ואגב, את לא אמורה לקבל כסף מביטוח לאומי. תלוי מה המעסיק סגר מולו

על תאונה מעסיק משלם היעדרות של עד 12 ימים על חשבונו. מעל זה כבר תשלום שאו שמעסיק מעביר ישירות אלייך ומקבל מביטוח לאומי, או שביטוח לאומי משלם בהעברה ישירה אלייך לחשבון שרשמת בטפסים

תבדקי במסמכים בחלק שהמעסיק מילא אם הוא סימן שהוא חתום על תקנה 22

לא אמורה לקבל כסף, או שאני טועה?

גם אני צריכה להגיש תאונת עבודה על משהו אחר ממה שהבנתי אקבל חזרה את חופשת המחלה שלקחתי

אם את מקיאה כל כך הרבה אולי יש לך היפראמזיס

ואז זה גם מסביר למה את חלשה כל כך

במקרה של היפראמזיס זה כבר התנהלות אחרת..

ממליצה לחזור לרופא ולברר לגבי זה

אתמול היא כבר אמרה לי שאני מפונקת

והאחות שהייתה בחדר חיזקה אותה .. ככה זה הריון

הסברתי לה שגם בקודם היייתי בשמירת הריון אבל לא מזיז לה בשלב הזה 

ומחזקת אותך שזה נשמע חריג

תמצאי רופאה אחרת כי היא נשמעת על הפנים

דרךא גב, היפראמזיס זו מחלה שקופה

לפעמים רופאים לא מכירים אותה

בכל מקרה, גם אין לך וגם אם יש לך, עדיין רופאה לא אמורה לזלזל בך

זה ממש לא בסדר

והקאות מרובות זה נוראי

תקראי על זה. ממש לא רגיל.

חיבוק! 

שעוברות תקופות בהריון של הקאות ובחילות ללא הפסקה, סחרחורות ונטייה להתעלפות. זה לא מאד חריג, לי היו 3 שבועות כאלה בתחילת ההריון (לקחתי מחלה) ועוד תקופה ארוכה שיכלתי ללכת לעבודה (בקושי) אבל עבודה בישיבה בלבד.

את לא צריכה רופא שיאשר את התחושות שלך, את יכולה להעדר מהעבודה ולבקש רטרו מחלה.

תחשבי שהסייעת של הילד שלך בכיתה א תעדר ולא תתחיל את השנה.. זה מלא סימני שאלה.. מה גם שיש מצב שהמנהלת תגיד לי תחזרי לעירייה ותחפשי מקום אחר כי כאן צריך את התקן

היא חדשה לכן אני הולכת על התגובה הזו שהיא הכי הגיונית 

וגם אם לא, את לא נשמעת במצב שמסוגלת לצאת לעבודה. ואין דבר כזה "את יכולה לתפקד" כי את יודעת שאת לא.

גם אני בתחילת הריון ולא היפראמסזיס, מרגישה על הפנים, כל יום שסוחבת את עצמי לעבודה זה נס בפני עצמו, אבל במצב שלך, אין ספק

שהייתי משתפת את המנהלת (אפילו שהיא חדשה) ולוקחת חופשת מחלה עד שבוע 14-16

כולם ידעו. אני רק בשבוע 4 ולא רוצה שבית ספר שלם ידע בגללי

לא מסוגלת להתחיל את השנה .. מצד שני לא יודעת איך להגיד את זה בשלב ככ מוקדם

זה עוד יותר מחשיד להיפראמזיס. בדרך כלל הבחילות מגיעות בשבוע 6+

ספרתי בעבודה שאני בהריון, לא היתה לי אופציה לקום מהמיטה וללכת לעבודה, ככה שלא היו שום שיקולים וזו היתה עבודה חדשה.

אם את לא מסוגלת לעבוד אין עוד שיקולים, מה ששלך שלך ואם זו המשרה שלך היא תשמר לך ואם לא אז תהיה משרה אחרת, בהוראה וגננות יש המון משרות.

נזקקת לעירויים?

אם כן יש לך לגמרי קייס של היפראמזיס ושמירת הריון. 

אבל בונג'סטה יכולה לשנות את התמונה.

או אולי זופרן- פחות נוטים לחלק בקלות.

קחי בחשבון שלוקח זמן עד שמשפיע אבל נשים מספרות על זה נפלאות.

בשבועיים האחרונים שגיליתי

אני מתה מקור וחולשה בשרירים .. לא יודעת אם זה קשור

עוד מישהי מסימנה על מה מדובר? 

אני ערה חצי לילה מתהפכת במיטה

מתה מכאבי בטן והבחילות לא עוזבות אותי עשיתי מלא בדיקות.. ניסיתי לחפש עכשיו בי 12 אבל אין

יש לי מחר המשך בדיקות דם מקווה שזה אחד מהם 😰

כותבת שוב, תבדקי גם לגבי בונג'סטה. יש בנות שזה מאוד עזר להן

מקווה שתעלי על העניין ותרגישי טוב יותר ❤️

סתם מפחדת להיות תלותית בכדור יקר ככה בהתחלה.. חיפשתי אותו אצלנו בכללית אבל הוא לא במלאי בבוקר אנסה בסופר פארם

בהריון הקודם לקחתי פראמין לא יודעת מה שהשתנה ב 6 שנים שפתאום הוא אסור להריון 😵‍💫

ואני לוקחת את הכדור הזה כל ההריונות לאורך כל ההריון

תבדקי בבית מרקחת של הקופה שלך כמה זה באמת עולה (זה גם מאד מסופסד, תלוי ברמת ביטוח ובקופה כמה)

בונג'סטה זה יקר בטירוף, לי עלה 700 ש"ח לחבילה של 50 (ולקחתי 2 ביום ), אבל הקופה השתתפה ב50%.

לי לא הייתה ברירה כלכך, בלי הכדור לא הייתי מסוגלת לאכול כלום והייתי מתייבשת מלא והולכת לקבל עירויים. גם עם הכדור היו בחילות נוראיות אבל לפחות אכלתי והקאתי פחות.

גם לי היה/יש היפרמזיס (עכשיו המצב ממש השתפר אבל לקח כמה חודשים...)

מבינה אותך ממש לגבי המצב בעבודה. אני לא רציתי לספר אבל נעדרתי המון ולא הייתה ברירה, סיפרתי למנהלת על ההתחלה... מבינה את החשש שיפטרו אותך או יגידו לך למצוא מקום אחר... אבל יש לך ברירה בכלל לקחת את הסיכון? את באמת מסוגלת ללכת לעבוד במצב הזה?

לי הרופאה אמרה שככה זה בהתחלה ועוד יותר עם ההיפרמזיס, הרגיעה שזה אמור להירגע בשליש השני ושאני חייבת לנוח.

בלאומית הכי זול

אח''כ מאוחדת

מכבי

וכללית הכי יקר

אאלט

הרופא אמר לי בזמנו שהיפראמזיס מוגדר מ-3 הקאות ומעלה ביום ו/או אובדן של 5% מהמשקל ההתחלתי.

התאור שלך נשמע ממש תואם את ההגדרה...

וכן, זה ממש ממש קשה. זה סבל נוראי. את גיבורה! באמת!

גם אני בהיפראמזיס סבלתי מאוד מקור - חום גוף ממש ברצפה, וחולשה נוראית - גם בשרירים, ברור

זה מה שקורה כשהגוף לא מקבל תזונה, מה לעשות

יש רופאים שמבינים בהיפראמזיס, ויש שלא. תחליפי רופא. דחוף!

תנסי בונג'סטה אם את יכולה, ואם לא יעזור - או שלא יכול לעזור כי את מקיאה כל כדור שאת בולעת - אז זופרן בעירוי. לפעמים רק זה עוזר.

ועד כמה שהתקופה הזו נראית בלתי אפשרית - בסוף בסוף - היא עוברת, והסבל נפסק.
לוקח זמן, המון זמן, וכל רגע נראה כמו נצח, אבל זה קורה.

מאחלת לך שתמצאי מישהו ומשהו שיעזרו לך, והמשך הריון קל ככל האפשר, שיסתיים בבריאות ובידיים מלאות!

ובינתיים - בבקשה בבקשה - תעשי כל מה שאת יכולה כדי לעזור ולהקל על עצמך!

מהניסיון שלי - זה ממש לא נחמד - לא לך ולא לסובבים אותך - להתעלף בעבודה, בטח במקרה שלך - שזה עלול להיות לפני התלמידות.
עשיתי טעות שהייתי גיבורה מדי והתוצאה היתה שהתעלפתי להם קבוע... (יאמר לזכות המנהלים שלי - הם דווקא היו שיא המתחשבים והציעו באמת עבודה מהבית/מחלה/חופשה/כל מה שאני רק רוצה, אבל אני זו שרציתי כל כך לשדר עסקים כרגיל ולא להרגיש חולה, למרות שבמבט לאחור - זה היה פתטי לחלוטין...)

כמו התחלה של קורונה

אם לא הבדיקה הייתי בטוחה שיש לי קורונה

כן חלשה וקשה לי לזוז אין חלק בגוף שלא כואב לי 

האח שבדק אותי אמר שאני לא נראית טוב

עוד לפני הבדיקות דם

תכף המרפאה תפתח אבקש לראות רופא היום מקווה שזה יסתדר 

הגיוני שזה היפראמזיס

אבל לפני כן,

בדקת שההריון ברחם ולא בחוץ?

ביום ראשון האחרון

למרות שהשבוע מוקדם ובדרכ לא בודקים בשבוע הזה בקשתי מהרופאה רק שתבדוק שזה ברחם ולא חס וחלילה בחוץ

אמרה שתקין 🙏🏻

הזה..

גם הייתי כבר כמעט בטוחה שמשהו בהריון לא תקין, וככה כל הריון מחדש עם חששות בגלל התחושות האלה. מעניין מה זה, לא עשיתי בדיקת דם אז לא יודעת, מעניין אם ימצאו אצלך את הסיבה, תעדכני 🙏

האמת שאני כבר גיליתי שהגוף שלי מגיב באינספור סימנים . הפסקתי כבר לשאול ולשתף פשוט משלימה עם זה

חיבוק גדול זה ככ קשה הריונות שלא עוברים חלק ועוצרים את  החיים

מחזקת אותך שאת שותפה ממש בהבאת חיים אין גדול מזה!

ותתפללי(אני יודעת אפילו את זה קשה לעשות שאת מרגישה ככה) ותתפנקי כמה שאת יכולה

כי מגיע לך וזה בערך הדבר היחיד שאפשר לעשות.

בגזרת הטיפול לי עזר רפלקסולוגיה להקלה על כל מיני תסמינים

הכדור שהכי עזר לי בבחילות, שהיו קשות מאד, כמו שאת מתארת. 

לי הוא עשה תופעת לוואי של עצירות נוראית אז בשלב מסוים הפסקתי.

ותשמעי, נשמע שאין לך ברירה אלא לקחת חופשת מחלה של כמה שבועות. זה לא פינוק בכלל, זה פשוט גורל נאכס של חלק מהנשים שלא יכולות לתפקד בהריון או בחלקו.

אני הודעתי למנהלת שלי שאני בחודשיים חופשת מחלה ואין להם עם מי לדבר בתקופה הזו. לצערי הרב, זה הכרח. לא משהו שאפשר להתגבר עליו עם כח רצון או אילוצים.. 

מקווה שהכדורים יעזרו לך להתייצב ותרגישי יותר טוב!!

וגם המלצתי לך על זה למעלה.

זה מעולה. לי זה היה עם הכי פחות תופעות לוואי.

יעזור לך נגד הבחילות וההקאות.

השאלה אם יעזור לתסמינים האחרים שתיארת.

בכל אופן מתפללת שתרגישי טוב יותר. 

לקחתי אחד מקווה שזה יעזור 🙏🏻

כתוב שזה יכול לגרום לשפה שסוע לילוד .. זה לא מדאיג? 😰

אני לא שמעתי על זה.

בעיקרון,כדי שייאשרו תרופה בהריון היא עוברת כמה בדיקות ויש דירוג של רמת הבטיחות.

אני  לא בדיוק זוכרת את הפרטים.  

אבל כאמור מכון טרטולוגי אמור לתת מענה 

אז רק תשימי לב🤍

ובעיני אם עוד לא ניסית בונג'סטה אז לגמרי כדאי לפני הזופרן. מכל הבחינות 

היום נתנו לי לנסוע עד רחובות שזה כמעט שעה ממני

בשביל הכדור ושהגעתי גיליתי שהוא עולה 370 שח

ל 50 כדורים .. אפשר 10 כדורים ב 150 שח

זה מטורף.. אני לא רוצה להיות תלותית בכדור ככה יקר וגם שלא זמין

בהריון הקודם לקחתי פראמין לא יודעת למה אסור היום 

והוא דווקא ממש בטוח והרבה יותר זול.

בהריון הקודם חודשים ארוכים לקחתי את הכדור.

זה שיקול פשוט- לתפקד ולעבוד איתו, או לסבול ולא לזוז בלעדיו

ברור שעדיף להיות תלויה בכדור שאת משלמת עליו 7-14 שח ביום, ולהצליח לעבוד ולתפקד בעבודה ובבית, מאשר לא להרגיש זוועה, לא להגיע לעבודה ולא לתפקד בבית..

אף פעם לא קרה לי שהוא היה חסר בבית מרקחת.. בכל מקום, גם הכי קטנים

מבחינת המחיר מבינה אותך ממש אבל תדעי שהוא יכול ממש לעזור.. ובעיני זה שווה את זה

🤍

תרגישי טוב

למרות הזופרן

אני לא מצליחה לתפקד לא מצליחה לזוז בלי להתעלף אי להקיא .. כרגע הבדיקות תקינות משפחה שולחת אותי חזרה לרופא נשים שלא זמין לכל דבר במיידי

מה אני יכולה לעשות עוד? 

ולברר על רופאה טובה להיפרמזיס…

אולי @אמא לאוצר❤ היקרה תדע לעזור

מקווה שזה בסדר שתייגתי…

כי לי לא נשמע שזה הגיוני שאי אפשר לקום בלי להתעלף או להקיא

זה לא סבבה

איזה שבוע את?

אבל עדיין זה לא נשמע לי סטנדרטי שאת לא יכולה לעצוד ולזוז

יש קובץ של רופאים ידידותיים להיפראמזיס

ככה אני מצאתי את הרופאה שלי...

אני לא מצליחה להעלות אותו, אנסה שוב תיכף 

בעלי הרים אותי פיזית וניסה להאכיל אותי כי לא הצלחתי לזוז, לא יכולתי לקום לבד... זה הגיע למצב שהרגשתי שאני לא שורדת את זה, זה היה נורא..

נסענו למיון והרופא שם היה ממש מתוק וישר אבחן היפרמזיס- זה שיש לזה שם זה כבר מרגיע. ההבנה שיש איפשהו בנות בעולם שיבינו אותך בתוך התסכול הזה.... נתנו עירויים, הציעו להישאר לאשפוז להשגחה (אני התחרפנתי ממש מהעירוי אז העדפתי הביתה רק שינתקו אותי)

תקופה מזעזעת, הרופאת נשים ממש אמרה לי "אני יודעת, את מרגישה שאת מתה, שאת לא יכולה יותר, אבל הגוף שלך יודע לעמוד בזה"..

אין לי משהו חכם לכתוב, באמת שזה סיוט!!! שולחת חיבוק, תיעזרי באנשים. תהיי אולי בבית אחר, שמישהו יכין לך אוכל שידאג לך להכול ופשוט תנוחי ותני לעצמך להתפנק בלי מצפון.

קראתי מה שהרופאה כתבה לך ופשוט עלו לי דמעות

אף פעם לא הגשירו ככ מדויק מה שאני מרגישה בהריונות.

הלוואי הייתי מוצרת את הרופאים האנושיים האלה

זוועה ומעצבן.

אולי משהו עם לחץ דם נמוך?

ברזל?

אם את לא מיובשת זה כנראה לא זה

הלוואי שתמצאי טיפול ויותר נחת.

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי

זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

או פשוט סליחה שאומרת..לוקחים מהצ'קים שהביאו לכם מראש

אפשר להתיעץ עם עו''ד מה אפשר לעשות אבל ברור לי שאתם לא יכולים להמשיך ככה לספוג זה מממש מתסכל

מממש

ולבטח את עצמכם. יש סיבה שדורשים ערבים או ערבות בנקאית וכדו'.

שווה התייעצות עם עו"ד אם אתם לא מבינים בתחום.

מקווה שיסתדר במהרה על הצד הטוב ביותר!

ואגב, לא מבינה בזה אבל צ'קים חוזרים הם לא סיבה לערב הוצאה לפועל? 

זה מאוד מסבך את בעל החשבון, עוד לפני ההוצאה לפועל

הם לא יכולים במשך שנים להחזיק כרטיסי אשראי, לקחת הלוואות בנקאיות ועוד

ולהשכיר רק עם ערבות + הוראת קבע

אתם צריכים לבטח את עצמכם.

בחוזה הבא תקחו עורך דין שיקח את כל הפקדונות הדרושים.

יש חברות כמו ויצ'ק שעושות בדיקות מקיפות על הדיירים ומבטחות אותכם במצב שלא משלמים שכירות.

צ'קים שחוזרים אפשר לקחת להוצאה לפועל אחרי התראה. תגידו להם שאם לא ישלמו עד תאריך מסויים אתם פונים להוצאה לפועל.

להשכיר פחות ממחיר השוק. לדעתי גם לפחות שיכסה את המשכנתא

קודם כל גשו לדירה לשוחח איתם ותראו לאן הרוח נושבת

בנוסף להבא תבקשו תלושי שכר + ערבות בנקאית

ותכתבו בחוזה שבמידה ולא ישולם שכד יותר מחודש אחד,יש לכם זכות לפנות את הדירה (לא יודעת כמה זה חוקי אבל ירתיע)

והאמת, אם לא משלמים - הייתי מפנה להם את החפצים ומוציאה אותם.

שיסתדרו על חשבון מישהו אחר

זה דטרש מידה מסוימת של אכזריות, נכון, אבל אתם מפסידים מזה. אז הייתי שולחת את בעלי לפנות את הדירה ולהחליף מנעול כשהם לא נמצאים. ושיסתדרו עכשיו.

לא ישלמו שילכו להורים

תופעה שצריך להוקיע

שוב, כתבתי מה אני הייתי עושה

הפותחת לא חייבת לקיים אבל זו דעתי

אפשר לפתוח בקשה לפינוי צושכר אבל זה יימשך נצח. רק בכח לפעמים זה עובד🤷

מהקיץ הם לא משלמים כבר.. יכלתם כבר לפתוח הליכים לפינוי

חבל שאתם מחכים עם הדברים האלה. ברגע שלא משלמים חודש אחד, ישר לטפל בזה ולא להאמין לטוב ליבם של אנשים. מי שחשוב לו לשלם פונה מעצמו לבעל הדירה ומבקש ארכה ומתנצל

כואב הלב

מקווה שתסתדרו איתם במהרה ושיעזבו את הדירה

לשוכרים הבאים תדרשו:

1. תלושי משכורת - 3 חודשים אחרונים

אם השכר נמוך פשוט אל תשכירו להם.

2. דירוג אשראי של השוכרים, אם הדירוג נמוך כנראה שהם לא עומדים בתשלומים ובהתחייבויות

3. צ'קים לשנה קדימה

4. צ'ק ערבות של קרוב משפחה בגובה 3 חודשי שכירות

בהצלחה!!!!

תמיד הייתי רזה בלי להתעסק עם זה בכלל

ממש מבאס וגם מבלבל אותי האם לעשות שינוי במניעה או לא

מניחה שקשור להורמונים.

אבל בהחלט יכול להיות קשור לגיל וריבוי הריונות

האמת שתמיד מנעתי בלי הורמונים

פעם ראשונה שמונעת עם הורמונים (בתחילת הנישואין כן לקחתי קצת הורמונים אבל לא תקופות ארוכות ככ)

אני מצטרפת לבאסה שלך על המשקל

גם אצלי אני חושבת שזה תוצאה של שינויים הורמונליים (הפסקת הנקה)

ובלי שום שינוי באורח החיים פשוט עליתי ועליתי ועליתי

וכמה שניסיתי לעצור את העליה לא הצלחתי.

ועכשיו תקועה במשקל גבוה ולא יודעת מה לעשות עם זה...

יש שם מלאאא עדויות מנשים שעלו ועלו ועלו בגלל ההתקן

הרופאים מכחישים קשר (מעניין למה... 🤨) אבל נשים מספרות שהורידו את ההתקן ותוך זמן קצר ירדו שוב

אני קיבלתי החלטה להוריד

יש לי תור ביום ראשון

והולכת להעיף את זה ממני בעז"ה (אלא אם כן בעלי ישכנע אותי שלא במהלך השבת 😉)

ההתקן מעולה לי בכל בחינה אחרת

אבל המשקל זה ממש משמעותי

במיוחד שאני רוצה בבוא היום להוציא ולהיכנס להריון

לא יכולה להתחיל הריון באובר משקל!!

אצטרך לחשוב מה לעשות בתקופה הקרובה

לא כ"כ באלי לשים התקן לא הורמנלי בגלל ההסתגלות וגם המחיר

אבל אולי אין ברירה..

לי היה תקופה והיה די סבבה

הדבר היחיד שהתבאסתי זה מחזורים קצת יותר קשים וכואבים.

לדעתי זה שווה

בכללי אני נמנעת מאוד מהורמונים מלאכותיים

ניסיתי תקופה גלולות הורמונליים ופשוט הפכתי להיות מפלצת בלתי נסבלת

אז הפסקתי.

ואגב לגבי מניעה,

אם יש מחזור קבוע אני חושבת ששווה לנסות שמ"פ

היה בסדר גמור

רק היה קשה לי המחזור כל חודש למרות ההנקה

לכן הפעם שמתי את מירנה ואין מחזור

הוא כבר בן שנה וחצי ולא יונק

המחזורים שלי מאוד קבועים ובעיקרון אני יכולה למנוע בשמ"פ כי אני מאוד מודעת לגוף ויודעת בדיוק מתי אני פוריה

הבעיה שזה מקצר מאוד את הימים שאפשר להיות יחד

ואם כל חודש יש וסת ועוד כמעט שבועיים עד למקווה ואז זהירות עד הביוץ וכמה ימים אחרי.. כמה ימים נשארו..?

וחוץ מזה כשהם קטנים זה יותר קשה

כשהוא יגדל אפילו קצת זה כבר יותר קל

ולדעתי בילדים הבאים קצת יותר קל כי קודם כל הגדול קצת מעסיק את השני

וגם יש לך יד נוספת, נגיד את צריכה משהו מהשולחן את מבקשת עזרה מהגדול שיביא לך (כמובן אם הוא זורם חח)

אז לא נהיה יותר קל, אבל זה לא הקושי הנוכחי כפול שתיים.

אבל- גם כשהם גדלים הקושי פוחת, וכשהגדולה הייתה בת שנתיים הרגשתי שאני מסוגלת לעוד הריון

וגם עשיתי תהליך מאוד משמעותי עם ההורות שלי, לקבל את זה שהחופש שלי הלך ושהורות זה אתגר ועכשיו עם שניים הרבה יותר קל לי ממה שהיה לי עם אחת לפני התהליך שעשיתי...

לכל אחד יש כוחות אחרים, וגם התינוקות שלהם אחרים.

יכולה לומר לך שאם הבת השמינית שלי הייתה הבכורה - הייתי מרגישה כמוך... אבל ה' בירך אותי בילדים רגועים בהתחלה וגם בלידות קלות בהתחלה.

אם את מרגישה שאת קורסת, כנראה שהילד שלך יחסית קשה לגידול, אז אל תשפטי את עצמך❤️

ובינתיים תנסי לבדוק איך את יכולה לא לקרוס ואיך אפשר גם לעזור לילד שלך, שיהיה קל וכיף יותר לגדל אותו...

נראה גדול מאוד,

ואם הקושי גדול, לא נראה שאפשר לעבור את זה שוב.

תזכרי באתגרים שהיו לך פעם, תנסי להיזכר בתחושות.

הפעם הראשונה שנסעת בתחבצ לבד

הפעם הראשונה שעשית בגרות

הפעם הראשונה שעלית על ההגה..

כרגע הקטן שלך תינוק ממש, כדאי להשקיע את האנרגיות בלהבין האם ניתן, ואיך ניתן להקל עכשיו, ולא להתעסק באיך עושים זאת שוב

זה שיש כאלה שיולדים צפוף, זה לא הסטנדרט, רוב העולם החופשי שמתכנן ילודה, לא בוחרים ללדת במרווחים קטנים וזה מעיד שאכן לגדל ילד דורש הרבה משאבים ולא מהר נכנסים להרפתקה הזו שוב.

הבדל נוסף הוא כשיש כבר גדולים אז גם מקבלים הרבה פידבק על חווית ההורות מעבר לחיוכים וזה גם נותן כוחות לעוד.

(למשל תהליך שעושים עם ילד והתהליך מצליח, זה מאוד מחזק)

להרגיש קושי ענק עם תינוק קטן

חלק מהאנשים שמביאים ילדים צפופים קורסים/ חיים בהשרדות

יש נשים שמוכנות להיכנס לסחרחורת של חיים סביב ילדים ולידות

ויש שלא

הסטנדרטים והציפייה מהחיים

יכולים להיות שונים מאוד מאישה לאישה

כדאי לך לתכנן את החיים ככה שיתאימו לרצונות והצרכים שלך ולא לפי מה שמתאים לאנשים אחרים 

שילד ראשון היה קשה מאוווווד

זה שינוי כל כך גדול מכל מיני בחינות

וגם התינוק שלי לא היה תינוק הכי קל ונוח

היום עם 5 ילדים אני לא מרגישה ככה!

לעיתים נדירות אני מגיעה לקצה אבל זה בדכ בשילוב הרבה דברים יחד.

למדתי להתאים את החיים שלי למצב הזה, אמא לילדים

זה לוקח זמן אבל אפשרי.

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות

לרעש אפשר לקנות אטמי אזניים

כי אם כן, אז מן הסתם האחים שלה הולכים לישון לפניה, ואז לכאורה אמור להיות לה שקט...

בכל אופן, נשמע שהצעתם לה את כל הפתרונות האפשריים, והיא סירבה. אז נשמע שיש כאן משהו עמוק יותר מזה...

עשיתם לה אבחון מסודר למחוננות ובכלל? יש לכם עם מי להתייעץ עליה?

אבל יש לה הרבה מאפיינים ושני ההורים שלה מחוננים, כך שזה מאוד סביר.

איבחון יתן משהו בגיל כזה?

יש הרבה חפצים/ צבעים?

צורך ב"שקט" זה בעצם צורך בהפחתת גירויים,

לאפשר למוח לבצע עיבוד נתונים בלי העמסה של עוד ועוד מידע.

כדאי להציע לה להקשיב להרפיות ודברים מהסוג הזה, זה גם ממסך את הרעש, וגם מאפשר שחרור.

מה יש מתחת למיטת גלריה? אולי אפשר לסגור שם עם וילון ולשים שטיח עם פוף שהיא תוכל לקרוא שם ואז זה סוג של "לקרוא במיטה"

אפשר לנסות לארגן לה באחד החדרים פינת קריאה משלה, עם נוחות של מיטה, גם בלי לישון שם את שנת הלילה (לישון לבד יכול להיות מפחיד בגיל הזה, זה לא אומר שאין לה צורך ב"שקט",

אלא שזה לא הפתרון הנכון לה כי זה מתנגש עם עוד צורך שקיים אצלה)

וגם כמו שהגבתי בשרשור ההוא,

לשקף לה מה היא מרגישה.

לאמירה "הם עושים לי רעש" לא לענות בסגנון של "אבל זה החדר שלהם מותר להם"

אלא לענות, אנחנו מבינים שזה מעמיס עליך ואת רוצה שקט מצד אחד, מצד שני לא רוצה להיות לבד/ רוצה להיות במיטה. זה באמת קשה כשרוצים גם שקט וגם להיות במיטה ואין שקט בחדר. אבל זה החדר שלהם גם והם צריכים להתלבש.

יש לך רעיון מה יעזור לך?

אם היא מתעקשת אז לומר, אני מכבדת את הבחירה שלך לקרוא במיטה. אני מצטערת אם יהיה לך רעש.

אם תרצי לדבר על זה/ לחשוב יחד על פתרון, אני כאן בשבילך. (ולהמשיך את השגרה עם האחים כרגיל. ההבנה לסיטואציה לא מנהלת אותך מבחינת ויתור על הצרכים של השאר, אבל כן מאפשרת חיבור לתחושות שלה)

פתרון שכדאי לשקול אם לא מפריע לך,

לאפשר לה לקרוא במיטה שלך/ בחדר שלכם על פוף או משהו, יש משהו מאוד מנחם ועוטף להיות קרוב למשהו של ההורים, גם אם הם לא בחדר באותו זמן.

אפשר גם שמיכה/ בגד שלך.

כן גם בגיל 5 יש בזה משהו מנחם, לא רק בגיל שנה..

בזמן שהאחים שלה הולכים לישון בחדר, מן הסתם את איתם, לפי הפתרון שהצעת היא אמורה להיות לבד בסלון?

אם כן אני חושבת שאני יכולה להבין למה היא לא התחברה לרעיון, אל תשכחי שזה שהיא יודעת לקרוא לא אומר שהבשלות שלה היא כמו גיל 7,

ובגיל 5 זה הגיוני שפחות אוהבים להיות לבד בשעות החשיכה.

אפשר להקדים את ההתרגעות לשעות האור. כלומר לאפשר לה חלון זמן אחרי הגן שבו היא נרגעת, ואז בשעות הערב היא כבר פחות מוצפת מכל ענייני היום.

בכל אופן, אם היא מתעקשת להיות איתכם בחדר ילדים, אפשר להציע לה להניח עלייך ראש, או להתכרבל עם אח קטן במיטה שלו, אם זה לא מפריע להרדמות,

אוקסיטוצין יכול לסייע לשניהם.

(לה להירגע, לו להירדם, לא תמיד זה עובד, לפעמים זה מפריע, אבל כדאי לבדוק)

בכללי (בלי קשר למה שתיארת) תזכרי שהיא עדיין ממש קטנה.

לפעמים קל לשכוח את זה כי היא חכמה מאוד ומבינה דברים לעומק וגם יש לה שני אחים שקטנים ממנה אז התחושה היא שהיא ממש כבר גדולה.