יש עוד דברים קטנים שמפריעים לה שלדעתי כבר לא אמורים להפריע בשלב הזה לדוגמא היא תמיד רצתה בחור גבוה ואני ממוצע (יותר גבוה ממנה ב 20 ס''מ).

ועוד דברים קטנים כאלה שאני לא מבין איך זה עדיין מפריע לה. ובכל אופן זה באמת לא הדבר העיקרי אלא מה שכתבתי בהודעה הקודמת.

רק דבר אחד: אל תנסה "להיות ככה". אל תנסה לרצות אותה. זה לא יעבוד. תנסה להיות אתה ועם העוצמות שלך. אל תנסה להיות מישהו אחר רק בגלל שהיא ביקשה - זה לא עובד וזה נגמר רע כי זה מרוקן אותך.

מה *לך* מפריע מאז שהתחתנתם?
על מה *אתה בוכה* שחסר לך?

יופי. מכאן תתקדם.

תן לה לעבור את התסביכים שלה לבד, בלי שאתה מנסה לשלוט במצב באמצעות האזנות וכו'. זה לא מכבד. לא אותך ולא אותה.

אל תנסה להיות רועש, כי זה לא אתה.

אם היא רוצה, היא יכולה לעשות בעצמה תהליך ולהבין למה דווקא בחרה בך.

חזק את עצמך מבפנים שאתה שווה ושאתה גבר מצויין, ושהיא זכתה בך בהרבה מובנים.

אני יודע שבהריון ההרמונים משתוללים השאלה אם באמת זה קשור לזה ורק לזה?

אני רואה שאתה מתמודד עם מצב מאוד רגיש ומורכב. זה ברור שאתה אוהב את אשתך ושאתם רוצים להיות מאושרים יחד, וזה נהדר. השיחות והרגשות שאתם חווים הם טבעיים בכל מערכת יחסים, במיוחד כשיש שינויים כמו הריון.

נראה שמה שחשוב פה זה שתשלמו לי כסף. הרבה כסף. המון כסף. אני ממש אוהב כסף. אני מפרסם בערוץ בצורה שקופה גם בשרשורים שכלל לא קשורים לתחום שלי כדי לדחוף את העסק שלי בכל דרך אפשרית. אני יודע שאפשר לשלם על פרסום אבל אני אוהב לקבל דברים בחינם. למה? כי אני אוהב כסף ואם זה בחינם אז הכסף נשאר אצלי.

זה שאתה מודע לבעיה - כבר 50% מהדרך לפתרונה

כמה נקודות:

א. תביא את עצמך לזוגיות שלכם ובכלל.

תביא את כל עצמך.

את עצמך ברגשות שעולים לך

את עצמך בפגיעה שעולה בך

את עצמך ביתרונות שכן יש בך

את עצמך כאדם, כמכלול.

אל תרגיש שאתה צריך "להצטדק" על מי שאתה.

אלא לאהוב ולהיות בטוח במה ומי שאתה.

יש לכל אדם בחירה ואשתך בחרה בך. על כל המכלול שבך.

כפי שאתה בחרת בה, על כל המכלול שבה.

אני חושבת שכדאי שתיתן את אותה ניראות קודם כל בינך לבין עצמך.

תראה אותך.

אחרי שתראה אותך, תזהה את הצרכים שלך, את הכאבים שלך,

תוכל לתקשר זאת לאשתך.

לדוגמא:

"אני צריך להרגיש שאת שלמה בי ובבחירה בי."

"אני צריך להרגיש שאני מספיק טוב בעינייך ובלב שלך. מוערך, שווה, טוב!"

"אני צריך להרגיש שאת מקבלת אותי כמו שאני."

"אני צריך לדעת שאנחנו יכולים לדבר על דברים בינינו. לא רק עם עוד גורם אחר אלא בינינו. ליצור מקום של פתיחות וכנות ושקיפות".

"כואב לי להרגיש שאני ברירת מחדל או איש שלא מיטיב עם אשתו האהובה. אני רוצה שיהיה לך טוב ולהרגיש שאני הטוב הזה עבורך!"

וכן הלאה

להמשיך להעמיק בניראות לך

בהבאת עצמך *כפי שאתה* ולא הסתרת עצמך

ובתקשורת נכונה ומקדמת של הנ"ל לאשתך היקרה.

ב. כתבת שאתם נשואים 10 חודשים, משמע שאתם עדיין בתוך השנה הראשונה לזוגיות, על כל מה שזה אומר, ובעיקר ההתחלתיות וכל השינויים הרבים שעוברים.

הכל בסדר.

לאט לאט אנחנו לומדים וגדלים.

בונים עוד קומה ועוד אחת.

זה מאוד מותאם שלב, ולא הכל מצליחים בבת אחת ותוך רגע, אלא זוגיות היא לימוד. מסע. שאנחנו מהלכים בתוכו צעד ועוד צעד.

וכעת אתם בצעד של הבירור הזה.

לקחת נשימה ולהתחזק שהכל בסדר!

אנחנו בסדר!

ולהמשיך ללמוד זוגיות.

ג. כתבת שאתה אוהב את אשתך מאוד

ושאשתך אוהבת אותך מאוד

שאתם באמת מסתדרים

ונהנים

ואוהבים

שאתה מרגיש חיבור מצויין איתה

ואהבה גדולה

וכך גם אתה מרגיש ממנה כלפיך (!!!) -

אלו הם דברים יקרים ומשמחים מאוד ואפשר וכדאי לחזק אותם.

ד. כתבת שאשתך ב"ה בהריון.

מציאות של הריון, ועוד הריון ראשון, ועוד בתוך השנה הראשונה וכל השינויים שהאישה עוברת מצריכה הרבה מאוד מאוד אנרגיות.

יש כמובן גם את עניין ההורמונים בהריון, וכל ההתמודדויות והקשיים הנלווים בתוכו, ממש יום יום שעה שעה.

יכול להיות שזה מוסיף עוד עצימות לדברים.

לאו דווקא שהם לא היו קיימים בלי ההריון, אלא שהם *מתעצמים* יותר. כמו ווליום שמגבירים.

וצריך לגשת לכך ברגישות ואמפתיה גם לכל מה שעובר ומתחולל בה בהריון, כל הקשיים וכל ההתמודדויות לצד הברכה המופלאה מאין כמוה והחיים החדשים שממש נרקמים בתוכה.

ה. כתבת: "אבל פתאום הדבר הזה צץ לאחרונה ואני מרגיש נבגד מעצם זה שהיא אולי חושבת דברים מרחיקי לכת (אני לא בטוח שזה מה שאמרה אבל חושש מזה", "לא באמת שמעתי כזה דבר)" -

בעיניי דווקא מה שכתבת בסוגריים הוא היותר משמעותי במשפט הזה.

כלומר, יכול מאוד להיות שיש כאן גם *עבודה אישית שלך* על הפרשנות שלך של הדברים,

ועל המקום שלך מולם.

הרי היא לא אמרה את הדברים,

ואתה כתבת שאתה לא יודע ולא שמעת שכך אמרה

אלא רק *חושש* מזה.

וכאן אנו כבר מדברים עם החשש, עם הפחד.

ואיתו צריך לדבר גם באופן אישי ולא רק זוגי.

בכבוד, בעדינות, ברגישות,

אבל כן, בהחלט לדבר איתו ואפילו להסתכל לו בלבן של העיניים ולומר לו: אני רואה אותך חשש! אני רואה אותך פחד!

אני מבין שאתה חושש שאשתי לא אוהבת אותי וחושבת דברים מרחיקי לכת כמו גירושין וכו' ואני לא רוצה לאבד אותה!

אבל אני מנהל אותך פחד! ולא אתה אותי!

ואני מחזיר שליטה ויודע שהיא כן אוהבת אותי!

ובעצם כל מה שאמרת שכתבתי בסעיף ג' -

היא אוהבת אותי מאוד!

אנחנו *באמת* מסתדרים!

ונהנים 

ואוהבים

והיא מרגישה חיבור מצוין איתי כמו שאני איתה

ואני מרגיש ממנה אהבה גדולה!

ופשוט את הנקודה הספציפית הזו אנחנו נמשיך לברר!"

וכאן אני מגיעה לסעיף החשוב הבא -

ו. כדאי מאוד להבין יותר לעומק עם אשתך למה היא מתכוונת בעצם בסגנון הרועש שהיא אוהבת?

ממש לשאול אותה, ממבט סקרן שרוצה לברר ולדעת ולא ממבט ביקורתי או מאשים,

"תוכלי לשתף אותי אשתי היקרה במה זה אומר מישהו רועש עבורך?

במה זה בא לידי ביטוי?

מדוע זה חשוב לך?

מה את צריכה שם בעצם?

ומה את צריכה ממני?"

ושם הכי הכי להעמיק כי כתבת: "לפעמים כשהיא רואה פיזית שאני שקט במקומות שהיא רצתה שאני יהיה פעיל יותר היא נכנסת למצב כזה" -

זו נקודה סופר חשובה בעיניי להעמיק -

מהם בעצם המקומות הללו אשתי?

איך היית רוצה שאנהג בהם?

מדוע? 

מה זה אומר עבורך?

מה זה יגרום לך להרגיש?

ובעיניי יש כאן נקודה מהותית שחשוב שהיא תתבהר *לשניכם* ותוכלו ממש לפצח עוד מפתח ולהעמיק עוד יותר בכל הזוגיות כולה.

קשה לי להעביר זאת רק בכתב, וכמובן שצריך להכיר אתכם לעומק כדי להמשיך ולפרט ולהעמיק בדברים, אבל במגבלות הפלטפורמה היה חשוב לי להעביר שיש כאן נקודה מאוד מהותית בעיניי שפיצוח נכון שלה יכול להקפיץ אתכם קדימה ב"ה.

שתהיה לכם ברכה שלמה והצלחה גדולה ב"ה

לגבי סעיף ה' אני אומנם כתבתי בסוגריים שלא שמעתי אותה אומרת ככה אבל כן שמעתי את אחותה אומרת משהו בסגנון ''אל תגזימי על דבר כזה לא מתקדמים הלאה'' או ''אבל על דבר כזה לא מתקדמים הלאה'' וכדומה... וגם זה הרגשה שלי כזאת שזה תופס אותה...

לגבי סעיף ו' אני כן יודע מה היא מתכוונת בסגנון רועש. היא מתכוונת שפוגשים חברים או משפחה אני יבוא מיד יתן חיבוק ויגיד אהלן אחי מה המצב איך אתה וממש יתחיל לדבר בלי סוף ואני לא כזה אני יותר שקט ויותר לוקח לי זמן להשתחרר (כמה דקות בודדות כמובן ולא יותר מזה)

בכל הנקודות הללו ובכלל.

לצערי לא אצליח להעביר עד הסוף את כוונתי במסגרת זו של התכתבות בפורום, וגם אין כאן דרך לשמוע עד הסוף את אשתך ואותך ולהמשיך משם, אבל מקום שבו אתם תצליחו להעמיק יותר ולהמשיך להעמיק עד הסוף בכל הרבדים שנמצאים כאן (ויש כמה וכמה רבדים) - בהחלט יכול לקדם אתכם ב"ה. 

בינתיים חוזרת על ההמלצה בכותרת שכתבתי וגם בכל סעיף א' - להביא את עצמך. גם את מה שכתבת עכשיו. לא להדחיק פנימה אלא להביא את מה שאתה מרגיש לזוגיות. להביא את הצרכים ואת הלב שלך. להנכיח אותם. להנכיח אותך.

ולגבי סעיף ו' - שוב, כוונתי הייתה שכדאי להמשיך ולהעמיק שם הרבה יותר (כנ"ל לצערי לא אפשרי לי להסביר עד הסוף כך בפורום).

המון הצלחה וברכה ב"ה 🙏

לאחר בירור ושיחה על זה היום סוף סוף הצלחתי לדובב אותה על מה הייתה השיחה שלה עם אחותה (מיד אחרי כמה שעות מהשיחה ההיא עם אחותה חזרנו לשוחח כרגיל כאילו לא קרה כלום. עברו כמה ימים ורק היום הצלחתי לדובב אותה בקושי רב)

והוצאתי ממנה שכן היא שאלה את אחותה האם לא כדאי לה לפרק מכיוון שזה משהו שממש מציק לה והיא מבינה שזה ישאר ככה כל החיים והביאה כמה דוגמאות: לדוגמא שירה בשבת, קידוש, ריקוד בחתונות, זה דברים שאני פחות עושה והיא מבינה שזה ישפיע לה על כל החיים. (היא גם זרקה באגביות שגם היא לא אוצה בשבילי שאני ככה יהיה כל הזמן מנסה להשתנות בשבילה ולשנות את עצמי ושהיא לא אוהבת לשנות אחרים והיא לא רוצה שאני יסבול כל פעם מהשאלות שלה למה אני לא כך וכך...)

אז היא אמרה לי היום שהיא לא התכוונה לשאלה הזאת באמת ברצינות אבל זה משהו שיצא לה כזה: ''מה את אומרת לא כדאי אם כן לפרק?'' ואחותה הסבירה לה את המשמעויות ושזה לא פשוט ושזה מוגזם וכו' (אציין שהיא לא איזה ילדה קטנה בת 20 אלא כבר בת 25) ואז היא אמרה היום שזה ממש לא במחשבות שלה וזה לא רלוונטי וזה היה רק שאלה כזאת שקפצה לה בלהט השיחה והכל טוב, אבל לא יודע מה להרגיש עכשיו, האם באמת זה יכול ככה להיעלם או שהיא אומרת לי מה שאני רוצה לשמוע?

הדבר הכי משמעותי הוא *שאתה* וגם *אשתך* תרגישו שיש כאן בנושא הזה *סגירה טובה ונכונה*.

שזה סגור.

כי אם אנחנו משאירים משהו פתוח, או חצי פתוח, או אפילו כמעט סגור אבל עדיין לא - בד"כ זה יחזור אלינו שוב ושוב ושוב בורציאציות כאלה ואחרות.

וממש ישאב מאיתנו אנרגיה. אני ממש מכנה את כל הדברים שלא סגורים אצלנו "זללני אנרגיה".

ולרוב הדברים הלא סגורים יופיעו שוב בין אם במקרים נוספים כגון אלה, בין אם בפיצוץ בהמשך אם הדחקנו דברים, ובין בכל מיני דרכים אחרות.

וכאשר עושים לכל נושא ולכל דבר משמעותי לנו שעולה - התחלה אמצע וסוף. סגירה. הנפש נרגעת ושלמה שם.

ואם היא נרגעת ושלמה שם - סימן שעיבדנו נכון את הדברים בינננו לבין עצמינו וביננו לבין בן/בת הזוג ויש כאן עוד רובד ועוד קומה שרכשנו בדרך הזוגית שלנו.

בנוסף לנקודה החשובה הזו, אני חוזרת שוב שקשה מאוד לענות לך בצורה מקיפה על גבי הפורום, ועל כמעט כל מילה או משפט שלך כדאי רגע לעצור וללבן לעומק.

- גם על כך שכתבת ש"דובבת אותה", ו"דובבת אותה בקושי רב" - אני חושבת שכדאי להעמיק שם, מהצד שלך ומהצד שלה ובכללי לרכוש כלים לתקשורות מקדמות שלא אתה ולא היא תרגישו שצריך להוציא משהו ממישהו כמו מיץ שסוחטים אלא מתוך מקום שרוצה לבקר (מלשון ביקור הדדי ולא מלשון ביקורת כמובן) אחד בלב ובמחשבות והרצונות של השני, לשמוע ולהשמיע, להביא את עצמינו לזוגיות בתקשורת מקדמת.

- גם על כך שכתבת שהיא מדברת עם אחותה - גם כאן כדאי לדעתי להעמיק ולראות את מי נכון או פחות לשתף בנושאים זוגיים, עד כמה, איך, מה הרווח והתועלת וכן הלאה. יש כאן הרבה מה להאריך.

- גם על הדוגמאות שהבאת שאשתך אמרה - שוב, להעמיק בתוכן - איך היית רוצה שאעשה קידוש? ומדוע? מה זה יגרום לך להרגיש?

איך את מרגישה בקידוש שאני עושה עכשיו? ומדוע?

איך היית רוצה שארקוד בחתונות? ולמה? איך זה יגרום לך להרגיש?

איך את מרגישה עם איך שאני מתנהל עכשיו בריקוד, ולמה?

איך היית רוצה שתראה השירה שלנו בשבת? מה זה יגרום לך אם זה יהיה כך?

איך את מרגישה עכשיו?

וכמובן כפי שהדגשתי כבר בהודעה המקורית בסעיף א' - *להביא ולהנכיח את עצמך* את הטוב, האיכויות, הכישרונות, התכונות וכל מה שטוב בך. ממקום פנימי שבטוח בעצמו ומביא זאת לזוגיות.

אז גם אם אתה לא עושה קידוש כך - אתה עושה בדרך שלך.

אז גם אם אתה לא רוקד כך - אתה רוקד בדרך שלך.

וכמובן יתר אלפי הדברים האחרים שאתה כן עושה. ומטבע הדברים את חלקם אתה גם עושה הרבה יותר טוב מכל אלה שרוקדים כך וכך בחתונות או שרים כך וכך.

לכל בן אדם יש יתרונות וחסרונות, ורק רק הקב"ה לבדו מושלם.

כלומר שלא קיים איש אחד בעולם שמושלם, ולא אישה אחת בעולם שמושלמת. אין.

גם על צדיקי עולם אומרת לנו התורה "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", כולנו *אנושיים*

והמקום שרואה ומעריך ומייקר את היתרונות ואת הטוב שבשני, ואת המקומות שיותר חלשים רואה כאנושיות ומנסה נקודתית לתקשר בתקשורת קרובה ומקדמת - זה מקום שמצמיח אותנו גם אישית וגם זוגית.

- גם על המקום שכתבת שאשתך סיפרה לך שהיא לא רוצה בשבילך שאתה תהיה ככה כל הזמן ותנסה להשתנות בשבילה ולשנות את עצמך,

 ושהיא לא אוהבת לשנות אחרים

ושהיא לא רוצה שאתה תסבול כל פעם מהשאלות שלה למה אתה לא כך וכך

ושהיא לא התכוונה לשאלה הזאת באמת ברצינות אלא זה משהו שיצא לה בלי כוונה

ושהיא אמרה שזה ממש לא במחשבות שלה וזה לא רלוונטי, אלא היה רק שאלה כזאת שקפצה לה בלהט השיחה

ושהכל טוב -

כל אלה נקודות חשובות שכבר התחלתם לדבר אותם ולהעמיק בהן וזה נפלא.

ואפשר בהחלט להמשיך כך.

שוב - עד שתרגישו *שניכם* שבכל הנושא הזה ותת הנושאים הנלווים אליו - יש סגירה שלמה.

אני מבין שזה מצב לא פשוט, וזה טבעי להרגיש בלבול ואי נוחות אחרי שיחה כזו. מה שהיא אמרה על השאלה לא הייתה רצינית יכול להיות סימן שהיא לא רוצה לפרק את הקשר, אלא פשוט חוותה רגע של תסכול.

לדעתי, שיחה פתוחה וכנה תהיה מועילה. אולי כדאי לשאול אותה איך היא באמת מרגישה על הנושא ולמה זה עלה בשיחה. זה יכול לעזור לכם להבין אחד את השני טוב יותר.

אני מניחה שזה מאד פוגע וקשה כגבר לחוות דבר כזה.

וזה בהחלט דבר שאשתך תצטרך למצוא את הדרך להתמודד איתו, ונשמע שגם הכוונה מקצועית.

מה אתה יכול לעשות?

לנסות להבין למה בעומק אשתך זקוקה.

לכל אדם יש יתרונות וחסרונות, וגם אם היית רועש וגבוה ב20 שנטימטר כנראה היו דברים אחרים שאין בך.

אישה צריכה להרגיש ליד בעלה בטוחה, שווה, מוערכת.

להרכיש שהיא גאה בו וסומכת עליו, שיש לצידה מישהו שמעניק לה את כל צרכיה.

כל שאר הדברים החיצוניים הם לבושים של הדבר העמוק והתחושה העמוקה שהיא מחפשת.

ולכן, במקום להתנהג כמו מישהו שהוא לא אתה (דבר שבסוף רק משדר חוסר בטחון ויפגע בהערכה שלה אליך וכמובן בהערכה העצמית שלך)

תדאג להיות במקום עצמימועוצמתי מתוך מי שאתה באמת. להכיל אותה, להיות חזק ובטוח עבורה, להיות קשוב אליה

ולא נבהל ומתפרק גם כשהיא אומרת דברים כמו אלה שהם לא נעימים לשמיעה.

בסופו של דבר הבטחון הזוגי שלכם יבנה ככל שהיא תעריך אותך על מי שאתה באמת

תרגיש בטוחה לידך, תרגיש שאתה דואג לה, והיא יכולה לסמוך עליך באמת, וכך גם אתה תרגיש בטוח יותר

כשתראה שאשתך מעריכה אותך וסומכת עליך, שאתה משמח אותה ונותן לה

את צרכיה הרגשיים והפיזיים בע"ה.

ואם יש צורך, אפשר לקבל עזרה מקצועית כדי להגיע לשם.

למה שכתבו שאל תנסה להיות מישהו אחר, זה לא יעבוד.

אישה מחפשת מהגבר שלה ביטחון.

אחת קוראת לזה גובה, אחת שרירים, אחת כסף ואחת אופי דומיננטי שלא מתבייש לשיר.

בעומק, כל הדברים האלה הם ביטחון.

ביטחון שהגבר הזה יכול להיות לה ולמשפחה שלכם עוגן וגב.

לדעתי דווקא אם תעמוד על שלך, זה אני, אני טוב ככה, אני לא יכול להיות מישהו אחר ומזל שלא.

דווקא זה יכול להעניק לה את הביטחון שהיא מחפשת.

ואני בטוחה שזה לא קל, גם אתה נשוי טרי, גם אתה עומד להיות אבא טרי, גם אתה זקוק לביטחון ממנה

וזה יכול להיות מעליב ומרחיק.

תחזק את עצמך איך שאתה יכול.

כנראה שעם הזמן ועדיף עם טיפול זה פשוט יעבור לה.

מה שהכי תפס אותי זה שאתה מנסה לרצות אותה, להיות הגבר הזה שהיא חלמה עליו.

יש לך את האור שלך, אתה לא יכול להיות מישהו אחר עבורה, אחרת תצא קירח מכאן ומכאן.

חשוב שתדע להעריך את האור שלך ושהוא לא יכבה.

לצד זה, אם בדברים ספציפים, דברים שלא נוגדים את האופי שלך ברמה שאתה צריך להתחפש ולעשות הצגות, אתה יכול לבוא לקראתה, אין בעיה.

אבל רק אם זה לא גורם לך להרגיש שאתה לא מספיק טוב.

יש לה אישיו שהיא צריכה לפתור עם עצמה.

אל תתערבב איתה.

כולנו מתמודדים במידת מה עם איזשהו חלום שלא התממש.

במיוחד וככל שהיו לנו פנטזיות ורשימות מכולת.

ובאופן כללי חשוב מאוד שכגבר תהיה בטוח בעצמך, שהדברים לא יערערו אותך.

ואולי, רק מעלה אפשרות, הנסיון לרצות אותה דווקא יוצר פער במשיכה.

אל תיזום שיחות בנושא מטוב ועד רע, אין לזה תכלית באמת.

תהיה רגוע מול זה, תכיל אותה בלי שזה יגרום לך להרגיש פגם בנפשך כמה שאתה יכול.

@נחשון מהרחברון 

פחות זמין כאן

נותן לך מספר בפרטי

קודם כל עם כל הקושי אפשר להתחיל בלגור אצל ההורים

ולאט לאט להתארגן

אבל זה ממש לא פשוט

בשורות טובות

יכולה להתחבר לחלק מהדברים,
לא להכל, אבל לחלקים גדולים.
לפני שאני כותבת, ויש לי המון מה לומר..
את נותנת צ'אנס לשינוי ותיקון,
או שאת לא מוכנה לשמוע על הכיוון הזה בשום פנים ואופן,
ורק מחפשת כלים\כח איך ללכת?

כל עוד אין אלימות, מציעה לעשות את הצעדים הבאים בשום שכל..

מתוך חשיבה אמיתית מה נכון לעשות ואיך..

במיוחד כשיש ילדים ברקע, מה שהופך את הפרידה אם תהיה למורכבות יותר..

גירושין זה לא דבר פשוט. כמו ששמת לב,, זה כמו לחתוך את החיים לחצי, חצי בית,, חצי נוכחות עם הילדים ועוד..

ולכן אני ממליצה לחשוב על הצעדים הבאים ברוגע ובמתינות..

אשמח לייעץ לך באופן פרטי

אבל יכולה להיות לך עבודה רגשית שלמה. בסופה אולי יהיה לך קל להתגרש ואולי תסכימי לקבל אותו כמות שהוא בלי לנסות לשנות אותו כדי שיתאים יותר למה שאת חולמת עכשיו (או העזת להתחיל לחלום) בחיים שלך.

קודם כל מה שאמרת על עצמך על ריצוי ופחד.  לפני שאת רצה לשנות את העולם תנסי קודם כל להיות יותר את בתוך המקום הקיים (ובעבודה). לא לריב איתו ולא "לא יכולה לשמוע". פשוט להיות יותר את.

ספויילר: כשאת תהיי יותר מדוייקת לעצמך כל הסביבה תהיה יותר מדוייקת לך. סביר להניח שהוא יהיה הראשון.

חשוב מאד לנסות נשום רגע, "למפות" את הבעיות ולהבין איפה את נמצאת בנישואים האלה ואיפה האופציה לפירוק החבילה כרגע מול זה.

דבר ראשון, אנשים פשוט לא מאמינים שיד סיפורים כאלה. אז כן, זה קיים, וזה כואב נורא.

אז המון בהצלחה!!

דבר שני, הכתיבה שלך משדרת בהלה ולחץ. אז הייתי ממליץ לך לשבת במתינות, לשקלל את הנתונים, לבודד את הטוב והרע ולהבין בדיוק איפה הבעיה ואיך צריך להסתכל עליה.

לא משנה מה תהיה המסקנה שלך, כשתבואי בעיניים פקוחות ובידיעה ברורה, הכל יהיה לך קל יותר וגם לא יגיע מצב של חרטה וכדו (כי טעות אחת את כבר עשית כנראה..).

דבר שלישי ומאיד חשוב, סבתי ע"ה הייתה אומרת: "כמו שהצעת את המיטה  ככה תשני בלילה". במקרה של שיחת יחסינו לאן, והחלטה מכל סוג, אנא ונא - תתעשו הכל בכבוד ובהבנה הדדית. זה משנה את כל העתיד שלכם ומותיר לך הזדמנות לדף חדש ומהמם בחיים שלך!

ושוב, בהצלחה

מה עם ההורים שלך?

בני משפחה אחרים?

כדאי מאד לקבל ליווי והכוונה ברמה הרגשית וברמה המעשית❤️

מזדהה עם התוכן שכתבת שמכווץ את הלב. עברתי את כל הדברים שאת מתארת. 

כשמגיעים לנקודת האל חזור, לא ניתן להמשיך לחיות בזוגיות הזו, כי זה רק מעמיק את הקושי, הלחץ, העצבים וכאב הלב. 

אני אגלה לך פה סוד: 

רוב הזוגות שלא רוצים להתגרש נשארים רק בגלל החשש של הפן הכלכלי, החוסר ידיעה של מה יהיה ואיך אסתדר לבד גוברים על הצער בתוך זוגיות כזאת. אבל כשמגיעים לנקודת האל חזור, לא מעניין כלום - כי אינדבדואל בתוך זוגיות בלתי אפשרית יעדיף לחיות ברחוב - מאשר לחיות בכלוב = כלא.

אם תרצי אוזן קשבת, עצה טובה וחיבוק חזק - אני פה.

עכשיו הכל נראה מפחיד, שחור, ללא תקווה וללא מוצא רק יאוש. אבל (וזה אבל גדול) את תעברי את התקופה המגעילה הזו, כמו גדולה ורק תצמחי מזה. עכשיו קשה לך לראות את זה, אבל תסמכי על מי שהיה שם. 

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

האסכולה הקירנאית – ויקיפדיה

מה זה אומר כשאנשים סובלים?"

"אתה מרגיש בסדר, לין?"

"אני בסדר גמור," צחקתי.

"שתית דארו הלילה, כמו השיכור הזה ג'וזף?"

"לא, אני באמת בסדר. בחייך, אתה תמיד מגדיר כל דבר בשבילי. דיברנו הלילה על סבל, ואני רוצה לדעת מה דעתך על העניין הזה."

"זה קל. סבל זה להיות רעב, לא? רעב, בשביל כל דבר, פירושו סבל. בשביל כל דבר, לא להיות רעב זה לא לסבול. אבל כולם יודעים את זה."

אה בעצם חכה יש גם שם ציטוט אחר

"אושר זאת המצאה כדי לגרום לנו לקנות דברים"

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

תלוי בגורמים רבים

למשל

מי ומה אתם , מה הסביבה, בבית ובחברה, מי הילד, מניין הגיע ונובע הקשר,

אבל מעשית, הוא כבר לא ילד. הוא מחליט על עצמו ובוחר את הבחירות שלו, על ההשלכות שיהיו להן. כנראה שאם הבחור בחר בקשר כזה - אין מה להטיף לו על הבחינה העקרונית, אלא לראות איך משמרים קשר קשוב וקרוב.

כן, במידה שיש לכם שיח פתוח איתו (אם אין, כבר מאוחר מידי) - חשוב לנהל שיח על גבולות. שמעתי מד"ר אלישע אזר (מטפל בכיר בתחומי טרוואמה, משפחה מיניות ועוד, מנהל מרכז מפגש בשילה) שהרבה פעמים בני נוער דתיים חוצים גבולות חמורים ואפילו מסוכנים מאוד מהר, כי ברגע שחצו את הגבול של לדבר עם בנים/בנות, או את הגבול של נגיעה - לא מודעים להמשך המדרג. כשמגיעים לכל מיני סיטואציות, שנער חילוני הודרך להתנהל בהן, נסחפים גם בלי מודעות לסכנות או לחוסר רצון לעבור גבולות חמורים יותר.

ובעולם שלנו לא מאוזן.

רצון לקשר זוגי והורמונים מתחילים הרבה לפני ש"נכון" לקיים אותו, בד"כ.

אם הוא בכיוון של להתחתן מוקדם, זה לאן דווקא רע.

אין כללים, רק דבר אחד חשוב.

אהבה.

לא להתנות איתו כלום, אלו החיים לו, גם אם הוא מתנהל בצורה שלא תואמת את איך שהיית רוצה או מצפה. כשיש קשר אוהב ןמכיל, יש תוואי שיכול להגיע ולהשפיע על הלב.

כשיש ביקורת, זה מפתח מגננה, רצון להסתיר ולעשות דווקא. וזה, אתה בטוח לא רוצה....

מחזק את הדברים של @הסטורי 

הזכור לי ביותר הוא שההורים שלי תחילה היו מאוד מבולבלים סביב הנושא וכל פעם החליפו דעה (שהייתה מאוד נחרצת כשהייתה) ובסופו־של־דבר הפכו לאפוקליפטיים לחלוטין ביחס לנושא

מה שפגע מאוד בסמכות הורית (לא במובן של להכריח אותי א' או ב'... אלא במובן שאם אומרים מציבים ענייין פעם אחת וברצינות אז גם מתייחסים לזה ברצינות כי מבינים שזה רציני... אם אפשר לנסח זאת כך)

ושחק לחלוטין את הרצון שלי להתייעץ איתם / לשמוע את דעתם אולי בכל סוגיה שהיא

איני יודע מה רמת השיתוף ביניכם ועד כמה הוא מעוניין לשמוע הטפות מוסר, לרוב זה גיל שאנשים רוצים להגיע אל כל דבר בכוחות עצמם

אבל כמו ש @הסטורי אמר גם אם אי־אפשר לצורך העניין "להתמקח" על עצם הקשר (זה באמת יפתיע אותי אם פתאום אחרי שיחה איתכם הוא יגיד לחברה שלו "טוב דיברתי עם ההורים שלי הם לא מתים על הרעיון אז ביי נתראה בגלגול הבא")

כן אפשר לפחות לנסות להציל את מה שאפשר לפי הרמה הרלוונטית (אם נניח זה שמירת נגיעה, או אם לא אז לפחות שישמרו על עצמם ויקחו את הדברים לאט ולא יעשו שטויות בקנה מידה משמעותי)

בתור מתבגר, קשר ידידותי עם בנות לא היה מה שהרג אותי, גם לא פלירטוטים, אבל ככל שמתקדמים יותר בתוך "שטח האויב" ככה גובר הסיכון... אז אני מאוד מחזק את הנקודה שאוקיי גם אם הוא מחליט שהוא בקשר הזה אז להבין שהדברים האלה הרבה יותר רציניים ממה שהם נראים במבט שטחי וצריך להתייחש אליהם בהתאם

ואני חושב שבזמנו זאת באמת העצה שהייתה יכולה לחשוך לי המון עוגמת נפש ובלגן, לא להתיר את הרצועה אלא לשמור על אותם גבולות מסוימים שייתכן שכן הייתי מוכן לשמור אם הייתי מודע אליהם יותר.

או לחילופין (או בנוסף) עצות שתשמורנה עליו היכן שהוא נמצא כמו איך לא להינזק ממערכת היחסים הזאת ברמה רגשית

אבל אם להסתכל על זה במטא, בסוף זה החיים שלו והאחריות שלו, "לא ידח ממנו נידח" אנשים לרוב לא מתים ממערכת יחסים בתיכון זה לא סמים או עבריינות קשה (אלא אם באמת הולכים הרבה יותר מדי רחוק...), נופלים קמים הכל יהיה בסדר.

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות

אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

פנייה שנעשית בתור פורים שפיל, יש לה גבולות גזרה משל עצמה

פנייה שנעשית ברצינות,  מומלץ לרשום באופן שיבינו שזו שאלה אמיתית