המחזור שלך סדיר בדרך כלל?

אם כן את יכולה לקיים יחסים בכמה ימים הסמוכים לקבלת הווסת, והסיכויים להריון בשלב הזה נמוכים מאוד, מניחה שזה יעיל בערך כמו המכשיר שאת מתארת.

בנוסף, האם לקחת בחשבון שהימים הפוריים הם בדרך כלל הימים בהם יש יותר חשק?

לגבי בעלך, למען האמת, סוגיות של מניעה ויחסים, הן סוגיות זוגיות,ראוי לקבל בהן את ההחלטות ביחד, ואז ממילא יש פחות רגשות שליליים.

אני לא מצדיקה את זה שהוא רב איתך או עושה דרמות, אבל אם החלטת באופן חד צדדי על דרך המניעה, אפשר לגמרי להבין את התסכול שלו...

אם את בכלל בכלל לא רוצה מניעה הורמונלית, אפשר התקן.  

כן, גם לפני לידה ראשונה אפשר להכניס התקן.  

התקן למניעת הריון מתאים גם לצעירות שטרם היו בהריון.  

זה לדעתי פתרון מצויין, לא הורמונלי, תוכלי להפסיק בכל זמן שתרצי, ומאפשר קיום חיים אינטימיים בלי הגבלות ובכל הספונטניות.   

הן אישית, הן זוגית והן תורנית-הלכתית. להמשיך ככה, זה להרוס את הנישואין שלכם, עוד לפני שהם בקושי התחילו.

קיבלתם הדרכה לחתונה?

אתם חייבים לנהל על זה שיח ביניכם ושיח עם גורמים מנוסים ומוסמכים שאתם יכולים להתייעץ איתם.

עם מי התייעצת?

לגבי זה שכתבת שהוא עושה דרמות -

לא ברור אם דיברתם על זה לפני או לא, נראה שהנחתת עליו את ההחלטה וזהו.

אם באמת לא דיברתם על זה לפני, אז הדרמה היא מצידך - להימנע מיחסים אחרי החתונה זה לא דבר שהוא היה אמור לצפות לו...

כדאי לעצור את המעגל ולשבת לדבר להבין אחד את השני ולחשוב מה הלאה,  יחד. לא כהנחתה שלך אלא כהחלטה זוגית

זה הגוף שלך ואת זאת שתצטרך להתמודד איתו.

אל תפחדי לחשוב מחשבות לא פופולאריות.

אל תעשי דברים בשביל בעלך כי לא נעים,

תתחשבי בשניכם.

על עוד לא תוכלי לדאוג לעצמך בשלווה, לא תוכלי להתחשב גם בצרכים שלו.

תבררי על אמצעי מניעה יעילים, ובינתיים תקיימו יחסים בימים הבטוחים.

בעלך יאלץ לכבד את זה בסבלנות.

ואת תעשי הכל כדי להתחשב בשניכם.

את לא רעה.

הוא הסתדר עד עכשיו, ואת לא שפחה שלו.

תתקרבו כמה שאפשר ובימים שאפשר על פי הביוץ.

ובינתיים תדאגי לאמצעי מניעה יעיל עבורך.

וברור שהתנהגות לא מתחשבת מורידה.

מכבדה יותר מגופו, בבקשה.

אני כותבת את זה בצורה ברורה כי הדברים צריכים להיות ברורים.

תדעי את הזכויות שלך.

את לא צריכה להרגיש רעה ולא צריכה להרגיש לא נעים.

אתם צריכים להיות במקום שרואה את השני בלי ריצוי ובלי מניפולציות.

לכבד אותה והיא צריכה לכבד אותו.

במצבים מסוימים להיות יחד רק בימים הבטוחים יחד עם שמירת הלכות נידה יכול לגרום למעט מאוד ימים שבהם הם יוכלו לקיים יחסים.

כנראה שזה מאד נוגד את הציפיות (ההגיוניות) שהיו לבעל.

אני לא חושב שהפתרון שיקיימו יחסים נגד רצונה, אבל בעיניי היא צריכה להבין שהיא הלכה כאן על כיוון לא פשוט עבורו, לקבל את זה. הוא גם צריך להבין ולכבד את  הצד שלה, ומשם למצוא דרך הכי טובה עבור שניהם.

בעיניי מה שכתבת רק יכול לגרום למרירות כלפיו במקום לקירוב

אין.

בקיצור, זה הגוף שלה וההשלכות הם בעיקר עליה. פיזית ונפשית.

אז נכון שצריכה להיות התחשבות שלה במצבו, לא פחות (אם לא יותר) התחשבות שלו במצבה.

במקרה הזה נראה שמישהו שכח ללמד אותו מה זה מכבדה יותר מגופו.

נכון, זה לא פשוט.

כשהוא ידאג לה היא כנראה תמצא את הדרך הכי פשוטה להתחשב בו.

כשאת אומרת משפטים כמו "שיתעצבן עד מחר" - את מזמינה מתחים זוגיים ואי ראיית המקום הרגשי של בן הזוג, ממש לא דרך מועילה לבנות זוגיות.

מבחינתי אני שמה את הדברים במקומם בצורה נחרצת.

לעצבים שלו אין שום מקום. שיתעצבן עד מחר.

זה לחץ ומניפולציה שהוא מפעיל עליה כי קשה לו, כשבסוף מי שתצטרך להתמודד זאת היא.

אז אני לגמרי אומרת שהיא צריכה להתחשב בו.

אבל להרגיש רעה?!? ולא נעים?!

לא.

בלי רגשות אשם בבקשה.

ובלי להלחץ מהעצבים שלו.
 

וכן שיתמודד.

דתיים חושבים שברגע שהם מתחתנים אישה היא רכוש שלהם.

היא לא.

וגם אם היא לא תכננה איתו את זה מראש זכותה המלאה להבין שהיא רוצה לחשב מסלול והוא צריך לגלות תמיכה מלאה ולדבר על הצרכים שלו מתוך כבוד בלי להפעיל עליה לחץ!

זה סוג של אונס.

כן, סוג של אונס ואני לגמרי לא מכילה את זה.
 

שורה תחתונה - שיתעצבן עד מחר.

זאת לא הדרך להתמודד.

זה מובן אבל לא צריך להפעיל אותה.

שיתחבר לנפש האלוקית שלו ולא יפעל אוטומיטית מהנפש הבהמית.

ויש מקום לנפש הבהמית כל עוד היא לא על חשבון מי שהוא צריך לכבדה (את הגוף והנפש שלה) יותר מגופו (הצרכים הפיזיים שלו אפילו).

לא אני אמרתי.

בעל שמצפה לחיים נורמליים של זוג נשוי, ממש לא חושב שהאישה היא רכושו.

ההקצנה שלך רק מלחיצה ולא מועילה לשום דבר. אף אחד מהמגיבים כאן לא המליץ על אונס, כך שאת יכולה לקחת נשימה. כן יש מחוייבות הדדית, היא מחוייבת לו, כמו שהוא מחוייב לה.

שאתה זה שצריך לקחת נשימה.

לא קראתי מה מגיבים אחרים כתבו כי זה לא רלוונטי.
 

אתה מוזמן לכתוב את תובנותיך ואת חכמתך, וגם לחשוב שאני מגזימה ומקצינה,

קראתי את הנימוקים שלך וסורי לא השתכנעתי.

אני עומדת מאחורי כל מילה.

אתם דתיים רק איפה שנח לכם.

מכבדה יותר מגופו לא אני אמרתי.

להתעצבן?! ולתת לה את ההרגשה שהיא רעה ולהכניס אותה לחוסר נעימות כי פחות מתאים לה עכשיו להיכנס להריון, והוא צריך להתאפק קצת (לא פחות ממנה אגב)...

זה הפעלת לחץ ומנפילוציה ועל גבול האונס. היא חפץ שלו?

לא מתאים לה עכשיו והיא מחפשת פתרונות!

וגם אם אני יכולה להבין את המצוקה שלו אני לחלוטין לא מכבדת את זה(!).

וכן, זה שהיא מותרת לו זה לא אומר שהיא חייבת להיות איתו כשהיא לא רוצה מאיזושהי סיבה שהיא וכל שכן כשהנימוק שלה הגיוני לחלוטין.

אז עם כל הכבוד, תלמדו הלכות באמת ולא רק מה שנח לכם ללמוד.

והמחוייבות שלה שונה משלו אז נא להפסיק להמציא.

הוא צריך להתייחס לזה כנתון, שניהם סובלים ממנו עכשיו, לא רק הוא צריך להתאפק, גם היא.

שיגלה התחשבות ויפסיק ללחוץ.

מדאיג שיש פה כאלה שחושבים שזה לגיטימי בכלל.

לא יודע על סמך מה החלטת ש'אנחנו דתיים רק איפה שנח לנו'. בשום מקום התורה וההלכה לא אמרו את ההדרכות שאת מלבישה על חצאי ציטוטים שמתאימים לאידיאולוגיות שלך.

חיובי עונה לפי ההלכה (ולפי דרך ארץ פשוטה) הם על שני בני הזוג. אז נכון שחז"ל הזהירו שבפועל לא יהיה אונס - אבל המשמעות של זה היא שהבעל צריך לפייס. אם האשה לא רוצה בכלל, היא מ'היוצאות בלי כתובה'.

את כל זה כתבתי בתשובה לדברים שלך. כשהגבתי לה למעלה נזהרתי מאוד ובכלל לא נכנסתי לנושא ההלכתי, שכנראה הוא דברים לא נשמעים אצלה.

אם את מתעקשת (שוב, לא הייתי נכנס לזה אצל מי שלא שאל) - אז לפי ההלכה, חלק מהמחויבות של הנישואין, זה לקיים מצוות פו"ר, שאמנם מוטלת על הבעל אבל במציאות שלא נושאים כמה נשים - אין לו אפשרות אחרת. ממילא אסור למנוע לפני שיש ילד (רק כשיש סיבה רפואית, אפשר להקל. לכן מתירים כשאשה צריכה מנוחה, אפילו שעדיין אין בן ובת).

כאן הגבתי לפותחת:

זאת סוגיא מאוד מורכבת - נשואים טריים

ההודעה אליה הגבת היא תגובה למי שניסת לטעון טענות מופרכות על מחוייבות. לה הגבתי שהמחוייבות היא דו צדדית.

ולא, זה לא נורמלי אצל זוג צעיר שחודש וחצי לא יהיו יחסים ולא ציפיה סבירה מאף אחד. גם לא נורמלי אצל זו"צ, (בוודאי זוג שכנראה שומר הלכות טהרה), התוכנית שלה שרק בימים שבוודאות רחוקים מהביוץ יהיו יחסים.

כרגע אתה רק סתם מישהו העונה לכינוי "היסטורי" שטוען בעלמא שהטענות של סוסה אדומה מופרכות.

פחות רציני היסטורי וגם מרגיש קצת טעון.

לגברים יש מחוייבויות מדאורייתא שנשים לא נצטוו לגביהם, מעבר לזה הם חותמים על כתובה, אישה לא חותמת, ההגדרה של הכבוד של הגבר לאישתו היא "מכבדה יותר מגופו", ולאישה "מכבדת את בעלה ביותר מידי" (צריך להבין).

כתבתי דברים שידועים לכל "דתי" ממוצע אולי לא רק.
 

אז אתה מוזמן להוכיח שהמחוייבות שווה, או שיש איזה מקור רציני שסותר את מה שכתבתי.

ולהגיד שהיא מורדת זה לא רציני וכל שכן שלא רציני לעניין, כי ברור שזה לא המקרה כאן.

מורדת זו הגדרה ברורה שלא שייכת למקרה בשום צורה.

חוץ מלגרום לנשים לרגשות אשם לא ראיתי עניין רציני בטענות שלך.

לגבי היתר ביחס למצוות פרו ורבו, לא נכנסת לזה, זה שלה/שלהם.
 

מעבר לזה לא מתכוונת להתווכח איתך, ובאופן כללי משתדלת להימנע מלהיכנס איתך לדיונים למען הסדר הטוב.

נ.ב.

מקור למה שאני אמרתי:

”וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז” (משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק ט"ו, הלכה י"ט).

הלכה יז

וחובה על כל איש לקנאות לאשתו. אמרו חכמים: אין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח טהרה. ולא יקנא לה ביותר מדאי, ולא יאנוס אותה ויבעול בעל כרחה, אלא לדעתה ומתוך שיחה ושמחה.

אז מה למדנו מכאן?

צריך לכבד את אשתו יותר מגופו - כלומר - יש לו צורך גופני, אבל אישתו עומדת כנגדו, מה הדין?

ולא יטיל עליה אימה, ויהיה דיבורה עמה בנחת ולא יהיה עצב(ני) ולא רוגז. אין צורך להוסיף.

ולא יאנוס אותה ויבעול בעל כרחה, אלא לדעתה ומתוך שיחה ושמחה - בבקשה.

אז אפשר להבין אותו ואת המצוקה שלו, ועם זאת, לא לקבל את ההתנהלות הזאת ולא להתנהל מתוך זה.

להתחשב תמיד צריך.

ואפשר להבין גם אותה. אבל זה פשיטא.

א' ואת פרק י"ד הלכה ח' ואילך...

עוד יותר מדהים שבפרק ט"ו עצמו, פספספת לא רק את הלכה א',אלא גם בין הלכה י"ז להלכה י"ט, פספסת את הלכה י"ח:

"ולא תמנע מבעלה כדי לצערו, אלא נשמעת לו בכל עת שירצה!" צריך משהו יותר מפורש מזה?!

אדם בהחלט צריך לכבד את אשתו, כמו שהרמב"ם מפרט (וזה ממש לא קשור למה שאת תולה בזה). אבל כל זה אחרי שהם יכולים להמנע בהסכמה הדדית, אם יש לו בן ובת (וכשאין לו - לא יכולים!).

נכון שחכמים הזהירו שלא יהיה באונס - כמו שמוסבר גם בהלכה שציטטת בעצמך: "אלא לדעתה ומתוך שיחה ושמחה" - כלומר אדם צריך לא לבוא בצורה אגרסיבית, אלא בדרך נעימה ומשמחת.

גם הכתובה כולה מחויבויות הדדיות, הבעל נותן את הכתובה וחותם עליה, כמו שבכללות טקס החתונה (ובחיים בכלל) הבעל הוא הפעיל והאישה היא הסבילה, אבל כשהיא מקבלת את הכתובה (ובעצם, בזה שהיא רוצה ומסכימה להתחתן איתו), היא מסכימה להתחיבויות.

זה נכון להתחיבויות הממוניות (מעשה ידיה לו ושאר הדברים) ונכון ל"למעייל עליכי כדרך כל ארעא" - הבעל מתחייב לבוא עליה כדרך כל הארץ והיא מסכימה לזה. אז אם הבעל מתיש אותה בדרישות מעבר לעונה המקובלת - זה לא כדרך כל הארץ. אבל אם הוא מצפה למקובל - לזה האשה התחייבה בזה שקיבלה את הכתובה (ולמען האמת בעצם זה שהסכימה להתחתן).

לתלות בדברי חז"ל או בדברי הרמב"ם שלגיטימי שאשה תסרב כליל במשך שבועות ארוכים, זה סילוף ועיקום וזה הרס הבית שלהם.

יש פה מניעה כדי לצערו?

לא.

"ונשמעת לו בכל עת שירצה" כל עוד זה לא באונס. כלומר, כשהיא רוצה.

ושלא תימנע ממנו כדי שיתאווה אליה יותר וכדי להעניש אותו. כלומר, הכוונה מאוד קריטית בעניין.

לא דילגתי על שום דבר. כתבתי את מה שרלוונטי.
 

בבקשה היסטורי, אני לא יודעת מי לימד אותך, אבל דרוש לימוד רציני ולא מוטה.

אתה לא פעם ראשונה מתייחס לאישות כאל חובה שמנותקת מרצון ויכולת של האישה.

אישות עושים מתוך אהבה ומתוך כבוד אמיתי של שני הצדדים.

אני אכתוב לך שוב, אישה היא לא חפץ ולא בובה.

היא בעלת אישיות ורצון.

מבינה שזה פחות נח לך, אבל האמת לא נמצאת אצלך בנושא הזה.

דרוש עבודת המידות ולימוד תורה לשמה.

ומדאיג מאוד שאדם כמוך אם אני זוכרת נכון, מלמד ומדריך חתנים.

לא זוכרת, אולי אני טועה וזה לא אתה.

קצת איפוק לא יזיק.

תלמד תורה אמיתית, כזאת שתעדן אותך קצת.

הצורך בלפרוק יצרים לא עולה על החובה לכבד את אישתך.

אין פה שום רצון לצער, יש פה רצון מובן ולגיטימי של אישה לדאוג לעצמה ולגוף שלה, כדאי שתשמור את החכמה שלך לעצמך ושתברר אותה לפני שאתה מסלף את היהדות ומחלל את ה'.

עלק "אני לא יודעת מי לימד אותך אבל דרוש לימוד רציני ולא מוטה "

כשאת מדברת עם אדם שלמד שנים בצורה רצינית והוסמך.. מה שאומרים חוסר מודעות עצמית קווים לדמותה מה שכתבת בעצמך מוטה ולא למדת לימוד רציני

ואם באים ללמוד הלכה זה צריך להיות רציני ולא פה ושם מילה דתי לדעתי

כאילו כל מה שכתבת לו תעשי דחוף בדק בית של הפוסל במומו וכו

סיימתי עם הדיון כרגע.
 

שום דבר לא אישי:

אני לא מכילה התנהגות והתנהלות בשם התורה שמנחה נשים לרצות - ולהרוג את החשק המיני הבריא שלהן, גברים לאנוס, והרס מובהק של אישות בריאה וטובה.

מעבר לזה לא מוצאת סיבה להמשיך בדיון הזה. יום טוב.

ולהלביש כאילו כן זה סתם להתסיס לשקר להקצין ולהכניס לכלה!!!! מילים כמו אונס (?!?!?!) לראש. והעיקר להגיד אני? אני עשיתי מתח? לא מה פתאום רק רמזתי לכלה שבעלה אונס אותה אם הוא ברוב חוצפתו רוצה לקיים נישואים תקינים עם אשתו... איזה בעל איום יאו....

ורק להגיד אני? שום דבר לא כתבתי אישי מה אמרתי אישי? ואז לכתוב להסטורי שהוא מחלל ה, שאוי ואבוי שהוא מדריך חתנים, שהוא צריך להתעדן, שישמור לעצמו מה שלמד ועוד שלל "פנינים " עליו ספציפית ואז להגיד "לא אמרתי אישית" כאילו באמת את קוראת לפעמים את מה שאת כותבת או מה??

אף אחד לא אמר לאישה לרצות בכוח מישהו אחר שהיא לא רוצה ולקיים בכוח יחסים ותבדקי את עצמך למה ישר את קופצת לשם שבעל אונס ןאישה קורבן מרצה מי בכלל טען כאן את זה? כולה אמרו לראות בגדול איך שניהם יהיו סבבה זה הכל ולראות איך לא יהיה הריון וגם בלי ליצור לחץ על ההתחלה של כן או לא ימים שאסור אלא נגיד מניעה בלי הורמונים וכאלה

די משעשע, חייבת לומר.

מבינה שנעלבת, אבל לא התכוונתי, לגמרי חושבת שדרוש פה לימוד רציני, נטול אגואיזם, שחושב באמת לטובת הזוג ולא רק לטובת איבר קטן של מישהו מהם.

מצטערת אבל זה חייב להאמר.

שאישה כותבת לך אלא רק גבר רע מגעיל ונגד נשים.. מה שיעשה לך טוב אני לא צריכה להוכיח לך שאני אישה ומשעשע שאת עצמך חושבת שכל מי שלא מסכים איתך לא יכול להיות אישה.

אז שוב, אני אישה מאמי. אחת מדהימה חכמה חזקה ועם דעה עצמית חזקה שאשכרה חושבת אחרת ממך!! הלם!!

אולי גם קופצת רגע שגם לא חושבת כמוך גבר לדעתך לא יודעת.. אולי בכלל הפותחת גבר.. מה אני אגיד לך.. כשאין מה לענות אומרים שטויות.

שפתחה "עלק" פצלש בשביל להגן על מישהו שאת לא מכירה, "יו נוו".
 

זה שלא תשים סימני פיסוק, ותדבר בשפה של נקבות מתהלבות, לא יעזור לך.

יאיי.

😘

חבל שאי אפשר לצלם לך סלפי שלי.

העיקר שתרגישי טוב עם עצמך

מצטערת שהתדרדתי לדיון עם פצלשית מתחזה ומתלהבת.

חכמה וחזקה.

רק לסיכום שכתבתי למטה כן.

ומאחלת לך להיות רבע מהאישה שאני

שהעלתה את האופציה של אונס או שהיא תקיים איתו יחסים רק בגלל שהוא מפעיל עליה לחץ. 

העלת את האפשרות הזו ואז יצאתי בחומרה נגדה, כאילו כל השאר כאן חושבים שאשה היא רכוש של בעלה ושהיא חייבת לשכב איתו בכל רגע שהוא רוצה. לא קראתי בשרשור הזה אף אחד שחושב ככה. 

דיברתי להיסטורי, לא לקפוץ קופצת לרגע.

מי שהפריע לו הביטוי "שיתעצבן עד מחר" הגבתי לו.

היסטורי זה דיון אחר.

לא מתכוונת להיכנס בזמן הקרוב, קצת עסוקה, אז תוכלו אתם והפצלש"ים להמשיך את הדיון בלעדיי.

יום טוב.

(ומה שהעלתי כאפשרות זה בגלל הנגזרת הישירה של לקיים יחסים ולהיכנס להריון כשהיא עוד לא מוכנה לזה רק כי לאדון קשה קצת להתאפק. והוא לוחץ עליה וגורם לה להרגיש רעה. מי שלא מבין את הקשר זה שלו. חושבת שעבר מספיק זמן כדי שתדעי שלהיות "יחידה" במשהו פחות מרתיע אותי).

להגיד לכלה על בעלה שיתעצבן עד מחר+בעלך אנס זה סבבה לדעתך ולא מכניס מתח. יאיי.

להגיד טינוף אישי על הסטורי ואז להגיד לא אומרת אישי. יאיי.

להחליט שכל מי שלא מסכים איתך גבר ומתחזה לנקבה. יאיי.

לעקוץ את קופצת לרגע ולהגיד לה לא לקפוץ. יאיי.

להגיד אחרי שכמה מעמידים אותך במקום אוי עסוקה חייבת לרוץ תמשיכו לבד. יאיי.

בקיצור אחלה תרבות דיון וציון מאה במודעות עצמית (not)

כמובן זה פורום פתוח וכו' וכל אחד עונה כראות עיניו

אחזור שוב, בתגובה שלי לפותחת, לא נכנסתי בכלל להלכה מעבר להערה כללית שזה נושא שדורש בירור, כי הבנתי שזה לא דברים שנשמעים אצלה כרגע. לכן לפותחת המלצתי שישוחחו ביניהם ויבררו את הנושא עם אנשים מנוסים ומוסמכים.

כיוון שאת מכניסה בכח את ההלכה, כ'קלף' נגד הביקוש הנורמלי והסביר של הבעל - אז לא, לפי ההלכה כל עוד שהוא לא קיים פו"ר אסור למנוע הריון. זה לא כי מישהו חפץ, אלא כי יש מצוות שמוטלות עלינו. בדיוק כמו שגם אם מאוד לא מתחשק למישהו, הוא חייב לשמור שבת וזה לא הופך אותו לחפץ.

הנסיון שלך, להלביש בכח על ההלכה דברים שמתאימים לאידיאולוגיות מודרניות מסויימות לא יצליח.

הרבה פעמים אני מסכימה עם מה שאת כותבת, אבל פה לא.

אף אחד לא אומר שהפותחת חייבת לקיים יחסים עם בעלה בלי רצון.

הנקודה העיקרית שהייתה חסרה היא תיאום ציפיות. מה, אם היא הייתה מתחתנת ובעלה פתאום אחרי חודש היה אומר למשל שהוא רוצה להשתתף באיזו תחרות ספורט אז הם לא יכולים להיות ביחד יותר מקצת פעמים כל חודש היא לא הייתה מתרעמת?

מה שחסר פה זה תקשורת. הם היו צריכים לדון על זה לפני החתונה, הרי היא ידעה כבר אז שהיא לא רוצה הריון ולא גלולות,לא?

הגיוני שהוא מתעצבן, ונכון שהיא לא חייבת, אבל זו הזדמנות לעבוד על תקשורת, תיאום ציפיות וויתורים הדדיים.

וכמו שאמרו פה, יש עוד אמצעי מניעה

את מזמינה מתחים.

יש פה זוג צעיר שהחל את חייו המשותפים.

לא יודעת איך לומר את זה בעדינות אבל- בשביל זה מתחתנים. הן הגבר והן האישה.

אם בכל כך הרבה דברים בחיים מנסים למצוא שביל זהב שיהיה ווין ווין סיטואיישין. את רק מעצימה את המתח בין בני הזוג. ולא באמת תורמת לפיתרון. אותו הפיתרון שהפותחת ביקשה.

טוב, אני לא עומדת להתווכח על זה. בשביל זה אולי דתיים מתחתנים, וחבל.

ברור שמתחתנים גם בשביל זה בין היתר.

ולגבי הפרשנות שלך, גם אין לי מה להתווכח.

אני כותבת עכשיו לפותחת - אתם זוג צעיר, *שניכם* מתרגלים כרגע את מצוות ואהבת לרעך כמוך.

את צריכה לראות אותו והוא צריך לראות אותך.

הנושא שהיה חשוב לי להדגיש בצורה נחרצת!-

זה שאסור שעצבים ומניפולציות ינהלו אותך.

זאת לא הדרך.

והתפקיד שלו כמו שלך זה לראות אותך ולא ללחוץ עליך עם כל הקושי המובן.

את צריכה להבין אותו, אבל לא פחות ממה שאת מבינה את עצמך.

לכבד אותו ולא פחות ממה שאת מכבדת את עצמך.

יש פה אנשים שרואים משהו לא לגיטימי בזה שתדאגי לעצמך, תתרחקי מהדעות ה"פופולאריות" האלה.

בעלך כרגע הוא בחור צעיר שלומד את חיי הנישואים, גם את.

חשוב שתראי אותו, אבל אם לא תראי את עצמך באמת לעולם לא תצליחי להתחשב בו.

דברי איתו על זה בצורה ברורה (ואפשר לדבר בצורה ברורה גם בלי מתחים. כל מי שאמר שאני מזמינה מתחים זה מי שמלכתחילה לא מסכים עם זה שמגיע לך לדאוג לעצמך גם כשזה לא ככ נעים לו).

שורה תחתונה, תתחשבו האחד בשניה.

וכשזה לא קורה, תלמדו לא להתנהל מתוך זה אלא למרות זה.

הוא בעייתי פה, והעצבים שלו לא צריכים להפעיל אותך.

מעורר מתחים? לא חושבת יותר ממה שהעצבים שלו מעוררים. הכל טוב.

לפעמים יש מתחים בין בני זוג, אבל הדברים צריכים להיות במקומם.

שורה תחתונה שניהם צריכים לגלות התחשבות. ולא תמיד נכון לבוא בגישה מתוקה ומתחנחנת, כל שכן לא כשהיא מתחילה להרגיש רעה (ויש לזה השלכות הרסניות על שניהם בסוף!).

היא צריכה לגלות אדישות מול העצבים שלו.

מבחינתך זה מעורר מתחים? בסדר.

מבחינתי זה פשוט מכניס את העצבים שלו לפרופורציה.

מעורר מתחים.

זה שהיא לא צריכה 'להסכים לתת לו' בגלל העצבים שלו,

לא אומר שהיא לא צריכה לשים לב איך בחירות אישיות שלה, שמשפיעות על הזוגיות של שניהם, משפיעות על ההרגשה של בעלה.

כתבתי כבר הכל בהודעה הראשונה.
 

המחלוקת היא שזה מעורר מתחים, מבחינתי כבר קיים מתח שהיא פשוט לא צריכה להתרגש ממנו. סה טו.

ההתחשבות בו צריכה להיות עומדת בעיניה בלי שום קשר לעצבים שלו.

הם זוג, וזה חלק מהזוגיות..

צריך למצוא פתרון שיתאים לשניהם.

אבל להגיד ״שיכבד״וזהו?

וכן, שיכבד, ושהיא תתחשב בגבולות היכולת שלה ולא מעבר וללא רגשות אשם.

אני הייתי חושבת על גבולות היכולת האלה בהסתכלות נקיה ורחבה יותר

המיינד הרבה פעמים מתעתע

כדאי לבחון אם ההחלטה על הגבולות לא מוטית ומאוזנת. 

כי להתעצבן קצת זה בסדר אם מדובר על בני זוג עם פזם.

לא יודע, תמוה לי.

פעם שמעתי מישהו שטען בקול שזוג צעיר אף פעם לא רב.

זה הסביר לי הרבה, כי בתור זוג שכבר לא צעיר, השלום בית אצלו בכלל לא היה משהו...

אז ממש לא מוכרחים לריב, עדיף שיצליחו לנהל שיח ביניהם ואם יש צורך להתייעץ עם גורמים רלוונטיים. אבל כשמכילים ומכילים, לא מתוך השלמה פנימית, אלא כי 'זוג צעיר, לא נעים לריב...', זה בהמשך מתפוצץ בפנים ואז הפגיעה הרבה יותר חמורה והרבה יותר קשה ליישב המורכבויות.

כשמישהו מועמד בנסיון, שמאוד מורכב לו ומאוד לא צפוי, הצפיה ממנו לשמור על שלווה היא מופרכת. 

אולי זה רק אני אבל נשמע לי תמוה. יש כנראה עוד משהו.

לצפות ממנו עכשיו להתנזר, זה ממש ממש לא סביר.

אני אומר לך, משהו לא 100 בקשר שבחור מתעצבן על בת הזוג שלו אחרי חודש נישואין.

אני חושב שאולי הפותחת ובעלה ניהלו סוג של קשר לפני החתונה. אחרת אין לזה הסבר

שאין לי עליו כמעט מידע.

אבל מציע לך להימנע מאבחנות מוגזמות. לא אמרתי שהוא לא יכול להמנע ברגע שבא לו, אני גם מניח שלעולם הוא לא יעבור על איסורי עריות או נידה. יותר מזה, אני מניח שלעולם הוא לא יכריח את אשתו בכוח גם כשמותר.

אבל כן, להגיע עם כל הצפיות לחיי הנישואין, לחוות (כנראה לראשונה) קרבה רגשית כזאת ומגע גופני ולעצור מקיום יחסים במשך חודש וחצי, זה צפיה לא סבירה.

(אגב, גם אצל זוג וותיק, זה נראה לי מאוד מורכב. אז כן, יש תקופות, לפעמים ארוכות שאי אפשר וזה לא תלוי בהחלטה שלהם. זה יכול להיות מסיבות הלכתיות או רפואיות או אחרות ואז צריך להתאמץ להתגבר ולהשתדל גם להיות כמה שיותר בסבלנות.

אבל שאחד מבני הזוג יחליט על דעת עצמו שלא בא לו, במשך זמן ארוך - זה מאוד לא סביר ובוודאי אם השני מראה שקשה לו, אפשר מאוד להבין אותו.)

אני מתכוון ריגשית, איך אפשר להתעצבן ריגשית על מישהי חדשה כל כך בחיים שלך?

טוב, לא יודע. כנראה זה רק אני.

מכל מיני סיבות רגשיות ואחרות, זה אולי סביר (וגם אז כדאי להתייעץ, עלולים להשאר משקעים), אבל אם היא החליטה על דעת עצמה - זה ממש לא סביר והיא יוצרת את המשקעים.

(ערכתי, לא רוצה להכנס למקום אישי)

או מהשערות? לגבי איך אמור להתנהג זוג שלא היה לו קשר מיני לפני החתונה?

אף פעם לא שמעת על כך שאצל הרבה זוגות בשנה הראשונה היא מאתגרת?

בוודאי שחודש זה מספיק זמן להתאכזב/להתעצבן על בן זוג, במיוחד אם לא הכרת אותו כל כך טוב קודם...

ולגבי הנושא השני, של קיום יחסי אישות, בעיני מה שכתבת תמוה, זוג צעיר שרק התחתן הרבה פעמים סופר בימים את התקופות שהם מותרים ואסורים, ברור שסתם ככה לחכות חודש וחצי זה קשה מאוד.

לא אומרת שזה מצדיק עצבים או אפילו מצדיק התנהגות כלשהי, אבל שזה קשה זה נראה לי ברור. להפך יהיה קצת מדאיג אם זה לא קשה בשלב הזה. 

שזה באמת יכול להיות מאוד לא נעים אבל להתעצבן אחרי חודש ראשון לנישואים זה מוגזם. זה בעיות תקשורת ואג'סטמנט של כל זוג.

צריך לדבר על הנושא של מניעה ולמצוא פתרון.

קורה שלא הולך, לא סביר להיות "ממש עצבני" אחרי חודש. זה לא נשמע טוב.

תשימו לב שכולכם אומרים את אותו הדבר.

בעיני תמיד תמוה שמישהי פותחת שרשור ולא מגיבה.

אני גם לא מבינה איך לא מפריע לה להמעיט בימים מותרים. לא בשבילו, בשביל עצמה.

החודש הראשון זה שיא הפרפרים לזוג ששמר נגיעה.. 

ועוד אחרי הפעם הראשונה הם שוב נאסרים לאיזה לא יודעת כמה זמן..

אז מה הספיקו בחודש שכבר יש לריב עליו?

מבחינה רגשית כל כך "עוורים מאהבה" שזה באמת נשמע מוזר לריב על דבר כזה בשלב הזה בכל אופן.

אולי הוא לא ממש מחובר לרגש שלו ויותר שכלי וקיבל עצבים רק מלחשוב כמה צעדים קדימה.. 

אגב, איך הוא כשאתם אסורים? גם עצבני/חסר סבלנות?

צריך לוודא שאין בעיה אחרת יו נואו וואט

אם היא באה בצורה של הדברות ומסבירה את הקושי או הפחד והוא רואה שהיא באמת בודקת פתרונות אז אין באמת סיבה להתעצבן.

אבל אם היא קובעת בעצמה והוא צריך להכנס למשבצת שלה ברור שזה מעצבן

יש התקן.

חודש וחצי אחרי החתונה זה זמן להרבה ביחד, תכירו, תלמדו את עצמכם.

להתחיל עם מחשבון ביוץ מוסיף הרבה מתח ותסכול.

לא חבל?

שמובן מאוד שהוא מתבאס מזה.

הוא רוצה אותך.

זה היה יותר תמוהה אם לא.

יכול להיות שהוא גם נעלב וזה מתפרש אצלו כחוסר רצון מצידך.

להתעצבן מזה זה כבר ילדותי ומוריד.

אם הוא היה מתקשר את זה אחרת, ובמקום לריב היה אומר לך כמה הוא רוצה אותך ומתגעגע אליך כשאסור, אני מניחה שהתגובה שלך היתה אחרת.

וולקאם לבעיות תקשורת בשנה הראשונה.

תנסי לדבר איתו על זה ברוגע.

אפילו תכתבי לו.

תגידי לו כמה חשוב לך למנוע

כמה את לא רוצה התערבות של גלולות (זה באמת איכסה, אבל יש דרכים אחרות)

כמה מוריד לך כשהוא רב איתך על זה.

ומה את כן מוכנה לעשות כדי לשפר את המצב. 

מה איתך?

לך לא מפריע שיש כל כך מעט ימים מותרים?

זו אכן בעיה רצינית.

וצריך לחשוב על איך לפתור אותה.

אפשר לבדוק כיוון של דיאפגרמה. 

לדעתי זה הכי טוב.. לחבר חפיסות ולא לקבל כל חודש זה גאוני תודה לה' על מי שהמציא את הגלולות!

אפשר להשתמש גם בנוברינג שזה אחלה פיתרון

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

כי מה שאני התכוונתי אליו כמובן שונה,

ומדבר על משהו אחר.

יותר על הדרך הקצרה שלפעמים היא בעצם ארוכה ולא מובילה אותנו למטרה שלנו, או למטרת העל שלנו.

ודווקא הדרך שהיא ארוכה, במקרה הזה הלאט, יכולה להיות הקצרה באמת, זו שתניב לנו את המטרה בסופו של דבר. יחד עם השלווה, הבהירות, העומק, הבחירה, הכיוונון למה שנכון וכן הלאה.

אני פשוט לא חושב שנכון להאט, לפחות לא לפני שכל פרמידת מאסלו אצלך ביד.

פירמידת מאסלו תושג דווקא ע"י הלאט.

ראיתי את זה המון אבל אם אתמקד רגע בעצמי ובניסיון אישי -

בתור אדם שבעבר היה בקצב מאוד מהיר גם של המחשבות, גם של הדיבור, גם של המעשים - באמת שפיספסתי דברים דווקא מהקצב המהיר הזה.

ודווקא כאשר למדתי להאט - הגעתי לדברים שלא הייתי מגיעה אליהם לולא ההאטה.

גם דברים מהותיים וגם אפילו הספקים טכניים.

אם אני יושבת ועוצרת רגע להאט את המחשבות שלי שהיו רגילות רק לרוץ ולעשות סדר ובהירות,

אם אני מאיטה גם בדיבור, אפילו בתפילה להגיד את המילים לאט יותר ובכוונה,

אם אני במקום לרוץ מדבר לדבר מאטה גם את קצב ההתנהלות - כל אלו גרמו לי הרבה מאוד טוב ב"ה.

הלאט גורם פעמים רבות ליותר צלילות, בהירות, ריכוז, מיקוד במה שחשוב ובעיקר יותר נחת.

ובאמת שזה בדברים הכי קטנים ועד הגדולים.

אפילו לחתוך סלט מהר מהר ולפעמים להיפצע בטעות בגלל זה, או להאט ולשים יותר לב.

לחשוב קודם על היום או השבוע או השנה או כל כיוון החיים שלי רגע לאט ובהבנה והתבוננות עצמית מאשר רק לרוץ ולרוץ ולהספיק עוד ועוד,

להוריד עוד סלט ועוד תבשיל ועוד מרדף להכנות לשבת או חג ולהגיע דווקא עם יותר אוויר ושלווה,

לדבר עם הילדים יותר לאט ובנחת מאשר רק להספיק לסמן "וי" מהיר על כל מה "שצריך" להספיק,

לנשום נשימות עמוקות ואיטיות יותר ולא רק מהירות ושטחיות, מה שהגוף עצמו מפרש כמוריד סטרס, וכמקום לא הישרדותי, ונהיה רגוע יותר וכן הלאה.

לעצור באמצע היום להביט בשמים, בפרח, בחיוך, במילה, בכל דבר בעצם ודווקא הקצב האיטי הזה גורם להתפעלות פנימית וחיבור לקב"ה, לבריאה, לטוב שבעולם ובחיים, וממילא יוצר יותר שלווה פנימית ומוטיבציה וכוח גם להמשך היום.

לשתות לאט כוס תה ולהתמקד בטעם ובמרגש ובלגימה האיטית והנינוחה ולהכניס עוד רוגע וכיף לחיים, זה גם נותן עוד כוח הלאה וגם בפני עצמו ממלא ומרפא.

לעצור להקשיב לגוף, לשהות ברגע, להיות בנוכחות.

לחשוב, לנשום, לבחור מה שייך לי ומה לא שייך לי, מה נכון ומתאים ומה פחות.

זה בכ"כ הרבה דברים לבני אדם באשר הם. גם חיבוק בין בני זוג יכול להיות בלאט שלו ובשהות שלו יותר ממלא ומקרב, גם כל קירבה שהיא רגע לאט יותר וקרוב יותר יכולה לתת מה שרק מהר לא מאפשר, גם לחשוב על הפן התעסוקתי שלנו אפילו או השליחות והייעוד שלנו בעולם יכול לקרות יותר מהר דווקא כשחושבים על זה יותר לאט ומקדישים לזה את הזמן בנחת ובבירור עומק.

גם איך להגיע ליעדים כולל כלכליים יכול להתאפשר פעמים רבות דווקא מהלאט שנותן רגע התבוננות במבט-על וכולל דרכי פתרון יצירתיות ואפקטיביות יותר,

גם לתת לעצמי כבן אנוש את התנאים הכי טובים כדי לתפקד בעולם הזה, ולזכור שאני כולל גוף פיזי ונפש ורגש ושכל ורוח ובכל אחד מהם לפעמים הלאט הוא ברכה שרק דרכו ודווקא דרכו נוכל לגלות ולהעצים עוד יותר את עצמינו ואת התפוקה שלנו.

אז ודאי שזה לא 0 או 100

זה לא או ללכת בהילוך איטי וכמו צב להתנהל באיטיות תהומית 24/7 בכל רגע ורגע, וזה גם לא לרוץ בלי הפסקה ובלי אוויר ואם לא אז להגיע לפת לחם ובלי קורת גג...

ודאי שיש הרבה באמצע.

וודאי שיש פעמים שאחרי הלאט הזה יגיע המהר, אבל רק על גבי הנדבך שהיה קודם הלאט ומה שהוא איפשר - הבהירות הזו והצלילות הזו - ועל גבי זה אפשר לרוץ קדימה בביטחון ובשלמות יותר.

וודאי שיש פעמים שהלאט לכשעצמו הוא יותר נכון.

וודאי שיש מצבים שגם מהר יהיה אפקטיבי ונכון.

וודאי שיש גם אנשים שונים וגם מצבים שונים והכל בהתאם למקרה המדובר.

לכן כתבתי שלפעמים הלאט הוא מהר. לא תמיד, אבל פעמים, ואפילו פעמים רבות, כן

בעיקר בציבור הדתי, שאנשים הולכים לאט מידי וצריך לדרבן אותם להתחיל לרוץ במקום להאט, את אומרת לא 0 או 100 ולפעמים וכו אבל לעיקר האנשים צריך לבעוט בהם להכנס לכושר ולא להוריד דופק.

בכל הציבורים ובטח בדתי.

אבל יותר נראה לי שאנחנו פשוט מדברים על דברים שונים.

הסברתי קצת בהודעות שלי למה אני אישית מתכוונת.

נ - נוכחות

ח - חמלה

ת - תיעדוף

כאשר אנחנו בנוכחות בחיים שלנו, באמת נמצאים בכאן ועכשיו וחיים אותו ובו,

וכשאנחנו בחמלה עצמית (וגם על הזולת כמובן),

ומתעדפים בסדרי עדיפויות את מה שיותר חשוב ויקר לנו, מה שיותר שייך אלינו מאשר מה שלא -

או אז יכולה להיות לנו יותר נחת.

ונחת זו אחת הברכות המשמעותיות ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם.

בעזרת ה' שתהיה לכולם גמר חתימה טובה עם המון נחת ושלווה 🤍

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

לא אמרתי לאף אחד ללמוד ממני, ואני לא יודע מי זה ''אתכם''...

שקשורים לבין אדם לחברו

וודאי שאנחנו גם

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב