קודם כל זה באמת קשוח.

יש פגיעה באגו הגברי וזה לא קשור אלייך. (בדיוק כמו נשים שהקושי אצלן מרגישות פגיעה באגו)

מה אפשר לעשות? כל דבר שעושים כשהאגו הגברי נפגע.

בהקשר הזה, מה שעבד לי.

הבעיה לא אצלו, יש לנו אתגר להביא ילדים לעולם, הוא שלנו. ביחד. ובאמת האמונה הזו, שהייתי רוצה לבחור נשואה לו. גם עם הקושי, כי המכלול פשוט שווה את זה.

לא לדבר על זה יותר מידי, (אני אוהבת מאוד מאוד לדבר על הבעיות שלי, אצל גברים העדר שיחה יכול דווקא לתת תחושה של כבוד)

לא לעשות עניין, או לעשות עניין חיובי. בדיקת זרע, איזה כייף, לוקחים חופש, מבלים ביחד, אחר כך אוכלים ארוחת בוקר במסעדה שווה כי מגיע לנו.

לא להתמסכן, או כן להתמסכן אבל עם פתרון. במקום להתבאס נורא שעושים בדיקה/ מעקב. לחשוב איזה פיצוי ישמח אותנו. (אולי ילדותי במקצת, אבל לי זה עובד. דאגתי למתנה לי/ לנו לכל שלב)

ועוד משהו, שמקווה שלא יקפיץ אף אחת. לקושי שלנו בלהביא ילדים יש משמעות אדירה מבחינתי, אני כלך מייקרת אותם. אני יודעת שכל ילד הוא נס, שלא היה יכול להתקיים לפני חמש עשרה שנה. ואיזה כייף זה לדעת שאני כלכך רוצה את הילדים האלה שהייתי מוכנה למכור כליה כדי שהם יבואו לעולם.

פרטיות- לנו זה עזר. רק אנחנו התמודדנו ולא כל העולם.

- טכנית, אצלנו עזר שאני קבעתי תורים. תרם לתחושת הביחד שלנו בתהליך.

וחוצמיזה זה רק בדיקה, יכול להיות שהכל בסדר.

ואיך לא כתבתי את זה? תקראו על זה. זו מגיפה עולמית, לא מעט מהאנשים מאותגרי הפוריות שאתם מכירים, הקושי הוא דווקא אצל הגבר.

עכשיו בקשה אישית שלי ממך, אני לא כותבת על הנושא בפומבי. אז אם את יכולה לעדכן שקראת את התגובה (לא לשרשר אליי, ואני אערוך אח''כ), יודעת שזה נשמע משוגע קצת.

סליחה סליחה סליחה מכל תושבות הפורום.

יש מקרים קשים יותר ויש פחות.

ןכן בשנים האחרונות יש ירידה מאוד גדולה באיכוצ הזרע ויש כל מיני ציאוריות ממה זה אבל זה לא ידוע.

אני חשבתי שאולי זה בגלל שהתחלתנו לגמול מחיצולים בגיל מאוד מבוגר יחסית לעבר, גיגלתי את זה ויש נחקרים שמצאו קשר ויש שחולקים על זה. יש שאומרים שזה מקרינה או מלפטופ ששמים על הרגליים. בגדול זה לא ידוע למה. אבל איכות הזרע בחברה ירדה מאוד ביחס למה שהיה לפני 30-40 שנה.

אין לי הרבה מה להגיד לפותחת, זה נושא רגיש להרבה גברים. בד"כ כשיש בעיות פוריות ישר מניחים שזו האישה, זה מה שהיה עשרות שנים בעבר. בפועל לגברים יש חלק לא קטן בזה...

בכל אופן גם ילד אחד או שניים זה בסדר גמור וילדים זה מה'

להפוך כל בדיקה

כל מטלה בנושא למשהו חוויתי

זה גם ככה על חשבון שעות םוריות

הלכנו אחרי מעקב זקיקים לגלידה פיצה וכו'

אחרי בדיקות זרע יותר התפנקנו (עד שזה הפך לעניין של שגרה. ברמה של פעם בשבוע בדיקה, בשלב הזה זה כבר הפך לחלק מהיומיום)

קודם כל, מבינה ממש, זוכרת גם אצלנו את ההלם שזה פתאום הופך להיות שלו. לי בכלל לא הזיז אם יש לי איזה קושי בתחום אותו זה שבר לגמרי.

אני הייתי בגישה של לא חעשות מזה עניין

לדבר על זה ולהגיד כמה זה קורה הרבה ונהיה נפוץ וכו וכו. לא ללחוץ עליו לספר לאחרים (בהתחלה לחצתי כי חשבתי שכמו שעוזר לי יעזור גם לו)

ועוד משהו, כדי לעודד- הריון ראשון מivf כי הייתה אצלו בעיה חד משמעית וחסר סכוי להכנס להריון- לדברי הרופאים

עכשיו בהריון שני- טבעי לחלוטין. ברוך ה'.

שיהיה בהצלחה ובקלות!! 

"בעל עם בעיות פוריות"

נשמע שונה מ"זוג שעוברים תהליך כזה ביחד"-

הביחד נותן הרבה הרבה כח לאתגר הזה

ותדעי שזה יכול למנף את הזוגיות למקום אחר

הרבה יותר עמוק ואיכותי.

אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

וכמובן שאני מצטרפת לתגובות מעליי

ברור שאנחנו ביחד בזה לגמריי, ברור שזאת הדרך שלנו יחד, בדיוק כמו שעד עכשיו (עם הפוליציסטיות) התייחסנו לזה כמסע שלנו יחד להביא ילדים.

הגדרתי את זה כבעל עם בעיות פוריות בשביל לשאול בפורום, אבל ברור שזה שלנו..

בכל מקרה תודה על החידוד!!

אבל הרבה ממה שכתבת קורה גם לי

אני באמת חושבת שהמושג "גבר" לא מחייב מצ'ואיסט מנהיג כזה שיש לו שרירים וכד'

אלא גבריות יכולה להתבטא בעוד אלף דרכים

שקטות יותר ופחות

כשמכבדים את המקום של הגבר כגבר

בלי קשר בכלל ליכולות הגופניות/מדברים חיצוניים

(זה כל-כך תרבות מערב בעיניי... מי קבע שנראות או יכולות חיצוניות כולל הולדה , זה משקף גבר ?)

אני מאמינה שאפשר להעמיק את הקשר האישי וגם הזוגי.

אז בתור זוג שהיה במקום הזה בעבר

מה אגיד, מאיפה נתחיל

לי היה מאוד קשה עם כל העניין של לעבור טיפולי פוריות

היה לי קשה להשלים עם זה שזו הדרך שלי להביא חיים לעולם

פגשתי חברה טובה ושיתפתי אותה בזה

השיעור שהיא לימדה אותי באותה השיחה - עשה לי טוב לכל החיים

היא סיפרה לי על אחד האדמורים של צאנז, לא זוכרת את שמו אבל אברר

גר בעיירה באירופה

באותם ימים התחתנו בלי להיפגש או לראות את הבן זוג לפני

החתן היה מגיע לעיירה של הבחורה יום קודם, נפגשו לרגע

למחרת חתונה.

הכלה מוכנה, נדוניה מושלמת

היא מחכה לחתן שמדברים עליו גדולות

החתן מגיע והיא רואה שהוא צולע

מבחינתה לא היה על מה לדבר

למה שהיא, הבחורה המושלמת בעיירה תקח חתן צולע!?????

הלכו לאדמור מצאנז וסיפרו לו מה קרה

אמר האדמור מצאנז שהכלה תלך למראה

היא הולכת מסתכלת על עצמה ורואה את עצמה צולעת

אמר לה האדמור - הצליעה שלו - היא שלך!!!

זה שהוא בטובו לקח את הפגם על עצמו - את חייבת לו המון על זה

הסיפור הזה ממש גרם לי לחשוב

בעלי, הוא הבנאדם הכי מתוק בעולם

כל-כך הסתדר לי אחד על אחד שהוא לקח על עצמו את ה ''דפקט'' שלי כדי להקל עליי

יש גברים אגואיסטים שאי אפשר להגיד את זה עליהם

אבל בעלי ספציפית - אמאל'ה בול!!!!

בעלי לפני ירידתנו לעולם אשכרה בא ולקח פגם שלי על עצמו כדי להקל עליי

האם אני הייתי מסוגלת להתמודד עם בעיית פריון? ממש ממש לא.

השינוי המחשבתי הזה

בין זה שבעלי אשם (כן - באותם ימים לגמרי האשמתי אותו בקושי שאני עוברת. נשמע מזעזע אבל וואלה כן היה לי מאוד מאוד קשה להשלים עם זה)

השינוי הזה שבעלי לא אשם

אלא הוא פשוט צדיק ברמות כאלה שלקח את התיק הזה עליו

אמאל'ה תודה לה' שזכיתי ❤️

שיתפתי את בעלי בזה,

עכשיו עזבו את זה שזה קצת ילדותי

לנו בזוגיות שלנו הסיםור כיסוי הזה - עזר לנו להתמודד טוב יותר עם התחושות

עוד משהו,

באחד ההרצאות ששמענו במהלך השנים האלה

היה איזה כנס של זוגות מאותגרי פריון

היה שם רב שאמר משהו מזה יפה

לא זוכרת מילה במילה אבל הרעיון הוא:

יוצאים למסע

יש תיק אחד גדול

מה עדיף?

לשים הכל בתיק הגדול ואז זה יהיה כבד

או לדוגמה להחזיק בידיים את הבקבוקי מים

להחזיק ביד את המגבת של הים

להחזיק מלא חפצים ביד רק כדי שהתיק לא יהיה כבד

התשובה ההגיוניות היא:

ברור שעדיף להחזיק הכל בתיק אחד מרוכז ולא לחלק כי הכל יתפזר ייפול וכו'

אז במקרה שלנו התיק הגדול והכבד הזה נמצא בגופ של בעלי

נשאר לי רק להגיד לו תודה על זה שהוא סוחב את הדברים..

מאז ששיניתי את הכיוון המחשבתי

במקום להיות בתחושה של כעס עצבים האשמה על הסיטואציה - הפכתי להסתכל עליו בתור בנאדם קודם כל צדיק (בהמשך לסיפור הקודם)

וגם לבנאדם סופר מסור שעוזר לי לסחוב את הניסיון שלנו על הגב שלו

כי בינינו - אם הבעיית פריון הייתה אצלי לא הייתי שורדת לרגע!!!!!!

כן - לרגע לא הייתי שורדת

התחושה הזאת שבגללי בעלי ככה צריך לעבוד קשה ולשלם כל-כך הרבה כסף רק כדי להביא חיים לעולם - המחשבות האלה היו גומרות אותי

תודה לה' שזכיתי.

לגבי עניין הגבריות,

מודה בזה שאצלנו לבעלי בהתחלה היה קצת קשה עם זה

בקטע של - מה אני שווה????

כי בינינו באמת כמה אישה עקרה שווה?

במיוחד בעולם ובציבור בו כל-כך מקדישים את העניין של הבאת חיים לעולם

אז ברור שהיה פה קושי, קושי משמעותי

עזר לנו להבין שהיום כ 50 אחוז מבעיות פריון הן על רקע זכרי

תחשבי מזה

אשכרה יש נגיד 10 זוגות מאותגרים

5 מתוכם הם בגלל בעיית פריון זכרית - זה מלא!!!!!

הרופאה שהביאה לנו את הנתונים,

ממש עזרה לנו להרגע

כי כן - היה לנו קשה עם זה

הנתון הזה טיפה החזיר אותנו לשפיות והבנה שזה קורה

אין על זה שיח כמו שיש שיח על בעיות פריון נקביות, אבל וואלה זה קיים מלא (נחמת שוטים כזה - לדעת שיש עוד מלא בעולם 🥴)

טוב, זה הכל בינתיים

סליחה על האורך

אלה המחשבות שלי בעניין

בטוחה שיש עוד דעות (נוספות, סותרות וזה בסדר)

גם אנחנו היינו צריכים להיעזר בטיפולים בשביל 2 הילדים האחרונים, אבל אנחנו מהלא מוסברים.

אני לא אכנס להשגות שלי על הסיפור של האדמור.

אבל מה זה ההסתכלות העקומה הזו של "אישה עקרה לא שווה"?! וכנ"ל גבר!

כל יהודי ויהודיה שווים המון! ואם המסלול שה' בחר להם הוא להתמודד עם קשיים כאלו אז זה מה שה' רצה!

וזו צריכה גם להיות ההסתכלות של כולם. אישה זה לא רק הרחם שלה וגבר זה לא רק הזרע!

אנחנו זוג, ובתור זוג אנחנו מתמודדים ביחד עם הקשיים. ולא משנה של מי הם, כי אנחנו אחד בשני גופים. למה להצטרך לחשוב ש-אה, הבעיה הייתה אצלי ובעלי לקח אותה ממני... מה זה בכלל משנה?! 

ההסתכלות שלי על הסיטואציה היא אחרת -

אם זה מה שעזר לי להתמודד עם הקושי הזה

מי את שתגידי לי שזה לא נכון?

כאילו, שזכותי לשכנע את עצמי במשהו כל עוד זה מרגיש לי נכון ועושה לי טוב..

ולגבי אישה עקרה לא שווה?

וואלה אז אולי אני מחדשת לך

אבל אני אישית הרגשתי בשנים הראשונות של אחרי החתונה לא שווה בעליל

תבואי עם פרשנויות

עם הסברים

עם שכנועים

תכלס

בציבור בו הא-ב של החיים זה להביא ילדים

קשה מאוד לבוא ולהגיד לאישה שאין לה שהיא שווה משהו

את מגיעה לאירועים

מגיעה למפגשים חברתיים

הכל סובב סביב ילדים

אם את מסוגלת להיות בסטטוס הזה ולהרגיש שם טוב עם עצמך - לכי על זה

אני כתבתי על החוויה שלי

ובחוויה שלי למרות שה 'בעיה' בכלל לא הייתה קשורה אליי - הרגשתי לא שווה בהרבה מאוד סיטואציות.

את לא יכולה להחליט לאחרת איך נכון להרגיש.

אגב, לגבי זה שאישה לא שווה

לא אני המצאתי את הגלגל

זה מופיע בחומש בראשית

רחל אמרה ליעקב שאם לא יהיו לה בנים היא מבחינתה כמתה 

לא סתם היא אמרה את זה ככה..
 

לגבי ההתמודדות הזוגית, ברור שהיא זוגית

אבל ברגע שנופלת עלינו אבחנה כזו או אחרת

נורא מגניב לבוא ולומר אנחנו ביחד

אבל עמוק בתוך הלב כשאת 5 דקות מקבלת בשורה - לי אישית היה קשה להשלים עם זה במיידי שאנחנו ביחד

נו יאללה

אני מדברת על בעיית פריון סופר מורכבת ברמה של שיחות על לקחת תרומה

את מדברת איתי על ביחד????

באותם רגעים הדבר היחיד שבא לך לעשות זה לברוח ולשכוח

תחושת הביחד זה השלב של אחרי

אצלנו זה ממש לא היה ככה במיידי

ושוב חוזרת להתחלה

בחיים שלנו כזוג עשה טוב להגיע להשלמה הזאת מתוך מקום של הוא לקח אני לקחתי

תכלס חשובה התוצאה

מזה משנה הדרך?

לנו זה עשה טוב

לא מתחברת את ממש לא חייבת 🥰

ולא, מעולם לא הרגשתי לא שווה. גם כשלקח זמן עד שהגדולה הגיעה. כן הרגשתי צער, קנאה, חוסר ענקי, אבל לא לא שווה.

אולי זה כי אנחנו ממגזרים שונים 🤷‍♀️

אני שמחה שהגישה הזו עזרה לך, אבל כן הרגשתי צורך להגיב על זה, כי גבר/אישה לא שווים פחות בגלל בעיות פוריות. וחשוב שזה יאמר. ולא משנה אצל מי מבני הזוג הבעיה, היא של שניהם.

יש הבדל בין טיפולי פוריות אצל בלתי מוסברים (אצלך)

למוסברים (אצלי)

יש הבדל בין טיפולים לילד ראשון

ויש הבדל בין טיפולים לילד שלישי - חמישי - שמיני

יש הבדל בין זוג שבכלל לא יודע אם תהיה לו המשכיות

לזוג שכבר יש לו ילד ויש מי שיגיד עליו קדיש

כבר בנקודת הפתיחה אנחנו שונות

ולצערי אני הייתי בפורומים חברתיים של נשים בפוריות ראשונית (ראשונית, יש הבדל גדול מאוד בין ראשוני למשני)

ולצערי בתחושה הזאת קיימת

השכנה שמחכה לילד לא תבוא ותגיד לך את זה

אבל כשאת נמצאת בקבוצה שכולן באותה הסירה

נושא השוויון קיים ונוכח כל הזמן

בלי שום קשר בין מגזר כזה או אחר

ושוב, כתבתי גם בהודעה הראשונה

הגלגל לא הומצא עכשיו

הוא קיין כבר שנים

לבוא ולהגיד שכולנו שווים

יצירת כםיו של בורא עולם

הכל טוב ויפה 

בפועל - יש שם המון רגשות

זה ממש לא ככה מלמעלה לבוא ולומר שכולנו שווים

נו יאללה.. 

רואים כתבת מהלב.. 

שוב תודה!! 

תמה, רות, אילת, תמר, אביטל

יעל, מיכל, אביגיל, נעה

בחורה מהממת! כנראה שלא הייתי קוראת ככה לבת שלי אבל אולי מישהי אחרת כן🤷‍♀️

@עם ישראל חי🇮🇱 מי שאנע מכירה היא דתייה לא חרדית

זה באמת יותר נשמע נעים לאוזן 🤗

בכל אופן אם רוצים לצוות על שמחה, אני חושבת ש-

רוני, צהלי, גילי נשמעים הרבה יותר.

לטעמי בכל אופן.

בהצלחה בבחירה 

שנגמרים באות י'

תפארת, נהורא, מלכות, נעה, תרצה, תחיה,

לא יודעת אם הז הסגנון

ניסיתי כאלה שפחות נדושים כי אמרת שאת פחות אוהבת את הקלאסיים..

גם לי יש בת בדרך ב''ה ויש לי בעיה עם שמות של בנות.

אני אוהבת מאודדדד טליה וכנה אבל בעלי לא אוהב :/

נעמה, נעמי, מרים, יעל, תמר

וסתם שעולים לי

רותם, יובל, מעין, אור, שיר

השניה רק מעין ושיר יעברו אצל הרב שמואל והם סבירים בעיני

מנסה לחשוב על חברות של הבנות שלי

תהל, אודיה, שייה, רוני, ענהאל, הדר, הילה

כנראה רוב מה שכתוב כאן לא מתאים להגדרות של הרב אליהו.. 

גם אצלנו לקח זמן למצוא שמות לבנות.

בסוף פתאום מצאנו.

ואת השמות מצאנו אחרי הלידה. מה שחשבתי לפני לא היה רלוונטי מבחינתי.

זה סרטים ישנים, לא כולם צנועים מאד אבל אולי תחפשי אם את מכירה פה משהו ומתחשק לך לראות שוב...יש פה מכל הסוגים

סרטים וסדרות – Google Drive

אני בדרך כלל משתדלת לא לראות סרטים, ראיתי המון שהייתי בחורה אבל אני מאמינה שזה לא מאוד עושה טוב,

אבל היום אני פשוט טובעת, כל היום בוכה מרוב סבל ! לא יכולה לנשום מרוב בחילות.

וממש עזרת לי, יותר נכון הצלת אותי, עכשיו אני יכולה טיפ טיפה להשכיח את הסיוט שאני נמצאת בו..

ואל תחשבו, אני שמחה על ההריון ורוצה את הבייבי, אבל רק מי שעברה היפראמזיס יודעת על מה אני מדברת!

אבל יש לרבנית רות בנימין סדרה של סרטונים עם סיפורים שקשורים לטהרה. ממש ממש מרגשים ומעניינים.

אני יודעת שיש אופציה גם לראות אותם בדרייב

תודה רבה

שהיה לי בתחילת ההריון.

שולחת לך חיבוק גדול, מרחוק כמובן.

מקווה שאת מטופלת היטב. אם לא-

ללכת לרופא לקבל כדורים.

להקפיד לקבל עירויים אם צריך.

ממליצה ממש (מעבר לטיפול התרופתי) על מזגן- בחדר קר הריחות פחות חזקים.

להריח שמנים אתריים אם עוזר לך.

גם משחקים בפלאפון עזרו לי לא להקיא ולהסיח את הדעת.

מסתבר שהיפראמזיס יכול להיות מסכן חיים אם הוא ברמה חמורה ולא מטופל. אז להיזהר עם זה.

(כותבת כי כתבת שאת 24 שעות במיטה)

יש קישור למבדק עצמי על רמת ההיפראמזיס שלך. לי זה גרם להבין עד כמה המצב לא תקין ושאני באמת חייבת טיפול. (היה לי חמור או משהו כזה)

אגב, אם זה עוזר- לי אישית אישרו גמלה לשמירת הריון בגלל ההיפראמזיס. הבנתי שעושים עם זה בעיות. לי אישית לא עשו בכלל אבל אולי זה בגלל התיעוד הרפואי של כל הדברים שעברתי. (בי''ח, עירויים, מעקבים וכו')

מצרפת בהודעה הבאה את הקישור

עמותת אם הדרך

אגב, אני רואה שכתבתי 'ההיפראמזיס שהיה לי בתחילת ההריון' אז כמובן שתחילת ההריון היא עד שבוע 20 לפחות (אח''כ הצלחתי להוריד כמעט את כל הטיפול התרופתי), ושהוא לא היה אלא עדיין כאן, אמנם ברמה נמוכה יותר, וכנראה שלא כדי להעלם. 

אני לא בהריון כרגע אבל עניין אותי לראות לפי מה מגדירים..

אז מילאתי לפי ההריון האחרון אבל יצא רק ניקוד

יצא לי היפרמאזיס בדרגה בינונית

לא יודעת איך מרגישים בקשה, אם אני מרגישה בגהינום מדור שביעי.

לא יודעת מה את עוברת אבל יודעת שכמעט תמיד זה עוד יכול להחמיר😞 בהריון השני היה לי ממש קשה, שהוגדר בינוני

ואז בהריון השלישי הבנתי מה זה ממש קשה באמת🫣 שאכן גם הוגדר קשה מאד והייתי חלק ממנו בסכנת חיים..

חיבוק גדול מרחוק בכל אופן, זה קושי בל יתואר 🤍 ולהסיח את הדעת זה מעולה בכל מה שאפשר, מחזקת אותך! גם אני בדר"כ לא רואה סרטים סדרות וכו' וההריון ראיתי מלא מלא זה הדבר היחיד שעזר לי קצת להסיח את הדעת לכי על זה

יש כאלו שמסתכלים על זה כאילו את חולת נפש או מפונקת.

שימי פס על כולם אין להם מושגגגג

תודה, תודה, רק מי שעבר את זה מבין!

יש לנו קבוצת תמיכה בוואטסאפ

של נשים שעברו את זה לפריקות והתייעצויות לשאלות והכל ..

לי זה היה משמעותי בהריון קבוצה שמבינה באמת את מה שאני עוברת.

מוזמנת! אם את רוצה תכתבי לי מספר טלפון בפרטי אדאג שיצרפו אותך💓

תודה רבה בכל אופן

אם כן פשוט לנשוך שפתיים ולעבור את השבוע- שבועיים שנשארו, פשוט להשכיב מאוחר ממש מלכתחילה ואז להפסיק שנצ.

אם לא אין לי פתרונות לצערי😐

אני פרשתי

היא ערה איתי בבית עד שהיא מעצמה הולכת לספה ונזרקת לישון

לא מתאים לי הערבים המגעילים האלה שהיו לנו עם הרדמה אין סופית בכי ועצבים

אני באופן קבוע הייתי יוצאת לגינה עם הבן שלי, פירות ארוחת ערב הכל שם, משחקת איתו המון והוא היה מתעייף מזה כל כך שבשמונה גג שמונה וחצי הוא היה הולך לישון. בתקופה של הקיץ הייתי עושה לו בריכה בחצר שלנו עם השכנים. אני יודעת שזה קשה יחד עם ההריון אבל אפילו לצאת עם עוד ילדים שיכולים להעסיק אותו בגינה יכול לעזור לך.

אבל אחרי שינה במעון הם לא ירדמו בשש או שבע. אני הייתי שמה בשמונה וחצי. 

הבן שלי במעון גם ויש לו עוד שנה הבאה

בינתיים הוא ממש צריך את השינה הזאת

חלק מהבנים גם בשנה השלישית עדיין היו צריכים את זה

ואחרים באמת היה סיוט כמו שאת מתארת..

אני יודעת שיש מעונות שאפשר לתאם עם המטפלת שחלק מהילדים ישארו ערים, אולי שווה אפילו לשלם על זה תוספת של כסף חודשי. 

ישבתי וסיפרתי להם את השתשלשלות העניינים

לא באמת השאירו לי ברירה

אני עייפה ותשושה פיזית ונפשית 😩

שום דבר פה לא תקין בשום צורה

אני מקווה שיש לך עם מי לדבר בחיים האמיתיים

ולא רק את הפורום 

באמת שאין לי מילים

חיבוק ענק

אולי לבנות אחרות פה יהיה רעיון 

לא הבנתי כלום

בעלך לא העיד לטובתך מול הגורמים הרלוונטיים??

לא הסביר שאמא שלו הוציאה מפרופורציה?

נשמע לי פסיכי מה שאת אומרת מה זה אמא משוגעים…

אבל עדיין הם מנסים לעשות את העבודה שלהם

ואכן בודקים שאני לא מסוכנת

לסביבה והילדים לא מוזנחים כמו שהיא טוענת .. זה שיחות על גבי שיחות שעות של אנרגיה ובירוקרטיה

עדיין זה מעשה מיותר גם אם עומד לצידי וגם אם לא

בתור סבתא לא עושים כזה דבר

אני כועסת על בעלי שבכלל קרא לה

אבל בעיניין אחר - הייתי מעריכה אותה פי אלף אם הייתה אומרת מההתחלה שהיא לא בנויה לעזור מאשר להגיע למצב קיצון שכזה 

לגיטימי בטירוף לצאת לכמה לילות להתאוורר

מי קורא לזה הזנחה?!

ילדים שמחים לאמא שמחה

יואו איזה סאגה…

ממש ממש חשוב שתדאגי לעצמך לתמיכה נפשית משמעותית בתקופה הזו.

אני לא יודעת מה גרם לך להחליט לקחת הפסקה של כמה ימים, אבל מן הסתם גם לפני כן כבר התמודדת עם דברים מורכבים.

קיצור חוזרת לבקשה שלי לדאוג לעצמך למלוא התמיכה האפשרית, ולהתרחק מכל מי ומה שעלול לדרדר את העניינים 

נשמע כל כך מוזר, כאילו תלוש מהחיים הנורמטיביים..
חמותך נשמעת לי אימפולסיבית מאוד. כל בן אדם נורמלי היה נוהג אחרת. להזמין משטרה זה מאוד מאוד חריג. מאוד. 

את צריכה תמיכה. יש לך אותה? תעדכני אותנו איך את מרגישה. במקומך הייתי נפגעת קשות ועמוקות. זה לא נורמטיבי בכלל

הזוי ברמות להרביץ לקלל אותך? להזמין לך משטרה? מה??

מקווה שהסיפור הזה יהיה מאחורייך מהר מהר והכל בסדר את בסדר גמור בעלך היה איתם זה לא שהם היו לבד בימים האלה.. חיבוקק

לפי הסקת המסקנות שלך את צריכה טיפול דחוף

סליחה על הישירות, אבל ניכר שאת במצוקה ואני רוצה שיהיה לך טוב

אישה במצב רגשי תקין בחיים לא הייתה כותבת שחמתה אישה טובה, וגם לא הייתה מוכנה בחיים שהיא תתקרב אליה יותר. גם לא לילדים.

ואת הכי צריכה עזרה בעולם. הכי.

ואם הבעל לא תומך - אז גם אותו דואגת לנער טוב טוב או להעיף לכל הרוחות

לפגוע בך בצורה כזו זה לפגוע גם בילדים שלו

יש ככ הרבה דברים אחרים לעשות שהם לא לתקוף אותך פיזית או להזמין לך משטרה. הםוך אם כבר אותה צריכים לעצור על תקיפה.

בבקשה תדאגי לטיפול טוב

לא הפוגה

לא יום יומיים אצל חברה

טיפול מקצועי טוב

שולחת חיבוק ענק ומקווה שתצאי מזה חזקה יותר♥️

כתבת נכון כל מילה מדויקת.

וגם

את ובעלך מדברים בבית, לא?

הוא לא הבין שזה לא הגיוני להזמין את אמא שלו לאור היחסים בינכן והתפקוד שלה?

(כותבת מבלי לזכור פרקים קודמים) 

שהיא לא רעה. ולא למציאות הנוכחית....

מסכימה עם כל היתר. 

בהרגשה שלי צריך להפוך את חובת ההוכחה עליה. להגיד לרשויות, אותה שמעתם צועקת, היא הזמינה משטרה (מעשה כוחני! גם אם זה משהו שצריך לעשות במקרים מסוימים, ולכן גם אם יש נוהל שבודק אותך כדי לוודא שהילדים בטוחים, צריך במקביל לבדוק עדויות עליה ועל שפיותה כי יש דבר כזה תלונת שוא.)

את ידעת שאת צריכה מנוחה ודאגת למעטפת, היא באה לסייע ותוך כדי פירקה את הבית..

בקיצור, הלואי שטחנות הצדק טוחנות בכיוון הנכון וזה אפשרי, אבל אם לא- חיבוק גדול שאת בסדר ואת שפויה ואת קשובה לצרכים.

ובעניין התקשורת עם הבעל, זה לא נשמע לי בריא הגישה הזו של 'למדתי לא לבקש עזרה'. למרות שזה הכי מקומם שיש, איך שהכל התפתח, ומותר לך לכעוס, ומסתבר שלא היה מספיק ברור לו שזה הזמן לוותר על עבודה לטובת המנוחה שלך..

עדיין, אני כן חושבת שהקשר צריך להיות כזה שדבר ראשון הוא בצד 'שלכם'- רואה איתך עין בעין מה נגרם מהדרך שבה הוא התנהל ולמה ברור שפעם הבאה שתצטרכי מנוחה זה יקרה, *ולא ככה!*.

קשר שבו את מרגישה שאת צריכה לקבור את עצמך ואת רצונותייך במקום עמוק כי הדברים עלולים להתפתח עקום, בעיני דורש טיפול ועבודה על תקשורת, וכדאי להשקיע על זה בטיפול זוגי. סליחה שאני מתפרצת לדלת סגורה בלי שביקשת 🙏

מה שעבר עלייך.

מה שלומך עכשיו? את כבר בבית?

לא מגיע לך.

נורא נורא מעצבן וכואב ומה לא.. אפשר לתלוש את השערות. את יודעת כמה אמהות יש בבתי חולים פסיכיאטריים שפשוט לא יכלו להתמודד עם הלחץ והעומס? וליבי איתן. אבל את כן הרמת דגל אדום ואין בזה שום בעיה להפך.

אולי בעלך הוא הבעיה שבעצמו לא ידע להתמודד עם הילדים ? למה לא בודקים את הבעל??? למה אוטומטית האמא???

סליחה שאני חדה אבל זה נורא מעצבן.

חיבוק על האירוע המורכב.

ממש מחבקת אותך את לא לבד

מקווה שהרוב מול הרשויות מאחוריך.

נשמע לי בכללי להתחיל עם רופאת משפחה לבקש בדיקות להבין מה לא טוב פיזית.

טיפול רגשי חובה כמו שכתבו. אפשר דרך הרווחה או הקופה אם הם כבר בסיפור.

שיחת איפוס לבעל, את או מטפל. את לא אמורה להגיע לקריסה ברמה שצריכה לצאת מהבית כדי לנוח. אתם אמורים להיות יחד באירוע.

ולפחות לתקופה הקרובה לא להתקרב לחמות הזאת. לפחות לא את והילדים. ושזה יהיה ברור גם לבעל.

חיבוק ענק! שולחת כוחות.

אלוקים אדירים!!!!!

זה כ"כ לא תקין בכ"כ הרבה רמות.

ברגע שהכל נגמר הייתי מעיפה אותה מהחיים שלי לצמיתות.

אני בהלם מוחלט

מגיע לך חופש ומגיעה לך הפסקה מתי שאת רוצה וצריכה.

בלי התחשבנות כמה את עושה וכמה את לא עושה.

את ראויה לטוב ולשלווה.

אני פשוט המומה.

🩷

מזל שהקבוצה הזאת קיימת! רק כאן יבינו אותי

שכתבתי שהיא חמה טובה בסהכ

התכוונתי שהיא חמה טובה עד המקרה הזה

באמת שהיא הייתה בסדר לעומת סיפורים אחרים שבנות כותבות היא לא אובסיסיסית לבן שלה ולא לילדים היא לא מהחופרות והמתעלקות

הולכים אליה מידי פעם בשישי ורוב הזמן שיחות טלפון מאוד שיטחיות .. היא של פעם פשוט חסר לה טאקט.

היא לגמרי השאירה אותי בהלם 😵‍💫

הצעתי לרווחה לבדוק אותם

אולי הם הבעיה הם התרגלו לראות אמא מתפקדת 

ואם אמא נחה או לא מרגישה טוב 

זה מגיע לאלימות ומשטרות אז זה אומר דרשני 

אני אחרי .. אני בבית

בסופו של דבר אין לי באמת לאן ללכת

אני בקשר עם כל המעורבים ומנסה לנקות את השם שלי

בסהכ .. אני אמא טובה עד כמה שאפשר

שמתפקדת ורק הייתה צריכה לילה לשים ראש וקצת מנוחה

מסוג הרגעים שלא הייתי מתנגדת שיטפלו בי

כמו שאני מטפלת בילדים והבית 😔

לא יודעת איך קרה שבקשתי עזרה כי אני עייפה

עכשיו הנפש שלי עייפה פי 100 😔

וטוב שאת כבר בבית.. את מלווה בטיפול יקרה?

איך בעלך הגיב לזה?

זה עצבים שלוחצים וגורמים להירדמות

אם זה בעיקר בידיים זה יכול להיות תסמונת התעלה הקרפלית בעקבות ההריון 

וואו כמה סיפורים יש לי

אני כל כך מתפוצצת בשבילך

הגאונים האלה

אתם מציעים עזרה? תעזרו

לא? בי לכם

רוצה לשמור על העגלה ליתר ביטחון - תשמור

להטיף מוסר? מי אתה ומה אתה?

נהג אוטובוס שעצר כדי לומר לי שאדאג שהילדים ילכו מאחורי תמיד ולא ירוצו לפני

ואני לא אמרתי לו מילה על הנהיגה שלו, למרות שיש לי טיפים מעולים

ועוד מליון סיפורים מרתיחים

אוףףףףףףףף

כל הנשים הזקנות שעוצרות את הנשימה כשאני עולה לאוטובוס עם בת 4 שמתיישבת לבד כי היא עושה את זה כבר כמעט שנתיים

מנסות לעזור

"תיזהרי" "תחזיקי אותה"

כל פעם מחדש

של אנשים מהרחוב.

מה שהם מרשים לעצמם להגיד זה משהו.

גם אני משתתקת כשזה קורה לי.

ואוף רק החום יכול להתיש בלי להתאמץ על שום דבר.

ועוד עם שני ילדים ברחוב מגיע לך מדליה ושכל השאר ישתקו

ביום חמים למדי יצאתי עם התאומים שלי לטיול, פתאום עוצרת אותי גברת מבוגרת , אומרת לי סליחה גברת, אני: כן?, למה אין להם גרביים??

ועוד סיפור טרי מהיום, עומדת מחכה עם התאומים לאוטובוס, אחד מהם בוכה, אישה מבוגרת אומרת לי אולי תתני לו ופלה, או משהו?

איך לא חשבת על זה?

הלחץ דם שלי עולה

ואין מה לעשות עם כל החכמים האלה