1. איך היית רוצה שיקראו לך? בחיים אני רוצה שיקראו בשם שלי. עדיף המלא, היה מישהו שאמר לי שזה ארוך לו מדי ושאני אבחר שם אחד, וזה עיצבן אותי, אבל אין לי בעיה שמישהו יקרא לי רק בשם אחד.(כל עוד הוא לא אומר לי לבחור!)

2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? לא ממש הבנתי את השאלה...

3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]). לחיות בכל זמן שארצה אם אפשרות להשפיע על ההיסטוריה. הייתי מקריב את הפחד וההססנות שלי.

4. מה לדעתך היחס בין שירה לבין שירה? לא הבנתי. זה אמור להיות משחק מילים שזה מנוקד שונה כאילו...?

5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור). כן. תלוי אם זה שיר יפה או סתם גיבוב מילים. אם זה שיר עמוק אני גם כן אקרא אותו כמה פעמים. יש שירים שהשפיעו עליי, אפשר לומר שכולם אפילו, כי הלך הרוח של השירים בפורום הוא דיכאוני. ויש שירים שעוררו אותי לדברים מסויימים, ולא משנה מהם.

6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים). מדריך להבנת דברי מנהל הפורום.

7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך? לא יודע לענות על זה, כאילו אם אני כותב משהו לא תורני, אז מאליו אני כבר לא תורני... אבל לדעתי הדברים שאני כותב חופפים למצבי התורני.

8. תייג/י ניק שעוד לא הגיב פה... @אני הנני כאינני (חשבת שתתחמק?)

אני באמת צריך לכתוב על עצמי רש"י?🤐

יותר כמו תרגום😉

מטבעי אני מתחכם גדול...

אני מקווה שהתגובה שלי תועיל להבין את העניין..

1. איך היית רוצה שיקראו לך? (ברחוב, במשפחה, בפורמים, בין חברים, בזוגיות)..

שמרלוק (כיף להגיד את זה)

2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? (לאו דווקא במימדי הזמן המוכרים לנו)

0 (בספק אם קיים שם משהוא)

3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]).

להיות שמח. הייתי רוצה להיות מוכן להקריב את התודעה בשביל זה.

4. מה לדעתך היחס בין שיר (כתיבה) לבין שירה? (יכול להתפרש כ-תוכן שיר כתוב לתוכן שיר מושר)

היחס לדעתי הוא כמו היחס בין התורה שבעל פה והתורה שבכתב.

תורה שבעל פה חביבה היא.

5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור).

הכתיבה בפורום ברמה גבוהה. נכנס לעיתים ותלוי ובתקופה.

6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים).

סבסוד לטיפול פסיכולוגי. פשוט גאוני..

7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך?

המקום התורני/אמוני דורש שיפור. לפחות ככה אומרים לי.

ובכתיבה יש הרבה יחס לשם.

8. @חסוי112

באמת נהנתי

1. איך היית רוצה שיקראו לך? (ברחוב, במשפחה, בפורמים, בין חברים, בזוגיות)..

לא קריטי לי. הייתי נהנה גם אם מישהו היה פונה אלי בתור "לא קריטי לי" וכן אני יודע שזה בדיחת אבא אבל...

2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? (לאו דווקא במימדי הזמן המוכרים לנו)

לא סגור בדיוק למה התכוונת אז אתן את התשובה מ"המדריך לטרמפיסט". 42.

3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]).

מתלבט בין להיות יודע-כל לבין שילוב של סופרמן ומסטיק מ-X-MAN הייתי מוותר על העצלות והדחיינות שלי בנוסף כנראה להססנות ( סליחה על הגניבה "ימח שם עראפת" אבל זה שהגבת ראשון לא נותן לך בעלות על התכונה😉)

4. מה לדעתך היחס בין שירה לבין שירה?

לא בטוח שירדתי לסוף דעתך אתה מתכוון בין שירה כתובה לשיר מנוגן? אם כן אז זהו פשוט שני סוגי אמנות שונים אך מאוד קרובים ואף מתכתבים.

5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור).

קורא, אם יש משהו שמוצא חן בעיני משתדל להגיב ולפרגן, חלק מהדברים שקראתי גרמו לי לחשוב על דברים אחרים שהנצו לי השראה לדבר שלישי ומשם הגלגל מתגלגל.

6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים).

כול האמור לעיל נשמע מעניין.

7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך?

משפיע כמו כל חלק אחר מהאישיות שלי.

8. מההקשר אני מבין אבל אני עדיין לא יודע מה פירוש המילה ניק. הראשון שיסביר לי את הפירוש שיראה עצמו כמתוייג.

ראו ולמדו.

1. איך היית רוצה שיקראו לך? (ברחוב, במשפחה, בפורמים, בין חברים, בזוגיות)..

עמי.

2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? (לאו דווקא במימדי הזמן המוכרים לנו)

21-22 שנה כזה.

3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]).

שקדנות. הייתי מוכן 'להקריב' את כעס.

4. מה לדעתך היחס בין שיר (כתיבה) לבין שירה? (יכול להתפרש כ-תוכן שיר כתוב לתוכן שיר מושר)

לדעתי לא כל שיר יכול להיות מושר וכן להפך. יש שירים שהמנגינה עושה אותם למשהו עילאי יותר משירה כתובה (על אף שהכתיבה בהם פשוטה מאוד), ויש שירה כתובה שהתוכן שלה נעלה יותר יותר מהרבה שירים מושרים. 

5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור).

אני קורא יצירות של אחרים אבל יותר קטעי קריאה ולא שירה, עליה אני בעיקר מרפרף, כך שלפעמים יש דברים שתופסים אותי. יש שירים שעוררו אותי לתגובה פואטית, וגם הרבה נקודות (כפשוטו) שהוציאו ממני דברים מעניינים  

6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים).

אני הייתי רוצה לקדם בפורום דיון על שירה שנמצאת מחוץ לפורומים. אם היה ניתן לעשות מין 'פינות' כאלה בפורום (ושיהיה להן מקום מוגדר כזה בעמוד או משהו כזה) זה היה ממש נחמד.

7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך?

הכתיבה שלי מושפעת אידיאולוגית מהמקום התורני שלי, אבל גם הרבה מחוצה לו, מהמקום הרגשי וההתפתחותי שאני עובר בחיים. תמיד יהיה בכתיבה שלי מסר (לפעמים גם לי לוקח זמן להבין אותו), אבל הוא לא חייב להיות תורני.

8. תייג/י ניק שעוד לא הגיב פה...

מישהי שהרבה זמן לא ראיתי כותבת @רחל יהודייה בדם, מסקרנות @געגוע~ , מתוך עידוד והזדהות @עובדתה' ובאופן קונקרטי @גור-אריה , @תיון ו @מוריה. 

חכו, אולי יבואו עוד בהמשך...

1. ללו תנעמי (בפורומים).

2. 40 שנה.

3. זכרון צילומי. הייתי מוכן ל'הקריב' את הגאווה.

4. שירה- דבר מלא חיים ורגש שמכוון את האדם למקום נפשי מסויים. שיר- נותן יותר מרחב לקורא להתחבר לפי המקום שלו לשיר, ומנגד פחות עוצמתי ופחות דוחף אותך לבד למקום נפשי מסויים, מצריך ממך יותר מאמץ, יותר דמיון.

5. כן. פעם אחת בדר"כ, אם מרגיש צורך קורא עוד פעם/פְּעַמִים. כן, הקטע של @געגוע~ האחרון ממש הלהיב אותי, שילוב של סיפור טוב, תוכן טוב שגם שלובים בו "דברי-תורה", וסגנון יפה. אהבתי מאוד.

6. שיח בין הכותבים יכול לעזור. אולי לעשות אפשרות שכל מי שרוצה הערות על שיר כותב איזה סימן בכותרת, ואז כותבים לו הערות, והשיר יכול לצאת הרבה יותר טוב (ככה ראיתי בראיון עם ישי ריבו כמדומני שככה עושים הזמרים הגדולים. יש מישהו שהתפקיד שלו הוא להעיר/להאיר להם).

7. נראה לי שיש התאמה מאוד גדולה.

8. @רגש. @רץ-הולך @אברהם א 

1. איך היית רוצה שיקראו לך? (ברחוב, במשפחה, בפורמים, בין חברים, בזוגיות)..

בשם שלי, הכי פשוט שאפשר, בלי שמות חיבה או כינויים.

2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? (לאו דווקא במימדי הזמן המוכרים לנו)

ואי שאלה מעניינת, לוקחת לעצמי לחשוב עליה כשיהיה לי זמן יותר

3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]).

האמת לא מחפשת דברים שאין בי בכלל, אולי טיפה הייתי מאזנת כמה תכונות, אבל לא מוותרת על אף אחת.

4. מה לדעתך היחס בין שיר (כתיבה) לבין שירה? (יכול להתפרש כ-תוכן שיר כתוב לתוכן שיר מושר)

אממ לא כל שירה יכולה לקבל מנגינה. יש משהו במנגינה שלוקחת מהשיר ומהעוצמה של המילים. כמובן, היא מביאה איתה המון עוצמות אחרות, אבל זה לא תמיד מתאים.

5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור).

כן, קוראת באופן קבוע, יש שקוראת כמה פעמים כדי לנסות לרדת לעומק, יש שקוראת כמה פעמים כי מרגשים אותי, ויש שיותר מרפרפת.. בהחלט יש שירים שעוררו בי. יש פה אנשים מוכשרים עם נפש מיוחדת!

6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים).

באופן אישי מאד נהניתי בתקופה שהיו אתגרים שבועיים (ותודה ל @אני הנני כאינני  שטרח עליהם..), כרגע לא נראלי שתהיה לי הפניות ליותר מידיפעילות מצידי פה בפורום, אבל בטוח יהיה מחכים ומעניין בתור צופה..

7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך?

לרוב הכתיבה שלי תנבע מתוך הקשר שלי עם ה', לא תמיד. 

8. תייג/י ניק שעוד לא הגיב פה...
@רץ-הולך 

1. איך היית רוצה שיקראו לך? (ברחוב, במשפחה, בפורמים, בין חברים, בזוגיות)..

  ממ לא כזה משנה לי, בדר"כ כמעט כל אדם מכנה אותי באופן שונה והתרגלתי לזה חח

 2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? (לאו דווקא במימדי הזמן המוכרים לנו)

   זו שאלה ממש עמוקה.. אני מאמין שנצח.

3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]).

הייתי רוצה שמה שהיה לי ישוב אליי, לא ארחיב יותר אבל מקבל על עצמי להקריב את מה שמתבקש לזה.
4. מה לדעתך היחס בין שיר (כתיבה) לבין שירה? (יכול להתפרש כ-תוכן שיר כתוב לתוכן שיר מושר)

לא הבנתי

5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור).

כיום כבר פחות אבל משתדל לחזור לכאן מדיי פעם. בעבר הייתי פעיל מאד כאן וכן קראתי כמה פעמים הכל, זה הפורום האהוב עליי והכרתי כאן הרבה אנשים יקרים לי.

6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים).

לדעתי צריך יותר לאפשרי כתיבה חופשית גם אם הרבה מזה יהיו פריקות/שיתופים אינטימיים שלא כל כך מותאמים עם רוח התורה לרבות כפירה ואי צניעות. 

יש לי גישה רדיקלית שכל דבר שיוצא מהלב גם אם הוא נראה משוקץ יש בו אמת וטוהר.

הייתי מעודד גם יותר מפגשי פורום חושב שזה יכול לגבש את הקהילה שכאן. 

7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך?

זו גם שאלה טובה, עד לא מזמן הייתי בטוח שאם אני במגמת ירידה ביחס לעבודת השם שלי אז גם הכתיבה שלי תדעך. אבל הבנתי שהן הכתיבה והן עבודת השם מופיעות תדיר ורק צריך להיות בקשב לזה על מנת לתת לזה להנביע. כלומר, אין רגע ספציפי שבו הכתיבה פועלת יותר, הנשמה תמיד הומה, הקושי המרכזי הוא להרפות ולתת לדברים פשוט לזרום.

8. תייג/י ניק שעוד לא הגיב פה...

@צדיק יסוד עלום 

1. איך היית רוצה שיקראו לך? (ברחוב, במשפחה, בפורמים, בין חברים, בזוגיות)..

>>שאלה קשה. מצד אחד, אני לא אוהב את השם שלי. מצד שני, אני כל כך מזוהה איתו כך שאני לא מצליח לחשוב על שום שם אחר להזדהות איתו.

2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? (לאו דווקא במימדי הזמן המוכרים לנו)

>>איך אפשר להשתמש במימדי זמן לא מוכרים? אני לא מכיר כאלה.

3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]).

חשיבה מהירה ועיונית. הייתי נותן את הבושה שלי בתמורה.

4. מה לדעתך היחס בין שיר (כתיבה) לבין שירה? (יכול להתפרש כ-תוכן שיר כתוב לתוכן שיר מושר)

>>הספונטניות של שירה טובה מסוגלת להכיל גבהים או עומקים בעלי אופי מיסתורי שלא קיים בכתיבה רגילה שמטבעה, לדעתי, היא יותר שכלית ומיושבת.

5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור).

>>כבר כמעט ולא פעיל כאן, אבל כשכן הייתי אז קראתי בעיקר שירים ולא סיפורים או מסות.

6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים).

>>פינת מושגים מעולם התוכן הזה. נקודות לתשומת לב על איך לנתח שירים. "המלצות" של סופרים או משוררים אמיתיים.

7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך?

>>אין. אלה שני צדדים שונים באישיות שלי שאין ביניהם חיבור שמוכר לי.

8. תייג/י ניק שעוד לא הגיב פה...

>>כפי שאמרתי, הרבה זמן לא הייתי כאן אז אני פחות מכיר...

(האמת שפשוט נכנסתי לקרוא מה אנשים מכינים לסעודה שלישית, וראיתי שתייגו אותי @אני הנני כאינני תודה

טוב אז ככה..

1. איך היית רוצה שיקראו לך? (ברחוב, במשפחה, בפורמים, בין חברים, בזוגיות)..

אין לי שם ספציפי, אבל בוודאות לא את השם שלי.. לא מתחברת אליו
 

2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? (לאו דווקא במימדי הזמן המוכרים לנו) 

לא הבנתי מה השאלה.. ומה זה תדרוך?!
 

3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]).

עמידה בזמנים, ובאופן כללי גם במילה שלי..

4. מה לדעתך היחס בין שיר (כתיבה) לבין שירה? (יכול להתפרש כ-תוכן שיר כתוב לתוכן שיר מושר)

המוזיקה בעיניי מעלה את המשמעות של המילים, ואני יותר מתחברת לשירים שאפשר גם לשמוע מאשר שירה כתובה

5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור).

קוראת בעיקר כשאני נכנסת לכתוב, ואני בן אדם די רגיש, אז כמעט לכל שיר שאני קוראת אני מתחברת.. לא יודעת דוגמאות ספציפיות עכשיו, אבל היה שיר של @ימח שם עראפת שממש התחברתי אליי
 

6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים).

הכל מבורך

7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך?

אני עוברת תהליכים לא הכי פשוטים בקטע ה׳תורני׳ שלי.. אז עם כל ההתכחשות זה קשור במיליון אחוז

8. תייג/י ניק שעוד לא הגיב פה...

@רחל יהודייה בדם כפרה עליה שתמיד מפרגנת לי, בלי להכיר אותי אפילו

שתהא שנת פדות והצלחה רוחנית וגשמית!

1. שחף.

2. עשור מאחורי כולם.

3. שבירת הגבולות תמורת היציבות שלי. לפרוץץץ

6. הדרכות ואתגרים.

7. אי אפשר להפריד ביניהם. 

1. איך היית רוצה שיקראו לך? (ברחוב, במשפחה, בפורמים, בין חברים, בזוגיות)..

כל אחד והגוון שלו, אבל אולי 'חביב'.

2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? (לאו דווקא במימדי הזמן המוכרים לנו)

7 שואף ל8 (לא שנים)

3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]).

להיות ביצועיסט, מוכן להקריב את הצורך בדיוק (לא כמו שזה נשמע)

4. מה לדעתך היחס בין שיר (כתיבה) לבין שירה? (יכול להתפרש כ-תוכן שיר כתוב לתוכן שיר מושר)

לפעמים זה כמו היחס בין גוף לנשמה, לפעמים זה יותר כמו תורה שבע"פ ותורה שבכתב.

5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור).

היום לא כ"כ כי אני כבר פחות כאן ועם פחות זמן, בעבר יותר, אני חושב שהיו כל מיני שירים וסיפורים שנגעו בי עמוק.

6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים).

לא יודע

7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך?

שהכתיבה נובעת משם, והולכת איתי יד ביד.

8. תייג/י ניק שעוד לא הגיב פה...

@השלקט  

חבר'ה שכתבו כאן לאחרונה - @ניצוץ. @אחו @תיון @עובדתה' @החיים תותים???? 

1. לפורום הזה, "אחו" הולך טוב. המקור של השם הוא דמיון מודרך שעשיתי עם מאושפזת במחלקה פסיכיאטרית, בימים דתיים קצת פחות.

לחיים, אני קצת מפחד משמות. נדיר מאוד שאני פונה לאנשים בשמם, ולא ממש נעים לי כשאנשים פונים אליי בשמי, "אתה" זה סידור יותר טוב, ולחברים, כינוי שמבוסס על שם המשפחה שלי, לא נעשה אאוטינג.

לזוגיות, איני בזוגיות, אבל: אחי תמיד קרא לי "דני", כשכולם מסביב קוראים לי "דניאל", ואני מרגיש שיש בזה משהו מיוחד, פשיטה של פסאדות יומרניות.

2. שאלה פלאית, אני כאן 23 שנה, וזוכר את עצמי מגיל 4, אבל מרגיש שייך לזמנים אחרים מאוד, אולי לפני 15 שנה, או בתקופת המדרש.

3. לא בחיל ולא בכח, איני זקוק לכוחות־על.

4. במונחים יונגיאניים, שיר הוא הסדר המילולי הסימבולי, והשירה היא האנימָה, הנפש הנשית של השיר, המוזָה, ההשראה, באתר סיפורים אחר הכינוי שלי הוא "החתול הסופר", כך שהשירה בה"א היא נחלתה של "החתולה הסופרת" שבתוכי.

5. כן, אני משתדל לקרוא יצירות של אחרים עד־כמה שהדבר מתאפשר, אם כי, בזמן האחרון אני לא ממש פעיל בפורומים בכללי. זה לא פשוט, כי אני מגיע מנקודת מוצא סטואית קיצונית, לפיה, כמו שאומר סנקה, אין טעם למלא את הבית בספרים, אלא לקרוא אך ורק את המילים האמיתיות של "הפילוסופים האמיתיים". לכן בכל הזדמנות אני מעדיף את הספרים ה"גדולים", על־פני פרשנויות של אחרונים. ומאידך, הדרך לצמוח היא קאונטר־אינטואיטיבית, ומצריכה דווקא לקרוא רעיונות שאיני מתחבר אליהם במבט ראשון, לקרוא דברים שאני מתנגד אליהם, ולראות האם יש בזה משהו חדש שלא ידעתי עד־כה...

אני נוטה לקרוא שירים אולי ארבע או חמש פעמים בתור התחלה, סיפורים – תלוי באורכם – פעמיים או שלוש. את הספרים האהובים עליי קראתי חמש או שבע פעמים, וזה עדיין לא מספיק.

הקטע האינדי הפלאי ביותר שקראתי הוא "יש זהב בתוכך", לא מהפורום הזה.

יש זהב בתוכך | סיפורים מהקופסא

6. אשמח אם התגובות תהיינה יותר מפורטות ומעמיקות. כשמבקרים שירה, יש מצד־אחד רצון לא לפגוע, לא במחבר, לא בקסם הראשוני־בראשיתי של היצירה, ומצד שני, תגובה שרק מאשרת ומחבקת, מה צורך יש בה? אני חושב שביקורת בונה, עניינית, שמחזקת את היפה ומאידך מציעה גם אפשרויות שיפור או דעות אחרות, תועיל.

7. החיבורים שלי סובבים, אולי כמעט באופן בלעדי, סביב המקום שבו נמצאת נפשי, ובשנים האחרונות הם בהחלט נובטים מתוך המצע התורני שלי, בעיקר מתוך רעיונות חסידיים או פרשנויות אזוטריות. אני לא גאון בהלכה או בגמרא או משהו... אבל אני כן מרגיש שיש משהו מיוחד בכתיבה שלי, וזה המסע הרוחני העיקרי שלי.

8. לא כל־כך בעניינים האמת...

1. המלך שלי

2. תיארוך גבוה במיוחד

3. נבואה. הייתי מקריב בן אדם אחר.

4. יחס של 1 ל3

5. כן. קורא פעם אחת יש לי זיכרון טוב. אין בנתיים.

6. אותי.

7. יחס של 2 ל5.

8. ניקולדיאון.

(משעשע. אם יש מקום להתיחס למה שכתבת במעט רצינות, היחס בין שיר לשירה הוא 1 ל3, ז"א שיש יותר מקום, או שיותר יוצא לך להפגש עם שירה מאשר עם שיר. זה קצת הפוך בימינו לדעתי. ואני בעד לקדם אותך

1. תלוי בן אדם, לרוב אעדיף בשם המלא ולא באיזה כינוי מעצבן שמדביקים לי וחושבים שהוא "חמוד", או רק בשם הראשון.. שזה לא פחות מעצבן.

2.תיארוך של 40 שנים, כנראה מהצפה של ים.

3.ריפוי. והייתי מוותרת על היכולת לרפא את עצמי, סטייל הקרבה עצמית למען עמ"י.

4.המפגש שלי עם שירה הוא בעיקר פיוטים, כל מה שהוא לא פיוט מרגיש לי ככתיבה.. למה? בפיוט כמעט תמיד תהיה איזשהי שורת הלל ושבח לקב"ה, בכתיבה לעומת זאת לא..

פשוט כותבים מה שמרגישים, זורקים את הרגש לדף ומשפצרים אותו.. וודאי שיכולה להכינס אהבת ה' אך לרוב זה לא הנושא.

5.עדיין לא קראתי הרבה שירים/ כתיבות, אשמח לקרוא בהמשך.

6.כן ראיתי שלרוב לא מגיבים פה על כתיבה, אולי כדאי לתת איזה מילה טובה בשביל שהכותב רק "כתב ושיתף" בלי פידבק.

7.מנסה להכניס אותו כמה שיותר לכתיבה שלי ולא לחיות חיים תורניים מהצד, אלא להכניס את התורה לכל רובד בחיים שלי.. עץ חיים היא למחזיקים בה.

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

אין על פיוטים

לקחנו אותו בידיים למרצע הוא נשך וקילל אהבנו אותו אהבה יתרה משלנו בגורל חייו הוא נישק אותנו בדמעות והמשיך לקלל ולבעוט (נשברה גם צלע) ורצענו לו את האוזן והיטבנו את הנרות וחבשנו תעלומות

הוא הבטיח שיש עכביש בתוך המזוזה והבטחנו לו שנבדוק

הוא יושב על הספה וקורא תהלים והאוזניים שלו שומעות עכשיו הכל

כשאנחנו אוכלים הוא משתעל ומבקש את המלח בדמעות כבושות

מצאנו אותו מתפלל מתחת לאדמה

הוא תלש לעצמו כנפיים של עטלף מהגב ואמר תהלים

הבטחנו לו שיהיה בסדר

בלילות עצמותיו נשתברו והוא אמר בקול נואש ששוב ריסק נבואה

הושבנו אותו מול הטלוויזיה הבאנו לו סירים של פסטה

הוא בורח מדי פעם מתחת לאדמה

עצמותיו משתברות לריסוק נבואות

הוא יכל לזרוק חץ ולעבור אבל הוא תולש לעצמו את הכנפיים וקובר אותן יפה

החיות מסתכלות מלמעלה וצוחקות

אני חושב לתת לו כדורים

לפעמים אני חושב שהוא לא טוב לעולם

דמיינתי אותו נושא כנף ובכיתי גם אני

החיות מסתכלות גם עלי

על גב העכביש להחזיק בשערות

גם מכאן אפשר לשאת תפילה

ילד לך בדרך הישרה, היה שם מדביר

תסתום את האף ותנשק את הראונדאפ שבאדמה

חפש אותי באבן הטוען

תנקה אותי מהקורים

עברתי דרך יערות חבטו בי ענפים

שרתי עם עכבישים שכחתי מהשמש

עכביש

אוצר מדרשים, אלפא ביתא דבן סירא, אלפא ביתא אחרת לבן סירא | Sefaria Library

עכביש

הבאתי איתי לגן עדן מזוודה

אספתי כל חיי אבנים

שחורות מפוחמות

זרקו הכל הלבישו אותי לבן

קשרו אותי למיטה שם לצרוח

להודות ולהלל

אבנים יורדות למטה ולא רוצים אותם כאן

הילדים מדקלמים אלהי נשמה

משרפות

החזן של יום כיפור מוריד את הקיטל שלו ותולה על המדף, המדף

במקלחת הגדולה שלו שוחים שלושה היפופוטמים מחוייכים שחיכו לו שרים שירים מהתפילה

פשט ירד וטבל עלה ונסתפג

להונסתפג, ר

לתאנה נשרו העלים

היא מתה מבפנים

החזן של יום כיפור משתחווה להיפופטם גדול ואפור

פותח את הלוע המלא עכבישים

הקירות צוחקים כשהוא לובש את הקיטל

ומטיילים על הקירות

ט

עוונות

לתאנה נשרו השיניים

היה נא מצליח דרכי

ר

אולי בעצם ההיפך.

יש בו מאפיינים ארספואטיים, אבל הרבה מעבר לזה.

שיר שמתאים יפה לעשרת ימי תשובה, ולא רק...

המצוי הראשון. מיכאל אברהם.

אתה לא תרגיש יותר את אלוהים לעולם, אך אולי תדע אותו.

הנה, אני מרגיש אותו

ומה הקשר למצוי הראשון ולרב מיכאל אברהם?

לעתיד וראית את ימח שם עראפאת עוד 50 שנה?

מאיפה הקביעה של ךשהוא עוד לא ירגיש לעולם את אלוהים?

ולמה לעזאזל השרשור הזה מופיע בראשי

לך מפה יצר הרע לך

תגובה נורמלית ראשונה, זכית

שה' ימלא כל משאלותייך לטובה

אמן. גם לך.

מחכה להמשך

מה אהבת?

את הרוב כנראה שלא הבנתי, אבל אהבתי את גנדלף, ואת תאר את אשר עיניך רואות, ובכללי את ההיגיון החסר היגיון של הסיפור

רואים שלא קראת עד הסוף את הטרילוגיה

או ליתר דיוק עד העמצה

לצערי לא ממש אוכל לדאוג לך לחלק שני לפני סוכות

ככה שתעלץ להשאר כרגע עם לספור את הכבשים שלך בגבעה

זה כנראה חשוב יותר מהסיפור שלי

"חזרתי לישיבה לתחילת זמן אלול ופגשתי שם את עמיחי"

"וקנין?"

"לא זוכר איך קוראים לו... רזה, קורא בתורה בספרדי ירושלמי"

"די בטוח שזה וקנין. בחור טוב, היה באגוז"

"בקיצור הוא אמר לי שיש עכשיו כמה חברים שנפגשים בערבים ומתווכחים על פוליטיקה בגן סאקר, נפגשים עם חילונים ומנסים להשפיע. אני ממש רוצה ללכת גםף אבל מתלבט על הסדר ערב."

"מה תשפיע?"

"תצחק תצחק, אבל כשתראה כמה החילונים בורים ואיזה סיסמאות הם משלשלים מהפה אתה תבין שיש ערך גדול למחשבות של בני תורה"

"גם לדוסים יש סיסמאות בלי סוף"

"בסדר אבל זה לשטחיים, מי שלומד תורה כמו שצריך מדבר אחרת. אתה יודע איך זה לפגוש בעלי בתים, זה לא כמו השיחות שלנו"

"כן..."

"אז עמיחי הזה העלה את הנושא של התורה של הגלות והתורה של הרב זצ"ל, תורת ארץ ישראל. היית צריך לראות את זה, לחילונים שם היה אור בעיניים כשהוא דיבר"

"שמו"צים?"

"מה זה?"

"חילונים קיבוצניקים, יעני הארדקור"

"לא, האמת חבר'ה חמודים, הולכים למכינות, כמו הזה של נחל צופית. הם לומדים הרבה אבל דברים לא רלוונטיים, פילוסופיה והיסטוריה... הם מדברים על המצב הבטחוני אבל אין להם מושג על הערך של מה שאנחנו עושים פה, בסוף כמו שהרב קוק אומר הציונות היא דבר קדוש, זה לא סתם מקלט לאומי. שאלתי אחד כזה עם שיער בצבע תכלת מי היה הרב צבי קלישמן והוא לא ידע"

"מתערב איתך שגם בבני עקיבא בשוהם או בכפר סבא לא ידעו מי זה הרב קלישר"

"זה שונה אחי, אל תערבב. אנחנו הולכים לישיבות ובסוף זה משנה את המצב. פעם המזרוחניקים היו בורים... היום בזכות הישיבות זה ממש השתנה, תחשוב כמה אנשים נכנסים לצבא אחרי לפחות שנתיים של עמל בתורה, זה עושה השפעה מטורפת. כל חילוני שפוגש מחלקות בייניש יודע להגיד שאנחנו זה משהו אחר"

"כן..."

"... רוצה אחת?"

"לא אחי, לא מעשן."

"אתה יודע שהרב זצ"ל גם היה מעשן?"

"נראה לי שזה מיתוס. בטוח שהוא היה מרגיש שזה גומר לו את הריאות"

"הרב כדורי היה מעשן נובלס ואומר שזה הכי טעים למלאכים"

"וואלה..."

"דביר אבל למה אנחנו יושבים בחושך?"

"נשרפה המנורה ועוד לא הספקתי להחליף... וחוץ מזה יותר נעים לי ככה. אפשר לראות את הדקלים נעים מול הירח"

"מה נהיית לי עכשיו אורי צבי גורדון, אני לא רואה כלום אחי"

"אני אוהב אותך מאוד אביאל, הרבה זמן לא ישבנו ככה"

"אתה מוזר..."

"למה ככה?"

"אף אחד לא מדבר ככה, יושבים ומדברים אחי, לא יודע. יש לך סגנון מוזר..."

"אתה שומע את הצרצרים?"

"אתה רוצה שאני אזוז כאילו?"

"לא, טמבל. תשמע את הצרצרים."

"וואלה עד שלא אמרת לא שמתי לב, איזה רעש מטורף הם עושים."

"בלילות כאלה אני מרגיש געגועים למשהו שאין לי בחיים ואין לי מושג איך מגיעים אליו."

"מה נהיית לי ברסלבר, אתה רוצה להתבודד או משהו?"

"אבנר הג'ינג'י אמר לי שיש אומנים שיושבים בחדר ובוהים בקיר שבועות בשביל לקבל השראה"

"אבנר הזה כופר, מה אתה מקשיב לו? יש לו בספרייה בבית ספרים של הברית החדשה ודברים כאלה. אמרו לי שהוא להט"ב."

"אני מחבב אותו, יש לו משהו מיוחד."

"אתה מחבב את כל היצורים. לדעתי הוא חולה נפש. אני גם חושב שהוא מסתובב עם גויה. לא מבין איך חבר'ה כאלה לא עושים לך בחילה."

"הרגע אמרת שהוא להט"ב..."

"אתה יודע מי אני מדבר, היא מסתובבת מחוץ לישיבה לפעמים, לבושה לא הכי צנוע. בוהה במרפסות, אני חושב שהיא גם קצת קוקו."

"אבנר טוען שהיא סכיזופרנית"

"אין לי מושג מה אמרת עכשיו אבל אני מאמין לך. אבל עזוב את היצורים האלה, לי זה עושה צמרמורת. לא מתאים לך לחבב אותם, אתה מבלבל אותי."

"מה אני יודע... אמרתי לך כבר שאני אוהב אותך?"

"חזרתי לספר הזה אחרי שנתיים שלא העזתי לפתוח אותו. הוא מזיז לך משהו."

"נראה מפחיד. על מה זה?"

"דוסטויבסקי כתב אותו בתקופה שהתחיל הניהיליזם באירופה. אנשים הגיבו לא טוב למהפכה המטריאליסטית, הנוער התחיל להגיד שאין מוסר ואין ערכים, היה רומס את הדברים הקדושים לכיף. הגיבור בספר הוא אחד כזה... זה מבוסס על אחד הפרקים בברית החדשה. ישוע פוגש רועה חזירים שנכנס בו שד. דוסטויבסקי צולל שם לתהום הזאת ובורא את סטברוגין, עם אישיות מפוארת ונשמה חלולה. אף אחד לא יודע לכתוב כמוהו כיום."

"זה איזה שש מאות עמודים. בחיים לא קראתי ספר כזה."

"לא יודע אם טוב שתקרא אותו. יש תהומות עמוקים מאוד בנפש האדם. מי שמציץ לתהום התהום מציצה עליו בחזרה, זה ניטשה מפורש."

"בקושי מכיר את הכתיבה של ניטשה. אני די בטוח שהרב צבי יהודה אמר עליו שהוא נשמה מעולם התוהו."

"הוא היה שבור, כן. אני מצטער שלא הייתי חי בתקופה שלו."

"היית יכול לשגשג בגרמניה היהודית בתקופת ההשכלה."

"היו הורגים אותי כי אני יהודי. אולי הייתי משחזר את העורלה שלי ומשוויץ בה בכל מקום."

"אני שמח שאני חי כיום, אני חושב."

"פעם הדברים הרגישו אמיתיים. אנשים הרגישו שאנחנו לקראת פיצוח חידת החיים. היום זה מרגיש ביזארי וכמעט נאיבי לרצות לצלול למעמקי הנפש, לפרוץ את מחסומי התודעה. אפילו אנשים שעושים מדיטציות מצלמים את עצמם או משלבים את זה ברוטינה לאינסטגרם."

"ניסיתי לעשות מדיטציה. אין לי מושג איך עושים את זה. כל השרירים שלי כאבו."

"אני עושה הרבה מדיטציות. אני חווה דברים שאני לא יודע להסביר במילים, אפילו לעצמי."

"נשמע מטורף, איפה למדת את זה?"

"סיפרתי לך על שירה. היא היתה כמה חודשים במנזר בהודו. היא לקחה את זה ברצינות. אני נהנה לשמוע אותה כשהיא מדברת. אני די בטוח שהיא סכיזופרנית."

"באיזה קטע אתה חושב ככה?"

"יש לה דיבור כזה מוזר."

"זה הכל?"

"אמרתי לה שאני חושב שכדאי שתיפגשו. היא סקרנית לגביך. תפגוש אותה ותשפוט בעצמך."

"אני לא מתכנן להכריע האם היא סכיזופרנית. אני בקושי יודע מה זה."

"היא טוענת שהיא שומעת קולות. שהיא שומעת את האדמה שרה. כמה פעמים ראיתי אותה מנסה לחבק את האוויר ומתחילה לבכות."

"אני מסתנוור מהאור הכתום הזה, אפשר לכבות אותו?"

"שוט."

"אמרת יפה מקודם על החוויה שלך מהמדיטציה. אני גם מרגיש הרגשות נורא עמומות שאין לי מושג איך להסביר אותן אפילו במילים."

"כלא התודעה."

"כמו כלא. הייתי רוצה שיהיה מישהו בעולם שיוכל לתת לזה מילים."

"שמעת על הדא-דאיזם?"

"לא... מה זה?"

"הם טענו שבשביל להגיע אל העומק של נפש האדם צריך לבנות ערוצים עקיפים, בשפה של תת-מודע. בהמשך נולד מהם הסוריאליזם, כמו בציורים של סלבדור דלי".

"אני לפעמים מכבה את האור במרפסת ומסתכל אל הכוכבים ומרגיש שרוב היום אני אומר מילים שאין להן תועלת ולא מדגדגות בכלל את מה שאני באמת רוצה להגיד."

"כמו מחסום?"

"לא... כאילו אין לזה בכלל שפה."

"אתה חייב לדבר עם שירה. היא תשתולל כשתשמע אותך מתאר את זה."

"בת כמה היא?"

"אין לי מושג. מאוד קשה לדעת. בהתחלה הייתי משוכנע שהיא צעירונת, אבל יש לה קמטים בצדדים של העיניים. לדעתי היא נושקת לשלושים."

"זקנה!"

"אולי עדיף להגיד 'נשמה עתיקה'. לשלוח לך את המספר שלה?"

"חזרתי ממדיטציה ארוכה של קואן. ישבתי במערה אולי שבועיים, לא אכלתי כלום ולא שתיתי כלום. הלכתי מהנזיר עם שאלת קואן בסיסית, 'איך נשמעת מחיאת כף ביד אחת'. יש לתודעה שבע חומות שצריך להקיף שבע פעמים. אמרו לי שבבלוטת האצטרובל יש יכולות לשבור את החומות האלה. שקעתי בטרנס. קשה לתאר איך תחושת הזמן משתנה, איך תחושות הגוף משתנות. במדיטציה מכבים את המחשבות. אתה יודע שבני אדם חושבים בערך שישים אלף מחשבות בכל יום? אבל מי שמורגל במדיטציה מצליח די מהר להפסיק לחשוב ואז נכנסים פנימה והכל מרגיש אחרת. מצאו לפני כמה שנים קבר של נזיר טיבטי וכשנגעו בבשר שלו ראו סימנים ברורים של חיים. כמה שאנחנו לא יודעים כלום על השבעים קילו בשר שלנו. אני חושבת שמי שיודע למדוט יכול לגעת בנצח. הגוף האסטרלי מתחנן מאיתנו שנפתח לו חלון החוצה. גם בקבלה הנשמה מחולקת לחלקים. החלקים העליונים שלה מחוברים לשורש העליון של ההוויה, לקוצו של יוד. האור המבהיק שם יכול להוציא בן אדם מדעתו. גם הגנוסטים ידעו את זה, לכן הם המציאו את הדמיורגוס. אנשים נתקעים בתוך הבשר שלהם ומטביעים את כל הנשמה שלהם ואת כל האור העליון בתוך הסופיות של החומר. בגלל זה יש אנשים באשפוזים. הם הגיעו לאור בהיר כל כך ששרף להם את הפיוזים והם חיפשו דרך החוצה. הכדורים מחזקים את הכלובים של התודעה.

"יש לך ש' שורקת, בחיים לא שמעתי ש' כזו".

"זאת סוג של מחמאה?"

"לא הבנתי את רוב מה שאמרת, אבל נהניתי להקשיב."

"אתה רוצה לצאת לחופשי?"

"כן."

"שקרן."

"למה ככה?"

"מי שרוצה לצאת לחופשי לא עונה ככה."

"אבל אני באמת רוצה."

"מה זה מבחינתך חופש?"

"יש דברים שאני מרגיש שאין להם מילים בכלל ומשהו בי מתענה כי הוא לא יכול לגעת בהם. הם לא נמצאים בשום פעולה או מעשה או מחשבה שאני פוגש ביומיום. אני מרגיש שיש שפה אחרת שאני צמא אליה ואני לא דובר אותה, והלוואי והייתי יכול למצוא אותה ולהצליח לבטא את מה שאני מרגיש."

"למה אבנר קרא לך לפגוש אותי?"

"הוא אמר שאת סקרנית לגביי. גם אני הסתקרנתי."

"אבנר לא מבין כלום בדברים שהוא מתעסק בהם."

"בעיניי הוא גאון."

"גאון אולי, אבל הנפש שלו מתה."

"ושלך?"

"תסתכל לי בעיניים, מה אתה רואה?"

"חשוך, אז לא הרבה. אני רואה את ההשקתפות של הפנס רחוב."

"תסתכל יותר מקרוב."

"אני לא רואה עכשיו כלום."

"כי אתה טיפש."

"לאן את הולכת?"

"כואב לי כל הגוף."

"הכעסתי אותך?"

"גם הנשמה שלך חולה. אתה מלא טומאה."

"טוב."

"מה טוב?! אתה אדם מגעיל!"

"מה שתגידי."

"אמרת את זה מקודם בשביל ללעוג לי?"

"את מה?"

"על השפה האחרת."

"לא, זה מענה אותי."

"אבנר סיפר לך?"

"סיפר מה?"

"אתם שקרנים, אסור לי לדבר עם אנשים."

"אני נהנה לשמוע אותך מדברת. אני לא מכיר אנשים שמדברים כמוך."

"יש לך פוטנציאל לגעת באור אין סוף. אבל אתה טיפש."

"מה אני יעשה..."

"תגיד לאבנר שאני לא רוצה לפגוש לא אותו ולא אותך שוב."

"היה לי מיוחד לפגוש אותך, מצטער אם אמרתי משהו לא בסדר."

לקול קרקוש ותרועת גונג חגיגית עלה עמוד השחר ושרט בחשכת הרקיע. עננים עמומים בכחול עמוק נחרצו בשמיים המתבהרים. גלגלי השמש חרקו על מסילותיהם, פנסי רכבים ושאגת מנועים בישרו ראשיתו של יום. מדרס נעליים עייף גרר נער צעיר למיטתו. לחייו סמקו ועיניו היו נפוחות. חדרו קטן, מיטתו סתורה, הוא נפל אליה וחפן את סדיניה. בחלונו דפק בוקר עיקש וציוץ ציפורים הבליח בעדו. שעון מעורר החליט לצלצל, שקיק קטיפה של תפילין בהה נכחה מהמדף. הוא חשב שהוא שומע את הכוכבים שורטים את החלל, שרגליו מתאחדות עם האדמה, שמפיו בוקע אור, שבעיניו שופעים רקיעים, שידיו צומחות ומתעבות ומתארכות. הוא נשם את הסדין ושתה את גליו ומשבריו. צחקוק עמום מבטן כבדה דנדן לו ואסף אותו אל השינה.

נשמעים אמיתיים ומציאותיים. ממש. בלי שום זיוף, מלאכותיות.

לא הבנתי בדיוק את המסר, אבל היה כואב משהו. הסתירה בין המציאות מציאות

לבין הערגה, המשהו הזה שמחפשים וחמקמק כל כך...

או שלא התכוונת לזה.

תחשבי עכשיו מה הנביאים היו אומרים על זה.

כזה.

ירושלים פעילה וחיה בכל יום

שעומדים לנו על הרגליים, תוקעים מרפקים בצידי הגוף שלנו, נושמים

עלינו ריחות שלא שיערום אבותינו, מחליפים מילים בקולי קולות

מעל ראשינו, נועצים בנו מבט זועם וכו' וכו'.....

זה בצחוק.

אבל משה צודק. למרות ש.....אוף!