אם לא נוח לך עם אמא שלך - את לא חייבת להזמין אותה

יכולה להגיד על עצמי,

אני אחרי כמה שנים של טיפולי פוריות וזה אומר לפסק רגליים בשגרה כמעט יומיומית

ועדיין לא הכי נעים לי שמסתכלים לי לשם

יותר מזה - לא נעים לי בכלל

אני אחרי 2 לידות

שרדתי ומשתפת

התחושות שלך מאוד מאוד מובנות. 

אבל כנראה שאיך שזה בדמיון שלך זה לא ממש מדויק. אישה יולדת, וגם בכל בדיקה פנימית אצל גניקולוג, עם או בלי קשר להריון, מכוסה גם ברגליים, וכשהרופא חמשל מכניס מתמר אולטרסאונד, הוא ממש לא מסתכל לשם, ואת מכוסה בסדין.

אין מלא צוות רפואי שמסתכל עלייך בלידה  חדר לידה הוא פרטי, זה את, המלווים שבחרת, ומיילדת או שתיים, מדי פעם נכנס רופא. אף אחד מהם לא עומד ובוהה בך, את עם חלוק ויכולה להיות מכוסה איפה שאת רוצה, הם בעיקר מרגישים עם היד איפה הראש של התינוק אבל לא בוהים בך בשום מקום פרטי. כן מדי פעם מסתכלים לרגע, אבל זה מאד מקצועי.

לגבי אמא שלך - את לא חייבת אותה שם. זה בחירה, לא חובה. אם לא תרצי היא לא תבוא. 

כל עוד הלידה תקינה אז אפשר לדוגמה, תנוחה שאני ממש אוהבת. לשבת על הברכיים הראש נשען על הזרועות, על ראש המיטה, שהרימו אותה, כמו כסא

ואז תחושת הפרטיות הרבה יותר טובה ונעימה.

יש עוד תנוחות נעימות יותר לתחושה הזו.

ובתנוחה הזו הרגליים מחזיקות את הגוף.

אני גם ילדתי ככה בלידה האחרונה וזה. הרגיש הרבה יותר נעים ובשליטה שלך 

בת דודה שלי ילדה ככה.

המיילדת והדולה עזרו לה להגיע לתנוחה הזאת, וכך היא ילדה.

היתה עם אפידורל כמובן...

ילדה בתנוחת כריעה בחיבוק של גב המיטה

הייתה עם אפידורל

הדולה והמיילדת עזרו לה.. 

בלידה האחרונה שלי האפידורל השפיע לי על הכאב אבל לא על התחושה

טכנית יכלתי גם לעמוד ממש

אז ישבתי על הברכיים כמו שניקיתוש כתבה

לפני הבדיקה הווגינאלית הראשונה שעברתי, הייתי בלחץ מטורף מהרגע ששמעתי שאני צריכה בדיקה כזו (הריון ראשון, הרופא עשה בעצמו את הgbs) בעלי יצא מהצבא במיוחד כדי להיות איתי בבדיקה שלוקחת פחות מדקה🤦

מאז עברתי הרבה בדיקות, הריונות ולידות, ב"ה. זה עדיין לא נעים ומביך. אבל בהחלט עוברים את זה...

אני אישית מקפידה לשים חוצץ ביני ובין הרופא (בד"כ מרימה את הסדין די גבוה, שלא ייראו את הפרצוף. וגם עוצמות עיניים, זה עוזר לי להרגיש כאילו לא בסיטואציה.

החששות שלך מאוד מובנים.  אני חושבת שבדמיון שלך, איך שאת רואה את הסיטואציה זה נשמע ״רגליים מפושקות וכולם מסכלים״..

ממש לא, תמיד, בכל בדיקה את מכוסה.

זו לא הסיטואציה הכי נעימה בעולם אבל כשאת מבינה שזו העבודה שלהם והם רואים את זה בתור בדיקה מקצועית נטו, את מבינה שהם מסתכלים על זה אחרת.. כמו שהיו בודקים לך את היד או העין.

לגבי הלידה עצמה, אני לא בטוחה שזה נכון לך לשמוע את זה עכשיו, אבל לרוב כשאת בתוך הסיטואציה והאנדרמלין של הלידה זה בכלל לא מעניין אותך מי בודד או מי רואה מה …

גם אחרי שעוברים לידה

כל ההתעסקות של זרים וזרות בגוף שלי

אני בחרתי להתנתק מהסיטואציות כשהם קרו וגם הייתי עסוקה בכאבים ודאגות אחרות, ככה שזה לא הדבר שהכי הטריד באותו הרגע.

בטח יכתבו פה הרבה דברים שייפו את הנושא, אבל הוא בדיוק כמו שנשמע, סיטואציה מאד לא נעימה שעוברים כדי שהילד יגיע לעולם.. 

פשוט לכל אחת רגישויות שונות

מה שלאחת נראה הכי מביך בעולם

לשניה לא נראה קריטי במיוחד

אני הרגשתי

גם פחד ומבוכה לפני

גם קבלתי אינפורמציה מטעה

וגם הרגשתי נורא בשעת מעשה, גם מהסיטואציה וגם מההבנה ששקרו לי (כמעט) כולם.

אולי יש נשים שזה זורם להן, אולי. מה שבטוח שהרוב אומרות שזה יחסית זורם להם וכנראה לא זורם להן כמו שהן אומרות, הפער בין האמירה למציאות גדול מדי.

סביב כל נושא הריון לידה והורות

וזה דעה שקצת קשה לי לקבל..

מה כולן משקרות?

דווקא כל כך נפוץ להתבכיין ולהתלונן על הריון לידה הורות ועוד...

ומצד שני פשוט זה הפלא הכי גדול שיש

וזה ממלא מלא נשים בהמון אור שמפצה ומגמד את כל הקושי...

כולן פה בתגובןות כתבו שזה אכן מביך מאד

רק שבשלב הסופי של הלידה לרוב אנחנו לא בסיטואציה לחוש את המבוכה הזו....

איפה הייפוי?

שקשה לך לקבל דעה שונה

לא משקרות, אומרות/ חושבות יותר ׳יפה׳ ממה שקיים במציאות

האתגרים בהריון/ הורות מאד קשים, מובן שידברו עליהם. כמה שידברו לא יגיעו לקרסוליים של מה שזה באמת.

הנה משפט מיפה שלך:

׳וזה ממלא מלא נשים בהמון אור שמפצה ומגמד את כל הקושי׳

לא, זה לא מגמד בכלל.

לא התעמקתי בכל התגובות, אבל יש פה הרבה הקטנה של המבוכה והטרדה הזו, רוב המלל בתגובות מתמקד בהקטנת הקושי ולא בהזדהות, נראה לי שאין פה בכלל הזדהות מלאה כמו שלי, להגיד כן, זה מטריד מאד ואין ממש מה לעשות אלא לעבור את זה.

אולי זו באמת החוויה שלנו?

והאמת שאפילו את כתבת ש"הייתי עסוקה בכאבים ודאגות אחרות, ככה שזה לא הדבר שהכי הטריד באותו הרגע"

שאני קראתי את זה בתור סוג של הרגעה (מאוד אמיתית בעיני, אני גם מזדהה עם זה).

וגם לגבי הורות - לך זה לא מגמד. לנשים אחרות כן. הן לא משקרות, זו באמת החוויה שלהן (כן, גם שלי).

כתבתי כבר למעלה

שימי לב שכתבתי את התגובה שלי לפני הרבה תגובות ׳מייפות׳ כי זה היה צפוי.

זה לא שקר, זה לחשוב או לומר יותר יפה/ טוב ממה שקורה במציאות.

ההבדל שרוב התגובה שלי עוסקת בהזדהות ולא בהרגעה, לא ניסיתי להרגיע

אלא כתבתי את החוויה שלי.

זה ממש בסדר שיש חוויות אחרות.

הגיוני שיש נשים שהקושי מתגמד להן, אבל לא כולן, זה לא מקובל לומר על הורות שהיא קשה מדי, למרות שיש יותר מדי מצבים של חוסר אונים, לא תשמעי את זה כמעט.

כמעט כל פעם שאני כותבת נקודת מבט אחרת, יש תרעומת ע״כ, אם הייתי ממציאה, זה לא היה מענין אף אחת, בגלל שאני אומרת דברים בכנות פשוטה, שסותרת הרבה פעמים דברים שרגילים לחשוב אחרת, זה מביא התנגדות, זה מציק בעין וזה בסדר.

זה בסדר להביא גישה אחרת.

גם אני לפעמים מביאה גישות אחרות בכל מיני דברים ויודעת שאני יחסית יוצאת דופן. וחשוב לי להביא את הגישה שלי כדי לנרמל לאחרות גם את האפשרות שאני מביאה (למשל הנקה עד גיל מאוחר. זה כיוון אחר ממה שאת מביאה, אבל גם פה זו גישה יחסית יוצאת דופן ופחות מדוברת).

אבל כל פעם כשאת כותבת את הגישה או ההסתכלות שלך, את כוללת בזה סוג של ביקורת על זה שזו גישה לא מדוברת, למרות שהמון נשים מרגישות כמוך, ושאין לגיטימציה לדבר ככה, ושרוב הנשים בעצם מייפות את המציאות כי הן לא מרגישות בנוח להגיד את האמת הלא מדוברת.

ואני חושבת שזה מעורר הרבה התנגדות. כי זו בעצם טענה שרובנו משקרות (לעצמנו או לאחרות). ומי שיודעת שהיא באמת שלמה עם מה שהיא כותבת ובאמת מתאימה בזה - זה באמת מעצבן שמאשימים אותה בייפוי המציאות.

אני חושבת שזה שאת כותבת את החוויה שלך, שהיא שונה משל רובן, ויכלה לנרמל למי שגם מרגישה כמוך, זה חשוב ונכון. אבל לא צריך לכלול בתוך זה טענה שכל האחרות רק מייפות את המציאות ולא באמת מרגישות את מה שהן כותבות. 

אם יש קושי שמוסתר חברתית, הוא מתעצם, כי גם קשה לי, גם לכולן ׳קל׳, גם אין עם מי לדבר על התחושות הללו וגם יש לחץ חברתי שיכול יותר להקשות.

אז אני מדברת גם על קשיים וגם על זה שהם מוסתרים.

אני לא הגבתי על חוויות של נשים אחרות, אלא כתבתי את החוויה שלי+ החוויה של הייפוי, שזו חוויה בפני עצמה.

הדיון התפתח מהתגובה שלי מהחוויה שלי, החוויה שלי לא צריכה להרגיש ביקורת, אלא אם היא מציקה בעין כמו שכתבתי.

כנראה החוויה שלך סביב הנושא הייתה לט פשוטה, כל אחת מסיבותיה שלה.

זה לא אומר שכל תגובה כאן היא מייפה או שונה מהמציאות

זה היה יכול להיות רלוונטי אם היית כותבת את זה פעם פעמיים... לא כל תגובה בעניין.

והאמת שבהתחלה זה כבר הפריע אבל זכותך אז לא הבעתי את דעתי, אבל זה כבר נהיה כאילו שאר כותבות הן חבורה של חרטטניות או משו כזה שמסתירות את הקושי

ואת מוציאה את האמת לאור...

מעבר לזה יש כאן בפורום גם הרבה הרבה תלונות וקושי ב"ה

כולם הסכימו איתה שזה מביך ולא נעים בכלל. אף אחת לא כתבה לה שזה נעים ונחמד או אפילו לא נורא. כן כתבו שזה פחות גרוע ממה שמדמיינים, ואני מסכימה עם זה.

כנראה מה שאנחנו קוראות לו עידוד או טיפים נקרא בעינייך ייפוי המציאות. 

ולגמרי מובן מה שאת כותבת,

אבל זה לא בדיוק ככה.

וגם ההורמונים עושים את שלהם.

אני חושבת שאם עושה לך טוב אז לקרוא קצת יותר על לידה טבעית,

כי מה שאת מדמיינת בראש זה לא כ"כ מה שבאמת קורה.

סתם לדוגמה, את לא יכולה לדמיין את הגוף שלך בתנוחת שכיבה עם בטן ענקית באמצע שאת פשוט לא רואה והרבה פחות מודעת למה שקורה מעבר לה..

אם לא עושה לך טוב, אז תרפי מזה. תאמיני שכשתגיעי לגשר תעברי אותו.

אם לקראת לידה זה עדיין יטריד אותך תוכלי לפתוח את זה כהכנה ללידה עם אשת מקצוע. תביני שיש הרבה דברים שהם בשליטה שלך בתהליך ואת יכולה לעשות מה שמרגיש לך נעים, כל עוד אין מצוקה.

את נשואה טריה, תני לעצמך להנות ולספוג את התחושה של ההתרגשות מבלי להיבהל כרגע מההשלכות של כל זה.

מה שלי עזר בבדיקות, זה קצת להתנתק , להבין שאין ברירה, ולהבין שהם רואים את זה כל הזמן, ושניה אחרי שאני יוצאת לא יזכרו אותי, בלידה זה האמת הרבה פחות מביך, אני חושבת בגלל המצב הרגשי, שאת רוצה שייגמר כבר ולא ממש מעניין איך, ואת מכוסה רוב הזמן.

בבדיקות רופא , זה יותר מביך לי, והאמת עד היום ממש לא נעים לי אפילו שעברתי כמה לידות והרבה טיפולי פוריות ..

אני כבר לפני לידה שלישית ועדיין כל מה שכתבת מביך אותי ולא עובר!

לידה ראשונה היו כל כך הרבה לידי כי היה סיבוך וכמה שזה הביך אותי , יותר מהכאבים וכו'

פותחים , יש לחיצות , לפעמים תפירות  

אבל עוברים את זה והכל בסדר

מה שמרגיע אותי שאני אומרת לעצמי שהם רואים כל כך הרבה וזה לא מזיז להם וזה מקצועי ואחר כך לא אראה אותם . אבל אותי עדיין מביך.

ואת לא חייבת את אמא שלך . מה שאת מרגישה תעשי!!

לדמיין שאני במקום אחר נעים יותר

בלידה אפשר גם לבקש לשים מוזיקה שאת אוהבת

למה את חוששת? כי התרגלת שהגוף זה משהו "אסור" , כי זה אסוציאטיבית מעלה בך תחושה של משהו מכוסה , שאסור לאף אחד לראות.

שזה ממש נכון, אבל אפשר להגיע לאותו דבר מכוון אחרי לגמרי,

הגוף שלנו זה דבר קדוש ונפלא , הוא כלי שהשם נתן לנו כדי להיות לבוש לנשמה בעולם הזה , ה' ברא אותו ולכן הוא קדוש, ואנחנו צנועות לא מתוך חרדה שמא לא יתגלה אלא מתוך שמירה על דבר קדוש, ולכן כשיש צורך ללדת, את לא עושה דבר "אסור" אלא הגוף מבצע תפקיד של הורדת נשמה קדושה לעולם.

זה דבר כל כך קדוש ונשגב, וה' ברא אותנו כך שדווקא בדרך זו הנשמה היהודית החדשה תגיע לעולם.

ההכרה בזה שזה כך מלכתחילה ולא בדיעבד כבר משחררת,

פעם שמעתי בשם הרבנית חנה טאו שטוב שנערה תלך לחוג ריקודי בטן כדי שתתחבר ותאהב את הגוף שלה.

אולי תנסי ללכת לאיזה שהוא חוג שמפעילים את הגוף? תתחברי אליו,תאהבי אותו.

אני מאוד מבינה אותך.

זה באמת נשמע זוועה...

אבל, זה לא כזה נורא כמו שזה נשמע...

קודם כל אמא, דולה, בעל או מי שזה לא יהיה ממש לא צריכים להסתכל לך בין הרגליים. יכולים לעמוד ליד הראש שלך, את עם שמיכה וחלוק של בית חולים, לא רואים כלום חוץ מרגליים.

היחידה שממש רואה אותך זאת המיילדת, שהיא עושה את זה כל יום, זה ממש לא מעניין אותה, חוץ מלהוציא לך את התינוק. לידה זאת חוויה כל כך עילאית שאת באמת לא חושבת על הפאדיחה. כל כך כואב, כל כך מלא צפייה, כל כך הרבה חרדה שהכל יעבור בשלום... שהדבר הזה מתגמד לעומת הכל. חוצמיזה, כשבודקים פתיחה לא מסתכלים לך בין הרגליים רק מכניסים אצבעות למדוד ואת עם שמיכה.

יכולה לחתום לך שברגע שתלדי והתינוק יצא זה לא יזיז לך😅

או כמה ראשונים...

ובמקוה

נכון. חיי הנישואין הם מעבר חד מבחינת עד כמה הגוף שלנו פרטי לגמרי וכמה חשיפה לעיני אחרים קורית.

תמיד יש כאלה שהרבה יותר רגישות וכאלה שיותר קל להן, וקודם כל תדעי שאת נורמלית.

וכל פעם מגיעים לגשר וחוצים אותו- במקוה, ביחסים, וגם בעניינים רפואיים.

תחשבי על פצוע שמרותק למיטה ולא יכול לקום לעשות את צרכיו, מאמינה שזה מביך כל פעם מחדש, ועדיין הוא מבין שזזה לטובתו ורק ככה יוכל להתקדם ולהשתחרר.

זו עבודה, זה לא הופך להיות נעים, צריך לבוא מוכנה נפשית כדי שלא תהיה מידי טראומה וכדי לדעת מה לבקש כדי לצמצם למינימום את חוסר הנעימות, ובסוף, כנראה כל אחת פה בפורום עברה איזה דבר או שניים בתחום ושרדה כדי לספר. נכון שלפעמים גם חוויות לא נעימות, (ויש מה לעשות עם זה, יש כתובת להתלונן על זה, אני לא זוכרת עכשיו להגיד) אבל תתפללי על זה. שתעברי את זה בשלום, שהשליחים תמיד יהיו רגישים, בעזרת ה' זה יפעל אם לא על אחרים עליך לקבל את זה יותר בנחת.

חיבוק, זה באמת משהו טורד מנוחה... יהיה בסדר🤍 

אני חושבת שהחתונה היא שער להתייחסות שונה לגוף שלנו ולתפקיד שלו

עד החתונה הכל מוצנע ומוסתר

נערה או בחורה לא מאוד מחוברת לגוף שלה

הנישואין והחתונה מביאים מדרגה אחרת

פתאום אנחנו צריכות להבין את מעגל הווסת שלנו, להכניס אצבע פנימה ולבדוק, זה משהו שלא היינו רגילות או אפילו חושבות עליו בתור נערות.. להכניס פנימה אצבע?

כן

אנחנו גם נטהרות בדרך שמצריכה מאיתנו חשיפה

זה לא קל

את יכולה לראות כאן בהמון שרשורים כמה שהדברים האלה יכולים להיות מאתגרים

אבל אני חושבת שזה מצריך מאיתנו להבין שהמטרה של הגוף אחרי החתונה היא לאו דווקא להיות מוסתר ,אלא כמו שאמרה @אם מאושרת להיות כלי שמביא שפע וברכה לעולם.

ההתאחדות של הגוף עם המים במקווה כשאין שום חציצה בין הגוף למים מראה על חיבור מאוד עמוק בעייני

מים הם סימן ברכה ואנחנו ממש נכנסות ל'ברכה' עם כל הגוף וצוללות לתוכה

גם הבדיקות הן הזדמנות להתחבר לגוף שלי, להפרשות שלו, למה שעובר עליו

לא לפחד ולהירתע מהנרתיק, זה האזור הכי יקר ומקודש בגוף. יש לנו חיבור אליו

זה כבר לא אזור שלא נוגעים בו אלא אזור שמתרחש בו הדבר הכי מיוחד ומרגש בעולם

קודם כל החיבור בינך לבין האיש שלך

לא כתבת איך לך עם זה, מקווה ששם את כן מרגישה שחרור ופתיחות

אם לא, תמיד אפשר להתקדם ולהיפתח.

וחוץ מזה יש הבאת ילד לעולם שמגיע דרך הנרתיק

בלידה אני מרגישה שהפוקוס מאוד נמצא על אמא ותינוק/ת בריאים. ועושים כל מה שתריך בשביל זה

תמיד הרגיש לי שהצוות מכוונן לזה ולא בוחן את הגוף שלי משום בחינה אחרת

גם כמו שכתבו לך את לא שוכבת חשופה אלא לרוב מכוסה חוץ מזמן יציאת הראש של התינוק.

וגם אז מי שממש מסתכל זאת רק המיילדת או עוד רופאה ולא המלווים. הם נמצאים ליד הראש ותומכים בך

אני חושבת שזה חלק מהתפקיד של הכנה ללידה.

לידה זאת לא סיטואציה פוטוגנטית או יפה

זאת סיטואציה מרגשת, קדושה ואינטנסיבית מאוד

אם בחודשים שלפני הלידה מתחברים לנקודה הזאת, שלידה היא פשוט דרך להיות חלק מהבריאה, ממש להשתתף במעשה בראשית זה מאוד עוזר לדעתי.

גם ההסתכלות על הכאב שחלק מהתהליך הזה היא אחרת..

אנחנו רגילות שכאב מספר על סכנה, כאב של לידה לעומת זאת מספר על זה שאת מתקרבת להתחבר עם התינוק שלך.

זה עוזר להכיל טוב יותר את התהליך

כתבתי ארוך וקצת מבולגן

מקווה שיעזור

האמת?

הייתי מנסה לא להתעסק בזה.

סביר מאוד שזה ישתפשף קצת עד שתגיעי לשם. שיתוף רב בבדיקות טהרה, אולטרסאונד וגינאלי בהריון וכו'.

בכל מקרה זה אף פעם לא נחמד ולא נעים. אבל בתכלס עוברים את זה, קצת כמו חיסון, בדיקת דם, כירורגית שד.

דברים לא נעימים ועוברים אותם.

לי עוזר לזכור שזה העבודה של הצוותים הרפואיים, שזה לא מעניין אותם בצורה חודרנית וזהו, מנסה פחות להתעסק עם זה.

תעברי שלב שלב. ואגב, לא חובה את אמא בלידה ואפשר שתהיה ליד הראש שלך. מה שתרגישי. רק לעשות תיאום ציפיות.

המון מזל טוב!! תהני מהזוגיות

ובהריון הראשון היו בדיקות שממש הובכתי ותהיתי אם חייב לעשות אותן

אבל ברגע האמת, בחודש תשעי, כל כך רציתי כבר ללדת שבאמת המבוכה נשכחה לחלוטין

מה שעזר לי זה שאמרתי לעצמי שזה התפקיד של הרופאים, והם רואים את האיזור הזה 100 פעמים ביום אם לא יותר, וזה לא מרגש אותם כמו שאנחנו מדמיינות

עושים את העבודה שלהם ועוברים לבאה בתור (סורי, זה נשמע אפילו גרוע יותר אבל זה המצב)

להתכונן...

גם הבדיקות טהרה

קיום יחסים

בדיקה ראשונה אצל רופא נשים

זה תהליך שלאט לאט משחררים קצת את האינטימיות והפרטיות (מבאס.אבל פשוט אין ברירה)

וכמובן כמו שכתבו-

זה לא חייב להיות איבוד של הפרטיות לגמרי.

אפשרי לצמצם את החשיפה למינימום

בכלל לא מחייב ללדת עם רגליים פתוחות לעין כל (יש שלבים שאין ברירה כמו אם יש תפרים אבל גם אז אפשר לדרוש רופאה ושרק היא תהיה נוכחת וכו)

לדעתי מוקדם לך מדי להכנס לפרטים זה סתם מדאיג ומלחיץ

אבל לקראת הלידה תתיעצי ותבררי על כל האפשרויות שלך

למשל לידה במים יכול להיות שיהיה לך יותר נעים

או תנוחות מסוימות

לא חייב שאמא תהיה נוכחת (לי למשל לא נעים.  דולה הרגיש לי יותר נעים מאשר אדם קרוב)

וגם- ביחד עם ההריון והלידה כל החוויה שלנו משתנה.

מאוד הגיוני שתרגישי אחרת כלפי התהליך, תחווי את זה כתהליך לקבלת הבייבי שנוצר בתוכך, וההורמונים גם מאוד עוזרים להתפקס בתכלית ופחות להיות עסוקות בכאב ובבושה 

שהקשר שלי ושל אמא שלי הוא לא הקשר הכי פתוח בעולם

ובואי נגיד שאפילו לקנות חזיות העדפתי ללכת עם חברה ולא עם אמא שלי

ובלידה של הגדולה שלי היא הציעה לי להכנס להתקלח כדי לעזור לי עם הצירים ופשוט מצאתי את עצמי מפחדת להכנס לבד למקלחת וביקשתי שתיכנס איתי וזה לא עניין אותי בכלל איך היא רואה אותי.

אני חושבת שפשוט כדאי להניח לזה עכשיו. גם אם מחר את נכנסת להריון יש לך עוד תשעה חודשים לעבור, שבהם את תשתני והגוף שלך ישתנה, ואת תעברי בדיקות וכו' ואולי עד הלידה הרגש שלך כלפיי זה ישתנה.. (או בלידה עצמה)

ואם תגיעי קרוב ללידה ועדיין תחששי מזה, נהיה פה כדי להרגיע

עובר אחד כשהכל בסדר, זה רק את והמיילדת. לא צריך אף אחד נוסף בחדר.

ואם את לא לוקחת אפידורל, את גם לא צריכה לשכב במיטה. להפך, לידה לא אמורה להיות בשכיבה.

בכל אופן, נשמע שאצלך המבוכה קצת קיצונית וכדאי לראות איך לטפל ולשחרר, כי סה"כ זה הכי טבעי בעולם.

גם אצלי כשהייתי בהריון הראשון, עם תאומים, חשבתי איך יהיה ואיזה לא נעים. ואם אצטרך קיסרי וכו ובסוף באמצ ילדתי בקיסרי (שזה חדר ניתוח עם צוות של איזה 10 איש ואת ערומה לגמרי בחלק התחתון) או כל פעם ש"ניצלתי" מבדיקה וגינלית ע"י גבר זה כל כך שימח והקל עלי, וזה גם נורמלי וטבעי שאישה מצניעה את האזורים המוצנעים. ברגע האמת כשאת באה ללדת, יש כבר דברים אחרים על הראש וזה כבר לא אישו....

הייתי בחוסר צניעות בלידה כי הייתי במקלחת  וכו ולא הסתכלתי סביב מה קורה הייתי מרוכזת בעצמי מה שגרם שלא אחוש במבוכה תוך כדי והלידה גם תתקדם מהר יותר כי אני רגועה.

חשוב לדעת גם שהתנוחה הזו על הגב היא באופן כללי לא נכונה ללידה.

בהקשר של המבוכה שלך זה טבעי

במיוחד שהרגע התחתנת

והכל כל כך זר וחדש.

נושא שהיה מצחיק ומביך כילדה פתאום הופך לאמיתי, וזה מלחיץ.

בעיניי שווה דווקא לפתוח ולדבר על זה, עם הבעל, עם חברות, אחיות, מי שזורם..

זה משחרר קצת

תשמעי עוד שמובכות וסיפורים מצחיקים וגם סיפורים מטרידים ולא ניעמים.. אבל הנושא יהפוך לקליל יותר.

ולגבי אמא את ממש לא חייבת להביא אותה

הריון, ייתכן שיהיו בו בדיקות פנימיות...

קצת מצבים שהופכים את זה לטיפה פחות הזוי.

אישית צוות נשי מאוד מאוד משמעותי לי, זה נותן לי הרגשה מוגנת, של מרחב בטוח

אבל כמו שאת אומרת ומבינה, חלק גדול מהצוות הרפואי הוא גברי, ואכן אני נבוכה וממש לא נוח לי ורק מחכה לסיים את האירוע. זה ככ הגיוני! מובן ולגיטימי. בריא מאוד להרגיש שהמרחב האינטימי שלי הוא מוצנע.

עוזר לי להבין שאנשי הצוות ראו הכל מהכל ועוברות אצלם אלפי נשים בסיטואציות אין ספור..

ואני אחת מ... ואף אחד לא מכיר אותי שם אישית (לא חושבת שאלך ללדת או לרופאה שמכירים אותי מרצון)

ככה שעכשיו מביך ואחכ זה אפילו לא יזכר להם

ובסיטואציה עצמה אני אומרת לעצמי -

2 דק אני מאחרי הכל, שבעלי יהיה לצידי לפעמים (ואז אני מרגישה מוגנת ובטוחה)

גם אני כזאת

יש פעמים שאני מבקשת רופאה אישה .. מרגישה עם זה יותר נוח.. כל בדיקה מתה מפחד אבל מכניסה לי לראש שהכל בסדר יש פעמים שאין רופאה ואז הרופא מנסה להרגיע אותי שהכל בסדר ואין משהו חדש אצל כולנו אותו הדבר.. גם נכון. לגבי הלידה בעלי היה לידי וחברות שלי שהיו כבר אחרי לידות אז הן לא התרגשו לראות משהו 😅

אבל מרגישים יותר נוח לבד.. 

ואומרת לך בתור מטופלת פוריות שלהיות עם רגליים פתוחות זו כבר שגרת יומי...

שזה באמת ממש מביך אבל באותו רגע את באמת עסוקה בטיפול או בלידה ואת לא שמה לב לזה כמו במחשבות לפני כן.

אני ממש ממש ביישנית, הרופא שלי הוא גבר ונגיד לייזר הפסקתי כי כבר לא עמדתי בבושה הזו

אבל מצד שני יש הרבה התעסקות עם הלידה עצמה אז החוסר נוחות קצת פחות בפוקוס. הראש מרוכז בלידה.

בוחרים מי ילווה בלידה. אם לא מתאים שאמא תלווה אז אמא לא תהיה. ואם מתאים שהיא לא תהיה בלידה עצמה אז זה בסדר לבקש ממנה לצאת בשלב הסופי.

אפשר לבקש מהבעל שישמור על הצניעות כמה שאפשר. לעמעמם אורות בחדר, להקפיד שהוילון סגור, לכסות בסדין. לדאוג שלא יסתובב בחדר מי שלא צריך.

אם צריך תפרים לבקש רופאה כי זה באמת מביך.

מאוד משנה איך מתכוננים לסיטואציה בראש. לבוא בגישה של זו לידה אני שומרת על הצניעות שלי ומה שחייב בצורה פחות נעימה זה כורך המציאות ולהעצים את הברכה והשמחה שבלידה. זה שם את החלק הפחות נעים בפרופורציה אחרת. וגם לזכור שבסוף זה צוות רפואי שרגיל לזה וזה תפקידו.

אם יש טריגר לחשש בגלל פגיעה מינית כדאי להתכונן בצורה מתאימה ע"י מטפלת מוסמכת. 

יכולה להגיד לך שאחת ההכנות הטובות שעשיתי הייתה לייזר

עוד בתור בחורה בפעם הראשונה לחשוף ככה את הגוף שלי

היה מביך בהתחלה אבל לאט לאט התרגלתי

וכל דבר בפעם הראשונה הוא מביך

גם קיום יחסים בפעמים הראשונות הובכתי נורא

ועוד לא ילדתי (אוטוטו בע"ה) אבל כבר ממש לא חוששת מזה

כי כבר עשיתי אולטרסאונד וגינלי וכבר נחשפתי פה ושם ולמדתי לא להתבייש בגוף שלי

אני ממש חושבת שעד שזה לא קורה הפחד יותר גדול

אצלי במציאות היה פחות נורא

בהחלט מביך אבל לא קיצוני בכלל כמו שפחדתי

יש הרבה דברים שאפשר להימנע מהם.

בתור אחת שעברה חמש לידות,

פעם אחת בחיים היתה לי בדיקה פנימית ע''י גבר.( שזה היה כי נסעתי למיון כמה ימים אחרי לידה מחשש לשאריות שליה).

ועוד פעמיים א''ס ואגינאלי אצל אישה, גם כן, אחרי הלידה.

בלידות עצמן ממש התפללתי בהריון שלא יהיו לי גברים בלידות בכלל. זה באמת חשוב לי וה' שמע את תפילתי, תמיד צוות נשי.

מה שאני עושה, אני לא באה מיד בתחילת ההריון לבדיקה, אני מחכה קצת לשבוע 9 ואז עושה א''ס בטני.

וגם למשל בדיקת gbs עושה לעצמי ולא הרופא. 

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי

זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

סביר להניח שיביאו אנט', ואח"כ יטפלו בשן.

לדעתי

אפילו פרטי אם יש אופציה 

חשוב לפנות בהקדם כי זה עלול להחמיר ממש

אגב זה לא ממש כואב לו כי זה נפוח.כרגע שמתנפח זה כבר פחות כואב

הייתי מדברת על רופא אונליין או קופצת מיד על הבוקר לעזרה ראשונה לצילום וקבלת אנטיביוטיקה לפני שבת

רפואה שלמה!

ממה שאני מכירה

לא לחכות לביקורת רנדומלית. הילד סובל וצריך טיםול. הייתי הולכת איתו לחירום האמת

זה מיועד בדיוק למקרים כאלה, ורק רופא שיניים. זה מה שכואב לו ורופא משפחה לא מטפל בשיניים..

ולא הייתי מעבירה שבת בלי לראות רופא האמת. לא בשביל להלחיץ אני אומרת, כי שוב, סביר להניח שזו דלקת, אבל חבל שהילד יסבול כשאפשר שלא וכאבי שיניים זה סיוט

נראה לי שכל קופה אמורה לספק תורים מהרגע להרגע לעזרה ראשונה ברפואת שיניים

זה לא חייב להיות מקרה חירום

אם יש כאבים כלשהם לא צריך לחכות לתור מסודר אלא נותנים תור לאותו יום או מקסימום יום למחרת

לשבת קצת אחורה לא לרכון אליו שהזרם יהיה איטי יותר?

אני בסרטיםנשיש לו בעיה כלשהי חלילה

למרות שכשאוכל בבקבוק זה לא קורה

שאת שוכבת ושמים את התינוק עליך ליד השד והוא 'מאכיל' את עצמו לבד ואז הוא שולט בזרם. 

ואז השד מקביל אלין ולא מעליו

והזרם פחות

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

סוודר שווה

פיג'מה חורפית

סטנדר

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

לעסות את הגושים תוך כדי הנקה, יתכן שזה סתימות , זה שהיא רוצה לינוק הרבה זה טוב לשחרר את הגושים.

להתייעץ

ושתראה איך את מניקה ואיך התינוק יונק