על שינויים אחרי החתונה?
יוצא לי לראות שמי שהופך אחרי החתונה פיתאום לחילוני והבן זוג השני נשאר דתי אז הקשר מתפרק,
מה זה אומר בעצם?
מי שדתי צריך לקחת במחשבה שהוא לעולם לא יכול להשתנות אם הוא רוצה להישאר נשוי,מפחיד
פורום לקראת נישואין וזוגיות
מכתב פתיחה
מה חושביםעלמת חן
..אני:))))
זה אומר שאנחנו לא יכולים לדעת מה ה' מתכנן לנו ואנחנו יכולים רק להתפלל ולקוות לטוב.
נכוןהפי
אני מציע לחשובאדם פרו+3
שאפשר לא להסכים בעניין הדתי
ולהשאר חברים ונשואים
וככה להתפטר מהחשש הזה
שאם מישהו ישתנה מיד המשמעות של זה גירושין
תדמיינו שאפשר לא להסכים בכמה דברים
ועדיין להחליט שהביחד יותר גדול מההסכמה או מההתנהלות בנושא מסוים
חייב את התכונה הזאת בשביל כל זוגיות
גם אם הם באותה רמה דתית
אם אין את התכונה הזו וכל אי הסכמה
מביא לפירוד, אז מה שעלול לקרות, שאחד יצטרך
להתקפל ולהתיישר רק לפי הדעה של השני. (ואם לא פירוד)
אם אין כבוד תמיד אפשר להתגרשפתית שלג
אבל אפשר לקחת דוגמה ממישהו במשפחה או קרוב אחר שנהיה פחות דתי.
האם זה בהכרח אומר שמתרחקים ממנו?
האם אוהבים אותו פחות?
ונכון ששינויים בענייני דת הם מאוד משמעותיים, אבל ברור שבן/בת הזוג ישתנו במהלך חייהם. בתחומי עניין, באורח החיים, בהשקפות ודעות. אולי גם יחליטו להתחזק יותר, או לעבור למגזר אחר.
ודווקא יש בזה משהו בריא שלכל אחד יש עצמאות לבחור את הבחירות שלו.
כשמכבדים ומבינים אחד את השני, הזוגיות לא בהכרח תהיה פחות טובה.
אני חושבת שאחרי החתונהלא סתם מישהי
אפשר להישאר נשואים בהחלט אם יש אהבה וכבוד וגם אם אחד משתנה...
וממשיכים את הקו של המשפחה עם הילדים לפי מה שהיה על דעתם בזמן החתונה או לפני השינוי...
שמעתי הרבה סיפורים על זוגות שאחד חילוני והשנייה דתית והם ממשיכים לחיות בזוגיות טובה.
אנשים משתנים, לכל מיני כיוונים, זו המציאותהסטורי
צריך לקחת את זה בחשבון. זה יכול להיות בתחום הדתי ויכול להיות בתחומים אחרים.
כמובן שלכתחילא כדאי להתחתן כשיש עולם ערכי משותף בצורה משמעותית (גם אם לעולם לא תהיה 100% חפיפה. כשהם שפרצופיהם שונים..) ולהשתדל לוודא שהעולם יציב.
ועדיין, אנשים גדלים ומשתנים, בין אם בעקבות אירועים מטלטלים כאלו ואחרים ובין אם 'סתם'. אם מצליחים לבנות זוגיות אוהבת, קשובה ומתחשבת באופן כללי, זה נותן הרבה מרחב שיכול במידה רבה להתמודד עם פערים שנוצרו גם בתחום הדתי וגם בתחומים אחרים.
כמובן, אי אפשר להבטיח ב100%. כפי שהוזכר כאן השבוע בהקשר אחר - האפשרות, הממש לא מומלצת בקלות, להתגרש - דווקא מאפשרת במקרה הקצה שאי אפשר לגשר - להיפרד ולבנות מחדש בנפרד.
אבל בהחלט יש אפשרות להחזיק גם כשנוצר פער גדול. יש את ארגון 'התקשרות' שעובד ספציפית על זה. יש גם כמה בפורום שנוצרו אצלהם פערים והזוגיות מחזיקה באהבה.
כל כך הרבה דברים משתנים.השתדלות !
ילדים, עבודות, מגורים, קהילה, יחס עם ההורים...
צריך להקים בסיס טוב לזוגיות עם תקשורת ויחס נעים ומכבד.
עם כל שינוי גם הזוגיות משתנה- לעתים לטובה, לעתים לרעה. מניחה שזה תלוי בזוג לאן לוקחים את זה.
במקרה שכתבת זה באמת פער משמעותי- זה שאיפות שונות, תפיסת עולם שונה, חינוך לילדים, התנהגות בבית ובחוץ, זה משפיע על המון דברים אבל תכלס- אין לנו שליטה על זה.
מותר להשתנות, אבל לצאת בשאלה באמצע החיים בלי שום סימן מקדים זה קצת לשבור את הכלים. זה מאוד קיצוני, זה מפתיע ומפחיד.
אבל בטח שמותר לנו להשתנות בדרכים שלנו, בחשיבה שלנו, צריך לדעת לתווך את זה טוב.
צריך לסמוך על הקב"ה שהדרך שהוא נותן לכל אחד זו הדרך שהוא צריך ללכת בה...
"יצא לי לראות" זה לא תמיד המדד הנכוןלגיטימי?
יצא לי לראות מקרים כנ"ל שהקשר לא התפרק.
המשוואה שהצבת, ששינויים דתיים שווים בהכרח פירוק הקשר הזוגי, הוא טעות בעיני.
תראי לדוגמה כאן:
בערוץ הזה תמצאי עוד כמה סרטונים על זה.
בעיני יש לנו הרבה מה ללמוד מזוגיות כזאת - כי המהות של זוגיות בעיני היא לגשר על פערים. פערים כלשהם יהיו, מעצם היותנו אנשים שונים (גם אם לא בתחום הדתי).
וככל הנראה אנחנו כולנו לא אותו אדם בגיל 20,30,40,50 וכו'...
אני חושבהיידפארק
שתמיד כדאי אהבה ללא תנאים מאשר אהבה עם תנאים
לדעתי מפחידה הרבה יותר עצם המחשבה שאולי להשתנותנוגע, לא נוגע
ולהפוך לחילוני.
לבחור לחיות בשקר רק בגלל שקשה או לא נוח, להתנתק מה', להתנתק מדורות רבים ומאלפי שנים של העבר שלנו שהוא גם העתיד שלנו, אצל הרבה מאיתנו זה גם לבחור לעזוב את הדרך שבה הלכו הסבים והסבתות התמימים והצדיקים, לחיות חיים שהחומריות בהם מאוד חזקה וחסרת איזון מהצד הרוחני, שהילדים יחיו בהוויי חילוני עם כל הנגזרות של זה.
מלחיץ ביותר
(עניתי בהקשר של השורה האחרונה שכתבת)
נתחיל מזה שכל אחד משתנה בהתאם לגיל ולנסיבותshaulreznik
הבחורה הקלילה והחייכנית עשויה להפוך לאימא נרגנת אחרי X לידות, הבחור האופטימי של"ע ייפול למשכב, ישתנה אף הוא. אין מה לעשות, החיים מורכבים ובלתי צפויים.
זה שאנשים משתניםאחינועמית
לא אומר שהקשר בהכרח מתפרק.
זה כן מאתגר את המערכת הזוגית, כמו כל שינוי משמעותי. בעיניי אם אדם לא סגור על הזהות הדתית שלו, כדאי שיעבור תהליך עם עצמו לפני שהוא מתחתן.
או שישים את השברים על השולחן במהלך הקשר, כדי שזה באמת לא יערער.
אבל במהלך הנישואים אנשים משנים קריירות, קשרים משפחתיים וחברתיים, אנשים הופכים להורים, מאבדים קרובי משפחה, המראה משתנה, מזדקנים...
הרבה שינויים שעלולים להעמיד במבחן את הזוגיות, וצריך ללמוד איך לצלוח אותם בשלום, בתקשורת טובה ובאהבה.
לא סתם יש רעיון של חתונה בכל התרבויות - מחויבות ולא רק קשר, כדי שכשיהיו אתגרים הקשר לא יתפרק ישר.
באמת כדאי לבסס קשר על מכנה משותף קבוע, שלא משתנהadvfbאחרונה
שמעתי בהקלטה את הרב שרקי אומר שזוגיות מעורבת (חילוני עם דתייה וכן להיפך) זאת מיטה חולה ולא כדאי להכנס אליה. אבל אם המצב השתנה אז במידה ויש הסכמה לגבי שלושה דברים עיקרים לא צריך לפרק את הזוגיות. הדברים הם - טהרת המשפחה, חינוך ילדים, כשרות.
מהחינתי יש פה מסר משמעותי גם מעבר לעניין הטכני. יש פה עניין מהותי. מכנה משותף טוב שמאחד אנשים יכול ואולי גם צריך להיות רחב ומשמעותי. ברור שאם על כל פיפס נפרק את העסק זאת בעיה של הזוגיות עצמה, גם אם היא עצמה לא התפרקה.
עוד פעםטבע, אמת
האמת,שקצת נמאס לי
אני יוצאת כבר תקופה, בת 22
ודי נמאס לי.
אין לי כח עוד פעם,שניים -שלוש דייטים
ואז זה לא מתאים,
כי החלומות שונים
כי סגנונות התקשורת לא מתאימים
סתם כי זה פשוט היה מוזר.
בסדר, כל קשר מדייק אותי. וזה אמיתי,
אבל נמאס לי לקבל דיוקים, אני פשוט רוצה למצוא את האיש שלי, את הדרך שאני עושה לבד, לעשות עם עוד משהו
נמאס לי לצעוד לבד בדרך, לפעמים אני מרגישה שגם הקב"ה איתי. אבל לא מעבר לזה,
ונמאס לי לשמוע עצות, ביקורת, תנסי לראות את..., מה הבעיה שלך עם..., אני רוצה משהו שיחלום חלום דומה לשלי, שהבית שלנו ילך לאותו מקום, בסדר. יש לי קצת חלומות לא קונבנציונלים, אבל יש לי חלום, ונמאס לי לחלום אותו לבד.
קיצר, אחרי הפריקה והתסכול - איך ממשיכים לשמוע עוד הצעות? לא רוצה לצאת לעוד הפסקה בין דייטים, אבל אין לי כח לעוד קשר שיגמר.
קודם כל - חיבוק ענק!רק נשמה
אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.
סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה 
מאוד יפה וחכם.נחלת
מה עדיף? להתחתן סתם כי כבר אין כח לחפש?חוזר תמיד לאשתי
ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.
את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.
אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.
ברור שלאטבע, אמת
הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים
אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.
אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.
בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.
ספרי לי על זההפי
תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה
שאת נאמנה לדרך שלך .
...אילת השחראחרונה
יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.
ועכשיו,
שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.
אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.
רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -
'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.
הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...
וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.
לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...
אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...
ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...
אֲת.
סגנון על פי מקום לימודיםאביעד מילוא
כמה מקום הלימודים במהלך השנים לדעתכם משפיע על האישיות ,רמה התורנית, וההשתייכות החברתית בתוך הציבור כיום?
ואם כן אז האם ראוי לומר לשדכן שאני רוצה להכיר בחורה שלמדה במוסד הספציפי הזה או לפנות לאותו מוסד ולשאול על בוגרות שבאזור הגיל שלי פחות או יותר?
(לא רק מדרשות נכללות כאן אלא גם אולפנות)
ובכלל מה מגדיר סגנון של השקפה בציבור שלנו?
לדעתי כן,חתול זמני
(עד גבול מסוים)
אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי
וכמובן המוסד מחזק את העניין
אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.
בגיל מסויים זה לא אומר הרבהיעל מהדרום
לק"י
והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.
לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.
אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.
כן ולאברוקולי
לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה
לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.
גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.
מה שכן-
זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן
(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)
מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'
ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.
אני אדייקאביעד מילואאחרונה
אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?
"אפקט הדומינו"רק נשמה
מישהו שמע על זה פעם בהקשר של חתונות? הבנתי שזה אומר כאילו שבתוך קבוצת חברות/חברים כשמתחיל איזה גל של התארסויות אז ה"נותרים" יכולים לקבל החלטות שנובעות מתוך לחץ חברתי ופחד "להישאר מאחור". כלומר, הם עלולים להתארס, גם אם יצאו עם מישהו הרבה זמן, מהסיבות הלא נכונות, אם מישהו שלא בהכרח מתאים להם, רק בגלל שהם לא מסוגלים להשתיק את הסביבה. שמעתי על זה מחברה בשבת בהקשר של איזה מישהי אחרת וזה פשוט טלטל אותי...מה דעתכם? זה באמת קיים ואנשים מצטערים על זה אחר כך?
ברור שלחץ חברתי משפיעברוקולי
גם לחיוב וגם לשלילה
רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.
מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית
ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)
ולזכור עבודת המידות.
ברור שקייםנפשי תערוגאחרונה
לא רק בחתונות
בכל נושא
המלצות או דיס המלצות על אולמותארץ השוקולד
אלגריה,
הרמוניה בגן,
נסיה,
ארץ.
(לחורף)
כמו כן, האם אתם יודעים אם מומלץ או לא לפנות דרך סוכנים כגון מאורסים-מאורסות או אחרים?
מושלם!!!!!!הפי
אלגריה
נסיה
אבל אלו היו חתונות קיץ
תודהארץ השוקולד
ארץ זה גן אירועים (יש אולם בפנים, ישיבה בחוץ)נפש חיה.
הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד
בחורף אני לא יודעת איך זה.
בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף .
אם זה גן אירועים זה אומר שאין אפשרות של בפנים?ארץ השוקולד
תודה
אני לא זוכרת איך החלוקה וכמה מקום יש בפניםנפש חיה.
יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם
אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר .
תודה, אשאלארץ השוקולד
קיוויתי שיש אנשים עם ניסיון גם ולא רק כאלה שמנסים למכור.
אז שאלתי, עושים שם חתונות חורףנפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ג' באב תשפ"ו 16:58
האולם קטן, 400 - 350 איש.
תודה רבהארץ השוקולד
מעריך את הבדיקה.
נבדוק אם רלוונטי
הם סוגרים עם זכוכיות בחורףנפשי חמדה
תודהארץ השוקולדאחרונה
מה באמת יש אופציההפי
שלא יהיה אופציה בפנים?
למה לא?ארץ השוקולד
לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר
כי הרבה פעמים פתאום גשםהפי
אנשים סומכים עליהם ..
ולכן מוודאים שיש אפשרות מתאימה בפניםארץ השוקולד
ונבחר באותו יום או יום לפני
אחי התחתן בנסיה.ענבל
בס"ד
היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.
כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...
תודהארץ השוקולד
מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה
על שמירת נגיעה (כן, אני מניח שלחלקכם זה נדוש)מתוך סקרנות
אני, חרדי במקור, וכיום, ברוב הדברים נוטה יותר לכיוון הדתי/דתי תורני, דווקא כי בהרבה מובנים הדתיות שלהם נראית לי חזקה, אמתית ואותנטית יותר.
אבל אחד הנושאים המאתגרים, הוא נושא "שמירת הנגיעה", יכול להיות שלחלקכם זה נושא נדוש, אבל אותי מפתיע היחס הרווח ל"שמירת נגיעה", כאילו מדובר באיזו חומרה בסגנון של הקפדה על צאת השבת לפי ר"ת וכיוצא בזה.
הנה דוגמאות:
למיטב הבנתי, נגיעה של חיבה בנידה היא איסור דאורייתא, ואם אני זוכר נכון, לפי המשנ"ב זה יהרג ואל יעבור (יכול להיות שלא זוכר נכון).
אני מפספס פה משהו?
אני לא בא להוכיח, וגם אני בעצמי לא צדיק גדול, אבל עדיין הנושא מאתגר ומעסיק.
מכיוון, יקרה, שמדי פעם יש עקיצהנחלת
על המגזר "שלי". כלומר, בלשון הגן, לא אני המתחילה...
ההשוואה בין חסידים לליטאים וכו' לא מתאימה כאן. אצל כולם, ההשקפה בעניין ברורה. חד משמעית.
הצעה כמו של ד"ר ריין (?), מעולם לא היתה עולה אצל אף אחד. ממש הזדעזעתי. ומה אם
אחר כך לא יסכים לשמור טהרת משפחה?!
חושבת שנושא כזה לא צריך לעלות לדיון. יש בזה משום חוסר צניעות ואיך שהוא, לגיטימציה לעבירה
חמורה!
כמו שלעלות לדיון את שמירת השבת (עם כל הפלפולים והמובאות וכו'..) לא שייך.
מה עושים עם הלחץ שמשתלט לי על הגוףלחוצת חתונה
לפני דייט ראשון, כשהעניינים נהיים רציניים, וגם לפני רגעים גורליים אחרים בחיים
אני ממש בלחץ, לא חרדה, אלא מתח חזק מכובד ההחלטות, מהסיכונים והסיכויים.
והלחץ הזה משפיע על כל הגוף.
בעיקר כאבי בטן. חוסר תאבון רוב הזמן, אבל עדיין יש מידי פעם תחושת רעב שמכריחה אותי לאכול קצת ואז הבטן עוד יותר מתבלגנת.
תחושה של מתח פיזי ומופשט במרכז הגוף ולפעמים גם בידיים וברגליים.
קשה להרדם ממחשבות ומתח פנימי.
אני אוכלת פחות מהרגיל, מרגישה לא בטוב, וקשה לי מאוד להתרכז ברמה שזה פוגע לי בלימודים.
מה עושים עם זה? זה מוכר? יש דרכים להרגיע את הגוף?
בדרך כלל אני בן אדם מאוד הגיוני, בשליטה, אבל הגוף ככה מגיב ללחץ בלי לשאול אותי
תודה רבה!!(:אני:)))))
לא יודעהפתק
בן עשרים.
ש"ב.
רוצה להקים בית. מרגיש מוכן.
עם מי אני מדבר? מה אני עושה?
לךא ספק זה מרחץ את הזמן.יהודי שואף לטוב
לא נשאר הרבה זמן ביום אחרי זה😬