אם חד פעמי - להבין למה בכתה? אולי יוצאות לה שיניים או שיש לה כאבים מסיבה אחרת? במצב כזה אני נותנת אקמולי/נורופן וזה מאד עוזר.

במצב כזה גם לגיטימי לדעתי לקחת יום חופש או יום מחלה.

בכל מקרה גם מתחלקים בין בני הזוג כדי שלפחות תשני חצי לילה (כן כן אני יודעת שמאד קשה לו לקום ושהוא פחות סבלני ממך/ פחות יודע איך להרגיע את הילדה/ הילדה רוצה רק אותך אבל ככה שניהם ילמדו).

ולרוב זה תוקף בלילה בשינה. עד עכשיו ישנה לילות שלמים ב"ה

ואני מותשת. גמורה. בלי טיפת כח.

זה היה סהכ שעתיים וחצי בלילה, לא ככ הרבה אולי אבל השעתיים האלה דפקו לי את כל השינה

מנסה להבין אם זה הסטטוס החדש של לקום עייפים מאודדד וככה לתפקד , ללכת לישון וחוזר חלילה

אם זה ככה - כדאי ללכת חבדוק

(לסטרידו יש סאונד נבחני... אנחנו היינו מקליטים ומשמיעים לרופא)

את עם שני קטנים בבית, כנראה שזו הולכת להיות השגרה בתקופה הקרובה.

תחשבי איך את הולכת לצלוח את החורף הזה.

להאריך את שעות השינה בקצוות, להיעזר בשעות היום, להוריד ציפיות מעצמך.

את מתארת שהרבה זמן לא עבדת עקב שמירה וחופשות לידה, אולי את עדיין בתהליך הסתגלות למצב החדש, אז מבחינת הרגל אולי יהיה שיפור בהמשך,

אבל בכנות, לא הייתי יושבת בחיבוק ידיים ומקווה שהמצב ישתפר, אלא שוברת את הראש איפה אפשר להקל. כלומר אקטיבית משפרת את המצב.

יש לך גם ילדים גדולים. אני לא יודעת מה הם עושים היום מבחינת עזרה בבית, אבל שילוב של עזרה שלהם יחד עם בייביסיטר/ מנקה כנראה ישנו את התמונה.

הבת שלי בת 10 כמעט כל יום אוספת ושומרת על שני אחים בני 3 ו7. אומנם זה לא תינוקות, אבל מסוגלות נבנית עם הזמן.

כדאי להתחיל ליצוק את היסודות אם את רוצה לראות תוצאות.

אין ספק ששעת שינה אחת בצהריים יכולה לשנות את התמונה.

ואם יש לך שעות קשות במיוחד לקום בהם בלילה אז לבקש עזרה מבעלך.

או שתמצאי פתרונות אחרים, אבל לחפש אותם תנסי. חוסר שינה משפיע מאוד על התפקוד והמצב רוח והפניות הנפשית לילדים. והם זקוקים לזה הרבה יותר מתפקוד פיזי.

וכשיש חוסר פניות נפשית אגב, התינוקות חוגגים בלילה ואז בכלל שמח..

למה היא בוכה?

כואב לה משהו? היא לא מרגישה טוב?

מאוד עייפה

חוזרת גמורה

ממשיכה להיגמר עד הערב

ואז עובדת שוב בלילה בלהרגיע ולהרדים..

זה היה קשוח בטירוף

ואני רק נזכרת בתקופה ונהיה לי רע

סליחה שאני לא מעודדת

אבל, לא היו לי ילדים גדולים בבית

אז אולי תנסי לבדוק מה הם יכולים לעזור לך במהלך היום.

היום עם הקטן שלי

אני יכולה להשאיר אותו לחצי שעה עם אחד משני הגדולים (גיל 12 ו 10) ולהיכנס לנוח

אם זה מורכב, וגם בגלל שיש לך שתי תינוקות

ממליצה לך לחפש נערה שתהיה איתך בשעות אחהצ

אני זוכרת שהיו תקופות שנעזרתי בבחורות וזה ממש היקל עלי

מסתבר שכל לילה יותר קשוח מהשני 🥹

היא עם ברונכיוליטיס והשיעול מגיע בעיקר בשינה...אבל אימצתי את המנוחה אחה"צ , מנקה אחת לשבועיים יש לי אבל זה רק לשטיפה בבית, מה עם כביסות? אוכל? עבודה שוטפת של הבית? מתי מספיקים את כל זה?

הגדולים עוזרים בהחלט אבל עדיין גם הם דורשים את שלהם

יצא לכם לקחת יום חופש כשהרגשתן צורך? חייבת לקחת לפני החג יום 1 להיות עם עצמי במיטה וקצת שקט . אבל מפחדת לקחת יום סתם כי הילדים חולים כל הזמן ולא רוצה להגיע ליותר מידי העדרויות , כמובן שימי מחלה עם הילדים מתחלקת עם בעלי

החג הוא ארוך, מלא הכנות ובישולים כז חושבת לבקש יום חופש שבוע הבא השאלה אם כדאי

אני בוחרת לעבוד משרה חלקית מאד ועם תנאים מעולים ואפילו זה קשה לי עם קטנטנים... מרגישה שנורא קשה לשלב בית ועבודה בשלב כזה.... זה קצב אחר.

בכללי חיה על הקצה שלי, ולא בקטע טוב.

אבל החיים שלי הם לא דוגמא, מאחלת לך קל יותר וטוב יותר ❤

חוץ מזה ראיתי שמאז שנכנסה למעון משתעלת. לא כתבת הרבה פרטים אבל גם הבן שלנו חלה באיזה וירוס בשם אדנו וירוס בגיל 7 חודשים כשנכנס למעון והיה עםנזה איזה חודש וחצי או חודשיים סיוטיים של תרופות ואנטיביוטיקות ואינהלציה ומשאף ומה לא.

קחי אותה לרופא, ילד לא אמור להשתעל תקופה ארוכה. כשהם חולים הם תמיד ישנים פחות בלילה

באמת אין מה לעשות, וזה פשוט מתיש פיזית ונפשית.

העצה היחידה באמת לקחת ימי חופש ולנוח או להביא ביביסיטר ולנוח שעתיים

יש דרכים לטפל בשיעול.

רק השבוע הבת שלי לא הצליחה לישון בגלל שיעול שלא עזב אותה. עשיתי לה עיסוי של בית החזה עם ערק (בעצם היא עשתה לעצמה. היא כבר נערה) ומיד השיעול נרגע עד שהפסיק והיא ישנה בשלווה עד הבוקר. 

יש עוד דברים שאפשר לעשות. 

רק צריך לדעת אותם...

בעייני זה לא הגיוני ללכת ככה לעבודה

ודאי לא יותר מיום אחד פעם ב..

ולא רואה סיבה

ב"ה לילד יש גם אבא וגם אמא, והעול הוא של שניכם

וזה בדיוק הזמן להתחלק ולהקל על עצמך

גם אשה עם הבעל הכי עוזר בעולם סביר להניח שלא תישן נורמלי

זה לא קשור בכלל לעזרה של הבעל

גם אם בעלי קם לילד

אני ערה, שומעת מה קורה

מחשבנת יחד איתו מה לעשות במקרה כזה או אחר..

לרוב (כי יש גם אפשרות שהבעל יעבור עם הקטן לחדר אחר או הפוך, אבל זה באמת למיטיבי לכת ולא תמיד האמא מסוגלת לשחרר עד כדי כך)

אבל

יש הבדל בין להיות ערה ברצף לבד

לבין לשון חלק מהזמן לפחות כי מישהו חולק איתך את הנטל

באותה מידה אפשר לשים אטמי אוזניים או מאוורר לשלוח אותו עם התינוק לחדר אחר או לסלון ולנצל את העזרה לישון ולהתרענן

אם לא משחררים את האחריות אז נכון כל העומס נשאר עלי..

וזה בסדר ומותר

אבל זה בחירה

פשוט טכנית לא אפשרי לישון כאשר ילד לא מרגיש טוב, בוכה ומשתעל כל הלילה

זה לא ילד שלא בא לו לישון

זה הילד שלי שלא מרגיש טוב

גבר לא מסוגל להיות בלילה עם תינוק חולה, זה עובדה. לנו הנשים יש כוחות על טבעיים שלגבר אין

לפחות אצלי בבית לכן גם פחות מצפה ממנו. במהלך היום זה משהו אחר אבל בלילה זה עניין אחר כבר

וכל הכבוד לך על ההתמודדות הלא קלה ממש גיבורה

ברור שהוא צריך את הטיפול האוהב שמגיע לו💗

אבל אם בעלי מתנדב לשמור עליו שעתיים לדוגמא כגי שאשן משהו אחרי כל ההנקות וכו

אז מה הבעיה לישון בנחת

הילד שלי עם אבא שלו שאוהב אותו ודואג לו

וגם..מרוויח אימא פחות עיפה למחרת

אגב ברור שלפעמים יש יצר גוננות כזה כי לפעמים הבעל לא מטפל בו בדיוק כמו שאני..ויש לי השגות

אבל אני משתדלת מאוד לשים את זה בצד ולא להעיר ולא לקחת אחריות יתר

לתת אמון ומרחב התנסות עצמאי

מרגישה שזה משתלם כי לו גם יותר נעים

וגם בסוף הוא יודע להסתדר איתם יותר גם למשך זמן לבד.. ולא מרגיש רק העוזר שלי ושואל על כל דבר

עכשיו ברור זה לא מתאים לכל אחד

לא לכל אישה

לא לכל בעל

ולא לכל זוגיות

זה סוג של גישה בכללי

לשחרר אחריות לגמרי בלי הערות

מה שבאחריותו שלו

נגיד הוא אומר שיעשה משהו

ואז שואל מה ואיך בדיוק לעשות

אני אומרת לו - מה שנראה לך זה מצוין

גם אם יבאס אותי או חושבת שזה לא חכם איך שמתנהל

רק שבאמת ממש סבבה בעיני ללומר לי לא מתאים ככה ואני בוחרת אחרת מכל סיבה

מה שאמרתי היה רק תשומת לב לזה שזה בחירה ולא הכרח המציאות ואין ברירה

וזה בסדר ממש רק לפעמים יש מצבים שכשלא מזהים את הבחירה נכנסים לתסכול ומרירות על המציאות ולא יודעים שיש בכלל עוד אופציות

שהוא לא קם בלילה הוא עייף גמור בבוקר 🤣

אבל באמת, הוא עוזר לי בדברים אחרים במהלך היום

הקטן שלי בן שבעה חודשים, יותר חולה מבריא, והלילות אצלי ממש קשוחים...

גם אני וגם בעלי עובדים במשרה מלאה ובעלי לא קם בלילה.

מה שאצלי ממש עוזר:

1. לישון בקצוות. יש ערבים שאני נכנסת לישון בשמונה בערב, ואז אני מגיעה לבכי של שתיים בלילה אחרי שינה טובה. בערבים כאלה בעלי מחפה בזמן שאני ישנה והוא פשוט יקום בשש בבוקר ולא בארבע כמו שהוא רגיל.

החיסרון- אני לא מספיקה כלום מעבר לעבודה- ילדים- איפוס בית.

2. לשים אותו לישון איתנו במיטה. אני לא מתה על זה, אבל אחרי כמה לילות ללא שינה זה מציל אותי. הוא ישן יותר טוב לידינו, לא צריך לקום אליו אלא פשוט להזיז את היד. החיסרון- אני אוהבת לישון בלי ילדים במיטה (:

3. לתקתק משימות בעבודה. זה נשמע מצחיק, אבל למרות שמטבעי אני דוגלת במה שאפשר לדחות למחר תדחי למחרתיים בעבודה אני ממש מתקתקת. לא משאירה משימות. דוחות שהדדליין שלהם עוד שבוע- מוכנות שעה אחרי שהוציאו את המייל. זה משאיר לי מרווח נשימה בימים שאני באה הפוכה לעבודה- להתמקד רק במה שדחוף ולאוורר את היום אחרי הלילה הקשוח.

החיסרון- אני עובדת מאוד מאוד קשה בשביל זה.

4. בימי שישי, יחד עם הבישולים של שבת, אני מכינה הכנות לכל האוכל של אמצע שבוע. אני במטבח באמצע שבוע מקסימום עשרים דקות ביום ואוכלים אצלי כל ערב ארוחה בשרית.

5. להשלים עם זה. יש לי צמודים, וקריירה, ומעט מאוד עזרה, ויש עכשיו כמה שנים של עייפות מאוד מאוד גדולה אבל תכף זה יעבור

יצא לי ארוך מאוד, מקווה שתמצאי משהו שיעזור לך 🤍

יכולה לפרט על ההכנות שאת עושה לאוכל של כל השבוע?

ואם יש לך שגרת איפוס מובנית ובא לך לפרט גם עליה אני אשמח ממש

אני מטגנת קוביות בצל מטוגן ומחלקת למנות קטנות.

חזה עוף:

1. שניצלים מצופים אבל לא מטוגנים- רבע שעה לפני האוכל שמה על השיש, מטגנת.

2. חותכת חזה עוף לקוביות. לפני האוכל מפשירה את הקוביות והבצל, נאדה בסיר מוסיפה קוביות פלפל רוטב צ'ילי. יוצא פגז.

3. רצועות חזה עוף. מפשירה עם בצל. מאדה עם פטריות, מתבלת מלח פלפל כורכום

בשר טחון:

1. בורקס בשר- מכינה את התערובת של הבשר, עושה צורה בתוך בצק פילאס ומקפיאה. מפשירה ולתנור.

2. רוטב בולונז מכינה קומפלקט ומפשירה לפני האוכל.

3. קציצות- עושה את הצורה, מפרידה עם שקיות.

זורקת לסיר עם רטבים שונים- אפונה/ עגבניות/ ירקות/ על מחבת/ מה שזורם לי באותו ערב

4. קובה- מגלגלת, ואז רק מכינה מרק (במיה/ סלק)

5. לחמניות בשר- מקפיאה, מפשירה, אופה.

עוף:

מנקה ומחלקת מראש למנות.

ואז או דוחפת לתנור עם תפוא/ דוחפת לסיר עם אורז וירקות/ לסיר עם רוטב אפונה וגזר או פירות יבשים.

זה נשמע הרבה, בפועל כל שישי זה 5 דברים להקפאה.

בימי שישי שאין לי זמן בד"כ בשבוע שאחרי נאכל דג מושט עם תבלינים בתנור או את העוף כי זה הכי קל

אבל עשית לי חשק למלא דברים טעימים חח

מורידה בפניך את הכובע 😁

אני בשישי בצהרים הולכת לישון, זה חשוב לי מאוד השינה בצהרעם בשישי שבת, לכן אין לי הרבה זמן בשישי

וגם אני מבשלת בשרי כל יום...

ודבר שני וקצת שולי אולי, איך את עושה לחמניות בשר? מבחינת הבשר אני מתכוונת, בצק שמרים ללחמניות אני יודעת

ואת זה את דוחפת בנוסף להכנות לשבת.

איזה אשת חיל אלופה!!

אני מחלקת את הבית קודם כל לשגרה ולפרוייקטים.

כל יום בשבוע יש שגרה ופרוייקט קטן.

שגרה= חדרים/שירותים/שטיפה

פרוייקטים = מקרר/ ארונות/ כסאות/ גינה

חוץ מזה כל ערב ביחד עם הילדים מאפסים את הבית (משחקים, בגדים לכביסה, פינוי שולחן) ואז לא נשאר הרבה.

חשוב לי להגיד שהילדים שלי קטנים מאוד (שלושה, הגדול בן שלוש ורבע) אז במובן מסויים זה יותר קל. 

איך את עושה את זה עם עבודה ושלושה פצפןנים?

אצלי הקטן בן שלוש ורבע ואני לא עובדת ולא עושה חצי ממה שכתבת🤭

אאצלי בגילאים האלה לא עוזבים אותי לשניה

לא מספיקה בקושי את המינימום לש המינימום.

חדרים לשטוף זה מבחינתי ערב פסח בלבד

י שמשהו שבגלל שהם קונים י שלך הרבה פחות בלגן ממה שיהיה בהמשך🫢

ועדיין

לי זה נשמע כמו מדע בדיוני כל מה תשיארת

אני אומרת את זה אגב בהתפעלות מהחריצות שלך!💖

ומזה שכנראה הילדים רגועים ומאפשרים😉

בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'

ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל

לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...

אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).

למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?

יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.

מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.

אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי

אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר

כל אחד נכנס לנישואין עם מחשבות/רצונות לגבי עצמו ולגבי הדינמיקה עם השני

חלומות רגשות וכו יכולים להיות משותפים אם מוציאים אותם מגדר מחשבה ומדברים עליהם ביחד כי לא כתוב על המצח מה אני רוצה .... ואז אחרי שמקשיבים אחד לשני בלי שיפוט/ בלי להפריע לו להביע את מה שרוצה, מנכיחים את הרצון או רצונות של כל אחד, מכבדים (= לשון כובד, נותנים מקום לרצון במלואו, על כל מכלוליו) ואחרי ההתייחסות הראשונית הזו  אפשר לעשות תיאום ציפיות/ לבדוק מה דומה, מה שונה ומה מתנגש בין שני הרצונות

וממילא איך  בונים את הדבר הזה ביחד .

וכמובן שלא חייבים להיתפס לדפוס מסויים לעולם ועד.  כל כמה זמן יושבים ישב"צ ומדברים על התקופה/ איך אני רואה את הדברים/ ממה אני מרוצה ושמח, על מה אני מודה,  מה הייתי רוצה לשנות או לשפר  במערכת הזוגית או האישית. 

ממש לא אומרת שהוא חצי רווק ואת קורסת

מבחינתי לפחות הכוונה זה שהוא אחראי על הפרנסה ואני על בית וילדים. בפועל שנינו עובדים ושנינו מתחלקים פחות או יותר חצי חצי במטלות בית ועם הילדים וזה מעולה מבחינתי. אם ישתנה משהו נדבר על זה ובעז''ה נגיע להסכמות בינינו.

ולגבי הריצוי- אני חושבת שהרבה פעמים אנשים שיוצאים מריצוי הולכים לקצה השני של לא להתחשב באף אחד, בלי להגיע לאמצע

אז כן אני חושבת שצריך לדבר על זה ולהבין איך השינויים מסתדרים מבחינתך, ואיך הוא יכול להגשים חלומות ועדיין לקחת אחריות על החיים שלו ועל החלק שלו בבית...

אני חושבת שנכון שהאישה תהיה קשובה לעצמה ולא תלך לפי תבניות כאלה ואחרות כי החיים דינמיים. והסוד במעורבות הבעל הוא תקשורת ומערכת יחסים טובה

אם לא סבבה לך להיות 'האישה בבית' ואת מרגישה שאת מוותרת על עצמך לטובת גידול הילדים - צאי לעבוד במה שאת רוצה חולמת ואוהבת, בסוף אישה שטוב לה ושמחה תהיה אמא יותר טובה לילדים בבית ואישה יותר שמחה לבעלה כי יש לך מילוי עצמי דרך הקריירה. (יש נשים שהמילוי העצמי שלהן הוא אחר, כל אחת ומה ששלה)

היום להרבה דברים טכניים שקשורים בתחזוקת הבית יש חלופות שהם לא את,. הדבר הכי חשוב שיהיה בבית בתור הורים לילדים זה לב קשוב תקשורת טובה ושלום בית.

לגבי "ככה הוא". לדעתי זו תבנית שאנחנו שמים בה את הבעל כי אנחנו לא מעזות לשנות. ברגע שאת תשני הוא יצטרך להתאים את עצמו או שתמצאי דרכים אחרות להסתדר. בסוף בעל שלא מעורב בבית זה סימפטום לבעיה אחרת לדעתי יותר עמוקה

הטא לא מחפש שלא אעבוד

הוא רק היה רוצה שלא יהיה לי קשה להחזיק הכל לבד לתקופות ארוכות

ושבכללי יזרום לי יותר לפרגן לו ו'יסע לכל מיני שרוצה

ואני מפרגנת אבל לא תמיד בקלות

זה משו אחר לגמרי

וברור שקשה לו. הציפיות שלו פחות ריאלית בעיניי.

אל תנסי לרבע את העיגול לגבי מה שאת מרגישה, זה מגיע אחרכך ומשלמים על זה לא מעט

למה שייעדר ככ הרבה ותחזיקי הכל לבד לתקופות ארוכות? זה מילואים? בילויים? 

והז כבר קורה כל המזן במילא

וגם היה רוצה בכללי לחיות ככה

יותר מתוך שליחות ועישה משמעותית לא לבילויים

ואת החלומות המממ שגדולים מעדיפה שיחכה קצת בכמה נשים ובינתים יסתפק במינון משתאים לכוחות

הוא גם לא מבקש כלום ספציפי

מבקש את זה כדרך חיים

לא יודעת בדיוק לא מבינה

מספיק קשה לי שהל שנה בממוצע לפחות 4 -5 חודשים הוא לא פה

נגמר לי הכח לחןשב מעבר

ואת הילדים והעבודה וכו..?

גם פיזית וגם רגשית..

נגיד הבעל נעדר לתקופה ממושכת...

אתן מרגישות שזה קשה אבל סביל או מעבר לכוחות+..?

אם תציינו גם מס' ילדים אולי יותר יעזור

מנסה להבין קצת את עצמי ומעבר

הבאת ילדים בשותפות עם בעל ומעולם לא התכוונת להחזיק לבד את הבית ילדים ועבודה רגשית ופיזית לבד לא?

אם מגיעים למצבים שאין ברירה ויש העדרות של תקופה ממושכת (כמו מילואים לדוגמא) אז אנחנו מכחרות בזה שזה מעל כוחתנו ונעזרות כמה שיותר ואפשרי...

אבל זה לא הנורמה ולא האידיאל כלומר השאיפה שלנו כנשים לא צריכה להיות "להצליח להסתדר ולהחזיק הכל לבד" כי זה בדיוק ההפך ממהות נישואים ובית...

לשאלתך אני גיליתי שבמצב של אין ברירה אני מתפעלת את הכל מצויין ++ אבל זה מצב של חוסר ברירה ולא בחרתי להביא ילדים כדי לגדל לבד;)

ישלי 3 ילדים 

לא מבינה למה זה טבעי להיות כל יכולה לאורך זמן

והוא לא חושב ככה

מבחינתו אם זה היה ההפך הוא היה עושה את זה עבורי בקלות הרבה יותר

ואני עושה

אבל קשהההה לי מאוד

וכן זקוקה גם לקצת הקלות לפעמים..לרוב לא והוא מסיים עם כולם את הסבב והכל ..אבל בצו הבא מרגישה שפשוט גדול עלי . חגים לבד בעולם ועם כל הילדים

זה דכאון . מעדיפה שיתבטל החג ולא לחגוג ולא לבנות סוכה מאשר לשבת בה כגננת לבד כל היום

אוף אני סתם משגעת אתכן

אני קצת מוצפת ופגועה וכועסת על המילואים שהשפיעו לי ככה על הזוגיות שהיתה העוגן של חיי

הוא הבעל הכי עוזר בעולם בערך כולן תמיד מקנאות בי

לא דמיינתי שזה מה שהוא מחביא בלב

אלא הוא פשוט רוצה לצאת בתחושה שהאישה שהוא אוהב בסדר ומסתדרת?

ואז הוא רוצה לו שכמו תתני "אישור" שאת מסתדרת ויכולה להחזיק הכל לבד בשביל הרוגע הנפשי שלו שאת בסדר?

ואני לגמרי לא רק מתלוננת ומחצינה את זה כל הזמן

זה רק עכשיו אני ככה כי אני ברגע מתוסכל

בלב פתוח..

שברגיל את לא מאמינה שאישה צריכה לתפוס בית לבד ובדיוק בגלל זה בית מקימים ב2

ובמצבי חוסר ברירה- כמו מילואים את צריכה עזרה חיצונית/כל דבר אחר שיעזור לך כדי לעבור את התקופה הלא אידאלית הזו

אני נראה לי ברגע מתוסכל אז אני אמשיך לכתוב כשקצת ירגע לי הלב

עכשיו מרגישה שאני בעיקר שלילית

כי יושב לי גוש ענק בלב ואין לנו מתי לדבר אפילו חוץ מערב אחד ויחיד השבוע ורק בהמשכו

תודה רבה על העזרה והרצון וההבנה

שאני מרגישה שבטבע שלנו אנחנן מרגישות יותר 'אחריות' על הבית, גם כזה במחיר של לוותר על רצונות שלנו, והגברים בטבע שלהם יותר חושבים על עצמם, לא בקטע אגוסאיסטי אלא פשוט זו המחשבה הראשונית, ואחכ חושבים איך זה יכול להסתדר עם הבית.

ובמקום להתעצבן על זה, אני חושבת שאפשר ללמוד מהם ולחשוב גם על עצמנו.

במקום לכעוס עליו ששלושה ערבים בשבוע הוא לא נמצא בבית (נניח), אז ללמוד ממנו ולהגיד, ביום הזה והזה אני לא אהיה בבית כי אני הולכת להתאמן/יוצאת עם חברה/ מה שבאלך, צריכה שתהיה בבית.

ואני חושבת שכשאנחנו נלמד לדאוג לעצמנו אז זה גם יגרום להם לראות יותר את הבית ולקחת את האחריות וגם יאוורר אותנו ויפחית את האמוציות שלנו כלפי העניין.

הכותבת היא אחת שלא דואגת לעצמה בכלל ויודעת רק לכתוב מילים יפות

וממש דואגת 'הבקרים החופשיים שלי לא יבוזבזו על סדר נקיון וביושלים ועושה מה א'ני אוהבת לעצמי והולכת לערבי נישם ץמיד או לסדנאות שבא לי.. וכשחושב לי ללכת לביכנ''ס..

ולגמרי חושבת שאני חשובה

ועדיין ברור לי שיש לי אחריות על הילדים 'הבאתי לעולם ואני אעשה מה חשושב לי ולפעמים אהי. יצירתית כדי שזה יקרה

אבל כן מסתפקת במינון ובאופן שמתאים למציאות

לא מצפה להתנער מאחריות לגמרי או כמעט

לא שאין שותפות, אבל האחריות הבסיסית נתונה לכל אחד לפי ה"תפקיד" שלו. (האמת שאם כבר בעלי הרבה יותר שותף בבית מאשר אני בענייני החוץ...)

זה אולי גם קשור לאופי הגברי ולאופי הנשי, אבל בעיקר זה נובע מהאופי של כל אחד מאיתנו -

בעלי איש מתמטיקה וחישובים, איש מעשי שיודע "להחזיק ראש" ולכן הוא האחראי הפיננסי של הבית והאחראי על כל הסידורים שדורשים הסתובבות בחוץ. (הוא גם נוהג ואני לא, אז זה גם קשור בזה)

אני אישה של בית מטבעי (גם עובדת מהבית) ולכן רואה יותר את הצרכים של הבית ומצליחה לנהל אותם (פחות או יותר...)

בטיפול בילדים אנחנו לגמרי שותפים, אם כי מטבע הדברים אני יותר נמצאת איתם. אבל שנינו יודעים מה הצרכים שלהם (אולי אני קצת יותר) ויודעים לטפל בהם בבית ובחוץ.

לנו זה טוב ככה... כל זוג צריך להחליט מה טוב לו.

נקיון וסדר זה גם אבל מבחינתי הצד השולי

גם כי אני לא פרפקציוניסטית

וגם כי זה פחות מעסיק אותי

אלה דברים שדורשים תכנון וגם הרבה עשייה. אולי זה רק אצלי? (אני לא פרפקציוניסטית בכלל, אבל עם תשעה ילדים לא הכי מסודרים הבית מתבלגן מאוד כל יום ויש גם הרבה כביסות... באוכל אני באמת הכי פחות משקיעה, אבל גם זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת)

ושוב, הילדים נמצאים איתי חלק ניכר מהיום, אבל האחריות עליהם היא של שנינו.

ואם זה מה שמפריע לך אצלכם - אז באמת הגיע הזמן לדבר על זה וליצור שינויים מתאימים... (לא כל כך הבנתי מה בדיוק קשה לך, למען האמת. אם תפרטי נוכל אולי לתת לך טיפים)

לבעלי מפריע

הוא היה רוצה דינמיקה שבה הוא משוחרר יותר בקלות ו'סבבה לי להסתדר בקלות יותר בלעדיו

הוא לא דורש את זה

הוא משתף בתחושות שלו

כמובן לרקע 'יחות על מילואים מתקרבים

והתחושה שתמיד קשה לו עם זה שכל כך קשה לי

ו

שבלב פשוט מצפה שיהיה לי קל יותר להחזיק

אוף וזה קשוח לי ההכל יחד

אצלי הסדר והניקיון הם לא המשקל ..לא כזה מעניין אותי.. עושה מה שצריך וזהו..לא מעבר...

זה פשוט ההכל יחד..האחריות התמידית וזה שאני שונאת להיות רק במעשיות ובתפקודיות של החיים אני לא אדם כזה

ומנסה להבין את עצמי אם אני חרידה שקשה לי לתקופות ארוכות להיות לבד על הכל

יש לי כמעט כמוך מצד מספר ילדים 

זה לא רק ה"תכל'ס" שאת נמצאת איתם לבד, זו גם התחושה הרגשית של הלבד, שאפילו אין לך למי לפרוק את היום שעברת בסוף היום...

אולי תנסי להסביר את זה לבעלך?

אבל טלפון זה איכס

וגם זה היה מעצבן אני מתלוננת ומשתפת והוא רק באורות ותהליכים פנימיים

ואין לומגם מה לומר אז הכל מעצבן

בפעם הקרובה באמת לא יהיה לי

הוא אמור להכנס ללבנון

והוא יודע כל מה שקשה לי.

קשה לו עם זה שבכלל כזה קשה לי

מבחינתו זה אני שחריגה שמרגישה שזה גדול עליה לבד

השותפות הנפשית היא העיקר, וזה באמת קשה ליצור כשיש מרחק פיזי ומנטלי גם יחד.

ובאמת טלפון זה איכס ממש לא מחליף קשר קרוב, עם מבט בעיניים ותחושה פיזית של קרבה...

יכול להיות שהוא חושב שאת היחידה ככה, כי חבריו בצבא משדרים שהכול בסדר אצלם בבית (או שגם הם עצמם לא ממש קולטים מה עובר על נשותיהם). אבל את יכולה לראות כאן בפורום - ואת יכולה להזמין אותו לראות גם - כמה זה קשה לנשים כשבעליהן במילואים או לא שותפים רגשית מסיבה אחרת...

בקיצור, השאלה הפותחת שלך לא מכוונת לשאלה שבאמת רצית לשאול❤️ ואני לגמרי איתך בזה - לא, את ממש לא אמורה להחזיק הכול לבד (מה גם כשהבעל במילואים את הופכת להיות גם שרת החוץ), ובעלך צריך להבין את זה, גם אם אין לו ברירה אחרת...

שחלוקה המגדרית הכוללנית הזאת יותר מזיקה מאשר עוזרת.

הכללות האלה אולי תופסות כשמסתכלים על הכלל, אבל כשזה מגיע לפרט זה לא תמיד נכון ולפעמים מנסים להכניס את הבעל / האישה בכוח לתוכן.

בסוף זה אדם מול אדם.

את מתחתנת עם גבר אחד ולא עם כל העם הגברי, וגם הוא, עם אישה אחת.

הפיתרון הוא להיות כנים עם עצמנו להבין מה באמת מתאים לנו, גם עם החברה חושבת אחרת.

ולתקשר את זה לבעל.

שינויים יש לאורך החיים כל הזמן.

אני לא מכירה זוג שהחיים שלהם הם אחד לאחד כמו שהם דיברנו בדייטים.

אנחנו מתבגרים והצרכים והרצונות משתנים.

אני כן חושבת שנשים משלמות קצת ביוקר על הפמיניזם הלא מאוזן, במיוחד בארץ.

יש המון המון דרישה מנשים (שלא לדבר על המגזר החרדי)

גם ילודה מאוד גבוהה, גם משרה שהיא לרוב לצאת ולחזור עם הילדים הביתה, גם בישולים ונקיונות ללא עזרה חיצונית.

אני לא מתחברת למושג "חשיבה של גברים" מה זה חשיבה של גברים? בעלי לא חושב כמו אחי , כל גבר הוא אדם בפני עצמו עם מחשבות משלו.

את חיה עם בעלך ועם החשיבה שלו, ואתם צריכים לתקשר ביניכם את הרצונות והצרכים שלכם.

מה מתאים *לך*?

מה מתאים לאיש *שלך*?

זה מה שחשוב.

גם אם 90% מהנשים פה יהיו בדעה אחת, וזו לא משנה מה היא, זה לא אמור להשפיע עליכם.

תדברו. תביעו את הרצונות שלכם. את הערכים שלכם. מה טוב לכם כרגע ומה חסר. תנסו להבין יחד מה מכאן וקדימה, מה יהיה נכון לבית *שלכם*.

ובהערה קטנה אגיד- שגם אם כשהתחתנת לפני אי אלו שנים היית בדעה אחת, ועכשיו חסר לך משהו ואת בדעה השניה- זה לגיטימי לחלוטין.

אם כשהייתי מתחתנת הייתי צריכה לענות על שאלון ש*יחייב* אותי תשובותיו לכל החיים, אולי לא הייתי מתחתנת אף פעם… ובוודאי היה לי מסובך לעשות זאת.

מה שחשוב זה להיות "באותה קבןצה". אתם לא אחד נגד השני. אתם יחד, בעד שניכם, בעד הבית.

מכאן זה להבין מה טוב לקבוצה המשותפת שלכם ואיך עושים זאת. 

מעלה אופציה

שמילואים זה לא שגרה (לצערנו בשנתיים וחצי האחרונות זה כן, אבל זה לא נורמלי!!!)

ומילואים יכולים להציף מאוד

גם כשהם לא קרביים.

ולהיות רוב היום עם הילדים ובעלך חוזר מאוחר בערב, מול להיות כל היום עם הילדים ובעלך חוזר פעם בשבועיים זה שני דברים שונים מאוד מאוד.

ומילואים יכולים לטלטל

ולהיות קשים רגשית

ואולי הוא מרגיש שגם ככה הוא סוחב הרבה כרגע, ובעיקר היה רוצה לדעת שלך כן טוב.

ושזה לא שלשניכם מאוד קשה עכשיו

וש"מותר" לו להתפרק קצת מהאחריות עכשיו.

ואולי משם זה בא.

וזה לא אומר שאת צריכה לעשות מה שהוא רוצה, ממש לא. אתם יחד ואתם תחשבו יחד על שניכם ועל הבית.

אבל זה גם לא אומר שהוא כל השנים החזיק את זה בבטן

פשוט היה על הגבול ולא ממש בלחימה.

ולא הוא מפורש אומר שסה משהו עוד טרום המילואים שרצה להרגיש שאני מסתדרת יותר גם בלידיו

לא פיסית

לרוב היתי לבד רוב הזמן

הוא מדבר על התחושת מסוגלות וחוסר תלותיות רגשית

איזה קשה זה ושוק ממש❤️💕🩷 לא מקנאה בך על הטראומה...

ובאמת מקווה שזה יגדל מהר וישאר לך מזה רק סיפור לספר לו כשיגדל😉

גם בחלקה בשבילי זה משבר... פתאום אין תינוק , יש ילד ענק! הרגת אותי הוא נראה בן 40 🤣🤣

איך אנחנו אוהבות אותם קטנים... פווו... 

קראתי את התגובות שלכן מוקדם יותר ולא יכולתי להגיב אבל הן עזרו לי להירגע קצת.

הזכרתן לי שבאמת שיער גדל חח והוא באמת ככ חמודדד שזה הנס שלו😍

והמסקנה כמובן לא לשלוח את הבעל לספר לבד!!

והילדים שלי בערך מגיל שנה וחצי שנתיים מסופרים ממש (עם מכונה) והולכים עם כיפה.

לדעתי זה מתוק ממש...

זאת ממש לא היתה הכוונה שלי..

אני בטוחה שהם מתוקים ממש😍

האמת שהעיקר היה אלמנט ההפתעה, לא חלמתי שככה הוא יחזור ולא התכוננתי לזה וגם לא הייתי איתו בתספורת.

בקיצור הכל ביחד היה לי יותר מידי

אבל שימשו אותי נאמנה כמה שנים טובות, גיליתי איתן כמה וכמה הריונות וכשלא היה הריון יצא שלילי.

עכשיו שבאתי לקנות בסופר פארם קלטתי איזה מחירים מוגזמים. כשזה לא בתוקף כמובן לא לבנות על זה, אבל בגדול קונים בתוקף.

מסכימה איתך

קניתי גם לפני שנים.

בהריון הקודם היה קו ממש חזק ביום האיחור או יום לפני.

הפעם היה קו כמעט שקוף באותו זמן, כי הבדיקות כבר לא בתוקף. אבל היה קו.

ובדקתי כמה פעמים כשלא היה הריון וזה לא הראה כלום.

עולה גרושים ומחזיק לכמה שנים. לא מתקרב למחירים בארץ. 

ולא היה הריון בפועל.(גם לא כימי או משו. עשיתי את הבדיקה בערב, בבוקר הלכתי לעשות בטא והיא הייתה אפס)

בהחלט שווה

אבל לא פעם ב9 שנים כי אין תוקף ואז לא אמין

יצא לי להשתמש בכאלו ללא תוקף והראו לפעמים קווים שקריים- לא כי מי- בדקתי בחברות אחרות ולא היה פס 

זכור לי שקראתי פה פעם שהם לפעמים דוחים על זה חבילות ואז *כל* החבילה חוזרת

מישהי יודעת?

זה בעייתי להביא בדיקות במשלוח מח"ול?

והאם דין iherb כדין אליאקספרס?

המלצתי פה עליה כבר מלא פעמים

מעולה ביחס למחיר ובכלל

אני ראיתי בהרבה מקומות בפחות מ-500

ויש מבצעים וכו זה לגמרי מגיע גם ל-400 ... (ואם רלוונטי לכם אז מוכרים אותה בהרבה חנויות שיש בהצדעה כמו מוצצים ושילב ואז בכלל יוצא יותר שווה)

היא מחזיקה יפה מאוד יש לנו אותה שלוש שנים+ חרושה ללא הפסקה הרבה מהזמן גם עם שני ילדים עליה ומחזיקה יפה לגמרי! אני לא אגיד שהיא במצב חדש אבל היא לגמרי עדיין טובה.

אני צוחקת שהם צריכים לתת לי אחוזים בגדול

כמות האנשים שקנו בזכותי😅

אחרי כמה המלצות. בינתיים מחזיקה טוב, אבל לא השתמשנו הרבה, אז לא יודעת להגיד.

אם רלוונטי, ממליצה להעביר לפני הלידה, שהגדולה לא תרגיש ש"לקחו" לה.

אינפנטי רויאל

עלה 400 שקל

ממש נוח

אני קניתי יד נשיה בזול ממ שומצב חדש

ממש טיולון טוב

קל נח לקיפול ונוסע טוב ממש

אני אוהבת

מגנטים

קוביות

סברס

לגו דופלו

אם הם בעניין, אפשר בובות, כלי מטבח, מכוניות

אפשר גם לצייר, מדבקות, טושטושים, בר בצק.

יש גם משחקים של דגמים, כמו משושים.

פליימוביל

מכוניות, יש גם כל מיני מסלולים וכאלה שזה לבן 5 וגם סתם מכוניות

לאחרונה קנינו מאמזון בחול שככה יותר זול

ואו זה אחד המוצלחים!! הבן שלי בן 4 כל היום על זה

והקטנה בת שנה וחצי גם מצליחה ממש יפה להרכיב מגדל

ממש ממליצה

יש גם פליימוביל שהולך אצלנו טוב

ומשחק רכבות מעץ ממש רץ

וכמובן מגנטים

גם חבילה של חיילים קטנים

פליימוביל

מגנטים

לגו

קליקסים

פאזלים

משחק זכרון

כלי מטבח

זה מה שעולה לי כרגע🤔

ואצלינו בכל גיל הכי רצוי זה פליימוביל

אפשר את החלקים היותר קטנים לשים בצד, אבל לשיקולך...

משחקים אצלי שעות בגילאים שכתבת...

פליימוביל גם משחק אהוב

מטבח וכלי מטבח

משחקי קלפים קלים, כמו מלחמה, רביעיות לפי תמונות, משחק הפרצופים ועוד

אם בנים אז כל מיני משחקי הרכבה לגו ודופלו וכל אלה 

אהבתי חחח

מגנטים

קליקס

מכוניות - והרבה

חיות

ובגדול משחקי הרכבה 

כלי מטבח

בעיני אם יש קופסא מלאה מהסוגים הנ''ל

לא צריך הרבה מעבר

אצלי כל השאר סתם יושב בארון

אפשר לגדול יותר שיהיו משחקי קופסא לשחק עם חברים אבל הקטן עוד פחות בגיל

אולי לוטי קרוטי וכדומה