המחזור שלך סדיר בדרך כלל?

אם כן את יכולה לקיים יחסים בכמה ימים הסמוכים לקבלת הווסת, והסיכויים להריון בשלב הזה נמוכים מאוד, מניחה שזה יעיל בערך כמו המכשיר שאת מתארת.

בנוסף, האם לקחת בחשבון שהימים הפוריים הם בדרך כלל הימים בהם יש יותר חשק?

לגבי בעלך, למען האמת, סוגיות של מניעה ויחסים, הן סוגיות זוגיות,ראוי לקבל בהן את ההחלטות ביחד, ואז ממילא יש פחות רגשות שליליים.

אני לא מצדיקה את זה שהוא רב איתך או עושה דרמות, אבל אם החלטת באופן חד צדדי על דרך המניעה, אפשר לגמרי להבין את התסכול שלו...

אם את בכלל בכלל לא רוצה מניעה הורמונלית, אפשר התקן.  

כן, גם לפני לידה ראשונה אפשר להכניס התקן.  

התקן למניעת הריון מתאים גם לצעירות שטרם היו בהריון.  

זה לדעתי פתרון מצויין, לא הורמונלי, תוכלי להפסיק בכל זמן שתרצי, ומאפשר קיום חיים אינטימיים בלי הגבלות ובכל הספונטניות.   

הן אישית, הן זוגית והן תורנית-הלכתית. להמשיך ככה, זה להרוס את הנישואין שלכם, עוד לפני שהם בקושי התחילו.

קיבלתם הדרכה לחתונה?

אתם חייבים לנהל על זה שיח ביניכם ושיח עם גורמים מנוסים ומוסמכים שאתם יכולים להתייעץ איתם.

עם מי התייעצת?

לגבי זה שכתבת שהוא עושה דרמות -

לא ברור אם דיברתם על זה לפני או לא, נראה שהנחתת עליו את ההחלטה וזהו.

אם באמת לא דיברתם על זה לפני, אז הדרמה היא מצידך - להימנע מיחסים אחרי החתונה זה לא דבר שהוא היה אמור לצפות לו...

כדאי לעצור את המעגל ולשבת לדבר להבין אחד את השני ולחשוב מה הלאה,  יחד. לא כהנחתה שלך אלא כהחלטה זוגית

זה הגוף שלך ואת זאת שתצטרך להתמודד איתו.

אל תפחדי לחשוב מחשבות לא פופולאריות.

אל תעשי דברים בשביל בעלך כי לא נעים,

תתחשבי בשניכם.

על עוד לא תוכלי לדאוג לעצמך בשלווה, לא תוכלי להתחשב גם בצרכים שלו.

תבררי על אמצעי מניעה יעילים, ובינתיים תקיימו יחסים בימים הבטוחים.

בעלך יאלץ לכבד את זה בסבלנות.

ואת תעשי הכל כדי להתחשב בשניכם.

את לא רעה.

הוא הסתדר עד עכשיו, ואת לא שפחה שלו.

תתקרבו כמה שאפשר ובימים שאפשר על פי הביוץ.

ובינתיים תדאגי לאמצעי מניעה יעיל עבורך.

וברור שהתנהגות לא מתחשבת מורידה.

מכבדה יותר מגופו, בבקשה.

אני כותבת את זה בצורה ברורה כי הדברים צריכים להיות ברורים.

תדעי את הזכויות שלך.

את לא צריכה להרגיש רעה ולא צריכה להרגיש לא נעים.

אתם צריכים להיות במקום שרואה את השני בלי ריצוי ובלי מניפולציות.

לכבד אותה והיא צריכה לכבד אותו.

במצבים מסוימים להיות יחד רק בימים הבטוחים יחד עם שמירת הלכות נידה יכול לגרום למעט מאוד ימים שבהם הם יוכלו לקיים יחסים.

כנראה שזה מאד נוגד את הציפיות (ההגיוניות) שהיו לבעל.

אני לא חושב שהפתרון שיקיימו יחסים נגד רצונה, אבל בעיניי היא צריכה להבין שהיא הלכה כאן על כיוון לא פשוט עבורו, לקבל את זה. הוא גם צריך להבין ולכבד את  הצד שלה, ומשם למצוא דרך הכי טובה עבור שניהם.

בעיניי מה שכתבת רק יכול לגרום למרירות כלפיו במקום לקירוב

אין.

בקיצור, זה הגוף שלה וההשלכות הם בעיקר עליה. פיזית ונפשית.

אז נכון שצריכה להיות התחשבות שלה במצבו, לא פחות (אם לא יותר) התחשבות שלו במצבה.

במקרה הזה נראה שמישהו שכח ללמד אותו מה זה מכבדה יותר מגופו.

נכון, זה לא פשוט.

כשהוא ידאג לה היא כנראה תמצא את הדרך הכי פשוטה להתחשב בו.

כשאת אומרת משפטים כמו "שיתעצבן עד מחר" - את מזמינה מתחים זוגיים ואי ראיית המקום הרגשי של בן הזוג, ממש לא דרך מועילה לבנות זוגיות.

מבחינתי אני שמה את הדברים במקומם בצורה נחרצת.

לעצבים שלו אין שום מקום. שיתעצבן עד מחר.

זה לחץ ומניפולציה שהוא מפעיל עליה כי קשה לו, כשבסוף מי שתצטרך להתמודד זאת היא.

אז אני לגמרי אומרת שהיא צריכה להתחשב בו.

אבל להרגיש רעה?!? ולא נעים?!

לא.

בלי רגשות אשם בבקשה.

ובלי להלחץ מהעצבים שלו.
 

וכן שיתמודד.

דתיים חושבים שברגע שהם מתחתנים אישה היא רכוש שלהם.

היא לא.

וגם אם היא לא תכננה איתו את זה מראש זכותה המלאה להבין שהיא רוצה לחשב מסלול והוא צריך לגלות תמיכה מלאה ולדבר על הצרכים שלו מתוך כבוד בלי להפעיל עליה לחץ!

זה סוג של אונס.

כן, סוג של אונס ואני לגמרי לא מכילה את זה.
 

שורה תחתונה - שיתעצבן עד מחר.

זאת לא הדרך להתמודד.

זה מובן אבל לא צריך להפעיל אותה.

שיתחבר לנפש האלוקית שלו ולא יפעל אוטומיטית מהנפש הבהמית.

ויש מקום לנפש הבהמית כל עוד היא לא על חשבון מי שהוא צריך לכבדה (את הגוף והנפש שלה) יותר מגופו (הצרכים הפיזיים שלו אפילו).

לא אני אמרתי.

בעל שמצפה לחיים נורמליים של זוג נשוי, ממש לא חושב שהאישה היא רכושו.

ההקצנה שלך רק מלחיצה ולא מועילה לשום דבר. אף אחד מהמגיבים כאן לא המליץ על אונס, כך שאת יכולה לקחת נשימה. כן יש מחוייבות הדדית, היא מחוייבת לו, כמו שהוא מחוייב לה.

שאתה זה שצריך לקחת נשימה.

לא קראתי מה מגיבים אחרים כתבו כי זה לא רלוונטי.
 

אתה מוזמן לכתוב את תובנותיך ואת חכמתך, וגם לחשוב שאני מגזימה ומקצינה,

קראתי את הנימוקים שלך וסורי לא השתכנעתי.

אני עומדת מאחורי כל מילה.

אתם דתיים רק איפה שנח לכם.

מכבדה יותר מגופו לא אני אמרתי.

להתעצבן?! ולתת לה את ההרגשה שהיא רעה ולהכניס אותה לחוסר נעימות כי פחות מתאים לה עכשיו להיכנס להריון, והוא צריך להתאפק קצת (לא פחות ממנה אגב)...

זה הפעלת לחץ ומנפילוציה ועל גבול האונס. היא חפץ שלו?

לא מתאים לה עכשיו והיא מחפשת פתרונות!

וגם אם אני יכולה להבין את המצוקה שלו אני לחלוטין לא מכבדת את זה(!).

וכן, זה שהיא מותרת לו זה לא אומר שהיא חייבת להיות איתו כשהיא לא רוצה מאיזושהי סיבה שהיא וכל שכן כשהנימוק שלה הגיוני לחלוטין.

אז עם כל הכבוד, תלמדו הלכות באמת ולא רק מה שנח לכם ללמוד.

והמחוייבות שלה שונה משלו אז נא להפסיק להמציא.

הוא צריך להתייחס לזה כנתון, שניהם סובלים ממנו עכשיו, לא רק הוא צריך להתאפק, גם היא.

שיגלה התחשבות ויפסיק ללחוץ.

מדאיג שיש פה כאלה שחושבים שזה לגיטימי בכלל.

לא יודע על סמך מה החלטת ש'אנחנו דתיים רק איפה שנח לנו'. בשום מקום התורה וההלכה לא אמרו את ההדרכות שאת מלבישה על חצאי ציטוטים שמתאימים לאידיאולוגיות שלך.

חיובי עונה לפי ההלכה (ולפי דרך ארץ פשוטה) הם על שני בני הזוג. אז נכון שחז"ל הזהירו שבפועל לא יהיה אונס - אבל המשמעות של זה היא שהבעל צריך לפייס. אם האשה לא רוצה בכלל, היא מ'היוצאות בלי כתובה'.

את כל זה כתבתי בתשובה לדברים שלך. כשהגבתי לה למעלה נזהרתי מאוד ובכלל לא נכנסתי לנושא ההלכתי, שכנראה הוא דברים לא נשמעים אצלה.

אם את מתעקשת (שוב, לא הייתי נכנס לזה אצל מי שלא שאל) - אז לפי ההלכה, חלק מהמחויבות של הנישואין, זה לקיים מצוות פו"ר, שאמנם מוטלת על הבעל אבל במציאות שלא נושאים כמה נשים - אין לו אפשרות אחרת. ממילא אסור למנוע לפני שיש ילד (רק כשיש סיבה רפואית, אפשר להקל. לכן מתירים כשאשה צריכה מנוחה, אפילו שעדיין אין בן ובת).

כאן הגבתי לפותחת:

זאת סוגיא מאוד מורכבת - נשואים טריים

ההודעה אליה הגבת היא תגובה למי שניסת לטעון טענות מופרכות על מחוייבות. לה הגבתי שהמחוייבות היא דו צדדית.

ולא, זה לא נורמלי אצל זוג צעיר שחודש וחצי לא יהיו יחסים ולא ציפיה סבירה מאף אחד. גם לא נורמלי אצל זו"צ, (בוודאי זוג שכנראה שומר הלכות טהרה), התוכנית שלה שרק בימים שבוודאות רחוקים מהביוץ יהיו יחסים.

כרגע אתה רק סתם מישהו העונה לכינוי "היסטורי" שטוען בעלמא שהטענות של סוסה אדומה מופרכות.

פחות רציני היסטורי וגם מרגיש קצת טעון.

לגברים יש מחוייבויות מדאורייתא שנשים לא נצטוו לגביהם, מעבר לזה הם חותמים על כתובה, אישה לא חותמת, ההגדרה של הכבוד של הגבר לאישתו היא "מכבדה יותר מגופו", ולאישה "מכבדת את בעלה ביותר מידי" (צריך להבין).

כתבתי דברים שידועים לכל "דתי" ממוצע אולי לא רק.
 

אז אתה מוזמן להוכיח שהמחוייבות שווה, או שיש איזה מקור רציני שסותר את מה שכתבתי.

ולהגיד שהיא מורדת זה לא רציני וכל שכן שלא רציני לעניין, כי ברור שזה לא המקרה כאן.

מורדת זו הגדרה ברורה שלא שייכת למקרה בשום צורה.

חוץ מלגרום לנשים לרגשות אשם לא ראיתי עניין רציני בטענות שלך.

לגבי היתר ביחס למצוות פרו ורבו, לא נכנסת לזה, זה שלה/שלהם.
 

מעבר לזה לא מתכוונת להתווכח איתך, ובאופן כללי משתדלת להימנע מלהיכנס איתך לדיונים למען הסדר הטוב.

נ.ב.

מקור למה שאני אמרתי:

”וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז” (משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק ט"ו, הלכה י"ט).

הלכה יז

וחובה על כל איש לקנאות לאשתו. אמרו חכמים: אין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח טהרה. ולא יקנא לה ביותר מדאי, ולא יאנוס אותה ויבעול בעל כרחה, אלא לדעתה ומתוך שיחה ושמחה.

אז מה למדנו מכאן?

צריך לכבד את אשתו יותר מגופו - כלומר - יש לו צורך גופני, אבל אישתו עומדת כנגדו, מה הדין?

ולא יטיל עליה אימה, ויהיה דיבורה עמה בנחת ולא יהיה עצב(ני) ולא רוגז. אין צורך להוסיף.

ולא יאנוס אותה ויבעול בעל כרחה, אלא לדעתה ומתוך שיחה ושמחה - בבקשה.

אז אפשר להבין אותו ואת המצוקה שלו, ועם זאת, לא לקבל את ההתנהלות הזאת ולא להתנהל מתוך זה.

להתחשב תמיד צריך.

ואפשר להבין גם אותה. אבל זה פשיטא.

א' ואת פרק י"ד הלכה ח' ואילך...

עוד יותר מדהים שבפרק ט"ו עצמו, פספספת לא רק את הלכה א',אלא גם בין הלכה י"ז להלכה י"ט, פספסת את הלכה י"ח:

"ולא תמנע מבעלה כדי לצערו, אלא נשמעת לו בכל עת שירצה!" צריך משהו יותר מפורש מזה?!

אדם בהחלט צריך לכבד את אשתו, כמו שהרמב"ם מפרט (וזה ממש לא קשור למה שאת תולה בזה). אבל כל זה אחרי שהם יכולים להמנע בהסכמה הדדית, אם יש לו בן ובת (וכשאין לו - לא יכולים!).

נכון שחכמים הזהירו שלא יהיה באונס - כמו שמוסבר גם בהלכה שציטטת בעצמך: "אלא לדעתה ומתוך שיחה ושמחה" - כלומר אדם צריך לא לבוא בצורה אגרסיבית, אלא בדרך נעימה ומשמחת.

גם הכתובה כולה מחויבויות הדדיות, הבעל נותן את הכתובה וחותם עליה, כמו שבכללות טקס החתונה (ובחיים בכלל) הבעל הוא הפעיל והאישה היא הסבילה, אבל כשהיא מקבלת את הכתובה (ובעצם, בזה שהיא רוצה ומסכימה להתחתן איתו), היא מסכימה להתחיבויות.

זה נכון להתחיבויות הממוניות (מעשה ידיה לו ושאר הדברים) ונכון ל"למעייל עליכי כדרך כל ארעא" - הבעל מתחייב לבוא עליה כדרך כל הארץ והיא מסכימה לזה. אז אם הבעל מתיש אותה בדרישות מעבר לעונה המקובלת - זה לא כדרך כל הארץ. אבל אם הוא מצפה למקובל - לזה האשה התחייבה בזה שקיבלה את הכתובה (ולמען האמת בעצם זה שהסכימה להתחתן).

לתלות בדברי חז"ל או בדברי הרמב"ם שלגיטימי שאשה תסרב כליל במשך שבועות ארוכים, זה סילוף ועיקום וזה הרס הבית שלהם.

יש פה מניעה כדי לצערו?

לא.

"ונשמעת לו בכל עת שירצה" כל עוד זה לא באונס. כלומר, כשהיא רוצה.

ושלא תימנע ממנו כדי שיתאווה אליה יותר וכדי להעניש אותו. כלומר, הכוונה מאוד קריטית בעניין.

לא דילגתי על שום דבר. כתבתי את מה שרלוונטי.
 

בבקשה היסטורי, אני לא יודעת מי לימד אותך, אבל דרוש לימוד רציני ולא מוטה.

אתה לא פעם ראשונה מתייחס לאישות כאל חובה שמנותקת מרצון ויכולת של האישה.

אישות עושים מתוך אהבה ומתוך כבוד אמיתי של שני הצדדים.

אני אכתוב לך שוב, אישה היא לא חפץ ולא בובה.

היא בעלת אישיות ורצון.

מבינה שזה פחות נח לך, אבל האמת לא נמצאת אצלך בנושא הזה.

דרוש עבודת המידות ולימוד תורה לשמה.

ומדאיג מאוד שאדם כמוך אם אני זוכרת נכון, מלמד ומדריך חתנים.

לא זוכרת, אולי אני טועה וזה לא אתה.

קצת איפוק לא יזיק.

תלמד תורה אמיתית, כזאת שתעדן אותך קצת.

הצורך בלפרוק יצרים לא עולה על החובה לכבד את אישתך.

אין פה שום רצון לצער, יש פה רצון מובן ולגיטימי של אישה לדאוג לעצמה ולגוף שלה, כדאי שתשמור את החכמה שלך לעצמך ושתברר אותה לפני שאתה מסלף את היהדות ומחלל את ה'.

עלק "אני לא יודעת מי לימד אותך אבל דרוש לימוד רציני ולא מוטה "

כשאת מדברת עם אדם שלמד שנים בצורה רצינית והוסמך.. מה שאומרים חוסר מודעות עצמית קווים לדמותה מה שכתבת בעצמך מוטה ולא למדת לימוד רציני

ואם באים ללמוד הלכה זה צריך להיות רציני ולא פה ושם מילה דתי לדעתי

כאילו כל מה שכתבת לו תעשי דחוף בדק בית של הפוסל במומו וכו

סיימתי עם הדיון כרגע.
 

שום דבר לא אישי:

אני לא מכילה התנהגות והתנהלות בשם התורה שמנחה נשים לרצות - ולהרוג את החשק המיני הבריא שלהן, גברים לאנוס, והרס מובהק של אישות בריאה וטובה.

מעבר לזה לא מוצאת סיבה להמשיך בדיון הזה. יום טוב.

ולהלביש כאילו כן זה סתם להתסיס לשקר להקצין ולהכניס לכלה!!!! מילים כמו אונס (?!?!?!) לראש. והעיקר להגיד אני? אני עשיתי מתח? לא מה פתאום רק רמזתי לכלה שבעלה אונס אותה אם הוא ברוב חוצפתו רוצה לקיים נישואים תקינים עם אשתו... איזה בעל איום יאו....

ורק להגיד אני? שום דבר לא כתבתי אישי מה אמרתי אישי? ואז לכתוב להסטורי שהוא מחלל ה, שאוי ואבוי שהוא מדריך חתנים, שהוא צריך להתעדן, שישמור לעצמו מה שלמד ועוד שלל "פנינים " עליו ספציפית ואז להגיד "לא אמרתי אישית" כאילו באמת את קוראת לפעמים את מה שאת כותבת או מה??

אף אחד לא אמר לאישה לרצות בכוח מישהו אחר שהיא לא רוצה ולקיים בכוח יחסים ותבדקי את עצמך למה ישר את קופצת לשם שבעל אונס ןאישה קורבן מרצה מי בכלל טען כאן את זה? כולה אמרו לראות בגדול איך שניהם יהיו סבבה זה הכל ולראות איך לא יהיה הריון וגם בלי ליצור לחץ על ההתחלה של כן או לא ימים שאסור אלא נגיד מניעה בלי הורמונים וכאלה

די משעשע, חייבת לומר.

מבינה שנעלבת, אבל לא התכוונתי, לגמרי חושבת שדרוש פה לימוד רציני, נטול אגואיזם, שחושב באמת לטובת הזוג ולא רק לטובת איבר קטן של מישהו מהם.

מצטערת אבל זה חייב להאמר.

שאישה כותבת לך אלא רק גבר רע מגעיל ונגד נשים.. מה שיעשה לך טוב אני לא צריכה להוכיח לך שאני אישה ומשעשע שאת עצמך חושבת שכל מי שלא מסכים איתך לא יכול להיות אישה.

אז שוב, אני אישה מאמי. אחת מדהימה חכמה חזקה ועם דעה עצמית חזקה שאשכרה חושבת אחרת ממך!! הלם!!

אולי גם קופצת רגע שגם לא חושבת כמוך גבר לדעתך לא יודעת.. אולי בכלל הפותחת גבר.. מה אני אגיד לך.. כשאין מה לענות אומרים שטויות.

שפתחה "עלק" פצלש בשביל להגן על מישהו שאת לא מכירה, "יו נוו".
 

זה שלא תשים סימני פיסוק, ותדבר בשפה של נקבות מתהלבות, לא יעזור לך.

יאיי.

😘

חבל שאי אפשר לצלם לך סלפי שלי.

העיקר שתרגישי טוב עם עצמך

מצטערת שהתדרדתי לדיון עם פצלשית מתחזה ומתלהבת.

חכמה וחזקה.

רק לסיכום שכתבתי למטה כן.

ומאחלת לך להיות רבע מהאישה שאני

שהעלתה את האופציה של אונס או שהיא תקיים איתו יחסים רק בגלל שהוא מפעיל עליה לחץ. 

העלת את האפשרות הזו ואז יצאתי בחומרה נגדה, כאילו כל השאר כאן חושבים שאשה היא רכוש של בעלה ושהיא חייבת לשכב איתו בכל רגע שהוא רוצה. לא קראתי בשרשור הזה אף אחד שחושב ככה. 

דיברתי להיסטורי, לא לקפוץ קופצת לרגע.

מי שהפריע לו הביטוי "שיתעצבן עד מחר" הגבתי לו.

היסטורי זה דיון אחר.

לא מתכוונת להיכנס בזמן הקרוב, קצת עסוקה, אז תוכלו אתם והפצלש"ים להמשיך את הדיון בלעדיי.

יום טוב.

(ומה שהעלתי כאפשרות זה בגלל הנגזרת הישירה של לקיים יחסים ולהיכנס להריון כשהיא עוד לא מוכנה לזה רק כי לאדון קשה קצת להתאפק. והוא לוחץ עליה וגורם לה להרגיש רעה. מי שלא מבין את הקשר זה שלו. חושבת שעבר מספיק זמן כדי שתדעי שלהיות "יחידה" במשהו פחות מרתיע אותי).

להגיד לכלה על בעלה שיתעצבן עד מחר+בעלך אנס זה סבבה לדעתך ולא מכניס מתח. יאיי.

להגיד טינוף אישי על הסטורי ואז להגיד לא אומרת אישי. יאיי.

להחליט שכל מי שלא מסכים איתך גבר ומתחזה לנקבה. יאיי.

לעקוץ את קופצת לרגע ולהגיד לה לא לקפוץ. יאיי.

להגיד אחרי שכמה מעמידים אותך במקום אוי עסוקה חייבת לרוץ תמשיכו לבד. יאיי.

בקיצור אחלה תרבות דיון וציון מאה במודעות עצמית (not)

כמובן זה פורום פתוח וכו' וכל אחד עונה כראות עיניו

אחזור שוב, בתגובה שלי לפותחת, לא נכנסתי בכלל להלכה מעבר להערה כללית שזה נושא שדורש בירור, כי הבנתי שזה לא דברים שנשמעים אצלה כרגע. לכן לפותחת המלצתי שישוחחו ביניהם ויבררו את הנושא עם אנשים מנוסים ומוסמכים.

כיוון שאת מכניסה בכח את ההלכה, כ'קלף' נגד הביקוש הנורמלי והסביר של הבעל - אז לא, לפי ההלכה כל עוד שהוא לא קיים פו"ר אסור למנוע הריון. זה לא כי מישהו חפץ, אלא כי יש מצוות שמוטלות עלינו. בדיוק כמו שגם אם מאוד לא מתחשק למישהו, הוא חייב לשמור שבת וזה לא הופך אותו לחפץ.

הנסיון שלך, להלביש בכח על ההלכה דברים שמתאימים לאידיאולוגיות מודרניות מסויימות לא יצליח.

הרבה פעמים אני מסכימה עם מה שאת כותבת, אבל פה לא.

אף אחד לא אומר שהפותחת חייבת לקיים יחסים עם בעלה בלי רצון.

הנקודה העיקרית שהייתה חסרה היא תיאום ציפיות. מה, אם היא הייתה מתחתנת ובעלה פתאום אחרי חודש היה אומר למשל שהוא רוצה להשתתף באיזו תחרות ספורט אז הם לא יכולים להיות ביחד יותר מקצת פעמים כל חודש היא לא הייתה מתרעמת?

מה שחסר פה זה תקשורת. הם היו צריכים לדון על זה לפני החתונה, הרי היא ידעה כבר אז שהיא לא רוצה הריון ולא גלולות,לא?

הגיוני שהוא מתעצבן, ונכון שהיא לא חייבת, אבל זו הזדמנות לעבוד על תקשורת, תיאום ציפיות וויתורים הדדיים.

וכמו שאמרו פה, יש עוד אמצעי מניעה

את מזמינה מתחים.

יש פה זוג צעיר שהחל את חייו המשותפים.

לא יודעת איך לומר את זה בעדינות אבל- בשביל זה מתחתנים. הן הגבר והן האישה.

אם בכל כך הרבה דברים בחיים מנסים למצוא שביל זהב שיהיה ווין ווין סיטואיישין. את רק מעצימה את המתח בין בני הזוג. ולא באמת תורמת לפיתרון. אותו הפיתרון שהפותחת ביקשה.

טוב, אני לא עומדת להתווכח על זה. בשביל זה אולי דתיים מתחתנים, וחבל.

ברור שמתחתנים גם בשביל זה בין היתר.

ולגבי הפרשנות שלך, גם אין לי מה להתווכח.

אני כותבת עכשיו לפותחת - אתם זוג צעיר, *שניכם* מתרגלים כרגע את מצוות ואהבת לרעך כמוך.

את צריכה לראות אותו והוא צריך לראות אותך.

הנושא שהיה חשוב לי להדגיש בצורה נחרצת!-

זה שאסור שעצבים ומניפולציות ינהלו אותך.

זאת לא הדרך.

והתפקיד שלו כמו שלך זה לראות אותך ולא ללחוץ עליך עם כל הקושי המובן.

את צריכה להבין אותו, אבל לא פחות ממה שאת מבינה את עצמך.

לכבד אותו ולא פחות ממה שאת מכבדת את עצמך.

יש פה אנשים שרואים משהו לא לגיטימי בזה שתדאגי לעצמך, תתרחקי מהדעות ה"פופולאריות" האלה.

בעלך כרגע הוא בחור צעיר שלומד את חיי הנישואים, גם את.

חשוב שתראי אותו, אבל אם לא תראי את עצמך באמת לעולם לא תצליחי להתחשב בו.

דברי איתו על זה בצורה ברורה (ואפשר לדבר בצורה ברורה גם בלי מתחים. כל מי שאמר שאני מזמינה מתחים זה מי שמלכתחילה לא מסכים עם זה שמגיע לך לדאוג לעצמך גם כשזה לא ככ נעים לו).

שורה תחתונה, תתחשבו האחד בשניה.

וכשזה לא קורה, תלמדו לא להתנהל מתוך זה אלא למרות זה.

הוא בעייתי פה, והעצבים שלו לא צריכים להפעיל אותך.

מעורר מתחים? לא חושבת יותר ממה שהעצבים שלו מעוררים. הכל טוב.

לפעמים יש מתחים בין בני זוג, אבל הדברים צריכים להיות במקומם.

שורה תחתונה שניהם צריכים לגלות התחשבות. ולא תמיד נכון לבוא בגישה מתוקה ומתחנחנת, כל שכן לא כשהיא מתחילה להרגיש רעה (ויש לזה השלכות הרסניות על שניהם בסוף!).

היא צריכה לגלות אדישות מול העצבים שלו.

מבחינתך זה מעורר מתחים? בסדר.

מבחינתי זה פשוט מכניס את העצבים שלו לפרופורציה.

מעורר מתחים.

זה שהיא לא צריכה 'להסכים לתת לו' בגלל העצבים שלו,

לא אומר שהיא לא צריכה לשים לב איך בחירות אישיות שלה, שמשפיעות על הזוגיות של שניהם, משפיעות על ההרגשה של בעלה.

כתבתי כבר הכל בהודעה הראשונה.
 

המחלוקת היא שזה מעורר מתחים, מבחינתי כבר קיים מתח שהיא פשוט לא צריכה להתרגש ממנו. סה טו.

ההתחשבות בו צריכה להיות עומדת בעיניה בלי שום קשר לעצבים שלו.

הם זוג, וזה חלק מהזוגיות..

צריך למצוא פתרון שיתאים לשניהם.

אבל להגיד ״שיכבד״וזהו?

וכן, שיכבד, ושהיא תתחשב בגבולות היכולת שלה ולא מעבר וללא רגשות אשם.

אני הייתי חושבת על גבולות היכולת האלה בהסתכלות נקיה ורחבה יותר

המיינד הרבה פעמים מתעתע

כדאי לבחון אם ההחלטה על הגבולות לא מוטית ומאוזנת. 

כי להתעצבן קצת זה בסדר אם מדובר על בני זוג עם פזם.

לא יודע, תמוה לי.

פעם שמעתי מישהו שטען בקול שזוג צעיר אף פעם לא רב.

זה הסביר לי הרבה, כי בתור זוג שכבר לא צעיר, השלום בית אצלו בכלל לא היה משהו...

אז ממש לא מוכרחים לריב, עדיף שיצליחו לנהל שיח ביניהם ואם יש צורך להתייעץ עם גורמים רלוונטיים. אבל כשמכילים ומכילים, לא מתוך השלמה פנימית, אלא כי 'זוג צעיר, לא נעים לריב...', זה בהמשך מתפוצץ בפנים ואז הפגיעה הרבה יותר חמורה והרבה יותר קשה ליישב המורכבויות.

כשמישהו מועמד בנסיון, שמאוד מורכב לו ומאוד לא צפוי, הצפיה ממנו לשמור על שלווה היא מופרכת. 

אולי זה רק אני אבל נשמע לי תמוה. יש כנראה עוד משהו.

לצפות ממנו עכשיו להתנזר, זה ממש ממש לא סביר.

אני אומר לך, משהו לא 100 בקשר שבחור מתעצבן על בת הזוג שלו אחרי חודש נישואין.

אני חושב שאולי הפותחת ובעלה ניהלו סוג של קשר לפני החתונה. אחרת אין לזה הסבר

שאין לי עליו כמעט מידע.

אבל מציע לך להימנע מאבחנות מוגזמות. לא אמרתי שהוא לא יכול להמנע ברגע שבא לו, אני גם מניח שלעולם הוא לא יעבור על איסורי עריות או נידה. יותר מזה, אני מניח שלעולם הוא לא יכריח את אשתו בכוח גם כשמותר.

אבל כן, להגיע עם כל הצפיות לחיי הנישואין, לחוות (כנראה לראשונה) קרבה רגשית כזאת ומגע גופני ולעצור מקיום יחסים במשך חודש וחצי, זה צפיה לא סבירה.

(אגב, גם אצל זוג וותיק, זה נראה לי מאוד מורכב. אז כן, יש תקופות, לפעמים ארוכות שאי אפשר וזה לא תלוי בהחלטה שלהם. זה יכול להיות מסיבות הלכתיות או רפואיות או אחרות ואז צריך להתאמץ להתגבר ולהשתדל גם להיות כמה שיותר בסבלנות.

אבל שאחד מבני הזוג יחליט על דעת עצמו שלא בא לו, במשך זמן ארוך - זה מאוד לא סביר ובוודאי אם השני מראה שקשה לו, אפשר מאוד להבין אותו.)

אני מתכוון ריגשית, איך אפשר להתעצבן ריגשית על מישהי חדשה כל כך בחיים שלך?

טוב, לא יודע. כנראה זה רק אני.

מכל מיני סיבות רגשיות ואחרות, זה אולי סביר (וגם אז כדאי להתייעץ, עלולים להשאר משקעים), אבל אם היא החליטה על דעת עצמה - זה ממש לא סביר והיא יוצרת את המשקעים.

(ערכתי, לא רוצה להכנס למקום אישי)

או מהשערות? לגבי איך אמור להתנהג זוג שלא היה לו קשר מיני לפני החתונה?

אף פעם לא שמעת על כך שאצל הרבה זוגות בשנה הראשונה היא מאתגרת?

בוודאי שחודש זה מספיק זמן להתאכזב/להתעצבן על בן זוג, במיוחד אם לא הכרת אותו כל כך טוב קודם...

ולגבי הנושא השני, של קיום יחסי אישות, בעיני מה שכתבת תמוה, זוג צעיר שרק התחתן הרבה פעמים סופר בימים את התקופות שהם מותרים ואסורים, ברור שסתם ככה לחכות חודש וחצי זה קשה מאוד.

לא אומרת שזה מצדיק עצבים או אפילו מצדיק התנהגות כלשהי, אבל שזה קשה זה נראה לי ברור. להפך יהיה קצת מדאיג אם זה לא קשה בשלב הזה. 

שזה באמת יכול להיות מאוד לא נעים אבל להתעצבן אחרי חודש ראשון לנישואים זה מוגזם. זה בעיות תקשורת ואג'סטמנט של כל זוג.

צריך לדבר על הנושא של מניעה ולמצוא פתרון.

קורה שלא הולך, לא סביר להיות "ממש עצבני" אחרי חודש. זה לא נשמע טוב.

תשימו לב שכולכם אומרים את אותו הדבר.

בעיני תמיד תמוה שמישהי פותחת שרשור ולא מגיבה.

אני גם לא מבינה איך לא מפריע לה להמעיט בימים מותרים. לא בשבילו, בשביל עצמה.

החודש הראשון זה שיא הפרפרים לזוג ששמר נגיעה.. 

ועוד אחרי הפעם הראשונה הם שוב נאסרים לאיזה לא יודעת כמה זמן..

אז מה הספיקו בחודש שכבר יש לריב עליו?

מבחינה רגשית כל כך "עוורים מאהבה" שזה באמת נשמע מוזר לריב על דבר כזה בשלב הזה בכל אופן.

אולי הוא לא ממש מחובר לרגש שלו ויותר שכלי וקיבל עצבים רק מלחשוב כמה צעדים קדימה.. 

אגב, איך הוא כשאתם אסורים? גם עצבני/חסר סבלנות?

צריך לוודא שאין בעיה אחרת יו נואו וואט

אם היא באה בצורה של הדברות ומסבירה את הקושי או הפחד והוא רואה שהיא באמת בודקת פתרונות אז אין באמת סיבה להתעצבן.

אבל אם היא קובעת בעצמה והוא צריך להכנס למשבצת שלה ברור שזה מעצבן

יש התקן.

חודש וחצי אחרי החתונה זה זמן להרבה ביחד, תכירו, תלמדו את עצמכם.

להתחיל עם מחשבון ביוץ מוסיף הרבה מתח ותסכול.

לא חבל?

שמובן מאוד שהוא מתבאס מזה.

הוא רוצה אותך.

זה היה יותר תמוהה אם לא.

יכול להיות שהוא גם נעלב וזה מתפרש אצלו כחוסר רצון מצידך.

להתעצבן מזה זה כבר ילדותי ומוריד.

אם הוא היה מתקשר את זה אחרת, ובמקום לריב היה אומר לך כמה הוא רוצה אותך ומתגעגע אליך כשאסור, אני מניחה שהתגובה שלך היתה אחרת.

וולקאם לבעיות תקשורת בשנה הראשונה.

תנסי לדבר איתו על זה ברוגע.

אפילו תכתבי לו.

תגידי לו כמה חשוב לך למנוע

כמה את לא רוצה התערבות של גלולות (זה באמת איכסה, אבל יש דרכים אחרות)

כמה מוריד לך כשהוא רב איתך על זה.

ומה את כן מוכנה לעשות כדי לשפר את המצב. 

מה איתך?

לך לא מפריע שיש כל כך מעט ימים מותרים?

זו אכן בעיה רצינית.

וצריך לחשוב על איך לפתור אותה.

אפשר לבדוק כיוון של דיאפגרמה. 

לדעתי זה הכי טוב.. לחבר חפיסות ולא לקבל כל חודש זה גאוני תודה לה' על מי שהמציא את הגלולות!

אפשר להשתמש גם בנוברינג שזה אחלה פיתרון

עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ח' בניסן תשפ"ו 9:11

עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ז' בניסן תשפ"ו 23:22

1.לכל אדם בעולם יש drive שונה לתקשורת שיכול להשתנות גם מתקופה לתקופה ולפעמים מיום ליום. יש אנשים שככל שהם עמוסים, אין להם כח לדבר, ויש אנשים שדווקא הפוך, ככל שהם עמוסים הם רוצים לדבר ולפרוק וזה מעניק להם נחת וכן הלאה. אגב זה לאו דווקא אומר שהם לא נהנים מהתקשורת פשוט הם לאו דווקא ייזמו אותה (מסתבר שאלה שני חלקים שונים במוח: מוטיבציה והנאה).

עכשיו אפשר לגשת לסוגיה הזאת בשתי דרכים, אפשר להציף את העניין ולהגיע לכל־מיני פשרות וכו' כו' ויש כאלה שזה עובד להם. לעניות דעתי... אין בדיוק עניין "להכריח" מישהו לדבר איתך אם הוא לא כזה רוצה. עכשיו השאלה היא אם פשוט היא בן־אדם שפחות יוזם (או בתקופה שהמוח שלה לא משדר לה אותות ליזום, אם תרצה להגדיר זאת כך) ואז פשוט תתרגל לעובדה שאתה יוזם, או שאין לה ראש לדיבורים ואז לעניות דעתי הקטנה אין עניין "להכריח" מישהו שלא במוּד... כמו בכל־דבר. ופשוט לקבל את זה כמו שזה, זה לאו דווקא אישי. סתם לגבי עצמי, אני מסוג האנשים שממש לא אוהבים לדבר כל יום, אולי פעם בשבוע, אבל זה עדיין הרבה ביחס למישהי שהכרתי שאוהבת לדבר פעם בכמה שבועות, יש בזה משהו קצת מבאס אמנם, אבל תמיד ידעתי שהיא מאוד מחזיקה מהידידות שלנו פשוט זה הקצב החברתי שלה ואין לנו מה לעשות אלא להעריך אחד את השני.

ועוד משהו קטן, עם כל הכבוד לנו בסופו־של־דבר חיי היום־יום לא כאלה מעניינים... היום נסעתי לעבודה בדרך חזור קפצתי לסופר נשרף לי המוח מהתור חזרתי הכנתי חביתה עם פפריקה למדתי קצת הלכות והלכתי לישון. מחר... אותו דבר בדיוק. מחרתיים... אותו דבר רק בלי הסופר. יש אנשים שנהנים מעצם השיח ומעצם זה שמדברים יש כאלה שאוהבים לדבר על דברים מעניינים בלבד (אני שייך לקבוצה ב' ואם אין לי משהו מעניין לדבר עליו אני מסוגל לשתוק גם חודשים). זה לא משהו אישי אלא קשור למבנים מסוימים במוח (רמת גירוי והפרשות של כל־מיני הורמונים כתוצאה מאינטרקציה חברתית).

עריכה: וגם כמו שהזכירו כאן יש אנשים שתקשורת טלפונית / התכתבות זה פשוט לא בשבילם. ויש כאלה שמתים על זה. אין מה לעשות בעניין.

2. ראשית להיות מאובחן עם דיכאון זה לא נדיר מחד וגם לא בהכרח מלמד על העתיד מאידך, דיכאון מז'ורי זאת אפיזודה אקוטית שברוב המוחלט של המקרים תחומה בזמן, בשונה מהפרעות אישיות או מחלות כרוניות כמו סכיזופרניה / ביפולר / כו'. מה שאתה מתאר זה יותר בפן האישיותי + סף גירוי רגשי או משהו כזה, שזה שונה.

זאת הערה צדדית אבל עכשיו לגופו של עניין. המקרה שאתה מתאר הוא מאוד מאוד בעייתי כי א' עצם ה"עצימות" של הסיטואציה מספיקה כדי לערער את היציבות ולסחוט רגשות רעים. ב' לא די בכך אלא יש לה ציפייה מאוד עמוקה למשהו שאינך מסוגל לעשות (וגם רוב האנשים הרגילים אינם מסוגלים אליו).

עכשיו כמובן הפתרון האופטימלי שאליו מגיעים זוגות מאוד מוצלחים הוא שכל צד עושה את כל מה שהוא יכול כדי לשמור על יציבות. מצדה למשל זה יכול להיות טיפול מקצועי (פסיכולוגי או פסיכיאטרי), ללמוד לא לצפות ממך לעשות את מה שאינך יכול, ללמוד וויסות רגשי וכן הלאה וכן הלאה. ומצדך להיות מודע לקשיים שלה ומניין הם נובעים ומהי הדרך הסבירה (לא נמנעת מחד ולא "התאבדות המונית" מאידך) להתמודד איתם כשהם צפים. כמובן מצריך המון מודעות ונכונות אולי טיפול זוגי אבל עד שמגיעים לשם והמכשולים בדרך...

עכשיו תראה לדעתי אם אתה "תיכנע" לבלגן שלה גם אם זה ימצא חן בעיניה לטווח קצר זה הולך ליצור המון, המון, המון מרירות אצלך לטווח ארוך (יכול להיות גם ברמה של התניה פבלובית...) וחוץ מזה שזה ממוסס את יסודות הקשר אני מאמין שבסופו־של־דבר ככל שאתה תרגיש שמח ובטוח תוכל להקרין את זה וככל שתרגיש גרוע ככה גם האווירה הכללית תהיה גרועה יותר ויותר.

נו אז מה בכל־זאת אפשר לעשות? אני חושב שגם אם לא נפתור לה ברגע זה את כל הבעיות, לפחות כסעד זמני כדאי להציף את הנושא ולא למרוח אותו לנצח. להגיד מה אתה מסוגל לעשות ומה אתה לא מסוגל לעשות, אילו דרכים של תמיכה רגשית (ולא טיפול או פתרון בעיות! אינך אביר על סוס לבן) אתה כן יכול לתת ואילו סוחטות אותך, אילו דרכים חלופיות יכולות לעזור לה לפרוק קיטור (שזה כבר שייך יותר לפן טיפולי, אבל יש כל־מיני כישורים שאפשר ללמוד, מיינדפולנס / CBT / טיפול באומנות / סביבה תומכת רחבה יותר ולא רק אתה כו' כו' וכו'). ומהצד השני איך לגרום לה להרגיש חשובה אהובה מוערכת נתמכת וכן הלאה ולשמור על התחושה שהקשר אכן מספק לה את הביטחון וההגנה שבנות כל־כך אוהבות מבלי שאתה תאבד את השפיות. תוספת: ואולי גם במקביל להבין את המקום של ההתמודדות שלה ולבנות איזושהי דרך שבה אתה תומך בה באופן שמטיב לשניכם.

עכשיו איך מנהלים שיחה כזאת... יכול להיות שכדאי ייעוץ זוגי רק בשביל שהדיון יהיה בסביבה נייטרלית שמעודדת שיח פתוח, אני מתאר לעצמי שזה לא יהיה הכי נעים אם תתנפל עליה ותגיד לה "שמעי מתוקונת וואלק אין לי כח יותר ליללות האלה פעם הבאה שאת מרגישה רע אני אציע לך כוס מים ושבי ציירי ציור" (אלה לא המילים אבל התחושה שיכולה להגיע בצד השני אולי כן קצת נטישה או זלזול או וואטאבר צריך להתגבר איכשהו על השלב הראשוני הזה).

אמנם אתם חצי שנה ביחד אבל יש לכם כנראה עוד איזה 100 שנה אז כן צריך להתחיל לחשוב איך אתם מנעימים את הזמן הזה.

רציתי להציע גם שהיא תלך לטיפול רגשי

השאלה איך אומרים לה את זה בלי שהיא תיפגע.

המטרה בטיפול רגשי זה להעצים אותה.

לתת לה כלים לגדול.

בתור עזרה ראשונה -

האם יש לה תחביבים?

מה היא אוהבת לעשות?

אני חושבת שזה יעזור לה

לעשות יותר את מה שהיא אוהבת.

אני לא יודעת למה היא סטודנטית, אבל יש מקצועות דורשים ממש. במיוחד אם היא עובדת גם… גם ימים חופשיים, יש המון מה לעשות בהם בלא מעט מקצועות…

ויש אנשים שגם לא מתחברים לתקשורת בטלפון.

אלו שני דברים שיכול מאוד להיות שמשפיעים על חוסר התקשורת שלה איתך ועל העובדה שאתה זה שיוזם.

ובאמת גם יש פעמים שלא חושבים על זה אפילו מרוב עומס… גם אם לא עשו משהו חשוב אלא אפילו ראו סרט, לא תמיד יש את זה בראש.

ויש בנות יותר רגשיות. אני לא אומרת שזה לא יותר מהרגיל, וכמובן שלא אומרת כלום על הדיכאון, אבל תדע שזה תקין על גבול מסויים. כלומר גם אם תטפלו בזה, והמצב ישתפר, סיכוי גבוה שחלק מזה יישאר.

אני לא אומרת בשביל לייאש או משהו, אלא בשביל שתהיה מודע לזה.

וכן נשמע שכדאי לטפל בדיכאון שלה.

ובעיקר לדבר איתה ולשתף מה אתה מרגיש. לא להאשים ולא להתגונן. לתקשר ולדבר.

בהצלחה!

לוקח זמן בזוגיות רגילה עד שמוצאים דרך נכונה וטובה לתקשר, ואצלכם יש את המרחק ותקשורת טלפונית שזה מקשה פי כמה, וכל אחד זקוק לתקשורת אחרת, תמצאו ותדברו על הדרך ותדירות שמתאימה לשניכם, ממש טבעי שזה קשה.

בקשר ל2,

יכול להיות שיש נקודות מסוימת שהן טריגריות בשבילה ומפעילות אותה, וכשלוחצים על אותן נקודות רוב האנשים מגיבים בחוסר פרופורציה, ב"ילדותיות" בחוסר איזון,

כי הדבר השטותי שעליו אתה חושב שהיא עושה סרט,

הוא הקצה החשוף של קרחון הטראומה שלה.

מציעה כמה דברים,

דבר ראשון אל תקרא לה ילדותית או שטותית (בינך לבין עצמך) כי אתה עדיין לא מכיר אותה, וגם אם זה תסכול שנראה לך על שטות, כנראה זה יושב על משהו עמוק יותר. לרוב אם תתבונן תמצא חזרתיות במשבר סביב אותו נושא.

נסה להגיע בסקרנות, ולא בשיפוטיות, להבין מה עומד מאחורי זה.

אם אפשר, תנסה לתקשר איתה על זה כשהיא לא בקרייסס, אבל רק אם אתה בא בעיניים טובות, ולא בשיפוטיות שהיא ילדותית.

ותציע לה טיפול.

אף פעם אל תציע תוך כדי משבר, רק אחרי שאתם מלבנים את הדברים, וגם אז מתוך דאגה "אני רואה שקשה לך" ולא מתוך מקום ש"את בעייתית".

לא נשמע ממה שכתבת שזה דיכאון, יכול להיות שהיא מתמודדת עם קשיים אחרים (שאולי גם הובילו לדיכאון)

אנחנו נשואים כמה שנים, וכשאני מסתכלת על השנה הראשונה שלנו, שהייתי מאושרת ומאוהבת, אבל הייתי שמחה לשנות הרבה מהתנהלות שהיתה לי כלפי בעלי.

תחילת הנישואים עדיין יתכן והיא מחפשת ביטחון שאתה אוהב אותה ולכן מחכה לחיזוק שלך-יוזמה שלך לשיחות. תנסה לומר לה בצורה עניינית אוהבת שאתה ממש רוצה להרגיש שהיא מתגעגעת ואן תוכל לפעמים להפתיע עם טלפון או הודעה זה יחזק אותך.

לגבי ילדותיות- זה סובייקטיבי,אבל גן כאן אולי עדיין לא נוצר קשר זוגי שהוא חדש אז נח לה לקבל את האופציה שלך דרך זה. נשמע שההתנהלות שלה לא ילדותית-היא לומדת, מתפרנסת, מעודדת אותך ללכת בדרך שלך. אז זה המקום הקטן שלה לדרוש תשומת לב שחסרה כשאתה רחוק. אולי אם מלכתחילה תנסה לפרגן על מה שעושה היא לא תצטרך להתבכיין ואתה לא תצליח להוביל שיחה למקום גבוה יותר? שוב, זה מזוית של מה שעברתי. ואני מחשבת מחוץ לבית לבוגרת מאוד, אבל יש מקום מול בעלי שאהבתי מאוד להתרפק, וזו הדרך אולי להתרפק עליך מרחוק.

חצי שנה זה כלום, ואם אתם לא יחד יום יום אז בכלל. אבל זה לא מוקדם מידי ללמוד ולנסות לשפר את הראיה מהתקשורת.

מזל טוב והרבה הצלחה! 

שנית - מזל טוב גדול לחתונה. לשירות צבאי קרבי יש מחירים משמעותיים. מחירים אישיים ומחירים זוגיים ומשפחתיים. אני ממש לא אומא זאת כדי להחליש אותך, אבל צריך להיות מודעים לזה.

חלק מהותי מיצירת היחד הזוגי ותחזוקו - זה הנוכחות הרצופה ביחד. כמובן אנשים גם לומדים/עובדים/מתפללים/הולכים לאירועים וכד', אבל הסדר הרגיל הוא שלפחות נפגשים כל ערב, אוכלים ביחד, ישנים אחד ליד השני, כל שבת נמצאים ביחד וכו'. זה נכון כל החיים, זה נכון גם אצל זוגות וותיקים, בלי תחזוקה היחד הזוגי מתייבש. אבל, זה נכון שבעתיים אצל זוג צעיר, שעוד צריך לייצר את היחד הזה. לא סתם במלחמת רשות התורה פטרה חתן בשנתו הראשונה - השנה הזאת, הנוכחות היום-יומית בה חשובה מאוד.

אנחנו לא במלחמת רשות, אנחנו במלחמת מצווה, באמת אין אפשרות לפטור את החתנים, גם ככה יש חוסר מטורף בקרביים. אני לא מעודד אותך להפסיק, להפך, לך בכחך זה והושעת את ישראל. אבל צריך מודעות למצב ולמורכבות שבו.

אחרי כל ההקדמה הזאת, לגופם של דבריך:

ההגדרה 'ילדותיות' לא מקדמת אתכם לשום מקום. יש לה התנהלות שאתה לא רגיל אליה ואולי באמת מלמדת על קושי, אבל היא אדם בוגר וכדאי להתאמץ ללמוד את העולם שלה. הרבה פעמים נשים מתתנהלות בצורה קצת ילדותית ליד או באוזני הבעל, כי הם מנסות להרגיש שיש להן על מי לסמוך, מישהו חזק להשען עליו. מעבר לזה - יתכן שזה הדרך שלה למלא את החוסר בנוכחות שלך.

גם לגבי הטלפונים, סביר שדווקא המרחק, מעצים את הצורך שלה, כנראה שאפילו באופן לא מודע, שאתה תחזר אחריה. מעבר לזה, מסתבר שאתה הרבה לא זמין. סביר שהיא מתגוננת מהאכזבה שבנסיון ליצור קשר שוב ושוב ומשאירה את הצפיה לזה שאתה תתקשר.

בהצלחה רבה

אתה זמין בטלפון כל היום? כי אם לא אין שום טעם שהיא תתקשר אליך כשהיא יכולה ותנסה להשיג אותך, ועדיף שאתה תתקשר אליה שאתה יכול. בעלי גם עכשיו בצבא ואני לא מתקשרת אליו בכלל, אני יודעת שאין טעם כי הוא כנראה לא יענה וכשהוא יוכל הוא יתקשר.

לגבי 2, אני גם חושבת שטיפול יעזור, אבל לא בהכרח כי משהו לא תקין אצלה, אלא כי נשמע שהיא בתקופה מאוד מאוד מציפה בחיים. היא עובדת ולומדת במקביל, שזה קשוח מאוד, והיא גם התחתנה לא מזמן והיא כלה טרייה עם כל ההצפה שבזה, ובעלה לא בבית רוב הזמן שזה קשוח בטירוף. האמת שביחס לכל זה התגובה שלה נשמעת לי ממש נורמלית, והיא פשוט צריכה ללמוד איך לאזן את עצמה ולהתרגל למצב הזה, שהוא קשה מאוד

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

תהילים פרק לב

א לְדָוִ֗ד מַ֫שְׂכִּ֥יל    אַשְׁרֵ֥י נְֽשׂוּי־פֶּ֗שַׁע כְּס֣וּי חֲטָאָֽה׃
ב אַ֥שְֽׁרֵי אָדָ֗ם לֹ֤א יַחְשֹׁ֬ב יְהוָ֣ה ל֣וֹ עָוֺ֑ן    וְאֵ֖ין בְּרוּח֣וֹ רְמִיָּֽה׃
ג כִּֽי־הֶ֭חֱרַשְׁתִּי בָּל֣וּ עֲצָמָ֑י    בְּ֝שַֽׁאֲגָתִ֗י כָּל־הַיּֽוֹם׃
ד כִּ֤י ׀ יוֹמָ֣ם וָלַיְלָה֮    תִּכְבַּ֥ד עָלַ֗י יָ֫דֶ֥ךָ
נֶהְפַּ֥ךְ לְשַׁדִּ֑י    בְּחַרְבֹ֖נֵי קַ֣יִץ סֶֽלָה׃
ה חַטָּאתִ֨י אוֹדִ֪יעֲךָ֡    וַֽעֲ֘וֺנִ֤י לֹֽא־כִסִּ֗יתִי
אָמַ֗רְתִּי    אוֹדֶ֤ה עֲלֵ֣י פְ֭שָׁעַי לַֽיהוָ֑ה
וְאַתָּ֨ה נָ֘שָׂ֤אתָ עֲוֺ֖ן חַטָּאתִ֣י    סֶֽלָה׃
ו עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל כָּל־חָסִ֨יד ׀ אֵלֶיךָ֮    לְעֵ֪ת מְ֫צֹ֥א
רַ֗ק לְ֭שֵׁטֶף מַ֣יִם רַבִּ֑ים    אֵ֝לָ֗יו לֹ֣א יַגִּֽיעוּ׃
ז אַתָּ֤ה ׀ סֵ֥תֶר לִי֮    מִצַּ֪ר תִּ֫צְּרֵ֥נִי
רָנֵּ֥י פַלֵּ֑ט    תְּס֖וֹבְבֵ֣נִי סֶֽלָה׃
ח אַשְׂכִּֽילְךָ֨ ׀ וְֽאוֹרְךָ֗ בְּדֶֽרֶךְ־ז֥וּ תֵלֵ֑ךְ    אִֽיעֲצָ֖ה עָלֶ֣יךָ עֵינִֽי׃
ט אַל־תִּֽהְי֤וּ ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֮    אֵ֤ין הָ֫בִ֥ין
בְּמֶֽתֶג־וָרֶ֣סֶן עֶדְי֣וֹ לִבְל֑וֹם    בַּ֝֗ל קְרֹ֣ב אֵלֶֽיךָ׃
י רַבִּ֥ים מַכְאוֹבִ֗ים לָרָ֫שָׁ֥ע    וְהַבּוֹטֵ֥חַ בַּֽיהוָ֑ה חֶ֝֗סֶד יְסֽוֹבְבֶֽנּוּ׃
יא שִׂמְח֬וּ בַֽיהוָ֣ה וְ֭גִילוּ צַדִּיקִ֑ים    וְ֝הַרְנִ֗ינוּ כָּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב׃

יש המון הסחות שמונעות מאיתנו לשים לב לכל הטוב העצום שעוטף אותנו, ובעיקר מאמץ מטורף של איראן ושלוחות הרשע לזרוע בכולנו פחד, תבהלה, דכדוך, יאוש.

אבל אנחנו ה-ר-ב-ה יותר חזקים וחכמים מהם! ולא ניתן להם!

וממש מזמור לתודה!

זה פלא אלוקי מה שקורה כאן.

אני יודעת שכולנו בתוך תוככי הקושי והאתגר וה"קוצר רוח ועבודה קשה"

אבל ממש כך היא גאולתן של ישראל

בתחילה קמעא קמעא וכל מה שהיא הולכת - היא רבה והולכת (ירושלמי, ברכות)

ובניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל

יש לנו כוח על

כל אחת ואיפה שהיא

כל אחד ואיפה שהוא

ונתחיל ממש בנו פנימה.

כי אם יש לי את עצמי -

אז יש לי את עצמי.

ויש לאחרים את עצמי.

וכל אחד ואחת מאיתנו הוא אור אינסוף

רק להביט רגע פנימה ולזכור זאת, להתחזק מכך, להאיר בתוכנו מכוח כך.

"כי יש שכר לפעולתך"

יש שכר לכל פעולה ופעולה שלנו

תחזיקו מעמד

אתם הגאולה עצמה!

וב"ה נזכה לראות בחוש ממש את הישועה השלמה שלנו במהרה, בשלמות, במתיקות ובטוב גלוי!!! ❤️

כַּמָה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ!

אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִהקונספציה וְלֹא עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְלֹא עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְלֹא הָרַג אֶת־אייתוללותיהם, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ הָרַג אֶת־אייתוללותיהם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְתוך לימוד אמונה וְלֹא שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שָׁנָה וְלֹא סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ  סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, וְלא נָתַן לָנוּ אֶת הביטחון והתורה. דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הביטחון והַתּוֹרָה וְלֹא שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָּנוּ אחדות העם דַּיֵּנוּ.

עַל אַחַת, כַּמָה וְכַמָה, טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ: שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמהקונספציה, וְעָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְעָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְהָרַג אֶת־אייתוללותיהם, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הגנתו האלוקית, וְקָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, וְהֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, וְשִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם, וְסִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה, וְסיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' גם במלחמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה שלמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַביטחון והתּוֹרָה, וְשמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָּנוּ אֶת־אחדות העם.

המצב מתיש, אבל להחזיק ראש מעל המים. אנחנו מכים באוייב מכות נוראיות. אנחנו ב'נהפוך הוא' על מלא.

אויבי היהודים ביקשו להשמיד להרוג ולאבד (ואם למדנו משהו משמחת תורה, אז כשאויב אומר שהוא מתכוון להשמיד אותנו - כדאי להתייחס לזה ברצינות) וכיום אנו מכים בהם מכה אחר מכה, הרג וחרב ואובדן.

לא להיות קצרי רוח, לא להחזיק עיניים על הסטופר, להתמקד בהצלחות הלאומיות ובהצלחות האישיות של כל אחד ואחד.

@נחשון מהרחברון 

פחות זמין כאן

נותן לך מספר בפרטי

קודם כל עם כל הקושי אפשר להתחיל בלגור אצל ההורים

ולאט לאט להתארגן

אבל זה ממש לא פשוט

בשורות טובות

יכולה להתחבר לחלק מהדברים,
לא להכל, אבל לחלקים גדולים.
לפני שאני כותבת, ויש לי המון מה לומר..
את נותנת צ'אנס לשינוי ותיקון,
או שאת לא מוכנה לשמוע על הכיוון הזה בשום פנים ואופן,
ורק מחפשת כלים\כח איך ללכת?

כל עוד אין אלימות, מציעה לעשות את הצעדים הבאים בשום שכל..

מתוך חשיבה אמיתית מה נכון לעשות ואיך..

במיוחד כשיש ילדים ברקע, מה שהופך את הפרידה אם תהיה למורכבות יותר..

גירושין זה לא דבר פשוט. כמו ששמת לב,, זה כמו לחתוך את החיים לחצי, חצי בית,, חצי נוכחות עם הילדים ועוד..

ולכן אני ממליצה לחשוב על הצעדים הבאים ברוגע ובמתינות..

אשמח לייעץ לך באופן פרטי

אבל יכולה להיות לך עבודה רגשית שלמה. בסופה אולי יהיה לך קל להתגרש ואולי תסכימי לקבל אותו כמות שהוא בלי לנסות לשנות אותו כדי שיתאים יותר למה שאת חולמת עכשיו (או העזת להתחיל לחלום) בחיים שלך.

קודם כל מה שאמרת על עצמך על ריצוי ופחד.  לפני שאת רצה לשנות את העולם תנסי קודם כל להיות יותר את בתוך המקום הקיים (ובעבודה). לא לריב איתו ולא "לא יכולה לשמוע". פשוט להיות יותר את.

ספויילר: כשאת תהיי יותר מדוייקת לעצמך כל הסביבה תהיה יותר מדוייקת לך. סביר להניח שהוא יהיה הראשון.

חשוב מאד לנסות נשום רגע, "למפות" את הבעיות ולהבין איפה את נמצאת בנישואים האלה ואיפה האופציה לפירוק החבילה כרגע מול זה.

דבר ראשון, אנשים פשוט לא מאמינים שיד סיפורים כאלה. אז כן, זה קיים, וזה כואב נורא.

אז המון בהצלחה!!

דבר שני, הכתיבה שלך משדרת בהלה ולחץ. אז הייתי ממליץ לך לשבת במתינות, לשקלל את הנתונים, לבודד את הטוב והרע ולהבין בדיוק איפה הבעיה ואיך צריך להסתכל עליה.

לא משנה מה תהיה המסקנה שלך, כשתבואי בעיניים פקוחות ובידיעה ברורה, הכל יהיה לך קל יותר וגם לא יגיע מצב של חרטה וכדו (כי טעות אחת את כבר עשית כנראה..).

דבר שלישי ומאיד חשוב, סבתי ע"ה הייתה אומרת: "כמו שהצעת את המיטה  ככה תשני בלילה". במקרה של שיחת יחסינו לאן, והחלטה מכל סוג, אנא ונא - תתעשו הכל בכבוד ובהבנה הדדית. זה משנה את כל העתיד שלכם ומותיר לך הזדמנות לדף חדש ומהמם בחיים שלך!

ושוב, בהצלחה

מה עם ההורים שלך?

בני משפחה אחרים?

כדאי מאד לקבל ליווי והכוונה ברמה הרגשית וברמה המעשית❤️

מזדהה עם התוכן שכתבת שמכווץ את הלב. עברתי את כל הדברים שאת מתארת. 

כשמגיעים לנקודת האל חזור, לא ניתן להמשיך לחיות בזוגיות הזו, כי זה רק מעמיק את הקושי, הלחץ, העצבים וכאב הלב. 

אני אגלה לך פה סוד: 

רוב הזוגות שלא רוצים להתגרש נשארים רק בגלל החשש של הפן הכלכלי, החוסר ידיעה של מה יהיה ואיך אסתדר לבד גוברים על הצער בתוך זוגיות כזאת. אבל כשמגיעים לנקודת האל חזור, לא מעניין כלום - כי אינדבדואל בתוך זוגיות בלתי אפשרית יעדיף לחיות ברחוב - מאשר לחיות בכלוב = כלא.

אם תרצי אוזן קשבת, עצה טובה וחיבוק חזק - אני פה.

עכשיו הכל נראה מפחיד, שחור, ללא תקווה וללא מוצא רק יאוש. אבל (וזה אבל גדול) את תעברי את התקופה המגעילה הזו, כמו גדולה ורק תצמחי מזה. עכשיו קשה לך לראות את זה, אבל תסמכי על מי שהיה שם. 

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

האסכולה הקירנאית – ויקיפדיה

מה זה אומר כשאנשים סובלים?"

"אתה מרגיש בסדר, לין?"

"אני בסדר גמור," צחקתי.

"שתית דארו הלילה, כמו השיכור הזה ג'וזף?"

"לא, אני באמת בסדר. בחייך, אתה תמיד מגדיר כל דבר בשבילי. דיברנו הלילה על סבל, ואני רוצה לדעת מה דעתך על העניין הזה."

"זה קל. סבל זה להיות רעב, לא? רעב, בשביל כל דבר, פירושו סבל. בשביל כל דבר, לא להיות רעב זה לא לסבול. אבל כולם יודעים את זה."

אה בעצם חכה יש גם שם ציטוט אחר

"אושר זאת המצאה כדי לגרום לנו לקנות דברים"

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

בai אתה יכול ליצור כל מה שתרצה