קשר זוגי וחרדה קיצונית מבדיקות דםים גדול

שלום לכל חברי הפורום היקרים

אני נמצא באיזשהי דילמה ואני מאוד מבולבל וממש אשמח לשמוע דעות של אנשים מבוגרים שכבר הקימו משפחות ויש להם ניסיון חיים.

 

הרבה שנים שאני בעולם השידוכים ואני בקשר מאוד ארוך ומשמעותי עם מישהי שממש טוב לנו ביחד ואני מאוד מעריך אותה ומהרבה בחינות זה מאוד מתאים. כבר כמה שנים שלא היה לי קשר כזה.

הבעיה שיש לה חרדה ממש יוצאת דופן מלעשות בדיקות דם או מכל דבר שקשור למחטים.

היא פשוט לא מסוגלת זו חרדה מאוד חריפה.

גם כיום עוד לפני סיטואציה של הריון יש בדיקות דם מסוימות שממש חשוב שהיא תעשה אותן כדי לברר משהו רפואי והיא לא עושה אותן כי לא מסוגלת להתמודד עם החרדה .

שוחחנו מה יקרה בסיטואציה של הריון בעתיד ואמרה שהיא לא מסוגלת לעשות ואין לה פיתרון.

דיברנו על הנושא עשרות פעמים , ניסינו לעבוד על זה ביחד ללא הצלחה , וכשהצעתי יותר מפעם אחת שתלך לעבודה על זה אצל איש מקצוע ענתה שלא מצליחה לראות את עצמה יושבת מול איש מקצוע ומסבירה לו ממה היא מפחדת ושאולי בעתיד תסכים כי זה חשוב לי.

 

אני נורא מבין אותה וברור לי שבאמת יש לה קושי ואני לא שופט לרגע וממש כואב לי שהיא לא מסוגלת להתמודד עם הקושי הזה.

אבל אני נורא מפחד מההשלכות אני מפחד שזה עלול להיות סיכון מאוד גדול לה ולעובר כשהיא תהיה במהלך הריון כשלא תעשה בדיקות דם חוץ מזה שגם עכשיו יש איזשהם בדיקות שממש חשוב שהיא תעשה אותן והיא לא עושה אותם בגלל הפחד שלה מבדיקות דם.

בהשערה שזה לא ישתנה , עד כמה זה מסוכן לעשות הריון ללא שום בדיקות דם? אני נורא מפחד מזה זה מרגיש לי על גבול הסכנת נפשות , זה להיות כל הזמן בחוסר וודאות ודאגה וחרדה שיקרה לה או לעובר משהו וגם לא בהריון אם יהיה משהו רפואי שתצטרף לעשות בדיקות דם בשביל לברר על עצמה היא לא תהיה מסוגלת.

אני מאוד מבולבל ואשמח אם אנשים שחוו דברים כאלה יוכלו לסייע להבין עד כמה זה באמת מסוכן או לא כזה משמעותי

 

תודה רבה

 

סבתא שלך נולדה בלי שעשו לאימה בדיקות דםפשוט אני..

ועדיין היא נולדה בריאה וחזקה 💪🏼


ברור שיש בדיקות שמאוד חשוב לעשות בהריון,

אבל זה לא חיים או מוות (למעט במקרים מאוד נדירים).


ממה שאני זוכר:


*בדיקות דם שוטפות בשביל לראות שהכל תקין ושלא חסרים ויטמינים ומינרליים (כגון חומצה פולית, ברזל, המוגלובין) - אפשר פשוט לקחת תוספים מתוך הנחת עבודה שיש חוסרים.


*בדיקות דם כחלק מבדיקות הסקר לאיתור תסמונת דאון ותסמונות אחרות - אפשר גם בלי זה, רק קחו בחשבון שלא תוכלו לדעת מה הסיכוי שהילד עם תסמונת דאון. ממילא מדובר בבדיקה ססטיטסית שלא קובעת כן או לא אלא רק נותנת סיכוי. אם בשקיפות עורפית יראו בעיה חלילה, אז לפעמים הבדיקה הזאת כבר כן הופכת להיות קריטית כדי לדעת אם צריך מי שפיר או לא (או בדיקות אחרות).


*חלבון עוברי - כנ''ל, בדיקה סטטיסטית.


*העמסת סוכר. מיועד לגלות סכרת הריון. אולי אפשר לעשות זאת עם דקירה קטנטונת כמו של חולי סכרת? אני לא יודע.


אנסח את דעתי כך:

הבדיקות האלה מאוד חשובות, הן יכולות להיות קריטיות במקרים מסוימים וממש להציל חיים, אבל אני לא חושב שזה ברמה שמצדיקה הימנעות מחתונה או הריון. בסוף הבדיקות לא יודעות לרפא כלום אלא לתת לרופא מידע. לפעמים המידע הזה סטטיסטי, לפעמים יש דרכים אחרות להשיג את המידע הזה, לפעמים כן מדובר בצורך גדול.


בנוגע להשפעות של זה על הבריאות שלה, זה שלה. אני לא חושב שזה משהו שאתה צריך לנסות ''לתקן'' ולא חושב שזה צריך להשפיע על חיי הנישואין.

מוסיפה עוד משהובארץ אהבתי
עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך כ"א באב תשפ"ד 14:20

עד כמה שידוע לי, כדי לדעת מה סוג הדם שלה צריך לעשות בדיקת דם.

למי שיש סוג דם שלילי חובה לקבל אנטי די בהריון (גם זה מחט - זריקה...).

אם לא מקבלים כשיש צורך זה יכול לגרום לסיבוכים והפלות בהמשך...

נראלי הכי חשוב זה סוג דםרקאני

ואת זה עושים פעם אחת ולא צריך כל הריון

מה שהכי קריטיהשם שלי

זה לדעת אם סוג הדם חיובי או שלילי.

אם לאישה יש סוג דם שלילי, והיא לא מקבלת זריקת אנטי די, זה יכול לגרום להפלות בהריונות הבאים.

אלא אם לבעל יש גם סוג דם שלילי.


גם העמסת סוכר זאת בדיקה חשובה, ואני מניח שיהיה לה קושי גם בבדיקות סוכר בדקירה באצבע, שזה יכול להיות תחליף לבדיקת דם.


וכמובן, יש מצבים שעולה צורך בבדיקות נוספות.


גם בלידה עצמה, צריך לפתוח וריד.

גם דקירה באצבע היא לא מסוגלתים גדול
השאלה עד כמה זה מסוכן לעבור הריון בלי?ים גדול
זה יכול לעבור בסדר, אבל עלול להגיע למצבים מסוכניםבארץ אהבתי

הסבתות שלנו אכן נולדו בלי שעשו לאמהות שלהן בדיקות דם. אבל הן אלו שכן שרדו וגדלו. מה עם כל מי שלא?

לסבתא רבא שלי עברה הרבה הפלות, ל"ע. לא יודעת בוודאות את הסיבה, אבל ככל הנראה בגלל סוג דם שלילי, לפני שגילו את הפתרון של האנטי די.

אז אם יש לה סוג דם חיובי, היא לא תצטרך להתמודד עם זריקה של אנטי, אבל עד שהיא לא תעבור בדיקת דם לא יהיה ניתן לדעת מה סוג הדם שלה.

ואם מתפתחת לה סכרת הריון ולא עולים על זה כי היא לא עושה העמסת סוכר, אז זה מסכן את העובר וגם אותה.

ואם היא מתייבשת בגלל הקאות מרובות, ולא מוכנה לקבל עירוי, זה גם עלול להיות מסוכן.

ואם תוך כדי הלידה היא מאבדת הרבה דם, אז חייבים לחבר אותה לעירוי (ולכן בעיקרון פותחים וריד לפני הלידה, כדי לא לאבד זמן במקרה שקורה דבר כזה. לא יודעת אם יד בתי חולים שמוכנים לוותר על הפרוצדורה הזו מראש).

ואם היא לא מוכנה לקבל חיסון שעלת לקראת סוף ההריון, זה גם מסכן את התינוק שיוולד בלי נוגדנים ועלול להידבק במחלה שתסכן אותו (נכון שיש כאלו שבוחרות מראש לא להתחסן. זה לא הדבר הראשון שהייתי דנה לגביו. אבל גם זה עוד דקירה שנועדה להגן על התינוק).

ויש עוד תרחישים אפשריים שונים.


בקיצור, כמו שכתבתי גם בתגובה שלי למטה, אם היא באמת רוצה להקים משפחה בעז"ה, זה צריך להיות מספיק מוטיבציה כדי לגשת לטיפול בזה. לא ריאלי להמשיך להימנע ככה ממחטים...

אני מסכים עם כל מילהפשוט אני..

ארצה להסביר את מה שכתבתי קודם:

 

אני בשום פנים ואופן לא ממליץ לאף אחת לוותר על בדיקות דם בהריון.

אני רק אומר שאם הבעיה (פחד ממחטים) קיימת מסיבות אלה ואחרות, לא הייתי מוותר על הריון בגללה.

 

כנ"ל חיסונים:

קוראי הפורום יודעים כמה אני חסיד גדול של חיסונים (ושל מדע בכלל). אבל אם האפשרות היא ללדת תינוק כשהוא עם נוגדנים לשעלת, או לא ללדת אותו כלל - ברור לי שעדיף ללדת אותו.

(אני לא אומר שאת אומרת אחרת, רק רוצה לדייק את מה ש*אני* כתבתי למעלה)

תודה על ההבהרהבארץ אהבתי

אבל האמת שאני חושבת שמה שאתה כותב פה קצת מטעה.

חיסון שעלת זו ממש לא הסיבה העיקרית בעיני לזה שלא שייך לעבור הריונות בלי להיות מסוגלת לקבל טיפול/בדיקה שכוללת מחטים.

כמו שכתבתי, אם יש לה סוג דם שלילי - כן מדובר בעניין של חיים ומוות. וזה לא כזה נדיר. לכ-15% מהאוכלוסיה יש סוג דם שלילי.

חוץ מזה שבכל בית חולים דורשים לפתוח וריד לפני לידה, וזו לא דרישה מיותרת, גם אם לרוב זה בסוף לא נצרך, לפעמים זה מציל חיים. לא יודעת בכלל אם ואיפה יאפשרו להתחיל לידה בלי פתיחת וריד. אבל גם אם כן, יש פה לקיחת סיכון.


 

בכלל האמירה על הסבתות שלנו מאוד מטעה. זה כמו להגיד שפעם לא נפטרו ממחלות ילדות, כי עובדה שלכולנו יש סבא וסבתא שגדלו להיות מבוגרים... אנחנו מכירים את מי ששרד, זה לא מעיד כלום על מי שלא.


 

ובעיני, אישה צריכה להבין שאם היא רוצה לעבור הריונות, היא חייבת לעשות איזשהו טיפול שיאפשר לה לפגוש מחטים, כי זה חלק הכרחי מהסיפור.

היא יכולה לבחור לוותר על חלק מהבדיקות (כמו שהזכרת, לא כולן הכרחיות ולרוב לא מדובר בעניין של חיים ומוות). אבל לחשוב שזה מעשי לעבור את כל החיים בלי שום דקירות זה לא ממש מציאותי.

סתם הערה לא קשורהמומו100
בשיבא ילדתי פעמיים בלי שפתחו לי וריד ובלי שבכלל אמרו לי שצריך (זה לא שאמרו לי שצריך לפתוח והתנגדתי). וזה לא שהגעתי מאוחר, הייתי בחדר לידה איזה 3 שעות אז הייתה להם הזדמנות. מה שכן לא לקחתי אפידורל אז אולי קשור.
טוב, מעניין לדעתבארץ אהבתי
אני גם ילדתי תמיד בלי אפידורל, אבל כן דרשו לפתוח וריד לפני הלידה.


אגב, לפעמים גם יש צורך רפואי בפיטוצין במהלך הלידה או בשביל השראת לידה, וזה גם מצב שלא ניתן להימנע ממחטים (אלא אם כן היא מעדיפה ניתוח קיסרי, אבל גם אז אני מניחה שיש מחטים - עירוי, הרדמה, לא בקיאה מה בדיוק צריך אבל מנחשת שזה לא חף ממחטים..)

לא קשור לאפידורלעוגת גבינה.
וריד פותחים כבר במיון מיילדותי ברגע שמחליטים להכניס לחדר לידה/אשפוז. ולוקחים דם עם ספירה, סוג דם וrh


מאוד מוזר שלא פתחו.

נעזוב רגע בצד את בדיקות הדם של ההריון*אשתו של בעלי*

איך היא חושבת לעבור לידה??

יש סיכוי שהיא תצטרך זירוז/נוזלים/אינפוזיה/כל דבר שמצריך החדרת מחט לגוף.

ואז מה???


לויודעת מה להציע לגבי הזוגיות ביניכם,

אבל בשבילה טוב שהיא תלך לטפל בפוביה הזאת,

כי אני לא רואה איך בן אדם עובר חיים שלמים ללא בדיקת דם או החדרת מחט לגוף מתישהו...

לא יודע אם לוותר בשביל זה על קשר טובהסטורי
אבל מאוד חשוב עוד לפני החתונה ולפני החלטה על חתונה  לעשות בדיקות של התאמה גנטית. זה יכול להיות דור ישרים/דורות ויכול להיות דרך קופת חולים מה שמאפשרים.


אם שניכם נשאים של אחת מהמחלות הגנטיות המסוכנות - עדיף להתחתן עם מישהו אחר.


כמובן, התחתנו גם לפני זה ויש כאלו שגילו דברים אחרי החתונה ויש גם אז פתרונות, אבל הם כרוכים בהרבה מאמץ ואפילו סבל. (מניעת הריון ספונטני+הריון רק מהפריות אחרי בדיקת הביצית המופרית).

גם בדיקות גנטיות דורשות בדיקת דםים גדול
בעולם שלנוהעני ממעש

בדיקת דם זה חלק מהחיים. וכדברי 'אשתו של '

לא ברור איך עד הלום התנהלת והיגעת בלי יחס וטיפול לעניין זה


גילוי נאות, אחד מילדיי עם פער דומה, ושרפתי לא מעט זמן כדי להתלוות לבדיקות דם וכו,

מבחינתי זה חובה הורית


וככל שמתמהמה הטיפול, נעשה קשה יותר,


פתרונות נקודתיים שנרשמו כאן הם פתרונות של כביש עוקף, לנקודת זמן עכשווית . לא פתרון אידיאלי 

אני יודע שההורים ניסו לדחוף אותה לעשותים גדול

אבל שראו את רמת החרדה וההתנגדות שלה הם התייאשו בשלב מסוים

וכך הפילו על החתן המיועד עבודה קשה יותר..העני ממעש
בחיפוש מהיר בגוגל אפשר לראות שזו חרדה מוכרתרקלתשוהנ

ושיש לה גם אפשרויות טיפול. לא העמקתי לראות מי מציע או כמה זה יעיל אבל זה קיים.

 

לגבי אם להמשיך את הקשר או לא, לא הייתי מפסיקה בגלל כזה דבר אם שאר הדברים טובים. לכל אחד יש קשיים להתגבר עליהם, ולא תמיד בכלל יודעים אותם לפני החתונה או ההריון/לידה בעזרת השם.
 

אלא אם כן בשיחה רצינית היא אומרת שבגלל זה היא לא תרצה ילדים נקודה ואין שום מוצא ודרך שהיא כן תרצה.

גם לי יש חרדה דומהנפשי תערוג

אצלי זה היה חמור יותר כך שאפילו מדיבור על הליך רפואי הייתי כמעט מתעלף.


עם הזמן זה (ועבודה שלי עם עצמי) הרבה פחות גרוע (אבל לא עבר לגמרי)

אפשר להתמודד עם זה.

השאלה אם היא רוצה. להתמודד עם זה.


 

דיברנו על טיפולים גדול

קודם כל תודה על התשובה והשיתוף

דיברנו כבר יותר מפעם אחת על טיפול אבל היא אומרת שהיא לא רואה את עצמה יושבת מול איש/אשת מקצוע ומספרת לו ממה היא מפחדת

ושאולי בהמשך היא תסכים ללכת עבורי , הבעיה היא שאנחנו יוצאים כבר תקופה לא מבוטלת ואני לא יכול להסתמך על משהו עתידי שאולי יקרה אולי לא וגם שלא מרגיש לי שיש לה רצון עצמי ללכת לטפל בזה כמו שאמרה שאם תלך תעשה את זה בשבילי 

הבסיס הוא האם היא רוצה שזה ישתנהנפשי תערוג

בלי רצון שלה זה לא ישתנה.

אפשר לשנות את זה גם בלי איש מקצוע

אבל צריך לדעת להתמודד עם זה


ולדעתי אתה נותן לעניין הרבה יותר משמעות ממה שהוא.


וכהערת אגב.

מקווה בשבילך שזה לא נושא שיחה אצלכם.

אחרת זה רק מגדיל את הפוביה.


זה נקרא טריפנופוביהרינת 24
אולי תקראו על זה ביחד ותגיעו לתובנות כלשהן…
לא חושבת שזה זה. זה נשמע פחד מזריקות ואולי דםיעל מהדרום
לק"י


לא מחורים.

טריפנופוביה זה פחד ממחטים וזריקותרינת 24
טעות שלי...כנראה שכתבתי משהודומה בגוגליעל מהדרום
לא בטוח.נפשי תערוג

טריפנופוביה זה סוג ספציפי

אבל יש מנעד גדול של פוביות סביב הנושא


אבל לקרוא על הנושא בהחלט יכול לתת מושג

למרות שהיא לא צריכה לקרוא

היא יודעת מה היא מרגישה

המטרה לא לדעת מה היא מרגישהרינת 24
אלא לדעת שזו תופעה מוכרת, שלא צריך להתבייש ושאפשר לטפל בזה.
בעיני זה לא ריאלי לחיות ככה חיים שלמיםבארץ אהבתי

בשלב מסוים היא תצטרך להבין שאם כרווקה היא יכלה להסתדר עם הימנעות ממחטים, כאישה נשואה שרוצה להקים משפחה זה לא שייך.

הקושי שלה לא באשמתה, הוא לא משהו שרק היא מתמודדת איתו, ויש גם דרך לטפל ולהתגבר. אבל היא צריכה להבין שאם חשוב לה להתחתן, אין לה פה באמת ברירה.

גם אם פעם אנשים חיו בלי בדיקות דם ובלי חיסונים, תוחלת החיים היתה הרבה יותר נמוכה, היו יותר סיבוכים בהריונות ובלידות, והיו גם יותר הפלות או לידות שקטות, בין השאר בגלל דברים שנמנעים היום בזכות מחטים (בדיקות דם, חיסונים, עירויים וכדו'). לא חושבת שאלו החיים שהיא רוצה לבחור לעצמה...

זה קצה הקרחון שבולט מעל פני הים....יהודיפשוט

השאלה מה קורה עם 90 אחוז מהקרחון שמתחת לפני המים, לעניו"ד זה מעורר חשש לאדם חרדתי אובססיבי בצורה קיצונית, שבנוסף לכל גם מסרב לטפל בבעיתו כבר הרבה שנים.....

תחשוב טוב לפני, כי קצה הקרחון שבולט לא כ"כ נורא, הבעיה מה קורה עם מה שאתה לא רואה עדיין...

לאו דווקאנפשי תערוג

לדוג' אני.

אני לא חרדתי ולא כלום.

החרדה ממחטים נוצרת בדרך כלל מטרואמה (לפעמים בילדות)

הרבה פעמים זה לא נשלט. וגם אם רוצים להתגבר. זה פשוט לא הולך. זה תהליך ארוך אבל אפשרי

אני לא אגיד לך שאני הולך היום בחדווה וששון לחיסונים או בדיקות דם. אני עדיין נמנע כמה שאפשר.

אבל כאשר הרופאה אמרה לי שזה לא בריא שעברו 12 שנה בלי בדיקות דם ומבחינתה אני חייב לעשות

כן הצלחתי תוך כמה ימים להביא את עצמי למצב שעשיתי.

ואוו הרחקת לכת, ממשחולת שוקולד
מיoo
שלא מסוגלת להתגבר/ לטפל בחרדה בסיסית כזו, כנראה לא בשלה לנישואין.
מי קבע שזאת חרדה בסיסית? על סמך מה?פשוט אני..

יש לי חבר טוב,

עורך דין וגם מהנדס בניין (כי עריכת דין שיעממה אותו), שלא מסוגל להיכנס למעליות ולמטוסים.


עשרים שנה שהוא לא משתמש במעלית, לא משנה כמה קומות צריך לעלות. אכלנו יחד על גג של בית מלון בנתניה במסגרת איזה אירוע, הבנאדם טיפס עשרות קומות והגיע מותש ומזיע.


אז הוא לא בשל למשהו? החיים שלו אינם חיים? אשתו והילדים לא מאושרים מזה שהוא חלק ממשפחתם?


זלזול בבעיות של אנשים אחרים הוא לא הפתרון, המחשבה כאילו אפשר בקליק אחד לפתור את הבעיה - אינה נכונה, יש כאלה ששום טיפול לא יעזור להם. 

מעליות ומטוסים זה לא חובהoo
בדיקת דם עצמית/ לילד עלולה להיות פעולה מצילת חיים, זה משהו שחייבים לפתור אותו.
בשביל זה יש 2 הורים בדר"כעוגת גבינה.

אחד הולך עם הילד ואחד (זה שחושש) נשאר בבית.

לא מסובך במיוחד. ואפשר לחיות ככה. מניסיון של תכף עשור 😅

גם אני הולך עכשיו נפשי תערוג
פשוט לא מסתכל לחיסון בעיניים.
אהoo

הבעיה שבהריון הגבר לא יכול לעשות בדיקה במקום האישה וגם לא בדיקות גנטיות לפני החתונה, טיפה יותר מסובך

(זה נושא השרשור)

דווקא בדיקות גנטיות הגבר יכול לעשות במקוםרקלתשוהנ
ואם יש נשאות אז האישה תעשה לבדוק גם. אבל כל השאר כן זה לגמרי עליה 
X שביר הגבר לא יכול לבדוקבארץ אהבתי

כי זה משהו שקשור רק לאישה (ולכן בדרך כלל מתחילים את הבדיקה אצל האישה).

וחוץ מזה, הגבר אמנם יכול להתחיל, אבל זה לא עוזר אם מתגלה שהוא נשא לאחת המחלות והיא לא מוכנה לבדוק את עצמה.

אני לא מכירה את הנפשות הפועלותעוגת גבינה.

אבל לדעתי זו חרדה שלא הייתי פוסלת עליה שידוך.

אנשים מתגברים ומוצאים דרך לבצע בדיקות במהלך הריון גם עם חרדה קיצונית.


אני לוקחת דמים ויצא לי לפגוש בנשים עם חרדות ממחטים וכשהגיעו לקבלת טיפול עם כל הקושי הצליחו להתמודד.


כל מקרה לגופו. אבל למעט הריון זה לא משפיע על החיים בכלל בכלל ולכן לדעתי אין סיבה לפסול על חרדה כזו

תודה על התשובהים גדול

הוספתי פרט חשוב בסוף השרשור אשמח אם תוכלי לענות אחרי מה שהוספתי

וואו איזה אמירהנפשי תערוג

שהתחתנתי עדיין לא טיפלתי בחרדה.

יותר נכון. עד היום לא הלכתי לטיפול מסודר.

@עוגת גבינה. איך הסכמת לקחת אותי עם כזאת חרדה?

אבל כתבת שעשיתoo

אצל גברים זה פחות קריטי

אצל נשים זה קריטי, גם לעצמן וגם לילדים.

איזה חוסר מודעות גבריתoo
למה אישה עוברת בהריון ולידה. מחטים זה משחק ילדים, זה עלול להגמר בקריסה נפשית למי שחוששת ממחטים.
אפשר לשאול הפוך 😂😂😂😂עוגת גבינה.
איך הסכמת להתחתן איתי בתור חובבת דמים זוועות פתיחות וריד וכו'??


❤️❤️❤️❤️

לא עשיתם דור ישרים או איזה מקבילה שלו לפני החתונה?הסטורי
היא עשתה בדיקות גנטיותנפשי תערוג

ב"ה היא לא נשאית של כלום.

אז לא הייתי צריך לעשות

הרחקת לכת, ממשחולת שוקולד
היא גם מסכימה שאי אפשר הריון בלי בדיקות דם אבלים גדול

 

לא מוכנה ללכת לטיפול כרגע פשוט כי זה מוזר לה ולא מצליחה לראות את עצמה עושה את זה 

ושאחרי שתתחתן באמת תלך כי תהיה לה סיבה להתמודד עם זה בשביל ילדים אבל שכל עוד לא התחתנה לא רואה את עצמה עושה את זה

 

זה כבר שונה ממה שכתבת בהתחלהבארץ אהבתי
אם היא מוכנה לעבור טיפול אחרי החתונה, בשביל שתוכל לעבור הריון כולל הבדיקות הנדרשות, אז זה נשמע כבר הרבה יותר הגיוני...
הבעיה שאי אפשר לסמוך על משהו שאולי יקרה בעתידים גדול

 

ואם היא בסוף לא תרצה ללכת או תרגיש שזה קשה לה מידי?

יש לזה השלכות משמעותיות

נכוןoo
וגם זה ילדותי שהיא צריכה סיבה לעשות צעד בסיסי וללכת לטפל. יש פה בעיה מעבר לבעיה המקורית, קושי גדול עם תהליכים ושינויים, מה שיכול להשפיע לרעה על חיי נישואים.
מה הקשר ילדותי?חולת שוקולד
אם זה ילדותי אז כולנו ילדותיים ומשםיעים לרעה על הנישואים, לכל אחד יש משהו בסדר גודל כזה
מסכימהרקלתשוהנ

רק אדם אחרי כמה וכמה שנים בקשר זוגי יקבל 100 במבחן מוכנות לזוגיות.

 

אם הייתי מחכה לפתור את כל הבעיות שלי וכל הצדדים הילדותיים שלי וכל הקשיים שלי עם שינויים......כנראה לא הייתי מתחתנת לעולם גם לא היום

פחד משינויים זה לא ילדותירקאני
אני מאמינהרקאני

שכשהיא היה בהריון היא תבין שאין ברירה ותעבור את זה איכשהו

כמובן שעדיף טיפול 

אבל בסוף כשמגיעים למציאות מתמודדים איתה והפחד לפני כן ענק הרבה יותר

וואי, חייבת להגיד לפני הכולהשתדלות !

כל הכבוד לך! נראה שאתה נכנס לנושא הזה איתה ברגישות ולא מזלזל בפחד שלה וזה מדהים.

א. גם לי יש פחד ממחטים... לא ברמה של להימנע מזה, כי אני מונעת מההבנה שזה חשוב לבדוק חוסרים ודברים, חיסונים (היא אף פעם לא עשתה חיסון?)... אני מסתכלת על הצד השני כשהאחות דוקרת ומבקשת ממנה לעדכן אותי כשהיא סיימה תוך כדי שאני מתרגלת נשימות😅 הרבה פעמים אני מבקשת מראש לעשות את הבדיקה בשכיבה, וממש זורמים עם זה ומאפשרים ואז בדרך כלל מבקשים ממני להישאר לשכב כמה דקות אחר כך כי הולך לי כל הצבע מהפנים..


ב. אולי אל תקרא לזה טיפול? טיפול זה תהליך, זה לבנות אמון. אולי זה מרגיש לה משהו פעוט בשביל תהליך עכשיו. אולי תקרא לזה פגישת ייעוץ? משהו חד פעמי, שאם יזרום היא מצידה תיזום המשך שלו. אולי אפילו תציע לה שתלכו ביחד. אני מאמינה שיש המון סיבות להימנע מבדיקות דם- פחד מכאב, פחד ממראה של דם, חלחלה מהמחשבה שמשהו חיצוני נכנס לגוף... חשוב לדייק ממה הפחד- אולי הוא ישפיע בהמשך על תחומים אחרים


ג. אפשר להסתדר בלי להידקר בהריון- אבל זה בהכרח יביא יותר סיכונים ופחות מידע על מה שקורה ודרכי טיפול. בסוף בדיקות דם מסייעות לרופאים לסייע לנו. בלידה אגב לא חייב לפתוח וריד, לא חייב לקבל זירוז והרבה נשים עושות בלי- אבל כמובן לוקחות סיכון שאם דברים לא הולכים כמו שצריך זה הרבה יותר מסובך לפתוח וריד תוך כדי סצינה מה שמעכב את הסיוע הרפואי..

תודה רבה מוסיף פרט חשובים גדול
עבר עריכה על ידי ים גדול בתאריך כ"ה באב תשפ"ד 0:12

קודם כל תודה שאת אומרת את זה , זה באמת ממש לא קל להכיל את הסיטואציה וזה עושה טוב לשמוע את זה..

 

א. ממה שאני מבין זו חרדה ברמה אחרת לחלוטין ממה שאת מתארת. אפילו להראות למישהו (סתם מישהו ואפילו לא בסיטואציה של בדיקות דם) את המקום שעושים בו בדיקות דם היא לא מסוגלת. ברמה של חרדה. חיסונים בקושי רב היא מצליחה (מתעלפת) אבל בדיקות דם זה כמה רמות מעל ולא משהו שמסוגלת אפילו לחשוב עליו.

 

ב. הצעתי כבר ללכת איתה ביחד , ללוות לתמוך , זה לא עזר היא עדיין לא מוכנה ללכת לטיפול. הפחד לא רציונלי , לא משהו שהיא שולטת בו.

 

ועוד דבר חשוב , יש לה סימנים מסוימים שעלולים להעיד על סכרת (צמא מרובה יחסית , והליכה לשירותים לעיתים דיי קרובות , קימה באמצע הלילה) , ויש לה גם רקע סכרתי במשפחה , סיכוי משמעותי / רוב הסיכוי שזה לא סכרת אבל עדיין זה משהו שקריטי לבדוק אותו ובגלל שלא מסוגלת לעשות בדיקות דם לא בודקת.אפילו דקירה באצבע לבדיקת רמת הסוכר היא לא מסוגלת לעשות.

ואני מרגיש שאני לא מסוגל במצב הנוכחי מכל הדאגה והחשש מה יקרה להכיל את זה עד כדי כך שזה חוסם אותי רגשית לגבי הקשר איתה.

 

 

לא מחייבעוגת גבינה.

שצמא מרובה והליכה תכופה לשירותים זה סכרת.

יש עוד סימנים מלבד זה?


ונגיד ויש לה סכרת? זו מחלה שאפשר לחיות איתה חיים ארוכים ונפלאים.


אני עדיין חושבת שאין סיבה לפסול על כך שידוך.

אני כן חושבת שמתוך ההיכרות אתה אמור להבין אם היא סתם אומרת או באמת תלך. כשהתחתנתי עם בעלי סמכתי עליו ב100% והאמנתי לכל מה שהוא אמר לי. לא היה לי ספק.


אם אתה לא שלם עם זה ולא בטוח שתוכל להתמודד עם אישה שאולי יש לה סכרת ועם אישה שחוששת ממחטים כדי לעשות ברור פנימי ולהסיק את המסקנות.


מניסיון של בעל עם חרדה ממחטים זה לא משפיע על החיים שלנו כמעט בכלל.

לעומת זאת לי יש פוביה מבעלי חיים, תאמין לי שזה פוגש אותנו ביותר צמתים מהפחד ממחטים


אבל מה שהוא מספר מאוד שונה מהמצב שלכםבארץ אהבתי

את כותבת שאצלכם זה לא משפיע כמעט על החיים. אבל קודם כל - אצלכם הפוביה היא אצל הגבר, שמטבע הדברים הרבה פחות צריך לעשות בדיקות דם מאשר אישה.

חוץ מזה, הוא סיפר שכשהיה צריך לעשות בדיקת דם (אפילו לא בגלל צורך רפואי ספציפי, אלא רק כדי לבדוק מה המצב אחרי 13 שנה בלי שום בדיקות דם), הוא הצליח להביא את עצמו לבדיקה תוך יומיים.


פה מדובר על מישהי שגם כשיש חשש רפואי ספציפי, שעלול לסכן אותה אם הוא לא מאובחן, היא לא מצליחה להביא את עצמה להיבדק, או אפילו לפנות למישהו שיעזור לה לעבור תהליך כדי להצליח להיבדק.


סכרת זו מחלה שאפשר לחיות איתה חיים ארוכים ונפלאים, אם היא מאובחנת ומטופלת. סכרת לא מטופלת יכולה להיות מסכנת חיים.

אז אם יש חשד והיא לא מוכנה להיבדק, לא יעזור להגיד שלא יקרה כלום אם יש לה סכרת. כי היא לא מוכנה לעשות את השלב הראשון והבסיסי שהוא להיבדק ולבדוק אם באמת זה המצב.

(נכון שזה לגמרי לא מחייב שזה מה שיש לה. אבל כשיש חשד, אז כן הגיוני לעשות צעדים כדי להסכים ולהיבדק, כדי לשלול את החשד, או לטפל כמו שצריך אם אכן היא תאובחן עם סכרת).


לא יודעת מה אני הייתי עושה במקרה כזה.

אני לא אומרת שזה בהכרח סיבה לפסול שידוך.

אבל אני מבינה מאוד את החששות של פותח השרשור. ולמעשה חושבת שהבחורה הזו חייבת להבין שהיא צריכה לעמוד מול הפוביה שלה, להבין שיש פה משהו שצריך טיפול כי החיים שלה לא יכולים להמשיך ככה בהימנעות מוחלטת, ולעשות מה שצריך כדי ללמוד אלך להתמודד עם צורך בבדיקות.

פוביה זו לא סיבה לפסול שידוך. אפשר להתמודד עם זה ביחד, אם יש מוכנות מצידה. אבל מישהי שבגלל הפוביה שלה נמנעת מכל בדיקה, גם כשזה עלול לסכן אותה, זה בהחלט מצב שלא פשוט להיכנס אליו.

(האמת שבלי קשר לשידוך - המחשבה שלי היא יותר עליה.. הלוואי שהיא תצליח להתאפס על עצמה ולהבין שהיא לא יכולה להמשיך ולברוח מההתמודדות מול הפוביה שלה. זה מסכן אותה, וגם את האפשרות שלה להקים משפחה בהמשך...)

אני לא מכירה את הנפשות הפועלותעוגת גבינה.

הוא מכירה אותה. הוא יוצא איתה.

הוא צריך להפעיל שיקול דעת אם לדעתו לאחר החתונה היא תסכים להתמודד עם הפוביה, באמצעות טיפול לבד או בכל אמצעי אחר שנכון להם.


מה שאני חושבת זה שהעיניין הזה לא פוגש אותך בחיי היום יום.

אני באופן אישי עושה בדיקות דם מהריון להריון, בשגרה זה לא פוגש אותנו גם אם אנחנו נשים.

זה לא שכל בוקר אנחנו קמות ודוקרות את עצמנו.

צריך להבין כמה זה תופס נפח בחיי היום יום. לעניות דעתי זה לא אבל אולי בגלל שאני לא במצב הזה ולא חוששת זה מרגיש לי שולי.


שוב אני אישית חושב שיש פוביות משבשות חיים הרבה יוצר וזה כן משהו שאפשר להתמודד איתו.

לחולי סוכרת זה כן תופס נפח יומיומיענבלית
דקירות בגלוקומטרנלבדיקת רמת הסוכר, הזרקת אינסולין במידת הצורך... היפו יכול לגרום למוות. זה קריטי מאד.
נכון, וגם לגבי היריון -בארץ אהבתי

אם כשצריך היא מסוגלת לתפוס את עצמה בידיים ולמצוא את הדרך להתגבר על הפחד ולעשות את הבדיקה הדרושה, אז זה באמת לא יהיה כל כך משמעותי ולי יפגוש אותם כל כך הרבה פעמים לאורך החיים (בהנחה שלא יצטרכו להגיע לטיפולים, או הזקרת קלקסן וכדו', שזה כן הזרקה יומיומית, אבל הסבירות נמוכה יותר).


אבל כמו שזה נראה עכשיו, גם כשזה כן נצרך מבחינה רפואית, וגם כשזה מגיע למצב של ספק סכנה, היא לא מסוגלת לעשות שום דבר שיעזור לה להגיע ולעשות את הבדיקה.

ולהתחתן על דעת זה שהיא אולי תשתנה זה בדיוק מה שאומרים תמיד לא לעשות.

אולי אם היא תבין שבלי לעשות צעד בעניין היא גם לא תוכל להתחתן, זה יתן לה מספיק מוטיבציה לעשות את הצעד הראשון בכיוון....


שוב, לא יודעת מה נכון לעשות. לא יודעת מה בייתי עודה בעצמי במצב כזה. אני לא מכירה אותה ולא יודעת שום דבר מעבר למה שנכתב פה.

אבל אני בהחלט מבינה את השאלה של פותח השרשור, וחושבת שזו לא נקודה זניחה וקטנונית, אלא משהו שכן צריך לברר ולחשוב עליו כמו שצריך.

זאת שיוצאים מנקודת הנחה שיש לה.עוגת גבינה.

אבל ממה שפותח השרשור כתב היא לא מאובחנת.

אם היה לה סכרת גם מהיפרגליקמיה אפשר להגיע למוות אם יש לה טייפ 1.


אני לא רופאה ולא מתיימרת להיות.

אבל זה לדון במצב היפותטי.

זה שיש לה במשפחה סכרת זה *לא* אומר שיש טייפ 1. ואם זה טייפ 2 לרוב האוכלוסייה יש סיכוי לחלות בזה ואם זה טייפ 2 ברוב המקרים אפשר לאזן ע"י תזונה או בליעת תרופות ולא דווקא הזרקת אינסולין.


אני חושבת שזה מיותר להתעסק באם ואם ואם.

נכון לכרגע אין לה סכרת. (אם היה היא הייתה מאבדת הכרה ובבית חולים כבר היו מאבחנים את זה)


שוב זה החלטת פותח השרשור אם הוא מסוגל להתמודד עם זה. לא שלי ולא של אף אחד במסגרת הפורום פה.

אבל יש הרבה סימנים שיכולים לבשר על טרום סוכרתענבלית

וכשיש את זה בגנטיקה, סיכוי סביר שבמהלך ההריונות המתקדמים יותר תהיה סכרת הריון.

זה לא חשש רחוק, וזה לא משהו שאפשר לעבור ללא שום דקירה. סכנה לעובר אם לא מנטרים את רמות הסוכר, גם כששומרים על תזונה. כי יש כאן המון רמות אפשריות. ולפעמים תזונה לא מספיקה וצריך לעבור לזריקות או כדורים, ואין דרך לגלות את זה ללא ניטור יומיומי בגלוקומטר

בשמחה!השתדלות !

באמת לא קל, אבל ב"ה כל אדם מביא איתו לזוגיות תיק שהשני צריך להכיל... ולא כולם זוכים לפגוש בבן זוג רגיש ודואג


זה באמת נשמע יותר קשוח מאיך שאני חווה את זה... אני באופן כללי משתדלת להיות רציונלית ואם יש דברים שצריך לעשות אני הולכת לפי השכל ומנסה לנתק את הרגש. למרות שאני מבינה גם את המקום הזה- לי כשמראים ורידים יש צמרמורת רק מהמחשבה על מחט אם זה בדיבור, וגם היו פעמים שהייתי ממש על סף עילפון (אבל כנראה שזה יותר פיזי אצלי כי הייתי ממש סבבה ואנשים מסביבי נבהלו חחח).


זה נשמע מאוד קשוח הצורך הזה לבחור- אתה מרגיש שאם אתה הולך איתה ככה בלי שהיא עושה תהליך זה לקחת ביחד המון המון סיכונים בריאותיים לעתיד. אם הבנתי נכון...

אולי שווה רגע לשים את הפחד שלה עצמו בצד, ולדבר עם יועץ זוגיות על הפער הזה שיש לכם וממש להגיד לו בפתיחות שאתה מרגיש שזה נהיה קו אדום להמשך הקשר. אולי הוא יעזור לראות את הדברים באור אחר, לשפוך פרופורציות אחרות שלא ראיתם קודם, אולי איכשהו זה יעזור גם לה להבין ממה היא באמת מפחדת.


כי זה בסדר לפחד, זה ממש בסדר. כשהרגש מגיע הוא מגיע,  השאלה היא מה עושים איתו. ועם כל בעיה יש פתרון- אם היא פוחדת שיכאב יש משחות לאלחוש, אם היא מפחדת מהמחשבה אז להסתכל על משהו להעסיק את עצמה, אם היא חושבת שלא חשוב מספיק להסביר את הסיכונים ללכת לרופא...  ואולי בכלל זה משהו אחר לגמרי שהיא בעצמה לא מודעת אליו כרגע ובשיח נעים זה יצוף.

אבל בעיקר לשדר לה שזה בסדר שהיא פוחדת!!! מלא אנשים פוחדים. זה לגיטימי להרגיש.

כשהיא תרגיש שלא שופטים אותה ורק מנסים להבין כדי להיות ביחד איתה בזה, פשוט כדי לשמוע אותה בלי איזו תוכנית לאחר כך ולא כדי להכריח אותה או לנסות לשכנע (!), אני מאמינה שזה יעזור לה לחשוב על הנושא יותר ברוגע ולהעלות בעצמה אפשרויות ללמה היא נמנעת.

ממש ממש לא הייתי מוותרת על קשר בגלל זהחולת שוקולד
אני מוסיף משהו שאולי הוא חשובים גדול

כתבתי את זה בתגובה הקודמת ואשמח לשמוע בבקשה גם מה את חושבת. זה עוד פרט חשוב שמוסיף לקושי שלי להכיל את הסיטואציה.

יש לה סימנים מסוימים שעלולים להעיד על סכרת (צמא מרובה יחסית , והליכה לשירותים לעיתים דיי קרובות , קימה באמצע הלילה) , ויש לה גם רקע סכרתי במשפחה , סיכוי משמעותי / רוב הסיכוי שזה לא סכרת אבל עדיין זה משהו שקריטי לבדוק אותו ובגלל שלא מסוגלת לעשות בדיקות דם לא בודקת.אפילו דקירה באצבע לבדיקת רמת הסוכר היא לא מסוגלת לעשות. 

ואני מרגיש שאני לא מסוגל במצב הנוכחי מכל הדאגה והחשש מה יקרה להכיל את זה עד כדי כך שזה חוסם אותי רגשית לגבי הקשר איתה.

רק משהו קטן...נפשי תערוג
אני יותר מפחד מהדקירה באצבע מאשר מכל מחט אחרת שקיימת. למה?.לא יודע. זה פוביה מוזרה לגמרי.


אולי גם אצלה.

אכן נתון משמעותיחולת שוקולד
אם כי בעיני לא ברמה של ויתור על הקשר


נראה לי שהיא יכולה פשוט (טוב, לא פשוט) להתנהל כאילו שיש לה סכרת מבחינת תזונה וכו' גם אם אין לה, מזיק זה לא


בכל מקרה, יש מצב שהבעיה העיקרית היא החשש המוגזם שלך מזה, עד כדי חסימה רגשית, לי נשמע בעיה גדולה יותר מהפוביה עצמה

ואם זו סכרת נעורים?בארץ אהבתי

עם סכרת נעורים אי אפשר להתנהל רק בעזרת תזונה. הגוף לא מייצר אינסולין בעצמו, וחייבים להזריק. אם זה הסיפור, זה ממש עלול להגיע למצב של סכנת חיים.

וחוץ מזה, שעד כמה שאני מבינה, גם במצב של סכרת מסוג 2, שיש אפשרות לנסות לאזן בעזרת תזונה, יש משמעות גדולה לבדיקת רמת הסוכר כדי ללמוד איזו תזונה מתאימה. אין פה משהו גורף שיתאים לכל אחד. יש כללים עקרוניים, אבל יש גם שונות בין אנשים. נשמע לי שסכרת בלי מוכנות להידקר בקלות תביא למצבים מסכני חיים.

(אני לא כותבת מתוך ידע רפואי, אבל מתוך היכרות שלי עם חולה סכרת נעורים, וגם ע"פ מה שלמדתי על סכרת מנשים שכתבו בפורום הו"ל על סכרת הריון, שדומה יותר לסוכרת סוג 2).
 

שוב, אני לא יודעת מה רמת החשש, ומה באמת המצב ורמת הסיכון שלה למעשה. 

למעשה, הסכרת בעיני מדאיגה בלי קשר לנושא של השידוך, זה נושא בפני עצמו ולדעתי היא אמורה להבין לבד שהיא חייבת להתגבר איכשהו ולהיבדק, או שהמשפחה שלה או הרופא שלה צריכים לעזור לה להגיע להבנה הזו.

אבל אם בשביל הבריאות שלה היא לא יכולה לעשות שום צעד כדי להיבדק, אז אני ממש לא חושבת שהבעיה העיקרית היא החשש של הפותח. אם הוא רוצה להקים משפחה, ומבין שהריון מצריך בדיקות ומחטים למיניהם, ויודע שכרגע היא לא מוכנה להיבדק גם בשביל הבריאות האישית שלה, אז איך הוא יכול לסמוך על זה שבשביל הריון היא כן תיבדק? זה ממש לא חשש מוגזם בעיני.

אני לא אומרת שבהכרח צריך להגיד שזה לא מתאים להמשיך. אבל אני כן חושבת שזו נקודה משמעותית לבירור.

סכרת נעורים בדרך כלל מגיעים למצב הפוךנפשי תערוג
ואז מאבדים הכרה
לא הבנתי על איזה מצב הפוך אתה מדברבארץ אהבתי

מכירה מקרוב ילד שאובחן לאחרונה עם סכרת נעורים.

הסימנים הראשוניים הם סימנים של היפרגליקמיה, שמתבטאים בהשתנה מרובה, צימאון מוגבר ועוד. כי אין בדם אינסולין שיפרק את הסוכר.

אחרי שמאובחנים ומתחילים לקבל טיפול (זריקות אינסולין) אז קיימת סכנה להגיע להיפוגליקמיה, שזה באמת גורם לאיבוד הכרה במצב קיצון. אבל זו תופעת לוואי של האינסולין שהוזרק. 

לא מדויקפשוט אני..

חולי סכרת בהחלט יכולים למות מהיפו, גם בלי שום זריקת אינסולין.

כמו שכתבתי, אין לי ידע רפואי מסודר בנושאבארץ אהבתי
עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך כ"ח באב תשפ"ד 22:59

כותבת רק מתוך ההיכרות שלי והידע שלי (ועל פי מה שלימדה אותי אחות שטיפלה בילד שהזכרתי, לגבי ההתנהלות איתו. ממה שהיא אמרה היפו זו רק תופעת לוואי של אינסולין בכמות לא מתאימה, אבל יכול להיות שהיא לא דייקה, או שאני לא הבנתי נכון...)

אבל בכל מקרה לא נראה לי שזו נקודה עקרונית פה.

כתבתי קודם בתגובה למי שכתבה שאפשר להתנהל עם ספק סכרת בלי שום דקירות, רק דרך תזונה מאוזנת. בעיני זו אמירה מסוכנת מאוד, וגם בלי להיות רופאה בעצמי אני יודעת שזה לא באמת אפשרי.

בהמשך הדיון תכלס לא לגמרי הבנתי מה הנקודה...

היה לי סכרת הריון. זה מתנהג דומה לטייפ 2עוגת גבינה.

מניסיון אפשר לנהל את זה עם מינימום דקירות.

לי באופן אישי נתנו הנחיה של מינימום דקירות ומכירה כאלה שאפשרו להן דקירה פעם בשבוע.


אני פיתחתי כפייתיות מסויימת והייתי דוקרת את עצמי מלא (הרבה יותר ממה שמנחים וצריך) כי הייתי חייבת להיות בשליטה.


אני מכירה סוכרתיים מאוזנים שלא דוקרים את עצמם כל יום. הם פשוט מזהים מתי הם בהיפו/היפר ומטפלים בעצמם. להגיע לאובדן הכרה זה לרוב חריג.


וזה תלוי גישה של רופא.

ואני מאוד מקווה שאף אחד מהקוראים לא לוקחים עצות רפואיות מפורום אנונימי אלא מתייעצים עם מי שמוסמך לכך.


ובכללי השרשור סטה לגמרי מנושא המקור.

שהוא האם הוא מסוגל להתמודד עם זה ביום יום.

אף אחד פה לא מכיר אותם או את המצב הבריאותי שלהם. העצות הן מניסיון אישי וכאמור פורום מגוון אז כל אחד ודעתו..


הוא צריך לקחת את ההחלטה ולהבין שהוא בוחר בה גם אם היא מחר בבוקר לא תטפל בזה ואם זה לא משהו שהוא מוכן לו שיעשה את המסקנות לעצמו.


הוא התעניין בניסיון האישי של אחרים.

אני ציינתי את הניסיון האישי *שלי* שזה לא פוגש אותי ביום יום. וזה לא משפיע על הזוגיות.

ושלדעתי במצב בריאותי תקין (וכרגע לא הוכח אחרת) אין הרבה צמתים שבהם נצרכים להידקר.

אני מבינה את מה שאת אומרתבארץ אהבתיאחרונה

אבל אני חושבת שיש הבדל בין להתנהל עם קושי גדול מול דקירות, שגורם לצורך להפחית דקירות למינימום (שעם זה אפשר להתנהל היומיום וזה באמת לרוב לא ישפיע על כך על היומיום), לבין חוסר יכולת מוחלטת לעבור שום דקירה, שזה יכול להביא למצבים מסכני חיים.

אם יש לה את המוכנות והיכולת להביא את עצמה לעשות פעם בהמון זמן דקירה אחת, אז מן הסתם זה יספיק.

אבל אם היא לא מוכנה ולא מסוגלת לעבור שום דקירה, גם כשהיא עלולה להגיע למצב סכנה, או שהעובר שלה עלול להגיע למצב סכנה, אז זו השפעה משמעותית על החיים המשפחתיים שלהם, לא רק שלה.


ואם כרגע היא לא מוכנה לעבור בדיקה שנצרכת מבחינה רפואית, מי ערב לכך שאחרי החתונה היא כן תסכים?


כתבתי ואני כותבת שוב, אני לא חושבת שצריך להגיד בגלל זה שלא מוכנים להמשיך. אבל זה כן משהו משמעותי. זה ממש לא זניח בעיני.

ובאופן אישי, אני חושבת שכן הייתי מצפה ממנה לעשות מה שצריך כדי לעבור בדיקת דם אחת לפני החתונה (שגם ככה נצרכת כרבע מסיבה רפואית), כדי לא לסמוך על זה שאחרי החתונה היא תבין שאין ברירה, ואולי לגלות שזה לא ממש עוזר (כמו שכבר כתבו פה - אי אפשר להתחתן על סמך זה שהיא תשתנה אחר כך...).

אולי אפשר על הדרך לצרף עוד בדיקות כמו בדיקת סוג דם שקריטית לפני הריון, ואז זה יחסוך את הבדיקה הזו בהמשך בתחילת הריון (כי כמו שכבר נכתב פה, רוב בדיקות הדם בהריון לא הכרחיות, אבל לדעת סוג דם זה כן חובה ויכול להוות מסוכן לא לדעת. אז שתדע כבר מעכשיו וזה יחסוך לה בהמשך...)

להתנהל כאילו יש לה סכרתענבלית

זה אומר לדקור את עצמה בגלוקומטר באופן שוטף כדי לדעת אם התזונה מספיקה או שצריך להזריק בנוסף אינסולין. ממש לא פתרון אפשרי. סוכרת מסכנת חיים. צריך להבין את זה.

וסכרת הריון לא מאוזנת מסכנת את העובר.

זה לא משחק.

זו נקודה קריטית

לא בונים, בשום נושא שבעולם, על זה שמישהו ישתנההסטורי
עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך כ"ח באב תשפ"ד 17:38

אחרי החתונה.

 


 

לא מכריע עד כמה הנושא קריטי, אבל אם אתה מחליט להתחתן איתה, זה על דעת שזאת היא, על יתרונותיה וחולשותיה עד 120. מקסימום תופתע לטובה.

הייתי נועץ את המשפט הזהפשוט אני..
לא בפורום, אלא במוח של כל האנשים בעולם
ישיבה לנשואיםשאלה קשה

הולך הרבה זמן עם הרגשה שלא מספיק ניצלתי את הישיבה.

למדתי במקום נחשב מאוד, אבל היום אני מבין שלא באמת התקדמתי שם [גם מבחינת הקו של הישיבה היתה תחושה של להעביר את הזמן, לא איזה אסטרטגיה של צמיחה].

ממש רוצה לעשות את המסלול הזה שוב, והפעם במקום שבאמת מצמיח ומגדל אותך, אישיותית ותורנית, וגם קצת נפשית.

זה שייך?

אם כן, תנו המלצות על ישיבות

אתה מתכוון לכולל?אריק מהדרום
כן זה קיים, אם אשתך מוחלת לך על זה שהתחייבת בכתובה לזון אותה ומרשה לך ללמוד תורה אז זה שייך.
הוא מחפש ישיבה, לא משגיחנקדימון
וואואונמר
יש הרבה ישיבות (דת"ל) שיש בהן נשואים...מתואמת

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

הרבה יותר מאחדהסטורי
קבע עיתים לתורה4ne1

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

מה אישתך אומרת על העניין?נפשי תערוג
מה אכפת לך? זה שלו עם אישתונקדימון
הוא מחפש ישיבה, לא משגיח
אני לא מבין את קצפךפשוט אני..

אנשים מבוגרים מדברים ביניהם,

חלקם גם נשואים,

שלא לדבר על זה שהשאלה הועלתה בפורום שאמור לעסוק בענייני נישואין,

וכאשר מישהו מציע לעשות שינוי משמעותי בחייו (וזה לא משנה אם השינוי הוא ללמוד בישיבה או לעשות הסבה להוראה או לעשות רילוקיישן לאיטליה) - הגיוני מאוד שחבריו לדיון ידברו על כך שגם אשתו צריכה להיות חלק מההחלטה.

הייתי מקבל את דבריךנקדימון

אילו התשובה העניינית לדבריו הייתה העיקר, והתוכחה המאלפת טפל או לפחות שניה בסדר התשובה.

טענו בחיטים והשיב לו בשעורים.

לא ראיתי תוכחה אלא שאלה לגיטימיתפשוט אני..

קורה. אני כן ראיתי.נקדימוןאחרונה

יש רקע חרדי?משה
למה?שאלה קשה

אגב, מה עם תורת החיים?

בתורת החיים יש הרבה אברכים נשואיםSeven
וודאי שיש דבר כזההסטורי
הכרתי גם כמה, שכבר 'יצאו' מעולם הישיבות ואחר כך חזרו.

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

לא יודעת אם מתאים לך, אבל בהר המור יש המוןן כאלהשירה חדשה~

הרבה אנשים שלומדים בישיבות אחרות ואז אחרי החתונה עוברים מטעמי נוחות לירושלים ולהר המור..

יש שם בכללי המון אנשים מבוגרים, אז אנשים שכבר לא מוצאים את עצמם בישיבות שכולם צעירים מהם גם מגיעים להר המור..

אני יודעת שגם מגיעים לשם כל מיני אנשים לא ממש "הרהמורניקים" רק כדי ללמוד שם.

אולי יתאים לך גם

כשצריך ללכת לטיפול/ייעוץ ופשוט אין כסףחוזר תמיד לאשתי

מה עושים?

הולכים לעבוד?אריק מהדרום
העבודה זה בשביל שיהיה מה לאכולחוזר תמיד לאשתי

ולא נשאר כסף לטיפול

יש אפשרויות זולותפשוט אני..
כמו דרך קופת החולים, או מטפלים בהתמחות או חדשים וכו'
שה' ימלא חסרוניכםשוקו.
עבר עריכה על ידי שוקו. בתאריך ב' באב תשפ"ו 11:32

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

 

אולי לנסות לקרוא ספרים בנושאנקדימון

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.


אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...


אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

באיזה נושא אתה מאותגר?משה

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

 

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

 

 

כל הכבודתודהלה'

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

יש כאלה זולים יותרנפשי תערוג

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

עמותת חיים של טובהnik

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

הולכים מטעם קופת חוליםנעמי28

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

זוכריםעוד מעט פסח
שלהתגרש עולה הרבה הרבה הרבה יותר.
תבדוק אם יש שר'פ בעירייה שלכםעל הנס

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

לכו לשיעור תורה שאתם אוהבים שנוגע לנושאהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ה' באב תשפ"ו 14:19

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

מחילה, זה אולי רעיון נחמדהסטורי

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

ברורהפי

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

עם כל הכבוד (ויש לי הרבה כבוד להם)נפשי תערוג

הם לא יכולים להחליף טיפול

מי אמר להחליףהפי
יש פגישות ויש הכוונה ויש ליווי הם יודעים למי להפנות ומה להגיד 
אסור גם לשמוע שיעור כשצריך טיפול כגוןאדם פרו+

להחליף טיטול

👍הסטוריאחרונה

תגידו, אלימות מילולית ורגשית יכולה לבוא גם מצדשאלה קשה

האישה?

מה זה אומר באמת?

מישהו יכול לעשות קצת סדר?

נראלי זה מה שאני עובר, רוצה להיות בטוח

בוודאי שיכולאריק מהדרום

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

בוודאי שזה אפשריפשוט אני..
כן, אבל למה חשובה לך ההגדרה הספציפית?שוקו.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

גברים ונשים אלימים בערך באותו אחוזמשה

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

מעניין שאתה סבור כךפינג פונג
היה מחקר שנעשה באוניברסיטת חיפה על זהנקדימון
שמעתי באיזה פודקאסט לפני כמה שנים.
זה ידוע כבר הרבה שניםמשה

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

הוזמן על ידי האקסית כי הוא כיסח אותה במכות חחדי שרוט
זה החשד.
וואלהאנוני.מית

אז האקסית שלו לא אשכנזית במיוחד.

לא יודע, אולי כן דווקא.די שרוט

הכרתי כל כל מיני עם סיומות "יץ' שהן פחד אלהים.

ברקוביץ'

איצקוביץ'

ישראלוביץ'

או ביץ'. אלה הכי מפחידות.

יש גם ההבדל נוסףנעמי28

בכמה זה מדובר וכמה יאמינו לגבר כשהוא גבוה וחזק והיא נראית רונה וחמודה אבל מתעללת רגשית ואפילו פיזית.

וגם הבושה לדבר על זה.

בהחלט כן, אבל -פינג פונג

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

זה נכון.משה

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

כל מילהפינג פונג
תודה לכולם. אשמח להתייחסות לחלק השני של השאלהשאלה קשה

מהי אלימות רגשית ומילולית

לא מסכימהנעמי28

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

 

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

מסכים. לנשים יש יותר כח במילים4ne1

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

כןנפשי תערוג

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

 

 

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

יש אישה שאף פעם לא מזלזלת בבעלה?שאלה קשה

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

ודאי. למה לזלזל באדם שמעריכים אותו?גפן36

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?


גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.


אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.


בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

עצם זה שאתה חושב שהבעיה היא בךמתואמת

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

כשאתה עובר אלימות מצד אישה4ne1

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

אין אישה רעה יש אישה שרע להנפשי תערוג
🤣Seven
התגובות פה מורידות לי תאיי קיו
למה? זה דווקא הומור משובחנפשי תערוג

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה בדיוק מה שאני חושבשאלה קשה

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

 

זה בצחוק, נכון?פשוט אני..
אני מנסה לדון אותך לכף זכות... 
זה נשמע כמו ציניות חריפהנפשי תערוג
לא יודע אם כתבת בציניות או ברצינותמתוך סקרנות
אבל להטיל את כל האחריות על צד אחד, כאילו אשה היא ילדה קטנה שלא אחראית למעשיה, מזלזל מאוד בנשים....
כן ישרקאני

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

ברור. למה לזלזל באדם שהכי יקר לי?!?!יעל...
כי לפעמים אני מרגישה שהוא ממש אידיוטאנוני.מית
הגעתי כי היה בראשי, בטח שיכולה להיות.תפוחית 1

חשוב להתייעץ,ולא לסחוב לבד..


ממליצה ללכת לטיפול אישי או זוגי עם גורם מקצועי (עם הסמכה רצינית)

 

בוודאי שיש דבר כזהניק חדש2
גבר ואישה אמורים לכבד אחד את השניה. וגם אם כועסים עדיין יש דברים שלא אומרים.
אם אתה מתכווץ מול הדיבורים שלהכמו🐌תמס

זו אלימות.

היא יכולה יכולה להגיד מה מפריע לה גם בלי להפחיד

אם היא מקבלת התפרצויות זעם שבגללן אתה הולך על ביצים איתה, הכי חשוב זה שתיידע מישהו קרוב. רב. הכי טוב איש מקצוע. אל תצטער על הכסף זה לבנות את הבית. אבל אל תלך לרב שאומר לך להבליג ולשתוק אם הנפש שלך סובלת.

היא אמורה לגרום לאווירה נעימה ואם היא מפחידה אותך זה סימן ברור לאלימות

אלימות יכולה להיות מכל צדאז מה המצב

בסד

כל אלימות- גם אלימות פיזית וגם אלימות מילולית או כלכלית וכו יכולה להיות מכל צד.

יש גברים אלימיםצויש נשים אלימות.

לא כתבת מה אתה עובר אבל אם אתה מרגיש לא טוב ושאולי אתה עובר אלימות בהחלט כדאי לפנות לעזרה (מוקד לאלימות במשפחה/מטפל זוגי שייעץ לך איך לנהוג וכו.

אל תישאר עם זה לבד!!

תתחיל פהמרגולאחרונה

אלימות במשפחה היא תופעה קשה ומסוכנת ויש לטפל בה. פנו למוקד 118 לקבלת סיוע.

תעשה את השאלון

במספר 1203 יש קו סיוע לגברים.

בקישור שצירפתי יש גם מספר לקו סיוע לגברים דתיים אם תעדיף.

מצטערת לשמוע על תחושותיך.

בהחלט קיימת אלימות במשפחה מצד נשים, ובהחלט מגיע לך לחיות בבית ללא אלימות.

תתחיל שם, תנסה להבין אם זו אלימות

אח"כ תפנה לעזרה מקצועית, גם אם זו לא אלימות

שתחיה במרחב נעים ולא מפחיד.

בהצלחה!

יוצאת משיחה עם חברה. אופניים חשמליים.אנוני.מית

משפחה עם 3 ילדים. רכב אחד. בעיקר אצל החברה שצריכה לאסוף ולפזר ילדים.

 

בעלה של החברה קנה לאחרונה אופניים חשמליים. הם היו צריכים ליסוע לאיזה מקום ביחד (זוג) והיא ממש מספרת לי שהיא נעלבה מזה שהוא העדיף להישאר עוד כמה דקות בבית בטלפון ואחר כך ליסוע באופניים שלו לבד.

לפני שבועיים היא כמעט עשתה תאונה עם רוכב קורקינט משוגע והיא מפחדת מהכלי, וגם מזה שהוא התחיל ליסוע עם הילדים עליו. אתמול הוא קנה קסדה לבת הקטנה שלהם כדי שתוכל ליסוע איתו.

היא (והאמת שגם אני) רועדות מפחד מהרעיון הזה של ילדה בת 3 על הכביש בכלי כל כך פגיע. מצד שני, זה לא שיש להם חניה או כסף לעוד רכב.

 

מה דעתכן?

מה חכם להגיד לה?

יש כאן כמה נושאיםפשוט אני..

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...


העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

עולה לי פה כמה דבריםמשה

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

אתה אומר שאנוני.מית

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

 

לא יודעת מה חכםניק חדש2אחרונה

אבל זה כלי מסוכן מאד.

מניסיון מר של תאונת דרכים (בעלי נדרס כשהוא עליהם).

המלצה או דיס המלצה על אולמות חתונהארץ השוקולד

אלגריה,

הרמוניה בגן,

נסיה,

ארץ.

(לחורף)


כמו כן, האם אתם יודעים אם מומלץ או לא לפנות דרך סוכנים כגון מאורסים-מאורסות או אחרים?

שוד ושבר! מה, התארסת שוקולד?? אז למה לא אמרת??די שרוט

אוי לנו כי חטאנו! שוד ושבר בחוצות הפורום!

​הנה כי כן, הגיעה השמועה המרעישה והמטלטלת את כל קירות הוול, כי הבחור החשוב והמופלג, עמוד התווך של השרשורים וראש ישיבת הניקים, החתן היקר למזל טוב ארעא דשעקלעד בלע"ז, אשר ישב בדד שנים רבות באוהלה של תורה ובאפליקציית "שליש גן עדן"-נלכד.


ואתם הרווקים זעקו זעקה גדולה ומרה כזעקת מרדכי היהודי למען לא תיכחד נפשכם בריתחא דהשכינה, "נמות ולא נתחתן!". די לנו במוסד השמד המלא מרעין בישין הרוצים להשמידנו בכל דור ודור על ידי הבאת איש ואישה ביחד כמעשה צבא השמד לישראוייל בטנקים! רצונו של הקודויש בורכו בהפרדה מוחלטת בין ז' לנ' ואסור בתכלית האיסור לבוא בקהל מוסד הנישואין תק' פרסה על תק' פרסה!


ואתה ארעא דשעקעלד, שהשם ירבה לכם מטל השמיים ומשמני הוולט ושהברכה והאהבה תשרה תדיר בינכם ושהמריבות לא יהיו תדיר שנאמר תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

אמת ויציבארץ השוקולד

אמן וגם לך ומשפחתך, תודה רבה
 

כרגיל, נהניתי לקרוא, הראיתי לארוסתי והיא נהנתה מאוד מדבריך

מה, פאדחן היא צריכה הקשרדי שרוט
אתה לא יכול להנחית עליה די שרוט ככה. עכשיו היא תחשוב שאני קריפ מטורלל.

תמסור לה שכתוב באבחון הפסיכודיאגנוסטי שלי שאני נורמלי.

אמסור להארץ השוקולדאחרונה

תוהה אם היא תשתכנע

הסוף נפלא שבנפלא. ממש.נקדימון
חסכים של ילד שגדל בבית בלי הרבה כסףחוזר תמיד לאשתי

להורים שלי אף פעם לא היה יותר מידי כסף.

גם היום אנחנו לא מקבלים כמעט עזרה.

לא חשבתי שאני עדיין סוחב את זה.

לאחרונה כמה פה העלו את הנושא הזה וזה הציף בי הרבה כאב.

מה אומרים? שתפו

כואבהסטורי
למעשה - ללכת לטיפול אצל איש מקצוע 
אם יש נושא אחד שייעוץ ב-400 שח לשעה לא יכול לפתורפשוט אני..

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

דווקא יעוץ טוב יכול לעזור הרבה לבעיות כלכליותאריק מהדרום
ואפילו בהרבה יותר מ-400 שקל לשעה.
התכוונתי לטיפול נפשי, לא כלכליפשוט אני..

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

הומור... קצת רגישות..חוזר תמיד לאשתי
סתם כאב? או נפק"מ?נקדימון
אם זה סתם כאב (בלי לזלזל חלילה) אז לדעתי חבל על הכסף לטיפול. אני מניח שיש לך כאבים וצער וחרטות נוספים בחיים אבל אתה חי איתם.

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

כסף זה אחד הנושאיםנעמי28

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.


זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

האם חום ואהבה כן קיבלת?5+

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

וואו, תשובה מאלפת ממש.חוזר תמיד לאשתי

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

אפשר להתגבר על זהזיויק

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

הכאב שעלה הוא בגלל שיש מחסור ספציפישוקו.אחרונה

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

היי ממש איכזבתםאדם פרו+

נכנסתי לפורום נשואים טריים

רציתי לקרוא איך אתם רבים

ואיזה כיף למי שהוא כמוני

גרוש

וככה להתעודד קצת.


 

ואני חייב לציין שממש איכזבתם

שום מריבה שום כלום

אתם לא צריכים להסתיר

זה לא רשת חברתית פה


 

תכתבו את האמת הקשה

נתמודד איתה

🤣🤣🤣פשוט אני..
תקרא את השרשור שמתחיל בHakuna.Matata
מפה לאן?
תודהאדם פרו+
החיית את נפשי

מים קרים על נפש עייפה ב"ה

משהאחרונה
מפה לאן?In development

נשואים כבר כמה שנים טובות

קשה לי מאוד

בעלי חתיכת עצלן ותינוק מגודל

ולי פשוט נמאס

בינתיים אנחנו חיים ממשכורת שלי ותמיכה של ההורים שלו.

ונמאס לי, התחתנתי עם בעלי! לא עם ההורים שלו!

אני רוצה להרגיש יציבות כלכלית מבעלי, לא מההורים שלו!!!

פשוט נמאס לי ולא יודעת מה לעשות

לא מצליחה לסמוך עליו

עיצות/ תובנות/ עזרה יתקבלו בברכה

יש כאן גם עניין של גישהנעמי28

ולא רק צודק או לא צודק


מה אם הוא היה מרוויח עשרות אלפי שקלים משעה של עבודה וההתנהלות שלו עדיין היתה דומה? קם מאוחר ועושה שום דבר?

כסף נכנס, ממנו/מההורים שלו.

אפילו דירה הם מוכנים לתת.


יש כאן הרבה יותר מצודק או לא צודק.

יש דינמיקה, לקיחת אחריות, שחרור אחריות וקבלה שאנחנו לא יכולים לשלוט על האחר על האופן שהאחריות הזאת תתבצע.


אני גם הייתי מתחרפנת  מהתנהגות כזאת.

אבל כדי שיתאפשר לחיות איכשהו ביחד צריך להבין ולהשלים עם זה שבדיוק בדיוק כמו שהיא מצפה וכמו שהיא רואה אחריות, לא יהיה.


כל אחד חווה את המשבר הזה בזוגיות בפן מסוים, חלק בפן הדתי, חלק בפן הרגשי, חלק בפן הכלכלי.


אני מניחה שאם הייתי בחוויה דומה הייתי משחררת אחריות ומכניסה את הכסף שאני מרוויחה להשקעה או חיסכון ולא להוצאות שוטפות ונותנת לו להתמודד.

אבל לא בריב, בשיחה עם קביעת עובדה.

אולי יעניין אותך