לפני החתונה רציתי 4-5-6

כיום אני עם אחד בן 4.5 ולא רואה את עצמי עוברת את זה שוב.

יש לי עוד הרבה שנות פוריות (לצערי ולטובתי),

ולכן אולי אם מתישהו בעתיד אני אביא עוד ילד זה רק בשביל שהילד שלי לא יהיה לבד בעולם.

אבל יש לי עכשיו הפרש של 5 שנים ואני תוהה איך יהיה הקשר ביניהם,

לא חשבנו עדיין לגבי הילודה בהמשך. בינתיים נהנים ממה שיש ב"ה. 

והיחס מעולה ב"ה

זה לא רק פקטור של גיל, ולא רק הגילאים הקטנים הם המדד

6 או 8 כזה...

בנתיים אני עם אחת ומיוחדת, נראלי עדיין בכיוון של 6, כמה שה' יזכה אותי להביא

אם זה היה תלוי בי הייתי כבר עם 3

לפני החתונה רציתי כזה 6

אחרי החתונה נשאר בערך ככה

אחרי הלידה- ילדיייםםםם זה שמחהההההה😂😂😂

סתם באמת אנחנו רוצים איזה 10😍😇😂

מתפללת שה׳ יביא לנו את הכוחות

אבל אני בהריון שני אז אולי עוד לא יודעת על מה אני חולמת😅

רוצה ממש משפחה גדולה

ממש

בעזרת ה׳

רציתי באזור ה 6-8

הרצון הזה היה מאוד חריג אצלנו בבית כי נוהגים אצלנו להביא וכמה שיותר.

בפגישה היחידה שהייתה לי עם בעלי לפני שסגרנו ווארט העזתי לדבר על זה ולהגיד שאני בכיוון הזה, הוא מהצד שלו גם היה מפונק לא קטן וזרם על זה.

אחרי החתונה טיפולי פוריות, ירדנו לחלום של 5.

כיום עם בן שנתיים, בהריון שני אני פשוט לא מדמיינת את עצמי עושה את זה שוב.

אני פשוט לא בנויה להריונות. לא יכולה. 

מקווה שבעתיד בורא עולם יעזור לי להתגבר ולהביא עוד ילדים כן כדי שתהיה משפחה של 5.. אכי"ר. נגיד בעוד איזה 3-5 שנים.

משפחה של 2 מרגיש לי קצת מידי.

אני עוד צעירה ככה שיש זמן ב"ה.

שנקלטנו להריון שני באופו טבעי

לא מנעתי כי לא חשבתי שאחרי ivf זה פשוט יקרה סתם ככה 

זה באמת נס כי אם הייתי מונעת בטוח הייתי מחכה עשור לפחות!!!!

הכל מלמעלה ולטובה,ב"ה

עכשיו יש  7 מהממים

ולא יודעת אם לקחת הפסקה או לא....

עדיין רוצה 10 אבל עייפה קצת 

רציתי עשר 

ועדין בדרך לעשר בעזרת השם 

מתפללת כל יום להשם שיתן לי כוחות והמון סיפוק מגידול הילדים כי זה מה שחשוב !!

עוד לפני החתונה הייתי בכיוון של 8 ילדים בערך.

אבל כשהתחתנו הרגשתי שלא נכון לנו להיכנס מיד להריון וחיכינו.

בהריון הראשון היה כל כך קשוח שכמעט נשבעתי שזה הראשון והאחרון שלי.

ומאז שהילדים הגיעו אני רק רוצה עוד ועוד. יש לי 2.

כל אחד מהם בא לי אותו איזה 4-5 פעמים.

פשוט שרופה עליהם ועל האימהות.

אז חזרתי חזרה לחלום של 7-8 ילדים.

מקווה שאספיק כי אני לא כ"כ צעירה ואני גם לא בנויה להריונות צפופים...

רוצה משפחה גדולה, כמה? אין לי תשובה.

אין לי התנגדות להרבה ילדים אבל מקווה שתמיד נמשיך להיןת קשובים לכוחות וליכולות שלנו.

זורמים עם הרצון והכוחות והיכולות

כרגע עם חמישה ב"ה

בינתיים אין לי תוכניות לגבי העתיד

חשבתי שאני רוצה 6

היום השלישי בדרך אבל היו התלבטויות עליו חחח וזהו אחרי זה אני סיימתי

נשאר אותו דבר.

אחרי שנהייתי אמא יצא לי קצת לחשוב על זה בכלים יותר מעשיים

למרות שעכשיו בהריוןהקשוח הזה כל הזמן אומרת לבעלי ש3 ילדים זה נהדרררר

אבל אני בת 24… אישית ברוווור לי שארצה בעזרת ה יותר

רציתי 10 ילדים, בית מלא ושמח

אפילו היו לי שמות לכולם, וסדר של הבנים והבנות 🤣

היום עם ארבעה, אני כבר מבינה שזה פחות מציאותי וגם פחות אידאלי בעיניי, יודעת שחשוב לי קודם לדאוג לקיימים. כל פעם מסתכלת על ההווה ולא על העתיד- אם יש כוחות לי ולמשפחה לאחד נוכחי נוסף.

כבר לא חושבת על מספרים 🤷‍♀️ לאן שנגיע נגיע בע"ה

אבל מאמינה שיהיו מרווחים יותר..

ושרק יהיה לנו כח תגדל אותם בשמחה ובאחווה🙏💓

לא הגדרתי מספר, תמיד אמרתי שבהתאם לכוחות שלנו. הכי חשוב לי זה סבלנות ופניות לילדים שכבר יש.

אבל כן בחלום ראיתי משפחה של 4-5 ילדים, עם רווחים בערך של 3 שנים.

כרגע עם 2, הקטן עוד מעט 4.

ולא רואה מתי זה יקרה.

רוצה מאוד

אבל אין יציבות מקצועית

המלחמה הזו שמה אותנו בעצור

בעלי כל כך לא פנוי לזה

אני סחוטת כוחות משנה מטורפת ועמוסה של מילואים.

משתוקקת ממש ממש לעוד, אבל לא רואה את זה בחודשים הקרובים.

היה כאן שרשור לא מזמן, על בייבי בום של מלחמה. ורציתי לכתוב בקנאה וגם קצת בכאב, שאני לא מבינה איך בייבי בום של מלחמה מתרחש בזמן מלחמה. אולי זה אחר כך.

כי כשבן הזוג במילואים, וכל החיים נעצרים, ואין לך מושג אם מחר בבוקר עדיין יהיה לך בן זוג

אז יש כאלו שזה גורם להם לרצות להביא עכשיו

ויש כאלו שזה גורם להם לחכות עוד ועוד, לחכות שהחיים יפסיקו להיות כאלו שבריריים.

אין כאן נכון או לא, זו לא ביקורת.

סתם פורקת כאן

שהמלחמה הזו, משפיעה הרבה מעבר למה שנדמה. ושזה שהיא כל כך ארוכה, מקשה על ההתאוששות וההשתקמות

את צודקת, האמת הזאת ממש כואבת ומורכבת.

תודה לכם, אין לי משהו חכם להגיד על זה מעבר למה שכתבת ♥️

רק כשכתבתי הבנתי כמה זה בעצם חסר לי.

כי הכל נעצר לי השנה, אפילו היכולת שלי להרגיש.

פתאום שאני כותבת, אני מבינה שיש בפנים הרבה רגש, הוא פשוט שכח איך לצאת, כדי להגן עלי

השנה הכי הזויה בעולם.

היא פשוט הלכה לאיבוד כזה

והיתה קשה

אמאל'ה שתיגמר כבר!

ושהשנה החדשה תביא איתה בשורות טובות וגאולה

חמישה ילדים.. גדלתי בעיר, באזור המרכז, ולא הכרתי משפחות עם יותר מחמישה.. כשקצת "נפתחתי" לאזורים שהם לא ת"א-ראשון-חולון-בת ים, בתקופה של הסיירות של השירות לאומי, גיליתי בנות שיש להן גם 11 אחים והייתי בהתחלה בשוק- אבל שניה אח"כ מוקסמת! גיליתי משפחות מרובות ילדים שלא חסר להם כלום ושקיבלו אפילו יותר ממה שאני קיבלתי מבחינות מסוימות (אנחנו שלושה סה"כ, כולל אותי)

החלטתי שאני רוצה 12 ילדים בע"ה.

הכרתי את בעלי בתחילת השירות לאומי והתחתנו בסופו ב"ה.. שנינו רצינו "הכי הרבה ילדים שנוכל להביא בע"ה, משפחה גדולה בע"ה"

היום יש לי חמישה ילדים, אני בהריון שישי ב"ה ורוצה עוד בע"ה.. יש רגעים שקשה לי.. חד משמעית!!!! אבל בדר"כ הרגעים האלה עוברים.. ותמיד פשוט בא לנו עוד.. אני לא יודעת אם באמת נביא 12 בע"ה, יותר או פחות.. רק שה' ייתן כוחות.. הלוואי שאוכל להביא כמה שיותר בע"ה.. אני עדיין בשנות ה20 ומהבחינה הזאת לגמרי יכולה להספיק.  אבל בסוף הכל בידי שמיים ב"ה..

לא יצא לי לחשוב על זה ככ האמת

אבל מאוד רציתי להיות אמא צעירה. בסוף ילדתי את הקטנה שלי בגיל 27.

יש לי 2

לא יודעת אם סגרתי לגמרי, אבל לא בוער לי עוד. בכלל אבל.

אני רציתי 5, בעלי רצה 7.

אני עדיין רוצה 5 אבל 99% שנשאר עם הארבעה שיש לנו.

בגלל נסיבות החיים.

אולי כי לא קראתי את המפה נכון.

בד"כ בתכנון משפחה מסתכלים על שנות הפוריות של האישה. ופה לקחתי מרווח ביטחון מכובד.

פחות מדברים על הגיל של הבעל.

בעלי יותר מבוגר ממני וכל שנה שעוברת מרחיקה אותו יותר מהרצון לעוד ילד.

ככה שאני לא בונה על זה שהקטן יגדל עוד ואולי ידגדג לו..

מצד שני כל שנה שעוברת גם מרחיקה אותי מעוד סשן של הריון ולידה. לא רואה את עצמי עוברת את זה שוב.

לא חושבת שהיה נכון מצידי לקבל החלטה אחרת בכל נקודת זמן לפני כן.

כלומר גם אם הייתי יודעת שאני צריכה "להספיק" את כל כמות הילדים שאני רוצה בתוך טווח זמן צפוף יותר, לא חושבת שהיה נכון לעשות את זה במכלול השיקולים.

אבל מי יודע, אולי יום אחד משהו ישתנה. כרגע ההסתכלות היא הלאה.

כנראה גם לי לא היה מה לעשות עם המחשבה הזאת גם אם הייתה עולה, אבל מודה שזה לא היה מספיק במודעות.

בעלי בעבר היה הרבה יותר אנרגטי ופעיל שפשוט לא ראיתי את זה בא למרות שהוא כן אמר משפטים כמו "אני לא כמו פעם" לא הפנמתי שזה באמת עומד לבוא.

וגם @כבתחילה ו@חדשה כאן 2 אם תרצו כמובן,

זה יכול להיות ממש רגיש, אלא זה צד שפחות מדובר והייתי מעוניינת לשמוע עליו

עברתי לידה קשה וטראומתית, ואחרי זה גם הגידול שלו היה מאד קשה. עד גיל 8-9 חודשים הוא היה כל הזמן בוכה ורוצה רק על הידיים, ורק אותי.

הלידה ממש שינתה לי את החיים. נפשית - אני בטראומה עד היום, פיזית -  התפרצו לי כל מיני דברים בגוף שכנראה הם כרונים, וזוגית..

וזה דברים שאני סוחבת עד עכשיו.

גם היום, כמה שנים אחרי, הוא ילד לא הכי קל לגידול. ב''ה אני מאד אוהבת אותו, והוא גם ילד מהמם במקביל, אבל עדיין מאד קשה לי.

ובאופן כללי, אני לא אדם שאוהב ילדים, לא מושך אותי, ולא רואה שום ערך בלהביא עוד...

אחרי הלידה היה לי לא פשוט

ההריון היה לי קשוח הייתי מאושפזת המון, מהרגע שעשיתי בדיקה קבלתי שמירת הריון.. הלידה עצמה הייתה לא פשוטה .. נקרעתי תפרו אותי ההחלמה והטיפול בילדה לא היה קל .. שאחד בבית ואחד מפרנס זה מחרפן .. המשכורת שלי דלה אז לא יכולתי לשים במעון. החוסר עזרה מהמשפחות

ובגדול לא ככה דמיינתי את החיים 😂 ציפתי שירעיפו עלינו אהבה ויתגאו בנו בזה שהיא נכדה ראשונה בפועל התעלמו מקיומי 😅😂

שחשבתי עלייך המון מאז הפעם האחרונה שכתבת

אני מקווה שהמצב השתפר מאז❤️

זה כל כך מאתגר❤️

מקווה שאתם יותר בטוב עכשיו

שהתחתנתי לא חשבתי על הנושא

בהריון הראשון הבנתי שאני לא רוצה ללדת הרבה

היום סיימתי ללדת, 4 ילדים.

במבט לאחור היו שנים שעשיתי הרבה מעבר לכוחות והרצונות שלי, אם הייתי מתחילה את המסלול היום, היו לי 1-2 ילדים.

בפועל יש 5 לא בטוחה שיהיו עוד כבר..

בגדול אילוץ כי לקח לי זמן להיכנס להריון והריונות בסיכון וכו..

בדיעבד בטוחה ויודעת שזה מדוייק עבורי ושמחה במה שיש לי..

זוכרת שבת דודה שלי ואני כילדות דמיינו 18 ילדים לפחות לכל אחת

אז אמנם שתינו התחתנו צעירות, אבל היא מסיבה עצובה בעצם סיימה כנראה ללדת, ואני - נו, טוב, עכשיו הקיסריים מגבילים אותי... (ב"ה שזו הסיבה שלי ולא חלילה הסיבה של בת דודה שלי...)

סומכת על ה' שיעשה הטוב בעיניו, וייתן את הכוחות הפיזיים והנפשיים בהתאם למה שנכון בשבילי. (כמובן, גם עושה את ההשתדלות שלי בהתאם...)

כרגע עם 3 ועדיין רוצה לפחות לפחות 5 בשאיפה ליותר

תאכלס במה זה תלוי ? בכוחןת שה' ישלח לי וברצון של בעלי

(שלא מבין מה רע ב2 ילדים🤣)

ובאמת יש לי הרבה

כרגע שוקלת לסיים את הילודה כי אני עייפה וגם הגיל.

רצינו המון ילדים

בגלל שאני בלי אחים ואחיות .. ובגדול בודדה

כן רצינו משפחה ענקית עם מלא ילדים

בפועל יש לנו ילדה אחת ברוך ה בת כמעט 5

ותודה גם על זה 🩷

אנחנו רצינו כמה שיותר ילדים, לכיוון ה20.. חחח... אפילו שזה לא היה נראה מציאותי. אלא אם כן יהיו תאומים- ואני כל כך רוצה!!! הלוואי!

נכון לעכשיו יש לנו 5 ילדים שיהיו בריאים, כל ילד- פרויקט, שה' ישמור אותם.

אני לגמרי מרגישה שאני רק בחצי הראשון, אבל גם לא יודעת כמה אספיק ללדת כי אני כבר לא ילדה...

בין לידה ללידה לקחתי מניעה, והמרווחים גדלו, אבל עכשיו אני במצב של כמיהה ענקית לעוד הריון ועוד לידה, והלוואי של 2...

ובו זמנית, הייתי שמחה להיפטר מאיזה 10 קילו ככה... חחח

הלוואי שאזכה לגדל את ילדי כולם באהבה ובמסירות ובסבלנות

אניכל פעם מחדש מתפעמת מכוחות הנפש וממסירות הנפש שלך כדי להביא חיים לעולם...

את פשוט משו מיוחד!

בערך 9 ילדים.

עכשיו אני עם חמישה, תודה לאל, וואו. זה קשוח... נראה לי אני יורדת, לא יודעת כמה...

אבל זה אני אומרת עכשיו, אולי עוד שנתיים -שלוש-ארבע נרצה עוד ועוד...

שהייתי ילדה תמיד פינטזתי שיהיו לי 10 ילדים למרות שבשום מקום לא ראיתי משפחות כאלה גדולות

שבגרתי לפני החתונה אמרתי לבעלי שאני מאוד רוצה 8 ילדים, וב''ה זכיתי לכך. עדיין מדגדג לי באיזה מקום עוד אבל שילוב של גיל ועוד דברים כנראה שנעצור כאן.

ב''ה בית גדול זה הרבה שמחה בגדלים שונים (גם התמודדות, לא סותר)

כעת אני בהריון השישי ונראה לי שזהו, אבל אין לדעת

כל הריון אני בהתמוטטות כמעט ולא מתפקדת והילדים בהתאם, הם ממש ברגרסיה ומתנהגים זוועה. כל הריון אני מתחרטת מרגישה שאני עושה להם עוול

אז נראה מה יהיה במיוחד שאני כבר בת 38

מאתגרים אותי רגשית פיזית

הלחץ סביב ההריון ועוד

איך הצלחת בכל פעם להחליט להביא עוד חיים לעולם?

איל הצלחת שוב ככל הנראה בתכנון להיקלט שוב?

אני פשוט מרגישה שהרצון הזה לעולם לא יבוא שוב

ואני רק בהריון השני!!!

שניים יחסית צמודים ואז הפסקה ארוכה. זה עוזר להתאפס לי ולבית

ומבינה אותך בהריון עצמו כל פעם הרגשתי שדי זהו מיציתי וזה האחרון!! והנה אחרי זמן מה הרגש והכמיהה התעוררו מחדש. ככה זה בטבע זה טבוע בנו

כשהייתי נערה רציתי 8-10.

היום יש לנו ב"ה 4, ב"ה אני בהריון חמישי. שילוב של טיפולי פוריות, ותנודות ברצון שלי... הייתי רוצה עוד הריון אחרי הנוכחי, אבל לא בטוח שזה יקרה, כי ההריון הזה מאתגר יותר מכל ההריונות שלי ביחד, והגיל. בעלי עדיין רוצה יותר ילדים ממני. 

דמיינתי משפחה של 6-8 כזה, עכשיו יותר חושבת על כיוון של 4-6

לא הייתי קוראת לזה אילוצים, אולי התבגרות/ התפכחות... בהחלט גיליתי כמה זה דורש עצם הגידול ואני עוד רק בהתחלה, וגם כמה הריון ולידה באמת מפרקים את הגוף... וגם הפן הכלכלי מאתגר מאוד.

בע"ה מקווה שה' ישלח כוחות ומשאבים בשביל משפחה שמחה.

יותר חשוב לי משפחה שמחה מאשר משפחה גדולה.

בלי מספר ממשי, אבל היה לי ברור שיהיה לי ילד כל שנה וחצי-שנתיים, והתחתנתי צעירה...

אני ממש זוכרת שאחרי הלידה של השלישית היתה לי תחושת רווחה כזו, שהנה אנחנו "משפחה אמיתית" ולא  "זוג צעיר", ומאז משהו בכמיהה לילדים נרגע אצלי.

אני עדיין רוצה משפחה גדולה, וחושבת שיש לי כזו (שישה ילדים ב"ה). אבל כן דמיינתי משפחה גדולה יותר, והחיים הראו לי שהמציאות יותר מורכבת ממה שילדה בת 18 חושבת (והמציאות זה כולל גם את הגישה של בעלי- שמבחינתו 6 זה הרבה מעבר למה שהיה רוצה, וגם הקושי והעומס שבגידול הילדים הקיימים, וההבנה שלפעמים כמות באה על חשבון איכות).

היו תקופות בעבר שרציתי המון ולאט לאט זה ירד וכשהתחתנו לא רציתי בכלל.

אחכ לאט לאט הרצון חזר, חשבתי על אחד או שניים.

ברוך ה ילדתי שניים, והבנתי שאני רוצה יותר - 4 או 6.

אבל מאז קרה השביעי באוקטובר ויש לי ממש מחסום רגשי להכנס להריון שוב. לא מסוגלת לחשוב ללדת עוד ילד לעולם שהדבר הזה קרה בו.

מרגישה ממש אשמה מול האוצרות שכבר יש לי..

אז יש בי כמיהה חסומה לעוד ילדים, אבל כרגע לא רואה שמשהו ישתנה

אני יודעת שזה מפחיד. מה שעזר לי אחרי היה לצפות בסירטונים של איך לתפעל נשק שאוכל להגן על הילדים שלי במקרה הצורך. אבל דווקא גם מתוך השכול היה לי רצון חזק להוסיף חיים, בין אם זה להקים ישוב בעזה או להביא ילד

במצב שאת כבר בסכנה.

הקושי שלי הוא ההבנה שאני מכניסה אותם לסכנות, לסבל, להיות נרדפים - בארץ או בחול (תראי את הפיגוע אתמול.. אם הוא היה מצליח זה היה יכול להיות אסון בממדים מטורפים).

לא רוצה להכניס אותם לזה.

אלה שכאן - אגן עליהם כמה שאוכל, אתן את הכל בשבילם.

לא יכולה לחשוב להכניס במודע עוד ילד למקום הזה.

והקטע האידיאולוגי - מבינה מאיפה את באה, אבל אני ממש בכיוון השני בזה.. לא מתחברת ככ וגם קצת מרגישה שזה הסתכלות על האישה ועל הילדים ככלי. אבל ברור לי שמי שמתחבר רואה את זה אחרת

אז לי לא היה אף פעם מספר מוגדר אבל די דמיינתי שיהיו לי מספר ילדים כמו האחים שלי שזה קרוב ל10,

אבל לא יודעת עד כמה זה יקרה.. ה' מסדר לנו כמה שנים בין הריון להריון, זה לא בא מהר אז יש פערים בין הילדים.

וגם הריונות ממש לא פשוטים שאני מקווה שה' יתן לי ולבעלי כח לשאת עוד כמה כאלה..

תמיד כששאלו אותי בעבר כמה ילדים אני רוצה, התשובה הייתה כמה שה' ישלח וייתן.... הייתי מודעת לכך שלא תמיד נקלטים מיד, ולא הכל תלוי רק בנו אלא יש גם את רצון ה' וכמובן השתדלותינו..

וגם היום, ברוך ה' אמא לארבעה שיהיו בריאים 🙏🙏🙏בהריון חמישי, עדיין חושבת אותה מחשבה... שכמה שה' ייתן בעזרת ה' נשמח בזה, שרק ימשיך לתת לנו כוחות לגדל אותם בבריאות, בשמחה ובנחת.

גדלתי אמנם במשפחה מצומצמת, גם בעלי. אבל המשפחות של הוריי, שניהם, מאוד גדולות... ותמיד היה לי כייף בחגים ואירועים ושמחות של המשפחה....( וזה מה שתמיד ייחלתי ורציתי גם עבור ילדיי, שתהיה להם משפחה גדולה, אחים ואחיות, כי לנו בעצמנו אין הרבה אחים ואחיות...)

והיום כשאני נשואה, בקושי יש אירועים, כי המשפחה מצומצמת ולא כולם נשואים וכו'.. אז גם חגים מרגיש ממש מצומצם שאנחנו כבר עושים הכל לבד בבית עם הסדר והארגון שלנו וכו'...

לכן היה ממש חשוב לי שנצליח להקים בית עם הרבה ילדים, גם בשביל העתיד שלנו בעזרת ה' 

שהרצון בהתחלה היה גבוה יותר. וכשהתחילו במסע הקמת המשפחה, המספר התנמך קצת...

ועונה לגבי עצמי-

רוצה מלא ילדים בעז"ה. חלום שלי כמה שיותר!

אבל-

אני רק בתחילת הדרך.

הריון ראשון היה קלי קלות, ולא רציתי למנוע אחריו בכלל, מרוב שהתאהבתי בהריון, ובילדון ובהורות.

הריון שני קשוח יותר, וילד שמתחיל לגדול ודורש ממני לגדול איתו. ההורות כבר לא רק גיפופים, נשיקות, לילות לבנים וטיטולים. כבר יש מימד אחר של קשר (והוא רק בן שנה + 5🤭)

ועדיין יהיה לי מבאס למנוע אחרי הלידה, לא יודעת אם ארצה. במיוחד שההנקה מנעה לי יפה פעם קודמת. חייבת להחליט לגבי זה.

בקיצור, כרגע עוד חולמת על משפחה ענקית.

כלומר ברור שזה בסדר לשאול אבל העלה לי את הכאב האישי שלי

תמיד חלמתי על המון המון ילדים, זאת היתה השאיפה שלי לחיים

בפועל נתקלנו בקשיי פוריות רציניים מאד, זכינו באחד יחיד ומיוחד שהגיע בדם יזע ודמעות ואנחנו מאושרים ממנו מאד

ועדיין מאחלים לו ולנו עוד הרבה אחים ואחיות ומשפחה גדולה ומאושרת,

ועובדים על זה מאד מאד קשה. חודשיים אחרי הלידה כבר חזרתי למירוץ הטיפולים, ובינתיים זה עוד בסחבת.

אני בעבודה אישית להצליח לשאת את הניגודים, בין אמונה וביטחון שנזכה לעוד הרבה, ובין הבנה שיש מציאות ונסיון למצוא מי אני גם מחוץ לחלום של משפחה גדולה.

מאחלת לכם מכל הלב להגדיל את המשפחה ובקלות!! הלוואי שתגשימי את החלום!

שהשם ישלח לכם את הכוחות

ובעז"ה גם את השפע שאתם מייחלים לו

🤍

אני מתקרבת קצת לשם אבל כן משהו קצת התעייף

אבל כן רוצה עוד אבל כבר אין זמן כאונולוגי

אם אגיע ל9 אהיה שמחה נראה לי

רק שיפסיקו לריב ואז אפשר גם 20 חחחח

האמת שאף פעם לא הגדרתי ממש מספר.

כמה שיותר בגבול היכולת הנפשית הפיזית והכלכלית...

בפועל יותר קשה לי פיזית ובעקבות זה גם נפשית ממה שחשבתי ואני צריכה לנוח בין הריון להריון... יותר ממה שהייתי חושבת שאצטרך/ארצה.

(עכשיו למשל הקטנה בת שנתיים וחצי ורק עכשיו מתחילה להרגיש רצון ומסוגלות לעוד אחד, כשבאידיאל אולי זה כבר הזמן ללדת ולא רק להתחיל לחשוב חחח)

אני חושבת שמי שיותר מתמודד אצלנו עם הפער בין הרצוי למצוי זה דווקא בעלי.

אבל בגלל שהתחתנתי צעירה ואת הגדולה ילדתי בגיל 20 כנראה שלמרות הקושי והצורך לנוח ככל שזה תלוי בנו כן יהיו לנו 6-8 ילדים בעז"ה!

אצלי זה כואב ממש. ורגיש גם.

רציתי הרבה... איזור ה10+

גם בעלי

מאז הילדים בעקרון עוד יותר רוצה ככה כי הם הדבר הכי מתוק ומשמח בעולם למרות הקושי

אבלללל

עם ההריונות שלי אין שום סיכוי שאגיע למספר כזה בחיים..

לא מבחינת הכוח סבל והמוכנות לעשות את זה שוב ושוב כשזה פשוט גיהנום של 9 חודשים

לא מבחינת כמה שזה פשוט עוצר את החיים לגמרי ל9 חודשים מבחינה משפחתית, זוגית, תעסוקתית והכל.

לא מבחינת ההחלמה אח''כ מכאלה הריונות

לא מבחינת היכולת הפיזית של הגוף לסחוב הרבה הריונות ככ קשים ומחרידים שמסכנים אותי ..

קיצור פשוט לא רלוונטי

לצערי הרב

אז זה תהליך של לקבל שלא תהיה לנו משפחה בגודל שרצינו. אבל אלה החיים.. עם כל הבאסה והכאב

ומנסים הכי לשמוח בכמה שיש ולקוות שיהיה כוחות מכל הבחינות לעוד..

ושבסוף נשמח בכמות ולא רק נצטער ש"אם לא ההריונות"  יכלו להיות עוד..

בעלי הרבה יותר מצליח להשלים עם זה וכמה שיהיה זה טוב והעיקר הכוחות וכו' וגם 3 זה משפחה מהממת.

הלואי שהייתי ככה גם, אני ממש בכאב וכעס מול זה... 

נראה שכללית יותר קשה לנשים מאשר לגברים החוסר יכולת/מסוגלות ללדת עוד

כי זה בטבע שלנו

הגוף שלנו גם מזכיר לנו מידי פעם את חלק מייעודו (וסת וכו') כך שאי אפשר להתנתק מזה ופשוט לשכוח..

מפתיע אותי שרוב הנשים פה חלמו על מישפחות גדולות. מעניין אותי להבין למה, כי בעיני זה אמור היה להיות הפוך.

אני תמיד חלמתי על ילד אחד או מקסימום שניים. בעיני זה היה המישפחה האידיאלית - אבא, אמא בן ובת

כיום יש לי שני ילדים, ואני דווקא כן אשמח אם יהיו לי עוד ילדים, בעזרת ה.

בין 10 ל15

היום עדיין רוצה ככה

אבל מבינה שזה לא כזה בקלות בכללללל

חושבת יותר בכיוון של 8-9

ואם יותר שימת לב למצב הגופני שלי בעיקר וגם למצב הנפשי כמובן.

הריונות קשים וזה משפיע אבל אני גם ממש צעירונת אז הכל יכןל להיות

כמה אחים אתם בבית?

מעניין אותי לדעת אם זה קשור ומשפיע

אני מגיעה מבית של 12

חלמתי על 8 (והמשפט שמגיע מייד אחרי הוא שאני רוצה קטן יותר מההורים)

כיום החלום ירד לפחות..

יש למעלה כמה שכתבו שהן רוצות הרבה בגלל שהן מגיעות ממשפחה קטנה

והיום רוצה כמו המשפחה שגדלתי בה או קצת פחות.

אני חושבת שזה משפיע, אבל לאו דווקא לרצות כמו המשפחה.

מי שהיה לו טוב בבית הוריו, ומעריך את ההורות של הוריו ובקשר טוב עם האחים - סביר שירצה מספר דומה (לפחות בהתחלה, כמו שניתן לראות מהתשובות כאן, הרבה דברים משתנים אחרי שנהיים הורים בפועל)

מי שלא היה לו טוב בבית הוריו, שיש לו חילוקי דעות על צורת גידול הילדים שלהם, שאין לו קשר טוב עם האחים - בטח ירצה יותר/ פחות בהתאם לאיך שהוא תופס שמשפחה אידאלית כן נראית בשונה מהמשפחה שלו.

וגם כאן יש יוצאי דופן

ורציתי הרבה דווקא בגלל זה...

כי גם המשפחה שלי וגם המשפחה שלו, כל אחד שם בכיוון אחר... שפחות יש מפגשים וקשר כמו שהייתי רוצה שיהיה בין ילדיי...

בעלי מבחינתו היה מסתפק ב3, כמו שגדל בבית.. אבל תכלס אחרי הלידות, כשהוא רואה שיש בן אחד כרגע, הוא ממש רוצה שיהיו לפחות שני בנים 😅 

לא התכוונתי להכאיב, זו בהחלט שאלה שעלולה להיות טריגרית.

אני בעצמי שאלתי אותה בגלל מחשבות שלי ותהליך שאני עוברת בנושא.

אני לפחות הייתי שמחה שהחלום מלפני החתונה לא ישתנה, אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד ועדיין קשה להרגיש שאין לי מספיק כוחות כמו שהייתי רוצה שיהיו.

(אני צעירה ודברים יכולים להשתנות לכאן ולכאן, ועדיין...)

כן דמיינתי וחשבתי שהאמהות מאוד מתאימה לי (עוד כהייתי ילדה החלום הכי גדול שלי היה להיות בהריון ולהיות אמא והייתי משחקת בזה המון חחחח)

וגם הייתי בטוחה שילך לי בקלות כי אני טובה עם ילדים (לא באמת,כשזה ילדים שלך).

היום יש לי 3 בנות שילדתי את כולן בקיסרי. אז זה גם פקטור.

חולמת שה' יפנק אותי ויהיה לי עוד 2 או 1 לפחות

ובעיקר שמחה על מה שיש ושמחה שילדתי אותן צפופות.

בעבר רציתי 8 בערך

היום אני רוצה כמה שיותר חחחח

מקווה שיהיה לי כוח גם לעשרה ילדים בע"ה (אולי יותר😍)

עכשיו יש לי שניים וזה הדבר הכי טוב שקרה לי

ב"ה יש לי כוחות וזה ממלא אותי כל כך, רוצה עוד מהטוב הזה!

רציתי קרוב ל10 חלום שלי ושל בעלי

ואז נולד בני הבכור המיוחד והמקסים ילד עם אוטיזם בתפקוד בינוני נמוך ויש הרבה קושי ילד בן 7 לא מדבר כלל לא גמול ,החיים הישתנו,אנחנו עם ארבעה כרגע בלי אוויר לנשימה,יחסית צפופים,ואנחנו החלטנו שרוצים אולי עוד שניים בעתיד בעזרת השםם!!  

מאז ומעולם רציתי משפחה גדולה, 10 לפחות! ועדיין חולמת על זה!

אחרי 2 הריונות קשים מאד עם סימפי’ קשוח לא יודעת איך זה יקרה, אבל עדיין מתפללת על זה

מאמינה שהרצון יחזור אלי, אחרי שבעז"ה אני אטפל בעצמי

וגם בעלי כאילו רצה.

והיה לנו ברור שהשותפות שלו קריטית כי אני לא אוותר על ההתפתחות שלי מחוץ לבית

כשהחיים האמיתיים הגיעו הוא בעיקר ירד מהעץ,הרבה יותר חשוב לו החיים בחוץ,הוא פחות ופחות מוכן להתעסק בגידול הילדים בהיבט הטכני וזה כמובן גורר גם אותי לרווח הרבה יותר....

אבל בעז"ה שיתן לנו כח.

כרגע מסתכלים כל פעם על האחד הבא ולא יותר 😉

ויותר מזה- ילדים נראו לי כמשהו מכביד ביותר. משהו שישלול ממני את החופש שלי.
בסוף התחתנתי עם בעלי, שהיה גרוש עם ילדים (חמישה)
ומאז נולדו לנו שלושת האוצרות שלנו, שאני אוהבת בכל ליבי.

גיליתי שילדים הם אכן דורשים, אבל דווקא הדרישות שלהם הוציאו אותי מעצמי ומהלופים בהם הייתי.

הם גרמו לי לצאת החוצה מעצמי, ולהבין שיש הרב טוב ואור בחוץ.

עכשיו הייתי שמחה לחמישה, אבל בכל יום מודה לה' שנתן לי את אלה שלי, שהם כ"כ לא מובנים מאליהם!
ברור לי שלפי הרקורד האישי שלי, יכולתי בקלות להיות היום רווקה. כי לא ראיתי בנישואים או בילדים משהו שגורם לאושר.

וטעיתי. 
והעולם (או ה'), פקח את עיניי.

בזכותם אני יותר חיה, אני יותר אני (הרבה יותר אני מאשר שהייתי כל היום עם עצמי, בחקירות פנימיות ובחפירות בנבכי הנפש), והם מוציאים ממני את רוח השטות שבי, שיקרה לי מאוד ושכמעט איבדתי אותה בתוך המסע ה"רציני" של החיים.

עושה חשק להכיר אותך

את נשמעת אישיות מדהימה

עדיין רוצה מלא...

הראשונה בדרך...

מה יהיה בהמשך? אין לי מושג...

רציתי יחסית הרבה ועדיין רוצה (והרצון דווקא גדל..)

עוד לא הגעתי למה שרציתי אבל גם אני גדלה, אז נראה לפי מה שה' יתן ולפי הכוחות

מודה מאוד על מה שיש. זכיתי לעבור כל מיני אתגרים, ומודה על כל נס שהגיע למשפחתינו

אני עדיין רוצה

כרגע יש לי צפופים יחסית

אבל כל התהליך של הבאת ילדים והגידול שלהם כל כך מאתגר ודורש שאין לי מספר בראש, אנחנו כל פעם מנסים לעשות את החשיבה מה הכי נכון עכשיו..

מקווה ממש שהשם יתן לנו כוחות, אנרגיה, שמחה ומשאבים להרבה ילדים למודים ומתוקים

הם הדבר הכי מתוק וטהור ומשמח שקיים עלי אדמות

תמיד רציתי הרבה, ומלפני חמש שנים, כשנעשיתי אימא - הרצון התגבר ב"ה.

פשוט כמה שה' יזכה אותנו

גם זה תלוי זוגית אני חושבת

בעלי מאוד אינטנסיבי בעבודה והכל עליי בבית ועם הילדים

זה מאוד משפיע על היכולת הפיזית והרגשית

הקטנה שלי אוהבת בעיקר לחם ופיתה וכמובן ממתקים🙈 לפעמים אוכלת גם פריכיות. בירקות מבושלים היא אוכלת רק תפו"א בצורת צ'יפס.

אנחנו ננסה לתת לה מהמצות, אבל אם היא לא תסכים - אז נקנה פיתות ולחמניות מקמח תפו"א (הן לא בהכשר לפסח שאנחנו אוכלים, אבל לא תהיה ברירה).

והיא תזלול הרבה במבה (מזל שאנחנו ספרדים...)

גם קניידלך יש סיכוי שהיא תאהב, אני מקווה. (היא אוהבת פלאפל וכדורי פירה)

מקווה שהילדים הבררניים של כולנו לא ירעבו🤷‍♀️

בחג עצמו אנחנו מתארחים

מקווה שיהיה שם דברים לאלתר לה

אין לי תנור של פסח...

מערבבים הכל על הגז עד לאיחוד

על נייר אפייה ליצור עיגולים ללחמניות

ולאפות על 180 עד שמזהיב קצת לצערי לא זוכרת כמה זמן.. 

כשאני רוצה שתאכל בשרי אני מערבבת לה טוב באורז או בקוסקוס וגם אז לפעמים היא מסננת את זה

אבל הם בסוף מסתדרים!!

אגב,

אפשר להשרות חתיכות קטנות של מצה במים כמה דק' ואז לסנן ולהכין עם זה מצה ברייט עם קצת חלב, זה מרקמית מאוד מזכיר פתיתים.

גם קניידלך זה אחלה. 

קינואה אתם אוכלים?

במקרה שממש לא מוצאת הייתי מתייעצת עם רב אם אפשר להקדיש סיר לבישולים שלה ולהכין לה פסטה קטניות ואורז..

עד גיל שנתיים בוודאי התירו לי לתת קטניות

אפשר גם מקמח מצה וגם מקמח תפוחי אדמה

מצה מפוררת עם חלב וסוכר או שוקו אחרי כמה זמן קצת מתרכך

מצה טוסט במחבת

אני מכינה אותו מראש לעניין, ברמה ששאלתי אותו "אתה זוכר מה זה ליל הסדר?" והוא ענה: "כן, החג שאין בו פסטה." 😂

לא שאני חושבת שההכנב הזו תעזור...

התגובות שלו נורמליות, לא אפאאי, מגיב כמו שהוא בדכ?

אם כן אני חושבת שזה מסםיק.

לא בטוח שהיא תשלח אחרי ככ הרבה שעות, תלוי רופאה אני חושבת.

ועכשיו הוא נרדם

מותר לישון אחרי שנפל?

אוף אני לא מאמינה שזה קרה לי

מכיוון שכנראה זה קרה מזמן נשמע לי הגיוני שזה בסדר שירדם. מצד שני אני לא רופאה..

מבינה אותך, העייפות הזאת בלתי בלתי נסבלת...

במצב דומה לשלך הצמדתי את המיטה שלי לקיר כדי שזה לא יקרה, ופעם אחת כשהשתמשתי במתחברת ולא יכלתי, שמתי אחרי המתחברת שידה קטנה כמעט בגובה המיטה עם מזרן קטן עליה שאם יתגלגל לא יפול חזק אלא יפול לשם

כנראה שעכשיו הלול גם בלם את הנפילה

הלול צמוד למיטה שלי וכשהוא נפל הלול התרחק מהמיטה

ותבדקי אם יש אפשרות לנעול את הרגליים של הלול או להצמיד לקיר בין המיטה שלך לקיר כדי שלא יהיה ללול לאן לזוז. אפשר גם מתחברת ואז הוא יתגלגל פנימה אליה

ואולי נפל לפני שבכה ולא מיד בכה?

אןף

אני מכניסה את עצמי לסרטים, אני אלופה בזה

כנראה לא שם קיבל מכה

אני מתלבטת אם ללכת לרופא או להתקשר

ותוהה לעצמי אם יש סיכוי שתגיד משהו אחר חוץ מללכת למיון

כי אני נמצאת המון בבתי חולים עם אחד מילדי

שומעת המון דברים

אבל כדאי שרופא יראה אותו, כנראה שהכל בסדר! מלא ילדים נופלים מהמיטה

וזה מלחיץ אבל ברוב הפעמים הכל בסדר

אז אולי אני הצד הלא נחמד עכשיו

לגבי אישונים מורחבים- קחי פנס של פלאפון ותכווני לעין אם את רואה שהאישון מתקטן לגודל קטנטנן זה סימן מעולה 

לק"י

רגיל. לרופא יש פנס אחר.

@פה לקצת קרה לנו גם פעם באמצע הלילה עם תינוקת בת כמה חודשים.

נסענו למיון, ושם בדקו ושחררו עם סימני אזהרה למה לשים לב. עכשיו בבוקר אפשר ללכת לרופא.

בגדול, הסכנה היא מנפילה מגובה של פי 2 או 3 מהגובה של התינוק.

וחיבוק, זה באמת מלחיץ.

היא לא שלחה למיון. שאלה כמה שאלות לגבי ההתנהגות שלו, ואמרה שאם אני לא רואה משהו חריג אז אפשר להישאר בבית.

אותי זה מרגיע להתייעץ עם גורם רפואי...

וחיבוק, זה בטח היה ממש מלחיץ❤️

עכשיו חזרנו מהרופאה, היא אמרה שב"ה הכל נראה בסדר ורק להמשיך לעקוב.

ואני מנסה לחשוב מה אני עושה שפעם הבאה זה לא יקרה וגם אם חלילה ארדם הוא לא יפול.

המיטה שלי צמודה לקיר ומהצד השני הלול של התינוק.

אני לא אניק בלי להישען כי זה גם מסוכן, אז במקום להשען על הקיר אשען על הלול.

או שלא הבנתי נכון?

לק"י

את יודעת להניק בשכיבה?

אני מניקה בשכיבה, והתינוק ישן בין הקיר לביני. אבל אנחנו ישנים ביחד.

בישיבה הייתי נרדמת...

(כם בשכיבה אני נרדמת אבל התינוק לא יכול ליפול)

עשיתי את זה עם הגדולים אבל זה גורם שכל הלילה הם ינקו כי כל פעם היינו נרדמים

אבל באמת רעיון לנסות איתו, שכחתי מזה

מעדיפה להניק כל הלילה מאשר שיפול שוב

שאם הוא יפול שוב זה יהיה למקום רך

התמונה שלו זרוק על הרצפה לא יוצאת לי מהראש

תודה לה' שזה עבר בשלום!

יש טיפים להנקה בשכיבה כדי שלא נרדם לפני שמסיים לאכול?

או שאצל כולן זה ככה? כשאני מניקה בשכיבה מרגיש לי שאני מניקה כל הלילה כי הוא נרדם כשמתנתק ואז מתעורר אחרי כמה זמן להמשיך ככה כל הלילה.

אני משתמשת ברגילות מכובסות.

תחתיות לסירים- האמת יש לי מלא, אז חלק משמשים לפסח.

אפשר לשים מגבת.

נטלה- יש לנו פשוטה מפלסטיק.

אם זה מפלסטיק, אני חושבת שאפשר לנקות טוב ולהשתמש ברגילה.

אולי גם אם זה מחומר אחר. סך הכל משתמשים בזה רק למים קרים.

תחתיות אישית אני קונה את הפושטיות עם החורים

אני לא בטוחה שצריך חדש, ממליצה לך לשאול בטתר ישיבה או משהו (חכולה לשאול בשבילך אם תאצי)

נטלה לא חושבת שיש בעיה

פשוט מנקים אותה הייטב ( אם זה זכוכית טולי צריך עירוי? אינלי מושג ויכולנ לשאול בשבילך) 

אם היא ממתכת, בעירוי מים רותחים עם חומר מפגל.

מגבות אנחנו מכבסים ומשתמשים בשל כל השנה

תחתיות לסירים-אפשר לשים מגבת, אפשר קרטון ביצים.

תחתית לסירים - מזכוכית/ מעץ -

ניקיון ועירוי מים רותחים,

מגבות-לכבס,

נטלה - לנקות

בהצלחה! 

מגבות אני אוהבת להתחדש אבל משתמשת גם בישנות

תחתיות לסירים - אני לא משתמשת בשלי של ימות השנה ונראה לי שאין לי גם כי חידשתי לפסח הקודם והעברתי לימות השנה

הכי הרבה על מגבת אבל תכלס אפשר לשטוף טוב עם סבון ולשפוך מים רותחים

חשוב מאוד לבדוק מאיזה חומר הם. נטלה מניחה שפחות קריטי כי זה לרוב רק עם מים קרים, אבל תחתיות סירים ששמים עליהם סירים רותחים חשוב לבדוק אם זה חומר שצריך להכשיר 

אם יש מכשירי "חמץ" כמו טוסטר וכדו' האם מספיק להצניע אותם או שצריך למכור אותם?

אם כבר מוכרים את החמץ שעל המכשיר

וזה כבר תחת מכירת חמץ שבלוע בהית

או תחת ביטול חמץ

פערים הלכתיים

בין כן צריך למכור

לבין אם מוכרים צריך להטביל שוב כי זה נקנה מגוי..

לבין אפשר

וכו..

ומצניעים

לא מוכרים כלום לגוי

את המגבות ב60 מעלות לפחות

סירים אפשר להניח על מגבות או על כמה מפיות

וליטול ידיים אפשר גם מקופסא חד פעמית של חצי ליטר

יש נטלות זולות ופשוטות אבל אם את לא מגיעה לחנות זה מה שהייתי עושה

אני שמתי לב שיש מגבות שהתפחתי איתן בצק והוא נדבק ולא יורד ממש טוב הכל בכביסה.

אז יש לי אחרות לפסח

מוכרים כמו כובעי מקלחת כאלה, רק לאוכל😅 זה מגיע בגודל אוניברסלי, ממש כמה שקלים במקס וכד וזה מיועד לזה בדיוק

ממליצה להשתמש. מעליו שימי מגבת 

כרגע

במצב של החודש האחרון, שיש עומס של החיים בצורה די קיצונית, הכל ביחד

פלוס זה שאני אדם רגיש

מוציא ממני משהו מאוד דומה למה שאת מתארת

משהו כמו הקש ששבר את גב הגמל רק בצורה יומיומית

דברים קטנים שמהם נשברים אבל בגלל שהעומס הכללי הוא ענק

אני אסביר

בתור אדם רגיש מאוד,  כל דבר שסביבי הולך איתי.

בקשת העזרה של השכן

הילד שחורק עם הכסא

אם אני צריכה לגעת בדברים שאני לא מסוגלת לגעת בהם או להרגיש את המגע שלהם 

כמות העומס שעלי מורגשת והולכת איתי

ואז כל דבר קטן, יכול להיות הצעקת 'די אני כבר לא יכולה יותר'

וזה יכול לבוא לידי ביטוי ב'איזה טפט גרוע' וב 'אוף על איקס ואי זד'

לחיות כבנאדם רגיש זה דורש עבודה ולימוד

מאוד קשה להיות הבת זוג/בן זוג של אדם שקשה לו להכיל את המציאות. שמורכב לו. אני מודה...

מעריכה ממש את בעלי וגם הוא משתגע מזה לפעמים

אני יודעת שכשאני מעל המים מבחינת שינה, אוכל, זמן לעצמי, זמן זוגי- אני לא לוקחת קשה..

וגם אני גם מנסה להכיר במתנות שיש ברגישות הזאת, כמו יכולת הזדהות, הבנה עמוקה של דברים ועוד

זה מה שיש לי לכתוב

ממש כל הכבוד לך, אני באמת מעריכה את הצד השני של אנשים כמונו

ובתור אני מנסה ללמוד להקליל, להבין שהחיים מורכבים ולא הכל חייב להיות במאה אחוז דיוק

זה קשה (ממש)

וגם לעבוד על לבקש את הצורך שלי כדי לקבל אותו

ושלא יתבטא בעצבנות כללית כזאת כי אף אחד לא מבין מזה שיש כאן צורך שלא מולא

אבל זה הקטע

אנחנו חיים במקום בלי אזעקות כמעט

אומנם הילדים בבית ואני עובדת כרגיל אבל הוא במילואים! דווקא במילואים אצלו יותר נחת מהעבודה ( בדכ עובד מאוד קשה)

אז למה הפתיל הקצר הזה?

ובכל אופן, מה לדעתך החלק שלי בסיפור?

אני לא ככ יודעת איך להתייחס לזה..

מצד אחד צריך פה הכלה כנראה

מצד שני לא מוכנה לקבל האשמות

הצורך ללמוד מקום חדש

או ליצור קשרים חברתיים חזקים חדשים במילואים

או אדם שלא מסתדרים איתו במילואים

או הנסיעות 

או כל דבר שאת חווה כמשהו קטן ומעצבן ולאדם רגיש מאוד ולא מספיק בטוח בעצמו יכול להשפיע מאוד על מצב הרוח

החלק שלך

קודם כל לדעת ש'את' לא הסיפור פה... לא מאשימים אותך, אלא את המציאות ואת הקושי

ולשקף שזה מאוד לא נעים

אם הוא באמת אדם רגיש מאוד הוא יתנצל ויקח לתשומת ליבו

אחכ לנסות לדייק מה הצורך שלא ממומש אצלו או מה יושב עליו

אלופה ממש!

כי חיפשתי ל@טוט את השרשור על המקווה 😅 אגב לא מצאתי.. באסה.

זאת אני אל דאגה❤️

כמה הוא זכה בך!!

ואיזה כיף למשוע שגם את בו!!

כותבת בקצרה כי אני ביום מעוך אז הראש לא עובד..

יכול להיות שיש לו "פוסט טראומה " קלה מהמילואים?

זה ממש הגיוני .. ולפעמים מגיע באופן קל..

אבל בסוף השנתיים וחצי האחרונות מטורפות לגמרי...

מקווה שזה בסדר לכתוב...

בכל מקרה חיבוק ענק

ובע"ה שתהיה לכם מלא סיעתא דשמיא להיחלץ ולהתעלות מהכל!!

על פניו לא נראה לי...

מצד שני גם אם כן- אין לי ככ מה לעשות עם זה... הוא טיפוס שלא מוכן ללכת לשום טיפול, בטח אם אין טריגר מסויים שהוא מרגיש אותו... מה שאני באה לומר זה שבאן כללי הוא לא ילך לשום טיפול בלי שהוא ירגיש צורך. וגם אז זה רק כשזה יבוא לגמרי ממנו...

כרגע הוא לא מרגישככ בעיה לדעתי למרות שניסיתי קצת לשקף לו (גם בזהירות. כי איזה לא כיף זה לשמוע יותר מידי שאתה עצבני כל הזמן...)

לק"י

אפשר גם לצאת לפיצה או משהו כזה.

(במצב הנוכחי אני אוותר).

אפשר לאכול בחוץ.

פיתות בבוקר, צהרים וערב

לעצמי השארתי יוגורט עם גרנולה לאכול בעבודה בבוקר 

או לבשל על גזיה במרפסת? משהו פשוט כמו פסטה ונקניקיות.

אפשר בערב טוסטים אם הטוסטר עוד לא מוכשר.

חביתות וסלט/ירקות שהוכנו בכלים של פסח ואוכלים בחדפ.

בוקר וערב פיתה עם משהו קליל- גבינה כלשהי או ממרח אחר שאוהבים

אבל ההורים שלי היו קונים פיצות ואבא שלי היה יורד איתנו לגן שעשועים

זכור לי כחוויה וגם כפרס על הניקיונות

כדאי רק להיות בגינה בסמוך למקלט

ונאכל ארוחה אחת בחוץ פיצה/פלאפל

יש גם שאריות מארחות אחרות שנוכל לחמם במיקרוגל

ולבוקר אפשר חביתות עם גבינה וירקות

בלחמניות כשרות לפסח 

לפותחת- בבוקר אוכלים פיתות עד סוף זמן אכילת חמץ

לצהריים מכינה מרק ירקות מרוסק וסיר עוף עם תפוח"א

אחה"צ קרקרים מקמח מתפוח"א, פירות, עוגות וכד'

לפי הרב אליהו אסור גם לספרדים לאכול אותה. 

מצ"ב הסבר באתר כושרות

עוגיות מצה עשירה | כושרות - ייעוץ והכוונה בכשרות

מעתיקה מאתר כושרות:

"מחמת הטענות הללו התריע הגאון הרב מרדכי אליהו שעוגיות אלו נחשבות לחמץ גמור בין לאשכנזים ובין לספרדים, חובה לבער אותם מן הבית לפני פסח, ולא לרוכשם גם לאחר הפסח שכן הן 'חמץ שעבר עליו הפסח'.."

מדובר על עוגיות מצה עשירה..

יודעת שיש הרבה שלא יודעים

ואז מוכרים אותן בפסח לגוי..

וככה אחרי פסח הן לא 'חמץ שעבר על הפסח',

ואני יכולה להתפרע עליהן בכיף

אבל עוגיות בוטנים זה פסגת האושר שלי בפסח🤭

בואי נגיד אבל שלא גדלתי בבית שנהוג להכין בו עוגות בפסח אז כל אחד והגרסא דינקותא שלו חח

ואחים שלי היו מחכים כל שנה לימים לפני פסח כדי לאכול אותם.

או קרקרים מקמח תפו"א (קנויים) עם גבינה, ירקות וכדומה.

ועד הלילה בטח נאכל שטויות. יש עוגיות קנויות מקמח תפו"א. לא הכי טעים, אבל נשנוש.

מקווה שיתאפשר מבחינת מזג האוויר.

דווקא עם ארוחת צהריים אני תמיד מסתבכת

לק"י

אני מוציאה כלים מהארון של פסח לפי הצורך.

ואז אפשר לבשל בלי לארגן מטבח שלם.

או קורנפלקס עם חלב (אפשר גם כשלפ)

לפני החג אפשר שאריות מהצהריים

נקניקיות וציפס

מרק ירקות

מרק כתום

פירה

יש קרקרים כאלה שנראים כמו מצה אבל מקמח תפו"א, אפשר אותם עם ממרחים.

עוגות "שהכל"

נגיד קרונפלקסים וכזה קטניות אם אין לך כח להתעסק עם חמץ.

אפשר גם לוותר לגמרי עת חמץ בבוקר, להוריד כלי פסח מוקדם בבוקר ולהכין שקשוקה ולהגיש אותה עם פרכיות אורז נגיד.

ואז ארוחת צהריים קצת יותר מאוחרת.

לילדים אני אורזת מנה מהצהריים בקופסה פשוטה.

אורז עם קציצות וקוביות תפו"א ברוטב עגבניות.

עם ביצה קשה בצד. אפשר גם שעועית ירוקה.

אולי יש מי שלא מבשל קטניות בכלי פסח- אנחנו כן.

מה שאוכלים- אוכלים, מה שלא זורקת.

אחרי כניסת החג כבר מביאה מהמרק וכד'.

לעצמי נהנית מעוגיות בוטנים 😁

לגדולים יותר קצת פרכיות אורז עם סלט ביצים ו/ או אבוקדו.

אפשר גם תמר עם שקדים/ אגוזים אם מתחשק מתוק.

מן הסתם שיש מלא דעות על כל דבר בפסח.

מי ששואלת על אוכל צריכה לקחת את זה בחשבון.

(אנחנו אוכלים, וגם בשבת שצמודה לשביעי של פסח שחל ביום שישי)

אנחנו גם אוכלים בשבת שאחרי שביעי של פסח

אבל לפני פסח לא..

צהריים מרק עוף עם ירקות

לפני ליל הסדר לילדים- כל השנים דאגתי לשניצלים... השנה יוצא שגיסה אחרת דואגת למשהו בסגנון

חביתת בצל

פשטידת ירקות

סלט ירקות עשיר

בלינצ'ס עם פירה

שקשוקה

לביבות

מוזלי (יוגורט עם פירות ושקדים)

נשאר לכן כוחות לבשל אחרי החודש המשוגע הזה?

אני רק חושבת מה הכי קל ומבשלת או שלא

והרבה רעבה ....

קודם כל חייב לאכול משו😅

ובבחג אני מבשלת דברים שבדרך אני לא מכינה

וגם, למרות הכל, האוכל עושה אוירה של חג למרות שאין ככ

חשוב לי לשמח את הילדים שלי ושיראו אותי מתפקדת כרגיל כי מאוד קשה להם עם המצב הזה, אז במה שאפשר אני משאירה כרגיל

ארוחת בוקר סיום כל החמץ

באמצע ניתן לאכול פירות ואת החטיף הלאומי תפוצ'יפס

ארוחת צהריים מפוצצת בשרית

ואח"כ יש פירות, יש עוגות שהכל, לפני הסדר אבשל תפוחי אדמה לרעבים שינשנשו לפני הדלקת נרות

רק לציין יש פה 4 מתבגרים שלי + ועוד 2 טרום ועוד 2 קטנים ועוד אורחים מתבגרים אז בהחלט אתגבר נשנושים