שחודש להתפייס זה המון 

וגם, מותר לך לספר לחברה דברים שאת לא משתפת את בעלך.  נשמע לי קצת לא בריא שהוא עושה לך על זה כאלה פרצופים ואת עוד רודפת אחריו

מציעה לכם לפנות לטיפול זוגי סביב עניין התקשורת ביניכם וגם כדי לדבר על הנפרדות 

פעם שניה באמת היינו בטיפול אחד והבנו מהר מאוד שהוא לא הכתובת,  מטפל פחות יעיל...

ומאז גם אני לא ממש בעניין של מטפלים, בגלל זה חושבת על לקבל מכן טיפים, מה אני יכולה לעשות מהצד שלי שישנה את התמונה לטובה בע"ה

זה להתאמץ לחפש מטפל/ת טובה

אם הוא לא רוצה, אז רק בשבילך

עצות ברשת לבד לא מספיקות ויכולות אפילו להזיק, מכתיבה של כמה שורות ברשת זה בלתי אפשרי להבין מי העומד מולך ובטח ובטח שלא מי בן הזוג

וגם, כל אחת כותבת מתוך עולמה הפרטי והשקפתה. זה יכול מאוד לא להתאים למה שקורה ביניכם

זו דעתי 

ממה שאת כותבת פה. כמדומני שמאד יועיל לך ללכת אפילו לבד לטיפול. מישהי שתיתן כלים לעמוד מולו בלי לשבור את הכלים ועם הצבת גבולות והצבת מודעות לצרכים שלך.

עשית את זה אבל בצורה קיצונית ולא בריאה לשניכם.

כדאי ממש ללמוד איך לשנות את השיח בניכם וללמוד איך לריב נכון.

אם את רוצה לנסות לקרוא תכנים שלה ולראות אם הסגנון מתאים לך- תבדקי בכרטיס האישי שלה. היא פה ואני מתייגת.

@נגמרו לי השמות

שוב, כל מה שאכתוב זאת *דעתי האישית*.

הוא בריב נכנס ל"מערה" לא משנה מי הצד הפוגע כדי לעכל את הכל.

והיא שיתופית, כמו שאמרת "את מתעקשת לסדר את העניין ולהשלים".

אל תכנסי לו למערה וזה בסדר גמור לשתף חברה להוציא את כל המשקעים (הוא לא צריך לדעת מזה) או אותנו

בכללי זה מאוד בריא בקשר לא כל כך להיות תלויה במצב רוח של הצד השני (כמה שזה קשה). הוא במערה? תתרגלי את האושר שלך שלא תלוי בו: שיחה עם חברה, סדרה מצחיקה, שירים, צחוקים עם ילדים או ווטאוור. גם נראה לי לבעל זה עושה משהו כשרואה שאישתו לא תלויה במצבי רוח שלו שיש לה ערך עצמי, שלא מתרגשת ונשארת יציבה.

וכשהבעל יוצא מה"מערה" אם נפגעת,  זה הזמן להמשיך כביכול כרגיל, להגיש אוכל לדבר שיחות חולין, אבל כן להראות איזה ריחוק, שיגרום לצד השני להבין ולהתעניין.

יש את הספר "גברים ממאדים ונשים מנוגה שהמליצו כאן בפורום" וגם בספרים תורניים כמובן מדברים על ההבדל הזה.

ואשמח לשמוע ממך 🙏

כשהוא עושה את הסצנה שהוא נפגע אז פשוט לא להראות שראיתי את זה? או להראות, להגיד משפט אחד שניים ופה לסגור את הסיפור ופשוט להמשיך בשלי ?

האמת את זה עוד לא עשיתי ..

או שניסיתי בכוח להשלים או שרבנו דקות ארוכות - ולשניהם היתה אותה תוצאה של ריב של כמה ימים...

היתי מראה בשפת גוף שאני קשובה (גם אם לא מסכימה)

ונותנת לו להירגע,

אח"כ הוא בטח ייכנס לעצמו, יעכל את הכל

ואחרי זה כן הייתי מדברת: אם באמת מרגישה שטעיתי הייתי מבקשת מחילה ואם לא הייתה סיבה מוצדקת לעצבים שלו הייתי מסבירה את נקודת מבט שלי.

בזמנים שבעלי במערה אני הרבה פעמים גם כותבת מכתב שבו מסבירה את נקודת מבט שלי ומוציאה על המכתב את העצבים. ואז מגיעה לשיחה הרבה יותר שכלית ולא עם רגשות סוערים. ולפעמים גם לא מגיעה לשיחה, עצם זה שפרקתי בכתב, מבחינתי סיימתי את הקונפליקט חחח.

לעניות דעתי אין דרך לגרום מהם להכנס למערה כשהם נפגעים, זאת הדרך ההתמודדות שלהם ופשוט צריך לכבד.

לאט לאט את תביני שזה המנגנון וככה זה עובד ואז יהיה לך את הביטחון שהוא תמיד חוזר רגוע ורענן יותר ופתוח לדבר. ואני מרגישה שדווקא כשהצד שני מרגיש שנותנים לו ספייס כל הסצנות האלה הופכות להיות נדירות יותר.

ועוד נקודה, קיבלתי פעם עצה (ספר חכמת נשים הרב ארוש) "לא לחשוב שהכל בגללי" ואני תמיד הסיבה. ואללה לפעמים הגברים מתוסבכים עם עצמם, לא הולך להם בעבודה או כל סיבה אחרת, אז פורקים את זה בבית. לא צריך להתרגש. אפשר אח"כ להעיר.שימצא דרכים אחרות לפרוק כמו מקלחת אחרי עבודה/ ספורט וכו'.

אהיה חייבת ללמוד להיות מאופקת יותר

כי אני מגיבה מהר, אם אני רואה שהוא נפגע אז ישר אני "מה קרה? תספר לי למה אתה ככה?" וישר מחפשת לדון ולהןציא ממנה ולסיים עניין, והכל באותו רגע כשזה טרי

אני מרגישה אישה מעיקה עכשו, כי אני באמת עושה את זה תמיד

קשה לי למשוך מצבים לאחכ, רוצה לסיים ענינים ולפתור הכל כאן ועכשיו..

אנסה את זה ממש

תודה רבה!!

זה כל כך טבעי שאם יש לך מזג חם קשה לך לא להגיב ישר. יש אנשים שיותר אישיים בתגובה אז בא להם יותר בקלות.

אבל עצם הרצון שלך להבין אותו, לעבוד על זה, בלי להאשים ולחכות שהוא עצמו יעבוד על עצמו, זה ממש גדול! בטוחה שתצליחי!!!

לא מרגישה שרבה עם ילד, ממש לא.

אבל כן מרגישה שיש פה שפות שונות, וזה בקטע ממשששש אחר....

אני בעצמי מנסה לפצח מה בדיוק קורה שם.. ועוד אין לי תשובות.

אבל כמו שאם שמחה כתבה,הוא נכנס למערה.. ואת שיתופית...

הוא צריך שקט... זה לא קשור בכלל לזה שהוא עושה בכוונה לא רוצה לדבר איתך... או חלילה נהנה מזה...

הוא פשוט נכנס למערה כמו איזה משהו אינסטקטיבי קיומי כזה... ואי אפשר להזיז אותו משם.

כל נסיון תזוזה והוצאה שלו משם רק גורר עוד ימים של השאבות פנימה...

מזדהה מאוד בקטע שאם נפגעת ואז איכשהו גם הוא נפכע, וזה לא ברור למה זה קורה....

אני ממש שוהה בזה כרגע.

(אנחנו כרגע בריב דומה, די משמעותי)

מנסה להתבןנן בזה.

נראה מה יצא מזה.....

בכל אופן להרגשתי זה יושב על איזשהו מנגנון גברי עתיק... או איזשהו פירוש לא נכון לסיטואציה.. או יותר נכון, כל אחד מסתכל מזווית שונה, ולכן הפגיעות היא מהווית שלו... וכל צד לא מבין שבעצם הוא פוגע בשני בעצם ההתנהלות הזאת... קצת מתקשה להסביר כי גם לי זה לא ברור אבל זאת התחושה שלי.

כי זה בטוח לא בכוונה הקטע שהוא נפגע כשאת משתפת שאת נפגעת. ככה לפחות מרגיש לי אצלנו.  אבל זה באמת קורה תמיד.

מסקנות שלי לעת עתה.

1. אפשר לשתף מידי פעם חברות בקשיים.

2. לא לוותר על הבעל! לא לפחד מהימים של השתיקה אחרכך.... פשוט איכשהו צריך ללמוד איך לשתף אותו בצורה שתרתום אותו ולא בצורה שתגרום לו להעלם למערה (שוב, עדיין לא יודעת איך), אבל ממש לא לוותר עליו.... כי אז הזוגיות והקשר נעלם...... אי אפשר לוותר לגמרי. ומבאס לוותר גם חלקית... צריך למצוא את שביל הזהב, למרות שזה לא קל... ויותר מפתה לא לשתף בכלל.. אבל לטווח רחוק זה לא באמת כדאי...

3. לנסות להתבונן על זה. זה ממש מעניין לגלות מה עולה..

4. להתפלל, זה כמובן הראשון... שהשם ישכין את שכינתו בינכם. וגם שיעזור לך להבין מה קורה פה ואמך אפשר לצלוח את זה בצמיחה.

חיבוק

אני קוראת אותך , וקראתי את אם שמחה- וזה רק מחזק כמה שאני עדיין לא מבינה מה קורה בראש הגברי

אני מבינה שגברים פחות אוהבים התפלספויות ולהבין לעומקו של עניין למה רבנו ולמצוא פתרונות (לפחות לא כשהנושא חם, אולי אחכ זה יעבוד..) והם רוצים לסיים שיחה בלי דיבורים מיותרים, טכנים יותר.

אבל איך נפתור אם לא נימנע מהמקרה הזה לחזור על ידי הסבר של שני הצדדים ולמצוא פיתרון מכריע?

ודבר נוסף,

אז הבנתי בזכותכן שברגע שהם נכנסים למערה של "שקט, לא רוצה לדבר עכשיו" אז הכי טוב לשתף פעולה עם השקט הזה.

אבל יש דרך מלכתחילה למנוע מהם להכנס למערה הזו? במיוחד כשהם אלה שנפגעו, ולא אני התחלתי את הרעש..

אם יש פה שריר שנועד להכניע אותך, ולהראות לך שלא כדאי לך להתעסק אתו,

שאז זה סיילנס טריטמנט, אם את מכירה (טיפול בשתיקה), ויש בזה צד אלים

במקרה כזה. התפקיד שלך זה להבהיר לו שאין מצב שזה ממשיך, כי טיפול בשתיקה נוטה להחמיר עם הזמן, וככה זוגות מוצאים את עצמם שותקים חודשים שלמים וזה נורא,

או שזה באמת צורך רגשי שלו,

להתכנס, לעבד

ואז זה לגיטימי, והתפקיד שלך זה להתייחס לזה ברגישות ובכבוד.

מה דעתך? מה מרגיש לך שזה יותר?

שזה קטע כוחני ואלים, או צורך רגשי לגיטימי לעבוד עם רגשות?

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...