ניסית פעם לנקות עם זה?

אחרי שתנסי לדעתי תדברי אחרת

אם כי חייבת לומר שיש כאלה שקונים ובאצת כמו שאת כותבת לא מולהבים מזה

וזה בסדר!!!

אצלי אישית זה בגדר הצלת חיים כפשוטו

פשוט מנוחת הנפש לאכול ארוחת ערב עם בן שנתיים

דקה אחרי הארוחה

ניקוי שיש שולחן

מעבירים שואב שוטף והמטבח נוצץ!!!!

כיף לי להסתובב בבית נקי, עושה לי טוב

מוזרה אני..

מוצאי שבת

מנקה משטחים

שישים שולחן כסאות שירותים וכו'

לא צריכה לטאטא את כל הבית

לשטוף לנגב אחרי שטיפה ולהזיע את חיי

אני מעבירה את השואב שוטף וחוסכת שעה של עבודה בבית 100 מ''ר

אמאל'ה כיף!!!!

תוך רבע שעה הבית נוצץ

נשאר רק עוד שתי דקות לשטוף את המיכל מים משומשים וזהו

בקיצור, ככל הנראה עניין של סגנון העדפה

איך שלא נקרא לזה..

במרחב של סלון מטבח בבית קצת יותר גדול משלל

ומי מזיע..? המזגנים עובדים פה קשה😅

אבל האמת שגם בעלי מנקה איתי. בעיקרון הוא מטאטא ואני שוטפת

וזה כולל לטאטא

לשטוף

לנגב

תהליך מידי ארוך לעומת התהליך שיש עם המכשיר

וכן המהירות שטיפה עם המכשיר מביאה לי מוטיבציה לעשות את זה שוב ושוב ברמה היומיומית או בתדירות אחרת לפי הצורך.. 

להעביר שטיפה לעיתים קרובות??

הסבירי נא

כן במטבח יש שאריות של ארוחות

יש פסיעות שהפכו לשחורוץ

כתמים שחורים של אוכל

כזה סוג

יש גם בכל הבית נגיעות של כתמים שחורים אם הבן שלי אכל איגלו באותו יום 🥴

כלומר זה לא שמרימים אצלכם הרבה, פשוט מראש מפונה..

מעניין האמת לנסות אולי זה ידרבן את הילדים להיות יותר מודעים לכל מה שעף בהסחת דעת ונוחת על הרצפה.

או שאני חיה בסרט טוב.

אנחנו לקראת הרחבה של הבית וזה ממש יעזור אם נקפיד. האמת בעיקר למעברים בין החדרים שאני שונאת ובחדר שינה הורים שאני שונאת שמלוכלך אבל לא מגיעה לשטוף בתדירות שאני רוצה. שם יש בעיית שערות.

ואולי הגדולים ירצו חדרים נקיים זה יעזור גם.

למרות שאני מתה על זה שהגדול מנקה את החדר שלו ואיכשהו שוטף את כל הבית בסוף 😆

הילדים כבר יודעים שחייבים להרים הכל אחרת השואב "יאכל" להם את זה

אז זה דרבון בשבילי לא פחות מאשר בשבילם (כי בינינו יותר הגיוני שזה יגרום לו להתקע מאשר שבאמת יצליח לשאוב משחקים או חומרי יצירה) אבל זה עוזר לגייס אותם

ובאמת זה יתרון של השוטף הידני שאפשר לשטוף בלי הפינוי רצפה וכלום. נגיד רק במטבח או באמבטיה . או להעביר בסלון רק איפה שמלוכלך (מסביב לכל המשחקים.  הכי עצלן שקיים)

עכשיו יש לי בן שלוש בבית, אם הוא צריך כסא או משהו, פשוט מעיף הכל לרצפה בלי לחשוב פעמיים.

חלקים של משחקים (לא לגו וכאלה, יותר נגיד הבית של הפליימוביל או מטוס או אפילו קוביה הונגרית שהייתה על הספה ועפה לרצפה)

נגיד מסיעים את הקטן בבימבה עם חבל, ברור שהחבל ישאר על הרצפה.

אפילו מטען אני יכולה למצוא זרוק על הרצפה, מישהו היה צריך את השקע, אז...

או דברים שהיו על השולחן ומישהו "פינה" באופן קצת אגרסיבי וחצי עף לרצפה, לא יטרחו להרים מעצמם.

או נגיד כשצובעים בגואש, משתדלים להרים אחריהם אבל בסוף תמיד יש את המכחול/ טוש שבורח להם.

שלא לדבר אם עזבו יצירה באמצע אבל זה קרה יותר בחופש.

אה גם ספרים יכולים להגיע לרצפה ועטיפות של דברים. נגיד הגיע חבילה מהדואר ולא זרקו את השקית לפח. אז בהתחלה היא איפה שפתחו את החבילה, אבל אז זה מתחיל להתגלגל ומגיע לרצפה..

הילדים הרבה זמן לבד בבית או עם בעלי שנהבחינה הזאת זה כנו להיות לבד.

אבל גם כשאני בבית מתבלגן מהר, רק שאותי משגע כמות הבלאגן אז מפנה את תשומת ליבם והם מרימים לעיתים קרובות יחסית אבל גם לא פנוי לגמרי אף פעם..

באמת הזמן הזה שהם לבד או יותר בבית ממני הוא יותר מועד לפורענות, יעידו ימי החופש שהבית היה במצב לא סביר בכלל מבחינתי

אבל לאחרונה בעלי יותר פדנט ממני, ולמזלי גם התחיל לסדר ולנקות מעצמו ונהנה מהתוצאה ב"ה אלף פעם שום בצל

איזה תיאור

אז אצלי זה לא הרמה

כי את יודעת

בעלי לא יפיל מטען לרצפה, זה יעלה לו יקר מידי 

אם כי משערת שככל שהילדים גדלים המורכבות לשמירה על סדר וניקיון עולה בהתאם

בתפילה שיהיו לי כוחות בבוא היום.. 

שלא תטעי, אני לא חולת ניקיון

אבל עושה לי טוב ללכת לישון ולשעת שקמה בבוקר לבית סביר.. 

ברגע שאין הרבה עבודה פיזית מעבר לשטיפת כלים וניקוי שולחן - אותנו אישית מדרבן לנקות 

מעבירים את הדרימי והכל נוצץ

שוב מסייגת שממש לא בטוח שזה יהיה יעיל גם אצלך.. 

אבל יש אחרים שיודעים לזהות אם זה רצפה או שטיח

כדי לדעת אם להפעיל גם רטוב או רק יבש.. 

אם ההורים מרימים מהרצפה, הרצפה מסודרת והילד לומד שמרימים את החפצים ולא משאירים על הרצפה, ואז אוטומטית הבית מסודר יותר כי הילדים גם מסדרים ופחות זורקים.

אני מלמדת אותם איך לייעל את העבודה

(למשל לרכז את כל מה ששייך לחדר מסויים ואז ללכת בפעם אחת עם כל הדברים)

אבל כולם מסדרים ביחד, לאו דווקא מי שהפיל הוא זה שמרים.

וגם אנחנו עושים את זה באווירה טובה, אז אין כ"כ סבל מהנושא.

והקטן באמת לא מסדר.

פשוט זה דורש את הכוחות והפניות של זה.

אז להרים, יחד עם לנקות גורם שלא נעשה את זה יותר מפעמיים בשבוע,

וגם זה תמיד בא ביחד עם קיפול ולהחזיר כביסה לארונות ושטיפת כלים ופינוי שיש וכו.

בקיצור קשה לי לדמיין איך זה נראה אחרת..

אבל יש מצב שמכשיר לשטיפה יעורר למוטיבציה לשמור על הסדר ושדברים לא יפלו כי באמת כבר אין ילדים ממש קטנים. סתם הרגל לא מוצלח שהשתרש. בעיקר כשאני לא בבית (ואני לא כל יום בבית אחר"צ)

עשיתן לי חשק לנצל שעכשיו תחילת שנה הילדים לא הרבה שעות בבית, במיוחד לא לבד.

שכמעט כל הזמן מבולגן

שכנראה אי אפשר ללמוד מכך לסדר, כי הלימוד העיקרי של סדר, זה לשמור על הסדר, כלומר פחות לבלגן ויותר לסדר, כל הזמן. 

איך עושים את זה???

אנחנו מסדרים יסודי פעמיים בשבוע (וגם במוצ"ש אבל זה לא נחשב לצורך העניין)

כל פעם שמפילים ללמד להרים?

בסוף יום?

עדיף קודם לנסות ללמד לשמור על הסדר ואז לשקול לקנות שואף שוטף או שעדיף הפוך?

(אם כי בטח לא התנסית הפוך כי גם בלי שואב שוטף יש לכם מוטיבציה לשמור על בית מסודר)

מעניין אם יש מישהי שהתחילה מנקודת ההתחלה שלנו והצליחה לעבור לבית מסודר פחות או יותר תמידית, מבלי לחכות שהילדים יצאו מהבית..

אם זה מגבת/ שמיכה/ משהו שלא אמור להיות בכלל על הרצפה, אני מרימה מיד

לכל חפץ יש בבית מקום ושם שמים אותו

אצלי הקטן בן 4.5 והוא בהחלט מסדר הרבה פעמים, הגדולים יותר כבר כמעט ולא מבלגנים.

אצלנו זה היה פחות או יותר ככה תמיד, קשה לעשות שינויים, אבל זה בהחלט אפשרי, אם את תתחילי לסדר כל הזמן, אין מצב שהילדים יעמדו מנגד ולא יעזרו אף פעם.

הם פשוט מסדרים בכיף ומבלגנים עוד יותר בכיף..

אבל לא יסדרו ביוזמתם כמעט אף פעם.

רק הגדול וגם זה לצורך שטיפה בעצם.

אולי באמת הרגלנו שצריך לסדר כדי לשטוף ולא כדי שיהיה מסודר.

אני כמעט לא מסדרת, רק כשמגיע לרמת בלאגן מסויים. ואז כולם מסדרים. אולי משם זה מתחיל.

כאילו אם יש רק מגבת זרוקה, לא אכפת לי. אם יש רק כסא במעבר, לא אכפת לי.

אם יש רק כוס מתגלגלת לא אכפת לי.

אז לילדים לא אכפת גם כשכל זה ביחד. (לי זה אכפת)

מעניין אם לכל חפץ יש מקום. האמת שלא. את צודקת. נגיד לביבה אין מקום, היא תמיד איפשהו. גם למטוס שלהם אין מקום.

מטענים בד"כ בתוך השקעים רק בשבת שמים במגירה,

כריות המקום שלהם בהגדרה הוא על הספה אז משם זה נופל לרצפה.

מגבות מטבח משומשות באמת אין להם מקום, המקום שלהם כשמסדרים זה בכביסה המלוכלכת.

ואם זה נקי יחסית אז אני מוצאת איפה לשים, אבל זה לא מוגדר כ"מקום" למגבות משומשות.

אם כי להרבה מהבלאגן כן יש מקום מוגדר. אבל אולי זה תורם לאווירה שאפשר שיהיה מבולגן במהלך היום.

פריט שאין לו מקום זה הכי גרוע שיש

בימבה - מקומו למשל במרפסת

מגבות מטבח - אם מלוכלך בסל כביסה או נקי אז במשך או מגירה מסוימת.

אם המגבת בשימוש אז ליצור מתלה ואקום על הקרמיקה במטבח שעליו תולים את המגבת

אם זה לא חשוב מספיק, לא מסדרים ואז כבר קשה לסדר בספונטניות כי מצטברת הרבה עבודה.

טוב לפחות אני כבר לא מבואסת, מבינה מאיפה זה נובע ועכשיו צריכה להחליט אם להנות מהיתרונות של זה או לנסות לשנות.

מקום לכל דבר באמת כדאי.

פעם הבאה אצלם את הבית ואתן לילדים חידה לזהות כמה שיותר חפצים שאין להם מקום מוגדר בבית.

הם מתים על הדברים האלו.

ואז נעבור על הרשימה ונמצא מקומות מוגדרים לכל חפץ כזה.

האמת שגם למקומות מוגדרים לא תמיד יש מקום נגיד מוציאים חומש וקשה להחזיר כי צפוף אז נשאר על השולחן.

או אפילו המחשב. יש מדף, אבל יש במדף עוד דברים וצריך להתאמץ קצת לפנות את המקום של המחשב.

נגיד יש אוזניות ומטען למחשב. אז צריך לפנות אותם, להחזיר את המחשב ואז על המחשב שמים חזרה את האוזניות והמטען.

אז אם רוצים את המחשב בהמשך היום פשוט משאירים אותו בחוץ.

לבלאגן שלוקח זמן לסדר בפעם/ פעמיים בשבוע

כדאי שכל הזמן תהיה רוטינה של החזרת דברים למקום (אחרי שדואגים להם למקום כמובן)

ודווקא בגלל זה יש לי חלום לשואב שוטף

חחח לשטוף בלי להיות חייבת להרים הכל, שלפחות איפה שכן פנוי יהיה נקי 😅

אבל משתדלת מאד להרגיל את הילדים להרים דברים, לראות דברים שנופלים, לא רק לסדר  מרוכז פעם ב... כולם ביחד.

זה לא קל, לא יכולה להגיד שמושלם, אבל לא חושבת שילדים מטבעם אם לא מרגילים אותם יחשבו בעצמם לשים לב שנפל להם טישו, עטיפה, נייר, מטוס נייר שהטיסו ועברו הלאה, ספרים שהשאירו על הספה/הפוף/השולחן סלון, והקטן בא ולוקח לכל חור...

ועוד...

אני משתדלת להגיד להם כל פעם משהו אחר-

עכשיו לא משאירים פה אף ספר,

או תוך כדי היום- קמת? תחזיר את הספר למקום, לא משאירים לאחר כך, תרצה תקח שוב חזרה.

(שוב, זה לא גורם עדיין שזה קורה קבוע, אבל כן מחלחל).

או-

עכשיו מרימים את כל הניירות, טישו, עטיפות וכו,

(זה נשמע נורא התיאורים חחח זה לא שהבית מזבלה, זה פשוט כמו שתיארת גם, עטיפה מהדואר, או איזה משחק שפתחו, או שסיימו לאכול משו והשאירו על שולחן וזה עבר הלאה איכשהו לרצפה...)

אם הם משאירים לגו בנוי וכו, אני מרשה אם מסדרים הצידה או בחדר או משו כזה..

ויש גם ערבים שאין לי כח ואז יכול להשאר  מגנטים על כל הסלון שאין איפה לדרוך בינהם, אבל כן משתדלת שלפחות יאפסו את המשחקים, ספרים וכו.

תיק למקום שבאים הביתה, אחרת הם זורקים ליד הדלת, וגם זה כמה שאני משגעת אותם כמעט תמיד זה בהתחלה מסתובב איפהשהו בכניסה/בסלון..

גם נעליים שתיארת, זה סיוט חיי, בכל חוררררר, כל הזמן אני אומרת להם, נעליים רק לחדר. אבל זה בערב אם הם לא לקחו אני כן זורקת להם הרבה פעמים לחדר, שיסדרו הם כבר שם או שיתמודדו לפלס דרך בינהם.

פעם הייתי מרשה להם בכניסה לבית ליד הדלת (בפנים), אבל זה התחיל להסתובב בכל הסלון, אז אני אומרת להם רק בחדר, אבל מלא פעמים הם משאירים במקלחת, או בדרל למקלחת.. או סתם הורידו בסלון ואחר כך נעלו משו אחר כי לא מצאו...

ואני לא חושבת שזה חריג ממה שאני רואה הרבה בתים עם ילדים, פשוט צריך להקנות להם הרגלים, אבל זה לא כ"כ פשוט. אפילו שהם ילדים טובים מחונכים וקשובים ♡♡♡

מה גם שלרוב החברים של הילדים מתפלאים שמסודר אצלנו אפיםו שזה אולי לא היה נשמע מכל התיאורים חחח

כי באמת רוב הזמן עיקר הבלאגן זה כביסות, ומשחקים, משחקים הם מאפסים בסוף יום בד"כ וכביסות זה גלגל החיים, אין זמן שאין כביסה.

כל מה שתיארתי זה בעצם גלגל של בית שחיים בו, וצריכים כל הזמן להזכיר להם שיתרגלו. 

לתזכר ולומר בכל פעם לשים במקום?

כי באידאל אני גם רוצה לעשות את זה (וגם עושה את זה לפעמים), אבל מרגישה שזה הופך למרדף כזה, וזה כבר לא נעים... ואם הם לא שומעים בפעם הראשונה - אז לחזור על זה שוב, וזה גם כבר טרחני ומעצבן...

מרגישה שזה הופך את היחסים עם הילדים לפקודות ולחוסר נחמדות...

זה פשוט בניסיון שיהפוך לאוטומט, למה שישיאור ניירות על הרצפה? למה שידרכו על ספרים? כריות? שילמדו לשים לב שעברו ליד/על משהו וירימו אותו.

וזה לא כל הזמן, אני מידי פעם עוצרת ואומרת להם שמתם לב, אחד דורך על נייר, אחד מפיל כסא, אחד דורך על ספר, תלמדו לשים לב, נגעתם במשהו, דרכתם על משהו, נתקעתם במשהו, תעצרו תשימו לב מה קרה.

לפעמים אני כן מעירה נקודתית מיידי כשזה קורה, כדי שישימו לב בזמן אמת לסיטואציה, ויבינו על מה אני מדברת בכלל.

הלאסוף כל פעם משהו אחר זה נגיד אם הם רוצים ללכת לחברים אבל יש תוהו ובוהו שיש גם נעליים וגם ניירות ושות', וגם משחקים, נעליים וגם וגם וגם וגם כל מה שהסברתי קודם... אז אני אומרת להם, אתם לא יכולים להשאיר הכל ככה,

ואז נגיד אני אומרת להם לפני שתלכו שימו תיק בחדר,

או

תחליטו דבר אחד שכולו למקום,

או

לקחת את כל הספרים ואז אתם יכולים ללכת,

או תקחו את כל הנעליים לחדר ותרימו ניירות,

ואז אם אמרתי אחד מהנ"ל, אני אומרת שבערב יסדרו את השאר, או גם כן רק דבר אחד מרוכז... הלגו/מגנטים וכד... אבל עצם העקרון שיתרגלו.

(או או או אני כותבת פה כדוגמה, זה לא שלהם אני אומרת "תבחרו", בד"כ אני אגיד להם מה שיותר נדרש מבין הדברים).

זה לא גם וגם וגם כל הזמן, פשוט נתתי המון דוגמאות אז היה נראה אולי שאני כל הזמן מעירה.

נגיד התיקים-

כשהם באים הביתה אני אומרת ולא משגעת כל הזמן, אחרי ארוחצ אני אומרת למי שלא עשה, שכחתם את התיק...

לפני שהולכים לחברים אם לא סידרו, אני אומרת מה עם התיק? תשים במקום ואז תלך (אז זה הזמן שבד"כ עובד  והם עושים מיד, ואני צריכה להחליט מה הכי כדאי להגיד חחח)

לקראת ערב אם זה עדיין בסלון אני מזכירה, וגם פה, זה לא שאני מזכירה בכל הסיטואציות, זה נקודות זמן שזה בד"כ  או או או

למשל, במקום לומר: "שלום, חמוד, איזה כיף שחזרת", לומר: "שלום, חמוד, איזה כיף שחזרת, בוא תניח את התיק במקום ותספר לי איך היה לך היום!"

או במקום: "איזו יצירה יפה עשית!" להמשיך את המשפט: "איזו יצירה יפה עשית! אל תשכח לסדר את כל השאריות ואז נתלה את היצירה במקום יפה!"

או: "כיף לך לדלג מעל הכרית שעל הרצפה, נכון? אבל עכשיו תרים אותה למקום כדי שיהיה לנו נעים יותר."

זה נשמע קסום ואידאלי, אבל זה עדיין דורש ממני תשומת לב תמידית וכושר רטורי מוגבר (ועם קוצר הנשימה שיש לי עכשיו לפעמים אני מנסה לחסוך במילים...)

אבל מי יודע, אולי יבוא יום ונצליח להטמיע את ההרגלים האלה אצלנו...

לעשות כמו משחק שיש לך מקל ארוך ומה שאת מצביעה עליו חוזר למקום. מי שמספיק לתפוס ראשון את החפץ ולשים במקום הוא המנצח.

המטרה להיות הכי זריז ולתפוס הכי הרבה חפצים.

וגם, לפעמים באמת אין לי כח להרבות במילים, אני מכינה פתקים קטנים על כל פתק יש משימה- לשטוף קופסאות אוכל, להוריד כביסה, לפנות שולחן וכד'. וכל אחד בוחר פתק ומבצע. או אם הם רבים על פתק אחד מערבבים ומה שיוצא- יוצא. 

עשינו משהו דומה - טבלה שבועית של חלוקת תפקידים. אבל לא הצלחנו להתמיד בזה...

הרעיון עם המקל גם חמוד ממש. מתאים לילדים קטנים, וגם דורש איזשהו כוח ממני...

תודה!

שבפתקים כתבתי בהומור כל מיני תוספות, או ציורים חמודים,

למשל כתבתי מה התפקיד של כל אחד והתפקיד של החמודון בן השנתיים - לשגע את כולם...

זה מצחיק אותם וגורם לאווירה נעימה עם פחות התנגדות.

שיש לי איי רובוט שואב שוטף.

הרובוט דירבן אותי גם לדרבן את הילדים, כשאת רואה מלא חפצים על הרצפה ופירורים של ווטאבר זה מייאש מראש, אבל כשאת יודעת שיש לך 'רק' להרים את הדברים ואדון רובי יעשה את העבודה, זה מדרבן בהחלט. יש לי בית גדול ב''ה וזה מאוד קשה לי לטאטא את כל השטח, אז לוקחת לפעמים מטאטא ואוספת איתו לאמצע ערימה של פריטים. קוראת לילדים-

אתה אחראי על כל המשחקים שיש פה למקום, את אחראית לאסוף את הנעליים למגירה, אני אחראית על הזבל, את אחראית על הכלי כתיבה ... וזהו. אני מפעילה בערך 3 פעמים בשבוע וזה ממש עוזר לבית להיות פחות מלוכלך.

אבל אין לי את הידני, לדעתי אם היה לי ידני הייתי מתעצלת. 

בול.

אני לפעמים נדהמת מחוסר האכפתיות שלהם.

אין מצב שירימו מהרצפה סתם ככה משהו זרוק, אם יש כרית על הרצפה וצריך לעבור, אז פשוט דורכים עליה, כאילו, מי חשב על להרים? מוגזם מידי ..

מסתבר שילדים זה יצורים אגואיסטים למדי...

לנו יש איי רובוט שואב שוטף ולפעמים זה מדרבן לפנות את הרצפה, או שאני לוקחת מטאטא ואוספת את כל הבלאגן לערימה גדולה אומרת להם למיין למקום. אבל חברה חכמה פעם אמרה לי שאצלה לפני כל ארוחת ערב כל ילד אוסף 20 פריטים מהרצפה למקום. זה נשמע המון אבל זה כלום... חחח 

ממשיכים לזרוק ולהרים,

או שעם הזמן למדו פחות לזרוק?

אצלנו גם מדלגים על כרית שזרוקה, זה פשוט חלק מהרצפה בשבילם כנראה..

לקח לי מלא זמן ללמד אותם לפנות "חסימות"

נגיד אם בצד אחד של המעבר יש מטאטא, ובצד השני יש כסא ובאמצע יש דף שזרוק,

אז אין איפה לעבור. וזה מפריע.

מסתבר שרק לי ולקטן שנופל זה מפריע.

הם פשוט לא רואים את החסימה, עוברים דרכה או מה שזה לא יהיה ואם נופל עליהם המטאטא או נתקעים בכסא, פשוט ממשיכים הלאה,

אפילו לא עוצרים לחשוב לפנות שהבא בתור לא יפול.

לקח לי מלא מלא זמן ללמד אותם לשים לב לעניין הזה ולדאוג שהבא בתור לא יפגע ממה שהם נפעו כבר (הבא בתור יכול להיות הם עצמם גם, כלומר הולכים וחוזרים דרך אותו מעבר ופעמיים מקבלים מכה ופשוט ממשיכים הלאה..)

זה נשמע שהיית בבית שלי... חחח

זה משגע אותי מטאטא זרוק .

אני משתדלת לאפס את הבית יחד עם הילדים לפני ארוחת ערב, או לפחות עם הגדולים, ואז מרימים את כל מה שהיה זרוק כל היום.

אצל החברה עדיין מבולגן אבל לפחות הם גם מסדרים מדי פעם, מה שאהבתי במשימה שהיא נותנת להם שזו משימה שנשמע כיף לעשות מאשר להגיד- תרימו את הדברים. 

מכריזה שעכשיו כל אחד אוסף מספר מסוים של פריטים. אבל לרוב זה מגרד רק את קצה הבלגן...

בימים האחרונים אני מנסה להנהיג "עשר דקות למען הבית" - שכולם (בעיקרון) מסדרים את הבית במשך עשר דקות (והחרוצים ממשיכים גם אחר כך). זה מביא את הבית למצב יותר טוב...

עונה לפי איך שקורה אצלנו

מאז שקנינו את המכשיר

אנע משתמשת בו לעיתים קרובות ככה שהלכלוך על הרצפה לא מצטבר ברמה שהיה לפני כן

אם מפעילה כל יומיים זה אומר שכל יומיים הרצפה המשטחים השולחן - הכל מתאפס

ככה שגם העבודה באיפוס קלה בהרבה לעומת איפוס שעושים רק פעם בשבוע

משחקים למשל - התחלתי יותר להקפיד שהבן ישחק בחדר ולא לפזר הכל בסלון מטבח ועוד..

אם הבית מתוחזק ככה, אין שום בעיה לבצע 'שטיפה' כל יום יומיים.

אם רגע חוזרת להתחלה

מה יש על הרצפה?

לרוב מדובר במשחקים מפוזרים

נייר פה ושם שהבן קשקש ונשאר על הרצפה

זה הכל בערך

אולי גם הנעליים שלו

אין עוד דברים על הרצפה

שוב מציינת שמדובר אצלנו בלכלוך של זוג פלוס בן שנתיים לא בית הומה ילדים

במטבח יש לכלוך של אוכל

כמו קוסקוס פסטה פתיתים קציצות סלט ירקות וכו'

כל מה שאנחנו אוכלים לארוחת צהריים - ערב

מרבית הסיכויים שיגיעו לרצפה

את הלכלוך הזה אני שואבת - שוטפת עם המכשיר.

שאלת בהמשך לגבי שיער - המכשיר שואב שוטף את השיער

מפעילה בסוף יום אחרי האמבטיות של שלושתנו

יש מים על הרצפה ושיערות

הוא לוקח הכל..

נ.ב.

זה שאני מרוצה לא אומר שגם את תתחברי

לא לוקחת אחריות. 

אין לי בעיה לטאטא ולשטוף,

אבל להגיע למצב שכל הרצפה מפונה, זה הסיפור.

רק ההתעסקות סביב המכשיר.. טעינה, נקיון, חומרים

ועזבי שבשביל לשטוף/לנקות כמו שצריך צריך להרים הכל מהריצפה אז אני בדכ אספת הכל עם מטאטא

מרכזת למקום אחד ואז שמה הכל במקו אוו שאומרת לילדים.

אז במקום המכשיר, לוקחת דלי עם קצת מים וחומר (פעולה של כמה שניות)

מרטיבה סמרטוט, סוחטת (עוד כמה שניות) ומעבירה איפה שרוצה.

טעינה - יש משטח טעינה בחדר שירות. בדיוק כמו שלוקחת משם מטאטא (ומגב, הליכה כפולה)

ניקיון - המכשיר מנקה ומייבש את עצמו. אני רק צריכה להוציא את מיכל המים המשומשים בסיום ולשפוך לאסלה - סיפור של 90 שניות בדיוק כמו שאת שופכת בסיום השטיפה את המים מהדלי

חומרים - כמו שאת קונה ריצפז את קונה חומר שטיפה אחר..

זה הכל.

ברור שהמכשיר חוסך עבודה

השאלה האם החיסכון הזה חשוב לך כרוכשת

אם השטיפה באה לך ממש בקלות

ואת נהנית מכל רגע בטקס הזה - זה מעולה

לי אין זמן וכח לזה

שונאת לשטוף!!!

לא צריך לקרצף לפני (כן, אצלי הבית לא הכי נקי בחלק מימות השבוע ויש צורך בקרצוף)

לא צריך להעביר סמרטוט לח/ יבש אחרי שטיפה

לא צריך לגרוף את המים

לכוון הכל לפתח העגול הקטן - זה לבד לוקח זמן

אני עושה את הניקיון בשעות הצהריים, לא צריכה לחכות שהילד יילך לישון כי הכל מתייבש יחסית במיידי

ואין לי בעיה שיטייל תוך כדי

זה הכל בערך

יצאתי ממש משווקת של המוצר

זהו, שותקת חחח

אני לא מדברת על חתיכות גדולות של אוכל שזהממש לא רלוונטי בעיניי, אבל אם הבית לא מטוטא פיקס, עדיין השטיפה יכולה לצאת מנצנצת.

בהנחה ומשפשפים את הרצפה עם מטאטא וחומר ניקוי

שמטאטא ושוטף בקלילות/ בכיף זה אכן לא חוסך כלום

לא שאני שוטפת/ מטאטא את הבית, אבל אם אני צריכה לעשות זאת מדי פעם, זה קל לי כי הרצפה תמיד די נקייה.

רק המחשבה להפעיל משהו כבדה לי

זה טוב למי שהבית שלו מסודר וצריך רק לנקות ושחשוב לו שהבית יהיה נקי או נקי מאוד כל יום כל היום

זה לא מתאים לאנשים כמוני, ששוטפים פעם בשבוע וביומיום הרצפה לא ממש פנויה לניקיון בלי לסדר לפני

הבית שלי נחשב מאוד נקי לדעתי

הרצפה פה תמיד פנויה האמת

אבל אני עדיין מעדיפה לשטוף בעצמי

אנחנו במצב דומה למה שאת מתארת.

שוטפים פעמיים בשבוע, אבל תוך שניה מתבלגן ותמיד יש מלא דברים על הרצפה. זה החלק הכי קשה בשטיפה,

אבל חשבתי אולי אם יהיה המכשיר תהיה המוטיבציה לשמור על רצפה מפונה.

אצלי,

זה או שאשתמש ברובוט השואב שוטף או שכנראה רוב הזמן הבית יישאר מלוכלך.

לי זה גם נותן מוטיבציה בכלל להתחיל לסדר ולהרים דברים מהרצפה כי בא לי כבר לראות אותה נקייה, ואם זה יהיה תלוי רק בי, בשטיפה שאעשה, גם זה כנראה לא יקרה...

( ואגב, אמנם יש התעסקות עם תחזוקת השוטף אבל בעיני זה די מקביל להתעסקות עם מילוי וריקון הדלי וניקוי הסמרטוט וכו')

אני בשאלה האם זה מרים את רמת הניקיון בבית ביחס למוטיבציה שיש לי בלי זה... 

האם זה משתווה לשטיפה עם מים.?

אצלנו שוטפים פעמיים בשבוע ומלוכלך לפני השטיפה, ברמה שאי אפשר לסחוב עוד עם הטינופת.

אם השואב שוטף הזה יגרום לי להשתמש בו כל יום, אולי התוצאה תהיה מספיק נקייה ביחס לשטיפה ידנית כי מראש הבית לא יהיה ג'יפה כמו כשאין לי את המכשיר.

זה מקודם

כשלא מנגבים רצפה רטובה בזמן, זה לגמרי נורא..

אתמול היה לי כזה

ואם יש בנוסף לכתם גם פירורים אז בכלל אני מתחרפנת.

כאילו אם העבירו מטאטא ממש טוב אז עוד מסוגלת להתעלם מהכתמים עד למחרת, אבל אם גם הגיע למצב של כתמים (לאו דווקא כתמים קשים של רוטב או איגלו)

בשילוב עם פירורים, אז זה טינופות בשבילי.

לא יכולה להנות מהמטבח ולא לעבוד מהבית במצב כזה.

או למשל אם יש קליפת מלפפון שהתייבשה ונדבקה לרצפה וגם כשמגרדים אותה נותר מסביב סימן, זה מספיק לי בשביל לשטוף.

(בד"כ זה לא קליפה אחת, זה קצת מזה וקצת מזה וקצת מזה ואז בשקלול זה כבר טינופת)

כבר אין לי צלחות אוכל שמתהפכות במטבח. לפעמים נופל קצת שאריות אוכל. לא משהו שמטאטא לא מסוגל לאסוף,

אבל אם דורכים על חתיכת ירק או פסטה לפני שהרימו אותה, זה כבר הופך לכתמים. אין איך לחמוק מזה.

אני איתך. מעניין לשמוע מאנשים כמוך אם זה משנה ומה ואיך עושים את זה וכל כמה זמן ואם יוצא נקי בסוף ביחס לציפייה.

כאילו אם אני מגייסת את הילדים להרים דברים כל יום מהרצפה, זה צריך להצדיק את המאמץ 😄

אני אומרת בצורה חדה וברורה שתכף מסיימים עיסוקים אחרים, ועכשיומכולנו מרימים דברים מהרצפה. יש ילדה שהיא מסודרת בעצמה וזה חשוב לה אז היא תתחיל לסדר, עם אחרת זה עובד בצורה של: "תרימי 5 דברים" ואז היא סופרת 5 מגנטים ומבחינתה סיימה ואז אני אומרת לה כל הכבוד כי אני יודעת שזה היה לה קשה וכל הכבוד ועכשיו עוד 5... והקטן יותר לרוב זה לבחור משחק מסוים שאותו אוסף...

בסוף אני שואלת, נו אפשר להפעיל את הרובוט? הם סורקים ורואים שא"א... אני כל הזמן אומרת שאיזה כיף בזכותם יהיה נקי ומסודר...

והתנסיתי באחד מאלה (שואב שוטף ידני) והיה איום ונורא - גם לא מנקה כמו שצריך, או שדורש הרבה סיבובים עד שיהיה נקי, וגם מרעיש נורא...

ביום שימציאו רובוט שוטף עצמאי שיודע להתמודד עם לכלוכים *באמת* קשים (ולא רק כאלה שנוצרו לצורך סרטון ההדגמה) - אז אשקול להתנסות גם בו...

בינתיים מעדיפה להשתמש בשואבים-שוטפים אנושיים (ויש לי כמה כאלה חמודים ממש! בת החמש וחצי שטפה רצפה לבדה ביומיים האחרונים - ותאמינו לי שהיא הרבה יותר חמודה - גם אם לפעמים לא פחות מרעישה - מכל שואב שוטף שהוא נכון, היא לא עשתה את זה מושלם, אבל זה עדיין נתן קצת אור בעיניים!)

נראה לי כבר דיברנו על זה פעם

והמסקנה היתה שזה לא יעבור את הדלת 😅

אבל הם בהחלט יכולות לעשות את העבודה

הביתיים..

בזמני שגרה אני מאפסת את הבית בכל ערב, כולל שטיפת רצפה קלילה. חשבתי שהשואב שוטף יקל עליי, אבל ממש לא...

אנחנו אנשים שונים והצרכים שלנו שונים. טוב לך לטאטא ואת שוטפת את הבית זה נהדר! 😀

אני לדוגמא עצלנית ולא אוהבת לטאטא ולשטוף אז אם יש מכשיר שלא דורש ממני עבודה כפולה או להתכופף זה חלום בעיני. בטח אם אפשר לתת לילדים להפעיל.

סתם לדוגמא מוצר אחר לי יש מקסר חצי תעשייתי בבית כי אני אופה בכמויות. מניחה שלא להרבה פה יש. מבחינתי זה מאסט...

סתם...

אבל כן נשמע שאת נהנית מנקיון ומבחינתך לשטוף עם הרבה מים זה בקטנה

מבחינתי זה פשוט לא קרה

אולי אחת ל......

ואני אוהבת נקי ויש לנו ריצוף מבריק ובהיר

אבל למי יש כח?????

אולי זה קשור לזה שהבית ב"ה גדול

אז שואב שוטף יותר טוב מסמרטוט.

וגם- סמרטוט הגיוני להעביר רק אחרי שאיבה (עם הרובוטי כמובן 😉 עצלנים כבר אמרתי) אחרת זה סתם מעביר לכלוך ממקום למקום

והיתרון הכי גדול שהתגלה לי אחרי שקניתי-

בעלי מוכן להעביר שואב שוטף!

לפני כן הוא לא שטף רצפה כבר 4-5 שנים

וזה נכון גם לגבי ילדים בינוניים (שלי רוצים אבל עדיין קטנים מכדי להיות מועילים זה די כבד)

בנימה קצת יותר רצינית- אני חושבת ששואב רובוטי הרבה יותר יעיל ומומלץ. זה באמת מוצר משנה חיים מבחינתי

שואב שוטף זה באמת פינוק

והנקיון שלו די מעצבן

אז ממש לא לכל אחת הוא יביא תועלת

עם מים לדעתך?

תודה על הפירוט 

אבל זה הכי קרוב שיש בלי לשפוך מים ולגרוף.

אותי זה מספק

הרבה יותר טוב מלהעביר סמרטוט 

הבית נקי מצוחצח מבריק

אני בנאדם סופר נקי ופשוט אין לי צורך לשטוף עם מים בנוסף

מציינת שמדובר אצלי בבית נקי ביחס לבתים אחרים

כולה זוג עם בן שנתיים לא היסטרי

אני גם מסתפקת בזה בד"כ.

אבל רואה הבדל בין שטיפה אמיתית לזה.....

גם יש לי סלון גדול אולי זה קשור, אין לנו סבלנות להפעיל אותו באמת כמו שצריך לאט לאט לאט

אחרי שבוע עמוס בטירוף + חתונת שישי הבאתי מנקה וסתם התבאסתי.

למה אני צריכה? אני מארגנת לה לפני מסדרת אחריה ומבואסת שלא עשתה בדיוק כמו שרציתי

בכסף של 10 פעמים מנקה אני יכולה לקנות שואב שוטף 

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

ממש קשה לבוא בכזו חוויה.

י שאפשרות להמזין אתם כדי שתתראו בכל זאת?

אני מסתכלת על חמותי בבריאות ע ד 120 נשה

מאד אוהבת לארח

וגם אסור להביא כלום

התעייפה בשנה האחרונה ובלתי נמנע ששינוי יקרה בקרוב

)מחכה שייפול לה האסימון האמת כי עד כה הצעותיי נענו בשלילה(

אני גם כזאת כשמארחת, אסור להביא כלום ואני אוהבת לפנק את המתארחים.
הייתי גם רוצה להרגיש ככה פעם. 
אולי רק בית מלון ...חחח

אני בשלב אחר בחיים אבל עוד זוכרת שבקשו לבוא לסבתא שלי בלי להודיע הרבה מראש.

כי אחרת היא היתה מתכוננת ומתישה את עצמה.

זה מאמץ גדול לנסוע משפחתית לארוח קצר אבל אולי לפחות תצאו בטעם של עוד? כמו התקווה שלך בסוף...

זה באמת המון זמן…

כואב לקרוא אותך, מצד שני זה באמת קשה לארח משפחה גדולה. למה לא להפגש לאורך השנה לכמה שעות במקום שבת שלמה? למשל הדלקת נרות משותפת, ארוחה בסוכה, פיקניק בטבע בחול המועד פסח. גם אם גרים רחוק אפשר לנצל חופשים או להפגש באמצע הדרך.

אפשרות נוספת- להזמין אליכם לשבת.

אם אזמין במקום שבת את עצמנו להדלקת נרות, זה לא יעזור עדיין יש ילדים ובלאגן וצריך לבשל.
ואלינו לא יבואו.
רק בקיץ אם כבר, (אצל אף אח לא מתארחים, אנחנו לא חריגים בזה)

להזמין אותם אליכם זה לא אופציה?

גם סבא וסבתא שלי כבר מבוגרים מכדי לארח את הילדים הנשואים ופחות בקטע להתארח מלבד אצל הבת שגרה לידם ויכולים להגיע לסעודה ולחזור לבית.

מבאס בשביל האחים הצעירים של אמא שלי שפחות הרוויחו שנות אירוח🥲

אבל בתכלס זה מה יש והם קופצים אחת לכמה זמן לביקור אמצ"ש או שקופצים אליהם..

בסוף זה עצוב שלא מתראים כל כך הרבה זמן.

ממש מקווה בשבילכם שהם כן מארחים בשמחה, פשוט מעדיפים תדירות רחוקה 

תחושה ממש לא נעימה להתארח ככה..

אני חושבת שהכי משמעותי זה שני דברים - עזרה ושקט.

את אומרת שהגדולים כבר עוזרים, וזה המון. הייתי עושה להם שיחה קצרה ומשקפת להם שסבא וסבתא מבוגרים, ואת יודעת שהם תמיד עוזרים אז גם חשוב לך להודות ולהגיד שאת רואה ומעריכה, וגם לחזק אותם להתמיד כי באמת זה לא קל לארח.

אני לא חושבת שזה חייב להיות מבאס עבורם, תלוי באיזה טון הדברים נאמרים.

לגבי הקטנים בעיקר לדאוג שלא יעשו הרבה מדי רעש, שמשחקים יאספו וכו. אפשר גם למנות נגיד "משמרות" של שני מבוגרים כל פעם מביניכם ההורים והילדים הגדולים שידאגו למנן את הרעש, לפתור ריבים, לדאוג לבלגן וכו.

דבר שני יכול להיות שבאמת קשה להם לארח והכל, וזה לא אומר שהם לא אוהבים לארח אתכם. זה פשוט גם קשה, אבל לא בהכרח שזה הטעם היחיד שנשאר להם.

ודבר אחרון אם את מרגישה שזה ארוך להם מדי ובסוף השבת הם מחכים שתלכו - לדאוג לעשות ביקורים קצרים, לא שבתות. בחנוכה לדאוג לשריין יום להגיע אליהם, מדי פעם לקבוע ארוחת ערב מיוחדת או ביום שישי ארוך לנסוע במיוחד לבלות בוקר וללכת. וגם אפשר לבוא מדי פעם בהרכב חלקי, זה מקל משמעותית. אנחנו גם משפחה גדולה, לפעמים היינו מתחלקים נגיד - ילד גדול עם ילד קטן נוסעים לבקר, ואחרי כמה ימים עוד ילד גדול עם קטן. לפעמים ההורים עם הקטנים ובזמן אחר הגדולים באים עצמאית, או פעם אחת הורה אחד רק עם הבנים/רק עם הבנות. בגיל מסויים של סבא וסבתא ובגדלי משפחה מסוימים זה כבר באמת נהיה קשה, וביקורים קצרים מאד מקלים גם על האירוח עצמו, גם על ההכנות, וגם לא הופכים למועקה באמצע הענין.

אם חשוב לכם לבוא בהרכב מלא לשבת, אפשר גם למצוא דירה באזור לישון בה ולבוא רק לארוחות, ככה שיש להם גם מרחב פרטי בין לבין

סבא וסבתא זה הכי קרוב שיש אחרי הורים ואחים. אין שום סיבה להפגש רק פעם בשנה.

תרגישי בנוח, אתם לא איזה אורחים שהגיעו מהרחוב, זה סבא וסבתא ונכדים. ועוד הבאת איתך חצי מהשבת.

אם עושים לך פרצופים שאין כח בלאגן, זה עניין שלה עם עצמה. זה הנכדים שלה, זה הילד/ה שלה, זה מי שהיא הביאה לעולם. אל תנסי לרצות יותר מידי, זה מעייף ומביא לתסכול וכעס עליה. תביני שזה הסבתא וזה הנכדים ובחירה שלה בלבד אם להנות מהם או לסבול מהם ואם היא בחרה בסבל זה עניין שלה ובעיה שלה. 

הם גם שמחים מאוד לארח אתכם ולפגוש אתכם, וזה גם קשה להם. וזה לא סותר.

נגיד - לארגן בר מצווה לילד שלך זה כיף או קשה? ברור שזה קשה ומטריח, אבל זה גם משמח ומספק כי יש פה אירוע מרגש שאנחנו רוצים לחגוג אותו בצורה הראויה.

אז גם אירוח יכול להיות כך.

יכולה לומר לך על חמותי שכבר מזמן לא אירחה אותנו בשבת כי זה באמת כבר יותר מדי (היא קרובה לגיל 80), אבל היא כן מארחת אותנו לפעמים באמצע שבוע וטורחת המון לפני והרבה אחרי (והיא לא מרשה לנו לעשות כלום, בקושי שנאמר תודה היא מוכנה), וברור לנו שזה מתיש אותה מאוד (ולכן לא נעשה את זה הרבה, אלא נזמין אותם אלינו לזמנים קצרים), אבל היא גם נהנית מזה מאוד ומוכנה "להקריב" בשביל השמחה שלה לראות אותנו.

גם ההורים שלי - בשנים האחרונות כמעט לא הגענו אליהם בהרכב מלא לשבת (אף שהם צעירים יותר), ובכל זאת בשבת הקודמת הם אירחו את כל הילדים שלנו כדי שנוכל לצאת לנופש.

זה היה להם קל? לא כל כך... (הם הודו בזה במנות קצובות🤭) אבל בנוסף לזה שאחותי הקטנה והבת הבכורה שלנו התגייסו לגמרי לעזרה - הם פשוט החליטו לעשות את המאמץ כדי לעזור לנו וכדי ליהנות מהנכדים כמה שאפשר.

אני מתפללת שגם אנחנו נהיה מסוגלים לנהוג כמו ההורים שלנו, אף שאני יודעת שזה יהיה קשה.

כי באמת, עם כל הקושי, חשוב לנו לשמור על המשפחה שלנו וליהנות בחברתה...

אז לא כתבתי לך עצות פרקטיות, אבל אולי רק קצת שינוי בחשיבה...❤️

ההחלטה אם להזמין או לא היא שלהם

ואם הזמינו- אז אתם רצויים

וכן. את יכולה להקל ככל יכולתך

אבל אם הם לא נהנים מנכחותכם- זה לא בשליטתך

אני כן יכולה להגידהשמגיעהגיל שהכל קשה

קשה לארח

קשה להתארח

ובאופן כללי קשה להנות

זה גיל שמספיק לבוא אחהצ לשעה

לתת חיבוק, נשיקה

וללכת

(קודם לזה השלב של לבוא עם מגש פיצה לא. ערב ולהשאיר מסודר כשיוצאים... אבל כאמור- מגיעהשלב שגם זה לא)

ולכל הנל לא יעזור אם מדובר באופי "פולני"

שמותר שיהיה להם קשה

זה באמת קשה לארח,

קשה זה לא רע.

עדיף לעבוד קשה ולהרוויח מפגש וקשר

מאשר לנוח ולא להפגש.

כל עוד הם מציעים - זה טוב

גם בשבילם!

תשאירי להם את האחריות למנן את זה בשביל עצמם.

להתארח שבת שלמה

וגם אם מתארחים זה לא צריך להיות מושלם

אנחנו כבר הרבה שנים לא מתארחים שבתות

באים לביקור קצר בחופשות ומתראים באירועים

פגישות קצרות ולעניין

וגם הן לא הנאה צרופה 

זה באמת מאכזב. אין לי טיפים מעשיים. אני כן חושבת שכדאי לשים על השולחן את החלום - שיהיה כיף לארח אתכם, שיתגעגעו וירצו שתבואו כל הזמן.

וליד לשים את המציאות - ב"ה משפחה גדולה ומלאת שמחת חיים. שקשה לארח אותה.

ולהתאבל קצת על החלום ושברו, ולקבל את המציאות בהכרה והבנה שזה מה שהשם נתן לנו וזה הכי טוב לנו.

1. להביא מעילים וביגוד חם ולצאת לטיול משפחתי בשבת בצהריים אחרי הארוחה או לפניה... יתן להם ולכם ספייס ואפשרות להתאוורר

2. תיאום ציפיות לפני הילדים

כמה שיותר תדברי איתי מראש ייקל עלייך בזמן הביקור..

3. לשחרר קצת..

בסוף יש מה שביכולתך להשפיע ויש מה שלא

ובכל מקרה אי אפשר להיות מלאכים,

אז תעשי מה שביכולתך והשאר קצת לשחרר

אם תהיי בסבל ועל קוצים כל השבת זה גם מאודדדד מתיש נפשית, מאוד, וגם יוצר תוצאה הפוכה- יקשה עלייך לנהל את זה ולהעביר את השבת במקסימום רוגע וטוב...

4. תביאי לך פינוקים

זה סיטואציה מורכבת ותביאי לך מתדלקים שונים לזמנים שונים

אגב אפשר להביא גם מתדלקים לילדים ומתחלקים לסבא וסבתא/דודים..

אם זה פעם בשנה אז זה הוצאה חדפ והייתי משחררת ומוציאה סכום משמעותי העיקר לעשות מה שביכולתך כדי שיעבור בטוב...

ודבר אחרון- חיבוק גדול ובהצלחה!!!!

ככה יש את החוויה של שבת אצל סבא וסבתא

אבל הרבה יותר קל ועם צומי יותר ממוקד.

וגם אם יש לכם הזדמנות של שבת יותר מצומצמת, ש2-3 מהגדולים לא איתכם בשבת, אולי זה גם פחות כבד.

וגם, מצטרפת שמפגשים באמצע השבוע יכולים להיות מאוד משמעותיים.

חיבוק 🤍

זוכרת ששאלת על זה באה"ה

וצריך להעריך את המאמץ שהם מארחים בשביל הקשד, ולא לנסות שזה יבוא "טבעי"

יש גיל שכל מה שעושים בו זה לקטר..

זוכרת את סבתא שלי יושבת עם השכנות המבוגרות מתחת לבניין

וכל השיחה שלהם זה רק קיטורים על כל העולם..

אני חושבת שבמוצש הם מתבאסים שאתם הולכים מבחינת הקשר, ושמחים שטכנית יוקל להם, החיים מורכבים וזה בסדר.

להיות איתה❤️

האם זו תחושה שמוכרת לך בחיים? שלא באמת רוצים אותך אלא כדי לצאת ידי חובה/שהנוכחות שלך מעיקה או לא רצויה?

הרבה פעמים זה יושב על מקום כזה, ויש בזה גם נבואה שמגשימה את עצמה.

תחבקי את עצמך על ההרגשה הכואבת הזו.

ותתפללי שתרגישו את וילדייך אהובים רצויים ומקובלים❤️

תודה לכן, סליחה שלא הגבתי לכל אחת אישית
כתבתן דברים מעניינים ומעלים מחשבה
רק אומר שהסבא והסבתא לא כאלה זקנים...אחרת היינו יותר מבינים כנראה
ואין אפשרות אמצע שבוע וכדומה שהרבה מהממות פה הציעו, לא אפרט.
לקחתי לתשומת ליבי מה שמישהי כתבה שעם הגיל פחות מתלהבים, פחות מתרגשים. כנראה זו גם הנקודה, פחות מתרגשים ומתגעגעים בבואנו...
ואני מרגישה רצויה במקומות אחרים... שאלו פה.
תודה לכולן.
אנחנו נהנה בשבת מאוד, מה האחרים? לא יודעת.

גם לנו יש ילדים גדולים וקטנים, ואותנו כמעט לא מארחים למרות שאת האחרים כן, בעיקר בגלל שיש להם הרבה פחות ילדים בגילאים צעירים בפער מהילדים הגדולים שלי (באופן מצחיק יש לי את הילדים הכי גדולים וגם הכי קטנים במשפחה).

הרבה פעמים ממש הייתי בצער ששמעתי שהזמינו את אחד הילדים האחרים ואותי שוב לא הזמינו, או שנאמר לי בפירוש שמזמינים רק את ילד מסויים ואותי לא...

בהתחלה נעלבתי ובכיתי ממש, אבל אז הבנתי את ההורים שלי, קשה לארח אותנו, אנחנו מהממים אבל גם מרעישים מאוד וצורכים המון מזון והתארגנות לפני ואחרי (למרות שהילדים שלי מגיעים לפני לנקות את הבית, אני מביאה את האוכל, מדיחה כלים ומגישה ומסדרת אחרי). עבור ההורים שלי זה תיק גדול מאוד לארח אותנו וגם אנחנו באמת נתפסים כהכי בוגרים ושהכי אפשר לסמוך עליהם שהם יסתדרו בלי שום עזרה.

מקווה שזה מעודד

רק שאצלי הנקודה שמפריעה זה לא שקשה לארח אותנו, אלא כי יאלינו לא מתגעגעים, אנחנו לא חסרים להורים.
שנה חולפת ולמי אכפת? מנסים לארח או לבוא אליהם ליום אחד, זה לא קורה.
זה לא הבעיה הטכנית איך לארח, איפה  וכמה. זה שלא מתגעגעים לילדיי ומתוך זה גם לא מנסים למצוא פתרונות למפגשים קצרים איפהשהו.

אבל תודה שאיזנת אותי בתגובתך.

או שזו הפכה לעובדה שקשה לארח אתכם?

ההרגשה שלי היא שזה יותר הקושי שמשפיע.

אני אגב מדברת כמעט כל בוקר עם אמא שלי בדרך לעבודה, זה יוצר קשר, היא יודעת מה קורה, שומעת על הילדים וכו'

אני גם משתדלת לארח אצלי מפגשים משפחתיים סוכות, חנוכה, פסח. משתדלת להשקיע כמה שאפשר במה שביכולת שלי

שמחתי שילדיי פגשו בסבא וסבתא ונזכרו בהם, אמא שלי ממש השקיעה בארוחות וקינוחים.
השתדלנו לעשות אווירה טובה ונעימה, לנקות ולארגן.
הכי מבאס שרק לפני צאת השבת הקטנים התחילו להיפתח ולדבר ולספר, הביאו ציורים מהגנים...

תודה על ההתעניינות 
 

ממש מחמם את הלב
עניתי ל"תוהה לעצמי" ששאלה גם מעלייך...
 

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭

שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.

לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.

חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי  יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.

בהצלחה