מצטרפת אלייך, ורוצה להוסיף כמה מחשבות שלי בעניין.
@פליונקה אני לא יודעת מה רצית להגיד בשיתוף הזה, אבל כן אפשר ללמוד מפה כמה דברים שלוקחת איתי ואולי יהיו לתועלת גם לאחרים שיקראו.
אני חושבת שהגדרה מדויקת יכולה לתת לנו הבנה מה בעצם קורה שם, ולהבין למה אני לא הייתי מתנהלת כך, ומה כן הייתי עושה במקום.
כל ההתנהלויות שתיארת שם, לא מייצגות הכלה בעיניי.
הן מייצגות חוסר גבולות.
בין אם זה חוסר בגבול בין התנהגות והתנהלות הורית לילדית, בין התנהגות חינוכית לשאינה, בין מה נחשב התנסות חיובית ומגדלת ומה פגיעה גם בחינוך וגם בסביבה, ובין אם ברמה האישית של לכבד את הגבולות האישיים והמרחביים של הקרובים לנו. כן, גם כשבוחרים לתת מתנה למישהו שם נגמר החלק שלנו, משם מה יבחר לעשות בה נוגע למרחב האישי והפרטי שלו ואין זה מקומנו להתערב.
נוכל לבחור אם להשקיע שוב במתנות כאלו או אחרות לאדם זה בהתאם לאיך שבחר להתנהל עם מה שנתנו לו, אבל להחליט עבורו כיצד יטפל במה שקיבל? זה מעבר לגבולות.
יש כל מיני סיבות ומניעים למה אנשים מתנהלים בצורה מסויימת, ואין זה תפקידי להגיד למה ומה גרם. רק יכולה לשתף תובנות ומה שאני לומדת מהתיאורים שכתבת.
למדתי את החשיבות של הצבת גבולות בריאים, מגדלים ומצמיחים לילד. כמו גם, הבחנה ברורה בין דמות ההורה לדמות הילד ולא לערבב ביניהן. זה לא אומר שהורה לא יכול להתחבר לדמות הילד שבתוכו ולהביא אותה למרחב המשותף, זה חשוב ומתוק ומקסים, אבל (!) צריך לעשות את זה נכון בהקשבה ובשום שכל לאן מובילה בעצם החוויה המשותפת הזו, והביטוי של הצד הילדי בלי גבול של 'מבוגר אחראי' בשטח. גם למדתי את החשיבות של ללמד ולתת לילד כלים איך להתנהל עם הבקשה שלי, ולא רק להנחית אותה עליו מלמעלה ושיתמודד. חשוב לי שמשהו יקרה ויעשה באופן מסויים? אני הבוגר האחראי ואני אחראית לייצר מרחב ותנאים לזה שזה יקרה, גם בלשתף מה מצפה שיהיה וגם בלתת את הכלים וללמד את המיומנויות הנדרשות לאיך עושים, כדי שיוכל לעשות זאת בכוחות עצמו ועם תחושת מסוגלות ולא בתחושת ריצוי.
ולכבד את המרחב והגבול של האחר.
יכולה לכתוב עוד בעניין, אבל אעצור פה.
