שטיפול זוגי אף פעם לא נגמר. זה ממשיך אחרי הטיפול הרשמי לתוך הזוגיות היומיומית וצריך לתחזק אותה כמו כל עבודה.

אז,

כמה עמוק ? אין אמון, אכזבה, הבנה שזה טעות ולא אפשרי לתקן.השוני גדול מידי, כיוון לגירושין ולפרק את החבילה.

עשינו הרבה שטויות שנינו.. קצת כדי לנקום.

הלכנו למטפל שאחרי כמה חודשים זרק אותנו שנלך קודם לטפל בעצמנו.

התחלתי אני טיפול בשבילי להבין מה אני רוצה מהחיים. הוא פחות היה בעינין.

הוא הצטרף אחרי שנה וחצי בערך.  

יצאתי אחרי שנתיים מאותה מטפלת באמירה, שאם היא הצליחה איתנו.. כולם יכולים.

היום אנחנו נשואים 10 שנים עם 3 ילדים ועוד אחד בדרך..

אחרי שנה מהמטפלת, מאוד גאה בנו בתהליך שעברנו ושבחרנו בחיים.

זוגות יכולים לסחוב שנים בעיות וזה רק מתעצם. לכו לטפל, זו לא בושה לבקש עזרה.

אז מנסה לענות בכמה נקודות מרכזיות מהניסיון המקצועי שלי:

א. בעיניי כל זוג באשר הוא יכול להיתרם מתהליך של יעוץ זוגי.

ההבנה הזו שזוגיות היא לימוד, עבור כולנו. שאין אדם אחד שנולד יודע זוגיות, שגם גדולי המטפלים והיועצים ושמות הכי מוכרים היו צריכים ועדיין צריכים ללמוד זוגיות וליישם גם בחייהם הפרטיים יום יום שעה שעה. שאין אחד שהוא יותר נעלה מהשני אלא כולנו שווים ופשוט צריך ללמוד. וכמה שנלמד יותר, כמה שנשקיע בזה אנרגיה *אקטיבית* כך נוכל לגדול יותר ב"ה.

ממש "תורה היא ולימוד היא צריכה".

לכן, גם זוג שהוא 10 מ10 יכול להיתרם ולהגיע אפילו ל11 מתוך 10 בעזרת הגברת הלימוד והעמקה, קבלת הכלים והצמיחה המתמשכת.

וגם זוג שהם 9 מ10 או כל דבר אחר יכולים להיתרם, לשים דגש ומקום על הזוגיות שלהם (אפילו בפן הטכני של זה: להקדיש זמן קבוע בשבוע לכך, להשקיע מחשבה, מאמץ, אנרגיה, פתיחות בתהליך. זה כבר עושה המון.) ולהמשיך לצמוח ולהעצים עוד ועוד ב"ה.

ב. מתוך כך, כל זוג שפונה לתהליך כזה צריך לתת לעצמו *תעודת גבורה* על עצם זה שאכפת להם מהחיים שלהם עצמם. מאיכות החיים עצמה. שהם מבינים שהם חיים פעם אחת ורוצים למקסם את הטוב שבחיים שלהם. לא לחיות ליד או בערך אלא ממש לחיות את החיים עצמם בכמה שיותר שמחה ואושר ואהבה ב"ה.

לכן זוג שפונה לתהליך לא צריך חלילה לחשוב על עצמו "מה דפוק בי/בה/בו/בזוגיות שלנו ש"הצטרכנו" להגיע ליעוץ זוגי וזו תעודת עניות עבורנו" - ממש ממש לא! אלא בדיוק להיפך - "איזה מדהימים אנחנו שככה אכפת לנו מהאושר שלנו ומהחיים שלנו עצמם ואנו מבינים שזוגיות היא לימוד ואנו באים להמשיך ולהעמיק וללמוד!

וכמו שאנו יכולים אולי לפתוח סתימה בצנרת בעצמינו אבל אנחנו לא מעוניינים בכל הכאב ראש, הבלאגן, הזמן הארוך, הבוץ שישפך עלינו וכו' שבדרך - אז אנו פונים לאיש מקצוע שלמד את זה וישחרר לנו את הסתימה יותר במהירות וביעילות, כך אנו עושים גם בתחום הזה של הזוגיות שלנו".

ג. מניסיוני המקצועי, כל זוג אשר מגיע עם שלושה דברים עיקריים לתהליך - הסיכויים שלו להצלחה עולים בצורה משמעותית וגדולה מאוד:

1. רצון - זוג ששני בני הזוג עם רצון להיות יחד אחד עם השנייה, בטוב כמובן. (כלומר גם אם עכשיו פחות טוב - יש לשניהם רצון להיות ולחיות יחד בטוב. אחד עם השניה).

2. מוכנות - זוג אשר שני בני הזוג עם מוכנות לעבודה, להבנה שזה תהליך ודברים לא קורים ברגע אחד, עם סלבנות והתמדה, עם פתיחות ומוכנות לעבור דברים ולעשות תהליך - אחוזי ההצלחה עולים פלאים.

3. לקיחת אחריות - זוג אשר כל אחד מבני הזוג לוקח אחריות אישית *על הצד שלו* - האישה לוקחת 100% אחריות על ה50% שלה בזוגיות הזו והאיש לוקח 100% אחריות על ה50% שהוא בזוגיות.

- גם זוג שרק אחד מהם באים לתהליך עצמו בלי השני אבל יש להם את 3 הסעיפים הללו יכולים להצליח לגמרי ב"ה.

ד. בתוך התהליך עצמו, בעיניי ישנם 5 שלבים משמעותיים שכדאי לעבור עם איש המקצוע:

1. מודעות - להעלות דברים מעל לפני השטח, כמובן דברים משמעותיים אבל גם דברים שלפעמים נראה שאין להם חשיבות וע"י הכיוון של איש המקצוע מגלים שהם קשורים וממש בונים פאזל שלם של עוד ועוד חלקים שבסוף מתחברים כולם יחד ועוזרים לתת תמונה רחבה ודיוק במענה המותאם לזוג הזה ספציפית.

2. שימת לב שכל הסעיפים שכתבתי בסעיף ג' מתממשים - שיש לקיחת אחריות אישית, מוכנות ורצון, וכמובן רצף תהליכי שמאפשר את הדברים ואת התהליך עצמו.

3. הבנה עמוקה ונגיעה בשורש של הדברים - ממש לראות את השורש של כל דבר בפני עצמו ושל הכל יחד.

4. קבלת כלים - מתן כלים, תובנות וידע איך לצלוח בפועל את מה שלומדים ובונים.

5. תירגול - התרגול בפועל ובשטח הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך. גם בין הפגישות וגם בפגישות עצמן - לתרגל ולהתאמן עד שהדברים יעשו לנו הרגל חדש.

זה מצריך זמן וסבלנות אבל זה קריטי. כי גם אם נלמד הכל, נדע את החשיבות של הכל אבל לא ניישם ולא נתרגל בפועל - האחוזים שנצליח ירדו.

בדיוק כמו שאם הלכתי לפיזיותרפיסט והוא נתן לי תרגילים לעשות כדי שלא יהיה תפוס לי הצוואר, הבנתי את החשיבות, הבנתי את השורש ממה זה נבע, הייתה לי מודעות ורצון וכו' - כל עוד לא תירגלתי בפועל את התרגילים הצוואר שלי עדיין ישאר תפוס...

ה. חשיבות ההתאמה בין איש המקצוע לזוג - וכאן חשוב בעיניי לברר את ההתאמה הראשונית כבר בשיחת היכרות טלפונית, עוד לפני שמגיעים פיזית למפגש. ממש לברר ולדייק מהם המטרות של הזוג, מהם הציפיות שלהם מהתהליך, הרקע לפנייה וכו', וגם עבור הזוג לשאול ולשמוע הכל על מי שהם פונים אליו - וכך לדייק את המענה ולדעת מה בתחום ההתמחות של איש המקצוע ומה פחות, מה מתאים לנו ומה פחות.

לוודא שהמטרות שלנו נמצאות בתוך תחום ההתמחות של איש המקצוע. לוודא הוא מתאים לסיפור שלנו ספציפית.

וגם לברר את שיטת העבודה והאם זה מתאים ונכון לנו, וכמובן בפגישה/ות עצמה ועצמן לראות שיש חיבור נכון ומי שעומד לפנינו באמת מקדם אותנו.

חשוב לזכור שאיש המקצוע נמצא שם בשביל הזוג ולא להיפך. הוא שם עבורם. לכן אם הם מרגישים שזה נכון להם ויש התקדמות, גם אם יש תהליך וכמובן עליות וירידות בדרך, אבל המגמה היא של התקדמות, שהם נמצאים במקום שיכול להיות כתובת נכונה עבורם - מעולה.

ואם הם לא מרגישים כך - לשקף לו זאת בזמן אמת. 

ולדעת שלעיתים מציאת הכתובת המדויקת ביותר עבורנו היא מסע בפני עצמו ולא להתייאש!

לא כל אחד מתאים לכל אחד ובאמת צריך שתהיה התאמה וחיבור ובעיקר הרגשה שאנחנו במקום שמטיב איתנו ב"ה.

ו. לגבי מה ששאלת על תהליך מוצלח וגישה נכונה - לענ"ד ובעיניי תהליך מוצלח הוא תהליך שמקדם את הזוג. תהליך שבו הם יכולים כבר בזמן אמת לשקף למי שמולם את כל מה שהם מרגישים. גם בתוך הפגישות וגם בין הפגישות. שהם מרגישים חיבור נכון. שהם מרגישים שמבינים אותם ומקשיבים להם.

שיש התאמה ספציפית לכל זוג ולא מנסים להכניס אותם לאיזו תבנית מוגדרת מראש, אלא ממש רואים אותם באינדיבידואליות שלהם ומדייקים את המענה הכי נכון עבורם.

שהם מקבלים כלים לצלוח את כל הדרך הזוגית גם לבד ולא רק בתלות באיש המקצוע, אלא לאחר שמקבלים ומתרגלים בתהליך עצמו - מקבלים גם כלים להמשך הדרך לעשות זאת בכוחות עצמם כי בסופו של דבר הכוח האמיתי והחיים האמיתיים נמצאים אצלם עצמם.

ותהליך וגישה שרואה אותם כמכלול של האדם שהם, בפן האישי, הזוגי, ההורי, המיני, התעסוקתי, הנפשי, הרגשי, המשפחתי וכן הלאה - הבנה שאני כאדם מורכב מכל המקומות שבי ושלי, ולראות גם את הפן האישי, את האדם הנפרד שאני והנפרדות שלי בתוך הביחד וגם את הביחד בתוך הנפרדות ואת הפן הזוגי. ולראות מתי צריך עבודה אישית ומתי צריך עבודה זוגית ומתי גם וגם ולהגיע ב"ה לאיזון נכון בין הכל.

ז. ומנסה לענות גם על שאלותייך שכתבת כאן: "יועיל אם תשתפו את הרקע שלכם, בני כמה אתם, כמה שנים אתם נשואים,
האם אתם הגבר או האישה (הלוואי שגם גברים תותחים יכתבו),כמה עמוק היה המשבר. במה באה ליידי ביטוי ההצלחה.
כמה מפגשי טיפול עשיתם, מה היתה נקודת המפנה. 
איזה תובנות יש לכם על טיפול מוצלח, ועל גישה נכונה לטיפול. 
תנו טיפים, תנו זויית חשיבה."

אז שוב מהניסיון שלי זה נכון לכל הרקעים, לכל המגזרים, לכל הגילאים, לכל מספר השנים בהם נשואים, לגבר ואישה כאחד, למקומות בהם הריחוק והמשבר היו עמוקים מאוד מאוד אבל הצליחו להתקרב חזרה בצורה מדהימה, ובעצם אם אחזור לסעיף א' - בעצם לכל הזוגות.

ודאי שאם נגיע מוקדם יותר נצטרך לעבוד על פחות מטענים שנצברו, אבל זה לא אומר שאי אפשר לעבוד עליהם גם אחרי שנוצרו, אלא רק שזה כן יקח לנו אולי יותר זמן ואנרגיה.

ונכון שיהיו מקומות ופעמים שאולי זה יהיה מאוחר מדי כי נעשו כבר דברים או הריחוק כה גדול, אבל בד"כ זה אומר שכבר אין את אחד או יותר ממה שציינתי סעיף ג', לפחות לאחד או יותר מבני הזוג. (את הרצון להיות יחד, המוכנות והאחריות האישית) וזו בעצם חלק מהסיבה שזה יהיה כבר מאוחר מדי. 

וכן, יש מקרים שבהם תהליך לא יצליח.

וכן, יש מקרים שהכתובת לא תהיה מתאימה לזוג וכדאי שהם יחליפו ויחפשו כתובת אחרת.

וכן, יש מקרים בהם דווקא גירושים יהיו הפתרון הנכון לזוג ולמשפחה הספציפית ההם.

אבל יש כ"כ כ"כ כ"כ הרבה מקרים אחרים שלא זה הסיפור, ושכן אפשר להצליח, שבעיניי לנסות ולבחון את הדברים שווה מאוד מאוד.

וגם לגבי מספר המפגשים - זה גם אינדיבידואלי. וכל זוג וכמה זמן ומפגשים שהוא צריך.

וזה גם נע בין גישות שונות של אנשי מקצוע. יש אנשי מקצוע שמעבירים תהליכים יותר ארוכים, גם של שנים לדוגמא, ויש בעלי מקצוע שמעבירים תהליכים יותר ממוקדים.

וזה תלוי כמובן גם במטרות של הזוג עצמו ולאן בעצם צריך להגיע ובמה להתעסק.

וזה תלוי גם בזמן של כל פגישה שכל איש מקצוע מאפשר.

אם שאלת על מספרים ממש אז מניסוני האישי אני למשל נוהגת לעשות תהליכים יותר ממוקדים, ובגלל שזמן הפגישה מאוד רחב (שכל פגישה אורכת בין שעה וחצי לשעתיים שלמות והיא בעצם בזמן של שני מפגשים רגילים) מספר הפגישות שזוגות עברו יכול להיות בין 8-16 סה"כ, שוב, בממוצע, כי יש זוג שגם אחרי 5 מפגשים ירגישו שהשלימו את המטרות שלהם ויש זוג שאחרי 17 מפגשים ירגישו כך. זה אינדיבידואלי למטרות שלהם ולמתי הם מרגישים שהשיגו אותן. אבל כן הדגש הוא על תהליך יותר ממוקד של נאמר עד 4-6 חודשים גג כאשר המפגשים הם אחת לשבוע.

מקווה שעניתי על הכל,

אם יש לך עוד שאלות מוזמנת לשאול בשמחה

והרבה ברכה והצלחה ב"ה!

מראש רוב הזוגות שמגיעים לטיפול זוגי זה כאלה שהמצב הזוגי היה פחות טוב מראש

לכן מוצלח זה עניין יחסי.

אם נמשיל את זה למצב רפואי.

את מכירה מישהו שעבר ניתוח לב שהצליח?

רוב מי שעבר ניתוח לב כנראה לא יהיה ספורטאי אולימפי.

אבל הוא יחיה.

גם כאן.

כנראה זוגות שעברו טיפול זוגי לא יהיו עם הקשר הזוגי הכי טוב בעולם.

אבל לפחות הם יוכלו להיות עם קשר במצב תקין שלולא הטיפול היה קשר הרוס/גירושין.

כמובן שכמו שהולכים למנתח לב מוסמך.

חשוב ללכת גם למטפל מוסמך

"כנראה זוגות שעברו טיפול זוגי לא יהיו עם הקשר הזוגי הכי טוב בעולם."

מניסיון, זוגות יכולים להיות עם הקשר הזוגי הכי טוב וקרוב ואוהב בעולם גם אחרי שעברו טיפול זוגי. גם אם היו בריחוק מאוד מאוד גדול לפני כן.

ובאמת חשוב לי לכתוב את הדברים מהיכרות אישית של מספר גדול של זוגות כאלה כדי לחזק שזה לגמרי אפשרי.

אבל באחוזים... כמה לדעתך הגיעו אלייך ויצאו ל"הכי טוב וקרוב ואוהב בעולם?"

מאמין שלא 100%.

ומה זה "הכי טוב וקרוב ואוהב בעולם"?

זהו. סיימו את העבודה הזוגית?

ממחר נחים על זרי הדפנה?

ואיך את מגדירה טיפול שהצליח?

אם הזוג רק "בסדר" אוהב. קרוב.

אבל לא וורדים ושושנים סביבם כל היום.

יש אתגרים כמו לכל זוג (וב"ה צולחים גם אותם)

זה לא מספיק טוב?

א. 100% אני לא חושבת שיכול להיות בכל מקרה. אבל אחוזים מאוד גבוהים כן.

ב. "הכי טוב וקרוב ואוהב בעולם" בכוונה של לבטא את הקירבה, ההבנה והאהבה הגדולים המצויים בקרב הזוג.

כתבתי זאת כדי להגיב על המשפט שכתבת ש: "כנראה זוגות שעברו טיפול זוגי לא יהיו עם הקשר הזוגי הכי טוב בעולם."

ורציתי לחזק שם שכן יש אפשרות להיות עם קשר זוגי טוב וקרוב גם אחרי טיפול זוגי, וזה לא אומר שכל זוג שהגיע לטיפול זוגי נדון להיות "רק" בפשרה או "בחיים בינוניים" אלא בהחלט יכול להיות בחיים מלאים, שמחים, אוהבים וקרובים.

ג. ללגבי מה שכתבת: "זהו. סיימו את העבודה הזוגית?" -

אז כמובן שלא. בעיניי העבודה הזוגית לא מסתיימת לעולם. אלא כן סיימו את התהליך של היעוץ הזוגי מול איש המקצוע, הגיעו למטרות שלהם מהתהליך וכעת הם ממשיכים בחייהם עם כל מה שלקחו ומתוכם עצמם וממשיכים לבנות ולעבוד - ממש בניין עדי עד. להשתמש בכל מה שרכשו ולהמשיך לבנות ולעבוד.

ד. לגבי מה שכתבת: "ואיך את מגדירה טיפול שהצליח?"

זה בעיקר איך הזוג עצמו מגדיר ולא רק אני. 

כאשר גם הזוג וגם אני מרגישים שהם מימשו את מטרות התהליך, כאשר הם מרגישים שיש להם תובנות וכלים לצעוד הלאה בהמשך הדרך, כאשר הם מרגישים קירבה, הבנה, יכולת לפתור גם דברים אחרים שיעלו בהמשך וכן הלאה.

ודאי וודאי שיש ויהיו תמיד אתגרים בהמשך כמו לכל זוג

ודאי וודאי שלא הכל תמיד ורדים ושושנים סביבם על היום

וודאי וודאי שזה מספיק טוב כאשר יש הבנה לעומק וכלים איך לצלוח את אותם האתגרים,

אף אחד לא מצפה וגם לא יכול להתיימר להבטיח לאף אחד (וגם לא לעצמו) שהכל יהיה מושלם ושהכל יהיה תמיד ורדים ושושנים ושלא יהיו לעולם אתגרים. כי זה יהיה שקר.

אלא שבעזרת התובנות, הכלים, הידע, הלימוד, היישום שרוכשים בדרך - לאט לאט גם החלקים של הירידות/הנפילות בחיים שלנו יהיו פחות.

פחות בעוצמה שלהם

פחות בתדירות שלהם

ופחות במשך שלהם.

וככל שנמשיך ונעמיק ונתרגל ונלמד זה יהיה עוד ועוד פחות.

כך שמצד אחד אנו מבינים שהחיים של כל בני האדם מורכבים מעליות וירידות. זה ממש חלק מובנה ובלתי נפרד מהחיים.

כך הקב"ה ברא את עולמו.

עם תנועה.

יש חושך - ואור

טוב - ורע

יום - לילה

תנועה.

כך גם אדם חי יש לו עליות וירידות בהכרח. בכל תחום שהוא ולא רק בפן הזוגי.

אי אפשר לא לחוות לעולם ירידה. זה לא קיים ולא אפשרי.

רק אחרי ה120 שלנו אנו במצב סטטי שלא זז - כמו קו ישר שמציין את המוות והחידלון.

כל עוד אנו חיים הגרף שלנו זה ממש של עליות וירידות.

כאשר שוב, המטרה בעזרת כל מה שאנו רוכשים בדרך להצליח מצד אחד גם להינות מכל העליות ומכל העוצמות והטוב שהשגנו בחיים שלנו,

ומצד שני גם בירידה - להבין שזו תנועה ועוד מעט הגל יעבור וב"ה נהיה שוב בצמיחה, אבל יותר מזה - להבין שבעזרת כל הכלים שרכשנו, כל ההבנה לעומק והתובנות והידע וכו' - אנו ממש יכולים להשפיע גם על הירידה עצמה שהיא תהיה קצת יותר למעלה בגרף - כלומר תהיה פחותה בעוצמה שלה, במשך שלה ובתדירות שלה.

וכך נמשיך ונצמח עוד ועוד.

והגרף שלנו יהיה כל פעם עם ירידה קצת יותר למעלה בציור.

אלו החיים עצמם.

וזה לימוד מתמשך ואינסופי.

ומקום של תהליך של יעוץ זוגי מנסה להיות שם בדרך ולתת את הכלים והתובנות של מה שהזוג הזה צריך והגדיר כמטרותיו, לנסות להיות כתובת עבורו כל עוד הוא מרגיש שצריך (בין אם זה בתהליך עצמו ובין אם זה בנוסף בפגישות תחזוק אחת ל... אם הזוג רוצה ומעוניין ובין אם זה בכל צורה אחרת שמתאימה לזוג),

וודאי שגם אחרי התהליך הזוג עצמו צועד עם כל מה שקיים בתוכו ועם כל מה שרכש יחד ומנסה לחיות את החיים הכי טוב שיכול... בעליות וגם בירידות. ובירידות לראות איך אפשר להגיע שיהיו פחות בעוצמה במשך ובתדירות, ולגדול כל פעם עוד ועוד. זו באמת עבודת חיים.

מקווה שעניתי,

אם לא דייקתי במענה מוזמן להמשיך לשאול 🙏

אלו דברים שלא ניתן לכמת מספרית בצורה ודאית.

אני כן יכולה לכתוב את הדברים הבאים:

אחוז הזוגות *שבסוף התהליך* ציינו שהשיגו את מטרותיהם - כ-85%.

מתוכם, רק חלק מהזוגות שיתפו לאחר תקופת זמן מסיום התהליך איך הולך להם לכן מה שאני אישית יכולה לדעת זה רק מה היה בסוף התהליך לזוגות + מה היה גם לאחר תקופת זמן משמעותית לאלה מהזוגות ששיתפו.

מתוך הזוגות שגם סיימו את התהליך וגם לאחר תקופת זמן אמרו שהם בטוב גדול (מה ששאלת לגבי סעיף ב בעצם) - יש כמות נכבדת כזו ועליה כתבתי בהודעתי הראשונה שהגבתי לך על אותו משפט.

אם בכל זאת ננסה להתייחס לאחוזים רק ממה שאני רואה מול עיניי בסוף התהליך של היעוץ הזוגי עצמו (ושוב, כמו שכתב @פשוט אני.. זה ודאי לא מספיק כי צריך לראות גם לאחר תקופת זמן משמעותית ועוד דברים שהם כבר מחוץ לתהליך עצמו) - אז כ70%-80% לא רק השיגו את מטרותיהם אלא גם דיווחו שהם בטוב גדול וקירבה גדולה (שוב, מה שציינתי בסעיף ב' עליו שאלת כעת). ושוב, מתוכם רק חלק עדכנו אותי לאחר תקופה ממושכת ודווקא לחלק הזה התייחסתי בניסיון לחזק כי הוא בהחלט קיים. (וזה כמובן גם לא אומר שמי שלא עידכן לאחר תקופת זמן לא נכלל בחלק הזה, אני מאוד מקווה שכן ואצל רבים מהם אני גם מאוד מאמינה שכן ב"ה )

ולמרות זאת מאמין למה שאת כותבת.

אם 85% מהזוגות שנדרשו ליעוץ זוגי

השיגו את מטרותיהם בעקבות הטיפול שלך.

אז פשוט שאפו

ממה שהכרתי זה אפילו לא קרוב אצל שאר המטפלים

שכתבתי עליה בשרשור הזה (בסעיף ה' בתגובתי המקורית לפותחת השרשור), אבל חשוב לי רגע לחדדה עוד:

אני מאמינה שכל זוג וכל יחיד שפונה לאיש מקצוע - חשוב מאוד שיוודא שאכן מטרותיו מהתהליך כולו נמצאות בתוך תחום התמחותו של איש המקצוע.

וכפי שכתבתי, אני מאמינה בלעשות זאת כבר בשיחת טלפון ראשונית של היכרות עוד לפני קביעת המפגש הראשון.

בצורה הזו - מי שנגיע אליו נדע שאכן יש לו התמחות וניסיון במטרות ובציפיות שלנו מהתהליך אליו אנו מגיעים. והדבר הזה לכשעצמו יכול להעלות את אחוזי ההצלחה שלנו בתהליך.

אישית יצא לי להגיד פעמים רבות מאוד "לא" (כלומר שאני *לא* הכתובת המתאימה במקרה הזה) כבר בשיחת הטלפון הראשונית. הדבר הזה מאוד מאוד חשוב בעיניי.

הוא חשוב לי אישית ונכון שאמרתי המון פעמים "כן", אבל באמת כמות הפעמים שאמרתי "לא" היא רבה. 

אתן כמה דוגמאות להמחיש את הדברים: 

* אם למשל פונה אליי אדם שאחת ממטרותיו היא לטפל בדיכאון שיש לו/בחרדה/בטראומה וכן הלאה - אני אומרת באותה שיחת היכרות שאני לא פסיכולוגית ואין לי התמחות בטיפול כזה במורכבויות שבנפש.

* אם למשל פונה אליי זוג שאחת ממטרותיהם היא טיפול באלימות במשפחה - אני אומרת כבר בהתחלה מה כן בתחום התמחותי ומה לא, וטיפול באלימות הוא לא בתחום התמחותי.

* אם למשל פונה אליי זוג שרוצים להתגרש (שניהם או אחד מהם) ואומרים לי שהמטרה זה רק "לסמן וי" אבל הם רגל ויותר בחוץ ובכלל בכלל לא רוצים להיות אחד עם השנייה - אני אומרת להם שאני לא הכתובת וזהו לא תחום התמחותי.

וכן הלאה.

אבל אם למשל פונה אליי זוג/יחיד ששם לו למטרה את העצמת הזוגיות, קבלת כלים ותובנות להעמקה וצמיחה זוגית, ניהול תקשורות מקדמות, ניהול קונפליקטים זוגיים, להגיע למקום של הבנה עמוקה אחד של השנייה, לעבוד ולגעת במטענים שהצטברו, עבודה על פערים, ראייה כוללת של מצבים אישיים וזוגיים ועוד רשימה של דברים שהם כן בתחום התמחותי - כמובן שכאן אגיד כן ונמשיך הלאה בבירור באותה השיחה...

- ועוד נקודה חשובה (שכתבתי עליה בסעיף ג' בתגובתי המקורית לפותחת השרשור):

היא עניין הבירור (שוב, כבר בשיחת ההיכרות הטלפונית הראשונית) של שלושת הדברים שבעיניי מקפיצים את סיכויי ההצלחה בתהליך: הרצון, המוכנות ולקיחת האחריות האישית.

כי אם לצורך הדוגמא יש זוג או אחד מהם שאומר  לי "אני לא רוצה להיות איתה/איתו בכלל. ממש לא ולא משנה מה", או אומר לי: "שרק היא/הוא ישתנו ויעבדו אני מושלם איך שאני וזהו!" או: "אני מצפה שתוך פגישה אחת הכל תוך שנייה יסתדר ואין לי שום כוונה לתהליך או מוכנות לעבודה" - אז גם אשקף שבמקרים הללו אני לא כתובת מתאימה.

אז לסיכום - בעיניי הדיוק מה כן בתחום ההתמחות של איש המקצוע ולא פחות - גם מה לא - הוא מאוד מאוד חשוב ומעלה לכשעצמו את אחוזי ההצלחה. זאת בשילוב של דיוק המטרות והציפיות מהתהליך של הזוג, בירור והדגשת חשיבות הרצון ההדדי להיות יחד בטוב, המוכנות לעבודה ולקיחת האחריות האישית - הם דברים שיכולים ב"ה לעלות מאוד את האחוזים.

כמובן שהכל הכל מה' יתברך. אני רק השליחה וזו זכות עצומה עבורי 🙏 ותודה רבה על האמון והפירגון שכתבת בהודעתך 🙏

תחשוב על אדם עם אסתמה. לפעמים הכל רגיל, לפעמים יש לו קשיי נשימה, לפעמים הוא ממש נחנק.

ואז הוא מגיע לטיפול שלא רק מטפל בסימפטום אלא ממש מעביר את האסתמה מהעולם.

פתאום אותו אדם ירגיש שגם הנשימות הטובות שהיו לו קודם, אלה שהוא לא הרגיש בהן מחנק, הן הרבה פחות טובות מהנשימות שיש לו עכשיו.

וכל זה למה?

כי בטיפול לא מקבלים כלים רק כדי לפתור את המשבר הנוכחי, אלא גם מקבלים כלים מעולים, שיודעים ליישם אותם עוד שנים אחר כך בכל מיני נושאים, כדי לנהל בצורה הרבה יותר טובה את התקשורת ואת הוויכוחים.

יודעים מה מניע כל אחד מאיתנו לפעול בצורות מסוימות, איך אפשר לתעל את הסיבות האלה למקומות אחרים כשיש קונפליקט, איך אפשר להתפשר יותר טוב וכו'.

את כל זה למדתי על בשרי אצל @נגמרו לי השמות, ואני חותם על זה שבזכותה אחרי הטיפול המצב הרבה יותר טוב ממה שהיה לפניו ולפני שבכלל עלה הצורך בטיפול.

משמח ומרגש כ"כ לקרוא, תודה לכם 🙏

שהקב"ה ישלח לכם את כל השפע, הטוב, הברכה והאור שקיימים 👑💪🌹

אנחנו עברנו טיפול זוגי והיום יש לנו קשר מדהים.

לכל זוג לדעתי יש משברים ויש דברים שצריך לפתור זה בכלל לא אומר שהוא זוג פחות מוצלח.. אולי ההפך. 

אני חיה בשמחה ובאושר, אולי יותר מזוג שלא עבר טיפול זוגי כי אני לפחות מודעת לנקודות התורפה שלנו ויודעת להגיד שזה קצר בתקשורת ועדיף לעשות ככה ולא ככה (עברו יותר מ10 שנים מאז הייעוץ וב"ה חיים באושר רב)

שחס וחלילה זוג שצריך יעוץ לא יימנע רק כי "זה אומר עליהם שהם במצב גרוע".

יש בינינו פערים גדולים בכמה נושאים והם אלה שהביאו את המשברים. הפערים נשארו (הצטמצמו קלות) אבל למדנו לנהל זוגיות טובה לצד הקונפליקטים.

נקודות המפנה היו למידה של יסודות ניהול זוגיות טובה, בכל יציאה ממשבר למדנו עוד משהו.

בדיוק קראתי אתמול מאמר על עקרונות זוגיות טובה לאורך שנים, שדי מסכם את התובנות שהגענו אליהם, מצרפת קישור.

דפוסים של מערכות יחסים ארוכות טווח, לפי מטפלת זוגית | ישראל היום

הזוג מתגרש בגלל הרבה דברים אחרים. לא בגלל הטיפול.

אני הייתי בטיפול המון זמן ולי אישית עזר מאד

ולמדתי מכל מטפל ומטפלת.

אז השאלה מה את רוצה? 😉

ללמוד טיפול זה בטח ממש שליחות וגם לעסוק בזה.

אבל בנוגע למטופלים עצמם זה כבר משהו אחר.

.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..