בעז''ה יהיה בסדר. נראה לי שבנסיבות אלו ודאי שיש יותר חששות, שלא היו בילדים קודמים, אבל אם הרופאים לא רואים משהו- אז להתפלל לטוב ולקוות שאכן לא יהיה כלום.

נפשית, אני לא יודעת ממה את חוששת, אבל אם מזה שהיתה פחות ברחם- להשתדל לעשות עור לעור איתה כשאת שם, וזה לא פחות מקשר ביניכן בעז"ה, ואפילו אבא שלה יכול, שזה תוספת טובה.

הרבה טוב!

קודם כל מזל טוב.

מבינה מאוד את החששות.לי עד היום יש רגישות לילד הזה אפיחו שכבר מזמן שכחנו שהיה פג.

לקח לי זמן לעבד את החוויה הזו ואני זןכרת שגם פתאום אחרי תקוםה הבנתי כמה זה יכל להיגמר אחרת ואיזה חסד שנגמר בטוב וזה טלטל אותי מאוד.לאט לאט עיבדתי את החוויה. תקבלי את עצמך ואת התחושות אני זוכרת שחברה טובה לא הבינה למה קשה לי ובכיתי אחרי הלידה כי מבחינתה התינוק בסדר אני בסדר אז הכל טוב וזה ממש לא היה ככה זה מורכב יותר ולוקח זמן לדברים לשקוע.אצלי הוא ברוך ה הרגיש טוב די מהר אבל בשנתיים הראשונות היינו בדיקות בלי סוף כל פעם משהו אחר שברוך ה הכל עבר אבל היה מלחיץ ולא קל בכלל.לי מאוד עזר שהסביבה הבינה אותי 

בת כמה הבת שלך עכשיו?

ממה את חוששת?

הבן שלי היה יותר מורכב, יחסית לשבוע שנולד.

הוא היה ממש קטן במשקל,

נולד עם ריאות לא בשלות, למרות שבזמן הזה הן כבר אמורות להבשיל.

הוא היה מונשם בהתחלה, ולקח לו כמעט חודש להשתחרר מהפגייה.

כיום הוא בן 8 חודשים.

חוץ מזה שהוא קטן בגודל, אין שום השפעה לפגות.

הוא עדיין במעקבים בהתפתחות הילד, אבל ב"ה הוא מתפתח בסדר.

אחרי שבוע שבועיים לא פשוטים, וקצת מלחיצים

ב"ה הכל בסדר. ילד שמח ומאושר! בריא וחכם.

גם פגים אחרים שאני מכירה, שנולדו בשבועות מוקדמים יותר, ב"ה בטוב. הפגות לא נכרת לעין... ולא נוכחת בכלל בחיים שלהם (כנראה שנוכחת בתפילות של אמא שלהם..)

בעז"ה רק נחת!!😁

מכירה 2 שנולדו בקיסרי בעקבות סיכונים בתחילת 34 ודווקא לא רואה בהם שום דבר מיוחד משום בחינה... הם רגילים לגמרי מכל הבחינות: גופני, נפשי, חברתי וכו..

ודווקא אחת נולדה עם בעיה גופנית וב"ה הסתדר וגדלה😀

התאומים שלי נולדו בשבוע 34. הם היו בםגייה שבוע ושבוע וחצי ואחר כך השתחררו, ינקו מלא עד גיל חודשיים ואז בשילוב עם בקבוק עד גיל עשרה חודשים.

ההתפתחות המוטורית שלהם הייתה תקינה - בעיכוב של חודש-חודשיים, בהתאם לגיל המתוקן. כשהם הגיעו לשלב של הדיבור היה להם עיכוב יותר משמעותי והם טופלו אצל קלינאית תקשורת והיו בגן שפה.

אבל מהרגע שנכנסו לבית ספר - לא נותר שום זכר לפגות שלהם. הם ילדים מפותחים, חכמים למדי, חברותיים, מלאי מרץ ויצירתיות...

אז מבינה ממש את הדאגה עכשיו מהלא ידוע, אבל באמת שבוע 34 נחשב שבוע מצוין בשביל פגים, שלא משאיר בדרך כלל משקעים לעתיד (בניגוד לכל מיני בעיות שנובעות מפגות מוקדמת).

בע"ה בקרוב תוכלו להתחיל בחיי השגרה המבורכים, ותרגישי טוב יותר!

מזח טוב והרבה נחת!❤️❤️❤️

אני רק רוצה להוסיף שלכל ילד יש את הדרך שלו להגיע לעולם, והשם מכוון את זה לכל ילד וילד.

נכון שיש סוגי לידה יותר אידאליים לתינוק ויש שפחות, אבל מי החליט מה הכי אידאלי?

אולי נשמע הכי מתאים להיוולד בחושך בתוך מים אבל זה לא אומר כלום על המשך החיים...

גם הרבה פעמים אומרים שלא טוב שאישה בהריון חווה לחץ, וכמה נשים בהריון חוות לחץ? המון המון..

גם את הלחץ השם מביא

כל הדברים האלה הם חיצוניים, *לא בידיים שלנו* ולא חייבים להשפיע בכלל

בסוף הכי חשוב זה *מה שבידיים שלנו*

איך היא נולדה לחלוטין לא בידיים שלך

השם קבע את זה

אני חושבת שכשמתחברים למה שביכולת הבשפעה שלנו זה מאוד מאוד מרגיע

את יכולה להרפות ממך את האחריות למצב הזה ולהתמקד במה שאת יכולה לעשות

את יכולה לשים לב, להיות במעקב פגים ואם עולה איזה שהוא קושי, לטפל.

ברוך השם שהמצב עכשיו תקין והכל טוב ובעזרת השם שימשיך ככה.

וחיבוק על החוויה

לא קל ללדת מוקדם מהמצופה❤️

באמת עודדתן

נלחצתי בעקבות שילוב של מישהי מקצועית שראתה אותו (הלכתי אליה לצורך עניין מסויים והיא שמה לב למשהו אחר) וזרקה משפט שהלחיץ אותי ביחד עם סיפור של חברה שנולד לה פג ואובחן בסוף עם איזושהי הפרעת תקשורת...

אז יש עלי מועקה.

ואני כל הזמן מנסה לבדוק איך הוא, אם הוא עוקב, אם הוא תקשורתי... מתרגלת מה שהיא נתנה לי,אבל בלחץ.. מרגישה שיש משימות להספיק איתו... לא נהנת ממנו מספיק.

בראש שלי יש הספקים... שיצליח להרים את הראש. לעקוב במבט וכולי....

והוא כזה מתוקי.... אבל באמת לא ככ קל לו למשל להרים ראש..

ואני מעודדת אותו אבל מרגישה שיש גם לחץ פנימי כזה של "רק שיצליח, ונסמן וי, ויגדל, ונראה שהכל בסדר.." וזה כל כך מבאס אותי!! קודם כל כי אובייקטיבית זה לא נכון... גם ילד שנולד בריא חלילה פתאום יכולים להיות דברים אז צריך להתחזק באמונה ובטחון בלי תלות במשהו מסויים.. וגם כי זה פשוט לא פייר לילד!! הוא צריך אמא ששמחה בו ומאמינה בו בכל מצב...

מבינות מה אני אומרת?

וואי. אני ככ אוהבת אותו.

הלוואי מישהו היה יכול להרגיע ולומר כבר מעכשיו שהכל יהיה בסדר ורק נהנה מהדרך......

למיטב ידיעתי אין שום קשר בין פגות לבין לקויות תקשורת. הפגות משפיעה על קצב ההתפתחות ובמקרים חריפים יש גם איברים שלא התפתחו מספיק.

בכל אופן, אני חושבת שאת לגמרי יכולה להסיר דאדה מליבך, וכל עוד הוא מתפתח בקצב מתאים לגיל המתוקן - אז הכול בסדר ❤️

כל כך מבינה את מה שכתבת.

אז קודם כל שולחת לך חיבוק גדול❤️

וגם בכותרת שמתי רק ❤️,

כי זה ממש מובן וממש מקשה כל המחשבות האלה שמתבחבשות במוח, לכן נראה לי שבאמת קודם כל הלב שלך,הלב של אמא הוא הדבר הכי חשוב.

תני ללב שלך מקום חשוב מאד!

כתבת שאת לא מספיקה להנות ממנו, זה מאד הגיוני כי המחשבות נכנסות ללופ כזה מציק,ולחץ להספיק כמה שיותר לגרום לו להתפתח יותר,

לכן כדאי ליזום זמני כיף - של סתם זמן הנאה משותפת, ובזמן הזה אל תעשי שום תרגיל ,אל תצפי לשום תגובה תקשורתית,פשוט תשתוללי איתו, לא הבנתי בן כמה הוא,אבל תעשי זמן כזה תואם גיל- אפילו אם הוא ממש פצפון - אז אמבטיה ריחנית ואחר כך אפשר להתקשקש עם מסז' וקרם גוף וצחוקים וחיבוקים.

וגם - כותבת לך מניסיון שלי,אבל זה לא שחלילה אני אומרת לך שלבן שלך יהיו בעיות,אלא רק כוון איך אפשר להרגיע את המחשבות האלה-

כשאני הרגשתי שנכנסתי ללופ כזה ( וכמובן תוסיפי לזה קרובי משפחה שרק מוסיפים לחץ ללופ הזה ועוד חששות ) חברה טובה עזרה לי לצאת- היא אמרה לי בנחרצות- בואי נגיד שהוא מפגר,אוטיסט,או מה שלא יהיה. זה הוא ואת אמא שלו ואת אוהבת אותו ככה!

מעכשיו  כל וי שאת מסמנת- זה רק ברכה ! זה לא משהו שתלית בו את כל תקוותך ואהבתך אליו וכו'.

וזה כל כך טבעי ונכון במה שכתבת בהרגשה שהוא צריך אמא שמחה בו ןמאמינה בו בכל מצב, זה באמת צריך להיות כך!

כל הטבלאות שמשוות להתפתחות תואמת גיל וכו' אני בעד להתייחס אליהם ככלי מקצועי שעוזר למה שצריך ,אבל לא כדבר קריטי, באמת באמת הילד שלי הוא הכי מפותח והכי טוב כי בהתאם לתנאים שה' ברא אותו-הוא מושלם,ואני אמא שלו ורואה את הטוב שבו גם אם בעין מקצועית הוא לא תואם גיל.

וגם כשאני עושה איתו תרגילים ומקדמת אותו זה כדי שיהיה לו טוב, אבל זה לא הופך את האהבה שלי אליו לאהבה ש"תלויה בדבר".

וזה כל כך חשוב ונותן בחיים לכל ילד ולכל אדם שהוא יודע שבשביל אמא שלו הוא מושלם כמו שהוא!

ולגבי המשפט האחרון - אף אחד לא יכול להרגיע כי כמו שכתבת - אין שום בטחון בשום דבר בעולם הזה.

ולכן הבטחה לא תהיה לנו אף פעם- אבל אמונה בה' יש לנו , וכשאנחנו מתחזקות באמונה שה' הוא לבדו עשה עושה ויעשה ,והוא ברא את הילד, והוא נתן לו את התנאים הדרושים לו בעולם הזה-

אז זה כל כך מרגיע- בעז"ה יהיה בסדר ואפשר להנות מכל דרך - כי אם זו הדרך שה' הטוב התווה לנו -למה לא להנות ממנה?!

אני כל כך מבינה אותך,

זה גם קורה לי לפעמים עם תינוקות שלי,

אחד לא כ''כ תקשר וממש נלחצתי,

ופשוט לא הצלחתי להנות ממנו מרוב לחץ,

ב''ה היום הוא הכי תקשורתי בעולם שראיתי!

בא לי לחבק אותך, זה תחושות ממש מובנות

ולא נעימות.

הלוואי שתצליחי להנות ולשמוח ממנו כמה שאפשר ❤️

מאז שאני מכירה אותה היא בחורה מהממת בלי שום בעיות

ואח של בעלי פג משבוע 31

גם ב"ה ילד תקשורתי, מתוק, מחונן

בנות דודות שלי התאומות פגות משבוע 34-35, לא זוכרת בדיוק והן שתיהן כבר בנות יותר מ20 ובחורות חכמות ותקשורתיות

להמשיך?😉

יש לי 4 גיסות כולן נולדו פגיות. הכי קטנה 800 גרם. 

כולן ממש ממש בסדר ב"ה. גופנית, נפשית. חלק מהן נשואות עם ילדים. 

הן גם לא נראות פגיות. 

אחת מהן, ילדה בן בשבוע 32 או 34 לא זוכרת, 

והוא ממש מתוק, בריא בגוף ואין משהו חריג בנפש.. 

ועוד מישהי שאני מכירה- חברה של אחותי, לא מכירה את כל הפרטים אבל מה שאני יודעת- 

לידה שניה שלה, ילדה פגית ממש קטנטונת, היו מלא זמן באינקובטור ובפגיה, 

וב"ה היום הילדה בת 8- ילדה מהממת כישרונית חייכנית ומתוקה. 

וגם עליה לא רואים שהיא פגית, יש לה משקפיים, אבל זה לא רק לפגים.. 

אז בע"ה הכל יהיה בסדר!! 

ילדתי בשבוע 35. תינוקת חכמה ומתוקה, עולה עכשיו לגן עירייה ומפותחת בטירוף. כשהורים אחרים שומעים שהיא לא גדולת שכבה, ועוד שנולדה פגה-הם מופתעים ממש.

זוכרת שבעלי שאל את הרופא בפגיה אם זה ישפיע על משהו בעתיד. הרופא הסתכל עליו ואמר-'אם אתה שואל אם כשהיא תקבל ציון נמוך באיזה בוחן בכיתה ד' תוכלו להאשים את הפגות? אז כן, תמיד כן'.

אני מכירה פגים עם סיפורים עצובים. ב"ה נשמע שאת ממש לא שם. שבוע 34 הוא שבוע בסדר גמור. המערכות סך הכל עובדות, וחוץ מזריקה לריאות סך הכל העובר מוכן לצאת.

אם כן יש חששות ממליצה ליצור קשר עם העמותה של הפגים (שכחתי את השם). הם ממש מלווים ויש להם יכולת לתמוך, וגם קבוצות תמיכה בוואטסאפ ובפייסבוק.

אבל באמת נשמע שהמצב טוב ב"ה

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט

ולמערכת החינוך בכלל

להתברך בה...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה. 

בערב

במהלך היום אני בסדר

ככה גיליתי על ההריון..

לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.

שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️

וואי הלוואי

יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק

אבל נחכה בסבלנות

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר