1. איך היית רוצה שיקראו לך? בחיים אני רוצה שיקראו בשם שלי. עדיף המלא, היה מישהו שאמר לי שזה ארוך לו מדי ושאני אבחר שם אחד, וזה עיצבן אותי, אבל אין לי בעיה שמישהו יקרא לי רק בשם אחד.(כל עוד הוא לא אומר לי לבחור!)

2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? לא ממש הבנתי את השאלה...

3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]). לחיות בכל זמן שארצה אם אפשרות להשפיע על ההיסטוריה. הייתי מקריב את הפחד וההססנות שלי.

4. מה לדעתך היחס בין שירה לבין שירה? לא הבנתי. זה אמור להיות משחק מילים שזה מנוקד שונה כאילו...?

5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור). כן. תלוי אם זה שיר יפה או סתם גיבוב מילים. אם זה שיר עמוק אני גם כן אקרא אותו כמה פעמים. יש שירים שהשפיעו עליי, אפשר לומר שכולם אפילו, כי הלך הרוח של השירים בפורום הוא דיכאוני. ויש שירים שעוררו אותי לדברים מסויימים, ולא משנה מהם.

6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים). מדריך להבנת דברי מנהל הפורום.

7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך? לא יודע לענות על זה, כאילו אם אני כותב משהו לא תורני, אז מאליו אני כבר לא תורני... אבל לדעתי הדברים שאני כותב חופפים למצבי התורני.

8. תייג/י ניק שעוד לא הגיב פה... @אני הנני כאינני (חשבת שתתחמק?)

אני באמת צריך לכתוב על עצמי רש"י?🤐

יותר כמו תרגום😉

מטבעי אני מתחכם גדול...

אני מקווה שהתגובה שלי תועיל להבין את העניין..

1. איך היית רוצה שיקראו לך? (ברחוב, במשפחה, בפורמים, בין חברים, בזוגיות)..

שמרלוק (כיף להגיד את זה)

2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? (לאו דווקא במימדי הזמן המוכרים לנו)

0 (בספק אם קיים שם משהוא)

3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]).

להיות שמח. הייתי רוצה להיות מוכן להקריב את התודעה בשביל זה.

4. מה לדעתך היחס בין שיר (כתיבה) לבין שירה? (יכול להתפרש כ-תוכן שיר כתוב לתוכן שיר מושר)

היחס לדעתי הוא כמו היחס בין התורה שבעל פה והתורה שבכתב.

תורה שבעל פה חביבה היא.

5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור).

הכתיבה בפורום ברמה גבוהה. נכנס לעיתים ותלוי ובתקופה.

6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים).

סבסוד לטיפול פסיכולוגי. פשוט גאוני..

7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך?

המקום התורני/אמוני דורש שיפור. לפחות ככה אומרים לי.

ובכתיבה יש הרבה יחס לשם.

8. @חסוי112

באמת נהנתי

1. איך היית רוצה שיקראו לך? (ברחוב, במשפחה, בפורמים, בין חברים, בזוגיות)..

לא קריטי לי. הייתי נהנה גם אם מישהו היה פונה אלי בתור "לא קריטי לי" וכן אני יודע שזה בדיחת אבא אבל...

2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? (לאו דווקא במימדי הזמן המוכרים לנו)

לא סגור בדיוק למה התכוונת אז אתן את התשובה מ"המדריך לטרמפיסט". 42.

3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]).

מתלבט בין להיות יודע-כל לבין שילוב של סופרמן ומסטיק מ-X-MAN הייתי מוותר על העצלות והדחיינות שלי בנוסף כנראה להססנות ( סליחה על הגניבה "ימח שם עראפת" אבל זה שהגבת ראשון לא נותן לך בעלות על התכונה😉)

4. מה לדעתך היחס בין שירה לבין שירה?

לא בטוח שירדתי לסוף דעתך אתה מתכוון בין שירה כתובה לשיר מנוגן? אם כן אז זהו פשוט שני סוגי אמנות שונים אך מאוד קרובים ואף מתכתבים.

5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור).

קורא, אם יש משהו שמוצא חן בעיני משתדל להגיב ולפרגן, חלק מהדברים שקראתי גרמו לי לחשוב על דברים אחרים שהנצו לי השראה לדבר שלישי ומשם הגלגל מתגלגל.

6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים).

כול האמור לעיל נשמע מעניין.

7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך?

משפיע כמו כל חלק אחר מהאישיות שלי.

8. מההקשר אני מבין אבל אני עדיין לא יודע מה פירוש המילה ניק. הראשון שיסביר לי את הפירוש שיראה עצמו כמתוייג.

ראו ולמדו.

1. איך היית רוצה שיקראו לך? (ברחוב, במשפחה, בפורמים, בין חברים, בזוגיות)..

עמי.

2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? (לאו דווקא במימדי הזמן המוכרים לנו)

21-22 שנה כזה.

3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]).

שקדנות. הייתי מוכן 'להקריב' את כעס.

4. מה לדעתך היחס בין שיר (כתיבה) לבין שירה? (יכול להתפרש כ-תוכן שיר כתוב לתוכן שיר מושר)

לדעתי לא כל שיר יכול להיות מושר וכן להפך. יש שירים שהמנגינה עושה אותם למשהו עילאי יותר משירה כתובה (על אף שהכתיבה בהם פשוטה מאוד), ויש שירה כתובה שהתוכן שלה נעלה יותר יותר מהרבה שירים מושרים. 

5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור).

אני קורא יצירות של אחרים אבל יותר קטעי קריאה ולא שירה, עליה אני בעיקר מרפרף, כך שלפעמים יש דברים שתופסים אותי. יש שירים שעוררו אותי לתגובה פואטית, וגם הרבה נקודות (כפשוטו) שהוציאו ממני דברים מעניינים  

6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים).

אני הייתי רוצה לקדם בפורום דיון על שירה שנמצאת מחוץ לפורומים. אם היה ניתן לעשות מין 'פינות' כאלה בפורום (ושיהיה להן מקום מוגדר כזה בעמוד או משהו כזה) זה היה ממש נחמד.

7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך?

הכתיבה שלי מושפעת אידיאולוגית מהמקום התורני שלי, אבל גם הרבה מחוצה לו, מהמקום הרגשי וההתפתחותי שאני עובר בחיים. תמיד יהיה בכתיבה שלי מסר (לפעמים גם לי לוקח זמן להבין אותו), אבל הוא לא חייב להיות תורני.

8. תייג/י ניק שעוד לא הגיב פה...

מישהי שהרבה זמן לא ראיתי כותבת @רחל יהודייה בדם, מסקרנות @געגוע~ , מתוך עידוד והזדהות @עובדתה' ובאופן קונקרטי @גור-אריה , @תיון ו @מוריה. 

חכו, אולי יבואו עוד בהמשך...

1. ללו תנעמי (בפורומים).

2. 40 שנה.

3. זכרון צילומי. הייתי מוכן ל'הקריב' את הגאווה.

4. שירה- דבר מלא חיים ורגש שמכוון את האדם למקום נפשי מסויים. שיר- נותן יותר מרחב לקורא להתחבר לפי המקום שלו לשיר, ומנגד פחות עוצמתי ופחות דוחף אותך לבד למקום נפשי מסויים, מצריך ממך יותר מאמץ, יותר דמיון.

5. כן. פעם אחת בדר"כ, אם מרגיש צורך קורא עוד פעם/פְּעַמִים. כן, הקטע של @געגוע~ האחרון ממש הלהיב אותי, שילוב של סיפור טוב, תוכן טוב שגם שלובים בו "דברי-תורה", וסגנון יפה. אהבתי מאוד.

6. שיח בין הכותבים יכול לעזור. אולי לעשות אפשרות שכל מי שרוצה הערות על שיר כותב איזה סימן בכותרת, ואז כותבים לו הערות, והשיר יכול לצאת הרבה יותר טוב (ככה ראיתי בראיון עם ישי ריבו כמדומני שככה עושים הזמרים הגדולים. יש מישהו שהתפקיד שלו הוא להעיר/להאיר להם).

7. נראה לי שיש התאמה מאוד גדולה.

8. @רגש. @רץ-הולך @אברהם א 

1. איך היית רוצה שיקראו לך? (ברחוב, במשפחה, בפורמים, בין חברים, בזוגיות)..

בשם שלי, הכי פשוט שאפשר, בלי שמות חיבה או כינויים.

2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? (לאו דווקא במימדי הזמן המוכרים לנו)

ואי שאלה מעניינת, לוקחת לעצמי לחשוב עליה כשיהיה לי זמן יותר

3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]).

האמת לא מחפשת דברים שאין בי בכלל, אולי טיפה הייתי מאזנת כמה תכונות, אבל לא מוותרת על אף אחת.

4. מה לדעתך היחס בין שיר (כתיבה) לבין שירה? (יכול להתפרש כ-תוכן שיר כתוב לתוכן שיר מושר)

אממ לא כל שירה יכולה לקבל מנגינה. יש משהו במנגינה שלוקחת מהשיר ומהעוצמה של המילים. כמובן, היא מביאה איתה המון עוצמות אחרות, אבל זה לא תמיד מתאים.

5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור).

כן, קוראת באופן קבוע, יש שקוראת כמה פעמים כדי לנסות לרדת לעומק, יש שקוראת כמה פעמים כי מרגשים אותי, ויש שיותר מרפרפת.. בהחלט יש שירים שעוררו בי. יש פה אנשים מוכשרים עם נפש מיוחדת!

6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים).

באופן אישי מאד נהניתי בתקופה שהיו אתגרים שבועיים (ותודה ל @אני הנני כאינני  שטרח עליהם..), כרגע לא נראלי שתהיה לי הפניות ליותר מידיפעילות מצידי פה בפורום, אבל בטוח יהיה מחכים ומעניין בתור צופה..

7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך?

לרוב הכתיבה שלי תנבע מתוך הקשר שלי עם ה', לא תמיד. 

8. תייג/י ניק שעוד לא הגיב פה...
@רץ-הולך 

1. איך היית רוצה שיקראו לך? (ברחוב, במשפחה, בפורמים, בין חברים, בזוגיות)..

  ממ לא כזה משנה לי, בדר"כ כמעט כל אדם מכנה אותי באופן שונה והתרגלתי לזה חח

 2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? (לאו דווקא במימדי הזמן המוכרים לנו)

   זו שאלה ממש עמוקה.. אני מאמין שנצח.

3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]).

הייתי רוצה שמה שהיה לי ישוב אליי, לא ארחיב יותר אבל מקבל על עצמי להקריב את מה שמתבקש לזה.
4. מה לדעתך היחס בין שיר (כתיבה) לבין שירה? (יכול להתפרש כ-תוכן שיר כתוב לתוכן שיר מושר)

לא הבנתי

5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור).

כיום כבר פחות אבל משתדל לחזור לכאן מדיי פעם. בעבר הייתי פעיל מאד כאן וכן קראתי כמה פעמים הכל, זה הפורום האהוב עליי והכרתי כאן הרבה אנשים יקרים לי.

6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים).

לדעתי צריך יותר לאפשרי כתיבה חופשית גם אם הרבה מזה יהיו פריקות/שיתופים אינטימיים שלא כל כך מותאמים עם רוח התורה לרבות כפירה ואי צניעות. 

יש לי גישה רדיקלית שכל דבר שיוצא מהלב גם אם הוא נראה משוקץ יש בו אמת וטוהר.

הייתי מעודד גם יותר מפגשי פורום חושב שזה יכול לגבש את הקהילה שכאן. 

7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך?

זו גם שאלה טובה, עד לא מזמן הייתי בטוח שאם אני במגמת ירידה ביחס לעבודת השם שלי אז גם הכתיבה שלי תדעך. אבל הבנתי שהן הכתיבה והן עבודת השם מופיעות תדיר ורק צריך להיות בקשב לזה על מנת לתת לזה להנביע. כלומר, אין רגע ספציפי שבו הכתיבה פועלת יותר, הנשמה תמיד הומה, הקושי המרכזי הוא להרפות ולתת לדברים פשוט לזרום.

8. תייג/י ניק שעוד לא הגיב פה...

@צדיק יסוד עלום 

1. איך היית רוצה שיקראו לך? (ברחוב, במשפחה, בפורמים, בין חברים, בזוגיות)..

>>שאלה קשה. מצד אחד, אני לא אוהב את השם שלי. מצד שני, אני כל כך מזוהה איתו כך שאני לא מצליח לחשוב על שום שם אחר להזדהות איתו.

2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? (לאו דווקא במימדי הזמן המוכרים לנו)

>>איך אפשר להשתמש במימדי זמן לא מוכרים? אני לא מכיר כאלה.

3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]).

חשיבה מהירה ועיונית. הייתי נותן את הבושה שלי בתמורה.

4. מה לדעתך היחס בין שיר (כתיבה) לבין שירה? (יכול להתפרש כ-תוכן שיר כתוב לתוכן שיר מושר)

>>הספונטניות של שירה טובה מסוגלת להכיל גבהים או עומקים בעלי אופי מיסתורי שלא קיים בכתיבה רגילה שמטבעה, לדעתי, היא יותר שכלית ומיושבת.

5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור).

>>כבר כמעט ולא פעיל כאן, אבל כשכן הייתי אז קראתי בעיקר שירים ולא סיפורים או מסות.

6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים).

>>פינת מושגים מעולם התוכן הזה. נקודות לתשומת לב על איך לנתח שירים. "המלצות" של סופרים או משוררים אמיתיים.

7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך?

>>אין. אלה שני צדדים שונים באישיות שלי שאין ביניהם חיבור שמוכר לי.

8. תייג/י ניק שעוד לא הגיב פה...

>>כפי שאמרתי, הרבה זמן לא הייתי כאן אז אני פחות מכיר...

(האמת שפשוט נכנסתי לקרוא מה אנשים מכינים לסעודה שלישית, וראיתי שתייגו אותי @אני הנני כאינני תודה

טוב אז ככה..

1. איך היית רוצה שיקראו לך? (ברחוב, במשפחה, בפורמים, בין חברים, בזוגיות)..

אין לי שם ספציפי, אבל בוודאות לא את השם שלי.. לא מתחברת אליו
 

2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? (לאו דווקא במימדי הזמן המוכרים לנו) 

לא הבנתי מה השאלה.. ומה זה תדרוך?!
 

3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]).

עמידה בזמנים, ובאופן כללי גם במילה שלי..

4. מה לדעתך היחס בין שיר (כתיבה) לבין שירה? (יכול להתפרש כ-תוכן שיר כתוב לתוכן שיר מושר)

המוזיקה בעיניי מעלה את המשמעות של המילים, ואני יותר מתחברת לשירים שאפשר גם לשמוע מאשר שירה כתובה

5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור).

קוראת בעיקר כשאני נכנסת לכתוב, ואני בן אדם די רגיש, אז כמעט לכל שיר שאני קוראת אני מתחברת.. לא יודעת דוגמאות ספציפיות עכשיו, אבל היה שיר של @ימח שם עראפת שממש התחברתי אליי
 

6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים).

הכל מבורך

7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך?

אני עוברת תהליכים לא הכי פשוטים בקטע ה׳תורני׳ שלי.. אז עם כל ההתכחשות זה קשור במיליון אחוז

8. תייג/י ניק שעוד לא הגיב פה...

@רחל יהודייה בדם כפרה עליה שתמיד מפרגנת לי, בלי להכיר אותי אפילו

שתהא שנת פדות והצלחה רוחנית וגשמית!

1. שחף.

2. עשור מאחורי כולם.

3. שבירת הגבולות תמורת היציבות שלי. לפרוץץץ

6. הדרכות ואתגרים.

7. אי אפשר להפריד ביניהם. 

1. איך היית רוצה שיקראו לך? (ברחוב, במשפחה, בפורמים, בין חברים, בזוגיות)..

כל אחד והגוון שלו, אבל אולי 'חביב'.

2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? (לאו דווקא במימדי הזמן המוכרים לנו)

7 שואף ל8 (לא שנים)

3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]).

להיות ביצועיסט, מוכן להקריב את הצורך בדיוק (לא כמו שזה נשמע)

4. מה לדעתך היחס בין שיר (כתיבה) לבין שירה? (יכול להתפרש כ-תוכן שיר כתוב לתוכן שיר מושר)

לפעמים זה כמו היחס בין גוף לנשמה, לפעמים זה יותר כמו תורה שבע"פ ותורה שבכתב.

5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור).

היום לא כ"כ כי אני כבר פחות כאן ועם פחות זמן, בעבר יותר, אני חושב שהיו כל מיני שירים וסיפורים שנגעו בי עמוק.

6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים).

לא יודע

7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך?

שהכתיבה נובעת משם, והולכת איתי יד ביד.

8. תייג/י ניק שעוד לא הגיב פה...

@השלקט  

חבר'ה שכתבו כאן לאחרונה - @ניצוץ. @אחו @תיון @עובדתה' @החיים תותים???? 

1. לפורום הזה, "אחו" הולך טוב. המקור של השם הוא דמיון מודרך שעשיתי עם מאושפזת במחלקה פסיכיאטרית, בימים דתיים קצת פחות.

לחיים, אני קצת מפחד משמות. נדיר מאוד שאני פונה לאנשים בשמם, ולא ממש נעים לי כשאנשים פונים אליי בשמי, "אתה" זה סידור יותר טוב, ולחברים, כינוי שמבוסס על שם המשפחה שלי, לא נעשה אאוטינג.

לזוגיות, איני בזוגיות, אבל: אחי תמיד קרא לי "דני", כשכולם מסביב קוראים לי "דניאל", ואני מרגיש שיש בזה משהו מיוחד, פשיטה של פסאדות יומרניות.

2. שאלה פלאית, אני כאן 23 שנה, וזוכר את עצמי מגיל 4, אבל מרגיש שייך לזמנים אחרים מאוד, אולי לפני 15 שנה, או בתקופת המדרש.

3. לא בחיל ולא בכח, איני זקוק לכוחות־על.

4. במונחים יונגיאניים, שיר הוא הסדר המילולי הסימבולי, והשירה היא האנימָה, הנפש הנשית של השיר, המוזָה, ההשראה, באתר סיפורים אחר הכינוי שלי הוא "החתול הסופר", כך שהשירה בה"א היא נחלתה של "החתולה הסופרת" שבתוכי.

5. כן, אני משתדל לקרוא יצירות של אחרים עד־כמה שהדבר מתאפשר, אם כי, בזמן האחרון אני לא ממש פעיל בפורומים בכללי. זה לא פשוט, כי אני מגיע מנקודת מוצא סטואית קיצונית, לפיה, כמו שאומר סנקה, אין טעם למלא את הבית בספרים, אלא לקרוא אך ורק את המילים האמיתיות של "הפילוסופים האמיתיים". לכן בכל הזדמנות אני מעדיף את הספרים ה"גדולים", על־פני פרשנויות של אחרונים. ומאידך, הדרך לצמוח היא קאונטר־אינטואיטיבית, ומצריכה דווקא לקרוא רעיונות שאיני מתחבר אליהם במבט ראשון, לקרוא דברים שאני מתנגד אליהם, ולראות האם יש בזה משהו חדש שלא ידעתי עד־כה...

אני נוטה לקרוא שירים אולי ארבע או חמש פעמים בתור התחלה, סיפורים – תלוי באורכם – פעמיים או שלוש. את הספרים האהובים עליי קראתי חמש או שבע פעמים, וזה עדיין לא מספיק.

הקטע האינדי הפלאי ביותר שקראתי הוא "יש זהב בתוכך", לא מהפורום הזה.

יש זהב בתוכך | סיפורים מהקופסא

6. אשמח אם התגובות תהיינה יותר מפורטות ומעמיקות. כשמבקרים שירה, יש מצד־אחד רצון לא לפגוע, לא במחבר, לא בקסם הראשוני־בראשיתי של היצירה, ומצד שני, תגובה שרק מאשרת ומחבקת, מה צורך יש בה? אני חושב שביקורת בונה, עניינית, שמחזקת את היפה ומאידך מציעה גם אפשרויות שיפור או דעות אחרות, תועיל.

7. החיבורים שלי סובבים, אולי כמעט באופן בלעדי, סביב המקום שבו נמצאת נפשי, ובשנים האחרונות הם בהחלט נובטים מתוך המצע התורני שלי, בעיקר מתוך רעיונות חסידיים או פרשנויות אזוטריות. אני לא גאון בהלכה או בגמרא או משהו... אבל אני כן מרגיש שיש משהו מיוחד בכתיבה שלי, וזה המסע הרוחני העיקרי שלי.

8. לא כל־כך בעניינים האמת...

1. המלך שלי

2. תיארוך גבוה במיוחד

3. נבואה. הייתי מקריב בן אדם אחר.

4. יחס של 1 ל3

5. כן. קורא פעם אחת יש לי זיכרון טוב. אין בנתיים.

6. אותי.

7. יחס של 2 ל5.

8. ניקולדיאון.

(משעשע. אם יש מקום להתיחס למה שכתבת במעט רצינות, היחס בין שיר לשירה הוא 1 ל3, ז"א שיש יותר מקום, או שיותר יוצא לך להפגש עם שירה מאשר עם שיר. זה קצת הפוך בימינו לדעתי. ואני בעד לקדם אותך

1. תלוי בן אדם, לרוב אעדיף בשם המלא ולא באיזה כינוי מעצבן שמדביקים לי וחושבים שהוא "חמוד", או רק בשם הראשון.. שזה לא פחות מעצבן.

2.תיארוך של 40 שנים, כנראה מהצפה של ים.

3.ריפוי. והייתי מוותרת על היכולת לרפא את עצמי, סטייל הקרבה עצמית למען עמ"י.

4.המפגש שלי עם שירה הוא בעיקר פיוטים, כל מה שהוא לא פיוט מרגיש לי ככתיבה.. למה? בפיוט כמעט תמיד תהיה איזשהי שורת הלל ושבח לקב"ה, בכתיבה לעומת זאת לא..

פשוט כותבים מה שמרגישים, זורקים את הרגש לדף ומשפצרים אותו.. וודאי שיכולה להכינס אהבת ה' אך לרוב זה לא הנושא.

5.עדיין לא קראתי הרבה שירים/ כתיבות, אשמח לקרוא בהמשך.

6.כן ראיתי שלרוב לא מגיבים פה על כתיבה, אולי כדאי לתת איזה מילה טובה בשביל שהכותב רק "כתב ושיתף" בלי פידבק.

7.מנסה להכניס אותו כמה שיותר לכתיבה שלי ולא לחיות חיים תורניים מהצד, אלא להכניס את התורה לכל רובד בחיים שלי.. עץ חיים היא למחזיקים בה.

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

אין על פיוטים

היי רות
מה יהיה לי להציע לה
אני רואה את עמוס שלך עומד איתן
ואני כל-כך רחוק מלהיות סלע
אולי בקצה הכביש הראשי הזה
אוכל גם אני להיות למישהי מישהו כזה

עננת אבק מיתמרת
טופר פוצע פרווה עבה
שאגה נוראית מחזה מיוסר
קילוחי דם על זרועות
ניב ננעץ בעומק רעמה
לסת מטלטלת
גניחה ונהמה רוטטת
יש לנו מנצח

אלפא נס אל המרחק
מוכה וצולע
גיבור חדש עולה אל הבמה
רעמתו דבלול ודבק
גיבנתו בולטת
זנבו שבור
עיניו קהות
הוא שואג שאגה צרודה אל שמיים מאפירים
מכה רעם ולביאות זוקפות מבט
הוא פוסע בגאון מוזר הן צועדות אחריו
מערכה

הן יוצאות לצוד הרבה
הוא מתבונן בשקט

ומשנה תנוחה, קשה לשבת על ענף
הן חוזרות עם דם על השפתיים
"לא מצאנו טרף"

מתלקקות ונוהמהות בינן לבינן

כשהוא מגרגר לקראת אחת היא מתגלגלת על הצד
אני צריכה לקום מחר מוקדם, תירגע
זכר אלפא הולך לישון לבד

בחלומו הוא גור ואביו גדול
הוא פוסע ופוסע ולא נגמר לכל האופק
הוא מיילל ומצייץ ואביו נמתח עוד אל האופק
עובר ועובר ועובר
הוא מתעורר בבעתה 
בפרוותו סבוכים קוצים
נקבה נוהמת מגרשת אותו בטפריה
הן חוזרות אל הגורים הבהירים ומיניקות
מלקקות דם מהשפתיים

הם מביטים בו באיבה כשהוא עובר
גור אחד לוחש: "הבנת בכלל מי זה?"
הוא נוהם נהמה צרודה וזוקף זנב שבור
כשהוא עובר הוא שומע בקושי צחקוקים

מסע של כמה קילומטרים 
בצהוב סוואנה שמים בוהקים
הוא מוצא אותו כמו מלך
מלקק פצעים משחר לטרף
"יש לך כמה דקות?"
יושבים

הוא חוזר מן הגלות
רעמתו אין בה דופי
הגורים מזנקים על כפותיו החזקות
הלביאות מתחככות ברעמתו ואומרות
חיכינו לך, ידענו שתשוב
הוא מהורהר והוא נוגס בטרף שהובא
האוכל לא טעים לו והוא לועס בשקט
זה היה מוזר, חבל שלא היית פה
היא אומרת מגרגרת ומניחה עליו ראש

גיבנת מזדקרת
זנב שבור רחוק
נהמה צרודה מאוד
רעמה דבוקה וקוץ
הכל נכון, הוא מתבונן על שקיעת סוואנה נהדרת
ומלקק פצעים ממאנים להיסגר
 

מזכיר לי את הפעם ההיא שהתעוררתי בשבת בבוקר וראיתי ספר (חול אל דאגה) מוכתם ביין שרוע על הרצפה ולא זכרתי איך הגיע לשם.

אז אני יוצא גם לטיול בין הבור למים

זה שיר אניגמטי מאוד, מאוד אסוציאטיבי. הדימוי שעולה לי ביחס אליו הוא לשכבה חיצונית מאוד יפה, ססגונית, מסתורית ומסוגננת, ותחתיה שכבות על שכבות סתומות ובלתי מזמינות המסמנות אל הקורא - תוכל להנות מן החוץ, אך בשביל להעמיק אל הפנים תצטרך לחפור ולהקשיב. אני לא יודע מה אפגוש אבל אני לוקח את האתגר (ומניח שחלק מהדברים הם שלך לגמרי ואין לקורא מבחוץ דרך או יכולת להבין).

[במאמר מוסגר - השיר הזה ברובו נעים. האם את מכירה את המשורר הגרמני פרידריך הלדרלין? אני ממליץ לך להיחשף לשירה שלו. (הוא לא כל כך קל לכניסה מרופרפת כי היה לו סגנון מוזר ועיסוק מרכזי וטוטלי בחוויה של המאמין באלילי המיתולוגיה היוונית, אבל התדר בשירים שלו מזכיר את התדר הזה.

. בגלל שאני מכיר חלק מהשירים שאלך אני מכיר וזוכר את האובססיה לשורש "א.פ.ר" ממנו הגיעה גם המילה פרואה, (שגם הופיעה באחד השירים הראשונים שהגבתי לך).

לפני ההעמקה - השיר מרגיש מאוד פסוטורלי. יש כאן המון תיאורים של טבע ובוטניקה. טל, עשב, פטל ענוג, אגסים, עץ פתלתל, כנפי הפרי, אדר, צומרת (מלשון צמרת), רקיע תכלת ואור, כרכום...

גם ברפרוף על הסגנון מבחינה צורנית, אני רואה שמאוד רצית להבליט את המילה לקט. הבית השני והרביעי מתחילים שתי שורות במילה לקט, והבית השני והשלישי רק פעם אחת. לקט לקט לקט לקט. במובן מסוים האווירה של השיר עצמו היא של רפרוף, של יציאה לטיול, של ליקוט אנקדוטות קטנות. 

על פי השורה האחרונה בבית האחרון: 

"בעין הכרכום מלקטת בצלמה בצלמוות בתוהו"

האווירה שאני נכנס אליה היא שהטיול והלקט הזה הוא מן סוג של בריחה אל עולם מלא עדנה ויופי (עוד אתלבט על זה בהמשך כשאעמיק בדברים הספציפיים שיעלו בלקט) מול "צלמוות ותוהו". צלמוות מזוהה עם מזמור כ"ג בתהלים, שם המשורר אומר: "גם כי אלך בגי-צלמוות לא אירא רע, כי אתה עמדי". נראה שזה הסגנון והפער באווירה המעט אוטופית אך עכורה שבשיר. 

בית ראשון:

קודם כל, מבחינת מצלול, משקלים ומרקמים - כל הבית הזה מאוד מאוד יפה. שלחתי לך לדעתי פעם קישור לPuparia, עם האווירה הסוריאליסטית והקסומה. אז משהו כזה...

"פרואה וכומסת, חוצפת לשון" - כאן אני רואה אידיאל של נעורים נצחיים ובלתי מושגים. להתבונן בילד כישות נשגבת המחוברת לטבע (פרואה) ובלתי מושגת (כומסת) וחופשייה (חוצפת לשון). התיאור כאן של הפסטורליה נותן לי תחושה של אחדות טוטלית עם הטבע "שתויה מטל ומעשב" - שהשילוב של שניהם לרוב הוא של רטיבות בקור ברצון למצוא פינה יבשה, אבל הפרואה-כומסת של הבית הראשון "שתויה" מרוב טל ועשב, כלומר שעבורה זה משקה ממריץ, מחייה, מיטיב. "שיכר פטלים ענוג" הוא אותה תנועה רומנטית שמציירת את הלהט הילדי לאכילה בתור סוג של גמיאת נקטר אלים. בסגנון הציור של התקופה הויקטוריאנית המלאכים מצויירים כילדים. יש משהו ביחס הזה לילדים שהוא מהפנט ועוצמתי, להתבונן בהם כקרובים לאלוהים ולטבע. בהתאם, חציפת הלשון הזו היא העליונות של ה"כמוסה" הזו, היכולת להיות קרוב אל הטבע, חופשי ובלתי מושג.

[אני שולח כרגע ואערוך או אגיב תגובת המשך - נא לא להגיב בינתיים ]

את מכירה את התופעה "סינסתזיה"? של ערבוב חושים ומרקמים?

אז אני מרגיש שבבית השני יש תחושה כזו, שה"חוצפת לשון" של הבית הקודם מתנגש ומתבלבל ומבליט ומנגד את השיוך הטבעי שלו ל"חורצת דרך". זה נותן לפילוס הנתיב הרגשה שקשורה לחריצת לשון, ואולי גם לחרוץ כמו לחתוך ("חריץ גבינה"). מה החוויה של החריצה הזו? אולי מדובר גם בלעבור דרך חריץ... [ואולי גם אנטומיה נשית]. אין לי מושג מה הוא שביל כתכתים אגסי. אני יודע שאגס לרוב מעורר אסוציאציה למבנה גוף נשי, ואולי, במידה והשיר בנוי במבנה כרונולוגי של התפתחות - אז מהשיר הראשון המבטא תום ילדותי, כאן מופיעה לראשונה נערות? זה יכול להסתדר עם כתכתים (שמעורר קשר לכתית, כלומר לכתישה, חיכוך, ואולי גם פציעה; וכמובן שגם לדרך חתחתים שמקבלת תפנית מצלולי ומזכירה גם קטקטים או לפחות משהו קט), וזה בהחלט מסתדר עם החן והחסר הנשי.

"נכרכת... באדמת ההוא הפלאי"  יש כאן תחושה חזקה מאוד של פסיביות, של הימשכות ("משכני אחריך נרוצה"), וגם בשיר אחר שלך, אחד הראשונים שניתחתי, היה איזה "הוא" פלאי כזה [שבזמנו לקחתי את הניתוח לכיוונים אבסטרקטיים לחלוטין על אידיאה טמאה~מיסתורית] והימשכות אליו. [כאן - ויש צדפים לאסוף! 🌊🐚🫧 - פרוזה וכתיבה חופשית ]. קראתי עכשיו את השיר ההוא, והמהות של אותו אדם נעלם משמשת כאן להרגשתי אלמנט שווה ערך.

אז מה יש לנו עד כה?

המעבר מהבית הראשון שבו מתואר חופש, חציפת לשון, שחרור ממוסכמות ואחדות עם ההויה והטבע בחויה של שכרות (אווירה מאוד "דיוניסית" אם את מכירה את המושג - https://haraayonot.com/idea/dionysian/ נראה לי שתאהבי), משתנה לבלי היכר בבית השני, בו יש כניעה, התמסרות, כתכתים, וצבעים עדינים יותר מאותו "שיכר פטלים" משכר. כאן יש אגס שמבטא עדינות להרגשתי, ובעיקר היכרכות באדמת אדם אחר. אני חושב שלאדמה יש שני אלמנטים הפכיים זה מזה: האחד הוא אידיאת האדמה (גאיה, במיתולוגיה היוונית, או אמא אדמה בכל התרבויות הפגאניות), שהיא נמצאת בכל מקום, מחייה את העולם, מבטאת נשיות פרימאלית, (צלמיות של האלילה אשרה היו של אישה פורייה עם שדיים ורחם https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A9%D7%A8%D7%94_(%D7%90%D7%9C%D7%94) ). גם שפינוזה שהביא את הפנתאיזם שאומר שההוויה היא סך העולם הקיים) הוליד בעקבותיו את התנועה הרומנטית שראתה באדם ובטבע יסוד חזק ושואב. הלדרלין שר ברכות לאדמה, ניטשה שר ברכות לאדמה, גתה שר ברכות לאדמה... האדמה מהווה את הקיום, וממילא את הדרור.......

אבל! יש מרכיב הפוך לאדמה, ועצמי לה מאוד, והיא אדמה של מישהו. טריטוריה... זו נקודה חזקה שמתבהרת לי עכשיו שקרקע מסמלת גם את כל כדור הארץ ועצם הנאמנות לקיום החומרי, וגם להפך - שיעבוד למקום מסוים, לאנשים מסויימים. בכל מקרה - כאן הגיבורה של השיר עוברת טרנספורמציה יסודית בשביל הכתכתים האגסי ומשתעבדת לאדמה של ההוא, הפלאי. (מעניין להקביל את הפרואה אל הפלאי, כלומר פ.ל.א לעומת פ.ר.א)

--

הבית השלישי כל כולו מתכוונן מבחינתי לתרגום מיני בלבד למפגש ראשוני של מבט נשי עם אנטומיה גברית. 

** אעיר בהסתייגות מוקדמת שתמיד כשמנתחים שיר מעורפל-בכוונת-מכוון וחותרים לפרשנות של מיניות אני מרגיש מבוכה. המון פעמים כשניתחו את שיריי הביאו הקבלות למוטיבים מיניים בפסיכואנליזה (נחש מקל וחליל כסמלים פאליים; יללת תנים בתור יצרים מוכחשים; etc...) תמיד הרגשתי לא בנוח... המון פעמים זה מאולץ. ולכן - העובדה שאני מרגיש שזה בבירור הכיוון קשורה גם למהלך של השיר עד כה וגם למובהקות של הסימנים בבית הזה**

** אכתוב בתמצית ואמחק או אערוך מה שתרצי במידה וחשפתי מה שהחמיא לו הכיסוי **

בכל מקרה, נעיצת העיניים בקרן זווית הזו נותנת הרגשה לאו דווקא נעימה. (קרן מזכירה סימן פאלי; זווית - אולי של תשעים מעלות או משהו מעין זה) ; אבל קרן זווית קשורה גם לפינה, ולהרגשתי מעוררת יחד עם נעיצת העיניים רגש של בושה או של דבר לא מתאים או ראוי. גם העובדה שהיא "בת ארבע" (שיכול להיות קשור למנח גופני) נותן כאן הרגשה לא נעימה ו"לא נכונה". עץ פתלתלי בבירור מעורר גם הרגשה לא נעימה, גם אם מכושפת וסקרנית (פתלתלי מעורר מחשבה על שיער מתולתל שצומח שם...)

אין לי מושג מה זה שוע. חשבתי שאולי איכשהו זה ישוע (ואז זה דווקא דימוי לא כל כך טוב נדמה לי ) או שזה מלשון שוועה... זה גם החריגה היחידה שלך ממבנה החריזה בכל השיר, כך שאני לא פוסל על הסף אפשרות לשגיאת כתיב, למרות שהכתיבה שלך כל כך מוקפדת ולכן זה מוזר.

אבל אם אני מסביר ש"כשוע האוחזים בכנפי הפרי" זה משפט אחד, והשוועה היא של אותם האוחזים בכנפי הפרי (שזה מסתדר יותר גם עם ההפרדה מהעץ הפתלתלי) אז זה אולי יותר הגיוני. 

בקריאה הראשונה המשפט "האוחזים בכנפי הפרי" עורר לי אסוציאציה לפסוק "כה אמר ה' צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם"

חשבתי שאולי ה"שוע" זה בעצם "שבע" המקביל ל"עשרה אנשים" אבל זה כבר לא עושה היגיון.

אז אני מרפה מכנפי הפרי, לא יודע בדיוק מה זה. כנפיים קשורים לי לחופש, אחיזה בכנפיים זו יכולת להיסחף על כנפיים, פרי זה לכאורה ולד על פי מה שדיברנו... אז יש איזה כיוון מתוך זה אבל מרפה

--

"שוקטת על אדר" - זה מאוד ציורי. בטח בהשוואה לבית הראשון שהיה כל כולו חוצפה והסרת עול - כאן השקיטה הזו, להרגשתי, היא נעימה. התלבטתי כי אחד הפירושים שמצאתי למילה "אדר" באינטרנט הוא "פוחלץ", שזה דווקא נותן משמעות אחרת לגמרי להלך הרוח בשיר, ולא נראה לי קשור כי השורות האחרונות בבית הרביעי מאוד נעימות דווקא. כל הבית הרביעי, למעט השורה השנייה נעים, ולכן אני מניח שמדובר בעץ אדר. ידוע לי שאחד הדברים שעץ אדר הכי מתאפיין בהם זה נשירה בצבעי שלכת. [ניסיתי לבדוק האם אפשר להתאים את כל אחד מארבעת הבתים הראשונים לארבע העונות ולכאורה כן - הבית הראשון - אביב; הבית השני - קיץ (אגסים ואדמה); הבית השלישי - חורף; בית רביעי - סתיו]. 

אם באמת האסוציאציה של השלכת ושל האדר נכונה, אז "צומרת שחור" יכול היות קשור לצמרת של העץ המאבדת את צבעיה ומשחירה (מאפירה יותר נכון, כי לרוב הענפים לא שחורים). יש אפשרות אחרת, של צמר, וזה מעורר אסוציאציה של כבשה שחורה. זה היה יכול להסתדר אם היתה הנגדה או הקבלה למשפחה של הגיבורה, אבל היא מוזכרת בבית הראשון כילדת פרא, בלי אב ואם, ולכן אין לה מול מי להיות כך. אבל אני כן יכול לראות בבית הזה משהו מיושב יותר, ולכן גידול הצמר לעומת הראשוניות שבבית הראשון יכולה להסתדר עם זה. יחד עם זאת, שתי השורות האחרוונת בבית הרביעי דווקא נותנות רושם אחר:

רוחץ הרקיע בתכלת | לקט נמשחת באור - אלה שורות מאוד מאוד נעימות ויפות, ואווירת הנינוחות של השקיטה על אדר ממשיכה להרגשה של התעלות. אם בבית הראשון הזכרתי את היסוד הדיוניסי, ובבית השני הזכרתי את ההתקרקעות וההתמסרות אל האדמה של אדם אחר, אל הטריטוריה שלו - הרי שכאן עזבנו כל יסוד גשמי וארצי, ויחד עם הצמרות עלינו השמימה, לתכלת רקיע ואור. אלו שורות מאוד יפות שעומדות בפני עצמן (רוחץ הרקיע בתכלת - יפהפה) - - - זה מאוד מזכיר לי שיר יפהפה ויוצא דופן שנראה לי שיקלע לסגנון שלך ואשלח אותו בתגובה נפרדת.

עם האופטימיות הזו של הבית הרביעי אני מגיע לבית החמישי, שבבירור הוא שונה מארבעת קודמיו ומהווה תרגום ומרכוז לכל המהלך בשיר.

לשיר קוראים טיול, ובטיול מלקטים כל מיני דברים. החוויה של לקט היא שיש גם מזה, וגם מזה, וגם מזה. כשמלקטים - מכירים שאין בהכרח מהלך כרונולוגי, ולכן לפעמים הולכים לפנים, לפעמים לאחור. הטיול הזה, בין חופש מוחלט, פחד (המורגש בבית השלישי), פלא (המורגש בבית השני), והתעלות (המורגשת בבית הרביעי) הם הכרה עמוקה שהמבט שלנו על החיים הוא של ליקוט. "בעין הכרכום מלקטת", כרכומים צומחים בפזורות, לקט פה לקט שם. הם מופיעים צצים פורחים עולים פה ושם. הפסיביות של הגיבורה, שנעה חרש, וכל כולה נפעלת בתוך הטיול הזה, שלפעמים תצפין (צפון והסתרה, כמו כומסת של ההתחלה) תזרח (מזרח וזריחה, כמו נמשחת באור של הסוף), ותנפול לתוהו של המילה האחרונה. 

אם ההבנה הזו נכונה, אז היא מלאת חמלה, והמילה "טיול" אפילו לא מהווה פרשנות צינית או פסימית אלא מבט רענן וחדש על החיים, בלתי שיפוטי, חומל ונוכח בכל גווני הקשת.

"בצלמו" - כלומר במפגש עם הצדדים הגבוהים, האלוהיים, "בצלמוות" הדומה עד מאוד לצלמו, בצורה יפהפיה מצלולית, וכואב באותה מידה, כי הדמיון המילולי מעיד על הקרבה המוזרה מדי בין הבור למים ( ), ותוהו...

תודה!

דור

הָיִינוּ תְּכֻלִּים וּשְׁקוּפִים וְיָפִים
לְלֹא גְבוּל
וְזִיוֵנוּ פָּשַׁט וְנָהַר
לְעֵירֻמֵּנו
הָיָה בֹּהַק מוּזָר

הַיּוֹם הָיָה חָסֵר
:וְצָעַק בְּאוֹרוֹ
לַיְלָה, לַיְלָה
הַלַּיְלָה הָיָה חָסֵר
וְהִתגַּעְגַּע
יוֹם, יוֹם

תְּכֻלִּים וּשְׁקוּפִים הָיוּ הַגּוּפִים
וְזִיוֵנוּ פָּשַׁט וְנָהַר
הָעֵצִים הִבְשִׁילוּ פֵּרוֹת-קַיִץ
כְּבֵדִים, לוֹהֲטִים בצהוב מנומר

הַיּוֹם הָיָה חָסֵר
וְצָעַק: תַּעְתּוּע
הַלַּיְלָה הָיָה חָסֵר
אָבוּד לְגַמְרֵי בְּדַרְכֵי הָעוֹלָם
לֹא מֻכָּר, לֹא יָדוּעַ⁠
וְאֲנַחְנוּ, אִשְׁתִּי
יָפִים הָיִינו לְהַפְלִיא

וְזִיוֵנו פָּשַׁט וְנָהַר לֹא דִבַּרְנוּ
עֵירֻמִּים נַחְנו עַל יַד הַגּוּפִים
וְהַמַּיִם פִּכּו עַל יָדֵנוּ בְּלַחַשּׁ
כְּאִלּוּ הָיִינוּ שְׁקוּפִים

מִפִּסְגַּת הֶהָרִים הַכְּחֻלִּים רָאוּ אוֹתָנוּ⁠
כַּמָּה צוֹפֵי־אֲוִיר גַּעְגּוּעִיִּים
שֶׁהִנֵּה, אֲנַחְנוּ יָפִים

שֶׁעֵירֻמֵּנוּ הוֹלֵךְ וְגוֹבֵר
וְשֶׁאֵין אִישׁ זָר אִתָּנוּ וְאֵין גַּם אֶחָד חָסֵר
וְשֶׁהַיּוֹם כְּבָר נוֹגֵעַ בַּלַּיְלָה
כְּשֶׁזִּיוֵנוּ פּוֹשֵׁט וְנוֹהֵר

משום מה הזכיר לי מוות. אחרי המוות. רוחנים.

אני לא אוכל להשיב על הכל אבל אשמח להשיב בלי סדר
אקדים אנקדוטלית ואומר כי כחלק מתרגילי הגמשת השירה אני כותבת ג'יבריש. להלן:

לחמף /

גפל החיטוש נמוג בארוגות הלשם הנמקל
שקר הטיפש, נפל הנרמוך, נסתם בקתם הלחמף
קרב, נמק, שתף, קפל מבע סתם
לחשש, פרש, דבר עם הנבקל בעום.

לחשש דיבר, פרש את מבעו על סף,
השתף נדם, הקפל שנמעף
אז באה רוח: סתם, להיפלטר
והכלל שהתברר נלמס

ובכן, א' - תודה! נעים להיקרא בשיר כמו זה 
כמו גם על ידי מחשבה מופרעת, זו מחמאה כמובן

ב' - 
לפני שבוע יצאתי לטיול למעין. לא מצאתי את העין וכשמצאתי הוא קרס אל תוכעצמו וברובו יבש. יש לי תחביב לטמון פניי בקרקע ולהתהלך, חושבת שילדים קרובים יותר לאדמה כיוון שהמרחק מכפות רגליהם עד לצמרתם גם הוא קטן. כשהבטתי מטה הרגשתי כי נצלבו לי הרוחות אל המרכז כמו בזוית ישרה וכמו נברא לי שביל פתלתל להלך בו כבת ארבע ממש. כיף גדול. גם טיפסתי בהתרגשות עד קצות האילן והתנדנדתי לי מטה והייתי ממש כאן בארץ, כלומר לא בלי מקום. אני לא יודעת למה לקט, כך התחבר לי ואולי מפני שהייתי אסופת התקיימויות. האמת היא שפשוט היה לי טוב באופן קיצוני לפגוש טבע, הוציא ממני פרא וחוצפה ושיכר טל. 

את הלדרלין לא קראתי רק שמעתי אודותיו אבל כחלק ממאמציי לשורר שוב חיפשתי לי שירה וגיליתי מחדש את אמיר גלבוע שחרץ היישר אל ליבי. 
לגבי מספר מילים לא ברורות, קודם כתבתי אותן, אחרי כן ביררתי מה משמען אם בכלל, אם כן או לא לרוב לא היה לי משנה, כי משמעות ישנה מעצם צירופם יחד, מהי? לא יודעת עד הסוף. 

למשל שוע, לקחתי משירה של לאה גולדברג נפשי, היא כותבת "כשדה שוע השיבולת נפשי היודעת, גאווה ופאר ודרכי עפר ושפל הרוח" יש פסוקים יפים בתנך המתייחסים לשוע כאל נכבדים/אצילים מלאי הדר. ראיתי גם פירוש שמתייחס לשוע כאמייל, זה מתחבר לי באופן הופכי משהו לשעווה כחומר וגם לשעווה כשעווה. לי בסופו של דבר מדבר מאוד השוע כסופו של שעשוע. 

הכל ילדות הכל ילדי הכל התיילדות, אם היה דבר מה מיני הרי זו אירוטיקה טהורה של גוף בטבע ילד עם שמיים ופתלתלות חושים. זה בוודאי לא שולל התפרשות אחרת, משובב בעיניי לגלות הרבה נוספות. לדעתי עניינו של הבית האחרון נובע אצלי, מהרגשה שיש לי לאחרונה ששכחתי איך להתפלל, לכן בינתיים אני מכוונת צעדיי ושתיקתי כאילו הם תפילה ויש שם הרבה שקט ופיזור, וודאי יש עוד. 

כמו תמיד דייקת הרבה בפירוק שלך והבאת ניתוח חריג ולא פעם מתאים. אהבתי את המחשבה על העונות בבתים כמו גם לדמיין אדר כפוחלץ. סלח לי שלא התייחסתי להכל, כמו לכנפי הפרי, זה להכניס אל תוך פילוסופיית עצמי לא בהירה מספיק שבה אני משליכה הכל עליי וממני וממני עליי הכל והופכת ומשתמשת אלו באלו ללא סדר וללא אבחנה.  החכמת עם הקישורים השונים והכרת לי שיר יפה עד מאוד. תודה!

שמחתי להגיב ותודה על התשובה

בשביל הג'יבריש והגמשת השפה, שווה לך להיחשף ליצירות של המשורר יונתן לוי.

נעם ענבר עושה ביצועים לשירים שלו

לא אכפול את דבריו, 

החיבור ותרגיל הג'יבריש מזכירים לי מאוד מאניה. שאפשר לתאר אותה מנקודת המבט הסובייקטבית כאותנטית, מחוברת לרגע ולתחושה, התמונה מקבלת "סטורציה", ומנקודת מבט המסתכל מן־הצד, היא בלתי־נשלטת, חצופה, והסטורציה מעוותת את התמונה האמיתית, או משהו כזה, וזה דווקא לא רומנטי בכלל, אבל בעצם, אולי זה להאפיר את התמונה ולהיות ציני? מאבק.

זה פשוט הזכיר לי.

זה לאו דווקא מאני, אלא יש אלמנטים חופפים.