המחזור שלך סדיר בדרך כלל?

אם כן את יכולה לקיים יחסים בכמה ימים הסמוכים לקבלת הווסת, והסיכויים להריון בשלב הזה נמוכים מאוד, מניחה שזה יעיל בערך כמו המכשיר שאת מתארת.

בנוסף, האם לקחת בחשבון שהימים הפוריים הם בדרך כלל הימים בהם יש יותר חשק?

לגבי בעלך, למען האמת, סוגיות של מניעה ויחסים, הן סוגיות זוגיות,ראוי לקבל בהן את ההחלטות ביחד, ואז ממילא יש פחות רגשות שליליים.

אני לא מצדיקה את זה שהוא רב איתך או עושה דרמות, אבל אם החלטת באופן חד צדדי על דרך המניעה, אפשר לגמרי להבין את התסכול שלו...

אם את בכלל בכלל לא רוצה מניעה הורמונלית, אפשר התקן.  

כן, גם לפני לידה ראשונה אפשר להכניס התקן.  

התקן למניעת הריון מתאים גם לצעירות שטרם היו בהריון.  

זה לדעתי פתרון מצויין, לא הורמונלי, תוכלי להפסיק בכל זמן שתרצי, ומאפשר קיום חיים אינטימיים בלי הגבלות ובכל הספונטניות.   

הן אישית, הן זוגית והן תורנית-הלכתית. להמשיך ככה, זה להרוס את הנישואין שלכם, עוד לפני שהם בקושי התחילו.

קיבלתם הדרכה לחתונה?

אתם חייבים לנהל על זה שיח ביניכם ושיח עם גורמים מנוסים ומוסמכים שאתם יכולים להתייעץ איתם.

עם מי התייעצת?

לגבי זה שכתבת שהוא עושה דרמות -

לא ברור אם דיברתם על זה לפני או לא, נראה שהנחתת עליו את ההחלטה וזהו.

אם באמת לא דיברתם על זה לפני, אז הדרמה היא מצידך - להימנע מיחסים אחרי החתונה זה לא דבר שהוא היה אמור לצפות לו...

כדאי לעצור את המעגל ולשבת לדבר להבין אחד את השני ולחשוב מה הלאה,  יחד. לא כהנחתה שלך אלא כהחלטה זוגית

זה הגוף שלך ואת זאת שתצטרך להתמודד איתו.

אל תפחדי לחשוב מחשבות לא פופולאריות.

אל תעשי דברים בשביל בעלך כי לא נעים,

תתחשבי בשניכם.

על עוד לא תוכלי לדאוג לעצמך בשלווה, לא תוכלי להתחשב גם בצרכים שלו.

תבררי על אמצעי מניעה יעילים, ובינתיים תקיימו יחסים בימים הבטוחים.

בעלך יאלץ לכבד את זה בסבלנות.

ואת תעשי הכל כדי להתחשב בשניכם.

את לא רעה.

הוא הסתדר עד עכשיו, ואת לא שפחה שלו.

תתקרבו כמה שאפשר ובימים שאפשר על פי הביוץ.

ובינתיים תדאגי לאמצעי מניעה יעיל עבורך.

וברור שהתנהגות לא מתחשבת מורידה.

מכבדה יותר מגופו, בבקשה.

אני כותבת את זה בצורה ברורה כי הדברים צריכים להיות ברורים.

תדעי את הזכויות שלך.

את לא צריכה להרגיש רעה ולא צריכה להרגיש לא נעים.

אתם צריכים להיות במקום שרואה את השני בלי ריצוי ובלי מניפולציות.

לכבד אותה והיא צריכה לכבד אותו.

במצבים מסוימים להיות יחד רק בימים הבטוחים יחד עם שמירת הלכות נידה יכול לגרום למעט מאוד ימים שבהם הם יוכלו לקיים יחסים.

כנראה שזה מאד נוגד את הציפיות (ההגיוניות) שהיו לבעל.

אני לא חושב שהפתרון שיקיימו יחסים נגד רצונה, אבל בעיניי היא צריכה להבין שהיא הלכה כאן על כיוון לא פשוט עבורו, לקבל את זה. הוא גם צריך להבין ולכבד את  הצד שלה, ומשם למצוא דרך הכי טובה עבור שניהם.

בעיניי מה שכתבת רק יכול לגרום למרירות כלפיו במקום לקירוב

אין.

בקיצור, זה הגוף שלה וההשלכות הם בעיקר עליה. פיזית ונפשית.

אז נכון שצריכה להיות התחשבות שלה במצבו, לא פחות (אם לא יותר) התחשבות שלו במצבה.

במקרה הזה נראה שמישהו שכח ללמד אותו מה זה מכבדה יותר מגופו.

נכון, זה לא פשוט.

כשהוא ידאג לה היא כנראה תמצא את הדרך הכי פשוטה להתחשב בו.

כשאת אומרת משפטים כמו "שיתעצבן עד מחר" - את מזמינה מתחים זוגיים ואי ראיית המקום הרגשי של בן הזוג, ממש לא דרך מועילה לבנות זוגיות.

מבחינתי אני שמה את הדברים במקומם בצורה נחרצת.

לעצבים שלו אין שום מקום. שיתעצבן עד מחר.

זה לחץ ומניפולציה שהוא מפעיל עליה כי קשה לו, כשבסוף מי שתצטרך להתמודד זאת היא.

אז אני לגמרי אומרת שהיא צריכה להתחשב בו.

אבל להרגיש רעה?!? ולא נעים?!

לא.

בלי רגשות אשם בבקשה.

ובלי להלחץ מהעצבים שלו.
 

וכן שיתמודד.

דתיים חושבים שברגע שהם מתחתנים אישה היא רכוש שלהם.

היא לא.

וגם אם היא לא תכננה איתו את זה מראש זכותה המלאה להבין שהיא רוצה לחשב מסלול והוא צריך לגלות תמיכה מלאה ולדבר על הצרכים שלו מתוך כבוד בלי להפעיל עליה לחץ!

זה סוג של אונס.

כן, סוג של אונס ואני לגמרי לא מכילה את זה.
 

שורה תחתונה - שיתעצבן עד מחר.

זאת לא הדרך להתמודד.

זה מובן אבל לא צריך להפעיל אותה.

שיתחבר לנפש האלוקית שלו ולא יפעל אוטומיטית מהנפש הבהמית.

ויש מקום לנפש הבהמית כל עוד היא לא על חשבון מי שהוא צריך לכבדה (את הגוף והנפש שלה) יותר מגופו (הצרכים הפיזיים שלו אפילו).

לא אני אמרתי.

בעל שמצפה לחיים נורמליים של זוג נשוי, ממש לא חושב שהאישה היא רכושו.

ההקצנה שלך רק מלחיצה ולא מועילה לשום דבר. אף אחד מהמגיבים כאן לא המליץ על אונס, כך שאת יכולה לקחת נשימה. כן יש מחוייבות הדדית, היא מחוייבת לו, כמו שהוא מחוייב לה.

שאתה זה שצריך לקחת נשימה.

לא קראתי מה מגיבים אחרים כתבו כי זה לא רלוונטי.
 

אתה מוזמן לכתוב את תובנותיך ואת חכמתך, וגם לחשוב שאני מגזימה ומקצינה,

קראתי את הנימוקים שלך וסורי לא השתכנעתי.

אני עומדת מאחורי כל מילה.

אתם דתיים רק איפה שנח לכם.

מכבדה יותר מגופו לא אני אמרתי.

להתעצבן?! ולתת לה את ההרגשה שהיא רעה ולהכניס אותה לחוסר נעימות כי פחות מתאים לה עכשיו להיכנס להריון, והוא צריך להתאפק קצת (לא פחות ממנה אגב)...

זה הפעלת לחץ ומנפילוציה ועל גבול האונס. היא חפץ שלו?

לא מתאים לה עכשיו והיא מחפשת פתרונות!

וגם אם אני יכולה להבין את המצוקה שלו אני לחלוטין לא מכבדת את זה(!).

וכן, זה שהיא מותרת לו זה לא אומר שהיא חייבת להיות איתו כשהיא לא רוצה מאיזושהי סיבה שהיא וכל שכן כשהנימוק שלה הגיוני לחלוטין.

אז עם כל הכבוד, תלמדו הלכות באמת ולא רק מה שנח לכם ללמוד.

והמחוייבות שלה שונה משלו אז נא להפסיק להמציא.

הוא צריך להתייחס לזה כנתון, שניהם סובלים ממנו עכשיו, לא רק הוא צריך להתאפק, גם היא.

שיגלה התחשבות ויפסיק ללחוץ.

מדאיג שיש פה כאלה שחושבים שזה לגיטימי בכלל.

לא יודע על סמך מה החלטת ש'אנחנו דתיים רק איפה שנח לנו'. בשום מקום התורה וההלכה לא אמרו את ההדרכות שאת מלבישה על חצאי ציטוטים שמתאימים לאידיאולוגיות שלך.

חיובי עונה לפי ההלכה (ולפי דרך ארץ פשוטה) הם על שני בני הזוג. אז נכון שחז"ל הזהירו שבפועל לא יהיה אונס - אבל המשמעות של זה היא שהבעל צריך לפייס. אם האשה לא רוצה בכלל, היא מ'היוצאות בלי כתובה'.

את כל זה כתבתי בתשובה לדברים שלך. כשהגבתי לה למעלה נזהרתי מאוד ובכלל לא נכנסתי לנושא ההלכתי, שכנראה הוא דברים לא נשמעים אצלה.

אם את מתעקשת (שוב, לא הייתי נכנס לזה אצל מי שלא שאל) - אז לפי ההלכה, חלק מהמחויבות של הנישואין, זה לקיים מצוות פו"ר, שאמנם מוטלת על הבעל אבל במציאות שלא נושאים כמה נשים - אין לו אפשרות אחרת. ממילא אסור למנוע לפני שיש ילד (רק כשיש סיבה רפואית, אפשר להקל. לכן מתירים כשאשה צריכה מנוחה, אפילו שעדיין אין בן ובת).

כאן הגבתי לפותחת:

זאת סוגיא מאוד מורכבת - נשואים טריים

ההודעה אליה הגבת היא תגובה למי שניסת לטעון טענות מופרכות על מחוייבות. לה הגבתי שהמחוייבות היא דו צדדית.

ולא, זה לא נורמלי אצל זוג צעיר שחודש וחצי לא יהיו יחסים ולא ציפיה סבירה מאף אחד. גם לא נורמלי אצל זו"צ, (בוודאי זוג שכנראה שומר הלכות טהרה), התוכנית שלה שרק בימים שבוודאות רחוקים מהביוץ יהיו יחסים.

כרגע אתה רק סתם מישהו העונה לכינוי "היסטורי" שטוען בעלמא שהטענות של סוסה אדומה מופרכות.

פחות רציני היסטורי וגם מרגיש קצת טעון.

לגברים יש מחוייבויות מדאורייתא שנשים לא נצטוו לגביהם, מעבר לזה הם חותמים על כתובה, אישה לא חותמת, ההגדרה של הכבוד של הגבר לאישתו היא "מכבדה יותר מגופו", ולאישה "מכבדת את בעלה ביותר מידי" (צריך להבין).

כתבתי דברים שידועים לכל "דתי" ממוצע אולי לא רק.
 

אז אתה מוזמן להוכיח שהמחוייבות שווה, או שיש איזה מקור רציני שסותר את מה שכתבתי.

ולהגיד שהיא מורדת זה לא רציני וכל שכן שלא רציני לעניין, כי ברור שזה לא המקרה כאן.

מורדת זו הגדרה ברורה שלא שייכת למקרה בשום צורה.

חוץ מלגרום לנשים לרגשות אשם לא ראיתי עניין רציני בטענות שלך.

לגבי היתר ביחס למצוות פרו ורבו, לא נכנסת לזה, זה שלה/שלהם.
 

מעבר לזה לא מתכוונת להתווכח איתך, ובאופן כללי משתדלת להימנע מלהיכנס איתך לדיונים למען הסדר הטוב.

נ.ב.

מקור למה שאני אמרתי:

”וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז” (משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק ט"ו, הלכה י"ט).

הלכה יז

וחובה על כל איש לקנאות לאשתו. אמרו חכמים: אין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח טהרה. ולא יקנא לה ביותר מדאי, ולא יאנוס אותה ויבעול בעל כרחה, אלא לדעתה ומתוך שיחה ושמחה.

אז מה למדנו מכאן?

צריך לכבד את אשתו יותר מגופו - כלומר - יש לו צורך גופני, אבל אישתו עומדת כנגדו, מה הדין?

ולא יטיל עליה אימה, ויהיה דיבורה עמה בנחת ולא יהיה עצב(ני) ולא רוגז. אין צורך להוסיף.

ולא יאנוס אותה ויבעול בעל כרחה, אלא לדעתה ומתוך שיחה ושמחה - בבקשה.

אז אפשר להבין אותו ואת המצוקה שלו, ועם זאת, לא לקבל את ההתנהלות הזאת ולא להתנהל מתוך זה.

להתחשב תמיד צריך.

ואפשר להבין גם אותה. אבל זה פשיטא.

א' ואת פרק י"ד הלכה ח' ואילך...

עוד יותר מדהים שבפרק ט"ו עצמו, פספספת לא רק את הלכה א',אלא גם בין הלכה י"ז להלכה י"ט, פספסת את הלכה י"ח:

"ולא תמנע מבעלה כדי לצערו, אלא נשמעת לו בכל עת שירצה!" צריך משהו יותר מפורש מזה?!

אדם בהחלט צריך לכבד את אשתו, כמו שהרמב"ם מפרט (וזה ממש לא קשור למה שאת תולה בזה). אבל כל זה אחרי שהם יכולים להמנע בהסכמה הדדית, אם יש לו בן ובת (וכשאין לו - לא יכולים!).

נכון שחכמים הזהירו שלא יהיה באונס - כמו שמוסבר גם בהלכה שציטטת בעצמך: "אלא לדעתה ומתוך שיחה ושמחה" - כלומר אדם צריך לא לבוא בצורה אגרסיבית, אלא בדרך נעימה ומשמחת.

גם הכתובה כולה מחויבויות הדדיות, הבעל נותן את הכתובה וחותם עליה, כמו שבכללות טקס החתונה (ובחיים בכלל) הבעל הוא הפעיל והאישה היא הסבילה, אבל כשהיא מקבלת את הכתובה (ובעצם, בזה שהיא רוצה ומסכימה להתחתן איתו), היא מסכימה להתחיבויות.

זה נכון להתחיבויות הממוניות (מעשה ידיה לו ושאר הדברים) ונכון ל"למעייל עליכי כדרך כל ארעא" - הבעל מתחייב לבוא עליה כדרך כל הארץ והיא מסכימה לזה. אז אם הבעל מתיש אותה בדרישות מעבר לעונה המקובלת - זה לא כדרך כל הארץ. אבל אם הוא מצפה למקובל - לזה האשה התחייבה בזה שקיבלה את הכתובה (ולמען האמת בעצם זה שהסכימה להתחתן).

לתלות בדברי חז"ל או בדברי הרמב"ם שלגיטימי שאשה תסרב כליל במשך שבועות ארוכים, זה סילוף ועיקום וזה הרס הבית שלהם.

יש פה מניעה כדי לצערו?

לא.

"ונשמעת לו בכל עת שירצה" כל עוד זה לא באונס. כלומר, כשהיא רוצה.

ושלא תימנע ממנו כדי שיתאווה אליה יותר וכדי להעניש אותו. כלומר, הכוונה מאוד קריטית בעניין.

לא דילגתי על שום דבר. כתבתי את מה שרלוונטי.
 

בבקשה היסטורי, אני לא יודעת מי לימד אותך, אבל דרוש לימוד רציני ולא מוטה.

אתה לא פעם ראשונה מתייחס לאישות כאל חובה שמנותקת מרצון ויכולת של האישה.

אישות עושים מתוך אהבה ומתוך כבוד אמיתי של שני הצדדים.

אני אכתוב לך שוב, אישה היא לא חפץ ולא בובה.

היא בעלת אישיות ורצון.

מבינה שזה פחות נח לך, אבל האמת לא נמצאת אצלך בנושא הזה.

דרוש עבודת המידות ולימוד תורה לשמה.

ומדאיג מאוד שאדם כמוך אם אני זוכרת נכון, מלמד ומדריך חתנים.

לא זוכרת, אולי אני טועה וזה לא אתה.

קצת איפוק לא יזיק.

תלמד תורה אמיתית, כזאת שתעדן אותך קצת.

הצורך בלפרוק יצרים לא עולה על החובה לכבד את אישתך.

אין פה שום רצון לצער, יש פה רצון מובן ולגיטימי של אישה לדאוג לעצמה ולגוף שלה, כדאי שתשמור את החכמה שלך לעצמך ושתברר אותה לפני שאתה מסלף את היהדות ומחלל את ה'.

עלק "אני לא יודעת מי לימד אותך אבל דרוש לימוד רציני ולא מוטה "

כשאת מדברת עם אדם שלמד שנים בצורה רצינית והוסמך.. מה שאומרים חוסר מודעות עצמית קווים לדמותה מה שכתבת בעצמך מוטה ולא למדת לימוד רציני

ואם באים ללמוד הלכה זה צריך להיות רציני ולא פה ושם מילה דתי לדעתי

כאילו כל מה שכתבת לו תעשי דחוף בדק בית של הפוסל במומו וכו

סיימתי עם הדיון כרגע.
 

שום דבר לא אישי:

אני לא מכילה התנהגות והתנהלות בשם התורה שמנחה נשים לרצות - ולהרוג את החשק המיני הבריא שלהן, גברים לאנוס, והרס מובהק של אישות בריאה וטובה.

מעבר לזה לא מוצאת סיבה להמשיך בדיון הזה. יום טוב.

ולהלביש כאילו כן זה סתם להתסיס לשקר להקצין ולהכניס לכלה!!!! מילים כמו אונס (?!?!?!) לראש. והעיקר להגיד אני? אני עשיתי מתח? לא מה פתאום רק רמזתי לכלה שבעלה אונס אותה אם הוא ברוב חוצפתו רוצה לקיים נישואים תקינים עם אשתו... איזה בעל איום יאו....

ורק להגיד אני? שום דבר לא כתבתי אישי מה אמרתי אישי? ואז לכתוב להסטורי שהוא מחלל ה, שאוי ואבוי שהוא מדריך חתנים, שהוא צריך להתעדן, שישמור לעצמו מה שלמד ועוד שלל "פנינים " עליו ספציפית ואז להגיד "לא אמרתי אישית" כאילו באמת את קוראת לפעמים את מה שאת כותבת או מה??

אף אחד לא אמר לאישה לרצות בכוח מישהו אחר שהיא לא רוצה ולקיים בכוח יחסים ותבדקי את עצמך למה ישר את קופצת לשם שבעל אונס ןאישה קורבן מרצה מי בכלל טען כאן את זה? כולה אמרו לראות בגדול איך שניהם יהיו סבבה זה הכל ולראות איך לא יהיה הריון וגם בלי ליצור לחץ על ההתחלה של כן או לא ימים שאסור אלא נגיד מניעה בלי הורמונים וכאלה

די משעשע, חייבת לומר.

מבינה שנעלבת, אבל לא התכוונתי, לגמרי חושבת שדרוש פה לימוד רציני, נטול אגואיזם, שחושב באמת לטובת הזוג ולא רק לטובת איבר קטן של מישהו מהם.

מצטערת אבל זה חייב להאמר.

שאישה כותבת לך אלא רק גבר רע מגעיל ונגד נשים.. מה שיעשה לך טוב אני לא צריכה להוכיח לך שאני אישה ומשעשע שאת עצמך חושבת שכל מי שלא מסכים איתך לא יכול להיות אישה.

אז שוב, אני אישה מאמי. אחת מדהימה חכמה חזקה ועם דעה עצמית חזקה שאשכרה חושבת אחרת ממך!! הלם!!

אולי גם קופצת רגע שגם לא חושבת כמוך גבר לדעתך לא יודעת.. אולי בכלל הפותחת גבר.. מה אני אגיד לך.. כשאין מה לענות אומרים שטויות.

שפתחה "עלק" פצלש בשביל להגן על מישהו שאת לא מכירה, "יו נוו".
 

זה שלא תשים סימני פיסוק, ותדבר בשפה של נקבות מתהלבות, לא יעזור לך.

יאיי.

😘

חבל שאי אפשר לצלם לך סלפי שלי.

העיקר שתרגישי טוב עם עצמך

מצטערת שהתדרדתי לדיון עם פצלשית מתחזה ומתלהבת.

חכמה וחזקה.

רק לסיכום שכתבתי למטה כן.

ומאחלת לך להיות רבע מהאישה שאני

שהעלתה את האופציה של אונס או שהיא תקיים איתו יחסים רק בגלל שהוא מפעיל עליה לחץ. 

העלת את האפשרות הזו ואז יצאתי בחומרה נגדה, כאילו כל השאר כאן חושבים שאשה היא רכוש של בעלה ושהיא חייבת לשכב איתו בכל רגע שהוא רוצה. לא קראתי בשרשור הזה אף אחד שחושב ככה. 

דיברתי להיסטורי, לא לקפוץ קופצת לרגע.

מי שהפריע לו הביטוי "שיתעצבן עד מחר" הגבתי לו.

היסטורי זה דיון אחר.

לא מתכוונת להיכנס בזמן הקרוב, קצת עסוקה, אז תוכלו אתם והפצלש"ים להמשיך את הדיון בלעדיי.

יום טוב.

(ומה שהעלתי כאפשרות זה בגלל הנגזרת הישירה של לקיים יחסים ולהיכנס להריון כשהיא עוד לא מוכנה לזה רק כי לאדון קשה קצת להתאפק. והוא לוחץ עליה וגורם לה להרגיש רעה. מי שלא מבין את הקשר זה שלו. חושבת שעבר מספיק זמן כדי שתדעי שלהיות "יחידה" במשהו פחות מרתיע אותי).

להגיד לכלה על בעלה שיתעצבן עד מחר+בעלך אנס זה סבבה לדעתך ולא מכניס מתח. יאיי.

להגיד טינוף אישי על הסטורי ואז להגיד לא אומרת אישי. יאיי.

להחליט שכל מי שלא מסכים איתך גבר ומתחזה לנקבה. יאיי.

לעקוץ את קופצת לרגע ולהגיד לה לא לקפוץ. יאיי.

להגיד אחרי שכמה מעמידים אותך במקום אוי עסוקה חייבת לרוץ תמשיכו לבד. יאיי.

בקיצור אחלה תרבות דיון וציון מאה במודעות עצמית (not)

כמובן זה פורום פתוח וכו' וכל אחד עונה כראות עיניו

אחזור שוב, בתגובה שלי לפותחת, לא נכנסתי בכלל להלכה מעבר להערה כללית שזה נושא שדורש בירור, כי הבנתי שזה לא דברים שנשמעים אצלה כרגע. לכן לפותחת המלצתי שישוחחו ביניהם ויבררו את הנושא עם אנשים מנוסים ומוסמכים.

כיוון שאת מכניסה בכח את ההלכה, כ'קלף' נגד הביקוש הנורמלי והסביר של הבעל - אז לא, לפי ההלכה כל עוד שהוא לא קיים פו"ר אסור למנוע הריון. זה לא כי מישהו חפץ, אלא כי יש מצוות שמוטלות עלינו. בדיוק כמו שגם אם מאוד לא מתחשק למישהו, הוא חייב לשמור שבת וזה לא הופך אותו לחפץ.

הנסיון שלך, להלביש בכח על ההלכה דברים שמתאימים לאידיאולוגיות מודרניות מסויימות לא יצליח.

הרבה פעמים אני מסכימה עם מה שאת כותבת, אבל פה לא.

אף אחד לא אומר שהפותחת חייבת לקיים יחסים עם בעלה בלי רצון.

הנקודה העיקרית שהייתה חסרה היא תיאום ציפיות. מה, אם היא הייתה מתחתנת ובעלה פתאום אחרי חודש היה אומר למשל שהוא רוצה להשתתף באיזו תחרות ספורט אז הם לא יכולים להיות ביחד יותר מקצת פעמים כל חודש היא לא הייתה מתרעמת?

מה שחסר פה זה תקשורת. הם היו צריכים לדון על זה לפני החתונה, הרי היא ידעה כבר אז שהיא לא רוצה הריון ולא גלולות,לא?

הגיוני שהוא מתעצבן, ונכון שהיא לא חייבת, אבל זו הזדמנות לעבוד על תקשורת, תיאום ציפיות וויתורים הדדיים.

וכמו שאמרו פה, יש עוד אמצעי מניעה

את מזמינה מתחים.

יש פה זוג צעיר שהחל את חייו המשותפים.

לא יודעת איך לומר את זה בעדינות אבל- בשביל זה מתחתנים. הן הגבר והן האישה.

אם בכל כך הרבה דברים בחיים מנסים למצוא שביל זהב שיהיה ווין ווין סיטואיישין. את רק מעצימה את המתח בין בני הזוג. ולא באמת תורמת לפיתרון. אותו הפיתרון שהפותחת ביקשה.

טוב, אני לא עומדת להתווכח על זה. בשביל זה אולי דתיים מתחתנים, וחבל.

ברור שמתחתנים גם בשביל זה בין היתר.

ולגבי הפרשנות שלך, גם אין לי מה להתווכח.

אני כותבת עכשיו לפותחת - אתם זוג צעיר, *שניכם* מתרגלים כרגע את מצוות ואהבת לרעך כמוך.

את צריכה לראות אותו והוא צריך לראות אותך.

הנושא שהיה חשוב לי להדגיש בצורה נחרצת!-

זה שאסור שעצבים ומניפולציות ינהלו אותך.

זאת לא הדרך.

והתפקיד שלו כמו שלך זה לראות אותך ולא ללחוץ עליך עם כל הקושי המובן.

את צריכה להבין אותו, אבל לא פחות ממה שאת מבינה את עצמך.

לכבד אותו ולא פחות ממה שאת מכבדת את עצמך.

יש פה אנשים שרואים משהו לא לגיטימי בזה שתדאגי לעצמך, תתרחקי מהדעות ה"פופולאריות" האלה.

בעלך כרגע הוא בחור צעיר שלומד את חיי הנישואים, גם את.

חשוב שתראי אותו, אבל אם לא תראי את עצמך באמת לעולם לא תצליחי להתחשב בו.

דברי איתו על זה בצורה ברורה (ואפשר לדבר בצורה ברורה גם בלי מתחים. כל מי שאמר שאני מזמינה מתחים זה מי שמלכתחילה לא מסכים עם זה שמגיע לך לדאוג לעצמך גם כשזה לא ככ נעים לו).

שורה תחתונה, תתחשבו האחד בשניה.

וכשזה לא קורה, תלמדו לא להתנהל מתוך זה אלא למרות זה.

הוא בעייתי פה, והעצבים שלו לא צריכים להפעיל אותך.

מעורר מתחים? לא חושבת יותר ממה שהעצבים שלו מעוררים. הכל טוב.

לפעמים יש מתחים בין בני זוג, אבל הדברים צריכים להיות במקומם.

שורה תחתונה שניהם צריכים לגלות התחשבות. ולא תמיד נכון לבוא בגישה מתוקה ומתחנחנת, כל שכן לא כשהיא מתחילה להרגיש רעה (ויש לזה השלכות הרסניות על שניהם בסוף!).

היא צריכה לגלות אדישות מול העצבים שלו.

מבחינתך זה מעורר מתחים? בסדר.

מבחינתי זה פשוט מכניס את העצבים שלו לפרופורציה.

מעורר מתחים.

זה שהיא לא צריכה 'להסכים לתת לו' בגלל העצבים שלו,

לא אומר שהיא לא צריכה לשים לב איך בחירות אישיות שלה, שמשפיעות על הזוגיות של שניהם, משפיעות על ההרגשה של בעלה.

כתבתי כבר הכל בהודעה הראשונה.
 

המחלוקת היא שזה מעורר מתחים, מבחינתי כבר קיים מתח שהיא פשוט לא צריכה להתרגש ממנו. סה טו.

ההתחשבות בו צריכה להיות עומדת בעיניה בלי שום קשר לעצבים שלו.

הם זוג, וזה חלק מהזוגיות..

צריך למצוא פתרון שיתאים לשניהם.

אבל להגיד ״שיכבד״וזהו?

וכן, שיכבד, ושהיא תתחשב בגבולות היכולת שלה ולא מעבר וללא רגשות אשם.

אני הייתי חושבת על גבולות היכולת האלה בהסתכלות נקיה ורחבה יותר

המיינד הרבה פעמים מתעתע

כדאי לבחון אם ההחלטה על הגבולות לא מוטית ומאוזנת. 

כי להתעצבן קצת זה בסדר אם מדובר על בני זוג עם פזם.

לא יודע, תמוה לי.

פעם שמעתי מישהו שטען בקול שזוג צעיר אף פעם לא רב.

זה הסביר לי הרבה, כי בתור זוג שכבר לא צעיר, השלום בית אצלו בכלל לא היה משהו...

אז ממש לא מוכרחים לריב, עדיף שיצליחו לנהל שיח ביניהם ואם יש צורך להתייעץ עם גורמים רלוונטיים. אבל כשמכילים ומכילים, לא מתוך השלמה פנימית, אלא כי 'זוג צעיר, לא נעים לריב...', זה בהמשך מתפוצץ בפנים ואז הפגיעה הרבה יותר חמורה והרבה יותר קשה ליישב המורכבויות.

כשמישהו מועמד בנסיון, שמאוד מורכב לו ומאוד לא צפוי, הצפיה ממנו לשמור על שלווה היא מופרכת. 

אולי זה רק אני אבל נשמע לי תמוה. יש כנראה עוד משהו.

לצפות ממנו עכשיו להתנזר, זה ממש ממש לא סביר.

אני אומר לך, משהו לא 100 בקשר שבחור מתעצבן על בת הזוג שלו אחרי חודש נישואין.

אני חושב שאולי הפותחת ובעלה ניהלו סוג של קשר לפני החתונה. אחרת אין לזה הסבר

שאין לי עליו כמעט מידע.

אבל מציע לך להימנע מאבחנות מוגזמות. לא אמרתי שהוא לא יכול להמנע ברגע שבא לו, אני גם מניח שלעולם הוא לא יעבור על איסורי עריות או נידה. יותר מזה, אני מניח שלעולם הוא לא יכריח את אשתו בכוח גם כשמותר.

אבל כן, להגיע עם כל הצפיות לחיי הנישואין, לחוות (כנראה לראשונה) קרבה רגשית כזאת ומגע גופני ולעצור מקיום יחסים במשך חודש וחצי, זה צפיה לא סבירה.

(אגב, גם אצל זוג וותיק, זה נראה לי מאוד מורכב. אז כן, יש תקופות, לפעמים ארוכות שאי אפשר וזה לא תלוי בהחלטה שלהם. זה יכול להיות מסיבות הלכתיות או רפואיות או אחרות ואז צריך להתאמץ להתגבר ולהשתדל גם להיות כמה שיותר בסבלנות.

אבל שאחד מבני הזוג יחליט על דעת עצמו שלא בא לו, במשך זמן ארוך - זה מאוד לא סביר ובוודאי אם השני מראה שקשה לו, אפשר מאוד להבין אותו.)

אני מתכוון ריגשית, איך אפשר להתעצבן ריגשית על מישהי חדשה כל כך בחיים שלך?

טוב, לא יודע. כנראה זה רק אני.

מכל מיני סיבות רגשיות ואחרות, זה אולי סביר (וגם אז כדאי להתייעץ, עלולים להשאר משקעים), אבל אם היא החליטה על דעת עצמה - זה ממש לא סביר והיא יוצרת את המשקעים.

(ערכתי, לא רוצה להכנס למקום אישי)

או מהשערות? לגבי איך אמור להתנהג זוג שלא היה לו קשר מיני לפני החתונה?

אף פעם לא שמעת על כך שאצל הרבה זוגות בשנה הראשונה היא מאתגרת?

בוודאי שחודש זה מספיק זמן להתאכזב/להתעצבן על בן זוג, במיוחד אם לא הכרת אותו כל כך טוב קודם...

ולגבי הנושא השני, של קיום יחסי אישות, בעיני מה שכתבת תמוה, זוג צעיר שרק התחתן הרבה פעמים סופר בימים את התקופות שהם מותרים ואסורים, ברור שסתם ככה לחכות חודש וחצי זה קשה מאוד.

לא אומרת שזה מצדיק עצבים או אפילו מצדיק התנהגות כלשהי, אבל שזה קשה זה נראה לי ברור. להפך יהיה קצת מדאיג אם זה לא קשה בשלב הזה. 

שזה באמת יכול להיות מאוד לא נעים אבל להתעצבן אחרי חודש ראשון לנישואים זה מוגזם. זה בעיות תקשורת ואג'סטמנט של כל זוג.

צריך לדבר על הנושא של מניעה ולמצוא פתרון.

קורה שלא הולך, לא סביר להיות "ממש עצבני" אחרי חודש. זה לא נשמע טוב.

תשימו לב שכולכם אומרים את אותו הדבר.

בעיני תמיד תמוה שמישהי פותחת שרשור ולא מגיבה.

אני גם לא מבינה איך לא מפריע לה להמעיט בימים מותרים. לא בשבילו, בשביל עצמה.

החודש הראשון זה שיא הפרפרים לזוג ששמר נגיעה.. 

ועוד אחרי הפעם הראשונה הם שוב נאסרים לאיזה לא יודעת כמה זמן..

אז מה הספיקו בחודש שכבר יש לריב עליו?

מבחינה רגשית כל כך "עוורים מאהבה" שזה באמת נשמע מוזר לריב על דבר כזה בשלב הזה בכל אופן.

אולי הוא לא ממש מחובר לרגש שלו ויותר שכלי וקיבל עצבים רק מלחשוב כמה צעדים קדימה.. 

אגב, איך הוא כשאתם אסורים? גם עצבני/חסר סבלנות?

צריך לוודא שאין בעיה אחרת יו נואו וואט

אם היא באה בצורה של הדברות ומסבירה את הקושי או הפחד והוא רואה שהיא באמת בודקת פתרונות אז אין באמת סיבה להתעצבן.

אבל אם היא קובעת בעצמה והוא צריך להכנס למשבצת שלה ברור שזה מעצבן

יש התקן.

חודש וחצי אחרי החתונה זה זמן להרבה ביחד, תכירו, תלמדו את עצמכם.

להתחיל עם מחשבון ביוץ מוסיף הרבה מתח ותסכול.

לא חבל?

שמובן מאוד שהוא מתבאס מזה.

הוא רוצה אותך.

זה היה יותר תמוהה אם לא.

יכול להיות שהוא גם נעלב וזה מתפרש אצלו כחוסר רצון מצידך.

להתעצבן מזה זה כבר ילדותי ומוריד.

אם הוא היה מתקשר את זה אחרת, ובמקום לריב היה אומר לך כמה הוא רוצה אותך ומתגעגע אליך כשאסור, אני מניחה שהתגובה שלך היתה אחרת.

וולקאם לבעיות תקשורת בשנה הראשונה.

תנסי לדבר איתו על זה ברוגע.

אפילו תכתבי לו.

תגידי לו כמה חשוב לך למנוע

כמה את לא רוצה התערבות של גלולות (זה באמת איכסה, אבל יש דרכים אחרות)

כמה מוריד לך כשהוא רב איתך על זה.

ומה את כן מוכנה לעשות כדי לשפר את המצב. 

מה איתך?

לך לא מפריע שיש כל כך מעט ימים מותרים?

זו אכן בעיה רצינית.

וצריך לחשוב על איך לפתור אותה.

אפשר לבדוק כיוון של דיאפגרמה. 

לדעתי זה הכי טוב.. לחבר חפיסות ולא לקבל כל חודש זה גאוני תודה לה' על מי שהמציא את הגלולות!

אפשר להשתמש גם בנוברינג שזה אחלה פיתרון

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.