מניח שבד"ץ העדה החרדית לא ייתן הכשר למוצר שעל העטיפה שלו מופיעה תמונה בלתי צנוע בעליל או איזושהי קריאה מתריסה. מאידך, הטרלול הנוכחי נמצא בשטח האפור (מה גם שרב חרדי מצוי כלל לא יבין על מה המהומה ומה זה הגמדימ.ות הזה).

באופן כללי, אני סבור שהמאבק אבוד, טרלול ה"עברית הרב-מגדרית" התפטשט לכל עבר, והתקווה היחידה היא שהוא ידעך עם הזמן כמו שאר הטרלולים. בכל שפה המגמה היא לְפַשֵּט. השפה העברית נפטרה מצורות כמו "תלכנה" ו"הבינותי", עוד מעט יישחק ההבדל בין שמות מספר בזכר ובנבקה ("שתי שקל" כמשל) ועוד. קשה להאמין שהאדוקים הפרוגרסיביים גם בעוד עשור או שניים ימשיכו להוסיף סיומות לכל מילה שיוצאת מתחת ידם. 

זה פרובוקטיבי אבל שונה

1. מי שפיקח על הכשרות, לא ידע על קיומה של האריזה הספציפית

2. כן ידע, אבל לא ראה פסול בסתם תמונה של שרץ (כשם שאף אחד לא מתרגש משלל מעדני חלב שאת התוויות שלהן מעטרים ארנבים/חתלתולים/כלבלבים חמודים ובלתי כשרים בעליל)

מניח שאיזשהו מוצר דמיוני עם תמונה של ישו או של דוגמנית בלבוש של חוה אימנו, היה מתקשה להשיג הכשר.

טמפורה - 1 ק"ג - מוצרים מהמזרח

אכן שרימפסים מתוקים

(או חמוצים־מתוקים)

ועדיין, אין משהו רע בשרימפס, עסיסי ככל שיהיה, לדעתי

השרימפס הופיע על האריזה כ"הצעת הגשה", כשהוא עטוף בטמפורה....

מניח שאם נשאל עשרה אנשים אקראים מה הם רואים בתמונה, אולי שניים יקלטו שמדובר בחסילון.

https://www.lichtenstadt.com/wp-content/uploads/2020/12/supganiut_01.jpg

אוי ואבוי אם לא...

הקמפיין "יש לך בן גיי בארון?" הופיע בסוף השבוע ביומון החרדי "יתד נאמן"

לא בטוח ששינוי מגדרי זה הקו האדום,

אבל אם יחליטו על מעטפת המוצר לבזות את התורה ולומדיה? או משהו בסגנון. זה עדיין לא יהיה קו אדום?

כל דבר אחר, יחליט הלקוח אם הוא רוצה לקנות ולפרנס את היצרן או לא.

עסק שלא שומר שבת, לא צריך לקבל כשרות גם אם המוצרים כשרים - כי חילול השבת שלו משפיע על המשמעות ההלכתית של קנייה שם.

לא אמרתי שהכשרות צריכה להתבסס רק על השאלה "האם האוכל מכיל חזיר". חלילה.

בהלכה נכתבו הרבה כללים לגבי כשרות המזון, חלקם נוגעים לרכיבי האוכל וחלקם נוגעים לתהליכי ההכנה (התנור, הכלים וכיוצ"ב) וחלקם נוגעים למי שמכין את האוכל ועוד ועוד.

שמירת שבת - בהחלט נכללת בזה.

אבל סימון פרובוקטיבי על העטיפה או היותו של בעל הבית שמאל קיצוני וכיוצ"ב - לא.

אני חושב שלכל גוף השגחה צריכה להיות שמורה הזכות לתת כשרות למי שבא לו, לפי אילו קריטריונים שבא לו.

אם הייתי מנהל של גוף כשרות, והיו מבקשים ממני לתת כשרות למוצר שהעטיפה שלו היא דגלי להט"ב "love is love" ו"תומכים בזכויות להט"ב", גם אם הוא היה כשר לחלוטין, למה שאקח לקוח כזה? אם מנכ"ל של איזו מאפיה היה מבזה גדול בתורה, הייתי רוצה לשמור לעצמי את הזכות לבטל את ההתקשרות שלי איתו. ואם יש לו בעיה, אז שיחפש כשרות אחרת, אני לא אימא שלו.

מה הגבול המדויק – שכל גוף יחליט.

לגבי מדרון חלקלק, אם בד"ץ א' מסרב לתת כשרות בגלל סיבות אידיאולוגיות, פוליטיות, מה שזה לא יהיה, אז בעל העסק יכול לפנות לבד"ץ ב', והקונים כבר יחליטו לעצמם.

הגופים הפרטיים יכולים לעשות מה שבא להם לפי הקריטריונים שלהם.

כמו ש @פשוט אני.. אמר, רק הרבנות מחויבת לתת מענה לבתי העסק.

בפועל, אם בד"צים ימנעו לתת חותמת לפי קריטריונים כאלה- אין לדבר סוף.

שהרי אצלך מגדריות זה קו אדום, אבל מבחינת הבד"צ העולם הזה כבר זר מראש. לשים פרזנטור חילוני, או חייל צה"ל, או אישה וכאלו, או בכלל לפרנס קיבוצניקים ציונים. שלא לדבר על הפרסומות.

ואם הבד"צים כן יחליטו להקשות על המותגים, מה שיקרה זה שיוולדו עוד מותגים תחת אותה החברה.

במבה- בכשרות הרבנות עם דגל להטב"ק+. ובמבי- בכשרות הבד"צ ועל טהרת הקודש.

ביסלי, וביסלו. צ'יטוס, וצ'יטה. וכעז"ה..

זה שאין לדבר סוף – אני לא רואה בזה בעיה. לכל בעל עסק אמורה להיות הזכות להחליט למי הוא רוצה לתת שירות.

אם הלקוח רוצה, שיתאים את עצמו לדרישות, או שיחפש ספק אחר, ומאידך גיסא, אם לספק חסרים לקוחות, אז שהספק יתפשר, והצרכן הסופי חליט בשביל עצמו.

אם לבד"צים ממש מפריע לתת שירות לציוינים, אז שלא יתנו.

לגבי מותגי off-brand, שוב, אם נניח הייתי מנהל גוף השגחה, והייתי מחליט להחרים חברה מסוימת, לא נראה לי שזה היה מועיל להם להוציא "במבי" במקום "במבה"... אבל אם חברה אחרת (כמו שאכן יש מיליון כאלה) רוצה למכור ממבו נוגט (אגב קיים וטעים יותר), לא רואה בזה שום בעיה.

לגבי הרבנות. אפשר לדון האם באמת יש צורך בגוף ממלכתי / סמי־ממשלתי שיפקח על כשרות, ולא מספיק בד"צ. הרי, מי שאוכל רק בד"צ, לא אוכל רבנות, ומי שאוכל רבנות, גם אם לא תהיה כשרות רבנות, אלא נניח OU, משולש K, וכל־שכן בד"צ בעלזא, יקנה גם בלי תוספת האישור של הרבנות...

אם יש צורך כזה, מה אמורים להיות הקריטריונים שלו? "טכנאוּת מזון" כמו שהזכירו כאן? דרישות יותר כלליות? האם אפשר לתת כשרות לעוגת חתונה עם חתן וחתן? האם בג"ץ, או גופי שלטון חילוניים, אמורים להתערב בכך? ואם הם מתערבים, איך אנחנו צריכים להסתכל על זה? מה לגבי התערבות מהסוג הזה: הרבנות תסביר אי מתן הכשר למסעדות פתוחות בשבת - סרוגים

"כפי שציין בדיון השופט עמית, יש כאן חשש לאי מתן שירות על ידי גוף ממשלתי לציבור דתי ומסורתי רחב שהאפשרות לקיים אירועים משפחתיים וקהילתיים בשבת נמנעת ממנו בשל החמרה מיותרת. אנו בטוחים כי גם ברבנות לא מעוניינים לחזור לבית המשפט ובמקום זאת להציע תנאים למתן כשרות בשבת לעסקים המעוניינים בכך ולסייע הן לעסקים עצמם החווים בימים אלה משבר כלכלי חסר תקדים והן לציבור שומרי הכשרות בישראל"."

אם כן מהי כבר בכלל כשרות רבנות? כשרות, insofar בג"ץ מרשה?

...אם יש מאכל שהוא טעים לי והוא כשר הלכתית למה לפסול?

למשל חלב נוכרי מותר במדינות מסויימות בזכות פסיקה של הרב פיינשטיין.

סירוב "לתת כשרות בגלל סיבות אידיאולוגיות, פוליטיות, מה שזה לא יהיה"

זה בפרוש שימוש לקוי במוסד הכשרות ומוסיף שם רע אצל יהודים לא דתיים

שרוצים לאכול כשר.

להטבים זה לא עניין פוליטי (חוץ ממה שהפכו אותו לכזה), זה עניין שיש לתורה המון מה לומר עליו. על אחת כמה וכמה כשמדובר במוצר שמכוון לילדים.

...קשרו סטיות מיניות לכשרות. אם הילד אוהב במבה ורק בגלל דגל להטב תמנע ממנו את זה

יש סיכוי גדול שהילד ימרוד. חינוך זה אתגר בפני עצמו.

אני לא הולך לקנות במבה

גם אם הילדים שלי מאוד אוהבים במבה.

נקנה ממבו, באגסי, תן צ'אפ ובאפי.

.... לא הייתי אומר להם שזה לא כשר. זה לא ענין של כשרות

זה ענין של חרם. הסלט הזה מגביר את הפילוג וגם מעלה את המחירים.

ליצר את אותו מוצר לכל מגזר בעטיפה שונה כדי לרצות את כולם עולה כסף.

הענקת כשרות היא פעולה אקטיבית. גם מבחינת התקשרות עסקית, להביא משגיחים, "לקחת על עצמך" את הנושא. יכולה להיות מסעדה סופר כשרה, שכל המרכיבים בה מהדרין כו', אבל אין לה כשרות, לא כי היא לא כשרה ברמה הטכנית, אלא פשוט כי היא לא טרחה לבקש תעודה. אז מה אני אמור לומר על מסעדה כזאת? "אממ, לא מערבבים פה בשר וחלב אם זאת השאלה..."

לגבי העלאת מחירים דווקא החטיפים ה"דתיים" זולים בפער, לא נראה לי שזה באמת משפיע. זה לא באמת כזה סיפור לייצר עטיפות שונות, או להפסיק לדחוף אג'נדה לבמבה, וגם, אם יש איזו כשרות ליברלית, היא מוזמנת לתת את הכשרה, ואם מישהו רוצה לסמוך עליה, שיסמוך.

לגבי חרמות ופילוגים. חרם זה לא מהסיבה הפשוטה ששוב אני מאמין שזכותו של כל אדם לסרב להעניק שירות למי שהוא רוצה, או לסרב לקנות ממי שהוא רוצה. אם אני לא קונה גמדימות זה לא כי אני "מחרים" אותם אלא כי לא בא לי לקנות את המוצר הזה. אני חייב לקנות אותו?

לגבי פילוג אני לא מאמין בזה. הפקטור היחיד הוא מה נכון לעשות לפי התורה. מי שלא רוצה ללכת לפי התורה הוא זה שמתפלג, בדיוק כמו קורח ועדתו, ואין צורך לשנות שום דבר בשבילו. אם הוא רוצה לשוב בתשובה, בוודאי ראוי לקרב בשתי ידיים, מכאן ועד פשרות בשביל ציבורים כאלה ואחרים, לא תודה.

יש כאן מאבק תרבותי, זה לא שלפי התורה אסור להתאים כתב לשני המינים

שבטוחים שסמוטריץ' יעשה כאן מדינת הלכה ברגע שיהיה לו מספיק כוח פוליטי.

כאשר כל צד מגזים ומכניס לצד השני תוכניות אפלות כאילו הצד השני מעוניין לכבוש אותך ולהשתלט עליך... זה מתכון לחיים מאוד מבאסים.

אגב, כשאני שומע את יאיר גולן, לפיד, מיכאלי ודומיהם מדברים, אז מה אני אמור לחשוב? שהם רוצים לאפשר חירות וכבוד או דיקטטורה של השמאל? אל תהיה תמים, או אל תשחק אותה תמים

אולי זה מקור השגיאות שלך בפורום. אתה פשוט לא מבין את השפה

…. למשמעות כמעט הפוכה. אם תספור כמה פעמים השם השתמש עם המילה הזאת כמו למשל

״היה תמים עם השם אלוהיך״ אולי תבין את המשמעות של ״שימו מודרני במילה״

מקור השגיאות הוא שאנשים חושבים שיש להם מונופול על האמת וכל האחרים טועים

שבת שלום.

פעם אחר פעם, כאשר הנימוקים מבקשים את תגובתך, אתה עובר לסיסמאות אד-הומינם.

פעם אחר פעם, אתה מוכיח את העליבות הטוטלית של השמאל.

בתור בעל עסק

אני רוצה שתהיה לי הזכות לבחור למי לתת שירות

אם אני עורך דין, אני רוצה שתהיה לי הזכות לבחור לא לייצג נוח'בות, זכויות להט"ב, או ג'ינג'ים

אם אני אופה, אני רוצה שתהיה לי הזכות לא לאפות עוגה של חתן וחתן, כמו למטה

A Colorado baker who had won a narrow U.S. Supreme Court victory over his refusal to make a wedding cake for a gay couple on Thursday lost his appeal of a ruling in a separate case that he violated a state anti-discrimination law by not making a cake to celebrate a gender transition.

אם אני בעל גוף כשרות, אני רוצה שתהיה לי הזכות לא לתת כשרות לגופים שתומכים בטרור, שמים להט"ב על האריזות, וכו' כו'

הגבולות המדויקים? לא אכפת לי, אני לא חושש ממדרון חלקלק, מהסיבה הפשוטה, שאם אני מסרב, אפשר לפנות לכל אדם אחר

ואם כל גופי הכשרות בעולם יחליטו להחרים חברה בגלל סיבות פוליטיות, אז יופי לאותה חברה

אין צורך בהתערבות ממשלתית / בג"ץ שיתחילו לכפות למי כן לתת שירות, למי לא, על סמך אילו קריטריונים, ואיך השירות הזה אמור להיראות

אין כזה דבר "חרם"

יש בחירה חופשית של צרכן לא לתת מוצר שלא מוצא חן בעיניו

של ספק לא לתת שירות למי שהוא לא רוצה

ושל יצרן לא למכור למי שלא בא לו

לגבי הוצאת שם רע אצל יהודים לא דתיים – ממש לא אכפת לי.

....חש מנוכר והפילוג חוגג. אנחנו מתפללים שלוש פעמים ביום " ברכנו כאחד "

ומתפלאים למה זה לא קורה.

אני רוצה בטובתם, וכולל אותם בתפילותיי, אבל אני ממש לא מתכוון לעצב את היהדות שלי לפי מה שנראה להם נכון צודק או מוסרי.

השאלה היא רק האם זה נכון או לא נכון מבחינה תורנית.

וכאמור, בתור בעל עסק, אני רוצה לדעת ששמורה לי הזכות לבחור את הלקוחות שלי, כיאה למדינה חופשית ושוק חופשי.

גוף השגחת כשרות הוא עסק.

אני מניח שפותח השרשור התכוון לשאול האם זה נכון לכרוך גורמים חיצוניים למזון עצמו, ביחד עם הלכות הכשרות עצמן.

מבחינתך אפשר לא לתת כשרות או כל שירות שהוא, לכל אדם ומכל סיבה, כולל בגלל צבע שיערו. ממילא ברור שלשיטתך כל גוף כשרות שאינו ממלכתי יוכל לסרב לתת שירות מכל סיבה שהיא.

לדעתי השאלה רלוונטית יותר, ובוודאי מעניינת יותר, בקרב אותם אלה הטוענים שזה לא ראוי שכל בעל עסק יוכל לסרב לתת שירות מכל סיבה שהיא. אחרת פשוט אין טעם לדיון כי הוא כבר הוכרע מראש ובלי קשר לנושא השרשור.

ואחרי כל זה, אגיד שאני חצי מסכים איתך.

אני חושב שמותר לכל אדם לסרב לתת שירות, אבל לא לפי המזמין אלא לפי ההזמנה.

למשל בעל בית דפוס יוכל לסרב להוציא פלאיירים למצעד הגאווה אם זה סותר את אמונתו, אבל לא יוכל לסרב להדפיס פלאיירים למישהי שעושה לק ג'ל רק בגלל שהיא להטבית.

בתור מה נכון לעשות, אז ברור שיש דברים שלא נכון לעשות (למשל, לא לתת שירות בגלל שוחד, עסקנות פוליטית, צבע עור)

אבל יש דברים שהם בגדר טעמי מצפון

מה נכלל במצפון? זה יכול להיות לגופה של הזמנה, כמו עלוני להט"ב, לדעתי זה יכול להיות גם לגופו של מזמין, למשל אם המזמין הוא חברה בעלת אג'נדה מובהקת שתומכת בדברים אנטי־תורניים, בסופו־של־דבר אלה דברים שפוגעים לי בתור נותן כשרות במצפון ואני לא יכול לעשות אותם בלב שלם

גם במקרה של אנשים פרטיים, אם מגיע אליי מחבל נוח'בה, מן־הסתם אני לא ארצה לתת לו שירות... ואני ממש, אבל ממש לא רוצה, שהמדינה תתערב לי בזה.

בחזרה ל"מה נכון", ברור שמבחינת כשרות, אין שום הבדל בין גמדים לגמדימות, זה אותו דבר. אפשר גם לתת כשרות לסאקה יפני שמייצרים עובדי אלילים. או לבן אנד ג'ריס שפועלים נגד ההתיישבות.

ברור שגוף ממלכתי, או גוף שכפוף לחוקי אי־אפליה, נמצא בין הפטיש לסדן... ולדעתי יש בזה גם עניין נוסף. האם לרבנות, או לגוף רבני מאוחד, יש באמת סמכות? האם הם יכולים להפעיל לחץ כדי שמישהו יישר קו? או שהם חייבים לעשות כל מה שמדינה / בית משפט חילוני אומרים להם?

לגבי "אפקט הפוך" – זה כבר תורת המשחקים, לא מבין בזה, אני לא חושב שצריך למדוד לפי מבחן התוצאה, בעיניי יש חשיבות לאמירה עצמה.

הבגצים כמובן מתייחסים רק לכשרות רבנות שכן הרבנות היא גוף ממלכתי, ולא לבדצים.

יש 3 שאני זוכר, מקווה שאני מדייק בפרטים:

א. בית מלון שנלקחה ממנו הכשרות כי הציב עץ אשוח לקראת יום אידם

ב. מסעדה שנלקחה ממנה הכשרות כי היא הייתה בבעלות ''יהודיה משיחית'' (שם של זרם בנצרות, אולם היא יהודיה לפי ההלכה כי היא נולדה יהודיה)

https://news.walla.co.il/item/1511375

ג. רקדנית שעתרה נגד הנוהג של רבנות ירושלים, לשלול כשרויות מאולמות שהיו בהם מופעים לא צנועים. היא טענה שבגלל הנוהל הזה לא מזמינים אותה להופיע כי בעלי האולם חוששים לאבד את הכשרות.

בג"ץ 465/89 אילנה רסקין נ' המועצה הדתית ירושלים (1990)

בכל המקרים הנ''ל בגץ פסק שאסור לרבנות לערב שיקולים נוספים, מלבד אלה הקשורים ישירות בכשרות המזון.

הרי על מה אנחנו מתלוננים?

בעיקר על 2 דברים:

א. בגץ נותן לכל אחד להגיש עתירה, גם למי שכלל לא נפגע ולא צריך שום סעד ("זכות עמידה").

ב. בגץ מתערב בהחלטות שקיבלו הממשלה או הכנסת, שנבחרו כחוק בדרך דמוקרטית, רק כי בעיניו ההחלטות האלה לא טובות. ומה לגבי המיליונים שבחרו באותם חברי כנסת ולדעתם זה כן סביר? שיילכו לחפש, בגץ יודע הכי טוב מה סביר ומה לא.

בעתירות שהבאתי כאן נגד הרבנות, שתי הבעיות האלה לא מתקיימות.

מי שהגיש את העתירה הוא מי שנפגע ישירות,

ההחלטה לא התקבלה על ידי חברי כנסת או שרים אלא על ידי פקידים.

גם לפי הרפורמה המשפטית, בגץ יהיה מנוע מלהתערב בשיקולי סבירות אך ורק בעתירות נגד הכנסת או הממשלה, אבל לא בעתירות נגד גופים ממלכתיים אחרים.

מכאן שלדעתי בגץ אכן היה צריך לקיים דיון בנושאים האלה, ולא לפסול אותם על הסף.

לגבי התשובה של בגץ (שבכל המקרים קיבל את העתירות):

במקרה א' - ברור שאין קשר בין עץ אשוח לכשרות. עץ האשוח עצמו הוא לא אביזר עבודה זרה, הוא יותר סמל חגיגי מאשר סמל דתי (להבדיל, כמו שסופגניות הן לא תשמיש קדושה).

במקרה ב' צריך לבדוק האם התנכלו לאותה בעלת חנות ספציפית או שבכל פעם שיהודי מומר הקים עסק הוא לא קיבל כשרות.

מקרה ג' הוא הזיה מוחלטת. הרבנות תבדוק בכל אולם חתונות האם הריקודים היו צנועים? יבדקו את אורך החצאיות של המשתתפות? או אורך ורוחב השרוולים? הרב ימדוד כמה ס"מ מתחת הצוואר נשארו חשופים? במצב הזה לא נישאר עם אף אולם כשר בארץ, כולל בבני ברק ובירושלים.

או, במקרה היותר סביר, זה יהיה נתון לשיקול דעת הרב: מתי שהוא ירצה הוא ייקח את הכשרות ממי שהוא ירצה, בהסתמך על זה שהיו ריקודים לא צנועים (שהרי בכולם יש ריקודים לא צנועים). פתח עצום לאכיפה בררנית שמובילה לשחיתות.

היה כתוב מבחוץ "מארז זה אינו בהשגחת הבדץ"

על כל שקית בתוך המארז כן היתה חותמת בדץ.

אבל הם לא הסכימו לתת הכשר על המארז עצמו כשבתוכו דיסקט עם משחק מחשב שלא עבר את הפיקוח שלהם. 

כשיש עליו תמונה של שחקן כדורגל או משהו כזה

אין עליו חותמת בד"ץ

אבל לא צריך ישר לאיים. אפשר קודם בטוב. הכל גימיק אצלם. יכול להיות שזה חלק מהעסק. 

וכמו שבצד אחד רוצים להחרים בגלל נושא מסוים,

כך הצד השני רוצה דווקא לחזק ולתמוך בגלל אותו נושא בדיוק.

אמנם בקלפי קול של חרדי מבני ברק וקול של מסורתי מירוחם שווים בדיוק לקול של מהנדס מהרצליה ואדריכל מקיסריה,

אבל בכל הנוגע לכוח הקנייה - החברות ירוויחו יותר אם כל הפרוגרסיבים יקנו מהן והצד השני יחרים, מאשר להפך. הכסף נמצא ברובו בצד שמאל של המפה.

חברת AIG החליטה לפני מספר שנים לצאת למסע פרסום בכיכוב סלבריטי הומו ובן הזוג שלו.

כבר היו חברות בישראל שיצאו למסעות פרסום בכיכוב הומואים מחוץ לארון, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שעל המסך בפרסומת הופיעו שני בני זוג מאותו המין. 

גופים חרדיים וחרדליים קראו להחרים את AIG ולעבור למתחרים, יצאו בקמפיינים ופוסטים וכתבות ומה לא.

הצד השני של המפה ראה את זה, והחליט דווקא להחזיר חום ואהבה לחברת AIG ולהעדיף אותה על פני המתחרות.

יצא לי לדבר עם יוצר הקמפיין הזה (אדם מפורסם בפני עצמו), והוא אמר לי שזה *בדיוק* מה שהם קיוו. הם לא לקחו שני בני זוג מאותו המין בשביל לשדר שהם פתוחים וליברליים, אלא בשביל ליצור בלגן. בלגן יוצר באז שיוצר בסופו של דבר הרבה לקוחות חדשים.

האם זה הצליח להם? האם כוחם של אלה שאהבו את הקמפיין היה גדול יותר מאלה שהחרימו את החברה?

אותם שני גברים ממשיכים לככב בקמפיינים של החברה כבר 4.5 שנים, אז אני יכול להניח שכן. החרם לא רק שלא השיג את מטרתו, אלא אף הגדיל את הרווח של החברה ושיחק בדיוק לידיים של יוצרי הקמפיין.

האם התעלמות תאפשר לתופעה מקום או שאולי התעלמות דווקא תביא לדעיכה של הפרובוקציה?

האם התייחסות תגרור אהדה לתופעה או שאולי ההתייחסות תצליח לדחוק את התופעה לפינה?

זו תמיד שאלת השאלות.

שקונים בדכ גמדים?!

שיאכלו את הדירה שהם מבשלים.

ממליצה למי שאכפת לו, בנוסף למאמצים לא לצרוך מוצרים של שטראוס, גם להתקשר לשירות הלקוחות ולהודיע על זה.

בגלל ההתעללות בבעלי חיים - וכך ראוי לדעתי.. כשרות רגילה נראה לי שכן.

יכולות להיות להם פגיעות באיברים חיוניים, והם לא מסוגלים לחיות הרבה אחרי הפיטום, אז ממהרים לשחוט אותם.

לא ידוע לי על בד"צים שמשקיעים משאבים גם בפיקוח על צער בע"ח, 

אבל כן יודע שבכשרויות טובות מתנהגים יותר בעדינות עם החיות, כדי שלא יטרפו.

כשרות על מוצר מיועדת למי שצורך 'כשרות' ! זה א-ב !  סביר להניח שהרוב או הרוב הגדול הצורך כשרות לא יצרוך את המוצר בעטיפה הנוגדת את אורח חייו והשקפותיו ! לכן זו טיפשות כלפי הצרכן ה'כשר' !   א ב ל   יש אפשרות הפוכה שהיא ממש התעללות בצרכן ה'כשר' ! הא כיצד ?   - היצרן [ אולי גם שטראוס ] כותב "כשר" וזה באמת כשר  א ב ל  העטיפה מיועדת בדיוק לצרכן ההפוך ! לצרכן האוהב את הפרסום המתריס כלפי הציבור הדתי, שהוא   א ו ל י    גדול בהרבה  ואז  ירויח הרבה יותר צרכנים (שלא דוקא איכפת להם הכשרות ).   אכן ריווח נקי  תוך  התעללות בציבור הדתי ?

מנגד, בצלאל לא מבין.

ולכן מקומו באופזיציה

כי משם מבינים...

קצת פשיזם. לכן מי שטוען "עם ישראל הוא עם ככל העמים, ולא עם האלוקים" הוא טוען טענה אידאולוגית פשיסטית במקצת. למרות שמבחינה רגשית ברגש הלאומי שלו אין בו כלל פשיזם וזה בסוף מה שקובע.

לא ייתכן כזה דבר פשיזם לאומי-יהודי ברגש הלאומי. מכיוון שהאתוס של עם ישררל הוא בבסיסו אלוקי ולהיות אור לגויים ולהיטיב לכל העולם ולא רק אגואיזם קולקטיבי לאומי, והאתוס הקולקטיבי לא מוחק את הפרט בישראל מכיוון שהפרט קשור בנשמתו לקולקטיב.

גם אם האידאולוגיה של יאיר גולן טיפונת פשיסטית , זה ממותן בטענה המפא"יניקית שכל עניינו של עם ישראל מראש זה להפיץ את מוסר הנביאים הכלכלי-סוציאלי בעולם, וטענתם על הציונות והסוציאליזם כבלתי ניתנים להפרדה. כלומר מפא"י הודו שאנו ישורון אבל כפרו בהיותינו ישראל (לפי המינוח של הרב קוק באורות ישראל)

יאיר גולן ממש לא כזה. הלאומיות לא מטרידה אותו. הוא כן טוטליטרי - בצורה הטוטליטרית נפגשו הפאשיזים מימין והקומוניזים משמאל - לא רק שלטון מוחלט כמו דיקטטורים רגילים, אלא שלטון על המחשבות, על הדעות, חינוך מחדש של כל מי שחושב אחרת.

כשאדם עם רקע קרבי-פיקודי, רוצה לשלוט גם על הדעות, זה מסוכן, מסוכן מאוד.

לפי ההגדרה המלומדת - לא.

לפי האופן בו משמשת המילה הזו היום, קרי ככינוי גנאי לאנשים בריונים וטוטליטריים, אז כן בהחלט.