שלום לכולם!
היו פה כמה שרשורים על זה בעבר, אבל בכל זאת - לא ממש הגעתי לעצות קונקרטיות.
מרגישה שאין לי השקפה דתית לאומית לחלוטין, ומאידך - גם לא לגמרי חרדית.
הגעתי מבית (סוג של) חוזר בתשובה, הדתיות שלי היא יותר ספרדית בהווייתה
(אידאולוגיות רכות יותר, הערכה רבה לציבור החרדי ולגדולי הדור החרדים, אך גם חיבור טבעי לציבור הדתי לאומי)
גדלתי במסגרות דתיות לאומיות, וזה הציבור בו אני מרגישה בטבעיות וכדו'.
עם זאת - אני לא מרגישה לחלוטין שייכת בהשקפות שלי לציונות הדתית הקלאסית.
יש הרבה במשותף. אבל זו לא אידאולוגיה שלמה.
אני על התפר. משהו באמצע. מעריכה הן רבנים חרדים והן רבנים דתיים לאומיים.
אני מאוד שמרנית בתפיסת ההלכה שלי ובתפיסת החיים הדתיים שאני רוצה, אך כאישיות אני מאוד גמישה מחשבתית ועם לב פתוח, הכלה וקבלה כלפי האחר (כחלק מזה שהגעתי גם מסביבה מגוונת ולא גדלתי בבועה) בכללי יש לי ראש ביקורתי גם, ויש אמירות חרדיות ודברים בעולם החרדי שמאוד קשים לי.
לצורך הדוגמה - הייתי אומרת שאני מאוד דומה לרבנית ימימה מזרחי בסגנון ההשקפתי שלה (שונה ממנה לגמרי בדברים אחרים, אבל היא די משקפת את מי שאני מבחינת הזדהות אידאולוגית, לפחות ממה שהיא משדרת - לא מוגדרת בדיוק)
אני מחפשת בחור מאוד ירא ה', כזה שרוצה ללמוד (בשאיפה לחיי אברכות). רוצה להקים בית של תורה.
אני לא באה עם אידאולוגיות כלשהן מלבד התורה, ההלכה, במובן הכי פשוט ומעשי שלה.
עד כה נפגשתי בעיקר עם בחורים חרדליים מאוד - מבחינה הלכתית הם התאימו לי, אך מבחינה אידאולוגית הם באו עם סל ערכים שאני פשוט הרגשתי שאין לי אותו...
ובכללי העולם שלהם היה מאוד אידאולוגי - דברים שהרגשתי שאין לי אותם. וגם הרבה פעמים הם באו עם השקפת עולם של אי הסכמה בסוגיות רבות (מן הסתם) עם רבנים החרדים וכו' - וזה קצת קשה לי, כי אני מרגישה שהם גם חלק מהעולם התורני שלי, ובכללי אולי זה גם סוג של תום של אמונת חכמים וכבוד לרבנים, שאני רוצה שישאר לי. ופחות דרך חיים של התנגשויות ועמדות אידאולוגיות מאוד ברורות בתחום הזה.
אגב - זה גם לכיוון ההפוך. כששומעת חרדים שמדברים נגד רבנים מהציבור הדתי לאומי, גם קשה לי עם זה מאוד.
יש לכם רעיון לסגנון בחורים\שדכנים\ישיבות שיכולים להתאים לי?
או בכללי, איזשהן תובנות למקרה שלי?
אני די אובדת עצות 
