קשר זוגי וחרדה קיצונית מבדיקות דםים גדול

שלום לכל חברי הפורום היקרים

אני נמצא באיזשהי דילמה ואני מאוד מבולבל וממש אשמח לשמוע דעות של אנשים מבוגרים שכבר הקימו משפחות ויש להם ניסיון חיים.

 

הרבה שנים שאני בעולם השידוכים ואני בקשר מאוד ארוך ומשמעותי עם מישהי שממש טוב לנו ביחד ואני מאוד מעריך אותה ומהרבה בחינות זה מאוד מתאים. כבר כמה שנים שלא היה לי קשר כזה.

הבעיה שיש לה חרדה ממש יוצאת דופן מלעשות בדיקות דם או מכל דבר שקשור למחטים.

היא פשוט לא מסוגלת זו חרדה מאוד חריפה.

גם כיום עוד לפני סיטואציה של הריון יש בדיקות דם מסוימות שממש חשוב שהיא תעשה אותן כדי לברר משהו רפואי והיא לא עושה אותן כי לא מסוגלת להתמודד עם החרדה .

שוחחנו מה יקרה בסיטואציה של הריון בעתיד ואמרה שהיא לא מסוגלת לעשות ואין לה פיתרון.

דיברנו על הנושא עשרות פעמים , ניסינו לעבוד על זה ביחד ללא הצלחה , וכשהצעתי יותר מפעם אחת שתלך לעבודה על זה אצל איש מקצוע ענתה שלא מצליחה לראות את עצמה יושבת מול איש מקצוע ומסבירה לו ממה היא מפחדת ושאולי בעתיד תסכים כי זה חשוב לי.

 

אני נורא מבין אותה וברור לי שבאמת יש לה קושי ואני לא שופט לרגע וממש כואב לי שהיא לא מסוגלת להתמודד עם הקושי הזה.

אבל אני נורא מפחד מההשלכות אני מפחד שזה עלול להיות סיכון מאוד גדול לה ולעובר כשהיא תהיה במהלך הריון כשלא תעשה בדיקות דם חוץ מזה שגם עכשיו יש איזשהם בדיקות שממש חשוב שהיא תעשה אותן והיא לא עושה אותם בגלל הפחד שלה מבדיקות דם.

בהשערה שזה לא ישתנה , עד כמה זה מסוכן לעשות הריון ללא שום בדיקות דם? אני נורא מפחד מזה זה מרגיש לי על גבול הסכנת נפשות , זה להיות כל הזמן בחוסר וודאות ודאגה וחרדה שיקרה לה או לעובר משהו וגם לא בהריון אם יהיה משהו רפואי שתצטרף לעשות בדיקות דם בשביל לברר על עצמה היא לא תהיה מסוגלת.

אני מאוד מבולבל ואשמח אם אנשים שחוו דברים כאלה יוכלו לסייע להבין עד כמה זה באמת מסוכן או לא כזה משמעותי

 

תודה רבה

 

סבתא שלך נולדה בלי שעשו לאימה בדיקות דםפשוט אני..

ועדיין היא נולדה בריאה וחזקה 💪🏼


ברור שיש בדיקות שמאוד חשוב לעשות בהריון,

אבל זה לא חיים או מוות (למעט במקרים מאוד נדירים).


ממה שאני זוכר:


*בדיקות דם שוטפות בשביל לראות שהכל תקין ושלא חסרים ויטמינים ומינרליים (כגון חומצה פולית, ברזל, המוגלובין) - אפשר פשוט לקחת תוספים מתוך הנחת עבודה שיש חוסרים.


*בדיקות דם כחלק מבדיקות הסקר לאיתור תסמונת דאון ותסמונות אחרות - אפשר גם בלי זה, רק קחו בחשבון שלא תוכלו לדעת מה הסיכוי שהילד עם תסמונת דאון. ממילא מדובר בבדיקה ססטיטסית שלא קובעת כן או לא אלא רק נותנת סיכוי. אם בשקיפות עורפית יראו בעיה חלילה, אז לפעמים הבדיקה הזאת כבר כן הופכת להיות קריטית כדי לדעת אם צריך מי שפיר או לא (או בדיקות אחרות).


*חלבון עוברי - כנ''ל, בדיקה סטטיסטית.


*העמסת סוכר. מיועד לגלות סכרת הריון. אולי אפשר לעשות זאת עם דקירה קטנטונת כמו של חולי סכרת? אני לא יודע.


אנסח את דעתי כך:

הבדיקות האלה מאוד חשובות, הן יכולות להיות קריטיות במקרים מסוימים וממש להציל חיים, אבל אני לא חושב שזה ברמה שמצדיקה הימנעות מחתונה או הריון. בסוף הבדיקות לא יודעות לרפא כלום אלא לתת לרופא מידע. לפעמים המידע הזה סטטיסטי, לפעמים יש דרכים אחרות להשיג את המידע הזה, לפעמים כן מדובר בצורך גדול.


בנוגע להשפעות של זה על הבריאות שלה, זה שלה. אני לא חושב שזה משהו שאתה צריך לנסות ''לתקן'' ולא חושב שזה צריך להשפיע על חיי הנישואין.

מוסיפה עוד משהובארץ אהבתי
עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך כ"א באב תשפ"ד 14:20

עד כמה שידוע לי, כדי לדעת מה סוג הדם שלה צריך לעשות בדיקת דם.

למי שיש סוג דם שלילי חובה לקבל אנטי די בהריון (גם זה מחט - זריקה...).

אם לא מקבלים כשיש צורך זה יכול לגרום לסיבוכים והפלות בהמשך...

נראלי הכי חשוב זה סוג דםרקאני

ואת זה עושים פעם אחת ולא צריך כל הריון

מה שהכי קריטיהשם שלי

זה לדעת אם סוג הדם חיובי או שלילי.

אם לאישה יש סוג דם שלילי, והיא לא מקבלת זריקת אנטי די, זה יכול לגרום להפלות בהריונות הבאים.

אלא אם לבעל יש גם סוג דם שלילי.


גם העמסת סוכר זאת בדיקה חשובה, ואני מניח שיהיה לה קושי גם בבדיקות סוכר בדקירה באצבע, שזה יכול להיות תחליף לבדיקת דם.


וכמובן, יש מצבים שעולה צורך בבדיקות נוספות.


גם בלידה עצמה, צריך לפתוח וריד.

גם דקירה באצבע היא לא מסוגלתים גדול
השאלה עד כמה זה מסוכן לעבור הריון בלי?ים גדול
זה יכול לעבור בסדר, אבל עלול להגיע למצבים מסוכניםבארץ אהבתי

הסבתות שלנו אכן נולדו בלי שעשו לאמהות שלהן בדיקות דם. אבל הן אלו שכן שרדו וגדלו. מה עם כל מי שלא?

לסבתא רבא שלי עברה הרבה הפלות, ל"ע. לא יודעת בוודאות את הסיבה, אבל ככל הנראה בגלל סוג דם שלילי, לפני שגילו את הפתרון של האנטי די.

אז אם יש לה סוג דם חיובי, היא לא תצטרך להתמודד עם זריקה של אנטי, אבל עד שהיא לא תעבור בדיקת דם לא יהיה ניתן לדעת מה סוג הדם שלה.

ואם מתפתחת לה סכרת הריון ולא עולים על זה כי היא לא עושה העמסת סוכר, אז זה מסכן את העובר וגם אותה.

ואם היא מתייבשת בגלל הקאות מרובות, ולא מוכנה לקבל עירוי, זה גם עלול להיות מסוכן.

ואם תוך כדי הלידה היא מאבדת הרבה דם, אז חייבים לחבר אותה לעירוי (ולכן בעיקרון פותחים וריד לפני הלידה, כדי לא לאבד זמן במקרה שקורה דבר כזה. לא יודעת אם יד בתי חולים שמוכנים לוותר על הפרוצדורה הזו מראש).

ואם היא לא מוכנה לקבל חיסון שעלת לקראת סוף ההריון, זה גם מסכן את התינוק שיוולד בלי נוגדנים ועלול להידבק במחלה שתסכן אותו (נכון שיש כאלו שבוחרות מראש לא להתחסן. זה לא הדבר הראשון שהייתי דנה לגביו. אבל גם זה עוד דקירה שנועדה להגן על התינוק).

ויש עוד תרחישים אפשריים שונים.


בקיצור, כמו שכתבתי גם בתגובה שלי למטה, אם היא באמת רוצה להקים משפחה בעז"ה, זה צריך להיות מספיק מוטיבציה כדי לגשת לטיפול בזה. לא ריאלי להמשיך להימנע ככה ממחטים...

אני מסכים עם כל מילהפשוט אני..

ארצה להסביר את מה שכתבתי קודם:

 

אני בשום פנים ואופן לא ממליץ לאף אחת לוותר על בדיקות דם בהריון.

אני רק אומר שאם הבעיה (פחד ממחטים) קיימת מסיבות אלה ואחרות, לא הייתי מוותר על הריון בגללה.

 

כנ"ל חיסונים:

קוראי הפורום יודעים כמה אני חסיד גדול של חיסונים (ושל מדע בכלל). אבל אם האפשרות היא ללדת תינוק כשהוא עם נוגדנים לשעלת, או לא ללדת אותו כלל - ברור לי שעדיף ללדת אותו.

(אני לא אומר שאת אומרת אחרת, רק רוצה לדייק את מה ש*אני* כתבתי למעלה)

תודה על ההבהרהבארץ אהבתי

אבל האמת שאני חושבת שמה שאתה כותב פה קצת מטעה.

חיסון שעלת זו ממש לא הסיבה העיקרית בעיני לזה שלא שייך לעבור הריונות בלי להיות מסוגלת לקבל טיפול/בדיקה שכוללת מחטים.

כמו שכתבתי, אם יש לה סוג דם שלילי - כן מדובר בעניין של חיים ומוות. וזה לא כזה נדיר. לכ-15% מהאוכלוסיה יש סוג דם שלילי.

חוץ מזה שבכל בית חולים דורשים לפתוח וריד לפני לידה, וזו לא דרישה מיותרת, גם אם לרוב זה בסוף לא נצרך, לפעמים זה מציל חיים. לא יודעת בכלל אם ואיפה יאפשרו להתחיל לידה בלי פתיחת וריד. אבל גם אם כן, יש פה לקיחת סיכון.


 

בכלל האמירה על הסבתות שלנו מאוד מטעה. זה כמו להגיד שפעם לא נפטרו ממחלות ילדות, כי עובדה שלכולנו יש סבא וסבתא שגדלו להיות מבוגרים... אנחנו מכירים את מי ששרד, זה לא מעיד כלום על מי שלא.


 

ובעיני, אישה צריכה להבין שאם היא רוצה לעבור הריונות, היא חייבת לעשות איזשהו טיפול שיאפשר לה לפגוש מחטים, כי זה חלק הכרחי מהסיפור.

היא יכולה לבחור לוותר על חלק מהבדיקות (כמו שהזכרת, לא כולן הכרחיות ולרוב לא מדובר בעניין של חיים ומוות). אבל לחשוב שזה מעשי לעבור את כל החיים בלי שום דקירות זה לא ממש מציאותי.

סתם הערה לא קשורהמומו100
בשיבא ילדתי פעמיים בלי שפתחו לי וריד ובלי שבכלל אמרו לי שצריך (זה לא שאמרו לי שצריך לפתוח והתנגדתי). וזה לא שהגעתי מאוחר, הייתי בחדר לידה איזה 3 שעות אז הייתה להם הזדמנות. מה שכן לא לקחתי אפידורל אז אולי קשור.
טוב, מעניין לדעתבארץ אהבתי
אני גם ילדתי תמיד בלי אפידורל, אבל כן דרשו לפתוח וריד לפני הלידה.


אגב, לפעמים גם יש צורך רפואי בפיטוצין במהלך הלידה או בשביל השראת לידה, וזה גם מצב שלא ניתן להימנע ממחטים (אלא אם כן היא מעדיפה ניתוח קיסרי, אבל גם אז אני מניחה שיש מחטים - עירוי, הרדמה, לא בקיאה מה בדיוק צריך אבל מנחשת שזה לא חף ממחטים..)

לא קשור לאפידורלעוגת גבינה.
וריד פותחים כבר במיון מיילדותי ברגע שמחליטים להכניס לחדר לידה/אשפוז. ולוקחים דם עם ספירה, סוג דם וrh


מאוד מוזר שלא פתחו.

נעזוב רגע בצד את בדיקות הדם של ההריון*אשתו של בעלי*

איך היא חושבת לעבור לידה??

יש סיכוי שהיא תצטרך זירוז/נוזלים/אינפוזיה/כל דבר שמצריך החדרת מחט לגוף.

ואז מה???


לויודעת מה להציע לגבי הזוגיות ביניכם,

אבל בשבילה טוב שהיא תלך לטפל בפוביה הזאת,

כי אני לא רואה איך בן אדם עובר חיים שלמים ללא בדיקת דם או החדרת מחט לגוף מתישהו...

לא יודע אם לוותר בשביל זה על קשר טובהסטורי
אבל מאוד חשוב עוד לפני החתונה ולפני החלטה על חתונה  לעשות בדיקות של התאמה גנטית. זה יכול להיות דור ישרים/דורות ויכול להיות דרך קופת חולים מה שמאפשרים.


אם שניכם נשאים של אחת מהמחלות הגנטיות המסוכנות - עדיף להתחתן עם מישהו אחר.


כמובן, התחתנו גם לפני זה ויש כאלו שגילו דברים אחרי החתונה ויש גם אז פתרונות, אבל הם כרוכים בהרבה מאמץ ואפילו סבל. (מניעת הריון ספונטני+הריון רק מהפריות אחרי בדיקת הביצית המופרית).

גם בדיקות גנטיות דורשות בדיקת דםים גדול
בעולם שלנוהעני ממעש

בדיקת דם זה חלק מהחיים. וכדברי 'אשתו של '

לא ברור איך עד הלום התנהלת והיגעת בלי יחס וטיפול לעניין זה


גילוי נאות, אחד מילדיי עם פער דומה, ושרפתי לא מעט זמן כדי להתלוות לבדיקות דם וכו,

מבחינתי זה חובה הורית


וככל שמתמהמה הטיפול, נעשה קשה יותר,


פתרונות נקודתיים שנרשמו כאן הם פתרונות של כביש עוקף, לנקודת זמן עכשווית . לא פתרון אידיאלי 

אני יודע שההורים ניסו לדחוף אותה לעשותים גדול

אבל שראו את רמת החרדה וההתנגדות שלה הם התייאשו בשלב מסוים

וכך הפילו על החתן המיועד עבודה קשה יותר..העני ממעש
בחיפוש מהיר בגוגל אפשר לראות שזו חרדה מוכרתרקלתשוהנ

ושיש לה גם אפשרויות טיפול. לא העמקתי לראות מי מציע או כמה זה יעיל אבל זה קיים.

 

לגבי אם להמשיך את הקשר או לא, לא הייתי מפסיקה בגלל כזה דבר אם שאר הדברים טובים. לכל אחד יש קשיים להתגבר עליהם, ולא תמיד בכלל יודעים אותם לפני החתונה או ההריון/לידה בעזרת השם.
 

אלא אם כן בשיחה רצינית היא אומרת שבגלל זה היא לא תרצה ילדים נקודה ואין שום מוצא ודרך שהיא כן תרצה.

גם לי יש חרדה דומהנפשי תערוג

אצלי זה היה חמור יותר כך שאפילו מדיבור על הליך רפואי הייתי כמעט מתעלף.


עם הזמן זה (ועבודה שלי עם עצמי) הרבה פחות גרוע (אבל לא עבר לגמרי)

אפשר להתמודד עם זה.

השאלה אם היא רוצה. להתמודד עם זה.


 

דיברנו על טיפולים גדול

קודם כל תודה על התשובה והשיתוף

דיברנו כבר יותר מפעם אחת על טיפול אבל היא אומרת שהיא לא רואה את עצמה יושבת מול איש/אשת מקצוע ומספרת לו ממה היא מפחדת

ושאולי בהמשך היא תסכים ללכת עבורי , הבעיה היא שאנחנו יוצאים כבר תקופה לא מבוטלת ואני לא יכול להסתמך על משהו עתידי שאולי יקרה אולי לא וגם שלא מרגיש לי שיש לה רצון עצמי ללכת לטפל בזה כמו שאמרה שאם תלך תעשה את זה בשבילי 

הבסיס הוא האם היא רוצה שזה ישתנהנפשי תערוג

בלי רצון שלה זה לא ישתנה.

אפשר לשנות את זה גם בלי איש מקצוע

אבל צריך לדעת להתמודד עם זה


ולדעתי אתה נותן לעניין הרבה יותר משמעות ממה שהוא.


וכהערת אגב.

מקווה בשבילך שזה לא נושא שיחה אצלכם.

אחרת זה רק מגדיל את הפוביה.


זה נקרא טריפנופוביהרינת 24
אולי תקראו על זה ביחד ותגיעו לתובנות כלשהן…
לא חושבת שזה זה. זה נשמע פחד מזריקות ואולי דםיעל מהדרום
לק"י


לא מחורים.

טריפנופוביה זה פחד ממחטים וזריקותרינת 24
טעות שלי...כנראה שכתבתי משהודומה בגוגליעל מהדרום
לא בטוח.נפשי תערוג

טריפנופוביה זה סוג ספציפי

אבל יש מנעד גדול של פוביות סביב הנושא


אבל לקרוא על הנושא בהחלט יכול לתת מושג

למרות שהיא לא צריכה לקרוא

היא יודעת מה היא מרגישה

המטרה לא לדעת מה היא מרגישהרינת 24
אלא לדעת שזו תופעה מוכרת, שלא צריך להתבייש ושאפשר לטפל בזה.
בעיני זה לא ריאלי לחיות ככה חיים שלמיםבארץ אהבתי

בשלב מסוים היא תצטרך להבין שאם כרווקה היא יכלה להסתדר עם הימנעות ממחטים, כאישה נשואה שרוצה להקים משפחה זה לא שייך.

הקושי שלה לא באשמתה, הוא לא משהו שרק היא מתמודדת איתו, ויש גם דרך לטפל ולהתגבר. אבל היא צריכה להבין שאם חשוב לה להתחתן, אין לה פה באמת ברירה.

גם אם פעם אנשים חיו בלי בדיקות דם ובלי חיסונים, תוחלת החיים היתה הרבה יותר נמוכה, היו יותר סיבוכים בהריונות ובלידות, והיו גם יותר הפלות או לידות שקטות, בין השאר בגלל דברים שנמנעים היום בזכות מחטים (בדיקות דם, חיסונים, עירויים וכדו'). לא חושבת שאלו החיים שהיא רוצה לבחור לעצמה...

זה קצה הקרחון שבולט מעל פני הים....יהודיפשוט

השאלה מה קורה עם 90 אחוז מהקרחון שמתחת לפני המים, לעניו"ד זה מעורר חשש לאדם חרדתי אובססיבי בצורה קיצונית, שבנוסף לכל גם מסרב לטפל בבעיתו כבר הרבה שנים.....

תחשוב טוב לפני, כי קצה הקרחון שבולט לא כ"כ נורא, הבעיה מה קורה עם מה שאתה לא רואה עדיין...

לאו דווקאנפשי תערוג

לדוג' אני.

אני לא חרדתי ולא כלום.

החרדה ממחטים נוצרת בדרך כלל מטרואמה (לפעמים בילדות)

הרבה פעמים זה לא נשלט. וגם אם רוצים להתגבר. זה פשוט לא הולך. זה תהליך ארוך אבל אפשרי

אני לא אגיד לך שאני הולך היום בחדווה וששון לחיסונים או בדיקות דם. אני עדיין נמנע כמה שאפשר.

אבל כאשר הרופאה אמרה לי שזה לא בריא שעברו 12 שנה בלי בדיקות דם ומבחינתה אני חייב לעשות

כן הצלחתי תוך כמה ימים להביא את עצמי למצב שעשיתי.

ואוו הרחקת לכת, ממשחולת שוקולד
מיoo
שלא מסוגלת להתגבר/ לטפל בחרדה בסיסית כזו, כנראה לא בשלה לנישואין.
מי קבע שזאת חרדה בסיסית? על סמך מה?פשוט אני..

יש לי חבר טוב,

עורך דין וגם מהנדס בניין (כי עריכת דין שיעממה אותו), שלא מסוגל להיכנס למעליות ולמטוסים.


עשרים שנה שהוא לא משתמש במעלית, לא משנה כמה קומות צריך לעלות. אכלנו יחד על גג של בית מלון בנתניה במסגרת איזה אירוע, הבנאדם טיפס עשרות קומות והגיע מותש ומזיע.


אז הוא לא בשל למשהו? החיים שלו אינם חיים? אשתו והילדים לא מאושרים מזה שהוא חלק ממשפחתם?


זלזול בבעיות של אנשים אחרים הוא לא הפתרון, המחשבה כאילו אפשר בקליק אחד לפתור את הבעיה - אינה נכונה, יש כאלה ששום טיפול לא יעזור להם. 

מעליות ומטוסים זה לא חובהoo
בדיקת דם עצמית/ לילד עלולה להיות פעולה מצילת חיים, זה משהו שחייבים לפתור אותו.
בשביל זה יש 2 הורים בדר"כעוגת גבינה.

אחד הולך עם הילד ואחד (זה שחושש) נשאר בבית.

לא מסובך במיוחד. ואפשר לחיות ככה. מניסיון של תכף עשור 😅

גם אני הולך עכשיו נפשי תערוג
פשוט לא מסתכל לחיסון בעיניים.
אהoo

הבעיה שבהריון הגבר לא יכול לעשות בדיקה במקום האישה וגם לא בדיקות גנטיות לפני החתונה, טיפה יותר מסובך

(זה נושא השרשור)

דווקא בדיקות גנטיות הגבר יכול לעשות במקוםרקלתשוהנ
ואם יש נשאות אז האישה תעשה לבדוק גם. אבל כל השאר כן זה לגמרי עליה 
X שביר הגבר לא יכול לבדוקבארץ אהבתי

כי זה משהו שקשור רק לאישה (ולכן בדרך כלל מתחילים את הבדיקה אצל האישה).

וחוץ מזה, הגבר אמנם יכול להתחיל, אבל זה לא עוזר אם מתגלה שהוא נשא לאחת המחלות והיא לא מוכנה לבדוק את עצמה.

אני לא מכירה את הנפשות הפועלותעוגת גבינה.

אבל לדעתי זו חרדה שלא הייתי פוסלת עליה שידוך.

אנשים מתגברים ומוצאים דרך לבצע בדיקות במהלך הריון גם עם חרדה קיצונית.


אני לוקחת דמים ויצא לי לפגוש בנשים עם חרדות ממחטים וכשהגיעו לקבלת טיפול עם כל הקושי הצליחו להתמודד.


כל מקרה לגופו. אבל למעט הריון זה לא משפיע על החיים בכלל בכלל ולכן לדעתי אין סיבה לפסול על חרדה כזו

תודה על התשובהים גדול

הוספתי פרט חשוב בסוף השרשור אשמח אם תוכלי לענות אחרי מה שהוספתי

וואו איזה אמירהנפשי תערוג

שהתחתנתי עדיין לא טיפלתי בחרדה.

יותר נכון. עד היום לא הלכתי לטיפול מסודר.

@עוגת גבינה. איך הסכמת לקחת אותי עם כזאת חרדה?

אבל כתבת שעשיתoo

אצל גברים זה פחות קריטי

אצל נשים זה קריטי, גם לעצמן וגם לילדים.

איזה חוסר מודעות גבריתoo
למה אישה עוברת בהריון ולידה. מחטים זה משחק ילדים, זה עלול להגמר בקריסה נפשית למי שחוששת ממחטים.
אפשר לשאול הפוך 😂😂😂😂עוגת גבינה.
איך הסכמת להתחתן איתי בתור חובבת דמים זוועות פתיחות וריד וכו'??


❤️❤️❤️❤️

לא עשיתם דור ישרים או איזה מקבילה שלו לפני החתונה?הסטורי
היא עשתה בדיקות גנטיותנפשי תערוג

ב"ה היא לא נשאית של כלום.

אז לא הייתי צריך לעשות

הרחקת לכת, ממשחולת שוקולד
היא גם מסכימה שאי אפשר הריון בלי בדיקות דם אבלים גדול

 

לא מוכנה ללכת לטיפול כרגע פשוט כי זה מוזר לה ולא מצליחה לראות את עצמה עושה את זה 

ושאחרי שתתחתן באמת תלך כי תהיה לה סיבה להתמודד עם זה בשביל ילדים אבל שכל עוד לא התחתנה לא רואה את עצמה עושה את זה

 

זה כבר שונה ממה שכתבת בהתחלהבארץ אהבתי
אם היא מוכנה לעבור טיפול אחרי החתונה, בשביל שתוכל לעבור הריון כולל הבדיקות הנדרשות, אז זה נשמע כבר הרבה יותר הגיוני...
הבעיה שאי אפשר לסמוך על משהו שאולי יקרה בעתידים גדול

 

ואם היא בסוף לא תרצה ללכת או תרגיש שזה קשה לה מידי?

יש לזה השלכות משמעותיות

נכוןoo
וגם זה ילדותי שהיא צריכה סיבה לעשות צעד בסיסי וללכת לטפל. יש פה בעיה מעבר לבעיה המקורית, קושי גדול עם תהליכים ושינויים, מה שיכול להשפיע לרעה על חיי נישואים.
מה הקשר ילדותי?חולת שוקולד
אם זה ילדותי אז כולנו ילדותיים ומשםיעים לרעה על הנישואים, לכל אחד יש משהו בסדר גודל כזה
מסכימהרקלתשוהנ

רק אדם אחרי כמה וכמה שנים בקשר זוגי יקבל 100 במבחן מוכנות לזוגיות.

 

אם הייתי מחכה לפתור את כל הבעיות שלי וכל הצדדים הילדותיים שלי וכל הקשיים שלי עם שינויים......כנראה לא הייתי מתחתנת לעולם גם לא היום

פחד משינויים זה לא ילדותירקאני
אני מאמינהרקאני

שכשהיא היה בהריון היא תבין שאין ברירה ותעבור את זה איכשהו

כמובן שעדיף טיפול 

אבל בסוף כשמגיעים למציאות מתמודדים איתה והפחד לפני כן ענק הרבה יותר

וואי, חייבת להגיד לפני הכולהשתדלות !

כל הכבוד לך! נראה שאתה נכנס לנושא הזה איתה ברגישות ולא מזלזל בפחד שלה וזה מדהים.

א. גם לי יש פחד ממחטים... לא ברמה של להימנע מזה, כי אני מונעת מההבנה שזה חשוב לבדוק חוסרים ודברים, חיסונים (היא אף פעם לא עשתה חיסון?)... אני מסתכלת על הצד השני כשהאחות דוקרת ומבקשת ממנה לעדכן אותי כשהיא סיימה תוך כדי שאני מתרגלת נשימות😅 הרבה פעמים אני מבקשת מראש לעשות את הבדיקה בשכיבה, וממש זורמים עם זה ומאפשרים ואז בדרך כלל מבקשים ממני להישאר לשכב כמה דקות אחר כך כי הולך לי כל הצבע מהפנים..


ב. אולי אל תקרא לזה טיפול? טיפול זה תהליך, זה לבנות אמון. אולי זה מרגיש לה משהו פעוט בשביל תהליך עכשיו. אולי תקרא לזה פגישת ייעוץ? משהו חד פעמי, שאם יזרום היא מצידה תיזום המשך שלו. אולי אפילו תציע לה שתלכו ביחד. אני מאמינה שיש המון סיבות להימנע מבדיקות דם- פחד מכאב, פחד ממראה של דם, חלחלה מהמחשבה שמשהו חיצוני נכנס לגוף... חשוב לדייק ממה הפחד- אולי הוא ישפיע בהמשך על תחומים אחרים


ג. אפשר להסתדר בלי להידקר בהריון- אבל זה בהכרח יביא יותר סיכונים ופחות מידע על מה שקורה ודרכי טיפול. בסוף בדיקות דם מסייעות לרופאים לסייע לנו. בלידה אגב לא חייב לפתוח וריד, לא חייב לקבל זירוז והרבה נשים עושות בלי- אבל כמובן לוקחות סיכון שאם דברים לא הולכים כמו שצריך זה הרבה יותר מסובך לפתוח וריד תוך כדי סצינה מה שמעכב את הסיוע הרפואי..

תודה רבה מוסיף פרט חשובים גדול
עבר עריכה על ידי ים גדול בתאריך כ"ה באב תשפ"ד 0:12

קודם כל תודה שאת אומרת את זה , זה באמת ממש לא קל להכיל את הסיטואציה וזה עושה טוב לשמוע את זה..

 

א. ממה שאני מבין זו חרדה ברמה אחרת לחלוטין ממה שאת מתארת. אפילו להראות למישהו (סתם מישהו ואפילו לא בסיטואציה של בדיקות דם) את המקום שעושים בו בדיקות דם היא לא מסוגלת. ברמה של חרדה. חיסונים בקושי רב היא מצליחה (מתעלפת) אבל בדיקות דם זה כמה רמות מעל ולא משהו שמסוגלת אפילו לחשוב עליו.

 

ב. הצעתי כבר ללכת איתה ביחד , ללוות לתמוך , זה לא עזר היא עדיין לא מוכנה ללכת לטיפול. הפחד לא רציונלי , לא משהו שהיא שולטת בו.

 

ועוד דבר חשוב , יש לה סימנים מסוימים שעלולים להעיד על סכרת (צמא מרובה יחסית , והליכה לשירותים לעיתים דיי קרובות , קימה באמצע הלילה) , ויש לה גם רקע סכרתי במשפחה , סיכוי משמעותי / רוב הסיכוי שזה לא סכרת אבל עדיין זה משהו שקריטי לבדוק אותו ובגלל שלא מסוגלת לעשות בדיקות דם לא בודקת.אפילו דקירה באצבע לבדיקת רמת הסוכר היא לא מסוגלת לעשות.

ואני מרגיש שאני לא מסוגל במצב הנוכחי מכל הדאגה והחשש מה יקרה להכיל את זה עד כדי כך שזה חוסם אותי רגשית לגבי הקשר איתה.

 

 

לא מחייבעוגת גבינה.

שצמא מרובה והליכה תכופה לשירותים זה סכרת.

יש עוד סימנים מלבד זה?


ונגיד ויש לה סכרת? זו מחלה שאפשר לחיות איתה חיים ארוכים ונפלאים.


אני עדיין חושבת שאין סיבה לפסול על כך שידוך.

אני כן חושבת שמתוך ההיכרות אתה אמור להבין אם היא סתם אומרת או באמת תלך. כשהתחתנתי עם בעלי סמכתי עליו ב100% והאמנתי לכל מה שהוא אמר לי. לא היה לי ספק.


אם אתה לא שלם עם זה ולא בטוח שתוכל להתמודד עם אישה שאולי יש לה סכרת ועם אישה שחוששת ממחטים כדי לעשות ברור פנימי ולהסיק את המסקנות.


מניסיון של בעל עם חרדה ממחטים זה לא משפיע על החיים שלנו כמעט בכלל.

לעומת זאת לי יש פוביה מבעלי חיים, תאמין לי שזה פוגש אותנו ביותר צמתים מהפחד ממחטים


אבל מה שהוא מספר מאוד שונה מהמצב שלכםבארץ אהבתי

את כותבת שאצלכם זה לא משפיע כמעט על החיים. אבל קודם כל - אצלכם הפוביה היא אצל הגבר, שמטבע הדברים הרבה פחות צריך לעשות בדיקות דם מאשר אישה.

חוץ מזה, הוא סיפר שכשהיה צריך לעשות בדיקת דם (אפילו לא בגלל צורך רפואי ספציפי, אלא רק כדי לבדוק מה המצב אחרי 13 שנה בלי שום בדיקות דם), הוא הצליח להביא את עצמו לבדיקה תוך יומיים.


פה מדובר על מישהי שגם כשיש חשש רפואי ספציפי, שעלול לסכן אותה אם הוא לא מאובחן, היא לא מצליחה להביא את עצמה להיבדק, או אפילו לפנות למישהו שיעזור לה לעבור תהליך כדי להצליח להיבדק.


סכרת זו מחלה שאפשר לחיות איתה חיים ארוכים ונפלאים, אם היא מאובחנת ומטופלת. סכרת לא מטופלת יכולה להיות מסכנת חיים.

אז אם יש חשד והיא לא מוכנה להיבדק, לא יעזור להגיד שלא יקרה כלום אם יש לה סכרת. כי היא לא מוכנה לעשות את השלב הראשון והבסיסי שהוא להיבדק ולבדוק אם באמת זה המצב.

(נכון שזה לגמרי לא מחייב שזה מה שיש לה. אבל כשיש חשד, אז כן הגיוני לעשות צעדים כדי להסכים ולהיבדק, כדי לשלול את החשד, או לטפל כמו שצריך אם אכן היא תאובחן עם סכרת).


לא יודעת מה אני הייתי עושה במקרה כזה.

אני לא אומרת שזה בהכרח סיבה לפסול שידוך.

אבל אני מבינה מאוד את החששות של פותח השרשור. ולמעשה חושבת שהבחורה הזו חייבת להבין שהיא צריכה לעמוד מול הפוביה שלה, להבין שיש פה משהו שצריך טיפול כי החיים שלה לא יכולים להמשיך ככה בהימנעות מוחלטת, ולעשות מה שצריך כדי ללמוד אלך להתמודד עם צורך בבדיקות.

פוביה זו לא סיבה לפסול שידוך. אפשר להתמודד עם זה ביחד, אם יש מוכנות מצידה. אבל מישהי שבגלל הפוביה שלה נמנעת מכל בדיקה, גם כשזה עלול לסכן אותה, זה בהחלט מצב שלא פשוט להיכנס אליו.

(האמת שבלי קשר לשידוך - המחשבה שלי היא יותר עליה.. הלוואי שהיא תצליח להתאפס על עצמה ולהבין שהיא לא יכולה להמשיך ולברוח מההתמודדות מול הפוביה שלה. זה מסכן אותה, וגם את האפשרות שלה להקים משפחה בהמשך...)

אני לא מכירה את הנפשות הפועלותעוגת גבינה.

הוא מכירה אותה. הוא יוצא איתה.

הוא צריך להפעיל שיקול דעת אם לדעתו לאחר החתונה היא תסכים להתמודד עם הפוביה, באמצעות טיפול לבד או בכל אמצעי אחר שנכון להם.


מה שאני חושבת זה שהעיניין הזה לא פוגש אותך בחיי היום יום.

אני באופן אישי עושה בדיקות דם מהריון להריון, בשגרה זה לא פוגש אותנו גם אם אנחנו נשים.

זה לא שכל בוקר אנחנו קמות ודוקרות את עצמנו.

צריך להבין כמה זה תופס נפח בחיי היום יום. לעניות דעתי זה לא אבל אולי בגלל שאני לא במצב הזה ולא חוששת זה מרגיש לי שולי.


שוב אני אישית חושב שיש פוביות משבשות חיים הרבה יוצר וזה כן משהו שאפשר להתמודד איתו.

לחולי סוכרת זה כן תופס נפח יומיומיענבלית
דקירות בגלוקומטרנלבדיקת רמת הסוכר, הזרקת אינסולין במידת הצורך... היפו יכול לגרום למוות. זה קריטי מאד.
נכון, וגם לגבי היריון -בארץ אהבתי

אם כשצריך היא מסוגלת לתפוס את עצמה בידיים ולמצוא את הדרך להתגבר על הפחד ולעשות את הבדיקה הדרושה, אז זה באמת לא יהיה כל כך משמעותי ולי יפגוש אותם כל כך הרבה פעמים לאורך החיים (בהנחה שלא יצטרכו להגיע לטיפולים, או הזקרת קלקסן וכדו', שזה כן הזרקה יומיומית, אבל הסבירות נמוכה יותר).


אבל כמו שזה נראה עכשיו, גם כשזה כן נצרך מבחינה רפואית, וגם כשזה מגיע למצב של ספק סכנה, היא לא מסוגלת לעשות שום דבר שיעזור לה להגיע ולעשות את הבדיקה.

ולהתחתן על דעת זה שהיא אולי תשתנה זה בדיוק מה שאומרים תמיד לא לעשות.

אולי אם היא תבין שבלי לעשות צעד בעניין היא גם לא תוכל להתחתן, זה יתן לה מספיק מוטיבציה לעשות את הצעד הראשון בכיוון....


שוב, לא יודעת מה נכון לעשות. לא יודעת מה בייתי עודה בעצמי במצב כזה. אני לא מכירה אותה ולא יודעת שום דבר מעבר למה שנכתב פה.

אבל אני בהחלט מבינה את השאלה של פותח השרשור, וחושבת שזו לא נקודה זניחה וקטנונית, אלא משהו שכן צריך לברר ולחשוב עליו כמו שצריך.

זאת שיוצאים מנקודת הנחה שיש לה.עוגת גבינה.

אבל ממה שפותח השרשור כתב היא לא מאובחנת.

אם היה לה סכרת גם מהיפרגליקמיה אפשר להגיע למוות אם יש לה טייפ 1.


אני לא רופאה ולא מתיימרת להיות.

אבל זה לדון במצב היפותטי.

זה שיש לה במשפחה סכרת זה *לא* אומר שיש טייפ 1. ואם זה טייפ 2 לרוב האוכלוסייה יש סיכוי לחלות בזה ואם זה טייפ 2 ברוב המקרים אפשר לאזן ע"י תזונה או בליעת תרופות ולא דווקא הזרקת אינסולין.


אני חושבת שזה מיותר להתעסק באם ואם ואם.

נכון לכרגע אין לה סכרת. (אם היה היא הייתה מאבדת הכרה ובבית חולים כבר היו מאבחנים את זה)


שוב זה החלטת פותח השרשור אם הוא מסוגל להתמודד עם זה. לא שלי ולא של אף אחד במסגרת הפורום פה.

אבל יש הרבה סימנים שיכולים לבשר על טרום סוכרתענבלית

וכשיש את זה בגנטיקה, סיכוי סביר שבמהלך ההריונות המתקדמים יותר תהיה סכרת הריון.

זה לא חשש רחוק, וזה לא משהו שאפשר לעבור ללא שום דקירה. סכנה לעובר אם לא מנטרים את רמות הסוכר, גם כששומרים על תזונה. כי יש כאן המון רמות אפשריות. ולפעמים תזונה לא מספיקה וצריך לעבור לזריקות או כדורים, ואין דרך לגלות את זה ללא ניטור יומיומי בגלוקומטר

בשמחה!השתדלות !

באמת לא קל, אבל ב"ה כל אדם מביא איתו לזוגיות תיק שהשני צריך להכיל... ולא כולם זוכים לפגוש בבן זוג רגיש ודואג


זה באמת נשמע יותר קשוח מאיך שאני חווה את זה... אני באופן כללי משתדלת להיות רציונלית ואם יש דברים שצריך לעשות אני הולכת לפי השכל ומנסה לנתק את הרגש. למרות שאני מבינה גם את המקום הזה- לי כשמראים ורידים יש צמרמורת רק מהמחשבה על מחט אם זה בדיבור, וגם היו פעמים שהייתי ממש על סף עילפון (אבל כנראה שזה יותר פיזי אצלי כי הייתי ממש סבבה ואנשים מסביבי נבהלו חחח).


זה נשמע מאוד קשוח הצורך הזה לבחור- אתה מרגיש שאם אתה הולך איתה ככה בלי שהיא עושה תהליך זה לקחת ביחד המון המון סיכונים בריאותיים לעתיד. אם הבנתי נכון...

אולי שווה רגע לשים את הפחד שלה עצמו בצד, ולדבר עם יועץ זוגיות על הפער הזה שיש לכם וממש להגיד לו בפתיחות שאתה מרגיש שזה נהיה קו אדום להמשך הקשר. אולי הוא יעזור לראות את הדברים באור אחר, לשפוך פרופורציות אחרות שלא ראיתם קודם, אולי איכשהו זה יעזור גם לה להבין ממה היא באמת מפחדת.


כי זה בסדר לפחד, זה ממש בסדר. כשהרגש מגיע הוא מגיע,  השאלה היא מה עושים איתו. ועם כל בעיה יש פתרון- אם היא פוחדת שיכאב יש משחות לאלחוש, אם היא מפחדת מהמחשבה אז להסתכל על משהו להעסיק את עצמה, אם היא חושבת שלא חשוב מספיק להסביר את הסיכונים ללכת לרופא...  ואולי בכלל זה משהו אחר לגמרי שהיא בעצמה לא מודעת אליו כרגע ובשיח נעים זה יצוף.

אבל בעיקר לשדר לה שזה בסדר שהיא פוחדת!!! מלא אנשים פוחדים. זה לגיטימי להרגיש.

כשהיא תרגיש שלא שופטים אותה ורק מנסים להבין כדי להיות ביחד איתה בזה, פשוט כדי לשמוע אותה בלי איזו תוכנית לאחר כך ולא כדי להכריח אותה או לנסות לשכנע (!), אני מאמינה שזה יעזור לה לחשוב על הנושא יותר ברוגע ולהעלות בעצמה אפשרויות ללמה היא נמנעת.

ממש ממש לא הייתי מוותרת על קשר בגלל זהחולת שוקולד
אני מוסיף משהו שאולי הוא חשובים גדול

כתבתי את זה בתגובה הקודמת ואשמח לשמוע בבקשה גם מה את חושבת. זה עוד פרט חשוב שמוסיף לקושי שלי להכיל את הסיטואציה.

יש לה סימנים מסוימים שעלולים להעיד על סכרת (צמא מרובה יחסית , והליכה לשירותים לעיתים דיי קרובות , קימה באמצע הלילה) , ויש לה גם רקע סכרתי במשפחה , סיכוי משמעותי / רוב הסיכוי שזה לא סכרת אבל עדיין זה משהו שקריטי לבדוק אותו ובגלל שלא מסוגלת לעשות בדיקות דם לא בודקת.אפילו דקירה באצבע לבדיקת רמת הסוכר היא לא מסוגלת לעשות. 

ואני מרגיש שאני לא מסוגל במצב הנוכחי מכל הדאגה והחשש מה יקרה להכיל את זה עד כדי כך שזה חוסם אותי רגשית לגבי הקשר איתה.

רק משהו קטן...נפשי תערוג
אני יותר מפחד מהדקירה באצבע מאשר מכל מחט אחרת שקיימת. למה?.לא יודע. זה פוביה מוזרה לגמרי.


אולי גם אצלה.

אכן נתון משמעותיחולת שוקולד
אם כי בעיני לא ברמה של ויתור על הקשר


נראה לי שהיא יכולה פשוט (טוב, לא פשוט) להתנהל כאילו שיש לה סכרת מבחינת תזונה וכו' גם אם אין לה, מזיק זה לא


בכל מקרה, יש מצב שהבעיה העיקרית היא החשש המוגזם שלך מזה, עד כדי חסימה רגשית, לי נשמע בעיה גדולה יותר מהפוביה עצמה

ואם זו סכרת נעורים?בארץ אהבתי

עם סכרת נעורים אי אפשר להתנהל רק בעזרת תזונה. הגוף לא מייצר אינסולין בעצמו, וחייבים להזריק. אם זה הסיפור, זה ממש עלול להגיע למצב של סכנת חיים.

וחוץ מזה, שעד כמה שאני מבינה, גם במצב של סכרת מסוג 2, שיש אפשרות לנסות לאזן בעזרת תזונה, יש משמעות גדולה לבדיקת רמת הסוכר כדי ללמוד איזו תזונה מתאימה. אין פה משהו גורף שיתאים לכל אחד. יש כללים עקרוניים, אבל יש גם שונות בין אנשים. נשמע לי שסכרת בלי מוכנות להידקר בקלות תביא למצבים מסכני חיים.

(אני לא כותבת מתוך ידע רפואי, אבל מתוך היכרות שלי עם חולה סכרת נעורים, וגם ע"פ מה שלמדתי על סכרת מנשים שכתבו בפורום הו"ל על סכרת הריון, שדומה יותר לסוכרת סוג 2).
 

שוב, אני לא יודעת מה רמת החשש, ומה באמת המצב ורמת הסיכון שלה למעשה. 

למעשה, הסכרת בעיני מדאיגה בלי קשר לנושא של השידוך, זה נושא בפני עצמו ולדעתי היא אמורה להבין לבד שהיא חייבת להתגבר איכשהו ולהיבדק, או שהמשפחה שלה או הרופא שלה צריכים לעזור לה להגיע להבנה הזו.

אבל אם בשביל הבריאות שלה היא לא יכולה לעשות שום צעד כדי להיבדק, אז אני ממש לא חושבת שהבעיה העיקרית היא החשש של הפותח. אם הוא רוצה להקים משפחה, ומבין שהריון מצריך בדיקות ומחטים למיניהם, ויודע שכרגע היא לא מוכנה להיבדק גם בשביל הבריאות האישית שלה, אז איך הוא יכול לסמוך על זה שבשביל הריון היא כן תיבדק? זה ממש לא חשש מוגזם בעיני.

אני לא אומרת שבהכרח צריך להגיד שזה לא מתאים להמשיך. אבל אני כן חושבת שזו נקודה משמעותית לבירור.

סכרת נעורים בדרך כלל מגיעים למצב הפוךנפשי תערוג
ואז מאבדים הכרה
לא הבנתי על איזה מצב הפוך אתה מדברבארץ אהבתי

מכירה מקרוב ילד שאובחן לאחרונה עם סכרת נעורים.

הסימנים הראשוניים הם סימנים של היפרגליקמיה, שמתבטאים בהשתנה מרובה, צימאון מוגבר ועוד. כי אין בדם אינסולין שיפרק את הסוכר.

אחרי שמאובחנים ומתחילים לקבל טיפול (זריקות אינסולין) אז קיימת סכנה להגיע להיפוגליקמיה, שזה באמת גורם לאיבוד הכרה במצב קיצון. אבל זו תופעת לוואי של האינסולין שהוזרק. 

לא מדויקפשוט אני..

חולי סכרת בהחלט יכולים למות מהיפו, גם בלי שום זריקת אינסולין.

כמו שכתבתי, אין לי ידע רפואי מסודר בנושאבארץ אהבתי
עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך כ"ח באב תשפ"ד 22:59

כותבת רק מתוך ההיכרות שלי והידע שלי (ועל פי מה שלימדה אותי אחות שטיפלה בילד שהזכרתי, לגבי ההתנהלות איתו. ממה שהיא אמרה היפו זו רק תופעת לוואי של אינסולין בכמות לא מתאימה, אבל יכול להיות שהיא לא דייקה, או שאני לא הבנתי נכון...)

אבל בכל מקרה לא נראה לי שזו נקודה עקרונית פה.

כתבתי קודם בתגובה למי שכתבה שאפשר להתנהל עם ספק סכרת בלי שום דקירות, רק דרך תזונה מאוזנת. בעיני זו אמירה מסוכנת מאוד, וגם בלי להיות רופאה בעצמי אני יודעת שזה לא באמת אפשרי.

בהמשך הדיון תכלס לא לגמרי הבנתי מה הנקודה...

היה לי סכרת הריון. זה מתנהג דומה לטייפ 2עוגת גבינה.

מניסיון אפשר לנהל את זה עם מינימום דקירות.

לי באופן אישי נתנו הנחיה של מינימום דקירות ומכירה כאלה שאפשרו להן דקירה פעם בשבוע.


אני פיתחתי כפייתיות מסויימת והייתי דוקרת את עצמי מלא (הרבה יותר ממה שמנחים וצריך) כי הייתי חייבת להיות בשליטה.


אני מכירה סוכרתיים מאוזנים שלא דוקרים את עצמם כל יום. הם פשוט מזהים מתי הם בהיפו/היפר ומטפלים בעצמם. להגיע לאובדן הכרה זה לרוב חריג.


וזה תלוי גישה של רופא.

ואני מאוד מקווה שאף אחד מהקוראים לא לוקחים עצות רפואיות מפורום אנונימי אלא מתייעצים עם מי שמוסמך לכך.


ובכללי השרשור סטה לגמרי מנושא המקור.

שהוא האם הוא מסוגל להתמודד עם זה ביום יום.

אף אחד פה לא מכיר אותם או את המצב הבריאותי שלהם. העצות הן מניסיון אישי וכאמור פורום מגוון אז כל אחד ודעתו..


הוא צריך לקחת את ההחלטה ולהבין שהוא בוחר בה גם אם היא מחר בבוקר לא תטפל בזה ואם זה לא משהו שהוא מוכן לו שיעשה את המסקנות לעצמו.


הוא התעניין בניסיון האישי של אחרים.

אני ציינתי את הניסיון האישי *שלי* שזה לא פוגש אותי ביום יום. וזה לא משפיע על הזוגיות.

ושלדעתי במצב בריאותי תקין (וכרגע לא הוכח אחרת) אין הרבה צמתים שבהם נצרכים להידקר.

אני מבינה את מה שאת אומרתבארץ אהבתיאחרונה

אבל אני חושבת שיש הבדל בין להתנהל עם קושי גדול מול דקירות, שגורם לצורך להפחית דקירות למינימום (שעם זה אפשר להתנהל היומיום וזה באמת לרוב לא ישפיע על כך על היומיום), לבין חוסר יכולת מוחלטת לעבור שום דקירה, שזה יכול להביא למצבים מסכני חיים.

אם יש לה את המוכנות והיכולת להביא את עצמה לעשות פעם בהמון זמן דקירה אחת, אז מן הסתם זה יספיק.

אבל אם היא לא מוכנה ולא מסוגלת לעבור שום דקירה, גם כשהיא עלולה להגיע למצב סכנה, או שהעובר שלה עלול להגיע למצב סכנה, אז זו השפעה משמעותית על החיים המשפחתיים שלהם, לא רק שלה.


ואם כרגע היא לא מוכנה לעבור בדיקה שנצרכת מבחינה רפואית, מי ערב לכך שאחרי החתונה היא כן תסכים?


כתבתי ואני כותבת שוב, אני לא חושבת שצריך להגיד בגלל זה שלא מוכנים להמשיך. אבל זה כן משהו משמעותי. זה ממש לא זניח בעיני.

ובאופן אישי, אני חושבת שכן הייתי מצפה ממנה לעשות מה שצריך כדי לעבור בדיקת דם אחת לפני החתונה (שגם ככה נצרכת כרבע מסיבה רפואית), כדי לא לסמוך על זה שאחרי החתונה היא תבין שאין ברירה, ואולי לגלות שזה לא ממש עוזר (כמו שכבר כתבו פה - אי אפשר להתחתן על סמך זה שהיא תשתנה אחר כך...).

אולי אפשר על הדרך לצרף עוד בדיקות כמו בדיקת סוג דם שקריטית לפני הריון, ואז זה יחסוך את הבדיקה הזו בהמשך בתחילת הריון (כי כמו שכבר נכתב פה, רוב בדיקות הדם בהריון לא הכרחיות, אבל לדעת סוג דם זה כן חובה ויכול להוות מסוכן לא לדעת. אז שתדע כבר מעכשיו וזה יחסוך לה בהמשך...)

להתנהל כאילו יש לה סכרתענבלית

זה אומר לדקור את עצמה בגלוקומטר באופן שוטף כדי לדעת אם התזונה מספיקה או שצריך להזריק בנוסף אינסולין. ממש לא פתרון אפשרי. סוכרת מסכנת חיים. צריך להבין את זה.

וסכרת הריון לא מאוזנת מסכנת את העובר.

זה לא משחק.

זו נקודה קריטית

לא בונים, בשום נושא שבעולם, על זה שמישהו ישתנההסטורי
עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך כ"ח באב תשפ"ד 17:38

אחרי החתונה.

 


 

לא מכריע עד כמה הנושא קריטי, אבל אם אתה מחליט להתחתן איתה, זה על דעת שזאת היא, על יתרונותיה וחולשותיה עד 120. מקסימום תופתע לטובה.

הייתי נועץ את המשפט הזהפשוט אני..
לא בפורום, אלא במוח של כל האנשים בעולם
לפעמים לאט זה מהר ⌚נגמרו לי השמות

* נכתב בלשון נקבה אך כמובן שמופנה לכולם.

לפעמים לאט זה מהר.

ולפעמים מהר זה לאט.

ויש פעמים שהתנועה שלנו דווקא כלפי פנים, פנימה, היא הדרך היותר מהירה ובטוחה

מאשר תנועה רק קדימה.

ויש פעמים כאלה, שלאט לאט זה בעצם מהר מהר

ומהר מהר זה בעצם לאט לאט

ודווקא העצירה

או הקצב האיטי

או ההתבוננות

או העומק

או ההעמקה פנימה

או הכיוונון למעלה

הם הדרך הנכונה לנו ביותר.

ולא רק קדימה כל הזמן

ולא רק מהר ובריצה ובלי אוויר כל הזמן

כי לפעמים יש שם בלאט בעצם הכל

"ואני אתנהלה לאיטי" אמר יעקב אבינו לעשיו.

ודווקא שהות שם, בלאט הזה, יכולה להיות מפתח להרבה מאוד דברים.

ואולי השלווה בראש ובראשונה.

השלווה הפנימית.

לדעת מי אני, מה הערך שלי, מה המשמעות שלי

להקשיב גם לראש וגם ללב וגם לגוף.

להקשיב לקצב הפנימי שלנו שיכול להשתנות עם הזמן.

להקשיב לו כאשר הוא מבקש להאט.

לאט לאט

אל תדאגי יקרה

לאט זה בעצם מהר.

דווקא כך.

את תגיעי.

את תגיעי

תקשיבי לך

לקול הפנימי הזה שבך, קול הנשמה שבך, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות שבתוכך!

הוא יודע.

את יודעת.

ויש בו בלאט הזה כ"כ הרבה רוך

וחמלה

ועומקים

ודיוקים

וכיוונון

ונשימה

ולקחת אותו, את הלאט, לא אומר שהפסדת או שתפסידי במירוץ הזה שנקרא החיים

כי מי בעצם החליט שהם חייבים להיקרא ולהיות דווקא מירוץ?

אולי מירוץ זה לא מה שנכון וטוב ומתאים לך כרגע? או בכלל?

כך או כך את לא מפסידה. את מרוויחה.

את מרוויחה גם הספקים, כן כן דווקא בלאט מצויים דברים שלא נוכל להספיק או להגיע או אפילו לשים לב במהר.

אבל בעיקר את מרוויחה את עצמך.

ואת השלווה ואת הנשימה שלך.

ושתגיעי ל120 בבריאות ובשמחה

מה תרצי לראות שם במבט לאחור?

אילו תחנות בחיים? אילו תמונות?

מה הכי חשוב לך שבטוח יהיה בתמונה הזו?

ומה לא כזה חשוב בעצם שיהיה שם?

ואם אני מבינה שבעצם נקודת המוצא שלנו כבני אדם היא שנדרשת השקעת אנרגיה אקטיבית כדי לחיות בעולם הזה, וכדי להשיג טוב.

גם במשפחה, גם בגוף בריא ונפש בריאה, גם בזוגיות, בילדים, בלימודים, בעבודה, בספורט, בקשר עם ההורים, האחים החברים.

בעצם כל דבר בטבע זקוק לאנרגיה כדי להתקיים

אז ממילא באנו לעולם הזה כדי לעבוד, להשקיע

ובעצם רק כך יהיו לנו חיים בכלל ואיכות חיים בפרט.

אז במה אני *בוחרת* להשקיע?

ובמה אני בוחרת להשקיע גם בלאט?

ובמה אני בוחרת להשקיע גם ביותר לעומק?

ואיפה אני מוצאת בחיים שלי ובבחירות שלי שדווקא הלאט יכול להיות מהר?

אז לאט לאט

לבחור להתבונן

להאט

ולהגיע למה שהלב שלנו מבקש ❤️

כי לפעמים לאט זה מהר.

להגיע לבהירותנגמרו לי השמות

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים מהר זה לאט-מסכים לגמריאריק מהדרום

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

כנראה כאן בא הדגש על המילה "לפעמים"נגמרו לי השמות

כי מה שאני התכוונתי אליו כמובן שונה,

ומדבר על משהו אחר.

יותר על הדרך הקצרה שלפעמים היא בעצם ארוכה ולא מובילה אותנו למטרה שלנו, או למטרת העל שלנו.

ודווקא הדרך שהיא ארוכה, במקרה הזה הלאט, יכולה להיות הקצרה באמת, זו שתניב לנו את המטרה בסופו של דבר. יחד עם השלווה, הבהירות, העומק, הבחירה, הכיוונון למה שנכון וכן הלאה.

הבנתי למה את מתכוונתאריק מהדרום

אני פשוט לא חושב שנכון להאט, לפחות לא לפני שכל פרמידת מאסלו אצלך ביד.

זה העניין, לפעמים גםנגמרו לי השמות

פירמידת מאסלו תושג דווקא ע"י הלאט.

ראיתי את זה המון אבל אם אתמקד רגע בעצמי ובניסיון אישי -

בתור אדם שבעבר היה בקצב מאוד מהיר גם של המחשבות, גם של הדיבור, גם של המעשים - באמת שפיספסתי דברים דווקא מהקצב המהיר הזה.

ודווקא כאשר למדתי להאט - הגעתי לדברים שלא הייתי מגיעה אליהם לולא ההאטה.

גם דברים מהותיים וגם אפילו הספקים טכניים.

אם אני יושבת ועוצרת רגע להאט את המחשבות שלי שהיו רגילות רק לרוץ ולעשות סדר ובהירות,

אם אני מאיטה גם בדיבור, אפילו בתפילה להגיד את המילים לאט יותר ובכוונה,

אם אני במקום לרוץ מדבר לדבר מאטה גם את קצב ההתנהלות - כל אלו גרמו לי הרבה מאוד טוב ב"ה.

הלאט גורם פעמים רבות ליותר צלילות, בהירות, ריכוז, מיקוד במה שחשוב ובעיקר יותר נחת.

ובאמת שזה בדברים הכי קטנים ועד הגדולים.

אפילו לחתוך סלט מהר מהר ולפעמים להיפצע בטעות בגלל זה, או להאט ולשים יותר לב.

לחשוב קודם על היום או השבוע או השנה או כל כיוון החיים שלי רגע לאט ובהבנה והתבוננות עצמית מאשר רק לרוץ ולרוץ ולהספיק עוד ועוד,

להוריד עוד סלט ועוד תבשיל ועוד מרדף להכנות לשבת או חג ולהגיע דווקא עם יותר אוויר ושלווה,

לדבר עם הילדים יותר לאט ובנחת מאשר רק להספיק לסמן "וי" מהיר על כל מה "שצריך" להספיק,

לנשום נשימות עמוקות ואיטיות יותר ולא רק מהירות ושטחיות, מה שהגוף עצמו מפרש כמוריד סטרס, וכמקום לא הישרדותי, ונהיה רגוע יותר וכן הלאה.

לעצור באמצע היום להביט בשמים, בפרח, בחיוך, במילה, בכל דבר בעצם ודווקא הקצב האיטי הזה גורם להתפעלות פנימית וחיבור לקב"ה, לבריאה, לטוב שבעולם ובחיים, וממילא יוצר יותר שלווה פנימית ומוטיבציה וכוח גם להמשך היום.

לשתות לאט כוס תה ולהתמקד בטעם ובמרגש ובלגימה האיטית והנינוחה ולהכניס עוד רוגע וכיף לחיים, זה גם נותן עוד כוח הלאה וגם בפני עצמו ממלא ומרפא.

לעצור להקשיב לגוף, לשהות ברגע, להיות בנוכחות.

לחשוב, לנשום, לבחור מה שייך לי ומה לא שייך לי, מה נכון ומתאים ומה פחות.

זה בכ"כ הרבה דברים לבני אדם באשר הם. גם חיבוק בין בני זוג יכול להיות בלאט שלו ובשהות שלו יותר ממלא ומקרב, גם כל קירבה שהיא רגע לאט יותר וקרוב יותר יכולה לתת מה שרק מהר לא מאפשר, גם לחשוב על הפן התעסוקתי שלנו אפילו או השליחות והייעוד שלנו בעולם יכול לקרות יותר מהר דווקא כשחושבים על זה יותר לאט ומקדישים לזה את הזמן בנחת ובבירור עומק.

גם איך להגיע ליעדים כולל כלכליים יכול להתאפשר פעמים רבות דווקא מהלאט שנותן רגע התבוננות במבט-על וכולל דרכי פתרון יצירתיות ואפקטיביות יותר,

גם לתת לעצמי כבן אנוש את התנאים הכי טובים כדי לתפקד בעולם הזה, ולזכור שאני כולל גוף פיזי ונפש ורגש ושכל ורוח ובכל אחד מהם לפעמים הלאט הוא ברכה שרק דרכו ודווקא דרכו נוכל לגלות ולהעצים עוד יותר את עצמינו ואת התפוקה שלנו.

אז ודאי שזה לא 0 או 100

זה לא או ללכת בהילוך איטי וכמו צב להתנהל באיטיות תהומית 24/7 בכל רגע ורגע, וזה גם לא לרוץ בלי הפסקה ובלי אוויר ואם לא אז להגיע לפת לחם ובלי קורת גג...

ודאי שיש הרבה באמצע.

וודאי שיש פעמים שאחרי הלאט הזה יגיע המהר, אבל רק על גבי הנדבך שהיה קודם הלאט ומה שהוא איפשר - הבהירות הזו והצלילות הזו - ועל גבי זה אפשר לרוץ קדימה בביטחון ובשלמות יותר.

וודאי שיש פעמים שהלאט לכשעצמו הוא יותר נכון.

וודאי שיש מצבים שגם מהר יהיה אפקטיבי ונכון.

וודאי שיש גם אנשים שונים וגם מצבים שונים והכל בהתאם למקרה המדובר.

לכן כתבתי שלפעמים הלאט הוא מהר. לא תמיד, אבל פעמים, ואפילו פעמים רבות, כן

מה שאני רואה סביביאריק מהדרום

בעיקר בציבור הדתי, שאנשים הולכים לאט מידי וצריך לדרבן אותם להתחיל לרוץ במקום להאט, את אומרת לא 0 או 100 ולפעמים וכו אבל לעיקר האנשים צריך לבעוט בהם להכנס לכושר ולא להוריד דופק.

אני רואה אחרת לגמרינגמרו לי השמותאחרונה

בכל הציבורים ובטח בדתי.

אבל יותר נראה לי שאנחנו פשוט מדברים על דברים שונים.

הסברתי קצת בהודעות שלי למה אני אישית מתכוונת.

נחת 🙂‍↕️נגמרו לי השמות

נ - נוכחות

ח - חמלה

ת - תיעדוף

כאשר אנחנו בנוכחות בחיים שלנו, באמת נמצאים בכאן ועכשיו וחיים אותו ובו,

וכשאנחנו בחמלה עצמית (וגם על הזולת כמובן),

ומתעדפים בסדרי עדיפויות את מה שיותר חשוב ויקר לנו, מה שיותר שייך אלינו מאשר מה שלא -

או אז יכולה להיות לנו יותר נחת.

ונחת זו אחת הברכות המשמעותיות ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם.

בעזרת ה' שתהיה לכולם גמר חתימה טובה עם המון נחת ושלווה 🤍

קשה לי בתקופה הזאתפשוט אני..

הצביעות הזאת,

שאני אמור לבקש סליחה ומחילה מרבש''ע,

כשאני יודע שיש דברים שלעולם לא אוכל להצטער עליהם...

כואבהסטורי

בעיקרון אתה לא אמוראריק מהדרום

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

אבל אין חרטה 😬פשוט אני..

אז אין טעם לבקש סליחה ומחילה מרבש"עאריק מהדרום

זה מה שאמרתי.

וואומשה

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

מהות התשובה היא עזיבת החטאנעמי28

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

לכאורהoo

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

האם מה שאינך מתחרט עליו היה לתיאבון או להכעיס?מי האיש? הח"ח!

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

אז תחזור בתשובה באמת.אדם פרו+

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

לפני מספר שבועותפשוט אני..

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אולי אתה לא מצטער על העברה בעצמהמתוך סקרנות

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין דבר כזה בלי להצטער על העבירהאדם פרו+

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

אתה קשוח ונוקט במידת הדין, ברור שגם רצון להצטערמתוך סקרנות

עדיף על כלום

מה יש לך מסקרנות. הבן אדם אומר לך.אדם פרו+

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

כאןאדם פרו+

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

אני פירשתי את דבריו שהוא נהנה מעברות מסוימותמתוך סקרנות

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

חסססס וחלילה חלילה וחס וחלילהאדם פרו+

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

אפשרות שלישית, היא להגיד כמה נחמד שמישהו מצטערמתוך סקרנות

על כך שאינו מצטער כאמור.

הריני שמח בכל עימקי נפשי ומאודי שמישהואדם פרו+

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

הרגשתי שאתה לא צודק, ושגם במקורות מקובלים יש לפעמימתוך סקרנות

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

יהודי שמחובר לעצמולאחדשה

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אז לאנקדימון

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

ורק אני חושבת שעצם הסתירה היא התשובה.?לאחדשה

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

מצב מוכר.. אפשר להתפלל שנזכה להרגיש כאב על העבירותמבקש אמונה

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

נשמע מסקרן. תסביר?אליפאחרונה

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

אולי יש לכם המלצה למומחה ברפואת שיניים לילדים?שירה_11

איזור דרום

באיזה תת מקצוע?משהאחרונה

לא יודעת מה לעשות - אוכלתמיד בבטחה

ברוך השם קניתי מקפיא אז לפחות יש מקום עכשיו.

אנחנו לא יכולים לאכול הרבה סויה או דברים מעובדים מדי (בעיות עיכול) אז אי אפשר שניצלים קפואים וכו'.

בעלי לא ממש אוהב עוף (גדל צמחוני), הוא מוכן לאכול אבל הרבה פעמים מגעיל אותו שיש עצמות וכו'.

ניסיתי להכין פרגיות מראש, להקפיא ולחמם, לדעתי יצא מעולה, בעלי לא אהב...

בשר טחון - אפשר להכין ולהקפיא, אבל זה קצת יקר וגם כמה מגוון אפשר, נמאס שהכל אותו הדבר.

וצריך חלבון...

אין לי כח להכין חדש בכל פעם, אני רוצה משהו שיהיה קל להכין הרבה מראש או פשוט להוציא מהמקפיא ולאכול

בשר טחון לדעתי לא יקר במיוחדיראת גאולה

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

קטניות זה מקור חלבון מעולה, ויש את האריזותמהות

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

רעיונותנפשי תערוג

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

ממליצה לך לקנות נינג'ה גרילרינת 24

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

כמה זמן זה די מהר?פצל"פ

לנינג'ה לוקח זמן להתחמם, תלוי איזה תוכנית אתה שםקופצת רגע

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודהפצל"פ

10-15 דקותרינת 24

👍🏻פצל"פ

תודה

אפשר גם מנגל גז אם יש מפרסתהמקורית

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

הרבה דברים אפשר לקנות טרי,שימושית

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

ראיתי מישהי שמכינה נקניקיות בייתיות מעוף טחוןלאחדשה

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

אשמח למתכון לנקנקיותסטודנטית אלופה

דגים, קטניות (יש בהן הרבה חלבון), חזה עוף, פרגיתמרגולאחרונה

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

ארגון או הסתדרות המורים?לאחדשה

לא ממש קשור לפורום..

בעברי (המפוקפק) עבדתי ביסודי והייתי חברת הסתדרות. ממש נהניתי מההטבות, ההורים שלי חברי הסתדרות וככה זה היה וזהו. השנה חוזרת לחינוך, והפעם בחטיבה עומדת בפני אפשרות בחירה.

מה אומרים, הסתדרות או ארגון? ולמה זה ולמה זה?

תודה תודה

ברכת השם על ראשיכם

הלקוחות שלו. כלומר ההוריםמשה

פשוט.

כן יש סיכון של שיווק. אבל זה נכון בכל מקצוע.

התמודדות עם הבעל בשבתות אצל ההוריםסיגליות

הי שלום לכולם!

נשואה שנתיים לבעל מתוק, התחתנו בגיל מאוחר..

העניין שהוא שבעלי מאוד מקובע בנוגע לסדר יום שלו,

ההתמודדות באה לידי ביטוי בשבתות שאנחנו אצל ההורים שלי.

הוא רגיל לאכול מייד כשחוזרים מבית הכנסת, בשעה 10:30 סעודת שבת. כשאנחנו בביתנו ככה אנחנו נוהגים.

אצל ההורים שלי הכל יותר בנחת, התפילה נגמרת מאוחר יותר, אחר כך יושבים קצת בסלון ומדברים וכל האחיות נפגשות, והאחיינים, בקיצור, שמח. יוצא שיושבים לאכול לא לפני 11 וחצי או 12.

בעלי בזמן הזה נהיה כועס ועצבני, ואני במתח בלתי נסבל כל הזמן הזה כי אני יודעת שרגע השבירה מתקרב...

הוא עם פרצוף כועס, לא מדבר עם אף אחד, יושב עם פרצוף בתוך הספר שהוא לומד (פרשת שבוע או משהו).

אני מתביישת בטירוף בהתנהגות שלו מהמשפחה שלי, ובסטרס מטורף ממה שעומד לקרות (לא קורה יותר ממה שתיארתי אבל בשבילי זה בלתי נסבל).

לאחר מכן אני לא מדברת איתו כל השבת מרוב כעס על זה שהוא פעם בחודש וחצי לא מסוגל להיות קצת בביטול ולתת לי להנות עם משפחתי שאני כלכל אוהבת וגרה רחוק מהם (אנחנו גרים במושב שלו...)

מה מציעים לי לעשות? לדבר על זה זה קשה כי אני כלכל טעונה בנושא שאני אומרת מילים ממש קשות...

והוא גם תמיד מתנצל ומתייסר אבל נופל שוב.

שיקום הגבר שיעיד על עצמו שיודע לכוון בתפילהנפשי תערוג

גדולי הדור מעידים על עצמם שלא יודעים

ושם שורה לפני האדמו"ר הזקן אומר שלא יודעים (לא יודע אם זאת גם עדות עצמית)

רק שהוא השאיר את זה פתוח, כי אולי יהיה מישהו כזה

בכל מקרה עבור 99.99% מהאוכלסיה ההיתר הזה לא רלוונטי כי אף אחד לא באמת יודע לכוון בתפילה

מחפש סיר למכסה שאני?אדם פרו+

יש למישהו?

חכמת ההמונים חיפוש ברגים מיוחדיםהעני ממעש

לא קשור לפורום **

מחפש אומים לג'אנטים

משהו נדיר

מתקשה למצוא במוסכים ובפנצ'ריות

אם מישהו מכיר אשמח לשמוע

בדקת בעלי אקספרס? אול אתרים של חלפים לרכב?דוד100

חיפוש מדוייק בגוגל לפי דגם הרכב, ניסית?פ.א.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

איזה רכב?משה

זה לא מקורי. הוחלף למגנזיוםהעני ממעש

אז מה?משה

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

יש ברחבי הארץ כמה חנויות ברגים גדולות___

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

חנות אום ובורג בתלפיות עוסקים בזה ממש...אולי יהיהרקלתשוהנ

מכסה של ברגי גלגלים או ברגי גלגלים עצמם?נפשי תערוג

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

תודה לכולם, הסתדרתי..העני ממעשאחרונה

אולי יעניין אותך