעמי ..(בהנחה וזה לא טראומה להמשך) לא משנה כמה מורכב הוא

שאדם חווה משהו אי אפשר להגיד לו נו אז מה?

או נו גם אני חוויתי ..

לדוגמא אדם נכה ,שלא נולד נכה, כל יום נלחם לחיות / לשנות את החיים שלו. הוא בהחלט מחלק את החיים לפני ואחרי.

אנחנו צריכים להבין שזו לא תחרות ואנחנו לא יכולים להבין אותו זה א וגם אולי לא נבין.

להגיד אל תיקח את זה ברצינות , אבל הוא כן לוקח..

אני לא חושבת ששווה להתכחש .

אלא להפנים קודם כל את הכאב להביט לו בעיניים

ואז להמשיך,להבין שזה מסע , שכרגע אין לו סוף.

אולי בהמשך יהיה 
 

אני לא בא להפחית מהערך של התמודדויות, זה לא משנה אם זה אירוע חד־פעמי או מחלה ממושכת ברור שזה יכול להיות מאוד מאוד קשה.

אבל בתור גישה כללית לחיים, הגישה האישית שלי היא לנסות לקחת את הדברים פחות ברצינות אחרת באמת אין לדבר סוף.

אין דרך לומר את זה בלי להישמע קר אבל איך אומר סנקה "Let others use soft measures and caresses"

זה חלק מפיתוח של חוסן ואני חושב שזה יכול לעזור לכל אדם בכל התמודדות, אין הכוונה לאמירה מזלזלת שההתמודדות היא סתם, אלא לבנות בפנים מנגנון שמבין את זמניות החיים, חוסן הנשמה, היכולת לקחת אחריות על המצב, ואם אי־אפשר לשנות כלום, אז לפחות את התודעה

אני מבין גם גישות אחרות ואפשר לבקר אותי שאני אדיש, בסדר, לי אישית זה עובד פצצה, לכן אני מוכר את זה

בסופו־של־דבר פותח השרשור מתאר פחד משתק אפילו מפני הדברים הקטנים של החיים ואין לי עצה אחרת חוץ מלבנות חוסן אישי, להתחיל להאמין ביכולות שלנו, ופחות להסתכל על בעיות וקשיים אפילו הקשים ביותר כמשהו אפוקליפטי נוראי ומשתק, אלא, מה שאפשר להופכו לטריוויאלי, מוטב, ומה שלא, למצוא בו את הערך והעניין כנ"ל אם זה חינוך או הזדמנות להבין משהו על עצמנו או על החיים

אני לא חושבת שאתה אדיש אלא חכם

ובהחלט מעורר השראה..

אבל לפעמים זה יכול להכעיס את הצד השני שלא מרגיש כך , אז מה הוא יזייף את זה?

מבין?

בסופו־של־דבר כמו כל אחד מהמגיבים כאן אני נותן כאן את עצתי לפי הבנתי אפשר לקבל אפשר שלא אפשר גם לראות בזה משהו מכעיס אבל אני בסך־הכל איזה משתמש אנונימי באיזה פורום.

ברור שהמרחק בין לומר את הדברים, לבין ממש לשנות צורת חשיבה, הוא עצום, אולי אפילו המרחק הכי גדול בעולם (המרחק בין המוח ללב)

אבל, אם להציב מטרה כללית שאליה אני שואף, למשל "אני שואף לבנות בעצמי חוסן נפשי", "אני שואף לקחת פחות ללב, אפילו דברים קשים", אז אפשר להתחיל את המסע לשם ברור שזה לא כזה פשוט כל־אחד גם לפי הכנת נפשו, וגם, אני לא חושב שמה שאני אומר זאת אמת אולטימטיבית, אחרת כולנו היינו אנשים מאוד פסיביים שלא אכפת להם משום דבר, אבל well

לפעמים דברים באמת נכנסים לעומק

ומשפט אחד יכול לזעזע בקטע טוב

הלוואי

עלה והצלח

נניח שאתה יודע שהרוסים בדרך וצריך להחזיק מעמד עוד קצת.

יש לך 2 אפשרויות.

לשבת על המדרכה, ליילל ולמות מרעב.

או לעבוד ולהחזיק עוד יום אחד  לקבל מנת אוכל

 ורק -מחר- לחשוב על -מחר-.

במה אתה בוחר ?

אלה החיים.

אם תתחיל לחשוב על 3000 דברים לא תצא מזה.

לא רק אתה. כל בן אדם שפוי.

איך לעזאזל הגעת ל ״ילד שהולך לבד לים״ . עזוב את זה. תתעסק בדבר אחד בלבד. בצעד הבא שלך.

לצערי ואני לא אוהב להשתמש בזה,

אני נאלץ להשתמש בשפה חילונית-מסורתית

ולהוריד לך סטירה מצלצלת כדי שתתאפס ותחזור למציאות. זה לא יכאב. שניה :

*סטירה מצלצלת עם הצד של כרית כף היד. מתחשבת*

עכשיו שאתה טיפה יותר עירני,

לך למטבח. לך לך.
 אל תגיד עכשיו ״נו מה לך...אין לי כח לשטויות האלה..״
לך.

למטבח.

תמזוג כוס מים קרים.

תשתה ותגיד בקול - ״יהיה בסדר. הכל בסדר עכשיו. ויהיה טוב יותר בעתיד. גם אם יקח קצת זמן. בקטנה״.

בהצלחה.

נ.ב

אל תשמור בפנים ותתפוצץ. תשחרר. עם חבר. אח. מישהו. כאן בפורום.

אם אתה צריך משהו, אתה תמיד מוזמן לשלוח הודעה פרטית ולדבר על מה שבא לך.

ואם אתה לא עושה ספורט, תעשה. גש מחר לחדר הכביסה, קח מרכך כביסה ענק ביד אחת, סבון כביסה נוזלי ענק ביד השניה
 ותתחיל להרים כמה שאתה יכול.
זה טוב לגוף ולנפש זה עוזר למחשבות טובות ומונע מחלות זה וכמובן לרדת במדרגות או ללכת ברגל פי 10 יותר כל שבוע.

בהצלחה 2.

בצורה כנה  אומר שכן זיהיתי הנחת יסוד בדבריך ביחס לחוסר צדק מהקב"ה כאילו הוא חייב לך משהו, אחרת קשה לי להבין תוכן דבריך.

כן, ניסיתי אולי להראות אם יש דפוס חשיבה שמכביד עליך ותוכל להפרד ממנו וזה יקל עליך.

העצה היחידה שאני יכולה לתת לך זה להתבודד.

אני לא חושבת ששיח ודיבור/שכנוע של אנשים יכול להועיל לך כרגע.

אני מאוד מאוד מאמינה בכוח של ההתבודדות!!

הלוואי ותתן לעצמך את המתנה הזאת, באמת.

רק אתה וה', אפילו תשתוק ואל תגיד מילה.

רק תהיה שם, תתמיד ומבטיחה לך שתקבל תשובות.

תדבר מהלב, כמו שכתבת מהלב.

אני יכולה לכתוב כאן מענה למה שכתבת (האם רק אנשים שמאמינים בקב"ה מתחתנים? האם רק אנשים שיש להם בטחון בה' מאושרים בנישואים שלהם? האם לנשואים אין טרדות פרנסה?)

אבל

אני רואה שכבר שנה וחצי אתה כותב כאן הודעות עם אותו סאב-טקסט, לא משנה באיזה מעטפת.

אם אתה מרגיש שאתה תקוע באותו מקום מחשבתי - בבקשה, תמצא איש מקצוע שיעזור לך לצאת מהמקום הזה. שייתן לך כלים להתמודד עם המחשבות האלה, עם התחושה הזאת שהחיים גדולים עליך.

מה אתה יכול לעשות כדי לחזק את עצמך?

אם פעם אחרי פעם את פוסלת דייטים רק על סמך מראה, תעשי להם ולך טובה ותבקשי תמונה.

מראש אין להם סיכוי .

וזה לא להעלות סטנדרטים, זה לשנות/לדייק סטנדרטים.

כל אחד ומה שחשוב לו.

אין את הבחור המושלם, חיצונית אולי כן, אבל אין שלמות אצל אף אחד.

ופוסלת עוד לפני הדייט, 

בדייטים עצמם פחות מפריע לי אם משהו לא 100%

ותודה על התשובה🙏

אם בדייטים זה פחות מפריע, תתקדמי עם זה.

אני חושבת שחשוב להתחתן עם משיכה, ולא מסכימה עם הדעות שגם ככה עם השנים מתכערים, מי שמשקיע בעצמו לא מתכער, הזנחה יכולה לגרום לדחייה גם אחרי קשר של שנים גם כשאוהבים, מתבגרים ומפתחים יופי אחר.
 

אם את מרגישה דחייה, תחתכי.

אם אין דחייה, גם אם הוא לא מושך ממבט ראשון, כדאי לתת צ'אנס של כמה דייטים.

בסוף נשים נמשכות לביטחון ולא ליופי, לרוב מתרגמים ביטחון ל- שרירים, גובה, כסף.

נתונים חיצונים שלכאורה משדרים שהגבר הזה יגן עליך ויתן לך ביטחון.

במציאות, הבריאות הנפשית והאופי נותנים הרבה יותר ביטחון מכל אלה, ולכן יש  סיכוי להימשך יותר ככל שמכירים את האופי. (לדעתי יותר ממקרה הפוך של משיכת גבר לאישה)
 

אז אל תוותרי על חתונה עם משיכה מסוימת, אבל תני לה זמן ומספר דייטים להתפתח במקרה ואין דחייה.

אגב, כבן, לא הייתי רוצה לצאת עם בחורה שמפריע לה המראה החיצוני שלי. זה מאוד מבאס להרגיש דחוי.

יש מראה שהוא גבולי מבחינתך? אז תנסי?

אבל נשארת עם גזרה מצומצמת...

בסוף אם חשוב לי גובה מסוים אז 50% יורדים רק על זה...

ואני תוהה עם עצמי אם לא כדאי להתפשר על כאלו נמוכים יותר, למרות שרואה שבדייטים עצמם זה מפריע לי... (אני גבוהה יחסית)

מממ לגבי מראה וכל דבר שהוא קשור לתחושה שאולי יכולה לעבור האינדיקציה בעיני זה אם את יכולה לבוא לדייט ולהנות ולהתמקד בשאר הדברים.

אם את יכולה אז הייתי ממליץ לך לנסות להמשיך לצאת אבל בלי לשים סטופר מתי זה ישתנה, דהיינו בלי לשאול כל סוף פגישה זה השתנה, זה לא השתנה? ככה הכי פחות יש סיכוי שזה ישתנה. ושוב, לא להכחיש במכוון את הקושי בתחושה שעולה.. זה יחסית עדין, מקווה שסה"כ הבנת מה באתי לומר.

ולגבי התגובות שאמרו לך "מראה משתנה" והקטינו בחשיבות של מראה כזה או אחר. יש בהם צד של אמת אבל כדי להשלים את התמונה נראה לי לומר שזאת משוכה שצריך לעבור, ואי אפשר להתעלם ממנה על ידי ידע שכלי קר ויבש. זה עניין ריגשי שצריך לדעת לעבוד מולו. ניסוי וטעייה. אם את מתלבטת בנוגע למשהו מסויים, תנסי אותו..

ועוד דבר חשוב - בסוף את בעלך את תאהבי ומתוך כך תאהבי את המראה שלו, אז קחי את זה באמת כמשוכה שצריך לעבור. כי נניח גם אם תתחתני עם בחור שמושלם חיצונית כעת מבחינתך או שתתחתני בסוף עם בחור ש"התפשרת" לגביו - בפועל מבחן התוצאה יהיה כעמעט אותו דבר מבחינת החיבור שלך אליו, ככה נראה לי. בסוף האמון והקשר והאהבה משפיעים על הכל וגם על החיבור למראה

מה שהחברות אומרות זה שטויות. איפה כתוב שאשה וגבר צריכים להיות באותה רמת יופי? 

זה תלוי בך. 

תחשבי טוב מה מתאים לך, מה חשוב לך, מי את.

יש הרבה זוגות שאחד נאה ביותר והשני ההיפך הגמור והם מסתדרים מצוין ואוהבים מאד. ונשואים מספרים שמתרגלים למראה בסוף כי זה כ"כ מתגמד לעומת האישיות.

הבעיה שאת מתארת היא של בעיה של רבים מאיתנו בדייטים.

אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשניים- מראה חיצוני בדייטים ומראה חיצוני בתמונות. 

עם תמונות רצוי באמת לתת יותר צ'אנס כמו שההורים שלך אומרים... 

בדייטים זה כבר יותר תלוי עד כמה יש בעינייך פוטנציאל ששווה להמתין ולראות אם גם המראה יתחבב בסוף.

רק שואלת, כמה זמן לתת צ'אנס לראות שאני מתרגלת למראה החיצוני בדייטים?

ומפחדת שאראה שהבחור מתאים לי רק לא אוהבת איך שהוא נראה ואכנס לקונפליקט ולא אדע מה להחליט😏

בסוף זה משהו שמוטבע בי עמוק, לא רק רצון להרשים ו"מה יגידו" האנשים...

השאלה היא האם המראה שלו פשוט לא מושך אותך כרגע, או שהוא ממש דוחה אותך.

כשיש דחייה, לעניות דעתי חבל על כאב הלב של שניכם.

כשהבחור חמוד והכל אבל את לא מרגישה אליו משיכה (וגם לא דחיה)- זה משהו שלדעתי ממש יכול להתפתח.

לא הייתי מתחתנת בלי שיש משיכה. אבל משיכה זה משהו שממש יכול להתפתח עם ההיכרות והאהבה הרגשית, ועם הזמן. אז כן הייתי ממשיכה לדייט שני (כמובן אם האופי מתאים וכו)

ותסתכלי פנימה מה באמת מפריע לך.

האמת שמאז שאני ילדה ממש קטנה הפריע לי מראה חיצוני, אמא שלי אמרה לי שכבר שהייתי ילדה בת 4 לא הסכמתי להיות חברה של ילדה שיש לה "פנים לא יפות"

כמובן זה עבר לי עם השנים, אבל עדיין בעל זה לכל החיים בעז"ה.

פשוט חושבת שזה שריטה/ טבע בסיסי שלי.

ואני רוצה להיות נשואה למישהו שאני נמשכת אליו, ומפחדת שאם אתחתן עם מישהו שלא אהיה שלימה ב100% איתו יהיה לי קשה להשלים עם זה אחרי הנישואין...

מקווה שאני מצליחה להתנסח ברור בכאלו שעות😅

ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. נניח שתמצאי את הבחור המושלם מבחינתך, מה תעשי עוד 10 שנים? 20? המראה משתנה. גם המראה שלך ישתנה אחרי לידות.

אף אחד לא אומר לך לסבול, אבל כן לדייק מה מפריע לך ולמצוא דרך להתגבר על זה.

מכיר אישית מישהי שעד היום לא מסוגל לצאת עם מישהו שהוא לא "חתיך" כלשונה. כבר מתקרבת היום ל40

מסכימה עם כל מי שכתבו שצריך פה להכנס פנימה, לראות על מה זה יושב אצלך וכו'

ואחרי שעושים את העבודה, בעיניי לשחרר ולתת מקום להקב"ה. יופי זה דבר גם סובייקטיבי... בע"ה כשה' יפגיש אותך עם בעלך הוא ימצא חן בעינייך. 

תשתדלי להיות מחוברת לעצמך וצאי לדייטים בביטחון ובשמחה. הכל מאת ה'.

אם את מרגישה שיש הרבה פעמים שהחלטת בדקות הראשונות בדייט שלא מתאים ואם היית חושבת על זה כבר מהתמונה היה ברור לך שלא מתאים, אז לדעתי נכון לפסול כבר מראש. לאו דווקא כי זה סיבה נכונה או שגויה לדעתי, אלא כי אם ברור מראש שאין סיכוי חבל סתם לבזבז ערב לשניכם.

אם את מרגישה שצריך שהוא יהיה יפה יותר כי את יפה, מה שמגדיר בני אדם כטובים יותר או פחות זה היופי?

אולי יש דברים אחרים שחשוב יותר להקפיד עליהם ולבחור לפיהם?

שאלות נוספות בסיסיות ביחס להעלאת או הורדת סטנדרטים:

1. האם יש עודף הצעות? או חוסר?

2. האם יש הצעות רבות לא שייכות? אם כן, מה מאפיין אחוז ניכר מההצעות הלא שייכות?

ושניהם - לא קולות שלך. כלומר את פשוט משקפת קולות חיצוניים שמתנגנים אצלך בראש.

מה הקול האמיתי שלך? אולי בכלל זה פחד להתחתן שמתחבא מאחורי  רצון במשהו שלא ניתן להשגה. ואולי זה משהו אחר. שווה לעשות שם התבוננות יותר מעמיקה.

תוך 15- 20 רוב הגברים בשכבת הגיל הנוכחית יקריחו, יגדלו כרס ויהיו עם גיבנת קלה.

באופן דומה, כנראה שהיופי שלך יראה בעיקר על ידי בעלך אחרי מספר הריונות...

אפשר ורצוי להתגבר על הטבע, זו תכונה בסיסית של עמנו.

משיכה נובעת משילוב של מציאת חן פנימית וחיצונית.

אי אפשר להיות בטוחים ב100% שהכל יתאים, זה ביטוי לחוסר אמונה וחוסר נכונות לעבוד על עצמך בזוגיות.

אם יש לך מספיק הצעות אז אין בעיה שתפסלי על כל דבר שתרצי. רק תקחי בחשבון שגברים משיבים תשובה חיובית ל20% מההצעות בערך. 

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש