מאוד ערוך..

וגם אם ראית את התמונת פרסום הוא מבטא המון דברים שמאוד סותרים את הגישות היום ללידה..

מצד אחד נהנת מאוד לצפות 

(ובכללי אני לא צופה בסדרות בכלל... ממש נדיר)

אבלמסתכלת עין מאוד ביקורתית (כמובן לא על הזוגות

ומנסה להבין כל מיני החלטות ומהלכים שקורים שם

(אני מהתחום אז מעניין אותי גם להשוות בין ה"עולם האמיתי" לסדרה...)

עד עכשיו נראה לי זה היה בערוץ אחר

אז כנראה אין שם פרקים. רק היום זה מתחיל 

כתבתי לעצמי אפילו בטלפון שיש בייבי בום עונה חדשה

אבל  חשבתי שזה מתחיל ביום חמישי

איזה כיף לגלות שזה הערב בע"ה

מתי זה?

בייבי בום - פרקים מלאים לצפייה ישירה | 12+

מתחיל היום ב9 ו

בייבי בום - פרקים מלאים לצפייה ישירה | 12+

עדיין לא ילדתי אבל ככ אוהבת את הסדרה הזאת

ואיזה אנשים מדהימים יש בעם שלנו..

מחכה לפרק הבא כבררר

לא הבנתי איך מכניסים לחדר לידה בשלב כ"כ מוקדם? וגם אפידורל ממש מוקדם.. או שזה רק בגלל שזה מצולם?

והזוג הדתי חמודים, רק היה קשה לי לראות את ההתייחסות שלהם להלכות נידה, יחד עם הקושי של זה זה דבר הרבה יותר עמוק ופנימי

ולידה של תאומים זה וואו! מטורף

וכנראה באמת היו בחדר לידה על ההתחלה כי בעייתי להעביר באמצע את כל הצוות המצלם🤷‍♀️

ולגבי הלכות נידה הדעה שלי ממש ממש מחולקת.

מצד אחד היא רצתה מישהו ברמה דתית מאוד גבוהה אז קיבלה אחד יותר חזק ממנה שהולך עם התורה למרות הקושי (בטוחה שקשה לו יותר בתור גבר)

מצד שני, עניין המגע ממש אישיו בשבילה וחיפשה להקל, אבל זה גם היה כל כך יפה לראות!! איך היא אוהבת אותו וזקוקה לו כל כך ולא רוצה אף אחד אחר 💗

והוא מסכן לא ידע מה לעשות, מצד אחד היא זקוקה לו ובוכה למגע ומצד שני הוא יודע שאסור, ישר רץ להתפלל לה' כדי לנקות את המצפון חח

גם באיכילוב האמת

ואני ממש לא הייתי vip😂😂

העלו אותי לחדר לידה עם פתיחה 3.5 ואז בחדר לידה המיילדת אמרה שזה שלוש ולא שלוש וחצי וגם המחיקה פחות ממה שאמרו במיון

ושאבחר אם לקחת אפידורל ולהישאר בחדר לידה אבל לקחת בחשבון שכנראה אם לא יתפתח תוך 9 שעות ניראלי אז נותנים זירוז כי זה מידי הרבה שעות לאפידורל

או לבחור ללכת למחלקה טרום מיילדותית ולחכות שיתפתח לבד. בחרתי אפידורל

אולי זו מדיניות של איכילוב פשוט…

בפתיחה 3.5

אם יודעים שיתנו זירוז במקרה הצורך או שכבר נתנו זירוז אז מאפשרים אפידורל מוקדם יותר.

אם לא בטוח שיהיה צורך בזירוז מחכים לפתיחה יותר משמעותית.

לפעמים אם כאובים מאוד ויש פתיחה 3 ומחיקה מלאה נניח אז מקבלים

הן מרגישות לפי הצוואר את המצב 

מבחינת שבטוח הראש התבסס, ירד וכזה.

אצלי תמיד חיכו לפתיחה 4, תמיד תמיד

אפידורל בפתיחה 3

ופעם גם בפתיחה 2.5

ועוד פעם בפתיחה 2 אבל במהלך זרוז

 של תינוק יחיד אפשר ללדת עכוז. יש רופאים שמתמחים בזה זה לא חייב להיות רק ניתוח.

אבל האמת שריחמתי על זאת שהיה לה קיסרי

כי לפי מה ששודר

נראה שמידי מהר יתייחסו אליה כאישה בלידה פעילה ובפועל עוד היתה רחוקה מזה

ואז באמת פיספסה את האפשרות לזוז יותר לפני קבלת האפידורל, לעשות תרגילים..

יתכן מאוד שאם היו פחות מתערבים אז היו עולים על זה שיש לה מים מקוניאלים כשהיא כבר בשלב מתקדם יותר והיה אפשר להמשיך ללידה רגילה..

סתם ממש יכולתי להבין את הסיטואציה ולהרגיש אותה כי עברתי משהו דומה בלידה הראשונה שלי.. ועד היום לפעמים כואב לי להיזכר (וזה לא סותר שאני מודה לה' שזכיתי בתינוק בריא ושלם והכל עבר בשלום ואחכ גם עברתי רק לידות רגילות ב"ה)

מצד שני מבאס אותי שהן ישר שוכבות על מיטה.. שהמיילדת אפילו לא מציעה תרגילים ותנוחות לקדם את הלידה עוד לפני האפידורל..

וזה באסה כי זה ממש חוזר על עצמו בבייבי בום.

והלוואי שישנו שם משהו כדי שהגישה בעולם לא תהיה רק לידה על הגב.. שיש עוד דרכים להתמודד עם הכאב ולקדם את הלידה.. 

אבל בהכנה ללידה טבעית אמורים להדגיש

שזה לא לחכות לאיזה רגע לנסות כמה תרגילים ולראות אם זה כמו קסם משפיע

טלא זה אופי הלידה

מלכתחילה למיטה לעלות רק כשממש צריכים רגע מנוחה לגוף

.לא שזה עוזר זה רק כואב יותר או למוניטור אם אין אלחוטי

וכדי לקדם לידה כמה שיותר להיות על כדור או בתנוחות שונות -על 6 על הברכיים ולהשען על גב המיטה סיבובי אגן..אני נגיד נחה על הכדור

שכיבה זה עינוייי

כשהיתי חייבת לשכב  בלידה אחת באמת רציתי אפידורל כי סיוטט

ואגב מה דמעצבן טותי זה שהגידה שם ממש לא טבעית

מיד מציעים אפידורל אפילו לא מנסים להציע חלופה או עזרה

אני כמה פעמים נשברתי ורציתי אפידורל והמיילדות ממש עזרן לי וגם עודדו אותי ועזרו לי לעבור את הציר והמשבר

ולפעמים הציעו גז צחוק וזה עזר ממש וכמעט תמיד זה גרם לי שתוך כמה דקות הפתיחה 3פצה מ5 ל10

ופעם אחת בפתיחה 7 היא פ'וט אמרה לי מהה הקשר להתיאש עכשיו תראי את אלופה ועכשיו את חולדת

ואני כזה- מה איך? אבל פתיחה 7

והיא אמרה לי תראי..

בציר הבא היא עשתה מה שעשתה עם היד(לא כאב בכלל) והופפפ פתיחה מלאה ואז נהיה לי כהז אדרנלין של איזה כיף שברגע הז מאחורי שלחצתי בשיא הכיף ושכחתי מהאפי-ורל ותוך 5 דקות היתי עם תינוקת בידיים

אגב הז לא רע אפידורל! זה מממש מותר

ולא כשלון ולא בושה

אבל בעיני מי שרצתה טבעי וחשוב לה

וכן לי אישית זה מממש חשוב וזה גם ממש יכל להביא ללידה טבעית ומהירה יותר

אני מאוד רואה בחוש ששכיבה מאיטה התקדמות ותזוזות ותנוחות ובכלל אקטיביות ולא פאסיביות שיוצרת כיווץ - זה ממש מקדם לידה

אז בעיני למי שכן חשוב ויש רגע של משבר

והיה לי כמעט בכל הלידות אגב כי וואלה זה כואבב

אבל בסוף אם למיילדות יש גישה טבעית הן ממש יכולות לעזור לעבור את הרגע משבר ואחר כך ממממש שמחתי והודיתי להן על זה!

כי כל הזמן התמודדתי מעולה ורק לרגע נשברתי

ואגב- אם היתי אומרת -לא אני בטוח רוצה אפידורל ברור שהיו נותנות ! פשוט מיילדת מנוסה יכולה לזהות אם זה רק רגע שבירה או באמת עכישו זה הצורך והז הדבר הכי נכון!!

ולנסות להציע למי שכן רצתה טבעי מלכתחילה- בעיני זה מצוין

ילדתי שלש פעמים בלי אפידורל

הכי קשה היה לי לידה שהייתי מנוטרת רב הזמן

רק ששכבתי על הצד ועשיתי נשימות שרדתי

ממש

ולידות אחרות ממש הייתי בחוויה

זה היה פשוט הרבה יותר קשה

אפילו נשימות לא מראים להם שם

פספוס

אבל לצערי גם בלידה שעברתי המיילדות לא הציעו לי כמעט כלום

פשוט בקושי התייחסו, אולי כי הייתי עם דולה

אז בעצמי ניסיתי לחשוב על דברים שיקדמו... (ילדתי בלי אפידורל)

ולדעתי היה אפשר לעשות הרבה יותר...

מסכימה מאד מאד!

ושמחה שהלידות שלי שונות במהות! זה לא רק המזל שלי שהלידה שלי שונה...

כל המהלך וכל היחד של מה זה לידה ומה אני עושה פה שונה..

זה כל כך היה יכול להיות הזדמנות לקדם לידות טבעיות ויחס בריא ללידה...

מצצד שני זה באמת פחות פוטוגני לתכנית ריאליטי

מעניין אותי לראות את הפרק

יש לי רעיון בשבילם לפרק נוסף - לידת מים 

שתרגישי חולה תשכבי במיטה תהנהני כן ברורר לכל מה שהרופא אומר וברור תקחי אפידורל ולמה לא זרוז אם אפשר

זה צועק מכל הפרקים

וזה גישה

בבי''ח שאני ילדתי כנששברתי ואמרתי טוב אפידורל.. המיילדות תמיד אמרו אם את רוצה ניתן לך אבל את מתמודדת מהמם כל כך את רוצה אולי לנסות קודם גז צחוק או משהו אחר שהציעו..?

ואגב- הן זיהו נכון שזה היה משבר של רגע אבל בלב אני לא באמת רוצה

ובזכותן תמיד תמיד זה עזר ועברתי את המשבר ואפילו כמעט תמיד תוך רגע םתיחה מלאה

ותמיד עודדן לעשות תרגילים וכדור וסיבובי אגן

לא להפך

םש אין כמעט מצב של מוניטור אלחוטי

חוץ מלידה אחת כמדומני

ועל כל דבר קטן ישר זרוז

לא שולחים לזרוז על 3.900 סתם בלי סיבה נוספת

כשיש ירידת מים לא חייב מיד זרוז... וגם לא חכם לשכב במיטה ולחכות שיתחילו צירים

קיצר זה לא תוכנית תמימה

יש לגמרי הנדסה תודעתית

ואגב מותר לקחת זרוז,מעולה לקחת אפידורל אם זה רצונך

ואני אגב יולדת בחצי שכיבה כי זה מה שנח לי

פשוט מבאס שעדיין מונחים בגישה כל כך לא טבעית וקשובה לגוף ולתהליך המדהים שה' טבע בתוכו

תוכנית מרתקת על הקונספט

אבל יש הרבה פעולות בין השורות שגורמות להרים גבה

גם אני עברתי חויה דומה לשלך ובעין כרם עודדו אותי להמשיך בלי אפידורל. לבתי חולים שונים יש גישות שונות ואפשר לברר בקלות מה הגישה בכל מקום.

מעניין אותי למי התכוונת שרוצים לעודד רק לידות מערביות?

נראה לי שיש אינפלציה בשימוש בביטוי הנדסת תודעה 

פרופסור יוגב מקסים ואנושי

והתינוקות כאלה מתוקיםםםם

עש שכמעט בא לי עוד אחד

בכיתי שהם יצאו

מרגששששששש

יש שם כאלו בגישה טבעית וכו?

שהיו כאלה בלי אפידןרל

אבל כן לידה על הגב בתנוחה הקלאסית

סתם, תמיד כשיש מצלמות דברים פחות אותנטיים, רק הייתי צריכה להניח את זה.

אני אוטוטו מתחילה תשיעי בע''ה וממש מלחיץ אותי לראות את התוכנית, זה מכניס אותי לפחדים וחרדות של איך תהיה הלידה שלי ואיזה סיבוכים לא עלינו יש.

אם לא הייתי בהריון בטוח הייתי רואה.. 

אבל מי שחוותה כבר לידה אחת לפחות אז לדעתי זה לא נורא כי היא כבר יודעת איך זה..

וגם כשיש סיבוכים בתוכנית יודעים שזה אינדיבידואלי ולא מחייב שיהיה לנו ככה חלילה, וכמובן להתפלל לה' כל הזמן שנזכה ללידה טובה

בייבי בום 2024 פרק 3 - דרמה באיילון | 12+

וישר חשבתי שזה -מוניטור🫢🫢🫢

עד כמה אני הזויה???

לידות זה מרגששש

תינוקות זה מתוקקק

וזה הכי ערז לי לברוח מהשקט מסביבי.

אבל מחילה ממש לא אהבתי את הפרק הזה

סתם חייבת לציין..לא משנה..

לא עם הסיפור על המגיעה או לא, וגם הסיפור של השוטרת היה ערוך אובר סביב זה שהביאה את התכשיטים, אבל היי, היא באה ללדת.

יודעת מה אני חושבת? הלידה שלה לא היתה פוטוגנית בכלל, (לא שאני חלילה נגד להכניס פשוט לידות רגילות, אבל רוב הלידות שמוצגות שם , הן פשוט לידות רגילות וסבירות, לא מראים את הקשות)לא משהו שהיו רוצים להראות בבייבי בום, ולכי תדעי אם לא היו מוותרים בכלל ולא מכניסים אותה לפרק, לולא הסיפור עם הרופא המיילד.

מצד אחד , איזו מהממת האישה וכמה כיף לראות את האהבה שלה לבעלה שהיא רוצה רק אותו ומחפשת את המגע שלו

מצד שני, היה קשה לראות איך בעלה חזק בדת ומשתגע עם עצמו איך צריך לנהוג, כי הוא יותר חזק בדת ואני בטוחה שגם לו קשה בלי מגע אבל הוא היה בין הפטיש לסדן באותו רגע כי התורה היא בסדר עדיפויות לדעתי והיא מתוקה ולטובתנו

היה באמת מאתגר לראות את הפער הזה

אני לא באמת יכולה לדון אותם..

כי באמת רמת הרצון שלה למגע היא לא כמוני ככה שאני ממש לא במקום שלה

אבל האמת - לא יודעת. באמת שלא יודעת מה ההלכה במקרה הספציפי הזה.

אני רק לא אוהבת איך הוציאו את המקרה הזה מההקשר - אמאל'ה!!!!! מבחינת הציבור הכללי מדובר כאן בסצנה של מחיאות כפיים 🫤

כי גם אני לא יכולה לדון אותה ספציפית כי בכללי אני לא אישה שמחפשת מגע, פחות קוצי מוצי ויותר ספייס 🙈

ושאלתי את בעלי על זה ולטענתו שום רב לא יתיר מגע במקרה כזה כי זה לא פיקוח נפש..

ואייי כמה פירגנו לבעל על זה שהביא לה ידיים בסוף! גם הרופאה בפרק.

מנסה להרגיע את עצמי שהם מנסים להרים לו רק כי ראו כמה קשה לו ההחלטה.. ולא כי הם מלכתחילה נגד השמירת נגיעה ומנסים לדרדר

זה תוכנית שמשרתת אג'נדה מגמתית ושקופה בעיני

של להרעיל את הצופים בתפיסות שלה

המאוד סולדות מהדת

הפעו את הזוג הזה שכל מה שמחבר בינהם זה מיניות ומגע

על זה הכל יושב

ובזה הכל תלוי

ואז רגע השיא הוא כשנותן לה יד ואז הנה תראו איזה גדלות ככה צריך לבחור

לבחור לפי הרגש והלב ולא להיות נאמנים לתורה מקובעת וחסרת רגשות.

ברור שהתורה היא לא שחור לבן ושיש מצבים להקלות

ובטח בלידה יכל להיות שיש מצבים אולי כאלה..לא נכנסת כרגע למצבים שונים

אני לא רב

אבל בעיני

כל השיח סבב רק סביב זה

זה מה שהכניסו בעריכה וזה מגמתי

ובעיני חילול ה'

אין צורך שהם יציגו לנו את התורה ככה כתראו גם היא גמישה לפעמים

התורה היא אור והיא עמוקה וכן היא מעבר לקגש אנושי פשוט

ולפעמים היא תתיר במקומות מסוימים

ולפעמים לא.היא לא. גם אם זה קשה לי בלב.

וטוב שכך.

אבל לא ככה מסבירים מה זה תורה

דרך זה שהנה תראו איך הוא גם דתי וגם מתפשר ובוחר במה שחשוב באמת

וברור שזה אג'נדה ומגמתי לחלוטין

ולא מאהבת תורה

ואותי זה עצבן

לא הזוג

אולי בלי העריכה היינו קולטים אותם מעוד זוויות

הם מתוקים

אבל גם זה וגם הסיפור השני בזווית אחרת אמנם

העלו בי הרבה ביקורת וכעס

לא האנשים עצמם

התרבות והתפיסות ובעיקר

הכמה זה לא תמים המרחב הזה

אני לא יודעת אם הזוג דיבר על עוד דברים חוץ מגיעה וכו', אבל בשבילי זה היה כל כך מעייף לראות אותה זה , רבאק, הם לפני לידת תאומים, טבעי לא טבעי, חיכו הרבה זמן, לא חיכו, מפחדת מניתוח, לא מפחדת , הריון קל או לא, עכוז, לא עכוז..

אבל לא. כל מה ששמענו זה אם הוא יתן לה יד בלידה או לא, נו באמת.

התבאסתי

חשבתי שאני רואה סדרה על לידות

לא הייתי רוצה להתעמק במגע שלהם, זה כל כך אישי והרגשתי לא בנוח כמה שזה דובר

ועוד יותר בבחירה שלו בסוף

לדעתי זה ממש חילול ה'

אבל צודקת בכל מילה

אני איתך

אני מכירה רק את ערוץ 1 ו2 וערוץ 6 ערוץ הילדים

ו8 ערוץ הטבע

מי שמספיק זקנה תבין ממתי לא ראיתי🫢🫢(לא בושה בעיני שמחה בזה)

אבל באמת לא מצפה לכלום🫢

צודקת

(אוטוטו בת 18)

איך זה בלי לגעת???

בלי שהוא מחזיק לך את היד??

אמרתי לה שהקב"ה מלמד אותנו הרבה שפות של אהבה. לא רק מגע.

התפילות שלו בצד שבוקעות רקיעים זה הכי ביחד שיש. אח"כ הדמעות, הלהביא לי לשתות מיץ שאני רוצה, הנכונות, המילים, הרגש. העזרה, השותפות.

סיפרתי לה שבמהלך כל השנים אחורה לידות היו מתחם נשי, אנרגיה נשות טהורה- ללא קשר לדת. הגברים היו בחוץ, הנשים היו שם עוזרות, תומכות, מחזיקות את היד, מרגיעות.

וגם היום אצלי כשהבעל היה בצד היו איתי נשים סביבי- בזמן האפידורל מיילדת מקדימה שהחזקתי לה את הידיים חזק שהרגיעה אותי, וכמובן בזמן הלחיצות.

אהבה היא מעבר למגע.

ולכל דבר יש זמן ועת המדויקים לו

עם כל ילדיי בע"ה....

לדבר על הכל מכל כל

ולהרגיש בנח לשוחח עם אמא בלי שיפוטיות.

בע"ה שנצליח..

זה האתגר של שלב אחד קדימה מהריון ולידה😅❤️

בטח שלא לפני לידה ראשונה

וגם האמת- שלא קרוב מידי ללידה (לא בהריון

 או כשזיכרון הלידה עוד בעיכול)

יש הסללה מחשבתית כל כך לא בריאה בתוכנית הזאת שקשה להשתחרר ממנה

ואם כבר רואים- אז ממש לבוא בעין ביקורתית

להבין שזה קודם כל מסחטת רייטינג שפורטת על הרגש

וממש לא ריאליטי או דוקו

סליחה על הייבוש

תוכנית ריאליטי

הזיה בעיני

ודווקא התלהבתי מהתכנית הזאת בעבר

אבל מאז שילדתי בעצמי אני מבינה כמה זה לא נכון

במיוחד בצורה בה הם עושים את זה

לא מצליחה להבין מי הזוגות שהסכימו ללכת לתוכנית

נגד התכנית.

לדעתי הזוגות שבאים זה בשביל היחס של הצוות,שבטוח יהיה טוב בגלל המצלמות.

אבל יכול להיות שאני טועה...

הזיה!

וחוצמיזה, לדעתי כל דבר ברגע שאת שמה מצלמה (ובוודאי צוות צילום והפקה) אז כבר אוטומטית זה לא טבעי. כלום. הכל זה פייק כי יש מצלמה. את יודעת שאת מתועדת אז את לא מחוברת לעצמך- לא משנה מה תגידו.

שימי לך פעם אחת מצלמה במטבח/ בסלון, תראי איך את אחרת😆😆😆

אבל זו התוכנית היחידה שמעניינת אותי

אין לי טלויזיה בכלל, אבל בשבילה אני אכנס לשידור חי בטלפון ואפילו אחכה לפרק הבא

כי זו תוכנית מרגשת, מעניינת, איך דברים מתפתחים ואיך שהתינוק יוצא..  וואו מרגש שיא

זוג אחד אמר שהם הגיעו לתוכנית כדי להראות לילדים🤷‍♀️

מתי הפרק החדש 😁

משערת שבהמשך יעלה לאתר שלהם

אני מנסה להבין

הסיבוך המפחיד הזה שהיה לנטע, הסיכון קיים אחרי קיסרי / רגילה / או בכל סיטואציה בחיים?

אמאלה זה מפחיד וכלכך כואב לי עליה!!!

אבל אני בסטרס כאילו אני אחרי לידה...

ובא לי לידה!!! ממש!

מרגישה שיש לי ללחוץ עם היולדת...

ממה שהבנתי היא אמרה שהרופאים לא יודעים להגיד ממה זה נגרם לה

אז לשאלתך לא נראה לי שזה בהכרח קשור לקיסרי, לידה רגילה.. וזה כן משהו שיכול לקרות בכל סיטואציה בחיים ה' ישמור..

היה לי קשה לראות שהמיילדת שואלת את יולנדה החמות אם היא תרצה ליילד את הנכד שלה ורק אחכ שואלת את היולדת אם זה בסדר שיולנדה תיילד גם.

וואט?! תשאלי קודם את היולדת!!

מה שכן, יכול להיות שהורידו בעריכה והיא שאלה לפני ולא רואים.

אבל אם לא אוי ואבוי

אז היא גם לא היתה מציעה לחמות ליילד

הכל מרגיש לי מוגזם וקיצוני

שעה מדברים עם ההריוניות, מתעניינים  צוחקים..

ממתי יש להם כל כך הרבה זמן לשבת ולדבר

תמיד רק בודקים פתיחה ונעלמים לשעה

ולדעתי ברור שהיה בהסכמה אחרת לא היתה נותנת לחמותה להכנס

רראיתם איזה מאושרת החמות היתה

צרם לי קצת הקשיחות של בעלה בהקשר ליציאה מהחדר

אשתך ממש מתחננת שתשאר והוא בשלו בורח

אצלי בעלי היה נוכח בשתי הלידות בלי להסתכל על מה שלא צריך..

כאב לי עליה קצת בקיצור..

אז אחרי שצפיתי בפרק הראשון של בייבי בום

וואו כמה יש לי לומר!!

כתבתי לי לפחות 14 נושאים שהייתי רוצה להתייחס אליהם,

כדי לא להלאות אתכם אני אחלק את זה לכמה פוסטים.

ואולי נתחיל בתמונה שצירפתי לפוסט הזה

שהיא למעשה הלוגו של התוכנית.

ומה רואים בה?

מצלמה (על רקע תאורת חדר ניתוח אם אני מזהה נכון?).

הלוגו הזה נועד להזכיר לנו כל הזמן דבר אחד מרכזי:

אל תצפו לראות מציאות.

צפו לראו סדרה טלוויזיונית ערוכה היטב,

סיפור שמסופר על פי מה שהעורכים רצו להדגיש.

בפרק הספציפי הזה אני אישית זיהיתי שני נושאים מרכזיים,

אולי אפילו שלושה,

אף אחד מהם לא מדבר על לידה.

ושימו לב,

אורך הפרק הוא 55:46 דקות.

בתוך פחות משעה הצליחו לדחוס לנו שתי לידות

אבל הן היו החלק השולי,

מה שבעיקר היה שם זה *סיפורים אנושיים מרגשים*.

כי זה העניין של ריאליטי,

הוא נועד להפעיל אותנו רגשית

וככל שהרגש יותר חזק

כך הפרק יותר טוב מבחינת רייטינג.

הנושא הראשון שבו פתח הפרק ובו הוא גם הסתיים

הוא הסיפור של פרופ' יריב יוגב

שביתו החורגת ליבי נרצחה במסיבת הנובה.

ליהי היא קצינת משטרה

שהחזירה לו את המעטפה ובה תכשיטיה של ליבי ז"ל

שנמצאו בשטח המסיבה.

כשליהי מספרת לפרופ' יוגב שהיא בהריון

הוא מבטיח להיות זה שיקבל את התינוק שלה לעולם,

כדרך של החזרת טובה תחת טובה.

מרגש ואפילו קורע לב,

תודו.

אבל עד כאן - נטו סיפור אנושי ולא סיפורה של לידה.

כשליהי מגיע ללידה שלה

היא מוכנסת לחדר לידה בפתיחה של סנטימטר אחד בלבד.

למי שעדיין לא היתה בקורס ההכנה ללידה שלי

ולא מכירה מושגים מעולם הלידה

אני רק אסביר שלידה פעילה מתחילה סביב פתיחה 3-4 סנטימטרים

(לעיתים אפילו 5-6 סנטימטרים)

ושפתיחה של סנטימטר היא שלב מוקדם מאוד

שיכול להמשך שעות ארוכות.

כאלו ארוכות שאפשר לסחוב אותו אפילו יומיים ויותר.

אז מה ההגיון להכניס יולדת לחדר לידה בפתיחה כזאת קטנה שבעצם אומרת שהאישה לא בלידה?

אחד משניים:

1. או שיש סיבה רפואית (שלא הציגו בפרק)

2. או שפשוט רוצים.

עכשיו תשימו .

כל מה שאני יודעת על הלידה של ליהי זה בדיוק מה שאתן יודעות,

ראיתי את זה בתוכנית בדיוק כמוכן.

אבל המבט המקצועי שלי מאפשר לי להסתכל רגע על הסיטואציה ולנסות להבין מה היה פה,

ואלו המסקנות שלי:

1. במהלך הפרק, כשפוקעים לליהי את המים הם יוצאים מקוניאלים,

כלומר עם צואה ראשונית של התינוק שהופרשה לתוכם.

אגב, ראיתי שהרבה בנות הזדעקו על זה שלא ביקשו את רשותה לפקיעת המים.

אל תניחו שלא ביקשו רשות,

כשאישה נכנסת לחדר לידה בפתיחה כזאת קטנה

היא נכנסת לזירוז לידה

ופקיעת המים היא אחד מהצעדים לזירוז,

כך שמן הסתם הסבירו לה למה היא נכנסת

ומה הולכים לעשות

והיא אישרה את זה.

אני מנחשת שהורידו את זה בעריכה, אם האג'נדה של העורכים היתה העצמה נשית זה היה נשאר

ומראה לצופות שגופנו ברשותנו

ושאי אפשר לגעת בו ללא הסכמה.

מכך שהמים היו מקוניאלים

אני יכולה לשער שהסיבה שליהי נכנסה לחדר לידה

היא שהיו האטות במוניטור העוברי

שמצביעות על איזושהי מצוקה שהעןבר אולי נמצא בה,

ושהמים המקוניאלים רק איששו את הסברה

שיש שם איזושהי מצוקה.

2. האמת, נראה לי שהסיבה שליהי נכנסה לחדר לידה

קשורה יותר בקשר שלה לפרופסור יוגב,

שזה מתקשר ישירות לסעיף השני שלי:

מכניסים אישה לחדר לידה בפתיחה קטנה כי *רוצים*.

ולזה קוראים פרסונליטיס.

פרסונליטיס אומר שכשאנשי צוות רפואי

או אנשים שקרובים לאנשי הצוות הרפואי

מגיעים לקבלת טיפול

אז הצוות כל כך רוצה לעזור להם

שמכאן והלאה הכל מתחרבש...

וזה בעיני מה שבעיקר היה פה.

פרופ' יוגב כל כך רצה לעזור לליהי,

באמת ממקום נקי וטוב של הכרת תודה,

אבל הדרך היחידה שלו לעזור

זה בכלים שהוא מכיר ויודע

ואפילו מצטיין בהם.

ואלו כלים רפואיים.

ומכאן זה מתחרבש...

מה אנחנו יכולות ללמוד מזה?

1. אין סיבה רפואית?

אל תכנסי לחדר לידה בפתיחה של סנטימטר.

כואב לך?

תכנסי למקלחת, תהיי בתנועה, תנשמי,

תשתמשי בכל הכלים הטבעיים לשיכוך כאב בלידה

(לא מכירה אותם?

בואי לקורס ההכנה ללידה שלי).

ועדיף לעשות את כל זה בבית,

בסביבה הבטוחה שלך.

2. יש מצב שיהיה לך פרסונליטיס כי אמא שלך מיילדת/ את אחות באותו בית חולים בו את יולדת/ כל דבר אחר?

דברי על זה מראש עם הצוות הרפואי,

תזכירי להם שאת יולדת ככל היולדות,

שלא יעשו מעל ומעבר בשבילך

כי זה מתכון לצרות.

הנה רק דוגמא אחת מהמציאות:

פעם קיבלתי לידה של בת של חברה שלי.

רציתי כל כך שתהיה לה חוויה טובה

ושהיא תצא ממנה מרוצה

שלמרות שזיהיתי שיש צורך בביצוע חתך חיץ

לא רציתי לבצע אותו.

למזלי אחראית המשמרת נכנסה לחדר ושאלה אותי

אם אני לא רוצה לחתוך?

וככה החזירה אותי למה שבאמת נכון לעשות.

(אגיד בסוגריים שאני מבצעת חתך חיץ לעיתים מאוד מאוד רחוקות ורק אם זה ממש בבחינת הצלת חיים.

וזה לגמרי היה מקרה כזה).

יאללה, חפרתי

מסכימות?

לא מסכימות?

ספרו לי!

לידות נפלאות לכולנו,

יעל

מסרים עקיפים

שבכלל לא קשורים ללידה

לא מדברת על המולדת שילדה בלי בעלה כי נהרג

זה באמת נוגע ללב ומודה שבכיתי כשצפיתי

אבל היו חייבים לשים את הקטע של האמא אומרת

אני מלאת זעם

זה היה פשוט שרוצים להעביר פה מסר

על הממשלה?

על הצבא?

על בורא עולם?

ואולי זעם כללי על הסיטואציה ולא על מישהו ספציפי🤷‍♀️

ממש מתחשק לי לראות, ואני חסומה..

אני נמצאת בקבוצה של ברטים בדרייב ושם לא העלו את זה עדיין

בייבי בום | עונה 1 - 2024 | ע"י מאגר כל סרט – Google Drive

@רוני_רון 

היה בסדר.

זוג אחד שהאמא הבעל והמיילדת ממש שכנעו לקחת אפידורל למרות שהיולדת לא הייתה כלכך כאובה והיא ממש רצתה לנסות טבעי

עוד זוג בלידת תאומים - קיסרי

זוג נוסף עם סיפור כואב של לידת קשת

צורם לי לראות שוב ושוב בפרקים כמה דוחפים של לאפידורל ועל כל שטות מתחילים זירוז

כולן יולדות בשכיבה

בקיצור, אני אישית לא הכי מתחברת

היא עברה הריון קודם לידה שקטנה בשבוע 35 עקב הפסקת דופק

הפעם ב"ה ילדה תינוקת בריאה ושלמה

אני ילדתי רק חלק לידות עם אפידורל,חלק התעקשתי שלא....או לא הספקתי

וחווית הלידה שלי פי מליון בסוף טובה עם אפידורל...

אז למה לא?

אחכ יש מליון כאבים של התקווצויות,חלב וגודש.

למה מי שלוקחת צריכה להרגיש פחות טבעי?

לא בקטע ליפול עלייך מנסיון אישי שלי מוריד בהחלט את הקשיים של כל המכלול

ואני מכירה כמה נשים שילדו ללא אפידורל מבחירה

ואחכ התעקשו מאוד מאוד ללדת רק עם, וחששו מאוד לא להספיק וכו'

כנראה שהחוויה לא היתה מרנינה בלשון המעטה

אני ילדתי תמיד בלי והיו לי חוויות לידה מדהימות.

אחותי ילדה פעם אחת עם לדעתה זה הוביל ללידה מכשירנית בגלל שהיא לא הרגישה בכלל את הצורך ללחוץ ומאז היא ילדה רק בלי והיו לה חויות טובות בלי.

מניחה שאם תוך כדי הלידה הייתי מרגישה קושי גדול מאוד וחוסר אונים מוחלט הייתי מבקשת אפידורל.

יותר טוב..

למרות שמעדיפה בלי.

אבל הדחיפה לזירוזים הייתה ממש צורמת בפרקים ששודרו כל יולדת שמגיעה בלי שום תנאים בלי סיבה מכניסים ישר לחדר לידה ונותנים לה פיטוצין ואחר כך נלחצים מהאטות דופק ומחוסר התקדמות...

הגבתי על זה באריכות בהמשך..

למרות שאצלי אפידורל - כן. זה היה נורא. ממש ככה!

שפיטוצין זה דיפולט הם לא משתדלים בכלל לתת הסברים.

מי שרואה את התוכנית ויש לה נגיד ירידת מים בלי צירים ממש הגיוני שלא תחשוב בכלל לשאול אם צריך פיטוצין או לא.

אבל אם היא רוצה לנסות בלי תנו לה את הבחירה ולא לייאש אותה מראש

אצלי הלידה בלי האפידורל הייתה לי הרבה יותר קלה ונעימה

החוויה זכורה לי הרבה יותר לטובה

במיוחד גם ההתאוששות

ברור לי שלא הכל זה בגלל האפידורל - אבל מבחינתי זה ההבדל המהותי בין לידה עם ללידה בלי

לכן כלכך לא מתחברת לזה שממש משכנעים ומפצירים בה לקחת

כאילו יאללה - שחררו!

יש טבעי בהקשר של סוג הלידה - לידה נרתיקית או קיסרית

ויש טבעי בהקשר של לתת לגוף לעשות את שלו עם / בלי משכך כאב

אנחנו יכולות לגרום לגוף שלנו ללדת בשכיבה מאולצת על המיטה בגלל ההרדמה

או לתת לגוף את הבחירה הטבעית לבחור אם לזוז או דווקא לשכב מתוך הקשבה לצורך שלי! באותו רגע

לטבעי הזה התכוונתי בהודעה הקודמת

זה לא נח...ופחות טבעי.

למה?

אני תמיד ילדתי בשכיבה על הגב או הצד גם בלי אפידורל מהסיבה הפשוטה שזה הכי תומך!

איך אפשר להיות על שש או בירכיים עם הבטן הענקית והכבדה מרגיש לי ממש קשה...

או בטן קטנה וכושר מטורף?

שיש בחירה טבעית לגוף מה נוח לו

גם אני לא מסוגלת ללחוץ בכריעה, זה ממש קשה לי ואני צריכה לשכב

אבל יש נשים שזה משנה ממש את החוויה שלהם לטובה, החשיבות היא *הבחירה* של האישה וההקשבה שלה למה שטוב לה

להתערבויות נוספות - לידה מכשירנית או ניתוח, זו הסיבה העיקרית שבגללה עדיף להימנע ממנו אם יש אפשרות.

חוויית לידה נוחות אלה שיקולים משניים.

את לגמרי צודקת

כי בלידה האחרונה שהייתי בלי אפידוראל, שכבתי. כי כשקמתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) הדופק של העובר ירד.

לא כל הנשים שבלי אפידוראל זזות יותר מידי. אם זה הקשר בין אפידוראל להתערבויות נוספות.

שלידה עם אפידורל איטית יותר?

מצד שני יש כאלה שזה מזרז להן

השערה, אני ממש לא מבינה בזה

תמיד אומרים שאםידורל מעלה את הסיכון

אף פעם לא שאלתי למה 

אפידורל יכול גם להועיל במידה והאישה מאוד כאובה או לחוצה מופרש הורמון אדרנלין ואז הלידה לא מתקדמת

במידה ואחרי האפידורל האישה רגועה ואפילו מצליחה לנוח או לישון אז הורמון האוקסיטוצין שמייצר את הצירים בצורה טבעית יופרש בגוף והלידה תתקדם וגם מהר!

יש מקרים שעושים אפידורל והפתיחה לא מספקת אז מתערבים גם עם פיטוצין שהוא מזרז כימי ואז יש סיכון לירידות דופק ולפעמים יש צורך בהתערבויות נוספות

לא ראיתי את הפרק האחרון הרביעי, אבל הפרקים מלאים בטרגדיות, והאמת הכי פחות הלידה עצמה. הלידות לא מעניינות כולן לוקחות אפידורל כולן שוכבות הצוות לא מעודד ולא נותן מידע על תרגילים על תנוחות על דרכים טבעיות לזירוז. בעונות הקודמות היה עניין בלידה עצמה, וקצת פחות בסיפור מסביב. הקלות שבה בוחרים בלידה מכשירנית או ניתוח זה בלתי נסבל.

זה מתנהל באיכילוב נכון?

הם ידועים מאוד בגישה הרפואית שלהם ובהליכה צמודה לפרוקטוקול הרפואי

אשמח לראות

ולר מוצאת....

מדי ממהרים לזירוז

מדי לאפידורל

הכל מדי מושלם חוץ מהסיפורים הקשים 

בתקופה כה קשה במדינה הייתי רוצה לראות משהו קצת יותר קליל כמו בעונות הקודמות

אולי אפילו צחוקים פה ושם יחד עם נגיעות מהמלחמה כמובן !

אך אנחנו גם כך בסטרס תמידי ובחרדות נוראיות 

ודברים קלילים 

וזה לא סותר את זה שממש ממהרים לזירוז ואפידורל

(ברמה שלי נראה שאני לא מתקרבת לאיכילוב)

אני מאוד נהנתי מהסיפורים והזוגות

למרות שלא התחברתי לגישה הרפואית

מאשר של לידות..

כאילו זה היה המוקד של העונה, האנשים והתקופה..

ברמה מסוימת זה מתבקש🤷

אישה כל כך כאובה והיא לא זזה מהמיטה

זה בעצמו מקשה ומגביר את הכאבים

אבל בכללי יש המון מודעות ללידה טבעית וללידה כמסע ולא רק סיטואציה רפואית

הקורסים..השיטות..דולות..עיבוד לידה...

מרכזים טבעיים.לידת מים..

בסביבתי לפחות זה האוירה והגידה והתחושה וגם בבית חולים שיצא לי להיות..לא מושלם אבל כן מעודדים טבעי

לידות טבעיות בלבד סוף סוף

הלידה של זאת הבלונדינית -מזיקים

וואי היא היתה פשוט לביאה איך היא התמודדה והיתהמחוברת לעצמה וכאב לה אבל הז גם היה עוצמתי בו זמנית

סוף סוף נהנתי😉

סתם כי פשוט בעיני חבל שלא משלבים תמיד

לא חייב ככה

מצוין אפידורל

אבל תראו את זה לצד זה לא כאיזה סיפור נדיר והזוי שצריך להקדיש לו פרק נפרד חח

אבל יאללה לפחות הפעם אני פחות ביקורתית

ובאופן אישי...מרגש לראות את זה ביום שמגלה 2 פסים בעצמי ב''ה❤️ ממש עשה לי חשק

ופחד כי כבר אחרי 2 כימים רצופים אז בבקשה שהפעם זה יגמר בידיים מלאות..

אגב  לגבי העונה הזו.. היא לא ממש קצרה ?

חחח זכור לי מעונות קודמות שהיו ארוכות יותר

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

לדבר איתה: זה סיכוי ענק לגרום נזק.

בדימוי העצמי שלה, ואף בנושא ההשמנה עצמו.

לדעתי: לכבד את הבחירות שלה, זכותה. יחד עם זאת שווה ללכת לבדיקות דם ליתר בטחון, וכן להוציא את השטויות מהבית.

ממליצה לשמוע את הפודקאסט של מה בליבא עם רוני רמז

היא מדברת מדהים על עודף משקל

ממש גרמה לי לבכות איך גרמו לי לשנוא את עצמי ואת הגוף שלי...

בכללי, אין מה להגיד לה בעצמה.

אם היא תרצה ותפנה אליכם להתייעץ מה לעשות, אז תייעצי לה להוסיף פעילות גופנית , לשלב התזונה ירקות וכו'

די ברור שהיא כן שמה לב, וכרגע לא רוצה לעשות עם זה

כלום כי זה מלחיץ או אין לה כוח להתמודד עם זה או משהו בסגנון...

אני מאמינה שהנכון יהיה להתעלם, מקסימום לדאוג שהאוכל שמכינים בבית יהיה בריא יחסית...

תעזרו לי לחדד את הנקודה… זה מה שבעלי טוען

אבל התפקיד של הורים זה גם לחשוב לטווח ארוך... אני חושבת שכל מה שיגידו לה יגרום לה א. לאנטי, ולהוריד את הסיכוי שהיא תתחיל לאכול בריא או לעשות ספורט כי זה יהפוך למשהו שהוא מולכם במקום למשהו שמול עצמה

ב. לחרדה או דימוי עצמי נמוך, כי אם אתם מדברים איתה על זה זה כנראה ממש גרוע. וחרדה אגב הרבה פעמים גורמת להגביר אכילה רגשית ולא להוריד.

אני חושבת שדברים כמו להוסיף סלט חי לכל ארוחה ודברים כאלה, שזה להוסיף אוכל בריא בכללי ולא לחץ מולה. ואם היא מבקשת עזרה או מתלוננת על המשקל שלה אז אפשר להציע עזרה בעדינות. אבל לא לבוא ולדבר איתה מלכתחילה.

שנערה בת 15 לא שמה לב שהיא השמינה

יכולת ההשפעה ההורית לגבי אורח חיים ותזונה נכונה היא ב

1. אוכל בריא זמין בבית

2. דוגמא אישית

3. חוסר שיפוטיות

4. השארת יכולת הבחירה בידי הילדה

בכל גיל

ובפרט בגיל 15

כי נערה בת 15 בטוח שמה לב שהשמינה ומן הסתם מתעסקת עם זה בלי סוף. אז בתור הורים נראה לי חשוב לפתוח ערוץ תקשורת דווקא סביב דברים לא מדוברים. למתבגרים יש נטיה להכנס לסרטים סביב דברים ולחפש תשובות ופתרונות במקומות שהם לאו דווקא חיוביים או מקדמים.

כמובן לשים לב טוב לתוכן השיחה. לזכור שבתור הורים אין לכם מטרה לגדל ילדה רזה, יש לכם מטרה לגדל ילדה בריאה שאוהבת את עצמה.

הייתי ממקדת את השיחה בנערה וברגשותיה - איך היא מרגישה עם עצמה? האם היא זקוקה מכם לעזרה כלשהי בנושא?

מדגישה אלף פעם שהיא אהובה בדיוק כפי שהיא. באופן כללי, לנסות להתפעל ממנה באופן יזום כמה שיותר. לאו דווקא מחלקים חיצוניים - מכשרונות, תהליכים יפים, חברויות יפות, כל מה שמסייע לנערה לפתח דיבור פנימי אוהב וחומל כלפיי עצמה. 

סליחה על הנחרצות, אבל שבעלך ילך לעבוד על עצמו לקבל אותה ולאהוב אותה כמו שהיא היום.

בלי זה, כל דיבור וכל פעולה רק יעשו נזק.

היום זה מאד אופנתי "לקבל את עצמי כמו שאני" אבל בואי לא ניתמם… גם אם נשתוק (כמו עד עכשיו) יש סיכוי גבוה שבשלב מסוים היא תבין שהיא שמנה מאד והיא כנראה לא תהיה מרוצה מזה.

אולי גם יש הבדל בין מישהי שמגיל צעיר היתה שמנמונת לבין מישהי שהשמינה מהר ובאופן פתאומי יחסית בעקבות הפסקת טיפול תרופתי.

לא מצליחים לעצור עליה במשקל/ לעשות ספורט/ לאכול ירקות במקום פחמימות

כי זה קשה

מאד

לילדה בת 15 הקושי פי כמה וכמה

מודעות אפשר לעורר

בצורה נכונה

בעיקר מדוגמא אישית

רוב הסיכויים שניסיון לעורר מודעות ועידוד יפגע בה מאשר יעזור (כי זה עם פוטנציאל גבוה לשיפוטיות והתערבות)

זה לא מאד משנה מתי ולמה קרתה ההשמנה

אלא

ששליטה על אוכל זה דבר מאד קשה

ומעטים האנשים שמשיגים את זה

אדם שלא חווה את התהליך הפנימי

לא יכול להבין אותו

האדם היחיד שיכול לעזור בנושא הזה

זה האדם לעצמו

שאר האנשים בעיקר יפריעו

(עם פוטנציאל גבוה שההורים הם אלה שמפריעים)

ומה ההורים שלי לא ניסו.

בסוף עד שזה לא הגיע מתוכי זה לא עזר.

אז ירדו 7 קילו והחזרתי 10.

מה לא ניסו איתי.

בסוף ברגע שהחלטתי, אי שם בגיל 17, הצלחתי להוריד 34 קילו ממשקלי.

אבל זה רק כשזה הגיע מתוכי.

לא הייתי מדברת איתה.

כן מכינה אוכל בריא יותר ומנגישה פירות וירקות.

כשהיא תרצה היא תיגש אלייך.

בגיל הזה אין סיכוי שהיא לא מודעת לעצמה.

שאמא שלך תסב את תשומת לבך למשקל שלך ותעודד אותך לאכול יותר פירות וירקות?

סליחה, אבל זה נשמע לי נורא.

לקבל אותה כמו שהיא זה לא להיתמם.

זה להגיד שיש בה עוד המון המון דברים חוץ מהמשקל.

יש לה תכונות אופי. יש לה שיער יפה. או עיניים יפות. אולי היא חברותית, או מצחיקה, או חכמה, או אכפתית מאוד. את יודעת. אבל היא מיליון דברים חוץ מ'שמנה'.

אז כרגע היא בעודף משקל. ואולי יום אחד היא תרצה להרזות ואולי לא. זה לא משנה.

מבחינתכם היא מהממת כמו שהיא וזהו.

(שוב, תחשבי איך היית רוצה שההורים שלך יתייחסו אלייך בנושא כזה. תראי כמה שרשורים כואבים נפתחים פה בפורום סביב הנושא. תחסכי את זה ממנה. בבקשה).

רוב אחיי היו אוביס בגיל ההתבגרות והגיעו למצבשרוצים מעצמם בלי שהעירו להם וירדו עשרות קילוגרמים לבד

לא להתערב, לקבל כמו שהיא

רם מפריע לבעלך בעין שיעבוד על עצמו ואפשר לדאוג שיהיה אוכל יותר בריא בבית שאת מגישה אבל לא יותר

לא הייתי אומרת לה לאכול פחות או משהו כזה

הייתי מתייעצת עם גורם מוסמך כמו פסיכולוגית ילדים (לא דיאטנית).

ושימו לב על מה זה יושב אצלכם, אני לא חושבת שמדובר רק בבריאות, אלא גם בתפיסה חברתית.

תשאלו את עצמכם, אם בדיקות הדם שלה יצאו תקינות, אם היא היתה אוכלת לא בריא ולא משמינה, אם הסכנה הבריאותית היתה בתחום אחר כמו חוסר שינה, עדיין הייתם נלחצים באותה מידה?

אני מניחה שיש כאן גם איזושהי תפיסה של דימוי גוף (לכולנו) ואתם דואגים לא רק בריאותית גם חברתית.

אני לא אומרת את זה כשפיטה, התפיסה הזאת נוגעת בכולנו, פשוט חשוב להיות מודעים לעצמנו ומה מניע אותנו.

ונכון בריאותית זה גם לא בריא, לכן כן הייתי מניעה אותה בדרך כלשהי, אולי שינוי כללי בריאותי של הבית, אולי ספורט משותף, הליכה של שתיכן, בלי קשר לשיח על נראות. ובעיקר מתייעצת עם גורם מוסמך.

זה קריטי במיוחד בגיל הזה.

זה לדבר על עצמך.

תשתפי אותה כאילו דרך אגב שאת רוצה קצת להוריד במשקל, אז את אוכלת יותר ירקות, תכיני לך סלט גדול ותגידי איזה טעים אם בא לה קצת?

תכיני כאילו לך ירקות בתנור וכד' ...

את לא מדברת עליה בכלל, רק על עצמך ועל בריאות וזה נותן לך כח, הקמח הלבן מעייף אותך ואחרי ירקות יש לך יותר אנרגיה. להכין דברים בריאים מגניבים כמו כדורי תמרים, בשבילך ומי שרוצה גם מוזמן.

מאמינה שהיא שמה לב לגוף של עצמה, זה בדיוק בגיל שמתעסקים המון עם הגוף, אם היא באמת מעוניינת לרדת במשקל יהיה לה קצה חוט - איך מתחילים, ושזה לא כזה נורא, ושאמא שלי מכירה את זה יאפשר להתייעץ איתה. 

שבת בבוקר עדיין מתלבטת לגבי העיקרית

עוקבת איתך 

ערב מרק עוף והמון ירקות עם קניידלך

בוקר עוף ותפוחי אדמה ברוטב תפוזים בתנור, אנטיפסטי

סדש קניידלך, ביצים קשות או חביתה,  אולי תפוחי אדמה מבושלים כמו כרפס

מצות

עוגה קנויה לילדים, פומלה ואננס, יש גם גלידה חלבית

סלט ירקות,  מטבוחה, אולי ממרח זיתים, מקלות גזר בתנור

מרק עם קניידלך בלילה

האמת לא מכינה לשבת כלום. אולי עוגות.

אבל הכנתי מלא לליל הסדר (אנחנו משפחה קטנה והכנתי לכל המשפחה של ההורים שלי 12 נפשות).

חלק נשאר וחלק אחרים יכינו.

הכנתי לערב חג (שלא יהיו רעבים):

חזה מתובל, שניצלים, פירה, סוג נוסף של פירה, ונקניקיות

לליל הסדר: עוף בדבש, תפוחי אדמה וגולאש בשר.

ליום- בשר מתוק עם בטטה ותפוא, והיה גם עוף בתנור.

וסלטים-

מטבוחה מרוקאית

כמה סוגים של חציל

סלק

פלפלים

בישלתי לפני החג עד 3 בלילה.

ומיציתי!!

היום לא רוצה לבשל!

וגם לחמניות מקמח מצה וקמח תפו"א (אלתרתי קצת ויצא יחסית בסדר ב"ה. העיקר שהקטנה אהבה, ועכשיו יהיה לה מה לאכול... נראה לי שבפעם הבאה אכנסי גם קמח שקדים, שיהיה קצת בריא)

הבת שלי מכינה מרק וחמין, וגם תפו"א וסלט גזר מרוקאי.

איזה מזל שלא כל הבישולים עליי🤭

אני פשוט חותכת לעיגולים דקים, מסדרת בתבנית ומפזרת מעל תערובת של ביצים, שמ"ז ותבלינים (הפעם הוספתי גם קצת קוטג' ושקדים טחונים).

אם יצא טוב או לא - נדע בשבת🤭

באיחור ממשששש

מכינה מרק קניידלך, חמין, בטטה ותפוא בתנור, קציצות מצות, לחמניות (מאבקה קנויה)

בישלתי ביצים קשות ותפוא (אם אספיק אכין בורקס מצה)

ואולי אקח עוד רעיונות מפה אם אספיק, או לחג שני…

וסלטים-אצלנו אוכלים סלטים חיים בעיקר.

פסטו

סלט ירוק עם שקדים

סלט כרוב

סלט מלפפון עגבניה..

והבוקר עוף בתנור עם תפו''א ובטטות.

הכי פשוט.

אין לי כוח לבישולים.

ערב

דגים ומרק עוף עם קניידלך

בוקר

קציצות מטוגנות גם עם חציל ותפוחי אדמה

תפוחי אדמה ובטטה בתבשיל

בשר כבש

סדש

דגים שנשארו וסלטים

אולי נכין בלינצס/ פנקייק

סלטים- מטבוחה חציל במיונז חציל מטוגן גזר מבושל כרוב עם מיונז ביצים וסלטי ירקות/ חסה וכו 

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

אנחנו עשינו בבית, היה ממש ממש כיף.

הבן שלי קם חג בבוקר וביקש שנעשה עוד פעם ליל הסדר, מבחינתי היה שווה הכל עם הבקשה הזאת (זה משמעותי לי כי אני אישית מעולם לא התחברתי ללילה הזה, אצל ההורים משני הצדדים הוא ארוךךךךך, מסיימים באיזה 4. הלילה הזה זכור לי בתור אחד שרק רוצים לישון ולאכול ואי אפשר. ההורים מדהימים שלא תטעו, פשוט לא מצאתי את עצמי בקונספט).

בקיצור, היה טוב.

סיימנו ב 12, שני הילדים נשארו ערים עד הסוף. ערב מלא בשירה וריקודים.

בעלי הכין הצגה הם בובות שמתלבשות על היד, אבל הילדים לא היו בעניין אז פשוט זרמנו עם השירים בהגדה. איםה שלא היה שיר, מלמלנו מהר כדי לא לאבד את הקשב שלהם.

קנינו טרמפולינה שבוע לפני פסח (קטנה, בלי רשת) - הנחנו בסלון ליד השולחן הגדול לא הפסיק לקפוץ כל הלילה (ברמת המוזר לדעתי - כאילו, כמה אפשר לקפוץ?????. הגדול החליט על מסלול - רוקדים במעגל עולים לטרמפו קפיצה בחישוקים, עוד כמה דברים ומהתחלה. הפכנו להיות קצת עמדת דיג'י)

בקיצור היה ממש כיף.

עדיין יש פינה בלב שלא מוכן להשלים עם הטוב הזה, אני ממש התרגלתי שזה ערב של דברי תורה ופתאום כזה - לא היה דבר תורה אחד. גם אם הייתי רוצה בעלי היקר פחות הטיפוס ואני גם ככה, אין לי קשב לזה. היה טוב ומצד שני לא יודעת, מנסה להתרגל.

העיקר הילדים ואנחנו נהננו.

ראיתי סרטון של הרב יגאל כהן שבסופו של דבר - שום דבר לא שווה בלי שמחה. אז ב''ה שמחה גדולה הייתה. הבן שלי מחכה לסדר הבא וזה ממש עושה לי את זה. 

לעשות ליל הסדר לבד רק עם שני ילדים קטנים - זה אומץ!

באמת נשמע שזה היה מדויק בשבילכם❤️ איזה כיף שכולכם נהניתם כך! מן הסתם הילדים לא היו מצליחים ליהנות בליל סדר שכולו דברי תורה...

פעם ראשונה (בעצם חוץ מהקורונה). אבל הוא סגר חג בצבא. אז בסוף נסעתי להורים.

היה בסדר, אבל הייתי צריכה לתזז בין הקטנים לגדולים ולהרדים. בקושי אמרתי משהו מהמגיד, וגם בהלל ונרצה הייתי עם הקטן שהתעורר. מקווה שלמגוייסות יש פתור בכל זאת..

ואני עם סוכרת- אז מאתגר עם האוכל, המצות ו4 הכוסות (קיבלתי הנחיות מהדיאטנית מה בדיוק לעשות), אבל זה גם לא השאיר לי הרבה מה לאכול...

עכשיו אנחנו בבית ב"ה, הוא אמור לחזור סמוך לשבת. 

ועוד שינוי כזה. ממש קשה.

בעז''ה שתהיה לו נסיעה טובה הביתה ויחזור כמה שיותר מהר. 

אשמח לשמוע מה אתן שותות בארבע כוסות. אני שותה תירוש וכל שנה כמעט מקיאה בכוס הרביעית מרוב גועל. מצד שני אני לא מסוגלת לשתות כוס שלמה של יין (לא בהריון ולא מניקה אבל פחות מתחברת לאלכוהול).

לקחתי את הסוג המופחת סוכר וזה היה מעולה

יותר מהמיץ הכהה (לא זוכרת מה שם הזן).

גם לי קשה לשתות הרבה מיץ ענבים, וביין אין סיכוי שאגע...

רוב הכוס מיץ ענבים, מוסיפה גם יין.

ככה לא מרגישים את החריפות של היין, אבל זה קצת מאזן את המתיקות.

מאוד מאוד מאתגר לי 4 כוסות.

כל שנה הייתי מסיימת את ליל הסדר עם בחילות והקאות.

השילוב של כ"כ הרבה מיץ ענבים ומצות הפך אותי לגמרי.

כבר שנה שניה שאני שותה יין לבן מוגז ספציפי שהוא נחשב מתוק אבל בקושי מרגישים

אני מרגישה שהוא כמו סודה בטעמים.

לפעמים מוסיפה טיפונת מיץ ענבים אדום בשביל הצבע.

בקיצור ממש קל לשתות ואני מסיימת את ליל הסדר כמו בן אדם.

ממש ממליצה לך לנסות.

תנסי פעם בלי קשר לליל הסדר ותראי אם את אוהבת.

גם אני שתיתי ממנו בסדר

והיה מעולה 

יין חלק מיץ ענבים

יש יינות קלילים כמו האלה המוגזים

היינו אצל ההורים שלי ובגדול שלי כבר בגיל שמבין וזה היה ממש חמוד לראות איך אבא שלי מתלהב למספר לו את ההגדה ולשאול שאלות

הבן היה מבסוט, קיבל מתנות, שוקולד צ'יפס על כל דבר שענה ואמא שלי קנתה דברים לשולחן בשביל עשרת המכות והם שיחקו כאילו הם פרעה וכו'

הייתי גמורה ממש אבל היה חמוד לראות והבן ביקש שנעשה שוב שזה לדעתי הכי שווה.

אצל חמי וחמותי זה הרבה דברי תורה ואני מאבדת את זה לגמרי ( במיוחד אם יש ילדים ) 

למרות שהייתי גמורה מעייפות (בהלל קצת התאוששתי).

ולמרות כל מיני תקלים קטנים שנוצרו עם הילדים...

בעלי ניהל את הסדר ביד רמה, הילדים הפציצו בשאלות, הבן הבררן שלנו הצליח לאכול קצת מרור (!), הילדונת שרה ארבע קושיות (בקול תינוקי כזה - הבינה שזה תפקיד של הקטנים בדרך כלל), ילדת כיתה א' קראה יפה מאוד קטע מההגדה וריגשה אותנו, התינוקת הקדימה את נרצה לזמן שולחן עורך והושכבה לישון (גם ככה לא אכלה יותר מדי) והילדונת נשארה ממש עד הסוף ונרדמה ברגע שהשכבתי אותה, שזה היה כיף. הבנים נשארו לומר שיר השירים אחר כך. שניים הלכו אחר כך לישון (כדי להתעורר מאזעקה שעתיים לאחר מכן🥴) ושניים אחרים נשארו ערים כמעט כל הלילה🤭 (והפסידו סעודת בוקר, שלאחד מהם זה לא בא בטוב, אבל בסוף הוא התגבר על זה...)

אני קצת מבואסת שהשנה לא הקראתי להם סיפור מלווה להגדה, בגלל העייפות שלי... אבל היה מספיק תוכן גם ככה.

והעיקר - לא היו אזעקות במהלך הסדר! זה הדבר שהכי הלחיץ אותנו... 

כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב

איזה חברה הבדיקה?

בגדול נראה חיובי לגמרי

הבדיקה של לייף הסגולה

מקווה מאוד שזה זה.

בשעה טובה!!!

בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות

מציעה ללכת לעשות בדיקת דם

בהצלחה ענקית!!!

לי היו בבדיקות ישנות פסים חלשים ממש גם שבוע אחרי האיחור, ובדיקה חדשה הראתה שני פסים בוהקים תוך שנייה.. 

פשוט בדקתי ממש מוקדם. כמה ימים לפני האיחור.

מעניין. העליתי את התמונה לAI והיא טענה שיש פס חיובי מובהק.

אין על הבינה.

אני בכנות רואה משהו נורא עדין,

אני הכי בעולם מסכימה שקשה לחכות. לדעתי ראשון בוקר כבר יהיה יותר ברור. 

תשתי הרבה מים, תאכלי טוב ותחשבי חיובי.

בשורות טובות 

לא נראה לי שאמור להשפיע בשלב הזה

וטני רואה פס

בשעה טובה

אבל ממש

אל תקדישי לזה מחשבה

בשלב כל כך מוקדם שלא ברור אם יש הריון או אין

זה ממש לא קריטי

משהו מאודד חלשש

אבל כן קיים

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

היא יודעת מה עושים עם משחקים?

אולי אפשר להתחיל לה משחק ואז לנסות ללכת קצת

להתחיל לשחק איתה וללכת לרגע ולחזור, ואז בהדרגה ללכת ליותר ויותר זמן.

אולי לנסות שזה יהיה משחק ביחד עם האח ולהשאיר את שניהם ביחד.

משחקים של 10 דק-רבע שעה כל פעם כי הם מאבדים סבלנות, אבל איך שאני קמה היא קמה יחד איתי

עם הגדול יותר היא לא משחקת אלה בעיקר מציקה ולוקחת לו דברים אז אי אפשר להשאיר אותם לבד גם בלי השגחה

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

עכשיו אמא עסוקה,אמא עושה עושה x y כשאמא תסיים אמא תשב איתך,כשתסיימי תגידי לה אמא סיימה עכשיו אמא יכולה לחבק אותך.  בהתחלה היא תבכה ותתנגד אבל בהתמדה היא תבין.

מסקר קטנטן סביבי, שמתי לב שזה יחסית גורף לילדי הגיל הזה.

אני ממש חושבת שזה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה מאז שהם נולדו.

כבר ההריון ועד היום: כל הזמן מלחמות, סטרס באוויר, חוסר שגרה.

ממש מאמינה שזה קשור.

והיו לי מצפונים על כל הסטרס במהלך ההריון.

מעניין לבדוק אם זאת באמת תופעה רחבה יותר בשנתון הזה

בת שנה וחצי

בינתיים אני רק שולחת לך חיבוק, ואומרת שלדעתי האינטואיציה שלך צודקת, ובהחלט לא מפרקים בית שיש בו אהבה בגלל הסיבות האלה.

שכדאי ללכת לטיפול זוגי, שיוצא מתוך נקודת הנחה שהפערים ביניכם קיימים ולא ישתנו. ולנסות להכין לכם איזשהו מתווה שיתאים לכם ולנסות כמה שיותר לגשר בין הפערים, שבסוף תהיה דרך שתתאים לשניכם.

וכדאי גם להפריד בין דברים שזה שלו-כמו תפילות במניין, דברים שהם משותפים- כמו מספר ילדים ודברים שהן בידיים שלך כמו ליצור שולחן שבת דומה יותר למה שאת רוצה...

שהשתנתה בתוך קשר דומה.

ובעלי הוא זה שסופג את השינוי וניפוץ החלום.

הדבר שעוזר לנו לצלוח את זה, ולא רק לצלוח, להעמיק יותר את הקשר מקודם, הוא - חוסר שפיטה, המון שיחות נפש וכבוד.
 

בסוף, אנשים לא סתם משתנים, לא סתם עוזבים אמונה, שהיא עוגן הרבה יותר משהיא עול.

תדברו על זה לעומק, ממה זה מגיע, מחשבות, רעיונות, תפיסות חיים, בלי שיפוטיות, עם סקרנות.

שנינו כבר שנים מטופלים וזה עוזר לנו להבין את עצמנו ואחד את השניה.

אצלנו זה העמיק מאוד את הקשר.

ונכון זה לא שינה את הנתונים, בסוף התמונה שלו התנפצה (וגם שלי, באיבוד אמונה יש אובדן ענק).

אבל אנחנו מציירים תמונה חדשה אוהבת ובריאה יותר, עמוקה יותר ויפה יותר.

ובתור מישהי שהגשימה ועמדה מול כמה "תמונות" שהגשמתי בחיים, אפשר להרגיש מאוד לא שמחים אל מול התמונה הסופית שמאוד חלמת עליה.

כי האושר והסיפוק הם לא בסיום התמונה הם בדרך שהציור צויר עם כל המחיקות והטעויות.
 

בסוף, כשאני מבינה את עצמי ומתקשרת לו בצורה נכונה איך להבין אותי, הוא מעריך אותי מאוד בדרך שבחרתי למרות שהיא לגמרי שונה ממנו.

צריך גם לשבת על הקטע הטכני - דברים שנוגעים בעיקר לו, כמו תפילות, שם תצטרכי לעשות עבודה של שחרור,  ודברים שנוגעים לכולם כמו סעודות שבת ששם הוא יצטרך לתת יותר מעצמו (אפשר לחיות עם החלק הזה בשלום רק כשקיבלת את מה שכתבתי למעלה)

ואיך הילדים יצאו? פרטים חיצונים אני לא יודעת

אני כן יודעת שהם יצאו בריאים וחזקים בנפש, שרואים שאפשר לחיות ולכבד גם בשוני, עם ביטחון שכל דרך שהם יבחרו אנחנו נמשיך לתמוך ולאהוב ולהיות מאחוריהם בלי שפיטה.

קודם כל, לפני הכל, הקושי שלך מאוד מובן. יש כאן אֵבֵל על איזו משפחה שחלמת ורצית וכבר לא תהיה.

קחי לך את הזמן, תחבקי את עצמך על הכאב הזה. לגיטימי והגיוני כל כך!

אחר כך, יש כאן עניין לשמוע אותו.

הוא הרי לא עשה לך דווקא. זה לא משהו מולך, אלא בינו לבין עצמו, ושווה פשוט להקשיב מה עובר עליו ומה גרם לשינוי.

ולנסות לעשות את זה בלי שיקפוץ לך כל הזמן כמה זה לא הוגן וכמה זה פוגע בך (למרות שזה באמת לא הוגן ובאמת פוגע בך!!! פשוט אלו שני דברים שונים).

ובסוף, למצוא את הדרך לחיות יחד.

הקב''ה מוכן למחות את שמו בשביל אהבה של איש ואישה. אז הוא האיש שלך, ולכן נראה שמה שהקב''ה רוצה ממך הזה שתחיו יחד באהבה. גם אם הבית יהיה פחות 'דוסי' במובן הקלאסי. אבל אהבה בין איש לאישה זה הדבר הכי-הכי קדוש. עשרות מונים יותר מזמירות בשולחן שבת.

ספציפית לגבי עניינים פרקטיים, לא צריך לוותר על הכל. יש דברים שיכולים להיות באחריותך (למשל- ללכת לתפילות שבת כשהוא שומר על הילדים. או ללמוד איתם תורה).