אני לא בדיוק במצבך..
אצלי הוא היה אמור להתחיל אחרי החגים ואני נהיתי דרוכה מבפנים...רק שלא יקדימו לו עכשיו כי אין סיכוי אני לבד בחגים (אני לא נוהגת וגרה בחור ואין לי פה חברות בכלל ואין משפחה לעזרה אז לבדדדד בעולם)
אבל למרות זאת מרגישה ממש כמה זה מרסק האכזבה..כשכבר נגמרו הרזרבות של הכוחות...
והחוסר ידיעה קדימה מטריף
כמה נק' שעזרו לי בזמנו בחודשים שהיה מגוייס-
א. לא לחשוב קדימה להתרכז במשימה של הרגע הזה. לא לנסות לחשוב או להבין איך אהיה מסוגלת ואיך אצליח
רק לתפקד בכאן ועכשיו
קצת רובוטי אבל במציאות הזאת זה מה שעזר לי
ב. כשקשהוכשיש רגע שמציף או פשוט מתרוקן הכל...
לא להגיב בלחץ
לא להלחם ברגשות
לנשום עמוק
לתוך הכאב
לא להתנגד לו או להתוכח איתו זה לא עוזר
יש רגע אחריו
ואם נושמים עמוק ושןב
בוכים
ושוב
בסוף הכאב החד עובר וחוזרים חזרה להרגיש יותר שפוי
לי זה עזר להזכיר לעצמי
שאין איך להמנע מהשבירות
אבל הן לא ישארו ככה לנצח
ושאם לא אתנגד הן ירגעו
וזה היה נכון
ג. לחסוך אנרגיות
לעשות מינימום
לא להעמיס על עצמך
רק מה שחייב
ד. לא לקחת אחריות יתר
להיות בחמלה כלפי עצמך
את לא יכולה העל
את עושה מה שאת יכולה
ואת לא אמורה להצליח הכל
ה. להיות יצירתית בכל עסרה שתקל עליך
חד פעמי בנוהל
לקנות ערכות יצירה לילדים שיעסיקו אותם
לצמצם מקלחות
לקנות נשנושים לילדים.. לזמנים שצריך
אוכל פשוט להכנה בלבד
מותר גם לחם עם שוקולד או קורנפלקס
ו. להעזר ..
לא לסרב לעזרה
לא להציג את עצמך כהכל טוב וחזקה ומסוגלתת הכל
מציעים תגידי שתשמחי ותודה
ולזמנים קשוחים אפשר להביא מישהי באופן יזום