זה בולט יותר שכשאני שומרת על הילדות יש הרבה יותר מקרים של בכי והתפרקות שלהם.. הרבה יותר פעמים שאני צריכה להפריד או ששתיהן רוצות אותי בו זמנית ויש צרכים שונים ואני מאבדת את זה וכשבעלי איתן תמיד הכל הרבה יותר רגוע.. וזה מעצבן אותי כי הוא גם טורח להגיד את זה במין ציון עובדות סתמי כזה שאצלי הן רגועות וזה מוציא אותי מזה אמא דפוקה בהרגשה..
אני יודעת שיש לי מה לשפר באמהות שלי בעיקר מהבחינה הזאת שכשאני איתן אני איתן עד הסוף, צריכה לשים את כל הדברים בצד ולהתפנות רגשית כי אחרת באמת פיצוצים על ימין ועל שמאל אבל אני עושה עבודה יומיומית בנושא, ואני מאמינה שבלי קשר הקשר עם אמא הוא רגשי ואמוצינלי יותר לטוב ולרע. בהתחשב בזה שהקטנה עוד יונקת והקשר עם שתיהן הוא הרבה סביב המגע והקרבה(הקטנה נצמדת ותמיד לשחרר אותה מההנקה זה בכי, והגדולה מקנאה שאני לא מחבקת אותה מספיק או שחבקתי את הקטנה לפניה וכו) אצלו אין את הסרטים האלה..
אבל בכל זאת כל פעם שהוא אומר לי את זה זה מערער אותי(שמים לב??)
)
פעם זה לא היה ככה...)
