כתבתי בעבר באריכות על המציאות הזו של אחוזי הגירושין וכו',
מנסה לצרף חלק מהדברים גם כאן:
למה כ"כ הרבה זוגות מתגרשים?!
הקדמה והבהרה חשובה:
כל מה שאכתוב, בעיקר על "איך לשפר, איך לצאת ממקום של קושי לתוך צמיחה זוגית" וכן הלאה -
בשום צורה ואופן *לא* בא לסתור מציאויות חיים שבהם לכתחילה הפתרון *הנכון*, ו*הטוב* עבור *כולם* הוא דווקא *כן להתגרש*,
וזה כולל בתוכו באמת הרבה מאוד עניינים ודקויות, אפרט על כך גם יותר בהמשך.
אבל בהחלט יש מציאויות שלהתגרש יעשה את הטוב ביותר (או את הרע במיעוטו במקרים אחרים) עבור כל הנפשות הפועלות.
אחרי שאמרתי זאת, יש גם הרבה, ובאמת *הרבה* מאוד פעמים - שהכיוון של גירושין הוא בכלל בכלל לא התשובה הנכונה,
בכלל לא הכיוון שיתן מענה טוב לכולם, ואפילו לא לאחד,
בכלל לא הכיוון הנכון שיעזור לנו - ובהרבה מקרים - זה אפילו להיפך (גם על כך אפרט בהמשך ב"ה).
לכן אצל כל זוג באשר הוא, כדאי מאוד מאוד לבחון את הדברים ממש לאשורם, ולפרטי פרטים.
גם לבד וגם אצל אנשי מקצוע,
ולהחליט מה נכון לנו במקרה הזה,
האם אפשר ונכון וצריך להתאמץ ולתקן ולשפר
או האם אין פה בכלל על מה ואיך ובכנות עדיף לנו להתגרש?
וזו שאלה חשובה וכבדה שבאמת צריך להתייחס אליה ברצינות.
אז אני כמובן בעיקר אפרט על איך *כן* להישאר יחד,
ולהישאר יחד *בטוב*,
במקרים בהם זה אפשרי ונכון כאמור.
קצת על פתרון משברים בנישואין וקצת על גירושין:
הרבה מאוד פעמים משברים בזוגיות הם לגמרי ברי טיפול!
במשברים בזוגיות - מטפלים!
בהרבה מקרים פתרון של להתגרש כלל לא עוזר,
כי אז מחליפים בד"כ חיסרון א' בחיסרון ב'
הרי אין אדם מושלם אחד בעולם.
ואותם הבעיות יחזרו בצורה זו או אחרת גם בפרק ב' וג' ואפילו ת'...
זה לא פתרון.
אם משהו דרוש תיקון - מתקנים. לא זורקים.
ובטח כאשר עוד לא ניסינו לטפל דרך גורמים מקצועיים שזוהי התמחותם.
המצב הזה שאת שומעת קולות בראש שאומרים לך "אז בואי תתגרשי ממנו וזהו", זה לא מצב נדיר בכלל.
זה יכול לקרות אפילו לכל זוג באשר הוא.
ובמצבים נפיצים כמו אחרי לידה או טלטלה אחרת או משבר זוגי אחר - הם יכולים אפילו להרים את ראשם עוד יותר ולהישמע ממש רועשים.
אני חושבת שדבר ראשון צריך לא להיבהל מהקולות הללו.
כן, גם אם עברה בך מחשבה שאולי תתגרשו, גם אם המחשבות הפליגו והפליגו והגיעו לה' ישמור לאן... עדיין לא להיבהל.
זה באמת קורה.
אנחנו יצורים אנושיים.
מה שכן,
צריך להבין ולדעת לענות, גם אם לא באותה השנייה אלא לאחר שנרגעים, לאותן המחשבות.
ומה נענה להן?
כן?
אז אני אתגרש (חס וחלילה!) מבעלי ואז מה?
ואז אהיה גרושה
אפסיד אותו
ואפסיד גם:
את כל הטוב שבו
את כל מה שבנינו יחד
את כל החוויות שלהו יחד
את כל מה שקיבלתי ממנו במהלך השנים
את כל הכסף של החתונה שלנו שיזרק לפח
את החלום שהבן/הבת/הילדים שלנו יחיו בבית בריא עם אמא ואבא תחת אותה קורת גג
את הזכות להיות עם הילדים כל יום / כל שבת / כל חג כי יש הסדרי ראייה
את הרווחה הכלכלית כי גירושין עולים הון תועפות (רק לחשוב מה זה 2 דירות ו2 משכנתא במקום 1,
2 פעמים לשלם ארנונה גז מים חשמל וכו' כי זה 2 בתים
2 סטים של מצעים, בגדים, רהיטים, מוצרי חשמל בכל בית
וכמובן - עלות הגירושין דרך עורכי דין וכו' שיכולה להגיע ל150,000 (!!!) ש"ח, ועם כאב ענק בלב וחור בכיס, ומימון עתידי ואפשרי לאנשי מקצוע שיעזרו ויתמכו בנו / בילדים בעקבות המצב
אבל יותר מכל זה,
מה אני ארוויח אם אתגרש?
אז נכון, אני ארוויח אולי שלא אתמודד עם החסרונות של בעלי ואת מה שהם מעלים בי. נכון.
אבל הי, רגע.
האם ארצה זוגיות אחרת מתי שהוא? כי אם עדיף הלבד ומעדיפים לחיות לבד כל החיים על פני לחיות עם בן הזוג הזה - זה משהון אחד ואולי גירושין באמת על הפרק (כמובן אם מנסים לפתור קודם, זה הדבר הראשון שעושים בכל מקרה, ואם מנסים לבד ולא מצליחים - הולכים לאנשי מקצוע שזוהי התמחותם שיעזרו לנו) -
אבל אם כן ארצה מתי שהוא להכיר מישהו.
ונאמר שאכיר (לא מובטח לי. יש גם רווקות בנות 40 שעוד לא מצאו פעם אחת, אבל נניח שאמצא)
מה יהיה אז?
אז נאמר לי יש ילדים מנישואין קודמים
ולו יש עוד כמה מנישואין קודמים, כי ככלות הכל אנחנו בשלב אחר וגיל אחר בחיים (לא בטוח, אבל סביר להניח),
ולילדים שלי יש עדיין את אבא שלהם שתמיד בתמונה
ואת סבא וסבתא - ההורים של הגרוש שתמיד בתמונה כי הם סבא וסבתא
ולאיש החדש שהכרתי - יש לילדים שלו את הגרושה שהיא אמא שלהם
ואת הסבא-סבתא משם
ובקיצור שישו ושימחו - כ"כ הרבה יותר מורכות!
כ"כ הרבה יותר נפשות פועלות!
רק לדמיין שולחן ליל הסדר עם כל ההסתעפות הזו,
הילדים שלו, שלה, שלנו, הסבתא ההיא, הגרושה צורחת בטלפון, הגרוש לא משלם מזונות וכו' וכו' ומספיק שילד אחד שלו לא מסתדר עם ילד אחד שלי, מה עושים?
לא סתם בפרק א יש לצערנו 30% גירושין
ובפרק ב' יש לצערנו 60%
ובפרק ג זה כבר מעל 85%!!!
וכ"כ למה?!
למה למה הרי הם התגרשו איך התחתנו שוב ושוב התגרשו?!
אז בעיקר כי זה הרבה הרבה יותר *מורכב*
הרי אותה מציאות של נישואין
אותה מהות של נישואין שפירטתי עליה בהודעה קודמת נפרדת -
תחזור שוב בכל מערכת נישואין שהיא.
שוב יגיע השלב של המובן מאליו, השיגרה ששוחקת,
ואותו אדם שאותו אמצא - גם לו יהיו יתרונות, אבל גם חסרונות.
כי מה לעשות אין אין אדם מושלם! אין! רק הקב"ה לבדו מושלם!
ובכל גבר באשר הוא ובכל אישה באשר היא יש ויהיו תמיד חסרונות!!!
אז אולי הם לא יהיו החסרונות של בעלי הנוכחי, אבל הם יהיו חסרונות אחרים, שאולי אותם דווקא אין לבעלי הנוכחי...
ואז מה עשינו?
החלפנו חיסרון אחד באחר?
נצטרך להתמודד מההתחלה עם חסרונות חדשים?
עם מערכת נישואים?
עם עומס וילדים ומשכנתא ועול כלכלי וכו'?
אחרי שנתיים שלוש שההתרגשות תרד מה יהא אז?
בוודאות יהיו התמודדויות.
בוודאות יהיו חסרונות.
בוודאות יהיו קשיים.
אלה החיים. זה מובנה בהם.
ורק נוסיף לזה את כל המורכבות עליה דיברנו
ואז מה נעשה?
נתגרש שוב כי שוב קשה ולא מושלם והוא מעצבן וכו' וכו' ואם כבר התגרשנו פעם אחת זה כי חשבנו שמגיע לנו מושלם ואם לא מצאנו אותו נחפש שוב - ואז כאמור אין לדבר סוף?
אז לא!
לא מתגרשים בשביל מחשבה "אולי אמצא מישהו יותר טוב"
אלא ממחשבה "עדיף לי להיות לבד מאשר עם האיש/ה הזה/את",
ובמקרים שמנסים גם לבד וגם עם אנשי מקצוע ולא מצליחים,
או מקרים בהם אין טיפת רצון להישאר יחד או אלימות לכל סוגיה וקווים אדומים וכן הלאה - וניסינו ולא הצלחנו - אז כמובן שיש אפשרות להתגרש! ויש בהחלט מצבים שזו אפילו מצווה והדבר הנכון היותר דווקא להתגרש! ברור!
אבל יקרה, המקרה שלך ממש ממש לא נשמע כך!
אתם זוג צעיר וטוב ויקר
שפשוט חווים מציאות מורכבת ושונה,
לא פייר להשוות את עצמכם הרווקים לעצמכם אחרי הריון לידה ילד לגדל, בית לנהל, עבודה, אחריות, משכנתא, עומס, מטענים זוגיים וכו' -
*המציאות עצמה* כאן היא זו שהשתנתה, לא אתם! אתם נשארתם האנשים הטובים והאוהבים שהייתם!!!
וחשוב חשוב חשוב להבין את זה יקרה.
גירושין זו לא איזו מילת קסם שיכולה לפתור הכל,
ממש לא,
להיפך, יש בתהליך הזה כ"כ הרבה מורכבות,
כ"כ הרבה כאב וצער
כ"כ הרבה כספים שנשפכים
ועוד ועוד
אז אם אין סיבה באמת טובה ואם לא מעדיפים להיות לבד מאשר איתו/ה, ואם אין שום אלימות מכל סוג או שום קווים אדומים שנחצים ואם לא ניסינו הכל יחד ואצל מומחים - ממש לא צריך לחשוב על המילה הזו אפילו!
ואם יש גרושים עם כך וכך ילדים -
הם הרי לא מתגרשים לעולם מילדיהם,
הם הרי לא מתגרשים לעולם מסבא וסבתא (החם והחמות המקוריים) של ילדיהם
והם גם אף פעם לא מתגרשים מהגרושה שלהם (!!!) - שהיא אם ילידהם!
אז מה הם הרוויחו כאן בעצם?
החליפו חסרון א' בחיסון ב'
החליפו אישה אחת - בשר ודם, עם יתרונות וחסרונות משלה,
באישה אחרת - גם היא, ובכן, בשר ודם, עם יתרונות וחסרונות משלה.
כי אין ולא היה ולא יהיה אדם מושלם ולא אישה מושלמת גם.
כל אחת והחסרונות וה"חבילה" שלה.
רק עכשיו, הוא יכיר מההתחלה, ממש יתחיל מ0 - להכיר מי היא, מה טוב בה, מה פחות טוב בה, יתמודד מ0 מההתחלה עם כל החסרונות שלה,
רק מה?
עכשיו כבר יהיה לו הרבה הרבה הרבה יותר מורכב וקשה!
וכ"כ למה?
כי יש לו ילדים
כי יש לו מזונות
כי יש לו גרושה
כי יש לו חם וחמות מקוריים
ועכשיו חם וחמות חדשים
ואישה חדשה
וככל הנראה גם ילדים של האישה החדשה (כי גרוש עם ילדים, רוב הסיכויים שיתחתן עם גרושה או אלמנה ופחות עם רווקה...)
ואולי ילד שלה לא יסתדר עם ילדה שלו,
ואולי שני ילדים שלה יעשו את המוות לו,
ואולי ילדה שלה תעצבן עד מוות ילדה שלו,
ואולי החם והחמות החדשים יחרפנו אותו
ועדיין הוא צריך לראות את הילדים שלו,
להיות מחויב אליהם,
לא יהיה לו "גיבוי" כמו עכשיו שזו אשתו למקרה שהוא חולה/עמוס/יש לו משהו - אלא תמיד תמיד בימים שלו הוא יהיה חייב להיות עם הילדים, בלי שום גב, מה שעכשיו כן יש לו, בכל יום ויום! אישה טובה ונאמנה שנותנת לו ספייס, נותנת לו חופש, משגיחה על הילדים, מאפשרת לו להתפתח בעבודה, דואגת לכל הבית ולו.
כל זה לא יהיה לו.
ומה עוד כן יהיה לו?
אז חוץ מכל מה שכתבתי למעלה -
ההוצאות שלו יוכפלו (!)
כי יש 2 דירות עכשיו
2 משכנתא
2 ארנונה
2 גז, מים, חשמל
2 אינטרנט
2 רהיטים בכל בית, מהכל,
2 סטים של בגדים לילדים בכל בית,
מזונות
כתובה
- בערך 100,000 ש"ח לעו"ד לכל צד לגירושין בבית משפט - אז זה עוד 200,000 ש"ח
סחבת איומה של כאב לב וכאב ראש להורים ולילדים בבתחי משפט
לזרוק לפח את כל כספי החתונה הראשונה שלו, שזה גם בערך עוד 100,000 ש"ח לפח,
להוסיף עוד 200,000 ש"ח חדשים על חתונה נוספת
וזה רק אם ימצא מישהי, מי אמר שבכלל ימצא?
ריב על משמורות
משמורות
הסדרי ראייה
לא להיות עםפ הילדים שלו חצי מהחיים,
לא להיות עם הילדים שלו בחגים ושבתות,
לקחת את האחריות שאחוז מאוד גבוה שגם הילדים שלו יתגרשו - כי ילדים להורים גרושים - סטטיסטית יש להם יותר סיכוי להתגרש גם,
וגם הנכדים, הנינים וכו' לדורות!
לקחת את האחריות על שיברון הלב של כל ילד וילדה שלו,
לשלם להם על פסיכולוגים,
חלגרום להם לא להאמין באהבה וזוגיות,
להפסיד את אשתו,
להפסיד את כל החוויות ואין סוןף הטוב שהיה לו עם אשתו ושיש באשתו,
וכמובן - להיות מועד לגירושין עם אחוז עוד יותר איום בפרק ב'.
----------------------
בנוסף, כדאי שוב להזכיר כמה דברים חשובים שכולנו צריכים לזכור:
כאשר מתחתנים ונשואים כך וכך שנים -
נסיבות החיים משתנות.
האהבה נשארת, קיימת – אך חייבים לטפח אותה.
כמו כל דבר שדורש אנרגיה כדי להתקיים – כך בדיוק גם האהבה והזוגיות.
השקעה ונתינה יוצרות אהבה.
את הרגש אפשר ליצור. הוא לא צריך "ליפול מהשמים". זה לגמרי אקטיבי ולא פסיבי.
כך גם תשוקה, אהבה, זוגיות, רגש – אקטיבי לגמרי ולא פסיבי!!!
לא להיבהל מזה – לעבוד על זה. להשקיע בזה זמן, מאמץ, אנרגיה, כסף, משאבים, לימודים, ניסיונות, השקעות. עוד ועוד ועוד – בסוף זה משתלם ועוד איך!
מצפים שמשהו ישאר פרפרים לנצח בלי להשתנות ותולים תילי תילים של תקוות וציפיות מבן/בת הזוג כאילו הם יכולים לספק את הכל כולל הכל. ולא כך היא. החיים עצמם משתנים, האנשים משתנים, העומס גדל, האחריות גדלה, השנים עוברות – צריך לקחת את *זה* בחשבון – לא לכעוס ולהיות מתוסכלים מבני הזוג, אלא להבין שמציאות החיים היא היא זו שהשתנתה ולכן יותר ק/שה!
אז בלי כעס, לנסות לראות איך *אנחנו* פותרים את הבעיה *שלנו*.
מדוע זה כ"כ קשה בדור הזה?
1.בעיקר בגלל ה*אני במרכז* - קשה מאוד לראות את האחר, להביןאותו, להיכנס רגע לצד שלו.
יש ריכוז בלתי פוסק באני ועצמי ואגואיזם מוחלט.
2.וגם בגלל דור האינסטנט – הכל הכל חייב להיות כאן ועכשיו! או שזה כאן ועכשיו או שאין כלום!
וזה לא עובד כך!
זוגיות, אהבה זה תהליך! ת ה ל י ך!!! לא הכל בא באינסטנט.
כמו כל דבר טוב בחיים – צריך להשקיע, לעמול, להזיע, לעבוד קשה. כמו הריון, לידה, גידול ילדים, כושר גופני, שמחה צ- זו עבודה!!!
ואם משהו לא עובד וקשה – אז לא לברוח ולשבור את הכלים ולא משחקים! אלא לעבוד! לתקן!
ל ת ק ן! אנשים כבר שכחו מה זה לתקן. היום ישר זורקים לפח וקונים חדש, מרגישים שכך גם בזוגיות – אפשר לזרוק ולקנות חדש אם לא טוב.
אבל לא מבינים שגם השני יקרה בדיוק בדיוק את אותו דבר!!!
למה?
כי שוב אגואיזם
כי שוב אינסנט
כי אין אדם מושלם בעולם
כי כל אחד עם היתרונות שלו והחסרונות שלו.
ומחליפים חסרון אחד מחיסרון אחר.
מחליפים קושי אחד בקושי אחר.
צריך לתקן, לעבוד על זה קשה, מהשורש, לדבר, לתקשר, לפתור – ואז האהבה גדלה ומתעצמתץ ונהיית עמוקה יותר גדולה יותר ורחבה יותר ככל שהזמן עובר ולא להיפך!!!
3. גם התקשורת הבינ-אישית נהייתה מאוד דלוחה וקטנה בדור הזה ככל שעובר הזמן.
כבר מגילך 0 רגילים להיצמד למסכים, להיות שקועים בעולם וירטואלי, אין קשר עין, אין פתירת בעיות פנים מול פנים, אין שיח אמיתי ועמוק, הכל מסך, הכל שופוני, הכל חיצוני, הכל ויזשואלי ותמונות וריטושים – פלא שאנשים לא יודעים לתקשר ולהסתדר עם אנשים אחרים?! ועוד בני זוג?!
צריך לחזור לדבר, בלי מסכים. לחיות את העולם באמת כמו שהוא ולא דרך המסך.
לחיות. ל ח י ו ת!
לנשום, להכיר, להעמיק, להביט בעיניים, יצירת אינטימיות טובה ומרירה. זה דבר חשוב מאין כמוהו.
4. התרבות מקדשת מסרים לא מציאותיים ו"הוליוודים" בכל מה שקשור לאהבה, ממש מסרים שחותרים תחת מוסד הנישואין הקדוש, אם זה בבדיחות, בבגידות, באיך שמסתכליםפ על דברים, בסרטים, בתרבות, באנשים עצמם – נראה שכמעט כולם שבויים במסרים מעוותים מאין כמותם על נישואין זוגיות ואהבה אמיתית מהי. והמוח של האנשים נשבה בזה ומאוד קשה לצאת מהמוסכמות האלה ולחיות באופן נכון ובריא.
5. המובן מאליו – הנשק מספר אחת של האהבה והזוגיות.
שום דבר לא מובן מאליו!
להתייחס כל יום מחדש כאילו הוא מתנה ב א מ ת, כאילו בן הזוג הוא מתנה ואין נפלא כמוהו, לא לקחת לעולם כמובן מאליו, להעצים, להגדדיל, להאדיר, להודות, לאהוב מכל הלב.
כך גם ניתן לראות זוגות שחיו לפני 10 שנים ביחד כולל הכל ופתאום מתחתנים וישר מתגרשים.
איך זה יכול להיות?!
לפני החתונה – לקחו אחד את השני *לא* כמובן מאליו! אלא כמשהו חשוב ויקר!
כשרבו – לא עשו זאת ברוע ובגועל לפחות לא עד הסוף – כי הרגישו שיש להם מה להפסיד. שהוא או היא יכולים ללכת ולא להתחתן בסוף. ניסו להיות יותר טובים, ניסו לשווק עצמם יותר טוב, ניסו להחליק למחול ולסלוח על טעויות יותר.
ואחרי החתונה<? הרגישו שזה כבר ב"כיס הקטן" שלהם. לקחו כמובן מאליו.
רבו עד הסוף. צעקו, קיללו, עברו קווים אדומים,
הפסיקו להשקיע כי "מה זה משנה זה כבר שלי", פזלו החוצה,ף עשו השוואות, התחילו להגדיל פגמים ולהקטין יתרונות במקום להיפך, לא השקיעו – והתוצאה – גירושים רגשיים או בפועל.
כל עוד הקשר לא ממוסד, יותר נוח להכיל צדדים מסוימים באישיות או חוויות חיים. ברגע שהקשר הופך לרשמי, עם הזמן זה עלול להיעשות יותר ויותר קשה..
משתי סיבות עיקריות:
- המובן מאליו, כאמור. שהקשר נהיה ממוסד, כאילו הכל כבר "בכיס הקטן", מובן מאליו, לא משקיעים כבר, לא כמו קודם שזה *לא* היה בכיב הקטן, שזה *לא* היה מובן מאליו, שתמיד היה את החשש שישב שאולי הוא/היא ילכו ממני אם אני _______ או אם אני לא _____
- כאשר הקשר ממוסד, זה כאילו אומר למוח של כל אחד ואחת מאיתנו שזה "סופי", שזהו. זה ככה לנצח. (מה שלא היה כך לפני – שתמיד כל אחד חשב איפשהו במוח שמקסימום נפרדים, או מקסימום מישהו/י אחר/ת וכן הלאה) – כאשר מתחתנים והקשר רשמי וממוסד – כבר אין למוח את המחשבה שהכל פתוח, שיש המון אופציות בכל זמן נתון, שהוא חופשי ומשוחרר לבחור בכל שניה נתונה מה שהוא רוצה, את החופש והעמדה המחשבתית שכלום לא סגור לו וסופי. כאשר הקשר ממוסד, גם אם הוא ממש טוב וגם ממש אוהבים – אין את העמדה המחשבתית הזו, והמוח יכול להגיד, אפילו בתת מודע – רגע! לא רוצה שזה יהיה סופי! סופי זה מפחיד! סגור זה מפחיד! אני רוצה עוד אפשרויות! אני רוצה חופש! אני לא רוצה להתחייב ולהיות סגור וחתום כל הזמן! (זה גם הרבה בראש של האנשים יותר בדור הזה – כי רואים סביבם כל הזמן כל הזמן זוגות שמתגרשים, גם זוגות שהיו אוהבים, וכל המדיה והתרבות בעקיפין רומזת שנישואין זה כלא ושהכל אבוד מראש וכן הלאה, אז כבר זה מחלחל להם למוח והם כבר אוטומטית מפחדים מזה וזה לפעמים עושה נבואה שמגשימה את עצמה כי היחס לנישואין במוח הוא שלישי במקום חיובי!) ואז כאילו להילחם ב"סופי" הזה ולהגיד לעצמנו במוח (בתת מודע לפעמים) שהנה זה לא סופי, אפשר ללכת, זה לא סופי! אז מסתכלים על בן הזוג בצורה שונה, פחות אוהדת ומכילה ומקבלת. פתאום החסרונות והמגרעות בבן/בת הזוג מתעצמים, שמים עליהם יותר את הדגש ואת הזכוכית מגדלת עליהם, ואת כל הדברים הטובים לוקחים כמובן מאליו, (בדיוק הפוך ממה שהיה קודם). ואז יש יותר מריבות, ויותר פרצופים, ויותר עלבונות, והתרמיל של העלבונות והכעסים נהיה גדול יותר ויותר ככל שהזמן עובר, ואם לא מטפלים בזה מהר, ואם לא מקבלים כלים ומודעות לדעת שזה חלק אינטגרלי ממערכת הנישואים, וזו פשוט רק משוכה שצריך לעבור עם הרבה מודעות, השקעה, עבודה וכלים נכונים – אז היחסים מדרדרים לאט לאט, ואז ככל שהזמן עובר יש יותר מטענים שהצטברו ונהיה יותר קשה (אפשרי אבל יותר קשה...).
לדעת שזה קורה, וזה קורה לכולם. וזה בסדר גמור. וזה חלק מובנה במערכת.
אבל התשובה המעודדת והנחוצה כ"כ היא שזה פתיר! שעוברים את זה!
שאז הקשר ואהבה רק מתעמקים!
נהיים קרובים יותר, עמוקים יותר, אוהבים יותר!
מרוויחים את העומק הזה באהבה רק מהעבודה הקשה הזו וההתגברות על המשברים! לא לוותר על זה! לא לברוח באמצע! לא להישבר, לעבוד על זה! עם המון אהבה, הקשבה והכלה – לעבוד על זה! והכל יהיה מדהים! ב"ה ובהשתדלותנו!
זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)