ממליצה בחום על הדרכת הורים או איזושהי הכוונה יותר ממוקדת עבורכם.

כי נשמע שזה משהו שחוזר על עצמו כמה פעמים.

אבל אולי מישהי שתכיר אתכם יותר תוכל להרוויח אותכם יותר בהתאם לאופי שלכם ולילד?

אני לא חושבת שיש דרך אחת נכונה להורות.

יש דברים בכללי שאני חושבת שחשוב שיהיו. אמון בין הורים לילדים, ביטחון לילד, אהבה, הקשבה.

איך עושים את זה בדיוק? זה כבר קשור אליכם ההורים. מה האופי שלכם, מה מתאים לכם לעשות. אני לא חושבת שנכון להכניס הורות לתבניות, כי כל אדם הוא שונה ולכן ההורות שלנו שונה.

אבל נתקלים שוב פעם באותם קשיים, אולי כדאי להתייעץ עם מישהו אחר בצורה קצת יותר רחבה, כדי להצליח אולי לראות משהו אחר, שאולי כרגע נתקע.

לגבי השאלה האחרונה, אני מחזירה בשאלה, האם ילד חייב להקשיב תמיד? אני לא בטוחה. צייתנות זה נוח להורים. גבולות זה חשוב. אבל עד כמה? אני לא בטוחה שזה כזה מוחלט שילד צריך כל הזמן להקשיב 

אבל עדיין לא מצליחה לפתור את החידה.

1.חכם וזקוק לאתגר ומשתעמם (אבל יש פעילויות מגוונות בגן)

2.חווה פחדים- פחד מכלבים, מחזיק יד חזק, דואג לאחיו מאד אם הוא לא בא איתנו-אולי גם חשש מהאזעקות? (אבל זה משהו שקורה כבר המון זמן ולא רק השבוע).

3.קשה לו להחזיק יום שלם, קושי התנהגותי?

4.     חוסר קבלת מרות וגבולות שניכרת יותר בגן ופחות בבית (כי בבית אנחנו נותנים לו לשחק עצמאית והוא מעסיק את עצמו במטבח ואנחנו מרוצים).

5.רצון להיות גדול ועצמאי ומחליט- מדבר על זה המון

6.פסיכולוגיה של תאומים- תחרות עם אחיו- הוא מפסיד מראש כי קשה לו, וממלא את המשבצת של המפריע כדי למשוך תשומת לב באופן כזה

7.התחברות עם חברים שובבים לאחרונה-והילד פשוט שובב

נכון שיש פה אופי של ילד

אבל גם האמא מצליחה להתמודד איצו, לספק לו אתגר ולמצוא את הדרך אליו

וגם הגננת פיתחה לה שיטה שעובדת

את זה כתבתי בפעם הקודמת לגבי הצהרון. אני מסכימה.

הדברים שלי כוונו בעיקר לחלק האחרון של הגבולות, כי זו שאלה שחוזרת מכוונים שונים. אז אולי ללכת להתייעץ עם מישהו באופן יותר ממוקד יכול לעזור.

זה מה שאני עושה כשאני מרגישה תקועה וכשאני מרגישה שבעצם יש כאן קושי שחוזר על עצמו בלי שאנחנו מצליחים לפתור אותו

הילד שאני עצמי מסתדרת איתו מערים קשיים בגן ומקבל פידבקים שליליים על התנהגות

והילד שמתנהג יפה רק מאכיל אותנו מרורים בבית (מאבקים, רצון בלתי פוסק לממתקים, מתיחת גבולות, בא לישון איתנו והשינה שלו כ"כ רגישה שכלרגע שרוצים להעביר מתעורר אצלנו במיטה ולא מסכים לחזור למיטה שלו ומתחיל לצרוח).

זה יחד עם ההרטבות שלהם כבר חצי שנה וזה שישנים איתנו שם את הכל באור שלילי ומבאס.

איפה כל ההשקעה שלנו בהם?

תחפשי מועדון הורות בקרבתכם. יש קורסים מסובסדים,

נגיד 100 ש"ח להורה ל5-10 מפגשים.

שווה כל שקל.

כשמשלמים אלפים מחפשים לקבל תכלס ולא מתמסרים לתהליך.

לא נשמע שחסר לך כלים, אלא חסר לך מתכון.

סדר, עקביות, עמוד שדרה מול המסגרת. בהירות מול בעלך.

את מתוסכלת מציפיות לא ריאליות ומקולות סביבך שמחלישים אותך.

הדרכה תתן לך את הגושפנקה החסרה.

את ההקלה על הלב. את הללכת עד הסוף ולא להתברבר.

למשל בדוגמה עם הארטיק. משהו הרגיש לך לא נכון לקשור בין התנהגות (בצהרון?) לבין ארטיק.

אבל בעלך כבר אמר את זה ויצא עם ילד אחד,

וניסית לתקן ונתת לו בבית.

ואז ניסית שוב לתקן ולתת לשני הפתעה.

כל הסיבובים והתיקונים האלו מבלבלים את הילדים ומשדרים להם מסרים סותרים כל הזמן.

תבררי על הדרכת הורים קבוצתית דרך המועצה/ עירייה

ואם אין שום דבר כזה, אז תחפשי קורס אינטרנטי. וכדאי מאוד שיהיה בשיתוף עם בעלך.

לא כי אתם צריכים להסכים על כל דבר, אלא כי אתם צריכים לחשוב במשותף ולדעת איך לנהל את הסיטואציות בלי לפגוע באני מאמין של השני.

ההמלצה שלי זה על הקורס של הבית להורות מקרבת

את נשמעת אמא מהממת, באמת אני לא סתם אומרת.

נשמע שחסר שם רק הסדר בבלגן, הביטחון בדרך, וברגע שתתגברו על הבעיה הזאת תעלו על דרך המלך בע"ה.

והילדים נשמעים שניהם מקסימים כל אחד בדרכו ב"ה. הרבה נחת.

אבל המצב הביטחוני קשה,

הילדים מרטיבים ובאים אלינו כל לילה כמעט,

וגם התלונות על א' וההתמודדויות מול נ', הקושי לישון ולסבול את הפיפי והכביסות והכל יחד עם האזעקות

זה חוסר שינה אחד גדול וחתיכת קושי.

גם סובלת מחוסר מקום במיטה, גם מפחדת שיפלו, גם מפחדת שירטיבו, זה מצב כפוי!

מצד שני- למי יש כוח להחזיר ילד שנאבק וצורח ויעיר את אחיו וכל רגע אתה חושב שנרדם ותוכל להעביר אותו אבל איך שאתה נוגע בו מתעורר? ומתנגד. או חוזר. או דורש שתהיה איתו בחדרו. אז נכנענו. וסובלים. וזה עוד בילד ה"מצטיין גן".

ואחיו, עושה לנו טובה ומצטרף ב-4 לפנות בוקר.

בעעעעעעעעעעעעעעע.

אני שמה לילד המפסםס שלי שמיכה על הרצפה והוא ישן עליה לידי, וחוצמיזה, אפשר לשים טיטול בלילה, הם רק בני 3 זה ממש בסדר. אין מצב שיעשו לי פיפי במיטה כל יום!

עכשיו לגבי ההתחלה, יכול להיות שיש אצלכם הדרכת הורים ממומנת? למשל אני יודעת שבמועצת בנימין יש יוזמה שנקראת דלת פתוחה שזה פסיכולוגים המכוונים את ההורים לפי הילד שלהם ולא לפי ערימת כללים ושיטות.

דבר שני, הוא אומר לך במפורש - כי רציתי אותך. איזה חמוד. יכול להיות שזה באמת גדול עליו! זה המון המון שעות ביום להיות בלי אמא! אז נכון שזה הנורמלי של ימינו, שילדים עד ארבע לא רואים הורים,  אבל ביננו, בעיני זה לא נורמלי. הוא ממש קטן, ואם הוא רגיש אז זה באמת שעות קשות כבר! יש לך ימים שאת מסיימת מוקדם, תנסי כמה שאפשר להוציא אותו מוקדם יותר.

בנוסף, תעשי לו טבלת התנהגות, אם הגננת תספר שהתנהגת יפה בצהרון נשים מדבקה אחרי 4 מדבקות נקנה לך.... איקס. אבל את חייבת לעמוד בכללים, אל תעשי צחוק כמו שהבאת לו גם ארטיק. אם החלטתם שהוא מפסיד, אז הוא מפסיד.  חייב להציב גבולות. 

קשוח מאוד ומוכר האמת, אני חושבת שלתת פרס למי שהתנהג יפה הופך את הילד המרצה ליותר מרצה ולא מטיב איתו, במיוחד שאת אומרת שהוא נמשך לממתקים, לא הייתי משתמשת בזה כפרס, אלא כפינוק משפחתי, שלא יקשר את זה להתנהגות שלו

את צריכה לפרק את ההתנהגות שלהם לחתיכות, ראיתי שיתרת לאח שלך, ראיתי שחיכית בסבלנות שאתפנה אליך, ראיתי שאספת את הצעצועים אחרי המשחק.

עם הילד הכביכול בעייתי אני לא רואה בעיה גדולה, עם הגננת מסתדרת איתו  אני גם חושבת שזו בעיה של הצהרון, גם כי הילדים כבר עייפים וגם כי זה פחות סמכותי בעינהם.

חשוב מאוד שאת תשני בנחת וברוגע!

זה לא מותרות....

וגם לשים טיטול בלילה בגיל 3 זה ממש נורמלי.אפשר אחרי שנרדמים אם זה לא יעיר אותם

או סדינית ואז לפחות לא צריך לכבס מצעים

תלמיד קשה שהיה לי

בכיתה/בצהרון הוא תמיד חיפש את המרחב ועשה הכל כדי 'שיעיפו' אותו מהשיעור והוא יצא להסתובב בחוץ ובעיקר לשחק כדורגל

כשנתתי לו משימות גם בלחץ כי בסוף הוא מחוייב לעשות דברים בכיתה הוא היה פשוט מתפוצץ מזה במקום לצבוע נורמלי הוא היה מקשקש על כל הדף בלי סבלנות העיקר לסיים ולצאת לשחק

באופן כללי הוא ילד מהמם וטוב ולא היה ילד שנוטה להרביץ סתם

אבל באמת הסיבה שלדעתי הייתה היא חוסר בגרות ורצון ברור להיות מחוץ למסגרת שמקבעת אותו זה היה חוסם אותו וגורם לפיצוצים וחיכוכים עם הצוות

וכמובן כשאמא שלו הגיע לשיחות ולמפגשים תמיד היה דבר אחד לומר 'בבית הוא ילד טוב ומקסים, זה לא יכול להיות'

אז גם אני אציין שכשצוות פוגש ילד כזה עם כל הרצון לעזור לו כמה שאפשר במסגרת שעוצרת אותו אחרי כמה וכמה מקרים גם אנחנו לא בכוונה יוצרים איזשהו קיטלוג לילד כי זה לא משנה לי איך הוא בבית והתנאים של הבית לא יכולים להתקיים בסביבת למידה בגן/בביהס

גם אתייחס להשוואה בין הילדים כתאומים.. זה גם משהו שגורם לעניינים

וזה לגמרי נורמלי.

כל ילד מרגיש צורך (תת מודע) למצוא לעצמו מקום. הכי טבעי זה לתפוס את הקצה ההפוך מהאח שלו ולייצר לעצמו משבצת

אנחנו ההורים צריכים להתאמץ לא להשאב לזה ולא להשוות.לנסות להסתכל על כל ילד בפני עצמו

אני כן מאמינה בתמריצים, בטח בגיל קטן כזה אבל כמובן יש עוד הרבה גישות אחרות ומה שטוב לכם.

בעיני הגבולות צריכים להיות מאוד ברורים ובעיקר- אם החלטתם על תגובה כלשהי להתנהגות או איימתם ש... אז לעמוד מאחורי זה.

שווה ממש לעשות הדרכת הורים, בעיני זה טוב זה נותן לכם רוגע וכלים ועוזר לכם גם ליישר קו ביניכם ולא להגיב כל פעם מהבטן כי בסוף מה שהכי חשוב בעיני זה לא מה בדיוק אומרים ואיזה עונש כן או לא אלא הבטחון העצמי של ההורים מול הילדים

שלכם ברור בדיוק איפה הגבול ומה קורה ואתם לא מתרגשים מכל שטות שלהם אז הרבה יותר קל להם להצטרף לכללים וליישר קו איתכם

בכללי זה גיל מאתגר ובטח עם ילד ראשון אז עם שניים זה פי ארבע

לאט לאט תלמדו בעז"ה מה טוב לכם

בהצלחה 

אני חושבת שאצל תאומים הכל יותר קשוח גם בגלל התחרות התמידית

ממליצה לך ללכת למנחת הורים טובה, בדרך כלל זה דברים שבגיל הזה לא קשה לפתור אבל אם סוחבים אותם הם משפיעים על החיים

אני אישית התחלתי ללכת למנחת הורים מדהימה לא מזמן והשינוי פשוט דרמטי

גם ל"טוב" שלי יש מאפיינים דומים.

השני שלא מתנהג יפה- פחות יודעת מה לומר. לא נשמע שדומה לשלי (השני) ומצד שני כן יש דמיון מסוים. הגננת בגיל הזה דרשה איבחון בהתפחות הילד עבורו.... אצלה אין דבר כזה לא מקשיב.

הכי עזר אצלנו כשהפרדנו ביניהם והיום שניהם במקומות שיותר טובים להם וגם אנחנו מבינים יותר את ההתנהגויות להם

דבר והיפוכו בבית/ במסגרת.

צריך לזכור שילדים במסגרת הם לא רק מכייפים, והם לא רק הולכים כדי להעביר את הזמן בנעימים. הם עובדים, ועובדים קשה. הם צריכים להשקיע הרבה אנרגיות בהקשבה להוראות ויישום, בהתנהגות חברתית וביסוס המעמד שלהם בין החברים, בהתמודדות עם קשיים של מרחק מהבית והמשפחה להרבה שעות, ולילדים רגישים יותר המאמץ הוא גדול אפילו יותר.

וזה נורמלי שילד שבגן מתאמץ לעמוד בסטנדרטים יהיה בבית עייף ויותר יחפש הבנה, חמלה וקצת שיחרור. וילד שפחות משקיע בלהתאים את עצמו למסגרת יהיה יותר נינוח כשהוא במרחב הביתי המקבל והנוח.

דבר שני, הם קטנים! בני 3! ברור שאפשר להסביר להם ברמה שהם מבינים או להגביל אותם במה שמבחינתך הגבולות, אבל שאלה כמו "למה אתה מתנהג ככה" היא לא שאלה שיש לו באמת תשובה עליה. בכלל, השאלה 'למה' לא תביא תשובה אמיתי כמעט, לא עכשיו ולא בשום גיל. לא כל דבר אנחנו עושים עם הסבר רציונלי, בטח ילדים, בטח בני 3. זו גם שאלה שמראש כאילו מעמידה את ההתנהגות באור שלילי. עדיף בהרבה, לכל גיל ובכל מערכת יחסים, לשאול 'מה גרם לך להתנהג ככה'. ולפעמים התשובה שתיאמר (או שלא) היא 'כי היה בא לי' וזה ככה פשוט וגם אם לא לגיטימי בהתנהגות, טוב שזו תהיה *תשובה לגיטימית* ולהגיד תודה שאמרת את זה (ולהיפך, כשחופרים אז הנשאלים מנסים למצוא איזה תירוץ קלוש להיתלות בו כשזה בכלל לא קשור וזה סתם מסבך הכל).

מעבר לזה, ילדים לא מפסיקים לבדוק גבולות. יש תקופות שזה כמעט כל צעד, ויש תקופות רגועות יותר. אבל הם בהחלט 'מבקשים' מאיתנו ההורים לקבוע להם גבולות, וצריך לזכור שזה נותן להם הרבה ביטחון. אתם כהורים צריכים להבין ולהגדיר איזה גבולות אצלכם בבית חיוניים, ועליהם לעמוד. זה כולל כמובן התחשבות בכוחות והמשאבים שלכם. לכן אם אתם לא ישנים כשבאים איתכם למיטה, וזה גורר לופ של חוסר אנרגיות וחוסר יכולת להתמודד מולם באופן שקול, אז להגביל. שיהיו במזרון לידכם, או כל פיתרון שמאפשר לכם לא לוותר על עצמכם, וכמובן תעמדו על הגבולות שלו.

דבר שלישי, בהתנהלות מול הצהרונית, אני באמת חושבת שמתפקידה למצוא פתרון כשהיא אחראית על הילד, ואם לשבת עם חוברת עבודה זה פתרון שמרגיע אותו אז למה לא. אבל היא בתור מנהלת המסגרת צריכה למצוא כלים להתמודד איתו ולא להחזיר אליך את הכדור, אין לך אפשרות לעשות את זה... מה שכן, אפשר להגיד לה לנסות לא להעניש קולקטיבית בגללו, ואז לנגן לו על זה. בעיני מותר שהוא יפסיד, אם זו הדרך שלה להתמודד מולו, אבל בנפרד משאר החברים. בעיני הוא לא צריך עכשיו לקחת אחריות ואשמה על זה שכולם הפסידו. ובמקביל, בבית, אפשר וטוב להביע אמפתיה לקושי שלו לשבת בשקט כשזה כבר אחרי הרבה שעות והוא רוצה אותך ואת הבית, אבל באותה נשימה גם להגיד, אם בגלל זה אתה מפריע לכולם אז הגננת תבקש ממך להיות בצד כדי שלא תקלקל לכולם. לגבות אותה ואת הסנקציות שהיא מפעילה (בהנחה שהן לא מוגזמות, ואם כן אז ודאי לנסות לפתור את זה מולה). ולשאול אותו (לא תמיד תהיה לו תשובה) מה יהיה לו יותר קל לעשות בזמן הזה ותבקשו יחד מהצהרונית לאפשר לו אם זה הגיוני. שוב- לתת/ להזכיר לו את הגבולות שהוא צריך לעמוד בהם.

דבר אחרון, אני מצטרפת להצעה לקבל הדרכת הורים נוספת אם את מרגישה שאת באמת בלי מספיק כלים להתמודד איתם. מצד שני, אחרי שכבר ניסיתם ולא הועיל, אולי כדאי קצת לשוטט ברשת, ביוטיוב ובפודקאסטים למצוא מישהו/י עם תכנים וגישה שנשמעת לך מתאימה ואת מתחברת אליה, ורק אז לקבוע גם פגישות, כדי לא לצאת שוב עם עוגמת נפש.

וגם להקשיב ללב שלך, זה לב של אמא שאין לאף הדרכת הורים יכולת להבין כמוך את המכלול. ומצד נוסף, לדבר על זה- על סיטואציות מחיי היומיום או שאלות מהותיות יותר שעולות לכם בהתנהלות מול התאומים- את ובעלך. לשמוע איך הוא רואה את הדברים, איך בעיניו צריך להגיב או איפה להעמיד את הגבולות. הוא אבא של הילדים, עם לב של אבא, הוא הצד עם הגישה הגברית במשוואה והגישה הזו מאזנת, לרוב באופן בריא, את הגישה האימהית. זה לא אומר שאתם תסכימו על הכל, אבל תוכלו לשרטט יחד גבולות התנהלות, לפעמים מי לוקח פיקוד על סיטואציה מסוימת וכו'.

ואני שוב חוזרת, תקשיבי ותקשיבי לאינסטינקט האימהי שלך, את לא צריכה להתנצל או לשנות את ההתנהלות שמרגישה לך טבעית מול הילדים שלך, ואל תתבלבלי אם יש לך אחיות/ גיסות עם התנהלות אחרת, או גננות בגישה שונה, הם זה הם ואת זה את. כל אחד על חוזקותיו וחולשותיו- הילדים יצאו בסדר אם כל אחד יהיה נאמן לעצמו ולגבולות של הדרך שלו בתןך המשבצת שלו מולם.

גמר חתימה טובה ובהצלחה.

ועושה איתם סיכום מראש שיום או יומיים בשבוע יוכלו להישאר ולבלות אתך, ובשאר הימים הם בקייטנה שתוכלי ללכת לסידורים וכו'.

אני חושבת שממש חשוב הזמן לעצמך לפני הלידה, אני אישית לא הייתי מוותרת על זה.

במיוחד אם יש לך החזר

ושולחת רק כשמתאים לי.

העלות בלי צהרון ממש נמוכה.. 100 שקל לילד בערך

הייתי רושמת ושולחת חלקית

עד סוף יולי, בלי צהרון.

בשנים קודמות, כשהקייטנות היו עד 21/7, זה היה 300.

כנראה זה תלוי מקום.

בדרך כלל זה לפי דירוג של העיר/ המועצה.

ובראש או מולם(תלוי בילדים) להניח את האופציה של פעם פעמיים בשבוע להשאיר בבית

יהיה להם גם את כל אוגוסט בבית אל תדאגי....

ואני לא חושבת שאםשר להקיש משנה שעברה כי שנה שעברה לא היית בסוף הריון. זה מאוד שונה.

לי נשמע שאת רוצה להיות איתם בבית אבל יש לך חששות (מוצדקים...) אז מחפשת סיבות למה לשלוח.

קודם כל רוצה לומר שזה מרגש לקרוא את זה.

כתבת שאת אמורה ללדת באוגוסט והייתי בטוחה שנמשך המשפט יהיה שאת רוצה זמן לעצמך לפני הלידה.

הופתעתי לראות שכתבת שאת רוצה זמן משמעותי עם הילדים לפני הלידה.

וואו זה מרגש בעיניי!

ברמה הפרקטית

היה פה רעיון לרשום לקייטנות יום בשבוע לא לשלוח אותם ולהיות איתם בבית. או יומיים. לפי מה שמרגיש לך. קחי בחשבון ששישי הם בבית בכל מקרה.

או על אותו רעיון- שיהיו איתך בבית ותדברי מראש עם נערה שתבוא בוקר בשבוע להוציא אותם או לעשות להם איזו פעילות שתשחרר אותך לצאת או לעשות דברים אחרים בבית. מראש... עדיף קבוע אם תצליחי למצוא, שלא תצטרכי לטרוח על זה כל פעם מחדש ואז תוותרי על זה (מכירה את זה...)

על העלות או רובה תקבלו החזר אז באמת פחות מטריד.

שיהיה בידיים מלאות בעז"ה!

כזו שתוכל להתחייב לך.

רצון להיות עם הילדים ולא רק לשלוח למסגרות.
נשמעת אמא מהממת!
כמובן תחליטי לפי מה שנכון וטוב לך.
לפני לידה, אני הייתי רושמת. 

אבל אצלי נכנס מאוד גם השיקול החברתי. לגדולה שלי קשה לשמור על שגרה חברתית בלי מסגרת. היא יכולה לעבור ימים שלמים בכיף בבית, אבל אז כשצריך שוב להגיע לגן או להזמין חברה, ממש קשה לה.

כנראה שמה שאעשה בסוף זה לרשום לקייטנה בלי צהרון, כמו שהציעו פה. אולי חלק מהימים לא נשלח.

בשאגת ארי היה לנו ממש טוב בבית אבל היה לילדים קשה לחזור למסגרות אחרי. הם גם לא רצו ללכת לקייטנות והיה להם קצת קשה עם זה שבשעות הגן אין חברים זמינים.

בחום של יולי +סוף הריון, נראה לי שזה יכול להיות שיקול מכריע.

כלומר הרבה זמן לא עשיתי כלום ועכשיו אני מנסה קצת וזה נחמד לי-

שוטפת פנים במים חמים ואז סבון עדין (משתמשת בסבון תינוקות אבל יש גם סבון פנים) ואז מים קרים- זה ממש עוזר לי להפחית חצ'קונים

ואז קרם פנים- עוד לא מצאתי משהו שממש ממליצה עליו 

בלילה לפני השניה. זהו

העור שלי מאד רגיש לשמש.

אני מנקה עם תרחיץ של נטרוג'ינה

ובגדול כמעט לא מתאפרת וגם אם כן בצורה מאד קלילה ולא כבדה על העור.

אני אוהבת לשים קרם לחות קליל אחרי המקלחת, משהו שקוף כזה, לא ממש קרם, שעוזר לשמור על הלחות כי לפעמים המקלחת מייבשת.

שוטפת בלילה (במקלחת בד''כ) את הפנים עם פילינג גרגירים כזה שמנקה את העור.

בבוקר שוטפת עם סבון (סתם אל סבון) ושמה קרם עיניים, סרום וקרם לחות.

קרם עיניים כי העור מתחת לעיניים רגיש יותר ויש כזה שקיות של אמהות עייפות, סרום כדי להחדיר את הקרם לחות וקרם לחות בשביל הלחות חח

בקרם לחות יש מקדם, שזה בעצם קרם הגנה. אני לא שמה בנפרד אלא זה רכיב מובנה בקרם ואני משתדלת לשים כל יום (גם אם לא יוצאת החוצה)

מציינת שאני מקפידה על זה יותר בהיריון כדי להימנע מפיגמנטציות שההורמונים יכולים לעשות לעור הפנים, במיוחד מקרינה (גם של מסכים).

משתמשת בג'ל פנים בוקר וערב

ואז קרמים שונים (הבהרה/ מיצוק/ מותאם לעור/ עיניים/ נגד אדמומיות)

פעם בשבוע פילינג ומסיכה

היו שנים ארוכות שלא השקעתי בשגרת טיפוח

וההבדל בעור שלי מאז שאני מתמידה (כמעט שנה) משמעותי 

שוטפת עם סבון ג'ל כל ערב, שמה קרם לחות איכותי בוקר וערב ופעמיים בשבוע קרם טיפולי פעיל עם חומצות, את כל התכשירים התאימה לי קוסמטיקאית וכל תקופה בודקים מחדש את הצורך לעור.

לפני כל יציאה לשמש מורחת קרם הגנה עם מקדם גבוה.

פעם הייתי מתאפרת כל יום כי היה לי עור אדמומי, מאז שהתחלתי להשקיע בעור בתכשירים איכותיים וטיפולי פנים כבר לא מרגישה צורך להתאפר, אני כבר לא מסוגלת להתאפר ביומיום ולא מבינה איך עשיתי את זה פעם😅 העור נהיה חלק ואחיד.

פעם בחודש חודשיים גם עושה טיפול פנים עם החדרת לחויות והבהרה.

הבנתי שקרם פנים של קליניק ממש טוב לבוקר ולערב

וגם סבון פנים לעור שומני או לא כל אחת מה שהיא צריכה

וכמובן קרם הגנה של דר פישר..

הסדר הוא ככה-

שטיפת פנים בבוקר

קרם לחות קליניק

קרם הגנה דר פישר

ובערב סבון פנים של קליניק

קרם לחות של קליניק

ולישון

חולקות???

אז בבוקר ובערב השגרה שלי היא:

סבון פנים

מי פנים

סרום (רק בלילה כי הוא חזק)

קרם פנים

קרם עיניים

קרם הגנה (בבוקר)

לי יש את המויסטר ושמה אותו בבוקר וממש אוהבת.

כששמתי אותו בערב הרגשתי שהוא מייבש לי את הפנים ולא עשה לי טוב. כשעברתי לקרם לילה ייעודי זה היה משמעותית הרבה יותר טוב.

תכלס אני משתמשת במויסטר בבוקר, בוקר וערב קרם עיניים של קליניק - לא יודעת אם זה עושה טוב אבל התמכרתי לתחושה חח

בערב גם סרום, וקרם לילה של לנקום (שמצאתי במחיר טוב - אבל עלה לו ממש המחיר אז אצטרך לחפש תחליף..)

אף אחת פה לא כתבה על זה, רק אחרייך...

אני  משתמשת במוצרים שקוסמטיקאית המליצה לי של RENEW

כל אחת מה שטוב לעור הפנים שלה

אני הייתי מתייעצת עם קוסמטיקאית פעם אחת ומתאימה מוצרים שמתאימים למצב העור שלך....

ולא ראיתי אף אחת שהמליצה לך על זה.

הרגיש קצת כמו עניין שיווקי.

בעולם.

נמכרת בסופר פארם

וב  be ובכל הפרפומריות.

זו המלצה גנרית לחלוטין, כמו שאמליץ על מרידול (אחלה משחת שיניים, אגב).

אינני בעלת השליטה בסופר פארם ואינני בעלת השליטה במרידול.

אני מאמינה שגם פומלה לא. 

הם משקיעים בפרסום מיליארדים בכל העולם כולו. 

הפורום הצנוע הזה, איננו המקום להגדיל אחוזים. 

הסברתי שוב למה שאלתי אותה.

היא יצאה במסקנה בזמן שאף אחת כאן לא דברה בכלל על החברה הזו. ממש לא התכוונתי למשהו רע

מתנצלת אם זה היה נשמע ביקורת. 

בהתאם לפנים ולתקציב שלי

הוא מגבה כמעט כל דבר😅

אבל אנחנו יותר טובות ממנו 🫣

ובכל מקרה לשאלתך-  אני השתמשתי לפני כמה שנים בקליניק ועבורי לפחות זה היה מאוד יקר.

לדעתי המחירים בכלל לא לכל כיס.

ובכל מקרה לא ראיתי שינוי והשתמשתי למגוון צרכים (לחות, העלמת פיגמנטציה)

אף פעם לא הזמנתי שם ולא כ"כ מכירה את האתר.

(הייתי בטוחה שזה רק בגדים)

תודה

בגדים, נעליים, איפור, בישום, ולדעתי גם כלי בית..

ויש שם המון מבצעים אז זה שווה. וגם דרים קארד צובר 15%/10%.

ולדעתי גם מקבלים כל מיני סוגי כרטיסים

לי הוא תמיד כותב שהקרמים הקוראנים הרבה יותר מומלצים .

וגם בתכלס ניסיתי את שניהם ואין אפילו למה להשוות .

חבל על הכסף שלך

למה יש לו עור למרוח עליו קרמים?

הסיבה היחידה שלו להמליץ על מוצר זה מנוע הפנימי שמשלמים לו. אין לי ניסיון או דעה אמיתית.

אין לו נסיון פיזי.

אבל הוא לגמרי יכול לאמר על קרם איך הוא מרגיש על העור (סמיך קליל וכו') ויכול לאמר אם הרשימת רכיבים שלו מכילה לדוגמא רכיבים שמשקמים את העור או רק רכיבים שמרגיעים את העור וכו'..

אם לסוג ה'רגיל', לי למשל הוא ממש לא מתאים,

הוא כבד ושומני וגם הריח שלו לא מתאים בעיני לשימוש יומיומי.

בסרום של קליניק ובקרם פנים שלהם.

כיף למרוח אותם על העור ויש להם מרקם כיפי אבל מבחינת ההשפעה על העור לא ראיתי שינוי.. והברק שזה עושה מחזיק אולי לחצי שעה במקסימום.

אחר כך עברתי למוצרים קוראנים מהמלצה פה מהפורום של המקורית.

ונושעתי.

סתם עוד לא עבר מספיק זמן בשביל תוצאות אבל הברק שהקרם פנים עושה לי נשאר כל היום..

וגם בבוקר קמה עם ברק שזה כיף!

ממליצה

בכל אופן רוב השגרה שלי היא שגרת ערב (כשאני מספיקה אותה)

משתמשת במוצרים קוריאניים בעיקר וקצת חומרים פעילים

סבון פנים טוב

רטינול - רק בלילה - לילה כן לילה לא

קרם לחות טוב וקרם עיניים בוקר וערב

ומקדם הגנה בבוקר

 מסיכות אני עושה מידי פעם
 

מעבר לזה שמתי לב שכל המוסיף גורע

אם אני שמה יותר מידי מתפרץ לי סבוריאה

כמובן הכל תלוי גיל, אם את בת 20 אולי רטינול לא כל כך מומלץ... 

לפני שתפתי פנים עם סבון ושמתי קרם לחות.

עכשיו אני שוטפת בערב ושמה סרום הבהרה, ובבוקר שוטפת ושמה סרום הבהרה וקרם לחות הבהרה שמכיל גם קרם הגנה.

רציתי שהוא יטפל בסימני פוסט אקנה, אבל בפועל זה בעיקר הפחית כהויות מתחת לעיניים. נחמד, אבל לא מה שרציתי. בנתיים לא רואה סיבה לשנות.

מעניין אותי כמה קריטי להשתמש באותה סדרה של מוצרים מאותה החברה. אני משתמשת בשל לוריאל.

הממשלה רצתה, שר האוצר הוביל, אך נחלו כישלון לגייס את הרוב מבין חברי הכנסת שיעבירו את החוק.

חברי הכנסת נבחרים בפריימריז במפלגות - הם פועלים מאינטרסים אישיים, לקבל תמיכה ממרכז המפלגה כדי להיבחר מחדש ולא מעניין אותם לשרת את טובת העם והמדינה והכלכלה. 

מכוער ביותר.

חשוב להגיד שמי שחתם על הצו להרחבת הפטור ממע"מ הוא השר סמוטריץ ומי שביטלו אותו הם חברי כנסת רבים מאוד מהליכוד.

פשוט ניתוק עצום מצורכי העם וממה שהליכוד ייצגו, או ניסו לייצג, לאורך השנים. 

סופית: בוטל הפטור המורחב ממע"מ

מקווה מאוד שיהיה לך בסדר..

מעמ.

אני לא מסכימה שהנראות החיצונית משפיעה על הנפש של הילדים - תינוק בן שנה וחודשיים עדיין לא עם דיעה קדומה וניסיון חיים להשוות ולשפוט נראות חיצונית של מבנה ומתקנים…
 

הילדים כן קולטים ומתחברים מאוד למטפלות אהובות שנותנות יחס, אהבה, דיבור ושפה מתונים ולא עצבניים ולחוצים

אני בטוחה שאת גם מכירה את התופעה שקונים או נותנים לילד קטן צעצוע שווה ויקר - והוא דווקא נהנה לשחק עם המגירות במטבח, לפתוח דלתות, לשחק עם דברים הכי פשוטים בעולם…

אני הייתי בוחרת במעון השני בלי שום ספק 

4/5 מטפלות על כל הילדים יחד.

אם נניח צריך להחליף טיטול-יתחילו לריב מי תחליף?

בכל המעונות שראיתי עד היום כל מטפלת מוגדרת לקבוצה. ברור שהן עוזרות אחת לשניה.

מאמינה שלא הבנת נכון.

ואני הייתי הולכת על המעון הישן. אבל את מכירה את עצמך הכי טוב

החינוך שם גם דתי ומטפלות צנועות ולא עם סיגריה וגופיה אבל המקום המקום…: 

אני עבדתי במקום חדש נקי וכו עם אווירה זוועה

ובמקומות לא הכי נוצצים אוירה טובה ונעימה בצוות וכמובן לילדים.

במעון כי לא יכולתי להיות שם עוד רגע

יש גבול לכמה ישן אפשר להיות

זה הרגיש לי נורא לחוב על לבוא למקום העתיק הזה כל בוקר מחדש וסירבתי

נראות נעימה ויפה מרחיבה את הלב והדעת. גם אם לילדים זה לא משפיע, זה משפיע על המטפלות, וכשיפה ונעים מסביב, זה עושה טוב, וכשטוב להן טוב לילדים שלנו.
כמה נקודות למחשבה- במעון 1
האם הוא רק מבנה ישן?
או שיש הזנחה מבחינת משחקים וחפצים, כלים- כלומר שהםם ישנים, מלוכלכים, שבורים?
האם יש עומס משחקים שהצטבר, או יש סלסלאות מסודרות לפי משחקים, והם מזמינים?
4-5 מטפלות על כל הילדים- מניסיון, זה לא הכי טוב לפעמים.
אין לילד דמות אחת שהוא מחובר ואוהב, אלא כל אחת עושה קצת, וזה מבלבל לפעמים.
מצד שני, הוא יכול להתחבר למטפלת אחת ובבקרים למשל להירגע אצלה, וזה מעולה שיש לו דמות אהובה. אבל תחשבי מה קורה כשהיא לא באה??
 

מעון 2-
נשמע מעולה, האם שני המעונות קרובים לביתך?
אני הייתי חד משמעית הולכת על מעון 2
אצל ילדיי, היה טוב יותר כשהייתה דמות אחת מובילה- מטפלת קבועה ולא כמה ביחד...

עשיתי סיבו קצר ומהיר זה נראה שהמקום יישן

הגימבורי לדוגמא מדכא ממש 

1. לא

2. כרווקה היו לי כמה.  מאז הנישואים ובנסיבות החיים, אין לי.  בשנים הראשונות לא חיינו בקהילה, אלא סתם בעיר.  בהמשך עברנו דירה וחיים בקהילה, ויש שכנות טובות וחיי קהילה, אך כנראה גם עניין של אופי.  אין לי חברות ממש קרובות.  

זה לדעתי בעיקר עניין של אופי וטיפוס… רואה את החברויות והקשרים בקהילה שבה אני חיה.  

1. מעט מאוד

2. כמעט תמיד ככה. באולפנה היו תקופות של יותר ותקופות של פחות.

3. רק מהעבר.

4. אין לי אופי שקט. אני חושבת שזה קשור לזה שאני במקצוע גברי אז אין לי כל כך אפשרות ליצור קשרים בעבודה ובנוסף גרים באזור לא קהילתי עם אוכלוסיה לא מאוד קשורה אלינו. יוצא שכמעט בכל מקום אני יוצאת דופן. אני תמיד במחשבות האם זה ישתנה אם כל מיני גורמים חיצוניים ישתנו למשל מקום מגורים אבל לא באמת בטוחה שזה תלוי בזה.

1. כן ב"ה יש לי חברות טובות

2. כן, בכל שלב בחיי רכשתי לי חברות. שזה מפתיע כי אני טיפוס שקט. אבל רק אומר שעם חברות מהעבודה לא שמרתי על קשר

3. חברות מהעבר. יש לי 3 חברות מהיסודי (אחת למעשה חברה של חברה, אבל כיום אנחנו חברות בזכות עצמינו), חברה מהאולפנא ועוד 4 חברות מהאוניברסיטה. היו לי חברות גם בעבודה/ בשכונה, אבל איתן הקשר לא נשמר/ רופף יותר

4. לא קשור לאופי שקט, אני שקטה וב"ה מוצאת בסוף חברה.. לי מספיקה חברה אחת אין בי שאיפה כזאת שכולם יתחברו אליי ואהיה מקובלת או משהו

5. שאלה טובה... א. להיות את עצמך האמיתית, לא חייב על ההתחלה. ב. להיות בקשר רצוף, עדיף יומיומי, ואז נוצר משהו עם בסיס חזק. ג. להיות דומות יחסית באופי אולי.. ואולי לא. אולי תחביב משותף

באופן כללי מרגיש לי שאת החברויות הטובות שלנו אנחנו מבססים בילדות ובנערות אז אנחנו יותר כנים עם עצמינו ועם הסביבה וגם מבלים יותר זמן עם האחר

2 כן

3 ממקום העבודה הנוכחי + אחות שהיא חברה טובה

5 בעיניי חברות זה פונקציה של יכולות חברתיות

שתלויות גם בתכונות מולדות

גם במודעות עצמית/ סביבתית

וגם בעבודה עצמית

תכונות שעוזרות ליצירת חברויות

יכולת תקשורת טובה

פתיחות

כנות

הבנת תקשורת לא מילולית ושפת גוף

(לי תמיד היה קל להתחבר

אבל לא תמיד לחברות הנכונות בשבילי

אחרי עבודה על מודעות ועוד

הגעתי לחברות שנכונות בשבילי

שנותנות לי ערך מוסף (וגם אני להן))

1. כן

2. כן

3. החברות הכי טובות הן מהאולפנא, והן תמיד יהיו "הבסטיז" שלי. חוץ מזה יש לי חברויות פחות עמוקות המהווה. למרות שעכשיו אני בזמן תהליך מול גיסה מול קולגה שלדעתי אנחנו יכולות להיות חברות ממש טובות. אני צריכה לעבוד על השריר של פיתוח חברות משמעותית כי בשנים האחרונות רק שאמרתי חברויות טובות מהעבר.

5. לא להתבייש. קודם כל להאמין בעצמך שיש לך מה לתת לקשר. אח''כ, לזהות מישהי שלדעתך יש פוטנציאל טוב לקשר משמעותי ביניכן, ולהשקיע. להתעניין, כאשר יש לה משהו משמעותי לשאול אח''כ איך היה, להתקשר להתייעץ על דילמות שלך ועוד דברים שמזמינים קשר. די מהר אפשר לראות אם היא גם מעוניינת. הרבה בנות רוצות חברות ואני חושבת שלרוב תהיה הענות טובה

תובנה: חברות זה עשוי להיות אחד הנכסים הכי משמעותיים לרווחה הנפשית ולתחושה ש"יש לי מקום", בשבילי זה שני במעלה אחרי בעל, אפילו לפני משפחה בדברים מסויימים... בעיניי שווה מאוד להשקיע בזה 

1. כן, מעט

2. כן, יותר

3. מההווה

4. מבחירה. החיים עמוסים ואין לי אנרגיות לעוד קשרים להיות מושקעת בהם.

5. להשקיע בזה. כמו שמשקיעים בלחפש עבודה. למפות את האפשרויות, להשקיע בקשרים, להתעניין, להיות נחמדה גם כשאין הכי מצב רוח, להיות קלילה, זורמת, לא להתעקש על דברים. פחות משנה מה התוכנית הקהילתית כמו שחשוב עצם המפגש.

קלילה גם כשצריך להביא דברים. מגש פירות/ ירקות/ עוגה בחושה/ מרק? לחשוב על דרך לעשות את זה קליל וזורם.

להיפתח ולספר על עצמך דברים. אם יש הרבה דברים שלא מתאים לשתף, לעשות רשימה של דברים שכן אפשר לשתף ולשלוף אותם כשצריך, או להוביל את השיחות לשם. יש מלא, רק צריך חחשוב על זה ככה.

להשקיע דרך חברים של הילדים, אחלה הזדמנות להרחיב את המעגל. גם בזה להשקיע, לא מספיק רק להזמין. לשלוח תמונות תוך כדי, ולשלוח הודעה מסכמת עם טאצ'אישי, עם מחמאה אמיתית על הילד המתארח.

למשל:

תודה ששלחתם את x, היא וy שיחקו נהדר יחד. איזה מדהימה היא איך היא אוספת אחריה את המשחקים/ איך היא הייתה רגישה כלפי האח הקטן/ איך היא אמרה תודה יפה/ איך היא זורמת עם הכל/ איך היא משתמשת בשפה גבוהה וכו'.

זה ממש חמוד מצידה, נשמח לארח אותו/ה שוב.

ללכת לבית כנסת.

לשלוח מחווה קטנה (עוגה, חלה לשבת) לשכנים לרגל מעבר דירה/ שמחה וכד'.

יש לי הרבה חברות של פטפוטים יומיומיים, אבל אין לי חברות של דיבורי עומק, ואני גם לא מרגישה צורך בזה כרגע.

לא נוח לי לחשוף דברים פנימיים מול אנשים אחרים.

אז זה נקרא שיש לי חברות טובות או לא?🤔

אז זה מעולה.

זה באמת לא משנה מה "נחשב" אלא מה חשוב לך...

א. יכל להיות שבגלל שאני אדם יותר שמחפש עומק בקשר משמעותי..ושיחות נפש ןכדומה אז יותר קשה למצוא.. ?

אני סבבה בפטפוטי גן שעשועים ושיחות של אמהות ועל כל דבר.. ממ שזורמת.. אבל..כלום לא קורה מזה

גם ככה מעט נשים בגילאים קרובים אלי..

ועד שנגמד רואה מישהי אחת או שתיים שאולי נראות לי מעניינות

אז מדברות פעם אחת.. וזהו.. אולי שנה אחרי נפגש שוב אז כאילו איך אפשר ככה לתחזק

עם שכנות שלי לא עובד

אחת משדרת חוסר עניין מובהק

ואחת נחמדה ואנחנו מדברות אחת ל בגינה ולפעמים מזמינים אותם אלינו לחגים או לסעודה וגם הם

אבל..היא שונה ממני באופי ואני מדברת איתה ומרגישה בנח אבל לא מעבר..

וזהו..זה מה יש

מגיעה לערב נשים לפעמים יהיו שם כאלה שמכירה ואדבר איתן קצת..אבל זה שיחות ''לפני' אחרי' ..לא רואה אותן ביומיום

קיצר מרגישה שעושה מה שיכולה

אבל אם אין מצע למפגש כלשהו אז איך...?

ב. וגם מסקירה מהצד לא מוצאת הרבה או כמעט בכלל כאלה עם פוטנציאל

וזה תמיד ככה

בעבר היו לי כמה חברות ממש טובות אבל הק'ר התמוסד מדיבות שונות עם השנים.. מצידן..אני תמיד ניסיתי

יש דבר כזה בררנות בקשרים?

מנסה להבין מה לא עובד אצלי ולמה

מרגישה ממ שלבד בעולם חוץ מבעלי

אין לי אגב קשר עם משפחה לכן זה יותר מורגש לי

(המשפחה זה סיפור אחר

 לא קשור אלי..מורכב..)

צריך לרוב סיטואציות יותר משמעותיות מגינה/ שכנות/ ערב נשים

צריך אינטראקציה יותר מעמיקה כמו חברה בעבודה שפוגשים ומדברים איתה הרבה

(אני בררנית בקשרים ועדיין יש לי חברות כי יש לי אינטראקציה יומיומית עם הרבה חברות

אז יש מבחר מספיק גדול ומספיק הזדמנויות לקשרים)

א. לא חושבת שיותר "קשה" מבחינה שאין בנות כאלה (לדעתי יש נשים רבות שכן מעוניינות בקשרים עמוקים) אלא שזה תהליך יותר משמעותי לבנות קשר כזה. לפעמים יש "קליק" עם מישהי ולפעמים משהו נפתח אחרי כמה שיחות. מה שכן:

א. לא לפחד לפתוח את הלב ולהעלות נושאים משמעותיים. כמובן שאם יש משהו מאוד אישי ורגיש לא תעלי אותו במפגש ראשון עם מישהי, אבל יש גם דברים אישיים ועמוקים שהם לא רגישים, ואם מעיזים לשים את הלב יש יותר סיכוי להתפתחות. מה שכן, בתור התחלה צריך נושאים שאת מספיק "חזקה" בהם, שגם אם תקבלי תגובה מאכזבת זה לא ישבור אותך.

ככה גם אחרי שיחה- שתיים תדעי כבר אם זה מישהי "בקטע" שלך או פחות.

ובאמת צריך מצע למפגש, מאוד קשה בלי...

יש מצב מקומות בחיים שאת פוגשת נשים באופן קבוע?

ועוד משהו- לבוא בלי התנשאות. אבל באמת. גם אם מקבלת בהתחלה תגובה שנראית לך שטחית, או לא לעניין, או שבכללי זו נראית לך אישה לא מספיק אינטליגנטית, לתת צ'אנס. להקשיב, להתעניין. לפעמים תופתעי לטובה.

כלומר, אני רואה שלרוב קשרים עמוקים הם כאלו שבוססו על היכרות רחבה.

כלומר זה לא שמכירות, מדברות פעם ב, ובפעמים האלו ממש מגיעות לעומק (היה לי קשר כזה, אבל אחד, ולא יודעת אם הייתי מגדירה אותה חברה טובה)

לרוב זה קודם שאנחנו מכירות בצורה תדירה יותר, חוות אחת את השניה בשגרתיות, מדברות על הא ועל דא, והתמונה הולכת ומעמיקה עם הזמן, כך שבאיזשהו שלב כבר ממש נוח לצלול לעומק וזה בא טבעי.

לכן לטעמי, כדאי קודם לפתח קשרים קבועים, על בסיס כמעט שבועי אפילו (זה יכול להיות גם אמהות בגינה, חברות לעבודה, ללימודים, וכו)

ומתוך כך מגיעה היכרות גדולה יותר וגם נוחות בעומק.

נגיד את מדברת עם מישהי שאת מיודדת איתה, ואתן מדברות טיפה על העבודה

ופעם אחרת טיפה על הבעל

על המשפחה

על הילדים

על כל מיני

התמונה הופכת למפותחת יותר עם הזמן

ואז גם העומק בא

יצא לי מסורבל, מקווה שהבנת את כוונתי

ממש מילה במילה, לא הצלחתי להגדיר לעצמי כל כך יפה את מה שכתבת.

בה יש לי קשר עמוק עם אחותי ועם גיסה, וזה נותן לי את העומק שתארת שחסר לך.

אבל כל השאר זה רק שלום שלום, גם עם שכנות או חברות שכן יוצא לדבר, זה עדיין שטחי וכל שיחה מלווה בהרבה עצירות לילדים ולחיים.

אני ראיתי ששיחות עמוקות וארוכות ומספקות יותר קל בטלפון

בשעה מאוחרת

תוך כדי כלים, כביסה, הליכה

אני חושבת ששום דבר לא בסדר אצלך

יש לך נפש עמוקה ומלאה שמחפשת קשרים משמעותיים

למצוא חברות זה לא פשוט בכלל, אבל שווה את ההשקעה, התפילה, והסבלנות

1. יש לי כמה בודדות

2. בעבר היו לי יותר כמובן, בתיכון בסמינר. אבל כשאין מסגרת מחייבת שנפגשים יום יום לא הצלחנו לשמור על קשר כ"כ

3. רובן מהתיכון, אחת קרובת משפחה

4. 

5. זה מאוד קשה, צריך מסגרת קבועה לחברות וקשה ליצור אותה מהאוויר. 

אולי עדיף להעמיק את הקשרים בתוך המשפחה אחיות/ גיסות וכדו'

יש לי כוח לבית, לילדים.
אבל לשבתות, חגים וכו, לא נישאר לבד. תמיד יזמינו אותנו או שאנחנו נזמין
וכרגע זה מספיק לי.
והאמת 2?
יש לי חברה בשכונה,

 לא שקטה בכלל בכלל, מלאת רוח, דיבורים, וצילצולים, תמיד בגינה למטה תדבר עם מישהי, אף פעם לא לבד.
ואם שבת או חג היא תרצה להזמין או להיות מוזמנת, זה לא קורה וזה מתסכל אותה. 
האמת שגם אני אף פעם לא מזמינה אותה, היא רועשת ודוברת אוור, כנראה שזה מציק לא רק לי.

ככה שמימד של אופי שקט או לא- כנראה לא זה קריטי ליצירת חברות.

1. כן

2. כן

3. גם וגם

4. אני חושבת שלב פתוח, נגישות ואהבה אמיתית לאדם שמולך.

אגב,ראיתי שכתבת על מפגשים. יש לי חברות קרובות מאוד שלא פגשתי כמה שנים (!!) אני משקיעה בקשר איתן אבל לא יוצא לנו להיפגש ככ כי העומס בחיים וכו.. וזה לא גורע מהחברות שלנו לדעתי

וגם - יש כל מיני סוגים של חברות. יש חברות לפטפוטים ויש חברות לשיחות עומק. תלוי בחיבור ובקרבה

בעיקר מי שגרה בקרבתי, מהקהילה, קשר שנבנה לאורך השנים.

החברות מפעם יש קשר אבל ממש רחוק...

לשאלתך, אולי זה סגנון של מקום, תרבות... או לחילופין עניין של זמן.

את רואה שם בקהילה חברות שבקשרים אדוקים זו עם זו? 

1. יש לי הרבה חברות יחסית טובות אבל יש לי אחת שאנחנו ממש חברות כמו אחיות מדברות על הכל ועושות הכל ביחד

2. תמיד היו לי הרבה חברות אני משתגעת לבד

אניממש מעבירה צהרים עם חברות.

3הכרנו שהגדולות שלנו נולדו 5 שנים כזה

ורוב החברות מעכשיו הכרתי ב3 שנים האחרונות

לדעתי ממש זה פשוט להסכים להיות פגיעה זה לשתף יותר ממה שקורה/עובר עלייך וזה ממש קשה בגיל גדול כי יש בעל ויש פחות זמן לפתח את זה

ואני מרגישה שאם הזמן החברות גם נהיית הרבה יותר עמוקה.

וגם אני תמיד אומרת שזה ממש משמיים

אבל חייבת להגיד שלי זה שינה את החיים ממש ואני ממש שמחה שהשקעתי בזה זמן ואנרגיות 

1. אולי.... אבל הן חברות בגלל הצורך שלהן. לא חושבת שאכפת להן ממני באמת.

2. בכל מסגרת יש לי חברות לעת עתה כי זה נוח. לא חברות לחיים

3. אימהות של חברים של הילדים, קולגות מהעבודה

4. אני לא משקיעה בשימור קשרים מהעבר. אין לי סבלנות לזה. ומשום מה גם השכנות למשל יעדיפו את חברת אחרות שיותר קלילות ממני. אבל יודעות גם להיות חברות שלי כשזה מתאים להן.

אין לי עצות. לפעמים אני עוזרת לאחרות מתוך ידיעה שאם זה היה הפוך הן לא היו עושות את זה בשבילי. אני מקבלת את זה ועדיין זה צובט

שולחת חיבוק...

1. לא. חוץ מאחת שגרה בחול ובקושי מצליחות לתקשר אז לא יודעת אם נחשב. זה חסר לי מאוד.

2. לא. בילדות ונערות היה לי הרבה חברות. בפועל כשיצאנו מהמסגרות שהיינו ביחד הקשר התמוסס כי אני לא יודעת להחזיק קשרים.

4. נראה לי סוג של חרדה חברתית. אני נמנעת להתקשר ולשלוח הודעות כדי לא להיות חופרת. במקומות חדשים לוקח לי מלא זמן להפתח. למשל אני בעבודה הנוכחית כבר שנה פלוס ורק עכשיו מתחילה לפתח קשרים יותר משלום שלום. וגם זה לא מחוץ לעבודה. בשכונה אני בעיקר לא יודעת ליזום ומה אמורים לעשות עם חברות אם זה לא על בסיס חוויות משותפות.

5. מצטרפת לשאלה

1. כן, יש לי חברות שכיף לי איתן. אין לי חברת נפש קרובה קרובה (בילדות ובנערות היו לי כמה)

2. כן

3. בעיקר שכנות ונשים שאני עובדת אין צמוד עוד כמה שעבדתי איתן בעבר וחברות טובות טובות מהעבר שכיום הקשרים חמים בלב ומדי פעם נזכרות אחת בשניה אבל לא קשר יום יומי.

5- אני חושבת שלא הכל תלוי בנו, נראה לי שעיקר החברות שלי כרגע הן נשים שאני עובדת איתן ונוצרו בינינו קליקים טובים, איך זה נוצר? הרבה פרגון, עין טובה, פתיחות ושיתוף בחיים האישיים, התעניינות אמיתית בשניה, וזמן ביחד. מצד שני, יש נשים שאני עובדת איתן שעם כל זה לא נהיינו חברות ואם הייתי עובדת רק איתן אז לא היו לי חברות במקום העבודה שלי.

כנ"ל לגבי שכנות, יש כאלה שאני אפטפט איתן יותר ויש כאלה שפחות, יש כאלה שיזרום בינינו יותר וכאלה שפחות. הבסיס לרכישת חברות הוא זמנים להיפגש, לדבר ולהכיר בתדירות קרובה, אבל זה לא מספיק כי צריך גם כימיה וגם רצון ופניות של שני הצדדים להיות בקשר.

1. כן

2. כן, אבל לרוב זה לא היה בכמות גדולה אלא בודדות.

3. החברות הכי טובות שלי הן מהעבר הרחוק (לפחות עשור אחורה). יש לי כמה שכנות שהן חברות טובות או כאלה שנעים להיפגש איתן אבל לא בקשר בין לבין, שאותן הכרתי בשנים האחרונות.

5. אני גם הייתי שמחה לדעת כי למרות שכתבתי שיש לי אני לא מרגישה שזה יציב ושזה מספיק לי כמותית.

ובדיקץ בטא שני שעבר בטא 13,642

לגבי הווסת לא ממש יודעת קיבלתי פעמיים מחזור אני מניקה

נצפה שק חלמון

נצפה קוטב עוברי לא נצפה דופק

מתאים לשבוע 5+5 

אצל אחותי גם 

שבאתי בשבוע שאת הגעת ולא נצפה אפילו עובר!

כדאי להגיע החל משבוע 8 לבדיקת טולטרסאונד הראשונה כי לוקח זמן לעובר להתפתח ודופק לא רואים בשבוע כזה צעיר.

תהי רגועה ותחזרי על זה שוב עוד שבוע וחצי שבועיים

בהצלחה 

פשוט הגעתי ממש ממש ממש ממש מוקדם

ובסוף נצפה דופק ועובר והיום התינוקת שלי כבר בת 9😊

אם הביוץ לא היה סמוך לטבילה, אלא כמה ימים אחרי, אז ההריון עצמו צעיר יותר.

תחכי כמה שאמרו לך ותלכי להיבדק שוב.

אולי יתקנו את גיל ההריון.

רק אם המחזורים שלך קבוע 28 יום. לרוב הנשים זה לא ככה. לי היו הריונות שידעתי שהיה לי ביוץ מאוד מאוחר (הבדל של כמה שבועות+) ברמה שאמרתי לרופא שזה לא רלוונטי תאריך וסת אחרון וקבעו לי רק לפי אולטרסאונד. אם את מניקה אז ממש הגיוני שהמחזורים לא סדירים.

אצלי בהריון הנוכחי לא ראו דופק, קיבלתי ציטוטק, ו3 ימים אח"כ ראו עובר עם דופק תקין.

כדי לקבוע שלעובר כבר אין דופק ולא עדיין אין דופק צריך שני פרמטרים: 

1. שיהיה מעל 7 מ"מ

2. שיהיו 2 US בהם לא נצפה דופק בהפרש של כמה ימים.

בכל מקרה אם את לא יודעת מתי בדיוק היה הביוץ, את לגמרי יכולה לחזור עוד שבוע ובעז"ה תופתעי לטובה.

מה כתוב לך שהאורך שלו?

השבוע פחות משנה, כמו הגודל שלו

השבוע משנה בעיקר אם את אחרי מעקב זקיקים ויודעת תאריך מדויק

בשורות טובות!

ממש הגיוני לא לראות דופק בכזה גודל של עובר.

על סמך מה את אומרת שאת בשבוע 7? מתי גילית על ההריון?..

שלי, כשהיה 4 מ"מ, אמרו שהוא תואם שבוע 6+1, ולא היה דופק.

ואחרי שלושה ימים כבר היה דופק.

הסימון הזה שצירפת, מתוך התמונה שלך. אמור להיות כתוב לך מה האורך שלו...

בכל מקרה, שני התרחישים אפשריים... זה לא קל לחכות את הימים האלו. חיבוק!!!

היה באורך 2 מ"מ.

אצלי כבר ראו דופק, אבל ממש הגיוני שעוד לא יראו.

אם את שבועיים אחרי בדיקת שמתם אז מאוד הגיוני 5 פלוס 5.

כנראה פשוט ביוץ מאוחר וצריך לבדוק שוב עוד עשרה ימים.