ממליצה בחום על הדרכת הורים או איזושהי הכוונה יותר ממוקדת עבורכם.

כי נשמע שזה משהו שחוזר על עצמו כמה פעמים.

אבל אולי מישהי שתכיר אתכם יותר תוכל להרוויח אותכם יותר בהתאם לאופי שלכם ולילד?

אני לא חושבת שיש דרך אחת נכונה להורות.

יש דברים בכללי שאני חושבת שחשוב שיהיו. אמון בין הורים לילדים, ביטחון לילד, אהבה, הקשבה.

איך עושים את זה בדיוק? זה כבר קשור אליכם ההורים. מה האופי שלכם, מה מתאים לכם לעשות. אני לא חושבת שנכון להכניס הורות לתבניות, כי כל אדם הוא שונה ולכן ההורות שלנו שונה.

אבל נתקלים שוב פעם באותם קשיים, אולי כדאי להתייעץ עם מישהו אחר בצורה קצת יותר רחבה, כדי להצליח אולי לראות משהו אחר, שאולי כרגע נתקע.

לגבי השאלה האחרונה, אני מחזירה בשאלה, האם ילד חייב להקשיב תמיד? אני לא בטוחה. צייתנות זה נוח להורים. גבולות זה חשוב. אבל עד כמה? אני לא בטוחה שזה כזה מוחלט שילד צריך כל הזמן להקשיב 

אבל עדיין לא מצליחה לפתור את החידה.

1.חכם וזקוק לאתגר ומשתעמם (אבל יש פעילויות מגוונות בגן)

2.חווה פחדים- פחד מכלבים, מחזיק יד חזק, דואג לאחיו מאד אם הוא לא בא איתנו-אולי גם חשש מהאזעקות? (אבל זה משהו שקורה כבר המון זמן ולא רק השבוע).

3.קשה לו להחזיק יום שלם, קושי התנהגותי?

4.     חוסר קבלת מרות וגבולות שניכרת יותר בגן ופחות בבית (כי בבית אנחנו נותנים לו לשחק עצמאית והוא מעסיק את עצמו במטבח ואנחנו מרוצים).

5.רצון להיות גדול ועצמאי ומחליט- מדבר על זה המון

6.פסיכולוגיה של תאומים- תחרות עם אחיו- הוא מפסיד מראש כי קשה לו, וממלא את המשבצת של המפריע כדי למשוך תשומת לב באופן כזה

7.התחברות עם חברים שובבים לאחרונה-והילד פשוט שובב

נכון שיש פה אופי של ילד

אבל גם האמא מצליחה להתמודד איצו, לספק לו אתגר ולמצוא את הדרך אליו

וגם הגננת פיתחה לה שיטה שעובדת

את זה כתבתי בפעם הקודמת לגבי הצהרון. אני מסכימה.

הדברים שלי כוונו בעיקר לחלק האחרון של הגבולות, כי זו שאלה שחוזרת מכוונים שונים. אז אולי ללכת להתייעץ עם מישהו באופן יותר ממוקד יכול לעזור.

זה מה שאני עושה כשאני מרגישה תקועה וכשאני מרגישה שבעצם יש כאן קושי שחוזר על עצמו בלי שאנחנו מצליחים לפתור אותו

הילד שאני עצמי מסתדרת איתו מערים קשיים בגן ומקבל פידבקים שליליים על התנהגות

והילד שמתנהג יפה רק מאכיל אותנו מרורים בבית (מאבקים, רצון בלתי פוסק לממתקים, מתיחת גבולות, בא לישון איתנו והשינה שלו כ"כ רגישה שכלרגע שרוצים להעביר מתעורר אצלנו במיטה ולא מסכים לחזור למיטה שלו ומתחיל לצרוח).

זה יחד עם ההרטבות שלהם כבר חצי שנה וזה שישנים איתנו שם את הכל באור שלילי ומבאס.

איפה כל ההשקעה שלנו בהם?

תחפשי מועדון הורות בקרבתכם. יש קורסים מסובסדים,

נגיד 100 ש"ח להורה ל5-10 מפגשים.

שווה כל שקל.

כשמשלמים אלפים מחפשים לקבל תכלס ולא מתמסרים לתהליך.

לא נשמע שחסר לך כלים, אלא חסר לך מתכון.

סדר, עקביות, עמוד שדרה מול המסגרת. בהירות מול בעלך.

את מתוסכלת מציפיות לא ריאליות ומקולות סביבך שמחלישים אותך.

הדרכה תתן לך את הגושפנקה החסרה.

את ההקלה על הלב. את הללכת עד הסוף ולא להתברבר.

למשל בדוגמה עם הארטיק. משהו הרגיש לך לא נכון לקשור בין התנהגות (בצהרון?) לבין ארטיק.

אבל בעלך כבר אמר את זה ויצא עם ילד אחד,

וניסית לתקן ונתת לו בבית.

ואז ניסית שוב לתקן ולתת לשני הפתעה.

כל הסיבובים והתיקונים האלו מבלבלים את הילדים ומשדרים להם מסרים סותרים כל הזמן.

תבררי על הדרכת הורים קבוצתית דרך המועצה/ עירייה

ואם אין שום דבר כזה, אז תחפשי קורס אינטרנטי. וכדאי מאוד שיהיה בשיתוף עם בעלך.

לא כי אתם צריכים להסכים על כל דבר, אלא כי אתם צריכים לחשוב במשותף ולדעת איך לנהל את הסיטואציות בלי לפגוע באני מאמין של השני.

ההמלצה שלי זה על הקורס של הבית להורות מקרבת

את נשמעת אמא מהממת, באמת אני לא סתם אומרת.

נשמע שחסר שם רק הסדר בבלגן, הביטחון בדרך, וברגע שתתגברו על הבעיה הזאת תעלו על דרך המלך בע"ה.

והילדים נשמעים שניהם מקסימים כל אחד בדרכו ב"ה. הרבה נחת.

אבל המצב הביטחוני קשה,

הילדים מרטיבים ובאים אלינו כל לילה כמעט,

וגם התלונות על א' וההתמודדויות מול נ', הקושי לישון ולסבול את הפיפי והכביסות והכל יחד עם האזעקות

זה חוסר שינה אחד גדול וחתיכת קושי.

גם סובלת מחוסר מקום במיטה, גם מפחדת שיפלו, גם מפחדת שירטיבו, זה מצב כפוי!

מצד שני- למי יש כוח להחזיר ילד שנאבק וצורח ויעיר את אחיו וכל רגע אתה חושב שנרדם ותוכל להעביר אותו אבל איך שאתה נוגע בו מתעורר? ומתנגד. או חוזר. או דורש שתהיה איתו בחדרו. אז נכנענו. וסובלים. וזה עוד בילד ה"מצטיין גן".

ואחיו, עושה לנו טובה ומצטרף ב-4 לפנות בוקר.

בעעעעעעעעעעעעעעע.

אני שמה לילד המפסםס שלי שמיכה על הרצפה והוא ישן עליה לידי, וחוצמיזה, אפשר לשים טיטול בלילה, הם רק בני 3 זה ממש בסדר. אין מצב שיעשו לי פיפי במיטה כל יום!

עכשיו לגבי ההתחלה, יכול להיות שיש אצלכם הדרכת הורים ממומנת? למשל אני יודעת שבמועצת בנימין יש יוזמה שנקראת דלת פתוחה שזה פסיכולוגים המכוונים את ההורים לפי הילד שלהם ולא לפי ערימת כללים ושיטות.

דבר שני, הוא אומר לך במפורש - כי רציתי אותך. איזה חמוד. יכול להיות שזה באמת גדול עליו! זה המון המון שעות ביום להיות בלי אמא! אז נכון שזה הנורמלי של ימינו, שילדים עד ארבע לא רואים הורים,  אבל ביננו, בעיני זה לא נורמלי. הוא ממש קטן, ואם הוא רגיש אז זה באמת שעות קשות כבר! יש לך ימים שאת מסיימת מוקדם, תנסי כמה שאפשר להוציא אותו מוקדם יותר.

בנוסף, תעשי לו טבלת התנהגות, אם הגננת תספר שהתנהגת יפה בצהרון נשים מדבקה אחרי 4 מדבקות נקנה לך.... איקס. אבל את חייבת לעמוד בכללים, אל תעשי צחוק כמו שהבאת לו גם ארטיק. אם החלטתם שהוא מפסיד, אז הוא מפסיד.  חייב להציב גבולות. 

קשוח מאוד ומוכר האמת, אני חושבת שלתת פרס למי שהתנהג יפה הופך את הילד המרצה ליותר מרצה ולא מטיב איתו, במיוחד שאת אומרת שהוא נמשך לממתקים, לא הייתי משתמשת בזה כפרס, אלא כפינוק משפחתי, שלא יקשר את זה להתנהגות שלו

את צריכה לפרק את ההתנהגות שלהם לחתיכות, ראיתי שיתרת לאח שלך, ראיתי שחיכית בסבלנות שאתפנה אליך, ראיתי שאספת את הצעצועים אחרי המשחק.

עם הילד הכביכול בעייתי אני לא רואה בעיה גדולה, עם הגננת מסתדרת איתו  אני גם חושבת שזו בעיה של הצהרון, גם כי הילדים כבר עייפים וגם כי זה פחות סמכותי בעינהם.

חשוב מאוד שאת תשני בנחת וברוגע!

זה לא מותרות....

וגם לשים טיטול בלילה בגיל 3 זה ממש נורמלי.אפשר אחרי שנרדמים אם זה לא יעיר אותם

או סדינית ואז לפחות לא צריך לכבס מצעים

תלמיד קשה שהיה לי

בכיתה/בצהרון הוא תמיד חיפש את המרחב ועשה הכל כדי 'שיעיפו' אותו מהשיעור והוא יצא להסתובב בחוץ ובעיקר לשחק כדורגל

כשנתתי לו משימות גם בלחץ כי בסוף הוא מחוייב לעשות דברים בכיתה הוא היה פשוט מתפוצץ מזה במקום לצבוע נורמלי הוא היה מקשקש על כל הדף בלי סבלנות העיקר לסיים ולצאת לשחק

באופן כללי הוא ילד מהמם וטוב ולא היה ילד שנוטה להרביץ סתם

אבל באמת הסיבה שלדעתי הייתה היא חוסר בגרות ורצון ברור להיות מחוץ למסגרת שמקבעת אותו זה היה חוסם אותו וגורם לפיצוצים וחיכוכים עם הצוות

וכמובן כשאמא שלו הגיע לשיחות ולמפגשים תמיד היה דבר אחד לומר 'בבית הוא ילד טוב ומקסים, זה לא יכול להיות'

אז גם אני אציין שכשצוות פוגש ילד כזה עם כל הרצון לעזור לו כמה שאפשר במסגרת שעוצרת אותו אחרי כמה וכמה מקרים גם אנחנו לא בכוונה יוצרים איזשהו קיטלוג לילד כי זה לא משנה לי איך הוא בבית והתנאים של הבית לא יכולים להתקיים בסביבת למידה בגן/בביהס

גם אתייחס להשוואה בין הילדים כתאומים.. זה גם משהו שגורם לעניינים

וזה לגמרי נורמלי.

כל ילד מרגיש צורך (תת מודע) למצוא לעצמו מקום. הכי טבעי זה לתפוס את הקצה ההפוך מהאח שלו ולייצר לעצמו משבצת

אנחנו ההורים צריכים להתאמץ לא להשאב לזה ולא להשוות.לנסות להסתכל על כל ילד בפני עצמו

אני כן מאמינה בתמריצים, בטח בגיל קטן כזה אבל כמובן יש עוד הרבה גישות אחרות ומה שטוב לכם.

בעיני הגבולות צריכים להיות מאוד ברורים ובעיקר- אם החלטתם על תגובה כלשהי להתנהגות או איימתם ש... אז לעמוד מאחורי זה.

שווה ממש לעשות הדרכת הורים, בעיני זה טוב זה נותן לכם רוגע וכלים ועוזר לכם גם ליישר קו ביניכם ולא להגיב כל פעם מהבטן כי בסוף מה שהכי חשוב בעיני זה לא מה בדיוק אומרים ואיזה עונש כן או לא אלא הבטחון העצמי של ההורים מול הילדים

שלכם ברור בדיוק איפה הגבול ומה קורה ואתם לא מתרגשים מכל שטות שלהם אז הרבה יותר קל להם להצטרף לכללים וליישר קו איתכם

בכללי זה גיל מאתגר ובטח עם ילד ראשון אז עם שניים זה פי ארבע

לאט לאט תלמדו בעז"ה מה טוב לכם

בהצלחה 

אני חושבת שאצל תאומים הכל יותר קשוח גם בגלל התחרות התמידית

ממליצה לך ללכת למנחת הורים טובה, בדרך כלל זה דברים שבגיל הזה לא קשה לפתור אבל אם סוחבים אותם הם משפיעים על החיים

אני אישית התחלתי ללכת למנחת הורים מדהימה לא מזמן והשינוי פשוט דרמטי

גם ל"טוב" שלי יש מאפיינים דומים.

השני שלא מתנהג יפה- פחות יודעת מה לומר. לא נשמע שדומה לשלי (השני) ומצד שני כן יש דמיון מסוים. הגננת בגיל הזה דרשה איבחון בהתפחות הילד עבורו.... אצלה אין דבר כזה לא מקשיב.

הכי עזר אצלנו כשהפרדנו ביניהם והיום שניהם במקומות שיותר טובים להם וגם אנחנו מבינים יותר את ההתנהגויות להם

דבר והיפוכו בבית/ במסגרת.

צריך לזכור שילדים במסגרת הם לא רק מכייפים, והם לא רק הולכים כדי להעביר את הזמן בנעימים. הם עובדים, ועובדים קשה. הם צריכים להשקיע הרבה אנרגיות בהקשבה להוראות ויישום, בהתנהגות חברתית וביסוס המעמד שלהם בין החברים, בהתמודדות עם קשיים של מרחק מהבית והמשפחה להרבה שעות, ולילדים רגישים יותר המאמץ הוא גדול אפילו יותר.

וזה נורמלי שילד שבגן מתאמץ לעמוד בסטנדרטים יהיה בבית עייף ויותר יחפש הבנה, חמלה וקצת שיחרור. וילד שפחות משקיע בלהתאים את עצמו למסגרת יהיה יותר נינוח כשהוא במרחב הביתי המקבל והנוח.

דבר שני, הם קטנים! בני 3! ברור שאפשר להסביר להם ברמה שהם מבינים או להגביל אותם במה שמבחינתך הגבולות, אבל שאלה כמו "למה אתה מתנהג ככה" היא לא שאלה שיש לו באמת תשובה עליה. בכלל, השאלה 'למה' לא תביא תשובה אמיתי כמעט, לא עכשיו ולא בשום גיל. לא כל דבר אנחנו עושים עם הסבר רציונלי, בטח ילדים, בטח בני 3. זו גם שאלה שמראש כאילו מעמידה את ההתנהגות באור שלילי. עדיף בהרבה, לכל גיל ובכל מערכת יחסים, לשאול 'מה גרם לך להתנהג ככה'. ולפעמים התשובה שתיאמר (או שלא) היא 'כי היה בא לי' וזה ככה פשוט וגם אם לא לגיטימי בהתנהגות, טוב שזו תהיה *תשובה לגיטימית* ולהגיד תודה שאמרת את זה (ולהיפך, כשחופרים אז הנשאלים מנסים למצוא איזה תירוץ קלוש להיתלות בו כשזה בכלל לא קשור וזה סתם מסבך הכל).

מעבר לזה, ילדים לא מפסיקים לבדוק גבולות. יש תקופות שזה כמעט כל צעד, ויש תקופות רגועות יותר. אבל הם בהחלט 'מבקשים' מאיתנו ההורים לקבוע להם גבולות, וצריך לזכור שזה נותן להם הרבה ביטחון. אתם כהורים צריכים להבין ולהגדיר איזה גבולות אצלכם בבית חיוניים, ועליהם לעמוד. זה כולל כמובן התחשבות בכוחות והמשאבים שלכם. לכן אם אתם לא ישנים כשבאים איתכם למיטה, וזה גורר לופ של חוסר אנרגיות וחוסר יכולת להתמודד מולם באופן שקול, אז להגביל. שיהיו במזרון לידכם, או כל פיתרון שמאפשר לכם לא לוותר על עצמכם, וכמובן תעמדו על הגבולות שלו.

דבר שלישי, בהתנהלות מול הצהרונית, אני באמת חושבת שמתפקידה למצוא פתרון כשהיא אחראית על הילד, ואם לשבת עם חוברת עבודה זה פתרון שמרגיע אותו אז למה לא. אבל היא בתור מנהלת המסגרת צריכה למצוא כלים להתמודד איתו ולא להחזיר אליך את הכדור, אין לך אפשרות לעשות את זה... מה שכן, אפשר להגיד לה לנסות לא להעניש קולקטיבית בגללו, ואז לנגן לו על זה. בעיני מותר שהוא יפסיד, אם זו הדרך שלה להתמודד מולו, אבל בנפרד משאר החברים. בעיני הוא לא צריך עכשיו לקחת אחריות ואשמה על זה שכולם הפסידו. ובמקביל, בבית, אפשר וטוב להביע אמפתיה לקושי שלו לשבת בשקט כשזה כבר אחרי הרבה שעות והוא רוצה אותך ואת הבית, אבל באותה נשימה גם להגיד, אם בגלל זה אתה מפריע לכולם אז הגננת תבקש ממך להיות בצד כדי שלא תקלקל לכולם. לגבות אותה ואת הסנקציות שהיא מפעילה (בהנחה שהן לא מוגזמות, ואם כן אז ודאי לנסות לפתור את זה מולה). ולשאול אותו (לא תמיד תהיה לו תשובה) מה יהיה לו יותר קל לעשות בזמן הזה ותבקשו יחד מהצהרונית לאפשר לו אם זה הגיוני. שוב- לתת/ להזכיר לו את הגבולות שהוא צריך לעמוד בהם.

דבר אחרון, אני מצטרפת להצעה לקבל הדרכת הורים נוספת אם את מרגישה שאת באמת בלי מספיק כלים להתמודד איתם. מצד שני, אחרי שכבר ניסיתם ולא הועיל, אולי כדאי קצת לשוטט ברשת, ביוטיוב ובפודקאסטים למצוא מישהו/י עם תכנים וגישה שנשמעת לך מתאימה ואת מתחברת אליה, ורק אז לקבוע גם פגישות, כדי לא לצאת שוב עם עוגמת נפש.

וגם להקשיב ללב שלך, זה לב של אמא שאין לאף הדרכת הורים יכולת להבין כמוך את המכלול. ומצד נוסף, לדבר על זה- על סיטואציות מחיי היומיום או שאלות מהותיות יותר שעולות לכם בהתנהלות מול התאומים- את ובעלך. לשמוע איך הוא רואה את הדברים, איך בעיניו צריך להגיב או איפה להעמיד את הגבולות. הוא אבא של הילדים, עם לב של אבא, הוא הצד עם הגישה הגברית במשוואה והגישה הזו מאזנת, לרוב באופן בריא, את הגישה האימהית. זה לא אומר שאתם תסכימו על הכל, אבל תוכלו לשרטט יחד גבולות התנהלות, לפעמים מי לוקח פיקוד על סיטואציה מסוימת וכו'.

ואני שוב חוזרת, תקשיבי ותקשיבי לאינסטינקט האימהי שלך, את לא צריכה להתנצל או לשנות את ההתנהלות שמרגישה לך טבעית מול הילדים שלך, ואל תתבלבלי אם יש לך אחיות/ גיסות עם התנהלות אחרת, או גננות בגישה שונה, הם זה הם ואת זה את. כל אחד על חוזקותיו וחולשותיו- הילדים יצאו בסדר אם כל אחד יהיה נאמן לעצמו ולגבולות של הדרך שלו בתןך המשבצת שלו מולם.

גמר חתימה טובה ובהצלחה.

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

אם תבינו את המשמעות

להכניס גוף זר לרחם

כדי שיגרום לסוג של "דלקת פעילה או לא פעילה"

וכך ימנע הריון. .. נשמע לי מזוכיזם

וזה באמת מתסכל

כי נשים דתיות אין להן ממש פתרון אחר ...

הלוואי שיהיה משהו כבר שמונע 100 אחוז בלי הורמונים וכשר הלכתית

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

1. התקן מונה ליזה

2. האריך את הוסת, אבל דווקא היה פחות כבד

3. היו דימומים רק בחודשיים הראשונים, והתקנתי כשהייתי טהורה אחרי לידה אז לא הייתה בעיה עם 7 נקיים

4. הייתי מרוצה מזה שלא הכנסתי לי הורמונים

מונה ליזה, היה מעולה כל עוד לא קיבלתי מחזור בגלל ההנקה. מהרגע שקיבלתי היה סיוט.

האריך מאוד. הכביד מאוד וגרם לי להיות ממש חלשה למרות שההמוגלובין היה תקין.

היו כתמים לפני ואחרי מחזור. היו הקלות לשבעה נקיים אבל לא תמיד זה עזר... וגם ההקלות היו אחרי אכזבות רבות. טבילה שנדחתה בשבוע בגלל בדיקה לא טובה ביום השביעי וכדו..

בגלל כל הכתמים לקחתי פרימולט נור כדי להאריך מעט את הזמן טהרה.  

והתחרפנתי מהכל.

הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

אז ממש לא הייתי מרוצה.  

1. שמתי מונה-ליזה

2. כן וכן

3. היו קצת הכתמות לפני המחזור, לא אחרי.

4. היה זוועה. המחזורים הפכו לבלתי אפשריים, כי חוץ מדימום ארוך-ארוך הם לוו במיגרנות וכאבי מחזור ששיתקו אותי יומיים שלושה כל חודש. ויצא שהיינו מותרים בערך עשרה ימים בחודש.

אח''כ עברתי למירנה וקיבלתי את חיי בחזרה.

זה מה שהרופאה המליצה לי...
2. המעיט דימום ביומיים הראשונים ואז פרץ של דימום ליום אחד- סיוט. וזהו
3. כן יש לי בין וסתיים אבל אצלי זה גם קשור לצוואר רחם רגיש, בהחלט יש לי פסיקות מיוחדות בגלל מצבי.
4. לא מרוצה, הייתי מעדיפה להימנע מגוף זר בגוף
אבל אין לי ברירה ואין לי משהו אחר. מרוצה כי אני לא בהריון ב"ה ותכלס מרגישה רגיל ומתנהגת רגיל כאילו אין לי כלום.

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

עם קטנים

יש שם סולמות בקיר שצריך לטפס עליהם וזה מפחיד עם קטנים

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

בא לי גם....!!!

איזה חוף?
מקום רגוע בכללי?

היה ברשלצ

יש שם רצועת חופים עם חניה לכל האורך

בפעמים אחרות שהייתי שם במלחמה היו אזעקות בדרך

ספציפית שהייתי עם הילד היה שקט

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.

הילדים מאוד נהנו

אחכ נכנסנו ליישוב ושיחקנו בגינות 

מזג אויר מעולה

ולא היו אזעקות

איזה טוב שיצאנו מהבית קצת

המצב בבית כבר הגיע לחרום 🙃

לא משהו מיוחד,

הכי חשוב שקרוב למרכז מסחרי עם ממ"ד

הילדים נהנו עד השמים וגם אנחנו

אם יוש רלוונטי לכם

היינו אתמול עם כל המשפחה המורחבת והיה מדהים!

בקושי יש שם אזעקות ויש שם מיגונית קרוב

מסלול שכונת אביעד

והאנשים שם ממש חמודים! היה מעניין לשמוע על המקום ולדבר איתם...

ואם לא אפשרי(בהרבה מקרים זה רחוק מידי)

להמשיך לנסוע ולא לעצור בצד בדרכים מסוכנות בטחונית.

כמעט אפס אזעקות.....

אז זה קצת מצחיק לומר לא לנסוע דווקא לשם.

אם כבר הדרך היא מסוכנת באיזור כביש 6, או כבישי המרכז...

כן קובעים אבל עם חברים/ משפחה לעל האש בטבע/ בבית

השנה לא יצא לפועל, הן בגלל המלחמה והן בגלל שאני נאלצת לעבוד בחול המועד ולמי יש כח לארח אחרי יום עבודה

אבל לא מוותרת על להוציא את הילדים מהבית

אתמול היינו בחוץ בפארק, היום כנראה אקח אותם לחוף לשחק בחול

לא כמו חול המועד רגיל, אבל יותרטוב מלהיתקע בבית

את ה"על האש" עשיתי להם אתמול בבית בנינג'ה

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

אם זה ינחם - אני אוהבת מאוד את חמתי, וגם היא לא בקטע של מזגן ולא בקטע של דאודורנט לדעתי😵‍💫

אבל יש לה אחלה אוכל והיא נקייה באוכל ולא מעניין אותי מה היא עושה עם הכביסה שלה האמת

למזלי בעלי שם לה תנאי שאם היא רוצה שנגיע שתדליק אותו ותוודא שהוא גם עובד (היו כמה חודשים שהיה מקולקל והיא מבחינתה הוא לא חסר לה וסבלתי נורא. סבלנו האמת, ואני עוד לא ישנה שם ולא מחבקת אותה או מתקרבת יותר מדי,רק בחגים שמביאה לה מתנה)

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

מתמודדת עם משהו מאוד דומה. צריך לדעת לעצמינו קודם כל שזה באמת לא מקרה קלאסי וההתמודדות לא פשוטה! אישית הפסקנו להגיע לשבתות.

ובקשתי בפירוש בלי חיבוקים. אני ממש נמנעת. מנסה להיות נחמדה ולעזור מרחוק בהרבה מורכבויות שיש במשפחה.

משתפת אותך בכנות שזה היה תהליך של כמה שנים להבין שאנחנו ממש בסדר ויש כאן מורכבות אמיתית שלא מאפשרת את הקרבה שדמיינתי, אלא מצריכה מסירות מסוג אחר.

מגעיל אצלם נורא. ממש הדוגמאות שהבאת. כשאנחנו מגיעים אנחנו שוטפים רצפה ומבינים שהפעם האחרונה שהיא נשטפה היתה פעם שעברה שהגענו. (ולא מגיעים הרבה כאמור) בקיצור..... חיבוק מבין ומזדהה. את גיבורה ואלופה שככה מתאמצת ומכבדת ונזהרת בכבודם.

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

להגיע פחות לשבת שלימה

ויותר לבקר מידי םעם