שלא בהכרח מוביל רק ללב נשבר שמביא לקרבת ה',
אלא מוביל לעצבות שמרחיקה את האדם מהמטרה, ואפילו יכולה להביא לדכדוך וחטאים.
איך שומרים על גישה בריאה לימי הסליחות, שמביאה יותר תיקון מאשר הורסת?
שלא בהכרח מוביל רק ללב נשבר שמביא לקרבת ה',
אלא מוביל לעצבות שמרחיקה את האדם מהמטרה, ואפילו יכולה להביא לדכדוך וחטאים.
איך שומרים על גישה בריאה לימי הסליחות, שמביאה יותר תיקון מאשר הורסת?
לפעמים יש תחושה שאם ייאספו יותר מדי חטאים, בסוף לא יישאר ממני כלום.
///
אמרי אמת וילך תרצ"א
הקהל את העם האנשים והנשים והטף איתא האנשים ללמוד והנשים לשמוע והטף למה באים לתת שכר למביאיהם, למה צריכים למביאיהם לשכר, הלא יש להם שכר משלהם, אולם הכוונה לכאלו שאין להם דרך בפני עצמם, אאזז"ל אמר בשם ר' בונם ז"ל על מה שאיתא במדרש וישב כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם נאם יי מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה וכו' ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו וכו' ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה והקב"ה היה עוסק בורא אורו של משיח, שאף שלעיני בשר היה נראה שמעשה יהודה לא היה ישר כמו מעשה אחרים, אולם הקב"ה הוא היודע מחשבות שיהודה היה נפול בעצמו שהוא אינו כלום ואין לו כלום ועל כן היה עסוק ליקח לו אשה להעמיד תולדות שאפשר התולדות יהיו יותר טובים, זה הוא אורו של מלך המשיח כדכתיב והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, איתא בגמ' מי גרם לראובן שיודה יהודה והקשו בתוס' הלא ראובן עשה תשובה עוד מקודם שהיה עסוק בשקו ובתעניתו, אולם יהודה חידש דרך חדשה להיות מודה בלי שקו ותעניתו, עיקר התשובה היא ההודיה,
איתא כי יהויקים היה מתענה תמיד ונאמר לו אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו,
[מצודת דוד] יתכן שהיה יהויקים מסגף עצמו במאכל ומשתה ועשה הרע בחושבו שהסגוף יכפר על רעתו ולזה אמר הלא אביך התענג במאכל ומשתה ועשה משפט וצדקה ובעבור זה היה טוב לו כי לא עשה הרע ולא היה לו צורך אל הסגוף:
[רד"ק] אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה. כלומר איני תופש אותך בהנאותיך אם היית עושה משפט וצדקה כי אביך יאשיהו אכל ושתה כדרך המלכים ונהנה בטובתו וכיון שעשה משפט וצדקה אז טוב לו והיה בטוב כל ימיו אבל אתה נהנה בטובת העולם הזה בדרך רעה שבניניך שאתה נהנה בהם אינם ביושר ובמשפט כי אם בעשק וכן מאכלך ומשקך ושאר הנאותיך הם בחמס כמו שאמר כי אין עינך ולבך כי אם על בצעך וגו' ויש אומרים כי יהויקים היה מתענה תמיד והיה סבור כי התעניות היו תשלום מעשיו הרעים לפיכך אמר לו אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה.
עיקר התשובה היא ההודיה וזהו אז טוב לו כדכתיב קחו עמכם דברים ושובו אל ה' וגו' כל תשא עוון וקח טוב ואיתא ברש"י וקח טוב וקח הודיה וכו' שנאמר טוב להודות לה', כשמחנכים הילדים ליהדות, מזכי לחייביא, זהו השכר האמיתית, לתת שכר למביאיהם, מחנכים הילדים והילדים יש להם ילדים עד אורו של משיח.
///
בעצם החידוש של האמרי אמת הוא מפליא וממש מרחיק לכת.
יש תשובה של שק ותענית, לומר את כל הסליחות, לסיים X פעמים ספר תהילים, להיות בבאסה ובדאון, פעם קראתי שהיה איזה מחזור סליחות שכתוב בו באחת הסליחות "כאן בוכים". תשובה "קלאסית" מה שנקרא. וזאת התשובה של ראובן, כי זאת התשובה שהוא מכיר. תשובה קלאסית. אז בסדר, זאת מדרגה אחת.
אבל המדרגה האמיתית יותר היא התשובה ה"יצירתית" של יהודה, יהודה מבין שהוא לא בנוי לכל הדברים האלה, לכן הוא מחפש איזו דרך באמת תוכל לתקן את הסיפור הזה, גם אם בעיני אחרים זה לא נראה הכי ישר ולפי הספר.
ולפי זה ההתמקדות בימים האלה צריכה להיות איך אני באמת מתקן משהו. יוצר שינוי. יוצר משהו חדש. מכין דרך חדשה. וזה יכול לבוא דווקא הפוך מתוך שמחה וטוב וכיף, "ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם". יכול להיות שמה שאני צריך כדי להזיז את הרוחניות שבי זה איזה טיול ארוך וכיפי, להתנתק מהסחות הדעת. וזה כמובן לא סותר את הסליחות והחרטה וכל העניינים.
גם בסליחות, אפשר להסתכל על זה בתור איזה דפוק אני, ואפשר להסתכל על איך שכל סליחה פזמון ושלמונית שאני אומר, משירים מעליי ערימות של שטויות, שזה ממש משמח.
אני חושבת שזה כמו ימי כביסה
לקחת ב איזי , ב נ ח ת ...
לנשום
להתחבר לאוויר שבעולם הזה
להתכנס פנימה
להתרכז
ופשוט
להנות מהקרבה לרבונו של עולם
מאהבה אמיתית של מלך עליון
של אמון,
שמאפשרת תיקון!!
אז אמנם הבגד מלוכלך,
אבל כמה חסד שאפשר לתקן , לכבס!
וחשוב לנקיוּת ולנעימוּת !
כי לא תחפוץ במות המת
כי אם בשובו מדרכיו
וחיה.
עורו ישנים
וזכרו בוראכם
לא כי הוא מעניש
אלא כי הוא אוהב מאד מאד
אהבת עולם
וזוכר לנו ברית אבות
וכל כך רוצה שנשוב אליו
ונזכה לרוממוּת אל
להקדיש את קדוש יעקֹֹב
ולהמליך אותו עלינו
ולהתפלל להתגלות ומלכות ה'
על כל העולם
כדי שנזכה
לגאולה אמיתית ושלימה
לקרבת אלוקים מתוקה
ולנחת ושמחה בעבודתו ית'
לתוספת
אזכיר פה את המשל הידוע של המגיד מדובנא
"לא אותי קראת יעקב-כי יגעת בי ישראל"
משל לאורח שנכנס למלון
נוער ליווה אותו
וביקש לעזור לו לסחוב את המזוודה שלו.
אמר לו האורח
"המזוודה הזו כבדה, היא לא שלי,
ברשותי מזוודה קלה נוחה.
את המזוודה שלי קל ונוח לסחוב"
את המצוות והחיבור לבורא ית'
קל ונעים לעשות.
כמו קליק של חגורת בטיחות.
אם משהו חורק או כבד
זאת לא עבודה נכונה .
ומתבוננים -
על מה העצבות? העצבות על המדרגה, גיליתי שאני במדריגה יותר נמוכה, ה"אני" הוא מה שמעניין פה. לא ה' יתברך.
על מה לב שבור? על המצב, של השכינה, של אבא שבשמיים, הצער על מה שנשבר, מה שלא היה או מה שהיה ופגע בכבוד שמיים. ה' יתברך הוא מה שמעניין פה, לא המדריגה של האדם.
וגישה בריאה -
אם קשה לנו בעבודת ה', אם יש נפילות, מה פתרון? להשבר? ח"ו.
הפתרון זה להתקדם. לאט. מהר. איך שמתאים לסיטאוציה ולאדם. לקום. ליפול. לקום. ליפול. ושוב לקום.
בסוף אדם נמדד על תהליכים שהוא עובר וגם על ידי תהליכי עומק הוא אכן מגיע להישים ברי קיימא בסוף. שנשארים לאורך זמן, שקבוע בנפש האדם.
אמנם אם הוא לא עובר תהליך, גם התוצאה הכי גבוהה לא שווה הרבה. וכן להיפך, אם הוא מתקדם בעקשות, גם אם התוצאה נמוכה זה שווה המון.
ואפרופו מה ש @נפש חיה. כתבה על כביסה.
שמעתי פעם משהו יפה בשם הרב שג"ר (לא יודע אם זה בלעדי שלו). בנוגע לשאלה למה אנחנו עושים תשובה אם אנחנו יודעים שנמשיך לחטוא?
זה כמו כביסה לבגד. אתה שולח אותו לכביסה למרות שאחרי שהוא זה תלבש אותו והוא שוב יתלכלך.
העומק במשל הזה הוא שתשובה לא נועדה לייצר מצב סטטי. נחזור למצב הקודם לפני החטא ונעצר בו לנצח נצחים.
התשובה יהיה חלק מתהליך דינמי. יש פה קטעים קשים, יש בו נחמה, יש תקווה, יש אכזה ושבירה, ויש בו גם שמחה וישועה. אבל זה משהו שממשיך לקרות כל הזמן.
לא להבהל מהנפילות. זה לא באג, זה פיצ'ר.
סליחה על האיחור....😅 (או בלע"ז, דילאעיי)
מבינים שה' רוצה בטובתינו, ולא מחפש להעניש אותנו ולהרע לנו ח"ו. אנחנו הבנים שלו, אוצר סגולתו. הצער במקרה הזה על החטא אינו כסוג של טסט מלחיץ שאם ניכשל בו הלך עלינו, אלא מתוך הרצון להתקרב לאור ה', לשמחה, אנחנו רוצים להיות זכים וטהורים מכל הסיגים, וניתן לומר שהעצבות היא תוצאה- מתוך המבט הגדול אנחנו מצטערים שבאותו זמן היינו במצב קטן שמנוגד לאותה אהבת ה' גדולה ומקיפה.
אם זה לא ענה לך, אז תחדד יותר את השאלה שלך.
חזונות דניאל - ארבע מלכויות בכלל והחזונות האחרונים על יוון בפרט.
ספרי חגי (לשים לב לתאריכים!) וזכריה. במקביל ספר עזרא, בעיקר פרקים ה-ו.
אחר כך כמובן סוגיית הגמ' בשבת, כל אחד כדרכו בבקיאות/בעיון/אליבא דהלכתא/אגדה שבדברים, עם המפרשים. (עין אי"ה על האגדתות שם)
שאילתות - "דרשה לחנוכה" הראשונה והשניה, נמצאות בתוך פרשת וישלח. אפשר לקרוא בריהטא הדברים מובנים ומאירים. ל'מטיבי שבת' ללמוד בנחת עם 'העמק שאלה' של הנצי"ב. אגב, מומלץ מאוד גם כלימוד לקראת יום העצמאות ויום ירושלים.
נר מצווה למהר"ל. (מי שלומד דניאל - דגש על ההתחלה. מי שלומד את סוגיית הגמ' הנ"ל יכול לדלג להמשך).
למה לקרוא תרגום מעובד ולא מדוייק של 'מלחמות היהודים' של פלאביוס, כשהיום אפשר לקרוא תרגומים מדוייקים של המקור?
(אני יודע שרבותינו הראשונים מצטטים ממנו, לא היה להם את המקור וכנראה הם בכלל לא ידעו שהם קוראים ספר מעובד בעיבוד חופשי)
ובכלל, על המרד הגדול אין לנו ברירה אלא לקרוא את הגרסא של הבוגד הנאלך פלאביוס, ולקוות שאנחנו מצליחים לברור את העובדות מהאינטרסים. אבל לגבי מלחמות החשמונאים, יש את ספרי המקבים, שנכתבו ע"י בני התקופה, אז למה בכלל להזדקק לכלי שלישי ורביעי?
זה הספר שיש לנו זמין בבית
ולא אני קבעתי מה לומדים, זה משפחתי
יש לי דף מקורות שאני נהנה לחזור עליו כל שנה שעוסק ביחס ביו נס פך השמן לנס המלחמה.
מעבר לכך מציץ בנר מצוה או בשפת אמת אבל לרוב מתקשה להבין אז לא מרגיש שיוצא עם משהו ..
זה לעבור על אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד. כשבזמנו גנבו לי את הכרך, מצאתי להפתעתי כעבור זמן הדפסה חדשה שלו - אך ורק את הכרך הזה בעטיפתו הכתומה המונומנטלית, ובמעין סוג של דפי כרומו בניגוד לנייר העתיק במקור - ומיהרתי לקנות. וכך נוצרה אצלי שוב סריה מלאה, עם עותק יוצא דופן של הכרך. אבל אכן, למרבה המזל לא נגעו כלל בתוכן. המפות, ההקשרים העולמיים, התיאור מאיר העיניים שנשען לא רק על "קדמוניות היהודים" אלא על מקורות רבים שכבר בעת הוצאת הכרך היו זמינים למחקר, עושים את העיון לקריאת חובה יסודית.
למי שמכיר, שנים לא מעטות אחרי תום המפעל האדיר הזה, הוצא למרבה התדהמה כרך באנגלית על התקופה שההיסטוריוגרפיה הנוצרית מגדירה "Late antiquity", וכדי ביזיון וקצף. וזה לא שאטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד - עם כל זה שספוג באהבת הארץ, העם והמורשת הרוחנית, בזכר המקדש העמוק והחורבן והיצירה הרוחנית הנשגבת של חכמינו בארץ הקודש - ויתר על הסבר ברור ומסודר לראשית הנצרות והתפשטותה באימפריום עד ימי פילוג רומא ושלטון ביזנטיון וכנסייתה ה"אורתודוקסית".
איזה כוונות אפשר לכוון בהדלקת נרות?
ואם יש לכם סגולות ותפילות אשמח ממש שתשתפו.
כמובן הכי בסיסי זה לכוון לפי הברכות:
לקיים מצוות הדלקת נר חנוכה, כפי שתיקנו חכמים.
לפרסם את הניסים שנעשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.
וזה כולל: את נס הניצחון על היוונים ואת נס פך השמן.
מעבר לזה:
להרחיב במשמעות הנס: ניצחון שהביא לשלטון ישראל. נצחון של האמונה על פני הכפירה, הטהרה על פני הטומאה.
לכוון נר איש וביתו - האור של הבית, המשפחתיות.
לכוון מוסיף הולך - שאנחנו מעלין בקודש ועל תוספת הניסים.
לכוון שהנר הוא הנשמה, נר ה' נשמת אדם, מה רוצים להאיר בנשמה ולהאיר כלפי חוץ לנשמות נוספות.
לכוון שהנר הוא התורה והמצוות, כי נר מצווה ותורה אור - התורה והמצוות שאני מבקש להאיר בנשמתי.
יש סגולות שקשורות לתיקון המידות?
1. מדליקים וזהו, אם שרים זה ככה בהרצה
2. מדליקים ושרים בנחת ושמחה
3. מדליקים, שרים בשמחה, ואח"כ מתבוננים בנרות
4. מוסיפים עוד משהו? לימוד?
אנחנו מדליקים בנחת
(עושים הכנות לפני, זה מיוחד!)
ואז שרים את המזמור למנצח
ואת ארוממך
ואחר כך יושבים מול הנרות ומתפללים
משתדלים להתבונן ולא רק להסתכל , כמה שיותר.
ארוחת ערב משתדלת משהו יותר חגיגי
ולשלב בזה לימוד, שיהיה סעודת מצווה.
בעיקרון לא שאלתי אף פעם אבל אני מאמינה שבגלל שהחנוכייה היא חפץ של מצווה (כמו ארון קודש , נרות שבת וכו) אז גם כשהיא מכוסה אפשר להתפלל עוד בזכות המצווה שקיימנו כאן.
הנרות הדולקים ולהתבונן בהם
אבל גם כשהיא מכובה, זה עדיין חפץ של מצווה.
ושנא את הרבנות
ככה כתוב בפרקי אבות
ואל תתוודע לרשות (המס)
שלום לכולם,
מצרף לשימושכם קישורים לספרי הלכה ידועים שזמינים ללימוד ללא תשלום בעיצוב מקסים ונח לשימוש, עם יכולת חיפוש בתוך הספר וכתיבת הערות אישיות לחזרה עתידית:
ניתן ללמוד את עיקרי הלכות חנוכה בתמציתיות על פי המנהגים השונים בעמוד קיצור הלכות חנוכה וכן בקובץ המצורף.20251207222511.pdf
או ישירות לפרק הנדרש:
זמן הדלקת נרות חנוכה – מפרט ארבע מדרגות בזמן ההדלקה מהמהודר לקל.
אכילה, לימוד ומלאכה קודם הדלקה – כפשוטו.
החייבים בהדלקת נר חנוכה – דין איש ואשתו, קטנים, בחורי ישיבות, חתן וכלה בערב חתונה, שותפים בדירה.
משפחה שמתארחת בחנוכה – דין השתתפות בפרוטה, יש להם יחידת דיור נפרדת. הבעל והאשה מתארחים במקומות שונים.
חיוב הדלקה מפני החשד – אורח עם פתח משל עצמו. בית עם שתי פתחים והדין בימינו.
מקום העמדת נרות חנוכה בבתים שונים – מקום לכתחילה לדירת קרקע. לבניין מגורים. למתגוררים בקומות גבוהות.
הדלקה נרות חנוכה מחוץ לבתים – הדלקה במלון, רכבת, ספינה, מטוס ואוהל.
הדלקה בבית הכנסת – זמן ההדלקה.הדלקה חוזרת בביתו.
'הדלקה עושה מצווה' – הדלקה במקום רוח. במיעוט שמן. טלטול הנרות. נרות שכבו.
פתילות ושמנים לנר חנוכה – הידור בשמן זית. שמן למאור. פתילה מצופה בשעווה. נורה חשמלית.
הברכות על נרות חנוכה וסדר ההדלקה – ברכות ההדלקה. ברכות לאדם שרואה נר חנוכה. דגשים בהדלקה.
מלאכה לנשים – המנהג להמנע ממלאכה. זמנו. וגדרי המלאכות שנמנעו.
שבת חנוכה – תפילה והדלקה ערב שבת. טלטול חנוכיה בשבת. הבדלה.
כיבוי נרות חנוכה ושימוש באורן ובשמן – שימוש בנרות. לאחר שיעור המצווה. שימוש של מצווה. כיבוי הנרות. הנאה מהשמן הנותר.
הלל ועל הניסים בחנוכה – סדרי התפילה ודין שוכח. חיוב הלל לנשים.
הספד, תענית והנהגות האבל בחנוכה - תענית יחיד, יארצייט, ערב ראש חודש. הספדים. דיני אבלות. בית עלמין.
מנהגים, הנהגות וסגולות בחנוכה – אוסף מנהגי חתונה בתפוצות ישראל השונים.
משפחה?
המצווה?
האווירה?
האוכל?
הקדושה?
ההיסטוריה?
הניצחון?
המקדש?
ועוד מלא דברים שאפשר לכתוב...
מה מודגש לכם?
האהוב עלי
חג ארוך אבל לא מחייב
בלי מלא סעודות
חורפי
הדלקת נרות כיפית
מפגשים משפחתיים
היסטוריה של ניצחון
עם גבורה נשית
מעבר למהות של החג,
בשבילי זה גם הפסקת התרעננות באמצע השגרה.
ולכן גם אם אין חופש מהלימודים/עבודה, אני אקח בעצמי חופש
אולי יותר מרב אחד?
אולי בכלל לא?
כמה הוא משמעותי בחייכם?
מה אתם שואלים אותו?
ומה לא?
א: כן
ב: כן
ג: יש
ד: מאוד, מורה דרך חיים.
ה: כל שאלה שקשורה איכשהו לרוחניות מלכתחילה
ו: כל שאלה שלא קשורה באופן ישיר לרוחניות הוא משהו שהתקדש בגלל משהו מסוים אבל ביסודו הוא לא רוחני הוא עם קשר רוחני.
וכמה רבנים שמשפיעים מאוד על העבודת ה' שלי והבחירות שלי בחיים.
למרות זאת לצערי הרבה שנים לא יצא לי להתייעץ אחד על אחד עם רב לגבי שאלות שהן לא הלכתיות.
באמת מרגיש שזה חסר, וזה יעד בשבילי בעז"ה
את הבנים והתלמידים שלהם, שהם גם סוג של רבנים שלי.
[יש לי רב אחד שהיה מאוד משמעותי בחיים שלי שעדיין חי, אבל כשהתבגרתי ובהשפעת אחד הרבנים שנפטרו ודוד שלי שהיה חברותא של הרב הנפטר, התרחקתי בצורה מסויימת מדרך הלימוד של אותו רב.
עיקר המחלוקת האם צריך ללכת בלימוד תורה ולמדנות מהכלל אל הפרט, או מהפרט אל הכלל. כמובן שאני הכרעתי כדרך הראשונה, שלימד אותי הרב הזקן שנפטר ודוד שלי. יש לי גם מחלוקות אמנויות עם אותו רב, וגם בהשפעת הרב שנפטר ודוד שלי ניצלתי מאותם השקפות, אבל זה עניין יותר מזערי.]
יש לי רב ושמו עשיו, ויש לי רב ושמו עשב.
אולי בעצם בכלל אין לי. על כל פנים יש לי שיער.
משמעותי מאד, הוא מחובר לקרקפת.
האם הגיע הזמן להסתפר.
את כל שאר הדברים.
משמעותית לי מאוד ואוהבת את הגישה שלה לחיים,
אבל לא בקשר מאוד אישי איתה, היא נמצאת שם בשביל להתייעץ מידי פעם..
שואלת אותה שאלות רק כשאני מרגישה שאני לא מצליחה לענות לעצמי בכנות לבד.
רק אם היא אמיתית כי יש כל מיני מתחזות.
מסקרן לדעת מיהי.
קרה לכם שהרגשתם שאתם שחוקים (מלשון שחיקה)? יעני לא באותה רמה רוחנית כמו שהייתם פעם. למשל פעם הפריע לכם חוסר צניעות או משהו אחר ואחרי השחיקה פחות, איך התגברתם על זה? ואיך זהיתם שאתם נשחקים?
מרגיש שפחות מפריע לך דברים שפעם הפריעו.
החיים עליות ומורדות.
חשוב לזהות לתפוס בזמן, לא להתבוסס ב'חטא'
לצמוח משם ולהפוך את הירידה- לתכלית של העליה.
לזכור שהירידה לא מגדירה את מי שאתה אסל ביא בבחלא נורת אזהרה לכיוון שלך כרגע..
נראה לי ששחיקה זה מצב שאין כל כך דרייב להמשיך, להתגבר, להוביל וכו'
אני חושב שבשני דרכים אפשר להתמודד במקביל
אחת - לבלוע את הרוק, למשיך למרות תחושת החוסר שמלווה
שנייה - לראות איזה נקודה טובה נאחזים בה ויוצאים ממנה לדרך חדשה אחרת