אם לא נוח לך עם אמא שלך - את לא חייבת להזמין אותה

יכולה להגיד על עצמי,

אני אחרי כמה שנים של טיפולי פוריות וזה אומר לפסק רגליים בשגרה כמעט יומיומית

ועדיין לא הכי נעים לי שמסתכלים לי לשם

יותר מזה - לא נעים לי בכלל

אני אחרי 2 לידות

שרדתי ומשתפת

התחושות שלך מאוד מאוד מובנות. 

אבל כנראה שאיך שזה בדמיון שלך זה לא ממש מדויק. אישה יולדת, וגם בכל בדיקה פנימית אצל גניקולוג, עם או בלי קשר להריון, מכוסה גם ברגליים, וכשהרופא חמשל מכניס מתמר אולטרסאונד, הוא ממש לא מסתכל לשם, ואת מכוסה בסדין.

אין מלא צוות רפואי שמסתכל עלייך בלידה  חדר לידה הוא פרטי, זה את, המלווים שבחרת, ומיילדת או שתיים, מדי פעם נכנס רופא. אף אחד מהם לא עומד ובוהה בך, את עם חלוק ויכולה להיות מכוסה איפה שאת רוצה, הם בעיקר מרגישים עם היד איפה הראש של התינוק אבל לא בוהים בך בשום מקום פרטי. כן מדי פעם מסתכלים לרגע, אבל זה מאד מקצועי.

לגבי אמא שלך - את לא חייבת אותה שם. זה בחירה, לא חובה. אם לא תרצי היא לא תבוא. 

כל עוד הלידה תקינה אז אפשר לדוגמה, תנוחה שאני ממש אוהבת. לשבת על הברכיים הראש נשען על הזרועות, על ראש המיטה, שהרימו אותה, כמו כסא

ואז תחושת הפרטיות הרבה יותר טובה ונעימה.

יש עוד תנוחות נעימות יותר לתחושה הזו.

ובתנוחה הזו הרגליים מחזיקות את הגוף.

אני גם ילדתי ככה בלידה האחרונה וזה. הרגיש הרבה יותר נעים ובשליטה שלך 

בת דודה שלי ילדה ככה.

המיילדת והדולה עזרו לה להגיע לתנוחה הזאת, וכך היא ילדה.

היתה עם אפידורל כמובן...

ילדה בתנוחת כריעה בחיבוק של גב המיטה

הייתה עם אפידורל

הדולה והמיילדת עזרו לה.. 

בלידה האחרונה שלי האפידורל השפיע לי על הכאב אבל לא על התחושה

טכנית יכלתי גם לעמוד ממש

אז ישבתי על הברכיים כמו שניקיתוש כתבה

לפני הבדיקה הווגינאלית הראשונה שעברתי, הייתי בלחץ מטורף מהרגע ששמעתי שאני צריכה בדיקה כזו (הריון ראשון, הרופא עשה בעצמו את הgbs) בעלי יצא מהצבא במיוחד כדי להיות איתי בבדיקה שלוקחת פחות מדקה🤦

מאז עברתי הרבה בדיקות, הריונות ולידות, ב"ה. זה עדיין לא נעים ומביך. אבל בהחלט עוברים את זה...

אני אישית מקפידה לשים חוצץ ביני ובין הרופא (בד"כ מרימה את הסדין די גבוה, שלא ייראו את הפרצוף. וגם עוצמות עיניים, זה עוזר לי להרגיש כאילו לא בסיטואציה.

החששות שלך מאוד מובנים.  אני חושבת שבדמיון שלך, איך שאת רואה את הסיטואציה זה נשמע ״רגליים מפושקות וכולם מסכלים״..

ממש לא, תמיד, בכל בדיקה את מכוסה.

זו לא הסיטואציה הכי נעימה בעולם אבל כשאת מבינה שזו העבודה שלהם והם רואים את זה בתור בדיקה מקצועית נטו, את מבינה שהם מסתכלים על זה אחרת.. כמו שהיו בודקים לך את היד או העין.

לגבי הלידה עצמה, אני לא בטוחה שזה נכון לך לשמוע את זה עכשיו, אבל לרוב כשאת בתוך הסיטואציה והאנדרמלין של הלידה זה בכלל לא מעניין אותך מי בודד או מי רואה מה …

גם אחרי שעוברים לידה

כל ההתעסקות של זרים וזרות בגוף שלי

אני בחרתי להתנתק מהסיטואציות כשהם קרו וגם הייתי עסוקה בכאבים ודאגות אחרות, ככה שזה לא הדבר שהכי הטריד באותו הרגע.

בטח יכתבו פה הרבה דברים שייפו את הנושא, אבל הוא בדיוק כמו שנשמע, סיטואציה מאד לא נעימה שעוברים כדי שהילד יגיע לעולם.. 

פשוט לכל אחת רגישויות שונות

מה שלאחת נראה הכי מביך בעולם

לשניה לא נראה קריטי במיוחד

אני הרגשתי

גם פחד ומבוכה לפני

גם קבלתי אינפורמציה מטעה

וגם הרגשתי נורא בשעת מעשה, גם מהסיטואציה וגם מההבנה ששקרו לי (כמעט) כולם.

אולי יש נשים שזה זורם להן, אולי. מה שבטוח שהרוב אומרות שזה יחסית זורם להם וכנראה לא זורם להן כמו שהן אומרות, הפער בין האמירה למציאות גדול מדי.

סביב כל נושא הריון לידה והורות

וזה דעה שקצת קשה לי לקבל..

מה כולן משקרות?

דווקא כל כך נפוץ להתבכיין ולהתלונן על הריון לידה הורות ועוד...

ומצד שני פשוט זה הפלא הכי גדול שיש

וזה ממלא מלא נשים בהמון אור שמפצה ומגמד את כל הקושי...

כולן פה בתגובןות כתבו שזה אכן מביך מאד

רק שבשלב הסופי של הלידה לרוב אנחנו לא בסיטואציה לחוש את המבוכה הזו....

איפה הייפוי?

שקשה לך לקבל דעה שונה

לא משקרות, אומרות/ חושבות יותר ׳יפה׳ ממה שקיים במציאות

האתגרים בהריון/ הורות מאד קשים, מובן שידברו עליהם. כמה שידברו לא יגיעו לקרסוליים של מה שזה באמת.

הנה משפט מיפה שלך:

׳וזה ממלא מלא נשים בהמון אור שמפצה ומגמד את כל הקושי׳

לא, זה לא מגמד בכלל.

לא התעמקתי בכל התגובות, אבל יש פה הרבה הקטנה של המבוכה והטרדה הזו, רוב המלל בתגובות מתמקד בהקטנת הקושי ולא בהזדהות, נראה לי שאין פה בכלל הזדהות מלאה כמו שלי, להגיד כן, זה מטריד מאד ואין ממש מה לעשות אלא לעבור את זה.

אולי זו באמת החוויה שלנו?

והאמת שאפילו את כתבת ש"הייתי עסוקה בכאבים ודאגות אחרות, ככה שזה לא הדבר שהכי הטריד באותו הרגע"

שאני קראתי את זה בתור סוג של הרגעה (מאוד אמיתית בעיני, אני גם מזדהה עם זה).

וגם לגבי הורות - לך זה לא מגמד. לנשים אחרות כן. הן לא משקרות, זו באמת החוויה שלהן (כן, גם שלי).

כתבתי כבר למעלה

שימי לב שכתבתי את התגובה שלי לפני הרבה תגובות ׳מייפות׳ כי זה היה צפוי.

זה לא שקר, זה לחשוב או לומר יותר יפה/ טוב ממה שקורה במציאות.

ההבדל שרוב התגובה שלי עוסקת בהזדהות ולא בהרגעה, לא ניסיתי להרגיע

אלא כתבתי את החוויה שלי.

זה ממש בסדר שיש חוויות אחרות.

הגיוני שיש נשים שהקושי מתגמד להן, אבל לא כולן, זה לא מקובל לומר על הורות שהיא קשה מדי, למרות שיש יותר מדי מצבים של חוסר אונים, לא תשמעי את זה כמעט.

כמעט כל פעם שאני כותבת נקודת מבט אחרת, יש תרעומת ע״כ, אם הייתי ממציאה, זה לא היה מענין אף אחת, בגלל שאני אומרת דברים בכנות פשוטה, שסותרת הרבה פעמים דברים שרגילים לחשוב אחרת, זה מביא התנגדות, זה מציק בעין וזה בסדר.

זה בסדר להביא גישה אחרת.

גם אני לפעמים מביאה גישות אחרות בכל מיני דברים ויודעת שאני יחסית יוצאת דופן. וחשוב לי להביא את הגישה שלי כדי לנרמל לאחרות גם את האפשרות שאני מביאה (למשל הנקה עד גיל מאוחר. זה כיוון אחר ממה שאת מביאה, אבל גם פה זו גישה יחסית יוצאת דופן ופחות מדוברת).

אבל כל פעם כשאת כותבת את הגישה או ההסתכלות שלך, את כוללת בזה סוג של ביקורת על זה שזו גישה לא מדוברת, למרות שהמון נשים מרגישות כמוך, ושאין לגיטימציה לדבר ככה, ושרוב הנשים בעצם מייפות את המציאות כי הן לא מרגישות בנוח להגיד את האמת הלא מדוברת.

ואני חושבת שזה מעורר הרבה התנגדות. כי זו בעצם טענה שרובנו משקרות (לעצמנו או לאחרות). ומי שיודעת שהיא באמת שלמה עם מה שהיא כותבת ובאמת מתאימה בזה - זה באמת מעצבן שמאשימים אותה בייפוי המציאות.

אני חושבת שזה שאת כותבת את החוויה שלך, שהיא שונה משל רובן, ויכלה לנרמל למי שגם מרגישה כמוך, זה חשוב ונכון. אבל לא צריך לכלול בתוך זה טענה שכל האחרות רק מייפות את המציאות ולא באמת מרגישות את מה שהן כותבות. 

אם יש קושי שמוסתר חברתית, הוא מתעצם, כי גם קשה לי, גם לכולן ׳קל׳, גם אין עם מי לדבר על התחושות הללו וגם יש לחץ חברתי שיכול יותר להקשות.

אז אני מדברת גם על קשיים וגם על זה שהם מוסתרים.

אני לא הגבתי על חוויות של נשים אחרות, אלא כתבתי את החוויה שלי+ החוויה של הייפוי, שזו חוויה בפני עצמה.

הדיון התפתח מהתגובה שלי מהחוויה שלי, החוויה שלי לא צריכה להרגיש ביקורת, אלא אם היא מציקה בעין כמו שכתבתי.

כנראה החוויה שלך סביב הנושא הייתה לט פשוטה, כל אחת מסיבותיה שלה.

זה לא אומר שכל תגובה כאן היא מייפה או שונה מהמציאות

זה היה יכול להיות רלוונטי אם היית כותבת את זה פעם פעמיים... לא כל תגובה בעניין.

והאמת שבהתחלה זה כבר הפריע אבל זכותך אז לא הבעתי את דעתי, אבל זה כבר נהיה כאילו שאר כותבות הן חבורה של חרטטניות או משו כזה שמסתירות את הקושי

ואת מוציאה את האמת לאור...

מעבר לזה יש כאן בפורום גם הרבה הרבה תלונות וקושי ב"ה

כולם הסכימו איתה שזה מביך ולא נעים בכלל. אף אחת לא כתבה לה שזה נעים ונחמד או אפילו לא נורא. כן כתבו שזה פחות גרוע ממה שמדמיינים, ואני מסכימה עם זה.

כנראה מה שאנחנו קוראות לו עידוד או טיפים נקרא בעינייך ייפוי המציאות. 

ולגמרי מובן מה שאת כותבת,

אבל זה לא בדיוק ככה.

וגם ההורמונים עושים את שלהם.

אני חושבת שאם עושה לך טוב אז לקרוא קצת יותר על לידה טבעית,

כי מה שאת מדמיינת בראש זה לא כ"כ מה שבאמת קורה.

סתם לדוגמה, את לא יכולה לדמיין את הגוף שלך בתנוחת שכיבה עם בטן ענקית באמצע שאת פשוט לא רואה והרבה פחות מודעת למה שקורה מעבר לה..

אם לא עושה לך טוב, אז תרפי מזה. תאמיני שכשתגיעי לגשר תעברי אותו.

אם לקראת לידה זה עדיין יטריד אותך תוכלי לפתוח את זה כהכנה ללידה עם אשת מקצוע. תביני שיש הרבה דברים שהם בשליטה שלך בתהליך ואת יכולה לעשות מה שמרגיש לך נעים, כל עוד אין מצוקה.

את נשואה טריה, תני לעצמך להנות ולספוג את התחושה של ההתרגשות מבלי להיבהל כרגע מההשלכות של כל זה.

מה שלי עזר בבדיקות, זה קצת להתנתק , להבין שאין ברירה, ולהבין שהם רואים את זה כל הזמן, ושניה אחרי שאני יוצאת לא יזכרו אותי, בלידה זה האמת הרבה פחות מביך, אני חושבת בגלל המצב הרגשי, שאת רוצה שייגמר כבר ולא ממש מעניין איך, ואת מכוסה רוב הזמן.

בבדיקות רופא , זה יותר מביך לי, והאמת עד היום ממש לא נעים לי אפילו שעברתי כמה לידות והרבה טיפולי פוריות ..

אני כבר לפני לידה שלישית ועדיין כל מה שכתבת מביך אותי ולא עובר!

לידה ראשונה היו כל כך הרבה לידי כי היה סיבוך וכמה שזה הביך אותי , יותר מהכאבים וכו'

פותחים , יש לחיצות , לפעמים תפירות  

אבל עוברים את זה והכל בסדר

מה שמרגיע אותי שאני אומרת לעצמי שהם רואים כל כך הרבה וזה לא מזיז להם וזה מקצועי ואחר כך לא אראה אותם . אבל אותי עדיין מביך.

ואת לא חייבת את אמא שלך . מה שאת מרגישה תעשי!!

לדמיין שאני במקום אחר נעים יותר

בלידה אפשר גם לבקש לשים מוזיקה שאת אוהבת

למה את חוששת? כי התרגלת שהגוף זה משהו "אסור" , כי זה אסוציאטיבית מעלה בך תחושה של משהו מכוסה , שאסור לאף אחד לראות.

שזה ממש נכון, אבל אפשר להגיע לאותו דבר מכוון אחרי לגמרי,

הגוף שלנו זה דבר קדוש ונפלא , הוא כלי שהשם נתן לנו כדי להיות לבוש לנשמה בעולם הזה , ה' ברא אותו ולכן הוא קדוש, ואנחנו צנועות לא מתוך חרדה שמא לא יתגלה אלא מתוך שמירה על דבר קדוש, ולכן כשיש צורך ללדת, את לא עושה דבר "אסור" אלא הגוף מבצע תפקיד של הורדת נשמה קדושה לעולם.

זה דבר כל כך קדוש ונשגב, וה' ברא אותנו כך שדווקא בדרך זו הנשמה היהודית החדשה תגיע לעולם.

ההכרה בזה שזה כך מלכתחילה ולא בדיעבד כבר משחררת,

פעם שמעתי בשם הרבנית חנה טאו שטוב שנערה תלך לחוג ריקודי בטן כדי שתתחבר ותאהב את הגוף שלה.

אולי תנסי ללכת לאיזה שהוא חוג שמפעילים את הגוף? תתחברי אליו,תאהבי אותו.

אני מאוד מבינה אותך.

זה באמת נשמע זוועה...

אבל, זה לא כזה נורא כמו שזה נשמע...

קודם כל אמא, דולה, בעל או מי שזה לא יהיה ממש לא צריכים להסתכל לך בין הרגליים. יכולים לעמוד ליד הראש שלך, את עם שמיכה וחלוק של בית חולים, לא רואים כלום חוץ מרגליים.

היחידה שממש רואה אותך זאת המיילדת, שהיא עושה את זה כל יום, זה ממש לא מעניין אותה, חוץ מלהוציא לך את התינוק. לידה זאת חוויה כל כך עילאית שאת באמת לא חושבת על הפאדיחה. כל כך כואב, כל כך מלא צפייה, כל כך הרבה חרדה שהכל יעבור בשלום... שהדבר הזה מתגמד לעומת הכל. חוצמיזה, כשבודקים פתיחה לא מסתכלים לך בין הרגליים רק מכניסים אצבעות למדוד ואת עם שמיכה.

יכולה לחתום לך שברגע שתלדי והתינוק יצא זה לא יזיז לך😅

או כמה ראשונים...

ובמקוה

נכון. חיי הנישואין הם מעבר חד מבחינת עד כמה הגוף שלנו פרטי לגמרי וכמה חשיפה לעיני אחרים קורית.

תמיד יש כאלה שהרבה יותר רגישות וכאלה שיותר קל להן, וקודם כל תדעי שאת נורמלית.

וכל פעם מגיעים לגשר וחוצים אותו- במקוה, ביחסים, וגם בעניינים רפואיים.

תחשבי על פצוע שמרותק למיטה ולא יכול לקום לעשות את צרכיו, מאמינה שזה מביך כל פעם מחדש, ועדיין הוא מבין שזזה לטובתו ורק ככה יוכל להתקדם ולהשתחרר.

זו עבודה, זה לא הופך להיות נעים, צריך לבוא מוכנה נפשית כדי שלא תהיה מידי טראומה וכדי לדעת מה לבקש כדי לצמצם למינימום את חוסר הנעימות, ובסוף, כנראה כל אחת פה בפורום עברה איזה דבר או שניים בתחום ושרדה כדי לספר. נכון שלפעמים גם חוויות לא נעימות, (ויש מה לעשות עם זה, יש כתובת להתלונן על זה, אני לא זוכרת עכשיו להגיד) אבל תתפללי על זה. שתעברי את זה בשלום, שהשליחים תמיד יהיו רגישים, בעזרת ה' זה יפעל אם לא על אחרים עליך לקבל את זה יותר בנחת.

חיבוק, זה באמת משהו טורד מנוחה... יהיה בסדר🤍 

אני חושבת שהחתונה היא שער להתייחסות שונה לגוף שלנו ולתפקיד שלו

עד החתונה הכל מוצנע ומוסתר

נערה או בחורה לא מאוד מחוברת לגוף שלה

הנישואין והחתונה מביאים מדרגה אחרת

פתאום אנחנו צריכות להבין את מעגל הווסת שלנו, להכניס אצבע פנימה ולבדוק, זה משהו שלא היינו רגילות או אפילו חושבות עליו בתור נערות.. להכניס פנימה אצבע?

כן

אנחנו גם נטהרות בדרך שמצריכה מאיתנו חשיפה

זה לא קל

את יכולה לראות כאן בהמון שרשורים כמה שהדברים האלה יכולים להיות מאתגרים

אבל אני חושבת שזה מצריך מאיתנו להבין שהמטרה של הגוף אחרי החתונה היא לאו דווקא להיות מוסתר ,אלא כמו שאמרה @אם מאושרת להיות כלי שמביא שפע וברכה לעולם.

ההתאחדות של הגוף עם המים במקווה כשאין שום חציצה בין הגוף למים מראה על חיבור מאוד עמוק בעייני

מים הם סימן ברכה ואנחנו ממש נכנסות ל'ברכה' עם כל הגוף וצוללות לתוכה

גם הבדיקות הן הזדמנות להתחבר לגוף שלי, להפרשות שלו, למה שעובר עליו

לא לפחד ולהירתע מהנרתיק, זה האזור הכי יקר ומקודש בגוף. יש לנו חיבור אליו

זה כבר לא אזור שלא נוגעים בו אלא אזור שמתרחש בו הדבר הכי מיוחד ומרגש בעולם

קודם כל החיבור בינך לבין האיש שלך

לא כתבת איך לך עם זה, מקווה ששם את כן מרגישה שחרור ופתיחות

אם לא, תמיד אפשר להתקדם ולהיפתח.

וחוץ מזה יש הבאת ילד לעולם שמגיע דרך הנרתיק

בלידה אני מרגישה שהפוקוס מאוד נמצא על אמא ותינוק/ת בריאים. ועושים כל מה שתריך בשביל זה

תמיד הרגיש לי שהצוות מכוונן לזה ולא בוחן את הגוף שלי משום בחינה אחרת

גם כמו שכתבו לך את לא שוכבת חשופה אלא לרוב מכוסה חוץ מזמן יציאת הראש של התינוק.

וגם אז מי שממש מסתכל זאת רק המיילדת או עוד רופאה ולא המלווים. הם נמצאים ליד הראש ותומכים בך

אני חושבת שזה חלק מהתפקיד של הכנה ללידה.

לידה זאת לא סיטואציה פוטוגנטית או יפה

זאת סיטואציה מרגשת, קדושה ואינטנסיבית מאוד

אם בחודשים שלפני הלידה מתחברים לנקודה הזאת, שלידה היא פשוט דרך להיות חלק מהבריאה, ממש להשתתף במעשה בראשית זה מאוד עוזר לדעתי.

גם ההסתכלות על הכאב שחלק מהתהליך הזה היא אחרת..

אנחנו רגילות שכאב מספר על סכנה, כאב של לידה לעומת זאת מספר על זה שאת מתקרבת להתחבר עם התינוק שלך.

זה עוזר להכיל טוב יותר את התהליך

כתבתי ארוך וקצת מבולגן

מקווה שיעזור

האמת?

הייתי מנסה לא להתעסק בזה.

סביר מאוד שזה ישתפשף קצת עד שתגיעי לשם. שיתוף רב בבדיקות טהרה, אולטרסאונד וגינאלי בהריון וכו'.

בכל מקרה זה אף פעם לא נחמד ולא נעים. אבל בתכלס עוברים את זה, קצת כמו חיסון, בדיקת דם, כירורגית שד.

דברים לא נעימים ועוברים אותם.

לי עוזר לזכור שזה העבודה של הצוותים הרפואיים, שזה לא מעניין אותם בצורה חודרנית וזהו, מנסה פחות להתעסק עם זה.

תעברי שלב שלב. ואגב, לא חובה את אמא בלידה ואפשר שתהיה ליד הראש שלך. מה שתרגישי. רק לעשות תיאום ציפיות.

המון מזל טוב!! תהני מהזוגיות

ובהריון הראשון היו בדיקות שממש הובכתי ותהיתי אם חייב לעשות אותן

אבל ברגע האמת, בחודש תשעי, כל כך רציתי כבר ללדת שבאמת המבוכה נשכחה לחלוטין

מה שעזר לי זה שאמרתי לעצמי שזה התפקיד של הרופאים, והם רואים את האיזור הזה 100 פעמים ביום אם לא יותר, וזה לא מרגש אותם כמו שאנחנו מדמיינות

עושים את העבודה שלהם ועוברים לבאה בתור (סורי, זה נשמע אפילו גרוע יותר אבל זה המצב)

להתכונן...

גם הבדיקות טהרה

קיום יחסים

בדיקה ראשונה אצל רופא נשים

זה תהליך שלאט לאט משחררים קצת את האינטימיות והפרטיות (מבאס.אבל פשוט אין ברירה)

וכמובן כמו שכתבו-

זה לא חייב להיות איבוד של הפרטיות לגמרי.

אפשרי לצמצם את החשיפה למינימום

בכלל לא מחייב ללדת עם רגליים פתוחות לעין כל (יש שלבים שאין ברירה כמו אם יש תפרים אבל גם אז אפשר לדרוש רופאה ושרק היא תהיה נוכחת וכו)

לדעתי מוקדם לך מדי להכנס לפרטים זה סתם מדאיג ומלחיץ

אבל לקראת הלידה תתיעצי ותבררי על כל האפשרויות שלך

למשל לידה במים יכול להיות שיהיה לך יותר נעים

או תנוחות מסוימות

לא חייב שאמא תהיה נוכחת (לי למשל לא נעים.  דולה הרגיש לי יותר נעים מאשר אדם קרוב)

וגם- ביחד עם ההריון והלידה כל החוויה שלנו משתנה.

מאוד הגיוני שתרגישי אחרת כלפי התהליך, תחווי את זה כתהליך לקבלת הבייבי שנוצר בתוכך, וההורמונים גם מאוד עוזרים להתפקס בתכלית ופחות להיות עסוקות בכאב ובבושה 

שהקשר שלי ושל אמא שלי הוא לא הקשר הכי פתוח בעולם

ובואי נגיד שאפילו לקנות חזיות העדפתי ללכת עם חברה ולא עם אמא שלי

ובלידה של הגדולה שלי היא הציעה לי להכנס להתקלח כדי לעזור לי עם הצירים ופשוט מצאתי את עצמי מפחדת להכנס לבד למקלחת וביקשתי שתיכנס איתי וזה לא עניין אותי בכלל איך היא רואה אותי.

אני חושבת שפשוט כדאי להניח לזה עכשיו. גם אם מחר את נכנסת להריון יש לך עוד תשעה חודשים לעבור, שבהם את תשתני והגוף שלך ישתנה, ואת תעברי בדיקות וכו' ואולי עד הלידה הרגש שלך כלפיי זה ישתנה.. (או בלידה עצמה)

ואם תגיעי קרוב ללידה ועדיין תחששי מזה, נהיה פה כדי להרגיע

עובר אחד כשהכל בסדר, זה רק את והמיילדת. לא צריך אף אחד נוסף בחדר.

ואם את לא לוקחת אפידורל, את גם לא צריכה לשכב במיטה. להפך, לידה לא אמורה להיות בשכיבה.

בכל אופן, נשמע שאצלך המבוכה קצת קיצונית וכדאי לראות איך לטפל ולשחרר, כי סה"כ זה הכי טבעי בעולם.

גם אצלי כשהייתי בהריון הראשון, עם תאומים, חשבתי איך יהיה ואיזה לא נעים. ואם אצטרך קיסרי וכו ובסוף באמצ ילדתי בקיסרי (שזה חדר ניתוח עם צוות של איזה 10 איש ואת ערומה לגמרי בחלק התחתון) או כל פעם ש"ניצלתי" מבדיקה וגינלית ע"י גבר זה כל כך שימח והקל עלי, וזה גם נורמלי וטבעי שאישה מצניעה את האזורים המוצנעים. ברגע האמת כשאת באה ללדת, יש כבר דברים אחרים על הראש וזה כבר לא אישו....

הייתי בחוסר צניעות בלידה כי הייתי במקלחת  וכו ולא הסתכלתי סביב מה קורה הייתי מרוכזת בעצמי מה שגרם שלא אחוש במבוכה תוך כדי והלידה גם תתקדם מהר יותר כי אני רגועה.

חשוב לדעת גם שהתנוחה הזו על הגב היא באופן כללי לא נכונה ללידה.

בהקשר של המבוכה שלך זה טבעי

במיוחד שהרגע התחתנת

והכל כל כך זר וחדש.

נושא שהיה מצחיק ומביך כילדה פתאום הופך לאמיתי, וזה מלחיץ.

בעיניי שווה דווקא לפתוח ולדבר על זה, עם הבעל, עם חברות, אחיות, מי שזורם..

זה משחרר קצת

תשמעי עוד שמובכות וסיפורים מצחיקים וגם סיפורים מטרידים ולא ניעמים.. אבל הנושא יהפוך לקליל יותר.

ולגבי אמא את ממש לא חייבת להביא אותה

הריון, ייתכן שיהיו בו בדיקות פנימיות...

קצת מצבים שהופכים את זה לטיפה פחות הזוי.

אישית צוות נשי מאוד מאוד משמעותי לי, זה נותן לי הרגשה מוגנת, של מרחב בטוח

אבל כמו שאת אומרת ומבינה, חלק גדול מהצוות הרפואי הוא גברי, ואכן אני נבוכה וממש לא נוח לי ורק מחכה לסיים את האירוע. זה ככ הגיוני! מובן ולגיטימי. בריא מאוד להרגיש שהמרחב האינטימי שלי הוא מוצנע.

עוזר לי להבין שאנשי הצוות ראו הכל מהכל ועוברות אצלם אלפי נשים בסיטואציות אין ספור..

ואני אחת מ... ואף אחד לא מכיר אותי שם אישית (לא חושבת שאלך ללדת או לרופאה שמכירים אותי מרצון)

ככה שעכשיו מביך ואחכ זה אפילו לא יזכר להם

ובסיטואציה עצמה אני אומרת לעצמי -

2 דק אני מאחרי הכל, שבעלי יהיה לצידי לפעמים (ואז אני מרגישה מוגנת ובטוחה)

גם אני כזאת

יש פעמים שאני מבקשת רופאה אישה .. מרגישה עם זה יותר נוח.. כל בדיקה מתה מפחד אבל מכניסה לי לראש שהכל בסדר יש פעמים שאין רופאה ואז הרופא מנסה להרגיע אותי שהכל בסדר ואין משהו חדש אצל כולנו אותו הדבר.. גם נכון. לגבי הלידה בעלי היה לידי וחברות שלי שהיו כבר אחרי לידות אז הן לא התרגשו לראות משהו 😅

אבל מרגישים יותר נוח לבד.. 

ואומרת לך בתור מטופלת פוריות שלהיות עם רגליים פתוחות זו כבר שגרת יומי...

שזה באמת ממש מביך אבל באותו רגע את באמת עסוקה בטיפול או בלידה ואת לא שמה לב לזה כמו במחשבות לפני כן.

אני ממש ממש ביישנית, הרופא שלי הוא גבר ונגיד לייזר הפסקתי כי כבר לא עמדתי בבושה הזו

אבל מצד שני יש הרבה התעסקות עם הלידה עצמה אז החוסר נוחות קצת פחות בפוקוס. הראש מרוכז בלידה.

בוחרים מי ילווה בלידה. אם לא מתאים שאמא תלווה אז אמא לא תהיה. ואם מתאים שהיא לא תהיה בלידה עצמה אז זה בסדר לבקש ממנה לצאת בשלב הסופי.

אפשר לבקש מהבעל שישמור על הצניעות כמה שאפשר. לעמעמם אורות בחדר, להקפיד שהוילון סגור, לכסות בסדין. לדאוג שלא יסתובב בחדר מי שלא צריך.

אם צריך תפרים לבקש רופאה כי זה באמת מביך.

מאוד משנה איך מתכוננים לסיטואציה בראש. לבוא בגישה של זו לידה אני שומרת על הצניעות שלי ומה שחייב בצורה פחות נעימה זה כורך המציאות ולהעצים את הברכה והשמחה שבלידה. זה שם את החלק הפחות נעים בפרופורציה אחרת. וגם לזכור שבסוף זה צוות רפואי שרגיל לזה וזה תפקידו.

אם יש טריגר לחשש בגלל פגיעה מינית כדאי להתכונן בצורה מתאימה ע"י מטפלת מוסמכת. 

יכולה להגיד לך שאחת ההכנות הטובות שעשיתי הייתה לייזר

עוד בתור בחורה בפעם הראשונה לחשוף ככה את הגוף שלי

היה מביך בהתחלה אבל לאט לאט התרגלתי

וכל דבר בפעם הראשונה הוא מביך

גם קיום יחסים בפעמים הראשונות הובכתי נורא

ועוד לא ילדתי (אוטוטו בע"ה) אבל כבר ממש לא חוששת מזה

כי כבר עשיתי אולטרסאונד וגינלי וכבר נחשפתי פה ושם ולמדתי לא להתבייש בגוף שלי

אני ממש חושבת שעד שזה לא קורה הפחד יותר גדול

אצלי במציאות היה פחות נורא

בהחלט מביך אבל לא קיצוני בכלל כמו שפחדתי

יש הרבה דברים שאפשר להימנע מהם.

בתור אחת שעברה חמש לידות,

פעם אחת בחיים היתה לי בדיקה פנימית ע''י גבר.( שזה היה כי נסעתי למיון כמה ימים אחרי לידה מחשש לשאריות שליה).

ועוד פעמיים א''ס ואגינאלי אצל אישה, גם כן, אחרי הלידה.

בלידות עצמן ממש התפללתי בהריון שלא יהיו לי גברים בלידות בכלל. זה באמת חשוב לי וה' שמע את תפילתי, תמיד צוות נשי.

מה שאני עושה, אני לא באה מיד בתחילת ההריון לבדיקה, אני מחכה קצת לשבוע 9 ואז עושה א''ס בטני.

וגם למשל בדיקת gbs עושה לעצמי ולא הרופא. 

בגלל צפי ירי מאיראן

תפילות

זה מה שיש לנו

יואווו

מתלבטת אם להעביר אותם

לא להלחיץ אותם במידה ולא יתפתח לאיזור הדרום משהו

בשורות טובות וישועות גדולות!

באופן היפותטי כמובן, מה הייתן מציעות לה לעשות כרגע?

כל זאת בתקווה שהיא בעניין לחזור....

יש לה גם רכב.

השאלה אם אפשר לנהוג ככה

זה בלתי כבר בלתי!!!

סופריקה

הוא רוצה הסכם ויש סברה שאומרת ששנה של מונדיאל מקצרת מלחמות🤭

לנו יש בבית... (לא קנינו בתחילת שנות נישואינו) השילוב של ילדים בררניים עם אמא שלא אוהבת לבשל מצריך את נוכחותם (אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)

דברים מהירי הכנה נוספים שאנחנו קונים ובריאים יותר:

פלאפל קפוא וכדורי פירה קפואים (אופים בתנור).

כרובית וברוקולי (אופים בתנור עם תבלינים, אבל כמובן לא כולם אוהבים)

לפעמים גם קונים אורז עם תבלינים בשקית, שרק מבשלים וזהו. לא הכי בריא, אבל יותר בריא מדברים אחרים...

זה לא ארוחה מאוד בריאה וזה גם מאוד מאוד יקר אבל זה ארוחה הרבה יותר מוצלחת מלא לאכול בכלל, ואז כל היום לנשנש. מה לעשות שיש לנו בהחלט ימים כאלה שאין מה לשלוף ואין זמן להכין ואז זה סוגר פינה ויש משהו לאכול.

לא רוצה ליצור לילדים חסך כי כולם סביבם אוכלים מלא גאנק

בתכלס לא מאוד משתמשת בזה. נקניקיות יוצא לי לשלוח לילד השנה פעם בשבוע וחצי לצהריים בבית הספר כי אין הזנה (לפני כן אכל אולי פעם בחודשיים)

שניצל תירס הבת שלי מאוד רצתה. אכלה כמה פעמים ומאז לא נוגעת

מעדיפה שלא אבל לא תמיד מספיקה להתארגן על אוכל מבושל בגלל שעןת העבודה אז יש פה 

כי הילדים מאוד מבקשים

תכלס קצת לקרוא על זה מוריד את כל החשק

זה מזעזע בעיני

מביאה לו פעם בכמה חודשים ועושים לו בנינג'ה.

שניצל תירס לא אוהבים

אבל כן יש פה שניצלונים של עוף טוב.

מציל אותי האמת

יש פה ילד בררן קשות+ אסור להביא לגן מוצרי חלב. אז אני שמה לו שניצלונים וקטשופ הוא בעננים.

טבעול בכלל לא, נדיר ממש, ברמת פעם בשנה בערך...

נקנקיות רק שעושים על האש.

מעדיפה לבשל אוכל מזין

בעיקר הילד הבררן שלי

מכירות מותג בריא של נקניקיות עם כשרות טובה?

זה מוצר סופר מעובד

אני לא מכירה בכל אופן אבל אשמח להחכים

שזה אמור להיות בריא ולא מעובד..

זכור לי שפעם חיפשתי ולא מצאתי משהו נגיש בכשרות טובה אבל אולי השתנה משהו מאז 

נקניקיות לארוחת צהריים של יום שישי

שניצלים של עוף יש לי בשביל ארוחת צהריים לגדולה שלוקחת לבית ספר. לרוב יש לי בשרי מבושל וזה במקפיא ליאת ביטחון לימים שאין לי משהו לשלוח לה.  

אבל האמת היא שהסיבה היא שאני מכורההה לטבעולים. אוהבת את כל הסוגים. טעים לי התעשייתי הזה🤣 אז מעדיפה לא להחזיק בבית כדי שאני אוכל אוכל נורמלי ולא את זה. שומרת את חגיגות הטבעול לתשעת הימים.

משתדלת למעט בנקניקיות אבל אוכלים מדי פעם. לפעמים צריך אוכל מהיר או משהו למנות...

טבעול מאוד מאוד יקר. אני מאוד אוהבת הילדים- תלוי מי ומה. התחליפים לרוב משתווים למקורי, ממש בודדים אפשר למצוא שהם טעימים. יש שנים שאנחנו קונים בתשעת הימים, כדי שיהיה מה לאכול...

יש לזוג ונראה לי גם למשפחה

אולי קוראים לזה חברותא

ויש גם בעותניאל אחד ממש כיף

צימרים על ההר

מקסים

יש באש קודש בקתה בכרם, יש בה בריכה שווה ממש...(למרות שזה לא רלוונטי לכם)

אבל הוא באמת יחסית "בעומק"

הנוף מהמם

אפשר לשאול מה יש בו שמאפשר הכנת אוכל (קומקום חשמלי, כיריים... אם יש כלים אז חשוב לוודא שיש הקפדה על כשרותם).

אם אתם צריכים - אז לבדוק שגם יש אפשרות של מיטות נפרדות בשבילכם או מזרן נוסף...

מכיוון שאתם באים עם שלושה ילדים מן הסתם תעדיפו שני חדרים נפרדים, אז תבררו גם על זה.

וכמובן - לקבל המלצות על הניקיון של הצימר... וגם על הבטיחות שלו מבחינת ילדים - חשוב מאוד!

אנחנו היינו פעם אחת בבית ההארחה של הר ברכה. פשוט מאוד-מאוד, אבל לנו זה הספיק.

מעבר לזה היינו עם הילדים רק בצימרים בצפון, אז אין לי המלצה... (ועל אחד מהם אני לא ממליצה🤭)

בהצלחה ותיהנו!

היינו בהר ברכה, מחפשים משהו יותר מפנק

תודה על הנקודות שכתבת!

משהו ששמעתי ששווה, נראה לי ביקב כביר

גם בבת עין יש כמה צימרים טובים 

את צימר נוף שומרון שהוא משפחתי ושמעתי שממש נעים

ובעלת הצימר היא שפית שיכולה לבשל לכם אם רוצים.

איך עושים את זה?

בכללי גם טוב לאכול דברים יבשים, לבדוק מה עושה לך טוב (או לפחות לא בחילות), לעשות הרבה ארוחות קטנות במשך היום, לאכול קרח או דברים קרים.

ג'ינג'ר , b6 (או שילוב של שניהם),

קרקרים/בייגלה(=נשנושים יבשים),

קולה,

בונגסטה/זופרן(=תרופות אם אין ברירה)

ארוחות קטנות

קרח/מאכלים קרים

תפוחים ירוקים/פחיות לימון (=חמוץ)

כל דבר נוסף שעזר לכן אשמח לשמוע, אין לי מושג איך אשרוד חודשיים לפחות ככה עם תינוק בבית ב"ה

אפרסקים/כל פרי שבא לך

ומוסיפה קינמון ודבש

לאט לאט אתאפס על עצמי

ממש תודה עליכן

לא את כל החלונות מוציאים.

וגם כמובן לאחסן אותם בחדר אחר.

וגם לשים לב לסגור את ה"איבטוח" של החלון מתכת.

ויש חלונות שצריך להוריד

אבל אם יש אופציה עדיף להיות בקיר שלא של החלון ולא מול.

אבל אמרת שאת מוציאה את החלונות אז מניחה שאתם בחלונות של התקן החדש? אני חושבת שהם נחשבים עמידים.

ומרדף בכל מקום אחרי חלבון חלבון חלבון. והתחלתי בעודף משקל אז בכלל.. ודייי לא באלי.

דוחפת בכח לחם "בריא" במקום הלבן בסנדוויץ' לעבודה

וחביתה וכו'

כי צריך כי אומרים כי חייב

כשבעצם.. קיץ. חם לי כללל הזמן

רוצה קר מתוק נקודה.

ואם מבושלת אז פסטה מנחמת לעצבים

(ניסיתי מעדני חלבון ןכאלה.. אמאלה לא יודעת איך כולם גומרים על זה את ההללל ואיזה טעים. דוחה. לא מצאתי משו שהצלחתי לסיים חצי. וגם למה זה כזה ענק כל קוםסא?! חחח);

למשל, סלט עגבניות חריף עם שום ופלפל חריף. הרבה מיץ לימון מלח שמן זית. בריא ממש וטעים. וסתם ככה כשבא לי אוכל של בחוץ זה יכול לתת איזה תחליף

אולי אם טוסט אז תיקני לפעמים טוסט נקניק? נקניק אמיתי (ולא נקניקיה) זה נראה לי לא נורא, וזה יוסיף לך קצת חלבון.

או אולי לעשות בטוסטר טוסט פתוח עם שמן זית וזעתר מעל, ואז לאכול עם טחינה או עגבניה מעל, במקום טוסט גבנ"צ?

או שווארמה, את בקטע? אפשר או לקנות אמיתית, או לקנות תבלין לשווארמה/לגריל ואז זה מוסיף טעם של מונוסודיום גלוטמט שזה תכלס מה שאת מחפשת

אולי לעשות צ'יפס בתנור מירקות שורש שתפרסי ממש דק, ואז זה כן נותן איזה טיגון ומלח וכו אבל קצת יותר גיוון?

ואם רק לאחרונה את מתחילה לאכול, אז את בטח ממש בחולשה. אז רק אם יש לך או למישהו כוחות להשקיע. אם לא, את עושה את הכי טוב שיש לך :-*
ותשתדלי לקחת את המולטי ויטמין, ואולי אפשר להתייעץ על תוספים נוספים שיעזרו לגוון לגוף את המרכיבים

הכנתי כל יום ארוחת צהריים מושקעת לעבודה, וכשהגיע הזמן לאכול זרקתי הכל לפח וקניתי מנה חמה מהמכולת ליד 😅 ברמה שהבוס שלי שאל אותי למה כל הג'אנק 😂

תרגישי בסדר עם עצמך, העיקר שאת מצליחה לאכול משהו

לאכול עוד דברים.

כרגע תאכלי מה שעושה לך טוב ונותן לך תחושת שובע

בשעה טובה

אבל הריןן לא רצוי עולה הרבה יותר אחות. לא רק כסף

אגב, לא ממליצה להשתמש בדיאפרגמה בלי ג'ל. אחוזי המניעה יורדים בלעדיו

אני לא הלכתי למתאמת וקניתי את הקאיה ביחד עם הגל שלה באתר נשיותי. משתמשת.בה בנוסף לשמפ כבר 4 שנים

מתכננת למנוע עוד כמה חודשים מקסימום עוד שנה

אבל המחירים לא שפויים

רק המניעות הזוועתיות עולות גרושים כמו גלולות

אולי באמת ארכוש רק את הדיאפרגמה והגל ואלמד לבד להשתמש בזה

לדעתי זה משו שלא חוסכים בו. דווקא בגלל שיש מניעות זוועה (חוויתי על בשרי וגמני שילמתי)

אגב אם את מניקה אזלקחת בחשבון שתצטרכי ג'ל עד שיחזור לך ביוץ מסודר אחרת לא הייתי לוקחת סיכון (אבל זו אני)

@ooמשקל משתנה דרמטית ביות מ5 קילו אבל לדעתי זה די נשאר אותו דבר...

תלכי למישהי שמתאימה מיינקס, זה סוג מעולההה, ולא כולן מתאימות איתו

וחוץ מזה כל מניעה עולה כסף...

ומה תעשי תכלס? תיכנסי להריון / תימנעי מיחסים/ תקשיבי מניעה שמזיקה לך..?

אין באמת מה לעשות...

יש כן אפשרות להזמין דוגמית שליאפרגמה של קיה שהיא וואן סייז וזה בחינם ולבדוק לעצמך אם מתאים לך @המקורית ו @oo כתבו שעשו את זה..

אני ניסיתי והרגשתי שאני לא יודעת אם מתאים...

כן הבנתי שאחרי כמה לידות רצפת אגן יותר חלשה ועדיף דיאפרגמה מותאמת...

בהצלחה!!

תכלס השקט שווה את זה לדעתי..

וקוטל זרע הבנתי שהוא לא כזה משנה אםשמים דיאפרגמה נכון...

להגנה מירבית

קוטל הזרע מעלה משמעותית את אחוזי המניעה

דיאפרגמה וקוטל מונעים כל אחד בנפרד ביעילות לש 70-80%

שילוב שלהם נותן כפל הגנה, סביב 95%

שהותאמה זה 95 אחוז ועם ג'ל 98 משו כזה

ויש שטוענים שההבדל עוד יותר מינורי...

לי הדיאפרגמה התאימה גם אחרי לידה נוספת.. אז יש סיכוי שיהיה לך ככה.

והשקט מההורמונים ומדברים בגוף שלך שווה בעיני המון.

אם יש לכם החזרים ממילואים אז הרבה מתאמות הן גם מטפלות וכאלו ואפשר לעשות קבלה על טיפול.

ויש גם מתאמות זולות יותר, תעשי השוואת מחירים עם עוד כמה.

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?

לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו'  הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.

לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…

ורלוונטי לי לענות לו.

מאוד תלוי מה הסיכון ומה ההשלכות

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.

וכמובן יותר חדש ממומים לעובר

לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים

לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה

ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.

תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...

הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.

אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.

כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.

לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון

אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..

לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..

לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....

אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*

כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "

מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?

בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.

עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.

אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...

אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.

כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.

בהצלחה רבה!

למה מפחיד אותך (הפותחת) לחשוב על הכיוון הזה מה הרגש שמנהל אותך לחשוב שזה לא כדאי?

אולי אם תשני זוית התבוננות משהו יתברר בראייה של המציאות באופן שלא חשבת עליו

לא הבנתי למה חייב להתפטר אם יש זכויות לממש בכלל

מילא אחרי אני מבינה, אבל תוך כדי ולפני לדעתי זה ממש לא צריך לבוא בחשבון

או תחליפי לעבודה קלילה יותר?
אם התשובה היא- לא
כנראה שזו גם התשובה לגבי עוד ילד...
נשמע שיהיה מורכב וקשה ושאת לא מוכנה נפשית לקושי הזה.

תעשי מה שנכון לך לעכשיו ואין

עוד שנה שנתיים, זה לא נורא לחכות.

מכניסים לנו לראש שהפוריות והפוריות והפוריות, בפועל אן אין משהו מסויים שצריך לחשוש ממנו ויש לך ילדים. אז אין מה לדאוג כל כך.

גם אם יקח קצת זמן להיכנס להריון, זה יגיע

אני נכנסתי להריון בגיל 39 אחרי כמעט שנתיים בלי מניעה ובדיעבד טוב שזה לא קרה לפני. סתם היינו מעמיסים על עצמנו. היום שהבנים כבר גדולים, הרבה יותר קל להתפנות לתינוקת

הפוריות באמת יורדת

קודם כל זה שאת נכנסת להריון, לא יכול להעיד כלום על אשה אחרת, סטטיסטית הפוריות מתחילה לרדת בגיל הזה, כמובן שגם הרבה נשים נכנסות בקלות להריון

וגם את מתארת שלקח לך שנתיים, זה לא מעט

והגיוני שזה קשור לגיל

ויש נשים שרוצות וכבר לא מצליחות

קוראת עכשיו את השרשור בנחת

ומקווה שלא הרגשת מותקפת...

חיבוק בכל מקרה על העומס הפסיכי...

האמת בלי קשר נשמע מטורף..

אבל אני טיפוס שחייבת נחת אז לא אובייקטיבית...

בע"ה תהיה הצלחה בכל והחלטות טובות!!

ורק לסייג שממש לא התכוונתי שצריך להתפטר,

אלא יותר ניסיתי להציע להיות בראש של פתרונות "אמצע" מחוץ לתבניות.. כי כולנו בסוף חושבים בתבניות.. בני אדם...

שוב בהצלחה גדולה בכל!

❤️❤️❤️

מציעה לחשוב מה יכול להקל לך על העומס בחיים, ההרגשה שהכל עמוס ולחוץ לא נראה לי מיטיבה.

האם יש מקומות שאפשר לשחרר? להקל עם מיקור חוץ ועוד...

לגבי ההריונות בסיכון- בעיני זה נושא חשוב, שכדאי להתייעץ בכובד ראש מה המשמעות, מה הסיכונים ולקבל החלטה קודם כל לגבי זה. אח"כ לחשוב על היתר.

התפיסה שלי בחיים היא שחלון הזמן של היכולת להרות קטן בפער משמעותי מהזמן בו אני יכולה להתקדם בעבודה, אבל זה שיקול שמנחה אותי, לא יודעת אם מתאים לכולן

נתתן לי נקודות נוספות למחשבה.

בעז"ה שאצליח למצוא את הדרך הטובה ביותר.

קראתי את כל התגובות, תודה לכל אחת השקיעה וכתבה🫶🏼

החכמתי