יש עוד דברים קטנים שמפריעים לה שלדעתי כבר לא אמורים להפריע בשלב הזה לדוגמא היא תמיד רצתה בחור גבוה ואני ממוצע (יותר גבוה ממנה ב 20 ס''מ).

ועוד דברים קטנים כאלה שאני לא מבין איך זה עדיין מפריע לה. ובכל אופן זה באמת לא הדבר העיקרי אלא מה שכתבתי בהודעה הקודמת.

רק דבר אחד: אל תנסה "להיות ככה". אל תנסה לרצות אותה. זה לא יעבוד. תנסה להיות אתה ועם העוצמות שלך. אל תנסה להיות מישהו אחר רק בגלל שהיא ביקשה - זה לא עובד וזה נגמר רע כי זה מרוקן אותך.

מה *לך* מפריע מאז שהתחתנתם?
על מה *אתה בוכה* שחסר לך?

יופי. מכאן תתקדם.

תן לה לעבור את התסביכים שלה לבד, בלי שאתה מנסה לשלוט במצב באמצעות האזנות וכו'. זה לא מכבד. לא אותך ולא אותה.

אל תנסה להיות רועש, כי זה לא אתה.

אם היא רוצה, היא יכולה לעשות בעצמה תהליך ולהבין למה דווקא בחרה בך.

חזק את עצמך מבפנים שאתה שווה ושאתה גבר מצויין, ושהיא זכתה בך בהרבה מובנים.

אני יודע שבהריון ההרמונים משתוללים השאלה אם באמת זה קשור לזה ורק לזה?

אני רואה שאתה מתמודד עם מצב מאוד רגיש ומורכב. זה ברור שאתה אוהב את אשתך ושאתם רוצים להיות מאושרים יחד, וזה נהדר. השיחות והרגשות שאתם חווים הם טבעיים בכל מערכת יחסים, במיוחד כשיש שינויים כמו הריון.

נראה שמה שחשוב פה זה שתשלמו לי כסף. הרבה כסף. המון כסף. אני ממש אוהב כסף. אני מפרסם בערוץ בצורה שקופה גם בשרשורים שכלל לא קשורים לתחום שלי כדי לדחוף את העסק שלי בכל דרך אפשרית. אני יודע שאפשר לשלם על פרסום אבל אני אוהב לקבל דברים בחינם. למה? כי אני אוהב כסף ואם זה בחינם אז הכסף נשאר אצלי.

זה שאתה מודע לבעיה - כבר 50% מהדרך לפתרונה

כמה נקודות:

א. תביא את עצמך לזוגיות שלכם ובכלל.

תביא את כל עצמך.

את עצמך ברגשות שעולים לך

את עצמך בפגיעה שעולה בך

את עצמך ביתרונות שכן יש בך

את עצמך כאדם, כמכלול.

אל תרגיש שאתה צריך "להצטדק" על מי שאתה.

אלא לאהוב ולהיות בטוח במה ומי שאתה.

יש לכל אדם בחירה ואשתך בחרה בך. על כל המכלול שבך.

כפי שאתה בחרת בה, על כל המכלול שבה.

אני חושבת שכדאי שתיתן את אותה ניראות קודם כל בינך לבין עצמך.

תראה אותך.

אחרי שתראה אותך, תזהה את הצרכים שלך, את הכאבים שלך,

תוכל לתקשר זאת לאשתך.

לדוגמא:

"אני צריך להרגיש שאת שלמה בי ובבחירה בי."

"אני צריך להרגיש שאני מספיק טוב בעינייך ובלב שלך. מוערך, שווה, טוב!"

"אני צריך להרגיש שאת מקבלת אותי כמו שאני."

"אני צריך לדעת שאנחנו יכולים לדבר על דברים בינינו. לא רק עם עוד גורם אחר אלא בינינו. ליצור מקום של פתיחות וכנות ושקיפות".

"כואב לי להרגיש שאני ברירת מחדל או איש שלא מיטיב עם אשתו האהובה. אני רוצה שיהיה לך טוב ולהרגיש שאני הטוב הזה עבורך!"

וכן הלאה

להמשיך להעמיק בניראות לך

בהבאת עצמך *כפי שאתה* ולא הסתרת עצמך

ובתקשורת נכונה ומקדמת של הנ"ל לאשתך היקרה.

ב. כתבת שאתם נשואים 10 חודשים, משמע שאתם עדיין בתוך השנה הראשונה לזוגיות, על כל מה שזה אומר, ובעיקר ההתחלתיות וכל השינויים הרבים שעוברים.

הכל בסדר.

לאט לאט אנחנו לומדים וגדלים.

בונים עוד קומה ועוד אחת.

זה מאוד מותאם שלב, ולא הכל מצליחים בבת אחת ותוך רגע, אלא זוגיות היא לימוד. מסע. שאנחנו מהלכים בתוכו צעד ועוד צעד.

וכעת אתם בצעד של הבירור הזה.

לקחת נשימה ולהתחזק שהכל בסדר!

אנחנו בסדר!

ולהמשיך ללמוד זוגיות.

ג. כתבת שאתה אוהב את אשתך מאוד

ושאשתך אוהבת אותך מאוד

שאתם באמת מסתדרים

ונהנים

ואוהבים

שאתה מרגיש חיבור מצויין איתה

ואהבה גדולה

וכך גם אתה מרגיש ממנה כלפיך (!!!) -

אלו הם דברים יקרים ומשמחים מאוד ואפשר וכדאי לחזק אותם.

ד. כתבת שאשתך ב"ה בהריון.

מציאות של הריון, ועוד הריון ראשון, ועוד בתוך השנה הראשונה וכל השינויים שהאישה עוברת מצריכה הרבה מאוד מאוד אנרגיות.

יש כמובן גם את עניין ההורמונים בהריון, וכל ההתמודדויות והקשיים הנלווים בתוכו, ממש יום יום שעה שעה.

יכול להיות שזה מוסיף עוד עצימות לדברים.

לאו דווקא שהם לא היו קיימים בלי ההריון, אלא שהם *מתעצמים* יותר. כמו ווליום שמגבירים.

וצריך לגשת לכך ברגישות ואמפתיה גם לכל מה שעובר ומתחולל בה בהריון, כל הקשיים וכל ההתמודדויות לצד הברכה המופלאה מאין כמוה והחיים החדשים שממש נרקמים בתוכה.

ה. כתבת: "אבל פתאום הדבר הזה צץ לאחרונה ואני מרגיש נבגד מעצם זה שהיא אולי חושבת דברים מרחיקי לכת (אני לא בטוח שזה מה שאמרה אבל חושש מזה", "לא באמת שמעתי כזה דבר)" -

בעיניי דווקא מה שכתבת בסוגריים הוא היותר משמעותי במשפט הזה.

כלומר, יכול מאוד להיות שיש כאן גם *עבודה אישית שלך* על הפרשנות שלך של הדברים,

ועל המקום שלך מולם.

הרי היא לא אמרה את הדברים,

ואתה כתבת שאתה לא יודע ולא שמעת שכך אמרה

אלא רק *חושש* מזה.

וכאן אנו כבר מדברים עם החשש, עם הפחד.

ואיתו צריך לדבר גם באופן אישי ולא רק זוגי.

בכבוד, בעדינות, ברגישות,

אבל כן, בהחלט לדבר איתו ואפילו להסתכל לו בלבן של העיניים ולומר לו: אני רואה אותך חשש! אני רואה אותך פחד!

אני מבין שאתה חושש שאשתי לא אוהבת אותי וחושבת דברים מרחיקי לכת כמו גירושין וכו' ואני לא רוצה לאבד אותה!

אבל אני מנהל אותך פחד! ולא אתה אותי!

ואני מחזיר שליטה ויודע שהיא כן אוהבת אותי!

ובעצם כל מה שאמרת שכתבתי בסעיף ג' -

היא אוהבת אותי מאוד!

אנחנו *באמת* מסתדרים!

ונהנים 

ואוהבים

והיא מרגישה חיבור מצוין איתי כמו שאני איתה

ואני מרגיש ממנה אהבה גדולה!

ופשוט את הנקודה הספציפית הזו אנחנו נמשיך לברר!"

וכאן אני מגיעה לסעיף החשוב הבא -

ו. כדאי מאוד להבין יותר לעומק עם אשתך למה היא מתכוונת בעצם בסגנון הרועש שהיא אוהבת?

ממש לשאול אותה, ממבט סקרן שרוצה לברר ולדעת ולא ממבט ביקורתי או מאשים,

"תוכלי לשתף אותי אשתי היקרה במה זה אומר מישהו רועש עבורך?

במה זה בא לידי ביטוי?

מדוע זה חשוב לך?

מה את צריכה שם בעצם?

ומה את צריכה ממני?"

ושם הכי הכי להעמיק כי כתבת: "לפעמים כשהיא רואה פיזית שאני שקט במקומות שהיא רצתה שאני יהיה פעיל יותר היא נכנסת למצב כזה" -

זו נקודה סופר חשובה בעיניי להעמיק -

מהם בעצם המקומות הללו אשתי?

איך היית רוצה שאנהג בהם?

מדוע? 

מה זה אומר עבורך?

מה זה יגרום לך להרגיש?

ובעיניי יש כאן נקודה מהותית שחשוב שהיא תתבהר *לשניכם* ותוכלו ממש לפצח עוד מפתח ולהעמיק עוד יותר בכל הזוגיות כולה.

קשה לי להעביר זאת רק בכתב, וכמובן שצריך להכיר אתכם לעומק כדי להמשיך ולפרט ולהעמיק בדברים, אבל במגבלות הפלטפורמה היה חשוב לי להעביר שיש כאן נקודה מאוד מהותית בעיניי שפיצוח נכון שלה יכול להקפיץ אתכם קדימה ב"ה.

שתהיה לכם ברכה שלמה והצלחה גדולה ב"ה

לגבי סעיף ה' אני אומנם כתבתי בסוגריים שלא שמעתי אותה אומרת ככה אבל כן שמעתי את אחותה אומרת משהו בסגנון ''אל תגזימי על דבר כזה לא מתקדמים הלאה'' או ''אבל על דבר כזה לא מתקדמים הלאה'' וכדומה... וגם זה הרגשה שלי כזאת שזה תופס אותה...

לגבי סעיף ו' אני כן יודע מה היא מתכוונת בסגנון רועש. היא מתכוונת שפוגשים חברים או משפחה אני יבוא מיד יתן חיבוק ויגיד אהלן אחי מה המצב איך אתה וממש יתחיל לדבר בלי סוף ואני לא כזה אני יותר שקט ויותר לוקח לי זמן להשתחרר (כמה דקות בודדות כמובן ולא יותר מזה)

בכל הנקודות הללו ובכלל.

לצערי לא אצליח להעביר עד הסוף את כוונתי במסגרת זו של התכתבות בפורום, וגם אין כאן דרך לשמוע עד הסוף את אשתך ואותך ולהמשיך משם, אבל מקום שבו אתם תצליחו להעמיק יותר ולהמשיך להעמיק עד הסוף בכל הרבדים שנמצאים כאן (ויש כמה וכמה רבדים) - בהחלט יכול לקדם אתכם ב"ה. 

בינתיים חוזרת על ההמלצה בכותרת שכתבתי וגם בכל סעיף א' - להביא את עצמך. גם את מה שכתבת עכשיו. לא להדחיק פנימה אלא להביא את מה שאתה מרגיש לזוגיות. להביא את הצרכים ואת הלב שלך. להנכיח אותם. להנכיח אותך.

ולגבי סעיף ו' - שוב, כוונתי הייתה שכדאי להמשיך ולהעמיק שם הרבה יותר (כנ"ל לצערי לא אפשרי לי להסביר עד הסוף כך בפורום).

המון הצלחה וברכה ב"ה 🙏

לאחר בירור ושיחה על זה היום סוף סוף הצלחתי לדובב אותה על מה הייתה השיחה שלה עם אחותה (מיד אחרי כמה שעות מהשיחה ההיא עם אחותה חזרנו לשוחח כרגיל כאילו לא קרה כלום. עברו כמה ימים ורק היום הצלחתי לדובב אותה בקושי רב)

והוצאתי ממנה שכן היא שאלה את אחותה האם לא כדאי לה לפרק מכיוון שזה משהו שממש מציק לה והיא מבינה שזה ישאר ככה כל החיים והביאה כמה דוגמאות: לדוגמא שירה בשבת, קידוש, ריקוד בחתונות, זה דברים שאני פחות עושה והיא מבינה שזה ישפיע לה על כל החיים. (היא גם זרקה באגביות שגם היא לא אוצה בשבילי שאני ככה יהיה כל הזמן מנסה להשתנות בשבילה ולשנות את עצמי ושהיא לא אוהבת לשנות אחרים והיא לא רוצה שאני יסבול כל פעם מהשאלות שלה למה אני לא כך וכך...)

אז היא אמרה לי היום שהיא לא התכוונה לשאלה הזאת באמת ברצינות אבל זה משהו שיצא לה כזה: ''מה את אומרת לא כדאי אם כן לפרק?'' ואחותה הסבירה לה את המשמעויות ושזה לא פשוט ושזה מוגזם וכו' (אציין שהיא לא איזה ילדה קטנה בת 20 אלא כבר בת 25) ואז היא אמרה היום שזה ממש לא במחשבות שלה וזה לא רלוונטי וזה היה רק שאלה כזאת שקפצה לה בלהט השיחה והכל טוב, אבל לא יודע מה להרגיש עכשיו, האם באמת זה יכול ככה להיעלם או שהיא אומרת לי מה שאני רוצה לשמוע?

הדבר הכי משמעותי הוא *שאתה* וגם *אשתך* תרגישו שיש כאן בנושא הזה *סגירה טובה ונכונה*.

שזה סגור.

כי אם אנחנו משאירים משהו פתוח, או חצי פתוח, או אפילו כמעט סגור אבל עדיין לא - בד"כ זה יחזור אלינו שוב ושוב ושוב בורציאציות כאלה ואחרות.

וממש ישאב מאיתנו אנרגיה. אני ממש מכנה את כל הדברים שלא סגורים אצלנו "זללני אנרגיה".

ולרוב הדברים הלא סגורים יופיעו שוב בין אם במקרים נוספים כגון אלה, בין אם בפיצוץ בהמשך אם הדחקנו דברים, ובין בכל מיני דרכים אחרות.

וכאשר עושים לכל נושא ולכל דבר משמעותי לנו שעולה - התחלה אמצע וסוף. סגירה. הנפש נרגעת ושלמה שם.

ואם היא נרגעת ושלמה שם - סימן שעיבדנו נכון את הדברים בינננו לבין עצמינו וביננו לבין בן/בת הזוג ויש כאן עוד רובד ועוד קומה שרכשנו בדרך הזוגית שלנו.

בנוסף לנקודה החשובה הזו, אני חוזרת שוב שקשה מאוד לענות לך בצורה מקיפה על גבי הפורום, ועל כמעט כל מילה או משפט שלך כדאי רגע לעצור וללבן לעומק.

- גם על כך שכתבת ש"דובבת אותה", ו"דובבת אותה בקושי רב" - אני חושבת שכדאי להעמיק שם, מהצד שלך ומהצד שלה ובכללי לרכוש כלים לתקשורות מקדמות שלא אתה ולא היא תרגישו שצריך להוציא משהו ממישהו כמו מיץ שסוחטים אלא מתוך מקום שרוצה לבקר (מלשון ביקור הדדי ולא מלשון ביקורת כמובן) אחד בלב ובמחשבות והרצונות של השני, לשמוע ולהשמיע, להביא את עצמינו לזוגיות בתקשורת מקדמת.

- גם על כך שכתבת שהיא מדברת עם אחותה - גם כאן כדאי לדעתי להעמיק ולראות את מי נכון או פחות לשתף בנושאים זוגיים, עד כמה, איך, מה הרווח והתועלת וכן הלאה. יש כאן הרבה מה להאריך.

- גם על הדוגמאות שהבאת שאשתך אמרה - שוב, להעמיק בתוכן - איך היית רוצה שאעשה קידוש? ומדוע? מה זה יגרום לך להרגיש?

איך את מרגישה בקידוש שאני עושה עכשיו? ומדוע?

איך היית רוצה שארקוד בחתונות? ולמה? איך זה יגרום לך להרגיש?

איך את מרגישה עם איך שאני מתנהל עכשיו בריקוד, ולמה?

איך היית רוצה שתראה השירה שלנו בשבת? מה זה יגרום לך אם זה יהיה כך?

איך את מרגישה עכשיו?

וכמובן כפי שהדגשתי כבר בהודעה המקורית בסעיף א' - *להביא ולהנכיח את עצמך* את הטוב, האיכויות, הכישרונות, התכונות וכל מה שטוב בך. ממקום פנימי שבטוח בעצמו ומביא זאת לזוגיות.

אז גם אם אתה לא עושה קידוש כך - אתה עושה בדרך שלך.

אז גם אם אתה לא רוקד כך - אתה רוקד בדרך שלך.

וכמובן יתר אלפי הדברים האחרים שאתה כן עושה. ומטבע הדברים את חלקם אתה גם עושה הרבה יותר טוב מכל אלה שרוקדים כך וכך בחתונות או שרים כך וכך.

לכל בן אדם יש יתרונות וחסרונות, ורק רק הקב"ה לבדו מושלם.

כלומר שלא קיים איש אחד בעולם שמושלם, ולא אישה אחת בעולם שמושלמת. אין.

גם על צדיקי עולם אומרת לנו התורה "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", כולנו *אנושיים*

והמקום שרואה ומעריך ומייקר את היתרונות ואת הטוב שבשני, ואת המקומות שיותר חלשים רואה כאנושיות ומנסה נקודתית לתקשר בתקשורת קרובה ומקדמת - זה מקום שמצמיח אותנו גם אישית וגם זוגית.

- גם על המקום שכתבת שאשתך סיפרה לך שהיא לא רוצה בשבילך שאתה תהיה ככה כל הזמן ותנסה להשתנות בשבילה ולשנות את עצמך,

 ושהיא לא אוהבת לשנות אחרים

ושהיא לא רוצה שאתה תסבול כל פעם מהשאלות שלה למה אתה לא כך וכך

ושהיא לא התכוונה לשאלה הזאת באמת ברצינות אלא זה משהו שיצא לה בלי כוונה

ושהיא אמרה שזה ממש לא במחשבות שלה וזה לא רלוונטי, אלא היה רק שאלה כזאת שקפצה לה בלהט השיחה

ושהכל טוב -

כל אלה נקודות חשובות שכבר התחלתם לדבר אותם ולהעמיק בהן וזה נפלא.

ואפשר בהחלט להמשיך כך.

שוב - עד שתרגישו *שניכם* שבכל הנושא הזה ותת הנושאים הנלווים אליו - יש סגירה שלמה.

אני מבין שזה מצב לא פשוט, וזה טבעי להרגיש בלבול ואי נוחות אחרי שיחה כזו. מה שהיא אמרה על השאלה לא הייתה רצינית יכול להיות סימן שהיא לא רוצה לפרק את הקשר, אלא פשוט חוותה רגע של תסכול.

לדעתי, שיחה פתוחה וכנה תהיה מועילה. אולי כדאי לשאול אותה איך היא באמת מרגישה על הנושא ולמה זה עלה בשיחה. זה יכול לעזור לכם להבין אחד את השני טוב יותר.

אני מניחה שזה מאד פוגע וקשה כגבר לחוות דבר כזה.

וזה בהחלט דבר שאשתך תצטרך למצוא את הדרך להתמודד איתו, ונשמע שגם הכוונה מקצועית.

מה אתה יכול לעשות?

לנסות להבין למה בעומק אשתך זקוקה.

לכל אדם יש יתרונות וחסרונות, וגם אם היית רועש וגבוה ב20 שנטימטר כנראה היו דברים אחרים שאין בך.

אישה צריכה להרגיש ליד בעלה בטוחה, שווה, מוערכת.

להרכיש שהיא גאה בו וסומכת עליו, שיש לצידה מישהו שמעניק לה את כל צרכיה.

כל שאר הדברים החיצוניים הם לבושים של הדבר העמוק והתחושה העמוקה שהיא מחפשת.

ולכן, במקום להתנהג כמו מישהו שהוא לא אתה (דבר שבסוף רק משדר חוסר בטחון ויפגע בהערכה שלה אליך וכמובן בהערכה העצמית שלך)

תדאג להיות במקום עצמימועוצמתי מתוך מי שאתה באמת. להכיל אותה, להיות חזק ובטוח עבורה, להיות קשוב אליה

ולא נבהל ומתפרק גם כשהיא אומרת דברים כמו אלה שהם לא נעימים לשמיעה.

בסופו של דבר הבטחון הזוגי שלכם יבנה ככל שהיא תעריך אותך על מי שאתה באמת

תרגיש בטוחה לידך, תרגיש שאתה דואג לה, והיא יכולה לסמוך עליך באמת, וכך גם אתה תרגיש בטוח יותר

כשתראה שאשתך מעריכה אותך וסומכת עליך, שאתה משמח אותה ונותן לה

את צרכיה הרגשיים והפיזיים בע"ה.

ואם יש צורך, אפשר לקבל עזרה מקצועית כדי להגיע לשם.

למה שכתבו שאל תנסה להיות מישהו אחר, זה לא יעבוד.

אישה מחפשת מהגבר שלה ביטחון.

אחת קוראת לזה גובה, אחת שרירים, אחת כסף ואחת אופי דומיננטי שלא מתבייש לשיר.

בעומק, כל הדברים האלה הם ביטחון.

ביטחון שהגבר הזה יכול להיות לה ולמשפחה שלכם עוגן וגב.

לדעתי דווקא אם תעמוד על שלך, זה אני, אני טוב ככה, אני לא יכול להיות מישהו אחר ומזל שלא.

דווקא זה יכול להעניק לה את הביטחון שהיא מחפשת.

ואני בטוחה שזה לא קל, גם אתה נשוי טרי, גם אתה עומד להיות אבא טרי, גם אתה זקוק לביטחון ממנה

וזה יכול להיות מעליב ומרחיק.

תחזק את עצמך איך שאתה יכול.

כנראה שעם הזמן ועדיף עם טיפול זה פשוט יעבור לה.

מה שהכי תפס אותי זה שאתה מנסה לרצות אותה, להיות הגבר הזה שהיא חלמה עליו.

יש לך את האור שלך, אתה לא יכול להיות מישהו אחר עבורה, אחרת תצא קירח מכאן ומכאן.

חשוב שתדע להעריך את האור שלך ושהוא לא יכבה.

לצד זה, אם בדברים ספציפים, דברים שלא נוגדים את האופי שלך ברמה שאתה צריך להתחפש ולעשות הצגות, אתה יכול לבוא לקראתה, אין בעיה.

אבל רק אם זה לא גורם לך להרגיש שאתה לא מספיק טוב.

יש לה אישיו שהיא צריכה לפתור עם עצמה.

אל תתערבב איתה.

כולנו מתמודדים במידת מה עם איזשהו חלום שלא התממש.

במיוחד וככל שהיו לנו פנטזיות ורשימות מכולת.

ובאופן כללי חשוב מאוד שכגבר תהיה בטוח בעצמך, שהדברים לא יערערו אותך.

ואולי, רק מעלה אפשרות, הנסיון לרצות אותה דווקא יוצר פער במשיכה.

אל תיזום שיחות בנושא מטוב ועד רע, אין לזה תכלית באמת.

תהיה רגוע מול זה, תכיל אותה בלי שזה יגרום לך להרגיש פגם בנפשך כמה שאתה יכול.

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.