תכלס אני לא יכולה ולא רוצה לדמיין את עצמי בסיטואציה כזו בכלל...
ומתפללת בעז"ה שלעולם לא נגיע לידי מעשה.
אבל אני באמת לא יודעת אם הייתי מצליחה לפעול בקור רוח ולהשתמש באקדח במצב כזה.
באופן כללי, בשאלות כאלו של תרחישי קיצון, השאלה שמובילה אותי היא מה ההשתדלות שדרושה ממני ואני מסוגלת לעשות.
אני לא חושבת שאני צריכה לעשות מאמץ על כדי לכסות את כל האפשרויות וכל התרחישים. כי זה באמת גם לא אפשרי ולא בידיים שלי. אבל אני כן משתדלת לעשות מה שביכולת שלי ובגדר השתדלות סבירה.
ואני חושבת שזו שאלה שהתשובה עליה יכולה להיות שונה בין אנשים שונים.
כמו למשל בנסיעה ברכב - יש כאלו שחלק מההשתדלות שלהם תהיה גם לקנות רכב איכותי שעבר מבחני ריסוק ושיהיה עמיד יותר בתאונות. ויש כאלו שזה מעבר ליכולת שלהם, אבל ההשתדלות שלהם זה להקפיד על כסאות בטיחות וחגירת חגורות בכל נסיעה.
או ברפואה, נגיד בניתוח שצריך לעבור - יש כאלו שיקחו רופא פרטי במחיר גבוה כדי להבטיח שגם אם משהו מסתבך מי שיטפל בהם יהיה רופא מומחה, ויש כאלו שההשתדלות שלהם היא עצם הפניה לרופא, אבל דרך המערכת הציבורית כי זה מה שהם יכולים.
אז גם פה - זה לא שאני סומכת על הנס. יש בישוב כיתת כוננות איכותית ומאומנת, ויש צבא, ויש גם לבעלי אקדח, ואני לא חושבת שההשתדלות שלי צריכה לכלול גם רכישת אקדח בשבילי, אני מרגישה שזה מעבר ליכולת שלי, וזה לא באמת מה שיגרום לי להרגיש יותר בטוחה, וזה לא שיש דרישה כזו שאני מזלזלת בה...
מי שזה כן גורם לה להרגיש יותר בטוחה, ומרגישה שזה נכלל בגדר ההשתדלות שלה, אני חושבת שזה מצוין (יש לי במשפחה כמה כאלו, וגם כמה חברות). אבל זה שעבורן זה נכון, זה לא אומר שזה נכון גם עבורי.
) אבל אני לא גרה במקום מסוכן לכאורה...
