מאוד ערוך..

וגם אם ראית את התמונת פרסום הוא מבטא המון דברים שמאוד סותרים את הגישות היום ללידה..

מצד אחד נהנת מאוד לצפות 

(ובכללי אני לא צופה בסדרות בכלל... ממש נדיר)

אבלמסתכלת עין מאוד ביקורתית (כמובן לא על הזוגות

ומנסה להבין כל מיני החלטות ומהלכים שקורים שם

(אני מהתחום אז מעניין אותי גם להשוות בין ה"עולם האמיתי" לסדרה...)

עד עכשיו נראה לי זה היה בערוץ אחר

אז כנראה אין שם פרקים. רק היום זה מתחיל 

כתבתי לעצמי אפילו בטלפון שיש בייבי בום עונה חדשה

אבל  חשבתי שזה מתחיל ביום חמישי

איזה כיף לגלות שזה הערב בע"ה

מתי זה?

בייבי בום - פרקים מלאים לצפייה ישירה | 12+

מתחיל היום ב9 ו

בייבי בום - פרקים מלאים לצפייה ישירה | 12+

עדיין לא ילדתי אבל ככ אוהבת את הסדרה הזאת

ואיזה אנשים מדהימים יש בעם שלנו..

מחכה לפרק הבא כבררר

לא הבנתי איך מכניסים לחדר לידה בשלב כ"כ מוקדם? וגם אפידורל ממש מוקדם.. או שזה רק בגלל שזה מצולם?

והזוג הדתי חמודים, רק היה קשה לי לראות את ההתייחסות שלהם להלכות נידה, יחד עם הקושי של זה זה דבר הרבה יותר עמוק ופנימי

ולידה של תאומים זה וואו! מטורף

וכנראה באמת היו בחדר לידה על ההתחלה כי בעייתי להעביר באמצע את כל הצוות המצלם🤷‍♀️

ולגבי הלכות נידה הדעה שלי ממש ממש מחולקת.

מצד אחד היא רצתה מישהו ברמה דתית מאוד גבוהה אז קיבלה אחד יותר חזק ממנה שהולך עם התורה למרות הקושי (בטוחה שקשה לו יותר בתור גבר)

מצד שני, עניין המגע ממש אישיו בשבילה וחיפשה להקל, אבל זה גם היה כל כך יפה לראות!! איך היא אוהבת אותו וזקוקה לו כל כך ולא רוצה אף אחד אחר 💗

והוא מסכן לא ידע מה לעשות, מצד אחד היא זקוקה לו ובוכה למגע ומצד שני הוא יודע שאסור, ישר רץ להתפלל לה' כדי לנקות את המצפון חח

גם באיכילוב האמת

ואני ממש לא הייתי vip😂😂

העלו אותי לחדר לידה עם פתיחה 3.5 ואז בחדר לידה המיילדת אמרה שזה שלוש ולא שלוש וחצי וגם המחיקה פחות ממה שאמרו במיון

ושאבחר אם לקחת אפידורל ולהישאר בחדר לידה אבל לקחת בחשבון שכנראה אם לא יתפתח תוך 9 שעות ניראלי אז נותנים זירוז כי זה מידי הרבה שעות לאפידורל

או לבחור ללכת למחלקה טרום מיילדותית ולחכות שיתפתח לבד. בחרתי אפידורל

אולי זו מדיניות של איכילוב פשוט…

בפתיחה 3.5

אם יודעים שיתנו זירוז במקרה הצורך או שכבר נתנו זירוז אז מאפשרים אפידורל מוקדם יותר.

אם לא בטוח שיהיה צורך בזירוז מחכים לפתיחה יותר משמעותית.

לפעמים אם כאובים מאוד ויש פתיחה 3 ומחיקה מלאה נניח אז מקבלים

הן מרגישות לפי הצוואר את המצב 

מבחינת שבטוח הראש התבסס, ירד וכזה.

אצלי תמיד חיכו לפתיחה 4, תמיד תמיד

אפידורל בפתיחה 3

ופעם גם בפתיחה 2.5

ועוד פעם בפתיחה 2 אבל במהלך זרוז

 של תינוק יחיד אפשר ללדת עכוז. יש רופאים שמתמחים בזה זה לא חייב להיות רק ניתוח.

אבל האמת שריחמתי על זאת שהיה לה קיסרי

כי לפי מה ששודר

נראה שמידי מהר יתייחסו אליה כאישה בלידה פעילה ובפועל עוד היתה רחוקה מזה

ואז באמת פיספסה את האפשרות לזוז יותר לפני קבלת האפידורל, לעשות תרגילים..

יתכן מאוד שאם היו פחות מתערבים אז היו עולים על זה שיש לה מים מקוניאלים כשהיא כבר בשלב מתקדם יותר והיה אפשר להמשיך ללידה רגילה..

סתם ממש יכולתי להבין את הסיטואציה ולהרגיש אותה כי עברתי משהו דומה בלידה הראשונה שלי.. ועד היום לפעמים כואב לי להיזכר (וזה לא סותר שאני מודה לה' שזכיתי בתינוק בריא ושלם והכל עבר בשלום ואחכ גם עברתי רק לידות רגילות ב"ה)

מצד שני מבאס אותי שהן ישר שוכבות על מיטה.. שהמיילדת אפילו לא מציעה תרגילים ותנוחות לקדם את הלידה עוד לפני האפידורל..

וזה באסה כי זה ממש חוזר על עצמו בבייבי בום.

והלוואי שישנו שם משהו כדי שהגישה בעולם לא תהיה רק לידה על הגב.. שיש עוד דרכים להתמודד עם הכאב ולקדם את הלידה.. 

אבל בהכנה ללידה טבעית אמורים להדגיש

שזה לא לחכות לאיזה רגע לנסות כמה תרגילים ולראות אם זה כמו קסם משפיע

טלא זה אופי הלידה

מלכתחילה למיטה לעלות רק כשממש צריכים רגע מנוחה לגוף

.לא שזה עוזר זה רק כואב יותר או למוניטור אם אין אלחוטי

וכדי לקדם לידה כמה שיותר להיות על כדור או בתנוחות שונות -על 6 על הברכיים ולהשען על גב המיטה סיבובי אגן..אני נגיד נחה על הכדור

שכיבה זה עינוייי

כשהיתי חייבת לשכב  בלידה אחת באמת רציתי אפידורל כי סיוטט

ואגב מה דמעצבן טותי זה שהגידה שם ממש לא טבעית

מיד מציעים אפידורל אפילו לא מנסים להציע חלופה או עזרה

אני כמה פעמים נשברתי ורציתי אפידורל והמיילדות ממש עזרן לי וגם עודדו אותי ועזרו לי לעבור את הציר והמשבר

ולפעמים הציעו גז צחוק וזה עזר ממש וכמעט תמיד זה גרם לי שתוך כמה דקות הפתיחה 3פצה מ5 ל10

ופעם אחת בפתיחה 7 היא פ'וט אמרה לי מהה הקשר להתיאש עכשיו תראי את אלופה ועכשיו את חולדת

ואני כזה- מה איך? אבל פתיחה 7

והיא אמרה לי תראי..

בציר הבא היא עשתה מה שעשתה עם היד(לא כאב בכלל) והופפפ פתיחה מלאה ואז נהיה לי כהז אדרנלין של איזה כיף שברגע הז מאחורי שלחצתי בשיא הכיף ושכחתי מהאפי-ורל ותוך 5 דקות היתי עם תינוקת בידיים

אגב הז לא רע אפידורל! זה מממש מותר

ולא כשלון ולא בושה

אבל בעיני מי שרצתה טבעי וחשוב לה

וכן לי אישית זה מממש חשוב וזה גם ממש יכל להביא ללידה טבעית ומהירה יותר

אני מאוד רואה בחוש ששכיבה מאיטה התקדמות ותזוזות ותנוחות ובכלל אקטיביות ולא פאסיביות שיוצרת כיווץ - זה ממש מקדם לידה

אז בעיני למי שכן חשוב ויש רגע של משבר

והיה לי כמעט בכל הלידות אגב כי וואלה זה כואבב

אבל בסוף אם למיילדות יש גישה טבעית הן ממש יכולות לעזור לעבור את הרגע משבר ואחר כך ממממש שמחתי והודיתי להן על זה!

כי כל הזמן התמודדתי מעולה ורק לרגע נשברתי

ואגב- אם היתי אומרת -לא אני בטוח רוצה אפידורל ברור שהיו נותנות ! פשוט מיילדת מנוסה יכולה לזהות אם זה רק רגע שבירה או באמת עכישו זה הצורך והז הדבר הכי נכון!!

ולנסות להציע למי שכן רצתה טבעי מלכתחילה- בעיני זה מצוין

ילדתי שלש פעמים בלי אפידורל

הכי קשה היה לי לידה שהייתי מנוטרת רב הזמן

רק ששכבתי על הצד ועשיתי נשימות שרדתי

ממש

ולידות אחרות ממש הייתי בחוויה

זה היה פשוט הרבה יותר קשה

אפילו נשימות לא מראים להם שם

פספוס

אבל לצערי גם בלידה שעברתי המיילדות לא הציעו לי כמעט כלום

פשוט בקושי התייחסו, אולי כי הייתי עם דולה

אז בעצמי ניסיתי לחשוב על דברים שיקדמו... (ילדתי בלי אפידורל)

ולדעתי היה אפשר לעשות הרבה יותר...

מסכימה מאד מאד!

ושמחה שהלידות שלי שונות במהות! זה לא רק המזל שלי שהלידה שלי שונה...

כל המהלך וכל היחד של מה זה לידה ומה אני עושה פה שונה..

זה כל כך היה יכול להיות הזדמנות לקדם לידות טבעיות ויחס בריא ללידה...

מצצד שני זה באמת פחות פוטוגני לתכנית ריאליטי

מעניין אותי לראות את הפרק

יש לי רעיון בשבילם לפרק נוסף - לידת מים 

שתרגישי חולה תשכבי במיטה תהנהני כן ברורר לכל מה שהרופא אומר וברור תקחי אפידורל ולמה לא זרוז אם אפשר

זה צועק מכל הפרקים

וזה גישה

בבי''ח שאני ילדתי כנששברתי ואמרתי טוב אפידורל.. המיילדות תמיד אמרו אם את רוצה ניתן לך אבל את מתמודדת מהמם כל כך את רוצה אולי לנסות קודם גז צחוק או משהו אחר שהציעו..?

ואגב- הן זיהו נכון שזה היה משבר של רגע אבל בלב אני לא באמת רוצה

ובזכותן תמיד תמיד זה עזר ועברתי את המשבר ואפילו כמעט תמיד תוך רגע םתיחה מלאה

ותמיד עודדן לעשות תרגילים וכדור וסיבובי אגן

לא להפך

םש אין כמעט מצב של מוניטור אלחוטי

חוץ מלידה אחת כמדומני

ועל כל דבר קטן ישר זרוז

לא שולחים לזרוז על 3.900 סתם בלי סיבה נוספת

כשיש ירידת מים לא חייב מיד זרוז... וגם לא חכם לשכב במיטה ולחכות שיתחילו צירים

קיצר זה לא תוכנית תמימה

יש לגמרי הנדסה תודעתית

ואגב מותר לקחת זרוז,מעולה לקחת אפידורל אם זה רצונך

ואני אגב יולדת בחצי שכיבה כי זה מה שנח לי

פשוט מבאס שעדיין מונחים בגישה כל כך לא טבעית וקשובה לגוף ולתהליך המדהים שה' טבע בתוכו

תוכנית מרתקת על הקונספט

אבל יש הרבה פעולות בין השורות שגורמות להרים גבה

גם אני עברתי חויה דומה לשלך ובעין כרם עודדו אותי להמשיך בלי אפידורל. לבתי חולים שונים יש גישות שונות ואפשר לברר בקלות מה הגישה בכל מקום.

מעניין אותי למי התכוונת שרוצים לעודד רק לידות מערביות?

נראה לי שיש אינפלציה בשימוש בביטוי הנדסת תודעה 

פרופסור יוגב מקסים ואנושי

והתינוקות כאלה מתוקיםםםם

עש שכמעט בא לי עוד אחד

בכיתי שהם יצאו

מרגששששששש

יש שם כאלו בגישה טבעית וכו?

שהיו כאלה בלי אפידןרל

אבל כן לידה על הגב בתנוחה הקלאסית

סתם, תמיד כשיש מצלמות דברים פחות אותנטיים, רק הייתי צריכה להניח את זה.

אני אוטוטו מתחילה תשיעי בע''ה וממש מלחיץ אותי לראות את התוכנית, זה מכניס אותי לפחדים וחרדות של איך תהיה הלידה שלי ואיזה סיבוכים לא עלינו יש.

אם לא הייתי בהריון בטוח הייתי רואה.. 

אבל מי שחוותה כבר לידה אחת לפחות אז לדעתי זה לא נורא כי היא כבר יודעת איך זה..

וגם כשיש סיבוכים בתוכנית יודעים שזה אינדיבידואלי ולא מחייב שיהיה לנו ככה חלילה, וכמובן להתפלל לה' כל הזמן שנזכה ללידה טובה

בייבי בום 2024 פרק 3 - דרמה באיילון | 12+

וישר חשבתי שזה -מוניטור🫢🫢🫢

עד כמה אני הזויה???

לידות זה מרגששש

תינוקות זה מתוקקק

וזה הכי ערז לי לברוח מהשקט מסביבי.

אבל מחילה ממש לא אהבתי את הפרק הזה

סתם חייבת לציין..לא משנה..

לא עם הסיפור על המגיעה או לא, וגם הסיפור של השוטרת היה ערוך אובר סביב זה שהביאה את התכשיטים, אבל היי, היא באה ללדת.

יודעת מה אני חושבת? הלידה שלה לא היתה פוטוגנית בכלל, (לא שאני חלילה נגד להכניס פשוט לידות רגילות, אבל רוב הלידות שמוצגות שם , הן פשוט לידות רגילות וסבירות, לא מראים את הקשות)לא משהו שהיו רוצים להראות בבייבי בום, ולכי תדעי אם לא היו מוותרים בכלל ולא מכניסים אותה לפרק, לולא הסיפור עם הרופא המיילד.

מצד אחד , איזו מהממת האישה וכמה כיף לראות את האהבה שלה לבעלה שהיא רוצה רק אותו ומחפשת את המגע שלו

מצד שני, היה קשה לראות איך בעלה חזק בדת ומשתגע עם עצמו איך צריך לנהוג, כי הוא יותר חזק בדת ואני בטוחה שגם לו קשה בלי מגע אבל הוא היה בין הפטיש לסדן באותו רגע כי התורה היא בסדר עדיפויות לדעתי והיא מתוקה ולטובתנו

היה באמת מאתגר לראות את הפער הזה

אני לא באמת יכולה לדון אותם..

כי באמת רמת הרצון שלה למגע היא לא כמוני ככה שאני ממש לא במקום שלה

אבל האמת - לא יודעת. באמת שלא יודעת מה ההלכה במקרה הספציפי הזה.

אני רק לא אוהבת איך הוציאו את המקרה הזה מההקשר - אמאל'ה!!!!! מבחינת הציבור הכללי מדובר כאן בסצנה של מחיאות כפיים 🫤

כי גם אני לא יכולה לדון אותה ספציפית כי בכללי אני לא אישה שמחפשת מגע, פחות קוצי מוצי ויותר ספייס 🙈

ושאלתי את בעלי על זה ולטענתו שום רב לא יתיר מגע במקרה כזה כי זה לא פיקוח נפש..

ואייי כמה פירגנו לבעל על זה שהביא לה ידיים בסוף! גם הרופאה בפרק.

מנסה להרגיע את עצמי שהם מנסים להרים לו רק כי ראו כמה קשה לו ההחלטה.. ולא כי הם מלכתחילה נגד השמירת נגיעה ומנסים לדרדר

זה תוכנית שמשרתת אג'נדה מגמתית ושקופה בעיני

של להרעיל את הצופים בתפיסות שלה

המאוד סולדות מהדת

הפעו את הזוג הזה שכל מה שמחבר בינהם זה מיניות ומגע

על זה הכל יושב

ובזה הכל תלוי

ואז רגע השיא הוא כשנותן לה יד ואז הנה תראו איזה גדלות ככה צריך לבחור

לבחור לפי הרגש והלב ולא להיות נאמנים לתורה מקובעת וחסרת רגשות.

ברור שהתורה היא לא שחור לבן ושיש מצבים להקלות

ובטח בלידה יכל להיות שיש מצבים אולי כאלה..לא נכנסת כרגע למצבים שונים

אני לא רב

אבל בעיני

כל השיח סבב רק סביב זה

זה מה שהכניסו בעריכה וזה מגמתי

ובעיני חילול ה'

אין צורך שהם יציגו לנו את התורה ככה כתראו גם היא גמישה לפעמים

התורה היא אור והיא עמוקה וכן היא מעבר לקגש אנושי פשוט

ולפעמים היא תתיר במקומות מסוימים

ולפעמים לא.היא לא. גם אם זה קשה לי בלב.

וטוב שכך.

אבל לא ככה מסבירים מה זה תורה

דרך זה שהנה תראו איך הוא גם דתי וגם מתפשר ובוחר במה שחשוב באמת

וברור שזה אג'נדה ומגמתי לחלוטין

ולא מאהבת תורה

ואותי זה עצבן

לא הזוג

אולי בלי העריכה היינו קולטים אותם מעוד זוויות

הם מתוקים

אבל גם זה וגם הסיפור השני בזווית אחרת אמנם

העלו בי הרבה ביקורת וכעס

לא האנשים עצמם

התרבות והתפיסות ובעיקר

הכמה זה לא תמים המרחב הזה

אני לא יודעת אם הזוג דיבר על עוד דברים חוץ מגיעה וכו', אבל בשבילי זה היה כל כך מעייף לראות אותה זה , רבאק, הם לפני לידת תאומים, טבעי לא טבעי, חיכו הרבה זמן, לא חיכו, מפחדת מניתוח, לא מפחדת , הריון קל או לא, עכוז, לא עכוז..

אבל לא. כל מה ששמענו זה אם הוא יתן לה יד בלידה או לא, נו באמת.

התבאסתי

חשבתי שאני רואה סדרה על לידות

לא הייתי רוצה להתעמק במגע שלהם, זה כל כך אישי והרגשתי לא בנוח כמה שזה דובר

ועוד יותר בבחירה שלו בסוף

לדעתי זה ממש חילול ה'

אבל צודקת בכל מילה

אני איתך

אני מכירה רק את ערוץ 1 ו2 וערוץ 6 ערוץ הילדים

ו8 ערוץ הטבע

מי שמספיק זקנה תבין ממתי לא ראיתי🫢🫢(לא בושה בעיני שמחה בזה)

אבל באמת לא מצפה לכלום🫢

צודקת

(אוטוטו בת 18)

איך זה בלי לגעת???

בלי שהוא מחזיק לך את היד??

אמרתי לה שהקב"ה מלמד אותנו הרבה שפות של אהבה. לא רק מגע.

התפילות שלו בצד שבוקעות רקיעים זה הכי ביחד שיש. אח"כ הדמעות, הלהביא לי לשתות מיץ שאני רוצה, הנכונות, המילים, הרגש. העזרה, השותפות.

סיפרתי לה שבמהלך כל השנים אחורה לידות היו מתחם נשי, אנרגיה נשות טהורה- ללא קשר לדת. הגברים היו בחוץ, הנשים היו שם עוזרות, תומכות, מחזיקות את היד, מרגיעות.

וגם היום אצלי כשהבעל היה בצד היו איתי נשים סביבי- בזמן האפידורל מיילדת מקדימה שהחזקתי לה את הידיים חזק שהרגיעה אותי, וכמובן בזמן הלחיצות.

אהבה היא מעבר למגע.

ולכל דבר יש זמן ועת המדויקים לו

עם כל ילדיי בע"ה....

לדבר על הכל מכל כל

ולהרגיש בנח לשוחח עם אמא בלי שיפוטיות.

בע"ה שנצליח..

זה האתגר של שלב אחד קדימה מהריון ולידה😅❤️

בטח שלא לפני לידה ראשונה

וגם האמת- שלא קרוב מידי ללידה (לא בהריון

 או כשזיכרון הלידה עוד בעיכול)

יש הסללה מחשבתית כל כך לא בריאה בתוכנית הזאת שקשה להשתחרר ממנה

ואם כבר רואים- אז ממש לבוא בעין ביקורתית

להבין שזה קודם כל מסחטת רייטינג שפורטת על הרגש

וממש לא ריאליטי או דוקו

סליחה על הייבוש

תוכנית ריאליטי

הזיה בעיני

ודווקא התלהבתי מהתכנית הזאת בעבר

אבל מאז שילדתי בעצמי אני מבינה כמה זה לא נכון

במיוחד בצורה בה הם עושים את זה

לא מצליחה להבין מי הזוגות שהסכימו ללכת לתוכנית

נגד התכנית.

לדעתי הזוגות שבאים זה בשביל היחס של הצוות,שבטוח יהיה טוב בגלל המצלמות.

אבל יכול להיות שאני טועה...

הזיה!

וחוצמיזה, לדעתי כל דבר ברגע שאת שמה מצלמה (ובוודאי צוות צילום והפקה) אז כבר אוטומטית זה לא טבעי. כלום. הכל זה פייק כי יש מצלמה. את יודעת שאת מתועדת אז את לא מחוברת לעצמך- לא משנה מה תגידו.

שימי לך פעם אחת מצלמה במטבח/ בסלון, תראי איך את אחרת😆😆😆

אבל זו התוכנית היחידה שמעניינת אותי

אין לי טלויזיה בכלל, אבל בשבילה אני אכנס לשידור חי בטלפון ואפילו אחכה לפרק הבא

כי זו תוכנית מרגשת, מעניינת, איך דברים מתפתחים ואיך שהתינוק יוצא..  וואו מרגש שיא

זוג אחד אמר שהם הגיעו לתוכנית כדי להראות לילדים🤷‍♀️

מתי הפרק החדש 😁

משערת שבהמשך יעלה לאתר שלהם

אני מנסה להבין

הסיבוך המפחיד הזה שהיה לנטע, הסיכון קיים אחרי קיסרי / רגילה / או בכל סיטואציה בחיים?

אמאלה זה מפחיד וכלכך כואב לי עליה!!!

אבל אני בסטרס כאילו אני אחרי לידה...

ובא לי לידה!!! ממש!

מרגישה שיש לי ללחוץ עם היולדת...

ממה שהבנתי היא אמרה שהרופאים לא יודעים להגיד ממה זה נגרם לה

אז לשאלתך לא נראה לי שזה בהכרח קשור לקיסרי, לידה רגילה.. וזה כן משהו שיכול לקרות בכל סיטואציה בחיים ה' ישמור..

היה לי קשה לראות שהמיילדת שואלת את יולנדה החמות אם היא תרצה ליילד את הנכד שלה ורק אחכ שואלת את היולדת אם זה בסדר שיולנדה תיילד גם.

וואט?! תשאלי קודם את היולדת!!

מה שכן, יכול להיות שהורידו בעריכה והיא שאלה לפני ולא רואים.

אבל אם לא אוי ואבוי

אז היא גם לא היתה מציעה לחמות ליילד

הכל מרגיש לי מוגזם וקיצוני

שעה מדברים עם ההריוניות, מתעניינים  צוחקים..

ממתי יש להם כל כך הרבה זמן לשבת ולדבר

תמיד רק בודקים פתיחה ונעלמים לשעה

ולדעתי ברור שהיה בהסכמה אחרת לא היתה נותנת לחמותה להכנס

רראיתם איזה מאושרת החמות היתה

צרם לי קצת הקשיחות של בעלה בהקשר ליציאה מהחדר

אשתך ממש מתחננת שתשאר והוא בשלו בורח

אצלי בעלי היה נוכח בשתי הלידות בלי להסתכל על מה שלא צריך..

כאב לי עליה קצת בקיצור..

אז אחרי שצפיתי בפרק הראשון של בייבי בום

וואו כמה יש לי לומר!!

כתבתי לי לפחות 14 נושאים שהייתי רוצה להתייחס אליהם,

כדי לא להלאות אתכם אני אחלק את זה לכמה פוסטים.

ואולי נתחיל בתמונה שצירפתי לפוסט הזה

שהיא למעשה הלוגו של התוכנית.

ומה רואים בה?

מצלמה (על רקע תאורת חדר ניתוח אם אני מזהה נכון?).

הלוגו הזה נועד להזכיר לנו כל הזמן דבר אחד מרכזי:

אל תצפו לראות מציאות.

צפו לראו סדרה טלוויזיונית ערוכה היטב,

סיפור שמסופר על פי מה שהעורכים רצו להדגיש.

בפרק הספציפי הזה אני אישית זיהיתי שני נושאים מרכזיים,

אולי אפילו שלושה,

אף אחד מהם לא מדבר על לידה.

ושימו לב,

אורך הפרק הוא 55:46 דקות.

בתוך פחות משעה הצליחו לדחוס לנו שתי לידות

אבל הן היו החלק השולי,

מה שבעיקר היה שם זה *סיפורים אנושיים מרגשים*.

כי זה העניין של ריאליטי,

הוא נועד להפעיל אותנו רגשית

וככל שהרגש יותר חזק

כך הפרק יותר טוב מבחינת רייטינג.

הנושא הראשון שבו פתח הפרק ובו הוא גם הסתיים

הוא הסיפור של פרופ' יריב יוגב

שביתו החורגת ליבי נרצחה במסיבת הנובה.

ליהי היא קצינת משטרה

שהחזירה לו את המעטפה ובה תכשיטיה של ליבי ז"ל

שנמצאו בשטח המסיבה.

כשליהי מספרת לפרופ' יוגב שהיא בהריון

הוא מבטיח להיות זה שיקבל את התינוק שלה לעולם,

כדרך של החזרת טובה תחת טובה.

מרגש ואפילו קורע לב,

תודו.

אבל עד כאן - נטו סיפור אנושי ולא סיפורה של לידה.

כשליהי מגיע ללידה שלה

היא מוכנסת לחדר לידה בפתיחה של סנטימטר אחד בלבד.

למי שעדיין לא היתה בקורס ההכנה ללידה שלי

ולא מכירה מושגים מעולם הלידה

אני רק אסביר שלידה פעילה מתחילה סביב פתיחה 3-4 סנטימטרים

(לעיתים אפילו 5-6 סנטימטרים)

ושפתיחה של סנטימטר היא שלב מוקדם מאוד

שיכול להמשך שעות ארוכות.

כאלו ארוכות שאפשר לסחוב אותו אפילו יומיים ויותר.

אז מה ההגיון להכניס יולדת לחדר לידה בפתיחה כזאת קטנה שבעצם אומרת שהאישה לא בלידה?

אחד משניים:

1. או שיש סיבה רפואית (שלא הציגו בפרק)

2. או שפשוט רוצים.

עכשיו תשימו .

כל מה שאני יודעת על הלידה של ליהי זה בדיוק מה שאתן יודעות,

ראיתי את זה בתוכנית בדיוק כמוכן.

אבל המבט המקצועי שלי מאפשר לי להסתכל רגע על הסיטואציה ולנסות להבין מה היה פה,

ואלו המסקנות שלי:

1. במהלך הפרק, כשפוקעים לליהי את המים הם יוצאים מקוניאלים,

כלומר עם צואה ראשונית של התינוק שהופרשה לתוכם.

אגב, ראיתי שהרבה בנות הזדעקו על זה שלא ביקשו את רשותה לפקיעת המים.

אל תניחו שלא ביקשו רשות,

כשאישה נכנסת לחדר לידה בפתיחה כזאת קטנה

היא נכנסת לזירוז לידה

ופקיעת המים היא אחד מהצעדים לזירוז,

כך שמן הסתם הסבירו לה למה היא נכנסת

ומה הולכים לעשות

והיא אישרה את זה.

אני מנחשת שהורידו את זה בעריכה, אם האג'נדה של העורכים היתה העצמה נשית זה היה נשאר

ומראה לצופות שגופנו ברשותנו

ושאי אפשר לגעת בו ללא הסכמה.

מכך שהמים היו מקוניאלים

אני יכולה לשער שהסיבה שליהי נכנסה לחדר לידה

היא שהיו האטות במוניטור העוברי

שמצביעות על איזושהי מצוקה שהעןבר אולי נמצא בה,

ושהמים המקוניאלים רק איששו את הסברה

שיש שם איזושהי מצוקה.

2. האמת, נראה לי שהסיבה שליהי נכנסה לחדר לידה

קשורה יותר בקשר שלה לפרופסור יוגב,

שזה מתקשר ישירות לסעיף השני שלי:

מכניסים אישה לחדר לידה בפתיחה קטנה כי *רוצים*.

ולזה קוראים פרסונליטיס.

פרסונליטיס אומר שכשאנשי צוות רפואי

או אנשים שקרובים לאנשי הצוות הרפואי

מגיעים לקבלת טיפול

אז הצוות כל כך רוצה לעזור להם

שמכאן והלאה הכל מתחרבש...

וזה בעיני מה שבעיקר היה פה.

פרופ' יוגב כל כך רצה לעזור לליהי,

באמת ממקום נקי וטוב של הכרת תודה,

אבל הדרך היחידה שלו לעזור

זה בכלים שהוא מכיר ויודע

ואפילו מצטיין בהם.

ואלו כלים רפואיים.

ומכאן זה מתחרבש...

מה אנחנו יכולות ללמוד מזה?

1. אין סיבה רפואית?

אל תכנסי לחדר לידה בפתיחה של סנטימטר.

כואב לך?

תכנסי למקלחת, תהיי בתנועה, תנשמי,

תשתמשי בכל הכלים הטבעיים לשיכוך כאב בלידה

(לא מכירה אותם?

בואי לקורס ההכנה ללידה שלי).

ועדיף לעשות את כל זה בבית,

בסביבה הבטוחה שלך.

2. יש מצב שיהיה לך פרסונליטיס כי אמא שלך מיילדת/ את אחות באותו בית חולים בו את יולדת/ כל דבר אחר?

דברי על זה מראש עם הצוות הרפואי,

תזכירי להם שאת יולדת ככל היולדות,

שלא יעשו מעל ומעבר בשבילך

כי זה מתכון לצרות.

הנה רק דוגמא אחת מהמציאות:

פעם קיבלתי לידה של בת של חברה שלי.

רציתי כל כך שתהיה לה חוויה טובה

ושהיא תצא ממנה מרוצה

שלמרות שזיהיתי שיש צורך בביצוע חתך חיץ

לא רציתי לבצע אותו.

למזלי אחראית המשמרת נכנסה לחדר ושאלה אותי

אם אני לא רוצה לחתוך?

וככה החזירה אותי למה שבאמת נכון לעשות.

(אגיד בסוגריים שאני מבצעת חתך חיץ לעיתים מאוד מאוד רחוקות ורק אם זה ממש בבחינת הצלת חיים.

וזה לגמרי היה מקרה כזה).

יאללה, חפרתי

מסכימות?

לא מסכימות?

ספרו לי!

לידות נפלאות לכולנו,

יעל

מסרים עקיפים

שבכלל לא קשורים ללידה

לא מדברת על המולדת שילדה בלי בעלה כי נהרג

זה באמת נוגע ללב ומודה שבכיתי כשצפיתי

אבל היו חייבים לשים את הקטע של האמא אומרת

אני מלאת זעם

זה היה פשוט שרוצים להעביר פה מסר

על הממשלה?

על הצבא?

על בורא עולם?

ואולי זעם כללי על הסיטואציה ולא על מישהו ספציפי🤷‍♀️

ממש מתחשק לי לראות, ואני חסומה..

אני נמצאת בקבוצה של ברטים בדרייב ושם לא העלו את זה עדיין

בייבי בום | עונה 1 - 2024 | ע"י מאגר כל סרט – Google Drive

@רוני_רון 

היה בסדר.

זוג אחד שהאמא הבעל והמיילדת ממש שכנעו לקחת אפידורל למרות שהיולדת לא הייתה כלכך כאובה והיא ממש רצתה לנסות טבעי

עוד זוג בלידת תאומים - קיסרי

זוג נוסף עם סיפור כואב של לידת קשת

צורם לי לראות שוב ושוב בפרקים כמה דוחפים של לאפידורל ועל כל שטות מתחילים זירוז

כולן יולדות בשכיבה

בקיצור, אני אישית לא הכי מתחברת

היא עברה הריון קודם לידה שקטנה בשבוע 35 עקב הפסקת דופק

הפעם ב"ה ילדה תינוקת בריאה ושלמה

אני ילדתי רק חלק לידות עם אפידורל,חלק התעקשתי שלא....או לא הספקתי

וחווית הלידה שלי פי מליון בסוף טובה עם אפידורל...

אז למה לא?

אחכ יש מליון כאבים של התקווצויות,חלב וגודש.

למה מי שלוקחת צריכה להרגיש פחות טבעי?

לא בקטע ליפול עלייך מנסיון אישי שלי מוריד בהחלט את הקשיים של כל המכלול

ואני מכירה כמה נשים שילדו ללא אפידורל מבחירה

ואחכ התעקשו מאוד מאוד ללדת רק עם, וחששו מאוד לא להספיק וכו'

כנראה שהחוויה לא היתה מרנינה בלשון המעטה

אני ילדתי תמיד בלי והיו לי חוויות לידה מדהימות.

אחותי ילדה פעם אחת עם לדעתה זה הוביל ללידה מכשירנית בגלל שהיא לא הרגישה בכלל את הצורך ללחוץ ומאז היא ילדה רק בלי והיו לה חויות טובות בלי.

מניחה שאם תוך כדי הלידה הייתי מרגישה קושי גדול מאוד וחוסר אונים מוחלט הייתי מבקשת אפידורל.

יותר טוב..

למרות שמעדיפה בלי.

אבל הדחיפה לזירוזים הייתה ממש צורמת בפרקים ששודרו כל יולדת שמגיעה בלי שום תנאים בלי סיבה מכניסים ישר לחדר לידה ונותנים לה פיטוצין ואחר כך נלחצים מהאטות דופק ומחוסר התקדמות...

הגבתי על זה באריכות בהמשך..

למרות שאצלי אפידורל - כן. זה היה נורא. ממש ככה!

שפיטוצין זה דיפולט הם לא משתדלים בכלל לתת הסברים.

מי שרואה את התוכנית ויש לה נגיד ירידת מים בלי צירים ממש הגיוני שלא תחשוב בכלל לשאול אם צריך פיטוצין או לא.

אבל אם היא רוצה לנסות בלי תנו לה את הבחירה ולא לייאש אותה מראש

אצלי הלידה בלי האפידורל הייתה לי הרבה יותר קלה ונעימה

החוויה זכורה לי הרבה יותר לטובה

במיוחד גם ההתאוששות

ברור לי שלא הכל זה בגלל האפידורל - אבל מבחינתי זה ההבדל המהותי בין לידה עם ללידה בלי

לכן כלכך לא מתחברת לזה שממש משכנעים ומפצירים בה לקחת

כאילו יאללה - שחררו!

יש טבעי בהקשר של סוג הלידה - לידה נרתיקית או קיסרית

ויש טבעי בהקשר של לתת לגוף לעשות את שלו עם / בלי משכך כאב

אנחנו יכולות לגרום לגוף שלנו ללדת בשכיבה מאולצת על המיטה בגלל ההרדמה

או לתת לגוף את הבחירה הטבעית לבחור אם לזוז או דווקא לשכב מתוך הקשבה לצורך שלי! באותו רגע

לטבעי הזה התכוונתי בהודעה הקודמת

זה לא נח...ופחות טבעי.

למה?

אני תמיד ילדתי בשכיבה על הגב או הצד גם בלי אפידורל מהסיבה הפשוטה שזה הכי תומך!

איך אפשר להיות על שש או בירכיים עם הבטן הענקית והכבדה מרגיש לי ממש קשה...

או בטן קטנה וכושר מטורף?

שיש בחירה טבעית לגוף מה נוח לו

גם אני לא מסוגלת ללחוץ בכריעה, זה ממש קשה לי ואני צריכה לשכב

אבל יש נשים שזה משנה ממש את החוויה שלהם לטובה, החשיבות היא *הבחירה* של האישה וההקשבה שלה למה שטוב לה

להתערבויות נוספות - לידה מכשירנית או ניתוח, זו הסיבה העיקרית שבגללה עדיף להימנע ממנו אם יש אפשרות.

חוויית לידה נוחות אלה שיקולים משניים.

את לגמרי צודקת

כי בלידה האחרונה שהייתי בלי אפידוראל, שכבתי. כי כשקמתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) הדופק של העובר ירד.

לא כל הנשים שבלי אפידוראל זזות יותר מידי. אם זה הקשר בין אפידוראל להתערבויות נוספות.

שלידה עם אפידורל איטית יותר?

מצד שני יש כאלה שזה מזרז להן

השערה, אני ממש לא מבינה בזה

תמיד אומרים שאםידורל מעלה את הסיכון

אף פעם לא שאלתי למה 

אפידורל יכול גם להועיל במידה והאישה מאוד כאובה או לחוצה מופרש הורמון אדרנלין ואז הלידה לא מתקדמת

במידה ואחרי האפידורל האישה רגועה ואפילו מצליחה לנוח או לישון אז הורמון האוקסיטוצין שמייצר את הצירים בצורה טבעית יופרש בגוף והלידה תתקדם וגם מהר!

יש מקרים שעושים אפידורל והפתיחה לא מספקת אז מתערבים גם עם פיטוצין שהוא מזרז כימי ואז יש סיכון לירידות דופק ולפעמים יש צורך בהתערבויות נוספות

לא ראיתי את הפרק האחרון הרביעי, אבל הפרקים מלאים בטרגדיות, והאמת הכי פחות הלידה עצמה. הלידות לא מעניינות כולן לוקחות אפידורל כולן שוכבות הצוות לא מעודד ולא נותן מידע על תרגילים על תנוחות על דרכים טבעיות לזירוז. בעונות הקודמות היה עניין בלידה עצמה, וקצת פחות בסיפור מסביב. הקלות שבה בוחרים בלידה מכשירנית או ניתוח זה בלתי נסבל.

זה מתנהל באיכילוב נכון?

הם ידועים מאוד בגישה הרפואית שלהם ובהליכה צמודה לפרוקטוקול הרפואי

אשמח לראות

ולר מוצאת....

מדי ממהרים לזירוז

מדי לאפידורל

הכל מדי מושלם חוץ מהסיפורים הקשים 

בתקופה כה קשה במדינה הייתי רוצה לראות משהו קצת יותר קליל כמו בעונות הקודמות

אולי אפילו צחוקים פה ושם יחד עם נגיעות מהמלחמה כמובן !

אך אנחנו גם כך בסטרס תמידי ובחרדות נוראיות 

ודברים קלילים 

וזה לא סותר את זה שממש ממהרים לזירוז ואפידורל

(ברמה שלי נראה שאני לא מתקרבת לאיכילוב)

אני מאוד נהנתי מהסיפורים והזוגות

למרות שלא התחברתי לגישה הרפואית

מאשר של לידות..

כאילו זה היה המוקד של העונה, האנשים והתקופה..

ברמה מסוימת זה מתבקש🤷

אישה כל כך כאובה והיא לא זזה מהמיטה

זה בעצמו מקשה ומגביר את הכאבים

אבל בכללי יש המון מודעות ללידה טבעית וללידה כמסע ולא רק סיטואציה רפואית

הקורסים..השיטות..דולות..עיבוד לידה...

מרכזים טבעיים.לידת מים..

בסביבתי לפחות זה האוירה והגידה והתחושה וגם בבית חולים שיצא לי להיות..לא מושלם אבל כן מעודדים טבעי

לידות טבעיות בלבד סוף סוף

הלידה של זאת הבלונדינית -מזיקים

וואי היא היתה פשוט לביאה איך היא התמודדה והיתהמחוברת לעצמה וכאב לה אבל הז גם היה עוצמתי בו זמנית

סוף סוף נהנתי😉

סתם כי פשוט בעיני חבל שלא משלבים תמיד

לא חייב ככה

מצוין אפידורל

אבל תראו את זה לצד זה לא כאיזה סיפור נדיר והזוי שצריך להקדיש לו פרק נפרד חח

אבל יאללה לפחות הפעם אני פחות ביקורתית

ובאופן אישי...מרגש לראות את זה ביום שמגלה 2 פסים בעצמי ב''ה❤️ ממש עשה לי חשק

ופחד כי כבר אחרי 2 כימים רצופים אז בבקשה שהפעם זה יגמר בידיים מלאות..

אגב  לגבי העונה הזו.. היא לא ממש קצרה ?

חחח זכור לי מעונות קודמות שהיו ארוכות יותר

ועושה איתם סיכום מראש שיום או יומיים בשבוע יוכלו להישאר ולבלות אתך, ובשאר הימים הם בקייטנה שתוכלי ללכת לסידורים וכו'.

אני חושבת שממש חשוב הזמן לעצמך לפני הלידה, אני אישית לא הייתי מוותרת על זה.

במיוחד אם יש לך החזר

ושולחת רק כשמתאים לי.

העלות בלי צהרון ממש נמוכה.. 100 שקל לילד בערך

הייתי רושמת ושולחת חלקית

עד סוף יולי, בלי צהרון.

בשנים קודמות, כשהקייטנות היו עד 21/7, זה היה 300.

כנראה זה תלוי מקום.

בדרך כלל זה לפי דירוג של העיר/ המועצה.

ובראש או מולם(תלוי בילדים) להניח את האופציה של פעם פעמיים בשבוע להשאיר בבית

יהיה להם גם את כל אוגוסט בבית אל תדאגי....

ואני לא חושבת שאםשר להקיש משנה שעברה כי שנה שעברה לא היית בסוף הריון. זה מאוד שונה.

לי נשמע שאת רוצה להיות איתם בבית אבל יש לך חששות (מוצדקים...) אז מחפשת סיבות למה לשלוח.

קודם כל רוצה לומר שזה מרגש לקרוא את זה.

כתבת שאת אמורה ללדת באוגוסט והייתי בטוחה שנמשך המשפט יהיה שאת רוצה זמן לעצמך לפני הלידה.

הופתעתי לראות שכתבת שאת רוצה זמן משמעותי עם הילדים לפני הלידה.

וואו זה מרגש בעיניי!

ברמה הפרקטית

היה פה רעיון לרשום לקייטנות יום בשבוע לא לשלוח אותם ולהיות איתם בבית. או יומיים. לפי מה שמרגיש לך. קחי בחשבון ששישי הם בבית בכל מקרה.

או על אותו רעיון- שיהיו איתך בבית ותדברי מראש עם נערה שתבוא בוקר בשבוע להוציא אותם או לעשות להם איזו פעילות שתשחרר אותך לצאת או לעשות דברים אחרים בבית. מראש... עדיף קבוע אם תצליחי למצוא, שלא תצטרכי לטרוח על זה כל פעם מחדש ואז תוותרי על זה (מכירה את זה...)

על העלות או רובה תקבלו החזר אז באמת פחות מטריד.

שיהיה בידיים מלאות בעז"ה!

כזו שתוכל להתחייב לך.

רצון להיות עם הילדים ולא רק לשלוח למסגרות.
נשמעת אמא מהממת!
כמובן תחליטי לפי מה שנכון וטוב לך.
לפני לידה, אני הייתי רושמת. 

אבל אצלי נכנס מאוד גם השיקול החברתי. לגדולה שלי קשה לשמור על שגרה חברתית בלי מסגרת. היא יכולה לעבור ימים שלמים בכיף בבית, אבל אז כשצריך שוב להגיע לגן או להזמין חברה, ממש קשה לה.

כנראה שמה שאעשה בסוף זה לרשום לקייטנה בלי צהרון, כמו שהציעו פה. אולי חלק מהימים לא נשלח.

בשאגת ארי היה לנו ממש טוב בבית אבל היה לילדים קשה לחזור למסגרות אחרי. הם גם לא רצו ללכת לקייטנות והיה להם קצת קשה עם זה שבשעות הגן אין חברים זמינים.

בחום של יולי +סוף הריון, נראה לי שזה יכול להיות שיקול מכריע.

כלומר הרבה זמן לא עשיתי כלום ועכשיו אני מנסה קצת וזה נחמד לי-

שוטפת פנים במים חמים ואז סבון עדין (משתמשת בסבון תינוקות אבל יש גם סבון פנים) ואז מים קרים- זה ממש עוזר לי להפחית חצ'קונים

ואז קרם פנים- עוד לא מצאתי משהו שממש ממליצה עליו 

בלילה לפני השניה. זהו

העור שלי מאד רגיש לשמש.

אני מנקה עם תרחיץ של נטרוג'ינה

ובגדול כמעט לא מתאפרת וגם אם כן בצורה מאד קלילה ולא כבדה על העור.

אני אוהבת לשים קרם לחות קליל אחרי המקלחת, משהו שקוף כזה, לא ממש קרם, שעוזר לשמור על הלחות כי לפעמים המקלחת מייבשת.

שוטפת בלילה (במקלחת בד''כ) את הפנים עם פילינג גרגירים כזה שמנקה את העור.

בבוקר שוטפת עם סבון (סתם אל סבון) ושמה קרם עיניים, סרום וקרם לחות.

קרם עיניים כי העור מתחת לעיניים רגיש יותר ויש כזה שקיות של אמהות עייפות, סרום כדי להחדיר את הקרם לחות וקרם לחות בשביל הלחות חח

בקרם לחות יש מקדם, שזה בעצם קרם הגנה. אני לא שמה בנפרד אלא זה רכיב מובנה בקרם ואני משתדלת לשים כל יום (גם אם לא יוצאת החוצה)

מציינת שאני מקפידה על זה יותר בהיריון כדי להימנע מפיגמנטציות שההורמונים יכולים לעשות לעור הפנים, במיוחד מקרינה (גם של מסכים).

משתמשת בג'ל פנים בוקר וערב

ואז קרמים שונים (הבהרה/ מיצוק/ מותאם לעור/ עיניים/ נגד אדמומיות)

פעם בשבוע פילינג ומסיכה

היו שנים ארוכות שלא השקעתי בשגרת טיפוח

וההבדל בעור שלי מאז שאני מתמידה (כמעט שנה) משמעותי 

שוטפת עם סבון ג'ל כל ערב, שמה קרם לחות איכותי בוקר וערב ופעמיים בשבוע קרם טיפולי פעיל עם חומצות, את כל התכשירים התאימה לי קוסמטיקאית וכל תקופה בודקים מחדש את הצורך לעור.

לפני כל יציאה לשמש מורחת קרם הגנה עם מקדם גבוה.

פעם הייתי מתאפרת כל יום כי היה לי עור אדמומי, מאז שהתחלתי להשקיע בעור בתכשירים איכותיים וטיפולי פנים כבר לא מרגישה צורך להתאפר, אני כבר לא מסוגלת להתאפר ביומיום ולא מבינה איך עשיתי את זה פעם😅 העור נהיה חלק ואחיד.

פעם בחודש חודשיים גם עושה טיפול פנים עם החדרת לחויות והבהרה.

הבנתי שקרם פנים של קליניק ממש טוב לבוקר ולערב

וגם סבון פנים לעור שומני או לא כל אחת מה שהיא צריכה

וכמובן קרם הגנה של דר פישר..

הסדר הוא ככה-

שטיפת פנים בבוקר

קרם לחות קליניק

קרם הגנה דר פישר

ובערב סבון פנים של קליניק

קרם לחות של קליניק

ולישון

חולקות???

אז בבוקר ובערב השגרה שלי היא:

סבון פנים

מי פנים

סרום (רק בלילה כי הוא חזק)

קרם פנים

קרם עיניים

קרם הגנה (בבוקר)

לי יש את המויסטר ושמה אותו בבוקר וממש אוהבת.

כששמתי אותו בערב הרגשתי שהוא מייבש לי את הפנים ולא עשה לי טוב. כשעברתי לקרם לילה ייעודי זה היה משמעותית הרבה יותר טוב.

תכלס אני משתמשת במויסטר בבוקר, בוקר וערב קרם עיניים של קליניק - לא יודעת אם זה עושה טוב אבל התמכרתי לתחושה חח

בערב גם סרום, וקרם לילה של לנקום (שמצאתי במחיר טוב - אבל עלה לו ממש המחיר אז אצטרך לחפש תחליף..)

אף אחת פה לא כתבה על זה, רק אחרייך...

אני  משתמשת במוצרים שקוסמטיקאית המליצה לי של RENEW

כל אחת מה שטוב לעור הפנים שלה

אני הייתי מתייעצת עם קוסמטיקאית פעם אחת ומתאימה מוצרים שמתאימים למצב העור שלך....

ולא ראיתי אף אחת שהמליצה לך על זה.

הרגיש קצת כמו עניין שיווקי.

בעולם.

נמכרת בסופר פארם

וב  be ובכל הפרפומריות.

זו המלצה גנרית לחלוטין, כמו שאמליץ על מרידול (אחלה משחת שיניים, אגב).

אינני בעלת השליטה בסופר פארם ואינני בעלת השליטה במרידול.

אני מאמינה שגם פומלה לא. 

הם משקיעים בפרסום מיליארדים בכל העולם כולו. 

הפורום הצנוע הזה, איננו המקום להגדיל אחוזים. 

הסברתי שוב למה שאלתי אותה.

היא יצאה במסקנה בזמן שאף אחת כאן לא דברה בכלל על החברה הזו. ממש לא התכוונתי למשהו רע

מתנצלת אם זה היה נשמע ביקורת. 

בהתאם לפנים ולתקציב שלי

הוא מגבה כמעט כל דבר😅

אבל אנחנו יותר טובות ממנו 🫣

ובכל מקרה לשאלתך-  אני השתמשתי לפני כמה שנים בקליניק ועבורי לפחות זה היה מאוד יקר.

לדעתי המחירים בכלל לא לכל כיס.

ובכל מקרה לא ראיתי שינוי והשתמשתי למגוון צרכים (לחות, העלמת פיגמנטציה)

אף פעם לא הזמנתי שם ולא כ"כ מכירה את האתר.

(הייתי בטוחה שזה רק בגדים)

תודה

בגדים, נעליים, איפור, בישום, ולדעתי גם כלי בית..

ויש שם המון מבצעים אז זה שווה. וגם דרים קארד צובר 15%/10%.

ולדעתי גם מקבלים כל מיני סוגי כרטיסים

לי הוא תמיד כותב שהקרמים הקוראנים הרבה יותר מומלצים .

וגם בתכלס ניסיתי את שניהם ואין אפילו למה להשוות .

חבל על הכסף שלך

למה יש לו עור למרוח עליו קרמים?

הסיבה היחידה שלו להמליץ על מוצר זה מנוע הפנימי שמשלמים לו. אין לי ניסיון או דעה אמיתית.

אין לו נסיון פיזי.

אבל הוא לגמרי יכול לאמר על קרם איך הוא מרגיש על העור (סמיך קליל וכו') ויכול לאמר אם הרשימת רכיבים שלו מכילה לדוגמא רכיבים שמשקמים את העור או רק רכיבים שמרגיעים את העור וכו'..

אם לסוג ה'רגיל', לי למשל הוא ממש לא מתאים,

הוא כבד ושומני וגם הריח שלו לא מתאים בעיני לשימוש יומיומי.

בסרום של קליניק ובקרם פנים שלהם.

כיף למרוח אותם על העור ויש להם מרקם כיפי אבל מבחינת ההשפעה על העור לא ראיתי שינוי.. והברק שזה עושה מחזיק אולי לחצי שעה במקסימום.

אחר כך עברתי למוצרים קוראנים מהמלצה פה מהפורום של המקורית.

ונושעתי.

סתם עוד לא עבר מספיק זמן בשביל תוצאות אבל הברק שהקרם פנים עושה לי נשאר כל היום..

וגם בבוקר קמה עם ברק שזה כיף!

ממליצה

בכל אופן רוב השגרה שלי היא שגרת ערב (כשאני מספיקה אותה)

משתמשת במוצרים קוריאניים בעיקר וקצת חומרים פעילים

סבון פנים טוב

רטינול - רק בלילה - לילה כן לילה לא

קרם לחות טוב וקרם עיניים בוקר וערב

ומקדם הגנה בבוקר

 מסיכות אני עושה מידי פעם
 

מעבר לזה שמתי לב שכל המוסיף גורע

אם אני שמה יותר מידי מתפרץ לי סבוריאה

כמובן הכל תלוי גיל, אם את בת 20 אולי רטינול לא כל כך מומלץ... 

לפני שתפתי פנים עם סבון ושמתי קרם לחות.

עכשיו אני שוטפת בערב ושמה סרום הבהרה, ובבוקר שוטפת ושמה סרום הבהרה וקרם לחות הבהרה שמכיל גם קרם הגנה.

רציתי שהוא יטפל בסימני פוסט אקנה, אבל בפועל זה בעיקר הפחית כהויות מתחת לעיניים. נחמד, אבל לא מה שרציתי. בנתיים לא רואה סיבה לשנות.

מעניין אותי כמה קריטי להשתמש באותה סדרה של מוצרים מאותה החברה. אני משתמשת בשל לוריאל.

הממשלה רצתה, שר האוצר הוביל, אך נחלו כישלון לגייס את הרוב מבין חברי הכנסת שיעבירו את החוק.

חברי הכנסת נבחרים בפריימריז במפלגות - הם פועלים מאינטרסים אישיים, לקבל תמיכה ממרכז המפלגה כדי להיבחר מחדש ולא מעניין אותם לשרת את טובת העם והמדינה והכלכלה. 

מכוער ביותר.

חשוב להגיד שמי שחתם על הצו להרחבת הפטור ממע"מ הוא השר סמוטריץ ומי שביטלו אותו הם חברי כנסת רבים מאוד מהליכוד.

פשוט ניתוק עצום מצורכי העם וממה שהליכוד ייצגו, או ניסו לייצג, לאורך השנים. 

סופית: בוטל הפטור המורחב ממע"מ

מקווה מאוד שיהיה לך בסדר..

מעמ.

אני לא מסכימה שהנראות החיצונית משפיעה על הנפש של הילדים - תינוק בן שנה וחודשיים עדיין לא עם דיעה קדומה וניסיון חיים להשוות ולשפוט נראות חיצונית של מבנה ומתקנים…
 

הילדים כן קולטים ומתחברים מאוד למטפלות אהובות שנותנות יחס, אהבה, דיבור ושפה מתונים ולא עצבניים ולחוצים

אני בטוחה שאת גם מכירה את התופעה שקונים או נותנים לילד קטן צעצוע שווה ויקר - והוא דווקא נהנה לשחק עם המגירות במטבח, לפתוח דלתות, לשחק עם דברים הכי פשוטים בעולם…

אני הייתי בוחרת במעון השני בלי שום ספק 

4/5 מטפלות על כל הילדים יחד.

אם נניח צריך להחליף טיטול-יתחילו לריב מי תחליף?

בכל המעונות שראיתי עד היום כל מטפלת מוגדרת לקבוצה. ברור שהן עוזרות אחת לשניה.

מאמינה שלא הבנת נכון.

ואני הייתי הולכת על המעון הישן. אבל את מכירה את עצמך הכי טוב

החינוך שם גם דתי ומטפלות צנועות ולא עם סיגריה וגופיה אבל המקום המקום…: 

אני עבדתי במקום חדש נקי וכו עם אווירה זוועה

ובמקומות לא הכי נוצצים אוירה טובה ונעימה בצוות וכמובן לילדים.

במעון כי לא יכולתי להיות שם עוד רגע

יש גבול לכמה ישן אפשר להיות

זה הרגיש לי נורא לחוב על לבוא למקום העתיק הזה כל בוקר מחדש וסירבתי

נראות נעימה ויפה מרחיבה את הלב והדעת. גם אם לילדים זה לא משפיע, זה משפיע על המטפלות, וכשיפה ונעים מסביב, זה עושה טוב, וכשטוב להן טוב לילדים שלנו.
כמה נקודות למחשבה- במעון 1
האם הוא רק מבנה ישן?
או שיש הזנחה מבחינת משחקים וחפצים, כלים- כלומר שהםם ישנים, מלוכלכים, שבורים?
האם יש עומס משחקים שהצטבר, או יש סלסלאות מסודרות לפי משחקים, והם מזמינים?
4-5 מטפלות על כל הילדים- מניסיון, זה לא הכי טוב לפעמים.
אין לילד דמות אחת שהוא מחובר ואוהב, אלא כל אחת עושה קצת, וזה מבלבל לפעמים.
מצד שני, הוא יכול להתחבר למטפלת אחת ובבקרים למשל להירגע אצלה, וזה מעולה שיש לו דמות אהובה. אבל תחשבי מה קורה כשהיא לא באה??
 

מעון 2-
נשמע מעולה, האם שני המעונות קרובים לביתך?
אני הייתי חד משמעית הולכת על מעון 2
אצל ילדיי, היה טוב יותר כשהייתה דמות אחת מובילה- מטפלת קבועה ולא כמה ביחד...

עשיתי סיבו קצר ומהיר זה נראה שהמקום יישן

הגימבורי לדוגמא מדכא ממש 

1. לא

2. כרווקה היו לי כמה.  מאז הנישואים ובנסיבות החיים, אין לי.  בשנים הראשונות לא חיינו בקהילה, אלא סתם בעיר.  בהמשך עברנו דירה וחיים בקהילה, ויש שכנות טובות וחיי קהילה, אך כנראה גם עניין של אופי.  אין לי חברות ממש קרובות.  

זה לדעתי בעיקר עניין של אופי וטיפוס… רואה את החברויות והקשרים בקהילה שבה אני חיה.  

1. מעט מאוד

2. כמעט תמיד ככה. באולפנה היו תקופות של יותר ותקופות של פחות.

3. רק מהעבר.

4. אין לי אופי שקט. אני חושבת שזה קשור לזה שאני במקצוע גברי אז אין לי כל כך אפשרות ליצור קשרים בעבודה ובנוסף גרים באזור לא קהילתי עם אוכלוסיה לא מאוד קשורה אלינו. יוצא שכמעט בכל מקום אני יוצאת דופן. אני תמיד במחשבות האם זה ישתנה אם כל מיני גורמים חיצוניים ישתנו למשל מקום מגורים אבל לא באמת בטוחה שזה תלוי בזה.

1. כן ב"ה יש לי חברות טובות

2. כן, בכל שלב בחיי רכשתי לי חברות. שזה מפתיע כי אני טיפוס שקט. אבל רק אומר שעם חברות מהעבודה לא שמרתי על קשר

3. חברות מהעבר. יש לי 3 חברות מהיסודי (אחת למעשה חברה של חברה, אבל כיום אנחנו חברות בזכות עצמינו), חברה מהאולפנא ועוד 4 חברות מהאוניברסיטה. היו לי חברות גם בעבודה/ בשכונה, אבל איתן הקשר לא נשמר/ רופף יותר

4. לא קשור לאופי שקט, אני שקטה וב"ה מוצאת בסוף חברה.. לי מספיקה חברה אחת אין בי שאיפה כזאת שכולם יתחברו אליי ואהיה מקובלת או משהו

5. שאלה טובה... א. להיות את עצמך האמיתית, לא חייב על ההתחלה. ב. להיות בקשר רצוף, עדיף יומיומי, ואז נוצר משהו עם בסיס חזק. ג. להיות דומות יחסית באופי אולי.. ואולי לא. אולי תחביב משותף

באופן כללי מרגיש לי שאת החברויות הטובות שלנו אנחנו מבססים בילדות ובנערות אז אנחנו יותר כנים עם עצמינו ועם הסביבה וגם מבלים יותר זמן עם האחר

2 כן

3 ממקום העבודה הנוכחי + אחות שהיא חברה טובה

5 בעיניי חברות זה פונקציה של יכולות חברתיות

שתלויות גם בתכונות מולדות

גם במודעות עצמית/ סביבתית

וגם בעבודה עצמית

תכונות שעוזרות ליצירת חברויות

יכולת תקשורת טובה

פתיחות

כנות

הבנת תקשורת לא מילולית ושפת גוף

(לי תמיד היה קל להתחבר

אבל לא תמיד לחברות הנכונות בשבילי

אחרי עבודה על מודעות ועוד

הגעתי לחברות שנכונות בשבילי

שנותנות לי ערך מוסף (וגם אני להן))

1. כן

2. כן

3. החברות הכי טובות הן מהאולפנא, והן תמיד יהיו "הבסטיז" שלי. חוץ מזה יש לי חברויות פחות עמוקות המהווה. למרות שעכשיו אני בזמן תהליך מול גיסה מול קולגה שלדעתי אנחנו יכולות להיות חברות ממש טובות. אני צריכה לעבוד על השריר של פיתוח חברות משמעותית כי בשנים האחרונות רק שאמרתי חברויות טובות מהעבר.

5. לא להתבייש. קודם כל להאמין בעצמך שיש לך מה לתת לקשר. אח''כ, לזהות מישהי שלדעתך יש פוטנציאל טוב לקשר משמעותי ביניכן, ולהשקיע. להתעניין, כאשר יש לה משהו משמעותי לשאול אח''כ איך היה, להתקשר להתייעץ על דילמות שלך ועוד דברים שמזמינים קשר. די מהר אפשר לראות אם היא גם מעוניינת. הרבה בנות רוצות חברות ואני חושבת שלרוב תהיה הענות טובה

תובנה: חברות זה עשוי להיות אחד הנכסים הכי משמעותיים לרווחה הנפשית ולתחושה ש"יש לי מקום", בשבילי זה שני במעלה אחרי בעל, אפילו לפני משפחה בדברים מסויימים... בעיניי שווה מאוד להשקיע בזה 

1. כן, מעט

2. כן, יותר

3. מההווה

4. מבחירה. החיים עמוסים ואין לי אנרגיות לעוד קשרים להיות מושקעת בהם.

5. להשקיע בזה. כמו שמשקיעים בלחפש עבודה. למפות את האפשרויות, להשקיע בקשרים, להתעניין, להיות נחמדה גם כשאין הכי מצב רוח, להיות קלילה, זורמת, לא להתעקש על דברים. פחות משנה מה התוכנית הקהילתית כמו שחשוב עצם המפגש.

קלילה גם כשצריך להביא דברים. מגש פירות/ ירקות/ עוגה בחושה/ מרק? לחשוב על דרך לעשות את זה קליל וזורם.

להיפתח ולספר על עצמך דברים. אם יש הרבה דברים שלא מתאים לשתף, לעשות רשימה של דברים שכן אפשר לשתף ולשלוף אותם כשצריך, או להוביל את השיחות לשם. יש מלא, רק צריך חחשוב על זה ככה.

להשקיע דרך חברים של הילדים, אחלה הזדמנות להרחיב את המעגל. גם בזה להשקיע, לא מספיק רק להזמין. לשלוח תמונות תוך כדי, ולשלוח הודעה מסכמת עם טאצ'אישי, עם מחמאה אמיתית על הילד המתארח.

למשל:

תודה ששלחתם את x, היא וy שיחקו נהדר יחד. איזה מדהימה היא איך היא אוספת אחריה את המשחקים/ איך היא הייתה רגישה כלפי האח הקטן/ איך היא אמרה תודה יפה/ איך היא זורמת עם הכל/ איך היא משתמשת בשפה גבוהה וכו'.

זה ממש חמוד מצידה, נשמח לארח אותו/ה שוב.

ללכת לבית כנסת.

לשלוח מחווה קטנה (עוגה, חלה לשבת) לשכנים לרגל מעבר דירה/ שמחה וכד'.

יש לי הרבה חברות של פטפוטים יומיומיים, אבל אין לי חברות של דיבורי עומק, ואני גם לא מרגישה צורך בזה כרגע.

לא נוח לי לחשוף דברים פנימיים מול אנשים אחרים.

אז זה נקרא שיש לי חברות טובות או לא?🤔

אז זה מעולה.

זה באמת לא משנה מה "נחשב" אלא מה חשוב לך...

א. יכל להיות שבגלל שאני אדם יותר שמחפש עומק בקשר משמעותי..ושיחות נפש ןכדומה אז יותר קשה למצוא.. ?

אני סבבה בפטפוטי גן שעשועים ושיחות של אמהות ועל כל דבר.. ממ שזורמת.. אבל..כלום לא קורה מזה

גם ככה מעט נשים בגילאים קרובים אלי..

ועד שנגמד רואה מישהי אחת או שתיים שאולי נראות לי מעניינות

אז מדברות פעם אחת.. וזהו.. אולי שנה אחרי נפגש שוב אז כאילו איך אפשר ככה לתחזק

עם שכנות שלי לא עובד

אחת משדרת חוסר עניין מובהק

ואחת נחמדה ואנחנו מדברות אחת ל בגינה ולפעמים מזמינים אותם אלינו לחגים או לסעודה וגם הם

אבל..היא שונה ממני באופי ואני מדברת איתה ומרגישה בנח אבל לא מעבר..

וזהו..זה מה יש

מגיעה לערב נשים לפעמים יהיו שם כאלה שמכירה ואדבר איתן קצת..אבל זה שיחות ''לפני' אחרי' ..לא רואה אותן ביומיום

קיצר מרגישה שעושה מה שיכולה

אבל אם אין מצע למפגש כלשהו אז איך...?

ב. וגם מסקירה מהצד לא מוצאת הרבה או כמעט בכלל כאלה עם פוטנציאל

וזה תמיד ככה

בעבר היו לי כמה חברות ממש טובות אבל הק'ר התמוסד מדיבות שונות עם השנים.. מצידן..אני תמיד ניסיתי

יש דבר כזה בררנות בקשרים?

מנסה להבין מה לא עובד אצלי ולמה

מרגישה ממ שלבד בעולם חוץ מבעלי

אין לי אגב קשר עם משפחה לכן זה יותר מורגש לי

(המשפחה זה סיפור אחר

 לא קשור אלי..מורכב..)

צריך לרוב סיטואציות יותר משמעותיות מגינה/ שכנות/ ערב נשים

צריך אינטראקציה יותר מעמיקה כמו חברה בעבודה שפוגשים ומדברים איתה הרבה

(אני בררנית בקשרים ועדיין יש לי חברות כי יש לי אינטראקציה יומיומית עם הרבה חברות

אז יש מבחר מספיק גדול ומספיק הזדמנויות לקשרים)

א. לא חושבת שיותר "קשה" מבחינה שאין בנות כאלה (לדעתי יש נשים רבות שכן מעוניינות בקשרים עמוקים) אלא שזה תהליך יותר משמעותי לבנות קשר כזה. לפעמים יש "קליק" עם מישהי ולפעמים משהו נפתח אחרי כמה שיחות. מה שכן:

א. לא לפחד לפתוח את הלב ולהעלות נושאים משמעותיים. כמובן שאם יש משהו מאוד אישי ורגיש לא תעלי אותו במפגש ראשון עם מישהי, אבל יש גם דברים אישיים ועמוקים שהם לא רגישים, ואם מעיזים לשים את הלב יש יותר סיכוי להתפתחות. מה שכן, בתור התחלה צריך נושאים שאת מספיק "חזקה" בהם, שגם אם תקבלי תגובה מאכזבת זה לא ישבור אותך.

ככה גם אחרי שיחה- שתיים תדעי כבר אם זה מישהי "בקטע" שלך או פחות.

ובאמת צריך מצע למפגש, מאוד קשה בלי...

יש מצב מקומות בחיים שאת פוגשת נשים באופן קבוע?

ועוד משהו- לבוא בלי התנשאות. אבל באמת. גם אם מקבלת בהתחלה תגובה שנראית לך שטחית, או לא לעניין, או שבכללי זו נראית לך אישה לא מספיק אינטליגנטית, לתת צ'אנס. להקשיב, להתעניין. לפעמים תופתעי לטובה.

כלומר, אני רואה שלרוב קשרים עמוקים הם כאלו שבוססו על היכרות רחבה.

כלומר זה לא שמכירות, מדברות פעם ב, ובפעמים האלו ממש מגיעות לעומק (היה לי קשר כזה, אבל אחד, ולא יודעת אם הייתי מגדירה אותה חברה טובה)

לרוב זה קודם שאנחנו מכירות בצורה תדירה יותר, חוות אחת את השניה בשגרתיות, מדברות על הא ועל דא, והתמונה הולכת ומעמיקה עם הזמן, כך שבאיזשהו שלב כבר ממש נוח לצלול לעומק וזה בא טבעי.

לכן לטעמי, כדאי קודם לפתח קשרים קבועים, על בסיס כמעט שבועי אפילו (זה יכול להיות גם אמהות בגינה, חברות לעבודה, ללימודים, וכו)

ומתוך כך מגיעה היכרות גדולה יותר וגם נוחות בעומק.

נגיד את מדברת עם מישהי שאת מיודדת איתה, ואתן מדברות טיפה על העבודה

ופעם אחרת טיפה על הבעל

על המשפחה

על הילדים

על כל מיני

התמונה הופכת למפותחת יותר עם הזמן

ואז גם העומק בא

יצא לי מסורבל, מקווה שהבנת את כוונתי

ממש מילה במילה, לא הצלחתי להגדיר לעצמי כל כך יפה את מה שכתבת.

בה יש לי קשר עמוק עם אחותי ועם גיסה, וזה נותן לי את העומק שתארת שחסר לך.

אבל כל השאר זה רק שלום שלום, גם עם שכנות או חברות שכן יוצא לדבר, זה עדיין שטחי וכל שיחה מלווה בהרבה עצירות לילדים ולחיים.

אני ראיתי ששיחות עמוקות וארוכות ומספקות יותר קל בטלפון

בשעה מאוחרת

תוך כדי כלים, כביסה, הליכה

אני חושבת ששום דבר לא בסדר אצלך

יש לך נפש עמוקה ומלאה שמחפשת קשרים משמעותיים

למצוא חברות זה לא פשוט בכלל, אבל שווה את ההשקעה, התפילה, והסבלנות

1. יש לי כמה בודדות

2. בעבר היו לי יותר כמובן, בתיכון בסמינר. אבל כשאין מסגרת מחייבת שנפגשים יום יום לא הצלחנו לשמור על קשר כ"כ

3. רובן מהתיכון, אחת קרובת משפחה

4. 

5. זה מאוד קשה, צריך מסגרת קבועה לחברות וקשה ליצור אותה מהאוויר. 

אולי עדיף להעמיק את הקשרים בתוך המשפחה אחיות/ גיסות וכדו'

יש לי כוח לבית, לילדים.
אבל לשבתות, חגים וכו, לא נישאר לבד. תמיד יזמינו אותנו או שאנחנו נזמין
וכרגע זה מספיק לי.
והאמת 2?
יש לי חברה בשכונה,

 לא שקטה בכלל בכלל, מלאת רוח, דיבורים, וצילצולים, תמיד בגינה למטה תדבר עם מישהי, אף פעם לא לבד.
ואם שבת או חג היא תרצה להזמין או להיות מוזמנת, זה לא קורה וזה מתסכל אותה. 
האמת שגם אני אף פעם לא מזמינה אותה, היא רועשת ודוברת אוור, כנראה שזה מציק לא רק לי.

ככה שמימד של אופי שקט או לא- כנראה לא זה קריטי ליצירת חברות.

1. כן

2. כן

3. גם וגם

4. אני חושבת שלב פתוח, נגישות ואהבה אמיתית לאדם שמולך.

אגב,ראיתי שכתבת על מפגשים. יש לי חברות קרובות מאוד שלא פגשתי כמה שנים (!!) אני משקיעה בקשר איתן אבל לא יוצא לנו להיפגש ככ כי העומס בחיים וכו.. וזה לא גורע מהחברות שלנו לדעתי

וגם - יש כל מיני סוגים של חברות. יש חברות לפטפוטים ויש חברות לשיחות עומק. תלוי בחיבור ובקרבה

בעיקר מי שגרה בקרבתי, מהקהילה, קשר שנבנה לאורך השנים.

החברות מפעם יש קשר אבל ממש רחוק...

לשאלתך, אולי זה סגנון של מקום, תרבות... או לחילופין עניין של זמן.

את רואה שם בקהילה חברות שבקשרים אדוקים זו עם זו? 

1. יש לי הרבה חברות יחסית טובות אבל יש לי אחת שאנחנו ממש חברות כמו אחיות מדברות על הכל ועושות הכל ביחד

2. תמיד היו לי הרבה חברות אני משתגעת לבד

אניממש מעבירה צהרים עם חברות.

3הכרנו שהגדולות שלנו נולדו 5 שנים כזה

ורוב החברות מעכשיו הכרתי ב3 שנים האחרונות

לדעתי ממש זה פשוט להסכים להיות פגיעה זה לשתף יותר ממה שקורה/עובר עלייך וזה ממש קשה בגיל גדול כי יש בעל ויש פחות זמן לפתח את זה

ואני מרגישה שאם הזמן החברות גם נהיית הרבה יותר עמוקה.

וגם אני תמיד אומרת שזה ממש משמיים

אבל חייבת להגיד שלי זה שינה את החיים ממש ואני ממש שמחה שהשקעתי בזה זמן ואנרגיות 

1. אולי.... אבל הן חברות בגלל הצורך שלהן. לא חושבת שאכפת להן ממני באמת.

2. בכל מסגרת יש לי חברות לעת עתה כי זה נוח. לא חברות לחיים

3. אימהות של חברים של הילדים, קולגות מהעבודה

4. אני לא משקיעה בשימור קשרים מהעבר. אין לי סבלנות לזה. ומשום מה גם השכנות למשל יעדיפו את חברת אחרות שיותר קלילות ממני. אבל יודעות גם להיות חברות שלי כשזה מתאים להן.

אין לי עצות. לפעמים אני עוזרת לאחרות מתוך ידיעה שאם זה היה הפוך הן לא היו עושות את זה בשבילי. אני מקבלת את זה ועדיין זה צובט

שולחת חיבוק...

1. לא. חוץ מאחת שגרה בחול ובקושי מצליחות לתקשר אז לא יודעת אם נחשב. זה חסר לי מאוד.

2. לא. בילדות ונערות היה לי הרבה חברות. בפועל כשיצאנו מהמסגרות שהיינו ביחד הקשר התמוסס כי אני לא יודעת להחזיק קשרים.

4. נראה לי סוג של חרדה חברתית. אני נמנעת להתקשר ולשלוח הודעות כדי לא להיות חופרת. במקומות חדשים לוקח לי מלא זמן להפתח. למשל אני בעבודה הנוכחית כבר שנה פלוס ורק עכשיו מתחילה לפתח קשרים יותר משלום שלום. וגם זה לא מחוץ לעבודה. בשכונה אני בעיקר לא יודעת ליזום ומה אמורים לעשות עם חברות אם זה לא על בסיס חוויות משותפות.

5. מצטרפת לשאלה

1. כן, יש לי חברות שכיף לי איתן. אין לי חברת נפש קרובה קרובה (בילדות ובנערות היו לי כמה)

2. כן

3. בעיקר שכנות ונשים שאני עובדת אין צמוד עוד כמה שעבדתי איתן בעבר וחברות טובות טובות מהעבר שכיום הקשרים חמים בלב ומדי פעם נזכרות אחת בשניה אבל לא קשר יום יומי.

5- אני חושבת שלא הכל תלוי בנו, נראה לי שעיקר החברות שלי כרגע הן נשים שאני עובדת איתן ונוצרו בינינו קליקים טובים, איך זה נוצר? הרבה פרגון, עין טובה, פתיחות ושיתוף בחיים האישיים, התעניינות אמיתית בשניה, וזמן ביחד. מצד שני, יש נשים שאני עובדת איתן שעם כל זה לא נהיינו חברות ואם הייתי עובדת רק איתן אז לא היו לי חברות במקום העבודה שלי.

כנ"ל לגבי שכנות, יש כאלה שאני אפטפט איתן יותר ויש כאלה שפחות, יש כאלה שיזרום בינינו יותר וכאלה שפחות. הבסיס לרכישת חברות הוא זמנים להיפגש, לדבר ולהכיר בתדירות קרובה, אבל זה לא מספיק כי צריך גם כימיה וגם רצון ופניות של שני הצדדים להיות בקשר.

1. כן

2. כן, אבל לרוב זה לא היה בכמות גדולה אלא בודדות.

3. החברות הכי טובות שלי הן מהעבר הרחוק (לפחות עשור אחורה). יש לי כמה שכנות שהן חברות טובות או כאלה שנעים להיפגש איתן אבל לא בקשר בין לבין, שאותן הכרתי בשנים האחרונות.

5. אני גם הייתי שמחה לדעת כי למרות שכתבתי שיש לי אני לא מרגישה שזה יציב ושזה מספיק לי כמותית.

ובדיקץ בטא שני שעבר בטא 13,642

לגבי הווסת לא ממש יודעת קיבלתי פעמיים מחזור אני מניקה

נצפה שק חלמון

נצפה קוטב עוברי לא נצפה דופק

מתאים לשבוע 5+5 

אצל אחותי גם 

שבאתי בשבוע שאת הגעת ולא נצפה אפילו עובר!

כדאי להגיע החל משבוע 8 לבדיקת טולטרסאונד הראשונה כי לוקח זמן לעובר להתפתח ודופק לא רואים בשבוע כזה צעיר.

תהי רגועה ותחזרי על זה שוב עוד שבוע וחצי שבועיים

בהצלחה 

פשוט הגעתי ממש ממש ממש ממש מוקדם

ובסוף נצפה דופק ועובר והיום התינוקת שלי כבר בת 9😊

אם הביוץ לא היה סמוך לטבילה, אלא כמה ימים אחרי, אז ההריון עצמו צעיר יותר.

תחכי כמה שאמרו לך ותלכי להיבדק שוב.

אולי יתקנו את גיל ההריון.

רק אם המחזורים שלך קבוע 28 יום. לרוב הנשים זה לא ככה. לי היו הריונות שידעתי שהיה לי ביוץ מאוד מאוחר (הבדל של כמה שבועות+) ברמה שאמרתי לרופא שזה לא רלוונטי תאריך וסת אחרון וקבעו לי רק לפי אולטרסאונד. אם את מניקה אז ממש הגיוני שהמחזורים לא סדירים.

אצלי בהריון הנוכחי לא ראו דופק, קיבלתי ציטוטק, ו3 ימים אח"כ ראו עובר עם דופק תקין.

כדי לקבוע שלעובר כבר אין דופק ולא עדיין אין דופק צריך שני פרמטרים: 

1. שיהיה מעל 7 מ"מ

2. שיהיו 2 US בהם לא נצפה דופק בהפרש של כמה ימים.

בכל מקרה אם את לא יודעת מתי בדיוק היה הביוץ, את לגמרי יכולה לחזור עוד שבוע ובעז"ה תופתעי לטובה.

מה כתוב לך שהאורך שלו?

השבוע פחות משנה, כמו הגודל שלו

השבוע משנה בעיקר אם את אחרי מעקב זקיקים ויודעת תאריך מדויק

בשורות טובות!

ממש הגיוני לא לראות דופק בכזה גודל של עובר.

על סמך מה את אומרת שאת בשבוע 7? מתי גילית על ההריון?..

שלי, כשהיה 4 מ"מ, אמרו שהוא תואם שבוע 6+1, ולא היה דופק.

ואחרי שלושה ימים כבר היה דופק.

הסימון הזה שצירפת, מתוך התמונה שלך. אמור להיות כתוב לך מה האורך שלו...

בכל מקרה, שני התרחישים אפשריים... זה לא קל לחכות את הימים האלו. חיבוק!!!

היה באורך 2 מ"מ.

אצלי כבר ראו דופק, אבל ממש הגיוני שעוד לא יראו.

אם את שבועיים אחרי בדיקת שמתם אז מאוד הגיוני 5 פלוס 5.

כנראה פשוט ביוץ מאוחר וצריך לבדוק שוב עוד עשרה ימים.