בדיקת ראיה אצל מומחה למיקוד ראיה.

הרבה פעמים זה מקשה ומעכב קריאה.

רק בדיקות סקר שעשו להם בביס..

הצקשתה בקריאה ולאנאהבה בכלל לקרא

ופתאום בכיתה ד התחילה לקרוא ספר שאהבה ומאז בה קוראת יפה וטוב

היא לא תולעת ספרים אבל בה הקריאה שלה שוטפת

אני עשיתי לה מנוי לעיתון ילדים

זו קריאה יותר קלילה מספר ויותר חווייתית

היא ממש אוהבת ומחכה שיגיע העיתון בדואר

וזה גם עזר ושיפר

אבל אולי כיתה ב קצת קטנה לעיתון

בסופו של דבר הרבה סבלנות

כן לשבת איתה מידי פעם לקרוא גם אם זה לא ספרים אלא קטעים קצרים

לאט לאט בע"ה 

העיתון זה רעיון מקסים

היא גם מאוד מתעניינת בנושאים כאלה! רעיון מהמם!

ללחוץ עלייה לקרוא רק יגביר את הרתיעה. גם להציע לה כל הזמן לקרוא ולקרוא גם נחשב ללחץ.

דבר שני- אני ממליצה לך להקריא לה ספר. כדאי ספר בהמשכים, כמו שהזכרת פה את מנהרת הזמן. ואז כל יום פרק. הדגש הוא ש*את* מקריאה, ולא היא קוראת. היא יושבת לידך, והיא מן הסתם לאט לאט תנסה לקרוא בשקט ביחד איתך. זה יכול להקנות לה הרבה ביטחון בקריאה.

דבר שלישי- לכתוב לה פתקים בארוחת בוקר/פתקי אהבה/פתקי נחת. בטוחה שהיא תקרא יופי😁

דבר רביעי- לכתוב לה הוראות. נגיד לקנות לקנות לה יצירה, ואז היא תצטרך לקרוא את המשימה. או לתת לה להכין עוגיות עם הוראות כתובות וכו'.

דבר אחרון וחשוב- לא כל הילדים אוהבים לקרוא

גם לא כל האנשים.

וזה בסדר גמור לא לאהוב.

בהצלחה רבה!!

אולי כמה שיעורים של הוראה מתקנת יכולים לעזור.

ומחזקת את ההצעה לבדוק מיקוד ראיה.

אגב מיקוד ראיה,

בא אופטומטריסט לבדוק אותם בביס ואמר שהראייה בסדר, אפשר להסתפק בזה?

שזה חשוב אבל הכי חשוב בלי לחץ שלך! ככה זה רק מוסיף לה תחושה של כשלון שהיא לא מרצה אותך..

לתלמידות שלי ראיתי שעוזר לקנות סיפרונים קלילים ולבקש שיספרו לבנות הקטנות של כיתה א (אפשר לאחים קטנים/ ביביסיטר שאוהבים וכו), לתת יצירות או סתם תחביב אחר שיהיה כתוב בו הוראות מפורטות שהיא תצטרך לקרוא וכו..

עם ממש מעט מלל והמון תמונות? גם אם את חושבת שהיא צריכה כבר לקרוא מנהרת הזמן הייתי מביאה לה דווקא ספרים ממש קלילים אפשר גם קומיקס שיהיה לה חוויה טובה מקריאה (נגיד דרקון מחפש חבר או בלשי הביוב) אני פשוט פעם בשבוע חוזרת בביתה עם ספר מהסיפריה לפעמים קוראים ולפעמים לא אבל זה גורם להתלהבות שיש ספר חדש שנראה מושך בעין.

חוץ מזה יש לי מנוי לאותיות אבל זה בלי ניקוד אז אולי זה עוד לא השלב שלה יש עיתוני ילדים אחרים שמותאמים לכיתה א-ב.

ספר מספריה.

העיתונים

ננסה,תודה!!

כשהמאמץ עדיין גדול, הם לא מצליחים להנות.

לגבי לקרוא סיפור ולומר שנמשיך אח''כ - זה רעיון מעולה. שווה לנסות שוב עם ספרים ברמת ראשית הקריאה, כאלו שכשתקרא רק משפט אחד - היא בעצם קראה את כל העמוד...

עוד רעיון -

להכין לה 'חפש את המטמון' בבית, בכל פתק משפט אחד. אפשר עם רמז, אבל שיהיה ממש פשוט כי את המאמץ היא משקיעה בקריאה, או בלי רמז רק הכוונה לפתק הבא. ובסוף מטמון נחמד.

רק רוצה להוסיף שכיתה ב רק התחילה

אני לא חושבת שזה הרגיל לקרוא כבר מנהרת הזמן.

הבן שלי קורא לדעתי ממש יפה, יותר טוב מהאחים הקודמים שלו ועדיין לא נראה לי שמנהרת הזמן תתאים לו

לפעמים זה באמת גם עניין של זמן עד שפתאום יש יותר ביטחון בקריאה וגם זה שמוצאים איזה ספר שתופס את הילד הספציפי 

הילדים שלי ממש לא קראו מנהרת הזמן בתחילת כיתה ב׳ והיום הם תולעי ספרים רציניים מאד!

מנהרת הזמן יותר מתאים מכיתה ג (או לקראת סוף ב׳)

וגן הייתי עושה שני דברים במקביל:

1. מספרת לה סיפורים כמו קופיקו או מה שהיא אוהבת. כל פעם פרק או שניים. להקריא את זה כמו הרפתקה. אם לעלות ולרדת בטון במקומות הנכונים.

לא לבקש ממנה להמשיך לקרוא בעצמה.

רק להקריא לה ולגרום לה להנות מקריאת ספרים.

2. לתת לה משימות קריאה שהיא חשה בהם ביטחון. לא מתוך ספר.

בספר יש המון מילים וזה מאיים.

למשל נתתי לבת שלי לצייר "שטוזים" שזה שטויות בחרוזים.

למשל: "פעם אבטיח ישב על השטיח" ואז המשימה היא לצייר, אבל בשביל לדעת מה לצייר היא צריכה לקרוא.

ואח"כ לתת לה להמציא בעצמה.

3. יש חוברת של קריאה מדורגת זה נקרא שיטת הפירמידה. בעיני מאוד מוצלחת.

אפשר לקרוא משפט את, משפט היא.

אבל לא עכשיו, אולי דווקא בחופשת החגים זה עדיף.

לא בתקופה של לחץ והימנעות. אלא כשאת רואה שהיא משתפת פעולה.

אני אוהבת את החוברת: "סיפורים בתנועה" של רונית אורי פירסטטר.

אבל זה לא שעשיתי סקר שוק, פשוט מתוך מה שהיה בחנות זה מה שאהבתי.

אז אם את לא משיגה את זה, תנסי להשיג מה שאת יכולה.

4. לתת לה לקרוא משפטים וקטעים שהיא מכירה.

למשל אם היא מכירה "המלאך הגואל" אז לקרוא איתה כל יום מהכתב.

לקנות פלקט יפה עם ניקוד, ולתלות על הקיר. ככה המילים שהיא כבר יודעת ומכירה ישמשו כמודל.

למשל אצלנו בהדלקת נרות אני מוסיפה תפילה לשלום חיילי צה"ל, אחרי כמה חודשים שהבת שלי עמדה לידי בהדלקת נרות, היא ביקשה לקרוא בעצמה מהכתב.

5. לבנות לה חוברת ספרונים ברמה שלה מתוך עולמה. תבקשי מצאט gpt

שיכתוב לך סיפור בעברית לילדה בת 6 על כך וכך עם משפטים קצרים באורך של 4 שורות נגיד.

אח"כ את מעבירה לכלי ניקוד (תראי בגוגל זה ממש פשוט)

ואח"כ תבקשי מהצאט שירשום לך פרומפט לתמונה המתאימה לסיפור.(באנגלית) את הפרומפט הזה תעתיקי לכלי יצירת תמונה בבינה מלאכותית ויצאו לך תמונות מרהיבות.

אפשר להכין ספרון בשבוע. אצלנו היא מאוד נהנית מזה.

השמות בסיפור זה שמות שהיא בחרה, החיות שהיא בחרה וכו ולכן מבחינת המוטיבציה זה שונה מאוד מסתם סיפור שמופיע בחוברת קריאה.

זה ממש שלה.

לפעמים גם נתתי לה לעצב את התמונה (למשל כובע ורוד במקום הכובע שהיה)

קניתי לה תיקייה יפה כזאת מושקעת (כמה שקלים במקסטוק)

ושם שומרים את הסיפורים (עמוד בניילונית) כך שניתן לדפדף בלי לפתוח ולקפל. פשוט מדפדפים. והיא נזכרת בסיפורים שכבר קראה ואוהבת לקרוא אותם שוב.

אם אהבת את הרעיון ולא הבנת איך לייצר את הסיפורים בקלות, אשמח לפרט יותר, כי זה ממש פשוט. לא דורש הרבה השקעה בכלל. רק צריך להבין את הפרנציפ.

הבן שלי בגן חובה אבל אצלם כבר למדו את כל האותיות כולל ניקוד עד האות נ'

רק שלא מצופה ממנו לקרוא ספר או עמוד ואפילו לא שורה

רק מילים וזה משעמםםם

גם אותי ואני מאבדת סבלנות מהר וחבל לי על זה וגם הוא, איו לו חשק לקרוא מילים בלי שום משמעות.

אני מחפשת רעיונות למשחקים כמו בינגו, משחק הזיכרון וכזה שיעבוד עם הידע שיש לו כדי שנתאמן יחסית בכיף, מה שהצעת עם הספרון מדהים! רק לא לרמה שלו...

וגם באיזה כלי של ג'ינרוט תמונות את משתמשת?

מתייגת גם את @אין לי הסבר בתור מורה לשעבר לכיתה א'😅

בע"ה אשתדל לשחזר בהמשך.

תקפיצי עוד כמה ימים אם אשכח

כל מה שרשמתי מבוסס על מאגר מילים קיים. מדפיסים כרטיסיות (נגיד בגודל של 16 ריבועים בדף A4)

כל מילה מהמאגר מופיעה פעם כמילה ופעם כתמונה.

בהמשך אשתדל לכתוב שוב את כל המשחקים שעולים לי לראש עם הכרטיסיות האלו חוץ ממשחק זיכרון.

הרעיון הוא שמשחקים את אותם משחקים שוב ושוב,

אבל על פעם שלומדים עוד אותיות המאגר מילים גדל אז זה מכניס חיים למשחק כל שבוע מחדש.

אכתוב בקצרה שלא אשכח:

משחק זיכרון

לוטו מילים

לוטו תמונות

לוטו מעורבב תמונות מילים

דוג דגים/ הכה בפטיש

משחק מסלול עם לוח מוכן מראש שמשבצים בו את הכרטיסיות

מי חסר בגננו הנחמד ללא ערבוב ועם ערבוב

משחק חידות (פנטומימה/ כתרים/ רמזים)

התאמות חופשי

התאם מילה לתמונה

התאם תמונה למילה

הוספת אלמנט קושי וגיוון- רקע בשני צבעים.

במקרה כזה- רביעיות.

רשמתי שלא אשכח. בהמשך אפרט בע"ה.

מקווה להיזכר בעוד.

משחק זיכרון- רגיל

לוטו מילים- מסדרים 9 מילים שהם הלוח שלו, ומסדרים 9 מילים שהם הלוח שלך.

את כל התמונות שמים בערימה הפוך. כל אחד בתורו מרים תמונה ומי שמזהה אצלו מילה מתאימה, לוקח את התמונה ושם על המילה שלו.

מי שמסיים ראשון לכסות את המילים שלו בתמונות, מנצח.

לוטו תמונות- אותו דבר רק שהלוח מורכב מתמונות והמילים בערימה.

לוטו מעורבב- הלוח מורכב חלק מכרטיסיות מילים וחלק מכרטיסיות תמונה. (רק לשים לב שהזוג לכל כרטיס בערימה ולא נמצא גם הוא בלוחות)

אפשר לשחק כמובן עם כל כמות כרטיסים בלוח לוטו.

דוג דגים- מלבישים על הכרטיסיות סיכות משרדיות, מכינים חכות מחוט שקשור למגנט (אפשר לקנות במקסטוק).

מפזרים מילים על השולחן ומרימים כרטיס תמונה.

מי שמזהה ראשון את במילה המתאימה לתמונה, צריך להספיק "לדוג" את הכרטיס ראשון והוא זוכה בכרטיס.

אפשר לשחק הפוך. התמונות על השולחן והמילים בערימה (ואז כל סיבוב צריך לקרוא מילה אחת)

אפשר על אותו עיקרון שחק הכה בפטיש.

כל אחד מחזיק כף ומי שמזהה את הכרטיס מכה עליו עם הכף. (במקום לדוג עם החכה)

משחק מסלול זה קצת מושקע, אבל חמוד.

מכינים מראש מסלול עם ריבועים בגודל מתאים לכרטיסיות.

כל ריבוע צובעים בטוש בצבע מסויים. מתוך כמה צבעים אפשריים.

לקראת המשחק פורסים את הלוח ומשבצים בו כרטיסים באופן אקראי. (מילים ותמונות)

זורקים קוביה ומתקדמים לפי המספר שיצא.

קוראים או אומרים את המילה שיצאה, ואז צריך לבצע את המטלה לפי מקרא צבעים קבוע.

לדוגמה: ורוד- מתקדמים שני צעדים.

אדום- חוזרים שני צעדים.

שחור- חוזרים לתחילת המסלול

ירוק- תור נוסף

צהוב- מתקדמים 5 צעדים.

את המקרא רושמים מראש על הלוח.

מי חסר בגננו הנחמד- מסדרים 4 כרטיסיות על השולחן. נותנים לילד זמן לקרוא ולהסתכל.

אח"כ הוא עוצם עיניים ואת מעלימה לו כרטיס.

הוא פותח עיניים וצריך לנחש איזה כרטיס חסר.

אם הוא טוב במשחק הזה, אפשר לעלות רמת קושי:

או להוסיף יותר כרטיסים, או כשאת מוציאה כרטיס, לערבב את הסדר של שאר הכרטיסים.

שולחת שלא ימחק חח

חידות- מרימים כרטיס מהערימה, השני צריך לנחש מה זה ע"י רמזים.

נגיד המילה היא ברז, אז מי שמרים את כרטיס צריך לתת רמז. למשל להגיד זה קשור למים ונמצא במטבח.

אפשר גם להציג בפנטומימה.

אחרי ניחוש מוצלח מתחלפים, מי שניחש מרים את כרטיס הבא ועכשיו תורו לשאול חידות.

אפשר גם לשחק משחק הכתרים.

שמים כתר על הראש ועם סיכה משרדים מצמידים כרטיס לכתר.

מי שעליו הכתר לא רואה את המילה,

אלא דווקא השני.

מי שהכתר על הראש שלו, שואל שאלות של כן ולא. והשני עונה לו.

למשל המילה היא ברז.

אז מי שמנחש שואל:

זה נמצא בבית? כן

זה נמצא סלון? לא

זה נמצא בחדר שינה? לא

זה נמצא במטבח? כן

זה נמצא במקרר? לא..

ככה עד שמנחשים מה המילה.

משחק התאמות:

מפזרים את כל המילים וכל בתמונות על השולחן. מי שמוצא ראשון זוג של מילה ותמונה מתאימים לוקח ומרכיב את הזוג לידו.

התאמות מילים:

שמים תמונה אחת וארבע מילים אפשריות. צריך לבחור את המילה המתאימה.

התאמות תמונה:

שמים מילה אחת ורבע תמונות אפשרויות. צריך לבחור את התמונה המתאימה.

כל המשחקים האלו (ובטח יש עוד הרבה משחקים אפשריים)

הכל בנוי על אותו מאגר כרטיסים קיים שניתן להוסיף אליו עוד ועוד מילים לפי קצב התקדמות הקריאה שהוא רוכש.

כל המשחקים מתאימים לשבת. (אלא אם אתם לא משחקים במגנטים, אז הבאתי את הגרסה של הכה בפטיש עם הכפות)

טיפ חשוב שלמדתי מקלינאית תקשורת:

משחק צריך להיות הוגן בין שני שחקנים.

כלומר תור את, תור הוא.

הכוונה את משחקת איתו כמו עוד שחקן שווה, לא שאת רק מכינה לו את המשחק.

למשל בלוטו, אז גם לך יש לוח לוטו וגם את מרימה כרטיס לפי התור.

בדוג דגים, גם לך יש חכה בדיוק כמוהו.

במי חסר בגננו הנחמד, פעם את מחביאה לו ופעם הוא מחביא לך.

במשחק הרמזים, פעם הוא מרים כרטיס ונותן לך רמזים, פעם את מרימה את הכרטיס ונותנת לו רמזים.

ככה שומרים שהוא לא ירגיש שבוחנים אותו על הקריאה אלא פשוט משחקים. זה גם ממש כיף כזמן איכות.

עשיתי את זה הרבה עם הבת שלי כשהייתי צריכה לעבוד איתה על הגייה בהנחיית הקלנאית תקשורת.

ממש ממליצה להכין מעטפה מיוחדת שהוא מקשט שירגיש שזה שלו.

זה הרבה להשקיע במסביב אבל לדעתי מאוד משתלם מבחינת המוטיבציה לקריאה וחווית ההצלחה.

בהצלחה ממש!

מציעה לך לנסות כל פעם משחק אחד או שניים חדשים, ואחרי שאת רואה שאת והוא הבנתם את המשחק, אז בפעם הבאה ללמוד משחק חדש.

שימי לב שחוץ מדוג דגים ומשחק מסלול, כמעט לא צריך להוסיף אלמנטים לכל משחק. הכל מבוסס רק על הכרטיסים.

אני לא יכולה להסביר לך כמה אני מודה לך.

כבר כמה אותיות חדשות שהוא למד ואני דוחה את הקץ ולא מתרגלת איתו כי זה מעלה לי את העצבים.

את פשוט מדהימה גם עם הרעיונות וגם עם הפירוט ומאמינה שהוא מאוד יתחבר ויאהב את הדברים האלה. זה בדיוק בשבילו!!!

מקווה שאת מרגישה כמה אני מעריכה. ממש לא מובן מאליו!

אף פעם לא מאוחר להתחיל. גם ככה בהתחלה המילים הם גג, דג, גל.

רק אח"כ זה מתפתח.

את צריכה עזרה עם מאגר המילים או שעם זה את מסתדרת?

לדעתי תכיני לפחות 20 מילים עם תמונות שיהיה לכם לגיוון.

למאגר מילים ואז הוא חזר עם הדף מילים ואני משתגעת-

חימי, אסה, יוסי (Yosey,אפילו לא יוסי)

זה מעלה לי את העצבים. למה לא לתת להם מילים הגיוניות?

עכשיו אני מתלבטת אם עדיף שאני אתיישר עם המילים האלה כי זה מה שהם עושים כל יום...

שנותנים להם בכוונה מילים לא הגיוניות

כי יש ילדים ש''מצלמים'' מילים ואז הם לא באמת קוראים.

גם יש תלמידים שקוראים את ההתחלה של המילה ולא מסיימים כי הם מנחשים את ההמשך, ואז ככה הם חייבים לקרוא הכל ולשים לב יותר לניקוד.

(זה ממש שטויות בעיני, כי צילום מילים זה חלק בלתי נפרד מתהליך רכישת הקריאה, אבל בסדר...)

אני הייתי נותנת לפעמים רשימת מילים, שחלקן לא הגיוניות, ואז היה צריך לקרוא את כל הרשימה ולסמן וי במילים הנכונות

אנחנו קראנו לזה מילים אמיתיות ומילות תפל

בשמחה!

כי הוא לא מבין את ההקשר של האותיות בעברית.

איזה אותיות וצלילים הבן שלך למד?

והדף הוא מהגן, לא מצ'אט גיפיטי. ככה הם לומדים...

(מרגישים עלי שאני לא מתחברת לשיטת לימוד?🙈)

בכלל מפתיע אותי שמלמדים כמה ניקודים במקביל, זה נשמע לי די מבלבל. הוא מצליח להסתדר עם זה?

באופן אישי - אני הייתי מנסה לראות איפה הילד שלי נמצא, ועובדת בדרך שאני מתחברת אליה.

(אני אוהבת ללמד קריאה לפני כיתה א' באופן עצמאי כשיש רצון מצד הילד, בינתיים כל הילדים שלי התעניינו ורצו... ואני מלמדת לא ממד לפי שיטת קריאה מוגדרת, אבל כן עוברת לפי הניקודים אחד אחד. בהתחלה רק קמץ-פתח, במשך די הרבה זמן, עד שכבר ממש קלטו את הרעיון, ורק אחר כך מוסיפים חיריק, חולם, צירה-סגול, ושורוק-קובוץ, אחד אחד כמובן).

ואני מאוד מסכימה איתך שהרבה יותר הגיוני לקרוא מילים אמיתיות.

בעיני - הייתי בוחרת מילים בעצמי (מוזמנת לבקש פה עזרה ברעיונות..) ומשחקת איתן במשחקים עם כל הרעיונות של אמאשוני.

ואפשר בהמשך גם קצת משפטים (גם אם הוא קורא צליל צליל, אפשר לחבר בשבילו למשפט, ובהמשך הוא כבר יקלוט איך לחבר בעצמו). אצלנו מאוד אהבו כשכתבתי להם משפטים מצחיקים ולא הגיוניים (כמו 'פעם בטטה קפצה על הגג') או 'שטוזים' (כמו 'פעם בננה קפצה על חנה').

בהצלחה!

את המילים הלא הגיוניות יש לו מספיק הזדמנויות לתרגל בגן,

בבית אני מלמדת בשיטה שאני מתחברת אליה.

לפותחת, לדעתי, כדאי להתחיל עם אותיות קמת פתח, וחלק חיריק ואז תראה לפי הרמה שלו אם להמשיך עם עוד ניקוד, או לתת לו להפנים קודם את את הרמה הקלה יותר.

מילים לקמץ פתח עד ס':

גג

דג

במה

זחל

ים

גלגל

נחל

חלה

סל

סלט

אדם (לא מצאתי מילים אחרת עם א' אז שיהיה)

חכה

יד

מחט

חזן

סנדל

לבן

חלב

הדס

חייל (אפשר לכתוב עם י' אחת)

אם את בוחרת חלק מהמילים, שימי לב שיהיה גיוון באותיות.

השתדלתי לכתוב מילים מכל האותיות.

נשמע שעוד מעט הם מסיימים את כל האותיות, אז יהיה לך יותר קל לקדם אותו בקריאה.

ממליצה לקנות את החוברת "סיפורים בתנועה" או אפילו צלילים מספרים,

ולהתקדם שם לפי החשק. לא צריך לעשות את כל המשימות, אבל יהיה לך חומר לשבת עליו איתו.

אבא

אלה

אדמה

אכלה

שאלה

אל

שהתמונות בהם לא ברורות כמו שאלה.

אבא- פעם הילדים קראו לו איש אז פחות משתמשת בזה.

אבל זה מעולה לדברים שצריך לעשות בלי תמונות.

אדמה- צודקת מילה טובה.

זנב

במבה

גמד

גמל

טווס (כשאת כותבת עם ניקוד תכתבי עם ו' אחת)

אבא

אסם (מילה פחות מוכרת, תראי אם הוא מבין, אפשר גם להסביר אותה ביחד)

סבּל (כנ"ל)

אז עונה לך וגם ל@אמאשוני

וסליחה @אוהבת את השבת על הניצלוש המטורף🙈

הוא מקבל כל יום 2 עמודים של תרגול שצריך לחתום עליהם.

עמוד אחד זה האות החדשה שנלמדה ביחד עם האות שהכי דומה לה נגיד מ ו-ט ואז כל הניקוד עם 2 האותיות האלה יחד.

עמוד שני זה 16 מילים שרובם בלי משמעות.

אני לא עומדת בקצב ולא מצליחה להגיע לזה כל יום ובטח שלא להושיב אותו לעשות הכל. זה משעמם אותו וגם לא הולך לו חלק.

הוא כן מצליח בסופו של דבר והוא בסדר עם כל הניקוד יחד בגדול.

בקיצור השאלה אם להזניח את הדפים האלה ולעשות את כל המשחקים ובצורת לימוד שאני מתחברת אליה ואז לא יודעת מה לעשות עם החתימה והכל.

חשבתי לשלב את המשחקים של אמאשוני עם המילים מהדף וככה אני יכולה לחתום בכיף גם אם הוא לא קורא אותם ממש מהדף, אבל זה לא ילך...

וממש תודה לכן! מרגישה קצת אבודה...

מבינה לגמרי את ההתלבטות שלך.

יש מצב לדבר עם המורה ולקבל אישור לתרגל את הקריאה בדרך אחרת, שאיתה הוא יותר משתף פעולה? לא יודעת כמה פתיחות יש לאפשרות כזו, את מן הסתם תדעי אם יש טעם לבקש.

מעניין מה מורות יענו.

בתור אמא, אם אני חושבת שהילד מילא את המשימה כפי שאני מאמינה בה, אני חותמת.

זה אומר, שאם החלטתי שאנחנו קוראים לסירוגין עשר מילים אני, מילה אחת הוא,

וסיימנו ככה את הדף, עמדנו במשימה ואפשר לחתום.

אם הילדים "מפחדים" מהתגובה של המורה, אני מסבירה שהמורה מלמדת אותם שנה אחת ושנה הבאה תהיה מורה אחרת ואמא זה לכל החיים ושיסמכו עלי שאם החלטתי ככה אז זה טוב.

(אומרת את זה בהקשר של שיטת לימוד שלא תואמת לילד)

למשל כשהבן שלי קיבל עונש לכתוב 100 פעמים משפט מסויים, הצעתי לו לכתוב במחשב ולהעתיק ולהדביק במקום לכתוב 100 פעמים את אותו משפט.

(אגב, כשהתלוננתי אז המורה אמרה שגם אם היה כותב 20 פעם הייתה מקבלת את זה, הסברתי לה שלילד מחונן ודייקן כמוהו אי אפשר להגיד 100 ולחשוב שזה כמו 20. מה שהוכיח שאני צודקת בגישה הזאת שאני מכירה את הילד שלי ויודעת מה יהיה הכי טוב בשבילו ומתנהלת בהתאם)

המטרה זה שהילד ידע לקרוא, לא שיחזיר לי דף עם חתימות.

אם המטרה מושגת, אז מצויין. אין עניין לקרוא את הדף מהגן בעיני.

שמים לב אם הילד מתרגל בבית, גם אם הוא מביא/לא מביא חתימה.

אם דורשים חתימה, אז כדי שלא יהיה שקר כן הייתי קוראת פעם אחת את הדף, שלא יצא שהמסר לילד הוא שמותר לחתום גם אם הוא לא קרא.

אם הגננת זו מישהי שאפשר לדבר איתה בגובה העיניים, אז אפשר לומר לה שאת רואה שיותר אפקטיבי *בשבילו* לתרגל מילים ''אמיתיות'', ואתם מתרגלים איתו בבית, ולכן את לא חותמת...

באמת.

כל הזמן היתה לי רתיעה מלעבוד איתו על הדפים ועכשיו התחדדה לי הנקודה.

ממש תודה על התגובות שלכן @בארץ אהבתי, @אמאשוני ו@אין לי הסבר!

אני אדבר עם הגננת ויש לי הרגשה שהיא תזרום איתי.

תודה תודה תודה!

(והיום הגננת דיברה עם בעלי ומיוזמתה אמרה שהוא ילד נפלא, מקשיב בשיעורים וקורא מצוין. אז אולי אני קצת מגזימה אבל עדיין מעדיפה להיות 'על זה').

הולך מדהים!!! סליחה שאני מתרגשת פשוט הייתי קצת מיואשת.

אתמול בעלי היה בבית והוא שמע את הבן שלי מבקש עוד משחק ואמר שמבחינתו זאת הצלחה

הבן שלי ככ גאה בעצמו שהוא מצליח לקרוא והוא ממש נהנה מהמשחקים.

לבעלי היה פחות נח לחתום על דף כשהמילים שנעבוד עליהם לא קשורות בכלל אז חלק מהפעמים לקחתי מילים מהדף שחילקו בגן ושילבתי עם מילים אמיתיות וסימנו וי ואיקס כמו ש@אין לי הסבר הציעה והלך מצוין ממש!

ושאר המשחקים הם ממש חוויה בשבילו ופתאום הוקל גם לי כי במקום משימה משעממת שרק רציתי לדחות זה הפך להיות זמן איכות שלנו.

תודה לכן!!! באמת!

איזה כיף לכם ❤️

וכיף על הפרגון של בעלך.

תצליחו!

לק"י

אם לא, הייתי עושה מתי ואיך שבא לי.

מה הלחץ בגן🤦‍♀️

אני לא עומדת בקצב, אבל זה חשוב לי יותר. כי בכל זאת, כדאי שהיא תלמד לקרוא😅

לק"י

גם בספר מסורת שמלמד בשיטה ישנה זה כל ניקוד בנפרד.

אז באמת הכי הגיוני לעשות מה שכתבו פה הבנות.

השאלה אם את יודעת איך ללמד....

אתם יודעים בוודאות שהוא יעלה לבית ספר, שבו לא מלמדים קריאה בכיתה א'?

לא זוכרת את שמה

שמלמדים את כל סימני הניקוד ביחד, כל פעם על אות אחרת...

אבל זו לא השיטה הנפוצה, בד''כ משתמשים בה עם ילדים שלא הצליחו לרכוש קריאה בשיטה הרגילה...

מאלה שקולטים קריאה בלי שום בעיה.....

לק"י

קריאה.

כי ללמד גן שלם, זה לא כמו לּשבת אחד על אחד עם הילד הפרטי שלך.

בגננת ובאמצעים שיש לה...

ותמיד חשוב לתרגל עוד בבית, זה חלק מהלמידה בכיתה

דווקא בבית לא תמיד ההורים יודעים ללמד טוב, או להקנות את הלמידה בצורה זכירה.

בגן של הבת שלי הגננת מלמדת אותם מדהים!

ככה שזה באמת תלוי...

לק"י

אני לא מזלזלת בגננות. בטח לא ביכולת שלהן ללמד אותיות ומודעות פונולוגית.

פשוט לרוב גננות לא עוסקות בלימוד קריאה. אז הן כנראה פחות יודעות לעשות את זה. יש כאלה שלמדו הוראה לגיל הרך שכוללת גן וכיתות א'-ב' (לפחות פעם היה מסלול כזה), אז הן למדו הוראת קריאה. אבל רוב הניסיון בא מהעבודה בשטח.

(ונכון שלא כל ההורים יודעים ללמד קריאה, אבל לשבת עם הילד באחד על אחד ולעבור איתו על צלילים, זה לא כמו קבוצה גדולה של ילדים, שאז צריך לדעת לנהל את זה נכון.

אני באמת לא יודעת איך מורות בכיתה א' מצליחות ללמד קריאה כיתה שלמה. זה נראה לי ממש קשה).

אז היא מלמדת קריאה

המורות של א' עושות הרבה אבחוני קריאה אישיים, וככה יכולות לוודא כל הזמן שכולם יודעים לקרוא. יש גם הרבה שיטות ללימוד קריאה, וככה אפשר ללמד בצורה שהתלמידים יזכרו.

זה באמת תלוי גננת...

לק"י

לומדים אותיות, מודעות פונולוגית, העתקת אותיות ולכתוב משמיעה. לא קריאה עם תנועות כמו בבית הספר.

(זה גן של שני שנתונים, אבל יש חלוקה בלמידה ביניהם).

ותודה על ההסבר לגבי המורות.

ממש תודה על התגובות בהמשך!!

הולכת עכשיו להכין את המשחק הראשון

הגזורים על בריסטול, ואז לגזור שוב עם שוליים.

זה שומר את הכרטיסיות ליותר זמן.

תכינו מעטפה שהוא יקשט שם תשמרו את המילים.

שהזוגות זה מילה-תמונה.

ואז כדי לדעת אם זה נכון אין ברירה וחייבים לקרוא את המילה😉

אחפש לך במחשב שלי

משחק נחמד: יש רצף של מילים. מל כל מילה שמים עדש/שוקולד צ'יפ/דגני בוקר, ואז כל מילה שקוראים אוכלים את ההפתעה שנמצאת מעל המילה.

למה לא לתת לו לקרוא ספרי ילדים?

יש את וורדוול, תגגלי ''וורדוול קמץ-פתח'' ותמצאי מלא משחקי מחשב.

חלק גדול מהבנות הקריאה זה התנסות בכתיבה. הוא יכול להתחיל להתנסות בכתיבת מילים (מתוך שמיעה, לא העתקה!!) הבת שלי מאוד נהנת מזה. היא התחילה לכתוב מכתבים לכל הדודים שלה ואז היא מכניסה למעטפה, מקשטת וכו'. היא מתעסקת עם זה שעות!!

20241107131709.pdf

20241107131735.pdf

20241107131755.pdf

חי צומח דומם:

יש לצייר בכל עיגול את מה שכתוב, ולמיין לטבלה של חי צומח ודומם

20241107132115.pdf

קצת פעילויות לחנוכה (לא רק בכתיבה):

20241107132146.pdf

20241107132254.pdf

זכר ונקבה:

20241107132225.pdf

אם יש לך את הקובץ ממש אשמח שתשלחי לי.

ולמה לא לקרוא?

כי יש להם שיטה מוזרה שאני לא מתחברת בכלל. פעם ביומיים הוא חוזר עם 2 עמודים של מילים לא הגיוניות ולא אמיתיות והם מתעקשים איתם לא לקרוא מילה שלימה אלא כל הברה בנפרד אז כלום לא מתחבר לו. אני לא חושבת שהוא בשלב שיצליח לקרוא משפט אפילו

זה יחזק אצלו את היכולת של פירוק והרכבה

ואם לא נותנים לו לקרוא- תתני לו את בבית...

שלחתי לך כאן קבצים, תסתכלי מה מתאים לו

ולגבי הכתיבה, אז אתמול הוא צייר חיות וליד כל חיה כתב את השם שלה.

אני אמרתי לו את הצליל של האות והוא כתב (בלי ניקוד). זאת הכוונה? 

אבל בינתיים פשוט תודה ענקיתתתתת לכל אחת!!!!!

כמה זמן ומחשבה השקעתן!!

איזה חיבוק זה..

אשריכם ישראל

בעזהי"ת

פשוט מצאתי ספר שהיא רצתה לקרוא כי חברות שלה דיברו עליו (הארי פוטר הראשון..) 

הוא ארוך מאוד וקשה למדי 

ואז

א. הבטחתי לה שכשהיא תסיים לקרוא אותנו, נשב רק אני והיא לצפות בסרט עליו עם פופקורן או משהו כזה זה לגמרי תימרץ אותה

וב. סיכמתי איתה שאת הספר הזה אנחנו קוראות יחד- בהתחלה עמוד היא ועמוד אני, אח"כ שני עמודים היא ועמוד אני.. 

זה לקח כמה וכמה חודשים טובים 

אבל בסופם היא הייתה ככ מסופקת 

שאת השני, השלישי והרביעי היא קראה תוך חודשיים אח"כ. (לא הרשיתי לה להמשיך)

נראלי שהיא הייתה באמצע ג' אז לב' הייתי מחפשת ספר אחר כמובן..

גם היום היא ממש לא קוראת כל דבר ודיי בררנית בספרים שלה- היא צריכה שזה ממש יעניין אותה כדי שתקרא את זה (בשונה ממני ומהבת השניה שלי, שקוראת כל מה שכתוב בגדול) 

עוד דבר שמאוד גרם לה לאהוב לקרוא זה להשתמש בזה כזמן מיוחד- כלומר, הקטנים הולכים לישון ב8 ורק מי שגדולה ויודעת לקרוא מותר לה להמשיך לקרוא ספר עד 8:30/9.. זה לא זמן משחק- כלומר בעיקרון כולם הולכים לישון ב8- רק מי שקורא מותר לו להשאר עוד קצת לקרוא בשקט.. 
 

בעזהי"ת

איזדורה מון, כל הסידרה. וגם סדרת הנסיכות.. 

ממש תודה לך!

הוא דורש ממנה יותר ממה שהוא דורש מעצמו

כי כשהוא עצבני הוא אומר כינויי גנאי

והיא לא יכולה לומר בסדר בטון שלא נראה לו

חסר הגיון לחלוטין

הרי הוא המבוגר והיא הילדה
 

באופן כללי אני לא מייחסת חשיבות לטון של מתבגרים

אחרי ההבנה שזה סגנון דיבור תואם גיל

וגם לא מייחסת חשיבות גדולה לתוכן כל עוד זה לא משהו חריג

וגם לא מחפשת כבוד מהילדים אלא קשר נעים וטוב

הכבוד מגיע לבד בלי שדורשים אותו

ע"י דוגמא אישית

אם מתנהלים בכבוד עם הילד הוא לומד להתנהל בכבוד

יש סיטואציות בין בעלי והילדים שאני מתערבת

משתדלת שזה לא יקרה לעיתים קרובות ושזה יהיה בצורה מועילה 

ואני הרבה פעמים אומרת לו את זה כשהוא כועס עליה.

(וגם לא בטוחה שפועלת נכון בזה. כי להגיד לו ביקורת בפני הילדים זה גם לא הכי חינוכי, במיוחד כשאני בעצם מבטלת את מה שהוא אמר כרגע לילדה).

אפשר לדבר על זה ברגוע בהזדמנות אחרת אחד על אחד,בשום אופן לא מול הילדה,

גם אני לא מתייחסת לטון,אבל כמו שהייתי מדברת על זה עם בעלי בנחת ב4 עיניים גם איתה הייתי בהזמנות מדברת בארבע עניים,ואז יורדת מזה לחלוטין,

ונכון שככל שתדרשו כבוד זה פשוט לא יעזור אלא רק יחמיר את המצב.

לדבר איתו בנפרד

לא בזמן אמת

לשקף לו שהדרישה שלו לא הגיונית ולבקש ממנו לא להתייחס לכל טון שלא נראה לו

זה דבר קצת מבלבל.

מצד אחד יש בהם משהו הודף, ולפעמים חצוף ומתריס, ומצד שני, לא פחות ואף יותר הם זקוקים לאהבה, לתחושה שהם רצויים, לקשר בריא

והקשר משנה צורה בגיל הזה וצריך להסתגל אליו מחדש ולהעביר אותו שלב.

לכן א:

פינוי המרחב הרגשי שלכם:

לדבר יחד או לעבד לבד את התסכול מההתנהלות שלה, ואצלך גם שלו.

כשמגיעים טעונים לסיטואציה די בקלות מגיעיל לשיח קשה ורחוק וחבל.

כשמגיעים נינוחים יותר, ניתח להעמיד גבול בצורה נינוחה.

לדוגמא; אני מבינה שזה קצת עצבן אותך, בבית שלנו לא מרימים קול/מדברים בחוסר כבוד להורים.

הרעיון הוא-

לתת שם להרגשה והכרה בתחושה שלה

להציב גבול- להגיד שזה לא מקובל עליכם

לעשות את זה באופן ענייני ובלי בעצמכם לדבר באופן לא מכבד.

בהחלט מאתגר וצריך ללמוד את זה.. בהצלחה

1. איך מתייחסים למתבגר שמדבר לא יפה.

2. איך מסבירים לבעל שצריך להגיב בצורה מותאמת ולא עצבנית.

אני מציעה שתשבו שניכם יחד ברגע של נחת, ותנסו *יחד* ליצור גישה מתאימה לגיל ההתבגרות שנכנס לפתחיכם. את יכולה בשיחה להוביל אותו בעדינות לכך ש"כמים הפנים לפנים", ושאם אתם תדברו בנחת, יכול להיות שגם המתבגרת תספוג את האווירה ותדבר בנחת. אבל גם אם לא - עדיין התפקיד שלכם כהורים הוא להראות לה איך מתנהגים ואיך מדברים בנחת.

בכל אופן, אנחנו לא עוברים בשתיקה רק כשמדובר בחוצפה ממש, מילים שלא אומרים להורים. על טון דיבור אנחנו יותר מחליקים, מקסימום אומרים: "לא נעים לנו לשמוע טון דיבור כזה, אולי תנסה לענות בנחת?"

(והאמת שגם אנחנו - בעיקר אני - לא תמיד מצליחים לדבר אליהם בנחת...)

בישיבה מול המזכירה בקופה בניסיון להבין איך אפשר לקדם.

ואם היא לא יכולה לעזור ללכת לרופאת ילדים,להסביר לה את הדחיפות ושהיא תלחץ.

באומנות

הידרותרפיה

ועוד..

אל תחכי שיצרו קשר. כדאי שתפנו לרופא המשפחה ותשלחו טפסים רלונטים

אחרי האבחון תוכלי לקבל קצבה מבט''ל, שהיא מעל ל-3 אש''ח בחודש, ויהיה לך קל יותר להוציא עליה כספים...

חוץ מזה שבאבחון יעזרו לך לחשוב מה יכול להתאים לה.

אם תרצי המלצות למאבחנים פרטיים - מוזמנת בפרטי.

ואז יהיה יותר קל למצוא את הטיפול המדויק עבורה

טיפול מדויק יותר, ואולי גם המאבחנים יוכלו להמליץ על סוג טיפול מתאים.

אם את מרגישה שהיא יכולה עוד "לסחוב" בלי טיפול, אז תחכו לאבחון בקופה. היתרון הוא שבדרך כלל הם גם מסדרים את העניין מול ביטוח לאומי, ואתם לא צריכים להתעקש על זה בעצמכם...

אבל אם את כן מרגישה שהיא חייבת כבר תמיכה, אז באמת כדאי ללכת לאבחון פרטי. זה לא זול בכלל-בכלל...

אני יכולה להמליץ לך על פסיכולוגית בירושלים שמאבחנת אוטיזם.

אז באמת זו גם המסקנה שהגענו אליה, לא לחכות לקופה אלא לחפש אבחון פרטי למרות שזו הוצאה.

אשמח להמלצות שלכן.

תודה

אבחון אוטיזם במידה ואכן יש אבחנה דורש אבחון כפול-פסיכולוגי ורפואי.

ממליצה כמו @מתואמת להתחיל בפסיכולוגי

כדי לקבל אבחון כפול כמו שהמליצה @מתיכון ועד מעון במקום אחד.

יש המלצה למישהי?

מעדיפה באזור השרון...

אני יודעת שבמרכז התפתחות הילד שבאוניברסיטה עושים אבחון משולב.

ואמור להיות אפשרי דרך קופ''ח, או עם החזר.

שווה לברר.

זה מתוך קבוצת הפייסבוק 'מרוצפות' של נשים על הרצף.

מאגר המאבחנים.ות המעודכן של מרוצפות - אוטיסטיות כותבות

אנחנו הלכנו מתוך הרשימה לפסיכולוגית ופסיכיאטר בנפרד, בחרנו רק לפי זמינות של תורים, ושניהם היו אנשי מקצוע מעולים ממש.

אני לא אמליץ לך ישירות עליהם בגלל שביקשת מקום שעושה גם וגם, אבל יש ברשימה גם מקומות כאלה.

אולי להתחיל עם יצירה והרקדה לבנות ואז אוכל לכולם, שבזמן האוכל המשפחה מגיעה ואז החברות הולכות ונשארת המשפחה לברכות.

נשמע הגיוני?

בגלל שהמשפחה תבוא ב'טפטופים', זה לא כל כך מסתדר לי עם האוכל המרכזי (באירוע רגיל עושים סוג של קבלת פנים בשביל זה. למשוך את הזמן עד שכולם מגיעים).

חשבתי אולי לעשות-

אוכל לבנות

הרקדה

יצירה - ואז בנות שסיימו הולכות הביתה, ומשפחה שרוצים באים מוקדם להשתתף

מנה ראשונה למשפחה

ברכות

מנה שנייה למשפחה

אולי זה גם יצא לי יותר זול, כי לבנות אפשר להביא דברים זולים, ולמשפחה אוכל ברמה יותר גבוהה.

אבל אין לי מושג איך זה יעבוד, ואיך לתכנן את הלו''ז.

מעניין כמה זה באמת עוד כאב ראש.

בעלות זה בטוח מוסיף, כי זה לשכור אולם פעמיים.

ואיפור, ושיער לילדה...

אולי יש לכם מקום בבית? אולי אולם בבי"ס? לפעמים יש עוד פתרונות חוץ מאולם ממש.

מודה שאצלינו לא מתאפרים לבת מצוה ( הן קטנות!) והשיער זו לא הוצאה משמעותית אבל כנראה מקובל אחרת אצלכם...

אם במקרה אתם בירושלים יש לי המלצה למישהי אלופה וזולה לתסרוקת (לא עושה איפור)

לי אישית נשמע שלעשות אירוע ארוך ומתגלגל זה המון כאב ראש ויותר קשה לדייק את הצרכים 

ושיער לילדה.

קצת קשה לי לדמיין את המצב של אירוע לחברות בלבד, אבל אולי באמת כדאי לשקול את זה ברצינות.

אלא יותר בסגנון "ערב כיתה" ארוחה טעימה שמתאימה לבנות בגילן, יצירה, ריקודים, ואיזה משחק של ברכות לכלת השמחה.

הכי כיפי ומותאם

יצירה

אוכל וריקודים לחברות

ואס ארוע משפחה-

אוכל למשפחה

ברכות

ריקודים למשפחה

אפשר להוביף יצירה או סדנא לחברות לפני שכולם מגיעים

אם חשוב לכם

אבל בדרכ החבאות נשארות עם המשפחה

לדרשה ברכות וריקודים

בסוף הן עושות שמח ..

1. היחס הוא בערך חצי/חצי. חברות עושות שמח אבל גם באלגן, וזה פחות מתאים לאופי של חלק מהמשפחה.

2. הילדה ממש ממש לא רוצה לומר דרשה בפני החברות. ומתפדחת ממש גם שישמעו את הברכות של הסבתות ושלנו ההורים. מבחינתה, היא מעדיפה שלא תהיה בת מצווה ולא לדבר בפניהן.

אני גם הייתי מעדיפה שלא יהיה ארוע מאשר לדרוש לפני החברות שלי.

אצל אחת הבנות שלי עשיתי בוקר על על חשבון בית הספר בשיתוף עם המורה,ארוחת בוקר יצירה פעילות שהמורה הכינה,ריקודים בסוף,הבנות יצאו מרוצות עד השמיים,

ולמשפחה עשינו משהו כמו ערב סופגניות בחנוכה.

לא מאד רשמי,יצא ממש מוצלח,

רעיון נוסף,לעשות שני ארועים באותו יום צהריים חברות ואז בערב משפחה זה יכול להתיש מאד לכן ממש חשוב לתכנן הכל בצורה נכונה.

לק"י

אם זה השיקול המרכזי.

אם יש עוד סיבות, אז אולי באמת עדיף להפריד.

עוד אין לי ניסיון בנושא, אז אין לי כ"כ איך לעזור.

ומזל טוב!!

כשאני חגגתי בת מצווה - לחברות עשיתי טיול/סיור עם עוד חברה. ריקודים לא היו, אבל זה התאים לי מאוד... וגם דרשה לא הייתה.

למשפחה עשינו אירוע בחצר, ואמרתי דרשה - אבל דרשה בחרוזים בליווי מצגת תמונות, אז זה היה קליל יותר. (אולי זה משהו שיתאים לבת שלך גם מול החברות?)

לנו חשוב המעמד של הדרשה, דווקא בגלל שזו ילדה עם פחד במה, ואנחנו מאמינים שיעשה לה טוב להתמודד עם הפחד וכן לדבר, בסביבה מאוד תומכת ומחזקת.

מצד שני, אני לא רוצה לדחוק אותה מדי, וגם פחות בטוחה שהחברות יפרגנו, ולכן יהיה טוב בעיניי שהיא כן תאמר דרשה, אבל רק למשפחה.

אהבתי ממש את הרעיון של לשלב מצגת שתקל עליה. תודה!!

אני עם פחד קהל וההורים שלי דרשו ממני לדרוש לא רק שזה לא עזר גם הבת מצוה שלי זכורה כדבר שלילי בעבורי,רק בגלל הדרשה הזו,

בסוף אתם ההורים ומחליטים.

אבל את הבת שלי ממש זרמתי איתה

של הצורך להתמודד בדווקא עם הפחד?

כי אם זה לא בא ממנה - לא נראה לי שזה יעזור, אלא רק יגביר לה את הפחד...

בכל אופן, מעניין שדווקא המשפחה המורחבת היא סביבה תומכת ולא החברות זה אומר שיש לכם אווירה טובה במשפחה!

היא עדיין מאוד מפחדת, אבל יודעת שמול המשפחה זה יעבור בטוב ולכן מוכנה להתאמץ לעשות את זה.

מול חברות לא מוכנה ויהי מה.

וכן, ב''ה זכינו במשפחות מפרגנות שירימו לה לא משנה מה יהיה (והיא יודעת את זה).

וגם לא בנים..

הגדול שלי בן 8

אבל בפשטות הייתי נותנת לה תקציב חודשי (מה שנקרא דמי כיס..) לשטויות כאלה שתתנהל איתו בעצמה. זה יכול להיות חינוך טוב לכלכלה. ולדבר איתה על תזונה נכונה. שלא תוציא את כל הסכום על שטויות של אוכל אלא שתקנה לעצמה פה ושם גם תכשיט מטופטן או דברים אחרים שהיא *רוצה*.

באופן כללי בעיני הורים אחראים לתת לילד את כל מה שהוא *צריך* ויכולים לפרגן גם במה שהוא *רוצה* אבל פה יש להם גם אפשרות להתחיל לחנך אותו להתנהלות כלכלית נכונה.

לק"י

אני כן אומרת להם (וגם לקטנים, שיש להם כסף מדמי פורים וכדומה), שגם אם זה הכסף שלהם, לא כדאי לקנות הרבה ממתקים.

אצלינו הם קטנים יותר, אז זה שונה. אבל בעיקרון פעם בשבוע אני הולכת איתם לקנות ממתק. ובעלי גם לפעמים לוקח פעם בשבוע.

בגיל גדול יותר הייתי משחררת כנראה. אבל כן מדברת על זה שלא כדאי וזה לא בריא לאכול יותר מידי שטויות (יש לנו בבית חטיפים ושוקולדים, ואני אומרת להם את זה. שלא יגזימו).

כי היא יודעת שיש לה תקציב מוגבל.

והתקציב הוא כי זיהית אצלה *צורך* בכסף ל*רצונות*.

אז את נותנת לה מענה על הצורך. כמובן שאת גם יכולה לעודד אותה לעשות בייביסיטר כדי שיהיה לה יותר כסף לרצונות שלה.

אבל בסופו ש דבר האינטרס פה הוא לתת לה להוציא בתבונה. ואת ז היא תלמד ע"י ניהול התקציב הקטן שתתנו לה. ובחודששיגמר לה הכסף אחרי שבועיים היא תבין שפשוט אין עוד..

כמובן בשיח נכון שמלווה את התהליך 

בעזהי"ת

זה לא כסף שהוא צ'ופר מבחינתי אלא צורך, וצורך אני נותנת לילדים שלי- כמו שאני נותנת להן אוכל, בית ובגדים ללא תמורה. וכמו שאני לא אגיד לבת שלי 'היום לא סידרת את החדר אז אין ארוחת ערב', אני לא אגיד לה 'לא עזרת אז לא תקבלי דמי כיס'. 

כן להגדיר מה הסכום שהוא צורך ולא אקסטרה.. אני כן חושבת שהיכולת לקנות מידי פעם פינוקים פה ושם בשליטה של המתבגרת זה צורך.

מעודדת תזונה נכונה גם כשקונים משהו טעים (נניח להעדיף יוגורט מפנק)

כשהילדים היו ביסודי נתתי כסף מדי פעם כשהיו מבקשים

ילד אחד היה מבקש הרבה

לפעמים הייתי מפנה אותו לקחת חטיף מהארון ולא לקנות

כשהם יצאו לישיבות נתתי להם לנהל לבד את התקציב

כשהם הבינו את המשמעות של ניהול כלכלי ע"י כרטיס אשראי/ מזומן

הם גם למדו פחות לבזבז

כתלות בעבודה/ משו אחר?

לא יודעת אם זה טוב או לא...

כן מנסה להגיד לה לקנות אוכל, ולא כל יום ממתק... אלא מידי פעם.

אבל לא יודעת כמה מתוך זה עובד.

לא יודעת אם אני נוהגת נכון, ככה מרגיש לי...

והם יודעים בדיוק מתי וכמה יקבלו, זה לא מותנה בשום דבר ובכסף הזה אני לא מתערבת במה הם קונים.

מעבר לזה משתדלת שבבית יהיה שפע של אוכל וגם של שטויות אבל דברים ביתיים כמו עוגות עוגיות ממתקים ביתיים שלפחות יהיה אפשר לנשנש דברים פחות גרועים 

היא עושה בייביסיטר מגיל מאד צעיר וגם יש לה כסף ממתנות וחגים.

בעזהי"ת

מספיק שהן יוצאות פעם בחודש לאוכל שהוא יותר מפיצה וזה כבר רוב התקציב. 

הבת שלי עוד לא לגמרי בגיל (הגדולה בכיתה ו'), נתנו להן עשרה שקלים לחודש מתחילת כיתה א' אבל מודה שאנחנו לא ממש עומדים בזה כי לא זוכרים וגם להן אין ממש צורך בזה אז דיי הפסקנו, כשהן מבקשות הן מקבלות וזה עוד סכומים מזעריים אז זה סבבה לנו (נניח שני שקלים לקנות ממתק במכולת אחת לחודש, נו שויין). 

עכשיו למשל יש חודש ארגון ויש קיוסק בסניף, נתנו לכל אחת מהגדולות (ד' וו') 20 שקלים לכל החודש בתחילת החודש ולבחירתן מה לעשות עם זה ואיך לחלק. 

אני כן רואה שחברות של הגדולה מתחילות לרצות וכשהיא תגיע, בטח נתחיל מ50 בכיתה ז' אבל יש לה חברות שמקבלות הרבה יותר.. 

אצלי אני לא מביאה להן שקל לשטויות.

הבנות שלי עובדות, מרוויחות יפה, ומוזמנות להשתמש בכסף כראות עיניהן. אחת באמת קונה איתו מדי פעם גומי וכאלה- אבל זה נדיר למדי.

ויש בבית יש אוכל בשפע, וגם פינוקים שאפשר לקחת לאולפנא (ונקנו בזול בסופר/ב'משנת', ולא במחירים של השמיני...). אז למה שאביא להן כסף נוסף?

כשהגדול שלי למד בישיבה ולא היה מסוגל לאכול את האוכל של חדר האוכל, כן הייתי מציידת אותו בסכום קבוע מראש כל יום, שהיה אמור להספיק לאוכל- והוא יכל לבחור מה לאכול ואיך להשתמש בכסף- כי הישיבה היתה צמודה למרכז מסחרי.

אבל שוב, זה היה כסף לארוחת צהריים. לא ל'שטויות'. 

ובאולפנה יש את השמיני- שמוכרות כל מיני מתוקים. וגם חנות קרובה ולפעמים היא רוצה להתפנק. לא רואה בזה בעיה כשזה במידה. כילדה אני זוכרת שלא היה לי כסף מהבית וההורים סמכו על מה שאקבל באולפנא, והייתי ממש מרגישה קושי לראות חברות נהנות לקנות דברים בין הארוחות גם אם זה נחשב שטויות ולי לא היתה היכולות.

ובכלל כמתבגרת זכורה לי תחושת הרעב הגדולה..

אני לא מסכימה לה להכנס לבתים בגיל הזה..

גרים בעיר.

מבינה שאתם בישוב ולכן השוני

דווקא בתיכון, כשהלימודים עמוסים יותר, ובטח אם יש פנימיה הדרכה וכו יש פחות זמן לעבוד מבכיתה ו'.

לפחות אצלנו זה ככה

שכבר אפשר לעבוד בו, ומצד שני באמת ההוצאות גדולות.

בעיני 2 כיוונים:

1. מדי פעם לפנק באיזה שטר באהבה אבל לא כל יום..

2. לתת דמי כיס שמבחינתכם כוללים גם אופציה לקניות האלה, וככה היא תחשב בעצמה מה איך וכמה.

אישית כן מתחברת לאופציה א' שמאפשרת ככה לפנק בכיף כשמתאים, מצד שני יש צדדים לכאן ולכאן..

אולי הפוך....

נראה לי מה שאפשר לעשות,

זה לנסות להחליף את הטריק, למשהו אחר שפחות מפריע.

לא יודעת איך עושים את זה.

אפשר לפנות לנוירולוג.

איך מדבקות על הציפורניים יעזרו לנגיעות באף?

נראה לי שיש הבדל בין הרגלים לא טובים (כמו חיטוט באף, כסיסת ציפורניים, גרוד גלדים וכדו') ובין טיקים ממש שהם הרבה פעמים נראים כתנועות לא נשלטות כל כך כמו מצמוצים בעיניים, העוויות מוזרות בפרצוף, תנועות חוזרות.

למה את מתכוונת?

כי אני חושבת שהטיפול שונה.

בהרגלים לא טובים ( כמו חיטוט באף), אפשר להסביר לילד את החסרונות של ההרגל( עושה פצעים בתוך האף ואז עוד יומיים מגרד, לא נעים להסתכל על זה וכו') ולהציע התנהגות חלופית או מקובלת חברתית( ללכת לכיור לקנח ולשטוף, להעסיק את האצבעות במשהו אחר כששמים לב).

אבל לגבי טיקים זה לא יעבוד, יש לי ילד שהיו לו תקופות של טיקים מתחלפים, לדעתי אצלו קשור לחרדה, אחר כך גם אובחן על הרצף אולי קשור. כאן שיחה ישירה לא תעזור והכי טוב להתעלם, ולנסות  להפחית חרדה ולעזור להרגע באופן כללי בלי קשר ישיר לטיק. ואולי באמת ללכת לנוירולוג להתייעץ...

אצלי הבן הנ"ל הצליח להפסיק או להפחית מאוד הרגלים לא טובים כשהבין את החסרונות שלהם והייתה לו מוטיבציה עצמית להפסיק. אבל טיקים לרוב עוברים מעצמם אצלנו אחרי תקופה... 

ככל שמתייחסים לזה יותר - זה יחמיר

אח''כ - בירור נוירולוגי

אם לא עוזר - פסיכולוגי / פסיכיאטרי

היא מאוד מטופלת, מאובחנת עם קשיים כללים, במגוון של תחומים. בריפוי בעיסוק המליצו ללכת לאבחון פסיכודידקטי גם כדי להצליח לשים את האצבע על הקושי- מה הגורם הכי משמעותי. כנראה דיסלקציה כלשהי. וגם כדי לקבל התאמות.

אבחון שיתן התאמות בלי לתת כיוון על מה לשים את הדגש בעבודה איתה פחות מתאים.

צריך גם התאמות וגם מקום מקצועי שידע לזהות את הלקות, כי מדובר כנראה במשהו די רחב שהיא מצליחה כרגע להסתיר ברמה כלשהי כי היא חכמה.

ויש ביטוח פרטי שנותן החזר חלקי עבור האבחון

יש עוד אבחונים, גם מקיפים יותר וגם פחות, שלכל אחד היתרונות והחסרונות שלו...

דבר ראשון אם היא בכיתה ב' בשלב הזה של השנה זה עדיין מוקדם לעשות אבחון פסיכודידקטי, הנורמות מתחילות רק מחודש מרץ לכיתה ב'.

מעבר לזה, למרות שיש הרבה מכונים שעושים ממליצה בחום לפנות לפסיכולוג פרטי, רצוי חינוכי ולעשות אצלו את האבחון, זה עולה יותר ממכון אבל הרבה יותר מקצועי.

ולגבי שמות, אווטינג, אני עושה אבחונים בשומרון ויש לי הרבה חברים שאני ממליצה עליהם בחום ואשמח לשלוח לך בפרטי, אבל כפי שכתבתי אחרי חודש מרץ זה נכון יותר מקצועית. 

ואם זה לצורך וועדת אפיון וזכאות, אפשר לשלוח לוועדה אישור שיש תור ולעשות את האבחון בהמשך

אם תרצי נוכל לדבר טלפונית

לצורך התאמות. וגם חלק מהפסיכולוגים הקליניים והשיקומיים אם עברו הכשרה מתאימה

אבחון דידקטי לא תקף לכל ההתאמות