אני ואחיות של בעלי מאז ומתמיד בקשר נחמד כזה, לא מדי קרוב אך בהחלט אפשר להגיד קשר טוב.
בעיה אחת יש להן. אסור להגיד להן מילה אחת "לא במקום".
וכשאני כותבת מילה. זו רק מילה.
אבל הן חופשי מדברות, צועקות, יורדות עלינו או בצחוק או ברצינות
ואני ובעלי במיוחד משתדלים לא לגרור את זה למריבות...
אך אחת מהן התנהגה מאוד לא יפה לאחד הילדים שלי מול כולם ופה נשברתי.
לא רבתי אך אמרתי בצורה אסרטיבית שאני לא מוכנה שזה יחזור על עצמו.
מאז... מתעלמת ממני באופן מופגן. בוואטספ המשפחתי מתכתבת וצוחקת עם בעלי חופשי ושאלה סתמית
ששלחתי לה - התעלמות מוחלטת.
בגדול אני כל הזמן נפגעת מהן המון ומבליגה וחמותי היא טיפוס ללא עמוד שדרה ושותקת המון לילדים שלה
גם אם רומסים את כבודה מול כולם...
עוד גיסה גדולה הרשתה לעצמה לצרוח עליי בטלפון אחרי לידת אחד הילדים ולומר שאני מגזימה בעזרה שאמא שלה מעניקה לנו.
תבינו את הראש של בנות המשפחה. וזה כולן כך.
אך הן סוחטות את אמא שלהן בלי סוףףף..
אני לא כזו וזה לא מקובל עליי בעליל. עלה לי לגמרי.
בעלי הוא איש שלום כזה ומעדיף תמיד כמה שפחות מריבות לכן עד היום כן הייתה סוג של "אופוריה" והיה נראה שהכל טוב וכו'...
איך הייתן נוהגות במקומי?
יש לציין ששיתפתי את אמא שלי בדמעות כבר על מה שהגיסה עשתה לבן שלי (ומחשש לאאוטינג לא אפרט)
והיא אמרה שכף רגלה לא הייתה דורכת שם יותר.
אך אני מרחמת על חמותי כי היא אישה טובה-פשוט ללא עמוד שדרה.
