זהו חברים, בסיום ספר ויקרא - הגענו לפרשת 'בחוקותי'. (השבוע פרשיות בהר-בחוקותי)
קללות, קללות ו - עוד קללות. 98 קללות סה"כ.
עד כאן - הכל (בערך) סבבה, נכון?
יענו: אחרי שה' אומר לנו מה צריך לקיים - הוא מזהיר אותנו מפני העונש שיבוא על מי שלא יקיים.
אבל - יודעים מה כתוב בתורה אחרי כל הקללות האלה?!
'פרשת ערכין' = כאשר אדם רוצה לנדור את ערכו לה'. אז התורה אומרת מה עושים...
וואו, אני מזה לא מבין את זה! אם אני הייתי כותב ת'תורה (וטוב שלא

) אז
אחרי הקללות - או שהייתי מסיים ת'ספר או שהייתי משאיר דף ריק, אתם יודעים - שתיקה או משהו כזה...
אבל פתאום
'ערך האדם' אחרי הקללות?! כאילו - בואנה, סליחה - אבל זה לא
קצת תקוע ולא קשור?!
אלא - ושימו לב למסר האדיר שיוצא מכאן -
'פרשת ערכין', כשמה כן היא = מדברת על ערך האדם!
כשהאדם קורא את הקללות שמופיעות בסוף ספר ויקרא, הוא ישר מרגיש שהוא לא שווה, הוא כלום, אפס.
התוצאה מהמחשבות האלו > ליפול לעצבות ולייאוש = לספק ליצר הרע ת'משכורת שלו. בום, אני לא שווה כלום...
לכן - דוקא אחרי הקללות בא ה' ומזכיר לכל אחד ואחד מאיתנו -
'פרשת ערכין' - פססט, אתה בנאדם! אתה ש-ו-ו-ה! יש לך ערך!
נכון, אמנם יש קללות למי שהולך בדרך הרעה, אבל - אתה יכול לבחור מה לעשות עם החיים שלך!
את יכולה לבחור ללכת בדרך רעה - ואז יבואו עלייך הקללות, אבל מצד שני - את, כן, אל תסתכלי אחורה כי זו את -
יכול להיות רחוקה מהקללות! יכולה להיות רק ברוכה! יש לך ערך! את שווה! את לא סתם אחת בלי בחירה...
הכל תלוי באיך את תבחרי לחיות = כך גם תהי מוערכת...
אהה, ו - גם אם חטאת, תמיד תוכלי לתקן - "במקום שבו בעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד".
אם חזרת בתשובה הערך שלך - שתמיד היה, אבל ריק מתוכן - עכשיו רק יתמלא ויעלה!
פססט, קיצור -
יש, יש הרבה תקווה לעתיד...
* * * * *
'וְלא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתו' (זה רק כי א"א לוותר על משהו מהקוצקר... )
הקוצקר לקח ת'פסוק וקצת 'שיבש' אותו ואמר -
'ולא תונו איש את אמיתו', כלומר = אל תשקרו את עצמיכם, את האמת שלכם.
בראש ובראשונה עכשיו אני מזכיר לעצמי, לפעמים קורה שאני אומר לעצמי -
'הוו זה קידוש השם, ברו-ר', 'בלי שום ספק שאני עושה את זה באהבת ישראל',
'זה לא כי אני רוצה אלא כי זה האמת', 'זה לא דבר רע, זה הרי מצווה גדולה'...
פססט, וואו, בואו לא נעבוד על עצמינו. לא נסבן לנו ת'נשמה שלנו...
על המורים, הורים, חברים, מחנכים, מרצים, חיות, חפצים, שומנים -
על כולם אפשר 'לעבוד', הוווופ ו - מי יודע מה עשיתי?! זהו, 'עבדתי' עליו בסיבוב...
אבל על עצמך - לפחות אל 'תעבוד' על עצמך. כי אם 'תעבוד', אז הכל אבוד. אבוד.
נבחון כל דבר ת'כלס, ונוציא רגע ת'נגיעות האישיות שיש לנו, כי הם יכולות לתת לשכל שלנו דרך חשיבה עקום מהאמת, שאנו - כנוגעים בדבר - נראה ת'חשיבה כשיא הישרה...
חברים, דוגמאות, יש מכאן ועד באר שבע. בואו רק נזכור ת'שבוש הזה שיעשה לנו סדר בראש -
ולא תונו איש את אמיתו = היי, אל 'תעבוד' על עצמך, אל תשקר את עצמך...
ו - לסיום, מי שרוצה לדעת מה ענה הרב קוק למי שאמר לו,
'בא"י עוברים עבירות ולכן אני עובר לחו"ל', מי רוצה לדעת ת'סיפור -
שיגיד שרוצה, ובשמחה...
פססט, מי שיכול להקפיץ ת'שרשור, יבורך.
ו - נברך את כולנו שבעז"ה נזכה להוציא את הערך שתמיד טמון בנו - מהכח, אל הפועל.
שתהיה שבת שלום ומבורכת עם מלא מלא שמחה לכל עמ"י!!
