אם עפ"י השכל והשיקולים שלך את רואה בחירה נכונה, בריא מאוד שתלכי בעקבותיה.

בסוף את לא לבד בעולם הזה, הקב"ה מוביל אותך.

תעשי את שלך, והקב"ה יעשה את שלו.

ובסוף כשאת עושה את מה שנכון *לך* זה משקף בצורה יותר מדויקת את מי שאת...

כשנכנסים למחשבות של לשנות את מה שמתאים לך לפי מה שהוא יחשוב, זה מתכון לחוסר טבעיות, אין לדבר סוף, ויכול לתסבך הרבה יותר..

וגם אני צריך להתחזק בזה מאוד..

(אגב, אולי כדאי לאחד את השרשורים שפתחת)

החתן שטוב ומתאים לך יאהב את הבחירה שמתאימה לך, אישית לא נותן לזה מקום בכלל בשיקולים שלי.

אחרי שאמרתי את זה, אעיר שני דברים:

1. אם את מתכוונת ללכת לטכניון או לעברית, תעשי לעצמך טובה ואל תצאי לפחות עד שתתחילי שנה ב, זה יפגע לך מאוד בלימודים וכנראה ישפיע על כשלונות בקורסים (לחילופין פשוט תוסיפי שנה ללימודים) אלא אם כן את מבריקה באופן ממש חריג (אני מניח שמי שלומד שם מבריק בכל מקרה)

2. מכיר אחד שבחר מסלול כדי להתחתן עם מישהי שתרצה את המסלול, בסוף הוא שינה כיוון בחייו ברגע שסיים את אותו מסלול.

שיוצאים עם בנות באוניברסיטה 

לעניות דעתי כדאי לקבל החלטות מתוך מקום אחראי, כנה ושנאמן לך ולערכים שלך.

אם היית אומרת שחשוב לך מאוד ללמוד במקום נפרד עם בנות תורניות זה משהו אחד, אבל בסוף יש מכלול. יש אנשים שלומדים במקום פתוח וחילוני, אבל הדבר מאפשר להם להיות יותר בישיבה.

מעבר לכך השאלה כמה זה משמעותי לך, אם זה דבר של מה בכך מבחינתך אז אולי שווה לך לספוג את הסיכונים.

ד"א אני מכיר לא מעט סטודנטים מהעברית שבסוף הגיעו למכון לב/ טל ומצד שני גם שהמשיכו לתואר שני בעברית…

חוץ מזה שימי לב כמה מקום את נותנת לחששות מהעבר שלך להשפיע על החלטותיך ולהיות נאמנה לרצון הפנימי שלך. אם לצורך העניין את רוצה בחור תורני ואברך אך הרקע שלך הוא של התחזקות, אז אולי יהיה לך יותר טוב למצוא מישהו שיהיה שותף להתחזקות מאשר בחור הרבה יותר תורני שיגרום לך תחושה של ויתור על עצמך.

ולא בגלל כרטיס כזה או אחר

ואם בחור שולל את בגלל דברים 'כרטיסיים' אז כנראה ששיקול הדעת שלו לא וואו

וכל החיים אנחנו יכולים לבחור את הדרך שלנו על פי "מה יגידו?" או על פי טובתנו האישית וטובת הזולת. האפשרות השנייה נשמעת יותר מומלצת.

השאלה היא מה יתאים לך, וזאת שאלה מורכבת, וממילא אם תבחרי במה שהכי יתאים לך את תהיי במצבך הכי טוב וממילא יהיה יותר סיכוי שהחן שלך יראה בעיני הזולת. אדם שטוב לו והוא חזק ולא ולא עסוק בלרצות את הסביבה הוא אדם בעל חן

ולא על היכרות אקראית מזדמנת, עצם מוסד הלימודים יכול להוות חסם בשידוכים פוטנציאליים.  

כמו עוד שיקולים זרים בסינונים מקדימים של שדכנים (כמו בן משפחה שמתגייס, או דוגמא אחרת מהמשפחה שלי - בעיית שידוכים במשפחה חרדית, בגלל חוסר ייחוס מתאים דור אחורה, של סבא וסבתא לא חרדים). 

גם שעוסקים בענייני שידוכים אז אפשר להסתכל על הפרטים והטכניים ולהשאר בהם ואפשר לנסות להציץ קצת יותר לעומק

באמת לא דיברתי על המגזר החרדי והתייחסות למגזר החרדי דורשת התבוננות רגישות מסויימת,

עם זאת, חשוב לדעת שאלו שיקולים זרים, כפי שאת כותבת בעצמך

"אם בחור שולל בגלל === אז כנראה ששיקול הדעת שלו לא וואו" 

ואם בחורה שוללת בגלל שבחור שולל בגלל ===? נראה לי שז'אנר ה"הוא גם ככה לא שווה את זה", "בחור שככה מדבר כנראה עדיף להתרחק" צריך לחלוף מהעולם

הוא דבר שכדאי שיחלוף מהעולם

אז לא היו אינספור מכללות אקדמאיות ובפרט כאלו שהן בלעדית לנשים, כדוגמת מכון טל או מכללה ירושלים (נוסדה 1964).

הרב גורן שירת בצבא, ולא היה עם דרישות של אברך שתורתו אומנותו….

כנראה דווקא בגלל ההיצע והאפשרויות הכל כך גדולות ומגוונות - סף הדרישות והתנאים להתאמה מירבית להשקפה התורנית, הוחמרו…

ועדיין להגיד שהרב גורן ''דורש פחות'' מאברך, כי הוא היה בצבא... נשמע לי שגוי מהיסוד.

אפשר לחשוב מדבריך שגיוס לצבא הופך אנשים לפחות צדיקים וקדושים, חלילה.

להגיד ''כפי שקורה בציבור הדתי שמתגייס לצבא'',

תוך התעלמות מרבבות החיילים הדתיים שמוסרים נפשם בשביל עם ישראל, זה הוצאת שם רע מהזן הגרוע ביותר.

אם השיקול הוא - בנים דוסים ייפסלו אותי... לא יודע אם זה שווה את זה..

כמובו אם לא דחוף לך ללמוד באוניברסיטה נחשבת אז כמובן מכון טל.

אבל אם את רוצה אונברסיטה, שבעה תוכל בקצה להכניס לך ולמשפחתך יותר כסף בפרט אם את רוצה אברך.. אז אוניברסיטה.

מקסימום בבירורים יישאל למה דווקא במקום מעורב וחילוני? יענו לו.. שזה משמעותית יותר טוב ויותר מתגמל .. והדאגה לפרנסת הבית הייתה בראש מעיניה..

נניח יש במכון טל 50% שנמצאות שם משיקולי דת בלבד. כלומר, בנות שהרמה הדתית שלהן חשובה להן.

ונניח שבאוניברסיטה העברית יש 50% שנמצאות שם כי הרמה הדתית שלהן לא חשובה להן.

לכן יש הגיון לבנות כלל אצבע סטטיסטי, לפיו בחורה ממכון טל היא כנראה בעלת רמה דתית גבוהה, ולהיפך לגבי בחורה שאיננה. כלומר, לגבי מישהי ממכון טל אצא מנקודת ההנחה שהיא ברמה דתית גבוהה עד שיוכח אחרת, ולהפיך באוניברסיטה.

ממילא אם אקבל שתי הצעות דומות, שלמדו במקומות שונים, זה ילמד אותי (למעט חריגים, אבל אם לא יספרו לי לא אדע על החריגה) מה הרמה הדתית היחסית שלהן.

(אני רוצה להפריד בין השאלה שלך כפי שנשאלה - איך זה ייראה בשידוכים - לבין השאלה של קבלת החלטות מתוך ראייה ארוכת טווח - נניח לבחור להתחיל לימודי מקצוע סמוך יחסית לסיום אולפנה כדי לפרנס).

תחשבי רגע מה היה קורה אם המצב היה הפוך?

לפי ההודעה שלך, תורניות נמדדת במענה על קריטריונים מסוימים - כמו לימודים במכון טל ולא באוניברסיטה.

כי אוניברסיטה לא משקפת את מי שאת באמת, ותיראי פתוחה מידי, במיוחד שלא עברת את המסלול הקלאסי.

האם את היית מוכנה לצאת עם מישהו שרואה את עצמו כאדם תורני, תלמיד חכם, אבל לא עונה על כל הדברים שבמסלול התורני "הרגיל"?

תורניות, בעיני, זה לא אוסף של דברים שאפשר לסמן עליהם וי. לא כל מי שלמדה במדרשה עונה על ההגדרה, ולהפך. לא כל מי שלומדת במכון טל = תורנית, ולא כל מי שלא לומדת במכון טל לא תורנית.

מי שרואה את העולם בצורה כזאת דיכוטומית, שאומר שכל מי שלמדה באוניברסיטה = לא מתאימה לצאת עם בחור תורני, הוא לא אדם שהייתי רוצה לצאת איתו.

נניח שמבחינתך, בחור תורני הוא אחד שלמד בישיבה גבוהה. בעיני, לא נכון לפסול כל מי שלמד בישיבת הסדר - יכול להיות בחור אחר שעונה על שאר הקריטריונים של תורני מבחינתך, אבל יש לו סיבה טובה למה הוא בחר ללכת דווקא להסדר ולא לגבוהה. האם היית רוצה לצאת עם מישהו שהחליט באיזה ישיבה ללמוד לא כי הוא בחר בה, לא כי היא טובה לו, אלא רק כי זה יישמע יותר טוב בכרטיס? מי שחי עד כה את חייו בתודעה של מה יגידו, למה שזה יעצור בשלב החתונה?

אנחנו מכלול של פרטים, ולא פרט אחד מסוים הוא מה שמגדיר אותנו. מי שבעיניו אוניברסיטה היא סתירה הכרחית לתורניות, ועל סמך זה פוסל מישהי - בעיני מפספס הרבה...

ברור שההחלטות שאנחנו מקבלים משפיעות על איך שאנחנו נתפסים בחברה - וגם בשידוכים.

בעיני לבחירה של מוסד לימודים יש השפעה ארוכת טווח, שמשפיעה על התעסוקה והשכר. לכן אנחנו רואים שיש תורנים ותורניות בכל האוניברסיטאות, ולא רק במכללות הדתיות.

חשוב לדעתי להבין איך אנחנו ממסגרים את הבחירות בכרטיס כדי שזה ישקף את מה שאת רוצה שזה ישקף.

בדוגמה שנתת - אם נניח שאת לא כותבת בכרטיס באיזה מוסד את לומדת, אלא רק סטודנטית למדמח, ואז אם יעניין אותו הוא ישאל בבירורים או אותך בדייט איפה את לומדת, ואז זאת שמבררים אצלה \ את מסבירות את השיקולים וההתלבטויות.

אני מכירה באופן אישי לא מעט בנות שנישאו לאברכים תו"כ לימודים באוניברסיטה.

אז בחיי היומיום שלי, השיקול של "מה יגידו עליי בשידוכים" - תופס מקום נורא קטן. יש לי מערכת שיקולים אחרת שלפיה אני מקבלת החלטות, ואני חושבת שבהרבה מההחלטות הייתי מחליטה אותו דבר גם אם הייתי נשואה.

ולכן השאלה מבחינתי היא - האם את רוצה להתחתן עם מישהו שרואה אותך ככרטיסיה, רשימת מכולת, או כאדם?

בעיני מי שחיה את חייה כדי לענות על רשימת דרישות בכרטיסיה, יש בזה משהו מאוד עצוב. וב"ה אצלינו במגזר אני פחות רואה שזו ההתנהלות שקיימת. (פחות שומעים על אנשים שבוחרים ללמוד בישיבה מסוימת מתוך שיקול של נישואין).

ולכן כדי לעבור תיווך הוגן לפעמים חשוב להכניס דברים שאין להם חשיבות אבל הAI מזהה אותם כקשורים למשהו.

נכון גם לקורות חיים בענייני עבודה

ולבחורים שיש להם פנאי נפשי לבדוק את כל הפרטים מאחורי הסיפור במילים...

בדיוק כמו שאמרו כאן שסטטיסטית מקומות כמו מכון טל זה יוצא משכורת פחות טובה, אז בדיוק אותה סטטיסטיקה נותנת שידוך יותר תורני.

אם אתה מתעלם מסטטיסטיקות כאלה - די ברור שהבחירה היא מה שמועיל לעבודת ה' בטווח המיידי והנראה לעין

אם אתה לא מתעלם מזה - קח בחשבון שזה משתקף באופי הבחורים שהיא תוכל לצאת איתם, כך שזה שיקול של יותר תורני מול יותר משכורת.

ברור שיש שיקולים נוספים (קרוב לבית? חברה קרובה שהולכת לשם? להקים בית חב"ד?), אבל אלה השיקולים שהועלו כאן כעיקריים

ויש להם פנאי נפשי להגיע להמון דייטים

ויש להם פנאי נפשי לעשות מה שצריך כדי למצוא בת זוג ראוייה ולהקים בית.

יש סגנונות שונים של תורניות. זה לאו דווקא פחות או יותר. זה קשור לשמרנות.

ואם לה בעצמה זה מורכב ולא חד משמעי לכאן או לכאן הגיוני שיתאים לה גם בחור שזה מורכב ויוכל להכיל את עצם הדיון בנושא והבחירה בצד מסויים.

אם היא היתה בקצה של השמרנות (בלי לשפוט אם זה טוב או רע) שבכלל אין שיקול ללמוד באוניברסיטה אז מן הסתם גם היה מתאים לה בחור כזה.

אם היא היתה בקצה השני של "לא אכפת לי וזה לא משנה בכלל ללמוד בסביבה לא דתית" אז גם הגיוני שגם היה מתאים לה בחור שבאותו ראש.

ולכן גם אם היא תבחר בסוף בבחירה כזו או בבחירה אחרת, נראה שהיא צריכה מישהו בראש שלה. מישהו שחושב כמונה שיש כאן שיקולים לכאן או לכאן. 

ונראה לי בראש ובראשונה הדיון פה מוביל לשאלות יסוד -

מה המטרה של כרטיס היכרויות ("פרטים") ואיך בונים אותו בצורה טובה?

מה חשוב לברר? האם מבררים טלפונית, ואם כן - מתי?

עד כמה אפשר לבחון דברים שהם לא טכניים באמצעות כרטיסים ובירורים טלפונים?

לאילו מיזמים או שדכנים כדאי לפנות? איך כדאי להתייחס אליהם ומה לצפות מהם?

השאלות הללו הן לא שאלות של כן ולא.

משתדל לענות על השאלות הללו ולנסות לייעל את החיפוש שלי.

מישהו אחר

הייתי מוותרת בגלל עצמי

את צריכה להיות קודם כל עצמך.

מתאים לך אוניברסיטה? לכי על זה. לא מתאים לך? גם בסדר. שלא לדבר על זה שבשביל תכנות לא צריך ללמוד מדמ"ח (נעים להכיר). אלא אם כן את בונה על עבודה קלאסית שדורשת תעודות ואז באמת כדאי להתאמץ על התואר...

מה את אוהבת?  איך את מרגישה? 

קודם תהיי את והכי את שאת יכולה להיות (גם לא להיכנס לאוניברסיטה בגלל לחץ חברתי אם זה לא מתאים). אחר כך לראות איך מתאימים לזה מישהו שיעשה איתך את החיים האלה.

ראיתי כל מיני נשים (בעיקר) שבוכות הרבה מדי שנים אחורה שהן "הפסידו את עצמן" בשביל "....". זה לא תמיד נכון באמת (בזמן אמת הן רצו להתחתן ולהביא ילדים, למשל) אבל התחושה הולכת איתן הרבה שנים והסביבה שלהן משלמת מחיר על זה.

אם להיות עצמי זה לעשות טיול באמזונס, אני צריך לקחת בחשבון את התוצאות ואת מה שלא עשיתי באותו זמן.

בדיוק כמו שאפשר להצטער על דברים שעשיתי בגלל אנשים אחרים, אפשר להצטער על דברים שעשיתי כי הייתי צעיר וטיפש ולא הקשבתי לאחרים

תראה אמנם התמונה שכולם אוהבים לצייר (או בימינו לצלם) היא של פרחים ופרפרים וזיקוקים אבל מתחת לזה ברור שהחלטה כל־כך רצינית וגורלית כרוכה גם בכל־מיני ספקות / בלבולים / מחשבות / עייפות. יכול להיות זה למה משתדלים לעשות חתונה שמחה ושבע ברכות והורים מלווים כו' כדי לתת מעין תמיכה למשהו שמצד אחד הוא גדול ומשמח ומצד שני גם מלחיץ.

זה מאוד נורמלי לא לעכל סיטואציות רגשיות במהירות, אל תתן לזה לבאס אותך מעבר למה שזה. אמנם קצת קלישאתי אבל פשוט תנסה לזרום ולהיות נוכח בהווה, זה מה שאני חושב. אתה לא "חייב" להרגיש ככה או אחרת בסוף זאת החתונה שלך לא של מישהו אחר.

כך או כך אל תיעלם לנו מפרוזה וכתיבה חופשית

תן לגוף שלך לחוות את הכל. מותר הכל.

זאת סיטואציה שלא הייתה בה והגיוני שהיא תראה אחרת ממה שדמיינת אותה או הסתכלת עליה מבחוץ על אחרים (ויש מצב שגם לא ראית לתוך נבכי נפשם)

בטוח שכל חתן מרגיש ומעכל את זה שונה.

איך להתרגש ולשמוח? אמממ אולי תגיד תודה לכל מי שאפשרי, כמובן לקב"ה

שמחה באה בהבנה שמה שקורה הוא לא מובן מאליו, אמירת תודה מחזקת את ההכרה הזאת

אני גם הייתי ככה לפני החתונה

הרבה פעמים אתה פשוט טובע בהכנות ומרגיש שאין מספיק מקום להתרגשות

או שאולי במקביל לשמחה יש גם קשיים פוחדים

פשוט תנסה להיות קשוב לעצמך

יכול להיות שפשוט זה יגיע היום של החתונה או שאתה צריך לתת לפני מקום גם לדברים שיושבים עליך

בכל מקרה מזל טוב גדול

עצה פרקטית פשוטה, שכרגע עשויה להצטייר הזויה…

כנראה כמעט ולא יהיה לכם זמן לאכול כמו שצריך… מקווה שיחכה לכם כיבוד קל בחדר הייחוד, ואחרי זה לא תשבו בנחת וברוגע לאורך כל החתונה ותהיו כל הזמן בתנועה…

תכינו דברים טעימים בדירה / חדר במלון אליו תגיעו בלילה הראשון כזוג טרי 🙂 

קראתי אתמול מישהי שכתבה שתמיד יש ספיקות לפני אירושין, נישואין, וזה נורמלי וטבעי לחלוטין.

יש מן הסתם גם חששות - להקים בית, לא להיות לבד יותר (לטוב ולמוטב) - כל זה כנראה פוגם

קצת בשמחה שצריכה להיות (כך אנחנו מצפים). ולא לשכוח את אדון יצר הרע שלעולם לעולם

לא ישן ורק ממתין למשהו טוב ושווה כדי "להתלבש" עליו.

זהו. אגב, ספיקות יכולים להיות מדי פעם גם אחר כך....וגם זה טבעי. לא להתרגש מזה.

המון מזל טוב. היו מאושרים!

"

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..