המחזור שלך סדיר בדרך כלל?

אם כן את יכולה לקיים יחסים בכמה ימים הסמוכים לקבלת הווסת, והסיכויים להריון בשלב הזה נמוכים מאוד, מניחה שזה יעיל בערך כמו המכשיר שאת מתארת.

בנוסף, האם לקחת בחשבון שהימים הפוריים הם בדרך כלל הימים בהם יש יותר חשק?

לגבי בעלך, למען האמת, סוגיות של מניעה ויחסים, הן סוגיות זוגיות,ראוי לקבל בהן את ההחלטות ביחד, ואז ממילא יש פחות רגשות שליליים.

אני לא מצדיקה את זה שהוא רב איתך או עושה דרמות, אבל אם החלטת באופן חד צדדי על דרך המניעה, אפשר לגמרי להבין את התסכול שלו...

אם את בכלל בכלל לא רוצה מניעה הורמונלית, אפשר התקן.  

כן, גם לפני לידה ראשונה אפשר להכניס התקן.  

התקן למניעת הריון מתאים גם לצעירות שטרם היו בהריון.  

זה לדעתי פתרון מצויין, לא הורמונלי, תוכלי להפסיק בכל זמן שתרצי, ומאפשר קיום חיים אינטימיים בלי הגבלות ובכל הספונטניות.   

הן אישית, הן זוגית והן תורנית-הלכתית. להמשיך ככה, זה להרוס את הנישואין שלכם, עוד לפני שהם בקושי התחילו.

קיבלתם הדרכה לחתונה?

אתם חייבים לנהל על זה שיח ביניכם ושיח עם גורמים מנוסים ומוסמכים שאתם יכולים להתייעץ איתם.

עם מי התייעצת?

לגבי זה שכתבת שהוא עושה דרמות -

לא ברור אם דיברתם על זה לפני או לא, נראה שהנחתת עליו את ההחלטה וזהו.

אם באמת לא דיברתם על זה לפני, אז הדרמה היא מצידך - להימנע מיחסים אחרי החתונה זה לא דבר שהוא היה אמור לצפות לו...

כדאי לעצור את המעגל ולשבת לדבר להבין אחד את השני ולחשוב מה הלאה,  יחד. לא כהנחתה שלך אלא כהחלטה זוגית

זה הגוף שלך ואת זאת שתצטרך להתמודד איתו.

אל תפחדי לחשוב מחשבות לא פופולאריות.

אל תעשי דברים בשביל בעלך כי לא נעים,

תתחשבי בשניכם.

על עוד לא תוכלי לדאוג לעצמך בשלווה, לא תוכלי להתחשב גם בצרכים שלו.

תבררי על אמצעי מניעה יעילים, ובינתיים תקיימו יחסים בימים הבטוחים.

בעלך יאלץ לכבד את זה בסבלנות.

ואת תעשי הכל כדי להתחשב בשניכם.

את לא רעה.

הוא הסתדר עד עכשיו, ואת לא שפחה שלו.

תתקרבו כמה שאפשר ובימים שאפשר על פי הביוץ.

ובינתיים תדאגי לאמצעי מניעה יעיל עבורך.

וברור שהתנהגות לא מתחשבת מורידה.

מכבדה יותר מגופו, בבקשה.

אני כותבת את זה בצורה ברורה כי הדברים צריכים להיות ברורים.

תדעי את הזכויות שלך.

את לא צריכה להרגיש רעה ולא צריכה להרגיש לא נעים.

אתם צריכים להיות במקום שרואה את השני בלי ריצוי ובלי מניפולציות.

לכבד אותה והיא צריכה לכבד אותו.

במצבים מסוימים להיות יחד רק בימים הבטוחים יחד עם שמירת הלכות נידה יכול לגרום למעט מאוד ימים שבהם הם יוכלו לקיים יחסים.

כנראה שזה מאד נוגד את הציפיות (ההגיוניות) שהיו לבעל.

אני לא חושב שהפתרון שיקיימו יחסים נגד רצונה, אבל בעיניי היא צריכה להבין שהיא הלכה כאן על כיוון לא פשוט עבורו, לקבל את זה. הוא גם צריך להבין ולכבד את  הצד שלה, ומשם למצוא דרך הכי טובה עבור שניהם.

בעיניי מה שכתבת רק יכול לגרום למרירות כלפיו במקום לקירוב

אין.

בקיצור, זה הגוף שלה וההשלכות הם בעיקר עליה. פיזית ונפשית.

אז נכון שצריכה להיות התחשבות שלה במצבו, לא פחות (אם לא יותר) התחשבות שלו במצבה.

במקרה הזה נראה שמישהו שכח ללמד אותו מה זה מכבדה יותר מגופו.

נכון, זה לא פשוט.

כשהוא ידאג לה היא כנראה תמצא את הדרך הכי פשוטה להתחשב בו.

כשאת אומרת משפטים כמו "שיתעצבן עד מחר" - את מזמינה מתחים זוגיים ואי ראיית המקום הרגשי של בן הזוג, ממש לא דרך מועילה לבנות זוגיות.

מבחינתי אני שמה את הדברים במקומם בצורה נחרצת.

לעצבים שלו אין שום מקום. שיתעצבן עד מחר.

זה לחץ ומניפולציה שהוא מפעיל עליה כי קשה לו, כשבסוף מי שתצטרך להתמודד זאת היא.

אז אני לגמרי אומרת שהיא צריכה להתחשב בו.

אבל להרגיש רעה?!? ולא נעים?!

לא.

בלי רגשות אשם בבקשה.

ובלי להלחץ מהעצבים שלו.
 

וכן שיתמודד.

דתיים חושבים שברגע שהם מתחתנים אישה היא רכוש שלהם.

היא לא.

וגם אם היא לא תכננה איתו את זה מראש זכותה המלאה להבין שהיא רוצה לחשב מסלול והוא צריך לגלות תמיכה מלאה ולדבר על הצרכים שלו מתוך כבוד בלי להפעיל עליה לחץ!

זה סוג של אונס.

כן, סוג של אונס ואני לגמרי לא מכילה את זה.
 

שורה תחתונה - שיתעצבן עד מחר.

זאת לא הדרך להתמודד.

זה מובן אבל לא צריך להפעיל אותה.

שיתחבר לנפש האלוקית שלו ולא יפעל אוטומיטית מהנפש הבהמית.

ויש מקום לנפש הבהמית כל עוד היא לא על חשבון מי שהוא צריך לכבדה (את הגוף והנפש שלה) יותר מגופו (הצרכים הפיזיים שלו אפילו).

לא אני אמרתי.

בעל שמצפה לחיים נורמליים של זוג נשוי, ממש לא חושב שהאישה היא רכושו.

ההקצנה שלך רק מלחיצה ולא מועילה לשום דבר. אף אחד מהמגיבים כאן לא המליץ על אונס, כך שאת יכולה לקחת נשימה. כן יש מחוייבות הדדית, היא מחוייבת לו, כמו שהוא מחוייב לה.

שאתה זה שצריך לקחת נשימה.

לא קראתי מה מגיבים אחרים כתבו כי זה לא רלוונטי.
 

אתה מוזמן לכתוב את תובנותיך ואת חכמתך, וגם לחשוב שאני מגזימה ומקצינה,

קראתי את הנימוקים שלך וסורי לא השתכנעתי.

אני עומדת מאחורי כל מילה.

אתם דתיים רק איפה שנח לכם.

מכבדה יותר מגופו לא אני אמרתי.

להתעצבן?! ולתת לה את ההרגשה שהיא רעה ולהכניס אותה לחוסר נעימות כי פחות מתאים לה עכשיו להיכנס להריון, והוא צריך להתאפק קצת (לא פחות ממנה אגב)...

זה הפעלת לחץ ומנפילוציה ועל גבול האונס. היא חפץ שלו?

לא מתאים לה עכשיו והיא מחפשת פתרונות!

וגם אם אני יכולה להבין את המצוקה שלו אני לחלוטין לא מכבדת את זה(!).

וכן, זה שהיא מותרת לו זה לא אומר שהיא חייבת להיות איתו כשהיא לא רוצה מאיזושהי סיבה שהיא וכל שכן כשהנימוק שלה הגיוני לחלוטין.

אז עם כל הכבוד, תלמדו הלכות באמת ולא רק מה שנח לכם ללמוד.

והמחוייבות שלה שונה משלו אז נא להפסיק להמציא.

הוא צריך להתייחס לזה כנתון, שניהם סובלים ממנו עכשיו, לא רק הוא צריך להתאפק, גם היא.

שיגלה התחשבות ויפסיק ללחוץ.

מדאיג שיש פה כאלה שחושבים שזה לגיטימי בכלל.

לא יודע על סמך מה החלטת ש'אנחנו דתיים רק איפה שנח לנו'. בשום מקום התורה וההלכה לא אמרו את ההדרכות שאת מלבישה על חצאי ציטוטים שמתאימים לאידיאולוגיות שלך.

חיובי עונה לפי ההלכה (ולפי דרך ארץ פשוטה) הם על שני בני הזוג. אז נכון שחז"ל הזהירו שבפועל לא יהיה אונס - אבל המשמעות של זה היא שהבעל צריך לפייס. אם האשה לא רוצה בכלל, היא מ'היוצאות בלי כתובה'.

את כל זה כתבתי בתשובה לדברים שלך. כשהגבתי לה למעלה נזהרתי מאוד ובכלל לא נכנסתי לנושא ההלכתי, שכנראה הוא דברים לא נשמעים אצלה.

אם את מתעקשת (שוב, לא הייתי נכנס לזה אצל מי שלא שאל) - אז לפי ההלכה, חלק מהמחויבות של הנישואין, זה לקיים מצוות פו"ר, שאמנם מוטלת על הבעל אבל במציאות שלא נושאים כמה נשים - אין לו אפשרות אחרת. ממילא אסור למנוע לפני שיש ילד (רק כשיש סיבה רפואית, אפשר להקל. לכן מתירים כשאשה צריכה מנוחה, אפילו שעדיין אין בן ובת).

כאן הגבתי לפותחת:

זאת סוגיא מאוד מורכבת - נשואים טריים

ההודעה אליה הגבת היא תגובה למי שניסת לטעון טענות מופרכות על מחוייבות. לה הגבתי שהמחוייבות היא דו צדדית.

ולא, זה לא נורמלי אצל זוג צעיר שחודש וחצי לא יהיו יחסים ולא ציפיה סבירה מאף אחד. גם לא נורמלי אצל זו"צ, (בוודאי זוג שכנראה שומר הלכות טהרה), התוכנית שלה שרק בימים שבוודאות רחוקים מהביוץ יהיו יחסים.

כרגע אתה רק סתם מישהו העונה לכינוי "היסטורי" שטוען בעלמא שהטענות של סוסה אדומה מופרכות.

פחות רציני היסטורי וגם מרגיש קצת טעון.

לגברים יש מחוייבויות מדאורייתא שנשים לא נצטוו לגביהם, מעבר לזה הם חותמים על כתובה, אישה לא חותמת, ההגדרה של הכבוד של הגבר לאישתו היא "מכבדה יותר מגופו", ולאישה "מכבדת את בעלה ביותר מידי" (צריך להבין).

כתבתי דברים שידועים לכל "דתי" ממוצע אולי לא רק.
 

אז אתה מוזמן להוכיח שהמחוייבות שווה, או שיש איזה מקור רציני שסותר את מה שכתבתי.

ולהגיד שהיא מורדת זה לא רציני וכל שכן שלא רציני לעניין, כי ברור שזה לא המקרה כאן.

מורדת זו הגדרה ברורה שלא שייכת למקרה בשום צורה.

חוץ מלגרום לנשים לרגשות אשם לא ראיתי עניין רציני בטענות שלך.

לגבי היתר ביחס למצוות פרו ורבו, לא נכנסת לזה, זה שלה/שלהם.
 

מעבר לזה לא מתכוונת להתווכח איתך, ובאופן כללי משתדלת להימנע מלהיכנס איתך לדיונים למען הסדר הטוב.

נ.ב.

מקור למה שאני אמרתי:

”וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז” (משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק ט"ו, הלכה י"ט).

הלכה יז

וחובה על כל איש לקנאות לאשתו. אמרו חכמים: אין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח טהרה. ולא יקנא לה ביותר מדאי, ולא יאנוס אותה ויבעול בעל כרחה, אלא לדעתה ומתוך שיחה ושמחה.

אז מה למדנו מכאן?

צריך לכבד את אשתו יותר מגופו - כלומר - יש לו צורך גופני, אבל אישתו עומדת כנגדו, מה הדין?

ולא יטיל עליה אימה, ויהיה דיבורה עמה בנחת ולא יהיה עצב(ני) ולא רוגז. אין צורך להוסיף.

ולא יאנוס אותה ויבעול בעל כרחה, אלא לדעתה ומתוך שיחה ושמחה - בבקשה.

אז אפשר להבין אותו ואת המצוקה שלו, ועם זאת, לא לקבל את ההתנהלות הזאת ולא להתנהל מתוך זה.

להתחשב תמיד צריך.

ואפשר להבין גם אותה. אבל זה פשיטא.

א' ואת פרק י"ד הלכה ח' ואילך...

עוד יותר מדהים שבפרק ט"ו עצמו, פספספת לא רק את הלכה א',אלא גם בין הלכה י"ז להלכה י"ט, פספסת את הלכה י"ח:

"ולא תמנע מבעלה כדי לצערו, אלא נשמעת לו בכל עת שירצה!" צריך משהו יותר מפורש מזה?!

אדם בהחלט צריך לכבד את אשתו, כמו שהרמב"ם מפרט (וזה ממש לא קשור למה שאת תולה בזה). אבל כל זה אחרי שהם יכולים להמנע בהסכמה הדדית, אם יש לו בן ובת (וכשאין לו - לא יכולים!).

נכון שחכמים הזהירו שלא יהיה באונס - כמו שמוסבר גם בהלכה שציטטת בעצמך: "אלא לדעתה ומתוך שיחה ושמחה" - כלומר אדם צריך לא לבוא בצורה אגרסיבית, אלא בדרך נעימה ומשמחת.

גם הכתובה כולה מחויבויות הדדיות, הבעל נותן את הכתובה וחותם עליה, כמו שבכללות טקס החתונה (ובחיים בכלל) הבעל הוא הפעיל והאישה היא הסבילה, אבל כשהיא מקבלת את הכתובה (ובעצם, בזה שהיא רוצה ומסכימה להתחתן איתו), היא מסכימה להתחיבויות.

זה נכון להתחיבויות הממוניות (מעשה ידיה לו ושאר הדברים) ונכון ל"למעייל עליכי כדרך כל ארעא" - הבעל מתחייב לבוא עליה כדרך כל הארץ והיא מסכימה לזה. אז אם הבעל מתיש אותה בדרישות מעבר לעונה המקובלת - זה לא כדרך כל הארץ. אבל אם הוא מצפה למקובל - לזה האשה התחייבה בזה שקיבלה את הכתובה (ולמען האמת בעצם זה שהסכימה להתחתן).

לתלות בדברי חז"ל או בדברי הרמב"ם שלגיטימי שאשה תסרב כליל במשך שבועות ארוכים, זה סילוף ועיקום וזה הרס הבית שלהם.

יש פה מניעה כדי לצערו?

לא.

"ונשמעת לו בכל עת שירצה" כל עוד זה לא באונס. כלומר, כשהיא רוצה.

ושלא תימנע ממנו כדי שיתאווה אליה יותר וכדי להעניש אותו. כלומר, הכוונה מאוד קריטית בעניין.

לא דילגתי על שום דבר. כתבתי את מה שרלוונטי.
 

בבקשה היסטורי, אני לא יודעת מי לימד אותך, אבל דרוש לימוד רציני ולא מוטה.

אתה לא פעם ראשונה מתייחס לאישות כאל חובה שמנותקת מרצון ויכולת של האישה.

אישות עושים מתוך אהבה ומתוך כבוד אמיתי של שני הצדדים.

אני אכתוב לך שוב, אישה היא לא חפץ ולא בובה.

היא בעלת אישיות ורצון.

מבינה שזה פחות נח לך, אבל האמת לא נמצאת אצלך בנושא הזה.

דרוש עבודת המידות ולימוד תורה לשמה.

ומדאיג מאוד שאדם כמוך אם אני זוכרת נכון, מלמד ומדריך חתנים.

לא זוכרת, אולי אני טועה וזה לא אתה.

קצת איפוק לא יזיק.

תלמד תורה אמיתית, כזאת שתעדן אותך קצת.

הצורך בלפרוק יצרים לא עולה על החובה לכבד את אישתך.

אין פה שום רצון לצער, יש פה רצון מובן ולגיטימי של אישה לדאוג לעצמה ולגוף שלה, כדאי שתשמור את החכמה שלך לעצמך ושתברר אותה לפני שאתה מסלף את היהדות ומחלל את ה'.

עלק "אני לא יודעת מי לימד אותך אבל דרוש לימוד רציני ולא מוטה "

כשאת מדברת עם אדם שלמד שנים בצורה רצינית והוסמך.. מה שאומרים חוסר מודעות עצמית קווים לדמותה מה שכתבת בעצמך מוטה ולא למדת לימוד רציני

ואם באים ללמוד הלכה זה צריך להיות רציני ולא פה ושם מילה דתי לדעתי

כאילו כל מה שכתבת לו תעשי דחוף בדק בית של הפוסל במומו וכו

סיימתי עם הדיון כרגע.
 

שום דבר לא אישי:

אני לא מכילה התנהגות והתנהלות בשם התורה שמנחה נשים לרצות - ולהרוג את החשק המיני הבריא שלהן, גברים לאנוס, והרס מובהק של אישות בריאה וטובה.

מעבר לזה לא מוצאת סיבה להמשיך בדיון הזה. יום טוב.

ולהלביש כאילו כן זה סתם להתסיס לשקר להקצין ולהכניס לכלה!!!! מילים כמו אונס (?!?!?!) לראש. והעיקר להגיד אני? אני עשיתי מתח? לא מה פתאום רק רמזתי לכלה שבעלה אונס אותה אם הוא ברוב חוצפתו רוצה לקיים נישואים תקינים עם אשתו... איזה בעל איום יאו....

ורק להגיד אני? שום דבר לא כתבתי אישי מה אמרתי אישי? ואז לכתוב להסטורי שהוא מחלל ה, שאוי ואבוי שהוא מדריך חתנים, שהוא צריך להתעדן, שישמור לעצמו מה שלמד ועוד שלל "פנינים " עליו ספציפית ואז להגיד "לא אמרתי אישית" כאילו באמת את קוראת לפעמים את מה שאת כותבת או מה??

אף אחד לא אמר לאישה לרצות בכוח מישהו אחר שהיא לא רוצה ולקיים בכוח יחסים ותבדקי את עצמך למה ישר את קופצת לשם שבעל אונס ןאישה קורבן מרצה מי בכלל טען כאן את זה? כולה אמרו לראות בגדול איך שניהם יהיו סבבה זה הכל ולראות איך לא יהיה הריון וגם בלי ליצור לחץ על ההתחלה של כן או לא ימים שאסור אלא נגיד מניעה בלי הורמונים וכאלה

די משעשע, חייבת לומר.

מבינה שנעלבת, אבל לא התכוונתי, לגמרי חושבת שדרוש פה לימוד רציני, נטול אגואיזם, שחושב באמת לטובת הזוג ולא רק לטובת איבר קטן של מישהו מהם.

מצטערת אבל זה חייב להאמר.

שאישה כותבת לך אלא רק גבר רע מגעיל ונגד נשים.. מה שיעשה לך טוב אני לא צריכה להוכיח לך שאני אישה ומשעשע שאת עצמך חושבת שכל מי שלא מסכים איתך לא יכול להיות אישה.

אז שוב, אני אישה מאמי. אחת מדהימה חכמה חזקה ועם דעה עצמית חזקה שאשכרה חושבת אחרת ממך!! הלם!!

אולי גם קופצת רגע שגם לא חושבת כמוך גבר לדעתך לא יודעת.. אולי בכלל הפותחת גבר.. מה אני אגיד לך.. כשאין מה לענות אומרים שטויות.

שפתחה "עלק" פצלש בשביל להגן על מישהו שאת לא מכירה, "יו נוו".
 

זה שלא תשים סימני פיסוק, ותדבר בשפה של נקבות מתהלבות, לא יעזור לך.

יאיי.

😘

חבל שאי אפשר לצלם לך סלפי שלי.

העיקר שתרגישי טוב עם עצמך

מצטערת שהתדרדתי לדיון עם פצלשית מתחזה ומתלהבת.

חכמה וחזקה.

רק לסיכום שכתבתי למטה כן.

ומאחלת לך להיות רבע מהאישה שאני

שהעלתה את האופציה של אונס או שהיא תקיים איתו יחסים רק בגלל שהוא מפעיל עליה לחץ. 

העלת את האפשרות הזו ואז יצאתי בחומרה נגדה, כאילו כל השאר כאן חושבים שאשה היא רכוש של בעלה ושהיא חייבת לשכב איתו בכל רגע שהוא רוצה. לא קראתי בשרשור הזה אף אחד שחושב ככה. 

דיברתי להיסטורי, לא לקפוץ קופצת לרגע.

מי שהפריע לו הביטוי "שיתעצבן עד מחר" הגבתי לו.

היסטורי זה דיון אחר.

לא מתכוונת להיכנס בזמן הקרוב, קצת עסוקה, אז תוכלו אתם והפצלש"ים להמשיך את הדיון בלעדיי.

יום טוב.

(ומה שהעלתי כאפשרות זה בגלל הנגזרת הישירה של לקיים יחסים ולהיכנס להריון כשהיא עוד לא מוכנה לזה רק כי לאדון קשה קצת להתאפק. והוא לוחץ עליה וגורם לה להרגיש רעה. מי שלא מבין את הקשר זה שלו. חושבת שעבר מספיק זמן כדי שתדעי שלהיות "יחידה" במשהו פחות מרתיע אותי).

להגיד לכלה על בעלה שיתעצבן עד מחר+בעלך אנס זה סבבה לדעתך ולא מכניס מתח. יאיי.

להגיד טינוף אישי על הסטורי ואז להגיד לא אומרת אישי. יאיי.

להחליט שכל מי שלא מסכים איתך גבר ומתחזה לנקבה. יאיי.

לעקוץ את קופצת לרגע ולהגיד לה לא לקפוץ. יאיי.

להגיד אחרי שכמה מעמידים אותך במקום אוי עסוקה חייבת לרוץ תמשיכו לבד. יאיי.

בקיצור אחלה תרבות דיון וציון מאה במודעות עצמית (not)

כמובן זה פורום פתוח וכו' וכל אחד עונה כראות עיניו

אחזור שוב, בתגובה שלי לפותחת, לא נכנסתי בכלל להלכה מעבר להערה כללית שזה נושא שדורש בירור, כי הבנתי שזה לא דברים שנשמעים אצלה כרגע. לכן לפותחת המלצתי שישוחחו ביניהם ויבררו את הנושא עם אנשים מנוסים ומוסמכים.

כיוון שאת מכניסה בכח את ההלכה, כ'קלף' נגד הביקוש הנורמלי והסביר של הבעל - אז לא, לפי ההלכה כל עוד שהוא לא קיים פו"ר אסור למנוע הריון. זה לא כי מישהו חפץ, אלא כי יש מצוות שמוטלות עלינו. בדיוק כמו שגם אם מאוד לא מתחשק למישהו, הוא חייב לשמור שבת וזה לא הופך אותו לחפץ.

הנסיון שלך, להלביש בכח על ההלכה דברים שמתאימים לאידיאולוגיות מודרניות מסויימות לא יצליח.

הרבה פעמים אני מסכימה עם מה שאת כותבת, אבל פה לא.

אף אחד לא אומר שהפותחת חייבת לקיים יחסים עם בעלה בלי רצון.

הנקודה העיקרית שהייתה חסרה היא תיאום ציפיות. מה, אם היא הייתה מתחתנת ובעלה פתאום אחרי חודש היה אומר למשל שהוא רוצה להשתתף באיזו תחרות ספורט אז הם לא יכולים להיות ביחד יותר מקצת פעמים כל חודש היא לא הייתה מתרעמת?

מה שחסר פה זה תקשורת. הם היו צריכים לדון על זה לפני החתונה, הרי היא ידעה כבר אז שהיא לא רוצה הריון ולא גלולות,לא?

הגיוני שהוא מתעצבן, ונכון שהיא לא חייבת, אבל זו הזדמנות לעבוד על תקשורת, תיאום ציפיות וויתורים הדדיים.

וכמו שאמרו פה, יש עוד אמצעי מניעה

את מזמינה מתחים.

יש פה זוג צעיר שהחל את חייו המשותפים.

לא יודעת איך לומר את זה בעדינות אבל- בשביל זה מתחתנים. הן הגבר והן האישה.

אם בכל כך הרבה דברים בחיים מנסים למצוא שביל זהב שיהיה ווין ווין סיטואיישין. את רק מעצימה את המתח בין בני הזוג. ולא באמת תורמת לפיתרון. אותו הפיתרון שהפותחת ביקשה.

טוב, אני לא עומדת להתווכח על זה. בשביל זה אולי דתיים מתחתנים, וחבל.

ברור שמתחתנים גם בשביל זה בין היתר.

ולגבי הפרשנות שלך, גם אין לי מה להתווכח.

אני כותבת עכשיו לפותחת - אתם זוג צעיר, *שניכם* מתרגלים כרגע את מצוות ואהבת לרעך כמוך.

את צריכה לראות אותו והוא צריך לראות אותך.

הנושא שהיה חשוב לי להדגיש בצורה נחרצת!-

זה שאסור שעצבים ומניפולציות ינהלו אותך.

זאת לא הדרך.

והתפקיד שלו כמו שלך זה לראות אותך ולא ללחוץ עליך עם כל הקושי המובן.

את צריכה להבין אותו, אבל לא פחות ממה שאת מבינה את עצמך.

לכבד אותו ולא פחות ממה שאת מכבדת את עצמך.

יש פה אנשים שרואים משהו לא לגיטימי בזה שתדאגי לעצמך, תתרחקי מהדעות ה"פופולאריות" האלה.

בעלך כרגע הוא בחור צעיר שלומד את חיי הנישואים, גם את.

חשוב שתראי אותו, אבל אם לא תראי את עצמך באמת לעולם לא תצליחי להתחשב בו.

דברי איתו על זה בצורה ברורה (ואפשר לדבר בצורה ברורה גם בלי מתחים. כל מי שאמר שאני מזמינה מתחים זה מי שמלכתחילה לא מסכים עם זה שמגיע לך לדאוג לעצמך גם כשזה לא ככ נעים לו).

שורה תחתונה, תתחשבו האחד בשניה.

וכשזה לא קורה, תלמדו לא להתנהל מתוך זה אלא למרות זה.

הוא בעייתי פה, והעצבים שלו לא צריכים להפעיל אותך.

מעורר מתחים? לא חושבת יותר ממה שהעצבים שלו מעוררים. הכל טוב.

לפעמים יש מתחים בין בני זוג, אבל הדברים צריכים להיות במקומם.

שורה תחתונה שניהם צריכים לגלות התחשבות. ולא תמיד נכון לבוא בגישה מתוקה ומתחנחנת, כל שכן לא כשהיא מתחילה להרגיש רעה (ויש לזה השלכות הרסניות על שניהם בסוף!).

היא צריכה לגלות אדישות מול העצבים שלו.

מבחינתך זה מעורר מתחים? בסדר.

מבחינתי זה פשוט מכניס את העצבים שלו לפרופורציה.

מעורר מתחים.

זה שהיא לא צריכה 'להסכים לתת לו' בגלל העצבים שלו,

לא אומר שהיא לא צריכה לשים לב איך בחירות אישיות שלה, שמשפיעות על הזוגיות של שניהם, משפיעות על ההרגשה של בעלה.

כתבתי כבר הכל בהודעה הראשונה.
 

המחלוקת היא שזה מעורר מתחים, מבחינתי כבר קיים מתח שהיא פשוט לא צריכה להתרגש ממנו. סה טו.

ההתחשבות בו צריכה להיות עומדת בעיניה בלי שום קשר לעצבים שלו.

הם זוג, וזה חלק מהזוגיות..

צריך למצוא פתרון שיתאים לשניהם.

אבל להגיד ״שיכבד״וזהו?

וכן, שיכבד, ושהיא תתחשב בגבולות היכולת שלה ולא מעבר וללא רגשות אשם.

אני הייתי חושבת על גבולות היכולת האלה בהסתכלות נקיה ורחבה יותר

המיינד הרבה פעמים מתעתע

כדאי לבחון אם ההחלטה על הגבולות לא מוטית ומאוזנת. 

כי להתעצבן קצת זה בסדר אם מדובר על בני זוג עם פזם.

לא יודע, תמוה לי.

פעם שמעתי מישהו שטען בקול שזוג צעיר אף פעם לא רב.

זה הסביר לי הרבה, כי בתור זוג שכבר לא צעיר, השלום בית אצלו בכלל לא היה משהו...

אז ממש לא מוכרחים לריב, עדיף שיצליחו לנהל שיח ביניהם ואם יש צורך להתייעץ עם גורמים רלוונטיים. אבל כשמכילים ומכילים, לא מתוך השלמה פנימית, אלא כי 'זוג צעיר, לא נעים לריב...', זה בהמשך מתפוצץ בפנים ואז הפגיעה הרבה יותר חמורה והרבה יותר קשה ליישב המורכבויות.

כשמישהו מועמד בנסיון, שמאוד מורכב לו ומאוד לא צפוי, הצפיה ממנו לשמור על שלווה היא מופרכת. 

אולי זה רק אני אבל נשמע לי תמוה. יש כנראה עוד משהו.

לצפות ממנו עכשיו להתנזר, זה ממש ממש לא סביר.

אני אומר לך, משהו לא 100 בקשר שבחור מתעצבן על בת הזוג שלו אחרי חודש נישואין.

אני חושב שאולי הפותחת ובעלה ניהלו סוג של קשר לפני החתונה. אחרת אין לזה הסבר

שאין לי עליו כמעט מידע.

אבל מציע לך להימנע מאבחנות מוגזמות. לא אמרתי שהוא לא יכול להמנע ברגע שבא לו, אני גם מניח שלעולם הוא לא יעבור על איסורי עריות או נידה. יותר מזה, אני מניח שלעולם הוא לא יכריח את אשתו בכוח גם כשמותר.

אבל כן, להגיע עם כל הצפיות לחיי הנישואין, לחוות (כנראה לראשונה) קרבה רגשית כזאת ומגע גופני ולעצור מקיום יחסים במשך חודש וחצי, זה צפיה לא סבירה.

(אגב, גם אצל זוג וותיק, זה נראה לי מאוד מורכב. אז כן, יש תקופות, לפעמים ארוכות שאי אפשר וזה לא תלוי בהחלטה שלהם. זה יכול להיות מסיבות הלכתיות או רפואיות או אחרות ואז צריך להתאמץ להתגבר ולהשתדל גם להיות כמה שיותר בסבלנות.

אבל שאחד מבני הזוג יחליט על דעת עצמו שלא בא לו, במשך זמן ארוך - זה מאוד לא סביר ובוודאי אם השני מראה שקשה לו, אפשר מאוד להבין אותו.)

אני מתכוון ריגשית, איך אפשר להתעצבן ריגשית על מישהי חדשה כל כך בחיים שלך?

טוב, לא יודע. כנראה זה רק אני.

מכל מיני סיבות רגשיות ואחרות, זה אולי סביר (וגם אז כדאי להתייעץ, עלולים להשאר משקעים), אבל אם היא החליטה על דעת עצמה - זה ממש לא סביר והיא יוצרת את המשקעים.

(ערכתי, לא רוצה להכנס למקום אישי)

או מהשערות? לגבי איך אמור להתנהג זוג שלא היה לו קשר מיני לפני החתונה?

אף פעם לא שמעת על כך שאצל הרבה זוגות בשנה הראשונה היא מאתגרת?

בוודאי שחודש זה מספיק זמן להתאכזב/להתעצבן על בן זוג, במיוחד אם לא הכרת אותו כל כך טוב קודם...

ולגבי הנושא השני, של קיום יחסי אישות, בעיני מה שכתבת תמוה, זוג צעיר שרק התחתן הרבה פעמים סופר בימים את התקופות שהם מותרים ואסורים, ברור שסתם ככה לחכות חודש וחצי זה קשה מאוד.

לא אומרת שזה מצדיק עצבים או אפילו מצדיק התנהגות כלשהי, אבל שזה קשה זה נראה לי ברור. להפך יהיה קצת מדאיג אם זה לא קשה בשלב הזה. 

שזה באמת יכול להיות מאוד לא נעים אבל להתעצבן אחרי חודש ראשון לנישואים זה מוגזם. זה בעיות תקשורת ואג'סטמנט של כל זוג.

צריך לדבר על הנושא של מניעה ולמצוא פתרון.

קורה שלא הולך, לא סביר להיות "ממש עצבני" אחרי חודש. זה לא נשמע טוב.

תשימו לב שכולכם אומרים את אותו הדבר.

בעיני תמיד תמוה שמישהי פותחת שרשור ולא מגיבה.

אני גם לא מבינה איך לא מפריע לה להמעיט בימים מותרים. לא בשבילו, בשביל עצמה.

החודש הראשון זה שיא הפרפרים לזוג ששמר נגיעה.. 

ועוד אחרי הפעם הראשונה הם שוב נאסרים לאיזה לא יודעת כמה זמן..

אז מה הספיקו בחודש שכבר יש לריב עליו?

מבחינה רגשית כל כך "עוורים מאהבה" שזה באמת נשמע מוזר לריב על דבר כזה בשלב הזה בכל אופן.

אולי הוא לא ממש מחובר לרגש שלו ויותר שכלי וקיבל עצבים רק מלחשוב כמה צעדים קדימה.. 

אגב, איך הוא כשאתם אסורים? גם עצבני/חסר סבלנות?

צריך לוודא שאין בעיה אחרת יו נואו וואט

אם היא באה בצורה של הדברות ומסבירה את הקושי או הפחד והוא רואה שהיא באמת בודקת פתרונות אז אין באמת סיבה להתעצבן.

אבל אם היא קובעת בעצמה והוא צריך להכנס למשבצת שלה ברור שזה מעצבן

יש התקן.

חודש וחצי אחרי החתונה זה זמן להרבה ביחד, תכירו, תלמדו את עצמכם.

להתחיל עם מחשבון ביוץ מוסיף הרבה מתח ותסכול.

לא חבל?

שמובן מאוד שהוא מתבאס מזה.

הוא רוצה אותך.

זה היה יותר תמוהה אם לא.

יכול להיות שהוא גם נעלב וזה מתפרש אצלו כחוסר רצון מצידך.

להתעצבן מזה זה כבר ילדותי ומוריד.

אם הוא היה מתקשר את זה אחרת, ובמקום לריב היה אומר לך כמה הוא רוצה אותך ומתגעגע אליך כשאסור, אני מניחה שהתגובה שלך היתה אחרת.

וולקאם לבעיות תקשורת בשנה הראשונה.

תנסי לדבר איתו על זה ברוגע.

אפילו תכתבי לו.

תגידי לו כמה חשוב לך למנוע

כמה את לא רוצה התערבות של גלולות (זה באמת איכסה, אבל יש דרכים אחרות)

כמה מוריד לך כשהוא רב איתך על זה.

ומה את כן מוכנה לעשות כדי לשפר את המצב. 

מה איתך?

לך לא מפריע שיש כל כך מעט ימים מותרים?

זו אכן בעיה רצינית.

וצריך לחשוב על איך לפתור אותה.

אפשר לבדוק כיוון של דיאפגרמה. 

לדעתי זה הכי טוב.. לחבר חפיסות ולא לקבל כל חודש זה גאוני תודה לה' על מי שהמציא את הגלולות!

אפשר להשתמש גם בנוברינג שזה אחלה פיתרון

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!