מפגש הכרות עם גננת לפני 1.9אנונימית בהו"ל

כמה זה חשוב מ1-10? כש1 זה לא חשוב כלל ו10 חשוב במידה רבה מאד 😅

ברצינות אבל. הילד ביישן ועולה לגן טטח. יש מפגש עם הגננת כמה ימים לפני תחילת השנה, *בערב*, ובמקרה נופל על תכנית משפחתית.

בעיני המפגש בגן חשוב עד ויתור על התכנית המשפחתית,

בעיני בעלי זה כמו לוותר על נסיעה לחול כי יש שעת סיפור עם בובות בספריה העירונית.

אני מאמינה שזה יתן לילד יותר ביטחון לקראת היום הראשון,

שיכיר את הגן טיפה איתנו,

שיראה עוד ילדים (הוא מכיר ילד או שניים רק),

שאנחנו נשמע קצת את הגננת,

שנפגוש עוד הורים.

הוא חושב שזה חסר משמעות מלכתחילה,

שהילד ממילא יהיה גמור (כי זה ערב),

שיש ממילא תקופת הסתגלות בגן,

שהיד שלי קלה על ההדק כי זו המשפחה שלו (אולי, אבל לא מזמן ויתרתי בבאסה על תכנית משפחתית בצד שלי כי הוא לא הרגיש בנוח ללכת),

שזה לא הוגן אחרי שכבר אישרנו הגעה (יש עלויות כספיות לביטול. לא אנחנו נישא בהן).

אשמח לתובנות כי אני קצת בהלם מהדעה שלו, ממש לא ראיתי את זה בא, ובעיקר מהתחושה שהוא כועס עליי שאני לא רוצה לוותר (הוא אמר שיתן לי את המילה האחרונה)

אין אפשרות לשלב?נקודה טובה

המפגשים האלו בדכ די קצרים..ואז להגיע קצת באיחור למשפחה?

הצעתי להיות בחצי תכנית משפחתית, הוא לא רוצה.אנונימית בהו"ל

וכן אבהיר - מהתחלה חששתי לאשר הגעה לתכנית הזאת בדיוק כי פחדתי שיהיה מפגש כזה ונפספס. בדקתי עם הורים באזור ואמרו לי שלא עושים, אז אישרנו הגעה. ועכשיו מתבאסת.

אם הייתי יודעת שיש איזשהו סיכוי בעולם שזה יתנגש לא היינו מאשרים הגעה בכלל.

ובזמנו הוא היה ממש בסדר עם זה. אני מרגישה שבעיקר יש לו חוסר נעימות מהביטול. אבל זההלא מה שהוא אומר, או לא רק, אז לא רוצה להכניס לו מילים לפה. 

לדעתי 10הריונית2222

ילד עולה לגן חדש, אצלנו לפחות היום הראשון ההסתגלות זה כבר ללא ההורים אז ברור שחייב יום אחד שהוא כן עם ההורים, לא סתם זה חובה בכל הגנים

לדעתי התגובה של בעלך קצת מנותקת, תחשבי על עצמך שאת הולכת למקום חדש חדש את רוצה שמישהו יתמוך בך ויתן לך ביטחון, אז כמה וכמה ילד שהוא אפילו עוד לא ילד הוא פעוט גדול. לדעתי חובה חובה חובה

6.יראת גאולה

במפגשים האלו לא פוגשים / מכירים עוד ילדים, וגם לא ממש עוד הורים, ולא מצליחים לדבר עם הגננת..

זה נועד בעיקר לביקור בגן, לראות את הגננת ואת שטח הגן, כשהאמא נמצאת ביחד עם הילד בנחת.

אני מסכימה איתך שזה מאוד חשוב. אבל אם אי אפשר (וקרה לי שלא הסתדר), את יכולה להגיע איתו ביום הראשון ולשהות איתו בגן כרבע שעה, זה מאוד מתקרב לתועלת שבמפגש. אם ביום הראשון אתם ממהרים ולא תוכלי להישאר איתו - הנוכחות במפגש הופכת להיות קריטית. כך לדעתי.

לדעתי חשובYaelL
נגיד- 8. זו הזדמנות של הילד לראות את הגן, אולי לדבר קצת עם הגננת (אפשרי לדבר אבל לרוב לא הרבה כי היא עוברת בין ההורים), לעשות סיור, לראות איפה השירותים וכו'. להרגיש קצת יותר נוח ביום הראשון. מצד שני, גם אם לא מגיעים כנראה לא יקרה כלום ואפשר להתחיל את ההכרות ביום הראשון שהוא עד 10. זה יהיה יתרון להגיע למפגש אבל לאו דוקא הכרחי. לי אישית חשוב לבוא לדברים האלה.
ממש מבינה אותךבארץ אהבתי

בעיני זה מאוד תלוי כמה זמן יש לך ביום הראשון להיות איתו.

אם את רק מביאה אותו והולכת, אז המפגש המקדים חובה.

אם את יכולה להישאר איתו איזה חצי שעה, אז אולי אפשר לוותר על המפגש המקדים (למרות שזה עדיין מבאס. מבינה אותך ממש...)

גם אבא יכול להיות איתו ביום הראשוןאמאשוני

ואז הבחירה עוברת לאבא לבחור אם ללכת למפגש משפחתי שחשוב בעיניו כמו נסיעה לחול, ובתמורה להפסיד יום עבודה/ חצי יום עבודה ב1.9

או לוותר על המפגש המשפחתי בשביל שב1.9 יהיה לו יום שגרה.

בעיני זה הרבה יותר הוגן ויותר בריא להציג את זה ככה.


ומציעה בנוסף ללכת כמה פעמים חוץ לגן (ואם ניתן אז גם להיכנס לחצר ולדבר על הגן)

נכון, זה בהחלט כיוון אפשרי...בארץ אהבתי
זהו אז אבא לא יוכלאנונימית בהו"ל

כי אנחנו מתפצלים ואבא בהסתגלות במעון בזמן הזה... אז שנינו לוקחים ימי חופש כל אחד עם ילד אחר.

אנחנו הולכים מחוץ לגן ומסתכלים אבל אין אפשרות להכנס.

כן ביום הראשון אשתדל להגיע איתו מוקדם ולהישאר כמה זמן

גם לנו אמרו שאי אפשר להיכנס.המקורית

בתכלס,נכנסנו בהחלט.

לא לשעות אבל כן להיות עם הילד ולרכך לו. לא ראיתי את עצמי משאירה אותו בפתח הגן והולכת כשהוא מפוחד.

נראה לי שהיא התכוונה שאי אפשר להכנס סתם ככהיעל מהדרום
לק"י


לא ביום הראשון.

אצלנו במעון גם ביום הראשון לא נותנים להישאראני10
מוזר🤷‍♀️ גם אם באים ממש מוקדם?יעל מהדרום

לק"י


נניח בגנים אצלינו אז אומרים שאפשר להשאר עד שמונה וחצי נדמה לי.

ברור שאני לא אגיע בעשר ואשב עם הילד כשכל ההורים הלכו.

ובכל מקרה, זה לא מה שהפותחת מתארת בשרשוריעל מהדרום
אה ברור שכן, התכוונתי שלא נשארים לכל השעתייםאני10

של ההסתגלות.

כאילו את יכולה לבוא ישר כשפותחים ולהישאר נגיד עד 8 וחצי, אבל ההסתגלות היא שעתיים עד 10, ובזמן הזה הילד לבד

הבנתי. את זה אני מכירהיעל מהדרום
וביום השני?אמאשוני

אם ביום הראשון את לוקחת חופש ותהיי איתו מספיק זמן ותוכלי לחסור רעצו הביתה כך דלא ישאר לבס בגן בלעדייך, וביום השני גם תוכלי להישאר זמן מה בבוקר,

זה יותר משמעותי מהמפגש הכנה.

תשתדלי להגיע איתו מוקדם בבוקר לפני שכולם מגיעים שיהיה לו את הזמן שלו בשקט להכיר את הילדים ופינות הגן.

הבן שלי גם עולה לטטח ואנחנו בחופש בזמן של המפגש הכנה ואני לא מתרגשת מזה שנפספס את המפגש, יש עוד דרכים להקל על הילד את ההסתגלות.

לא בטוחה שהבנתי את כוונתךאנונימית בהו"ל

אני לוקחת חופש כי זה ימים קצרים בגן (שעתיים ושלוש בראשון ושני בהתאמה), אלווה אותו בבוקר ואהיה איתו רבע שעה חצי שעה, ואז כנראה יוציאו אותי, מנסיון של שנים עברו במעון. ואחזור לקחת אותו בסיום הפעילות.

אני פשוט מרגישה שלראות את הגן כמה ימים לפני יעשה לו הטרמה טובה ויתן לו זמן לעכל. את לא חושבת שזה משמעותי? 

יצאו הרבה טעויות הקלדה סליחהאמאשוני

אני חושבת שאם ביום הראשון את איתו לפחות חצי שעה, ובאה לאסוף אותו אחרי שעה וחצי

וגם ביום השני יש הדרגתיות,

אז זה החלק העיקרי בהסתגלות.

אני לא חושבת שהמדרגה של המפגש המקדים היא הקריטית.

אפשר ביום הראשון לבוא יחסית מוקדם כשעוד רגוע ואז להישאר יותר מחצי שעה.

הסתגלות זה תהליך ארוך, ומעולה שזה הדרגתי,

אני לא חושבת שהמפגש הראשון הוא מה שהכי קובע ברמה של וויתור על אירוע משפחתי שחשוב לבעלך.

פתחו לכם קבוצת ווטסאפ של ההורים?

אולי תכירי משם משפחות ותוכלו להפגיש בין הילדים בפארק או משהו. זה גם יכול לעזור.

זה גם תלוי באופי של הילד מן הסתם. יש ילדים שמסתגלים מהר, ויש ילדים שמסתגלים לאט יותר.


בכל מקרה אם חשוב לבעלך ללכת לאירוע אז זה גם שיקול חשוב.


אנחנו גם נפסיד את המפגש אגב, נהיה בנופש (האמת חוזרים באותו יום של המפגש ולא עלה בדעתי להקדים את החזרה בגלל זה, כלומר התבאסתי אבל לא ברמה של לשנות תוכניות)

תודה רבה על הפירוט!אנונימית בהו"ל
זה בהחלט חשוב לעשות הטרמהמתיכון ועד מעון
אבל אפשר ליצור קשר עם הגננת ולהסביר שלא תוכלו להגיע ואם תוכלו לקפוץ לכמה דקות בזמן שהיא בגן ומארגנת אותו, בעיני זה אפילו טוב יותר לילד חששן להגיע לגן פעם ראשונה בזמן שקט שזה רק את הוא והגננת ותוכלו לסייר בנחת
אז ניסיתי לשאול את הגננתאנונימית בהו"ל

עונה לך ולכל מי שהציעה לבוא בזמן אחר -

@בארץ אהבתי @יעל מהדרום @שפוש @מקרמה


כתבתי לה שלא נוכל לבוא למפגש ואם יש אפשרות להגיע לכמה דקות באחד הבקרים אם וכשהיא ממילא מגיעה. היא פחות זרמה... אמרה שהיא תעדכן אותי אם יתאפשר. אני מבינה שזה לא..

אז לצערי אנחנו מתמקדים בלדבר איתו.

יש לי הרבה הרבה חששות באופן כללי סביב העליה הזו לגן, מבחינה רגשית, חברתית, ענייני גמילה ועוד, ומבאס אותי שביום הראשון שהוא יראה את הגן הוא יצטרך כבר להישאר לשעתיים לבד, גם אם אהיה איתו חצי שעה או יותר לפני כן.

מקווה שאנחנו לא עושים טעות.. 

הבת שלי עלתה בשנה שעברה לגן טרום חובהיעל מהדרום

לק"י


ממסגרת משפחתית של 4 ילדים.

לא היה מפגש, כי סיימו לבנות את הגנים קרוב לתחילת השנה, ולכן גם הגננות סיימו לארגן מאוחר.

ועבר ב"ה ממש בסדר.


אומנם יש לה סייעת רפואית, כך שזה יותר יחס אישי. אבל עדיין.


אם אין לך מה לעשות, אולי תתעודדי מזה.


(נדמה לי שגם אצל הבת הקודמת שלי לא היה מפגש, כי היתה קורונה. וגם ביום הראשון אי אפשר היה להכנס לגן).

אם את חושבת שלהישאר שעתיים ביום הראשון זה לאיראת גאולה

יהיה לו טוב -

אפשר לעשות לו הדרגה הדרגתית יותר (אם את יכולה כמובן 😏)

את יכולה לא להשאיר אותו לשעתיים לבד, אלא לקחת אותו איתך אחרי חצי שעה ביחד. או שתראי שהוא כל כך זורם שחבל לא להשאיר אותו...

בעיניי לא כזה חשוב במפגש עם הגננתשופטים

גם הילדים שלי ביישנים, לא הרגשתי שזה תרם באופן מיוחס.

אבל ביום  הראשון כן הייתה אפשרות להישאר קצת.

זה זכור לי מפגש מאוד המוני ורועש, וגם הכמויות של המבוגרים מלחיצה אותם לפעמים.


בקיצור, הייתי הולכת למפגש המשפחתי בלב שלם


בעיני לא קריטי. 5-6.תהילה 4

בכל מקרה ממליצה בחום על הפרק של פרפר נחמד על בצ עולה לגן.

אחד מפרקי המופת בעיני שממש משקפים לילדים את התהליך.


תודה. אחפשאנונימית בהו"ל
תודה על ההמלצה!שיפור
כיוון נוסף (למקרה שאתם מחליטים לא להגיע)בארץ אהבתי

לא אומרת לך מה נכון לעשות, כי אני באמת לא יודעת.

אבל במקרה שבסוף כן תלכו למפגש המשפחתי, שחשבתי על רעיון שאולי יעזור לעשות הכנה לגן בצורה קצת אחרת.


יש לך אפשרות להשיג את הטלפון של הגננת?


קודם כל, אולי אפשר לשתף אותה שיש לכם משהו משפחתי בזמן המפגש, ולשאול אותה אם במקרה היא תגיע לגן בזמן אחר (לסדר דברים וכדו') ותוכלו לקפוץ אפילו ל-5 דקות? לא יודעת אם זו אופציה, אבל אם כן אז בעיני זה אפילו עדיף מאשר מפגש שכל הילדים מגיעים בו זמנית.


ואם זה לא יתאים, אז אולי אפילו רק לבקש ממנה לדבר עם הילד או לשלוח לו הודעה (או סרטון) שהיא אומרת שהיא מחכה לפגוש אותו.

בעיני זה יכול ממש לעזור ולתת לו הרגשה של התחלה של קשר.

זה אמנם לא ייתן היכרות עם המבנה של הגן, אבל את זה אפשר להשלים ביום הראשון.


ואולי דווקא יצירת קשר מראש עם הגננת תגרום גם לה לשים אליו לב קצת יותר ביום הראשון..

רציתי גם להציע להגיע לגן בזמן אחריעל מהדרום

לק"י


אם לגננת זה מסתדר. היא בטוח מגיעה לארגן בעוד בוקר/ שניים.


אצלינו בשנה שעברה לא היו מפגשים בכלל, כי בנו גנים חדשים וסיימו לארגן אותם ממש לפני תחילת שנה.

הבת שלי גם עלתה לגן שנה ראשונה, וב"ה עבר בסדר גמור.....

רעיון מעניןאנונימית בהו"ל

בעיניי זה לא מושלם כי הייתי רוצה שהילד יראה את המבנה לא ריק, שלא יתקבע אצלו ככה בראש ואז יבהל שיהיו הרבה ילדים, וגם קיוויתי בעצמי להיות במפגש להכיר ולשמוע את הגננת. גם בשבילי הכל חדש וזה משמעותי.

אבל אני מניחה שזו יכולה להיות פשרה טובה, במידה ויתאים לגננת

האמת שבעיני יש דווקא יתרון באפשרות הזובארץ אהבתי

מהניסיון שלי, המפגש המקדים בגן הוא די עמוס. אני כן רואה בו חשיבות, אבל למעשה יש בו משהו פחות אידאלי מאשר מפגש אישי יותר עם הגננת.

בתקופת הקורונה היתה לנו שנה שעשו מפגשים בגן עם חלוקה לקבוצות - במקום כולם ביחד היה בכל פרק זמן קבוצה של כמה ילדים והורים, וזה היה הרבה יותר מתאים בעיני (חבל שלא אימצו את הקונספט גם אחרי הקורונה).

אבל באמת ההכנה הכי טובה היתה לבת שלי לפני גן חובה, כשבמקרה יצע שפגשנו את הגננת כשבאה לסדר את הגן (בגיל הזה לא עושים מפגש מקדים). והיא קצת דיברה איתה, ואמרה לה שהיא מחכה לפגוש אותה כשתתחיל השנה, וזה היה כל כך אחרת להתחיל ככה את השנה, עד אז היה לה ממש קשה כל פרידה ממני בבוקר, ופתאום עם הגננת הזו זה היה ממש בקלות. (זה מו הסתם גם פונקציה של גיל, אבל בכל זאת ממש ברור לי שהמפגש האישי הזה תרם משמעותית לעניין).


לא הייתי חוששת ש'יתקבע לו' שהגן ריק. זה גיל גדול מספיק גם לדבר על הגן מראש, לספר מה הולך להיות שם, לספר לו סיפור על ילד שהלך לגן חדש ומה שקרה לו, וכו'.

ודווקא היכרות אישית עם הגננת (אפילו עם זה רק דרך הטלפון) זה בעיני יותר משמעותי.

סתם ככה לפנות לגננת באופן אישי זה פחות שייך, כי היא לא יכולה לתת לכל ילד יחס אישי מראש לפני תחילת השנה. אבל במצב שאתם צריכים להפסיד את המפגש המקדים, זה יכול להיות תירוץ לפניה אישית, שיכולה דווקא להיות משמעותית יותר לילד. (כמובן, אם זה אפשרי ומתאים לפנות אליה מראש. מניחה שלא בכל גן זו אופציה ריאלית).


שוב, לא אומרת לך מה לעשות. וגם לא יודעת אם כבר החלטת. אבל רק רציתי להציג גם את היתרונות שבמפגש אישי יותר, אם תצליחו לדאוג לזה מפגש...


(אגב, הבת שלי עולה למשפחתון קטן, ואין לה מפגש מקדים. למיטב ידיעתי גם במעון לא עושים. למרות שבעיני זה כן היה כדאי מאוד לעשות, ודווקא יותר חשוב כשהם קטנים יותר ויש פחות אפשרות לעשות את ההכנה דרך דיבור וסיפורים...) 

אצלינו גם בגן חובה עושים מפגשיעל מהדרום

לק"י


ולא רק לילדים שהם שנה ראשונה בגן. חושבת שלכולם.

והשנה הגננת באמת חילקה לשלוש קבוצות.


אז יש גם כאלה😅

וגם במעון אצלינו היו עושים מפגש מקדיםיעל מהדרום
לק"י


ואפילו יותר אישי מאשר בגן. כל 10 דקות (משהו כזה) הזמינו ילד אחר, ואז היו לו ולהורים כמה דקוצ אישיות עם המטפלות, ומשם הוא היה ממשיך להכיר את המעון 

גם אצלנו עושיםבוקר אור
טוב לשמוע... בעיני זה בהחלט חשובבארץ אהבתי
גם בגן חובה וגם במעון/משפחתון (האמת שבמשפחתון אני חושבת שזה אילוץ שהיא לא עשתה, מצד האופי שלה ברור שהיא כן מאמינה בזה,אבל טכנית זה יצא מסובך קצת..). בכל מקרה, מאמינה שיהיה בסדר בעז"ה.
האמתאני זה א

מה שחשוב יותר בעיני זה הלראות את הגן לפני לראות בעיניים את הצוות פחות להכיר את החברים כי ממילא זה לא באמת מה שיקרה במפגש.. בכל מקרה אם ממש אי אפשר להגיע לפני אז אפשר ביום הראשון לעשות לו את ההיכרות עם הגן ולהישאר קצת..

לגבי בעלך נשמע שהוא ממש מתבאס לא להגיע למפגש המשפחתי. אולי תציעי לו שתגיעו חלקית אם זה מתאפשר?

לדעתי חשוב מאודהמקורית
כל שינוי לילד הוא טריגר. אני בדעה שכדאי לרכך
לדעתי זה חשוב,שפוש

אבל כמעט בטוח שהגננת מגיעה עוד כמה פעמים כדי לסדר את הגן, אז תנסי לתאם איתה זמן אחר, רק לקפוץ לכמה דקות ולראות. זה ממש יכול לעזור לילד ולרכך את ההתחלה.

גם הסייעות בד"כ נמצאות בגן בימים לפני תחילת שנה, ואם אפשר להכנס לגן אפילו בלי הגננת זה עדיף מכלום...  

10oo

תכנית משפחתית יש בלי סוף, גן מתחילים פעם בחיים, בעיניי זה הגן עם השינוי הכי מהותי, כל שלב בהסתגלות חשוב.

בעיניי הכי הגיוני להתפצל, הוא ילך לתכנית המשפחתית ואת לגן.

לדעךי לא קריטי עד כדי ויתור על תוכניתבוקר אור
לגדולה שלח לא היה בגלל הקורונה אז אולי בגלל זה נראה לי שאפשר גם בלי..
ממש באותה התלבטותחצי שני
למה לא להתפצל?תוהה לעצמי

בעלך ילך למפגש המשפחתייף עם שאר הילדים אם יש ואת תלכי איתה להיכרות בגן

לא אפשרי לנו להתפצלאנונימית בהו"ל

מכל מיני סיבות טכניות.

כן אפשרי להיות בחצי מפגש משפחתי (זה יום ארוך אז אפשר לחתוך באמצע) אבל לדעתו זה הכל או כלום, בין היתר כי יש נסיעה ארוכה. 

ניסיתם לבקש מגננת לדחות לזמן אחר?פליונקה
זה מפגש אישי/ בקבוצות קטנות או של כל הגן?
שלום בית הכי חשוברינת 24
דוקא בגלל שהוא לקח את זה למקום לא טוב, הייתי מוותרת על המפגש בגן ואומרת לו שיעריך ❤️.
אצלנו אין מפגש היכרות בכלל בגניםדיאן ד.

לדעתי גם אם לילד יהיה קצת יותר קשה ביומיים הראשונים לעומת שאר הילדים שכן היו במפגש.

ביום השלישי כבר לא יהיה שום שום הבדל.

 

אני לא הייתי מוותרת על תוכנית משפחתית בשביל זה.

תשלחי הודעה לגננת, תשאלי אותה מתי היא מגיעהמקרמה

לסדר את הגן ואם אפשר לבוא להגיד שלום ולעשות היכרות קצרה כי לא תהיו במפגש


תראו את הגןן. איפה השיררותים, איפה שמים תיקים

תגידו שלום לגננת בננחת- בלי מליון אנשים מסביב

הרבה יותר אינטימי והרבה יותר אפקטיבי


אז אצלי ילדים ביישנים. אצל חלק הייתי,שגרה ברוכה

במפגשי היכרות איתם וחלק לא.

לא ראיתי הבדל..

בפועל הימים הראשונים קצת קשוחים להם ועם הרבה תמיכה והדרגה מתחזקים ועוברים את זה.

ההדרגה בימיםה ראשונים חשובה יותר.

לא חושבת שהייתי נמנעת  מארוע בגלל מפגש היכרות. 

תודה, יש לך אולי טיפים?אנונימית בהו"ל
מעבר ללדבר איתו כמובן, והיומיים הראשונים שהם קצרים יותר, איזה תמיכה והדרגה ראית שעוזרים? 
ביום הראשון. נשארת איתו ממש עד לסוף הזמן שאפשר,שגרה ברוכהאחרונה
בימים אחכ גם אם יש כבר יום מלא מאוד קשובה אם צריל להוציא לפני וכו'
2-3חילזון 123

הייתי מוותרת על המפגש בגן

אפשר ללכת לראות את הגן מבחוץ ביום אחר

להראות לו את הדרך וכו.

ביום הראשון אפשר להגיע ישר בפתיחה כדי להכנס בנחת, לשבת איתו כשאין עוד הרבה ילדים, לראות את הסייעות, לשחק איתו קצת

נראלי שאני על סף גירושים...אלסה

גילויים קשים על בעלי לצערי..

קשים מאוד מאוד.

ברמה שאני לא מסוגלת לתאר.

הוא מבין שהאמון שלי בקרשים.

הוא לא מוכן ללכת לטיפול, ממש אומר שאין מצב לטיפול.. הוא מבקש שאסמוך עליו. שהפעם זה יהיה אחרת...

מרגישה מרומה שאני בזוגיות שלא מגיע לי אותה.

וחוץ מזה, במקום להוריד את הראש, הוא עוד מעז להתווכח איתי על שטויות ולריב איתי סתם.

במקומו הייתי אומרת תודה על זה שאני עוד כאן אחרי הדברים שהוא עשה מאחורי הגב שלי.

שולחת לך חיבוק🩷ניק חדש2

לא פשוט בכלל להגיע לכזו הבנה.

מקווה שתמצאו איזו דרך אמצע.

אני לא חושבת שיש סיבה לסמוךאיזמרגד1

אם הוא לא מוכיח שיש סיבה לסמוך עליו, שהוא מבין שעשה טעות ומוכן לעבוד כדי לתקן אותה. וכן, ללכת לטיפול זה חלק מלתקן.

ואם הוא לא מוכן ללכת לטיפול, כדאי לך ללכת לטיפול אישי. שתוכלי להבין מה את עושה הלאה.

אם הוא פגע כל כך והוא לא מבין שהוא צריך להתאמץעל הנס

בעצמו לצאת מתוך עצמו ולהוכיח נאמנות בצןרה הכי ברורה שיש,גם בדברים הקטנים והוא לא מרגיש אפילו צורך להתנצל,סליחה שאני בוטה כל כך לא בטוח לי שהוא הבין את הפגיעה או לא מוכן לקחת אחריות על זה,

וסליחה שאני נחרצת לא בטוח לי שטיפול יעזור כאן,ומה שצריך להיות לו ברור שאת מכתיבה את הכלים וחובת ההוכחה היא עליו.

ומגיע לך הרבה יותר טוב מזה.

ותתעקשי על שלך

שולחת לך המון המון כוחות🌹

כן מציינת שאני כבר חודש+ אחרי שגיליתיאלסה

גילתי בעצמי מהפלאפון שלו, הוא התנצל, ענה על שאלות שלי

ומאז לא מוכן לפתוח את הנושא, אומר שמתבייש במה שעשה..

מבחינתו הקושי באמון הוא בעיה שלי. הוא רוצה להשאיר את הדברים מאחור ולשכוח מהם. ואני מציפה לו את זה כל פעם מחדש.

הוא לא מעוניין בטיפול. אני הבעייתית שלא משחררת מבחינתו.

לא מסוגלת להסתכל עליו.

הדברים לא עוזבים אותי.

ועוד יותר כועסת שהוא אשכרה מציק לי בבית ומעצבן אותי סתם.

אבל מפחדת כל כך להתגרש אבל יודעת שזה לא מגיע לי. פשוט לא מגיע לי

לא ציינת מה גילית שםעל הנס

אבל אם זה נשאר בראש באיזה מקום ולא משהו שהוא מעבר לפנטזיה,צפייה או משהו כזה,

הייתי הולכת לטיפול.

זו התמודדות שיש אותה להרבה מאד גברים והיא דיי נורמלית.

אם זה יותר מכך הייתי מתייעצת אם זה שווה בכלל טיפול,כי אם זה הרבה יותר חמור מזה מגיע לך גם הרבה יותר בתמורה לזה.

חמור מאוד. לא צפייה. על זה הייתי מצליחה לסלוח.אלסה

קשה לי לפרט כי זה באמת הזוי.

הוא מתמודד עם הימורים כבר כמה שנים. וחשבתי שזהו הוא היה בטיפול ועברנו את זה.

מסתדר שהוא מצא דרך להמר בלי שאדע. דרך מזעזעת.

כן בגידה רצינית באמון שלי. ובגידה בזוגיות ובהיותו בן אדם דתי. כן זה כלל מגע גם.

האמת במקרה כזהשלומית.

הייתי מציבה אולטימטום.

או טיפול אישי דחוף ( וכדאי גם טיפול זוגי וטיפול אישי בשבילך)

או גירושין.

לא חושבת שנכון להמרח עם זה ולהכנס לתסביכים מעבר למה שכבר קיים

הימורים ומגע?הבוקר יעלה

לא כ"כ הבנתי למה התכוונת

יש לי חברה שבעלה התמודד עם הימורים והם הצליחו להתגבר על כך עם הרבה עבודה קשה.

אני לא רוצה לפרט כל כךאלסה

אבל השורה התחתונה היא שהוא היה במגע פיזי מיני.

אני ממש מצטערת בשבילךהבוקר יעלה

באופן אישי לא הייתי מצליחה לסלוח על כזה דבר.

מאחלת לך החלטות טובות ושה' ינחה אותך לדרך הנכונה

ובע"ה תעברי את התקופה הזאת

לא יודעת מה גילית. אבל נראה לי שנכוןאורוש3

להתייעץ בעצמך עם איש מקצוע אם הוא לא מוכן. חיבוק גדול!!

נשמע כמו מנגנון הדחקה שלוהמקורית

ועל הדרך גזלייטינג

זו לא את שלא בסדר, שיהיה ברור.

מציעה לך לדבוק בזה שילך לטיפול. ברמת האולטימטום

ותדאגי להפרדת רכוש לדעתי

אפשר היום גם לעשות הסכם שלום בית חלף גירושין (משו כזה)

תתייעצי!

וחיבוק♥️

אתן צודקות כל כך. אבלאלסה

כל כך מפחדת לעשות צעד של גירושים. הוא לא ילך לטיפול. מבחינתו הוא לא רוצה לפתוח את זה עם אף אחד הוא מתבייש. אבל גם איתי הוא לא פותח את הדברים.

ואני הבעייתית עם האמון מבחינתו, אני צריכה לשחרר. כן היה חודש קשוח בבית בלי הרבה שיח. אבל גם אז הוא לא ניסה לפייס אותי. פשוט נתן לי להתהלך בבית בשקט ועצובה. אמר שרצה לתת לי מקום ולא ידע איך לגשת. מפחדת לפרק אבל באמת שאין לי מה לעשות פה בלי שיטפל בעצמו.

הוא הבטיח שיעשה כמה צעדים כדי להתמודד, התחיל והפסיק, דברים שיעזרו לי לתת אמון בו. (גם את זה שהוא הפסיק גיליתי לבד)

איך מתחילים בכלל בפירוק בית..? פשוט עצובה.

מציעה לערב את ההורים שלךהמקורית

אל תישארי עם זה לבד♥️

חיבוק! נשמע לא פשוטדיאן ד.

יש פה באתר פורום של גרושים גרושות

אולי כדאי לך להתייעץ שם עם בעלי ניסיון

לפחות לגבי השלבים הראשונים מה עושים ולמי פונים.

חיבוק ושיהיו החלטות טובות!

תודה לכולן על העזרה והחיבוקאלסה

אז החלטתי לדבר איתו היום, והעלתי את השאלה האם הוא מוכן לעבוד על עצמו, ללכת לטיפול, לשבת ולשוחח איתי על איזה צעדים עושים בזוגיות, איך משתפרים איך מתקנים את המצב.

אז לצערי כמובן שהוא התבאס שהנושא עלה שוב

אמרתי לו שכל עוד לא נטפל בזה, זה לא יעלם.

ביקשתי ממנו שיחשוב עד מחר בבוקר האם הוא מוכן להילחם על הזוגיות ולתקן את מה שנהרס.

במידה וכן הוא מתחיל לפעול. במידה ולא, אני אורזת ונוסעת להורים ליומיים כמובן עם תירוץ סתמי למה הגעתי ולא את הסיבה האמיתית

הוא ישאר בבית יומיים ויחליט אם הוא רוצה שזה יהיה הסוף. ברגע שאני אורזת ונוסעת מבחינתי זה הסוף. והכדור במגרש שלו.

הייתי חייבת להוציא את זה ממני. נראה מה יהיה.

קצת עצובה שבמקום להילחם הוא שתק ואמר לי טוב, לילה טוב.

עצובה אבל שלמה בתוכי.מגיע לי זוגיות טובה יותר. נמאס לי להילחם לבד.

אמן שיהיה טוב. תודה לכן.

כן מציינת שאם המשפחות שלנו לא היו חברות הייתי ממזמן עוזבת. רק הפחד מכל מה שיקרה מהפרידה משתק אותי

קודם כל, חיבוק! זו תחושה כואבת לגלות דבר כזהטוענת רבניתאחרונה

והאמון שנשבר הוא הכי מובן שבעולם.

כל הכבוד לך שהעלית שוב את הנושא ולא וויתרת עליך ועל מה שחשוב לך.

עצם זה שאת לוקחת את השליטה לידיים שלך זו כבר אמירה והתחלה טובה..

רק אומרת בזהירות, מכיוון שזה נושא סופר רגיש ויש לו השלכות לגביך ולמעגלים נוספים, צריך לחשוב טוב טוב איך לנהוג הלאה..

מזמינה אותך להתייעץ לגבי הצעדים הבאים.

אז נכון שרק 9 עכשיוהריון ולידה

אבל בעלי כלכךעצבני שקמתי עם מגרנה ולא נתתי לו להתפלל במניין

הראש פטישים איומים, לקחתי כדור בלי מים והוא לא השפיע.

מפחדת על הגוף שלי כי אני כבר תקופה לוקחת כל יום כדור לכאב ראש

בלילה קמתי המון לילדים, לפעמים הערתי אותו אבל זה לא ממש פשוט כשהוא לא מתעורר וכשאסור לגעת בו בשביל זה.

בא לפה לכעוס עלי שאני כפוית טובה (כי לא בקלות אמרתילו שאני מנתרת מהמיטה כדי להיות איתם שיתפלל פה וכי הוא איתם כבר משעה מוקדמת) וש"אז מה כל יום את עם מגרנה" (הטענה הכי הזויה שלו) כל זה כשהם באו לטפס עלי ולצרוח בחדר שלי

אה וגם יש לי פטריה בשד משלשום וכואב להניק

קודם כל חיבוקשמ"פ

כמה זמן יש לך מיגרנה ?

היה לי כמה ימים ברצף ואז התחיל לי כאב ראש וגרון חזק וזה היה דלקת בגרון אז מניחה את זה פה.

גם אם את ממש סובלת את נראה לי בגדר של חולה שאין בו סכנה ולא בהכרח את צריכה לצום - אני לא פוסקת אבל כדאי תשאלי רב

תודה אהובההריון ולידה

זה כבר שבועיים כזה לפחות. החמיר יותר ביומיים שלושה האחרונים

מרגישה שהמערכת חיסונית שלי נוראית לאחרונה אבל לא גרון עכשיו, היה לפני כחודש תחושה כזו שעברה בלי אנטיביוטיקהכי כנראה היה ויראלי

אוי קשוחשמ"פ

סתם ככה שתדעי שאני מכירה מישהי שהיה לה התקף מיגרנה כמה ימים לפני הצום והרב אמר לה לא לצום בכלל

אז לא הייתי מתמהמהת מלשאול ...

חוץ מזה אם זה באמת משהו שקורה הרבה אולי כן שווה להתיעץ עם נוירולוג. חמותי סובלת הרבה והיא אמרה שיש דברים שמותר בהנקה ( היא בדיוק לוחצת עלי ללכת חחח )

כי יש תקופות שיש לי כמה ימים ברצף אבל נשמע שפחות חמור משלך

בהצלחה ותרגישי טוב

הנוירולוג אמר לי שזה מבוי סתום לפני כמה שניםהריון ולידה

מעניין תודה!

ואיך יעזור לא לצום? הלוואי שזה היה פותר את המיגרנה

שואלת גם אותך

@קנקן שבור

חיבוק גדול קודם כלקנקן שבור

מהר למצוא רב שזמין לשאלה, אני כמעט בטוחה שתחזרי לספר פה שפסק לך שאת לא צריכה לצום (מכירה מקרוב לאחותי שפסקו ככה, בתקופהשהיתה סובלת המון ממיגרנות)

ואז נשימה עמוקה, לנסות להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי בעלך

לזכור את היום הזה שאנחנו נמצאים בו, ושהשטן מנסה יותר מהרגיל

(יש אצלכם אולי נערות שעושות קייטנות תשעה באב לילדים? אולי שווה לשקול לשלוח, אפילו חלק, את אלה הדורשים יותר)

מיגרנותיהושבעט7

למיגרנות יש טיפולים טובים.

גם לטיפול בזמן התקף וגם למניעה.

נוירולוג/נוירולוגית עם תת התמחות בכאבים ראש.

יתן מענה מיטבי.

הרבה בריאות.

תודה אשמח שרק נשים יענוהריון ולידה

ואם היית אישה היית יודע שזה לא רלוונטי בהריונות והנקות

מיגרנותיהושבעט7

קודם כל אומר שאני אישה.

יש תרופות אחרות ייעודיות למיגרנות.

רופא משפחה הוא הכתובת/לטיפול מונע נוירולוג.

חבל לסבול.

מחילההריון ולידה

דבר שני כבר הגענו למיצוי הטיפולים כמובן גם מול רופא משפחה ואז מול הנוירולוג

תודה! המיגרנות לא מהצוםהריון ולידה

ולא יודעת איך יעזור לי לא לצום כי המגרנה חזקה בזה

זה שאוכל /אשתה לא יפתור אותה

נראה כשיתמעט החלב אמשיך לרב אולי

כן הבנתי את זה ממה שכתבתקנקן שבור

כשאחותי שאלה רב זה היה לפני הצום

אחרי כמה ימים שהיה לה התקפי מיגרנות חזקות

שווה לשאול לדעתי

רוצה שאעלה את הפסק של הרב שלנו לגבי זה?פרח חדש

רב פוסק ידוע בציבור החרדי.

אם כן תגידי לי ואשים פה

ונראה לי תביני מה את צריכה לעשות

אשמח תודה רבההריון ולידה

מציינת שעכשיו עם.ינון מלא של אקמול ונורופן אני מרגישה שיפור. עדיין יש כאב ראש אבל עמום

הנהפרח חדש

זה חלק מחוברת פסקי הלכות של הרב עמרם פריד

תסתכלי איפה שכתוב 'חולים הפטורים מהצום'

ממה שאני מבינה זה לא מחייב שעם תאכלי ותשתי תרגישי יותר טוב

אבל עצם המצב הזה פוטר מהצום

תודה יקרה. אני ברגע זה לא צריכה להיות במיטההריון ולידה

הייתי בה עד לפני חצי שעה ומאז קצת יותר טוב וכבר לא במיטה

אם את מרגישה שזה בסדר אז תמשיכיפרח חדש

הלוואי שזה יהיה צום 9 באב האחרון שלנו

ששנה הבאה נאכל בזמן הזה בשרים יינות ומעדנים

באמת הלוואי. עכשיו כבר מסוחררתהריון ולידה

אז תקראי שם שוב 😉פרח חדש

יש שם גם התייחסות לסחרחורת

לא יודעת מה ההגדרה של חזקות. לא רואה שחור עדייןהריון ולידה

חזקות שצריך רק לשכבפרח חדש

ככה אני מבינה מהכתוב

לדעתי אם הגעת לסחרחורת את יכולת לשבור ממזמןשמ"פ

גם לי זה היה ממש קשה לשבור

אני עם סטרפ ורק בחצות שברתי ויש לי ממש מצפון אפילו שהרב אמר שבתשעה באב מקבילים

וואי ממש מתלבטתהריון ולידה

תודה

לגבי המגרנותרק טוב!

יש מאכלים שגורמים לזה.

הבת שלי שנים סבלה מכאבי ראש. עד שנירולוג אמרה לה להימנע מרשימת מאכלים: קקאו כולל חמאת קקאו, גבינה צהובה, סויה, משקאות מוגזים ואולי עוד דברים. הקפידה על זה ומאז אין כאבי ראש אלא אם אכלה את הדברים הבעיתיים לה.

תודה שמעתי על זההריון ולידה

מעדכנתהריון ולידהאחרונה

בדקתי בערב והרב אמר שבוודאי שאני חייבת לשבור

אז אמנם שברתי כמעט בסוף הצום אבל טוב ששברתי

צמודים וקשה לי- חייבת עידודניק חדש אנונימי

חברות חייבת עידוד מכן מרגישה שכל יום הוא יום מלחמה/הישרדות

כמעט חודש אחרי לידה שניה. בת בכורה בת שנה ו7 חודשים גיל מאתגר מאוד הכנה לגיל שנתיים

הרדמות סיוט לוקח לנו שעה ואפילו פלוס להרדים אותה(נרדמת בלול לבד יושבים עם כיסא לידה ושרים קצת מנדנדים את הלול).

בנוסף מתעוררת בלילה (כנראה זה קורה מהקנאה לתינוקת והכל ריגשי ) כמה פעמים וב4-5 לפנות בוקר בכי צרחות מרדימים שוב

אני מניקה יוצא שאני ובעלי על חוסר שעות שינה מרגישה שלא ישנה וכל יום הוא נצח. פלוס יצאנו לחופש מהמעון ואני מנסה שכל יום יהיה איתי מישהו בבית.

קשה לי יודעת שזה זמני אבל זה נראה נצח

באלי שיגדלו כבר

אוף מרגישה שאני רק רוצה שיגמר היום כי כל יום קשוח לי

לא אדבר על התינוקת שזה מלא הנקות ביום וגזים.

חייבת עידוד שלכן… מתי ראיתן שיפור? אחרי כמה חודשים? מתי הגיל הזה מתאזן? טיפים

אתמול בעלי הלך לבית כנסת והחזרתי אותו כי היא התעוררה אחרי חצי שעה ושתיהן בכו לי לא יכולתי כבר אחרי יום שלם איתן

רושמת מאנונימי כי אין סיסמה לניק הרגיל

אצליאיזמרגד1

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

תודהה שעצרת וכתבת ליניק חדש אנונימי

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

זהoo

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

וואי איזה קשוחצלולה

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

רק אומרת שזה נורמלי מאודפרח חדש

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

הכי הגיוני בעולם התחשות שלךרק טוב!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

עוד משהו לגבי הגדולהרק טוב!

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

פה בשביל להגידטוטאחרונה

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על אוכלרקאני

מיציתי

קשה ליייי

זה ארוך ואינסופי

ואי גם אניפצלושון

עוד שעה וקצת וסיימנו

קשוחח😒השקט הזה

אבל יאללה, ממש עוד קצת

משתפת בכמה מילים שכתבתי לי על הצום..בארץ אהבתי

הסתכלות קצת אחרת על הרעב בצום..

להיות עם ילדים בזמן הצום אומר שאני לא באמת מצליחה להתאבל.

זה אומר שבזמן שאני צמה אני מלבישה, מאכילה, מניקה, משחקת, פותרת מריבות, מרגיעה, מעסיקה, מחתלת, מנקה פספוסים ועוד ועוד ועוד.

בקושי הצלחתי למצוא זמן להתפלל. אתמול בלילה הצלחתי גם לקרוא מגילת איכה. והצלחתי גם קצת להתחבר לא להרבה זמן לזום על תשעה באב וחיבור למקדש, ששמעתי תוך כדי שקצת נמנמתי, ומה שקלטתי קלטתי.. אבל אני לא יכולה להגיד שבאמת הצלחתי להרגיש ולבכות על החורבן כמו שהיה ראוי…

ובכל זאת, יום שלם שלא אכלתי ולא שתיתי, שלא נעלתי נעלי עור, שלא התרחצתי, שלא הייתי בקרבה וחיבה עם בעלי, שישבתי על הרצפה עד חצות היום - כל אלו הם גם חיבור ליום.

הם הדרך בה אני מתאבלת וכואבת את החורבן דרך הגוף ממש, גם אם אני פחות מצליחה לפנות את המחשבה לכאב על החורבן. קודם כל קיום ההלכות של היום הם הדרך ששומרת עלי שאני לא אפספס, שהיום הזה לא יעבור לצידי אלא שאני אהיה בכל מקרה חלק משרשרת הדורות של עמ"י, שלעולם לא שוכחת את החורבן הגדול שקרה לנו, שלעולם לא שוכחת את הייעוד הגדול שהמציאות שואפת אליו.

תודה❣️רקאני

עוזר מאוד, תודה רבהאן אליוט

דווקא בדיוק בשעה שכתבתשיפוראחרונה

חשבתי על זה שהגעתי לשלב הכי קשה ואני עדיין במצב סביר ועוד מעט זה נגמר וזה ממש עודד אותי.

פרונטוגסט- צריכה טיפים והרגעה דחוףאנוונימית1

בעקבות דימום בהריון קיבלתי מרשם לזריקות פרונטוגסט לישבן.

אתמול עשיתי פעם ראשונה ואמאל'ה זה כואב בטירוףףף

בעיקר כמה שעות אחרי הזריקה. ברמה שהייתי צריכה להירשם על הצד שלא קיבלתי את הזריקה מרוב שכואב ויש לי גם גולה פנימית כזאת איפה שהייתה הזריקה.

היום הצד השני אבל מחר אני חוזרת לאותו צד ואני לא מבינה איך אני אשרוד את התקופה הזאת. יהיה לי כואב יותר ויותר כי המקום לא יספיק להחלים אם כל יומיים זריקה.

עזרה מבעלות נסיון פליז!

בשורות טובות לעמ"י

אני עשיתי עד שבוע 12shiran30005

יום כן יום לא, בעלי הזריק לי...

זה שורף מאוד מאוד אבל כשאין ברירה אז סובלים בשקט

כדי למנוע את הגולה, חשוב אחכ לעסות (לעשות עיסוי קצת) במקום של ההזרקה זה אמור למנוע את הגולה

לי כמעט ולא היה את זה כי הקפדתי,ממליצים להזריק כל פעם בצד אחר

אני הזרקתי ב 2 הריונות אחרונים 3 חודשים בשביל תמיכה

אה וגם חשוב לחמם את האמפולהshiran30005

לפני ככה זה שורף פחות

את מזריקה בבית?

בעלי קיבל הנחיה מהאחות אבל אני מרגישהאנוונימית1

שהיא לא הסבירה ממש טוב וגם קצת בעצמה לא ממש שידרה ביטחון במה שהיא עושה...

אז אולי תלכו שוב לאחות לקבל הדרכה?shiran30005

מביך ברמות אבל אין ברירה

אני הייתי מכינה הכל הוא רק הזריק

וואו איזו גיבורהאנוונימית1

לא יכולה לדמיין 3 חודשים ככה...

כמה זמן עשית עיסוי כדי שלא תהיה שם גולה?

אז בעצם הצלחת לישון גם על הצד שהזרקת בזכות העיסוי? זה מונע את הכאב?

דקה -שתייםshiran30005

עשיתי תמיד לפני שינה , הפריע אבל לא קריטי

כמה דק אחכ בדכ היה נרגע השריפה

ברור שהיו ימים של כאבים בלי יכולת לשבת בכלל אבל תמיד שידרתי לעצמי שזה למטרה חיובית אז הכוחות הגיעו

היום במבט לאחור , היה שווה את זה 😊

♥️♥️♥️אנוונימית1

אולי שווה ללכת לאחות שתזריק?שלומית.

אפשר גם שכנה או משהו, לא חייבים בקופת חולים...

אם מזריקים בצורה טובה ונכונה זה אמור למנוע הרבה מתופעות הלוואי, ( אם כי כמובן אי אפשר להתחייב ב100%) אבל זה משהו שדורש מיומנות.

אם במקרה את שכנה שלי מוזמנת באהבה (;

אני קיבלתי יום כן יום לאאולי בקרוב

אז יצא מרווח של כמה ימים בין זריקה לזריקה באותו צד. אבל באמת זכור לי שזה ממש כאב.. ובתקופה הזאת שכבתי בעיקר על הבטן..

אצלי זה היה אחרי דימומון קטן אבל בהריון אחרי טיולים והפלות ופעם ראשונה שהתפתח טוב אז ממש נלחמתי מבחינתי

ובאמת הלכתי על פעם לאחות במרפאהאולי בקרוב
די היה קצת סיפור אבל אמרו לי שעדיף ככה (לא הסבירו לי בכלל איך לעשות בבית) אבל לא היו לי גולות בכלל ואם אני זוכרת נכון גם אמרו לי באחת הפעמים או הבדיקות (רוב הפעמים זאת הייתה אותה אחות) שהיא הזריקה נגד טוב ואין כ"כ סימן, משהו כזה
נכון זה כואבבSheelaאחרונה

לחמם את האמפולה בין הידיים לפני

להזריק ממש ממש לאט

למצוא אחות מיומנת שתעשה את זה

בנוסף יש היום תחליף לפרונטוגסט, קוראים לזה פרולוטקס

מזריקים אותו כל יום בבטן, הוא גם כואב אבל הרבה פחות

תשאלי את הרופא

שרשור תעסוקות למחר לקטניםאמאשוני

איך מעבירים את היום עם הקטנים מחר?

בעדיפות לפעילויות בתוך הבית במזגן וללא מים.

רעיונות שלי:

להשמיע סיפורים מתוך פודקאסט ברמקול שמחובר בבלוטוס לנייד של ההורה.

הרמקול ליד הילדים, הפלאפון ליד ההורה.

פודקאסטים מומלצים:

סיפורי אגדה של אמיתי המספר

זמן סיפור של משפחה

מן הסתם יהיה פה גם זמן מסך.

מי שמציעה יצירות, אשמח לרעיונות ספציפיים.

ואשמח גם לחידוד מה מותר ומה אסור לעשות עם הילדים מבחינת אבלות, יש לי בלקאאוט.

נגיד לבשל, לנקות, לעסוק בנושאים של ביהמ"ק וכו', מניחה שיש מנהגים ובכל זאת אשמח לחידוד.

רעיון יפה פודקאסט.ממתקית

ואצלנו החל מחצות היום מבשלים, כל הקטנים ואני במטבח

ומאמינים ומקווים שעוד רגע נארוז כל מה שהכנו בצידנית גדולה ונעלה לבית המקדש.

לי אישית ממש מעביר את הזמן...

ונהוג אצלנו ב 9 באב לבנות אוהלים בסלון יחד עם המזרונים מהלילה(כי הבנים ובעלי ישנים בסלון במזרונים בערב 9 באב בגלל דיני אבלות) ולילדים שלי זה ממש כיף...הם מאוד יצירתיים עם זה בבוקר, ואחר כך משחקים כאילו זה הבית שלהם...ואני נחה לי על הספה.

רעיון מעולהאמאשוני

יש לך סטוק או חנות שקל ליד הבית?כורסא ירוקה.

יש כאלה ערכות כמו של הדפי מדבקה ששופכים חולות צבעוניים אבל כזה עם דפים צבעוניים במקום חול. הרבה יותר נקי וממש כיף.

יש גם ערכות של מדבקות שמדביקים על ציור ויוצרים תמונה. זה כאילו מדבקות שגזורות ספציפית לציור. ההסבר הכי גרוע אבר אבל אם מענין אותך אחפש תמונה.

אפשר לבקש מהצאט לייצר כרטיסים למשחק זיכרון או רביעיות, לתת לילדים לצבוע לגזור להדביק על בריסטולים, זה בעצמו תופס כמה שעות ואז משחקים בזה עוד זמן זה נחמד.

משחקי דף ועט כמו איקס עיגול, או משחקי קלפים בסגנון דאבל. כל משחק שאין לך תבקשי מהצאט לייצר לך..

אפשר להכין כרטיסי שנה טובה לשלוח לפני ראש השנה, או קישוט לסוכה.

אם הם גדולים ואחראיים מספיק או שלך יש כוח אז אחהצ אפשר להכין עוגה בחושה לסוף הצום או כדורי שוקולד לשבת.

רעיונות טוביםאמאשוני

ושאלה:

בשבת אנחנו חוגגים יומולדת במשפחה,

שייך להעסיק אותם בקשר לזהאו פחות מתאים?

כדורי שוקולד יהיה מעולה לסוף הצום.

סוםרים פתוחים מחר, נכון?

כי אין לי כלום בבית..

הסופרים פתוחים בדכ בט באבכורסא ירוקה.

אני הייתי כן נותנת להכין דברים לשבת, אבל תלוי מה. דברים שפשוט יקלו עלייך כמו נגיד להכין משהו טעים נראה לי סבבה. להכין משחק על השנה של ילד יום ההולדת שזה ממש פעילות כיפית נראה לי טיפה פחות. אבל אם יש משהו יותר פרווה כמו הכנת משחק בכללי נראה לי יותר הגיוני.

יותר ענין של תחושה לדעתי, וגם כמה הם מתאמצים במחשבה על הדבר או יותר עושים את החלק הטכני (הדפסת כרטיסים, גזירה, צביעה)

חשבתי על ציורים וברכות..אמאשוני

חשבתי להזמין להן חברות לפההשקט הזה

שיעסיקו את עצמן ואני תוהה לעצמי אם זה חכם או מטופש😅

מעבר לזה נראה לי ברבצק, דפים צבעים ומדבקות ושיחשבו לבד מה ליצור

וזהו, בגדול מתכננת יום של רביצה וכאוס של הבית בסיום היום🙊

נכון ברבצק גם אצלי אוהביםאמאשוני

צריכה לבדוק אם נשאר משהו בבית או להכין להם במיקסר.

אצלימאוהבת בילדי

הם מחכים לבנות את בית המקדש ממגנטים

אז יהיה מגנטים וקפלה ובובות וחיות... (לא הכל ביחד)

יש פלסטלינה וקליי

ביקשתי מבת ה9 וחצי שלי שתהיה מדריכה בקיטנה לאחים שלה- היא כבר הכינה להם הצגה...

מקווה שיקומו מאוחר

מנסה לחשוב מה אני יכולה להכין להם לאכול בלי הרבה התעסקות, בלי לחם ובלי מתוק. אולי סיר פסטה ושימזגו לעצמם

וירקות ופירות הם יודעים לחתוך לעצמם.

בעיקר אני חושבת איך לא להתעצבן עליהם, כי היום כבר מיציתי את החופש... שיהיו בריאים בקשות ותלונות בלי סוף.

לדעתי מחר בעלי לא יהיה מאד נוכח ועוד נצטרך לשמור בשבילו על השקט

אני גם חוששת שהחלב יגמר לי סופית, גם ככה התמעט לי לאחרונה.

יצא קצת פריקה... סליחה על הנצלוש

טוסטים לבוקר. שניצל צירס ופסטה לצהרייםאמאשוני

למה בלי לחם?

מבחינת מתוק, קטשופ נגיד נשמע לי בסדר.

בהצלחה רבה לך!

כי הם לא אוהבים לחם...מאוהבת בילדי

וגם לא שניצל תירס

הכנתי עכשיו פסטה- נחמם מחר ואולי נוסיף מלוואח עם ביצה קשה

אני אמרתי לבת השבע וחצי שלי להכין קייטנה לקטנותמתואמת

היא הכינה ארבעה רעיונות ליצירות וגם משחק אחד. (ב"ה היא ילדה יצירתית מאוד כשהיא במצב רוח טוב)

בכל אופן, דפי צביעה בהמוניהם זו התעסוקה הכי קלה להכנה. אפשר גם לבקש מהבינה המלאכותית ליצור דפים שקשורים לתשעה באב.

ויש לי גם קובץ סיפורים לילדים שכתבתי פעם לתשעה באב, אז אם יהיה לי כוח אקריא להם, אם לא אז אבקש מהקוראים הצעירים להקריא.

ויש גם סרטונים שממחישים את חורבן בית המקדש, של מכון מגלי"ם ושל ענפים לילדים. רק צריך לשים לב שזה לא מפחיד מדי...

היו שנים שהילדים הגדולים הפעילו קיר של מעשים טובים - בכל פעם שילד עשה מעשה טוב, כתבו אותו על "לבנה" מנייר והדביקו על הקיר במסקינגטייפ מאחור. בסוף הצום היה יפה לראות כמה מעשים טובים הם השתדלו לעשות.

בכל אופן, אני מאוד מקווה שנצלח את תשעה באב השנה, עם שתי קטנות שובבות ודביקיות ועם עוד ילדים שעלולים ליפול לעצבים בתוך שניות...

למזלנו יש לנו ילדה שהיא רגע לפני הגיל שהיא כבר צריכה לצום, ואני מקווה שהיא תהיה במצב רוח טוב מספיק בשביל להיות אחראית על הקטנים ממנה...

אצלנו הילדים עוד קטנים, הגדולה 6.5בוקר אור

קניתי חוברות צביעה ויש לה ספרי ספריה חדשים

הבעה תהיה עם הקטן הזוחל😅

מתכננת להעלות למעלה את כל המשחקים עפ יותר מידי חלקים ולהוציא לו כמה משחקים שכבר מזמן לא הוצאנו

אני מתוכננת בעיקר בהקשר לאוכל🤣יש פירות חתוכים לבוקר, אח"כ יאכלו בעשר קורנפלקס

לצהרים לחם עם ממרחים ירקות חתוכים וביצה קשה שכבר מחכים במקרר

לערב טונה מקופסא, צ'יפס בתנור ופסטה לבנה (למי שלא אוהב צ'יפס ) שכבר מוכנים

לא יודעת עם מה אנחנו נשבור את הצום🤣אבל זה כבר פחות קריטי

מישהי מכירה סרטון מתאים לילדים?מכחול

רוצה משהו שקשור לתשעה באב, לגילאי 8-10, ובלי מוזיקה!

ממש מפריע לי שהרבה סרטונים בנושא תשעה באב הם עם מוזיקת רקע!

מצורף סרטוןDoughnut

לא יודעת אבל לגבי מוזיקה

גם לי זה ממש מפריע...לכן לא מראים סרטונים כאלהמתואמת

בעיקרון, חוץ מלילד שעלול להשתגע אם לא...

(לקטנות אנחנו מראים בימים אלה סרטים בלי קול.הן זורמות ב"ה...)

תודה!מכחול

וואלה בעיניי עם מחבר לאווירת היום או למקדששיפוראחרונה

אז המוזיקה היא חלק מהחיבור ולא רואה בזה בעיה.

רק אני חולמת חלומות מוזרים?פילה

צבעוניים עם עלילה? לפעמים זה משהו שראיתי או קראתי או פחדתי . אבל לפעמים זה בכלל לא קשור. נגיד חלמתי שיש לי פתאום תינוקת בת כמה חודשים ,קרחת עם עור לבן. אפילו בתוך חלום לא הבנתי מאיפה היא צצה. פתחתי תעודת זהות וגיליתי שהיא נולדה בסוף שבט , קוראים לה בת שבע ( שם שאני לא הכי אוהבת) . והתעוררתי.

בעלי כמעט אף פעם לא חולם ככה , אולי פעם בשנה ולא זוכר חלומות שלו בכלל...

אולי השפעה הורמונליתאמאשוני

לי זה קורה בעיקר בהריונות.

אבל דווקא הלילה גם חלמתי חלום.

תרגישי בנוחאפרסקה

לי יש תמיד חלומות כאלה מטורללים. אני אוהבת, סרטים מקוריים בחינם עם האנשים והדמויות האהובים עליי 😁

לגמרי סרטים!😅מתואמת

גם אני חולמת חלומות כאלה, לפעמים אפילו על דמויות בדויות לחלוטין (יש לי אפילו ספר שלם שכתבתי שמבוסס על חלום כזה שחלמתי בנערותי).

הבעיה היא שלפעמים גם יש חלומות מפחידים או רעים, ואז ממש קשה להתאושש מהם ביום למחרת...

וואי לגמרי סרטיםרקאני

לפעמים אני חולמת גם מבחוץ

אני לא חלק מהסרט בכלל

ולפעמים וזה הכי הזוי, אני דמות אחרת שהיא לא אני בכלל

גם לי יש לפעמים חלומות כאלההשם שלי

ובלי לא יודע בכלל מה זה חלומות.

אני גם חולמת חלומות צבעוניים וזוכרת בבוקרשיפור

אבל לרוב דברים די קשורים לחיים

גם לי ישדרקונית ירוקה

אפילו יש לי לפעמים סיפור בהמשכים.

אחותי לעומת זאת לא זוכרת אף חלום. היתה לנו תיאוריה פעם שזה קשור לדרך החשיבה. אני חושבת בתמונות והיא במילים.

וואי איזה מגניבאפרסקה

את יכולה להרחיב על זה? חשיבה בתמונות מול מילים?

אני זוכרת שרשמת פה פעם על דרך המחשבה שלך (זו היית את?) וזה היה מרתק

לא זוכרת שכתבי על זה, אבל יכול להיותדרקונית ירוקה

נניח כשאומרים לי אננס אני "רואה" תמונה של אננס ואחותי "רואה" את המילה אננס כתובה על רקע שחור. זה מתבטא למשל כשרוצים להסביר למישהו משהו מסובך. אני רואה תמונות של התוצאה ומתארת לפי התמונה שבדמיון. גם כשמסבירים לי, אני "רואה" תמונה של התוצאה ומשנה את הפרטים, מתאימה חלקים וכו' לפי התקדמות ההסבר.

אני לא אזכור את המילים שנאמרו לי, אלא את התמונה שנוצרה לי בעקבות המילים. כל המידע נמצא, אבל הוא מסודר אחרת במח.

גם אני רואהרקאני

תמונות כמו שתיארת

נשמע משעמם לראות מילים 🤭

ממש מעניין!מתואמת

אני בעיקרון חושבת בתמונות, אבל מצד שני עוסקת המון במילים... אז כן לפעמים רואה מילים ממש בחשיבה שלי.

נשמע לי ממש מוזר לדמיין במיליםשיפור

משערת שזה לא נפוץ

זה מזכיר לי קטע בספרריבוזום

של ריצ'רד פיינמן. כשהוא היה סטודנט הוא ניסה לתרגל הערכת זמן מדויקת. כלומר, שיגידו לו "התחל" והוא יידע לומר שעברה דקה בזמן הנכון. אז נראה לי שהוא לא הגיע להערכה נכונה של דקה, אבל כן היתה לו הערכה די קבועה. אז אחד החברים אמר: אבל בטח לא תצליח להעריך מתי עברו חמש דקות (לפי ההערכה הקבועה שלו, לא חמש דקות אמיתיות) תוך כדי שאתה קורא ספר, ופיינמן אמר: ברור שכן. ואכן הוא הצליח. לעומתו החבר לא הצליח להעריך זמן תוך כדי קריאה אבל היה יכול לשוחח עם מישהו אחר ולעצור כשהזמן הנכון חלף - דבר שפיינמן לא הצליח לעשות. ההבדל התברר בכך שהחבר ספר על ידי "הרצת" סליל של מספרים כתמונה בראש, ופיינמן ספר על ידי מניה בדיבור פנימי, "אחת, שתיים, שלוש"...

אני מזדהה עם הדיבור הפנימי, אבל זה לא שאם מישהו אומר לי מילה אני רואה אותה כתובה, כמו שסיפרת על אחותך. מעניין. האמת היא שלראות את המילה כתובה זה גם סוג של חשיבה חזותית, אני חושבת. ואני ממש זוכרת היטב מילים ומשפטים שנאמרו (אם השיחה מספיק חשובה עבורי)

גם אני זוכרת מילים ומשפטים באופן שמיעתישיפור

לא חזותי

גם לי יש לפעמים חלומות בהמשכיםזוית חדשה

הקטע המוזר שעד שהתחתנתי כמעט ולא הייתח זוכרת חלומות. ומאז אני כמעט תמיד זוכרת אותם.

אני אוהבת לחלוםרקאני

אני בדרך כלל מודעת לזה שזה חלום

אז גם כשזה מפחיד אני לא כל כך מפחדת

כי אני מבינה שזה לא באמת

ולפעמים גם יש לי שליטה חלקית על החלום

אז אם הוא נהיה מפחיד אני עושה לו סוף טוב

טוב שאת מודעת שזה חלום! חוסך עוגמת נפש...שיפור

אני גם חולמת חלומות מוזריםדיאן ד.

עם מלא פרטים ועלילה מלאה

וזוכרת הרבה אח"כ

ברמה שיש דברים שאני לא זוכרת אם נאמרו לי באמת או שבחלום.

אני חושבת שיש קשר להורמונים.

אצלי החלומות הם הרבה בהריונות או אחרי לידה.

בשגרה כשאני ישנה טוב אני פחות זוכרת חלומות.

אצלי זה קורה בעירקר בהריוןתוהה לעצמיאחרונה

התייעצות למי שעברה או יודעתאמאלחמש

היי

קיבלתי וסת ב3.7 טבילה ב14.7 מחזורים סדירים כל 30 יום.

אתמול הופיעו כתמים חומים ממש מעט.היום בבוקר היה קצת דם בהיר אז שמתי טמפון ליתר בטחון הוצאתי לאחר שש שעות והיו עליו הפרשות חומות כאלה.מאז אין כלום.הוסת שלי אמורה להיות ב1.8 לפי מחשבון מחזור כלומר אני היום בערך 10 ימים לפני התאריך המשוער.

(מקבלת עירוי ברזל ועברתי סיטי בטן יום ראשון אם יש קשר) מי שיודעת מה זה ההכתמות האלו?

יש מצב להריון? אולי זה דימום השתרשות?דיאן ד.

תודה על התגובהאמאלחמש

בעיקרון אני ללא אמצעי מניעה אבל היה משגל נסוג אז הסיכוי נראה לי קטנטן.האמת שגם האף הקיון לא היה לי דימום השתרשות אז אני גם לא יודעת איך זה מתאפיין

אף הריון*אמאלחמש

מבחינת הזמנים שבוע לאחר המקווה זה לא מוקדם להשתרשואמאלחמשאחרונה

אולי יעניין אותך