קודם כל תודה על ההקרבה המטורפת הזאת, גם אם זה בעל כרחך.

ואין לי יותר מידי דברים חכמים לומר, אבל עצם המודעות היא המון!

בהצלחה רבה❤️

אמרתי עכשיו פרק תהילים להצלחתכם

ריגשת אותי ממש

איזה מותק!

תודה...

בינתיים כי הקושי שלך עצום אבל שלו עוד יותר

חיבוק לשניכם. גיבורים של החיים גם אם בלית ברירה, הקיום של עם ישראל נזקף לזכותכם בעז"ה שילך לשלום וישוב לשלום ותשלימו, אפילו אם זה שולם מעל, שמכסה ולא באמת מתקן לעומק. חביבוק בחיבוק חיבוק. 

ואני ניסתי משהו לבד ולא היה כזה מוצלח אז כרגע לא רואה את עצמי הולכת למשהו..

אולי

אם יש לכן המלצה למטפלת טובה ממש, באיזור גוש עציון /ירושלים אשמח לשמוע

במציאות כזאת מטורפת...

ממש יכול לעזור!!

אולי @נגמרו לי השמות עושה בזום?

או תשוכל להמליץ לך על מישהו בסביבות ירושלים?

ו @נגמרו לי השמות באמת אשמח לשמוע... גם עליך כאופציה לזום וגם אולי על המלצה באיזור שכתבתי..

אם צריך אפנה בפרטי ❤️

כן, אני מקבלת גם בזום/בגוגלמיט ולא רק פרונטלית.

וואו יקרה

קוראת אותך וממש מרגישה מבעד למילים את האהבה הכ"כ גדולה ויקרה שיש בינך לבין בעלך.

כמה שאת אוהבת אותו.

כמה שהוא יקר לך.

כמה שהזוגיות יקרה לך.

וכמובן גם לו.

איזה זוג מדהים ומרגש שאתם. וואו.

כ"כ מרגש לקרוא על התקופה הנפלאה שתיארת לפני שנה, על השיא בזוגיות, על החגים המהממים,

על הכיף הלא נורמלי, 

על ההתרגשות אחד מהשנייה

על התחושה של אהבה שאי אפשר להסביר במילים

אפילו יותר מהחתונה ויותר מכל השנים יחד!

איך אמרת: אהבה אהבה אהבה.

וואו.

וואו וואו!

יקרה איזה יופי אתם!!!

כמה זה מפעים ומשמח ממש להרגיש ולחוות במוחשי את כל זה!!!

כמה זה יקר ולא מובן מאליו

וכמה זה - שלכם!

את שומעת יקרה? - זה שלכם!

אף אחד לא יוכל לקחת את זה מכם

אתם ורק אתם הגעתם לזה.

אתם ורק אתם עבדתם כדי להגיע לזה.

וזה שלכם.

כל הזמן.

גם בזמנים הקשים.

נשאר שם.

מזכיר ואומר

מזכיר ואומר

"זה מי שאתם. זוג של אהבה אהבה אהבה.

זו האמת.

זו."

ובשמחת תורה פתאום הקרקע נשמטת תחת הרגליים.

הבית מטלטל בצורה כ"כ חזקה שמאיימת לשבור אותו

את הבית הלאומי

את הבית הפרטי

בעלך היקר מוקפץ למילואים

מוקפץ - הופ - מהרגע להרגע, בפתאומיות, בבת אחת.

למילואים - למלחמה קשה מנשוא. רחוק רחוק מעין וכואב כואב בלב.

ואת, ואתם בתוך כל זה

בתקופה מטורפת כמו שציינת

של  אהבה-דאגה-תפילה...

גם שם.

גם בתוך הטלטלה הכי גדולה.

אתם באהבה.

אתם בדאגה.

אתם בתפילה.

ואז הוא משתחרר.

והיה אחלה

וחזרתם לשגרה רגילה.

את מבינה יקרה כמה חזקים אתם?

כמה מדהימים אתם?

את מצליחה רגע לראות את זה גם בזמני שיא הקושי וגם בזמנים הטובים אתם פשוט - *אתם*?

ואז 

לידה

וואו.

אמרת לידה אמרת כ"כ כ"כ כ"כ הרבה. כ"כ.

גם בלי שום קשר למילואים.

כמה שלידה מביאה איתה לצד הברכה וההודיה העצומה אינספור של אתגרים.

מהרגע שפוקחים עיניים ועד הרגע שעוצמים אותן ואז גם כשעוצמים קמים שוב ושוב ושוב.

וטלטלה לגוף, וטלטלה לנפש

ואין שינה

ויש כאבים

ואין זמן

ויש כאב ראש

ואין כוח

ויש צרחות

ואין פנאי ואוויר

ויש קושי ועומס פסיכיים ואחריות מטורפת 24/7

ואין רוגע

ויש שינויים, כ"כ הרבה שינויים, לכל אחד מבני הבית

ולא מספיק שיש לידה 

ולא מספיק כל מה שהיא מביאה איתה

ולא מספיק התקופה הנוראית של כל העם והמצב הביטחוני

אלא שמיד אחרי הלידה בעלך היקר שוב חוזר למילואים!!!

וואו.

פשוט תודה עצומה עצומה לשניכם. אין מילים.

ואז הוא חוזר מהמילואים

ואתם חווים טלטלה.

טלטלה שכ"כ כ"כ כ"כ מובנית

טבעית

הגיונית

אנושית!!!

משבר בזוגיות שטולטלה פעם אחר פעם אחר פעם בסערה אינסופית

מגלים ורוחות סוערים מבחוץ,

מהמלחמה

מהמציאות

מהמילואים

מהמרחק

ממה שהלב רואה וחווה ושומע

ממה שהגוף עובר

מחוסר אונים עצום

מול שבר וכאב אינסופיים של עם

וגם מגלים ורוחות סוערים מבפנים

מלידה שמטלטלת את כל הבית

מקושי מטורף בגוף וקושי מטורף בנפש

מחוסר פניות וחוסר זמן וחוסר אוויר

ממקום שבקושי אנו יכולים לראות ולהבין ולהכיל את עצמינו אז איך נוכל להכיל את בן הזוג?!

ומתוך קושי וכאב עצום, חוסר פניות מוחלט ורק עייפות תהומית וכאב ענק נוצרים גם הפיצוצים ביניכם.

הרגישויות של שניכם

בדיוק בדיוק כמו שכתבת -

כל אחד מרגיש שלא רואים אותו

כל אחד רוצה שהשני יכיל אותו

כל אחד רוצה שהשני ידבר בשפה שלו

וכמה שזה מובן יקרה!!!

כמה שאתם מדהימים וחזקים אתם עדיין בני אדם!

ופיצוצים או ויכוחים או רגישויות או כל דבר כזה שקורים ***לא*** אומרים עליכם שום שום דבר רע!

ולא על הזוגיות שלכם!

הכי הכי לא!

אלא הם רק אומרים שאתם אנושיים.

בני אדם.

שעוברים כ"כ כ"כ כ"כ כ"כ הרבה!!!

זה הכל!!!
 

ואחרי כ-ל זה

הוא שוב הוקפץ

שוב

חודש שלם

לפני החגים

וכ-ל הגיחות היו טובות!!!!

את מצליחה לראות באיזה זוג עם כוח על וזוגיות על מדובר?!

כן כן, אתם הזוג הזה!!!

ועכשיו

עכשיו הוא צריך לחזור בזמן הקרוב

לסיים את המילואים

ואת יקרה

שכ"כ אוהבת

שכ"כ מייקרת

חוששת

חוששת ממש

מפיצוצים

מכעסים

מרגישה שוב, ששניכם צריכים הכלה, מרחב

שהפיצוץ הארוך הקודם לא שב על מקומו בשלום, שלא באמת עיבדתם אותו כמו שצריך

עדיין לא

בהמשך אתם כן

אבל עדיין לא.

וכל העומס, הילדים, הכביסות, הטלטלות

והנחיתה שוב

כל זה

בתוספת הפחד הגדול

החששות המכרסמים

ממש בעתה ממה יהיה ואיך יהיה

עצם הפחד הגדול הזה משתק.

הוא משתק וגורם לך להיות קצרת רוח

וכ"כ היטבת לתאר במודעות נפלאה ורגישות מדהימה שכל זה גורם לך לצפות ממנו לדקויות, עד לרמת המילה הקטנה, להיפגע מכל דבר, להיות במן "דריכות" כזו של פגיעות

וזה רק כי הכל כ"כ כבר על הקצה, כ"כ קצר, בלי מרחב, בלי אוויר נשימה

עם המון סטרס ועומס

ובעיקר פחד פחד פחד

שמאיים להשתלט ולסגור עלייך ועל הכל.

ומה הפחד הזה רוצה שם לומר לך יקרה?

אולי הוא רק רוצה לומר לך שהוא פשוט כ"כ כ"כ אוהב

וכ"כ כ"כ מפחד לאבד את מה שהוא אוהב

לאבד חלילה את הזוגיות הטובה

לאבד חלילה אותו, את בעלך

לאבד חלילה אותך, בגרסא שאת רוצה להיות למולו ובכלל כאדם

תראי רגע את הפחד הזה

תביני את עצמך

את רק רוצה טוב

רק רק רוצה טוב, לכולם!

זה הכל!

ואת צודקת במה שאת רוצה!

כ"כ כ"כ צודקת!

אז פחד -

אני מביטה לך בלבן של העיניים 

ועונה לך:

אנחנו נהיה בסדר!

ב"ה!

בעלי יהיה בסדר!

אני אהיה בסדר!

אנחנו זוג חזק!

אנחנו זוג אוהב!

אנחנו זוג של אהבה אהבה אהבה!

יש לנו אינספור קבלות ממקומות של זמנים טובים בינינו!

יש לנו אינספור קבלות ממקומות של זמני קושי בינינו שהתגברנו עליהם!!!

יש לנו אינספור קבלות של זמנים הכי הכי קשים שצלחנו!!!

אז אנחנו נצלח את זה שוב!

גם אם יהיה קשה

גם אם יהיה כואב

גם אם זו תהיה דרך

אנחנו נצלח את זה!

אני מאמינה בנו!

בטח שנצלח את זה!

ואפילו נעמיק עוד ועוד קומות ורבדים בזוגיות שלנו דווקא בזכות זה!

וכמובן שבדיוק כמו שכתבת תוכלו גם לבד וגם להיעזר באיש מקצוע ובהחלט לקבל עוד כוח, עוד כלים, עוד לימוד.

באמת באמת שזוגיות היא לימוד,

וזוגיות שעוברת טלטלות רק צריכה להוסיף את הלימוד הזה בה. אף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות ויודע זוגיות בטלטלות.

אנו נלמד ונדע.

נלמד ונגדל.

נלמד ונדע לתקשר ולדבר צרכים ושפות אהבה בדיוק כמו שכתבת

ומי *כמוכם* יצליח להיות תלמיד מצטיין בתוך הלימוד הזה של החיים

כי זו ממש עבודת חיים

ואת בתוכה

ואתם בתוכה

באומץ, בגבורה, באליפות ובאהבה כל כך חזקים!

אז קחו את ה-אתם

את מי שאתם

את האהבה אהבה אהבה שלכם

וממנה תזכרו שגם בהמשך הדרך והעמקה עוד ועוד

אתם תמיד תמיד ביחד

אחד עם השנייה.

ויש לכם הכל.

ויש בכם הכל.

❤

ולסיום רוצה לצרף שני קישורים שנראים לי רלוונטיים,

האחד על מצוקה בו זמנית של שני בני הזוג, כאן: 

מצוקה בו זמנית - נשואים טריים

והשני על מה זה בעצם "זוג חזק", כאן:

זוג חזק - נשואים טריים

פשוט תודה ענקית....אימהלה....

הבאת לי את הדמעות.....

ככ נגעת בי.....

תודה ממש ממש על כל ההשקעה שהשקעת בכתיבה אלי... ממש הרגשתי שאת רואה אותי.... את השלבים.. את הדקויות.... תודה כל כך!!!

באמת גם תיארת ככ נכון את התחושות.

וכן.

אני מפחדת ככ מהשינוי הזה...

מפחדת ככ לאבד את הטוב שהיה....

כן...

זאת ההגדרה בדיוק..

מפחדת לאבד.

מרגישה שלא יודעת (ואולי גם לא מספיק מאמינה) איך צולחים את הטלטלה הזאת.... כאילו הוא מבחינתו מזמן המשיך הלאה.. אבל אני... אני עדיין תקועה שם באיזשהו מובן... מפוחדת כולי. מרגישה שהקרקע ככ נשמטה לי מהרגלים שאין לי מספיק בטחון לצעוד עליה שוב בבטחה....

אוף

אולי באמת אני צריכה יעוץ....

אבל אוף

רוצה לא להסתיר את הייעוץ ממנו, ומצד שני אין לי כח לספר  לו את זה.. להעלות את זה ..

מפחדת שהוא יגלה את עומק הריחוק שלי למרות שלכאורה אני גם "המשכתי" ויאמין לזה ויבהל בעצמו במקום להבין שזה פשוט פחד ואני צריכה קרקע.......

אוף....

שוב אני בוכה פה..

בכל אופן

תודה ממש ממש לך

את אור בעולם הזה

וואו יקרה שאת,

הפחד שלך כ"כ מובן

כ"כ אנושי, כ"כ טבעי

וכ"כ מבקש מקום.

לראות אותו, להביט בו, לתת לו רגע מקום וניראות.

להקשיב לעומק מה הוא רוצה לומר לך,

ונכון שהוא מרגיש כ"כ גדול, ומאיים, וסוגר, ומחניק ומשתק

וחולש על עוד ועוד תחומים

גם במציאות עצמה

גם במקום בראש

גם במקום בלב

גם במקום במחשבות המפחידות

הוא אפילו הגיע עד לאמונה בכוח שלכם יחד. באמונה בלצלוח את זה.

הוא מפחד כ"כ לאבד

הוא כ"כ אוהב

הוא כ"כ מפחד מהשינוי

הוא כ"כ מפחד לאבד את כל הטוב המדהים שהיה

הוא כ"כ מפחד שהוא לא יודע איך לעבור את הטלטלה

הוא כ"כ מפחיד *אם* הוא בכלל יכול ויצליח לעבור את הטלטלה

הוא כ"כ מפחד שישאר תקוע לעד

הוא כ"כ מפחד בכלל להיזכר בקרקע שנשמטה תחת הרגליים

ומפחד כ"כ לצעוד עליה שוב בביטחה

והוא כ"כ מפחד שהוא שוב יתקרב ושוב יתנפץ וזה יכאב שבעתיים

ואפילו אולי מפחד שלא ישרוד את הכאב הזה שוב חלילה

הוא כ"כ מבקש יציבות, ביטחוןו

קודם כל ביטחון שנצליח את זה!

שאנחנו יכולים!

שעכשיו קשה - אבל נעבור את זה ויהיה טוב!

ואני חושבת שעצם הפחד הזה, ממש הפחד מהפחד,

הבהלה המשתקת הזו לפעמים הכי הכי משתקת.

כי היא אומרת לנו בפנימיות של לשד החיים שלנו, הקשר שלנו, כל הטוב שיש לנו בעצם - "אה אה! הנה!

כ"כ קשה לכם עכשיו! היה לכם כ"כ קשה! עברתם כזה משבר! נאמרו כאלה מילים! היו כאלה רגשות! היו כאלה מחשבות!

אה אה! הנה! אז זהו! זה אומר עליכם שאתם זוג לא טוב! זה אומר עליכם שאתם לא מתאימים! זה אומר שבטוח תתגרשו!

אל תעבדו על עצמיכם! גם אם לא היום, עוד שנה. אבל תראו איזה זוג לא חזק ולא יציב אתם!"

אמאל'ה

זה כ"כ כ"כ כ"כ מפחיד

מחשבות אתם מבעיתות אותי!

פחד אתה משתק אותי!

מה אתה אומר לי שלא נצליח?

שאני עצמי כבר לא מאמינה בנו?

אז מי נשאר כן להאמין?

וכדאי דווקא לפחד מהפחד הזה

דווקא לבהלה הזו מעצם המחשבות המפחידות שבאות

וגם לשאר הפחדים

לתת מקום

ממש להביט להם בלבן של העיניים 

לשמוע אותם

עד הסוף

ואז

להתחיל לענות להם

אחד אחד

"כן!

כן אני מאמינה בנו!

כן!

כן אנחנו זוג חזק!

זוג חזק זה דווקא זוג שעובר משברים וצומח מהם עוד יותר!

אל תקשקש לי פחד ואל תעבדי עליי חרדה!

זוג שחושב מחשבות קשות או עובר חוויות קשות יכול דווקא דווקא מהן לצמוח עוד יותר!

זה ***לא*** אומר עליו שהוא לא חזק או אפילו פחות טוב! לא!

(כמו שכתבתי כאן בהרחבה: זוג חזק - נשואים טריים

ואני לא מפחדת מכן מחשבות!

כמו שאתן באות - אתן גם תלכו

ואני לא מפחדת ממך חרדה!

את כמו גל, וגם אם השיא שלך הכי חונק ומפחיד - את תעברי

ואני לא מפחדת מכם רגשות קשים!

אתם באים וגם הולכים

וכמו שבאתם - ככה אתם גם תלכו.

ואני לא מפחדת ממך פחד!

אני כאן

ניצבת

ועונה לך

ואנחנו טובים. נקודה.

ואנחנו אוהבים. נקודה.

ובעלי אוהב אותי. נקודה.

ואני אוהבת אותו. נקודה.

וטוב לי איתו. וזהו.

ועברנו דברים

המון

וצמחנו

ויכולנו להם

ויש לנו את זה!

גם עכשיו

גם תמיד

לא משנה מה יגיע!!!

אתה שומע פחד?!

יש לנו קבלות!!!

יש לנו!

ויהיו לנו עוד!

ואתה יודע מה עוד פחד?

אני רוצה להגיד לך הכי ברור שיש: נכון שעכשיו זה נראה לי כמו הר גדול.

אפילו הר בלתי עביר לפעמים.

אבל אני יודעת, אני פשוט יודעת, שמעבר להר הזה יש שדה רחב ופורח ואגם יפייפיה ומרחב עצום של טוב ע-נ-ק-י

וכ-ל הטוב הזה שלנו!!!

אנחנו רק נעבור את ההר

ונגיע לשם!!!

ואחרי שאת מבררת את כל זה *עם ומול עצמך*

את יכולה לבוא לבעלך היקר

ולומר לו את זה

את הלב שלך

את הפחד הזה שלך

בדיוק גם את המשפט הזה: "אני אוהבת אותך כ"כ וחשוב לי ויקר לי שפשוט יהיה לנו טוב ועוד יותר טוב ואפילו עוד יותר טוב!

ועברנו כ"כ הרבה!

לא באשמתנו

באשמת המציאות ההזויה הזו

כמה שעברנו

והמלחמה הזו שולחת מחירים בכל מיני מקומות

גם בנפש

גם בפחד

ואני רק רוצה להגיד לך בעלי היקר

שאני בטוחה בנו

ואוהבת אותך כ"F

אבל חשוב לי רגע לתת לפחד הזה מקום

לעבד אותו רגע עד הסוף

לענות לו

לקבל עוד כוח, עוד כלים, עוד תובנות,

להיות יותר ברוגע, בשלמות, בבהירות

גם מול עצמי ומה שעברתי

אתה מבין בעלי היקר?

זה פשוט פחד ואני צריכה קרקע...

הכל בסדר

אנחנו בסדר

אתה בסדר

אני בסדר

אני רק רוצה לעבוד על המקום הזה כדי להיות עוד יותר בסדר "

ב"הצלחה רבה רבה יקרה

מאמינה בך מאוד,

בטח שאת תצליחי!

ובטח שאתם תגיעו לשדה הרחב של הטוב המתוק והגלוי

של קצירת כל הפירות המתוקים מתוקים של פרי עמלכם ב"ה!

- ותודה רבה לך על המילים הטובות ומחממות הלב 🙏❤

@אוהבת את השבת יקרה

שאני כ"כ כ"כ מעריכה ונפעמת מהרגישות הגדולה שלך לכל אחת מחברות הפורום היקרות.

ממש מרגישים עד לכאן ומבעד למסך כמה רגישות גדולה יש בך לכל אחת ואחת

כמה את מרימה אחרות ומרימה לאחרות

מתעניינת, שואלת, נותנת יחס אישי

כמה את נותנת ניראות

וחום

ואהבה

ותמיכה

ומקום

לכל אחת ואחת

וממש ככה לעצור בתור הטירוף שבו אנו חיים ופשוט להיות לב אחד גדול לכל אחת ואחת זה כ"כ כ"כ יקר ומרגש בעיניי.

ריגשת אותי מאוד

תודה לך ❤

אני יכולה להמליץ בפרטי על פסיכולוגית אבל היא לא מהאזור שלך ולא נראה לי שתרצי לנסוע, אם כן, היא ממש נעימה ולא שיפוטית, ועוזרת בעדינות.

אחרי כמה ניסיונות לא מוצלחים עם מטפלים ומטפלות היא כן עזרה

אבל זה יקר, אני לא יודעת מה בדיוק ההטבה 

קרן אבלמן מאלון שבות

ובת חן וייל מאפרת.

שתיהן מקסימות.

תגידי לי אם את צריכה מספרי טלפון

דבר ראשון

אני רוצה להגיד לך

השיא שהיה לכם הזוגיות לפני שנה

יחזור!!!

בע"ה!!!!

ואפילו תגיעו עוד יותר גבוה בע"ה!!!

אם הגעתם למקום ככ טוב,

לא הגעתם אליו סתם אלא בעבודה קשה,

והוא לא נמחק..

וכן, שנה כזו זה מאודד הגיוני וטבעי , הכי טבעי בעולם שתביא למשברים..

והפחד ההז שלמור על עצמך והחשש ששוב יהיה משברים ופיצוצים

והמתח שתיארתי,

הכל טבעי ככ...

ופרקטית, משהו קטן,

קטונתי..

אבל לדעתי כדאי לך למצוא איזה שהוא תעסוקה לאחרי החופתש לידה

שיהיה לך לפחות יומיים שאת יוצאת מהבית

מתעסקת עם עוד משהו

ויש לו את הבית לעצמו, לחשוב לבד, בשקט,

זה ככ חשוב...

ועוד משהו,

לדעתי סופר חשוב למצוא מישהי חכמה וטובה ( יש הרבה בתחום שהם לא מתאימים באמת לתחום , סליחה..)

שתלווה אותך

תוכלי להתייעץ, לפרוק, לדבר

יש אגב את אורה פולק שהיא מדריכת הורים אבל אני אוהבת לקרוא את התובנות שלה לגבי הדרכת הורים, היא מאוזנת וחיובית, והייתי שואלת אותה אם היא רוצה לעזור לך לא ברמה מקצועית ממש של טיפול נפשי, אלא לסדר את הדברים בראש ,לארגן את חוט המחשבה וזה...

תודה על התגובה המושקעת מכל הלב...

לגבי היציאה פעמיים בשבוע- מממשש מבינה מה את מדברת בהקשר של לתת גם לו זמן לבד בבית.זה באמת ככ חשוב... גם לי זה סופר חשוב להיות לבד.. אני רגילה להיות לבד בבקרים וזה מעולה לי

ומאמינה שגם בשבילו מידי פעם כשאני בעבודה זה ממש טוב

אבל עכשיו

בחורף, ובחופשת לידה- זה לא מתאים לי....

פרקטית- אני עם תינוק יונק.. לא מתאים לי לצאת הרבה, בטח לא בחורף. וגם טכנית אני אחראית בבית על בישולים, קניות, איפוס בית זה אני לרוב.. אז לא ככ מתאים שאצא בבקרים... כל דקה בבית בלי הילדים היא משמעותית לי...

אז אני קצת בפלונטר בעניין הזה

ולגבי מה שכתבת על להתייעץ עם מישהי חכמה... אוף זה ככ נכון!! ואני גם טיפוס ממש מתייעץ....הבעיה שקצת כאן טמון הקאצ'... בעלי שונא ממש שאני משתפת בקשיים זוגיים שלנו. אני אבהיר- בחיים לא משתפת סתם חברות או משהו בשביל הריכולים.. אבל יצא פעם שהתייעצתי עם הרבנית שלנו באיזה נושא- הוא עד היום עם חור בלב מהסיפור הזה....

אז הוא ממש לא רוצה שאתייעץ עם אף אחד שמכיר אותנו.... הוא רוצה שנפתור הכל ביננו, ואם הוא לא פנוי לשיחה/רוצה לדבר אז במקרה הכי קיצוני אדבר עם איזה מישהי רחוקה שלא מכירה אותנו, למשל איזו יועצת זוגית מהונלולו🙈

אז למצוא אישה חכמה ומתוקה שאין מצב שהיא מכירה אותנו- לא מכירה דבר כזה.......

לכן עשיתי איזה זום עם יועצת זוגית אחת, היה חביב והיא כן נתנה לי איזה כלי או שניים, אבל הרגשתי שזה לא ממש ענה לי על הצורך....

באמת אישה חכמה עם נסיון חיים זה מה שאני זקוקה לו.. אבל כרגע....

חיבוק גדול על כל התחושות, המשמחות שקצת יצאו להפסקה והנאחסיות שמרגישות בנוח עכשיו.

אם את רוצה כמה מילים שאני מקוה שיעודדו קצת- תמשיכי לקרוא, ואם לא אז תמשיכי הלאה בלי לקרוא.

דבר ראשון, שתדעי שככה החיים, גם בלי קשר למלחמה. אי אפשר להחזיק תמיד באותה עוצמה את האש של הזוגיות. כי השיגרה, כי הילדים, כי הריון, כי אחרי לידה ועוד מיליון סיבות למה כן או לא עכשיו. מוכר מאוד שיש תקופה כזו סוערת ומלאת תשוקה, ושזה נספג מתישהו לתוך שיגרה יותר אינטנסיבית ופחות מאפשרת.

הגיוני גם שאחרי תקופה כזו ובטח יחד עם המילואים תהיה ירידה ויהיו גם פיצוצים, כי אם אני מנחשת נכון כשהיו ימים של אהבה מטורפת גם היה הרבה מגע  ש'דילג' על צורך בהרבה מילים ושיתופים כדי להגיע לקירבה. ואז לחזור שוב להיות יחד בבית בשיגרה עם כל הפער של עולם המילואים שעובר על האיש ועולם המילואים שעובר על האישה (פלוס אחרי לידה)- כל כך טבעי שיגיעו קצרים בתקשורת, והמון צורך בהבנה והכלה שלא תמיד יש לשני לתת (אולי כמעט תמיד המצב הוא שאין..)

אז חיבוק גדול על מה שהלך לאיבוד.

אני רוצה לשתף אותך שאני הרגשתי מתנה גדולה שבתקופה של המילואים הסתייע לי בדיוק להיות בבית ולא לרוץ לעבודה, וכשהוא הגיע לאפטרים (של יותר מ24 שעות) היה לנו את הבוקר שנינו בשקט, לישון, לדבר, ואחכ צהריים ערב עם הילדים יותר- זה ממש סידר את הלוז המשפחתי בצורה נינוחה. אז אולי כדאי גם לכם לעשות תאום ציפיות ותכנון לוז (גמיש יותר או פחות לפי מה שיותר עובד לכם) של הימים האלה בסוף הסבב- מתי ישנים כל אחד, מתי עם הילדים, מה החלוקת תפקידים עם הילדים. אחרי שיש בסיס שכל אחד אומר מה הצרכים שלו ומה בכוחותיו לתת, לראות איזה משימות נשארו ואיך מחלקים אותן באופן מקובל על שניכם.

להקפיד על זמן פעם ביום או יומיים שיושבים בנחת עם שתיה חמה ומשהו מתוק או מה שאתם אוהבים כדי לא להישאב רק למה שהבית דורש אלא גם לפתח שיחות. גם לא צריך שיהיו ארוכות ומכבידות, אבל זמן כיפי יחד. ולמצוא זזמן לשיתופים, מה היה לו קשה לאורך התקופה, איך הוא מרגיש שזה השפיע עליו, איפה חשוב לו לקבל יחס מקל, מה הוא הרגיש שזה קידם אותו או איפה היו לו הצלחות... ואותו הדבר כמובן גם את.

לזכור לגשת אל השיחות האלה מתוך הכלה וחמלה על חוסר האונים וההשפעות שהמרחק יוצר לכל אחד בנפרד ולכם כזוג.

ולקחת נשימה. עוד יבואו ימים טובים, ממש טובים עם הרבה הרבה אהבה, וגם ימים פחות טובים, אז תורידו את הראש טיפה מתחת למים עד שיעבור, ועדיין תנסו להיות שם אחד בשביל השני- אם תצלחו את זה, אתם זוג בלתי מנוצח. אבל צריך סבלנות...

בהצלחה, הלב שלי יוצא אליך💟💜

קודם כל זאת הזדמנות לומר לכולכן תודה ממש...

עצם הפריקה כאן היתה ממש משמעותית בשבילי

הרגשתי שהנחתי איפשהו את התחושות המבלבלות האלה... והוקל לי קצת בלב.

והכל אחרת בזכות זה..

לגבי מה שאמרת על הזוגיות

אני ממש מרגישה את זה

שזה כנראה היה מגיע גם בלי המילואים...

כי בסוף, המילואים אומנם היו טריגר רציני לפיצוצים האלה... אבל בסוף, הם באו על רקע של תקשורת שזקוקה ליותר.. גלי קשר...

וגם העניין הזה של הרצוא ושוב בזוגיות...

שאגב אני כבר מכירה את זה... אבל הפעם העוצמות היו חזקות לשני הכיוונים ברמות שלא ידענו....

לוקחת את מה שכתבת על "לגשת אל השיחות האלה בהחלה וחמלה על חוסר האונים וההשפעות שהמרחק יוצר תכל אחד בנפרד לכל כזוג"

וואי. זה ככ חזק.....

ותודה על הפיסקה האחרונה שלך...

ריגשת אותי ממש ונתת לי המון כוח❤️❤️

לא קראתי תגובות, פשוט כותבת לך מהלב

א. שכתבת ככ יפה והיו נקודות שמאד הזדהתי,

קודם כל חיבוק גדול..... אני חושבת שחלק מאתגר של תקופת המילואים שהכל התבחבש וגם תיאוריות של זוגיות לא תמיד מתאימות. המשחק תפקידים השתנה, לא תמיד יש מקום להניח רגשות קשים,

התפקיד שלנו להחזיק את הבית לא תמיד נרגע בזמן של האפטר, צריכות להיות חזקות ומכילות גם עבור האיש המהמם שלנו שעובר כל מיני... בקיצור באמת אנחנו בתקופה לא פשוטה ומאד מאתגרת ואת מהממת איך שכתבת.

ב. איזה מרגש זה שהתחלת בזה שהייתם בשיא שלכם - וואו אחותי התרגשתי בשבילכם. איזה זכות. וזה רק אומר שיש לאן לחזור ובע'ה להמריא לגבהים חדשים

ג. רפרפתי כזה וראיתי שאמרו לך על ייעוץ.. אישית אותי מרתיע וגם האיש שלי לא בעניין ולפעמים זה דבר גדול כזה ''לכו לטיפול ''

לי דבר שמאוד מאד עזר בשלבים מסוימים בחיים זה לדבר עם אישה חכמה.

מישהי שאני מכירה- ב'ה ה' שלח לי כמה כאלה במהלך החיים.. לאו דווקא יועצות אבל כן נשים חכמות, עם ידע וחכמת חיים. לשבת מול אישה כזאת ולפרוק ולספר, לי זה עזר קודם כל כדי לשמוע בעצמי את החיים שלי מסודר ודבר שני באמת התןבנות החכמות. אז היה לי חשוב להגיד לך את העצה הזו, אולי ללכת למשהו נקודתי גם אם לא לייעוץ מערכתי.

כמובן שאם זורם לך ייעוץ מקצועי זה הכי טוב.. רק משתפת שאצלי לי זה היה משמעותי מפגש אחד גם. (שבאתי אליו במוכנות גבוהה לפתוח את הלב..)

חיבוק גדול על כל הדברים אישה יקרה וגיבורנ!!! ❤️

וואי תודה על הלב שלכן!!!

זה ככ מרים לקרוא תגובה ועוד תגובה וכולן עם לב.... זה ממש נותן כח....

את צודקת

זה באמת היה ככ  ככ ככ מרגש שהתחלנו את המלחמה בשיא שלנו... זאת היתה תקופה ככ מיוחדת.... פשוט זכות.

זה באמת אבל גם חלק מהקושי...

כי איך הגענו לכזה שפל אחרי כזאת תקופב ארוכה ומיוחדת של אור...?

ומצד שני בפרדוקס זה נותן לי גם תקווה...

כי כאילו אם הגענו לכזה שפל הכי נמוך.. לפחות זה בא אחרי נקודה כזאת גבוהה שזה נותן תקווה שאנחנו עוד יכולים לחזורלשם.. זה לא היה ככ מזמן (בפרןפורציה של שנים כמובן..) אז זאת אומרת שזה אפשרי...

חח קצת חפרתי אבל זה עזר לי לחדד את התקווה!

אז שוב תודה לך🫶

לגבי ייעוץ עם אישה חכמה- כתבתי גם לאוהבת את השבת למעלה... תקראי..

וואי וואי... הבנתי.

פשוט מתפללת עלייך

וראיתי שגם כתבת שזה חלק מהרצוא ושוב בזוגיות וזה כל כךךך נכון.

אני ממש מרגישה שהתקופות האלה מקפיצות אותנו מליון מדרגות קדימה... לעבור כזה שיגעון ביחד זה משהו שבע'ה נגדל ממנו.

חיבוק חיבוק אחותי

מתפללת עלייך מאדדדדדדד

❤️❤️❤️

(ובע'ה אנחנו מובטחים שממסירות נפש לא מפסידים.. חח יש מצב שהמצאתי עכשיו מאמר חזל לא קיים אבל בטוחה שיש מקום כזה שממסירות נפש כל כך מדהימה של להחלץ למען עם ישראל בכאלה עוצמות- זה משהו שאי אפשר להעזר ממנו ובע'ה רק ירידה לצורך עלייה!!!)

שינויים הרבה פעמים מביאים איתם את הצורך להסתגלות מחדש ולפעמים ממש

ללמוד מחדש מה נכון לנו כי אנחנו כבר במקום אחר.

נשמע שעברתם שינויים משמעותיים ומשפיעים, שהשאירו בכם חותם.

כתבת שאת נפגעת מכל מילה קטנה. מצב כזה של פגיעות מעיד על הרבה משקעים רגשיים שיש בך

שעגיין לא השתחררו ועובדו, ולכן כל פוטנציאל לתת להם להשתחרר קצת מעלה את זה.

יכול להיות שאת צריכה לעבור מול עצמך או בעזרת ליווי, עיבוד של התקופה שהייתה,

של הדאגה והחרדות, של הקשיים והתחושות שעברת ונשמע שעדיין לא נפרקו (וזה ממש לגיטימי וקורה)

מעבר לזה לגבי תקשורת ושיח אני מאמינה מאד וגם רואה בעבודה שלי בפועל

שדינמיקה בריאה ותקשורת טובה בין איש לאישה נוצרת כאשר כל אחד מהצדדים על מקומו.

האישה יודעת להיות קשובה לעולמה הרגשי הפנימי ולתקשר אותו, ומתוך התפקיד שהאיש שלה מקבל (זה תפקיד שאיש בנוי אליו

והוא טבעי לו, אבל לפעמים כשם שאנחנו כנשים לא במקומנו הדינמיקה מתערערת וכן להיפך)

הוא לומד להיות קשוב ותומך, ולקבל גם את הצרכים שלו כגבר

כשהוא יודע שהוא דואג לאשתו שתהיה שמחה ובטוחה.

זמן ששניכם יחד הבית יכול להיות זמן טוב של הרבה שיח ויחד, וגם זמן מאד מאתגר אם לא יודעים להתנהל בתקשורת טובה.

ממליצה לכם ממש לקחת את זה כהזדמנות להתקרב מחדש, להתחבר וללמוד לחזור לאהבה שלכם

מהמקום בו אתם נמצאים היום אחרי כל מה שעברתם.

ואם אתם זקוקים לעזרה או ליווי זוגי או פרטני זמן פנוי הוא גם מתנה עבור זה.

בהצלחה רבה בע"ה

אשמח אם מתאים לך שתקראי מה כתבתי בסוף התגובה לנגמרו לי השמות..

לא ככ יודעת מה לעשות..

כמו שאת כותבת יש בך הרבה פחדים וחששות והם ממש לגיטימיים.

כצעד ראשון אני מציעה לך פשוט להקשיב לפחד הזה.

פחד הוא מנגנון הגנה שיש לנו, והוא כאן כדי לשמור עלינו.

ברגע שאנחנו קשובים לנורות האזהרה, הוא יכול להרפות כי הוא בסך הכל רוצה לאותת לנו להשמר.

נראה שהפחד העמוק יותר שלך ואולי זה גם עיקר המצוקה כאן, זה שאחרי הקרקע שקצת אבדתם יחד בזוגיות בתקופה האחרונה,

את תאבדי גם את הקרקע שהוא עבורך.

רת חוששת שאם תעלי את המקום הלא יציב שאת חווה מול הזוגיות כרגע,

הקרקע שהוא עבורך ושאת צריכה שיהיה עבורך שוב תאבד וזה באמת באמת מפחיד להרגיש בלי קרקע ובלי בטחון

לאבד את הדברים הטובים והיציבים והעוגנים שלנו.

באמת מפחיד.

בעיני מה שאידאלי במצב הזה, השאלה אם את מסוגלת לעשות את זה,

זה לשתף אותו בזה שאת רוצה לשתף אותו בקושי שאת חווה, ואת ממש חוששת מהתגובה שלו,

כי את זקוקה לו יציב ובטוח ולא נבהל מזה, ואז לשתף.

אם את מסוגלת והוא מסוגל ותוכלו ליצור שיח בנושא זה נפלא.

אם הפחד גדול מדי, מה שנחוץ במצב כזה זה ללמוד איך להתנהל עם הפחד ואיך לעבד אותו בינך לבין עצמך,

כדי שאת תהיי במקום מספיק בטוח כדי לבטא אותו מולו.

בסופו של דבר, איש בנוי להיות עוגן עבור אשתו, לתת לה בטחון ולדאוג לה.

כשאיש נמצא בעמדה כזאת- שאשתו משתפת אותו ורואה בו כתובת, שהוא מצליח להיות חזק עבורה ולדאוג לה,

זה משהו שנותן לו כח ומאפשר לו להיות חזק יותר עבורך.

לכן ברמה הרעיונית, זה לגמרי משהו שאיש ישמח לעשות עבור אשתו.

השאלה היא איפה המקום האישי שלך מול זה. האם את מסוגלת לשתף בזה, או שאת זקוקה לחיזוק פנימי מול זה.

אם קשה לך לשתף בהכל כרגע, תנסי לבדוק אם יש משהו שאת כן מסוגלת.

אולי רק להגיד לו שאת מרגישה שעדיין לא התאוששת מהתקופה

אולי לכתוב לו בהודעה שאת זקוקה לעזרה

אחרי שתקשיבי קצת למה שמפחיד אותך, אולי תהיי מסוגלת לעשות צעד בכיוון, לפחות לכיוון הצורך בעזרה.

וכמובן תמיד תמיד תפילות

שבע"ה יהיה לכם הכי טוב❤️

חשבתי שתכתבי על ילדים שכל הזמן מבקשים מותרות. צעצועים, ממתקים, דברים שקנו לחברים וכד'.

אבל את כותבת על דברים שבאמת נצרכים.

צריך למצוא את הדרך לנהל את הקניות האלה בצורה שהכי נוחה לך.

אם זה לקנות דרך האינטרנט ולא להסתובב פיזית בחנויות.

אולי לנסות להיערך מראש ולא להיתקע עם משהו דחוף שחייבים לקנות. (למשל לקנות כמה בקבוקים, ואם נשבר מייד יש חדש).

אפשר לעשות רשימה של דברים שצריך לקנות, ולקנות באופן מרוכז.

זה תלוי גם אם אתם גרים במקום עם חנויות נגישות, או שכל קנייה זה לצאת במיוחד.

ודברים שאת צריכה לעצמך, תשלבי עם הקניות לילדים.

אפשר גם לבדוק כל דבר עד כמה הוא נצרך ודחוף, ועל חלק מהדברים לוותר או לדחות את הקנייה.

הנה הילדון קרע מכנסיים, הנה מדי בית ספר לילדה,הנה נקרע לה הרוכסן בחצאית שהיא הכי אוהבת

כיפות ציציות גרביונים קולקציית חורף טרנינגים פיגמות

ואצלי יש רק 2 ב"ה, אבל בן ובת ואין ירושות אז הכל חדש כל פעם וכן זו התעסקות

וזה עוד בלי העונה של הקלפים, גולות כי לכולם יש, ספרי קריאה.. ב"ה אין לזה סוף

אני עושה ככה: ביגוד זה עליי, כולל ציוד לימודי

כל השאר - בעלי כי זה בנוסף.לתחזוק של הבית באוםן בלעדי שלי כמעט

אבל אני לא מוותרת על עצמי האמת.

כמו לפני חגים, כמו לפני חופשים ולפני חזרה לבית הספר.

אין סיבה חודש אחרי תחילת הלימודים להיזכר שחסר בגדים או בקבוקים או נעלי צעד ראשון או מחשבון מדעי.

לדעתי את צריכה ליזום בתקופות של קניות הצטיידות מקיפה ולא רק חולצות סמל נגיד.

נכון שאין קשר בין נעלי צעד ראשון לתחילת הלימודים,

אבל זאת הזדמנות לעשות יישור קו על כל מה שצריך בתקופה הקרובה.

אם נשבר בקבוק חדש פתאומי שתיקח בקבוק מי עדן עד שתהיה הזדמנות לקנות, לא דחוף. אם נשברה קופסת האוכל שיקחו בשקית אוכל לבינתיים.

אם זה דברים קטנים כמו מתנה ליום הולדת של חבר או חטיף למחר או קרם לשיער שפתאום נגמר, אני שולחת אותם לבד לקנות בסופר הקרוב.

יש כרטיס אשראי אצלם ופירוט אשראי אני רואה מה סליקה עם כרטיס ומה בגוגל פיי ואז יש לי מעקב רציף אחרי החיובים שהם משתמשים.

לעצמי אני לוקחת יום חופש מרוכז מדי פעם וקונה.

זה מזכיר לי שב1.9 הלכתי לקנות משקפי שמש ובכל בחנויות נגמרו מבצעי הקיץ עד 31.8

והייתי בשוק מי מסיים מבצעים עד שסוף סוף אפשר ללכת לקנות בלי ילדים סביבי כל היום..

לא יודעת, זה מרגיש לי שזה לא נגמר.

מדובר בשישה ילדים, גילאים שונים.

פשוט לא מצליחה לרכז את זה!

וברור שקנית הכל ללימודים והצטיידנו מעל ומעבר אבל כל הזמן צצים עוד ועוד

וכמה שנראה לי שעשיתי להם קניות הם שוב צריכים דברים

מרגישה שזה לא סביר כל היום להזמין ולהזמין לקפוץ לפה לקפוץ לשם

(וכן, בכוונה לא התייחסתי למותרות. אבל הם אוכלים את הראש עם הבקשות האלו)

מאוד עזור לי לקפוץ מדי פעם לחנות יד2

וגם לבקש דברים בקבוצות מסירה ולא אוגרות בסביבה...

אני גם לא טובה בקניות בצורה די קיצונית

והייתי רוצה יותר להצליח לקנות מה שהם צריכים בזמן

אבל גם זה כן נראלי עוזר להרגיל אותם קצת לצרכנות יותר מווסתת...

קונה מראש ובזול.

בדר'כ בסופי עונה, המבצעים, עושה קניות של ביגוד לשנה הבאה. יכול לצאת לי זול ברמת עשרה שקלים לחולצה/מכנס/חצאית (תמנון, קיווי, גולף, פוקס). עושה ככה גם עם בגדי שבת.

יש לי בארון למעלה ארגזי בד של איקאה ובהם אני מכניסה את הביגוד החדש, לרוב כבר מכובס, מקופל ומוכן,(וגם את הבגדים שעוברים מאחד לשני ויהיו רלוונטים בשנה הבאה).

כך כשמגיעה עונה חדשה, אני פותחת את הארגזים ומגלה שפע. לרוב כמעט ולא צריכה השלמות.

היה לי לא מזמן מקרה שהיינו צריכים לצאת לאירוע, ובדיוק מכנסי השבת של אחד הבנים הוכתמו קשות והזוג השני נקרע. שניה לפני שנכנסתי לפאניקה נזכרתי בארגז, פתחתי והיו שם 3 זוגות חדשים.. אחד לקחנו ואת השאר השארנו לחדש בחגים.

עכשיו למשל, לראש השנה, היו לי לכל אחד מהילדים בגד חגיגי חדש, שאף לא אחד מהם נקנה עכשיו ולא הצריך אותי להתרוצץ ערב חג..

המינוסים שעלולים להיות:

• צריך טיפה מקום אחסון (כי אם ראיתי מכופתרות חגיגיות לשבת שבדר'כ עולות 60₪ יורד במבצע ל10 או 20, אקנה כבר כמה מידות הלאה ואשמור לשנה-שנתיים הבאות)

• עלולה להיות טעות בהערכה של המידה. כמעט כבר לא קורה לי.

• יצא לי שלא זכרתי שכבר קניתי וראיתי פריט במבצע וקניתי עוד מאותו סוג. (עדיין, שווה מבחינה כלכלית ומבחינתם הלחץ)

מתנהלת ככה גם לגבי פריטים אחרים. השנה למשל לא הייתי צריכה בכלל לקנות עטיפות שקופות לספרים ולמחברות, גם לא צבעים, טושים, מחקים, מחדדים וכדומה.. כי בשנה שעברה קניתי כמה סוגים ונשארה כמות. הציוד לבית הספר מאוחסן לי בארון פתוח במחסן, בקופסאות שקופות לפי נושאים, ופשוט שולפים כשצריך.

היום בבוקר, שניה לפני שיצא לתלמוד תורה, הבן שלי פתאום אומר לי שצריך מחברת 14 שורות.. אין בעיה חמוד שלי, לך למחסן, תוודא שהוצאת את קופסת המחברות הנכונה וקח מחברת. (וקח גם עטיפה שקופה מהקופסה ליד(;)

אגב, בן אחר היה צריך מחברת 14 שורות לפני שבוע ולא היה, כי קניתי בטעות חבילות של סוג אחר. אז נכון שהייתי צריכה לקנות. אבל כשכבר קניתי, קניתי חבילה של כמה וכמה. וכשייגמר, בע'ה מקווה לשים לב ולמלא מלאי ולא לחכות שהם יצטרכו.

כשקניתי בקבוקים לבית הספר, קניתי עוד אחד ספייר. כדי שאם יישבר/ יאבד/ או כל בעיה אחרת- יהיה לי לתת בשלוף.

(בקבוק פשוט של 5 שקלים מהסטוק).

אפילו מתנות לימי הולדת של חברים יש לי כמה במלאי לעת הצורך. השבוע היה יום הולדת לחברה מהגן של הבת שלי- פתחנו את הקופסה של המתנות, בחרנו מתנה, עטפנו, ברכה וביי.

אני מוצאת שהשיטה הזו אומנם תופסת קצת מקום בבית או במחסן,

אבל:

א. מוזילה לי עלויות בצורה דרסטית

ב. מאפשרת לי להיות מאובזרת מראש להרבה צרכים ולחסוך לי התרוצצות ברגע האמת.

אם קראת עד פה- סחטיין עליך.

הצלחה ושמחה!

אני השנה מצאתי פיתרון, פתחתי קבוצת ווצאפ עם עצמי וכתבתי לכל ילד מה יש, איזה צבע, איזה חברה

ככה שגם אם אני מסתובבת בקניות ואני רואה שיש מספיק חולצות לדוגמא, אז אני לא קונה

שישה ילדים זה פרויקט גדול

גם מבחינת צריכה

זה הרבה עבודה

לי יש ארבעה

וברור לי שכל הזמן צריך לקנות ולעשות דברים שצריך

נראה לי האישו הוא הציפייה שלך שזה יהיה אחרת

כשברור מראש שזה סיזיפי

לא בגדים, לא ספרים, כלום, גם פחות מוצלחת בזה ותמיד מבזבזת יותר משרציתי רק כדי לסיים.

עכשיו יש לי שני גדולים שיכולים לקפוץ פה לחנויות קרובות לעשות לי השלמות והם סבבה עם זה וכיף להם הסיבוב הזה.

אבל בגדים לחגים או מלתחות חדשות זה עוד לא מצאתי פיתרון

עם קשקושים ללימודים או בגדי בסיס אני מסתדרת שם, אבל בגדים לגדולים או לעצמי לא מצליחה למצוא (גילוי נאות, גם בחנויות פיזיות לא מוצאת🤦‍♀️)

אבל אם זה בשגרה, אני צריכה לסנכרן עם זה שבעלי בבית והרבה פעמים יש לי זמן קצוב ואז אני צריכה בלחץ לרוץ ולקנות מה שיש....

משתדלת לרשום לעצמי את הדברים שצריך לקנות. לתעדף את הדחופים, ומה שלא דחוף יחכה כמה ימים.

וכן, לפעמים לוקחת יום חופש בשביל לעשות את זה בנחת. אין ברירה.

בפרט כשאני חושבת איזה כיף שסיימתי עם כל הציוד הלימודי, ופתאום בתחילת השנה מבקשים גם חוצצים, צבעי מים, טושים מחיקים ודפדפת חשבון...

באמת למי שיש חנות קרובה וילדים שמסוגלים ללכת לבד - זה ממש מקל. נכון שזה עולה שקל שניים שלושה יותר, אבל גם להתאמץ לנסוע בשביל פריט בודד עולה מאמץ ודלק. הכי מתסכל אלו פריטים ספציפיים שאין בחנויות מכולת. רק בתחילת השנה קלטתי שיש לנו שני ילדים שצריכים את אותו חומש (וכשבדקתי וקניתי ספרי לימוד - ראיתי שיש בבית חומש וחשבתי שאין צורך לקנות).

זה לא רק לילדים, גם פתאום נשבר הקולפן, והתינוק הגיע לגיל שצריך כוס אימון, ונגמר לי הויטמינים...

מה שאני עושה בפועל,

עושה לעצמי רשימות, ופעם בכמה שבועות עושה סיבוב בקניון. ביגוד אני קונה הרבה אונליין. ואם אני בתקופה עמוסה מחפשת אונליין גם פריטים אחרים כמו ציוד לימודי או ציוד תינוקות.

ופעם בשבוע בערך, לדאוג לקנות את מה שכתוב.

רב הדברים זה לא פיקוח נפש, וברגע שהילדים רואים שזה כתוב, הם יודעים שנדאג לזה.

זה מוריד מראש את הנידנודים: נו מתי כבר תקנו לי...

ובשבילך, זה ירכז את הכל לפעם בשבוע, ולא כל יום, כל היום..

רשימות מרוכזות זה רעיון מעולה. אאמץ.

לגבי קניות מראש - יותר קשוח כי הבית פיצי וזה באמת לא רק סביב בגדים אלא המון חפצים שהם צריכים כמו שאחרות גם ציינו פה.

קחי לך יום ותצאי לקנות רק לךלקטנים קונה רק ביד 2...

גם ככה מתלכלך מהר

עם 7 ילדים ב"ה.

אין לי פתרונות קסם כי כאמור אני באותה סירה.

אבל כמה דברים להתייעלות:

1. יש לי רשימה בפלאפון (בפתקים) שהיא רשימת קניות סופר ומתחתיה רשימת קניות לבית/לילדים. לפעמים כשאני מרגישה שעמוס אני אומרת להם תכתבו לי ברשימה כי מה שלא כתוב אני לא זוכרת.

2. אני לא קונה מיד כשמבקשים. אם הלכתי עם הבנות לפני שבוע וחצי לקניות, אז הקניה הבאה תיהיה עוד שבועיים כנראה. אלא אם יש צורך דחוף. ואז לפני שיוצאים מבקשת מהן להכין לי פתק עם כל מה שהן צריכות. ואז אני עושה סדר עדיפויות. איזה חנויות הולכים קודם. איפה יש גם דברים לי או לקטנים, או מה מיותר בעייני וצריך להזכיר להן שקנינו בסוף העונה הקודמת או אפשר בלי.

3. אתרים מחו"ל בעיקר. אני לבית מזמינה הרבה מאלי אקספרס. גם הילדים כל מיני חפצים קטנים כמו קליפסים, תיק רחצה, בקבוקים, ציוד כושר של הבן, משחקים קטנים, דברים לתינוקת ועוד. הבנות אוהבות את שיין אז הן לפעמים מחפשות שם. אחרי זה אני עושה להן סינון מה לא נצרך או מה הן לא שמו לב לפרטים של בגד מסוים וכו.

4. אם הם מספיק גדולים (אצלי הגדולים בני 12-14.5) הם יכולים לפעמים ללכת לבד עם פלאפון ולקנות בעצמם. את יכולה לבקש שיעדכנו אותך מהחנות לפני כל קניה. וגם עוד אופציה לשלוח אותם עם חבר/ה שאת סומכת עליהם או עם דוד. במיוחד אם יש דוד/ה רווק/ה שקצת יותר פנוי/ה ורוצה קשר עם האחיינים הגדולים ומתאים להם להסתובב ביחד, יכול לחסוך לך.

5. התייעלות בקניה עצמה- אני הולכת איתן לאזור מסחרי. אני הולכת לחנות אחת לקנות משהו שאני צריכה והילד/ה נכנסים בנתיים לחנות אחרת לחפש את מה שהם צריכים אם יש שם. ואז או שהם משלמים בעצמם ממני או שאני באה מאשרת ומשלמת.

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

מהסופר פארם. חזקות מאד

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

אפשר לקנות גם בביוטיקר, עולות כמה שקלים להרבה סיכות

אלו סיכות שאם את מחברת לשיער אין שום סיכוי בעולם שזה מחליק

זה חזק ממש, אם כבר החשש איתן שלא יתלשו שערות

היום

שמעתי דברים טובים על בובו של תאיר סול

בובו Archives - תאיר סול - TAIR SOL

כרגע המלאי אזל אבל אמור להתחדש

אני מקווה שיחזור למלאי

אולי נתפס עליו אבק וכד וככה הוא פחות יחליק לך.

אמי מכבסת אותו מפעם לפעם

של הסרט. יש לו ארבע אפשרויות איך שיהיה מונח על הראש. יש שני צדדים של הקטיפה (עליון ותחתון) וכל צד אפשר גם לסובב שנגיד החלק שעומד עכשיו קרוב יותר למצח יעמוד לכיוון הרחוק מהמצח.

אני אנסה להסביר, אם יש על הסרט פתק של היצרנית, אז הפתק יכול לעמוד צמוד לשיער כשהאותיות בכיוון הנכון, או צמוד לשיער כשהאותיות שלו הפוכות, או שבכלל הפתק יהיה בצד של הסרט שלא נוגע בשיער ושוב- האותיות בכיוון הנכון או שלא.

תנסי כל אחת מצורות ההנחה האלו, אמור להיות שיש 1 שעובדת, מרגישים את זה, והאחרות מחליקות. בהצלחה.

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

אז זה כן ערב פסח...

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

ברית בשבת הגדול (יומיים לפני החג) ואחכ בר מצוה שבוע וחצי לפני פסח. היה מאתגר, אבל מוצלח ביותר. לא השגנו דירות לכולם אז לפי הדירות- הגיעו האורחים.

ולא ידעתי בהריון שזה בן, אז לא הייתי לחוצה כל ההריון.

ביקום

(גילוי נאות, אני הייתי השפית )

אלופה!

בטח היתה חוויה מיוחדת..

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

סתם כדי להירגע🙂

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

ואולי השנה מראש תקפידו יותר בנושא חמץ כדי שיהיה יותר קל לנקות

לדוגמה לא לאכול חמץ בחדרים

כי לנקות בית עם בטן של חודש 9 לא סימפטי גם בלי קשר לתל"מ שניה לפני פסח

אני חששתי הריון שלם מברית בתשעה באב בלי לדעת בכלל מה מין העובר.

בסוף יצאה ברית בשבת והיה יותר כאב ראש אפילו😂

אל תחשבי על זה ככה

תהיי בראש שאת לא קובעת את המציאות והכל יסתדר לטובה גם אם זה בתוך החג וכו' זה כבר מוריד מהלחץ

גם הייתי בתקופה הזו לקראת לידה ואנשים יותר נלחצו ואמרו לי שלא תלדי ביום הזה ולא ביום הזה...

כאילו מי אנחנו ומה הבחירה שלנו בדברים האלה בכלל??

ב"ה ותודה על מה שיש מתי אני אלד זה לא משנה העיקר שהחוויה תהיה טובה בבריאות ובידיים מלאות

תכלס אי אפשר לצפות כלום.. ובעז"ה ה' יתן לנו חוויה שמחה וטובה וידיים מלאות

אבל רק אומרת שגם אני באחת הלידות הייתי צריכה ללדת בסביבות פסח, בסוף ילדתי חודשיים לפני , אז תשמחי, תנשמי, וכשתגיעי לגשר תחצי אותו ותעשי אך ורק מה שצריך מבחינת הלכה ..

אני פשוט מנתקת את זה.

היו לי גם מקרים שחברים מאד טובים אמרו לי אישית דברים מאד מכוערים בקטע פוליטי, מבחינתם זה היה סוג של בדיחה מבחינתי זה הבהיר לי איך הם רואים את הסביבה שלי וכמה הם מנותקים מהמציאות. אבל היה לי חשוב הקשר איתם ופשוט אחסנתי את זה במקום אחר במוח ו"שכחתי".

נראה לי שזה יכול לקרות עם כל מיני אנשים בכל מיני תחומים שפתאום חברה נגיד תגיד משהו ממש מעליב או ממש חסר טקט. ואנחנו מחליקים ומתעלמים.. אז כזה.

משתדלת ממש פיזית לא לשמוע את השיחות האלה. לא רוצה לדעת מה אומרים.

יש לי מישהי ממש חמודה בעבודה שאני מעריכה מאוד והיא שמאלנית, אמנם לא כזה מדברים אצלנו פוליטיקה אבל לפעמים זה עולה ואני שומעת את הדעות הנחרצות שלה (והיא את שלי חח).

יש דברים שאלה טענות לגיטימיות שאני מבינה ומכבדת אם כי לא מסכימה, ויש כל מיני טענות הזויות כאלה כמו שסיפרת, נגיד היא אמרה לי פעם ברצינות תהומית שהאיראנים התקיפו אותנו בגלל ביבי, ואם היה ראש ממשלה אחר הם לא היו יורים עלינו כי הם סבבה עם הישראלים רק לא עם ביבי.

עכשיו איך אמורים להגיב לדברים האלה? והיא משוכנעת שזה נכון! אני מסתכלת על אנשים כאלה בעיקר שהם מאוד מאוד תמימים ומאמינים לכל מה שמאכילים אותם, והתקשורת מאכילה אותם המון.

לא קורה מצד אחד של המפה הפוליטית

זה קורה מכל הצדדים

ובקצוות זה בולט העיוורון של אנשים אחר האידאולוגיה

משמאל ומימין

את קיטונם ודעתם ברבים. כי אצלנו במשרד יש גם שמאלנים וגם ימניים ומי שכל הזמן מדבר נגד (באופן מסריח) זה השמאלניים.

סובייקטיבית או אובייקטיבית

אם את ימנית את לא יכולה לראות את התמונה המלאה

כי אני יודעת להגיד את כמות היחס של דיבורים לכאן ולכאן. ובתור אחת שלא משתתפת בשיחות האלה אני אומרת מהצד.

ואני גם הדתייה היחידה בערך (יש אחד חופש כיפה אבל הןא לא תמיד מגיע)

ובאמת לפעמים הם גם מקשרים דברים לא קשורים ואומרים שזה 'החרדים' או דיבורים על ילודה או באמת דברים שאני משתגעת

אז אני פשוט או לא משתתפת בשיחה אאכ פונים אליי ישרות ואז אענה משו ציני או מצחיק או מוגזם (מה הם לא מונעות נו הנה חמדמדה מותר לכם למנוע הריון?? אני: מפתאוםםםםםם אנחנו לכולנו יש עשרה ילדים פקל ילד בשנה אין ברירה חייב לגדל את אוכלוסיית החרדים!! סתם דוגמא)

אישית אני מעדיפה את זה מאשר להיכנס לדיונים עקרים סתם

הרי לא ייצא מזה כלום

אני שומרת על גזרה ניטרלית, ואם מישו (היה פעמיים כאלו רק) אומר משו לא במקום, אני סןתמת… אין לי עניין לענות לאנשים שלא יקשיבו…

לא מתייחסת לזה כאיך אהיה מולו בפן המקצועי, ולא משליכה על איך אני נתפסת בעינהם, זו אני. זה הם. הם יודעים שאנחנן שונים כמו שאני יודעת את זה…

זה זוועה של חשיבה והם ברדיפה עצמית.

לא חושבת שההסתכלות שלך צריכה להיות אחרת עליה.

רחמים זה המקסימום המתאפשר.

תשמחי שהגעת להבנה שהם קיצוניים בקצה הקצה ולא שאת חיה באשליה שכל אחד לדעתו שלו. זה אשליה.

אני משתדלת להפריד בין כמה דברים

שמאל/אנטי ביבי שחושב אחרת ממני בכל מיני דרכים אבל במהות הוא ציוני - יש לי איתו שיח. יכולה לא להסכים איתו, להשתדל לא לדבר איתו על פוליטיקה, אבל עדיין פשוט חושבים אחרת ומסכימים לא להסכים.

לעומת שמאל פרוגרסיבי עם מחשבות שממש אנטי ישראליות והרסניות - זה לא מקובל עלי. אני מתרחקת מאנשים כאלו. לשמחתי לא עובדת אבל כמובן שיש בין החברים, אני מבחינתי פשוט התרחקתי. לא ברעש וצלצולים אבל לא רוצה להכיל מי שבפועל מעדיף את אויבינו על פנינו.

דבר שני חשוב להפריד בין אנשים שמכירים את מה שקורה באמת ביהודה ושומרון או בכללי מודעים למצב, לבין אלו שניזונים מהתקשורת - לדוגמא מה שקורה ביהודה ושומרון מוצג בתקשורת באור מאוד מסויים שאם לא הייתי יודעת דברים אחרים גם אני הייתי מזדעזעת מאוד. לאנשים כאלה אני אמנם אתבאס מהם אבל אם יהיה לי כוח אנהל איתם דיון ואציג להם נתונים אחרים ואם לא פשוט אצטער על שטיפת המוח אבל אבין שהם פשוט לא מודעים למציאות.

בסוף אני חושבת שטוב מאוד לבחור חברים שיודעים להבחין בין טוב לרע, ואין סיבה להעריך את מי שבוחר בשם כל מיני ערכים הרסניים וזרים להשתלח במדינה שלנו

הרוב הגדול של הציבור, גם השמאל. אוהב את ארץ ישראל ועם ישראל ורוצה פה בניין יחד.

על המציאות דרך העיניים שלהם. אבל אחרי המלחמה זה כבר לא הגיוני.

אז עוזר לי להבין שמאוד קשה לשנות תפיסת עולם, גם כשהמציאות מראה משהו אחר המוח מנסה למצוא איך בכל זאת תפיסת העולם המבוססת במוח יכולה להמשיך להתקיים ולהסתדר עם הנתונים בפועל. במקרה הזה הספיצפי גם התקשורת ממשיכה לבסס ולתמוך אז זה עוד יותר מעודד להמשיך את אותה תפיסת עולם.

בעיניי מי ששינה תפיסת עולם בעקבות המלחמה ראוי להתפעלות, ומי שלא הוא לא חולה או טיפש. הוא פשוט תקוע בתפיסת עולם מעוותת שלמד וממשיכים לספר לו ולא בחן באופן מחושב מול מבחן המציאות.

שאין לך מה להתבאס שזה משפיע עלייך

כן לנסות לשחרר כי לא כיף לעבוד ככה

אבל להבין שבעצם זה משפיע עלייך כי אכפת לך

אכפת לך מהעם שלך ולכן נוגע בך לשמוע כאלה דעות

זה טוב שאכפת לך...

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

שוק העבודה יראה שונה לגמרי

דווקא חשמלאים (כן אלה שעובדים עם הידיים) כנראה ירוויחו יותר ממנהדסי תוכנה

אבל יש עוד לפחות 20 שנה עד שהוא יגיע לשם

והחוג לא באמת ישפיע על מה שהוא יהיה בעתיד