יש לכם סיפורי הצלחה של טיפול זוגי מוצלח?טוב ועוד קצת

אם יש אשמח שתספרו ותשתפו. 

זה יעזור לי ברמה האישית לקבל תקווה ואמון בתהליך. 

ולהערכתי יעזור לרבים נוספים שחוששים להתחיל תהליך, 

או שעשו תהליך לא מוצלח. 

יועיל אם תשתפו את הרקע שלכם, בני כמה אתם, כמה שנים אתם נשואים,
האם אתם הגבר או האישה (הלוואי שגם גברים תותחים יכתבו),
כמה עמוק היה המשבר. במה באה ליידי ביטוי ההצלחה.
כמה מפגשי טיפול עשיתם, מה היתה נקודת המפנה. 
איזה תובנות יש לכם על טיפול מוצלח, ועל גישה נכונה לטיפול. 
תנו טיפים, תנו זויית חשיבה.

הצלחתם? כל הכבוד. תכתבו אל תתביישו. 

תעשו טובה. תוסיפו אור. 

נתחיל בזהמענין

שטיפול זוגי אף פעם לא נגמר. זה ממשיך אחרי הטיפול הרשמי לתוך הזוגיות היומיומית וצריך לתחזק אותה כמו כל עבודה.

אז,

כמה עמוק ? אין אמון, אכזבה, הבנה שזה טעות ולא אפשרי לתקן.השוני גדול מידי, כיוון לגירושין ולפרק את החבילה.

עשינו הרבה שטויות שנינו.. קצת כדי לנקום.

הלכנו למטפל שאחרי כמה חודשים זרק אותנו שנלך קודם לטפל בעצמנו.

התחלתי אני טיפול בשבילי להבין מה אני רוצה מהחיים. הוא פחות היה בעינין.

הוא הצטרף אחרי שנה וחצי בערך.  

יצאתי אחרי שנתיים מאותה מטפלת באמירה, שאם היא הצליחה איתנו.. כולם יכולים.

היום אנחנו נשואים 10 שנים עם 3 ילדים ועוד אחד בדרך..

אחרי שנה מהמטפלת, מאוד גאה בנו בתהליך שעברנו ושבחרנו בחיים.


זוגות יכולים לסחוב שנים בעיות וזה רק מתעצם. לכו לטפל, זו לא בושה לבקש עזרה.


אם יעזור לשמוע מהצד השני, של איש המקצוענגמרו לי השמות
עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך י"ד באלול תשפ"ד 10:29

אז מנסה לענות בכמה נקודות מרכזיות מהניסיון המקצועי שלי:

 

א. בעיניי כל זוג באשר הוא יכול להיתרם מתהליך של יעוץ זוגי.

ההבנה הזו שזוגיות היא לימוד, עבור כולנו. שאין אדם אחד שנולד יודע זוגיות, שגם גדולי המטפלים והיועצים ושמות הכי מוכרים היו צריכים ועדיין צריכים ללמוד זוגיות וליישם גם בחייהם הפרטיים יום יום שעה שעה. שאין אחד שהוא יותר נעלה מהשני אלא כולנו שווים ופשוט צריך ללמוד. וכמה שנלמד יותר, כמה שנשקיע בזה אנרגיה *אקטיבית* כך נוכל לגדול יותר ב"ה.

ממש "תורה היא ולימוד היא צריכה".

לכן, גם זוג שהוא 10 מ10 יכול להיתרם ולהגיע אפילו ל11 מתוך 10 בעזרת הגברת הלימוד והעמקה, קבלת הכלים והצמיחה המתמשכת.

וגם זוג שהם 9 מ10 או כל דבר אחר יכולים להיתרם, לשים דגש ומקום על הזוגיות שלהם (אפילו בפן הטכני של זה: להקדיש זמן קבוע בשבוע לכך, להשקיע מחשבה, מאמץ, אנרגיה, פתיחות בתהליך. זה כבר עושה המון.) ולהמשיך לצמוח ולהעצים עוד ועוד ב"ה.

 

ב. מתוך כך, כל זוג שפונה לתהליך כזה צריך לתת לעצמו *תעודת גבורה* על עצם זה שאכפת להם מהחיים שלהם עצמם. מאיכות החיים עצמה. שהם מבינים שהם חיים פעם אחת ורוצים למקסם את הטוב שבחיים שלהם. לא לחיות ליד או בערך אלא ממש לחיות את החיים עצמם בכמה שיותר שמחה ואושר ואהבה ב"ה.

לכן זוג שפונה לתהליך לא צריך חלילה לחשוב על עצמו "מה דפוק בי/בה/בו/בזוגיות שלנו ש"הצטרכנו" להגיע ליעוץ זוגי וזו תעודת עניות עבורנו" - ממש ממש לא! אלא בדיוק להיפך - "איזה מדהימים אנחנו שככה אכפת לנו מהאושר שלנו ומהחיים שלנו עצמם ואנו מבינים שזוגיות היא לימוד ואנו באים להמשיך ולהעמיק וללמוד!

וכמו שאנו יכולים אולי לפתוח סתימה בצנרת בעצמינו אבל אנחנו לא מעוניינים בכל הכאב ראש, הבלאגן, הזמן הארוך, הבוץ שישפך עלינו וכו' שבדרך - אז אנו פונים לאיש מקצוע שלמד את זה וישחרר לנו את הסתימה יותר במהירות וביעילות, כך אנו עושים גם בתחום הזה של הזוגיות שלנו".

 

ג. מניסיוני המקצועי, כל זוג אשר מגיע עם שלושה דברים עיקריים לתהליך - הסיכויים שלו להצלחה עולים בצורה משמעותית וגדולה מאוד:

1. רצון - זוג ששני בני הזוג עם רצון להיות יחד אחד עם השנייה, בטוב כמובן. (כלומר גם אם עכשיו פחות טוב - יש לשניהם רצון להיות ולחיות יחד בטוב. אחד עם השניה).

2. מוכנות - זוג אשר שני בני הזוג עם מוכנות לעבודה, להבנה שזה תהליך ודברים לא קורים ברגע אחד, עם סלבנות והתמדה, עם פתיחות ומוכנות לעבור דברים ולעשות תהליך - אחוזי ההצלחה עולים פלאים.

3. לקיחת אחריות - זוג אשר כל אחד מבני הזוג לוקח אחריות אישית *על הצד שלו* - האישה לוקחת 100% אחריות על ה50% שלה בזוגיות הזו והאיש לוקח 100% אחריות על ה50% שהוא בזוגיות.

 

- גם זוג שרק אחד מהם באים לתהליך עצמו בלי השני אבל יש להם את 3 הסעיפים הללו יכולים להצליח לגמרי ב"ה.

 

ד. בתוך התהליך עצמו, בעיניי ישנם 5 שלבים משמעותיים שכדאי לעבור עם איש המקצוע:

1. מודעות - להעלות דברים מעל לפני השטח, כמובן דברים משמעותיים אבל גם דברים שלפעמים נראה שאין להם חשיבות וע"י הכיוון של איש המקצוע מגלים שהם קשורים וממש בונים פאזל שלם של עוד ועוד חלקים שבסוף מתחברים כולם יחד ועוזרים לתת תמונה רחבה ודיוק במענה המותאם לזוג הזה ספציפית.

2. שימת לב שכל הסעיפים שכתבתי בסעיף ג' מתממשים - שיש לקיחת אחריות אישית, מוכנות ורצון, וכמובן רצף תהליכי שמאפשר את הדברים ואת התהליך עצמו.

3. הבנה עמוקה ונגיעה בשורש של הדברים - ממש לראות את השורש של כל דבר בפני עצמו ושל הכל יחד.

4. קבלת כלים - מתן כלים, תובנות וידע איך לצלוח בפועל את מה שלומדים ובונים.

5. תירגול - התרגול בפועל ובשטח הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך. גם בין הפגישות וגם בפגישות עצמן - לתרגל ולהתאמן עד שהדברים יעשו לנו הרגל חדש.

זה מצריך זמן וסבלנות אבל זה קריטי. כי גם אם נלמד הכל, נדע את החשיבות של הכל אבל לא ניישם ולא נתרגל בפועל - האחוזים שנצליח ירדו.

בדיוק כמו שאם הלכתי לפיזיותרפיסט והוא נתן לי תרגילים לעשות כדי שלא יהיה תפוס לי הצוואר, הבנתי את החשיבות, הבנתי את השורש ממה זה נבע, הייתה לי מודעות ורצון וכו' - כל עוד לא תירגלתי בפועל את התרגילים הצוואר שלי עדיין ישאר תפוס...

 

ה. חשיבות ההתאמה בין איש המקצוע לזוג - וכאן חשוב בעיניי לברר את ההתאמה הראשונית כבר בשיחת היכרות טלפונית, עוד לפני שמגיעים פיזית למפגש. ממש לברר ולדייק מהם המטרות של הזוג, מהם הציפיות שלהם מהתהליך, הרקע לפנייה וכו', וגם עבור הזוג לשאול ולשמוע הכל על מי שהם פונים אליו - וכך לדייק את המענה ולדעת מה בתחום ההתמחות של איש המקצוע ומה פחות, מה מתאים לנו ומה פחות.

לוודא שהמטרות שלנו נמצאות בתוך תחום ההתמחות של איש המקצוע. לוודא הוא מתאים לסיפור שלנו ספציפית.

וגם לברר את שיטת העבודה והאם זה מתאים ונכון לנו, וכמובן בפגישה/ות עצמה ועצמן לראות שיש חיבור נכון ומי שעומד לפנינו באמת מקדם אותנו.

חשוב לזכור שאיש המקצוע נמצא שם בשביל הזוג ולא להיפך. הוא שם עבורם. לכן אם הם מרגישים שזה נכון להם ויש התקדמות, גם אם יש תהליך וכמובן עליות וירידות בדרך, אבל המגמה היא של התקדמות, שהם נמצאים במקום שיכול להיות כתובת נכונה עבורם - מעולה.

ואם הם לא מרגישים כך - לשקף לו זאת בזמן אמת. 

ולדעת שלעיתים מציאת הכתובת המדויקת ביותר עבורנו היא מסע בפני עצמו ולא להתייאש!

לא כל אחד מתאים לכל אחד ובאמת צריך שתהיה התאמה וחיבור ובעיקר הרגשה שאנחנו במקום שמטיב איתנו ב"ה.

 

ו. לגבי מה ששאלת על תהליך מוצלח וגישה נכונה - לענ"ד ובעיניי תהליך מוצלח הוא תהליך שמקדם את הזוג. תהליך שבו הם יכולים כבר בזמן אמת לשקף למי שמולם את כל מה שהם מרגישים. גם בתוך הפגישות וגם בין הפגישות. שהם מרגישים חיבור נכון. שהם מרגישים שמבינים אותם ומקשיבים להם.

שיש התאמה ספציפית לכל זוג ולא מנסים להכניס אותם לאיזו תבנית מוגדרת מראש, אלא ממש רואים אותם באינדיבידואליות שלהם ומדייקים את המענה הכי נכון עבורם.

שהם מקבלים כלים לצלוח את כל הדרך הזוגית גם לבד ולא רק בתלות באיש המקצוע, אלא לאחר שמקבלים ומתרגלים בתהליך עצמו - מקבלים גם כלים להמשך הדרך לעשות זאת בכוחות עצמם כי בסופו של דבר הכוח האמיתי והחיים האמיתיים נמצאים אצלם עצמם.

ותהליך וגישה שרואה אותם כמכלול של האדם שהם, בפן האישי, הזוגי, ההורי, המיני, התעסוקתי, הנפשי, הרגשי, המשפחתי וכן הלאה - הבנה שאני כאדם מורכב מכל המקומות שבי ושלי, ולראות גם את הפן האישי, את האדם הנפרד שאני והנפרדות שלי בתוך הביחד וגם את הביחד בתוך הנפרדות ואת הפן הזוגי. ולראות מתי צריך עבודה אישית ומתי צריך עבודה זוגית ומתי גם וגם ולהגיע ב"ה לאיזון נכון בין הכל.

 

ז. ומנסה לענות גם על שאלותייך שכתבת כאן: "יועיל אם תשתפו את הרקע שלכם, בני כמה אתם, כמה שנים אתם נשואים,
האם אתם הגבר או האישה (הלוואי שגם גברים תותחים יכתבו),כמה עמוק היה המשבר. במה באה ליידי ביטוי ההצלחה.
כמה מפגשי טיפול עשיתם, מה היתה נקודת המפנה. 
איזה תובנות יש לכם על טיפול מוצלח, ועל גישה נכונה לטיפול. 
תנו טיפים, תנו זויית חשיבה."

 

אז שוב מהניסיון שלי זה נכון לכל הרקעים, לכל המגזרים, לכל הגילאים, לכל מספר השנים בהם נשואים, לגבר ואישה כאחד, למקומות בהם הריחוק והמשבר היו עמוקים מאוד מאוד אבל הצליחו להתקרב חזרה בצורה מדהימה, ובעצם אם אחזור לסעיף א' - בעצם לכל הזוגות.

ודאי שאם נגיע מוקדם יותר נצטרך לעבוד על פחות מטענים שנצברו, אבל זה לא אומר שאי אפשר לעבוד עליהם גם אחרי שנוצרו, אלא רק שזה כן יקח לנו אולי יותר זמן ואנרגיה.

 

ונכון שיהיו מקומות ופעמים שאולי זה יהיה מאוחר מדי כי נעשו כבר דברים או הריחוק כה גדול, אבל בד"כ זה אומר שכבר אין את אחד או יותר ממה שציינתי סעיף ג', לפחות לאחד או יותר מבני הזוג. (את הרצון להיות יחד, המוכנות והאחריות האישית) וזו בעצם חלק מהסיבה שזה יהיה כבר מאוחר מדי. 

וכן, יש מקרים שבהם תהליך לא יצליח.

וכן, יש מקרים שהכתובת לא תהיה מתאימה לזוג וכדאי שהם יחליפו ויחפשו כתובת אחרת.

וכן, יש מקרים בהם דווקא גירושים יהיו הפתרון הנכון לזוג ולמשפחה הספציפית ההם.

אבל יש כ"כ כ"כ כ"כ הרבה מקרים אחרים שלא זה הסיפור, ושכן אפשר להצליח, שבעיניי לנסות ולבחון את הדברים שווה מאוד מאוד.

 

וגם לגבי מספר המפגשים - זה גם אינדיבידואלי. וכל זוג וכמה זמן ומפגשים שהוא צריך.

וזה גם נע בין גישות שונות של אנשי מקצוע. יש אנשי מקצוע שמעבירים תהליכים יותר ארוכים, גם של שנים לדוגמא, ויש בעלי מקצוע שמעבירים תהליכים יותר ממוקדים.

וזה תלוי כמובן גם במטרות של הזוג עצמו ולאן בעצם צריך להגיע ובמה להתעסק.

וזה תלוי גם בזמן של כל פגישה שכל איש מקצוע מאפשר.

אם שאלת על מספרים ממש אז מניסוני האישי אני למשל נוהגת לעשות תהליכים יותר ממוקדים, ובגלל שזמן הפגישה מאוד רחב (שכל פגישה אורכת בין שעה וחצי לשעתיים שלמות והיא בעצם בזמן של שני מפגשים רגילים) מספר הפגישות שזוגות עברו יכול להיות בין 8-16 סה"כ, שוב, בממוצע, כי יש זוג שגם אחרי 5 מפגשים ירגישו שהשלימו את המטרות שלהם ויש זוג שאחרי 17 מפגשים ירגישו כך. זה אינדיבידואלי למטרות שלהם ולמתי הם מרגישים שהשיגו אותן. אבל כן הדגש הוא על תהליך יותר ממוקד של נאמר עד 4-6 חודשים גג כאשר המפגשים הם אחת לשבוע.

 

מקווה שעניתי על הכל,

אם יש לך עוד שאלות מוזמנת לשאול בשמחה

והרבה ברכה והצלחה ב"ה!

תגדירי מוצלחנפשי תערוג

מראש רוב הזוגות שמגיעים לטיפול זוגי זה כאלה שהמצב הזוגי היה פחות טוב מראש


לכן מוצלח זה עניין יחסי.

אם נמשיל את זה למצב רפואי.

את מכירה מישהו שעבר ניתוח לב שהצליח?

רוב מי שעבר ניתוח לב כנראה לא יהיה ספורטאי אולימפי.

אבל הוא יחיה.


גם כאן.

כנראה זוגות שעברו טיפול זוגי לא יהיו עם הקשר הזוגי הכי טוב בעולם.

אבל לפחות הם יוכלו להיות עם קשר במצב תקין שלולא הטיפול היה קשר הרוס/גירושין.


כמובן שכמו שהולכים למנתח לב מוסמך.

חשוב ללכת גם למטפל מוסמך

רק לגבי המשפטנגמרו לי השמות

"כנראה זוגות שעברו טיפול זוגי לא יהיו עם הקשר הזוגי הכי טוב בעולם."

 

מניסיון, זוגות יכולים להיות עם הקשר הזוגי הכי טוב וקרוב ואוהב בעולם גם אחרי שעברו טיפול זוגי. גם אם היו בריחוק מאוד מאוד גדול לפני כן.

ובאמת חשוב לי לכתוב את הדברים מהיכרות אישית של מספר גדול של זוגות כאלה כדי לחזק שזה לגמרי אפשרי.

לא מכיר אותך ואת מטופלייךנפשי תערוג

אבל באחוזים... כמה לדעתך הגיעו אלייך ויצאו ל"הכי טוב וקרוב ואוהב בעולם?"


מאמין שלא 100%.


ומה זה "הכי טוב וקרוב ואוהב בעולם"?

זהו. סיימו את העבודה הזוגית?

ממחר נחים על זרי הדפנה?


ואיך את מגדירה טיפול שהצליח?

אם הזוג רק "בסדר" אוהב. קרוב.

אבל לא וורדים ושושנים סביבם כל היום.

יש אתגרים כמו לכל זוג (וב"ה צולחים גם אותם)

זה לא מספיק טוב?



מנסה לענות לפי הסדר:נגמרו לי השמות

א. 100% אני לא חושבת שיכול להיות בכל מקרה. אבל אחוזים מאוד גבוהים כן.

 

ב. "הכי טוב וקרוב ואוהב בעולם" בכוונה של לבטא את הקירבה, ההבנה והאהבה הגדולים המצויים בקרב הזוג.

כתבתי זאת כדי להגיב על המשפט שכתבת ש: "כנראה זוגות שעברו טיפול זוגי לא יהיו עם הקשר הזוגי הכי טוב בעולם."

ורציתי לחזק שם שכן יש אפשרות להיות עם קשר זוגי טוב וקרוב גם אחרי טיפול זוגי, וזה לא אומר שכל זוג שהגיע לטיפול זוגי נדון להיות "רק" בפשרה או "בחיים בינוניים" אלא בהחלט יכול להיות בחיים מלאים, שמחים, אוהבים וקרובים.

 

ג. ללגבי מה שכתבת: "זהו. סיימו את העבודה הזוגית?" -

 

אז כמובן שלא. בעיניי העבודה הזוגית לא מסתיימת לעולם. אלא כן סיימו את התהליך של היעוץ הזוגי מול איש המקצוע, הגיעו למטרות שלהם מהתהליך וכעת הם ממשיכים בחייהם עם כל מה שלקחו ומתוכם עצמם וממשיכים לבנות ולעבוד - ממש בניין עדי עד. להשתמש בכל מה שרכשו ולהמשיך לבנות ולעבוד.

 

ד. לגבי מה שכתבת: "ואיך את מגדירה טיפול שהצליח?"

 

זה בעיקר איך הזוג עצמו מגדיר ולא רק אני. 

כאשר גם הזוג וגם אני מרגישים שהם מימשו את מטרות התהליך, כאשר הם מרגישים שיש להם תובנות וכלים לצעוד הלאה בהמשך הדרך, כאשר הם מרגישים קירבה, הבנה, יכולת לפתור גם דברים אחרים שיעלו בהמשך וכן הלאה.

 

ודאי וודאי שיש ויהיו תמיד אתגרים בהמשך כמו לכל זוג

ודאי וודאי שלא הכל תמיד ורדים ושושנים סביבם על היום

וודאי וודאי שזה מספיק טוב כאשר יש הבנה לעומק וכלים איך לצלוח את אותם האתגרים,

אף אחד לא מצפה וגם לא יכול להתיימר להבטיח לאף אחד (וגם לא לעצמו) שהכל יהיה מושלם ושהכל יהיה תמיד ורדים ושושנים ושלא יהיו לעולם אתגרים. כי זה יהיה שקר.

אלא שבעזרת התובנות, הכלים, הידע, הלימוד, היישום שרוכשים בדרך - לאט לאט גם החלקים של הירידות/הנפילות בחיים שלנו יהיו פחות.

פחות בעוצמה שלהם

פחות בתדירות שלהם

ופחות במשך שלהם.

 

וככל שנמשיך ונעמיק ונתרגל ונלמד זה יהיה עוד ועוד פחות.

כך שמצד אחד אנו מבינים שהחיים של כל בני האדם מורכבים מעליות וירידות. זה ממש חלק מובנה ובלתי נפרד מהחיים.

כך הקב"ה ברא את עולמו.

עם תנועה.

יש חושך - ואור

טוב - ורע

יום - לילה

תנועה.

 

כך גם אדם חי יש לו עליות וירידות בהכרח. בכל תחום שהוא ולא רק בפן הזוגי.

אי אפשר לא לחוות לעולם ירידה. זה לא קיים ולא אפשרי.

רק אחרי ה120 שלנו אנו במצב סטטי שלא זז - כמו קו ישר שמציין את המוות והחידלון.

כל עוד אנו חיים הגרף שלנו זה ממש של עליות וירידות.

כאשר שוב, המטרה בעזרת כל מה שאנו רוכשים בדרך להצליח מצד אחד גם להינות מכל העליות ומכל העוצמות והטוב שהשגנו בחיים שלנו,

ומצד שני גם בירידה - להבין שזו תנועה ועוד מעט הגל יעבור וב"ה נהיה שוב בצמיחה, אבל יותר מזה - להבין שבעזרת כל הכלים שרכשנו, כל ההבנה לעומק והתובנות והידע וכו' - אנו ממש יכולים להשפיע גם על הירידה עצמה שהיא תהיה קצת יותר למעלה בגרף - כלומר תהיה פחותה בעוצמה שלה, במשך שלה ובתדירות שלה.

וכך נמשיך ונצמח עוד ועוד.

והגרף שלנו יהיה כל פעם עם ירידה קצת יותר למעלה בציור.

אלו החיים עצמם.

וזה לימוד מתמשך ואינסופי.

 

ומקום של תהליך של יעוץ זוגי מנסה להיות שם בדרך ולתת את הכלים והתובנות של מה שהזוג הזה צריך והגדיר כמטרותיו, לנסות להיות כתובת עבורו כל עוד הוא מרגיש שצריך (בין אם זה בתהליך עצמו ובין אם זה בנוסף בפגישות תחזוק אחת ל... אם הזוג רוצה ומעוניין ובין אם זה בכל צורה אחרת שמתאימה לזוג),

וודאי שגם אחרי התהליך הזוג עצמו צועד עם כל מה שקיים בתוכו ועם כל מה שרכש יחד ומנסה לחיות את החיים הכי טוב שיכול... בעליות וגם בירידות. ובירידות לראות איך אפשר להגיע שיהיו פחות בעוצמה במשך ובתדירות, ולגדול כל פעם עוד ועוד. זו באמת עבודת חיים.

 

מקווה שעניתי,

אם לא דייקתי במענה מוזמן להמשיך לשאול 🙏

לגבי בנפשי תערוג
כמה אחוזים מצליחים להגיע לחיים מלאים ואוהבים?
אתה מנסה לכמת משהו שלא ניתן לכמתפשוט אני..
בהמשך למה שאמר פשוט אני,נגמרו לי השמות

אלו דברים שלא ניתן לכמת מספרית בצורה ודאית.

אני כן יכולה לכתוב את הדברים הבאים:

אחוז הזוגות *שבסוף התהליך* ציינו שהשיגו את מטרותיהם - כ-85%.

מתוכם, רק חלק מהזוגות שיתפו לאחר תקופת זמן מסיום התהליך איך הולך להם לכן מה שאני אישית יכולה לדעת זה רק מה היה בסוף התהליך לזוגות + מה היה גם לאחר תקופת זמן משמעותית לאלה מהזוגות ששיתפו.

מתוך הזוגות שגם סיימו את התהליך וגם לאחר תקופת זמן אמרו שהם בטוב גדול (מה ששאלת לגבי סעיף ב בעצם) - יש כמות נכבדת כזו ועליה כתבתי בהודעתי הראשונה שהגבתי לך על אותו משפט.

 

אם בכל זאת ננסה להתייחס לאחוזים רק ממה שאני רואה מול עיניי בסוף התהליך של היעוץ הזוגי עצמו (ושוב, כמו שכתב @פשוט אני.. זה ודאי לא מספיק כי צריך לראות גם לאחר תקופת זמן משמעותית ועוד דברים שהם כבר מחוץ לתהליך עצמו) - אז כ70%-80% לא רק השיגו את מטרותיהם אלא גם דיווחו שהם בטוב גדול וקירבה גדולה (שוב, מה שציינתי בסעיף ב' עליו שאלת כעת). ושוב, מתוכם רק חלק עדכנו אותי לאחר תקופה ממושכת ודווקא לחלק הזה התייחסתי בניסיון לחזק כי הוא בהחלט קיים. (וזה כמובן גם לא אומר שמי שלא עידכן לאחר תקופת זמן לא נכלל בחלק הזה, אני מאוד מקווה שכן ואצל רבים מהם אני גם מאוד מאמינה שכן ב"ה )

לא מכיר אותך אישיתנפשי תערוג

ולמרות זאת מאמין למה שאת כותבת.


אם 85% מהזוגות שנדרשו ליעוץ זוגי

השיגו את מטרותיהם בעקבות הטיפול שלך.

אז פשוט שאפו

ממה שהכרתי זה אפילו לא קרוב אצל שאר המטפלים

יש נקודה חשובהנגמרו לי השמות

שכתבתי עליה בשרשור הזה (בסעיף ה' בתגובתי המקורית לפותחת השרשור), אבל חשוב לי רגע לחדדה עוד:

אני מאמינה שכל זוג וכל יחיד שפונה לאיש מקצוע - חשוב מאוד שיוודא שאכן מטרותיו מהתהליך כולו נמצאות בתוך תחום התמחותו של איש המקצוע.

וכפי שכתבתי, אני מאמינה בלעשות זאת כבר בשיחת טלפון ראשונית של היכרות עוד לפני קביעת המפגש הראשון.

בצורה הזו - מי שנגיע אליו נדע שאכן יש לו התמחות וניסיון במטרות ובציפיות שלנו מהתהליך אליו אנו מגיעים. והדבר הזה לכשעצמו יכול להעלות את אחוזי ההצלחה שלנו בתהליך.

אישית יצא לי להגיד פעמים רבות מאוד "לא" (כלומר שאני *לא* הכתובת המתאימה במקרה הזה) כבר בשיחת הטלפון הראשונית. הדבר הזה מאוד מאוד חשוב בעיניי.

הוא חשוב לי אישית ונכון שאמרתי המון פעמים "כן", אבל באמת כמות הפעמים שאמרתי "לא" היא רבה. 

אתן כמה דוגמאות להמחיש את הדברים: 

* אם למשל פונה אליי אדם שאחת ממטרותיו היא לטפל בדיכאון שיש לו/בחרדה/בטראומה וכן הלאה - אני אומרת באותה שיחת היכרות שאני לא פסיכולוגית ואין לי התמחות בטיפול כזה במורכבויות שבנפש.

* אם למשל פונה אליי זוג שאחת ממטרותיהם היא טיפול באלימות במשפחה - אני אומרת כבר בהתחלה מה כן בתחום התמחותי ומה לא, וטיפול באלימות הוא לא בתחום התמחותי.

* אם למשל פונה אליי זוג שרוצים להתגרש (שניהם או אחד מהם) ואומרים לי שהמטרה זה רק "לסמן וי" אבל הם רגל ויותר בחוץ ובכלל בכלל לא רוצים להיות אחד עם השנייה - אני אומרת להם שאני לא הכתובת וזהו לא תחום התמחותי.

וכן הלאה.

אבל אם למשל פונה אליי זוג/יחיד ששם לו למטרה את העצמת הזוגיות, קבלת כלים ותובנות להעמקה וצמיחה זוגית, ניהול תקשורות מקדמות, ניהול קונפליקטים זוגיים, להגיע למקום של הבנה עמוקה אחד של השנייה, לעבוד ולגעת במטענים שהצטברו, עבודה על פערים, ראייה כוללת של מצבים אישיים וזוגיים ועוד רשימה של דברים שהם כן בתחום התמחותי - כמובן שכאן אגיד כן ונמשיך הלאה בבירור באותה השיחה...

 

- ועוד נקודה חשובה (שכתבתי עליה בסעיף ג' בתגובתי המקורית לפותחת השרשור):

היא עניין הבירור (שוב, כבר בשיחת ההיכרות הטלפונית הראשונית) של שלושת הדברים שבעיניי מקפיצים את סיכויי ההצלחה בתהליך: הרצון, המוכנות ולקיחת האחריות האישית.

כי אם לצורך הדוגמא יש זוג או אחד מהם שאומר  לי "אני לא רוצה להיות איתה/איתו בכלל. ממש לא ולא משנה מה", או אומר לי: "שרק היא/הוא ישתנו ויעבדו אני מושלם איך שאני וזהו!" או: "אני מצפה שתוך פגישה אחת הכל תוך שנייה יסתדר ואין לי שום כוונה לתהליך או מוכנות לעבודה" - אז גם אשקף שבמקרים הללו אני לא כתובת מתאימה.

 

אז לסיכום - בעיניי הדיוק מה כן בתחום ההתמחות של איש המקצוע ולא פחות - גם מה לא - הוא מאוד מאוד חשוב ומעלה לכשעצמו את אחוזי ההצלחה. זאת בשילוב של דיוק המטרות והציפיות מהתהליך של הזוג, בירור והדגשת חשיבות הרצון ההדדי להיות יחד בטוב, המוכנות לעבודה ולקיחת האחריות האישית - הם דברים שיכולים ב"ה לעלות מאוד את האחוזים.

כמובן שהכל הכל מה' יתברך. אני רק השליחה וזו זכות עצומה עבורי 🙏 ותודה רבה על האמון והפירגון שכתבת בהודעתך 🙏

לא מסכיםפשוט אני..
אם אמשיך את הקו שלך ואשתמש בדוגמה מעולם הרפואה...



תחשוב על אדם עם אסתמה. לפעמים הכל רגיל, לפעמים יש לו קשיי נשימה, לפעמים הוא ממש נחנק.


ואז הוא מגיע לטיפול שלא רק מטפל בסימפטום אלא ממש מעביר את האסתמה מהעולם.


פתאום אותו אדם ירגיש שגם הנשימות הטובות שהיו לו קודם, אלה שהוא לא הרגיש בהן מחנק, הן הרבה פחות טובות מהנשימות שיש לו עכשיו.



וכל זה למה?



כי בטיפול לא מקבלים כלים רק כדי לפתור את המשבר הנוכחי, אלא גם מקבלים כלים מעולים, שיודעים ליישם אותם עוד שנים אחר כך בכל מיני נושאים, כדי לנהל בצורה הרבה יותר טובה את התקשורת ואת הוויכוחים.


יודעים מה מניע כל אחד מאיתנו לפעול בצורות מסוימות, איך אפשר לתעל את הסיבות האלה למקומות אחרים כשיש קונפליקט, איך אפשר להתפשר יותר טוב וכו'.


את כל זה למדתי על בשרי אצל @נגמרו לי השמות, ואני חותם על זה שבזכותה אחרי הטיפול המצב הרבה יותר טוב ממה שהיה לפניו ולפני שבכלל עלה הצורך בטיפול.

🙏🙏נגמרו לי השמות

משמח ומרגש כ"כ לקרוא, תודה לכם 🙏

שהקב"ה ישלח לכם את כל השפע, הטוב, הברכה והאור שקיימים 👑💪🌹

זה לא נכוןאחת פשוטה

אנחנו עברנו טיפול זוגי והיום יש לנו קשר מדהים.

לכל זוג לדעתי יש משברים ויש דברים שצריך לפתור זה בכלל לא אומר שהוא זוג פחות מוצלח.. אולי ההפך. 

לא מסכימהאחינועמית

אני חיה בשמחה ובאושר, אולי יותר מזוג שלא עבר טיפול זוגי כי אני לפחות מודעת לנקודות התורפה שלנו ויודעת להגיד שזה קצר בתקשורת ועדיף לעשות ככה ולא ככה (עברו יותר מ10 שנים מאז הייעוץ וב"ה חיים באושר רב)

שחס וחלילה זוג שצריך יעוץ לא יימנע רק כי "זה אומר עליהם שהם במצב גרוע".

אנחנוoo
לא עברנו טיפול זוגי אבל יצאנו בכוחות עצמנו מכמה משברים.


יש בינינו פערים גדולים בכמה נושאים והם אלה שהביאו את המשברים. הפערים נשארו (הצטמצמו קלות) אבל למדנו לנהל זוגיות טובה לצד הקונפליקטים.


נקודות המפנה היו למידה של יסודות ניהול זוגיות טובה, בכל יציאה ממשבר למדנו עוד משהו.


בדיוק קראתי אתמול מאמר על עקרונות זוגיות טובה לאורך שנים, שדי מסכם את התובנות שהגענו אליהם, מצרפת קישור.


דפוסים של מערכות יחסים ארוכות טווח, לפי מטפלת זוגית | ישראל היום

הטיפול יכול להיות מעולה ומוצלחמתייעצת גירושין

הזוג מתגרש בגלל הרבה דברים אחרים. לא בגלל הטיפול.

אני הייתי בטיפול המון זמן ולי אישית עזר מאד

ולמדתי מכל מטפל ומטפלת.


אז השאלה מה את רוצה? 😉

ללמוד טיפול זה בטח ממש שליחות וגם לעסוק בזה.

אבל בנוגע למטופלים עצמם זה כבר משהו אחר.

עניתי לך באישיעם הפנים לעתידאחרונה

.

כשמתמודדי נפש במוקד החדוש זה עושה לי טריגראריק מהדרום

אסף שמואלביץ, שושנה סטרוק, הבחור הפוסט טראומטי שחסם אנשים להכנס למקלט.


אמור לי מה הפוזיציה שלך ואומר לך מי אתה.

רשתות חברתיות שגם ככה אף אחד לא מבין שם שום דבר בשום נושא תופסים עמדה רומסים זה את פוזיצית זה בלי שמעולם לא עברו מבחן אחד בנושא שהם מדברים עליו ורומסים אותי ואת המתמודדים האחרים, רומסים שכול, רומסים מצבים משפחתיים, רומסים נפגעי כתות, רומסים זה את רבניו של זה, אמונה סלקטיבית במשטרה ובמערכת המשפט, הכל שאלה של איזה מחנה הם משרתים, רומסים זכויות בעלי חיים, רומסים זכויות בני אדם, אף אחד לא יודע כלום, הכל תחת איסור פרסום ולכולם יש דעה אם קיימות בכלל פגיעות טקסיות בחברון ומה המושג הזה בכלל אומר.


דיברתי עם מתמודד נוסף הערב, גם אצלו הטריגרים הציפו אותו אתמול.

רמוס ורצוץ כי מחר נמות.

סופריקה.

וואומשה
תודה
מציף, כואב נורא.שם פשוט

אולי עדיף לא להסתכל...

נשימה עמוקה

בתפילה לרוגע❤️

אני לא הסתכלתישוקולד פרה.

למרות שבעלי מעורב בנושא.
לא מעניין אותי.
מרגיש כאילו כל אחד מוכשר עכשיו לכתוב איזו זווית ראייה שלו, וכותבים לו "תודה שכתבת", ולפעמים זה לשה"ר ממש.
 

הנה משהו שהתלבטתי אם לפרסם,מי האיש? הח"ח!
עבר עריכה על ידי מי האיש? הח"ח! בתאריך כ"ז באדר תשפ"ו 23:27

לא בגלל איך שיתנפלו עליי כאן כעדת כלבים מזי קצף - לזה אני לא רק רגיל אלא כבר מחוסן בפני הכלבת - אלא כמובן מפני שאתוייג מייד כבנטיסט מרעיל בארות, אוכל מוות [והפעם כמובן מהצד שמותר לכנותו כך...] והדיון יתמקד במה שלא שייך. אבל נו, שיהיה, הרי מאז ומתמיד תפקידי כאן זה להיות ההוא שמעז לדבר גם כשאף אחד לא במקום של לשמוע.
בקיצור נמרץ, הנקודה היא: היו הרבה שה"חג שמח" של האמא עשה להם טריגר שלא ברא השטן, אבל בפורום הזה נוח מאוד להתעלם, ולהציף רק כשפתאום יש איזה עניין שמסיבות מאוד מסויימות, ובכן, מציף.
סיימתי להפעם.

עריכה: בעצם לא, יש עוד דבר שחייבים לפרוק, אם כבר התחלנו. ההתקרנפות האיומה של וולדיגר. היא, מכל חברי וחברות כנסת הכתם הנורא, התיימרה להבין ולהיטיב עם התמודדות הנפש. לעסוק בזה, להיות לימין הציבור בזה. ועכשיו מה? ברגע האמת, רגע שבו הכרחי שתדפוק לבצלאל על השולחן ותכריח אותו להביט למציאות בעיניים, ולומר לאורית שעם כל הכבוד, היא לא יכולה לנהוג כאילו כלום ולהישאר בתפקיד שרה, חברת קבינט, חברת כנסת, בכירת מפלגה, בקרב הציבור. בטח כשמתיימרים לדבר בשם חברה שלמה, שאיפה גדולה. שתוכיח שהיא מבינה את חומרת המצב, את האש הבוערת, שתפרוש ותטפל בכאב מבית. שתתייצב באומץ ושתשמש דוגמא לציבור שנוהג אחרת מכולם, שיודע להתאבל ולשבת בקרן זווית ועימו אנוכי בצרה. זה ברור לגמרי שאורית לא איתנו, לא מסוגלת לקבל את ההכרח ותיאחז בקרן המזבח שאין לה בה כל שייכות עוד. אבל מה עושה מיכל? מתראיינת, צועקת בלחץ, מגוננת בציפוף שורות סובייטי על החונטה בצלאל והשותפים. זו חרפה מזעזעת, שבצלאל כנראה לא באמת קולט מה תעלה לו אלקטורלית באיזור שאיננו בכיסו, מהקו הירוק מערבה. אולי באמת הקו הירוק עדיין קיים - רק עבור הציונים הדתיים. עניין שבנפש.

למה שסטרוק תפרוש? מה היא עשתה?קעלעברימבאר

אסור לה לפרוש. אם היא תפרוש זה ייפתח פה לשמועות שהיא באמת פגעה בביתה (שזה שטויות גמורות כמובן)

זה לא, ולצערי לא גילית הבנה.מי האיש? הח"ח!

מבחינתי רק הוכחת פוליטיזציה בסגנון סטאליניסטי.
אבל זכותך.

סטליניזם זה כלקעלעברימבאר
השמאל כמו יאיא פינק ודומיהם שתומכים בתפירת תיק לאח של זיני.

או בהכפשת אורית סטרוק.

חומרת המצב רק בשמאל. ראוי שהםקעלעברימבאר

ייפרשו. רשעים ארורים.

 

כל מי שתמך בשקמה ברלסר ימ"ש

רק עניין קטן טכני,מי האיש? הח"ח!

האמת היא שאני מצטער עכשיו שכל זה בפורום נשו"ט. כאילו, מה שייך. מבין לגמרי אם יימחק, יועבר, יינעל וכדומה.

מסכימה שכדאי שיועבר לפורום אקטואליהנגמרו לי השמות

אינני יודעת כיצד להעביר פורום,

@משה האם תוכל להעביר את השרשור הזה לפורום אקטואליה?

 

וכמובן נא לשמור על מילים מכבדות ולהימנע מהשמצות וכו' גם של אנשי ציבור.

אם אפשר לא להעביר את השרשור הזה לאוחאריק מהדרום
יש סיבה שלא פתחתי אותו שם.
הבנתי, אז לבקשתך נשאיר כאן.נגמרו לי השמות

תרצה לנעול כאן?

לא כ"כ נכנסת לעומקי הדברים המובאים אך לא רוצה שהשרשור יתפתח ויגלוש ללשון הרע או השמצות וכו' גם לא של אנשי ציבור

מצידי אפשר לנעולאריק מהדרום
למה התמונה שלו קריפית?אני:)))))
אז בערימת הקללות הזו פטרת את בצלאל?מי האיש? הח"ח!

את וולדיגר?

את הוועדה העליונה המייעצת (שכוללת כמובן אנשים נהדרים כמו הרב שמעון כהן)?

בוא נראה אם גם הבוחר יפטור.מי האיש? הח"ח!

והאמת, גם הבוחרות.

אני מקווה שמפלגות השמאל יקבלו 0 מנדטים לאורקעלעברימבאר
התנהלותם הבריונית והמרושעת שחצתה ביומיים האחרונים כל גבול.

העברת האשמה לסמוטריץ זו תסמונת האשה המוכה שתמיד אשמה

מתמודדי נפש הם חוליה מאוד חלשה בחברהשלג דאשתקד
הלוואי שהיינו יודעים להכיל אותם כמו שהם. לכבד אותם אבל גם לא להשתמש בהם.
הרבה כוחות על ההתמודדות 🙏נגמרו לי השמותאחרונה
כואב מאוד 
היישוב אדורייםהעני ממעש

מחפש לברר על אדוריים

זכור לי שיש כאן מישהו משם ?

תודה 

אני.נחשון מהרחברון

פחות זמין כאן

נותן לך מספר בפרטי

תודההעני ממעשאחרונה
לא יכולה יותרמנהרה

נשואים 6 שנים

נישואים שמההתחלה היו טעות

נכנסתי אליהם מכל הסיבות הלא נכונות, מתוך ריצוי, ערך עצמי נמוך ופחד.

למרות נתוני הפתיחה האלה ניסיתי לייצר משהו טוב ויפה ונכשלתי בגדול

עכשיו אני רק רוצה לברוח מפה ולא מצליחה למצוא את האומץ

נכנסת ליד2 מחפשת דירות להשכרה רואה את המחיר נבהלת ומתחרטת

אבל אני לא באמת מסוגלת להישאר

לא יכולה לסבול אותו לא יכולה לראות אותו לשמוע אותו

לא יכולה יותר

יש בינינו המון פערים

החל ברגש שמצידי לא היה קיים מעולם

פער דתי

השקפת עולם שונה סולם ערכים שונה התנהלות שונה אופי שונה תחומי עניין שונים גישה לחינוך ילדים שונה

אני פשוט לא יכולה יותר

הצילו 

עצוב😪*אשתו של בעלי*
יש ילדים משותפים?
כואב הלב לקרואconet

קודם כל עם כל הקושי אפשר להתחיל בלגור אצל ההורים

ולאט לאט להתארגן


אבל זה ממש לא פשוט


בשורות טובות

חיבוק ענק ממש ממש יקרה.לאחדשה

יכולה להתחבר לחלק מהדברים,
לא להכל, אבל לחלקים גדולים.
לפני שאני כותבת, ויש לי המון מה לומר..
את נותנת צ'אנס לשינוי ותיקון,
או שאת לא מוכנה לשמוע על הכיוון הזה בשום פנים ואופן,
ורק מחפשת כלים\כח איך ללכת?

את נשמעת בסערת רגשותטוענת רבנית

כל עוד אין אלימות, מציעה לעשות את הצעדים הבאים בשום שכל..

מתוך חשיבה אמיתית מה נכון לעשות ואיך..

במיוחד כשיש ילדים ברקע, מה שהופך את הפרידה אם תהיה למורכבות יותר..

גירושין זה לא דבר פשוט. כמו ששמת לב,, זה כמו לחתוך את החיים לחצי, חצי בית,, חצי נוכחות עם הילדים ועוד..

ולכן אני ממליצה לחשוב על הצעדים הבאים ברוגע ובמתינות..

אשמח לייעץ לך באופן פרטי

אותו את לא יכולה לשנותמשה

אבל יכולה להיות לך עבודה רגשית שלמה. בסופה אולי יהיה לך קל להתגרש ואולי תסכימי לקבל אותו כמות שהוא בלי לנסות לשנות אותו כדי שיתאים יותר למה שאת חולמת עכשיו (או העזת להתחיל לחלום) בחיים שלך.

 

קודם כל מה שאמרת על עצמך על ריצוי ופחד.  לפני שאת רצה לשנות את העולם תנסי קודם כל להיות יותר את בתוך המקום הקיים (ובעבודה). לא לריב איתו ולא "לא יכולה לשמוע". פשוט להיות יותר את.

 

ספויילר: כשאת תהיי יותר מדוייקת לעצמך כל הסביבה תהיה יותר מדוייקת לך. סביר להניח שהוא יהיה הראשון.

 

קשה לקרואזיויק
מורגשת סערת הרגשות, יש כאב וצער מוצדקים בטוח.

חשוב מאד לנסות נשום רגע, "למפות" את הבעיות ולהבין איפה את נמצאת בנישואים האלה ואיפה האופציה לפירוק החבילה כרגע מול זה.

קשה ממש לקרוא...שלג דאשתקד

דבר ראשון, אנשים פשוט לא מאמינים שיד סיפורים כאלה. אז כן, זה קיים, וזה כואב נורא.

אז המון בהצלחה!!


דבר שני, הכתיבה שלך משדרת בהלה ולחץ. אז הייתי ממליץ לך לשבת במתינות, לשקלל את הנתונים, לבודד את הטוב והרע ולהבין בדיוק איפה הבעיה ואיך צריך להסתכל עליה.

לא משנה מה תהיה המסקנה שלך, כשתבואי בעיניים פקוחות ובידיעה ברורה, הכל יהיה לך קל יותר וגם לא יגיע מצב של חרטה וכדו (כי טעות אחת את כבר עשית כנראה..).

דבר שלישי ומאיד חשוב, סבתי ע"ה הייתה אומרת: "כמו שהצעת את המיטה  ככה תשני בלילה". במקרה של שיחת יחסינו לאן, והחלטה מכל סוג, אנא ונא - תתעשו הכל בכבוד ובהבנה הדדית. זה משנה את כל העתיד שלכם ומותיר לך הזדמנות לדף חדש ומהמם בחיים שלך!


ושוב, בהצלחה

נשמע קשוח ביותר יקרהתהילה 3>

מה עם ההורים שלך?

בני משפחה אחרים?

כדאי מאד לקבל ליווי והכוונה ברמה הרגשית וברמה המעשית❤️

קודם כל תדעי שאת לא לבד! קבלי חיבוק גדולNdboorאחרונה

מזדהה עם התוכן שכתבת שמכווץ את הלב. עברתי את כל הדברים שאת מתארת. 

כשמגיעים לנקודת האל חזור, לא ניתן להמשיך לחיות בזוגיות הזו, כי זה רק מעמיק את הקושי, הלחץ, העצבים וכאב הלב. 

אני אגלה לך פה סוד: 

רוב הזוגות שלא רוצים להתגרש נשארים רק בגלל החשש של הפן הכלכלי, החוסר ידיעה של מה יהיה ואיך אסתדר לבד גוברים על הצער בתוך זוגיות כזאת. אבל כשמגיעים לנקודת האל חזור, לא מעניין כלום - כי אינדבדואל בתוך זוגיות בלתי אפשרית יעדיף לחיות ברחוב - מאשר לחיות בכלוב = כלא.

אם תרצי אוזן קשבת, עצה טובה וחיבוק חזק - אני פה.

עכשיו הכל נראה מפחיד, שחור, ללא תקווה וללא מוצא רק יאוש. אבל (וזה אבל גדול) את תעברי את התקופה המגעילה הזו, כמו גדולה ורק תצמחי מזה. עכשיו קשה לך לראות את זה, אבל תסמכי על מי שהיה שם. 

האם הלחץ מפסח תלוי מגדר?לאחדשה

לכל שורצי הפורום השלום והברכה.

התלבטתי אם לכתוב כאן או בהו"ל אבל התשובה בגוף השאלה, נקודת המבט הגברית קריטית.


היום שיתפתי את בעלי היקר שיחיה בקושי התקופה (מלחמה קיומית, טילים בליסטיים, זאטוטים שלרובם זומים, ממני מצופה לעבוד משרה מלאה + אירוע מאוד לא נעים מול הבוסים, אנחנו מתארחים אצל ההורים שלי יש פה ממ"ד וזה מוסיף מורכבות ובלה בלה בלה)


והייתי להוסיף שאני בלחץ מפסח.

ממה את בלחץ?

הבית שלנו מבולגן תמידית ברוך השם והילדים אוכלים חמץ בכל מקום. (כל המתוקים שעצתם תהיה "מה הבעיה, תאסרי לאכול בחדרים, אבק זה לא חמץ והאהוב עליי מכולם- תרתמי את הילדים לנקות" תודה על העזרה, אבל לא תודה).

אני עובדת עד פסח ממש,

ולא ברור אם המסגרות יחזרו או לא.

בעלי יוכל לקחת יום או יומיים חופש לכל היותר

והדובדבן שבקצפת- אנחנו לא מוכרים חמץ בכלל.


ברור לי שנגיע לפסח והכל יהיה נקי וכשר.


למה אני מפרטת? יש מקרים קשוחים משלי, למשל בעל במילואים נוסף לכל האמור לעיל, או אישה אחרי לידה או שאין ממד ואין אפשרות להתווכח וכו'.


נחזור לדיון- הוא ניסה לשכנע אותי בשכל שאין ממה להילחץ ותעשי עבודה על עצמך היהודים במשך 3000 שנה עם ילדים קטנים התארגנו לפסח. שהשם לא רוצה שנילחץ (אה וואו, פיו, מזל יודעת שזה רצון השם 🙄)

טענתי שהשכל שלי מבין מצויין ועדיין הלב מרגיש ככה. ויש לי עבודה אולי אבל מצב נתון, כך מרגישה.

כשאמרתי לו שזו לא תגובה שעוסקת טען- את רוצה שאני אזייף? זה מה שאני מאמין.

לי התגובה הזו רק הפריעה.


ואז נחתה לי ההבנה שרוב הנשים לחוצות, או חרדות (הרבה מסביבי לפחות) וגברים זה לא מעסיק אותם.


ומי ששרד עד לכאן,

(ובלי טיפים לייעול הנקיון, אני יודעת לחלק אותם.)


האם הלחץ מנקיון לפסח הוא עניין מגדרי?

אני חושבת שכן כי תכלס האחריות בראש שהכל יקרה בד"כ אצל האישה, והבעל במקרה הטוב "ממלא הוראות".


תאירו את עיניי?...


מי מצפה?ברגוע

בד"כ לבעל לא אכפת אם הבית לא יהיה נקי יסודי

אני מקנא לכולםאנונימי בנשו"ט

מסתכל בפייסבוק ומקנא בחברים שמעלים תמונות מחופשה עם נוף עוצר נשימה

הולך ברחוב ומקנא בכולם על הבתים היפים שלהם

לכולם יש בית יפה יותר משלי

לכולם יש אשה יפה יותר משלי

כולם שריריים ורזים יותר ממני

כולם עובדים בעבודות נחשקות יותר משלי עם יותר יוקרה ויותר כסף

אני בינוני בכל תחום אפשרי

ומסביבי אנשים מוצלחים ויפים ועשירים

ואני לא רוצה לחיות את החיים שלי

אני רוצה לחיות את שלהם...

פה מתחיל ונגמר הסיפורלומדת כעת

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.


 

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

סליחה שאני חסר סבלנות, תעזור לך רק עבודה פנימיתהסטורי
לא *לכולם* יש את כל מה שתארת, ממש לא.

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.


החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

כמו שאמרתנפשי תערוג

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.


לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

מעבר לענייןoo

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו


בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל


כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים


אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

לא "קנאה"משה

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

כןoo
זו הפרשנות שלי לרגש הקנאה
אני מחקתי את כל החברים שלי מהפייסבוק בגלל זהאריק מהדרום

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.


כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.


אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.


וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.


ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

יש איזה מחקרעוד מעט פסח

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.


(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה לא באמת רוצה להיות הםנעמי28

אתה רוצה להיות מאושר.


ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.


למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.


לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.


אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.


רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.


ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מי זה "הפילוסופים"?צדיק יסוד עלום
מי לאנעמי28

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

 

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

 

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

 

 

"תגיד לי, מה זה סבל? מה אתה חושב?חתול זמני

מה זה אומר כשאנשים סובלים?"

"אתה מרגיש בסדר, לין?"

"אני בסדר גמור," צחקתי.

"שתית דארו הלילה, כמו השיכור הזה ג'וזף?"

 

"לא, אני באמת בסדר. בחייך, אתה תמיד מגדיר כל דבר בשבילי. דיברנו הלילה על סבל, ואני רוצה לדעת מה דעתך על העניין הזה."

 

"זה קל. סבל זה להיות רעב, לא? רעב, בשביל כל דבר, פירושו סבל. בשביל כל דבר, לא להיות רעב זה לא לסבול. אבל כולם יודעים את זה."

 

אה בעצם חכה יש גם שם ציטוט אחר

 

"אושר זאת המצאה כדי לגרום לנו לקנות דברים"

כתיבה מדהימה ונכונהחניאל
כל מילה מדוייקת
אתה צודק!העני ממעש

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

ואולי אפשר לקחת אותם כמקור השראה ולא קנאה?משה

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

 

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

 

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

 

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

 

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

דל"פ: מותר לקנאנקדימון
זה גם לא דבר כל כך נשלט. אם זה לא יושב על משהו נפשי, אז תנסה לחפש מה אתה יכול לשפר. ואם גם זה לא, אז מותר לעשות פשוט "צידוק הדין". מותר בהחלט.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

אף אחד לא מעלה לפייסבוק את הבית המבולגן,לאחדשה

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

פתרון: תפסיק להסתכל בפייסבוקהמקורית

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו


רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"


לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

תתקן את האופי שלך.אדם פרו+

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.


לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

במקרה עברתי פה...klo

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אל תאמין הכל למראית עין. הקנאה דלק ששורף גם את הטואור יה
עבר עריכה על ידי אור יה בתאריך י"ט באדר תשפ"ו 8:13

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

מבינה אותךשוקולד פרה.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

ממליצה בחוםנגמרו לי השמות

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

 

וכמובן להתחזק פנימהנגמרו לי השמות

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

 

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

 

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

 

ב"הצלחה רבה

אויש מסכן... אתה לא נהנה משום דבר שיש לךאורין
להיות בינוני זה בסדר, לחשוב נמוך זה לא בסדרנשוי+
הרגשות ומחשבות כמו שלך יכולות לעבור אצל אנשים שאתה מחשיב ברמה ה"גבוהה", מבין כמה שזה בעייתי?
נשמעתהילה 3>

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

עוד לפני עידן הסושיאל, אילן הייטנר כתב-שם פשוט

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

קשר בגיל צעירSnoopy821

הי

 

אשמח לעצות איך להתייחס לקשר של הילד (17.5) בגיל צעיר?

מה נכון/לא נכון להגיד/לעשות

 

באופן אישי הייתי מעדיף שלא יהיה בקשר בגיל הזה ויתרכז בדברים אחרים (בגרויות, ישיבה/מכינה וכו')

 

 

שאלה מאוד מאוד מפוזרתהעני ממעש

תלוי בגורמים רבים

למשל

מי ומה אתם , מה הסביבה, בבית ובחברה, מי הילד, מניין הגיע ונובע הקשר,

להתייחס בצורה שתועיל ולא שתרחיקהסטורי
מבחינה עקרונית חשוב לחדד - הסיבה שהקשר (כראה) לא נכון כרגע, הוא לא רק שיש דברים אחרים להתעסק בהם - אלא שלפי התורה קשר בין איש לאשה לגיטימי רק במסגרת חתונה. בהנחה שהוא לא בודק כרגע התאמה לחתונה - הקשר אינו לגיטימי אפילו אם מצליחים בכלל לא לגעת.

אבל מעשית, הוא כבר לא ילד. הוא מחליט על עצמו ובוחר את הבחירות שלו, על ההשלכות שיהיו להן. כנראה שאם הבחור בחר בקשר כזה - אין מה להטיף לו על הבחינה העקרונית, אלא לראות איך משמרים קשר קשוב וקרוב.


כן, במידה שיש לכם שיח פתוח איתו (אם אין, כבר מאוחר מידי) - חשוב לנהל שיח על גבולות. שמעתי מד"ר אלישע אזר (מטפל בכיר בתחומי טרוואמה, משפחה מיניות ועוד, מנהל מרכז מפגש בשילה) שהרבה פעמים בני נוער דתיים חוצים גבולות חמורים ואפילו מסוכנים מאוד מהר, כי ברגע שחצו את הגבול של לדבר עם בנים/בנות, או את הגבול של נגיעה - לא מודעים להמשך המדרג. כשמגיעים לכל מיני סיטואציות, שנער חילוני הודרך להתנהל בהן, נסחפים גם בלי מודעות לסכנות או לחוסר רצון לעבור גבולות חמורים יותר.

ילדים לא עושים מה שאנחנו חושבים שהכי נכוןלאחדשה

ובעולם שלנו לא מאוזן.

רצון לקשר זוגי והורמונים מתחילים הרבה לפני ש"נכון" לקיים אותו, בד"כ.

אם הוא בכיוון של להתחתן מוקדם, זה לאן דווקא רע.

אין כללים, רק דבר אחד חשוב.

אהבה.

לא להתנות איתו כלום, אלו החיים לו, גם אם הוא מתנהל בצורה שלא תואמת את איך שהיית רוצה או מצפה. כשיש קשר אוהב ןמכיל, יש תוואי שיכול להגיע ולהשפיע על הלב.

כשיש ביקורת, זה מפתח מגננה, רצון להסתיר ולעשות דווקא. וזה, אתה בטוח לא רוצה....

זה כבר גיל שהקשר בו יכול להוביל לחתונהאורי8
קודם כל לפרגן, לקבל. ממש משמח שיש סיכוי שהבן שלך מצא את אשתו בקלות . אם תקבלו אותה ואותו באהבה אולי הוא גם ישתף ויתייעץ. אם הוא בכיוון תורני מאוד, הם גם ככה לא ימשכו הרבה, תתחיל להכין כסף לחתונה ולתמיכה בזוג צעיר.  אם הוא פחות תורני והם ימשכו את הקשר יותר זמן גם ככה לא יעזור שתהיה נגד. הבן שלך גדול. זה הזמן לשחרר , לשמח שיש לו חברה( חסך הרבה דיטים וכאבי לב). ולחשב איך אפשר לעזור לו. זוג שמתחתן בגיל צעיר כנראה יצטרך עזרה כלכלית. 
קטעמשה
התרגלתי לראות את השאלה הזו בדרך כלל מהצד השני....
בתור ילד לשעבר...חתול זמניאחרונה

מחזק את הדברים של @הסטורי 

 

הזכור לי ביותר הוא שההורים שלי תחילה היו מאוד מבולבלים סביב הנושא וכל פעם החליפו דעה (שהייתה מאוד נחרצת כשהייתה) ובסופו־של־דבר הפכו לאפוקליפטיים לחלוטין ביחס לנושא

 

מה שפגע מאוד בסמכות הורית (לא במובן של להכריח אותי א' או ב'... אלא במובן שאם אומרים מציבים ענייין פעם אחת וברצינות אז גם מתייחסים לזה ברצינות כי מבינים שזה רציני... אם אפשר לנסח זאת כך)

ושחק לחלוטין את הרצון שלי להתייעץ איתם / לשמוע את דעתם אולי בכל סוגיה שהיא

 

איני יודע מה רמת השיתוף ביניכם ועד כמה הוא מעוניין לשמוע הטפות מוסר, לרוב זה גיל שאנשים רוצים להגיע אל כל דבר בכוחות עצמם

 

אבל כמו ש @הסטורי אמר גם אם אי־אפשר לצורך העניין "להתמקח" על עצם הקשר (זה באמת יפתיע אותי אם פתאום אחרי שיחה איתכם הוא יגיד לחברה שלו "טוב דיברתי עם ההורים שלי הם לא מתים על הרעיון אז ביי נתראה בגלגול הבא")

 

כן אפשר לפחות לנסות להציל את מה שאפשר לפי הרמה הרלוונטית (אם נניח זה שמירת נגיעה, או אם לא אז לפחות שישמרו על עצמם ויקחו את הדברים לאט ולא יעשו שטויות בקנה מידה משמעותי)

 

בתור מתבגר, קשר ידידותי עם בנות לא היה מה שהרג אותי, גם לא פלירטוטים, אבל ככל שמתקדמים יותר בתוך "שטח האויב" ככה גובר הסיכון... אז אני מאוד מחזק את הנקודה שאוקיי גם אם הוא מחליט שהוא בקשר הזה אז להבין שהדברים האלה הרבה יותר רציניים ממה שהם נראים במבט שטחי וצריך להתייחש אליהם בהתאם

 

ואני חושב שבזמנו זאת באמת העצה שהייתה יכולה לחשוך לי המון עוגמת נפש ובלגן, לא להתיר את הרצועה אלא לשמור על אותם גבולות מסוימים שייתכן שכן הייתי מוכן לשמור אם הייתי מודע אליהם יותר.

או לחילופין (או בנוסף) עצות שתשמורנה עליו היכן שהוא נמצא כמו איך לא להינזק ממערכת היחסים הזאת ברמה רגשית

 

אבל אם להסתכל על זה במטא, בסוף זה החיים שלו והאחריות שלו, "לא ידח ממנו נידח" אנשים לרוב לא מתים ממערכת יחסים בתיכון זה לא סמים או עבריינות קשה (אלא אם באמת הולכים הרבה יותר מדי רחוק...), נופלים קמים הכל יהיה בסדר.

⚠️❗📌 3 התרעותנגמרו לי השמות

חשבתי על זה שיש לנו עכשיו במלחמה בעצם 3 הודעות/התרעות שונות:

⚠️ התרעה מקדימה - בדקות הקרובות צפויות להתקבל אזעקות באזורך

❗ האזעקה עצמה - להיכנס מיד למרחב המוגן

📌 וההודעה שמבשרת שהאירוע הסתיים וניתן לצאת מהמרחב המוגן.

 

ובעצם אפשר ממש ללמוד ולהקביל את זה גם למרחב הזוגי שלנו.

ממש לעשות לנו 3 הודעות/התרעות שונות גם שם.

כמו רמזור:

⚠️ התרעה מקדימה - הצבע הכתום ברמזור 🟠 - בדקות הקרובות צפוי לחץ הדם לעלות, הכעס לבעבע, הכאב לצוף והריב להתחיל.

נא להתמגן.

איך נתמגן?

מה נכון לנו לעשות בדיוק בדקות אלה?

אולי לקחת רגע פסק זמן של כמה דקות?

אולי לעצור שנייה ולנשום עמוק?

אולי לומר משפט קצר של סימן היכר של "הנה אנחנו עומדים להיכנס ללופ שלנו. בוא נעצור"

ממש לעשות האטה

עצירה

זיהוי הטריגרים

ומציאת עוגנים להירגע (ועדיף למצוא אותם מראש כמובן)

 

❗האזעקה עצמה - הצבע האדום ברמזור🔴 - להיכנס מיד למרחב המוגן הנפשי/רגשי.

מה יכול להיות מרחב מוגן נפשי/רגשי עבורנו?

אולי לומר במילה או אפילו רק במבט לשני ש"אני כאן. אני אוהב/ת. אנחנו נעבור את זה".

אולי להתחזק מקבלות עבר שלנו ממקומות שכבר הצלחנו, לנשום אותם פנימה, ולזכור את הבסיס שלנו - אנחנו תמיד אוהבים. תמיד יחד. ונצא מזה.

אולי לשים יד על הלב ולנשום איתו. עוד נשימה. ועוד אחת.

ומה לא - לא לצאת בזמן האעזקה מהמרחב המוגן - לא להתחיל בעת הריב והעצבים עצמם להטיח אחד בשני מילים פוצעות, אנחנו במרחב מוגן ובלי פציעות. לגוף ולנפש.

לא חייבים בשיא הרתיחה להגיע לפתרון, זה גם לא אפשרי לרוב, אלא ניתן לעצור רגע, להתמגן, ורק אז לחזור ולפתור בצורה יותר שלווה שבה נצליח לדבר על הדבר עצמו ולא נהיה במנגנון הגנה שמדבר עם מנגנון ההגנה של השני/ה...

וכל אחד יחשוב מבעוד מועד מה יכול עוד להוות עבורו את המרחב המוגן הנפשי/רגשי הזה.

 

📌 האירוע הסתיים - הצבע הירוק ברמזור 🟢 - ניתן לצאת מהמרחב המוגן ולהתפייס, ולהעמיק, וללמוד, ולפתור, ולאהוב, ולחיות.

כאשר אנחנו בביטחון רגשי, מעובדים מול עצמינו ומול מה שהתחולל בנו, רגועים ומיושבים יותר,

יצאנו מהמצב ההישרדותי שלנו ואנו כרגע פועלים מתוך שליטה וויסות, ניתן גם להתקדם הלאה ולהגיע לקירבה מחודשת ולפתרונות.

 

 

אז וואו כמה התרעות כולנו מקבלים כל יום.

להתכונן

להתמגן מיד

לצאת

שוב ושוב ושוב

בואו נמצא גם מרחב מוגן נפשי. מרחב מוגן רגשי. מרחב מוגן זוגי.

בואו נשמור על החיים עצמם

ובואו נשמור גם עלינו - על איכות החיים עצמם. ❤️

איזו הקבלה מתוקה! לימוד יפה... תודה!🩷בארץ אהבתי
תודה יקרה ❤️נגמרו לי השמות
תודה רבההסטורי
איזו הקבלה חמודהמשה
מקסים ממש!!!❤️תהילה 3>
תודה יקרה ❤נגמרו לי השמותאחרונה
שאלה לרבנים ומדריכותאמא אסתי
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך ט"ו באדר תשפ"ו 7:05

אנו נשואים כשנה וחצי, וברוך ה' זכינו להקים בית נאמן. 

 

הקשר בינינו מבוסס על אדני התורה והיראה, אך לאחרונה נתגלע בינינו סכסוך קשה המאיים להחריב את שלום הבית, וחששנו שהדבר יגיע חלילה לכדי "גט כריתות" (או לפחות "גט גלידות").

 

מדובר בהנהגת הבית בענייני קינוחים:

גיליתי לתדהמתי שבעלי שיחיה, נוהג בשיטת "הקוטביות המלוחה". הוא דבק בחסידות "הבייגלה המלוח" ו"הקרמל המלוח" – שילוב מוזר של מתוק ומלוח שאין הדעת סובלתו.

 

אני, לעומת זאת, מחזיקה במסורת אבותיי הקדושים: גלידת שוקולד-בלגי טהורה או וניל-עוגיות כדת וכדין. בלי מלח, בלי בייגלה ובלי שינויים מרחיקי לכת.

 

המצב בבית בכי רע:

הוויכוחים לא פוסקים: כשאני מבקשת "מתוק", הוא טוען שזה "תפל". כשהוא מביא "מלוח", אני מרגישה שזה "בישול גויים".

 

האווירה בבית קפואה יותר מהגלידה בפריזר.

 

אנחנו יושבים משני צדי הספה, וכל אחד חופר בקופסה שלו כאילו היינו בשני מחנות נפרדים. גם הלל ושמאי אכלו מאותה הגלידה, ורק אנחנו לא מסוגלים לגשר על המחלוקת.

 

ילמדנו רבנו: האם עליי להכניע את דעתי ולטעום מהקרמל המלוח (בבחינת "מלוח כבשלו"), או שמא עליי לעמוד על המשמר פן יתפשט המלוח בשאר חלקי הבית? האם יש כאן עילה ל"מורד" על רקע קולינרי?

בברכת "הופך מר למתוק" 

קראתי בעיון שאלתך ובקשתךהאדמו''ר הנורא

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.


קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.


לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.


מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.


שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.


דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.


הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").


לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".


מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."


רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.


תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

מצחיק ביותר!שוקולד פרה.אחרונה
קראתי כשאדי היין עדיין מערפלים את מוחיהסטורי
והחלטתי שאין כמו העריכות של המנהל המסור, כ"ק אדמו"ר @פשוט אני.. שליט"א.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

עכשיו מעניין מה היה לפני העריכהלאחדשה
זה היה נראה כאילואריק מהדרום
פותחת הסרטון צפתה בסרט פורנוגרפי והחליטה לשאול איזה רבנים מרשים לממש את הפנטזיה הזו.

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

ובאופן כלליהסטורי
הניק הזה, ששרשוריו נמחקים קבוע אז אי אפשר לראות אחורה בכ.א., באופן כללי עסוק בשאלות אובססיביות בנושא. בעבר היא היתה 'אמא חרדית' שמוטרדת מההתנהלות של בניה המתבגרים וכעת היא 'זוג צעיר', עם שאלות.
אה זה פשיטא שזה כי פורים ונהפוך הואלאחדשה
*פותחת השרשורפשוט אני..
לגמרי, הטקסט היה הזוי מכל וכלנקדימון
אני לא מבין למה לא מוחקים וחוסמים לגמרי טרול כזה
למרות שאני מאוד קר רוחהעני ממעש

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות


אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

מסביר את דברייהעני ממעש

פנייה שנעשית בתור פורים שפיל, יש לה גבולות גזרה משל עצמה

פנייה שנעשית ברצינות,  מומלץ לרשום באופן שיבינו שזו שאלה אמיתית

אולי יעניין אותך