בדיקת ראיה אצל מומחה למיקוד ראיה.

הרבה פעמים זה מקשה ומעכב קריאה.

רק בדיקות סקר שעשו להם בביס..

הצקשתה בקריאה ולאנאהבה בכלל לקרא

ופתאום בכיתה ד התחילה לקרוא ספר שאהבה ומאז בה קוראת יפה וטוב

היא לא תולעת ספרים אבל בה הקריאה שלה שוטפת

אני עשיתי לה מנוי לעיתון ילדים

זו קריאה יותר קלילה מספר ויותר חווייתית

היא ממש אוהבת ומחכה שיגיע העיתון בדואר

וזה גם עזר ושיפר

אבל אולי כיתה ב קצת קטנה לעיתון

בסופו של דבר הרבה סבלנות

כן לשבת איתה מידי פעם לקרוא גם אם זה לא ספרים אלא קטעים קצרים

לאט לאט בע"ה 

העיתון זה רעיון מקסים

היא גם מאוד מתעניינת בנושאים כאלה! רעיון מהמם!

ללחוץ עלייה לקרוא רק יגביר את הרתיעה. גם להציע לה כל הזמן לקרוא ולקרוא גם נחשב ללחץ.

דבר שני- אני ממליצה לך להקריא לה ספר. כדאי ספר בהמשכים, כמו שהזכרת פה את מנהרת הזמן. ואז כל יום פרק. הדגש הוא ש*את* מקריאה, ולא היא קוראת. היא יושבת לידך, והיא מן הסתם לאט לאט תנסה לקרוא בשקט ביחד איתך. זה יכול להקנות לה הרבה ביטחון בקריאה.

דבר שלישי- לכתוב לה פתקים בארוחת בוקר/פתקי אהבה/פתקי נחת. בטוחה שהיא תקרא יופי😁

דבר רביעי- לכתוב לה הוראות. נגיד לקנות לקנות לה יצירה, ואז היא תצטרך לקרוא את המשימה. או לתת לה להכין עוגיות עם הוראות כתובות וכו'.

דבר אחרון וחשוב- לא כל הילדים אוהבים לקרוא

גם לא כל האנשים.

וזה בסדר גמור לא לאהוב.

בהצלחה רבה!!

אולי כמה שיעורים של הוראה מתקנת יכולים לעזור.

ומחזקת את ההצעה לבדוק מיקוד ראיה.

אגב מיקוד ראיה,

בא אופטומטריסט לבדוק אותם בביס ואמר שהראייה בסדר, אפשר להסתפק בזה?

שזה חשוב אבל הכי חשוב בלי לחץ שלך! ככה זה רק מוסיף לה תחושה של כשלון שהיא לא מרצה אותך..

לתלמידות שלי ראיתי שעוזר לקנות סיפרונים קלילים ולבקש שיספרו לבנות הקטנות של כיתה א (אפשר לאחים קטנים/ ביביסיטר שאוהבים וכו), לתת יצירות או סתם תחביב אחר שיהיה כתוב בו הוראות מפורטות שהיא תצטרך לקרוא וכו..

עם ממש מעט מלל והמון תמונות? גם אם את חושבת שהיא צריכה כבר לקרוא מנהרת הזמן הייתי מביאה לה דווקא ספרים ממש קלילים אפשר גם קומיקס שיהיה לה חוויה טובה מקריאה (נגיד דרקון מחפש חבר או בלשי הביוב) אני פשוט פעם בשבוע חוזרת בביתה עם ספר מהסיפריה לפעמים קוראים ולפעמים לא אבל זה גורם להתלהבות שיש ספר חדש שנראה מושך בעין.

חוץ מזה יש לי מנוי לאותיות אבל זה בלי ניקוד אז אולי זה עוד לא השלב שלה יש עיתוני ילדים אחרים שמותאמים לכיתה א-ב.

ספר מספריה.

העיתונים

ננסה,תודה!!

כשהמאמץ עדיין גדול, הם לא מצליחים להנות.

לגבי לקרוא סיפור ולומר שנמשיך אח''כ - זה רעיון מעולה. שווה לנסות שוב עם ספרים ברמת ראשית הקריאה, כאלו שכשתקרא רק משפט אחד - היא בעצם קראה את כל העמוד...

עוד רעיון -

להכין לה 'חפש את המטמון' בבית, בכל פתק משפט אחד. אפשר עם רמז, אבל שיהיה ממש פשוט כי את המאמץ היא משקיעה בקריאה, או בלי רמז רק הכוונה לפתק הבא. ובסוף מטמון נחמד.

רק רוצה להוסיף שכיתה ב רק התחילה

אני לא חושבת שזה הרגיל לקרוא כבר מנהרת הזמן.

הבן שלי קורא לדעתי ממש יפה, יותר טוב מהאחים הקודמים שלו ועדיין לא נראה לי שמנהרת הזמן תתאים לו

לפעמים זה באמת גם עניין של זמן עד שפתאום יש יותר ביטחון בקריאה וגם זה שמוצאים איזה ספר שתופס את הילד הספציפי 

הילדים שלי ממש לא קראו מנהרת הזמן בתחילת כיתה ב׳ והיום הם תולעי ספרים רציניים מאד!

מנהרת הזמן יותר מתאים מכיתה ג (או לקראת סוף ב׳)

וגן הייתי עושה שני דברים במקביל:

1. מספרת לה סיפורים כמו קופיקו או מה שהיא אוהבת. כל פעם פרק או שניים. להקריא את זה כמו הרפתקה. אם לעלות ולרדת בטון במקומות הנכונים.

לא לבקש ממנה להמשיך לקרוא בעצמה.

רק להקריא לה ולגרום לה להנות מקריאת ספרים.

2. לתת לה משימות קריאה שהיא חשה בהם ביטחון. לא מתוך ספר.

בספר יש המון מילים וזה מאיים.

למשל נתתי לבת שלי לצייר "שטוזים" שזה שטויות בחרוזים.

למשל: "פעם אבטיח ישב על השטיח" ואז המשימה היא לצייר, אבל בשביל לדעת מה לצייר היא צריכה לקרוא.

ואח"כ לתת לה להמציא בעצמה.

3. יש חוברת של קריאה מדורגת זה נקרא שיטת הפירמידה. בעיני מאוד מוצלחת.

אפשר לקרוא משפט את, משפט היא.

אבל לא עכשיו, אולי דווקא בחופשת החגים זה עדיף.

לא בתקופה של לחץ והימנעות. אלא כשאת רואה שהיא משתפת פעולה.

אני אוהבת את החוברת: "סיפורים בתנועה" של רונית אורי פירסטטר.

אבל זה לא שעשיתי סקר שוק, פשוט מתוך מה שהיה בחנות זה מה שאהבתי.

אז אם את לא משיגה את זה, תנסי להשיג מה שאת יכולה.

4. לתת לה לקרוא משפטים וקטעים שהיא מכירה.

למשל אם היא מכירה "המלאך הגואל" אז לקרוא איתה כל יום מהכתב.

לקנות פלקט יפה עם ניקוד, ולתלות על הקיר. ככה המילים שהיא כבר יודעת ומכירה ישמשו כמודל.

למשל אצלנו בהדלקת נרות אני מוסיפה תפילה לשלום חיילי צה"ל, אחרי כמה חודשים שהבת שלי עמדה לידי בהדלקת נרות, היא ביקשה לקרוא בעצמה מהכתב.

5. לבנות לה חוברת ספרונים ברמה שלה מתוך עולמה. תבקשי מצאט gpt

שיכתוב לך סיפור בעברית לילדה בת 6 על כך וכך עם משפטים קצרים באורך של 4 שורות נגיד.

אח"כ את מעבירה לכלי ניקוד (תראי בגוגל זה ממש פשוט)

ואח"כ תבקשי מהצאט שירשום לך פרומפט לתמונה המתאימה לסיפור.(באנגלית) את הפרומפט הזה תעתיקי לכלי יצירת תמונה בבינה מלאכותית ויצאו לך תמונות מרהיבות.

אפשר להכין ספרון בשבוע. אצלנו היא מאוד נהנית מזה.

השמות בסיפור זה שמות שהיא בחרה, החיות שהיא בחרה וכו ולכן מבחינת המוטיבציה זה שונה מאוד מסתם סיפור שמופיע בחוברת קריאה.

זה ממש שלה.

לפעמים גם נתתי לה לעצב את התמונה (למשל כובע ורוד במקום הכובע שהיה)

קניתי לה תיקייה יפה כזאת מושקעת (כמה שקלים במקסטוק)

ושם שומרים את הסיפורים (עמוד בניילונית) כך שניתן לדפדף בלי לפתוח ולקפל. פשוט מדפדפים. והיא נזכרת בסיפורים שכבר קראה ואוהבת לקרוא אותם שוב.

אם אהבת את הרעיון ולא הבנת איך לייצר את הסיפורים בקלות, אשמח לפרט יותר, כי זה ממש פשוט. לא דורש הרבה השקעה בכלל. רק צריך להבין את הפרנציפ.

הבן שלי בגן חובה אבל אצלם כבר למדו את כל האותיות כולל ניקוד עד האות נ'

רק שלא מצופה ממנו לקרוא ספר או עמוד ואפילו לא שורה

רק מילים וזה משעמםםם

גם אותי ואני מאבדת סבלנות מהר וחבל לי על זה וגם הוא, איו לו חשק לקרוא מילים בלי שום משמעות.

אני מחפשת רעיונות למשחקים כמו בינגו, משחק הזיכרון וכזה שיעבוד עם הידע שיש לו כדי שנתאמן יחסית בכיף, מה שהצעת עם הספרון מדהים! רק לא לרמה שלו...

וגם באיזה כלי של ג'ינרוט תמונות את משתמשת?

מתייגת גם את @אין לי הסבר בתור מורה לשעבר לכיתה א'😅

בע"ה אשתדל לשחזר בהמשך.

תקפיצי עוד כמה ימים אם אשכח

כל מה שרשמתי מבוסס על מאגר מילים קיים. מדפיסים כרטיסיות (נגיד בגודל של 16 ריבועים בדף A4)

כל מילה מהמאגר מופיעה פעם כמילה ופעם כתמונה.

בהמשך אשתדל לכתוב שוב את כל המשחקים שעולים לי לראש עם הכרטיסיות האלו חוץ ממשחק זיכרון.

הרעיון הוא שמשחקים את אותם משחקים שוב ושוב,

אבל על פעם שלומדים עוד אותיות המאגר מילים גדל אז זה מכניס חיים למשחק כל שבוע מחדש.

אכתוב בקצרה שלא אשכח:

משחק זיכרון

לוטו מילים

לוטו תמונות

לוטו מעורבב תמונות מילים

דוג דגים/ הכה בפטיש

משחק מסלול עם לוח מוכן מראש שמשבצים בו את הכרטיסיות

מי חסר בגננו הנחמד ללא ערבוב ועם ערבוב

משחק חידות (פנטומימה/ כתרים/ רמזים)

התאמות חופשי

התאם מילה לתמונה

התאם תמונה למילה

הוספת אלמנט קושי וגיוון- רקע בשני צבעים.

במקרה כזה- רביעיות.

רשמתי שלא אשכח. בהמשך אפרט בע"ה.

מקווה להיזכר בעוד.

משחק זיכרון- רגיל

לוטו מילים- מסדרים 9 מילים שהם הלוח שלו, ומסדרים 9 מילים שהם הלוח שלך.

את כל התמונות שמים בערימה הפוך. כל אחד בתורו מרים תמונה ומי שמזהה אצלו מילה מתאימה, לוקח את התמונה ושם על המילה שלו.

מי שמסיים ראשון לכסות את המילים שלו בתמונות, מנצח.

לוטו תמונות- אותו דבר רק שהלוח מורכב מתמונות והמילים בערימה.

לוטו מעורבב- הלוח מורכב חלק מכרטיסיות מילים וחלק מכרטיסיות תמונה. (רק לשים לב שהזוג לכל כרטיס בערימה ולא נמצא גם הוא בלוחות)

אפשר לשחק כמובן עם כל כמות כרטיסים בלוח לוטו.

דוג דגים- מלבישים על הכרטיסיות סיכות משרדיות, מכינים חכות מחוט שקשור למגנט (אפשר לקנות במקסטוק).

מפזרים מילים על השולחן ומרימים כרטיס תמונה.

מי שמזהה ראשון את במילה המתאימה לתמונה, צריך להספיק "לדוג" את הכרטיס ראשון והוא זוכה בכרטיס.

אפשר לשחק הפוך. התמונות על השולחן והמילים בערימה (ואז כל סיבוב צריך לקרוא מילה אחת)

אפשר על אותו עיקרון שחק הכה בפטיש.

כל אחד מחזיק כף ומי שמזהה את הכרטיס מכה עליו עם הכף. (במקום לדוג עם החכה)

משחק מסלול זה קצת מושקע, אבל חמוד.

מכינים מראש מסלול עם ריבועים בגודל מתאים לכרטיסיות.

כל ריבוע צובעים בטוש בצבע מסויים. מתוך כמה צבעים אפשריים.

לקראת המשחק פורסים את הלוח ומשבצים בו כרטיסים באופן אקראי. (מילים ותמונות)

זורקים קוביה ומתקדמים לפי המספר שיצא.

קוראים או אומרים את המילה שיצאה, ואז צריך לבצע את המטלה לפי מקרא צבעים קבוע.

לדוגמה: ורוד- מתקדמים שני צעדים.

אדום- חוזרים שני צעדים.

שחור- חוזרים לתחילת המסלול

ירוק- תור נוסף

צהוב- מתקדמים 5 צעדים.

את המקרא רושמים מראש על הלוח.

מי חסר בגננו הנחמד- מסדרים 4 כרטיסיות על השולחן. נותנים לילד זמן לקרוא ולהסתכל.

אח"כ הוא עוצם עיניים ואת מעלימה לו כרטיס.

הוא פותח עיניים וצריך לנחש איזה כרטיס חסר.

אם הוא טוב במשחק הזה, אפשר לעלות רמת קושי:

או להוסיף יותר כרטיסים, או כשאת מוציאה כרטיס, לערבב את הסדר של שאר הכרטיסים.

שולחת שלא ימחק חח

חידות- מרימים כרטיס מהערימה, השני צריך לנחש מה זה ע"י רמזים.

נגיד המילה היא ברז, אז מי שמרים את כרטיס צריך לתת רמז. למשל להגיד זה קשור למים ונמצא במטבח.

אפשר גם להציג בפנטומימה.

אחרי ניחוש מוצלח מתחלפים, מי שניחש מרים את כרטיס הבא ועכשיו תורו לשאול חידות.

אפשר גם לשחק משחק הכתרים.

שמים כתר על הראש ועם סיכה משרדים מצמידים כרטיס לכתר.

מי שעליו הכתר לא רואה את המילה,

אלא דווקא השני.

מי שהכתר על הראש שלו, שואל שאלות של כן ולא. והשני עונה לו.

למשל המילה היא ברז.

אז מי שמנחש שואל:

זה נמצא בבית? כן

זה נמצא סלון? לא

זה נמצא בחדר שינה? לא

זה נמצא במטבח? כן

זה נמצא במקרר? לא..

ככה עד שמנחשים מה המילה.

משחק התאמות:

מפזרים את כל המילים וכל בתמונות על השולחן. מי שמוצא ראשון זוג של מילה ותמונה מתאימים לוקח ומרכיב את הזוג לידו.

התאמות מילים:

שמים תמונה אחת וארבע מילים אפשריות. צריך לבחור את המילה המתאימה.

התאמות תמונה:

שמים מילה אחת ורבע תמונות אפשרויות. צריך לבחור את התמונה המתאימה.

כל המשחקים האלו (ובטח יש עוד הרבה משחקים אפשריים)

הכל בנוי על אותו מאגר כרטיסים קיים שניתן להוסיף אליו עוד ועוד מילים לפי קצב התקדמות הקריאה שהוא רוכש.

כל המשחקים מתאימים לשבת. (אלא אם אתם לא משחקים במגנטים, אז הבאתי את הגרסה של הכה בפטיש עם הכפות)

טיפ חשוב שלמדתי מקלינאית תקשורת:

משחק צריך להיות הוגן בין שני שחקנים.

כלומר תור את, תור הוא.

הכוונה את משחקת איתו כמו עוד שחקן שווה, לא שאת רק מכינה לו את המשחק.

למשל בלוטו, אז גם לך יש לוח לוטו וגם את מרימה כרטיס לפי התור.

בדוג דגים, גם לך יש חכה בדיוק כמוהו.

במי חסר בגננו הנחמד, פעם את מחביאה לו ופעם הוא מחביא לך.

במשחק הרמזים, פעם הוא מרים כרטיס ונותן לך רמזים, פעם את מרימה את הכרטיס ונותנת לו רמזים.

ככה שומרים שהוא לא ירגיש שבוחנים אותו על הקריאה אלא פשוט משחקים. זה גם ממש כיף כזמן איכות.

עשיתי את זה הרבה עם הבת שלי כשהייתי צריכה לעבוד איתה על הגייה בהנחיית הקלנאית תקשורת.

ממש ממליצה להכין מעטפה מיוחדת שהוא מקשט שירגיש שזה שלו.

זה הרבה להשקיע במסביב אבל לדעתי מאוד משתלם מבחינת המוטיבציה לקריאה וחווית ההצלחה.

בהצלחה ממש!

מציעה לך לנסות כל פעם משחק אחד או שניים חדשים, ואחרי שאת רואה שאת והוא הבנתם את המשחק, אז בפעם הבאה ללמוד משחק חדש.

שימי לב שחוץ מדוג דגים ומשחק מסלול, כמעט לא צריך להוסיף אלמנטים לכל משחק. הכל מבוסס רק על הכרטיסים.

אני לא יכולה להסביר לך כמה אני מודה לך.

כבר כמה אותיות חדשות שהוא למד ואני דוחה את הקץ ולא מתרגלת איתו כי זה מעלה לי את העצבים.

את פשוט מדהימה גם עם הרעיונות וגם עם הפירוט ומאמינה שהוא מאוד יתחבר ויאהב את הדברים האלה. זה בדיוק בשבילו!!!

מקווה שאת מרגישה כמה אני מעריכה. ממש לא מובן מאליו!

אף פעם לא מאוחר להתחיל. גם ככה בהתחלה המילים הם גג, דג, גל.

רק אח"כ זה מתפתח.

את צריכה עזרה עם מאגר המילים או שעם זה את מסתדרת?

לדעתי תכיני לפחות 20 מילים עם תמונות שיהיה לכם לגיוון.

למאגר מילים ואז הוא חזר עם הדף מילים ואני משתגעת-

חימי, אסה, יוסי (Yosey,אפילו לא יוסי)

זה מעלה לי את העצבים. למה לא לתת להם מילים הגיוניות?

עכשיו אני מתלבטת אם עדיף שאני אתיישר עם המילים האלה כי זה מה שהם עושים כל יום...

שנותנים להם בכוונה מילים לא הגיוניות

כי יש ילדים ש''מצלמים'' מילים ואז הם לא באמת קוראים.

גם יש תלמידים שקוראים את ההתחלה של המילה ולא מסיימים כי הם מנחשים את ההמשך, ואז ככה הם חייבים לקרוא הכל ולשים לב יותר לניקוד.

(זה ממש שטויות בעיני, כי צילום מילים זה חלק בלתי נפרד מתהליך רכישת הקריאה, אבל בסדר...)

אני הייתי נותנת לפעמים רשימת מילים, שחלקן לא הגיוניות, ואז היה צריך לקרוא את כל הרשימה ולסמן וי במילים הנכונות

אנחנו קראנו לזה מילים אמיתיות ומילות תפל

בשמחה!

כי הוא לא מבין את ההקשר של האותיות בעברית.

איזה אותיות וצלילים הבן שלך למד?

והדף הוא מהגן, לא מצ'אט גיפיטי. ככה הם לומדים...

(מרגישים עלי שאני לא מתחברת לשיטת לימוד?🙈)

בכלל מפתיע אותי שמלמדים כמה ניקודים במקביל, זה נשמע לי די מבלבל. הוא מצליח להסתדר עם זה?

באופן אישי - אני הייתי מנסה לראות איפה הילד שלי נמצא, ועובדת בדרך שאני מתחברת אליה.

(אני אוהבת ללמד קריאה לפני כיתה א' באופן עצמאי כשיש רצון מצד הילד, בינתיים כל הילדים שלי התעניינו ורצו... ואני מלמדת לא ממד לפי שיטת קריאה מוגדרת, אבל כן עוברת לפי הניקודים אחד אחד. בהתחלה רק קמץ-פתח, במשך די הרבה זמן, עד שכבר ממש קלטו את הרעיון, ורק אחר כך מוסיפים חיריק, חולם, צירה-סגול, ושורוק-קובוץ, אחד אחד כמובן).

ואני מאוד מסכימה איתך שהרבה יותר הגיוני לקרוא מילים אמיתיות.

בעיני - הייתי בוחרת מילים בעצמי (מוזמנת לבקש פה עזרה ברעיונות..) ומשחקת איתן במשחקים עם כל הרעיונות של אמאשוני.

ואפשר בהמשך גם קצת משפטים (גם אם הוא קורא צליל צליל, אפשר לחבר בשבילו למשפט, ובהמשך הוא כבר יקלוט איך לחבר בעצמו). אצלנו מאוד אהבו כשכתבתי להם משפטים מצחיקים ולא הגיוניים (כמו 'פעם בטטה קפצה על הגג') או 'שטוזים' (כמו 'פעם בננה קפצה על חנה').

בהצלחה!

את המילים הלא הגיוניות יש לו מספיק הזדמנויות לתרגל בגן,

בבית אני מלמדת בשיטה שאני מתחברת אליה.

לפותחת, לדעתי, כדאי להתחיל עם אותיות קמת פתח, וחלק חיריק ואז תראה לפי הרמה שלו אם להמשיך עם עוד ניקוד, או לתת לו להפנים קודם את את הרמה הקלה יותר.

מילים לקמץ פתח עד ס':

גג

דג

במה

זחל

ים

גלגל

נחל

חלה

סל

סלט

אדם (לא מצאתי מילים אחרת עם א' אז שיהיה)

חכה

יד

מחט

חזן

סנדל

לבן

חלב

הדס

חייל (אפשר לכתוב עם י' אחת)

אם את בוחרת חלק מהמילים, שימי לב שיהיה גיוון באותיות.

השתדלתי לכתוב מילים מכל האותיות.

נשמע שעוד מעט הם מסיימים את כל האותיות, אז יהיה לך יותר קל לקדם אותו בקריאה.

ממליצה לקנות את החוברת "סיפורים בתנועה" או אפילו צלילים מספרים,

ולהתקדם שם לפי החשק. לא צריך לעשות את כל המשימות, אבל יהיה לך חומר לשבת עליו איתו.

אבא

אלה

אדמה

אכלה

שאלה

אל

שהתמונות בהם לא ברורות כמו שאלה.

אבא- פעם הילדים קראו לו איש אז פחות משתמשת בזה.

אבל זה מעולה לדברים שצריך לעשות בלי תמונות.

אדמה- צודקת מילה טובה.

זנב

במבה

גמד

גמל

טווס (כשאת כותבת עם ניקוד תכתבי עם ו' אחת)

אבא

אסם (מילה פחות מוכרת, תראי אם הוא מבין, אפשר גם להסביר אותה ביחד)

סבּל (כנ"ל)

אז עונה לך וגם ל@אמאשוני

וסליחה @אוהבת את השבת על הניצלוש המטורף🙈

הוא מקבל כל יום 2 עמודים של תרגול שצריך לחתום עליהם.

עמוד אחד זה האות החדשה שנלמדה ביחד עם האות שהכי דומה לה נגיד מ ו-ט ואז כל הניקוד עם 2 האותיות האלה יחד.

עמוד שני זה 16 מילים שרובם בלי משמעות.

אני לא עומדת בקצב ולא מצליחה להגיע לזה כל יום ובטח שלא להושיב אותו לעשות הכל. זה משעמם אותו וגם לא הולך לו חלק.

הוא כן מצליח בסופו של דבר והוא בסדר עם כל הניקוד יחד בגדול.

בקיצור השאלה אם להזניח את הדפים האלה ולעשות את כל המשחקים ובצורת לימוד שאני מתחברת אליה ואז לא יודעת מה לעשות עם החתימה והכל.

חשבתי לשלב את המשחקים של אמאשוני עם המילים מהדף וככה אני יכולה לחתום בכיף גם אם הוא לא קורא אותם ממש מהדף, אבל זה לא ילך...

וממש תודה לכן! מרגישה קצת אבודה...

מבינה לגמרי את ההתלבטות שלך.

יש מצב לדבר עם המורה ולקבל אישור לתרגל את הקריאה בדרך אחרת, שאיתה הוא יותר משתף פעולה? לא יודעת כמה פתיחות יש לאפשרות כזו, את מן הסתם תדעי אם יש טעם לבקש.

מעניין מה מורות יענו.

בתור אמא, אם אני חושבת שהילד מילא את המשימה כפי שאני מאמינה בה, אני חותמת.

זה אומר, שאם החלטתי שאנחנו קוראים לסירוגין עשר מילים אני, מילה אחת הוא,

וסיימנו ככה את הדף, עמדנו במשימה ואפשר לחתום.

אם הילדים "מפחדים" מהתגובה של המורה, אני מסבירה שהמורה מלמדת אותם שנה אחת ושנה הבאה תהיה מורה אחרת ואמא זה לכל החיים ושיסמכו עלי שאם החלטתי ככה אז זה טוב.

(אומרת את זה בהקשר של שיטת לימוד שלא תואמת לילד)

למשל כשהבן שלי קיבל עונש לכתוב 100 פעמים משפט מסויים, הצעתי לו לכתוב במחשב ולהעתיק ולהדביק במקום לכתוב 100 פעמים את אותו משפט.

(אגב, כשהתלוננתי אז המורה אמרה שגם אם היה כותב 20 פעם הייתה מקבלת את זה, הסברתי לה שלילד מחונן ודייקן כמוהו אי אפשר להגיד 100 ולחשוב שזה כמו 20. מה שהוכיח שאני צודקת בגישה הזאת שאני מכירה את הילד שלי ויודעת מה יהיה הכי טוב בשבילו ומתנהלת בהתאם)

המטרה זה שהילד ידע לקרוא, לא שיחזיר לי דף עם חתימות.

אם המטרה מושגת, אז מצויין. אין עניין לקרוא את הדף מהגן בעיני.

שמים לב אם הילד מתרגל בבית, גם אם הוא מביא/לא מביא חתימה.

אם דורשים חתימה, אז כדי שלא יהיה שקר כן הייתי קוראת פעם אחת את הדף, שלא יצא שהמסר לילד הוא שמותר לחתום גם אם הוא לא קרא.

אם הגננת זו מישהי שאפשר לדבר איתה בגובה העיניים, אז אפשר לומר לה שאת רואה שיותר אפקטיבי *בשבילו* לתרגל מילים ''אמיתיות'', ואתם מתרגלים איתו בבית, ולכן את לא חותמת...

באמת.

כל הזמן היתה לי רתיעה מלעבוד איתו על הדפים ועכשיו התחדדה לי הנקודה.

ממש תודה על התגובות שלכן @בארץ אהבתי, @אמאשוני ו@אין לי הסבר!

אני אדבר עם הגננת ויש לי הרגשה שהיא תזרום איתי.

תודה תודה תודה!

(והיום הגננת דיברה עם בעלי ומיוזמתה אמרה שהוא ילד נפלא, מקשיב בשיעורים וקורא מצוין. אז אולי אני קצת מגזימה אבל עדיין מעדיפה להיות 'על זה').

הולך מדהים!!! סליחה שאני מתרגשת פשוט הייתי קצת מיואשת.

אתמול בעלי היה בבית והוא שמע את הבן שלי מבקש עוד משחק ואמר שמבחינתו זאת הצלחה

הבן שלי ככ גאה בעצמו שהוא מצליח לקרוא והוא ממש נהנה מהמשחקים.

לבעלי היה פחות נח לחתום על דף כשהמילים שנעבוד עליהם לא קשורות בכלל אז חלק מהפעמים לקחתי מילים מהדף שחילקו בגן ושילבתי עם מילים אמיתיות וסימנו וי ואיקס כמו ש@אין לי הסבר הציעה והלך מצוין ממש!

ושאר המשחקים הם ממש חוויה בשבילו ופתאום הוקל גם לי כי במקום משימה משעממת שרק רציתי לדחות זה הפך להיות זמן איכות שלנו.

תודה לכן!!! באמת!

איזה כיף לכם ❤️

וכיף על הפרגון של בעלך.

תצליחו!

לק"י

אם לא, הייתי עושה מתי ואיך שבא לי.

מה הלחץ בגן🤦‍♀️

אני לא עומדת בקצב, אבל זה חשוב לי יותר. כי בכל זאת, כדאי שהיא תלמד לקרוא😅

לק"י

גם בספר מסורת שמלמד בשיטה ישנה זה כל ניקוד בנפרד.

אז באמת הכי הגיוני לעשות מה שכתבו פה הבנות.

השאלה אם את יודעת איך ללמד....

אתם יודעים בוודאות שהוא יעלה לבית ספר, שבו לא מלמדים קריאה בכיתה א'?

לא זוכרת את שמה

שמלמדים את כל סימני הניקוד ביחד, כל פעם על אות אחרת...

אבל זו לא השיטה הנפוצה, בד''כ משתמשים בה עם ילדים שלא הצליחו לרכוש קריאה בשיטה הרגילה...

מאלה שקולטים קריאה בלי שום בעיה.....

לק"י

קריאה.

כי ללמד גן שלם, זה לא כמו לּשבת אחד על אחד עם הילד הפרטי שלך.

בגננת ובאמצעים שיש לה...

ותמיד חשוב לתרגל עוד בבית, זה חלק מהלמידה בכיתה

דווקא בבית לא תמיד ההורים יודעים ללמד טוב, או להקנות את הלמידה בצורה זכירה.

בגן של הבת שלי הגננת מלמדת אותם מדהים!

ככה שזה באמת תלוי...

לק"י

אני לא מזלזלת בגננות. בטח לא ביכולת שלהן ללמד אותיות ומודעות פונולוגית.

פשוט לרוב גננות לא עוסקות בלימוד קריאה. אז הן כנראה פחות יודעות לעשות את זה. יש כאלה שלמדו הוראה לגיל הרך שכוללת גן וכיתות א'-ב' (לפחות פעם היה מסלול כזה), אז הן למדו הוראת קריאה. אבל רוב הניסיון בא מהעבודה בשטח.

(ונכון שלא כל ההורים יודעים ללמד קריאה, אבל לשבת עם הילד באחד על אחד ולעבור איתו על צלילים, זה לא כמו קבוצה גדולה של ילדים, שאז צריך לדעת לנהל את זה נכון.

אני באמת לא יודעת איך מורות בכיתה א' מצליחות ללמד קריאה כיתה שלמה. זה נראה לי ממש קשה).

אז היא מלמדת קריאה

המורות של א' עושות הרבה אבחוני קריאה אישיים, וככה יכולות לוודא כל הזמן שכולם יודעים לקרוא. יש גם הרבה שיטות ללימוד קריאה, וככה אפשר ללמד בצורה שהתלמידים יזכרו.

זה באמת תלוי גננת...

לק"י

לומדים אותיות, מודעות פונולוגית, העתקת אותיות ולכתוב משמיעה. לא קריאה עם תנועות כמו בבית הספר.

(זה גן של שני שנתונים, אבל יש חלוקה בלמידה ביניהם).

ותודה על ההסבר לגבי המורות.

ממש תודה על התגובות בהמשך!!

הולכת עכשיו להכין את המשחק הראשון

הגזורים על בריסטול, ואז לגזור שוב עם שוליים.

זה שומר את הכרטיסיות ליותר זמן.

תכינו מעטפה שהוא יקשט שם תשמרו את המילים.

שהזוגות זה מילה-תמונה.

ואז כדי לדעת אם זה נכון אין ברירה וחייבים לקרוא את המילה😉

אחפש לך במחשב שלי

משחק נחמד: יש רצף של מילים. מל כל מילה שמים עדש/שוקולד צ'יפ/דגני בוקר, ואז כל מילה שקוראים אוכלים את ההפתעה שנמצאת מעל המילה.

למה לא לתת לו לקרוא ספרי ילדים?

יש את וורדוול, תגגלי ''וורדוול קמץ-פתח'' ותמצאי מלא משחקי מחשב.

חלק גדול מהבנות הקריאה זה התנסות בכתיבה. הוא יכול להתחיל להתנסות בכתיבת מילים (מתוך שמיעה, לא העתקה!!) הבת שלי מאוד נהנת מזה. היא התחילה לכתוב מכתבים לכל הדודים שלה ואז היא מכניסה למעטפה, מקשטת וכו'. היא מתעסקת עם זה שעות!!

20241107131709.pdf

20241107131735.pdf

20241107131755.pdf

חי צומח דומם:

יש לצייר בכל עיגול את מה שכתוב, ולמיין לטבלה של חי צומח ודומם

20241107132115.pdf

קצת פעילויות לחנוכה (לא רק בכתיבה):

20241107132146.pdf

20241107132254.pdf

זכר ונקבה:

20241107132225.pdf

אם יש לך את הקובץ ממש אשמח שתשלחי לי.

ולמה לא לקרוא?

כי יש להם שיטה מוזרה שאני לא מתחברת בכלל. פעם ביומיים הוא חוזר עם 2 עמודים של מילים לא הגיוניות ולא אמיתיות והם מתעקשים איתם לא לקרוא מילה שלימה אלא כל הברה בנפרד אז כלום לא מתחבר לו. אני לא חושבת שהוא בשלב שיצליח לקרוא משפט אפילו

זה יחזק אצלו את היכולת של פירוק והרכבה

ואם לא נותנים לו לקרוא- תתני לו את בבית...

שלחתי לך כאן קבצים, תסתכלי מה מתאים לו

ולגבי הכתיבה, אז אתמול הוא צייר חיות וליד כל חיה כתב את השם שלה.

אני אמרתי לו את הצליל של האות והוא כתב (בלי ניקוד). זאת הכוונה? 

אבל בינתיים פשוט תודה ענקיתתתתת לכל אחת!!!!!

כמה זמן ומחשבה השקעתן!!

איזה חיבוק זה..

אשריכם ישראל

בעזהי"ת

פשוט מצאתי ספר שהיא רצתה לקרוא כי חברות שלה דיברו עליו (הארי פוטר הראשון..) 

הוא ארוך מאוד וקשה למדי 

ואז

א. הבטחתי לה שכשהיא תסיים לקרוא אותנו, נשב רק אני והיא לצפות בסרט עליו עם פופקורן או משהו כזה זה לגמרי תימרץ אותה

וב. סיכמתי איתה שאת הספר הזה אנחנו קוראות יחד- בהתחלה עמוד היא ועמוד אני, אח"כ שני עמודים היא ועמוד אני.. 

זה לקח כמה וכמה חודשים טובים 

אבל בסופם היא הייתה ככ מסופקת 

שאת השני, השלישי והרביעי היא קראה תוך חודשיים אח"כ. (לא הרשיתי לה להמשיך)

נראלי שהיא הייתה באמצע ג' אז לב' הייתי מחפשת ספר אחר כמובן..

גם היום היא ממש לא קוראת כל דבר ודיי בררנית בספרים שלה- היא צריכה שזה ממש יעניין אותה כדי שתקרא את זה (בשונה ממני ומהבת השניה שלי, שקוראת כל מה שכתוב בגדול) 

עוד דבר שמאוד גרם לה לאהוב לקרוא זה להשתמש בזה כזמן מיוחד- כלומר, הקטנים הולכים לישון ב8 ורק מי שגדולה ויודעת לקרוא מותר לה להמשיך לקרוא ספר עד 8:30/9.. זה לא זמן משחק- כלומר בעיקרון כולם הולכים לישון ב8- רק מי שקורא מותר לו להשאר עוד קצת לקרוא בשקט.. 
 

בעזהי"ת

איזדורה מון, כל הסידרה. וגם סדרת הנסיכות.. 

ממש תודה לך!

הגדול מגיל צעיר קם מעצמו בזמן לתפילות (יש מנינים גם ב9 פלוס ככה ש8:15 זה די מוקדם)

ודווקא הבא אחריו שהוא בן 15 לא תמיד קם מעצמו לתפילה

בעלי מעיר אותו

לפעמים כמה פעמים

אבל בגלל שהוא רגיל לקום (בזמני שיגרה) מוקדם לישיבה

אז לא קשה לו לקום ב8+

כשאנחנו מעירים אותו לישיבה

זה יכול להיות הרבה פעמים

אבל למדנו להישאר עם אווירה טובה גם כשזה לוקח הרבה פעמים

(סבלנות+ התאמת הציפייה למציאות)

לבן שני בגיל של הבן שלך יש קושי , אז בעלי מעיר אותו אבל לא כל יום. בכוונה העברתי את הכבוד לבעלי מכל מיני סיבות.

בנות מתבגרות ביום חול קמות לבד, בשבת ובחופש יכולות לקום מאוחר . אני לא מעירה.

את ילדה בכיתה ו מעירה בימי חול , בשבת לא.

את קטנים מעירה ביום חול , בשבת לא .

אבל לא יותר מכמה פעמים. (יש לנו בת בכורה ואז שלושה בנים מעל בר מצווה)

לא חושבת שזה נותן דוגמה אישית לאחים הקטנים, לכאן או לכאן... כל אחד עם האופי שלו (והמורכבויות שלו), וכולם יודעים שלא כל האחים אותו דבר...

אחרי הרבה ניסוי ותהיה ובנים באופי שונה . החלטנו שלא מעירים. כן אומרים בוקר טוב. מעירים את מי שאנחנו יודעים שחשוב לו לקום. לא חופרים. חלק מהבנים שלנו קמים מוקדם לתפילה וחלק לא, מתפללים במנין מאוחר ולפעמים גם בבית כי אין כבר מנין. החלטנו שיותר טוב להשאיר את זה להתמודדות שלהם עם עצמם ומול הקב"ה ולא מולנו. זה גם לא קשור לכמה הילד תורני. מי שקשה לו לקום זו התמודדות שלו, לא מאבק מולנו. אנחנו רוצים שיקום לתפילה מתוך רצון ובחירה שלו. וראינו שאם זה מולנו זה הופך את זה לענין מולנו. אני לא רואה שזה משפיע על האחים אצלנו. יש 2 בנים שקמים מוקדם ו 2 שקשה להם יותר. והאח בן ה 11 הוא באופי של הקמים מוקדם וזה שאחיו ישן לא קשור אליו. היה נראה לנו שחבל על המלחמות בנושא. ובנות מתבגרות שקמות מאוחר בימי חופש אני לא מעירה. אלא אם כן הגזימו( השעה 12 והן עוד ישנות... )

נהגת ממש בחוכמה, וכל הכבוד גם לו ששיתף אותך ככה.

נראה לי שהכי חכם לפנות ליועצת. אבל לא עכשיו, רק כשתסתמן חזרה לשגרה, כדי שהיא תוכל לדבר בדברים האלה בזמן אמת.

איך הוא עכשיו, כשהוא נמצא בבית ולא באזור הפעולה הקשה? איך הוא מושפע מהמצב?

כן מדברת עם המחנך. המחנך בבעיה, הוא צריך להשליט סדר בכיתה וללמד. זה מאוד מאוד קשה. בנוסף יש מורים שהקול שלהם גבוה יותר ממורים אחרים ונשמע יותר מאיים. הם לא תמיד מודעים לזה. גם בגלל שתלמידים לא ממש מקשיבים, הם נאלצים לצעוק לפעמים. יש ילדים רגישים (גם לי יש כאלו, וגם אני כזאת) שצעקות מלחיצות אותם. במיוחד רואים את זה שהם נבהלים מצעקות על מישהו אחר. כי אם זה היה עליהם זה היה מובן, אבל על מישהו אחר זה כבר רגישות גבוהה יותר.

שיחה כנה עם המחנך, יכולה להועיל, גם כדי להכיר את המחנך ודרכי הפעולה שלו, גם שהמחנך יהיה יותר מודע לילד שיושב בכיתה ומפחד ממנו, וזה בטח לא הכוונה שלו. (בד"כ, לא מכירה). לפעמים פיתוח של קשר אישי עם המחנך יכול לעזור ליותר קרבה והרגשה יותר בטוחה.

להסב את תשומת ליבו של המחנך לילד השקט בכיתה, זה חשוב. וחשוב גם לשתף אותו במה שקורה בין הילדים. המורים לא נמצאים עם הילדים כל רגע וממש חשוב שמחנך ידע גם מה קורה בהפסקה.

אפשר לאמר לו שתשמחו שידבר בכיתה על נושא כזה או אחר בלי להזכיר שמות של ילדים. האירוע נשמע כמו התחלה של בריונות, כדאי לגדוע אותה כבר עכשיו.

אבל נראה בכלל מתי יחזרו ללימודים...

(הבן שלי בתחילת השנה שמע מי יהיה המחנך שלו וממש התבאס ולא רצה ללכת ללימודים כל יום. היו לו דעות ממש גרועות עליו בגלל שפעם הוא לימד אותו וגער בו, או משהו כזה. אבל כמה שיחות שלי עם המחנך ויותר תשומת לב אישית של המחנך לבן שלי והתיחסות אליו בכיתה בצורה שמותאמת לו, באמת שינו את היחס של הבן  שלי למורה הזה. לפני כמה זמן המחנך יצא למילואים ועכשיו הבן שלי מתלונן על המורה המחליף ומתגעגע למחנך 😆). בהצלחה ממש, רוב המורים הם אנשים טובים שרק מנסים לעשות את העבודה שלהם. זו אחת העבודות הכי קשות שיש (מניסיון). לפעמים הם גם עושים קצת טעויות. כדאי לבא בעין טובה על המחנך וממקום כזה לשוחח איתו.

בהצלחה

לק"י

היו שנים שבאמת קניתי לילדים פיג'מות במיוחד לכבוד היום הזה, כי הם ישנים עם בגדים מאידיאל😅

(האידיאל שלי כמובן).

יצא סוף סוף לבית הספר,

הפתרון:

פיג'מה ועליה בגדי יום יום, כלומר לדחות את הדילמה להמשך...

יש מסיבת פיג'מות קבועה פעמיים-שלוש בלילה😅

(גם אצלנו לא לכולם יש פיג'מות אמיתיות, וזה אכן פדיחה כשצריך להציג את הפיג'מה לראווה...)

באזעקות הראשונות אחרי המעבר, לילדים היה חסר ממש המפגש עם השכנים.

השבת עשינו קצת השלמה, כשירדנו למקלט של בית הכנסת, המשמש גם את השכנים, באזעקה שהיתה מיד בסיום קריאת זכור ושרנו שם שירי פורים בצותא, כולל פועלי בניין מהודו שמתגוררים ליד, וגם הצטרפו לשירה.

כי אני לא מתעסקת עם זה

אבל מגיל צעיר הם מכינים משלוח שכולל

שקית מעוצבת כלשהי

פחית/ טרופית

חטיף כלשהו

כמה ממתקים קטנים

הם מחלקים בין 5-15 משלוחים כאלה

תלוי גיל/ ילד

לק"י

אצלינו לארבעה ילדים יצאו בערך 20 משלוחים,

כך שמבחינתי גם 10 למשלוח זה בסדר. השנה יצא פחות. נראה לי סביב 6-7.

שזה בא עם הגבלה של כמה ממתקים מותר לשים שם (2 או 3 בד"כ).

בפורים עצמו הם מביאים הרבה משלוחי מנות (הבת שלי בת 12 מן הסתם תכין לכל החברות בשבט ולמדריכות). אז אני מעדיפה להתבסס על משהו שמגיעים בבית (עוגיות מכמה סוגים), ומוסיפים לזה חטיפים/ממתקים שאנחנו מקבלים במשלוחים שמביאים לנו (גם ככה נשאר לנו אחר כך הר של ממתקים...)

מהמתכון השני בחתימה של @יעל מהדרום, ומכינים מזה הרבה עוגיות מכמה סוגים - עוגיות בצורות (עם קורצנים), עוגיות ספירלה (צובעים חלק מהבצק בחום עם קקאו בשביל זה), אם יש כוח אז גם עוגיות דובים (דורש יותר השקעה אבל הילדים אוהבים).

ולפעמים הגדולה שלי מכינה גם עוגיות שוקולד צ'יפס.

בדרך כלל שמים בכל משלוח מנות כ-4-5 עוגיות, אורזים יפה בשקית צלופן, ולפעמים גם מוסיפים משהו מהממתקים/חטיפים שקיבלנו.

לפעמים אורזים כמו סוכריית טופי (בשקית צלופן ארוכה, קושרים משני הצדדים כמו סוכריה גדולה), ולפעמים הילדים מכינים לפני פורים מארזים למשלוחים שלהם בצורת ליצן, כמו פה -

זה לא יוצא משלוח ענק, אבל כן כזה שכיף לקבל. והילדים אוהבים את ההכנות, זה חלק מאווירת חודש אדר...

איך עושים את הליצן? הוראות לידיים שמאליות בבקשה 😅

מתי את מכינה ומתי אורזת? 

משלוח מנות קטן עם המון יצירה | נעמה ואני רעיונות לעיצובים מתוקים

לא חייבים לעשות בדיוק כמו שם.

בגדול העיקר זה ריבוע/מלבן לגוף הליצן, עיגול לראש (מציירים פרצוף, אפשר להדביק עיניים זזות), משולש לכובע, ומלבנים ארוכים לידיים שמחבקות את הכוס (אפשר להוסיף בקצה כפות ידיים, בעיני יוצא חמוד גם בלי צורה ברורה של ידיים..). לא צריך להיות מוכשרים בשביל שיצא טוב.

צריכים למצוא לזה יום השבוע.

את הליצנים הילדים מכינים בעיקר לבד, לפעמים אני קצת עוזרת להם לגזור את החלקים. (בפעם הראשונה עשינו ביחד, אבל עכשיו הם כבר מנוסים...)

נניח שקית שוקו ועוגיות ביתיות (היה עכשיו 8 שקיות ב15)

או פחית/בקבוק מיץ (משהו מהמבצעים) וחטיף ממארז או חטיף שוקולד קטן

או כמה חטיפים/ממתקים ממארזים

בעזהי"ת

קונה דברים שנחשבים בעיניהן 'שווים' בהזדמנויות משתלמות, כך שהמשלוח יוצא שווה ובעלות נמוכה. 

בד"כ סביב 4-5 שקלים, השנה הגענו ל6.5 וזה כולל את הכל (אריזה וכו'). 

ספציפית השנה לכל משלוח יש כוס ובו ממתק שווה של מקלות גומי עם ג'ל לטבילה וסוכריות קטנות לציפוי, חטיף קטן פשוט, סוכריה על מקל מהסוג השווה, סוכריות קופצות, שעון סוכריות, ובתוך המכסה של הכוס- סקוושי קטן ויד נדבקת (לגדולה במקום היד הנדבקת יש מחזיק מפתחות חמוד של דובי). 

זה יצא 4.5 שקלים למשלוח, אבל הן נורא רצו להביא גם בקבוק שתיה קטן אז זה עוד שני שקלים למשלוח.. 

יש שנים שהן עשו ביתי, נדמה לי ששנה שעברה הן הכינו כמה סוגים של עוגיות וארזו יפה, הייתה שנה שהן הכינו עוגות אישיות (בתבנית אינגליש-מיני) ואת השם של החברה משוקולד, כל פעם משתנה.. אבל זה סדר הגודל של העלויות.

כי הזמנתי מראש בזול מארזי חטיפים וֶסוכריות ומיני שוקולדים לכולם.

ואז הגדולה החליטה שהיא רוצה יותר מזה

אז נתתי לה עוד חטיף מיוחד בנוסף וגם זה כנראה לא היה נראה לה מספיק והיא רוצה להביא ללפחות 11 בנות רק היא.

אז את הפחית שרצתה להוסיף- היא קנתה מכספה. הרגשתי 'שה לא נכון להרגיל אותה לכזה רף גבוה ורק לה ואז בהמשך כולם יצפו להצטרף לרף הזה וגם ככה הז חג כהז יקררר

אז התלבטתי אם זה היה הגיוני שקנתה את הפחיות מכספה

אני כן מבינה שבשלב מסויים לגדולים מתאימים דברים אחרים. אפשר להחליט שבמקום 2 דברים זולים- לשים משהו אחד יקר יותר/ יותר מיוחד.

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

לק"י

ובכלל הגיוני שסגנון הדיבור משתנה עם הגיל.

את יכולה לשאול את הבת שלך על מה הן אוהבות לדבר. לא לעשות חקירה, סתם להתעניין.

ואם משהו נראה לך לא תקין אז חשוב שתנסי לברר אותו.

לא הייתי שואלת את הבת ישירות כי זה עלול לעורר מגננה והסתרת יתר.

יותר מלברר מה קורה- חשוב שתתני לבת שלך תחושה שהיא תמיד אהובה ורצויה ושאת כתובת, וגם כלים מה לעשות במקרה של חברות שלא מיטיבה/במקרה שהיא דואגת לחברה שלה שעובר עליה משהו לא טוב - איך היא תוכל לעזור לה בלי להתערבב בפנים.. בנושא הזה יש את יעלה אדרי שמתעסקת בנושא, היא הייתה נערה בסיכון והשתקמה והיום עוסקת בליווי להורים למתבגרים מתוך שליחות. שווה לעקוב אחרי התכנים שלה.

אני לא חושבת שזה ברמה כזאת בכלל ב"ה

בגלל זה תוהה אם צריך "לטפל" בזה או שזה המקום לסמוך על הילד וכמו שאמרת לחזק את הקשר בתקווה שאם תגיע לצומת תבחר בטוב

אלא מנסה לתת כלים כדי שלא יגיעו למקום כזה..

בסופו של דבר כל אחד חווה התמודדות ויש צורה מיטבית יותר או מיטבית פחות להתמודד עם זה

זה לא אומר שכל אחד שלא מקבל מענה מיטבי הופך לנוער בסיכון, זה יכול להיות טריגר..

קצת עקבתי אחרי התכנים שלה, לא בהתעמקות כי לי עדיין אין מתבגרים (אגב גם לה אין..) השיח עם מתבגרים הופך להיות שונה מאשר מול ילדים ושם היא מנסה לעבוד..

כנראה שיש משהו...

אני דווקא חושבת שכן כדאי לדבר עם הבת שלך, אבל בעקיפין. לדבר איתה באופן כללי על גיל ההתבגרות, ועל כך שלפעמים השינויים שעוברים מתבגרים גורמים גם לשינוי בחברויות. ולפעמים השינויים האלה עלולים להפוך גם חברות שהייתה פעם מיטיבה לחברות פחות טובה. ושכדאי לשים לב לחברים שלנו, לראות אם עובר עליהם משהו, ואם כן אז להתייעץ עם מבוגר איך לעזור להם, ולחשוב אם החברות במתכונת הנוכחית לא מזיקה לנו.

את כל זה את יכולה בטפטופים, לא דווקא בשיחה אחת שעלולה להבהיל.

ועוד נקודה - אם יש לך קשר קרוב עם אמה של החברה, כדאי להסב את תשומת לבה בעדינות שנראה שמשהו עובר על הבת שלה...

אני צריכה יותר לטפטף על זה בבית..

אם הייתי בטוחה הייתי מדברת עם האמא, אבל אני לא בטוחה שזה משהו "שעובר" עליה או אופי יותר פתוח ממה שהייתי רוצה לבת שלי..

אבל, לשים לב שאת לא מלבישה על הבנות מחשבות ורגשות שלך מהחוויות שלך בחיים, ומדמיינת שזה קורה אצלן. ז"א להסתכל עליהן במבט נקי ולראות אם באמת ההתנהגות שלהן היא משהו לא תקין/ לא טוב באווירה שלו.

קרה לי עם הילדים שלי כמה פעמים שהיו חברים שפחות אהבתי, בעיקר בגלל ההתנהגות שלהם. עם חלק ניסיתי לשכנע ללכת ולהתחבר עם ילדים אחרים ועם חלק הבלגתי ובסופו של דבר הילדים גדלו קצת ולמדו להבחין לבד מי מיטיב איתם. אחת הבנות שלי שהיתה בתקופת ההתבגרות שלה חברה ממש טובה של מישהי, שגם משהו בקשר בינהן לא עשה לי טוב. פחדתי שהיא משפיעה עליה לרעה. אבל ממש ניסיתי לראות את הטוב בחברה, החברה היתה בת של חברים שלנו.  בסופו של דבר לא ברור לי מי השפיע על מי. אמרתי לעצמי, האם הייתי רוצה שהורים של החברות של הבת שלי יסתכלו עליה ויגידו לבנות שלהן להתרחק מהבת שלי? הבת שלי באמת בחרה בדרך אחרת, ואף אחת לא הפנתה לה עורף ממש. מטבע הדברים והגיל כל החברות קצת התרחקו ונשארה רק החברה ההיא שלא הייתי שלמה עם החברות איתה. היום החברה נשואה וגרה רחוק ועדיין הן כל היום מדברות בטלפון ונפגשות כשיכולות וזה פשוט מרגש לראות את הקשר העמוק שלהן.

גם בגלל שזה בנות ובעלי פחות מבין בקטע הזה פחות שם לב לניואנסים, אני מרגישה שאין לי עם מי להתלבט בשביל כמו שאמרת לבדוק אם זו נקודה מבט נקיה או שאני מגזימה..

בסוף בסוף יש ביניהן קשר מאוד מאוד חזק, לא רוצה לומר תלותי, אבל זה כל מה שהבת שלי מכירה.. היא לי טיפוס של חבורות. אז ברור שאם אני בטוחה שהקשר לא מיטיב אני יכולה לדבר איתה ולהסביר לה, אבל אני לא רוצה לערער אותה ואת החיים שלה בשביל ספק

כן הייתי פותחת איתה ומדברת איתה על קשר שהיה *לך*, בכלל לא לדבר על הקשר שלה אלא לשתף בחוויה שלך, שהיתה לך יברה מאוד מאוד טובה אבל הקשר היה קצת תלותי ולא בריא או נגיד לספר שהיה חונק והרגשת לא בנוח לפתח קשרים עוד חברות ואחרי כמה זמן הרגשת שזה לא טוב לך ושחררת את זה בצורה x..

כשאת מספרת עלייך זה גם מעניין, גם נותן הרגשה נוחה וגם לא מרגעש שיפוטי והיא יכולה לקחת מזה מה שהיא רוצה...

מה שאני רוצה להגיד שגם אם אין בחברה משהו בעייתי זה לא בריא קשר כזה ולכן זה פותר לך את ההתלבטות..

לא שצריך לחצול אבל כן לעורר מודעות שכדאי לאוורר ולהיפתח לעוד כיוונים חברתיים

בהצלחה גדולה!!

ילדים זה כל הזמן התמודדויות חדשות...

נתחיל מהסוף, נשמע שדרכת בנקודה וזה מה שהפעיל אותה וגרם לה להגיב מתוך כאב.

נשמע שהיא כאובה על זה שכנראה היא לא מוצאת את מקומה מבחינה חברתית, שלא טוב לה, שלא כיף לה.

במקום לנסות לדחוק בה (נשמע שאת לא כופה ומאפשרת לא להגיע,

אבל פחות הייתי מתייחסת לזה בהאשמה ויותר מנסה ליצור שיח רגשי אם יש ביניכן קשר שמאפשר.

גם כאן נשמע שהיא יחסית מכונסת אז לא לכשות את זה באופן שפולש לה לפרטיות, אלא לנסות לפתח בעדינות כשאתן מדברות בכללית, ולאט לאט להרחיב

לדוגמא:

היא אומרת שזה לא אטרקציה, להגיד שזה באסה שזה עדיין לא מספיק כיף עם החברות החדשית מתוך השתתפות ולא בשיפוט, ולראות אם היא תזרום לדבר עוד)

לנסות להבעץין שזה מצב לא כיפי ולא נעים בטח עבור בת ביישנית להרגיש עוד לא חלק ולא למצוא מקום, ולהיות יחד איתה במקום מולה ❤️

את באמת עוברת לי להבין יותר את התגובה שלה.

האמת שבפעמים אחרות שניסיתי לפרש מה עומר מאחורי ולדבר על הקושי שלה (בדברים אחרים) היא ממש כעסה ולא היתה מוכנה לשמוע.

אולי אני כן אצליח עם זה הפעם. יש לי תחושה שהיא להדוף ולא תרשה לי להיכנס לדיבורים כאלו.

אבל אפילו לשנות את הדיבור הפנימי עליה שלי אולי יעשה משהו..

אפילו היכולת לנסות להבין את המקום שלה מייצרת בנו אמפתיה, ואני מניחה שהשדר יעבור גם בהתנהלות או במילים.

ואפשר גם לתמוך, או פשוט להביע הבנה

ולהגיד לה שזה בסדר שלוקח זמן ולכל אחת יש את הקצב שלה ולהגיל את זה שזה קשה ומכאיב

כן להסכים שהפעילות לא כיפית אבל לא תמיד להרשות להישאר בבית.

בסופו של דבר פעילויות הן חלק מדרישות אולפנה והרבה פעמים הן סתם חובה מעצבנת. בנות שלי גם לא אוהבות חלק ניכר מפעילויות , זה הגיל.

כמו שהעבודה תכריח אותך ללכת לפעילות שלא בא לך כדי להתגבש עם כולם...

לדעתי התגובה שלה מראה שהיא נמצאת בסוג של לחץ תמידי באולפנא והאירועים החברתיים הם רק סוג של קצה הקרחון.. כי ילדה שלא מעוניינת בפעילויות, ולאף אחד לא אכפת שלא מגיעה? זה אומר ששאר הימים היא סובלת והולכת רק בשביל הפן הלימודי, וזה הרבה מאוד ימים להעביר ככה לדעתי..

יש אפשרויות נוספות באיזור?

אבל אני אנסה למצוא הזדמנות לדבר איתה בנחת ולשמוע ממנה יותר איך היא מרגישה שם.

אחה"צ היא מעסיקה את עצמה בבית לרוב. לפעמים יוצאת כשיש פעילות בסניף או לנוער בישוב.

אבל היא היתה ככה גם קודם. טוב לה ככה...

הרגשתי חובה לכתוב לך!!

אני בחורה בי"ב וגם לי היה מאד קשה בתחילת בתיכון למורת שאני מאד חבורתית.

ונסיתי להמנע מכל הפיעלויות החברתיות שהיו ,

וכן רציתי לקבל אישור מאמא שלי שבאמת עדיף שלא אלך והיא לא עשתה את זה.

אני לא חושבת שאת צריכה להסכים איתה שכדאי לה להמנע מפעילויות כאלה אבל להבין שזה כל כך קשה בשביל בת להיות נוכחת במקומות כאלה בחברה.

בעצם שאת לא מסיכמה איתה את מצפה ממנה ללכת למקום שהוא סבל עבורה ולכן היא הגיבה ככה.

מסיכמה איתך שהמנעות זה לא הפתרון והיא בטח גם מבינה את זה ומאמינה שהזמן יעשה את שלו  (כמו שהיה אצלי)

האמת שאני דווקא לא ציפיתי ממנה ללכת. אמרתי לה שאני לא מתכוונת להכריח אותה, רק שבעיני זה הפסד לא ללכת.

אני מבינה שהיא כנראה ניסתה לתרץ תירוצים כי היה לה קשה להגיד לי שהיא לא מרגישה בנוח עם החברות שם ולכן קשה לה. ואולי תסכל אותה שלא קראתי בין השורות את הקושי האמיתי שלה? (כי להסביר שלא בא לה ללכת כי יהיה לה חם, כשאנחנו באמצע החורף, לא נשמע לי משכנע בכלל... אבל כנראה שבאמת זה רק תירוץ)

אחת על אחת?

לבקש מהמורה שתיתן לה פרוייקט עם בת שנראית לה מתאימה ולהזמין אותה אליכם הביתה לעבוד ביחד, או שאפילו יצאו מכמה שיעורים כדי לעבוד על זה?

לדעתי ככל שזה יהיה פרוייקט יותר מתמשך זה יותר יחזק את החברות ויעזור לה למצוא מקום במארג הכיתתי.

ובמקביל לחזק את הביטחון העצמי שלה שתרגיש בטוב להביא את האיכויות שלה בכיתה.

ועוד משהו - לוודא שאין משהו קשה שקורה לה חברתית. זה יכול להיות אפילו ברמה של חברה טובה שעזבה אותה לטובת מישהי אחרת, בגיל הזה זה כואב מאוד ויכול להביא לפחד מיצירת קשר חדש ולחוסר רצון להשתתף באירועים חברתיים כי היא לא מוצאת את עצמה

האמת שלאחרונה היה קטע לא נעים מול המחנכת שלה, שנתנה לה ציון נמוך על עבודה בצורה מאוד לא הוגנת.

דיברתי עם המורה, והיא קיבלה את הדברים ואמרה שתתקן. ובפועל הבת שלי אמרה שהמורה לא נתנה לה ציון חדש אבל אמרה שהיא נתנה לה 100 בתעודה במקצוע הנ"ל.

אבל היא עדיין אומרת הרבה שהמורה הזו מעצבנת בגלל מה שהיא עשתה לה. והאמת שאני ממש מבינה אותה...

(כשפניתי למורה, אמרתי לה שזה לא רק עניין הציון, אלא כל היחס שלהן נפגע בגלל הדבר הזה, כי היא הרגישה שנעשה לה פה עוול. אמרתי למורה שכדאי שתדבר איתה, והיא אמרה שהיא תדבר איתה. אבל נראה שהיא לא הצליחה ממש לתקן את הפגיעה...).

לא חושבת שזה הרקע היחיד למה שהיה עכשיו. כי גם לפני כן היא לא הכי התלהבה מפעילויות שעשו להן. אבל אולי זה מוסיף..

לבן שלי בתחילת השנה הייתה בעיה של יצירת אמון מול המחנך החדש

וזה היה ממש קשה לו

הוא ממש לא שמח ללכת לבית הספר וגם הייתה לו תקופה לא טובה מבחינה חברתית.

לדעתי זה היה קשור אחד בשני איכשהו.. אולי גם אצלכם?

אני אנסה באמת לדבר שוב עם המורה.

מקווה שהיא תצליח לעזור לה...

לשאול אותה איך הולך לה באולפנה? איך היא מרגישה באופן כללי? רק להקשיב, בלי לבקר, בלי לתת עצות, בלי להגיב, רק לשמוע. זו משימה שנשמעת קלה אבל בפועל היא קשה ממש להקשיב בלי לשפוט. בהזדמנות אחרת אחרי שממש הקשבת לה לנסות להעלות ולחשוב ביחד איתה על פתרון.

בהצלחה, נשמע לא קל!

שדיברתי בסוף עם המורה שלה.

דבר ראשון - היא אמרה שעל הפעילות הזו היתה אווירה כללית בכיתה שזה לא כזה כיף והרבה בנות אמרו שהן לא יגיעו (חלק גם לא הגיעו באותו יום בגלל הנטיעות בסניף), אז זה לגמרי משנה את התמונה...

אבל בכל מקרה דיברנו קצת על המצב החברתי שלה והמורה חשבה מה לעשות כדי לעזור לה להשתלב יותר (אבל גם אמרה שהיא כן רואה שיש לה כמה חברות שכן טוב לה איתן).

וגם ביקשתי ממנה לסגור יותר יפה את העניין של העבודה עם הציון הלא פייר.

בינתיים עוד לא הצלחתי להגיע לשיחה פתוחה עם הבת שלי על איך היא מרגישה באולפנא וכו', אבל ננסה להגיע גם לזה...

בהצלחה לכולנו בזה כי זה לא פשוט בכלל...