יש לי משו זה בטוח לא הכי טיפשי שלי אבל זה מה שעולה

ישבנו במסעדה בעלי ואני, ורציתי להזמין ארנציני והתבלטנו כי המחיר שלו יקר מידי לכמות, 

ובעלי אמר עזבי זה יקר

מאותו רגע נגמר לי האויר

לא החזקתי מעמד ובכיתי את אחת הבכיות הפגועות יותר שלי.

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח וואי לא נעים לי מעצמיי

וכולה מה אמר? הביע את דעתו!! והוא הכי מפרגן בעולם, מבחינתו לאכול רק ארנציני 

אבל אני כבר בכיתי כמה השתנה בעלי 😂😂😂😂😂😂😂

בעלי יצא ואמרתי לו משו על שאני רעבה או משו

והוא לא חזר

ולא חזר

ולא חזר

וכל דקה שעוברת אני מדמיינת את הצ'יפסים והפיצות וההמבורגרים שהוא קונה לי ואיך הוא בוחר את הרטבים

בסוף חזר בידיים ריקות

פיטפט עם איזה מישהו למטה

לאישה שבורה ונבגדת שנשבר מטה לחמה

וכל חלומותיה שבורים לרגלי הספה שהיא נחה עליה

לקחתי את המפתח של האוטו ונסעתי לתחנת דלק (רק זה היה פתןח) וכל הדרך עד התחנת דלק אני מתייפחת

לקח לי כמה זמן בחניה להירגע מהבכי לפני שנכנסתי לקנות מנה חמה ושוקולדים בלי להסתכל על המחיר

זה היה פשוט מביך לחזור הביתה אחרי כל זה D-:

אבל ממש הבכי היה אמיתי

מסקנה

להיות בעל של אישה בהריון

זה לא לבעלי לב חלש

שאת זורקת כמה מילים לחלל האויר ומצפה שבעלך כבר יבין מה צריך לעשות עם זה

אחרי הלידה גם נחשב?

בכיתי כי נרדמתי לפני שבת והתעוררתי אחרי שקיעה ומה הקשר ששבת עכשיו????

ולמה האור פה דולק זה מציקקק

יואו איך בכיתי

כל הדרך לשבת לחמותי (3/4 שעה)

כי הבאנו לתינוקי רק את המוצץ הבז', ולא את האפור שיש סט לשניהםםם

הגעתי ממש עם אף אדום

שבועיים אחרי לידה, דפוקה במח.

סליחה @רקאני

אבל את הוספת את החוק שגם אחרי לידה נחשב

נראה לי אחרי לידה אני יותר רגישה

בהריון לא היו לי התקפים כאלה

מקודם בכיתי לו שנמאס לי שאנחנו אסורים אבל זה בכי מוצדק...

מאחלת לך שתטהרי מהר ובקלות

אני שונאת

שונאת

שונאת

את האסורים הזה של אחרי הלידה

זה כאילו הזמן שאני הכי צריכה אותו... אז מה עכשיו? ועוד חודש???

ב"ה טבלתי הפעם תוך 3 וחצי שבועות.

אני חולמת על לפני סוכות הלוואייייי

אבל עכשיו זה נראה שיש לי פטריה אוףף סיוטטט

תכלס אין דם בכלל אז אולי ישסיכוי 

בתור למודת ניסיון עם פטריות רבות בחיי

לא צריך מרשם, לכי לבית מרחקת, תקני, תשימי 3 ימים ונגמר

אני למדתי להתחיל לטפל מידדד, ולא לסבול שבוע ואז להגיד אוף למה לא טיפלתי בזה קודם, הטיפול ככ פשוט

מירב הסיכויים שזה פטריה.

כן הייתי מתייעצת עם רופא משפחה, אחרי הכל את ממש טריה אחרי הלידה.

והטבליות הן עם מוליך לתוך הנרתיק.

חושבת שחכם לשאול רופא לפני שמתעסקים עם האזור ככ קרוב ללידה.

עם פטפוטי הלילה שלנו

סליחה מכולןןןןן🤭

צריך להיות מאוד מוכנים נפשית שזה יכול לההרס, והדימום יכול לחזור

אצלי זה היה ההפסק הרביעי... 3 לפני כן נהרסו לי כי חזר דימום. (את הראשון ניסיתי לעשות ביום של הברית, באופטימיות מוגזמת חחח)

כדי לא להתאכזב...

עוד לא עברו שבועיים קשה לי להאמין שנגמר הדימום באמת...

בכל מקרה עוד לא החלטתי על מניעה אז לא מעיזה לטבול חחחח 

וגם לא כדאי לגרות את המקום עם הרבה בדיקות. אני אישית הרגשתי שהמקום ממש החלים וחזר לעצמו, אז זה הרגיש לי נכון עבורי.

אבל תעשי מה שמרגיש לך הכי נכון, זה הגוף שלך!!

ולגבי מניעה, אוף זה באמת החלטות ממש קשות. אני בדילמה בעצמי...

לא מנסה הפסק לפני שהם עוברים

למה את ערה בכלל? חחחח

ניצלשנו לגמרי את השרשור 

מדי טוב

חחחח

ושסתם מעלילים עלינו הנשים שטויות 😉

- זה לא טפשת ולא רגשת זה פשוט עייפות!!!!!

מסכימה איתך

מבינה אותך

שיאכלו ואז ישירו למה להרעיב

בוכה פשוט בלי סוף ...

כל פעם שהבית קצת מבולגן בוכה.

כשילד לא מקשיב לי, אחרי שקראתי לו פעם אחת- בוכה.

מרוב עייפות - בוכה

היינו בהופעה של זמר אחד , בגדול שירים שמחים סך הכל... כל אבל כל ההופעה בכיתי 🤣 לא הצלחתי לשיר

נסעתי באוטובוס ומיהרתי הביתה והנהג משומה לא נסע בנת"צ

ירדו לי דמעות. והגרון שלי נחנק איך זה הגיוני שאני על האוטובוס והנהג לא בנת"צ??

ממש מבכי לסוע בנתיב רגיל....

אני יושבת וצוחקת לעצמי בעבודה

עוד לפני האיחור הרשמי 😅

פעם אחת בכיתי שעתיים כי קראנו במיטה ובעלי נרדם לפני שהוא הספיק לכבות את האור.

פעם כי עלינו יחד במדרגות והוא לא חיכה לי אלא נכנס הביתה לפני.

פעם כי אבא שלי הכין לי מילקשייק מפנק בדיוק כמו שאני אוהבת וטיפה נשפך לי (הכוס עדיין היתה מלאה ממש וגם היה עוד בקנקן)

ובכוונה אני מאנונימי. כי יש כאלה שיודעות את הסיפור. חחחח

בכיתי את חיי.. בעלי הגיע שאל מה קרה והתחיל לצחוק ולחבק אותי ...

ואני בכיתי כאילו מישהו מת

אמרתי לבעלי שאני רעבה, ציפיתי שיקנה לי אוכל חזר בלי כלום אז בכיתי

הלך לקנות במקום ךקנות משהו מוכן קנה דגים וירקות כדי להכין וגם לא דגים שווים (סתם מושטים)

שוב בכיתי את חיי.

בסוף הרעב ניצח

כשרופא משפחה שלח אותי למיון.

אבל זאת לא סיבה דבילית זו סיבה סופר מוצדקת

אבל אולי הייתי יכולה להיות קצת יותר פרופורציונאלית...

אבל אם היה שולח אותך היום לא היית בוכה ככה....

כשאחרי לידה רופא שלח אותי למיון, וידעתי שכנראה יהיה אשפוז..

אבל זה ממש מוצדק.

אני בכיתי לא בהריון ולא אחרי לידה כי בעלי לא זכר שיש הפסק להגיע מוקדם (והצלחתי למרות שאת לעשות..)

והייתי סה״כ במצב רוח טוב

איך שנכנסו בדלת התחלתי לבכות בכי היסטרי

לא יודעת למה😂

חמותי נלחצה וישר באה לחבק אותי, חשבה שקרה משהו

בעלי בכלל היה בשוק

וניסיתי לחשוב למה אני בוכה ופשוט לא היה לי מושג חחחח אח''כ זה התחלף בפרץ צחוק

אה ועוד משהו 

אבא שלי קנה לי בהריון הראשון כריך שווה ואייס קפה והקפיץ אותי לבית שלהם וכל הדרך בכיתי איזה אבא רגיש יש לי ואיך זה נוגע ללב😂

שכל דבר קטן היה טריגר למלחמה

וגם דברים טיפשיים כמו מילה לא נכונה או שורה משיר היה גורם לי ממש להתהפך והיה מאוד טראומטי עבורי 

ובוכה, וכשבעלי שאל אותי למה - הייתי אומרת לו שאני לא יודעת...
באמת לא ידעתי אפילו, בלי סיבה!

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

אנחנו עשינו בבית, היה ממש ממש כיף.

הבן שלי קם חג בבוקר וביקש שנעשה עוד פעם ליל הסדר, מבחינתי היה שווה הכל עם הבקשה הזאת (זה משמעותי לי כי אני אישית מעולם לא התחברתי ללילה הזה, אצל ההורים משני הצדדים הוא ארוךךךךך, מסיימים באיזה 4. הלילה הזה זכור לי בתור אחד שרק רוצים לישון ולאכול ואי אפשר. ההורים מדהימים שלא תטעו, פשוט לא מצאתי את עצמי בקונספט).

בקיצור, היה טוב.

סיימנו ב 12, שני הילדים נשארו ערים עד הסוף. ערב מלא בשירה וריקודים.

בעלי הכין הצגה הם בובות שמתלבשות על היד, אבל הילדים לא היו בעניין אז פשוט זרמנו עם השירים בהגדה. איםה שלא היה שיר, מלמלנו מהר כדי לא לאבד את הקשב שלהם.

קנינו טרמפולינה שבוע לפני פסח (קטנה, בלי רשת) - הנחנו בסלון ליד השולחן הגדול לא הפסיק לקפוץ כל הלילה (ברמת המוזר לדעתי - כאילו, כמה אפשר לקפוץ?????. הגדול החליט על מסלול - רוקדים במעגל עולים לטרמפו קפיצה בחישוקים, עוד כמה דברים ומהתחלה. הפכנו להיות קצת עמדת דיג'י)

בקיצור היה ממש כיף.

עדיין יש פינה בלב שלא מוכן להשלים עם הטוב הזה, אני ממש התרגלתי שזה ערב של דברי תורה ופתאום כזה - לא היה דבר תורה אחד. גם אם הייתי רוצה בעלי היקר פחות הטיפוס ואני גם ככה, אין לי קשב לזה. היה טוב ומצד שני לא יודעת, מנסה להתרגל.

העיקר הילדים ואנחנו נהננו.

ראיתי סרטון של הרב יגאל כהן שבסופו של דבר - שום דבר לא שווה בלי שמחה. אז ב''ה שמחה גדולה הייתה. הבן שלי מחכה לסדר הבא וזה ממש עושה לי את זה. 

פעם ראשונה (בעצם חוץ מהקורונה). אבל הוא סגר חג בצבא. אז בסוף נסעתי להורים.

היה בסדר, אבל הייתי צריכה לתזז בין הקטנים לגדולים ולהרדים. בקושי אמרתי משהו מהמגיד, וגם בהלל ונרצה הייתי עם הקטן שהתעורר. מקווה שלמגוייסות יש פתור בכל זאת..

ואני עם סוכרת- אז מאתגר עם האוכל, המצות ו4 הכוסות (קיבלתי הנחיות מהדיאטנית מה בדיוק לעשות), אבל זה גם לא השאיר לי הרבה מה לאכול...

עכשיו אנחנו בבית ב"ה, הוא אמור לחזור סמוך לשבת. 

ועוד שינוי כזה. ממש קשה.

בעז''ה שתהיה לו נסיעה טובה הביתה ויחזור כמה שיותר מהר. 

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

לפחות חה שהיה אצלי בהריון. יש אצלנו בעיר קבוצה של מכירות יד 2 ויש ממש 'מסחרה' בין לאומית זהב להריוניות מקופות אחרות שמוכרות אחת לשנייה.

אני ממש ממליצה לקחת, הריון ראשון זה הציל אותי.

הריון שני לא היו בחילות ב''ה 

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

אני בדיוק גם התחלתי תפקיד חדש בעבודה, מרגישה יותר מסופקת - מקווה בעז''ה שיהיה לטובה.

אני שמחה בשבילך שמצאת משהו שתפור עלייך - מאתגר למצוא עבודה ועוד אחד טוב שהוא בול בשבילך זה ממש בגדר נס לדעתי.

אני מודה על זה שעם הזמן אני מרגישה קצת יותר שלמה ומקבלת את עצמי, יותר ממה שהיה בעבר. וזה עושה טוב בלב לקבל ולסלוח לעצמך בלי לכעוס עלייך כל הזמן.