קודם כל זה באמת קשוח.

יש פגיעה באגו הגברי וזה לא קשור אלייך. (בדיוק כמו נשים שהקושי אצלן מרגישות פגיעה באגו)

מה אפשר לעשות? כל דבר שעושים כשהאגו הגברי נפגע.

בהקשר הזה, מה שעבד לי.

הבעיה לא אצלו, יש לנו אתגר להביא ילדים לעולם, הוא שלנו. ביחד. ובאמת האמונה הזו, שהייתי רוצה לבחור נשואה לו. גם עם הקושי, כי המכלול פשוט שווה את זה.

לא לדבר על זה יותר מידי, (אני אוהבת מאוד מאוד לדבר על הבעיות שלי, אצל גברים העדר שיחה יכול דווקא לתת תחושה של כבוד)

לא לעשות עניין, או לעשות עניין חיובי. בדיקת זרע, איזה כייף, לוקחים חופש, מבלים ביחד, אחר כך אוכלים ארוחת בוקר במסעדה שווה כי מגיע לנו.

לא להתמסכן, או כן להתמסכן אבל עם פתרון. במקום להתבאס נורא שעושים בדיקה/ מעקב. לחשוב איזה פיצוי ישמח אותנו. (אולי ילדותי במקצת, אבל לי זה עובד. דאגתי למתנה לי/ לנו לכל שלב)

ועוד משהו, שמקווה שלא יקפיץ אף אחת. לקושי שלנו בלהביא ילדים יש משמעות אדירה מבחינתי, אני כלך מייקרת אותם. אני יודעת שכל ילד הוא נס, שלא היה יכול להתקיים לפני חמש עשרה שנה. ואיזה כייף זה לדעת שאני כלכך רוצה את הילדים האלה שהייתי מוכנה למכור כליה כדי שהם יבואו לעולם.

פרטיות- לנו זה עזר. רק אנחנו התמודדנו ולא כל העולם.

- טכנית, אצלנו עזר שאני קבעתי תורים. תרם לתחושת הביחד שלנו בתהליך.

וחוצמיזה זה רק בדיקה, יכול להיות שהכל בסדר.

ואיך לא כתבתי את זה? תקראו על זה. זו מגיפה עולמית, לא מעט מהאנשים מאותגרי הפוריות שאתם מכירים, הקושי הוא דווקא אצל הגבר.

עכשיו בקשה אישית שלי ממך, אני לא כותבת על הנושא בפומבי. אז אם את יכולה לעדכן שקראת את התגובה (לא לשרשר אליי, ואני אערוך אח''כ), יודעת שזה נשמע משוגע קצת.

סליחה סליחה סליחה מכל תושבות הפורום.

יש מקרים קשים יותר ויש פחות.

ןכן בשנים האחרונות יש ירידה מאוד גדולה באיכוצ הזרע ויש כל מיני ציאוריות ממה זה אבל זה לא ידוע.

אני חשבתי שאולי זה בגלל שהתחלתנו לגמול מחיצולים בגיל מאוד מבוגר יחסית לעבר, גיגלתי את זה ויש נחקרים שמצאו קשר ויש שחולקים על זה. יש שאומרים שזה מקרינה או מלפטופ ששמים על הרגליים. בגדול זה לא ידוע למה. אבל איכות הזרע בחברה ירדה מאוד ביחס למה שהיה לפני 30-40 שנה.

אין לי הרבה מה להגיד לפותחת, זה נושא רגיש להרבה גברים. בד"כ כשיש בעיות פוריות ישר מניחים שזו האישה, זה מה שהיה עשרות שנים בעבר. בפועל לגברים יש חלק לא קטן בזה...

בכל אופן גם ילד אחד או שניים זה בסדר גמור וילדים זה מה'

להפוך כל בדיקה

כל מטלה בנושא למשהו חוויתי

זה גם ככה על חשבון שעות םוריות

הלכנו אחרי מעקב זקיקים לגלידה פיצה וכו'

אחרי בדיקות זרע יותר התפנקנו (עד שזה הפך לעניין של שגרה. ברמה של פעם בשבוע בדיקה, בשלב הזה זה כבר הפך לחלק מהיומיום)

קודם כל, מבינה ממש, זוכרת גם אצלנו את ההלם שזה פתאום הופך להיות שלו. לי בכלל לא הזיז אם יש לי איזה קושי בתחום אותו זה שבר לגמרי.

אני הייתי בגישה של לא חעשות מזה עניין

לדבר על זה ולהגיד כמה זה קורה הרבה ונהיה נפוץ וכו וכו. לא ללחוץ עליו לספר לאחרים (בהתחלה לחצתי כי חשבתי שכמו שעוזר לי יעזור גם לו)

ועוד משהו, כדי לעודד- הריון ראשון מivf כי הייתה אצלו בעיה חד משמעית וחסר סכוי להכנס להריון- לדברי הרופאים

עכשיו בהריון שני- טבעי לחלוטין. ברוך ה'.

שיהיה בהצלחה ובקלות!! 

"בעל עם בעיות פוריות"

נשמע שונה מ"זוג שעוברים תהליך כזה ביחד"-

הביחד נותן הרבה הרבה כח לאתגר הזה

ותדעי שזה יכול למנף את הזוגיות למקום אחר

הרבה יותר עמוק ואיכותי.

אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

וכמובן שאני מצטרפת לתגובות מעליי

ברור שאנחנו ביחד בזה לגמריי, ברור שזאת הדרך שלנו יחד, בדיוק כמו שעד עכשיו (עם הפוליציסטיות) התייחסנו לזה כמסע שלנו יחד להביא ילדים.

הגדרתי את זה כבעל עם בעיות פוריות בשביל לשאול בפורום, אבל ברור שזה שלנו..

בכל מקרה תודה על החידוד!!

אבל הרבה ממה שכתבת קורה גם לי

אני באמת חושבת שהמושג "גבר" לא מחייב מצ'ואיסט מנהיג כזה שיש לו שרירים וכד'

אלא גבריות יכולה להתבטא בעוד אלף דרכים

שקטות יותר ופחות

כשמכבדים את המקום של הגבר כגבר

בלי קשר בכלל ליכולות הגופניות/מדברים חיצוניים

(זה כל-כך תרבות מערב בעיניי... מי קבע שנראות או יכולות חיצוניות כולל הולדה , זה משקף גבר ?)

אני מאמינה שאפשר להעמיק את הקשר האישי וגם הזוגי.

אז בתור זוג שהיה במקום הזה בעבר

מה אגיד, מאיפה נתחיל

לי היה מאוד קשה עם כל העניין של לעבור טיפולי פוריות

היה לי קשה להשלים עם זה שזו הדרך שלי להביא חיים לעולם

פגשתי חברה טובה ושיתפתי אותה בזה

השיעור שהיא לימדה אותי באותה השיחה - עשה לי טוב לכל החיים

היא סיפרה לי על אחד האדמורים של צאנז, לא זוכרת את שמו אבל אברר

גר בעיירה באירופה

באותם ימים התחתנו בלי להיפגש או לראות את הבן זוג לפני

החתן היה מגיע לעיירה של הבחורה יום קודם, נפגשו לרגע

למחרת חתונה.

הכלה מוכנה, נדוניה מושלמת

היא מחכה לחתן שמדברים עליו גדולות

החתן מגיע והיא רואה שהוא צולע

מבחינתה לא היה על מה לדבר

למה שהיא, הבחורה המושלמת בעיירה תקח חתן צולע!?????

הלכו לאדמור מצאנז וסיפרו לו מה קרה

אמר האדמור מצאנז שהכלה תלך למראה

היא הולכת מסתכלת על עצמה ורואה את עצמה צולעת

אמר לה האדמור - הצליעה שלו - היא שלך!!!

זה שהוא בטובו לקח את הפגם על עצמו - את חייבת לו המון על זה

הסיפור הזה ממש גרם לי לחשוב

בעלי, הוא הבנאדם הכי מתוק בעולם

כל-כך הסתדר לי אחד על אחד שהוא לקח על עצמו את ה ''דפקט'' שלי כדי להקל עליי

יש גברים אגואיסטים שאי אפשר להגיד את זה עליהם

אבל בעלי ספציפית - אמאל'ה בול!!!!

בעלי לפני ירידתנו לעולם אשכרה בא ולקח פגם שלי על עצמו כדי להקל עליי

האם אני הייתי מסוגלת להתמודד עם בעיית פריון? ממש ממש לא.

השינוי המחשבתי הזה

בין זה שבעלי אשם (כן - באותם ימים לגמרי האשמתי אותו בקושי שאני עוברת. נשמע מזעזע אבל וואלה כן היה לי מאוד מאוד קשה להשלים עם זה)

השינוי הזה שבעלי לא אשם

אלא הוא פשוט צדיק ברמות כאלה שלקח את התיק הזה עליו

אמאל'ה תודה לה' שזכיתי ❤️

שיתפתי את בעלי בזה,

עכשיו עזבו את זה שזה קצת ילדותי

לנו בזוגיות שלנו הסיםור כיסוי הזה - עזר לנו להתמודד טוב יותר עם התחושות

עוד משהו,

באחד ההרצאות ששמענו במהלך השנים האלה

היה איזה כנס של זוגות מאותגרי פריון

היה שם רב שאמר משהו מזה יפה

לא זוכרת מילה במילה אבל הרעיון הוא:

יוצאים למסע

יש תיק אחד גדול

מה עדיף?

לשים הכל בתיק הגדול ואז זה יהיה כבד

או לדוגמה להחזיק בידיים את הבקבוקי מים

להחזיק ביד את המגבת של הים

להחזיק מלא חפצים ביד רק כדי שהתיק לא יהיה כבד

התשובה ההגיוניות היא:

ברור שעדיף להחזיק הכל בתיק אחד מרוכז ולא לחלק כי הכל יתפזר ייפול וכו'

אז במקרה שלנו התיק הגדול והכבד הזה נמצא בגופ של בעלי

נשאר לי רק להגיד לו תודה על זה שהוא סוחב את הדברים..

מאז ששיניתי את הכיוון המחשבתי

במקום להיות בתחושה של כעס עצבים האשמה על הסיטואציה - הפכתי להסתכל עליו בתור בנאדם קודם כל צדיק (בהמשך לסיפור הקודם)

וגם לבנאדם סופר מסור שעוזר לי לסחוב את הניסיון שלנו על הגב שלו

כי בינינו - אם הבעיית פריון הייתה אצלי לא הייתי שורדת לרגע!!!!!!

כן - לרגע לא הייתי שורדת

התחושה הזאת שבגללי בעלי ככה צריך לעבוד קשה ולשלם כל-כך הרבה כסף רק כדי להביא חיים לעולם - המחשבות האלה היו גומרות אותי

תודה לה' שזכיתי.

לגבי עניין הגבריות,

מודה בזה שאצלנו לבעלי בהתחלה היה קצת קשה עם זה

בקטע של - מה אני שווה????

כי בינינו באמת כמה אישה עקרה שווה?

במיוחד בעולם ובציבור בו כל-כך מקדישים את העניין של הבאת חיים לעולם

אז ברור שהיה פה קושי, קושי משמעותי

עזר לנו להבין שהיום כ 50 אחוז מבעיות פריון הן על רקע זכרי

תחשבי מזה

אשכרה יש נגיד 10 זוגות מאותגרים

5 מתוכם הם בגלל בעיית פריון זכרית - זה מלא!!!!!

הרופאה שהביאה לנו את הנתונים,

ממש עזרה לנו להרגע

כי כן - היה לנו קשה עם זה

הנתון הזה טיפה החזיר אותנו לשפיות והבנה שזה קורה

אין על זה שיח כמו שיש שיח על בעיות פריון נקביות, אבל וואלה זה קיים מלא (נחמת שוטים כזה - לדעת שיש עוד מלא בעולם 🥴)

טוב, זה הכל בינתיים

סליחה על האורך

אלה המחשבות שלי בעניין

בטוחה שיש עוד דעות (נוספות, סותרות וזה בסדר)

גם אנחנו היינו צריכים להיעזר בטיפולים בשביל 2 הילדים האחרונים, אבל אנחנו מהלא מוסברים.

אני לא אכנס להשגות שלי על הסיפור של האדמור.

אבל מה זה ההסתכלות העקומה הזו של "אישה עקרה לא שווה"?! וכנ"ל גבר!

כל יהודי ויהודיה שווים המון! ואם המסלול שה' בחר להם הוא להתמודד עם קשיים כאלו אז זה מה שה' רצה!

וזו צריכה גם להיות ההסתכלות של כולם. אישה זה לא רק הרחם שלה וגבר זה לא רק הזרע!

אנחנו זוג, ובתור זוג אנחנו מתמודדים ביחד עם הקשיים. ולא משנה של מי הם, כי אנחנו אחד בשני גופים. למה להצטרך לחשוב ש-אה, הבעיה הייתה אצלי ובעלי לקח אותה ממני... מה זה בכלל משנה?! 

ההסתכלות שלי על הסיטואציה היא אחרת -

אם זה מה שעזר לי להתמודד עם הקושי הזה

מי את שתגידי לי שזה לא נכון?

כאילו, שזכותי לשכנע את עצמי במשהו כל עוד זה מרגיש לי נכון ועושה לי טוב..

ולגבי אישה עקרה לא שווה?

וואלה אז אולי אני מחדשת לך

אבל אני אישית הרגשתי בשנים הראשונות של אחרי החתונה לא שווה בעליל

תבואי עם פרשנויות

עם הסברים

עם שכנועים

תכלס

בציבור בו הא-ב של החיים זה להביא ילדים

קשה מאוד לבוא ולהגיד לאישה שאין לה שהיא שווה משהו

את מגיעה לאירועים

מגיעה למפגשים חברתיים

הכל סובב סביב ילדים

אם את מסוגלת להיות בסטטוס הזה ולהרגיש שם טוב עם עצמך - לכי על זה

אני כתבתי על החוויה שלי

ובחוויה שלי למרות שה 'בעיה' בכלל לא הייתה קשורה אליי - הרגשתי לא שווה בהרבה מאוד סיטואציות.

את לא יכולה להחליט לאחרת איך נכון להרגיש.

אגב, לגבי זה שאישה לא שווה

לא אני המצאתי את הגלגל

זה מופיע בחומש בראשית

רחל אמרה ליעקב שאם לא יהיו לה בנים היא מבחינתה כמתה 

לא סתם היא אמרה את זה ככה..
 

לגבי ההתמודדות הזוגית, ברור שהיא זוגית

אבל ברגע שנופלת עלינו אבחנה כזו או אחרת

נורא מגניב לבוא ולומר אנחנו ביחד

אבל עמוק בתוך הלב כשאת 5 דקות מקבלת בשורה - לי אישית היה קשה להשלים עם זה במיידי שאנחנו ביחד

נו יאללה

אני מדברת על בעיית פריון סופר מורכבת ברמה של שיחות על לקחת תרומה

את מדברת איתי על ביחד????

באותם רגעים הדבר היחיד שבא לך לעשות זה לברוח ולשכוח

תחושת הביחד זה השלב של אחרי

אצלנו זה ממש לא היה ככה במיידי

ושוב חוזרת להתחלה

בחיים שלנו כזוג עשה טוב להגיע להשלמה הזאת מתוך מקום של הוא לקח אני לקחתי

תכלס חשובה התוצאה

מזה משנה הדרך?

לנו זה עשה טוב

לא מתחברת את ממש לא חייבת 🥰

ולא, מעולם לא הרגשתי לא שווה. גם כשלקח זמן עד שהגדולה הגיעה. כן הרגשתי צער, קנאה, חוסר ענקי, אבל לא לא שווה.

אולי זה כי אנחנו ממגזרים שונים 🤷‍♀️

אני שמחה שהגישה הזו עזרה לך, אבל כן הרגשתי צורך להגיב על זה, כי גבר/אישה לא שווים פחות בגלל בעיות פוריות. וחשוב שזה יאמר. ולא משנה אצל מי מבני הזוג הבעיה, היא של שניהם.

יש הבדל בין טיפולי פוריות אצל בלתי מוסברים (אצלך)

למוסברים (אצלי)

יש הבדל בין טיפולים לילד ראשון

ויש הבדל בין טיפולים לילד שלישי - חמישי - שמיני

יש הבדל בין זוג שבכלל לא יודע אם תהיה לו המשכיות

לזוג שכבר יש לו ילד ויש מי שיגיד עליו קדיש

כבר בנקודת הפתיחה אנחנו שונות

ולצערי אני הייתי בפורומים חברתיים של נשים בפוריות ראשונית (ראשונית, יש הבדל גדול מאוד בין ראשוני למשני)

ולצערי בתחושה הזאת קיימת

השכנה שמחכה לילד לא תבוא ותגיד לך את זה

אבל כשאת נמצאת בקבוצה שכולן באותה הסירה

נושא השוויון קיים ונוכח כל הזמן

בלי שום קשר בין מגזר כזה או אחר

ושוב, כתבתי גם בהודעה הראשונה

הגלגל לא הומצא עכשיו

הוא קיין כבר שנים

לבוא ולהגיד שכולנו שווים

יצירת כםיו של בורא עולם

הכל טוב ויפה 

בפועל - יש שם המון רגשות

זה ממש לא ככה מלמעלה לבוא ולומר שכולנו שווים

נו יאללה.. 

רואים כתבת מהלב.. 

שוב תודה!! 

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  

בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  

בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..

הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים.. 

גם אצלי ככה

אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.

של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא

לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם

אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת

אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות

חשיפה למסכים ובריאות הילדים

20251216100211.pptx

רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם

בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך

אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.

לא רואה שום יתרון למסך לילד

זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)

אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.

באופן כללי

שכן, מסכים זה ממכר.

ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.

אבל,

העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.

ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים

וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.

ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.

אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.

נגיד איך כן?

אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת

הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.

הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.

אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.

מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.

בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.

למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.

אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.

אז זה משתנה בין נשים...

הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.

זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.

בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך

לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".

שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.

גם אם כל הבדיקות תקינות.

אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).

בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).

אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).

ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).

לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.

רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.

ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).

אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות...