אני בחור די שקט, וגם קצת חסר ביטחון.
בשנה האחרונה אני עובד במקום עבודה שאני חש מאוד מוערך בו. ב"ה.
אבל יש שני דברים (שונים..) שקצת מפריעים לי.
1 - חשש שההערכה שאני חווה היא סוג של רחמים כלפיי במובן השלילי, כאילו רואים גבר כבר לא צעיר, שיחסית מופנם וביישן ביחס לגילו אז סוג של מנסים להרים לו.. ואם זה מחמאות והערכה מהסוג הזה אז ברור שזה פחות משמח אותי בלשון המעטה...
2 - אני קצת מרגיש שהמחמאות וההערכה גורמים לי להעריץ את המחמיא .. ואני לא שמח בזה. תחושה שמחמאות ופרגון הם בכלל אהבה שמקלקלת את השורה - מקלקלת את המבט והיחס השקול ביחס לאדם המחמיא. עד כדי כך שמידי פעם אני חושב לעצמי אין עליו/עליה בעולם .. ומה לעשות שזה רחוק מלהיות נכון. לפעמים המחמיא עם כל טוב ליבו, יכול לרכל על מישהו אחר בעבודה, או בקיצור ברור שזאת לא סיבה להעריץ משהו.. אבל לעת עתה זה מה שקורה.. אמנם אין להערצה הזאת שלי כלפיו ככ ביטויים אבל עצם הידיעב שזה לא אמור להיות כך מפריעה לי.
מקווה שמובן..
בשורות טובות!!!



זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

יש לך זיכרון צילומי לניקים …