איך אתן עושות את זה? זה קשוח לי ומרגישה שלא מסוגלת כבר
שעתיים הקטנה בת 8 חודשים בכתה הלילה ואני מרוסקת כבר
שלא נדבר על האיננסיביות של אחהצ שאי אפשר לנוח גם
אשמח לטיפים אם יש בכלל
איך אתן עושות את זה? זה קשוח לי ומרגישה שלא מסוגלת כבר
שעתיים הקטנה בת 8 חודשים בכתה הלילה ואני מרוסקת כבר
שלא נדבר על האיננסיביות של אחהצ שאי אפשר לנוח גם
אשמח לטיפים אם יש בכלל
אם חד פעמי - להבין למה בכתה? אולי יוצאות לה שיניים או שיש לה כאבים מסיבה אחרת? במצב כזה אני נותנת אקמולי/נורופן וזה מאד עוזר.
במצב כזה גם לגיטימי לדעתי לקחת יום חופש או יום מחלה.
בכל מקרה גם מתחלקים בין בני הזוג כדי שלפחות תשני חצי לילה (כן כן אני יודעת שמאד קשה לו לקום ושהוא פחות סבלני ממך/ פחות יודע איך להרגיע את הילדה/ הילדה רוצה רק אותך אבל ככה שניהם ילמדו).
ולרוב זה תוקף בלילה בשינה. עד עכשיו ישנה לילות שלמים ב"ה
ואני מותשת. גמורה. בלי טיפת כח.
זה היה סהכ שעתיים וחצי בלילה, לא ככ הרבה אולי אבל השעתיים האלה דפקו לי את כל השינה
מנסה להבין אם זה הסטטוס החדש של לקום עייפים מאודדד וככה לתפקד , ללכת לישון וחוזר חלילה
אם זה ככה - כדאי ללכת חבדוק
(לסטרידו יש סאונד נבחני... אנחנו היינו מקליטים ומשמיעים לרופא)
את עם שני קטנים בבית, כנראה שזו הולכת להיות השגרה בתקופה הקרובה.
תחשבי איך את הולכת לצלוח את החורף הזה.
להאריך את שעות השינה בקצוות, להיעזר בשעות היום, להוריד ציפיות מעצמך.
את מתארת שהרבה זמן לא עבדת עקב שמירה וחופשות לידה, אולי את עדיין בתהליך הסתגלות למצב החדש, אז מבחינת הרגל אולי יהיה שיפור בהמשך,
אבל בכנות, לא הייתי יושבת בחיבוק ידיים ומקווה שהמצב ישתפר, אלא שוברת את הראש איפה אפשר להקל. כלומר אקטיבית משפרת את המצב.
יש לך גם ילדים גדולים. אני לא יודעת מה הם עושים היום מבחינת עזרה בבית, אבל שילוב של עזרה שלהם יחד עם בייביסיטר/ מנקה כנראה ישנו את התמונה.
הבת שלי בת 10 כמעט כל יום אוספת ושומרת על שני אחים בני 3 ו7. אומנם זה לא תינוקות, אבל מסוגלות נבנית עם הזמן.
כדאי להתחיל ליצוק את היסודות אם את רוצה לראות תוצאות.
אין ספק ששעת שינה אחת בצהריים יכולה לשנות את התמונה.
ואם יש לך שעות קשות במיוחד לקום בהם בלילה אז לבקש עזרה מבעלך.
או שתמצאי פתרונות אחרים, אבל לחפש אותם תנסי. חוסר שינה משפיע מאוד על התפקוד והמצב רוח והפניות הנפשית לילדים. והם זקוקים לזה הרבה יותר מתפקוד פיזי.
וכשיש חוסר פניות נפשית אגב, התינוקות חוגגים בלילה ואז בכלל שמח..
למה היא בוכה?
כואב לה משהו? היא לא מרגישה טוב?
מאוד עייפה
חוזרת גמורה
ממשיכה להיגמר עד הערב
ואז עובדת שוב בלילה בלהרגיע ולהרדים..
זה היה קשוח בטירוף
ואני רק נזכרת בתקופה ונהיה לי רע
סליחה שאני לא מעודדת
אבל, לא היו לי ילדים גדולים בבית
אז אולי תנסי לבדוק מה הם יכולים לעזור לך במהלך היום.
היום עם הקטן שלי
אני יכולה להשאיר אותו לחצי שעה עם אחד משני הגדולים (גיל 12 ו 10) ולהיכנס לנוח
אם זה מורכב, וגם בגלל שיש לך שתי תינוקות
ממליצה לך לחפש נערה שתהיה איתך בשעות אחהצ
אני זוכרת שהיו תקופות שנעזרתי בבחורות וזה ממש היקל עלי
מסתבר שכל לילה יותר קשוח מהשני 🥹
היא עם ברונכיוליטיס והשיעול מגיע בעיקר בשינה...אבל אימצתי את המנוחה אחה"צ , מנקה אחת לשבועיים יש לי אבל זה רק לשטיפה בבית, מה עם כביסות? אוכל? עבודה שוטפת של הבית? מתי מספיקים את כל זה?
הגדולים עוזרים בהחלט אבל עדיין גם הם דורשים את שלהם
יצא לכם לקחת יום חופש כשהרגשתן צורך? חייבת לקחת לפני החג יום 1 להיות עם עצמי במיטה וקצת שקט . אבל מפחדת לקחת יום סתם כי הילדים חולים כל הזמן ולא רוצה להגיע ליותר מידי העדרויות , כמובן שימי מחלה עם הילדים מתחלקת עם בעלי
החג הוא ארוך, מלא הכנות ובישולים כז חושבת לבקש יום חופש שבוע הבא השאלה אם כדאי
אני בוחרת לעבוד משרה חלקית מאד ועם תנאים מעולים ואפילו זה קשה לי עם קטנטנים... מרגישה שנורא קשה לשלב בית ועבודה בשלב כזה.... זה קצב אחר.
בכללי חיה על הקצה שלי, ולא בקטע טוב.
אבל החיים שלי הם לא דוגמא, מאחלת לך קל יותר וטוב יותר ❤
חוץ מזה ראיתי שמאז שנכנסה למעון משתעלת. לא כתבת הרבה פרטים אבל גם הבן שלנו חלה באיזה וירוס בשם אדנו וירוס בגיל 7 חודשים כשנכנס למעון והיה עםנזה איזה חודש וחצי או חודשיים סיוטיים של תרופות ואנטיביוטיקות ואינהלציה ומשאף ומה לא.
קחי אותה לרופא, ילד לא אמור להשתעל תקופה ארוכה. כשהם חולים הם תמיד ישנים פחות בלילה
באמת אין מה לעשות, וזה פשוט מתיש פיזית ונפשית.
העצה היחידה באמת לקחת ימי חופש ולנוח או להביא ביביסיטר ולנוח שעתיים
יש דרכים לטפל בשיעול.
רק השבוע הבת שלי לא הצליחה לישון בגלל שיעול שלא עזב אותה. עשיתי לה עיסוי של בית החזה עם ערק (בעצם היא עשתה לעצמה. היא כבר נערה) ומיד השיעול נרגע עד שהפסיק והיא ישנה בשלווה עד הבוקר.
יש עוד דברים שאפשר לעשות.
רק צריך לדעת אותם...
בעייני זה לא הגיוני ללכת ככה לעבודה
ודאי לא יותר מיום אחד פעם ב..
ולא רואה סיבה
ב"ה לילד יש גם אבא וגם אמא, והעול הוא של שניכם
וזה בדיוק הזמן להתחלק ולהקל על עצמך
גם אשה עם הבעל הכי עוזר בעולם סביר להניח שלא תישן נורמלי
זה לא קשור בכלל לעזרה של הבעל
גם אם בעלי קם לילד
אני ערה, שומעת מה קורה
מחשבנת יחד איתו מה לעשות במקרה כזה או אחר..
לרוב (כי יש גם אפשרות שהבעל יעבור עם הקטן לחדר אחר או הפוך, אבל זה באמת למיטיבי לכת ולא תמיד האמא מסוגלת לשחרר עד כדי כך)
אבל
יש הבדל בין להיות ערה ברצף לבד
לבין לשון חלק מהזמן לפחות כי מישהו חולק איתך את הנטל
באותה מידה אפשר לשים אטמי אוזניים או מאוורר לשלוח אותו עם התינוק לחדר אחר או לסלון ולנצל את העזרה לישון ולהתרענן
אם לא משחררים את האחריות אז נכון כל העומס נשאר עלי..
וזה בסדר ומותר
אבל זה בחירה
פשוט טכנית לא אפשרי לישון כאשר ילד לא מרגיש טוב, בוכה ומשתעל כל הלילה
זה לא ילד שלא בא לו לישון
זה הילד שלי שלא מרגיש טוב
גבר לא מסוגל להיות בלילה עם תינוק חולה, זה עובדה. לנו הנשים יש כוחות על טבעיים שלגבר אין
לפחות אצלי בבית לכן גם פחות מצפה ממנו. במהלך היום זה משהו אחר אבל בלילה זה עניין אחר כבר
וכל הכבוד לך על ההתמודדות הלא קלה ממש גיבורה
ברור שהוא צריך את הטיפול האוהב שמגיע לו💗
אבל אם בעלי מתנדב לשמור עליו שעתיים לדוגמא כגי שאשן משהו אחרי כל ההנקות וכו
אז מה הבעיה לישון בנחת
הילד שלי עם אבא שלו שאוהב אותו ודואג לו
וגם..מרוויח אימא פחות עיפה למחרת
אגב ברור שלפעמים יש יצר גוננות כזה כי לפעמים הבעל לא מטפל בו בדיוק כמו שאני..ויש לי השגות
אבל אני משתדלת מאוד לשים את זה בצד ולא להעיר ולא לקחת אחריות יתר
לתת אמון ומרחב התנסות עצמאי
מרגישה שזה משתלם כי לו גם יותר נעים
וגם בסוף הוא יודע להסתדר איתם יותר גם למשך זמן לבד.. ולא מרגיש רק העוזר שלי ושואל על כל דבר
עכשיו ברור זה לא מתאים לכל אחד
לא לכל אישה
לא לכל בעל
ולא לכל זוגיות
זה סוג של גישה בכללי
לשחרר אחריות לגמרי בלי הערות
מה שבאחריותו שלו
נגיד הוא אומר שיעשה משהו
ואז שואל מה ואיך בדיוק לעשות
אני אומרת לו - מה שנראה לך זה מצוין
גם אם יבאס אותי או חושבת שזה לא חכם איך שמתנהל
רק שבאמת ממש סבבה בעיני ללומר לי לא מתאים ככה ואני בוחרת אחרת מכל סיבה
מה שאמרתי היה רק תשומת לב לזה שזה בחירה ולא הכרח המציאות ואין ברירה
וזה בסדר ממש רק לפעמים יש מצבים שכשלא מזהים את הבחירה נכנסים לתסכול ומרירות על המציאות ולא יודעים שיש בכלל עוד אופציות
שהוא לא קם בלילה הוא עייף גמור בבוקר 🤣
אבל באמת, הוא עוזר לי בדברים אחרים במהלך היום
הקטן שלי בן שבעה חודשים, יותר חולה מבריא, והלילות אצלי ממש קשוחים...
גם אני וגם בעלי עובדים במשרה מלאה ובעלי לא קם בלילה.
מה שאצלי ממש עוזר:
1. לישון בקצוות. יש ערבים שאני נכנסת לישון בשמונה בערב, ואז אני מגיעה לבכי של שתיים בלילה אחרי שינה טובה. בערבים כאלה בעלי מחפה בזמן שאני ישנה והוא פשוט יקום בשש בבוקר ולא בארבע כמו שהוא רגיל.
החיסרון- אני לא מספיקה כלום מעבר לעבודה- ילדים- איפוס בית.
2. לשים אותו לישון איתנו במיטה. אני לא מתה על זה, אבל אחרי כמה לילות ללא שינה זה מציל אותי. הוא ישן יותר טוב לידינו, לא צריך לקום אליו אלא פשוט להזיז את היד. החיסרון- אני אוהבת לישון בלי ילדים במיטה (:
3. לתקתק משימות בעבודה. זה נשמע מצחיק, אבל למרות שמטבעי אני דוגלת במה שאפשר לדחות למחר תדחי למחרתיים בעבודה אני ממש מתקתקת. לא משאירה משימות. דוחות שהדדליין שלהם עוד שבוע- מוכנות שעה אחרי שהוציאו את המייל. זה משאיר לי מרווח נשימה בימים שאני באה הפוכה לעבודה- להתמקד רק במה שדחוף ולאוורר את היום אחרי הלילה הקשוח.
החיסרון- אני עובדת מאוד מאוד קשה בשביל זה.
4. בימי שישי, יחד עם הבישולים של שבת, אני מכינה הכנות לכל האוכל של אמצע שבוע. אני במטבח באמצע שבוע מקסימום עשרים דקות ביום ואוכלים אצלי כל ערב ארוחה בשרית.
5. להשלים עם זה. יש לי צמודים, וקריירה, ומעט מאוד עזרה, ויש עכשיו כמה שנים של עייפות מאוד מאוד גדולה אבל תכף זה יעבור
יצא לי ארוך מאוד, מקווה שתמצאי משהו שיעזור לך 🤍
יכולה לפרט על ההכנות שאת עושה לאוכל של כל השבוע?
ואם יש לך שגרת איפוס מובנית ובא לך לפרט גם עליה אני אשמח ממש
אני מטגנת קוביות בצל מטוגן ומחלקת למנות קטנות.
חזה עוף:
1. שניצלים מצופים אבל לא מטוגנים- רבע שעה לפני האוכל שמה על השיש, מטגנת.
2. חותכת חזה עוף לקוביות. לפני האוכל מפשירה את הקוביות והבצל, נאדה בסיר מוסיפה קוביות פלפל רוטב צ'ילי. יוצא פגז.
3. רצועות חזה עוף. מפשירה עם בצל. מאדה עם פטריות, מתבלת מלח פלפל כורכום
בשר טחון:
1. בורקס בשר- מכינה את התערובת של הבשר, עושה צורה בתוך בצק פילאס ומקפיאה. מפשירה ולתנור.
2. רוטב בולונז מכינה קומפלקט ומפשירה לפני האוכל.
3. קציצות- עושה את הצורה, מפרידה עם שקיות.
זורקת לסיר עם רטבים שונים- אפונה/ עגבניות/ ירקות/ על מחבת/ מה שזורם לי באותו ערב
4. קובה- מגלגלת, ואז רק מכינה מרק (במיה/ סלק)
5. לחמניות בשר- מקפיאה, מפשירה, אופה.
עוף:
מנקה ומחלקת מראש למנות.
ואז או דוחפת לתנור עם תפוא/ דוחפת לסיר עם אורז וירקות/ לסיר עם רוטב אפונה וגזר או פירות יבשים.
זה נשמע הרבה, בפועל כל שישי זה 5 דברים להקפאה.
בימי שישי שאין לי זמן בד"כ בשבוע שאחרי נאכל דג מושט עם תבלינים בתנור או את העוף כי זה הכי קל
אבל עשית לי חשק למלא דברים טעימים חח
מורידה בפניך את הכובע 😁
אני בשישי בצהרים הולכת לישון, זה חשוב לי מאוד השינה בצהרעם בשישי שבת, לכן אין לי הרבה זמן בשישי
וגם אני מבשלת בשרי כל יום...
ודבר שני וקצת שולי אולי, איך את עושה לחמניות בשר? מבחינת הבשר אני מתכוונת, בצק שמרים ללחמניות אני יודעת
ואת זה את דוחפת בנוסף להכנות לשבת.
איזה אשת חיל אלופה!!
אני מחלקת את הבית קודם כל לשגרה ולפרוייקטים.
כל יום בשבוע יש שגרה ופרוייקט קטן.
שגרה= חדרים/שירותים/שטיפה
פרוייקטים = מקרר/ ארונות/ כסאות/ גינה
חוץ מזה כל ערב ביחד עם הילדים מאפסים את הבית (משחקים, בגדים לכביסה, פינוי שולחן) ואז לא נשאר הרבה.
חשוב לי להגיד שהילדים שלי קטנים מאוד (שלושה, הגדול בן שלוש ורבע) אז במובן מסויים זה יותר קל.
איך את עושה את זה עם עבודה ושלושה פצפןנים?
אצלי הקטן בן שלוש ורבע ואני לא עובדת ולא עושה חצי ממה שכתבת🤭
אאצלי בגילאים האלה לא עוזבים אותי לשניה
לא מספיקה בקושי את המינימום לש המינימום.
חדרים לשטוף זה מבחינתי ערב פסח בלבד
י שמשהו שבגלל שהם קונים י שלך הרבה פחות בלגן ממה שיהיה בהמשך🫢
ועדיין
לי זה נשמע כמו מדע בדיוני כל מה תשיארת
אני אומרת את זה אגב בהתפעלות מהחריצות שלך!💖
ומזה שכנראה הילדים רגועים ומאפשרים😉
אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?
כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...
התנהלות בריאה וחכמה.
אנסה לאמץ
כמה שבועות אחרי הפלה.
כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.
יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.
לא היה גבול לאושר.
כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.
אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..
חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.
ואז, זה נגמר.
אז יש את הצער הגדול.
אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.
אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.
כואב לי כל כך.
בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,
מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.
האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,
הצדדים,
מקדימה- שיפולי הבטן.
יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.
אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים
ואילו הכאבים באגן חדשים.
למי לפנות?
כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.
בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.
מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?
קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..
תודה מראש..
מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת
חיבוק♥️ תרגישי טוב!
ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,
והבטא כבר מאופסת..
מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף
אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח
אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק
אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב
בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים
החכמתי. תודה
יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?
אני סבלתי מזה כמה פעמים
ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה
השאלה שלי- איך עולים על זה?
אני בלי חום.
אם מרגיש כואב או אי נעימות.
זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד
אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...
יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....
גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.
ולמרות זאת החולשה המשיכה.
לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;
חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..
יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.
העיסוי חיצוני כמובן
נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.
בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!
(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(
ממש משתתפת בצערך.
הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.
בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.
אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.
אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה
מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.
ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.
אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).
הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.
עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.
היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.
אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).
היא: שהוא ימות!
ומתפרצת בבכי.
והמחנק עלה לי לגרון.
וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.
ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).
ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.
וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.
איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!
יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔
מניסיון, יש להם כלים טובים!
ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש
וחיבוק גדול♥️♥️
אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)
היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים
זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.
הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶
בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)
ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...
לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.
זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.
כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.
וישר הם שאלו אם אבא מת😔
כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?
נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??
אחד מהם חזר ב"ה
וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו
וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'
ילד בן שלוש🙈🙈
מדהים פשוט
מרגישה בסדר
מצד אחד בשלב שמחכה כבר
מצד שני סופסוף בחופש מהעבודה ובלי לחץ נפשי של אם יהיו צירים וחרדות נוספות. מרגישה שמתחילה להנות מההריון עכשיו, סופסוף. אבל אם כבדד וצרבות ונדודי שינה
הפעם זה לא היריון ראשון אז אני גם ממש מחכה לאחרי (בהיריון הראשון פחדתי מהתינוק ואיך זה יהיה..)
הריון ראשון ברוך ה'.
בחילות בוקר וערב, כמעט כל דבר מסריח לי, ואם אני לא אוכלת כל שעתיים לפחות משהו קטן יש לי צרבות וגם בחילות יותר חזקות.
מצד שני, כשיותר מידי זמן רצוף אני מרגישה בסדר, אני מתחילה לדאוג שמשהו לא תקין...
מקווה שהתקופה הזו של ההתחלה תעבור בשלום.
ועוד פעם ראשונה שהכל חדש...
בע"ה שיעבור לך מהר ובטוב!
חשבתי שבשלב הזה כבר אהיה אחרי הפיכס של הבחילות
אבל עדיין לא 🙄
אנונימית כי זה סופר ראשוני ולא מעכלת בעצמי (אני מהשרשור של הבדיקת הריון)
בעלי מסרב בכלל להתרגש עד הבטא...
חוגגת את זה שעדיין אין תסמינים ומכינה את עצמי לבחילות
ב"ה מרגישה מצוין
בחדר לידה🙄
כבר יומיים,
שומרים עלי ונתנו כל מה שאפשר
אבל רק מתפללת שיישאר עוד בפנים, עוד מספיק זמן וכמה שיותר
אני בהלם לגמרי,
ומזכירה לכולם לא להתעלם משום דבר מחשיד!
לכן להיבדק!! אל תתפדחו לשגע את כל העולם, עדיף 5 שעות במיון לחינם מאשר להצטער על זה אחר כך…
סליחה אם הלחצתי🫣
הרבה כוחות! ♥️
מתפללות עלייך
תעדכני💕
חשבתי עלייך הרבה אחרי השרשור הקודם.....

בשורות טובות יקרה
מתפללת עלייך ועל העובר
בשורות טובות !
איך זה קרה? מה הרגשת?
אחרי כמה ימים של התכווצויות
לפנות מייד למיון. זה כ"כ בסיסי
רק מההודעות שכתבת כאן זה היה נראה שזה המצב....
ועוד שאלו אותי למה אני אומרת לך על הפגייה של הר הצופים.....
בעז"ה שתצליחו לעצור את ההתקדמות ולשמור עליו כמה שיותר ברחם.
בשורות טובות
תרגישי טוב
מבינה אותך אחד לאחד!
הייתי שלושה ימים בחדר לידה
ואח"כ באשפוז ארוך
וברוך ה' אני בשבוע 38 והעובר שלי אצלי בבטן
אז תדעי שניסים יכולים לקרות
מתפללת עבורך
שתבשרי טוב מיום ליום!
שולחת הרבה כוחות
אני ממש שמחה לשמוע,
אכפת לך לפרט מה היה?
היפרדות או משהו אחר?
תודה על העידוד והכוחות
לכל מי שהגיבה כאן גם, לא יודעת איך מתייגים.
אני עדיין בחדר לידה ומקווה לטוב…
אבל קיצור צוואר ל0 ממ ופתיחה..
ב"ה הצליחו לעצור את הצירים והלידה ובאשפוז אח"כ המצב נשאר כמו שהוא ולא המשיך להתפתח
שוחררתי בשלב מסויים הביתה לשמירה
ובאמת בנס גדול הגעתי לשלב הנוכחי ב"ה
מחזקת אותך💕
יסתדר ויעבור בשלום
ב"ה מתחילה להרגיש יותר טוב, אבל מדי פעם באה איזו הקאה הזויה או בחילה קשה שמזכירה לי שזה עוד לא נגמר
ההתחלה (עד 19 בערך) היתה מזעזעת בגדול,
עכשיו יש בטן יפה ואידאלית , לא גדולה מידי 😄
צרבות,
מאחר הצהריים עד הערב אין אותי בגדול, ממש חסרת כוחות, גמורה, נרדמת עם בגדים , שפוכההה.
תודה לה' שבבוקר אני עם כוחות יחסית.
התנועות כבר ממש נוכחות וזה מרגש ❤️
חחח אבל ב"ה כבר שבועיים+ אחרי הלידה(;
מרגישה מעולה
בעיקר עייפה ברמות קשות
ומחכה כבר לספרררר חחח
אה, מריחה כל הזמן ריח מסריח למרות שאחרי שכתבתי כאן קצת נרגע אז מקווה שזה בדרך להיעלם
עייפה מאד. מחכה להיות אחרי..
נגמרה לי כל הסבלנות אלייך!!
כמה זה נורא (ממאה עד מאה ואחת 😜) שאמרתי את זה?
זה קרה אחרי ערב מלאאא מלא מלא סבלנות מצידי,
נחת, הכלה ושחרור
באמת!
אבל הילד גמור מעייפות וכאילו אין עם מי לדבר
פשוט הרגשתי שזה המשפט היחיד והאחרוו שנשאר לי לאמר
כדי שהוא באמת ילך לישון...
(בן 10)
תיכנסו בי חופשי
אוכלת את הלב מאז שזה קרה...
כי זה מה שאני אומרת לעצמי שכזה קורה לי (ולצערי זה קורה לי לא מעט).
לא יודעת אם עזרתי.
אבל זה נורמלי לגמרי.
ילד צריך גם לדעת שלאמא יש גבול.
נכון שזה לא נעים אבל זה גם מלמד אותו על גבולות.
אני בכנות חושבת שילדים לא נולדים למלאכים הם נולדים להורים,אנשים בשר ודם שיש קצה לגבולות היכולת שלהם בשביל שילמדו לחיות בעולם עם אנשים רגילים ולא בעולם של מלאכים.
וזה ברוך השם קורה לכולנו ולא מעיד עלייך כאמא כלום חוץ מיזה שהוא עבר את הגבול ומתח את קצה גבול היכולת שלך🫶
גלוי נאות,גם אני אתמול התפוצצתי על בת ה10 שלי שעברה כל גבול אפשרי....
כי הילדים שלי עדיין קטנים
אבל נשמע לי הגיוני שקורה כזה דבר
שאמא מגיעה לקצה
אני חושבת שאפשר להתנצל
ולהבהיר שההתנהגות הייתה קשה והביאה לקצה
"אתה זוכר מה אמרתי לך אתמול אחרי שעשית כך וכך?
אז תדע שאמא ממש לא התכוונה ולא רצתה לדבר ככה
אני אוהבת אותך ולא רוצה אף פעם לתת לך סטירה, היה לי כבר ממש קשה איך שהתנהגת
אבל עדיין אני מבקשת סליחה כי לא רציתי לדבר ככה"
משהו בסגנון
תודה שהזכרת לי. התנצלות היא דבר חשוב למרות שממש קשה לי לעשות את זה (כי נו הוא היה פשוט בלתי!)
יש התייחסות שלמה לצרכים של שני הצדדים בדינמיקה,
וזה מה שאני ממש אוהבת בדרך הזו.
כשמנהלים את הסיטואציה בצורה מאוזנת שמתייחסת לצרכים של שני הצדדים אז לא מגיעים לקצה יכולת השליטה העצמית.
נכון שלפעמים מגיעים אליה כדי ללמוד את עצמנו,
אבל זה מתוך מסגור של להכיר את עצמנו, ולא מתוך נסיון לעשות משהו שאנחנו לא יכולים (להתאפק יתר על המידה)
המשפט הזה אכן נוראי, אבל לא נפלתי ממנו, ילד בן 10 עשוי לחוות דברים יותר נוראיים.
מה שבעיני חבל, זה דווקא עלייך.
כ"כ התאמצת להיות בהכלה כל היום, ובסוף בגלל משפט אחד, את מרגישה ממש רע.
את אמא מהממת, ולא מגיע לך להרגיש ככה.
לכן ללמוד להיות קשובה לעצמך בדרך שתוביל לפתרון אידיאלי גם לך וגם לילד זו מתנה בעיני ❤️
ממליצה ממש ללמוד תקשורת מקרבת, לי זה שינה הרבה בחיים לטובה ב"ה.
למרות שספציפית פה לא חושבת שזה היה קצה גבול היכולת כמו - טוב, אין שום אופציה אחרת, כלום לא עוזר, זה הדבר היחיד שנשאר לי לעשות כדי להזיז אותו לישון (לא מצדיק בכלל את מה שאמרתי רק אומרת שזה פשוט לא ממש היה מתוך זהו נגמרו לי הכוחות כמו מן חוסר ברירה מעוות כזה)
יש קורסים חינמיים?
אבל הוא לא בדגש של הורות.
דווקא חושבת שזה יתרון. קודם להבין ממקום נקי את הרעיון. אבל זה לא ישר יישומי,
זה להבין את התאוריה וזה יכול לעזור בהקשרים אחרים.
מול ילדים זה טיפה שונה, כי אם בדינמיקה מול שכנה,
כל אחת אחראית על הצד שלה,
מול ילד ההורה אחראי גם על הבנת צד הילד (לילד יש יכולת מוגבלת להסביר. למשל ילד שמתחצף לא יודע להגיד "קשה לי")
וגם על קבלת ההחלטות בסוף (אפשר לשאול את הילד לדעתו, אבל אם הורה החליט, הילד סר למרותו בכל מקרה)
יש את הקורס של הבית להורות מקרבת, אבל הוא לא חינמי.
יש הרבה מאמרים ברשת שיכולים לספק הצצה, אני גם אוהבת את התכנים של לריסה גינת.
לדעתי ללמוד תקשורת מקרבת פותח את הראש ועושה סדר בקשר של הורה וילד.
הוא לא המקרה הספציפי
אלא המחשבה שזה פתרון למשהו
לאיים בסטירה/ אולי גם לתת
אם יודעים שזה לא פתרון
גם בזמני מצוקה וחוסר אונים
לא חושבים ככה ולא מדברים ככה
אם את רוצה שזה לא יקרה שוב
את צריכה לשנות אמונה
ואז גם במקרים שאין לך פתרון אחר
זה לא יצוץ כאופציה לאמירה
למרות שזה באמת לא אופציה מבחינתי... בשום מצב לא נותנת לו סטירות
(פעם לגמרי הייתי עושה את זה, כיום זה ממש לא אופציה)
אולי סתם נשאר לי מפעם התחושה שזה מה שמאיים הכי טוב 🙈🙈🙈
אני חושבת שהילדים יודעים להפריד מתי זה "אם הייתי יכולה אז, כי הגזמת ברמות"
ומתי זה באמת סכנה שהם הולכים לחטוף
וואלה זה אנושי לאבד את זה
האם זה סבבה? ממש ממש לא
אבל זה קורא.
להרגיש את החוסר אונים הזה שבאמת אין שליטה עליו.
אין לי ילדים בגיל אז אולי קל לי לדבר (ואולי בגלל זה אני מדברת עדיין מהמקום של הילד), אבל בעיני שווה לדבר על זה איתו. הוא כנראה יודע שגם הוא הגזים.
להגיד לו אני אוהבת אותך, אני לא רוצה לדבר אליך ככה, אתמול באמת נגמרה לי הסבלנות.
מרגישה
שאני עצמי כבר עייפה
וקשה לי כי נגמרת לי הסבלנות
עוזר לי לשחרר את העצבים בצורה כזאת
זה בדיוק העניין,
הרגשתי שהערב היה מושלם מבחינתי
דיברנו בכיף, הסברתי לו בפשטות
מה אני צריכה עכשיו / מבקשת ממנו ש...
הייתי סופר סבלנית והסברתי שוב שאני צריכה עכשיו עזרה וכו' וכו'
והוא המשיך לשחק כאילו כלום...
ונשארתי רגועה הרבה זמן עד שהרגשתי שזהו זה, זה פשוט לא מוביל לשום מקום 😪
והוא מבין מה הוביל אותך לזה
פעם אחרת
מה יקרה אם פשוט תלכי לחדר שלך והוא ימשיך בשלו?
אני לא אלך לחדר כי יש לי כל-כך הרבה מה לעשות בבית בנתיים.
והוא פשוט ישכב על הספה ויקרא ספר עד אמצע הלילה, אין לו בעיה (אל תשאלי איך אני יודעת 😂)
שלא להיות סופר סבלנית כשאת כבר מתחילה לאבד את הסבלנות, אלא לומר את זה.
להגיד שאני תיכף מאבדת את הסבלנות זה אנושי ובסדר גמור.
מה שהכי מתסכל זה כשאנחנו מתאמצות להיות סבלניות, ואין תגובה. ואז פתאום בום נגמרה הסבלנות ויוצאת המפלצת.
אז עדיף וטוב לומר שאני תיכף מאבדת את הסבלנות. ולעשות את זה רגע לפני.
כשאנחנו יותר מדי מכילים ומוותרים , הרגש השלילי שלנו עולה עולה עד מתפרץ בלי שליטה.
בדיוק קראתי איזה פוסט בפייסבוק של מנחת הורים. היא כותבת שההורים מודרניים מכילים, מכילים , רצים לטיפולים, קונים. ואחרי שכל זה מתפוצץ להם בפנים , כבר אין להם כוח להגיב נכון ולהכיל ולהציב גבולות , הם פשוט מתמלאים במרירות ומתרחקים.
וכדי ללמוד את האיזון של עצמי... צריך להיות בקיצוניות
זו עבודת המידות הרמב"ם
עכשיו להבא תדעי מה יותר נכון לך ולו בהתנהלות מולו ומול עצמך
להבטיח שזה לא יקרה שוב? לא..
אבל כשזה כבר במודעות, וכל צעד קטן שתעשי לטובת שניכם יקדם אותך זה לא העניין להגיע להישג מלהיות אמא מושלמת.
זה להנות מהדרך ומההצלחות הקטנות שהצלחתי להיות מה שאני באמת רוצה להיות.
סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?
שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..
הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.
אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..
בהצלחה בהחלטה!
עברתי לזה בלית ברירה
הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים
זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי
אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)
ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.
להשתמש במניעה לשווא
כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז
נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן
אבל אין לזה סוף ככה
צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)
ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)
אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...
יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.
הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה
כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים
אם להימנע כי יש חשש
אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.
ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה
אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש
אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.
להיכנס להריון.
ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס
הם מתעלמים מהעובדות בשטח
ומתייחסים רק ליום הביוץ
כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ
בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).
ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה
עם קוטל
אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו
עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות
בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.
מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום
אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם
האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום
אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל
לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד
אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים
וגם עם התקן זה קרה ויקרה
וכנל עם גלולות וטבעת
בקיצור
זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות
והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו
אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%
נכנסתי אתה
האמת בלי ג'ל
ואולי זה בגלל פערים במשקל.. לא יודעת
על כל השאר מאוד הקפדתי.
היה קשוח, אבל היום הילד גדול והוא מאתגר אבל מדהים וברור שאי אפשר בלעדיו.
עדיין אני בטוחה שאחזור עכשיו לדיאפרגמה (לפני הלידה הנוכחית היא מנעה יפה) כי שאר האמצעים פשוט לא באים בחשבון מבחינתי מניסיון העבר
נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד
זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר
והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה
זו הגנה גבוהה
אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר
דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?
אז היא בודקת גם את זה
שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם
ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות
התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.
נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....
אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין
צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.
מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)
כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות
גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת
התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא
לתינוק שלי המתוק לא הייתה יציאה כבר שבועיים.
התייעצתי עם רופאה שאמרה שזה באמת חריג ואם לא יהיה שיפור ביממה הקרובה לתת גליצרין..
אבל מחפשת מקרים שירגיעו אותי. שבועיים נראה לי מלא!
אם מעל גיל חודש ועולה טוב במשקל יכול להיות תקין. תתכונני נפשית לפיצוץ כשתגיע היציאה..
רק שתגיע כבררר היציאה חח
איתך בציפיה 😉
הייתי בודקת ממש עליה במשקל, עד גיל חודש הם אמורים לעשות 4 פעמים ביום לפחות ( בהנקה, תמל זה פחות)
טיטולים לא מספקים (פחות מ3 צואה ביממה) זה סימן לבדוק משקל. יש תינוקות שכן בגיל צעיר יותר יעשו פחות רק צריך לראות שעולים מספיק. אגב הרבה פעמים הם אלה שעולים הרבה יותר.
הייתה יציאה פעם בשבוע-10 ימים. והגענו גם לשבועיים!!
אצלינו הם לא סבלו מזה והיו נינוחים. אבל כשזה הגיע- כל הבגדים היו מלוכלכים. ואיכשהו נם אהבו לעשות את זה בשבת, על הבגדים הלבנים...🙈
עושה את לעשרה ימים בערך, של מאז שנולדה, תכף בת שבועיים.
הרופאת גסטרו שלנו רגועה כל עוד הקטנה נינוחה כרגיל. וגם אני כמוך רק מחכה ליציאה!!
היי לכולן, אפשר להתבאס פה קצת?
יש לנו בעוד כשבועיים ביקורת במרפאת ריאות בביה"ח , ביקור חשוב לנו מאוד כי אנחנו הולכים לקבל החלטות על בדיקות חשובות שדחינו ודחינו, מלא התקפים וחוסר איזון מטורף...זה צוות של רופאים בכירים
באותו יום יש לנו יציאה מהנה מאוד במסגרת העבודה שממש פספסו גדול עבורי לא ללכת
התור שלנו תקוע בשעה 11 והיציאה מהעבודה זה בשעה 8
סופר קריטי לי ללכת וגם בעלי יגיע כי זה חשוב לנו מאוד , ניסיתי ועדיין מנסה להקדים את התור אך ללא הצלחה
סתם מבאס שאני צריכה לוותר על היציאה , בעלי לא מוכן ללכת לבד כי שוב מקבלים פה החלטות על בדיקות חשובות וזה דיון עם כמה אנשי צוות כך שלא שייך שאשתתף מרחוק
מצד אחד רוצה בטובת הילד שסובל ומצד שני חשוב לי ההתאווררות הזאת...
אני נורמלית נכון?
זה מאד חשוב להתאוורר
וברור שאת יכולה להשתתף מרחוק
טלפונית/ זום
זכותו לא להסכים
אבל שלא יתרץ בהחלטות חשובות
כשיש ילד שמצריך הרבה אנרגיות על טיפול רפואי
מאד חשוב לא לשכוח לטפל בעצמך ולדאוג למספיק זמני התאווררות
וכדאי שהוא יותר יתאמץ בשבילך
אם יש לך הזדמנות מיוחדת
(אפשר לבקש
כמובן שלא תמיד יהיה שיתוף פעולה
אבל בהחלט מגיע לך)
בעלי סבבה , אומר לי לכי אבל יחד עם זאת אומר שלא אגיד לו אחכ כל מיני דברים על זה שהלך לבד
ממש באסה
אבל אני כנראה עם כל הבאסה הייתי מוותרת על היציאה עם העבודה והולכת לתור, כי נשמע שזה באמת תור חשוב מאוד-מאוד...
ואולי אחר כך את יכולה לבקש מבעלך שיאריך את שעות החופש שלו מהעבודה, והולכת איתו למשהו כיף כפיצוי (עם הילד או בלעדיו, אם אפשר להחזיר אותו למסגרת).
[הפחד הגדול שלי הוא שייקבעו לנו שני תורים חשובים מאוד באותו יום, ואז באמת לא נדע מה לעשות... אבל לוותר על דברים כיפיים למען התורים - את זה אעשה וזהו... משתדלת לפנק את עצמי בזמנים אחרים.]
תכננתי עם בעלי יום כיף ליום הולדת שלי, קבענו שיקח יום חופש מהעבודה ונעשה משהו ביחד. ממש חיכינו לזה.
במקביל, היו צריכים לחזור אלי בקשר לטיפול חשוב לבת שלי בביהח, מניסיון העבר זה יכול לקחת גם חודשים הטיפול הזה.. פתאום מתקשרים אלי כמה ימים לפני היומולדת ואומרים לי שהיה להם ביטול ואם אני רוצה להיכנס.. נחשי מתי?? ביומולדת!
כמובן שלקחתי! הבריאות של הבת שלי הרבה יותר חשובה ולמצוא תור פנוי זה למצוא זהב. אבל לומר שלא התבאסתי? התבאסתי מאוד!! לגיטימי לגמרי!
מה שכן, לפחות לבעלי כבר היה יום חופש ללכת יחד לטיפול 🤣
עד מתי היציאה עם העבודה?
אולי רלוונטי להצטרף אחרי התור?
אם התור ב- 11 אז כנראה יקח לפחות עד 12
ומיד אח"כ תצטרפי.
לא יודעת מה אתם עושים שם אבל תצטרפי לארוחת צהריים ולפעילות שיש אח"כ וכדו'
מהעבודה יוצאים בבוקר מאורגן לצפון כך שלא שייך שאצטרף בהמשך
בעלי אומר אם את מחליטה ללכת מהעבודה אל תשגעי אותי אחכ שחבל שלא הלכת, צודק בתכלס
אני ממש קרועה, מייחלת לנס שאולי משהו יבטל מה שלא נראלי שיקרה