מניחה שיפנו אותך לדיקור מי שפיר שיתן תשובה ודאית. בשורות טובות!

זה הגיוני לא לספר כלום בעבודה? למרות שכבר מתחילים לראות?

תמיד שיתפתי בשלב די מוקדם. סתם כי הרגשתי שזה יותר נכון לי.

אבל עכשיו לא מתאים לי לשתף את כולם בסיפור הזה. ובעיקר לא בשלב הזה של החוסר וודאות.

ומתלבטת גם לגבי האחים. יש אחות שאני רואה לעתים קרובות, וברור לי שהיא יכולה לשים לב. השאר לא רואים אותי אז זה פחות נורא לדחות את השיתוף, אבל לגביה אני מתלבטת...

כן כדאי לך לחשוב מי מעגלי התמיכה שלך, את מי את כן רוצה לשתף שתוכל לתמוך בך בסיפור הזה. גם עם בעז"ה הכל יהיה תקין עדיין זה ימים לא קלים, שלפעמים כדאי גם תמיכה מבחוץ ולא לתת רק לבן הזוג לספוג הכל.

במיוחד ששקיםות עם כל הכבוד זה עדיין בדיקת סקר וממש לא ודאי כמו מי שפיר

אם כבר בדיקות סטטיסטיקה הייתי ניגשת לבדיקת ניפט (אם תרצי לשמוע איפה הכי שווה ועל ההחזרים מהקופה - תכתבי לי). בבדיקת ניפט מקבלים תשובה מהר יחסית והתשובה יותר ודאית

בכל אופן, בעז''ה אני רוצה לקוות איתך ךבשורות טובות

כן יכולה להגיד שאני לא הייתי מספרת

כי במידה והילד יהיה בלי ת. דאון תחשבי שכל מי שאמרת לו על הסיכון יזכור לך את זה, יזכור את זה גם לילד.

נ.ב.

כותבת בתור אחת שבאחד הבדיקות במהלך ההריון עלה גם חשד לת. דאון

נשלחתי לסקירה מכוונת ןבדיקת ניפט

זה כבר היה לקראת סוף ההריון ככה שמי שפיר לא עמד על הפרק כי ידעתי שאני לא מתכננת על הפסקת הריון

בפועל ב''ה נולד תינוק מתוק ממש. עכשיו בן כמעט חודשיים. ילד דבש

מתקדם יופי

וכן - הוא ילד בריא ושמח

אני הכי שלמה עם זה שלא סיפרתי לאחרים.

זהו, עכשיו הסיפור הזה מאחוריי

שמחה שלא השארתי עקבות בעולם עם החשד הזה 

אם הילד בריא, לא חושבת שזה ישנה למישהו שפעם היה חשש שיהיה לו ת.דאון. זה באמת ממש לא מה שמטריד אותי.

יש בי צד שרוצה לספר לכולם. כאילו לא לתת להם להתרגש 'איתי' מההריון, כשאני במקום אחר לגמרי.

ומצד שני, ברור לי שלא כל התגובות של הסביבה יתאימו לי. (דווקא על האחים שלי אני לא חוששת, בטוחה שהתגובות יהיו רגישות ומתאימות. בעבודה זה יכול להיות אחרת. בכל מקרה התכנון שלי לא היה לספר לכולם אלא למנהל ולעוד מישהי שעובדת ממש צמוד אלי. אבל נראה לי שבאמת אני אחכה איתם עוד קצת).

וגם לא בטוחה כמה בעלי רוצה שכולם ידעו מזה. מניחה שיהיה לו יותר קשה עם זה. יותר חשוב לו ממני לשמור על הפרטיות שלנו.

בכל מקרה תודה על מה שכתבת. זה עזר לי לחדד לעצמי מה באמת ההתלבטות פה.

ולגבי ניפט - זה עולה די הרבה, לא?

אני חשבתי שעם תוצאה כזו כבר עדיף לעשות מי שפיר, לקבל תשובה לגמרי ודאית. וגם במימון הקופה. לא?

עלה לי 1900 ש''ח - מכון פועה הפנו אותי לחברה מסוימת שעובדת איתם בשתפ

קיבלתי החזר של 80 אחוז מהסל לידה של לאומית זהב

אצלנו מי שפיר לא היה על הפרק

ככה שאין לי מושג איך זה מבחינת עלות לתשלום

וכן - אם יש לך אפשרות למי שפיר לגמרי הייתי הולכת על זה ורק לאחר מכן מספרת

התייעצנו עם כמה אנשים מהתחום שאנחנו סומכים עליהם שהסבירו לנו כמה ניפט מדוייק (אני כבר לא זוכרת מספרים, רק זוכרת שהשתכנענו..)

בסוף בחרנו שלא לדעת.

הרגשתי שבלי ידיעה וודאית אני יכולה להתפלל על זה, ולעבור את ההריון (שהיה קשה מאוד) עם יותר כוחות ותפילות ושיותר קל לי להכיל אכזבה מהוודאי ח"ו בלידה עצמה עם כל ההתרגשות וההורמונים מסביב.

ב"ה נולד ילד בריא ללא תסמונת.

איך עוברים ככה הריון שלם? נשמע לי שלנו זה לא יתאים. אבל תודה על השיתוף.

ומשמח לשמוע שבסוף התינוק בריא!

אבל אני הרגשתי שיהיה לי קשה לעבור את ההריון (הקשוח ביותר שהיה לי) עם עוד ידיעה קשה, ושאני פשוט אקרוס אם זה יהיה וודאי, וארצה להפיל למרות ששכלית זה לא נכון בעיני.

התמודדנו בדרכים שונות, וזה באמת היה לימוד לא פשוט... אבל צמחנו והתקדמנו מזה.

ובכל אופן נשמע שאתם יודעים מה טוב לכם (לעשות מי שפיר ולהיות בוודאות) ובע"ה מתפללת איתכם שתקבלו בשורות טובות!!

באחד ההריונות שלי נאלצנו להפסיק את ההריון בצער רב, בעלי רצה לספר לכמה שפחות אנשים, אני הרגשתי הפוך ממנו שזה שאני שומרת בסוד רק הכביד עליי, מה גם שכבר הייתי בשלב מתקדם ממש שכולם ידעו.

החלטנו שכל אחד יעשה מה שטוב לו, הוא ישמור בסוד ואני אספר.

עליי זה הקל שלא הייתי צריכה לעשות חשבונות למי לספר ולמי לא.

אני הייתי מספרת לכל מי שיכול להקל עליך בכל החלטה שלא תקבלי, מי שיתמוך ויעזור מוזמן למעגל השיתוף ומי שיפגע אל תספרי לו, אל תחשבי על אחרים בדבר הזה, רק על טובתך ועל שלמות נפשך

אני חושבת שאם כבר רואים כן הייתי מספרת למי שיראב בעצמו בכל מקרה, אבל לא מוסיפה את המורכבות של הסיכוי לתסמונת דאון

משתפת רק את מי שאני זקוקה לתמיכה שלו

מניחה שאם אהיה שוב בהריון כבר די אהיה מחויבת למי שפיר. אז רק אגיד שההריונות שלי היו הריונות בסיכון ובכולם עשיתי רק ניפט וכולם היו מדויקים (גם באופן כללי וגם ספציפית למה שהייתי בסיכון לו).

יחד עם זאת, אם היה יוצאת לי תוצאה (שהיא לגמרי סטטיסטית) לא טובה כנראה שלא הייתי מסתפקת בניפט ועושה גם מי שפיר.

חיבוק מאמינה שהכל יהיה בסדר בע"ה.

בבריאות ובידיים מלאות  

היימו שם, עם סיכוי פחות גבוה אבל גם כן הופננו לבירורים בגלל חשד מוגבר.

אצלנו ידענו שנסיים את ההריון במקרה של ת.דאון אז לא היה ספק שנעשה מי שפיר (ב"ה שללנו והילד בריא ומקסים), אבל החלטנו לשמור ולא לספר עד אחרי התוצאות. התעננו כמה שבועות עם הסוד האיום הזה בבטן (תרתי משמע...) ובסוף סיפרנו להורים של אחד מאיתנו. איזו הקלה! כמה הם תמכו ועזרו! לצד השני לא סיפרנו כי ידענו שלא יעזרו ורק ילחיצו.

ממליצה לך לספר למי שתרצו את התמיכה שלו. ואל תפחדו "להפלות" בין צדדים או רמות קרבה, רק אל תשכחו לציין שלא יספרו למי שלא סיפרתם.

מתפללת עלייך שיהיו תוצאות טובות ותקינות

וטוב שיש לי גם מקום פה לשתף ולא להיות עם זה לבד...

לא יודעת מה נעשה אם נגלה שזה אכן תסמונת דאון. לא מסוגלת לחשוב על אף אחת מהאפשרויות. מקווה מאוד שלא נצטרך להתמודד עם השאלה הזו.

תתחילי במי שפיר, בשל החשד זה ללא עלות.

אח''כ תחשבי הלאה

ממליצה להתייעץ עם מכון פועה,

הם מומחים ומבינים, יוכלו לעזור לך.

שיהיו בשורות טובות בע"ה!

לחברה יקרה שלי יצאה בדיקה לא טובה.

בבדיקת ניפט התגלה שזו טריזומיה 18 כלומר לא תסמונת דאון אלא פגיעה אחרת, בהתייעצות עם רב עברה הפלה.

לחברה אחרת בבדיקה יצאה תסמונת דאון באופן ברור, גם היא עברה הפלה לאחר התייעצות עם רב.

חשוב לומר שאם הרב מתיר זה עליו. 

אף אחת לא מתכננת דברים קשים בתחילת הריון, אבל אם לדברייך זה ממש גדול עליכם ממליצה בחום להתייעץ הלכתית ורפואית במקביל.

מאחלת התרת ספקות במהרה ושנה טובה ומתוקה

אצלנו הסיכון הגבוה הוא דווקא לתסמונת דאון, אבל מן הסתם נדע יותר אחרי המי שפיר.

ותודה על העצה, ברור שבכל מקרה מתייעץ עם רב. מקווה שנמצא מישהו קשוב ומתאים לבירור הזה.

תלבשי בגדים רחבים

עד שיתבהר לכם בעז"ה

חיבוק חם.

היינו במשו דומה. האי ודאות מטלטל מאד.בסוף התברר כתקין. ב"ה

מעריכה כל תגובה.

מתפללת לתוצאות תקינות בהמשך.

בינתיים באמת הולכת עם רחב, גם אם מישהי רואה, זה עוד לא שלב שמדברים על זה בכל מקרה...

ואם שואלים לענות:

כשיהיה הזמן, נשתף.

רק אם ההורים חופרים הייתי חושבת לשתף.

הייתי משאירה את המצב ככה עד התבהרות הדברים, ובכל מקרה לא משתפת בחשדות אלא רק בדברים עם וודאות גבוהה, לשני הצדדים.

שיהיו בשורות טובות!

1:10 זה 90% שהכל בסדר, בע"ה!!

ההורים ממש לא חופרים. אבל נראה לי שאמא שלי אספר, חושבת שהתמיכה שלה תועיל לי.

לא יודעת איך היא תגיב אם נחליט להפיל (אם ח"ו התוצאות לא יהיו טובות). אבל בכל מקרה היא תדע כי על ההריון היא כבר יודעת.

ואני מאוד מקווה לבשורות טובות. אבל כן לחוצה שגם השקיפות עורפית גבוהה, וגם התוצאות של הבדיקת דם העלט יותר את הסיכון.

בינתיים מתפללים מאוד לבשורות טובות.

מי שיכולה להתפלל עלינו, אשמח (אבל מעדיפה להישאר אנונימית, הקב"ה ידע מי אני...)

לי תמיכה וחוסר,שיפוטיות גם בהחלטות בעתיד.

לי באופן אישי- לשמור קשייים בסוד צורך ממני אנרגיות שעדיף ויהיו מנותבות לדברים אחרים-- והסווד רק מעמיס וההופך לעול.

תנסי לא לחשוב עכשיו על מה יקרה אם ו...

בטח שלא לקבל החלטות

צעד צעד

הייתי הולכת על מי שפיר- שזה להסיר את הספק בוודאות.

אצל רופא טוב- זה בדיקה פשוטה ומהירה

(ההמתנה לתוצאה לפעמים מורטת עצבים אבל זה עדיף על הריון שלם)

בהריון האחרון עשיתי אצל דר נילי ינאי- ממליצה

שיהיה בבריאות

אם לא, אז אפשר לשלוח שני הגדולים באוטובוס.

את הציוד שלהם תקחו איתכם. שהם יקחו רק תיק קטן עם ציוד לנסיעה עצמה.

ולאסוף אותם מתחנה מרכזית כשתגיעו ליעד.

אני נוהגת לצפון, אבל כבר מכינה את הבכור שהוא מוציא רשיון כמה שיותר מהר וחולק בנטל.

יש גם יתרונות לפיצול נסיעה ארוכה.

גילאים מ11 עד 4 ועוד תאומים בני חצי שנה..

אני לא מסוגלת לנסוע לבד נסיעה כזאת ארוכה עם ילדים ברכב מכל מיני סיבות

אולי ניאלץ לקחת מונית או משהו

יש מצב למצוא טרמפ? לפחות לחלק מהדרך.

אם היה תינוק אחד הייתי מציעה שתקחי את הבכור ואת התינוק באוטובוס

ובעלך יסע עם השאר.

עם תאומים זה מסובך.

אולי אם הם לא יונקים תקחי איתך רק ילד בכור באוטובוס ובעלך יסע עם כל הקטנים כולל התאומים?

או שתסעי לבד והבכור יעזור לבעלך עם הקטנים במהלך הנסיעה.

אולי תמצאו מישהו נער/ מבוגר ללוות ילד בן 11 באוטובוס.

בחרנו בכוונה מקום שנגיש בתחבורה ציבורית (צפת), וכך שילבנו בין הרכב לבין התחבורה הציבורית, גם בטיולים שעשינו במהלך ימי הנופש. (לרוב הילדים נסעו באוטובוס, אבל לפעמים גם אני)

זה דרש התארגנות ותכנון מראש, אבל ב"ה לרוב היה מוצלח וטוב.

(אני בכלל לא נוהגת, אז לא הייתה אופציה אחרת... אבל אתם פחות מתשע נפשות, נכון? אז אפשר לשכור רכב של תשעה מקומות לימי הטיול. כמובן, זו עוד הוצאה שצריך לקחת בחשבון...)

בדרכ בנסיעות כאלה אחד אחרי השני כשבעלי לפני

אני שמה וויז אבל כשיש תחנת אוטובוס או פניה הוא עוצר עד שהוא רואה שהגעתי וממשיך בנסיעה

אז ככה שאני לא באמת לבד נוסעת ואני יודעת שאם עולה איזה צורך הוא קרוב אליי לעזרה

תעשו אחד הלוך אחד חזור

יש לנו גם שני רכבים כמו לכם ואני נוהגת באחד, בעלי בשני.

עכשיו ב''ה יש כבר כמה נהגים אז גם הם נוהגים.

בעיני חשוב שגם האשה תוכל להיות עצמאית בנהיגה לכל מקום ולא תהיה תלויה בבעל.

הפעם הראשונה שעשינו את זה היה בנהיגה לצפת, חששתי, נהגתי לאט אבל בסוף הכל היה בסדר. ממליצה גם לך לנסות ולנהוג בעצמך

אם יש לך משחת סילברול עוזרת מאד לעזרה ראשונה.

אבל הטיפול הלאה תלוי באיך זה נראה. אם "רק" אדום בטח יעבור תוך יום יומיים, אם יש שלפוחיות כדאי לך להתייעץ עם גורם רפואי.

טיפלתי בברנדשילד ופד פראפין. במקום כוויה מפושטת נשארה רק 3 שלפוחיות קטנות.

@אמהלה, מבינה שלא היה לך צורך להתייעץ, שמחה שהיתה לך משחה טובה לשים והסתדרת.

תרגישי טוב

וניסיתי להבין האם אני צריכה להתייעץ עם גורם רפואי.

אני לגמרי בעד להתייעץ עם הפורום! וזה מה שעשיתי בעצמי

החלמה מהירה גם לך

נשארו שלפוחיות אבל ממש קטנות ב"ה.

שמן קצח/ג'ל אלוורה 100% טבעי למרוח על הכוויות

ולעשות קומפרס קר ץ-

לוקחת זוג גרביים מכותנה

אחת לחה וגורבת על היד

ועל זה גורבת גרב יבשה

וביניהם מכניסה קוביות קרח

וצריך לשמור על לחות שהעור לא יהיה יבש כדי שלא תישאר צלקת

על כוויית שמש האמת

זה לשים חלבון של ביצה חיה כמה שיותר זמן

ההסבר היה שזה מחזיר לגוף איזה חומר שחסר בגלל הכוויה

צחקתי כששמעתי את זה

וקצת אח"כ נכוויתי ממש בשמש וזה עזר לי מאוד

רפואה שלמה!

מרחתי את המשחה של גרין ופזרתי את הטלק שמצורף שקונים את המשחה.

מעניין אם זה טלק רגיל.

ונזכרתי שבעבר אמרו לי שצריך להדק את הכל עם ניילון נצמד, זה מה עשיתי.

משהו כמו עשרים דק אחרי המריחה. רגשתי הקלה.

מקווה שיחלים מהר, יש לי המון  פעילות בסופ"ש עם הידיים והכיורים מלאים (אין מי שיעשה כלים במקומי).

בבקשה באמת.

כל אחת שתעשה מה שטוב לה, אבל כשזה פורום ציבורי אני חייבת למחות.

זה כל כך לא שווה את הזיהום חס וחלילה שיכול להגרם מכזה דבר.

ובדיוק ראיתי מישהו שכתבה באריכות ובמקצועיות על כמה שזה נפוץ ומסוכן להשתמש בחומרים מהמטבח כדי לרפא פציעות - והיא כתבה נתונים על אנשים שהגיעו למיון בגלל זה, סליחה שאין לי את המקור.

ביצים חיות זה כל כך ריסקי, בבקשה

גם אני עשיתי דברים נואשים בגלל כוויה שהוציאה אותי מדעתי, ואני מסתכלת אחורה ולא מאמינה.

אז אני מבינה מאיפה זה מגיע, אבל בכל זאת - להזהר מתרופות סבתא, גם אם הן "עובדות" כי הסיכון לא שווה את זה.

פצעים פתוחים וכוויות זה דבר רגיש לזיהומים, ומוצרי מזון הם לא דברים שמיוצרים בהגיינה הנדרשת לטיפול רפואי. גם לא ניילון נצמד.

ורפואה שלמה לפותחת, אני ממליצה גם על משכך כאבים, כוויה זה אחד הדברים הכואבים 

אם כן, שמים אותה מהרגע הראשון ועוטפים הניילון ומעל חבישה

לגבי התוקף לא יודעת, אפשר לשאול

ביד היה נראה ממש לא רציני אבל בבוקר קמתי עם שלפוחית מפחידה בכל כף היד...

הבנתי אז שלא שמים את האזור מתחת לזרם מים זה מחמיר את הפציעה

יתכן ויש הבדל בין כוויה משמן רותח/תנור חם/מים רותחים.

הבוקר, ממש שיפור, רמת הכאב פחותה ויש מקומות שנוצרה אדמומיות.

לי היה כוויה מאדים. פתחתי סיר וכל האדים היו על היד שלי, שרף מאוד הייתי.תחת מים זורמים , בהמשך שמתי סילברול אבל בבוקר שמתי למשהו זוועה...לא שישנתי בלילה אבל זה מה שקרה

לפני הרבה שנים אבל

פושרים, רגיל מהברז.

יש הנחיה אחרת?

יכול להיות שאצלך זו פשוט היתה כוויה יותר חמורה, ושאם לא היית שוטפת במים היה אולי עוד יותר חמור. 

לא יודעת מה הרמה, אבל להתחיל קצת קצת

אם את אוכלת באמת שטויות כל הזמן, אז להתחיל בארוחת בוקר נורמלית יותר- פוסת לחם עם משהו- טחינה/גבינה/אבוקדו/חביתה

אבל הכי חשוב הרבה ירקות

העצלנות לחתוך לפעמים מבאסת אז אולי לשטוף בלי לחתוך לסלט אלא חתיכות גסות של ירק מסוים ולטבול בממרח אהוב ובריא

לקנות פירות שאת אוהבת

הכי חשוב לא לסבול בתהליך אחרת זה לא יעבוד

אם את לא אוכלת פחות קלוריות ממה שצריך לא תרדי המשקל וזה לא משנה כמה ירקות תאכלי

כמובן יש לירקוצ יתרונות אחרים..

בסוף הקושי הוא לא בלדעת מה לאכול, הקושי הוא ביישום

האתגר הוא נפשי/ מנטלי.

בנוסף כדאי מאוד להמשיך לחפש ספורט שאת כן מתחברת אליו.

ניסית ריצה, שחיה, אופניים, ריקוד ותנועה, אימוני כח?

אולי כדאי לנסות אווירה אחרת

למשל לא דומה סטודיו גדול למול סטודיו בוטיק.

לא דומה ספורט אישי לקבוצתי.

גם לפעמים אם יש חיבור לאנשים בקבוצה זה הופך את העסק לקליל יותר.

ואכן אורח חיים בריא, גם אם המשקל עדיין יהיה גבוה, ישפר מאוד את בריאות הגוף שלך, ויקטין סיכונים למחלות מבאסות כמו סגרת וכדומה.

איך הייתי עושה את זה בפועל?

בגדול- תצטרכי משהו שהוא בר קיימא. כלומר שתמשיכי להחזיק בו לאורך שנים רבות, ובשביל זה זה צריך להיות משהו שהוא לא אינסוף השקעה וסבל.

אז מוצאת ספורט שנעים לי. ומנסה להעלות את הפעילות הגופנית הלא-מאורגנת ביומיום, למשל- לעלות במדרגות ולא במעלית. ללכת לסופר ברגל אם זה להשלמה קטנה. כאלה….

וכמובן ספורט אינטנסיבי יותר שנחמד לך. כדאי בחברה/קבוצה, אבל מה שטוב לך.

גם הליכה עם חברה זה מדהים!

מבחינת תזונה- בעיניי המפתח הוא להפוך אוכל בריא לנגיש יותר, ואוכל לא-בריא לנגיש פחות.

כלומר להמעיט/להפסיק לקנות הביתה מזון מעובד מאוד, שתייה מתוקה, חטיפים, ממתקים וכדומה.

לקנות הביתה יותר ירקות ופירות טעימים. אם את אוהבת שייקים- אז פירות קפואים, שייקר…

לנסות מתכונים בריאים, כדי להוסיף לשגרה את אלו מהם שטעימים לך.

להפחית כמה שיותר צריכת סוכר ומזון מעובד.

זה ממש לא בהכרח השתעבדות. תלוי באיזו מידה עושים שינוי. אבל לתחושתי, אפילו רק להפסיק לקנות אוכל מעובד מאוד, ועוגות חטיפים וכו- עשה שיפור. (אה, וגם לא להכין עוגות עוגיות באמצע שבוע. מקסימום לשבת. כשיש אז אוכלים יחחח)

מהמאוד מעובדים ומלאים דברים שמזיקים לגוף.

וכן לקנות הרבה ירקות, יוגורטים(לא ממותקים), אגוזים וכד' לנשנושים. והרבה חומרי גלם טובים- דגים, עוף, בשר, קטניות, פחממות מורכבות.

ואם נגיד את מחליטה ששוקולד את כן צריכה לפה ולשם- לקנות מזה מעט. אם נגמר אז אין עד לקניה הבאה.

בהצלחה!

ברמה הראשונית להתיישב במיטה, להוריד מיד את הרגל לרצפה עוזר.

 (השריר מתכווץ, וכשאת מורידה רגל לרצפה את מותחת, אז זה עוזר)

ואז חקרתי את זה וראיתי שכותבים ששרירים תפוסים זה ממחסור במגנזיום, 

ובאגוזי ברזיל יש המון מגנזיום, אז קניתי לי שקית, ואכלתי 1-2 ביום 

(בהמשך אפילו על זה לא הקפדתי כלומר לא כל יום אכלתי)

ובהריון האחרון לא היו לי בכלל התכווצויות ב"ה!

צריך לשים לב שבאגוזי ברזיל יש סלניום, שבמינונים גבוהים עלול לגרום להרעלת סלניום.

ולכן חשוב ממש לצרוך בצורה מבוקרת!

בריאות שלימה, ובעז"ה בידיים מלאות אמא בריאה ותינוק בריא.

א. כשזה קורה מייד למתוח את הרגל

ב. מגנזיום. או כתוסף או בבננות ודברים שמכילים מגנזיום

מאוד מאוד עוזר

אני לקחתי כמוסות, אפשר גם לנסות להוסיף בננות לתפריט.

היה לי גם בהריון

ואצלי כשזה קורה, בגלל הסימפי אני אפילו לא יכולה לרדת לרצפה לדרוך על הרגל
כאבים אמיתיים

תנסי לקחת מגנזיום

ואלך לנוח

המינימום הזה כולל לצורך העניין להתיישב ולהדריך ילדים בינוניים להמשיך לארגן

וכמובן שלא אמשיך את המטלות...

ומלכתחילה לא להכין משו רציני

אבל אם אני מרגישה שאני קורסת אז אני יעצור וילך לנוח 

אבל באמת מינימום

את מעט האנרגיות שי שעדיף להשקיע ברמה הרגשית...

לצרכים הפיזיים לעשות רק את החייב

זה הזמן לאוכל מוכן

טוסטים

חדפ

וכו..

ולכן היה לי חשוב לדעת אם הגוף שלי חלש או שפשוט אני לא דואגת לעצמי בהריון.

אפשר לראות בזה גם עזרה.

תלוי פרשנות וכנראה מכלול של היחסים שלכן.

אני הייתי שמחה אם חמותי היתה עוזרת לי במקרה כזה. ואם ישנים אצלה זה ויש כינים זה באמת יכול להיות מורכב וליצור הדבקות.

הכל תלוי בצורה שזה נעשה ובטיב היחס ביניכן.

אולי זה הרגל שלה שאני לא מודעת אליו,

כמובן שלא עשתה את זה לידי,אלא בערב שאני ובעלי יצאנו לקניה של משהו

הרגשתי לא נעים עם זה 

אז היא הבינה שהיא צריכה להשלים את הטיפול בהם,

בדיוק כמו ששולחים לפיפי לפני השינה וכמו שמצחצחים להם שיניים.

אבא שלי קבוע גוזז ציפורניים לכל הנכדים (הקטנים)

ואמא שלי מיישרת שיער (זה כמובן היא מתקשרת לשאול)

אולי גם גיסות שלי חושבות שזה חוצפה שאבא שלי גוזז ציפורניים בלי לבקש רשות?

לא יודעת זה כ"כ טבעי לי שאף פעם לא חשבתי שיכול להיות בזה משהו מוזר.

אם כבר, אם הייתי משאירה את הילדים שלי אחרי מקלחת וממהרת לצאת לסידורים ולילדים היה חשש אולי לכינים, הייתי מתבאסת אם אמא שלי לא הייתה מעבירה סירוק רק מחשש להיכנס למקומות לא לה. (אצלנו לא מעבירים בשגרה, רק כשיש חשש)

אם זה קורה כל הזמן ומפריע לך, אפשר לבקש לחדול מהמנהג אם זה מפריע לך.

אם זה היה בגלל הסיפור של הלידה, אז היה נגמר, תחליקי.

זה חלק מהרחצה.

כשאנחנו נוסעים להורים/חמים זה חלק בילט אין מהאירוח האמת 🤔

מקלחת, מסרק כינים, צחצוח שיניים

וזה הרבה פעמים עליהם

אישית הייתי שמחה מהעזרה

אבל את מכירה אותה כדי לדעת יותר טוב 

לנכדים שלהם.

אני רואה שאת ממש לא היחידה שכתבת, רק מראה כמה משפחות יכולות להיות שונות זו מזו וכמה חשוב לדון לכף זכות, שאולי מישהו אחר פשוט פועל לפי הרגל שונה משלי, וללא שום כוונה רעה או נסתרת. 

אלא שגרתי שמיד אחרי מקלחת מסרקים כינים.

אני עושה את זה לילדים שלי באופו קבוע, חלק מהשגרה, חופפים ומסרקים כינים. אולי זה גם השגרה של הסבתא

אם היא שמה לב שאחד היה מגרד קצת יותר מדי מתיישבת איתו ובודקת לו.

לא הפריע לי.

גם לא היה מפריע אם חמותי ז"ל היתה עושה את זה.

כל עזרה - ברכה מבחינתי.

כי אם לא, וזה סתם עזרה, לא רואה בזה בעיה.

חמותי קבוע גוזזת ציפורניים לילדים

היא אפילו אמרה לי בפירוש לא לגזוז להם לפני שאנחנו מגיעים...

האמת תחביב מוזר אבל אני ממש לא מתנגדת

חוץ מזה שהיא ממש עדינה, הרבה יותר ממני כנראה, וזה מעלה להם את הסטנדרט ...

גם כינים יצא לה לעשות אבל לעתים רחוקות.

שתבדוק תמיד, תחסוך לך..

אבל מודה שהייתי מצפה שהיא תשאל אותי לפני..