אם עפ"י השכל והשיקולים שלך את רואה בחירה נכונה, בריא מאוד שתלכי בעקבותיה.

בסוף את לא לבד בעולם הזה, הקב"ה מוביל אותך.

תעשי את שלך, והקב"ה יעשה את שלו.

ובסוף כשאת עושה את מה שנכון *לך* זה משקף בצורה יותר מדויקת את מי שאת...

כשנכנסים למחשבות של לשנות את מה שמתאים לך לפי מה שהוא יחשוב, זה מתכון לחוסר טבעיות, אין לדבר סוף, ויכול לתסבך הרבה יותר..

וגם אני צריך להתחזק בזה מאוד..

(אגב, אולי כדאי לאחד את השרשורים שפתחת)

החתן שטוב ומתאים לך יאהב את הבחירה שמתאימה לך, אישית לא נותן לזה מקום בכלל בשיקולים שלי.

אחרי שאמרתי את זה, אעיר שני דברים:

1. אם את מתכוונת ללכת לטכניון או לעברית, תעשי לעצמך טובה ואל תצאי לפחות עד שתתחילי שנה ב, זה יפגע לך מאוד בלימודים וכנראה ישפיע על כשלונות בקורסים (לחילופין פשוט תוסיפי שנה ללימודים) אלא אם כן את מבריקה באופן ממש חריג (אני מניח שמי שלומד שם מבריק בכל מקרה)

2. מכיר אחד שבחר מסלול כדי להתחתן עם מישהי שתרצה את המסלול, בסוף הוא שינה כיוון בחייו ברגע שסיים את אותו מסלול.

שיוצאים עם בנות באוניברסיטה 

לעניות דעתי כדאי לקבל החלטות מתוך מקום אחראי, כנה ושנאמן לך ולערכים שלך.

אם היית אומרת שחשוב לך מאוד ללמוד במקום נפרד עם בנות תורניות זה משהו אחד, אבל בסוף יש מכלול. יש אנשים שלומדים במקום פתוח וחילוני, אבל הדבר מאפשר להם להיות יותר בישיבה.

מעבר לכך השאלה כמה זה משמעותי לך, אם זה דבר של מה בכך מבחינתך אז אולי שווה לך לספוג את הסיכונים.

ד"א אני מכיר לא מעט סטודנטים מהעברית שבסוף הגיעו למכון לב/ טל ומצד שני גם שהמשיכו לתואר שני בעברית…

חוץ מזה שימי לב כמה מקום את נותנת לחששות מהעבר שלך להשפיע על החלטותיך ולהיות נאמנה לרצון הפנימי שלך. אם לצורך העניין את רוצה בחור תורני ואברך אך הרקע שלך הוא של התחזקות, אז אולי יהיה לך יותר טוב למצוא מישהו שיהיה שותף להתחזקות מאשר בחור הרבה יותר תורני שיגרום לך תחושה של ויתור על עצמך.

ולא בגלל כרטיס כזה או אחר

ואם בחור שולל את בגלל דברים 'כרטיסיים' אז כנראה ששיקול הדעת שלו לא וואו

וכל החיים אנחנו יכולים לבחור את הדרך שלנו על פי "מה יגידו?" או על פי טובתנו האישית וטובת הזולת. האפשרות השנייה נשמעת יותר מומלצת.

השאלה היא מה יתאים לך, וזאת שאלה מורכבת, וממילא אם תבחרי במה שהכי יתאים לך את תהיי במצבך הכי טוב וממילא יהיה יותר סיכוי שהחן שלך יראה בעיני הזולת. אדם שטוב לו והוא חזק ולא ולא עסוק בלרצות את הסביבה הוא אדם בעל חן

ולא על היכרות אקראית מזדמנת, עצם מוסד הלימודים יכול להוות חסם בשידוכים פוטנציאליים.  

כמו עוד שיקולים זרים בסינונים מקדימים של שדכנים (כמו בן משפחה שמתגייס, או דוגמא אחרת מהמשפחה שלי - בעיית שידוכים במשפחה חרדית, בגלל חוסר ייחוס מתאים דור אחורה, של סבא וסבתא לא חרדים). 

גם שעוסקים בענייני שידוכים אז אפשר להסתכל על הפרטים והטכניים ולהשאר בהם ואפשר לנסות להציץ קצת יותר לעומק

באמת לא דיברתי על המגזר החרדי והתייחסות למגזר החרדי דורשת התבוננות רגישות מסויימת,

עם זאת, חשוב לדעת שאלו שיקולים זרים, כפי שאת כותבת בעצמך

"אם בחור שולל בגלל === אז כנראה ששיקול הדעת שלו לא וואו" 

ואם בחורה שוללת בגלל שבחור שולל בגלל ===? נראה לי שז'אנר ה"הוא גם ככה לא שווה את זה", "בחור שככה מדבר כנראה עדיף להתרחק" צריך לחלוף מהעולם

הוא דבר שכדאי שיחלוף מהעולם

אז לא היו אינספור מכללות אקדמאיות ובפרט כאלו שהן בלעדית לנשים, כדוגמת מכון טל או מכללה ירושלים (נוסדה 1964).

הרב גורן שירת בצבא, ולא היה עם דרישות של אברך שתורתו אומנותו….

כנראה דווקא בגלל ההיצע והאפשרויות הכל כך גדולות ומגוונות - סף הדרישות והתנאים להתאמה מירבית להשקפה התורנית, הוחמרו…

ועדיין להגיד שהרב גורן ''דורש פחות'' מאברך, כי הוא היה בצבא... נשמע לי שגוי מהיסוד.

אפשר לחשוב מדבריך שגיוס לצבא הופך אנשים לפחות צדיקים וקדושים, חלילה.

להגיד ''כפי שקורה בציבור הדתי שמתגייס לצבא'',

תוך התעלמות מרבבות החיילים הדתיים שמוסרים נפשם בשביל עם ישראל, זה הוצאת שם רע מהזן הגרוע ביותר.

אם השיקול הוא - בנים דוסים ייפסלו אותי... לא יודע אם זה שווה את זה..

כמובו אם לא דחוף לך ללמוד באוניברסיטה נחשבת אז כמובן מכון טל.

אבל אם את רוצה אונברסיטה, שבעה תוכל בקצה להכניס לך ולמשפחתך יותר כסף בפרט אם את רוצה אברך.. אז אוניברסיטה.

מקסימום בבירורים יישאל למה דווקא במקום מעורב וחילוני? יענו לו.. שזה משמעותית יותר טוב ויותר מתגמל .. והדאגה לפרנסת הבית הייתה בראש מעיניה..

נניח יש במכון טל 50% שנמצאות שם משיקולי דת בלבד. כלומר, בנות שהרמה הדתית שלהן חשובה להן.

ונניח שבאוניברסיטה העברית יש 50% שנמצאות שם כי הרמה הדתית שלהן לא חשובה להן.

לכן יש הגיון לבנות כלל אצבע סטטיסטי, לפיו בחורה ממכון טל היא כנראה בעלת רמה דתית גבוהה, ולהיפך לגבי בחורה שאיננה. כלומר, לגבי מישהי ממכון טל אצא מנקודת ההנחה שהיא ברמה דתית גבוהה עד שיוכח אחרת, ולהפיך באוניברסיטה.

ממילא אם אקבל שתי הצעות דומות, שלמדו במקומות שונים, זה ילמד אותי (למעט חריגים, אבל אם לא יספרו לי לא אדע על החריגה) מה הרמה הדתית היחסית שלהן.

(אני רוצה להפריד בין השאלה שלך כפי שנשאלה - איך זה ייראה בשידוכים - לבין השאלה של קבלת החלטות מתוך ראייה ארוכת טווח - נניח לבחור להתחיל לימודי מקצוע סמוך יחסית לסיום אולפנה כדי לפרנס).

תחשבי רגע מה היה קורה אם המצב היה הפוך?

לפי ההודעה שלך, תורניות נמדדת במענה על קריטריונים מסוימים - כמו לימודים במכון טל ולא באוניברסיטה.

כי אוניברסיטה לא משקפת את מי שאת באמת, ותיראי פתוחה מידי, במיוחד שלא עברת את המסלול הקלאסי.

האם את היית מוכנה לצאת עם מישהו שרואה את עצמו כאדם תורני, תלמיד חכם, אבל לא עונה על כל הדברים שבמסלול התורני "הרגיל"?

תורניות, בעיני, זה לא אוסף של דברים שאפשר לסמן עליהם וי. לא כל מי שלמדה במדרשה עונה על ההגדרה, ולהפך. לא כל מי שלומדת במכון טל = תורנית, ולא כל מי שלא לומדת במכון טל לא תורנית.

מי שרואה את העולם בצורה כזאת דיכוטומית, שאומר שכל מי שלמדה באוניברסיטה = לא מתאימה לצאת עם בחור תורני, הוא לא אדם שהייתי רוצה לצאת איתו.

נניח שמבחינתך, בחור תורני הוא אחד שלמד בישיבה גבוהה. בעיני, לא נכון לפסול כל מי שלמד בישיבת הסדר - יכול להיות בחור אחר שעונה על שאר הקריטריונים של תורני מבחינתך, אבל יש לו סיבה טובה למה הוא בחר ללכת דווקא להסדר ולא לגבוהה. האם היית רוצה לצאת עם מישהו שהחליט באיזה ישיבה ללמוד לא כי הוא בחר בה, לא כי היא טובה לו, אלא רק כי זה יישמע יותר טוב בכרטיס? מי שחי עד כה את חייו בתודעה של מה יגידו, למה שזה יעצור בשלב החתונה?

אנחנו מכלול של פרטים, ולא פרט אחד מסוים הוא מה שמגדיר אותנו. מי שבעיניו אוניברסיטה היא סתירה הכרחית לתורניות, ועל סמך זה פוסל מישהי - בעיני מפספס הרבה...

ברור שההחלטות שאנחנו מקבלים משפיעות על איך שאנחנו נתפסים בחברה - וגם בשידוכים.

בעיני לבחירה של מוסד לימודים יש השפעה ארוכת טווח, שמשפיעה על התעסוקה והשכר. לכן אנחנו רואים שיש תורנים ותורניות בכל האוניברסיטאות, ולא רק במכללות הדתיות.

חשוב לדעתי להבין איך אנחנו ממסגרים את הבחירות בכרטיס כדי שזה ישקף את מה שאת רוצה שזה ישקף.

בדוגמה שנתת - אם נניח שאת לא כותבת בכרטיס באיזה מוסד את לומדת, אלא רק סטודנטית למדמח, ואז אם יעניין אותו הוא ישאל בבירורים או אותך בדייט איפה את לומדת, ואז זאת שמבררים אצלה \ את מסבירות את השיקולים וההתלבטויות.

אני מכירה באופן אישי לא מעט בנות שנישאו לאברכים תו"כ לימודים באוניברסיטה.

אז בחיי היומיום שלי, השיקול של "מה יגידו עליי בשידוכים" - תופס מקום נורא קטן. יש לי מערכת שיקולים אחרת שלפיה אני מקבלת החלטות, ואני חושבת שבהרבה מההחלטות הייתי מחליטה אותו דבר גם אם הייתי נשואה.

ולכן השאלה מבחינתי היא - האם את רוצה להתחתן עם מישהו שרואה אותך ככרטיסיה, רשימת מכולת, או כאדם?

בעיני מי שחיה את חייה כדי לענות על רשימת דרישות בכרטיסיה, יש בזה משהו מאוד עצוב. וב"ה אצלינו במגזר אני פחות רואה שזו ההתנהלות שקיימת. (פחות שומעים על אנשים שבוחרים ללמוד בישיבה מסוימת מתוך שיקול של נישואין).

ולכן כדי לעבור תיווך הוגן לפעמים חשוב להכניס דברים שאין להם חשיבות אבל הAI מזהה אותם כקשורים למשהו.

נכון גם לקורות חיים בענייני עבודה

ולבחורים שיש להם פנאי נפשי לבדוק את כל הפרטים מאחורי הסיפור במילים...

בדיוק כמו שאמרו כאן שסטטיסטית מקומות כמו מכון טל זה יוצא משכורת פחות טובה, אז בדיוק אותה סטטיסטיקה נותנת שידוך יותר תורני.

אם אתה מתעלם מסטטיסטיקות כאלה - די ברור שהבחירה היא מה שמועיל לעבודת ה' בטווח המיידי והנראה לעין

אם אתה לא מתעלם מזה - קח בחשבון שזה משתקף באופי הבחורים שהיא תוכל לצאת איתם, כך שזה שיקול של יותר תורני מול יותר משכורת.

ברור שיש שיקולים נוספים (קרוב לבית? חברה קרובה שהולכת לשם? להקים בית חב"ד?), אבל אלה השיקולים שהועלו כאן כעיקריים

ויש להם פנאי נפשי להגיע להמון דייטים

ויש להם פנאי נפשי לעשות מה שצריך כדי למצוא בת זוג ראוייה ולהקים בית.

יש סגנונות שונים של תורניות. זה לאו דווקא פחות או יותר. זה קשור לשמרנות.

ואם לה בעצמה זה מורכב ולא חד משמעי לכאן או לכאן הגיוני שיתאים לה גם בחור שזה מורכב ויוכל להכיל את עצם הדיון בנושא והבחירה בצד מסויים.

אם היא היתה בקצה של השמרנות (בלי לשפוט אם זה טוב או רע) שבכלל אין שיקול ללמוד באוניברסיטה אז מן הסתם גם היה מתאים לה בחור כזה.

אם היא היתה בקצה השני של "לא אכפת לי וזה לא משנה בכלל ללמוד בסביבה לא דתית" אז גם הגיוני שגם היה מתאים לה בחור שבאותו ראש.

ולכן גם אם היא תבחר בסוף בבחירה כזו או בבחירה אחרת, נראה שהיא צריכה מישהו בראש שלה. מישהו שחושב כמונה שיש כאן שיקולים לכאן או לכאן. 

ונראה לי בראש ובראשונה הדיון פה מוביל לשאלות יסוד -

מה המטרה של כרטיס היכרויות ("פרטים") ואיך בונים אותו בצורה טובה?

מה חשוב לברר? האם מבררים טלפונית, ואם כן - מתי?

עד כמה אפשר לבחון דברים שהם לא טכניים באמצעות כרטיסים ובירורים טלפונים?

לאילו מיזמים או שדכנים כדאי לפנות? איך כדאי להתייחס אליהם ומה לצפות מהם?

השאלות הללו הן לא שאלות של כן ולא.

משתדל לענות על השאלות הללו ולנסות לייעל את החיפוש שלי.

מישהו אחר

הייתי מוותרת בגלל עצמי

את צריכה להיות קודם כל עצמך.

מתאים לך אוניברסיטה? לכי על זה. לא מתאים לך? גם בסדר. שלא לדבר על זה שבשביל תכנות לא צריך ללמוד מדמ"ח (נעים להכיר). אלא אם כן את בונה על עבודה קלאסית שדורשת תעודות ואז באמת כדאי להתאמץ על התואר...

מה את אוהבת?  איך את מרגישה? 

קודם תהיי את והכי את שאת יכולה להיות (גם לא להיכנס לאוניברסיטה בגלל לחץ חברתי אם זה לא מתאים). אחר כך לראות איך מתאימים לזה מישהו שיעשה איתך את החיים האלה.

ראיתי כל מיני נשים (בעיקר) שבוכות הרבה מדי שנים אחורה שהן "הפסידו את עצמן" בשביל "....". זה לא תמיד נכון באמת (בזמן אמת הן רצו להתחתן ולהביא ילדים, למשל) אבל התחושה הולכת איתן הרבה שנים והסביבה שלהן משלמת מחיר על זה.

אם להיות עצמי זה לעשות טיול באמזונס, אני צריך לקחת בחשבון את התוצאות ואת מה שלא עשיתי באותו זמן.

בדיוק כמו שאפשר להצטער על דברים שעשיתי בגלל אנשים אחרים, אפשר להצטער על דברים שעשיתי כי הייתי צעיר וטיפש ולא הקשבתי לאחרים

אם פעם אחרי פעם את פוסלת דייטים רק על סמך מראה, תעשי להם ולך טובה ותבקשי תמונה.

מראש אין להם סיכוי .

וזה לא להעלות סטנדרטים, זה לשנות/לדייק סטנדרטים.

כל אחד ומה שחשוב לו.

אין את הבחור המושלם, חיצונית אולי כן, אבל אין שלמות אצל אף אחד.

ופוסלת עוד לפני הדייט, 

בדייטים עצמם פחות מפריע לי אם משהו לא 100%

ותודה על התשובה🙏

אם בדייטים זה פחות מפריע, תתקדמי עם זה.

אני חושבת שחשוב להתחתן עם משיכה, ולא מסכימה עם הדעות שגם ככה עם השנים מתכערים, מי שמשקיע בעצמו לא מתכער, הזנחה יכולה לגרום לדחייה גם אחרי קשר של שנים גם כשאוהבים, מתבגרים ומפתחים יופי אחר.
 

אם את מרגישה דחייה, תחתכי.

אם אין דחייה, גם אם הוא לא מושך ממבט ראשון, כדאי לתת צ'אנס של כמה דייטים.

בסוף נשים נמשכות לביטחון ולא ליופי, לרוב מתרגמים ביטחון ל- שרירים, גובה, כסף.

נתונים חיצונים שלכאורה משדרים שהגבר הזה יגן עליך ויתן לך ביטחון.

במציאות, הבריאות הנפשית והאופי נותנים הרבה יותר ביטחון מכל אלה, ולכן יש  סיכוי להימשך יותר ככל שמכירים את האופי. (לדעתי יותר ממקרה הפוך של משיכת גבר לאישה)
 

אז אל תוותרי על חתונה עם משיכה מסוימת, אבל תני לה זמן ומספר דייטים להתפתח במקרה ואין דחייה.

אגב, כבן, לא הייתי רוצה לצאת עם בחורה שמפריע לה המראה החיצוני שלי. זה מאוד מבאס להרגיש דחוי.

יש מראה שהוא גבולי מבחינתך? אז תנסי?

אבל נשארת עם גזרה מצומצמת...

בסוף אם חשוב לי גובה מסוים אז 50% יורדים רק על זה...

ואני תוהה עם עצמי אם לא כדאי להתפשר על כאלו נמוכים יותר, למרות שרואה שבדייטים עצמם זה מפריע לי... (אני גבוהה יחסית)

מממ לגבי מראה וכל דבר שהוא קשור לתחושה שאולי יכולה לעבור האינדיקציה בעיני זה אם את יכולה לבוא לדייט ולהנות ולהתמקד בשאר הדברים.

אם את יכולה אז הייתי ממליץ לך לנסות להמשיך לצאת אבל בלי לשים סטופר מתי זה ישתנה, דהיינו בלי לשאול כל סוף פגישה זה השתנה, זה לא השתנה? ככה הכי פחות יש סיכוי שזה ישתנה. ושוב, לא להכחיש במכוון את הקושי בתחושה שעולה.. זה יחסית עדין, מקווה שסה"כ הבנת מה באתי לומר.

ולגבי התגובות שאמרו לך "מראה משתנה" והקטינו בחשיבות של מראה כזה או אחר. יש בהם צד של אמת אבל כדי להשלים את התמונה נראה לי לומר שזאת משוכה שצריך לעבור, ואי אפשר להתעלם ממנה על ידי ידע שכלי קר ויבש. זה עניין ריגשי שצריך לדעת לעבוד מולו. ניסוי וטעייה. אם את מתלבטת בנוגע למשהו מסויים, תנסי אותו..

ועוד דבר חשוב - בסוף את בעלך את תאהבי ומתוך כך תאהבי את המראה שלו, אז קחי את זה באמת כמשוכה שצריך לעבור. כי נניח גם אם תתחתני עם בחור שמושלם חיצונית כעת מבחינתך או שתתחתני בסוף עם בחור ש"התפשרת" לגביו - בפועל מבחן התוצאה יהיה כעמעט אותו דבר מבחינת החיבור שלך אליו, ככה נראה לי. בסוף האמון והקשר והאהבה משפיעים על הכל וגם על החיבור למראה

מה שהחברות אומרות זה שטויות. איפה כתוב שאשה וגבר צריכים להיות באותה רמת יופי? 

זה תלוי בך. 

תחשבי טוב מה מתאים לך, מה חשוב לך, מי את.

יש הרבה זוגות שאחד נאה ביותר והשני ההיפך הגמור והם מסתדרים מצוין ואוהבים מאד. ונשואים מספרים שמתרגלים למראה בסוף כי זה כ"כ מתגמד לעומת האישיות.

הבעיה שאת מתארת היא של בעיה של רבים מאיתנו בדייטים.

אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשניים- מראה חיצוני בדייטים ומראה חיצוני בתמונות. 

עם תמונות רצוי באמת לתת יותר צ'אנס כמו שההורים שלך אומרים... 

בדייטים זה כבר יותר תלוי עד כמה יש בעינייך פוטנציאל ששווה להמתין ולראות אם גם המראה יתחבב בסוף.

רק שואלת, כמה זמן לתת צ'אנס לראות שאני מתרגלת למראה החיצוני בדייטים?

ומפחדת שאראה שהבחור מתאים לי רק לא אוהבת איך שהוא נראה ואכנס לקונפליקט ולא אדע מה להחליט😏

בסוף זה משהו שמוטבע בי עמוק, לא רק רצון להרשים ו"מה יגידו" האנשים...

השאלה היא האם המראה שלו פשוט לא מושך אותך כרגע, או שהוא ממש דוחה אותך.

כשיש דחייה, לעניות דעתי חבל על כאב הלב של שניכם.

כשהבחור חמוד והכל אבל את לא מרגישה אליו משיכה (וגם לא דחיה)- זה משהו שלדעתי ממש יכול להתפתח.

לא הייתי מתחתנת בלי שיש משיכה. אבל משיכה זה משהו שממש יכול להתפתח עם ההיכרות והאהבה הרגשית, ועם הזמן. אז כן הייתי ממשיכה לדייט שני (כמובן אם האופי מתאים וכו)

ותסתכלי פנימה מה באמת מפריע לך.

האמת שמאז שאני ילדה ממש קטנה הפריע לי מראה חיצוני, אמא שלי אמרה לי שכבר שהייתי ילדה בת 4 לא הסכמתי להיות חברה של ילדה שיש לה "פנים לא יפות"

כמובן זה עבר לי עם השנים, אבל עדיין בעל זה לכל החיים בעז"ה.

פשוט חושבת שזה שריטה/ טבע בסיסי שלי.

ואני רוצה להיות נשואה למישהו שאני נמשכת אליו, ומפחדת שאם אתחתן עם מישהו שלא אהיה שלימה ב100% איתו יהיה לי קשה להשלים עם זה אחרי הנישואין...

מקווה שאני מצליחה להתנסח ברור בכאלו שעות😅

ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. נניח שתמצאי את הבחור המושלם מבחינתך, מה תעשי עוד 10 שנים? 20? המראה משתנה. גם המראה שלך ישתנה אחרי לידות.

אף אחד לא אומר לך לסבול, אבל כן לדייק מה מפריע לך ולמצוא דרך להתגבר על זה.

מכיר אישית מישהי שעד היום לא מסוגל לצאת עם מישהו שהוא לא "חתיך" כלשונה. כבר מתקרבת היום ל40

מסכימה עם כל מי שכתבו שצריך פה להכנס פנימה, לראות על מה זה יושב אצלך וכו'

ואחרי שעושים את העבודה, בעיניי לשחרר ולתת מקום להקב"ה. יופי זה דבר גם סובייקטיבי... בע"ה כשה' יפגיש אותך עם בעלך הוא ימצא חן בעינייך. 

תשתדלי להיות מחוברת לעצמך וצאי לדייטים בביטחון ובשמחה. הכל מאת ה'.

אם את מרגישה שיש הרבה פעמים שהחלטת בדקות הראשונות בדייט שלא מתאים ואם היית חושבת על זה כבר מהתמונה היה ברור לך שלא מתאים, אז לדעתי נכון לפסול כבר מראש. לאו דווקא כי זה סיבה נכונה או שגויה לדעתי, אלא כי אם ברור מראש שאין סיכוי חבל סתם לבזבז ערב לשניכם.

אם את מרגישה שצריך שהוא יהיה יפה יותר כי את יפה, מה שמגדיר בני אדם כטובים יותר או פחות זה היופי?

אולי יש דברים אחרים שחשוב יותר להקפיד עליהם ולבחור לפיהם?

שאלות נוספות בסיסיות ביחס להעלאת או הורדת סטנדרטים:

1. האם יש עודף הצעות? או חוסר?

2. האם יש הצעות רבות לא שייכות? אם כן, מה מאפיין אחוז ניכר מההצעות הלא שייכות?

ושניהם - לא קולות שלך. כלומר את פשוט משקפת קולות חיצוניים שמתנגנים אצלך בראש.

מה הקול האמיתי שלך? אולי בכלל זה פחד להתחתן שמתחבא מאחורי  רצון במשהו שלא ניתן להשגה. ואולי זה משהו אחר. שווה לעשות שם התבוננות יותר מעמיקה.

תוך 15- 20 רוב הגברים בשכבת הגיל הנוכחית יקריחו, יגדלו כרס ויהיו עם גיבנת קלה.

באופן דומה, כנראה שהיופי שלך יראה בעיקר על ידי בעלך אחרי מספר הריונות...

אפשר ורצוי להתגבר על הטבע, זו תכונה בסיסית של עמנו.

משיכה נובעת משילוב של מציאת חן פנימית וחיצונית.

אי אפשר להיות בטוחים ב100% שהכל יתאים, זה ביטוי לחוסר אמונה וחוסר נכונות לעבוד על עצמך בזוגיות.

אם יש לך מספיק הצעות אז אין בעיה שתפסלי על כל דבר שתרצי. רק תקחי בחשבון שגברים משיבים תשובה חיובית ל20% מההצעות בערך. 

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש