חושבת ממש ממש שכדאי לך לעשות קורס הכנה ללידה שתומך דווקא בלא לקחת אפידורל מלכתחילה

אפשר לעשות את זה. ולצאת בחוויה הכי עוצמתית שמחה ומתרגשת שיש מבטיחה לך!!!

אולי עדיף קודם שתעשי עיבוד לידה.

ואז תלכי לקורס שנותן שיטות להתמודדות עם הכאב.

תלמדי למה הוא טוב איך את יכולה להתחבר אליו.

יכול להיות שזה נשמע לך הזוי אבל תחשבי רגע על משמעויות של המילה ציר- זה לא רק הדבר הכואב הזה.

ציר זה שליח. הוא שליח להביא אלייך את האוצר שלך בצורה שמחברת אותך אליו.

ציר הוא פותח כמו ציר של דלת הוא מאפשר פתיחה.

ואני אישית שמתמקדת בזה מצליחה לפתוח את הנפש שלי לקבלת עוד נשמה. מרגישה ממש שותפה במשמעות בבריאת העולם אני מביאה חיים זה רגעים קדושים ממש.

ציר זה גם תרכיז,כמו ציר של מרק או עוף וזה בעיני מסמל את הקדושה של הרגעים האלה שבם תמצית החיים גם מבחינתי וגם מבחינת הילד שלי שנולד עכשיו מנצלת את הצרחות (כן אני צורחת. והכי מאפקת שיש ביומיום) לזעוק על הילד הזה שיהיו לו חיים טובים קרובים לה' וכו.

מנצלת גם לזעוק על הגאולה שממש נמשלה לחבלי לידה.

יש לי עוד המון

אבל קורס מתאים פשוט ילמד אותך

ואפילו ספרים

אוהבת את של דפנה חסדאי

לא זוכקת את שמו שמסביר ממש את כל המהות ונותן חיבור רוחני לכל חלק.

אצלי זה השיא. ללדת עם אפידורל מבחינתי זה פספוס של החוייה הלא נורמלית הזו.

עושה על עצמי עבודה מה טוב בו😃

כרגע לא אספיק את כל מה שכתבת..

כרגע צריכה טיפים ..

לידה אחרונה הגעתי בריפיון ושמחה ואפילו שכאב לי הצירים באופן בלתי נסבל ויתרתי על האפידורל כי הייתי בפתיחה 9 ולא הצלחתי לשבת אז אמרתי למיילדת עזבי בואי נסיים עם וזהו..

ואז בלחיצות האחרונות. זה היה מעבר למה שדמיינתי. אני קטנת גוף (אןלי זה קשור) אבל הכאבים האלה היו מזוויעים. והיו לי 2 מיילדות מתוקות וכולן כל כך ריחמו עלי ועטפו אותי. אבל הכאב. הכאב של הצירי לחץ והיציאה עצמה גמרו עלי. שעתיים אחכ בעלי לא הצליח לתקשר איתי המלים היחידות שיצאו לי מהפה זה *אני בטראומה של החיים* והמיילדת אומרת לי "לא ממי את לא. מה פתאם. את גיבורה" מנסה לעודד. אחרי שעתיים התחילו לי גם התקפי חרדה (יש לי כאלה כבר שנים) אבל זה קורה ממש לעתים רחוקות כבר. קיצר. כולם גם אחכ עטפו ועודדו. ולאט לאט שכחתי את העוצמה. אבל הרשימו נשאר ואני עדיין בהלם מוחלט ממה שעברתי. אני זוכרת שאמרתי לחמותי שאני עם ילדים סיימתי. אני לא בטוחה שכל מה שכתבת נכון לכל אישה. וגם אצל כל אישה עוצמת הכאב משתנה.

לא כולן באיי ורואות בזה משהו מדהים. אני רואה בזה משהו כואב וכרגע אין לי זמן לשנות גישה ולעבור איזה עיבוד לידה לצערי

תודה בכל מקרה

הייתי ממש מנסה לקבועעם מישהי מקסימום רק תרוויחי.

האמת שכנל על קורס לחפש מישהי שתדבר איתך בפרטי ותשנה לך את ההתיחסות לזה זה שווה מבחינתי גם בשבוע 40

אבל איך שאת רוצה😘

נשמע שהטראומה מאז לא נותנת לך להשתחרר בלידות הבאות

כדאי ממש לנסות לעבד את זה ולהתכונן ללידה ממקום נקי

האמת לא נראה לי שתהיה פעם הבאה.  

אבל אולי עדיף לעשות שאוכל לעזור לבנות שלי. ולא אהיה כמו אמא שלי בסטרס בעצמה.   

שתיפגשו אפילו פגישה אחת- מה שתספיקי לפני הלידה

אם את רוצה תפני אליי בפרטי יש לי מספר

לדעתי שווה לך להשקיע בזה

נפגשנו פיזית פעם אחת בלבד

וזה עדיין עזר לי מאד להרגע ולסדר את המחשבות בראש.

אל תפסלי את הרעיון.

עיבוד לידה – פרי בטן

אני נזכרת שהדולה שליוותה אותי באחת הלידות עשתה לי ממש כמה ימים קודם כי הייתי בסטרס איום...

וזה אכן עזר לי. הלידה אבל לא היתה טראומטית כי הספקתי לקחת אפידורל לפני הכאבי תופת. הבלתי נסבלים. דווקא היה נחמד ורגוע

אבל לא יודעת. לא היה לי טוב בנשמה בלידה הזאת. ובסוף לקח זמן והגיע רופא כי היו האטות בדופק וההחלמה היתה לא משהו. בלשון המעטה. לא יודעת כבר מה נכון לי . מה טוב.

מתפללת לקדוש ברוך הוא שיושיע אותי.  

הדולה היתה אחלה ומיוחדת. אבל לא מתאים לי שמישהי זרה תהיה איתי ותלווה אותי ברגעים האלה. לא יודעת. לא היה לי טוב עם זה. 

אם זה לא מתאים לך...

אבל לפני הלידה להתכונן נפשית לדעתי כדאי לך ממש!!!!

רוצה להגיד משו על טבעי ויפה - לידה היא דבר טבעי, תהליך מדהים, נס ופלא ממש, אבל יפה היא לא

לרוב גם לא חלומית בקטע הטכני

לידה היא תהליך כואב ומסכן חיים לאישה, נקודה. אבל צריך לעבור אותו כדי שילדים יגיעו לעולם. זו הנחת היסוד שלי, ואני מסתייגת ממי שמוכרת חוויה עם בום על קולי להמוניות

חוויה טובה או לא לדעתי לא קשורה בכאב שתחווי, ובאורך הלידה בהכרח, אלא בהכנה המנטלית שתעשי בדרך אליה.

אמנם לא ילדתי הרבה ילדים, אבל מנסיון של אמא שלי שילדה לא מעט  (שהיא אגב מלווה גרועה, השם ישמור אותה)  קיבלתי עצת זהב - זה כאב זמני שהוא חלק מהתהליך. תיכנסי לזה בראש שאת פה לכמה שעות וזהו. לא חלומי, לא יפה, לא מדהים. זמני.

התינוק מדהים, זה כן

התחושה שאת אחרי - כנל

עם העצה הזו הלכתי ללדת פעמיים בלי אפידורל ולי זה עבד

בדרך ללידה יש דברים שיכולים להקל כמו אםידורל, מיילדת טובה,נשימות, אלחוש/ גז צחוק, הכנה נפשית ומנטלית טובה, תנועתיות, מוזיקה, לא יודעת.. כל אחת ומה שטוב לה. אבל לידה היא תהליך מורכב

מתוך 2 הלידות שאחת ואקום עם האטות דופק וחתך יזום  ואחת בזק, הראשונה זכורה לי כפחות טראומטית.

זה דבר לא פשוט לכל אישה

לא יעזור כל הסיפורים... גם שהלידה קלה היא כואבת נורא מה לעשות

זאת חוויה כואבת

אבל הנה תראי עטפו עודדו אותך וזה אמור לעזור.

מה שהכי חשוב לצאת בריאה ושלימה עם תינוק בריא, ועל זה להתפלל המון וגם שהלידה תעבור בקלות כמובן

הכאב עובר כמה שקל להגיד . זאת החוויה של הלידה . יש כאלה שמצליחות בתוך הכאב לראות עוצמה וזה ענק בעייני אבל זה עבודה 

אני לפני כל לידה ממש ממש מפחדת. כל פעם יותר כי מתווספים פחדים נוספים שקרו הלידות הקודמות...

מה שעוזר לי זה ממש לא לשקוע בפחדים, לנסות הסחות דעת ולהתפלל על זה הרבה. לדמיין בראש בדיוק איזו לידה אני רוצה, את כל המהלך, לחשוב ולהתפלל דברים מדוייקים שאני רוצה בלידה. בלידה האחרונה פשוט הרגשתי שכל מה שקיויתי והתפללתי קרה בדיוק ב"ה.

כל פעם שאת מפחדת תחשבי שזה כמה שעות קשות והתוצאה ממש שווה את זה.

ותזכרי שאת ממש לא היחידה, לא כולן אוהבות ללדת

לידה מאד קשה, והיה לי ממש טראומה מהלידה הראשונה, פחדתי ככ מימה שהיה, ושאני לא רוצה שזה יקרה לי שוב. 

לא הייתי מרוצה מכל ההתנהלות מהבית חולים שילדתי, רק אהבתי את המחלקה אחר כך. 

בהריון השני שיטפתי את הרופאת נשים שלי, אמרתי לה שמאד אהבתי שם את מחלקת היולדות אבל הלידה עצמה הייתה זוועתית, היא נתנה לי באותו בית חולים מספר של משהיא שעושה פרוייקט מיוחד, שעוטפת את היולדת, הייתי מאד סקפטית בהתחלה, התקשרתי וקבעתי פגישה באותו בית חולים שילדתי בפעם הראשונה (משוגעת אני כן) חשוב לי לציין שהייתי ממש בשבוע מתקדם שבוע 37 עם אני לא טועה . בקיצור קבעתי איתה פגישה דיברנו, והיא אמרה לי לשתף אותה בכל מה שקרה בלידה( ניראלי שזה היה גם סוג של עיבוד לידה, בכיתי כמו ילדה קטנה ) והיא רשמה את כל מה שאמרתי, ונתנה לי דף למלא מה חשוב לי שיהיה בלידה הבאה שלי, סיימנתי את כל מה שהיה חשוב לי. בקיצור רב, בלידה עצמה הייתי רשומה להם במערכת, המיילדת (המדהימה שלייי) קראה את כל מה שחוויתי ומה חשוב לי, והיא פשוט הייתה סופר מדהימה וסופר רגישה, ששינתה לי את כל חווית הלידה לגמרי!!! אולי כדי לך לנסות להתייעץ עם הבית חולים שבו את רוצה ללדת אולי יש גם שם פרוייקט כזה, . שתיהיה לידה קלה, ביידים מלאות ובריאות איתנה . 

הרבה הכנה של חיזוק של עצמך, של הבנה שאת מסוגלת לעמוד בזה לגמרייי!!

 יש כל כך הרבה הקלה פיזית כשאת רגועה יותר.

אצלי הייתה לידה אחת ממש כמו שאת מתארת, קצרה אבל כואבת כל כך חוסר אונים מוחלט.

ואחרי הרבה הכנה

היה לי כל כך הלם לגלות בלידה הבאה

כמה הקלה פיזית יש רק מכח המחשבות.

בשילוב עם תנועה  נכונה ונשימות נכונות

חווית הכאב מופחתת כל כך.

כואב אבל עוצמתי ושלו וראפשרי כל כך. ואחר כך התחושה כל כך מעצימה ומדהימה.

ממליצה ממש על הכנה טובה! פיזית ונפשית!

אין לי רעיון אבל מי...

;)

נשמע שאת לא אוהבת משו מדי רוחני מעופף, או שאני טועה?

שמעתי פעם הרצאה של אורה קושיצקי שהיא ממש לא מעופפת כזאת אבל כן מדברת על משמעות ההכנה המנטלית וכו' אז שווה לבדוק איתה.

גם ענת גורביץ בעיניי אולי תאהבי.

ובעיקר תחליטי עם עצמך

שאת רוצה לחוות לידה טובה, רוצה להתמודד בטוב עם הכאב,

אל תכנסי למקום הזה שקל להכנס אליו שאת לא כזאתי וכו'..

מוזינת לפרטי ואכתוב לך... אחת של דולה שעושה גם עיבוד לידה וגם הכנה. ואחת של מיילדת..שעושה קורס הכנה גם אינטרנטי .

אם רלוונטי בשמחה

אחד לאחד מה שהיה לי..

אחרי שקראתי הרבה חומרים של אורית לייזרסון וכאלה

היה לי טוב זום לש שעתיים עם תיצור נמדר

שקיבלתי עליו החזר במלואו מהדסה

דבר שני חשוב לי ממש להגיד שלידה יכולה להיות דבר טוב, מעצים, אוהב ושמח גם תוך כדי הצירים.

בתור אחת שעברה לידה ראשונה טראומטית ביותר ארוכה, וממש לא חיובית. אחר כך פשוט נשבעתי לעצמי שאני לא מוכנה ללדת ככה שוב. התחלתי ללמוד על זה והגעתי לקורסים מדהימים. הבנתי שהפחד והלחץ הם מגבירים כאב ואם מסירים אותם וזורמים עם גלי הכאב לידה אפילו יכולה לא לכאוב בכלל. באמת.

ב"ה זכיתי אחר כך למספר לידות מהממות וטובות.

ממליצה ממש על קורסים שיוצרים תודעה שונה ביחס ללידה. כמו לידה מתוך עונג של אורית לייזרסון, הנוסחה ללידה אוהבת ומהנה.

שינוי תודעה ביחס לעצמי, לפחד, וללידה זה גורם מספר אחד ללידה טובה יותר. ממש ממליצה לעבוד עם קורס הכנה ללידה טוב.

מכירה נשים שגם בלידה 8 לקחו קורס כזה ופתאום הלידה היתה חוויה שונה לגמרי.

לק"י

נראה לי שאני מלידה ללידה מפחדת יותר, והלידות שלי כנראה סבירות. אבל עדיין זה כואב, וצירי לחץ זה סיוט בשבילי.

כך שאת לא לבד....

🫂

אז הלידה השלישית שלי הייתה בזירוז, שהתעקשתי קודם לקבל אפידורל ולוודא שעובד - ורק לאחר מכן את הפיטוצין.

היה חלומי!

לא הרגשתי כאב בכלל רוב הזמן. כשהתחיל טיפ טיפה כאב - כמו ממש סימנים מקדימים של מחזור, אפילו לא כאבי המחזור עצמו - בדקו אותי וראו כבר את הראש...

שתי לחיצות - שלא כאבו בכלל, רק קצת הרגשה שצריך ללחוץ - והמתוקה היתה בחוץ!

האמת, ממש הרגשתי שהרוגע שהגיע מהאפידורל - פשוט הרפה לי את השרירים ועזר לי ללחוץ בצורה הרבה יותר אפקטיבית ולא מכווצת, בלידות הקודמות - השלב של הלחיצות היה הרבה יותר ארוך - משהו כמו 10 דקות, ואוהה כמה שכאב!

מה אני אגיד לך - הלידה הזאת כאבה הרבה פחות מההכנסה של האינפוזיה (שלא היתה משהו מיוחד, כן? סתם הכנסה רגילה)

במשך כל הלידה פטפטתי עם סטודנטית חמודה שהיתה שם, היה ממש נחמד. הייתי בשוק כשנגמר בלי שהרגשתי.

ואני הייתי רגועה ומשוחררת, והרגשתי כל כך הרבה יותר טוב וכל כך הרבה יותר חזקה אחרי - מאשר אחרי הלידות הקודמות - כי פשוט לא היו כאבים שהחלישו אותי.

היה חלומי ממש. מאחלת לעצמי שוב בלידה הקרובה.

אני אישית - במצבך - הייתי בהחלט שוקלת פשוט לבקש ללדת בזירוז לאחר אפידורל, ככה תספיקי אותו...

בלי לחכות לצירים.

האמת, לא זירזו אותי כי היה משהו קריטי, השאירו לשיקולי את ההחלטה האם לזרז או לא, ובחרתי לזרז הרבה בגלל הסיבה הזאת.

מדגישה - לבדוק שהאפידורל עובד, גם הלידה השניה שלי היתה בזירוז ונתנו לי אפידורל קודם, אבל לא הכניסו אותו טוב מסתבר, אז לא השפיע בכלל. כאב אפילו יותר מהלידה הראשונה. ועד שהם הבינו מה הבעיה - כבר הייתי בלחיצות...

יתכן מאוד שלידה בזירוז תהיה ארוכה יותר, אני אישית מעדיפה לידה ארוכה מאשר כואבת. מה גם, שאם את לא כאובה - אולי גם תצליחי לנמנם...

(אם כי לי אישית היתה לידה ממש קצרצרה - אבל זה הגיע אחרי כמה חודשים של צירים ופתיחה חלקית ומחיקה חלקית וצוואר רך... סבלתי בהריון מה שלא סבלתי בלידה, כל החודשים האלה הצירים ממש כאבו - אם כי ברור שזה לא הצירים של הלחיצות וממש לפני)
 

מאחלת לך, יקרה, שתהיה לך לידה קלה ומהירה, בלי כאבים, שתסתיים בבריאות מלאה לשניכם ובידיים מלאות, והתאוששות מהירה!

שהלידה הזאת תפצה אותך ותרפא אותך מהקודמות, ושלא תחווי עוד צער וכאב!

באתי לביקורת לבית חולים  בשבוע 41..

הרופא בודק פתיחה אומר לי 4 וחצי.

ולא הרגשתי צירים.

הכניסו אותי לחדר לידה וישר ביקשתי אפידורל..

אמרתי להם שכואב לי והיה נראה שיש צירים במוניטור אבל תכלס בקושי הרגשתי משהו חוץ מכאבי מחזור.

אחכ בהמשך הוסיפו פיטוצין ופקעו מים וישר ילדתי.

אפשר לעשות דבר כזה בלי שתהיה פתיחה?

לא ידעתי...

נשמע שזה יהיה לי הכי טוב ..

כבר כמה חודשים...

אלוקים פיצה אותי בלידה על הריון ממש קשה.

אבל עקרונית - למה שאי אפשר יהיה לתת אפידורל לפני פיטוצין?

ופיטוצין - כן משתמשים כשצריך לגרום ללידה גם מפתיחה 0, בהחלט. לאמא שלי קרה בהריון עודף מוגזם (רק שעקרונית היא נגד פיטוצין, אז היא לא ניסתה את הטריק הנ"ל)

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

לדעתי לא יפה לעשות אירוע בבית, להזמין אנשים, ךהכין כיבוד ולא לדאוג שהם יוכלו לאכול.

זה חוסר התחשבות

כמו שתיארת איך התאמצת שיהיה משהו טבעוני מכל דבר

לק"י

בטח כשלא מדובר בחילוני גמור שמנותק לגמרי מאנשים דתיים.

הוא לא יודע שדתיים צריכים אוכל כשר?... ולא אוכלים בכל מקום?

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

ולתזכר אותו ....

ובאמת נשמע מצב מאתגר, בהצלחה!!

אתם אלופים שהלכתם, ונתתם הרגשה טובה.

חושבת שאת צודקת שלא עשו לכם דווקא, יש לך הסתכלות של עין טובה וזה מקסים בעיני.

בפעם הבאה כדאי לתאם איתם מראש איך מתנהלים עם האוכל.מניחה שבאמת אם הוא דתלש הרבה זמן הוא שכח כבר את ענין התנור.גם לי יש דתלשים במשפחה שממש מתחשבים, אבל חושבת שגם הם לא היו שמים לב לענין החימום בתנור.

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

ותחשבי שהייתי במצבים כאלו עם ילדים שצריך לומר להם לא לגעת בכלום

למדתי להאכיל את כולם לפני (קונה להם פיצות אז הם מאושרים)  ולשמוח ביחד המשפחתי

גם אצלינו נושאי שיחה זה קשוח ביותר בטח מאז הבלאגנים של הרפורמה ועוד יותר מאז המלחמה בעזה, אני מנסה למצוא נושאי שיחה לא נפיצים, להחמיא על מה שאפשר, לשתוק הרבה גם כששומעת דברים כואבים וללכת הביתה בידיעה שעשיתי מה שיכולתי.

משערת שגם לצד השני יש מה לומר עלינו כי כל אחד רגיש לדברים אחרים.

ולבקש להתחשב או להגיע שבעים או להביא פיצה בעצמכם

אצלנו השיח במשפחה על הכשרות פתוח, לא אוכלים טרפות ב"ה אבל לא ברמה שלנו אז מדברים על מה כן ומה לא, כשברור לנו שזה שיח לגיטימי

אתם התחשבתם עם האקדח, לגיטימי שיתחשבו בדברים אחרים שחשובים לכם. לא רואה סיבה להשאיר את זה לא פתור ולצבור מרמורים

אצלנו אחרי תקופה קצת מתוחה בהתחלה פתחתי שיח ומאז עובר בטוב והכל בסדר

מה נשמע עם אנשים.

בחיים לא הייתי מכבדת בקשה כזו. אני לא אגיד לך אפילו לבוא עם חולצה עם שרוול ולא גופיה.

על האקדח אתה בא עלי??

לק"י

(חולצה עם שרוולים, לא מחשוף גדול, מכנסיים לא קצרים).

לא מבקשת אולי, אבל כן ברור לי שאמורים לכבד. למרות שמאנשים שמבקשים ממני לא לבוא עם אקדח, בהחלט אפשר לבקש לבוא עם לבוש מכבד. מבחינתם זה כנראה ממש דת, הפציפזם הזה (לא שאני מסכימה איתם כמובן. אבל יש מצבים שעדיף לכבד כדי לשמור על יחסים תקינים. בטח אם מדובר בביקור של פעם ב...).

אבל גם כוללת את הרתיעה מהנוכחות שלו במרחב האישי שלהם, רתיעה מכך שהוא חלק מחיי היומיום (במגוריהם כביכול אין סיבה לנשק), העובדה שהוא בתוך בית עם ילדים, והצורך להסביר להם. מבחינתם שהילד גם לא ילך לצבא... יש למשל הורים פציפיסטיים שמסרבים לחשוף את הילדים למשחקים עם אלימות וכיבוש, אפילו משחקי קופסה, אז הם לא ירצו מראה של הכלי הזה עצמו בבית.

(חושבת על הקבלה של אולי לבוא במעיל פרוות שועל לבית טבעוני)

(כמובן שאני אישית לא מזדהה, רק מסבירה את העמדה שיכולה להיות, ותמיד שווה שהפותחת זו שתסביר, או שתשאל את קרובי מהשפחה הפציפיסטיים אם אינה יודעת)

מהשאלה שלך, שווה לך לגגל פציפיזם. חנוכה שמח!

לק"י

לא נשמע לי שזה קשור לחשש מתקלות עם הנשק.

אלא לזה שהם נגד מלחמות (חיים בסרט. אבל שיהיה).

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

בביטוח שיש בקופת חולים

ובהסכם של קופת חולים עם המקום

הפער לאותו ניתוח באותו מקום בין השתתפות קופות חולים יכול להגיע לאלפי שקלים (מניסיון), אז צריך לברר ספציפית.

שעשתה

המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית

מורכבת עם הראייה

עכשיו יותר בסדר אבל כן זקוקה לטיפות קבוע

והנזק לרשתית הרופאים אמרו לה שזה כנראה וודאי מהניתוח

יש פה עניין של סיכוי מול סיכון

זה גם תופעה שהחלה הרבה דיי הרבה שנים מהניתוח אבל ממה שהבנתי ממנה זה אחת מהסיכונים לטווח רחוק של הניתוח

במשקפי קריאה..

קצת מוקדם יותר מאנשים ללא משקפיים..

אולי הגיל קצת משתנה אבל ממה שהבנתי זה די מחייב שיהיה 

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

אין זמן ביניים שהם משועממים.

קמים, מתלבשים, יוצאים.

אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים 

הילדים שלי קמים מאד מוקדם, עםה שמש.

בחורף זה סבבה אבל בקיץ בחמש ועשרה כולם ערים (זה לא קשור לאור זה קשור לשמש, כי החדר חשוך לגמרי)

זה לא תמיד בשליטתינו כמה זמן בוקר יש

(אכן הבוקר אצלינו ארוך וזמן מופלא שהם משחקים בו בכיף. אני מלבישה ממש בסוף, אחרי שהתיקים ארוזים ואני מוארגנת להוציא אותם/בעלי.

כי אין לי כח לעצבים של ילדים מאורגנים שעכשיו צריך להישמר שיישארו ככה ובגד מתלכלך וכו')

שום דבר אחר

קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד

אוכלים משהו

ויוצאים

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)

אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.

לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.

(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)

זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..

אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.

וזה מאוד נח וקשה להפסיק

אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.

היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.

בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.

אצלי יש "תחנות"

נטילת ידיים

להתלבש, לא יוצאים מחדר עד שמתלבשים אלא אם כן צריכים להתפנות..

שטיפת פנים וצחצוח שיניים

קרם פנים וסידור שיער.. מי שרוצה מקבל נשנוש בוקר או כריך.. מי שלא יש דפים ועפרונות ציבעוניים בשולחן (כמות קטנה) עד שהם יוצאים..

לפעמים אוכלות פחות מהלחץ

לפעמים מנוהלות מספיק כדי שלמור על בריאות גם בעומס

מבינה את התסכול

אבל לא יודעת איך זה עוזר לך

עזבי את זה ותתרכזי במה נכון וטוב ואפשרי לך

ומאמינה שיש גם את הבודדות שיכולות גם לעמוד בעומס וגם להתמיד באוכל בריא והתעמלות, אבל אותן אני פחות רואה סביבי...

במשרות בכירות לרוב יהיה תכונות אישיות גבוהות

מה שעזר להם להגיע למשרה

וזה גם מה שעוזר להם לתזונה נכונה ומשקל תקין

מודעות תכנון ושליטה עצמית

בנוסף אם לומדים ניהול זמן ואנרגיה נכונים

אפשר להספיק בחיים גם קריירה וגם אורח חיים בריא (וגם עוד דברים)

1. הגדרת מטרות

2. תכנון זמן/ כוח ריאלי לכל מטרה

3.תיעדוף משימות לפי רמת החשיבות

4. שיבוץ המשימות באופן יומי/ שבועי/ חודשי וכו

5. להשאיר מקום בלו"ז לבלתמים והפסקות

6. לעשות בקרה תקופתית על עלות תועלת של ביצוע המשימות לעומת הזמן והאנרגיה שהן לקחו

במידת הצורך לחזור שוב על הסעיפים מחדש

שאני לא מחשבת נכון זמנים

כמו באג כזה חח

ובכלל אני לא זריזה

לחשב זמנים באופן מדויק

אני תמיד מוסיפה זמן נוסף מעבר למה שחשבתי

נניח משימה שלוקחת שעה אני נותנת לה שעתיים

כי כמעט תמיד יש בלתמים

וחוסר דיוק בתכנון

על זריזות אפשר להתאמן

לא לעשות יותר מהר

אלא יותר יעיל

אני תמיד מחפשת את הדרך הקצרה ביותר שנותנת את התוצאה הטובה ביותר 

שסוגר את התאבון..

וגם - יש אנשים שעומס ועשייה עושה להם טוב וממקד אותם, יש אנשים שפחות. השאלה היא איפה את נמצאת בסקאלה.

כשלך יש עומס את אוכלת לא מסודר. לא לכל הנשים זה ככה. כשלי יש עומס אני בקושי אוכלת, יכולה לעבור גם ימים שלמים בלי אוכל או עם ארוחה אחת ביום. זה משתנה בין כל אדם, ולכן זה שהן במשרה בכירה או שיש להן הרבה עומס לא משפיע על הרצון שלהן.

גם זה שהן במשרה בכירה לא אומר שהן עמוסות יותר. יכול להיות שכמו שכתבו פה הן יודעות לתכנן זמנים נכון, או שלהן יש פחות דברים בחיים האישיים שמעמיסים עליהן או שיש להן יותר עזרה
וזה גם אופי של אנשים כמה הם מרגישים עומס וסטרס או שהם נהנים ופורחים מזה