היה לנו משהו דומה לפני כמה זמן, והשכנה שלחה לי הודעה אם הכול בסדר... 🙈 (היא חשבה שאולי אלה צרחות מכאבי אוזניים או משהו כזה, ורצתה להציע לנו אקמול לשיכוך כאבים...)

מה לעשות, באמת אין ברירה, לפעמים העמדת גבולות עולה במחירים כמו פדיחות מהשכנים וכמו הערת שאר האחים (שזה באמת הרבה יותר גרוע)...

בכל אופן, כנראה שבמצבך איכשהו הייתי מנסה להרחיק את הילד הצורח לקצה הרחוק של הבית, גם אם זה יהיה ממש לא לרוחו.

וחיבוק!

צרחה בכל מקום בבית תעיר תינוקת שבדיוק נרדמה. בפועל איימתי לנעול אותו בחוץ כדי שלא יעיר את התינוקת, וזה באמת השתיק אותו, אבל זאת לא תגובה לגיטימית בעיניי.

ובאמת גם האיום קשה... (לא שלא יצא לנו לעשות את זה אבל בגילאים גדולים יותר)

לפחות זה הרגיע אותו...

ממש מבינה אותך שהגעת לקצה הזה❤️

מקווה שתמצאי איזשהו פתרון ריאלי לפעם הבאה שלא תהיה...

אני אומרת לו שאוי ואבוי לו אם הוא יעיר את התינוקת, ואם הצרחות שלו יעירו אותה אז הוא לא יקבל את הדבר הזה גם בבוקר כי זה משהו שמקבלים רק כשמתנהגים יפה.

אבל אני כן נשארת לידו ומציעה מוצץ, מים או סיפור.

מחכה ללמוד מתגובות של אמהות יותר טובות 🙈

השלכות למעשים שלו שהם לא מידיים לא עוזרים בשום צורה. כלומר זה שאני אגיד שלא יקבל משהו בבוקר, לא יעזור לו להיות בשקט, שזאת המטרה שלי באותו רגע.

אין לו מוצץ. אני לא מספרת סיפורים באמצע הלילה. והוא רצה לשתות מים דווקא מהבקבוק שהוא שכח בחוץ והוא רצה שאני אצא החוצה להביא אותו. לא הסכמתי לצאת החוצה לחפש לו והבאתי לו מים בכוס, אז הוא התחיל לצרוח.

ביום יש לנו כוחות

בלילה לרוב אין את האנרגיות להיות בבכי מחנך

בנוסף

אם יש תינוק ליד שיתעורר ואז הלך השקט של הערב ועוד אחרי הרדמה ארוכה אז המטרה העליונה מבחינתי זה שהתינוק לא יקום

...

המטרה השניה זה לעשות את זה בדרך נעימה ומשרה רוגע וביטחון כדי שהגדול ירדם מהר

המטרה השלישית לא משהו לא חינוכי מדי...

ילד שמתרגשים מהצעקות שלו בלילה, כנראה ישתמש בזה שוב ואולי ילמד להשתמש במצבים שמתאימים לו כמו אמצע הרחוב/ אירוע.

יש הפרדה בין יום ולילה, אני לא מתחילה תהליך חדש בלילה, אני יותר סלחנית, אבל לא עוברת על כללים בסיסיים שפוגעים לטווח ארוך.

מה מפחיד בלא להתרגש מצעקות?

להפך

כשלא מתייחסים לצעקות, הילד יכול ללמוד תקשורת נכונה. כשמתייחסים, הן בעונשים והן בהסחות דעת, הילד מבין שהכעס שלו מנהל את ההורים.

הסחת דעת, עדיף של משהו קצת משחקי או עם הומור (כמו שכתבת למטה, וגם אני הוספתי שם) זה באמת יותר מתאים בעיני במצב כזה...

אבל אם זה יתממש ובבוקר הוא לא יקבל - בפעם הבאה הוא יזכור וזה יעבוד.

ואם יקח יותר מפעם אחת גם יכול להיות, אבל די מהר הם לומדים. ככה בכל אופן אני חווה עם הבן שלי בגיל דומה.

לגבי המטרה המיידית של שקט אני מבינה אותך מאדד.. אם יש חדר שרחוק מהתינוקת הייתי לוקחת אותו לשם, סוגרים את הדלת ואומרת לו יאללה עכשיו תצרח. רק ההפתעה מכל ההתרחשות תשתיק אותו

בהתלהבות והפתעה סהיי תראה מה יש שם? שמעת צפרדע? שמעתי חתול, שמעת את זה?

כאלה

עם סיפור בשקט, בלחישות

סיפור על המתנה הזו...

משהו יצירתי

לעקוף את הבעיה ולא להיכנס בה ראש בראש

במהלך היום זה הזמן לחנך

בלילה או במקרי קיצון שאני חייבת שיישנו אז לעקוף לעקוף בלבד

בתקווה שיש לי סבלנות

יכולה להסביר איך היית עושה את זה בפרקטיקה?

הקטן רוצה לשתות מים מהבקבוק שהוא שכח בחוץ. אני אומרת לו שאי אפשר זה בחוץ, הוא אומר בא לי שתצאי להביא אותו. אני אומרת לו שאני עם פיג'מה ולא יוצאת החוצה עכשיו ונותנת לו מים בכוס, הוא מתחיל לצרוח ו... מה השלב הבא?

ביקש בבקבוק

את יודעת שזה בחוץ, שהוא ירצה את זה ושאת לא יכולה לצאת

עדיף לא להגיע לשיח הזה

אלא אולי להגיד

רגע אולי לכבוד שלילה אני יביא לך בכוס האדומה או בכוס עם קשית שאתה אוהב?

*רוצה את הבקבוק*

להגיד וואי נכון הבקבוק שאתה אוהב נשאר בחוץ מחר נחפש אותו ביחד ונעשה טיול בחוץ אז אני יביא לך בינתיים בכוס?

אין מה להגיע לשיח של רצון מול רצון

כי אז הוא רוצה להיות המחליט כדי להרגיש שרואים אותו וסופרים אותו ואת הרצונות שלו.

אגב יש פרק יפה על זה ב'חזרה ללב ההורות' פודקאסט חינמי, הפרק הראשון שלו.

שילדים הרבה פעמים רוצים להרגיש רואים אותם ואת הרצונות שלהם אז הם מתעקשים

במקום לריב איתם עדיף לתת להם את התחושה ובאמת את המקום ולנתב את השיח לבחירה שהם יכולים לבחור בה אבל גם אפשרית לנו.

או פשוט לתת לזה מקום במשפט שלנו-

כמו למשל "נכון! הבקבוק שאתה אוהב ,

אוי איזה באסה ,

אבל מחר נחפש אותו הרבה זמן עד שנמצא!

ובינתיים-

תבחר את הכוס שאתה אוהב"

כמובן אני אישית לא תמיד מצליחה אבל בגדול נראלי זו הדרך...

ולא את השליטה. זה בקבוק מיוחד שהוא קיבל במתנה.

אבל תודה על ההמלצה על הפודקאסט בכל מקרה.

האמת שאחרי כמה משברים כאלה

אני ממש מבקשת מהם לא להוציא מהבית דברים יקרים להם ובכלל להשתדל לשא להוציא מה שלא רוצים שייעלם..

כולל בקבוקים (חוץ מלמסגרות..)

משקיט צרחות בדרך כלל..

אבל י שדברים שבאמת כדאי להגדיר מחוץ לתחום

כמו לנעול בחוץ, לא להכניס אופציה של משהו שהוא  כמו נטישה לאפשרויות...

לנסות לחשוב יצירתי כדי לנטרל בכי או צרחות , לרוב כעס/ הטפת מוסר/ איומים לא עובד...

(אם אני לא עייפה מדי ומצליחה) מתחילה לספר סיפור על שמות שהוא אוהב. למשל - "פעם קרה משהו כזה לבוב הבנאי. הוא רצה לשתות רק מהבקבוק, אבל הבקבוק שלו היה בחוץ. אז הוא היה מאוד עצוב, והתחיל לבכות. באה אמא שלו ...." ומורחת את הסיפור כמה שיותר.

ככל שהסיפור ארוך יותר זה נותן לילד יותר זמן להרגע...

כמובן שלא בטוח שהייתי מצליחה לעשות את זה למעשה. אבל לפחות באידאל...

1.מקשיבה עד הסוף בלי לקטוע

2. עונה רגועה שהבקשה לא אפשרית ומציעה מה כן

3. נותנת מים, חיבוק

4. מחפשים ביחד פתרון

5. אחרי שנרגע, מחפשת פתרון לטווח ארוך איך זה לא יקרה שוב.

הבת שלי באה לחדר שלנו ואמרתי לה שתחזור לישון

וגם התחילה לבכות.

אז הדבר הראשון באמת התעצבנתי, שהעירה אותי, שתיכף מעירה את הקטנה . ואחרי שנרגעתי בעצמי; שתיתי מים, עשיתי את כל השלבים והיא נרגעה.

זה היה ככה: "למה באת אליי?" כי חם לי (אצלה יש מאוורר ולא מזגן בחדר) אז העברתי אותה לסלון והדלקתי מזגן והמשיכה לבכות. אח"כ שאלתי למה את עדיין בוכה? כי יש על הספה דברים וזה מפריע לי. הזזתי אותם והיא נרדמה.

הלילה כבר שמתי שעון שבת על המזגן בסלון והיא ישנה שם ולא העירה אותי.

אז את רק מציעה פתרון/ חלופה ,

ואח"כ נותנת לו להרגע ( כל אחד מה שעוזר לו, בקבוק, לשטוף פנים, חיבוק וכו'..)

ואז כשנרגע את יכולה לשאול שוב, אבל לרוב הם כבר נרגעים ונרדמים לבד 

מהבטן (עדיף שלא לכתוב...)

ואם הייתי מגיבה מהשכל הייתי אומרת לו בקול הכי מרתק שיש - וואייייי!!! אתה ראית מה קרה לארנבת הקטנההה??? היא רצתה ללכת לטייל ופתאום מה היא ראתההה...? חתול? לא... שועל? לא... וממשיכה לחרטט איזה סיפור מתח, רק שישתוק לרגע

בס״ד

התעצבנתי ממש.

זה אחרי שזה כבר קרה אתמול ונראה לי גם שלשום.

אבל עזבי, זה לא אנחנו, וזה לא הילדים שלנו.

זה איראן, וחזבאללה והחמאס שאוכלים מהמשאבים הרגשיים שלנו… חיבוק מזדהה. ואקרא את התגובות. 

בס״ד

את התסכול שלו.

וואי, באמת רצית את הבקבוק הזה דווקא. הנהון ממנו. זה היה לך ממש חשוב. הנהון ועוד כמה דמעות. אתה ממש אוהב את הבקבוק הזה. וזה ממש מתסכל שאמא לא יכולה להביא לך עכשיו. מקשיב עם קצת פחות דמעות, עד כדי כך שהרגשת שאתה רוצה לצעוק. וכו׳ וכו׳

אפשר ורצוי תוך כדי הנחת יד מחבקת על הג או על הכתף.

בדרך כלל זה ממש מרגיע אותם וגם שם להם מילים על התחושות שלהם.

הבעיה שלפעמים מספיק צעקה אחת כדי להעיר את התינוק/ת ואז אין בכלל הזדמנות לעשות את כל התהליך הזה………..

הבעיה השנייה היא שלפעמים לאמא נגמר הכוח ❤️‍🩹

תודה שפתחת את השרשור הזה. עוזר לי להרגיש קצת יותר נורמלית עם איך שהגבתי היום. מקווה שלך השרשור עשה את זה…

ותודה ענקית על השירות שלכם למען כולנו 🇮🇱

למה הוא קם באמצע הלילה ורוצה משהו?

הוא היה ער מהבוקר עדיין כאילו..?

אצלי אני לא מרשה לרצות כלום באמצע הלילה מלבד לישון, לשתות, להתפנות, וחיבוק. בלילה ישנים. נקודה. כל עוד אין משו חריג, כן?

אז לא יודעת אם זו תגובה של אמא טובה או לא, אבל במיוחד אם אני עייפה - שום משחקים וסיפורים. למיטה, שלום, ביי

רוצה לצרוח? אחלה. הוא עדיין לא יקבל מה שהוא רוצה וזה לא יעזור לו. אני לא נותנת לצרחות לנהל אותי.

אז לילה אחד התינוקת תקום אולי, אבל הרווחתי את כל הלילות הבאים כשהוא יבין שזה לא נותן לו כלום

ולמחרת ברוגע מדברת על זה כמובן. אבל באותו רגע - אין דו שיח מבחינתי

והיא סופר מאתגרת שתהיה בריאה

אני לא נותנת להם לנהל אותי פשוט🤷

יודעת שהגבולות שאני מציבה הם לא גישה רווחת, זה אולי יותר נכון מלהגיד שאני לא זוכרת את הגיל, אבל ואלה - זה עובד

הילדים מנסים אותי כל הזמן ואני עקבית.

יש להם שעת שינה קבועה כבר כמה שנים שאני ממש עומדת עליה. בכללי יש להם סדר יום מאוד מוגדר.  ובלילה הולכים לישון, הם כבר יודעים

זה לא שלא איתגרו אותי, לא נתתי להם לעבור את הגבול שהצבתי

אבל אם לדעתך התעלמות של לילה אחד מפסיקה צרחות, נראה לי שהילדים שלך נוחים במובן הזה( מן הסתם מאתגרים במשהו אחר אף אחד לא מושלם).

תעיד על כך הבת הצרחנית שלי😅

אבל עדיין - הם לא מנהלים אותי

לטווח הארוך זה עובד

אחד הזה,אבל אני עייפה מדי

טוב שחזרת לקבל הבהרות

שלא תחשבי שאנחנו חייזרים

אבל בכל אופן, קראתי שאת מגויסת אז קודם כל תנמיכי ציפיות

דבר שני, מציעים חלופה פרקטית לדעתי

האמת כשנתקלתי בתקלות כאלה עם ילדים קטנים דאגתי ליותר מאחד שיהיה למקרים כאלה, מצמצם תאקלים

קודם כל מחבקת את עצמה ושופכת על עצמה מלא חמלה על ההתמודדות הזו.

תמיד.

באוגוסט.

עם בעל במילואים.

עם תינוקת.

במלחמה.

מלא מלא חמלה ואהבה וחיבוקים ופרגונים לעצמך.

מיליון

הערצה מכאן ועד ביירות

שכולם ידעו שיש כאן אמא אלופה.

יש?

מעולה.

עכשיו אפשר לעבור הלאה.

דבר ראשון,

לי אין סבלנות בלילה. נקודה

ובטח אין לי סבלנות אם בדיוק הרדמתי תינוק והחמוד התורן החליט להתעורר ושכל הבית צריך לשמוע.

בטח אם גם אני בעצמי כבר עייפה או התעוררתי מזה.

אז נקודת המוצא היא שזה צריך להיות כמה שיותר פרקטי ומהיר.

מה הייתי עושה? "שששש שולה (שם בדוי) בדיוק נרדמה. אוי ואבוי אם תעיר אותה. אתה מחכה לי כאן בשקט עד שאני מוצאת פתרון".

הפתרון מבחינתי? זורקת על עצמי סוודר גדול, מטפחת כמו רעלה ויוצאת להביא את הבקבוק שנשאר בחוץ.

העיקר שיהיה בשקט ויחזור לישון.

לא עובד?

לוקחת אותו איתי רגע - אתה רוצה את הבקבוק שלך? המממ בא איתי רגע לסלון / מטבח. אוי, הבקבוק לא כאן. אני אביא אותו מחר. עכשיו אפשר כוס.

מתחיל לבכות....

אני לא מוכנה שתבכה עכשיו בגלל זה, אין כאן עכשיו בקבוק, אני אביא אותו מחר. אתה רוצה כוס עם מים? כן או לא?

אתה תזכיר לי מחר להביא את הבקבוק שלך? יופי מצויין. ונרשום עליו שם ונדאג שהוא יהיה ליד המיטה לפני השינה? יופי. מעולה. עכשיו חוזרים לישון. מזכירה דאני לא מוכנה לשמוע עכשיו בכי, כי שולה בדיוק נרדמה. את כל הבעיות נפתור מחר. לא באמצע הלילה. לילה טוב...

טוב, קצת נסחפתי כאן למונולוג.

אבל זה העיקרון

זה לא זמן חינוך

זה זמן פרקטיקה

אפשר להביא בקבוק? עושה כל מה שאפשר בשביל זה.

אי אפשר? מציעה משהו אחר ומנסה להסיח את הדעת.

תודה רבה!

 ניסיתי לעשות פחות או יותר את מה שתיארת עוד לפי שהבכי החזק התחיל וזה נכשל.

נראה לי שמה שהציעו כאן על הסחת דעת היה יכול להיות הכי יעיל. מקווה שאצליח להחזיק בראש הזמן אמת.

זה בדיוק מה שאמא טובה עושה.

אמא טובה לפעמים טועה, והיא לא תמיד מושלמת, אבל היא מודעת לעצמה, ולא מנסה לייפות את ההתנהגות שלה ולהצדיק את הטעויות שלה.

אז כשהיא טועה, היא מנסה לחשוב ולברר מה היה יכול לעזור. כי בזמן אמת זה באמת קשה מידי. אבל כשאנחנו באים עם רעיונות וכיוונים שחשבנו עליהם בזמן רגוע, לפעמים זה באמת מצליח לעזור בזמן אמת.

ולפעמים לא, וזה גם בסדר. ואז אנחנו ממשיכים לנסות ולתקן.

ובעיני זה ממש חזרה בתשובה - לא רק להתחרט על מה שהיה, אלא ממש לחשוב על התיקון להבא.

ואני מוסיפה עוד משהו שלא כתבו פה, ושאני גם שוכחת כל פעם מחדש, וצריכה להזכיר לעצמי (אבל לאחרים קצת יותר קל להזכיר, כשזה לא בזמן אמת) -

להתפלל! פשוט לבקש מה' שיעזור לי.

לפעמים זה ממש עושה פלאים.

זה יכול לעזור מצד הילד שבאמת פתאום משהו משתנה מצידו בלי שעשית משהו בשביל זה. קרו לי כמה מקרים כאלו, וכל פעם בה מפעים אותי מחדש.

וזה יכול לעזור גם מצד זה שזה מחבר אותי לרצונות האמיתיים שלי. מעצם התפילה אני קצת יוצאת מה'כאן ועכשיו', מתחברת לקב"ה, וזה כבר יכול לאפשר למחשבות חדשות להופיע.

(ולפעמים גם אחרי תפילה אני אתפרץ ואישה דברים שאני מתחרטת עליהם, זה לא תמיד נגמר בצורה מושלמת. אבל גם פה אנחנו ממשיכים לנסות ולתקן... זו העבודה שלנו פה)

אומרת לעצמה שהיא עשתה טעות, וטעויות קורות.

שהיא עייפה, מותשת מהמילואים ומכל העומס שיש עליה, ומתכננת מה תעשה אם פעם אחרת זה יקרה.

בעיקר לא להלקות את עצמך, בעז''ה בפעם הבאה יהיה טוב יותר, תהיי קצת יותר בשליטה, יהיה לך בארגז כלים עוד כמה רעיונות מה לעשות עם הצרחות

כתבו לך רעיונות נהדרים, ואני לגמרי בעד לאמץ אותם להבא.

אבל לפעמים אין כוח. באמת באמת אין. נגמרו המאגרים.

את עומדת מול ילד שעומד להעיר את הקטנה, ואין לך מאיפה לגרד אפילו טיפה קטנה כוח לספר משהו שיסיח את דעתו או לתת לו אמפתיה.

כדאי שיהיו לך בסל גם רעיונות לפתרונות שמתאימים למצבי קצה. פתרונות שהם לא חינוכיים, ולא טובים לטווח הארוך, אבל מתוך כל הפתרונות הלא טובים - הם פחות גרועים.

במצב כזה, הייתי מעדיפה פתרון מקרב, ולא פתרון מרחיק.

פתרון מרחיק זה, למשל, איום בעונש ממש חמור, או ביצוע שלו.

פתרון מקרב זה, למשל, להציע לו סרטון כדי שירגע, או לתת לו ממתק - משהו שלא מצריך אנרגיה, וייתן לך שקט מיידי.

כמובן, זה לא רעיון טוב, ולגמרי עדיף להתנהל בצורה חינוכית יותר.

אבל אם את על הקצה, ואת מרגישה שאת הולכת לעבור את הגבולות של עצמך - עדיף לעבור אותם לכיוון המקרב.

(ואחר כך, כשהוא נרגע ונרדם, לחבק גם את עצמך. כי הורות לקטנטנים זה קשוח, ובעל במילואים זה קשוח, והמציאות קשוחה באופן כללי, ואת גיבורה ונהדרת ועושה כמיטב יכולתך.)

ממש לא רוצה שהילד יחשוב שיש אופציה כזאת באמצע הלילה.

האמת שכבר עדיף לי שיעיר את הקטנה מאשר שיקום ויבקש סרט/ ממתק למחרת.

אבל למה לא לנצל את זה כבר לגמילה?

אם זה בא ממנה, הייתי מנסה עכשיו. אולי ילך בקלות.

היא עדיין מצליחה להוריד?

גם הבן שלי מוריד הרבה פעמים, אבל אם יש לו מכנסיים מספיק מסודרות עליו הוא לא עושה את זה... לפעמים אני בבוקר מגלה שהילד בלי טיטול 😲 יש לו גירודים על הישבן מבחוץ מסכן... אז הוא מוריד לעצמו..

היא בת שנתיים. הייתה לי מחשבה לנסות לגמול אותה (אף שמעולם לא ניסיתי בגיל הזה), אבל מרגיש לי שזה יהיה מסובך מדי (היא גם לא ממש מדברת).

תחתונים ומכנסיים היא מורידה. גופייה עם תיקתקים - היא לא פותחת את התיקתקים, אבל מצליחה להשחיל את החיתול מהצד.

עוד לא ניסינו האמת אוברול רגיל, כי יש לנו רק של חורף. בכל אופן - איך אפשר להלביש הפוך בלי שזה יחנוק אותה?

(ואולי באמת הטיטול מציק לה בגלל האטופיק שלה? לא חשבתי על זה...)

חולצה עם תיקתקים ולסגור אותם מעל המכנסיים?

הכוונה שהסקוצ'ים של הטיטול יהיו מאחורה. ואז היא לא מוצאת אותם ולא מצליחה לפתוח ולהוריד את הטיטול.

אצלנו זה עזר לתקופה (עד שהיא מצאה את הסקוצ'ים מאחורה🤦🏼‍♀️)

תכלס זה עוד שלב מתוק ומתיש (אומרת זו שמצאה ממש לפני כמה ימים קקי במיטה כי הגברת החליטה שוב להוריד את הטיטול😅) בדרך לעצמאות של הילד💪🏻

וטוב, לנו היה סיפור מגעיל יותר ממה שתיארת כאן🤭 לא אפרט אותו מפאת כבוד ההיריוניות המבוחלות שכאן, רק אומר שזה היה עם התאומים, ושהם אהבו לשחק מסירות בכדור באותה תקופה🙈🙈🙈

אלא כמו מכנס קצר.

בהנחה שהיא לא יודעת לפתוח תקתקים

ולא תצליח להשחיל מהצד כי זה מכנס..

בעיניי יוכ לא מביא מחילה לדברים שבאמת קשה לסלוח עליהם

אפשר לסלוח רק שמקבלים מרפא

ונשמע שאת עדיין לא שם

כדאי לחפש את הדרך לשם

ועד אז אפשר להניח לסליחה

היא לא באמת תעזור למשהו אם היא בכוח

רק בגלל שכיפור

את לא חייבת לסלוח לו עכשיו

יודעת שזה נשמע קצת כפירה אבל אסביר

מציעה דווקא עכשיו לא לחשוב שבגלל שעכשיו כיפור ותסלחי כלפי חוץ הכל ייפתר

זה לא עובד ככה (הלוואי)

יש תהליכים שלוקחים זמן ולדעתי טוב שכך.

זה בסדר אם את עדיין פגועה ואל תדחקי בעצמך להתפייס ולשחק אותה שהעל בסדר והכל עבר רק כי כיפור הגיע. הלב שלנו הנשים ןא עובד לפי זמן ( בכלל עבודת השם של האישה בנויה ככה שהיא פטורה ממצוות שהזמן גרמא כי העבודה שלה יותר פנימית)

אז אני במקומך לקראת כיפור הייתי לוקחת על עצמי - להתחייב להתהליך שאתם נמצאים בו. לא לשנוא אותו חלילה אבל לאפשר לעצמך להישאר מאוכזבת ועדיין לכבד אותו ככל הניתן

ואם כבר לשחרר כעס - הרבה פעמים הכעס עולה במקרים כאלה באופן פרדוקסלי - על עצמנו

אז אם כבר, תסלחי לעצמך. שכביכול "נתת" לזה להגיע למימדים האלה, שסמכת עליו וכו

חיבוק♥️

אני לא זוכרת שרשורים קודמים ולא מכירה כ"כ את הרקע, אבל אם הפוגע לא ביקש סליחה ( בצורה אמיתית וכנה) ולא שינה ממעשיו הרעים ולא פיצה על מעשיו הרעים- אין חובה לסלוח.

וזה שאדם מטפל בעצמו זה יפה, זה צעד לטיפול במחלה, אבל לא צעד לסליחה של הסובבים אותו.

כך שזה ממש לא כפירה.

וגם אם הוא ביקש סליחה הקב"ה לא יצר אותנו כמו רובוט וקשה למחול אוטומטית וגם זה בסדר.

אם הפוגע בקש סליחה והיא אמיתית

לא תמיד אפשר לסלוח

סליחה זה עניין רגשי שאי אפשר להפעיל בכוח

אבל נשמע קשוח

אל תדחקי בעצמך

בעז"ה עד שנה הבאה תוכלי להגיע בלב שלם

היית בטיפול בשביל עצמך? אם מדובר בהתמכרות להימורים אני יודעת שיש תוכנית לווי מיוחדת לנשות המכורים

לא מנסיון אבל שמעתי עליה

לק"י

אבל אם את לא יודעת בוודאות, אז לא כדאי לקחת סיכון.

אולי מוקד אחיות טלפוני ידעו לדייק אם צריך או לא.

אם לא היה כלום חוץ מהטיפה הזאת לא הייתי הולכת להיבדק בשבוע כזה (לא רוצה לקחת אחריות אבל ככ. אני הייתי עושה)

יתכן ותצטרכי אנטי D

וגם אם לא- הייתי הולכת להבדק

ולו רק בשל הרוגע ערב יו"כ.....

בשורות טובות

לי היה בול ככה בשבוע 37

הלכתי להיבדק ומסתבר שהייתי כבר פתיחה 5 וב"ה ילדתי מהר אבל הסתבר בדיעבד שהיתה היפרדות שלייה.

מאז שראיתי את הטיפת דם עד הלידה עבר פחות מיום. קצת יותר מחצי יום.

בקיצור לא להלחיץ ח"ו רק לספר מניסיון מה היה לי. הייתי הולכת להיבדק בהקדם.

אה ולשאול רב על יום כיפור ולקבל הוראה מרופא ורב. חשוב

כל דימום בהריון נבדקים

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

קיבלנו ערכה ממתנת חיים ליום כיפור עם שעון חול של 9 דק' אז כנראה שזה מותר.

גם ראיתי לא מזמן איזה דיון שהסביר למה אין בעיה בשעון חול במשחק

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

שיעורין ומדדתי עם מזרק ושפכתי לכוס חדפ וסימנתי עליה עם טוש ארטליין. הכנתי כמה כוסות חדפ שקופות כאלה לפני כיפור לשימוש

אכילה לא יצא לי

בהרבה מקומות

שווה לברר

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

בדרך כלל שתיה לשיעורים מאפשרת גם נוזלים אחרים שמזינים את הגוף טוב יותר בצום

אחרי לידה, שתיתי מיץ נראה לי או מים, ואכלתי ענבים.

רק משהו חשוב, זוכרת שטעיתי, אז אומרת לך שלא תעשי את הטעות שלי, אני הייתי אמורה לצום בעצם בין ביס לביס לא זוכרת כמה דקות נגיד 5 דקות, והפאדיחה שעשיתי היתה ששתיתי שלוק ואז אחרי 2 דק אכלתי ענב וספרתי 5 דקות בנפרד, כאילו בין השליה לשתיה 5 דק' ובין האוכל לאוכל 5 דק' ואז למעשה לא היה מקום של 5 דק' ברצף.. אחרי כמה זמן קלטתי ועצרתי. בקיצור, טפשות, לא מבינה למה חשבתי ככה, טוב, הייתי 4 ימים אחרי לידה 🫣

בכל אופן, להתחיל את השיעורים מיד, לא לחכות שתהיי צמאה או רעבה , כי אז זה ממש גרוע ותצטרכי לשבור הכל .

יודעת, לא מחברים בין השתייה לבין האכילה. ככה שזה דווקא נשמע בסדר גמור

ההפסקה צריך להיות בין שתייה לשתייה ובין אכילה לאכילה

לא בין אכילה לשתייה.

וואי כבר עברו שנים ואני עדיין במצפון על כך... אז מה הרעיון? אני בעצם לא תמה ברצף כמעט בכלל...

השיעורים לא מצטרפים

אז אפשר שיעור אכילה ושיעור שתיה אפילו יחד

כדי להספיק לשתות (ולאכול) את הכמות הדרושה לבריאות הגוף...

(לפחות ככה זה היה אצלי. הרופאה אמרה כמה ליטר אני צריכה להספיק לשתות כל היום, ולכן לקראת הסוף אפילו הייתי צריכה לקצר את פרק הזמן בין שיעור לשיעור...)

היה שנה שבה עשיתי שיעורים בעקבות צירים מוקדמים בשבוע 32

הרב אמר שעדיף לשתות דברים שהם גם אוכל.

משקה יוגורט, מיץ ענבים, מרק, איגלו שזה בדיוק המדידה.

לגבי הזמנים, לחכות 9 דקות.

אבל במקרה שמרגישה צירים, מספיק לשתות לפי השיעור, העיקר שיהיה הפסקה ו"לא רגיל" מספיק גם לספור עד 20

אני בשבוע 30 והמצב שלי הוא צוואר מחוק ופתיחה

ואני בשמירה..

הרב נתן לי היתר לשתות לשיעורין ואני ממש חוששת מזה שלא נתן היתר גם לאוכל

מה הייתן עושות? שואלות רב נוסף?

אני ממש בלחץ

לק"י

יצא לך לשאול רופא מה הוא ממליץ?

אם כן, תגידי גם את זה לרב.

יוגורט חלב מיצים מרק טחון

תכיני לך מראש דברים מזינים לשתות

אבל למיטב ידיעתי מחבור בשתייה הוא זה שגורם לצירים, לא? ולא מחסור באוכל.

לכן הגיוני שאת צריכה רק לשתות לשיעורים.

בכל אופן, תשאלי את הרב מה את יכולה לשתות. זה לא רק מים, בעיקרון...

זה היה בט' באב והרב אמר לי רק לשתות

שתיתי ושתיתי ושתיתי

והיו מלא צירים

עד שבסוף אכלתי וזה נרגע לאט

אבל כדאי שזה יהיה רב שאת סומכת עליו

ושמבין את התמונה הרחבה

זוכרת שהייתי במרפאה שהיא מקבלת בשביל משהו אחר ומזכירה אמרה שתור אצלה עולה 1000 ומשהו ש"ח

בשכיבה במיטה לדחוף את העקב לכיוון "למטה" ואת האצבעות "למעלה".

(למעלה/למטה יחסית לגוף שלך)