התינוק עלה לביות עם בעלי. האחיות עזרו לקלח ואז בעלי שם אותו עור לעור עם חולצה קצת פתוחה על החזה שלו וחיכו לי.

לדעתי אין ממש סיכוי שיתנו להתאושש במחלקה אבל תמיד שווה לשאול.

אני לא זוכרת לגבי הוילון. אמא שלי היתה איתי אבל תשאלי (כי יש לי טיפונת טיפונת יחס אחר בעין כרם ולא בטוחה על מה השפיע, לא על הרבה אבל אולי על זה כן). 

התינוק עלה עם בעלי למחלקה, חיכו לי בחדר.

התאוששות לא נעימה במיוחד, של כל בבי"ח יחד. לא נראה לי שהרשו למישהו להיכנס אלי. וילון מניחה שזה תלוי באחיות שבדיוק נמצאות שם, זכור לי שהיה חצי סגור

אמרו לי שאין כניסת מלווים בכלל, רק לילדים, למרות שביקשתי שיכניסו את בעלי, והייתי שם לבד.

ביקשתי גם שיסגרו את הווילון, והאחות אמרה שזה לא בטיחותי, וכל הרעיון של חדר התאוששות  זה להיות בהשגחה צמודה, אז אסור לסגור.

שוב, לא בקיסרי. ניתוח אחר.

האמת שלא מסתבר שבניתוח קיסרי זה אחרת

מעניין מה יגידו לי אם אנסה להתעקש...

(נשמע לי לא הגיוני שאסור מלווה! זו זכות של כל אדם בפרוצדורה רפואית, שיהיה מלווה... לא?)

כל כך קיימת שם.

מאחלת לך שיהיה בקלות והכי בשמחה שיש.

(אצלי המתנח היה ממש נחמד, והסכים להביא לי את הפלא' מבעלי ויכולתי לעשות איתו שיחת וואצאפ.

זה לא מאפשר מגע עור לעור (🙈) אבל אולי מקטין את תחושת הריחוק ומאפשר לשאוב חלב עם התינוק מול העיניים)

על זה שהתינוק יהיה בהתאוששות אפילו לא חשבתי...

היית צריכה לבקש את זה במיוחד?

ועוד משהו החדר התאוששות הוא רק לנשים/יולדות

וכן סגרו לי את הוילון שנכנס עוד מישהי

כאילו חצי כזה אבל כאילו לא ראינו אחת את השניה. 

בירושלים חדרי ההתאוששות משותפים לקיסרי ולשאר הניתוחים, וזה הכי מבאס בעולם

מצד שני, רק בירושלים אפשר לקחת רופא פרטי, וגם זה חשוב לי...

אוף, אני בפלונטר!

בכל אופן, על תל השומר אני יודעת בוודאות שאי אפשר, כי שאלתי אותם. במעייני הישועה דווקא אפשר, לפי מה שהבנתי, אבל אין שם קיסרי ידידותי לפי התנאים שאני רוצה...

ובאסף הרופא ראיתי שאפשר "קיסרי אישי", שבוחרים את המנתח הראשי - אבל לא מעבר. ולא הצלחתי להבין אם אפשר להיפגש מראש עם הרופא המנתח כדי לתאם עמדות או לא...

התאוששות של כל הבית חולים יחד, אין אפשרות למלווה בכלל! רק נתנו לי לקחת איתי את הטלפון וזהו.. הווילון פתוח כל הזמן.

זה התאוששות של כולם אז גם לישון לא אפשרי עם כל הרעש והאורות..

בהצלחה רבה!!

אבל גם לי יש חוויה מאוד לא נעימה מההתאוששות אחרי קיסרי חירום

התחננתי לעלות למחלקה לראות את הבייבי שלי.

בעלי ואמא שלי ניסו מאוד מאוד להיכנס רק כדי לראות אותי.

בסוף נתנו רק לבעלי להיכנס לשתי דקות והוא הגניב לי את הטלפון.

אוף, החזקתי את התינוק שלי רק כ 3 שעות אחרי הלידה...

מקווה מאוד בשבילך שתימצאי מקום שמאפשר התאוששות יחד עם התינוק.

זה פשוט לא הוגן ההפרדה הקשוחה הזאת בין האמא לתינוק.

יותר קשה אפילו ממה שאני חוויתי...

בעיקרון מצאתי מקומות שבהם יש אפס הפרדה גם אחרי קיסרי (אלקטיבי), אבל יש בהם חסרונות אחרים... (מרחק, אין אפשרות לרופאה פרטית, לא בטוח שהאשפוז במחלקה נחמד...) ואני עדיין מתלבטת על מה מכל הדברים החשובים לי לוותר...

בעלי היה אתי בהתאוששות כמה זמן.

הוא הלך כי היה חייב, אבל בזמן שהיה אף אחד לא אמר לו כלום.

ואפס הפרדה בעין כרם מעולה (גם האוכל בסדר)

המחלקה קצת מיושנת (תנאים לא הכי. תמיד הייתי בג'. אולי אפשר ללכת לחדשות, לא יודעת..) אבל האחיות מהממות בדרך כלל

ביות מלא

הבעיה היא שזה על בסיס מקום פנוי

פעם אחת זה היה אחרי קיסרי חירום. לא השאירו אותי שניה לבד. אבל ילדתי בחמישי בערב, אז די הייתי לבד בהתאוששות....

פעם שניה הייתי אחרי היסטרוסקופיה ניתוחית ואמא שלי הייתה איתי בהתאוששות (בעלי היה עם הבייבי).

זכור לי שכשעשיתי ניתוח בקע בשעצ גם בעלי היה איתי בהתאוששות. 

כל הקטע של ההתאוששות בעין כרם הרבה הרבה יותר מתחשב ונעים מאשר בשערי צדק.

באופן כללי. בעין כרם הם מאד מאד אנושיים ומתחשבים.. וגם כשעמוס שם אין תחושה של "פס ייצור"

לא נכנסת לכל השיקולים שלך כמובן אבל לדעתי ממש שווה לך לחשוב על עין כרם ברצינות. יש שם גם צוותים מדהימים

לא אחרי קיסרי אבל כן אחרי לידה + הרדמה (רויזיו..):

בעלי היה איתי בהתאוששות והתינוקת היתה בתינוקיה.

אני מאלה שממש חשוב לי ביוץ מלא.. ובכל זאת בסיטואציה הזאת היה לי מעולה שבעלי היה איתי בהתאוששות..

ווידאתי שלא נותנים לתינוקת תמ"ל (הספקתי להניק אותה קצת בחדר לידה לפני שהרדימו אותי) . בעלי עלה איתה לתינוקיה וראה שהיא בסדר. ואז ירד אלי להתאוששות וזה היה לי ממש ממש משמעותי שלא הייתי שם לבד

אני יודעת שלפני שבועיים נפתחה בעין כרם מחלקת ביות מלא חדשה מדהימה! חדרים ענקיים ואפשרות להיות לבד עם מלווה כל הזמן.

קרובת משפחה שלי אחרי ניתוח היתה שם ממש לאחרונה.

ממליצה מאוד!

אני לא יודעת לגבי הנקודה הספציפית של התאוששות

אבל מה שבטוח שמבחינת מעורבות היולדת בהחלטות הם הרבה יותר ליברליים ופתוחים משע"צ. שם הגישה הרבה יותר שמרנית.

בהצלחה נשמה!

אמרה לי שיש שם חדרים פרטיים, אבל שהם על בסיס מקום פנוי... אז לא יודעת אם לבנות על זה.

מכיוון שבכח מקרה אני לוקחת רופאה פרטית, עיקר ההתלבטות שלי עכשיו היא בין התנאים בניתוח עצמו לבין התנאים בהתאוששות. (כי במחלקת ביות בשע"צ סך הכול נהניתי)

הרופאה מעין כרם אמרה לי שלא תוכל להבטיח לי שיהיה צוות נשי בחדר הניתוח (בעיקר רופאה מנתחת שנייה ורופאה מרדימה), ואילו הרופאה בשערי צדק אמרה לי שכן, או כמעט מאה אחוז שכן.

מצד שני - אם בשערי צדק בשום פנים לא יסכימו שיהיה איתי מלווה בהתאוששות ובעין כרם כן - אז אולי כן עדיף לי ללכת לעין כרם...

אוף, אני מתבחבשת בזה יותר מדי אולי פשוט כל מחשבה על משהו מסוים שלא יתקיים לרוחי מעלה בי דמעות... וכבר לא מסוגלת לעמוד בזה...

מצד שני, חייבת בשבוע וחצי הקרוב כבר להחליט איפה ללדת, ולא להשאיר באוויר את הרופאות שדיברתי איתן

בהתאוששות בין 2 בתי החולים כדי שיהיה לך את כל המידע.

אח"כ תעשי טבלת "יתרונות וחסרונות" לגבי כל נושא שחשוב לך

ובע"ה התמונה תהיה בהירה יותר...

בהצלחה רבה!

השאלה מתי אשמע על התנאים בשני בתי החולים. בשערי צדק קבעו לי תור טלפוני עם האחראית על חדרי הלידה, אבל רק בעוד יותר משבוע. לעין כרם אפילו עוד לא התקשרתי כדי לברר על כך...

אני צריכה איכשהו להרפות ולהאמין שיהיה טוב, אבל לרוב זה פשוט קשה לי...

תודה!

(סליחה על ההקפצה של השרשור)

בשע"צ אמרו לי שאפשר מלווה רק לכמה דקות. בעי"כ אמרו שאפשר מלווה לכל הזמן. בשניהם חובה שהווילון יישאר פתוח כל הזמן...

אז שוב אני בהתלבטות...

ואולי בכלל כן עדיף לי לנסות אסף הרופא או אולי אפילו לניאדו? (אני מעדיפה את לניאדו מכל בתי החולים במרכז כי הוא דתי)

או... לשנות את ההסתכלות...

בשבת חשבתי על זה שלידה היא תהליך שכולל כמה: היולדת, התינוק, הבעל והאב וגם... הקב"ה.

וחשבתי על זה שלפני הלידה יש את היולדת ואת בעלה, שמתכוננים ביחד ללידה. ובלידה עצמה יש גם את התינוק (גם אם בקיסרי בשלב מסוים הוא יוצא מהחדר). ואיפה נכנס פה הזמן של הקב"ה? של התייחדות היולדת עם הקב"ה?

במקרה שלי זה יהיה בחדר ההתאוששות אחרי הקיסרי...

אז נכון, זה לא יהיה כמו התבודדות מושלמת - קצת קשה להתבודד כשאת כבולה למיטה ולמכשירים, כשסביבך מלא אנשים זרים ואחיות שבשבילן את כמו כל מנותח אחר, כשיש אורות חזקים וצפצופי מכשירים - אבל אולי בכל זאת גם בתנאים כאלה אפשר להתבודד ולהתייחד עם ה', להתנתק באמצעות עיניים עצומות ושירים מחזקים ומקרבים באוזניות, ולהודות לה' על הילד הבריא (בע"ה) שנולד לי...

זה עדיין קשה לי נורא, אני מודה... ועדיין אני חולמת על "לידת החלומות הקיסרית" שלי (שגם ככה לא תדמה ללידת החלומות האמיתית שלי)... אבל אולי - אולי-אולי - אצליח בכל זאת לעבור את זה יחסית בטוב ככה...

אם באמת אחליט להרפות מהרעיון ולא לחפש מקום אידאלי אחר... (כרגע עוד מתקשה להחליט, אף שאין לי הרבה זמן )

עקבתי אחרי כל השרשורים

והאמת, שאני ממש חשבתי להציע לך להשאיר מקום לה' בתוך כל התכנונים, אבל חשבתי שזה יכול קצת לעצבן מישהי שכל כך חשוב לה, אז אני שמחה שאת בעצמך כתבת את זה...

בתכלס, אמא מנוסה כמוך יודעת שכל לידה זה דבר שיותר בלתי צפוי מצפוי ורזולוציה כזאת היא הרבה פעמים פשוט לא רלוונטית בזמן אמת.

אז ברור שאפשר ורצוי לבדוק מקומות שהכי קרובים לרצון שלך, אבל מחזקת אותך מאוד להגיד לעצמך שאת בידיים של ה', והוא בטוח יעשה מה שהכי טוב בשבילך.

את מהממת, בעז"ה תהיה לך חוויה טובה ולידה יפה

והכי חשוב בבריאות ובידיים מלאות שמחה💗💗💗

חשבתי לעצמי שאם גם ככה נלקחה ממני האפשרות של לידה רגילה - אז לפחות ששאר הדברים יהיו לפי רצוני.

אבל כנראה שגם פה אני צריכה להשאיר מקום לקב"ה... ולא לתכנן עד כדי כך...

אז בשכל אני מבינה את זה, אבל הנפש עדיין צריכה להפנים ולקבל...

אם לא, לא רואה סיבה ללכת לשם

יש כל מיני סיבות שנשים באות לשם (גישה טבעית, בי"ח דתי..)

אבל בסוף בקיסרי מתקדם (רביעי שלך?) יש חשיבות גדולה למנתח טוב, 

עכשיו לא שנראה לי שהם בי"ח גרוע, אבל גם לא מהטובים במיוחד, ובסוף המקצועיות היא אחד השיקולים הבסיסיים (אם לא הראשון, בעיני לפחות)

ההסתכלות שלך ממש יפה

מקווה שתמצאי את הכי נכון וטוב לך

כן חשבתי ש*אולי* הם יזרמו איתי עם השגעונות של נשים בלבד ככל האפשר, ושאולי אוכל לבקש שהרופאה שאני מכירה משם תהיה בניתוח שלי. אבל זה יותר מדי אולי...

את צודקת, באמת הכי חשוב לבחור מנתחת טובה במקרה שלי...

(אגב, איך אסף הרופא נחשבים מבחינת מקצועיות? מישהי יודעת?)

אפשר רופא פרטי

יש את דר' מירב רז

אני מכירה רופאה שיולדת רק קיסרי, ורק אצלה. כנראה היא רופאה מאוד טובה.

מה שכתבת. וגם אם לא ילך אז גם בסדר.

זה גם קצת התחושה שאת בוחרת באיזה שהוא מקום. שזה בסדר, לגיטימי. אבל אפשר גם אחרת. אני תמיד הרגשתי שהצוות נעים. באלקטיבי (החירום היה קצת אחרת באמת) בעיקר הייתי בריגוש מזה שילדתי. הסתכלתי על תמונות של התינוק ודברתי עם בעלי בהודעות. התחלתי להזיז רגליים. שלחתי הודעות לחברות ומשפחה. וגם כן הודתי ל-ה' שאני שם בגלל ניתוח כזה... בניגוד להרבה אנשים אחרים בחלל החדר. אבל מעבר לזה התמקדתי בעצמי. פחות באור או ברעש או בסביבה התרופות עוד דווקא חזקות בשלב הזה. אח''כ במחלקה באים הכאבים. וזה עובר די מהר ועולים ושוכחים מזה..  

אלופה שכבר התקשרת. אני הייתי עושה רשימה של יתרונות לכאן ולכאן כמו שהציעו לך פה, ובוחרת את אחד מבתי החולים האלה. לא מרחיקה למרכז. לכל מקום יש יתרונות וחסרונות. אני גרה רחוק מהכל. אבל חלק מהמרכז קרוב לי יותר ודווקא באה לירושלים. יש לי סיבה אחרת. אבל בלי קשר מאוד שלמה עם זה שהייתי בעין כרם. הם מקצועיים ונעימים ממש ברובם המוחלט. מחלקה עם חדרים פרטיים כמו שכתבו פה זה בכלל חלום מבחינתי. למרות שלא מובטח כמובן.

החלטות טובות! 

הלוואי שאצליח באמת להיות בהקשבה הפנימית הזו, בהודיה העצומה (כי באמת הקיסריים הקודמים באו יחסית בהפתעה, והיה לי קשה לעכל אותם) - כמו שתיארת.

תודה רבה כל הפירוט!

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

איזה תופעות לוואי?

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים

ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.

פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה

זה פשוט הבדלים בין רופאים

יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.

זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

את מדברת עלייך או על ילד קטן?

אני לוקחת משככי כאבים, אבל בשביל הכאב, לא בשביל החום.

ותלוי גם כמה החום גבוה. 38.5 לא דומה ל40.5

בכללי הגוף צריך מנוחה. תקשיבי לגוף. אם את עייפה תלכי לנוח. אל תאכלי אם את לא רעבה (הרבה פעמים מערכת העיכול קצת מכבה את עצמה כדי שהגוף יתמקד במערכת החיסון)

גם אם את אוכלת - דברים קלילים. מרק, שייק, דברים כאלה. אני הייתי תמיד גם שותה תה.

תנסי כמה שיותר לנוח גם נפשית. עזבי אותך מהמיילים שצריך לענות להם וכו. תהיי במיטה תקראי ספר. כשתהיי עייפה תישני. כזה…

ונראה לי שהגוף מספיק חכם בשביל להעיר אותנו בעת מצוקה. לא מבטיחה. אבל כך נראה לי. 

ותודה על התשובה המפורטת קראתי כל מילה וזה באמת מה שאני עושה עם עצמי כשאני לא מרגישה טוב

בדיוק בגלל מה שכתבת למטה שזה מפחיד לתת לחום לעלות בלי להיות בבקרה.

אם לא, תביאי אותם אלייך למיטה

וגם

אני נותנת נורופן/אקמולי אם החום מעל 39

או אם החום נמוך יותר אבל הילד סובל

לא ממהרת לתת אבל גם לא נמנעת מלתת לילד כי גם לאפשר לגוף מנוחה ולא מלחמה מאפשר החלמה טובה יותר.

זו גם ההמלצה שאני מכירה

בלילה בפרט אצל תינוקות כן לתת כי את לא במעקב.

הבן שלי מתנגד לתרופות, אז לא רבה איתו אם זה לא חיוני (אנטיביוטיקה נניח)

אבל הוא כבר גדול יחסית, בלילה מעיר אותי אם לא מרגיש טוב.

בגיל קטן יותר נתתי לפני השינה

הסברתי שבלילה חייבים.

מלבישה בגדים קלים.

לא מכסה בשמיכות.

בלילה לרוב אעדיף לתת. ואם לא אתן זה כבר שאראה שחיונית ובסוף חולי וכבר לא מעלה חום גבוה.

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.

מה שכן המחיר…

https://www.google.com/search?q=jerusalem+oral+surgery&rlz=1C9BKJA_enIL1144IL1144&oq=jerusalem+oral+&hl=he&sourceid=chrome-mobile&ie=UTF-8#ebo=0

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

וואי וואי חייתי שבוע על אוכל של תינוקות בגדול חחח

אבל זאת היתה עקירה כירורגית של 2 שיניים כלואות… גם בשני צדדים

מבחינת הכאב, אחרי 3 ימים אם שמרת שלא יזדהם, אמור להיות בסדר, בטח אם את עם משככי כאבים. 

ממה שהבנתי עקירה של שן כלואה זו החלמה קשה יותר.

ובשני צדדים, זה באמת חוסר יכולת לאכול...

הרופא רצה להוציא לי 2, אבל כרגע רק אחת מציקה אז העדפתי לעשות צד אחד כדי שתהיה לי אפשרות לאכול בצד השני

אין סיכוי שהייתי חוזרת לשם חחחחחח

אז כבר עשיתי כל מה שצריך

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..