קודם כל אני יוצאת לעבוד במשרה מלאה ולא נשארת בבית כל היום.

מתכננת את החיים והיומיום לפי מה שטוב לי. לדוג- אם רוצה ללכת לקניון בצהרים האמהות לא תעצור אותי, אני פשוט אקח את הילד איתי.

מביאה בייביסיטר ויוצאת עם חברות בערב.

אין לי איזה משאלות גרנדיוזיות, כרגע טוב לי ביומיום וזה מה שחשוב.

אם לא היה טוב - הייתי צריכה לעשות חושבים ולחשב מסלול מחדש. 

1. אני עובדת. משרה מלאה, רושמת לצהרון כדי לאפשר את זה.

2. אני מתכננת הסבה למקצוע שאוהב יותר למרות שהוא פחות מתאים לאמהות כי אני קודם כל דואגת לנפש שלי ולהנאה שלי בעבודה בידיעה שזה משפיע בקשר ישיר על התפקוד שלי בבית כאמה וכבת זוג.

3. מקפידה כל ערב לקחת זמן לעצמי- מקלחת ארוכה/ זמן לסרט/ לקרוא ספר/ אפילו סתם לשכב ולגלול. אני ועצמי בשקט.

4. נפגשת עם חברות, יוצאת לבילויים. עם הבנות ובלעדיהן.

5. נהנית מההורות עצמה. ממש יושבת וחושבת מה יסב *לי* יותר נחת להיות אמא כזו או אחרת. בסוף זה אולי לא המטרה העיקרית בחיי אבל לחלוטין אחת החשובות בהן! ועשיתי בחירות בחיים שבהן ויתרתי על חלומות גדולים שלי כי הבנתי שחלום האמהות המסויימת שאני רוצה להיות גדול מהן. זה היה רגע מאוד משמעותי שעד היום פוגש אותי בצמתים ולפעמים מכאיב אז מזכירה לעצמי שלא ויתרתי על חלום כדי להיות האמא הזאת אלא שהאמא הזאת זה פשוט חלום אחר שהיה משמעותי לי יותר

החלטתי על כמה דברים שחשובים לי במהלך השבוע וכמובן בעזרת בעלי זה יוצא לפועל

כמו למשל פעמיים בשבוע התעמלות בערב

אין לי האמת מידי דמיונות

אבל נניח לפעמים בערב סתם יושבת בספה ומדברת בטלפון עם חברה שכיף לי

לא יכולה לשכוח את עצמי, שום דבר לא חשוב לי יותר מעצמי, גם לא האמהות, בכל מקרה, גם אם האמהות היתה חשובה לי יותר ממני, הייתי זוכרת את עצמי, כדי לא לפגוע בעצמי ואז באמהות.

מה זה אומר בפועל?

1. אני מנהלת לו״ז רגוע שמאפשר לי להתנהל ברוגע

2. דואגת לעצמי לתזונה מאוזנת ובריאה יומית

3. עושה ספורט כמעט כל יום

4. עוסקת בתחביבים באופן יומיומי

5. עובדת בעבודה שמעניינת אותי

איך יש לי זמן?

1. ילדתי ברווחים גדולים כדי לא להיכנס למצבי הישרדות

2. בעלי שותף מלא לטיפול בילדים ומטלות הבית

3. אני מתעדפת ומייעלת משימות, לא עושה מה ש׳צריך לעשות׳ אלא מה שנכנס לי ללו״ז וכל השאר יחכה או לא יתבצע אף פעם

4. בזמנים מורכבים אני מצמצמת ציפיות ועשייה למינימום, יודעת שזה זמני וברגע שאפשר חוזרת לשגרה.

שאני סוג של מעריצה ;)

את נשמעת אישה חזקה מאוד וחכמה מאוד.

בא לי שתהיי חברה שלי חח 😀

בוחרת לעבוד מעט מאד....

כך שיש לי זמנים ריקים... 

אני כן שמה את האמהות גבוה וגם לכן עובדת מעט

אבל זה גם מה שגורם לי להרגיש נחת בחיים שלי

ללכת לחוג כיפי שממלא אותי

וגם כשעושה את משימות הבית בבוקר ריק זה בכיף שלי בנחת מתוך זמן לעצמי עם מוזיקה טובה או פודקאסט מעניין

ויש לי זמן גם "לבזבז"...

משקיעה לעצמי בארוחות

מפנקת את עצמי ומכינה לי אוכל שווה גם אם בעלי במילואים רק לעצמי....

עושה לפעמים אמבטיות כיפיות..

ובדברים הקטנים, אין לי יום שלא אכלתי, לא הלכתי לשירותים, לא שתיתי קפה נורמאלי בגלל הילדים..

תמיד יש לי את זה

קודם כול - האימהות היא חלק ממני, אז כשאני משקיעה בילדים אני משקיעה גם בעצמי. כשטוב להם טוב גם לי. ואני משתדלת במודע "לתפוס רגעי נחת" איתם ומולם, כדי שארגיש שמחה בחלק המשמעותי הזה של חיי.

שנית - אני משקיעה בהם בעיקר בכיוונים שנחמדים וכיפים לי. נגיד - להכין אוכל אני לא אוהבת, אז לא אשקיע במאכלים מורכבים כדי לשמח אותם, כי זה יעשה אותי עצבנית. (כן מאפשרת להם בשמחה להתנסות במטבח, כי הם אוהבים את זה.) אבל אני כן אכין להם משחקים, אכתוב להם סיפורים, אשיר להם שירים, אתכנן פעילויות נחמדות... כי אלה דברים שאני אוהבת ונהנית בהם.

שלישית - בחרתי בעבודה לא תובענית, מהבית, בצורה שנוחה לי, שמאפשרת לי להינפש קצת בבוקר אחרי הפיזור למסגרות, שמאפשרת לי לאסוף אותם מוקדם ולבלות איתם יותר שעות ביממה... וכן, גם מאפשרת לי ליזום זמנים לעצמי - בין אם זה משהו כיף שאני עושה בבית, בין אם זו יציאה לסתם קניות ובין אם זה קורס קבוע או צשהו בסגנון. בצורה הזו אני לגמרי מרגישה שיש לי זמן לעצמי...

רביעית - יש את כל ה"מעטפת" של גידול ילדים: כביסות, כלים, סדר אחריהם... במשך תקופה ארוכה העדפתי לדאוג לזה לבד, בלי עזרתם, ולהפוך את זה לזמן איכות עם עצמי (מסדרת את הבית בלילה כשהם ישנים ושומעת משהו מעניין תוך כדי). בחודשים האחרונים ניסיתי מגמה חדשה של שיתוף קבוע שלהם בעבודות הבית, מתוך כיף וחובה גם יחד - כדי שירגישו שהם חלק אמיתי מהבית, וכדי להקל מעליי את התפקוד הבלעדי. זה עדיין בתהליך (וכרגע, אחרי לידה, אני לגמרי נותנת להם להתנסות בזה לבד... גם אם זה בהצלחה חלקית) - אבל אני מקווה שזה יהפוך לחלק משגרת החיים, וכך לא אפול אף פעם למחשבות של "אוף, אני פשוט שפחה פה בבית הזה..."

מקווה שבאמת אחזור לתחושות האלה שתיארתי אחרי שאתאושש מהלידה...

מבינה מאוד את השאלה, אבל לצורך העניין אם אני אשב בצהריים עם הילדים ואעשה איתם דברים שאני אוהבת (יצירות, בישול, גינון...) אני ארגיש הרבה יותר טוב וכיף עם עצמי מאשר אם אני אשקע בטלפון כל הצהריים.

ועונה לשאלות שלך- 

כשחוזרת מהעבודה עם הילדים אני שותה קפה או שתיה חמה אחרת, רגע התאפסות לשבת בנחת לפני המירוץ. כשאני מתעסקת עם הילדים שלי בשעות הפנאי אני עושה איתם דברים שמתאימים לי ונחמדים לי, אני לא מספרת סיפור שלא בא לי לספר ולא משחקת משחק שאני לא אוהבת לשחק... אם יש משהו שכיף לי לעשות אני אשתדל לעשות את זה איתם או לידם אם אפשר. אני גם יוצאת ופוגשת חברות שהן אימהות של החברים של הילדים ואז כולנו נהנים...

אחרי שהם ישנים יש לי זמן שהוא ממש לעצמי. ביום החופשי שלי אני חצי עובדת מהבית אבל גם מתפנקת קצת.

בעבודה אני למען אחרים, אני בכלל לא מרגישה שזה זמן לעצמי, להיפך, המקצוע שלי הוא הרבה פחות עצמי מהאימהות שלי... אבל גם שם אני פוגשת חברות.

אני אמא במשרה מלאה לארבעה,

תינוק כמעט בן שנה איתי בבית,השלושה במסגרות

הזמנים שלי עם עצמי הם בעיקר בערב אחרי השעה 8,הילדים נרדמים,אני עושה מקלחת מפנקת כל ערב,מורחת קרמים,רואה סדרה שאני אוהבת אוכלת משהו טעים,עושה תרגילים ואופני כושר,זה איזה שעתיים שלוש רק שלי ואני לא מוותרת עליהם גם אם אני מאוד עייפה,יוצאת עם הבייבי לפחות פעם בשבוע לטיול בעיר בבוקר,יושבת במאפייה,קונה לי פינוקים,מתאפרת ומתלבשת כל בוקר קושרת מטפחת זה עושה לי טוב גם אם אני בבית  

ולכן כל צורת החיים מבוססת על ההנחה הזאת.

א. אני מפתחת קריירה ועושה הרבה בשביל להתפתח בעצמי.

ב. מתכננת את ההפרשים בין הילדים באופן כזה שאני ארגיש סיפוק מהמשפחה ולא חוסר אונים.

ג. בעלי שותף מלא בבית. זה לא במקרה. בגלל שזה במהות שלי, גם בלי להגדיר את זה, לא הייתי מתחתנת עם מישהו שלא רואה את זה כמוני.

כל השאר זה נגזרת של הדברים. כל החיים צריך לעשות איזונים. אם זה תקופה שילד תלוי בי וזקוק לי יותר, או בגלל מחלה או בגלל נסיבות החיים. (קורונה, מלחמה, מילואים ונסיבות אישיות)

ברגע שיש רווחה כלכלית (שלא הגדרתי את זה כייעוד בחיים אלא זה נגזרת של א)

ויש גמישות מחשבתית, אז אפשר לשחק הרבה יותר עם האפשרויות. (למשל גרים בעיר. בשכונה דתית גדולה. חלק יחשבו שמגורים זה גזירת גורל, אבל לא. בחרתי במודע לגור בעיר זולה יחסית, דקה הליכה משירותים חיוניים ובסביבת קהילה שמאפשרת לי לקבל שירותים כגון בייביסיטר, אוכל מוכן, מנקה וכו'. אני לא משתמשת במרבית האפשרויות אבל זה בהחלט מאפשר גמישות)

הילדים שלי מאוד עצמאיים. זה לא "מזל". זה חלק מהמהות שהם גדלים עליה. הם רואים איך אנחנו מתנהלים ולומדים לדאוג לעצמם. לא כי אין מי שידאג להם אלא כי הם יכולים.

וכמובן גם דואגים להם לתנאים נוחים למימוש העצמאות.

למשל הם קונים לעצמם ציוד בית ספר, ספרים, מחברות, חטיפים וקניות סופר יומיומיות. נוסעים באוטובוס מגיל קטן (א') לבית ספר, ובגיל קצת יותר גדול גם לחברים ולמרכז המסחרי הגדול.

אז המון מהטרטור היומיומי כבר הם יכולים לקחת על עצמם. מה שמפנה לי זמן. מה שמאפשר לי להשקיע במקומות שאני בוחרת ולא נגררת

אז זה פחות רלוונטי כשיש צוציקים כשהגדול בן 3, אבל התקופה שהבכור פיצי היא תקופה ממש ממש קצרה.

השאלה מה ההתנהלות בטווח הארוך יותר.

בקיצור בטווח קצר זה לחכות שהגל יעבור- יש תקופות כאלו, בטווח הארוך זה תכנון ולקיחת אחריות על החיים איפה שאפשר.

עושה ספורט, השנה הוספתי חוג, ויוצאת גם לבד או מתאמנת בבית.

איך בפועל? לא יודעת, דוחפת, לפעמים בחצות.

יוצאת לפעמים עם חברות או אחיות או הבעל. 

אבל אני כרגע ללא קטנטנים. עם פיציים פחות היה לי את זה (הפוך, שנים לשחרר נגיד ללילה) אז אם מנחם, זה משתפר כשגדלים... 

לא יודעת למה בנות מכניסות פה את העבודה חח מבחינתי זה ברשימת החובות. אבל כן נגיד אפשר לראות שזה גם מימוש במידה מסויימת. 

חשבתי על משהו נוסף, עם הילדים בזמני חופשות נגיד משתדלת לעשות דברים שכיף לי ואז זה ממלא גם אותי (חיובי- ים, שקיעות, זריחות, מסלולים לא בשעות חמות, גלידה. שלילי- אירועים המוניים, הפנינגים וכדומה, קניונים (לבד כן, איתם לא כבילוי), הסתובבות בשעות חמות, חיות). 

אומנם יש לי רק ילד אחד (וחצי )

אבל אני מרגישה שעושה לי טוב להיות אמא! ממש ממש ממש

שאני סופר נהנת מ"התפקיד" הזה בחיים

לכן הורדתי מהמשרה כי רוצה להיות בבית

אולי התשובה שלי לא רלוונטית שאני עדיין צעירה ובעתיד זה קצת ישתנה.. פתוחה לכל דבר ושינוי

אבל בגדול מרגישה שעושה לי טוב שמכינה אוכל טעים/הבית מבריק/לטייל עם הילד/לקחת אותו למקום שהוא נהנה - אני גם נהנת

ועוד כאלה..

מתאמנת לפחות פעמיים בשבוע מפנקת את עצמי בבגדים חדשים לפני כולם

מטפחת את עצמי מקסימום גם למעון אגיע על עקבים/מסודרת ולבושה מושלם

הסוד לזה ש..אני לא מפחדת לשחרר אחריות נותת לבעלי להיות חלק ושותף מלא גם אם זה אומר שדברים לא יהיו כמו שחלמתי

והעבודה הגמישה כמובן שזה יתרון ענק שמאפשר לי לסדר את הלוז ממש כמו שאני רוצה

אבל זה תלוי במעסיק

אצלנו נגיד בדרכ לא מאפשרים, אבל במקרי קצה כן. אז אני בוחרת מתי לבקש.

מצד שני, עבודה גמישה בשבילי זו עבודה שאני לא חייבת לנכוח בה כל יום כל השעות ויכולה לצאת מוקדם מדי פעם שאני צריכה/ לקחת חופש בהתראה קצרה

מהבית (פרילנסר) ולשעות גמישות.

כמובן, יש זמנים של לחץ, שבהם צריך לעבוד גם כשהילדים בסביבה או בשעות מאוחרות בלילה...

מקצועות דומים נוספים - עיצוב גרפי, איור, עריכת וידאו... כל מיני דברים שדורשים רק מחשב ואין בהם חובה לעבוד ישירות מול אנשים.

כמו כל עסק עצמאי. אחר כך כבר השם שלך עובר מפה לאוזן ויחסית יש קצב עבודות קבוע, לפעמים יותר ולפעמים פחות.

זה באמת לא מתאים למי שחייבת ביטחון כלכלי...

שזה לא מדויק למה ששאלת ואני כבר עייפה 😅

יכולה לשחק עם הימים לפי הלוז שלי בחיים האישיים ובפגישות עבודה כל שבוע.

גמישות זה גם להתחיל בשעה מוקדמת כדי לסיים מוקדם.

לעשות ימים קצרים וארוכים.

להשלים שעה-שעתיים מהבית.

לא עובדת מול אנשים רק מחשב

אפס גמישות מהבית 

זה קורה

אקנה בגדים למי שצריך ולעצמי לא, אכין לכולם אוכל למסגרות ואשכח לקחת לי, כן, זה קורה לי לפעמים.

הזהות שלי מורכבת מהרבה חלקים והאמהות בהחלט תופסת בה מקום מרכזי אבל גם הזהות המקצועית שלי משמעותית מאוד עבורי ואני מתפתחת כל הזמן באופן מקצועי, העבודה שלי תופסת גם נפח וגם משמעות בחיים שלי, בנוסף יש לי תפקיד התנדבותי משמעותי בישוב שאני גרה בו , זה גם חלק משמעותי ממי שאני

ולגבי השאלה השניה, אין לי הרבה זמן מעבר לעבודה ואמהות, בזמן שיש לי אני משתדלת להשקיע בזוגיות שלי, פחות יוצאת ומבלה, כן הולכת להתעמל פעם בשבוע, אבל נראה לי שהתפקידים השונים בחיים שלי מספקים אותי רוב הזמן שאני פחות צריכה מילוי מעבר

יש נשים שהאמהות ממלאת אותן לגמרי ולא צריכות יותר מזה

ויש נשים כמוני שצריכות זמן לעצמן, זמן לזוגיות, זמן עם ההורים, שיחות עם חברות ויציאה לעבודה

איך עושים?

מקשיבים לעצמנו. זה תהליך של הלמידה. ברגע שעלית על הצורך, בוחנים איך ניתן לתת לו מענה

אצלי זו השכבה מוקדמת של הילדים בשעה קבועה, עבודה נוחה ב"ה אלף פעם, מניעת הריון, ונתינת מקום לרצונות שלי חד משמעית.

הרצונות שלי קשורים גם הרבה לבית. ולכן אני משתדלת לנהל את הזמן שלי בצורה כזו שאספיק דברים שקשורים לבית כמו כביסות, קניות, בישולים, נקיון, זמן עם הילדים בבית ובחוץ.

זה איזונים שנלמדים עם הזמן לדעתי אבל כאמור, מתחילים במודעות עצמית וקשב

ויש לי שעתיים מקסימות ורגועות לעצמי

לפעמים עושה כושר או בריכה

לפעמים סתם נהנית מהשקט עם הקפה של הבוקר

ממש ממליצה

ללכת לישון מוקדם, אז את מפסידה את השעות של הלילה, לא?

את אומרת שזה שווה כי את יותר עירנית בבוקר? ממוקדת ולא נמרחת?

מעניין... (אף פעם לא הייתי בנאדם של בוקר, אבל חלק גדול מזה הוא כנראה הרגל)

הבית שקט אני ממוקדת ורגועה 

בערב אני כבר אחרי יום סחוטה וסתם נמרחת

שותה את הקפה של אחה"צ / בוקר בנחת, גם אם זה אומר שהילדים יחכו רגע ("אמא, תחתכי לי סלט", "רגע אהובה, אסיים את הקפה ןאחתוך"). אם אקום באמצע הקפה והמשהו המתוק שלי, אעשה את הדברים בעצבים ולא מכל הלב, לכן מעדיפה שיחכו כמה דקות ולעשות בשמחה אמיתית.

השקעה בעצמי: לק ג'ל קבוע, טיפולי פנים, כושר שלוש פעמים בשבוע בשעות הבוקר המוקדמות (לגמרי בן אדם של בוקר).. קרמים וטיפוח הפנים והגוף, החלקה בשיער, בגדים יפים (לגמרי מרחיב את הדעת ומבחינתי הכרחי).

דברים שאני אוהבת בבית: בישול ואפיה, כוס יין בגינה בערב, צפיה בסרטונים בנושאים שונים - בישול, טיפוח, אופנה, סטנד אפ.

משתדלת לבחור את המלחמות שלי - לא אצא מדעתי על משהו שלא מהותי בעיניי; מנסה לשחרר כמה שניתן ולחסוך עצבים שלהם ושלי.

משתדלת לשתף את הילדים בדברים שאני אוהבת: עזרה במטבח למשל. לרוב לא אשחק איתם במשהו שלא מעניין אותי או לא נעים לי (למשל, בעלי אוהב להשתולל איתם, אני פחות.. גברים חח).. ולפעמים זה משחק נחמד אבל לא בא לי, וזה בסדר, מותר לי. אני מסבירה להם, ומחמיאה להם שהם משחקים יפה וכמה הם יצירתיים ובוגרים.. מעדיפה לא לעשות דברים מתוך אילוץ, אלא מתוך שמחה אמיתית, כי ילדים מרגישים הכול.

זה מה שעלה לי בינתיים... אוסיף אם אזכר במשהו נוסף

במיוחד מהצורה שאת עונה להם שהם מבקשים ממך דברים באמצע הקפה כזה יפה ונעים

ואם לא אתייחס לעצמי שלי אני אנבול

ואהיה כבויה וממורמרת

כשמאוד מבססים את זה

אז מוצאים את האיך שנכון לך

אם זה במסגרת הכללית

אצל מישהי זה יהיה בללכת לעבוד ואצל מישהי דוקא להאשר בבית יתן לה מרחב לעצמה

אין נוסחא אחידה

ובעיקר להיות בקשר עם עצמי

לשאול את עצמי באופן קבוע

מה שלומי בחיים

מה אני זקוקה

מה טוב לי

מה חסר לי

מה יוכל לעשות לי טוב יותר

ואיך אני יכולה להגיע לזה

בפועל למצוא את האיך שמתחבר אליך

ולתת לו מקום בשגרה ברגעים קטנים

לא ךחכות לדברים הגדולים ישותר מורכב לממש

אם האני נוכח אפילו בקצת באופן קבוע ומוגדר בלו''ז

זה נותן בטחון ושייכות אליו

ואז פעם ב..גם לתת מקום לבקשות גדולות יותר

אפשר לדחות את זה ליום אחר שתצליחו להתארגן מראש?

יש חלון זמן מאד ספציפי...

חדר במלון זה אולי אפשרות... צריך לבדוק...

אבל מה אני יעשה עם הילדים בבוקר?

זה ממש על הבוקר וגם אני אל מבינה בבתי מלון אפשר להכנס מתי שרוצים?

על זה לפני כן

כי עכשיו זה אומר למצוא מעכשיו לעכשיו מלון

ויותר קשה

למצוא מישהו שיבוא לשמור עליהם בלילה

ולקחת אותם למסגרות (מחוץ ליישוב)

אוף ממש חבל שלא חשבתי על זה מוקדם יותר

בסוף אני אשלח אותו לבד לשירותים שהם בלי מזגן שיתמודד ויעשה מה שצריך בלעדיי🤭🫣😅

אני חושבת שאפשר גם לקחת חומר מיוחד שמשמר את הזרע ליותר שעות

אבל אולי זה רק לבדיקה לא להשבחה

שווה לברר

יש מצבים שמאשרים את זה, אבל ממה שאני מכירה זאת די האפשרות האחרונה.

גם אנחנו היינו בלחץ של זמן ומהלחץ בעלי היה בטוח שהוא כבר לא יצליח ולא נספיק….

ולא הבנתי למה אי אפשר בשירותים? אז מה אם חם? זה עניין של דקות וזהו לא?

כמה פעמים אמרו לנו תוך שעה....

אחד הפרטים הכי מתסכלים בטיפולים וגם הלא מדוברים.

נטד קשה להיות זוג שומר הלכה במצב הזה!! מחזקת ומחבקת אותך! ותדעי שזה סיטואציה לא קלה ומאד מאתגרת לרבים וטובים!!

ואיזה מסובך זה עם הילדים

מבינה אותך ככ

אני לא מכירה השבחת זרע רק הבאת זרע לטיפול רגיל

הרבה פעמים לא הספקנו תוך שעה (זה באמת לא ריאלי, רק להתארגן אחרי לוקח זמן..) וגם כשהגענו תוך שעתיים שלוש זה עבר חלק לגמרי בלי בעיות.

לא יודעת לגביכם

בנוסף איפה אתם עושים את התהליך?

אנחנו דיברנו פעם עם רב של הבית רפואה והוא הציע לסדר לנו חדר שם.

וגםמציעה להתקשר לבוני עולם, לדעתי יש להם קו לשאלות חירום. הם נתנולנו יותר מענה בנושאהזה ממכון פועה.

בהצלחה רבה רבה שיעבור בקלות ובבשורות טובות!

לגבי השעה יכול להיות שבגלל שזה השבחה זה חייב להיות תוך שעה? וואלה לא מבינה בזה בכלל

סבב ראשון ומקווה שגם אחרון שלנו בעז"ה

זה במכון של השבחה לא בבית חולים...הוא בעיר אחת וההזרעה עצמה בעיר אחרת...

מה זה בוני עולם? ואולי ננסה באמת אותם/את מכון פועה... למרות שגם על הרב שלנו ששאלנו אני מאד סומכת

בוני עולם זה כמו פועה רק חרדי

מהניסיון שלי לפעמים יש להם יותר מענה ויותר יצירתיות..

וגם לנו לטיפול רגיל אמרו תוך שעה רק כשלקח יותר זה לא היה נורא

אז גם אם לוקח לכם קצת זמן תזכרי שזה אמור להיות בסדר..

כדאי לברר אולי מותר הלכתית שיוציא לבד בשירותים בלעדייך, כי בסוף זה לא לבטלה זה כדי לשבח את זה ולהשתמש במטרה שלשמה הוא נועד.

אם לא תהיה ברירה זה מה שנעשה

הרב אמר לנו שזה עדיפות אחרונה אז בכל זאת מנסים למצוא פתרון

אולי אפילו 2 פתרונות

(בית ריק של חברים שמצאנו, קצת יותר רחוק, או צימר לשעה על הבוקר יותר קרוב למקום-תכלס מחכים לתשובה מבעלתת הצימר)

תודה שהייתן איתי❤️

זה כזה קשה שאין עם מי לדבר על זה (למרות שמבינה למה זה ככה)

*חברה שלי שעוזרת לי, אם את פה במקרה וזיהת אותי- את חייבת להגיד לי🤣

הייתי בקבוצת תמיכה שבה מישהי ספרה שהיא קבעה צימר לשעה בדיוק בשביל השבחת זרע, וקבלו את שוק חייהם כי צימר כזה מיועד בדרך כלל לזוגות שלא בדיוק שומרים על ההלכה או המוסר בלשון המעטה.

היא לא פרטה, אבל אמרה שבעלה היה צריך לעצם עיניים, ושהיא הרגישה צורך אחרי המעשה להבהיר לבעלת הצימר שהם זוג נשוי.

לא יודעת מה הסגנון של הצימר הזה, אבל כדאי לברר.

גם לא לדאוג, לא באמת חייבים שזה יהיה שעה בדיוק עד מסירת הדגימה. לנו אמרו שאומרים שעה כדי שאנשים יביאו את זה תוך שעה וחצי- שעתיים.

הציעה לי גם את זה

אמרתי לה לא תודה

ה' ירחם

ותודה לגבי השעה, זה בהחלט מוריד ממני לחץ...

למרות שיש גם את השעה של התור של ההזרעה עצמה...שסתם פשוט צריך להספיק להגיע אליה בזמן

אם רלוונטי בלניאדו ספציפית יש חדר. אולי בעוד מקומות.

פדיחה לומר אבל כשאני בדקתי מצאתי שיש בכל מיני ערים חדרים לפי שעות. הרב שלנו לא אהב, אמר שזה ממש חילול ה' כזה. כי באים לשם כל מיני זוגות שלא רוצים להיראות... אבל אולי זה עניין של דעה מה יותר בעייתי. בסוף אם אין אופציה יכול להיות שהרב יעדיף להתיר לבעל להסתדר לבד.

מקווה שתמצאו סידור לילדים.

וגם, לא נעים לומר, אבל בפופורציות. הלוואי אמן שזה יצליח, אבל בסופו של דבר זה לא בהרבה יותר סיכוי מיחסים רגילים בזמן. משקיעים בזה את הנשמה. באמת, גם באנו מרחוק וטרללת, ובסוף הרבה פעמים זה לסמן ווי על שלוש הזרעות כדי לקבל אישור לעבור הלאה...

בהצלחה! בע''ה פעם אחת וזהו!

לא ידעתי לגבי הסוף...

טוב אני מתפללת שזה יעבוד אצלינו על הפעם הראשונה אמן!

אני כן באתי לכל הזרעה בתקווה גדולה.

אבל אין להשוות לאחוזי הצלחה ב ivf

כשהסבירו על הכל...

תודה על המידע

שחוזר הניגון, החלטתי לסנן

באמת אבל

אני באופן אישי גם לא קובעת נופש מראש אף פעם אז זה לא מחרבש לי איזו תכנית שאי אפשר לדחות למועד אחר

אני באמת ממליצה להוריד מינון של חדשות. זה ממש בריאות הנפש

זה שתראי ותתעדכני לא אומר שהתחזיןת נכונות וגם אין לנו שליטה על זה. חבל על האנרגיות הנפשיות שאת משקיעה

היום אין מלחמה? אחלה. אז היום נעשה משו

מחר חלילה תהיה? נתאים את עצמנו

( מקווה שהתגובה במקום, שולחת חיבוק בכל אופן❤️)

אני בכללל א בחדשות, כולם מסביב מדברים על זה...בעבודה, בכל מקום.אז אני כל פעם פותחת "וואלה" רק לראות אם מתחיל משהו, קוראת רק כותרת כללית, לא קוראת הכל.מרגישה שרוצה לדעת מה מי מו

אבל שומעת קולות.

לא דיבורים, קולות של מטוסים.

אז הלב מחסיר פעימה, ובלי שאני רוצה אני מעבירה בראש שיש מה שצריך בממד.

ומימי הסגרים בקורונה אני לא דוחה יציאות כמה שאפשר.

וכן, ממשיכה להדחיק ולעצום עיניים בכח, ולהמשיך רגיל.

כי אולי כן, אבל אולי לא

ורק משתדלת לכוון יותר בתפילה, בעיקר באנוכיות שלא יבטלו לי את הנופש

אני גם כמוך, ערוכה עם מה שצריך לשעת חירום,

לדוגמה ההורים שלי באים אלינו לשבת אז דואגת שיהיו גם כסאות נוחים בממד.

ציוד בסיסי בממד יש כבר 3 שנים.

כולל פנסים, מאוורר על סוללות וסוללות. לא שאני חושבת שנצטרך, אבל זה שם כבר מאחרי ה7 לאוקטובר אז למי אכפת..

מחשב של העבודה לוקחת כל יום איתי הביתה.

לפני שבת מטעינה את הנייד ודואגת לנתק מהשקע לפני שבת אם אצטרך לטלטל אותו.

דברים בסיסיים כלאחר יד, כשמתרגלים אז לא מתרגשים מהמעבר משגרה לחירום.

ואז ממשיכה לגמרי כרגיל.

בעיני זה לא להדחיק אלא דווקא הכי לפקוח עיניים...

מעריכה את הכנות באמירה...אבל זה צורם מאוד מאוד מאוד.יש משפחות שמשתדלות לכוון בתפילה שהבעלים , בנים, חתנים..לא יצאו שוב לסבב נוסף...ושלא יפלו חיילים..

הילדים ממש יתבאסו אם יתבטל 😔

מאחלת לכם שלא יקרה כלום, וזה סתם איומיםוהכל יחזור על מקומו בשלום

ימים האלו זה כבר הפך לשנים אלו...

גם שנה שעברה היה חשש ובסוף טסנו ונהנו.

מקווים לטוב..

תמיד יכולים להיות שיבושים מכל מיני סיבות בלתי צפויות אבל אי אפשר לחיות ככה את החיים....

ובד"כ אני בנאדם זורם, ולא אכפת לי מכלום.אבל עכשיו לקראת חופשת קיץ, מבאס.

מבחינתי חיה את החיים, מתכננת תכניות לעתיד כמו תמיד, מקסימום יתחרבש לי.. ממש לא חיה בתודעת מלחמה מתקרבת... אחד הדברים הכי קשים לחיות איתם זה חוסר וודאות, אני מציעה לך לא להכנס לזה בכלל! כעת היום הכל כרגיל, אז ממשיכים. מה יהיה, לא להתעסק עם זה.

אין מלחמה אלא אם הוכח אחרת במשך כמה ימים (עיין ערך המלחמה שהתחילה ונגמרה באותו יום)

בתקופה כ"כ משוגעת

חוץ מלא להחשף לחדשות

צריך גם לא להתייחס לשמועות שרצות שם

כי אין פרופורציה בין כמות הפעמים שדברו על מלחמה לבין הביצוע

מבחינתי ברור שיהיה, וזה רק עניין של ימים.

יש אומרים אחרי המונדיאל שהוא היום.

אבל בעצם לא משנה לי אם זה יתחיל מחר מחרתיים בשבת או עוד שבוע או עוד חודש.

כן קבענו נופש, אולי הוא יתבטל,

יש משימות לסיים בעבודה, אולי זה יהיה מהבית.

הילדים ממילא בבית בחופש.

קניות וסידורים לשנה הבאה צריכה לעשות, חיכיתי לאחרי ט' באב

מקסימום נעשה עם משלוח.

באמת לא יודעת מה כבר יכול להשתבש בשגרה המשובשת ממילא..

ואם לא יהיה גם טוב,

כאילו אין תרחיש שיגרום לתוכניות להשתנות מהקצה לקצה.

היום לקחתי איתי ציוד נחוץ מהמשרד לצורך עבודה מהבית אם אצטרך לפרק זמן ארוך.

מקסימום כל יום אקח ואחזיר מה כבר יכול להיות..

העיקר שלא יהיו לימודים מרחוק, זאת החרדה העיקרית שלי מהתפתחויות מרעישות שכאלו 😜

ועדיין...כמו כזה לפני לידה, שיש מתח מתי ואיך וכמה, חוסר שקט.ככה מרגישה עכשיו

מצחיקה אני

ממילא המציאות לא צפויה ויכולה להתהפך ברגע , אז אני פשוט חיה את חיי רגיל, קובעת מתכננת הכל רגיל. כשנופתע, נתמודד. לא רואה טעם לעסוק בזה.

עכשו קראתי אתכן ונזכרתי שהדאגה העיקרית שלי ממצב כזה זה שיקפיצו אותו למילואים ואני אשאר להשתגע לבד עם הילדונת 😒

איף.

משיח דחוף.

לואפילו לרגע לא הבנתי מהחדשות שכל רגע עלולה לפרוץ פה מלחמה נוספת...

אני אפילו לא מבינה על סמך מה החשש הגבוה?

טראמפ תוקף אנחנו לא...

איראן תוקפת במכוון לא אותנו

נכון אולי

אבל האולימהזה קיים תמיד מבחינתי לאור השנים האחרונות

לא רואה שום הבדל בין האולי..שלמדנו לחיות לצידו ולומרנשזה במילא לא בשליטתנו ובבחירתנו אז בואו נמשיך בשגרה

לבין האולי כרגע

טראמפ רק לוחץ עליהם להגיע להסכם הוא לא משמיד את הגרעין או משהו כזה

לנו אין המון אינטרס בזה

ולכן מבחינתי אין לי אפילו מחשבה כזאת בראש

נכון ברור שאם יעלה להם והם יתקפו פה הכל יכל להשתנות

אבל בסדר זה נכון תמיד באותה המידה בעיני

קיצר בעיני לחיות בחששות של מה יכל לקרות זה ממש לוקח לנו גם את המעט שגרה שפויה שיש לנו בשנים האחרונות

זה עבודה תודעתית

וגם אמונית לזכור בידיים של מי אנחנו

וזה לא סותר שהחשש הכי מובן שיש וטבעי לחשוש ממה יהיה.. קשה לנו עם חוסר ידיעה ברור...

דווקא כאחת שכן קראה הרבה על

להיפך טראמפ מבין שאין איך לעשות איתם הסכמים וההסכמים איתם לא שווים כלום.

הוא מתכנן לפגוע בהם קשות מאוד מאוד וככל הנראה לצורך העניין ישראל תתערב כי יש לנו יכולות שהוא לא יכול לוותר

עכשיו רק העיתוי לא כ"כ ברור

אולי מחכה לאחרי המונדיאל

אולי מחכה לבחירות האמצע שלו

זה לא יודעים... ימים יגידו

אבל מסכימה איתך שלא לתת לזה לנהל אותנו

אני כבר לא מתרגשת מהאולי הזה

עברנו את זה כמה פעמים ונעבור גם הפעם אם יהיה צורך

הוא מפעיל עכשיו לחץ צבאי כבד זורק אמירות מפוצצות ובציוץ הראשון שלהם של חולשה והסכמה הוא יעזוב הכל לטובת -יון מדי י על הסכם

אני ב n12 ו וואלהושם ממש נותנים תחושה של אוטוטו מלחמהאבל עכשיו כולם רק על המונדיאל.

רק עדכונים שטראמפ תקף באיראן

בסדר..

ייאוש דכדוך כניעה רפיסות וכו'... 😏

בלי קשר לימין שמאל פוליטי, באמת שלא כדאי לצרוך מהם חדשות. הם יוצרים התקפי חרדה מכלום.

12 הם ה- מלחיצים

( ע"ע "ערוצי התבהלה...")

תעברי לאתר אחר ( או שתוותרי לגמרי (; )

מתעסקת בזה כי זה פשוט לא רלוונטי בעיניי כרגע.

תהיה מערכה? נתכוונן עם החיים בהתאם.

חבל מעכשיו להיות סביב זה.

מבחינתי הכל כרגיל

כל הזמן דיבורים על היתכנות של מלחמה

תשימי מבטחך בבורא עולם

ותנסי לסנן כמה שאפשר

תלכי עם המנטרה הזו ,הקדוש ברוך הוא דאג דואג וידאג לי ויעשה הכי נכון עבורי ולא לתת לפחד לנהל

זה כבר הפך להיות בדיחה

קרה לפחות פעמיים שאמרו שתיתכן הסלמה וטראמפ איים שיתקוף עוד הלילה. כולם היו ערוכים.

בסוף טראמפ דיבר עם מי שצריך ועשה משא ומתן ואמר שחזר בו. לפחות פעמיים זה קרה אם לא שלוש.

אז מה נתן לנו לדעת מכל התפתחות הזו? סתם לחץ מיותר לשווא . לא בריא. הרצון לשליטה במקרה הזה רק מראה כמה אנחנו רחוקים משליטה. מנסים לדעת הכל כדי להערך אבל הגורמים הגדולים משנים את הכללים על ימין ועל שמאל.

הכי טוב להתנתק ואם יהיה משהואז תהיה התראה מקדימה של 10 דקות .

תנפשי. תצאי. אל תחשבי יותר מדי על מה יקרה אילו... זה לא יתן לך כלום חוץ מדאגה מיותרת.

ואם זה יפתיע באמצע נופש אז תפעלי בהתאם באותה סיטואציה אבל כרגע אין כלום

'יש לי כלים להתמודד עם מה שיגיע'.

באמת אין לנו איך לדעת מה יהיה ומתי.

רק להיזכר בכוחות שלנו, בכל מה שכבר עברנו והצלחנו להתמודד איתו, ולדעת שכל מה שיבוא- יבוא עלינו מתוך אהבה של הקב''ה.

אני שומרת.

גם ככה לא אוכלת יותר מידי בשרי במהלך השבוע.

עוזר אפשר בשר

אבל לא נעים לי חח

יהודים וכזה חח

הכנתי פסטה

תכיני דגים או לפחות קטניות וירקות...

אני כן מקפידה

אולי גם קציצות/בולונז טונה יעזרו לתחושה של "בשרי".

היום גם ראיתי הצעה לשווארמה דג. לא ניסיתי.

אני כרגע בתקופה שדגים מגעילים אותי. 🫣🙄

לא רואה סיבה להקל בזה

אבל איתך בתסכול כי אני מרגישה רעבהההה ואני לא אוכלת חלבון

סורי על הנצלוש אבל רעיונות לחלבון חוץ מדג יתקבלו בברכה חחח

אחרי לידה, כיולדת- יש הקלות בעניין.

תכיני לך דברים מפנקים חלביים ואז אולי החשק לבשררר ירד.

ולא שמרתי. מבחינת בעלי זה אפילו לא היה שאלה. גם לא צמתי בתשעה באב.

איך אומרים אצלנו בשם ר' חיים סולוביצ'יק? אנחנו לא מקלים בחומרת הימים, אנחנו מחמירים בפיקוח נפש.

בגמרא יש נידון על בשר טרף, אז בשר בתשעת הימים...

ולא חשבתי שיהיה לי קשה

אבל ממש קשה

זה אחד הדברים הכי פשוטים שהם עושים.

לא רואה שום סיבה לשלם על פרטי .

הייתי צריכה לקחת תינוק, בהתייעצות עם יועצת הנקה היא אמרה לי שלא כדאי בקהילה אצל אף אוזן גרון כי היא נתקלה בלא מעט מקרים שהם חששו מידי לחתוך עד הסוף וזה לא היה יעיל. נתנה לי שמות של מומלצים לעשות פרטי, ונפלתי מהכסא מהמחיר שזה עלה בשביל פרוצדורה כל כך קצרה ופשוטה שכבר יצא לי לעבור עם ילד נוסף עוד בימי האישפוז בבית החולים. ולוקחים חצי מהמחיר על 'פגישת יעוץ'- לא הייתי מגיעה אם לא היו ממליצים לי גורמים מקצועיים...

בקיצור חיפשתי באפליקציה התרת לשון אבל לא בדקתי אף אוזן גרון אלא מי שעושה את זה והוא כירורג ילדים. מצאתי תור למחרת במקום נגיש יותר מאיכילוב, ובעלות של ביקור אצל רופא בקופה.

בהצלחה!

אני בכללית..

אני במכבי.

אצלנו באפליקציה יש אפשרות לעשות חיפוש גם לפרוצדורה וזה החיפוש שעשיתי

ד"ר רפאל יודסין הוא אחד המומחים לזה, והוא מקבל פעם בשבוע בכללית בשכונת מקור ברוך (בשאר הזמן בשר"פ של הדסה עין כרם, בעיקרון. זכור לי שזה עולה 300 בערך, אבל לא בטוחה כי בסוף התרנו אצלו בקופה).

המאוחדת. הוא עובד גם בכללית.

קצר וחינמי

כמה עלה לך?

עלות פרטית באיכילוב:

התרה 750 / 850 (לא כתוב לי ברור)

בדיקה 350

לא ברור לי אם יש התרה, האם משלמים גם על הבדיקה או שזה כלול ב850.

יש גם מרפאה פרטית של ד''ר בוצר. עולה 925 בדיקה ועוד 925 התרה אם צריך. אפשר לקבל החזר קטן מהכללית.

יודסין מקבל במרפאת הכללית מקור ברוך, פעם בשבועיים בערך. קובעים תור דרך *2700. ואז זה עולה רק עלות ביקור אצל רופא מקצועי (35 בערך).

אפשר להגיע אליו גם דרך שרפ הדסה עין כרם, אם יש כללית מושלם זה עולה 250.

אני שלחתי ערעור לכללית, ואישרו לנו טופס 17 לאיכילוב. כי רק שם יש מרפאת לשון קשורה, והסברתי למה המקרה שלנו דורש דווקא מומחה ספציפי.

בעיניי עדיף תמיד לצפות ללידה בתאריך מאוחר ומקסימום להיות מופתעת לטובה.

לא חושבת שכאדי לך לנסות זירוזים טבעיים בשלב כ"כ מוקדם.

סתם מתיש ומעצבן וכנראה שלא כ"כ יעיל.....

עדיין ממליצה לא לדחוק את הקץ...

עדיף לשנות מיינד ולהנות מהתקופה

להנות מהקצת שקט לפני שהחיים מתהפכים. אבל עדיין אני על קוציםם

יום הולדת בתשעת הימים זה די מבאס

כתבת מדויק.

מתסכל פשןט מתסכל

כבר אין לי כח להלחם ולעשות דברים עם כל טיפת כח שישלי

פשוט מיואשת

סליחה שניצלתי את התגובה שלך🙈

ממש מזדהה,

אני אחרי בוקר שלם של הקאות

וחייבת להופיע בעבודה,

פשוט השרשור שלך בא במקום,

יש כזה דיסוננס מטורף בין איך שמרגישים לבין איך שכל העולם מצפה שנתפקד.

אנימלא חושבת שהבעיה אצל הרופאים...

הבעיה אצל כולנו , לא באשמתנו, אלא הפתרון אצלנו אני מתכוונת..

אנחנו בקצב חיים מטורף, מנותקים מהטבע, מהנשימה, מהמחשבה, הכל מהר, על אוטומט, הספקים, הספקים, הספקים

להוכיח את עצמי לכולם

וכו וכו

..

אז זה לא אשמתנו

המירוץ הזה

אבל הפתרון אצלנו...

וזה קשה

מאוד...

אבל לפעמים

אין ברירה לעצור...

בכל מקרה חיבוק גדולללל

וזה עובר!!!!

לא מסכימה איתך רופאים לא אמורים לרפא את הבחילות וההקאות

ככה זה לחלקנו, זה הריון (לחלקנו), וחוץ מהכמה כדורים, ועירוי, מה את עוד מציעה? להעלים את זה אי אפשר.

כן מסכימה שמקומות עבודה בישראל, יאשרו חופשת מחלה לאישה עם היפרמאזיס, כי באמת שלא ניתן ללכת לעבוד עם ה"מחלה" הזו.ביטוח לאומי, משרד הרווחה, העבודה והלא יודעת מה, צריכיםפ להכיר באישה עם היפרמאזיס כמחלה ולתת לה אישור לשהות בביתה, עד שתתאושש (לרוב עובר אחרי חודשיים- שלושה)

קשה מאוד מאוד

בכל אופן במצבים דורשי אשפוז.

לא עשו לי שום בעיות. אישרו תוך יום מהגשת הטפסים ותוך יומיים הכסף היה בחשבון.

נתנו לי שמירה לחודשיים, הספיק כי היה גם חודש של מלחמה ופסח בהתחלה, שלא עבדתי.

וזה היפרמאזיס לכל דבר(פשוט לא מאשפזים, כי עושים עירוי בקופה ושלום)

האמת שאני אף פעם לא ניסיתי לקחת שמירת הריון בגלל זה, כנראה באמת אפשרי.בהיפרמאזיס, אצלי בכל אופן, המצב כל כך נואש, שממש לא מעניין אותי העבודה והכסף באותם הימים.רק שיעזבו אותי להקיא ולסבול בשקט.

לשאלתך, הלכתי ללמוד רפואה כדי לעזור לאנשים ולרפא אותם.

להתאים גיל לעובר ולפתח בדיקות יכול להיות מציל חיים, והציל חיים של לא מעט עוברים ואמהות כך שלא הייתי מזלזלת בזה.

עברתי הריון, הרגשתי זוועה ויחד עם זאת שימח אותי מאוד שניתן להציל את חיי וחיי תינוקי בזכות בדיקות. והצלת חיים עומדת בעדיפות עליונה בפיתוח והשקעת תקציבים.

רופא שאומר שהריון הוא לא מחלה זה בעיה כי יש פעמים שהריון הוא אכן מחלה.

אבל לא ברור לי היציאה נגד ציבור הרופאים בישראל

ומאיפה את יודעת שלא מתאמצים למצוא פתרון? הבעיה היא שההורמון שמחזיק את ההריון הוא הוא זה שגורם לצרות שנלוות אליו אז את הגורם לא נוכל להעלים ובסימפטומים עושים כמיטב היכולת לטפל, בין אם זה בונגסטה או זופרן במצבים קיצוניים יותר.

סטודנטית לרפואה, אמא.

95 בצום,או אחרי סלט?

מה הערכים שלך בדרכ?

בצום היו תקינים אבל התחילו לעלות- 105 וכזה...

העניין הוא שגם אחרי אוכל אני רואה שיש עליה.

אפילו שהיא עדיין בגבול התקין-

אם פעם סלט היה מביא אותי ל80- היום הוא יכול בכיף לעשות לי 95.

יכול להיות ירק ספציפי שמקפיץ סוכר

זה רק סלט?

או בעוד דברים?

מהנסיון שלי כל הריון היו דברים אחרים שהקפיצו את הסוכר,תנסי לעקוב בנפרד אחרי המרכיבים.

לפעמים גם טונה בשמן. לפעמים קוטג'.

לא משהו שאמור להעלות סוכר.

שווה לך לבדוק.

קוטג' לי היה בסדר.

תנסי במקום אולי ביצה קשה

תנסי גם לבדוק פלפל,לא אמור אבל יש הפתעות בחיים האלה.

הבעיה שהרופאה רוצה שכבר אתחיל גלוקומין ואני ממש ממש ממש לא רוצה תרופות

לידה שמתפתחת לבד

זה מאזן ממש.

ועושה טוב לגוף והכי חשוב שזה מאזן את הסכרת.

לי לא

אני גיליתי על סכרת רק לפני שבוע ואני עוד בשלב שבודקת מה מעלה. גם לי יש קצת חריגות לצערי..

הכי עוזר הליכה נמרצת בערב לפני השינה לפחות רבע שעה

חוץ מזה לאכול משהו שומני לפני השינה- חופן שקדים, או משהו בסגנון