מה שתבחרו רק שהסיפור שלי יתאים 😆
נסעתי עם שני הקטנים לים (בת 7 ובן 3)
בדרך חזרה קנינו פיצה וכל הדרך אני מעסיקה אותם שלא ירדמוֹ.
חצי דקה לפני הירידה בוודאות בת ה7 הייתה ערה.
איך שאני מכבה את האוטו אני רואה אותה ישנה.
קוראת לה, מנסה להעיר, ללא תגובה.
אמרתי נעשה לה פסיכולוגיה הפוכה,
אמרתי לבן ה3 בוא לא נעיר אותה ככה יהיה לנו הכי הרבה פיצה..
תוך כדי שאני מתארת ומגרה אותה עם התיאורים..
הבן שלי לא מגיב, אני חוזרת שוב נכון יהיה הכי כיף לאכול מלא מלא פיצה?
הוא עונה:
לא נכון, הכי כיף שהיא תאכל איתנו גם מלא פיצה, תוך כדי שהוא בא לתת לה יד.. 🥰
יואו נמסתי (וגם היא נמסה וחייכה מתוך "שינה" חח)
), אבל היו כמה פעמים שילד מסוים לא היה בבית למשך יום או יומיים, ופתאום ילדים אחרים דיברו עליו בגעגוע... (שזה מפתיע בהתחשב בזה שהם רבו/היו בכאסח לפני שנפרדו...)
תודה על התגובה!