א. המכתב מאליהו מבדיל בין שני סוגים של רצונות.

יש רצון שנובע מתוך חוסר, רע לי, עצוב לי, לכן אני רוצה כל־מיני דברים שימלאו לי את החוסר הזה. 

ויש רצון שנובע דווקא מתוך שלמות, מרוב שאני במצב־רוח טוב, אני רוצה לחלוק את מצב הרוח הזה עם אחרים, זה דוחף אותי לעזור, להתנדב, ליצור, לעשות דברים חיוביים, "לב העולה על גדותיו".

ב. מאחורי הכמיהה לזוגיות בהכרח עומד משהו, וצריך להבין מה זה המשהו הזה שדוחף אותנו. האם זאת ערימה של תסביכים פסיכולוגיים לא פתורים? חוסר היכולת שלנו למצוא שלווה ויציבות בתוכנו? תחושה של רע לי ועצוב לי? "צרכים" שאנחנו "חייבים" למלא?

או שזה רצון חיובי? רצון שמישהו ישתתף איתי בחוויות שלי? רצון לבנות וליצור? לגדל דור חדש? מקום שבו הדברים החיוביים האצורים בלבי יוכלו סוף־סוף לבוא לידי ביטוי?

ג. ברור שהדחף השלילי יכול להוליד אינסוף ציפיות, וכהנה גם אכזבות. מה אם פתאום יש ילדים ובת־הזוג כבר לא יכולה כל־כך למלא את אותם חוסרים? מה קורה אם היא לא בדיוק כמו שדמיינתי? כמובן גם העיסוק הזה ב"איך אני מרגיש" ו"מה אני צריך" לא רק שעלול להתנפץ מול כל־מיני מציאויות לא־אופטימליות, הוא בעצמו סממן נוירוטי. בקיצור, לתלות את האושר שלי בגורם חיצוני לי, זה מתכון לכך שלא אהיה מאושר לעולם. ואגב, אם המטרה שלי היא להיות מאושר, להרגיש כל־הזמן טוב, הסבירות לכך מאוד נמוכה, האדם לא בנוי, אפילו ברמה הביולוגית, "להיות מאושר". כמובן גם, אם הסיפור הוא אני ואיך אני מרגיש, מה בדיוק קורה עם הילדים? מה קורה עם רצונות בת־הזוג אם סותרים את שלי? אם המטרה בזוגיות היא לברוח מרגש שלילי, האם אהיה מוכן לאותן הקרבות הכרוכות ברגשות שליליים? מה בדיוק גם הרעיון בזה?

ד. מעניין שבכל־זאת הקב"ה ברא את האדם עם כמיהה כזאת. כמיהה שיש בה אמנם גם רצון חיובי, "אהבת אנוש", אבל גם צד של חוסר, "לא טוב היות האדם לבדו", "שרוי בלא שמחה" כו'. כך שאכן יש כאן עניין, מטפיזי כמעט, של חוסר והשלמה. לכן איני חושב שיש צורך להיצמד בדוגמטיות להבחנה של ה"מכתב מאליהו", הגם שברמה הכללית זה נכון.

ה. במאמר מוסגר, יצא לי להיתקל בשתי גישות ביהדות ביחס לאהבת ה', שממש מקבילות למה שאמרנו. גישה א' סוברת שככל שהאדם מרגיש חסר, מסכן, חסר אונים, דפוק, תלוי בה', לא יכול לעשות כלום לבד, ככה הוא בעצם יותר קרוב. זאת ממש גישת התפילה של "ליקוטי תפילות", ואם יורשה לי לומר, גם תהילים ("כגמול עלי אמו"). גישה ב' סוברת שכדי לשרת א־לוהים גדול, צריך אדם גדול, ככל שהאדם יותר חזק, בריא גופנית ונפשית, רציני, אחראי, פעיל, שלם, ככה הוא יותר קרוב לקב"ה, כמו שנביא צריך להיות חכם גיבור עשיר כו'. את זה אפשר לראות אצל הרש"ר הירש ואני חושב שאצל שאול המלך ואצל יהושפט (ויגבה לבו).

ו. אני חושב שיש חוסרים ויש חוסרים. יש חוסרים שאפשר לפתור גם בלי זוגיות. אם זה פחד מ"החיים האמיתיים", חרדות, בעיות דימוי עצמי, חוסר בשלווה פנימית, "משעמם לי", אלה דברים שאפשר לפתור לבד. זה דורש המון מאמץ אבל זה אפשרי. אפשר להיות עצלנים ולהתלונן שזה לא עובד, ולחכות לנסיכה על הסוסה הלבנה שתפתור את זה, אבל זה רעיון גרוע.

יש חוסרים יותר מהותיים שאכן הזוגיות באה להשלים למשל "שרוי בלא חומה" (מסגרת שמחייבת המון אחריות) תמיד להיות תלוי במידה מסוימת בפידבק של מישהו אחר שאת סומכת עליו ולא רק לעשות הכל לבד לפי שרירות לבך. ואלה דברים שלא חושבים עליהם בהתחלה, זה מצריך התבוננות, במיוחד אם אנחנו עסוקים ב"עצוב לי" ו"משעמם לי". כמובן זה ממש לא ממצה את העניין וגם בבדידות עצמה כמו שיש צדדים נמוכים ופתירים (אותו "משעמם לי") יש גם צדדים מהותיים (הצורך בחיבור עם העולם, כו', גם זה מצריך התבוננות כדי לעמוד על הדברים).

באותה נימה, מאוד חשוב להבדיל בין מה מהותי ומה לא כזה מהותי. יכול להיות שיש מישהו שממש יוכל למלא את הריקנות שבלבי עם מילים יפות וזמינות רגשית ומה לא. אבל הוא לא כזה אחראי, הוא לא כזה מסתדר עם ילדים, ויש לו מיליון פגמים שאמנם אישית לא אכפת לי מהם, אבל מזיקים למערכת המשפחתית. אז גם צריך לשים לב לזה.

בקשר לסעיף ה'.

אני חושב שאצל גדולי ישראל המובהקים קיימות 2 הבחינות, כי בסופו של דבר איך משה רבינו יכול להנהיג ולהוביל עם קשה עורף ולהדריך אותם בדרך אשר ילכו בה בלי להיות שלם בביטחון ובחכמה.

ובאותה נשימה להיות ממש כתינוק בן יומו אצל השם יתברך "ונחנו מה" למרות כל גדולתו וקדשותו ממש ביטל עצמו אצל השם יתברך.

ולגבי השאלה להיכנס לזוגיות מתוך מקום של בדידות זה לא דבר רע, בורא עולם טבע בנו את הצורך לחיות יחד "לא טוב היות האדם לבדו" אפשר להסתכל על הבדידות כעין רמיזה של השם יתברך אלינו, "יאללה נו תקים בית כבר למה אתה מחכה" , הנישואין הם משהו שממלא אותנו והופך אותנו לאדם (יוצר האדם), ובהכרח שנרגיש בדידות וריקנות פנימית כשאנחנו רווקים, זה לא אומר שאנחנו לא בסדר

כלומר, לא להיות תלותי ולסמוך עליה שתשלים אותך לגמרי ומצד שני לא להיות במצב שאצלך הכל מושלן ואתה לא צריך אף אחת.

שלימות יחסית והבנה שחבר חלק וזה כואב

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

והסיומת כה מתאימה ומתבקשת

כי זה ממש משמעות מדרש חז"ל של מקור הציטוט 

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

אחת המחלוקות בין החסידות לרמב"ם.

"הלכה ב

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן  אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו, ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים  אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא  נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: מה יתאונן אדם חי וגו'? גבר על חטאיו. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות  ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו  שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו: נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'."

(הלכות תשובה, פרק ה הלכה ב, העתקתי מאתר דעת)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

"אוֹצָר 'נֶחְמָד' וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם".

שתזכה בעז"ה בקרוב ממש שיתרונן ליבך בנוות ביתך ותתרונן תורתך תחת קורתך

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.