קודם כל אני יוצאת לעבוד במשרה מלאה ולא נשארת בבית כל היום.

מתכננת את החיים והיומיום לפי מה שטוב לי. לדוג- אם רוצה ללכת לקניון בצהרים האמהות לא תעצור אותי, אני פשוט אקח את הילד איתי.

מביאה בייביסיטר ויוצאת עם חברות בערב.

אין לי איזה משאלות גרנדיוזיות, כרגע טוב לי ביומיום וזה מה שחשוב.

אם לא היה טוב - הייתי צריכה לעשות חושבים ולחשב מסלול מחדש. 

1. אני עובדת. משרה מלאה, רושמת לצהרון כדי לאפשר את זה.

2. אני מתכננת הסבה למקצוע שאוהב יותר למרות שהוא פחות מתאים לאמהות כי אני קודם כל דואגת לנפש שלי ולהנאה שלי בעבודה בידיעה שזה משפיע בקשר ישיר על התפקוד שלי בבית כאמה וכבת זוג.

3. מקפידה כל ערב לקחת זמן לעצמי- מקלחת ארוכה/ זמן לסרט/ לקרוא ספר/ אפילו סתם לשכב ולגלול. אני ועצמי בשקט.

4. נפגשת עם חברות, יוצאת לבילויים. עם הבנות ובלעדיהן.

5. נהנית מההורות עצמה. ממש יושבת וחושבת מה יסב *לי* יותר נחת להיות אמא כזו או אחרת. בסוף זה אולי לא המטרה העיקרית בחיי אבל לחלוטין אחת החשובות בהן! ועשיתי בחירות בחיים שבהן ויתרתי על חלומות גדולים שלי כי הבנתי שחלום האמהות המסויימת שאני רוצה להיות גדול מהן. זה היה רגע מאוד משמעותי שעד היום פוגש אותי בצמתים ולפעמים מכאיב אז מזכירה לעצמי שלא ויתרתי על חלום כדי להיות האמא הזאת אלא שהאמא הזאת זה פשוט חלום אחר שהיה משמעותי לי יותר

החלטתי על כמה דברים שחשובים לי במהלך השבוע וכמובן בעזרת בעלי זה יוצא לפועל

כמו למשל פעמיים בשבוע התעמלות בערב

אין לי האמת מידי דמיונות

אבל נניח לפעמים בערב סתם יושבת בספה ומדברת בטלפון עם חברה שכיף לי

לא יכולה לשכוח את עצמי, שום דבר לא חשוב לי יותר מעצמי, גם לא האמהות, בכל מקרה, גם אם האמהות היתה חשובה לי יותר ממני, הייתי זוכרת את עצמי, כדי לא לפגוע בעצמי ואז באמהות.

מה זה אומר בפועל?

1. אני מנהלת לו״ז רגוע שמאפשר לי להתנהל ברוגע

2. דואגת לעצמי לתזונה מאוזנת ובריאה יומית

3. עושה ספורט כמעט כל יום

4. עוסקת בתחביבים באופן יומיומי

5. עובדת בעבודה שמעניינת אותי

איך יש לי זמן?

1. ילדתי ברווחים גדולים כדי לא להיכנס למצבי הישרדות

2. בעלי שותף מלא לטיפול בילדים ומטלות הבית

3. אני מתעדפת ומייעלת משימות, לא עושה מה ש׳צריך לעשות׳ אלא מה שנכנס לי ללו״ז וכל השאר יחכה או לא יתבצע אף פעם

4. בזמנים מורכבים אני מצמצמת ציפיות ועשייה למינימום, יודעת שזה זמני וברגע שאפשר חוזרת לשגרה.

שאני סוג של מעריצה ;)

את נשמעת אישה חזקה מאוד וחכמה מאוד.

בא לי שתהיי חברה שלי חח 😀

בוחרת לעבוד מעט מאד....

כך שיש לי זמנים ריקים... 

אני כן שמה את האמהות גבוה וגם לכן עובדת מעט

אבל זה גם מה שגורם לי להרגיש נחת בחיים שלי

ללכת לחוג כיפי שממלא אותי

וגם כשעושה את משימות הבית בבוקר ריק זה בכיף שלי בנחת מתוך זמן לעצמי עם מוזיקה טובה או פודקאסט מעניין

ויש לי זמן גם "לבזבז"...

משקיעה לעצמי בארוחות

מפנקת את עצמי ומכינה לי אוכל שווה גם אם בעלי במילואים רק לעצמי....

עושה לפעמים אמבטיות כיפיות..

ובדברים הקטנים, אין לי יום שלא אכלתי, לא הלכתי לשירותים, לא שתיתי קפה נורמאלי בגלל הילדים..

תמיד יש לי את זה

קודם כול - האימהות היא חלק ממני, אז כשאני משקיעה בילדים אני משקיעה גם בעצמי. כשטוב להם טוב גם לי. ואני משתדלת במודע "לתפוס רגעי נחת" איתם ומולם, כדי שארגיש שמחה בחלק המשמעותי הזה של חיי.

שנית - אני משקיעה בהם בעיקר בכיוונים שנחמדים וכיפים לי. נגיד - להכין אוכל אני לא אוהבת, אז לא אשקיע במאכלים מורכבים כדי לשמח אותם, כי זה יעשה אותי עצבנית. (כן מאפשרת להם בשמחה להתנסות במטבח, כי הם אוהבים את זה.) אבל אני כן אכין להם משחקים, אכתוב להם סיפורים, אשיר להם שירים, אתכנן פעילויות נחמדות... כי אלה דברים שאני אוהבת ונהנית בהם.

שלישית - בחרתי בעבודה לא תובענית, מהבית, בצורה שנוחה לי, שמאפשרת לי להינפש קצת בבוקר אחרי הפיזור למסגרות, שמאפשרת לי לאסוף אותם מוקדם ולבלות איתם יותר שעות ביממה... וכן, גם מאפשרת לי ליזום זמנים לעצמי - בין אם זה משהו כיף שאני עושה בבית, בין אם זו יציאה לסתם קניות ובין אם זה קורס קבוע או צשהו בסגנון. בצורה הזו אני לגמרי מרגישה שיש לי זמן לעצמי...

רביעית - יש את כל ה"מעטפת" של גידול ילדים: כביסות, כלים, סדר אחריהם... במשך תקופה ארוכה העדפתי לדאוג לזה לבד, בלי עזרתם, ולהפוך את זה לזמן איכות עם עצמי (מסדרת את הבית בלילה כשהם ישנים ושומעת משהו מעניין תוך כדי). בחודשים האחרונים ניסיתי מגמה חדשה של שיתוף קבוע שלהם בעבודות הבית, מתוך כיף וחובה גם יחד - כדי שירגישו שהם חלק אמיתי מהבית, וכדי להקל מעליי את התפקוד הבלעדי. זה עדיין בתהליך (וכרגע, אחרי לידה, אני לגמרי נותנת להם להתנסות בזה לבד... גם אם זה בהצלחה חלקית) - אבל אני מקווה שזה יהפוך לחלק משגרת החיים, וכך לא אפול אף פעם למחשבות של "אוף, אני פשוט שפחה פה בבית הזה..."

מקווה שבאמת אחזור לתחושות האלה שתיארתי אחרי שאתאושש מהלידה...

מבינה מאוד את השאלה, אבל לצורך העניין אם אני אשב בצהריים עם הילדים ואעשה איתם דברים שאני אוהבת (יצירות, בישול, גינון...) אני ארגיש הרבה יותר טוב וכיף עם עצמי מאשר אם אני אשקע בטלפון כל הצהריים.

ועונה לשאלות שלך- 

כשחוזרת מהעבודה עם הילדים אני שותה קפה או שתיה חמה אחרת, רגע התאפסות לשבת בנחת לפני המירוץ. כשאני מתעסקת עם הילדים שלי בשעות הפנאי אני עושה איתם דברים שמתאימים לי ונחמדים לי, אני לא מספרת סיפור שלא בא לי לספר ולא משחקת משחק שאני לא אוהבת לשחק... אם יש משהו שכיף לי לעשות אני אשתדל לעשות את זה איתם או לידם אם אפשר. אני גם יוצאת ופוגשת חברות שהן אימהות של החברים של הילדים ואז כולנו נהנים...

אחרי שהם ישנים יש לי זמן שהוא ממש לעצמי. ביום החופשי שלי אני חצי עובדת מהבית אבל גם מתפנקת קצת.

בעבודה אני למען אחרים, אני בכלל לא מרגישה שזה זמן לעצמי, להיפך, המקצוע שלי הוא הרבה פחות עצמי מהאימהות שלי... אבל גם שם אני פוגשת חברות.

אני אמא במשרה מלאה לארבעה,

תינוק כמעט בן שנה איתי בבית,השלושה במסגרות

הזמנים שלי עם עצמי הם בעיקר בערב אחרי השעה 8,הילדים נרדמים,אני עושה מקלחת מפנקת כל ערב,מורחת קרמים,רואה סדרה שאני אוהבת אוכלת משהו טעים,עושה תרגילים ואופני כושר,זה איזה שעתיים שלוש רק שלי ואני לא מוותרת עליהם גם אם אני מאוד עייפה,יוצאת עם הבייבי לפחות פעם בשבוע לטיול בעיר בבוקר,יושבת במאפייה,קונה לי פינוקים,מתאפרת ומתלבשת כל בוקר קושרת מטפחת זה עושה לי טוב גם אם אני בבית  

ולכן כל צורת החיים מבוססת על ההנחה הזאת.

א. אני מפתחת קריירה ועושה הרבה בשביל להתפתח בעצמי.

ב. מתכננת את ההפרשים בין הילדים באופן כזה שאני ארגיש סיפוק מהמשפחה ולא חוסר אונים.

ג. בעלי שותף מלא בבית. זה לא במקרה. בגלל שזה במהות שלי, גם בלי להגדיר את זה, לא הייתי מתחתנת עם מישהו שלא רואה את זה כמוני.

כל השאר זה נגזרת של הדברים. כל החיים צריך לעשות איזונים. אם זה תקופה שילד תלוי בי וזקוק לי יותר, או בגלל מחלה או בגלל נסיבות החיים. (קורונה, מלחמה, מילואים ונסיבות אישיות)

ברגע שיש רווחה כלכלית (שלא הגדרתי את זה כייעוד בחיים אלא זה נגזרת של א)

ויש גמישות מחשבתית, אז אפשר לשחק הרבה יותר עם האפשרויות. (למשל גרים בעיר. בשכונה דתית גדולה. חלק יחשבו שמגורים זה גזירת גורל, אבל לא. בחרתי במודע לגור בעיר זולה יחסית, דקה הליכה משירותים חיוניים ובסביבת קהילה שמאפשרת לי לקבל שירותים כגון בייביסיטר, אוכל מוכן, מנקה וכו'. אני לא משתמשת במרבית האפשרויות אבל זה בהחלט מאפשר גמישות)

הילדים שלי מאוד עצמאיים. זה לא "מזל". זה חלק מהמהות שהם גדלים עליה. הם רואים איך אנחנו מתנהלים ולומדים לדאוג לעצמם. לא כי אין מי שידאג להם אלא כי הם יכולים.

וכמובן גם דואגים להם לתנאים נוחים למימוש העצמאות.

למשל הם קונים לעצמם ציוד בית ספר, ספרים, מחברות, חטיפים וקניות סופר יומיומיות. נוסעים באוטובוס מגיל קטן (א') לבית ספר, ובגיל קצת יותר גדול גם לחברים ולמרכז המסחרי הגדול.

אז המון מהטרטור היומיומי כבר הם יכולים לקחת על עצמם. מה שמפנה לי זמן. מה שמאפשר לי להשקיע במקומות שאני בוחרת ולא נגררת

אז זה פחות רלוונטי כשיש צוציקים כשהגדול בן 3, אבל התקופה שהבכור פיצי היא תקופה ממש ממש קצרה.

השאלה מה ההתנהלות בטווח הארוך יותר.

בקיצור בטווח קצר זה לחכות שהגל יעבור- יש תקופות כאלו, בטווח הארוך זה תכנון ולקיחת אחריות על החיים איפה שאפשר.

עושה ספורט, השנה הוספתי חוג, ויוצאת גם לבד או מתאמנת בבית.

איך בפועל? לא יודעת, דוחפת, לפעמים בחצות.

יוצאת לפעמים עם חברות או אחיות או הבעל. 

אבל אני כרגע ללא קטנטנים. עם פיציים פחות היה לי את זה (הפוך, שנים לשחרר נגיד ללילה) אז אם מנחם, זה משתפר כשגדלים... 

לא יודעת למה בנות מכניסות פה את העבודה חח מבחינתי זה ברשימת החובות. אבל כן נגיד אפשר לראות שזה גם מימוש במידה מסויימת. 

חשבתי על משהו נוסף, עם הילדים בזמני חופשות נגיד משתדלת לעשות דברים שכיף לי ואז זה ממלא גם אותי (חיובי- ים, שקיעות, זריחות, מסלולים לא בשעות חמות, גלידה. שלילי- אירועים המוניים, הפנינגים וכדומה, קניונים (לבד כן, איתם לא כבילוי), הסתובבות בשעות חמות, חיות). 

אומנם יש לי רק ילד אחד (וחצי )

אבל אני מרגישה שעושה לי טוב להיות אמא! ממש ממש ממש

שאני סופר נהנת מ"התפקיד" הזה בחיים

לכן הורדתי מהמשרה כי רוצה להיות בבית

אולי התשובה שלי לא רלוונטית שאני עדיין צעירה ובעתיד זה קצת ישתנה.. פתוחה לכל דבר ושינוי

אבל בגדול מרגישה שעושה לי טוב שמכינה אוכל טעים/הבית מבריק/לטייל עם הילד/לקחת אותו למקום שהוא נהנה - אני גם נהנת

ועוד כאלה..

מתאמנת לפחות פעמיים בשבוע מפנקת את עצמי בבגדים חדשים לפני כולם

מטפחת את עצמי מקסימום גם למעון אגיע על עקבים/מסודרת ולבושה מושלם

הסוד לזה ש..אני לא מפחדת לשחרר אחריות נותת לבעלי להיות חלק ושותף מלא גם אם זה אומר שדברים לא יהיו כמו שחלמתי

והעבודה הגמישה כמובן שזה יתרון ענק שמאפשר לי לסדר את הלוז ממש כמו שאני רוצה

אבל זה תלוי במעסיק

אצלנו נגיד בדרכ לא מאפשרים, אבל במקרי קצה כן. אז אני בוחרת מתי לבקש.

מצד שני, עבודה גמישה בשבילי זו עבודה שאני לא חייבת לנכוח בה כל יום כל השעות ויכולה לצאת מוקדם מדי פעם שאני צריכה/ לקחת חופש בהתראה קצרה

מהבית (פרילנסר) ולשעות גמישות.

כמובן, יש זמנים של לחץ, שבהם צריך לעבוד גם כשהילדים בסביבה או בשעות מאוחרות בלילה...

מקצועות דומים נוספים - עיצוב גרפי, איור, עריכת וידאו... כל מיני דברים שדורשים רק מחשב ואין בהם חובה לעבוד ישירות מול אנשים.

כמו כל עסק עצמאי. אחר כך כבר השם שלך עובר מפה לאוזן ויחסית יש קצב עבודות קבוע, לפעמים יותר ולפעמים פחות.

זה באמת לא מתאים למי שחייבת ביטחון כלכלי...

שזה לא מדויק למה ששאלת ואני כבר עייפה 😅

יכולה לשחק עם הימים לפי הלוז שלי בחיים האישיים ובפגישות עבודה כל שבוע.

גמישות זה גם להתחיל בשעה מוקדמת כדי לסיים מוקדם.

לעשות ימים קצרים וארוכים.

להשלים שעה-שעתיים מהבית.

לא עובדת מול אנשים רק מחשב

אפס גמישות מהבית 

זה קורה

אקנה בגדים למי שצריך ולעצמי לא, אכין לכולם אוכל למסגרות ואשכח לקחת לי, כן, זה קורה לי לפעמים.

הזהות שלי מורכבת מהרבה חלקים והאמהות בהחלט תופסת בה מקום מרכזי אבל גם הזהות המקצועית שלי משמעותית מאוד עבורי ואני מתפתחת כל הזמן באופן מקצועי, העבודה שלי תופסת גם נפח וגם משמעות בחיים שלי, בנוסף יש לי תפקיד התנדבותי משמעותי בישוב שאני גרה בו , זה גם חלק משמעותי ממי שאני

ולגבי השאלה השניה, אין לי הרבה זמן מעבר לעבודה ואמהות, בזמן שיש לי אני משתדלת להשקיע בזוגיות שלי, פחות יוצאת ומבלה, כן הולכת להתעמל פעם בשבוע, אבל נראה לי שהתפקידים השונים בחיים שלי מספקים אותי רוב הזמן שאני פחות צריכה מילוי מעבר

יש נשים שהאמהות ממלאת אותן לגמרי ולא צריכות יותר מזה

ויש נשים כמוני שצריכות זמן לעצמן, זמן לזוגיות, זמן עם ההורים, שיחות עם חברות ויציאה לעבודה

איך עושים?

מקשיבים לעצמנו. זה תהליך של הלמידה. ברגע שעלית על הצורך, בוחנים איך ניתן לתת לו מענה

אצלי זו השכבה מוקדמת של הילדים בשעה קבועה, עבודה נוחה ב"ה אלף פעם, מניעת הריון, ונתינת מקום לרצונות שלי חד משמעית.

הרצונות שלי קשורים גם הרבה לבית. ולכן אני משתדלת לנהל את הזמן שלי בצורה כזו שאספיק דברים שקשורים לבית כמו כביסות, קניות, בישולים, נקיון, זמן עם הילדים בבית ובחוץ.

זה איזונים שנלמדים עם הזמן לדעתי אבל כאמור, מתחילים במודעות עצמית וקשב

ויש לי שעתיים מקסימות ורגועות לעצמי

לפעמים עושה כושר או בריכה

לפעמים סתם נהנית מהשקט עם הקפה של הבוקר

ממש ממליצה

ללכת לישון מוקדם, אז את מפסידה את השעות של הלילה, לא?

את אומרת שזה שווה כי את יותר עירנית בבוקר? ממוקדת ולא נמרחת?

מעניין... (אף פעם לא הייתי בנאדם של בוקר, אבל חלק גדול מזה הוא כנראה הרגל)

הבית שקט אני ממוקדת ורגועה 

בערב אני כבר אחרי יום סחוטה וסתם נמרחת

שותה את הקפה של אחה"צ / בוקר בנחת, גם אם זה אומר שהילדים יחכו רגע ("אמא, תחתכי לי סלט", "רגע אהובה, אסיים את הקפה ןאחתוך"). אם אקום באמצע הקפה והמשהו המתוק שלי, אעשה את הדברים בעצבים ולא מכל הלב, לכן מעדיפה שיחכו כמה דקות ולעשות בשמחה אמיתית.

השקעה בעצמי: לק ג'ל קבוע, טיפולי פנים, כושר שלוש פעמים בשבוע בשעות הבוקר המוקדמות (לגמרי בן אדם של בוקר).. קרמים וטיפוח הפנים והגוף, החלקה בשיער, בגדים יפים (לגמרי מרחיב את הדעת ומבחינתי הכרחי).

דברים שאני אוהבת בבית: בישול ואפיה, כוס יין בגינה בערב, צפיה בסרטונים בנושאים שונים - בישול, טיפוח, אופנה, סטנד אפ.

משתדלת לבחור את המלחמות שלי - לא אצא מדעתי על משהו שלא מהותי בעיניי; מנסה לשחרר כמה שניתן ולחסוך עצבים שלהם ושלי.

משתדלת לשתף את הילדים בדברים שאני אוהבת: עזרה במטבח למשל. לרוב לא אשחק איתם במשהו שלא מעניין אותי או לא נעים לי (למשל, בעלי אוהב להשתולל איתם, אני פחות.. גברים חח).. ולפעמים זה משחק נחמד אבל לא בא לי, וזה בסדר, מותר לי. אני מסבירה להם, ומחמיאה להם שהם משחקים יפה וכמה הם יצירתיים ובוגרים.. מעדיפה לא לעשות דברים מתוך אילוץ, אלא מתוך שמחה אמיתית, כי ילדים מרגישים הכול.

זה מה שעלה לי בינתיים... אוסיף אם אזכר במשהו נוסף

במיוחד מהצורה שאת עונה להם שהם מבקשים ממך דברים באמצע הקפה כזה יפה ונעים

ואם לא אתייחס לעצמי שלי אני אנבול

ואהיה כבויה וממורמרת

כשמאוד מבססים את זה

אז מוצאים את האיך שנכון לך

אם זה במסגרת הכללית

אצל מישהי זה יהיה בללכת לעבוד ואצל מישהי דוקא להאשר בבית יתן לה מרחב לעצמה

אין נוסחא אחידה

ובעיקר להיות בקשר עם עצמי

לשאול את עצמי באופן קבוע

מה שלומי בחיים

מה אני זקוקה

מה טוב לי

מה חסר לי

מה יוכל לעשות לי טוב יותר

ואיך אני יכולה להגיע לזה

בפועל למצוא את האיך שמתחבר אליך

ולתת לו מקום בשגרה ברגעים קטנים

לא ךחכות לדברים הגדולים ישותר מורכב לממש

אם האני נוכח אפילו בקצת באופן קבוע ומוגדר בלו''ז

זה נותן בטחון ושייכות אליו

ואז פעם ב..גם לתת מקום לבקשות גדולות יותר

אבל למה לא לנצל את זה כבר לגמילה?

אם זה בא ממנה, הייתי מנסה עכשיו. אולי ילך בקלות.

היא עדיין מצליחה להוריד?

גם הבן שלי מוריד הרבה פעמים, אבל אם יש לו מכנסיים מספיק מסודרות עליו הוא לא עושה את זה... לפעמים אני בבוקר מגלה שהילד בלי טיטול 😲 יש לו גירודים על הישבן מבחוץ מסכן... אז הוא מוריד לעצמו..

היא בת שנתיים. הייתה לי מחשבה לנסות לגמול אותה (אף שמעולם לא ניסיתי בגיל הזה), אבל מרגיש לי שזה יהיה מסובך מדי (היא גם לא ממש מדברת).

תחתונים ומכנסיים היא מורידה. גופייה עם תיקתקים - היא לא פותחת את התיקתקים, אבל מצליחה להשחיל את החיתול מהצד.

עוד לא ניסינו האמת אוברול רגיל, כי יש לנו רק של חורף. בכל אופן - איך אפשר להלביש הפוך בלי שזה יחנוק אותה?

(ואולי באמת הטיטול מציק לה בגלל האטופיק שלה? לא חשבתי על זה...)

חולצה עם תיקתקים ולסגור אותם מעל המכנסיים?

הכוונה שהסקוצ'ים של הטיטול יהיו מאחורה. ואז היא לא מוצאת אותם ולא מצליחה לפתוח ולהוריד את הטיטול.

אצלנו זה עזר לתקופה (עד שהיא מצאה את הסקוצ'ים מאחורה🤦🏼‍♀️)

תכלס זה עוד שלב מתוק ומתיש (אומרת זו שמצאה ממש לפני כמה ימים קקי במיטה כי הגברת החליטה שוב להוריד את הטיטול😅) בדרך לעצמאות של הילד💪🏻

וטוב, לנו היה סיפור מגעיל יותר ממה שתיארת כאן🤭 לא אפרט אותו מפאת כבוד ההיריוניות המבוחלות שכאן, רק אומר שזה היה עם התאומים, ושהם אהבו לשחק מסירות בכדור באותה תקופה🙈🙈🙈

בעיניי יוכ לא מביא מחילה לדברים שבאמת קשה לסלוח עליהם

אפשר לסלוח רק שמקבלים מרפא

ונשמע שאת עדיין לא שם

כדאי לחפש את הדרך לשם

ועד אז אפשר להניח לסליחה

היא לא באמת תעזור למשהו אם היא בכוח

רק בגלל שכיפור

את לא חייבת לסלוח לו עכשיו

יודעת שזה נשמע קצת כפירה אבל אסביר

מציעה דווקא עכשיו לא לחשוב שבגלל שעכשיו כיפור ותסלחי כלפי חוץ הכל ייפתר

זה לא עובד ככה (הלוואי)

יש תהליכים שלוקחים זמן ולדעתי טוב שכך.

זה בסדר אם את עדיין פגועה ואל תדחקי בעצמך להתפייס ולשחק אותה שהעל בסדר והכל עבר רק כי כיפור הגיע. הלב שלנו הנשים ןא עובד לפי זמן ( בכלל עבודת השם של האישה בנויה ככה שהיא פטורה ממצוות שהזמן גרמא כי העבודה שלה יותר פנימית)

אז אני במקומך לקראת כיפור הייתי לוקחת על עצמי - להתחייב להתהליך שאתם נמצאים בו. לא לשנוא אותו חלילה אבל לאפשר לעצמך להישאר מאוכזבת ועדיין לכבד אותו ככל הניתן

ואם כבר לשחרר כעס - הרבה פעמים הכעס עולה במקרים כאלה באופן פרדוקסלי - על עצמנו

אז אם כבר, תסלחי לעצמך. שכביכול "נתת" לזה להגיע למימדים האלה, שסמכת עליו וכו

חיבוק♥️

אני לא זוכרת שרשורים קודמים ולא מכירה כ"כ את הרקע, אבל אם הפוגע לא ביקש סליחה ( בצורה אמיתית וכנה) ולא שינה ממעשיו הרעים ולא פיצה על מעשיו הרעים- אין חובה לסלוח.

וזה שאדם מטפל בעצמו זה יפה, זה צעד לטיפול במחלה, אבל לא צעד לסליחה של הסובבים אותו.

כך שזה ממש לא כפירה.

וגם אם הוא ביקש סליחה הקב"ה לא יצר אותנו כמו רובוט וקשה למחול אוטומטית וגם זה בסדר.

אם הפוגע בקש סליחה והיא אמיתית

לא תמיד אפשר לסלוח

סליחה זה עניין רגשי שאי אפשר להפעיל בכוח

אבל נשמע קשוח

אל תדחקי בעצמך

בעז"ה עד שנה הבאה תוכלי להגיע בלב שלם

היית בטיפול בשביל עצמך? אם מדובר בהתמכרות להימורים אני יודעת שיש תוכנית לווי מיוחדת לנשות המכורים

לא מנסיון אבל שמעתי עליה

לק"י

אבל אם את לא יודעת בוודאות, אז לא כדאי לקחת סיכון.

אולי מוקד אחיות טלפוני ידעו לדייק אם צריך או לא.

אם לא היה כלום חוץ מהטיפה הזאת לא הייתי הולכת להיבדק בשבוע כזה (לא רוצה לקחת אחריות אבל ככ. אני הייתי עושה)

יתכן ותצטרכי אנטי D

וגם אם לא- הייתי הולכת להבדק

ולו רק בשל הרוגע ערב יו"כ.....

בשורות טובות

לי היה בול ככה בשבוע 37

הלכתי להיבדק ומסתבר שהייתי כבר פתיחה 5 וב"ה ילדתי מהר אבל הסתבר בדיעבד שהיתה היפרדות שלייה.

מאז שראיתי את הטיפת דם עד הלידה עבר פחות מיום. קצת יותר מחצי יום.

בקיצור לא להלחיץ ח"ו רק לספר מניסיון מה היה לי. הייתי הולכת להיבדק בהקדם.

אה ולשאול רב על יום כיפור ולקבל הוראה מרופא ורב. חשוב

כל דימום בהריון נבדקים

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

קיבלנו ערכה ממתנת חיים ליום כיפור עם שעון חול של 9 דק' אז כנראה שזה מותר.

גם ראיתי לא מזמן איזה דיון שהסביר למה אין בעיה בשעון חול במשחק

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

שיעורין ומדדתי עם מזרק ושפכתי לכוס חדפ וסימנתי עליה עם טוש ארטליין. הכנתי כמה כוסות חדפ שקופות כאלה לפני כיפור לשימוש

אכילה לא יצא לי

בהרבה מקומות

שווה לברר

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

אחרי לידה, שתיתי מיץ נראה לי או מים, ואכלתי ענבים.

רק משהו חשוב, זוכרת שטעיתי, אז אומרת לך שלא תעשי את הטעות שלי, אני הייתי אמורה לצום בעצם בין ביס לביס לא זוכרת כמה דקות נגיד 5 דקות, והפאדיחה שעשיתי היתה ששתיתי שלוק ואז אחרי 2 דק אכלתי ענב וספרתי 5 דקות בנפרד, כאילו בין השליה לשתיה 5 דק' ובין האוכל לאוכל 5 דק' ואז למעשה לא היה מקום של 5 דק' ברצף.. אחרי כמה זמן קלטתי ועצרתי. בקיצור, טפשות, לא מבינה למה חשבתי ככה, טוב, הייתי 4 ימים אחרי לידה 🫣

בכל אופן, להתחיל את השיעורים מיד, לא לחכות שתהיי צמאה או רעבה , כי אז זה ממש גרוע ותצטרכי לשבור הכל .

יודעת, לא מחברים בין השתייה לבין האכילה. ככה שזה דווקא נשמע בסדר גמור

ההפסקה צריך להיות בין שתייה לשתייה ובין אכילה לאכילה

לא בין אכילה לשתייה.

וואי כבר עברו שנים ואני עדיין במצפון על כך... אז מה הרעיון? אני בעצם לא תמה ברצף כמעט בכלל...

השיעורים לא מצטרפים

אז אפשר שיעור אכילה ושיעור שתיה אפילו יחד

כדי להספיק לשתות (ולאכול) את הכמות הדרושה לבריאות הגוף...

(לפחות ככה זה היה אצלי. הרופאה אמרה כמה ליטר אני צריכה להספיק לשתות כל היום, ולכן לקראת הסוף אפילו הייתי צריכה לקצר את פרק הזמן בין שיעור לשיעור...)

היה שנה שבה עשיתי שיעורים בעקבות צירים מוקדמים בשבוע 32

הרב אמר שעדיף לשתות דברים שהם גם אוכל.

משקה יוגורט, מיץ ענבים, מרק, איגלו שזה בדיוק המדידה.

לגבי הזמנים, לחכות 9 דקות.

אבל במקרה שמרגישה צירים, מספיק לשתות לפי השיעור, העיקר שיהיה הפסקה ו"לא רגיל" מספיק גם לספור עד 20

אני בשבוע 30 והמצב שלי הוא צוואר מחוק ופתיחה

ואני בשמירה..

הרב נתן לי היתר לשתות לשיעורין ואני ממש חוששת מזה שלא נתן היתר גם לאוכל

מה הייתן עושות? שואלות רב נוסף?

אני ממש בלחץ

לק"י

יצא לך לשאול רופא מה הוא ממליץ?

אם כן, תגידי גם את זה לרב.

יוגורט חלב מיצים מרק טחון

תכיני לך מראש דברים מזינים לשתות

אבל למיטב ידיעתי מחבור בשתייה הוא זה שגורם לצירים, לא? ולא מחסור באוכל.

לכן הגיוני שאת צריכה רק לשתות לשיעורים.

בכל אופן, תשאלי את הרב מה את יכולה לשתות. זה לא רק מים, בעיקרון...

זה היה בט' באב והרב אמר לי רק לשתות

שתיתי ושתיתי ושתיתי

והיו מלא צירים

עד שבסוף אכלתי וזה נרגע לאט

אבל כדאי שזה יהיה רב שאת סומכת עליו

ושמבין את התמונה הרחבה

זוכרת שהייתי במרפאה שהיא מקבלת בשביל משהו אחר ומזכירה אמרה שתור אצלה עולה 1000 ומשהו ש"ח

בשכיבה במיטה לדחוף את העקב לכיוון "למטה" ואת האצבעות "למעלה".

(למעלה/למטה יחסית לגוף שלך)

להריון וכאלה להנקה