בע"ה


על משוואה זו ביססת את הטענה שלך.

תוכל בבקשה להסביר לקהל הרחב כיצד הוכחת את המשוואה הזו? היא לא מוכרת לי, ועם הנחות יסוד סותרות- אין סיכוי שנגיע להבנה משותפת.



בציפיית הישועה.

בע"ה

המציאות ההלכתית של דינא דמלכותא דינא החלה בתקופת האמוראים כהוראת קיום ליהודי החי תחת שלטון נוכרי. לאורך ההסטוריה, ההתפתחות ההלכתית של המושג הזה הביא את הראשונים [הרשב"ם, הרא"ש, ערוך השולחן ועוד] לסייג את המושג לגדרים: מדובר בדינים אנושיים סבירים [חוקי תנועה, מיסים, חוקים חברתיים וכו'], אם ככל אחד יקח לידיו את המושכות בעניינים הללו, יהיה קשה לקיים חברה מתוקנת יהודית או נוכרית. בנוסף, חוק שמוטל באופן שרירותי- לא מחייב קיום: אם המלך מכריז עכשיו שכל היהודים צריכים ללכת עם תלאי צהוב בטור ישר לתוך המשרפה, היהודים לא צריכים לקיים את זה כיוון שזה הופעל עליהם באופן שרירותי ולא מקובל.

מרבית הפוסקים [רש"י, הר"ן, התוספות ועוד] אומרים שהכלל הזה קיים רק תחת שלטון שלש מלך נכרי, אך יש גם דעות שגם בעת כיהון מלך יהודי הציבור מחוייב לדיניו [כל עוד הם מסוייגים בגדרים הנדרשים].


לבוא ולנופף בטענה כי 'דינא דמלכותא דינא' ולכן אנחנו צריכים לעצום אוזניים ולאטום עיניים ולעשות בדיוק כפי שנחקק, גם כשזה נוגד את התורה- מעיד בדר"כ על חוסר הבנה בהלכה. [לא שמעתי אף רב שאומר שאאסור לסרב פקודה משום דינא דמלכותא...]


כל הנ"ל למיטב זכרוני. יש כאן מאמר של הרב אריאל, שכדאי שתקראי לפני שאת מסיקה מסקנות גורפות ושגויות:
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=814



בציפיית הישועה.

יש שם ישיבה 24/7..

עליות מאורגנות המוניות, זה בדר"כ רק כשיש איזו סכנה גדולה שמסתמנת...