אני כותבת לי מה חובה לאכול כל יום כדי להשלים את כל החוסרים..

אז נגיד כתבתי לעצמי מוצרי חלב, ביצה, ירקות, אגוזים

כמובן תבני לעצמך את מה שאת אוכלת שבונה את כל פירמידת המזון, וכשאת קמה תאכלי משהו מהרשימה.

מבחינה בריאותית, למרות הכבדות שאני ממש ממש מזדהה איתך,  הייתי כן מתעקשת בבוקר כשאת קמה (גם אם זה ב11) לאכול פחמימה - כריך קטן אפילו רק עם גבינה וירק שאת אוהבת

ואם לא זורם לך כריך אז אולי דייסת שיבולת שועל,

אבל משהו שיחזק אותך לאורך כל היום

ואחרי שעה או שעתיים תתחילי להכין את הצהריים לילדים ותאכלי לפני שהם באים- תכיני את הצהריים לפי הרשימה

ואחרי זה תשלימי במהלך היום לפי הרשימה שהכנת

עם קוסקוס בצד וירקות חתוכים (סתם כי לחתוך סלט יותר מעייף)

בולונז זה קצת יותר עבודה אבל זה מוצלח עם פסטה

לבוקר הכי קל פריכיות עם ירקות/חביתה/גבינה/טחינה

אם את אוהבת יכולה לנסות דייסת שיבולת שועל

פשוט עושה חביתה משתי ביצים, אפילו לא מערבבת בצלחת, שוברת ישר למחבת , ביצת עין או מקושקשת, מוסיפה מלמעלה מלח ופלפל שחור.

אפשר עם פריכיותב אפשר עם גבינה/ קוטג', אפשר עם פיתה, גם אני עושה נטילה ב12 וזה אחרי שאני קמה ברבע לשבע לארגן את הילדים... עד אז אוכלת פרי וקפה ועוגה. מאוד בריא מצידי, כן .. 

לא היתה לי ברירה בבוקר, בעשר דקות שאני ערה כדי להכין בקבוק פה ושם להכניס תבנית לתנור, על 150 מעלות עד הצהריים זה מוכן.

אז בלילות הייתי מכינה תבנית עם עוף/ ירקות/ אורז/ פתיתים, מתבלת והכל ובבוקר לתנור.

או מכינה את הרוטב לפסטה בערב, בצהרים מוסיפה מים ופסטה.

או מכינה רוטב שעועית בלילה.

את הכל הייתי עושה אפילו שגמירה מעייפות (תאומים) כי פשוט אין ברירה.

חלק מהעייפות זה חוסר אוכל...

איך זה נשמע על כך קליל לזרוק עוף לתנור.... בשבילי זה חתיכת פרויקט..

מה את עושה עם הנוצות שתקועות בעור? 

כי הייתי נגעלת. אבל היום, פשוט זורקת ככה אם זה לא נורא, אם זה ממש מגעיל גוזרת במספרי הבשר שלי.

למדתי להיפטר מהעור אחרי בישול. 

שזה בדיוק לזרוק אותו לתנור.

יש בעיר שלי מעדניית בשר כמו בית מרקחת יכולה להמליץ וגם הכשרות גבוהה. רק המחירים די גבוהים לצערי. אבל אני מוכנה לספוג כי אוכלים בשר כמעט רק בשבת

כדי להגיב בהמשך.. בגדול דואגת פעם ב להכין הרבה ממשהו שקל ולהקפיא כמו לחמניות ביתיות לא. בוקר, טחינה מוכנה במקרר או ביצים קשות וכו..

לצהרים כשלא היה לי כח וזמן פשוט חפשתי מתישהו ביום זמן כשכן יש לי כח והכנתי דברים שאפשר לשמור על ההכנה/ הארוחה במקרר כמו מרק עוף בסיר בלי לבשל (שאלה רק על הבצל), עוף בתבנית עם או בלי תפוא וירקות, אורז מוכן וכו ואז זה רק להעמיד ב11 וחצי על האש או לחמם לפני האוכל..

מרגישה שאין לי כוח בכלל לכל מה שכתבתן,

ולא יודעת מה לעשות.

עוף בתנור, נגיד שזה כן סבבה אם אני לא מנקה אותו (בעקרון זה רק לשבת אצלנו. אבל נניח שפעם בשבוע- שבועיים אפשר).

לקלף ירקות/ תפוחי אדמה אין לי כוח.

דייסת קוואקר אני לא אוהבת.

חביתה אפשר אבל זה לא משביע ומתאים לי כארוחת בוקר או ערב אבל לא לצהריים.

אורז ופסטה ופתיתים אני אוהבת רק עם תוספת בשרית או משהו ואין לי כוח להכין עם זה כלום. אפילו לא רוטב לפסטה.

בקיצור, אני רוצה כבר להרגיש טוב ושיהיו לי כוחות. אולי זה כבר מוגזם חוסר הכוח הזה

מה היית מכינה לפני הלידה?

מי מכין אוכל לשבת? אולי אפשר להוסיף תוך כדי כמה מנות לאמצע שבוע

אבל מלאאא זמן והתעסקות לנקות אותו.

אוכל לשבת זה פרוייקט לנו מאז הלידה, בעלי והילדים הכינו אבל הכי מינימלי שיש. זה רעיון לנסות להכין יותר. פשוט צריך פה גם ככה כמויות גדולות ב"ה והם גם ככה מסתבכים, אז קשה להכין כמויות נוספות, אבל אפשר לנסות.

מה הכנתי לפני הלידה זה שאלה טובה...תמיד אני מהמסתבכות עם האוכל. אבל כן היה לי יותר כוח לקלף ירקות ותפוחי אדמה, לנקות חזה עוף וכדומה.

בלי התעסקויות, אותי טיפה יותר יקר, אבל נראה שצריך לשבור את הגלגל איכשהו..

אוכל לצהריים אני חושבת שאני מכינה לא יותר מחצי שעה גג למשפחה, לא כולל שטיפת כלים.

ברגע שעושים דברים כמה פעמים זה כבר יותר קל.

צריך ממש תפריט קבוע.

אם הילדים גדולים הם גם יכולים לעזור בהכנה ערב קודם.

בהצלחה!

נקי. אני קונה ברמי לוי חזה פרוס לשניצלים אבל הוא רחוק מלהיות נקי. גם כשקניתי בסופרים אחרים זה ככה.

חצי שעה להכין אוכל זה גדול עלי עכשיו.

ובכל מקרה לוקח לי יותר (אם אני מכינה לכולם ולא רק לי. כ9 אנשים שאוכלים, ואוכלים הרבה ברוך ה').

הילדים גדולים אבל..הגדולה המתוקה שעוזרת באהבה כבר לא בבית. ואחריה ילדים שלא אוהבים לעזור וצריך אלף בקשות.. גם ככה יש להם תפקידי ערב של ארגון הבית והכנת כריכים לביה"ס לבוקר ולצהריים. כל דבר מעבר לזה נענה בחוסר חשק ומראש כבר לא בא לי לבקש.

תפריט קבוע באמת יכול להועיל לי.

צריכה לחשוב מה. זה מוזר לי כי לא התרגלתי מהבית וזה נשמע לי משעמם כל שבוע אותו דבר אבל זה יכול להוריד לי הרבה מההתעסקות.

תודה!!!

חיוני להבראה שלך, לא כעל משהו שהוא לא חובה.

אפילו להכין רק לעצמך ולאכול ב11 וחצי, כשכולם עדיין במסגרות, ואז את לא צריכה להכין כמויות מדברים מיוחדים, והילדים יכולים להסתפק בדברים פשוטים יותר...

זו רק תקופה, הם יסתדרו עם זה ואת יולדת, זה טובה גם בשבילם, הם צריכים אמא מבריאה וחזקה. 

סליחה ששואלת - אבל מה את מתכוונת לא נקי?

אם יש קצת חתיכות לבנות בצד - באמת באמת - לא מרגישים אותן אחרי הטיגון/אפיה. 

אולי כדאי לנסות לתקופה הזו להוריד סטנדרטים? ראיתי שכתבת גם אם דברים קנויים בריאים וכו'

נראה לי שכרגע הזמן הוא לאכול, אוכל מזין. לא לאכול כלום זה יותר גרוע מלאכול משהו קנוי שיש בו עוד כמה חומרים..

כנ"ל לגבי לאכול קליפה של תפוחי אדמה או ירקות אחרים - אם אופים/מבשלים החיידקים מתים. ממש אין צורך לשפשף לפני האפיה.

אצלי היו תקופות שהייתי קבוע מכינה סיר אורז בתחילת שבוע, וסיר פסטה/אטריות אורז/תפוא מבושלים. כיום זה סיר אורז וסיר קינואה/כוסמת.

ואז הם בסיס לארוחה - אפשר לאכול בפני עצמם ואפשר לשדרג.

מרק עוף הוא מאוד קל להכנה  - אני מקפיאה כנפיים מחולק לשקיות ואז שמה שקית בסיר, עוד קצת ירקות (לא צריך לחתוך קטן, יתבשלו מעולה גם שלמים). (אני גם אוהבת לקלף בדכ, אבל בתקופה של חוסר כח מוותרת על קילוף של חלק מהירקות, קישוא בטוח לא צריך)

ואז מרק עוף עם אורז זו אחלה ארוחה.

קינאוה/כוסמת עם ירקות חתוכים - אחלה סלט משביע

אוהבים פה גם כוסמת מבושלת עם שמנת חמוצה/אשל/גבינה.

אורז עם כל דבר  - בשרי, ירקות קפואים(שעועית/תירס/אפונה/לקט ירקות), את יכולה לקנות רטבים מוכנים ואז לערבב אורז/קינואה/פסטה עם ירקות קפואים ורוטב ויצאה לך ארוחה מתובלת וטעימה בקלות. אורז עם טונה וירקות..

תפוא מבושלים -אפשר לרסק לפירה, אפשר לטגן קצת במחבת, לאכול עם מוצרי חלב, להוסיף לסלט ירקות, להכין חביתה עם תפוא. הייתי מבשלת עם הקליפה ואז כל ילד מוריד לעצמו את הקליפה - חוסך את הקילוף.

תפוא שלמים בתנור - זה ממש טעים.  וקל להכנה, רק התנור עובד ארוכות. או לעטוף אחד אחד בנייר כסף ולשים בתנור, או לשפוף שקית מלח גס (2 שח) ולהניח מעל תפוא. יוצא טעם של תפוא ממדורה. לאכול ככה עם מלח או קטשופ/שמנת.

חומוס זה גם אופציה מזינה וקלה - אל תבשלי בעצמך כרגע, כן? תקני קופסת שימורים/קפוא, ואז אפשר לאכול ככה, או להוסיף לאורז. 

בשרי פחות הצד החזק שלי אבל כתבו לך רעיונות. שניצלים וקציצות הם הכי התעסקות בעיני אז הייתי עוזבת אותם כרגע אלא אם כן אחד הילדים שלך מתלהב מהעניין.

עוד רעיונות:

לחם קלוי בטוסטר עם שמז ושום זה 30 שניות הכנה וממש טעים. לאכול עם גביע שמנת/יוגורט

יוגורט עם גרנולה

ביצים קשות - גם אפשר לבשל מראש ואז לאכול כמו שזה או להוסיף לסלט.

כל הכבוד שאת דואגת לעצמך !

מה התפריט שלכם?

הם לא אוהבים אז לא תמיד עושה כמות גדולה, אם לא נשאר אז פסטה פרווה או פלאפל קפוא.

שאר הימים -

שניצל

חזה עוף צלוי

עוף בתנור

קציצות או בולונז

מרק עוף

עוף ותפוחי אדמה בסיר

זה הבסיס פחות או יותר.

יש עוד כמה מנות שעושה לעיתים רחוקות יותר

זה דורש בשרי כל יום... השקעה. גל הכבוד

השני זה לשים בסוטאז שמן, מלח, שום, פרוסות תפוחי אדמה, על זה את העוף לצרוב את זה 10 דקות רבע שעה, ואז להנמיך את האש ולבשל איזה שעתיים שלוש, יוצא עם תחתית שרופה ממש טעים 

לגבי תפו"א, אין שום צורך לקלף זה טעים ובריא עם קליפה. ואפילו אפשר לקנות את הקטנים העדינים ולהכין אותם שלמים בתנור.

אחרי האפיה?

אם הוא שלם הוא מלא בדברים שצריך לנקות, בפנים ובחוץ. נשמע מסובך לנקות אחרי האפיה.

ותפוחי אדמה, אם לא מקלפים צריך לשפשף טוב עם סבון לפני הבישול, לא?

(אולי קטנים עדינים לא צריך, אני לא מכירה).

אולי טיפה שומן אפשר להוריד במספריים לפני, אפשר גם לא...

את העצם הקטנה שבאמצע לא מוציאה. מי שנתקל בה לא אוכל אותה.

תפו"א קטנים ממש נקיים.

בטח הגדולים, ולקטנים או את, או בעלך או אחד הגדולים- וגם, רק עצמות או משהו כזה.

את מתכוונת ללבנים האלה? או שגוזרת אם זה גדול או שלא מתייחסת וזה נעלם איכשהו בבישול

מה אני מפספסת? אתן לא מנקות את כל החתיכות האדומות והלבנות?

@שופטים בדיוק קניתי באושר עד "שניצל פרמיום" של עטרה. לזה את מתכוונת?

היה בו הרבה מה להוציא..

אולי אני סתם מוציאה ולא צריך? אבל אחר כך יש חתיכות שומן ו'חוטים' כשאוכלים וזה מגעיל..אז אני לא מבינה איך אתן מסתדרות עם זה כמו שזה. 

מי שלא אוהב מוציא תוך כדי אכילה.

זה חלק מהעוף בגדול זה לא משהו שבעייתי לאכול 

כי אחרי לידה ואין זמן ואין כוחות מיותרים.

אבל כן יש צורך לאכול, אז מדחיקה את הגועל ואחכ לא חושבת על זה. לא מוצאת אחרי בישול דברים מוזרים. לפעמים גיד לבן כזה אבל בקלות שולפים אותו לפני בישול עם מזלג. 

אני כן מוציאה אץ החתיכות הלבנות, אבל באמת שאין הרבה

אפשר לדעתי לשטוף קליל במים וזהו

באפיה כל החיידקים גם ככה ימותו...

איזה תיבול? ואיך את מכינה בנינג'ה (איזו תוכנית וכמה זמן)?

סליחה על הניצלוש, נשמע לי רעיון טוב גם בשבילי.

תיבול בסיסי- מלח, פלפל, כמון. כורכום/פפריקה(רק בשביל הצבע)

תוספות אחרות לפי הטעם.. מי שאוהב לפעמים במקום פלפל שחור מוסיפה ממש מעט פלפל חריף ירוק

אפשר קינמון/גריל עוף/גריל שווארמה.. אני פחות אוהבת תערובות מבחינה בריאותית אבל יש שאוהבים

סילאן, שומשום ועוד

ב20 דק ותבדקי אם צריך להוסיף עוד זמן

נראה לי כדאי גריל נמוך או בינוני

אין לי נינג'ה, אז בתנור על מצב של גריל זה לא נשרף מבחוץ ונשאר חי מבפנים?

כמה מעלות?

לכסות?

סליחה על ההתקפה 😉

חזה שלם בתנור מצריך חום לא גבוה מדי וכיסוי

אני הייתי עוטפת בנייר אפיה מעל התבלינים וכנראה חום 160-180 כזה

הרבה זמן לא הכנתי אז לא זוכרת....

יש מתכונים מסודרים יותר ברשת

זה לא נשרף תבדקי שאת על מצב גריל ולא צלייה במצב של צלייה זה שורף את הבחוץ

לא צריך לכסות

180 מעלות

בערך 30 דק'

להוסיף טיפה מים בתבנית שלא יתייבש

אפשר להוסיף תפוא או בטטה ולעשות ציפסזה אותם תנאים בתנור ואותו זמן

משרים במשרה ואופים את זה באפיה רגילה מכוסה (אפשר עטוף בנייר כסף ונייר אפיה)

בחום לא גבוה, איזה חצי שעה לפחות.

כמו שניצלונים/ קציצות בשר קפואות/ המבורגרים וכאלה??

היום מוכרים גם שיפודי פרגיות מוכנים מתובלים, רק לשים בתנור/ נינג'ה

יקר נורא אם אני מכינה לכל המשפחה. אולי רק לי זה אפשרי, מקווה שזה בריא וטעים ולא מכניסים לזה מלא דברים לא בריאים. אם אני כבר מוציאה על זה כסף לפחות שיהיה בריא.

תודה!

אפשר במרקים, אפשר חומוס לצד קוסקוס משקית ואז זה חלבון מלא, אפשר עם אורז לשים עדשים ואז זה גם חלבון מלא.

אפשר סתם לטחון חומוס עם טחינה ומלח ולאכול עם לחם- וזה בריא, מחזק ומזין לא פחות מאוכל מבושל

אחרי לידה... גם אני כזאת שמסתבכת עם ארוחות,

חיבוק יקרה, הכל טוב את עדיין לגמרי יולדת.

מה שעוזר לי, זה לתכנן בראש *ערב קודם* מה להכין מחר, ברמת הפרטים הקטנים, פותחת את המקפיא רואה מה יש ומשם בא הרעיון.

אם זה בשרי, מעבירה את הבשר למקרר או אם קר אצלכם אפשר לשים בכיור וכשבעלך קם בבוקר יעביר למקרר.

אח''כ גם מה שמאוד עוזר לי שאין כלים בכיור וחפצים על השיש, פשוט משטח נקי, זה גם מנקה לי את הראש וגם לא עושה לי גועל ותסבוכת.... מישהו יכול לעזור לך בזה? בעל/ ילדים?

וגם להכין כל פעם להכין ליומיים, אפשר לגוון בפחממה, נגיד הכנת קציצות עם אפונה כמות כפולה, יום אחד עם אורז ויום אחד עם קוסקוס.

בהצלחה יקרה, ותדעי שזה ממש נורמאלי להרגיש ככה אחרי לידה ויש עוד ילדים, אנחנו תמיד ממהרים להחלים כי צריך פה אמא מתפקדת, אבל מצד האמת, זה נורמלי ביותר. 

להפשיר מהערב בשרי ולהכין דיי מהר ישר אחרי שאכלת משהו בקטנה בבוקר גם תוספת את יכולה מהערב לשים במים ובבוקר לבשל כמו אורז קטניות

לגבי סלטים- לחתוך ירקות ולסדר בקופסא בלי רוטב כל ירק במקום ולא לערבב זה נשאר טרי טרי וכל פעם להוציא לך לצלחת מה שאת רוצה ולהכין רק רוטב. מתאים

אפשר להכין לארוחת ערב ומה שנשאר לשמור לצהריים למחרת

להשתמש בירקות שימורים מוכנים במים ומלח

חומוס, תירס, שעועית לבנה/אדומה, פולים, עדשים וכד'

גם טונה בשימורים

אפשר להכין קילו בצק ולחלק ל-2-3 פיצות גדולות לאפות ולהקפיא ולהפשיר בהמשך

או פיציות קטנות ולאכול עם סלט גדול

אפשר גם בטוסטר חלבי לעשות חתיכות לחם עם מעט שמן זית וטיפונת מלח גס ולאכול עם שמנת וסלט גדול

פסטה אפשר להכין כמות גדולה לסנן ולשמור במקרר לפחות יומיים בלי רוטב

להכין ביצים קבות כמות גדולה ושמור במקרר אפילו 5 ימים וכל פעם להוציא לחמם בכוס ולהוסיף לארוחת או סלט

כשאת קמה כן תאכלי לחם עם גבינה/ חביתה. זה משביע. זה יחזיק אותך ויתן לך כח

העוגה והקפה מקפיצים את הסוכר ופותחים את התיאבון לחינם לעוד הרבה פחמימות

בצהריים המוקדמים אפשר לאכול סלט עם טונה שישמור אותך קלילה. יש בזה חלבון וזה משביע לאורך זמן

וממה שתכיני צהריים לילדים, הייתי שומרת מנה לערב.

עכישו באמת הכי חשוב המנוחה ולא נורא הילדים יאכלו פחות מזין.....

לעצמך הייתי דווקא מנצלת את הבוקר לאכול ארוחת בוקר מיזנה ומיטיבה

כשהילדים נמצאים יותר קהש לאכול בנחת...

לעצמי אני אוהבת מאודדד

ביצת עין כפולה

3/5 פרוסות לחם חום

סלט טעים(אפשר לשים במקרר דברים לשדרוג- מה שעושה לך וכל יום להשתמש קצת- פטריות/ עשבים/ גרעינים/ שקדים פרוסים/ כרוב חתוך/ זיתים/ בולגרית/ אלף האיים- מהשו שייתן לך דרייב להכין סלט..)

טחינה או ממרח חלב כלשהו

וככה היום מתחיל באנרגיות וכוח

לצהריים הכי פשוט זה מרקים

ומרק עדישם אדומות הכי קל

כי לא צריך להשרות ומוכן מהר

מתכון לדוגמה-

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://nikib.co.il/misc/vegan-recipes/38818/&ved=2ahUKEwii7_Szx_-IAxXrR_EDHQsvEzYQFnoECAQQAQ&usg=AOvVaw2ppp3QtXYl_o_i14LIPQ9t

עוד אחד

זה לטגן קצת קוביות בצל, קצת שום, ירקות קוביות קצת מה שיש, עדשים, עגבניות קוביות לא חובה, רסק עגבניות, סוכר תבלינים ומלא מים רותחים,

ותוך  חצי שעה י ש לך מרק מזין טעים ובריא.

אה אפשר גם להוסיף אטריות דקיקות באמצע הבישול - אבל לא הרבה- משדרג!

בהצלחה יקרה!!!!

ותקראי את הפוסט של 'בהתהוות' בגוגל על משכב לידה.

הוא גאוני וישר המפקססססס

חיבוק וכוחות!!!!!!

טורטיות עם בשר טחון- גם, נטו הכנה של בשר טחון עם תבלינים ואז למלא טורטיות, אפשר עם רוטב מוכן ליד, עם קצת ירקות בפנים...מה שאת אוהבת.

אורז עם עדשים כתומות-וככה יש גם חלבון, 5 דק עבודה 20 דק בישול.

דגים- אם את אוהבת, זה אחלה ממש של פתרון לחלבון בריא ומהיר מאוד! סלמון למשל קצת תיבול זורקים לתנור תוך רבע שעה מוכן. אני גם שמה עם ירקות מסביב כמו בטטה חתוכה דק למשל ואז זה סוגר פינה. גם אמנון זה דג זול עם הכנה מהירה שיוצא ממש טעים. 

ארוחת צהריים- אפשר להכין בערב לפני. לפחות את המנה הבשרית/ירקות מבושלים. ואז נשאר רק להוסיף פחמימה מהירה כמו קוסקוס משקית. אורז, פתיתים, פסטה וכו.

אני בזמנים כאלה אוכלת צהריים מאוחר. באזור 16+. כי לא רעבה אם אכלתי בוקר ב11+.

עוד משהו, אני ניצלתי את החופשת לידה להכין לי ארוחות בוקר מפנקות. סלט שווה, שקשוקה, דייסת קוואקר עם תוספות וכו. זה כיף להתחיל ככה את היום. את גם עם יותר אנרגיה אחרי ארוחה כזאת. וגם מרגישה טוב שהשקעת בעצמך ואכלת ארוחה מזינה. ולמה נועדה חופשת לידה אם לא קודם כל לשמור על הגוף שלך שיתחזק ולטפל בתינוק?!

רק באתי להזכיר שאת שלושה שבועות אחרי לידה!! עדיין במשכב לידה!!

זה נורמלי שאין לך כח לכלום.

במצב אידיאלי מישהו אחר היה מכין לך אוכל ואפילו מגיש לך

מה מציאותי לך? אני לא יודעת (לדעתי אם אפשר שהבעל יכין דברים מראש, כמו סלט, סנדויץ או אוכל מבושל, זה טוב). אבל חשוב שתוך כדי שאת מנסה לדאוג לעצמך, תנמיכי ציפיות ולגבי הילדים, להוריד סטנדרט לזמן מוגבל. (ואולי גם לשנות לזמן מוגבל את הסטנדרט לגבי כמה כסף תוציאו על אוכל)

בכיתי אתמול כמו לא יודעת מה.

איפה אני ואיפה רשימת המאכלים שכאן.

אז תודה על מה שכתבת!!!

באמת תקופה מטורפת!

אז מזכירה לך שוב שבעקרון בתקופה הזו אמורים רק להתאושש מהלידה ולטפל בתינוק.

כאב לי הלב לקרא שבכית,

בכי נגרם מאכזבה מציפיה שלא ממומשת.

הרבה פעמים ( בחיים או כאן בפורום) נשים אומרות לי שצריך אחרי לידה להתאושש ולא לבשל ורק לנוח וכו',

אבל כל עוד אין לי משרתות שגרות אצלי בבית ועומדות לרשותי בכל עת, זה לא מציאותי,

ולכן היה ממש נחמד לקרא שאת מחפשת מתכונים שקל להכין, כי זה מה שמתאים לך.

ותבחרי מה שמתאים ליכולות שלך, ואם לא מתאים,אז אין חובה לאכול 3 ארוחות מושקעות.

ואפשר לצאת ידי חובה בארוחה קלת הכנה לילדים ובשאר לדאוג לדברים שלא מצריכים הכנה.

אבל האוכל זה באמת זניח, אני בטוחה שלא תגוועו ברעב ,הנפש יותר חשובה - אל תיכנסי למקום של אכזבה ממשהו שלא יכול לקרות אצלך. תתמקדי במה שמציאותי למציאות חיים שלך במשפחה שלך.

ברך הנולד. הכל נכון.

לא לכולן זה מסתדר ואפילו לא לכולן זה נכון.

מצטרפת ללא להתאכזב, וגם מחזקת אותך על הרצון לקום ולעשות, את אישה חכמה מאוד.

תנסי כן לדאוג לעצמך.

איך הילדים מסתדרים ביומיום? מה הם אוכלים ומי מכין להם למסגרות?

תרשי לעצמך גם מידי פעם להזמין ולהתפנק (בלילה לעצמך)

לבוקר הם מכינים בתורנות בד"כ.

לצהריים אני מכינה להם קופסאות לביה"ס או כריך נוסף (אבל הם חוזרים רעבים בכל זאת).

הקופסאות שאני מכינה זה לא משהו שאני אוהבת לאכול בעצמי. למשל צ'יפס ונקניקיות/ קוסקוס ושניצל תירס.

תודה רבה!

שאני מדברת על מצב אידיאלי.. ושאני לא יודעת מה מציאותי לפותחת

רק היה לי חשוב להזכיר לה שזה נורמלי שאין לה כח. ושכדאי שתנוח עד כמה שניתן.

ואת צודקת ממש שזה חשוב לזכור שזה נורמלי שאין כח.

אני חושבת שמכיוון שה' נתן לנו תקופת ילודה מוגבלת ועמוסה, אז זה המצב האידיאלי,

ובמצב הזה אין יכולת לנוח כמו שתמיד אומרים לנו,

אבל כן נוצר תסכול מהציפיה שלא מתממשת מהאידאל שלא מתגשם ( וזה יוצר דכדוך, ולפעמים גם האשמה לסובבים אותנו) ולכן היה לי חשוב לכתוב .

עזרתן לי מאוד!

סליחה שאני לא מגיבה לכל אחת שהשקיעה וכתבה, אני לא רוצה לשגע את כולן אבל קראתי את כל התגובות ואני מודה לכל אחת ואחת על העזרה, המחשבה והרעיונות הטובים!

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.