מאוד ערוך..

וגם אם ראית את התמונת פרסום הוא מבטא המון דברים שמאוד סותרים את הגישות היום ללידה..

מצד אחד נהנת מאוד לצפות 

(ובכללי אני לא צופה בסדרות בכלל... ממש נדיר)

אבלמסתכלת עין מאוד ביקורתית (כמובן לא על הזוגות

ומנסה להבין כל מיני החלטות ומהלכים שקורים שם

(אני מהתחום אז מעניין אותי גם להשוות בין ה"עולם האמיתי" לסדרה...)

עד עכשיו נראה לי זה היה בערוץ אחר

אז כנראה אין שם פרקים. רק היום זה מתחיל 

כתבתי לעצמי אפילו בטלפון שיש בייבי בום עונה חדשה

אבל  חשבתי שזה מתחיל ביום חמישי

איזה כיף לגלות שזה הערב בע"ה

מתי זה?

בייבי בום - פרקים מלאים לצפייה ישירה | 12+

מתחיל היום ב9 ו

בייבי בום - פרקים מלאים לצפייה ישירה | 12+

עדיין לא ילדתי אבל ככ אוהבת את הסדרה הזאת

ואיזה אנשים מדהימים יש בעם שלנו..

מחכה לפרק הבא כבררר

לא הבנתי איך מכניסים לחדר לידה בשלב כ"כ מוקדם? וגם אפידורל ממש מוקדם.. או שזה רק בגלל שזה מצולם?

והזוג הדתי חמודים, רק היה קשה לי לראות את ההתייחסות שלהם להלכות נידה, יחד עם הקושי של זה זה דבר הרבה יותר עמוק ופנימי

ולידה של תאומים זה וואו! מטורף

וכנראה באמת היו בחדר לידה על ההתחלה כי בעייתי להעביר באמצע את כל הצוות המצלם🤷‍♀️

ולגבי הלכות נידה הדעה שלי ממש ממש מחולקת.

מצד אחד היא רצתה מישהו ברמה דתית מאוד גבוהה אז קיבלה אחד יותר חזק ממנה שהולך עם התורה למרות הקושי (בטוחה שקשה לו יותר בתור גבר)

מצד שני, עניין המגע ממש אישיו בשבילה וחיפשה להקל, אבל זה גם היה כל כך יפה לראות!! איך היא אוהבת אותו וזקוקה לו כל כך ולא רוצה אף אחד אחר 💗

והוא מסכן לא ידע מה לעשות, מצד אחד היא זקוקה לו ובוכה למגע ומצד שני הוא יודע שאסור, ישר רץ להתפלל לה' כדי לנקות את המצפון חח

גם באיכילוב האמת

ואני ממש לא הייתי vip😂😂

העלו אותי לחדר לידה עם פתיחה 3.5 ואז בחדר לידה המיילדת אמרה שזה שלוש ולא שלוש וחצי וגם המחיקה פחות ממה שאמרו במיון

ושאבחר אם לקחת אפידורל ולהישאר בחדר לידה אבל לקחת בחשבון שכנראה אם לא יתפתח תוך 9 שעות ניראלי אז נותנים זירוז כי זה מידי הרבה שעות לאפידורל

או לבחור ללכת למחלקה טרום מיילדותית ולחכות שיתפתח לבד. בחרתי אפידורל

אולי זו מדיניות של איכילוב פשוט…

בפתיחה 3.5

אם יודעים שיתנו זירוז במקרה הצורך או שכבר נתנו זירוז אז מאפשרים אפידורל מוקדם יותר.

אם לא בטוח שיהיה צורך בזירוז מחכים לפתיחה יותר משמעותית.

לפעמים אם כאובים מאוד ויש פתיחה 3 ומחיקה מלאה נניח אז מקבלים

הן מרגישות לפי הצוואר את המצב 

מבחינת שבטוח הראש התבסס, ירד וכזה.

אצלי תמיד חיכו לפתיחה 4, תמיד תמיד

אפידורל בפתיחה 3

ופעם גם בפתיחה 2.5

ועוד פעם בפתיחה 2 אבל במהלך זרוז

 של תינוק יחיד אפשר ללדת עכוז. יש רופאים שמתמחים בזה זה לא חייב להיות רק ניתוח.

אבל האמת שריחמתי על זאת שהיה לה קיסרי

כי לפי מה ששודר

נראה שמידי מהר יתייחסו אליה כאישה בלידה פעילה ובפועל עוד היתה רחוקה מזה

ואז באמת פיספסה את האפשרות לזוז יותר לפני קבלת האפידורל, לעשות תרגילים..

יתכן מאוד שאם היו פחות מתערבים אז היו עולים על זה שיש לה מים מקוניאלים כשהיא כבר בשלב מתקדם יותר והיה אפשר להמשיך ללידה רגילה..

סתם ממש יכולתי להבין את הסיטואציה ולהרגיש אותה כי עברתי משהו דומה בלידה הראשונה שלי.. ועד היום לפעמים כואב לי להיזכר (וזה לא סותר שאני מודה לה' שזכיתי בתינוק בריא ושלם והכל עבר בשלום ואחכ גם עברתי רק לידות רגילות ב"ה)

מצד שני מבאס אותי שהן ישר שוכבות על מיטה.. שהמיילדת אפילו לא מציעה תרגילים ותנוחות לקדם את הלידה עוד לפני האפידורל..

וזה באסה כי זה ממש חוזר על עצמו בבייבי בום.

והלוואי שישנו שם משהו כדי שהגישה בעולם לא תהיה רק לידה על הגב.. שיש עוד דרכים להתמודד עם הכאב ולקדם את הלידה.. 

אבל בהכנה ללידה טבעית אמורים להדגיש

שזה לא לחכות לאיזה רגע לנסות כמה תרגילים ולראות אם זה כמו קסם משפיע

טלא זה אופי הלידה

מלכתחילה למיטה לעלות רק כשממש צריכים רגע מנוחה לגוף

.לא שזה עוזר זה רק כואב יותר או למוניטור אם אין אלחוטי

וכדי לקדם לידה כמה שיותר להיות על כדור או בתנוחות שונות -על 6 על הברכיים ולהשען על גב המיטה סיבובי אגן..אני נגיד נחה על הכדור

שכיבה זה עינוייי

כשהיתי חייבת לשכב  בלידה אחת באמת רציתי אפידורל כי סיוטט

ואגב מה דמעצבן טותי זה שהגידה שם ממש לא טבעית

מיד מציעים אפידורל אפילו לא מנסים להציע חלופה או עזרה

אני כמה פעמים נשברתי ורציתי אפידורל והמיילדות ממש עזרן לי וגם עודדו אותי ועזרו לי לעבור את הציר והמשבר

ולפעמים הציעו גז צחוק וזה עזר ממש וכמעט תמיד זה גרם לי שתוך כמה דקות הפתיחה 3פצה מ5 ל10

ופעם אחת בפתיחה 7 היא פ'וט אמרה לי מהה הקשר להתיאש עכשיו תראי את אלופה ועכשיו את חולדת

ואני כזה- מה איך? אבל פתיחה 7

והיא אמרה לי תראי..

בציר הבא היא עשתה מה שעשתה עם היד(לא כאב בכלל) והופפפ פתיחה מלאה ואז נהיה לי כהז אדרנלין של איזה כיף שברגע הז מאחורי שלחצתי בשיא הכיף ושכחתי מהאפי-ורל ותוך 5 דקות היתי עם תינוקת בידיים

אגב הז לא רע אפידורל! זה מממש מותר

ולא כשלון ולא בושה

אבל בעיני מי שרצתה טבעי וחשוב לה

וכן לי אישית זה מממש חשוב וזה גם ממש יכל להביא ללידה טבעית ומהירה יותר

אני מאוד רואה בחוש ששכיבה מאיטה התקדמות ותזוזות ותנוחות ובכלל אקטיביות ולא פאסיביות שיוצרת כיווץ - זה ממש מקדם לידה

אז בעיני למי שכן חשוב ויש רגע של משבר

והיה לי כמעט בכל הלידות אגב כי וואלה זה כואבב

אבל בסוף אם למיילדות יש גישה טבעית הן ממש יכולות לעזור לעבור את הרגע משבר ואחר כך ממממש שמחתי והודיתי להן על זה!

כי כל הזמן התמודדתי מעולה ורק לרגע נשברתי

ואגב- אם היתי אומרת -לא אני בטוח רוצה אפידורל ברור שהיו נותנות ! פשוט מיילדת מנוסה יכולה לזהות אם זה רק רגע שבירה או באמת עכישו זה הצורך והז הדבר הכי נכון!!

ולנסות להציע למי שכן רצתה טבעי מלכתחילה- בעיני זה מצוין

ילדתי שלש פעמים בלי אפידורל

הכי קשה היה לי לידה שהייתי מנוטרת רב הזמן

רק ששכבתי על הצד ועשיתי נשימות שרדתי

ממש

ולידות אחרות ממש הייתי בחוויה

זה היה פשוט הרבה יותר קשה

אפילו נשימות לא מראים להם שם

פספוס

אבל לצערי גם בלידה שעברתי המיילדות לא הציעו לי כמעט כלום

פשוט בקושי התייחסו, אולי כי הייתי עם דולה

אז בעצמי ניסיתי לחשוב על דברים שיקדמו... (ילדתי בלי אפידורל)

ולדעתי היה אפשר לעשות הרבה יותר...

מסכימה מאד מאד!

ושמחה שהלידות שלי שונות במהות! זה לא רק המזל שלי שהלידה שלי שונה...

כל המהלך וכל היחד של מה זה לידה ומה אני עושה פה שונה..

זה כל כך היה יכול להיות הזדמנות לקדם לידות טבעיות ויחס בריא ללידה...

מצצד שני זה באמת פחות פוטוגני לתכנית ריאליטי

מעניין אותי לראות את הפרק

יש לי רעיון בשבילם לפרק נוסף - לידת מים 

שתרגישי חולה תשכבי במיטה תהנהני כן ברורר לכל מה שהרופא אומר וברור תקחי אפידורל ולמה לא זרוז אם אפשר

זה צועק מכל הפרקים

וזה גישה

בבי''ח שאני ילדתי כנששברתי ואמרתי טוב אפידורל.. המיילדות תמיד אמרו אם את רוצה ניתן לך אבל את מתמודדת מהמם כל כך את רוצה אולי לנסות קודם גז צחוק או משהו אחר שהציעו..?

ואגב- הן זיהו נכון שזה היה משבר של רגע אבל בלב אני לא באמת רוצה

ובזכותן תמיד תמיד זה עזר ועברתי את המשבר ואפילו כמעט תמיד תוך רגע םתיחה מלאה

ותמיד עודדן לעשות תרגילים וכדור וסיבובי אגן

לא להפך

םש אין כמעט מצב של מוניטור אלחוטי

חוץ מלידה אחת כמדומני

ועל כל דבר קטן ישר זרוז

לא שולחים לזרוז על 3.900 סתם בלי סיבה נוספת

כשיש ירידת מים לא חייב מיד זרוז... וגם לא חכם לשכב במיטה ולחכות שיתחילו צירים

קיצר זה לא תוכנית תמימה

יש לגמרי הנדסה תודעתית

ואגב מותר לקחת זרוז,מעולה לקחת אפידורל אם זה רצונך

ואני אגב יולדת בחצי שכיבה כי זה מה שנח לי

פשוט מבאס שעדיין מונחים בגישה כל כך לא טבעית וקשובה לגוף ולתהליך המדהים שה' טבע בתוכו

תוכנית מרתקת על הקונספט

אבל יש הרבה פעולות בין השורות שגורמות להרים גבה

גם אני עברתי חויה דומה לשלך ובעין כרם עודדו אותי להמשיך בלי אפידורל. לבתי חולים שונים יש גישות שונות ואפשר לברר בקלות מה הגישה בכל מקום.

מעניין אותי למי התכוונת שרוצים לעודד רק לידות מערביות?

נראה לי שיש אינפלציה בשימוש בביטוי הנדסת תודעה 

פרופסור יוגב מקסים ואנושי

והתינוקות כאלה מתוקיםםםם

עש שכמעט בא לי עוד אחד

בכיתי שהם יצאו

מרגששששששש

יש שם כאלו בגישה טבעית וכו?

שהיו כאלה בלי אפידןרל

אבל כן לידה על הגב בתנוחה הקלאסית

סתם, תמיד כשיש מצלמות דברים פחות אותנטיים, רק הייתי צריכה להניח את זה.

אני אוטוטו מתחילה תשיעי בע''ה וממש מלחיץ אותי לראות את התוכנית, זה מכניס אותי לפחדים וחרדות של איך תהיה הלידה שלי ואיזה סיבוכים לא עלינו יש.

אם לא הייתי בהריון בטוח הייתי רואה.. 

אבל מי שחוותה כבר לידה אחת לפחות אז לדעתי זה לא נורא כי היא כבר יודעת איך זה..

וגם כשיש סיבוכים בתוכנית יודעים שזה אינדיבידואלי ולא מחייב שיהיה לנו ככה חלילה, וכמובן להתפלל לה' כל הזמן שנזכה ללידה טובה

בייבי בום 2024 פרק 3 - דרמה באיילון | 12+

וישר חשבתי שזה -מוניטור🫢🫢🫢

עד כמה אני הזויה???

לידות זה מרגששש

תינוקות זה מתוקקק

וזה הכי ערז לי לברוח מהשקט מסביבי.

אבל מחילה ממש לא אהבתי את הפרק הזה

סתם חייבת לציין..לא משנה..

לא עם הסיפור על המגיעה או לא, וגם הסיפור של השוטרת היה ערוך אובר סביב זה שהביאה את התכשיטים, אבל היי, היא באה ללדת.

יודעת מה אני חושבת? הלידה שלה לא היתה פוטוגנית בכלל, (לא שאני חלילה נגד להכניס פשוט לידות רגילות, אבל רוב הלידות שמוצגות שם , הן פשוט לידות רגילות וסבירות, לא מראים את הקשות)לא משהו שהיו רוצים להראות בבייבי בום, ולכי תדעי אם לא היו מוותרים בכלל ולא מכניסים אותה לפרק, לולא הסיפור עם הרופא המיילד.

מצד אחד , איזו מהממת האישה וכמה כיף לראות את האהבה שלה לבעלה שהיא רוצה רק אותו ומחפשת את המגע שלו

מצד שני, היה קשה לראות איך בעלה חזק בדת ומשתגע עם עצמו איך צריך לנהוג, כי הוא יותר חזק בדת ואני בטוחה שגם לו קשה בלי מגע אבל הוא היה בין הפטיש לסדן באותו רגע כי התורה היא בסדר עדיפויות לדעתי והיא מתוקה ולטובתנו

היה באמת מאתגר לראות את הפער הזה

אני לא באמת יכולה לדון אותם..

כי באמת רמת הרצון שלה למגע היא לא כמוני ככה שאני ממש לא במקום שלה

אבל האמת - לא יודעת. באמת שלא יודעת מה ההלכה במקרה הספציפי הזה.

אני רק לא אוהבת איך הוציאו את המקרה הזה מההקשר - אמאל'ה!!!!! מבחינת הציבור הכללי מדובר כאן בסצנה של מחיאות כפיים 🫤

כי גם אני לא יכולה לדון אותה ספציפית כי בכללי אני לא אישה שמחפשת מגע, פחות קוצי מוצי ויותר ספייס 🙈

ושאלתי את בעלי על זה ולטענתו שום רב לא יתיר מגע במקרה כזה כי זה לא פיקוח נפש..

ואייי כמה פירגנו לבעל על זה שהביא לה ידיים בסוף! גם הרופאה בפרק.

מנסה להרגיע את עצמי שהם מנסים להרים לו רק כי ראו כמה קשה לו ההחלטה.. ולא כי הם מלכתחילה נגד השמירת נגיעה ומנסים לדרדר

זה תוכנית שמשרתת אג'נדה מגמתית ושקופה בעיני

של להרעיל את הצופים בתפיסות שלה

המאוד סולדות מהדת

הפעו את הזוג הזה שכל מה שמחבר בינהם זה מיניות ומגע

על זה הכל יושב

ובזה הכל תלוי

ואז רגע השיא הוא כשנותן לה יד ואז הנה תראו איזה גדלות ככה צריך לבחור

לבחור לפי הרגש והלב ולא להיות נאמנים לתורה מקובעת וחסרת רגשות.

ברור שהתורה היא לא שחור לבן ושיש מצבים להקלות

ובטח בלידה יכל להיות שיש מצבים אולי כאלה..לא נכנסת כרגע למצבים שונים

אני לא רב

אבל בעיני

כל השיח סבב רק סביב זה

זה מה שהכניסו בעריכה וזה מגמתי

ובעיני חילול ה'

אין צורך שהם יציגו לנו את התורה ככה כתראו גם היא גמישה לפעמים

התורה היא אור והיא עמוקה וכן היא מעבר לקגש אנושי פשוט

ולפעמים היא תתיר במקומות מסוימים

ולפעמים לא.היא לא. גם אם זה קשה לי בלב.

וטוב שכך.

אבל לא ככה מסבירים מה זה תורה

דרך זה שהנה תראו איך הוא גם דתי וגם מתפשר ובוחר במה שחשוב באמת

וברור שזה אג'נדה ומגמתי לחלוטין

ולא מאהבת תורה

ואותי זה עצבן

לא הזוג

אולי בלי העריכה היינו קולטים אותם מעוד זוויות

הם מתוקים

אבל גם זה וגם הסיפור השני בזווית אחרת אמנם

העלו בי הרבה ביקורת וכעס

לא האנשים עצמם

התרבות והתפיסות ובעיקר

הכמה זה לא תמים המרחב הזה

אני לא יודעת אם הזוג דיבר על עוד דברים חוץ מגיעה וכו', אבל בשבילי זה היה כל כך מעייף לראות אותה זה , רבאק, הם לפני לידת תאומים, טבעי לא טבעי, חיכו הרבה זמן, לא חיכו, מפחדת מניתוח, לא מפחדת , הריון קל או לא, עכוז, לא עכוז..

אבל לא. כל מה ששמענו זה אם הוא יתן לה יד בלידה או לא, נו באמת.

התבאסתי

חשבתי שאני רואה סדרה על לידות

לא הייתי רוצה להתעמק במגע שלהם, זה כל כך אישי והרגשתי לא בנוח כמה שזה דובר

ועוד יותר בבחירה שלו בסוף

לדעתי זה ממש חילול ה'

אבל צודקת בכל מילה

אני איתך

אני מכירה רק את ערוץ 1 ו2 וערוץ 6 ערוץ הילדים

ו8 ערוץ הטבע

מי שמספיק זקנה תבין ממתי לא ראיתי🫢🫢(לא בושה בעיני שמחה בזה)

אבל באמת לא מצפה לכלום🫢

צודקת

(אוטוטו בת 18)

איך זה בלי לגעת???

בלי שהוא מחזיק לך את היד??

אמרתי לה שהקב"ה מלמד אותנו הרבה שפות של אהבה. לא רק מגע.

התפילות שלו בצד שבוקעות רקיעים זה הכי ביחד שיש. אח"כ הדמעות, הלהביא לי לשתות מיץ שאני רוצה, הנכונות, המילים, הרגש. העזרה, השותפות.

סיפרתי לה שבמהלך כל השנים אחורה לידות היו מתחם נשי, אנרגיה נשות טהורה- ללא קשר לדת. הגברים היו בחוץ, הנשים היו שם עוזרות, תומכות, מחזיקות את היד, מרגיעות.

וגם היום אצלי כשהבעל היה בצד היו איתי נשים סביבי- בזמן האפידורל מיילדת מקדימה שהחזקתי לה את הידיים חזק שהרגיעה אותי, וכמובן בזמן הלחיצות.

אהבה היא מעבר למגע.

ולכל דבר יש זמן ועת המדויקים לו

עם כל ילדיי בע"ה....

לדבר על הכל מכל כל

ולהרגיש בנח לשוחח עם אמא בלי שיפוטיות.

בע"ה שנצליח..

זה האתגר של שלב אחד קדימה מהריון ולידה😅❤️

בטח שלא לפני לידה ראשונה

וגם האמת- שלא קרוב מידי ללידה (לא בהריון

 או כשזיכרון הלידה עוד בעיכול)

יש הסללה מחשבתית כל כך לא בריאה בתוכנית הזאת שקשה להשתחרר ממנה

ואם כבר רואים- אז ממש לבוא בעין ביקורתית

להבין שזה קודם כל מסחטת רייטינג שפורטת על הרגש

וממש לא ריאליטי או דוקו

סליחה על הייבוש

תוכנית ריאליטי

הזיה בעיני

ודווקא התלהבתי מהתכנית הזאת בעבר

אבל מאז שילדתי בעצמי אני מבינה כמה זה לא נכון

במיוחד בצורה בה הם עושים את זה

לא מצליחה להבין מי הזוגות שהסכימו ללכת לתוכנית

נגד התכנית.

לדעתי הזוגות שבאים זה בשביל היחס של הצוות,שבטוח יהיה טוב בגלל המצלמות.

אבל יכול להיות שאני טועה...

הזיה!

וחוצמיזה, לדעתי כל דבר ברגע שאת שמה מצלמה (ובוודאי צוות צילום והפקה) אז כבר אוטומטית זה לא טבעי. כלום. הכל זה פייק כי יש מצלמה. את יודעת שאת מתועדת אז את לא מחוברת לעצמך- לא משנה מה תגידו.

שימי לך פעם אחת מצלמה במטבח/ בסלון, תראי איך את אחרת😆😆😆

אבל זו התוכנית היחידה שמעניינת אותי

אין לי טלויזיה בכלל, אבל בשבילה אני אכנס לשידור חי בטלפון ואפילו אחכה לפרק הבא

כי זו תוכנית מרגשת, מעניינת, איך דברים מתפתחים ואיך שהתינוק יוצא..  וואו מרגש שיא

זוג אחד אמר שהם הגיעו לתוכנית כדי להראות לילדים🤷‍♀️

מתי הפרק החדש 😁

משערת שבהמשך יעלה לאתר שלהם

אני מנסה להבין

הסיבוך המפחיד הזה שהיה לנטע, הסיכון קיים אחרי קיסרי / רגילה / או בכל סיטואציה בחיים?

אמאלה זה מפחיד וכלכך כואב לי עליה!!!

אבל אני בסטרס כאילו אני אחרי לידה...

ובא לי לידה!!! ממש!

מרגישה שיש לי ללחוץ עם היולדת...

ממה שהבנתי היא אמרה שהרופאים לא יודעים להגיד ממה זה נגרם לה

אז לשאלתך לא נראה לי שזה בהכרח קשור לקיסרי, לידה רגילה.. וזה כן משהו שיכול לקרות בכל סיטואציה בחיים ה' ישמור..

היה לי קשה לראות שהמיילדת שואלת את יולנדה החמות אם היא תרצה ליילד את הנכד שלה ורק אחכ שואלת את היולדת אם זה בסדר שיולנדה תיילד גם.

וואט?! תשאלי קודם את היולדת!!

מה שכן, יכול להיות שהורידו בעריכה והיא שאלה לפני ולא רואים.

אבל אם לא אוי ואבוי

אז היא גם לא היתה מציעה לחמות ליילד

הכל מרגיש לי מוגזם וקיצוני

שעה מדברים עם ההריוניות, מתעניינים  צוחקים..

ממתי יש להם כל כך הרבה זמן לשבת ולדבר

תמיד רק בודקים פתיחה ונעלמים לשעה

ולדעתי ברור שהיה בהסכמה אחרת לא היתה נותנת לחמותה להכנס

רראיתם איזה מאושרת החמות היתה

צרם לי קצת הקשיחות של בעלה בהקשר ליציאה מהחדר

אשתך ממש מתחננת שתשאר והוא בשלו בורח

אצלי בעלי היה נוכח בשתי הלידות בלי להסתכל על מה שלא צריך..

כאב לי עליה קצת בקיצור..

אז אחרי שצפיתי בפרק הראשון של בייבי בום

וואו כמה יש לי לומר!!

כתבתי לי לפחות 14 נושאים שהייתי רוצה להתייחס אליהם,

כדי לא להלאות אתכם אני אחלק את זה לכמה פוסטים.

ואולי נתחיל בתמונה שצירפתי לפוסט הזה

שהיא למעשה הלוגו של התוכנית.

ומה רואים בה?

מצלמה (על רקע תאורת חדר ניתוח אם אני מזהה נכון?).

הלוגו הזה נועד להזכיר לנו כל הזמן דבר אחד מרכזי:

אל תצפו לראות מציאות.

צפו לראו סדרה טלוויזיונית ערוכה היטב,

סיפור שמסופר על פי מה שהעורכים רצו להדגיש.

בפרק הספציפי הזה אני אישית זיהיתי שני נושאים מרכזיים,

אולי אפילו שלושה,

אף אחד מהם לא מדבר על לידה.

ושימו לב,

אורך הפרק הוא 55:46 דקות.

בתוך פחות משעה הצליחו לדחוס לנו שתי לידות

אבל הן היו החלק השולי,

מה שבעיקר היה שם זה *סיפורים אנושיים מרגשים*.

כי זה העניין של ריאליטי,

הוא נועד להפעיל אותנו רגשית

וככל שהרגש יותר חזק

כך הפרק יותר טוב מבחינת רייטינג.

הנושא הראשון שבו פתח הפרק ובו הוא גם הסתיים

הוא הסיפור של פרופ' יריב יוגב

שביתו החורגת ליבי נרצחה במסיבת הנובה.

ליהי היא קצינת משטרה

שהחזירה לו את המעטפה ובה תכשיטיה של ליבי ז"ל

שנמצאו בשטח המסיבה.

כשליהי מספרת לפרופ' יוגב שהיא בהריון

הוא מבטיח להיות זה שיקבל את התינוק שלה לעולם,

כדרך של החזרת טובה תחת טובה.

מרגש ואפילו קורע לב,

תודו.

אבל עד כאן - נטו סיפור אנושי ולא סיפורה של לידה.

כשליהי מגיע ללידה שלה

היא מוכנסת לחדר לידה בפתיחה של סנטימטר אחד בלבד.

למי שעדיין לא היתה בקורס ההכנה ללידה שלי

ולא מכירה מושגים מעולם הלידה

אני רק אסביר שלידה פעילה מתחילה סביב פתיחה 3-4 סנטימטרים

(לעיתים אפילו 5-6 סנטימטרים)

ושפתיחה של סנטימטר היא שלב מוקדם מאוד

שיכול להמשך שעות ארוכות.

כאלו ארוכות שאפשר לסחוב אותו אפילו יומיים ויותר.

אז מה ההגיון להכניס יולדת לחדר לידה בפתיחה כזאת קטנה שבעצם אומרת שהאישה לא בלידה?

אחד משניים:

1. או שיש סיבה רפואית (שלא הציגו בפרק)

2. או שפשוט רוצים.

עכשיו תשימו .

כל מה שאני יודעת על הלידה של ליהי זה בדיוק מה שאתן יודעות,

ראיתי את זה בתוכנית בדיוק כמוכן.

אבל המבט המקצועי שלי מאפשר לי להסתכל רגע על הסיטואציה ולנסות להבין מה היה פה,

ואלו המסקנות שלי:

1. במהלך הפרק, כשפוקעים לליהי את המים הם יוצאים מקוניאלים,

כלומר עם צואה ראשונית של התינוק שהופרשה לתוכם.

אגב, ראיתי שהרבה בנות הזדעקו על זה שלא ביקשו את רשותה לפקיעת המים.

אל תניחו שלא ביקשו רשות,

כשאישה נכנסת לחדר לידה בפתיחה כזאת קטנה

היא נכנסת לזירוז לידה

ופקיעת המים היא אחד מהצעדים לזירוז,

כך שמן הסתם הסבירו לה למה היא נכנסת

ומה הולכים לעשות

והיא אישרה את זה.

אני מנחשת שהורידו את זה בעריכה, אם האג'נדה של העורכים היתה העצמה נשית זה היה נשאר

ומראה לצופות שגופנו ברשותנו

ושאי אפשר לגעת בו ללא הסכמה.

מכך שהמים היו מקוניאלים

אני יכולה לשער שהסיבה שליהי נכנסה לחדר לידה

היא שהיו האטות במוניטור העוברי

שמצביעות על איזושהי מצוקה שהעןבר אולי נמצא בה,

ושהמים המקוניאלים רק איששו את הסברה

שיש שם איזושהי מצוקה.

2. האמת, נראה לי שהסיבה שליהי נכנסה לחדר לידה

קשורה יותר בקשר שלה לפרופסור יוגב,

שזה מתקשר ישירות לסעיף השני שלי:

מכניסים אישה לחדר לידה בפתיחה קטנה כי *רוצים*.

ולזה קוראים פרסונליטיס.

פרסונליטיס אומר שכשאנשי צוות רפואי

או אנשים שקרובים לאנשי הצוות הרפואי

מגיעים לקבלת טיפול

אז הצוות כל כך רוצה לעזור להם

שמכאן והלאה הכל מתחרבש...

וזה בעיני מה שבעיקר היה פה.

פרופ' יוגב כל כך רצה לעזור לליהי,

באמת ממקום נקי וטוב של הכרת תודה,

אבל הדרך היחידה שלו לעזור

זה בכלים שהוא מכיר ויודע

ואפילו מצטיין בהם.

ואלו כלים רפואיים.

ומכאן זה מתחרבש...

מה אנחנו יכולות ללמוד מזה?

1. אין סיבה רפואית?

אל תכנסי לחדר לידה בפתיחה של סנטימטר.

כואב לך?

תכנסי למקלחת, תהיי בתנועה, תנשמי,

תשתמשי בכל הכלים הטבעיים לשיכוך כאב בלידה

(לא מכירה אותם?

בואי לקורס ההכנה ללידה שלי).

ועדיף לעשות את כל זה בבית,

בסביבה הבטוחה שלך.

2. יש מצב שיהיה לך פרסונליטיס כי אמא שלך מיילדת/ את אחות באותו בית חולים בו את יולדת/ כל דבר אחר?

דברי על זה מראש עם הצוות הרפואי,

תזכירי להם שאת יולדת ככל היולדות,

שלא יעשו מעל ומעבר בשבילך

כי זה מתכון לצרות.

הנה רק דוגמא אחת מהמציאות:

פעם קיבלתי לידה של בת של חברה שלי.

רציתי כל כך שתהיה לה חוויה טובה

ושהיא תצא ממנה מרוצה

שלמרות שזיהיתי שיש צורך בביצוע חתך חיץ

לא רציתי לבצע אותו.

למזלי אחראית המשמרת נכנסה לחדר ושאלה אותי

אם אני לא רוצה לחתוך?

וככה החזירה אותי למה שבאמת נכון לעשות.

(אגיד בסוגריים שאני מבצעת חתך חיץ לעיתים מאוד מאוד רחוקות ורק אם זה ממש בבחינת הצלת חיים.

וזה לגמרי היה מקרה כזה).

יאללה, חפרתי

מסכימות?

לא מסכימות?

ספרו לי!

לידות נפלאות לכולנו,

יעל

מסרים עקיפים

שבכלל לא קשורים ללידה

לא מדברת על המולדת שילדה בלי בעלה כי נהרג

זה באמת נוגע ללב ומודה שבכיתי כשצפיתי

אבל היו חייבים לשים את הקטע של האמא אומרת

אני מלאת זעם

זה היה פשוט שרוצים להעביר פה מסר

על הממשלה?

על הצבא?

על בורא עולם?

ואולי זעם כללי על הסיטואציה ולא על מישהו ספציפי🤷‍♀️

ממש מתחשק לי לראות, ואני חסומה..

אני נמצאת בקבוצה של ברטים בדרייב ושם לא העלו את זה עדיין

בייבי בום | עונה 1 - 2024 | ע"י מאגר כל סרט – Google Drive

@רוני_רון 

היה בסדר.

זוג אחד שהאמא הבעל והמיילדת ממש שכנעו לקחת אפידורל למרות שהיולדת לא הייתה כלכך כאובה והיא ממש רצתה לנסות טבעי

עוד זוג בלידת תאומים - קיסרי

זוג נוסף עם סיפור כואב של לידת קשת

צורם לי לראות שוב ושוב בפרקים כמה דוחפים של לאפידורל ועל כל שטות מתחילים זירוז

כולן יולדות בשכיבה

בקיצור, אני אישית לא הכי מתחברת

היא עברה הריון קודם לידה שקטנה בשבוע 35 עקב הפסקת דופק

הפעם ב"ה ילדה תינוקת בריאה ושלמה

אני ילדתי רק חלק לידות עם אפידורל,חלק התעקשתי שלא....או לא הספקתי

וחווית הלידה שלי פי מליון בסוף טובה עם אפידורל...

אז למה לא?

אחכ יש מליון כאבים של התקווצויות,חלב וגודש.

למה מי שלוקחת צריכה להרגיש פחות טבעי?

לא בקטע ליפול עלייך מנסיון אישי שלי מוריד בהחלט את הקשיים של כל המכלול

ואני מכירה כמה נשים שילדו ללא אפידורל מבחירה

ואחכ התעקשו מאוד מאוד ללדת רק עם, וחששו מאוד לא להספיק וכו'

כנראה שהחוויה לא היתה מרנינה בלשון המעטה

אני ילדתי תמיד בלי והיו לי חוויות לידה מדהימות.

אחותי ילדה פעם אחת עם לדעתה זה הוביל ללידה מכשירנית בגלל שהיא לא הרגישה בכלל את הצורך ללחוץ ומאז היא ילדה רק בלי והיו לה חויות טובות בלי.

מניחה שאם תוך כדי הלידה הייתי מרגישה קושי גדול מאוד וחוסר אונים מוחלט הייתי מבקשת אפידורל.

יותר טוב..

למרות שמעדיפה בלי.

אבל הדחיפה לזירוזים הייתה ממש צורמת בפרקים ששודרו כל יולדת שמגיעה בלי שום תנאים בלי סיבה מכניסים ישר לחדר לידה ונותנים לה פיטוצין ואחר כך נלחצים מהאטות דופק ומחוסר התקדמות...

הגבתי על זה באריכות בהמשך..

למרות שאצלי אפידורל - כן. זה היה נורא. ממש ככה!

שפיטוצין זה דיפולט הם לא משתדלים בכלל לתת הסברים.

מי שרואה את התוכנית ויש לה נגיד ירידת מים בלי צירים ממש הגיוני שלא תחשוב בכלל לשאול אם צריך פיטוצין או לא.

אבל אם היא רוצה לנסות בלי תנו לה את הבחירה ולא לייאש אותה מראש

אצלי הלידה בלי האפידורל הייתה לי הרבה יותר קלה ונעימה

החוויה זכורה לי הרבה יותר לטובה

במיוחד גם ההתאוששות

ברור לי שלא הכל זה בגלל האפידורל - אבל מבחינתי זה ההבדל המהותי בין לידה עם ללידה בלי

לכן כלכך לא מתחברת לזה שממש משכנעים ומפצירים בה לקחת

כאילו יאללה - שחררו!

יש טבעי בהקשר של סוג הלידה - לידה נרתיקית או קיסרית

ויש טבעי בהקשר של לתת לגוף לעשות את שלו עם / בלי משכך כאב

אנחנו יכולות לגרום לגוף שלנו ללדת בשכיבה מאולצת על המיטה בגלל ההרדמה

או לתת לגוף את הבחירה הטבעית לבחור אם לזוז או דווקא לשכב מתוך הקשבה לצורך שלי! באותו רגע

לטבעי הזה התכוונתי בהודעה הקודמת

זה לא נח...ופחות טבעי.

למה?

אני תמיד ילדתי בשכיבה על הגב או הצד גם בלי אפידורל מהסיבה הפשוטה שזה הכי תומך!

איך אפשר להיות על שש או בירכיים עם הבטן הענקית והכבדה מרגיש לי ממש קשה...

או בטן קטנה וכושר מטורף?

שיש בחירה טבעית לגוף מה נוח לו

גם אני לא מסוגלת ללחוץ בכריעה, זה ממש קשה לי ואני צריכה לשכב

אבל יש נשים שזה משנה ממש את החוויה שלהם לטובה, החשיבות היא *הבחירה* של האישה וההקשבה שלה למה שטוב לה

להתערבויות נוספות - לידה מכשירנית או ניתוח, זו הסיבה העיקרית שבגללה עדיף להימנע ממנו אם יש אפשרות.

חוויית לידה נוחות אלה שיקולים משניים.

את לגמרי צודקת

כי בלידה האחרונה שהייתי בלי אפידוראל, שכבתי. כי כשקמתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) הדופק של העובר ירד.

לא כל הנשים שבלי אפידוראל זזות יותר מידי. אם זה הקשר בין אפידוראל להתערבויות נוספות.

שלידה עם אפידורל איטית יותר?

מצד שני יש כאלה שזה מזרז להן

השערה, אני ממש לא מבינה בזה

תמיד אומרים שאםידורל מעלה את הסיכון

אף פעם לא שאלתי למה 

אפידורל יכול גם להועיל במידה והאישה מאוד כאובה או לחוצה מופרש הורמון אדרנלין ואז הלידה לא מתקדמת

במידה ואחרי האפידורל האישה רגועה ואפילו מצליחה לנוח או לישון אז הורמון האוקסיטוצין שמייצר את הצירים בצורה טבעית יופרש בגוף והלידה תתקדם וגם מהר!

יש מקרים שעושים אפידורל והפתיחה לא מספקת אז מתערבים גם עם פיטוצין שהוא מזרז כימי ואז יש סיכון לירידות דופק ולפעמים יש צורך בהתערבויות נוספות

לא ראיתי את הפרק האחרון הרביעי, אבל הפרקים מלאים בטרגדיות, והאמת הכי פחות הלידה עצמה. הלידות לא מעניינות כולן לוקחות אפידורל כולן שוכבות הצוות לא מעודד ולא נותן מידע על תרגילים על תנוחות על דרכים טבעיות לזירוז. בעונות הקודמות היה עניין בלידה עצמה, וקצת פחות בסיפור מסביב. הקלות שבה בוחרים בלידה מכשירנית או ניתוח זה בלתי נסבל.

זה מתנהל באיכילוב נכון?

הם ידועים מאוד בגישה הרפואית שלהם ובהליכה צמודה לפרוקטוקול הרפואי

אשמח לראות

ולר מוצאת....

מדי ממהרים לזירוז

מדי לאפידורל

הכל מדי מושלם חוץ מהסיפורים הקשים 

בתקופה כה קשה במדינה הייתי רוצה לראות משהו קצת יותר קליל כמו בעונות הקודמות

אולי אפילו צחוקים פה ושם יחד עם נגיעות מהמלחמה כמובן !

אך אנחנו גם כך בסטרס תמידי ובחרדות נוראיות 

ודברים קלילים 

וזה לא סותר את זה שממש ממהרים לזירוז ואפידורל

(ברמה שלי נראה שאני לא מתקרבת לאיכילוב)

אני מאוד נהנתי מהסיפורים והזוגות

למרות שלא התחברתי לגישה הרפואית

מאשר של לידות..

כאילו זה היה המוקד של העונה, האנשים והתקופה..

ברמה מסוימת זה מתבקש🤷

אישה כל כך כאובה והיא לא זזה מהמיטה

זה בעצמו מקשה ומגביר את הכאבים

אבל בכללי יש המון מודעות ללידה טבעית וללידה כמסע ולא רק סיטואציה רפואית

הקורסים..השיטות..דולות..עיבוד לידה...

מרכזים טבעיים.לידת מים..

בסביבתי לפחות זה האוירה והגידה והתחושה וגם בבית חולים שיצא לי להיות..לא מושלם אבל כן מעודדים טבעי

לידות טבעיות בלבד סוף סוף

הלידה של זאת הבלונדינית -מזיקים

וואי היא היתה פשוט לביאה איך היא התמודדה והיתהמחוברת לעצמה וכאב לה אבל הז גם היה עוצמתי בו זמנית

סוף סוף נהנתי😉

סתם כי פשוט בעיני חבל שלא משלבים תמיד

לא חייב ככה

מצוין אפידורל

אבל תראו את זה לצד זה לא כאיזה סיפור נדיר והזוי שצריך להקדיש לו פרק נפרד חח

אבל יאללה לפחות הפעם אני פחות ביקורתית

ובאופן אישי...מרגש לראות את זה ביום שמגלה 2 פסים בעצמי ב''ה❤️ ממש עשה לי חשק

ופחד כי כבר אחרי 2 כימים רצופים אז בבקשה שהפעם זה יגמר בידיים מלאות..

אגב  לגבי העונה הזו.. היא לא ממש קצרה ?

חחח זכור לי מעונות קודמות שהיו ארוכות יותר

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭

שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.

לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.

חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי  יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.

בהצלחה

אבל אני חושבת שבכל מקרה הרצון זה הצעד הראשון.

אם כל פעם שהיא מתחילה היא תקלוט ותפסיק לאט לאט זה יהפוך מפעולה שקורית בהיסח דעת לפעולה מודעת ואז היא תוכל לפני זה לחשוב אם היא באמת רוצה, לעצור שניה ולותר

ממש קשה לבוא בכזו חוויה.

י שאפשרות להמזין אתם כדי שתתראו בכל זאת?

אני מסתכלת על חמותי בבריאות ע ד 120 נשה

מאד אוהבת לארח

וגם אסור להביא כלום

התעייפה בשנה האחרונה ובלתי נמנע ששינוי יקרה בקרוב

)מחכה שייפול לה האסימון האמת כי עד כה הצעותיי נענו בשלילה(

אני גם כזאת כשמארחת, אסור להביא כלום ואני אוהבת לפנק את המתארחים.
הייתי גם רוצה להרגיש ככה פעם. 
אולי רק בית מלון ...חחח

אני בשלב אחר בחיים אבל עוד זוכרת שבקשו לבוא לסבתא שלי בלי להודיע הרבה מראש.

כי אחרת היא היתה מתכוננת ומתישה את עצמה.

זה מאמץ גדול לנסוע משפחתית לארוח קצר אבל אולי לפחות תצאו בטעם של עוד? כמו התקווה שלך בסוף...

זה באמת המון זמן…

כואב לקרוא אותך, מצד שני זה באמת קשה לארח משפחה גדולה. למה לא להפגש לאורך השנה לכמה שעות במקום שבת שלמה? למשל הדלקת נרות משותפת, ארוחה בסוכה, פיקניק בטבע בחול המועד פסח. גם אם גרים רחוק אפשר לנצל חופשים או להפגש באמצע הדרך.

אפשרות נוספת- להזמין אליכם לשבת.

אם אזמין במקום שבת את עצמנו להדלקת נרות, זה לא יעזור עדיין יש ילדים ובלאגן וצריך לבשל.
ואלינו לא יבואו.
רק בקיץ אם כבר, (אצל אף אח לא מתארחים, אנחנו לא חריגים בזה)

להזמין אותם אליכם זה לא אופציה?

גם סבא וסבתא שלי כבר מבוגרים מכדי לארח את הילדים הנשואים ופחות בקטע להתארח מלבד אצל הבת שגרה לידם ויכולים להגיע לסעודה ולחזור לבית.

מבאס בשביל האחים הצעירים של אמא שלי שפחות הרוויחו שנות אירוח🥲

אבל בתכלס זה מה יש והם קופצים אחת לכמה זמן לביקור אמצ"ש או שקופצים אליהם..

בסוף זה עצוב שלא מתראים כל כך הרבה זמן.

ממש מקווה בשבילכם שהם כן מארחים בשמחה, פשוט מעדיפים תדירות רחוקה 

תחושה ממש לא נעימה להתארח ככה..

אני חושבת שהכי משמעותי זה שני דברים - עזרה ושקט.

את אומרת שהגדולים כבר עוזרים, וזה המון. הייתי עושה להם שיחה קצרה ומשקפת להם שסבא וסבתא מבוגרים, ואת יודעת שהם תמיד עוזרים אז גם חשוב לך להודות ולהגיד שאת רואה ומעריכה, וגם לחזק אותם להתמיד כי באמת זה לא קל לארח.

אני לא חושבת שזה חייב להיות מבאס עבורם, תלוי באיזה טון הדברים נאמרים.

לגבי הקטנים בעיקר לדאוג שלא יעשו הרבה מדי רעש, שמשחקים יאספו וכו. אפשר גם למנות נגיד "משמרות" של שני מבוגרים כל פעם מביניכם ההורים והילדים הגדולים שידאגו למנן את הרעש, לפתור ריבים, לדאוג לבלגן וכו.

דבר שני יכול להיות שבאמת קשה להם לארח והכל, וזה לא אומר שהם לא אוהבים לארח אתכם. זה פשוט גם קשה, אבל לא בהכרח שזה הטעם היחיד שנשאר להם.

ודבר אחרון אם את מרגישה שזה ארוך להם מדי ובסוף השבת הם מחכים שתלכו - לדאוג לעשות ביקורים קצרים, לא שבתות. בחנוכה לדאוג לשריין יום להגיע אליהם, מדי פעם לקבוע ארוחת ערב מיוחדת או ביום שישי ארוך לנסוע במיוחד לבלות בוקר וללכת. וגם אפשר לבוא מדי פעם בהרכב חלקי, זה מקל משמעותית. אנחנו גם משפחה גדולה, לפעמים היינו מתחלקים נגיד - ילד גדול עם ילד קטן נוסעים לבקר, ואחרי כמה ימים עוד ילד גדול עם קטן. לפעמים ההורים עם הקטנים ובזמן אחר הגדולים באים עצמאית, או פעם אחת הורה אחד רק עם הבנים/רק עם הבנות. בגיל מסויים של סבא וסבתא ובגדלי משפחה מסוימים זה כבר באמת נהיה קשה, וביקורים קצרים מאד מקלים גם על האירוח עצמו, גם על ההכנות, וגם לא הופכים למועקה באמצע הענין.

אם חשוב לכם לבוא בהרכב מלא לשבת, אפשר גם למצוא דירה באזור לישון בה ולבוא רק לארוחות, ככה שיש להם גם מרחב פרטי בין לבין

סבא וסבתא זה הכי קרוב שיש אחרי הורים ואחים. אין שום סיבה להפגש רק פעם בשנה.

תרגישי בנוח, אתם לא איזה אורחים שהגיעו מהרחוב, זה סבא וסבתא ונכדים. ועוד הבאת איתך חצי מהשבת.

אם עושים לך פרצופים שאין כח בלאגן, זה עניין שלה עם עצמה. זה הנכדים שלה, זה הילד/ה שלה, זה מי שהיא הביאה לעולם. אל תנסי לרצות יותר מידי, זה מעייף ומביא לתסכול וכעס עליה. תביני שזה הסבתא וזה הנכדים ובחירה שלה בלבד אם להנות מהם או לסבול מהם ואם היא בחרה בסבל זה עניין שלה ובעיה שלה. 

הם גם שמחים מאוד לארח אתכם ולפגוש אתכם, וזה גם קשה להם. וזה לא סותר.

נגיד - לארגן בר מצווה לילד שלך זה כיף או קשה? ברור שזה קשה ומטריח, אבל זה גם משמח ומספק כי יש פה אירוע מרגש שאנחנו רוצים לחגוג אותו בצורה הראויה.

אז גם אירוח יכול להיות כך.

יכולה לומר לך על חמותי שכבר מזמן לא אירחה אותנו בשבת כי זה באמת כבר יותר מדי (היא קרובה לגיל 80), אבל היא כן מארחת אותנו לפעמים באמצע שבוע וטורחת המון לפני והרבה אחרי (והיא לא מרשה לנו לעשות כלום, בקושי שנאמר תודה היא מוכנה), וברור לנו שזה מתיש אותה מאוד (ולכן לא נעשה את זה הרבה, אלא נזמין אותם אלינו לזמנים קצרים), אבל היא גם נהנית מזה מאוד ומוכנה "להקריב" בשביל השמחה שלה לראות אותנו.

גם ההורים שלי - בשנים האחרונות כמעט לא הגענו אליהם בהרכב מלא לשבת (אף שהם צעירים יותר), ובכל זאת בשבת הקודמת הם אירחו את כל הילדים שלנו כדי שנוכל לצאת לנופש.

זה היה להם קל? לא כל כך... (הם הודו בזה במנות קצובות🤭) אבל בנוסף לזה שאחותי הקטנה והבת הבכורה שלנו התגייסו לגמרי לעזרה - הם פשוט החליטו לעשות את המאמץ כדי לעזור לנו וכדי ליהנות מהנכדים כמה שאפשר.

אני מתפללת שגם אנחנו נהיה מסוגלים לנהוג כמו ההורים שלנו, אף שאני יודעת שזה יהיה קשה.

כי באמת, עם כל הקושי, חשוב לנו לשמור על המשפחה שלנו וליהנות בחברתה...

אז לא כתבתי לך עצות פרקטיות, אבל אולי רק קצת שינוי בחשיבה...❤️

ההחלטה אם להזמין או לא היא שלהם

ואם הזמינו- אז אתם רצויים

וכן. את יכולה להקל ככל יכולתך

אבל אם הם לא נהנים מנכחותכם- זה לא בשליטתך

אני כן יכולה להגידהשמגיעהגיל שהכל קשה

קשה לארח

קשה להתארח

ובאופן כללי קשה להנות

זה גיל שמספיק לבוא אחהצ לשעה

לתת חיבוק, נשיקה

וללכת

(קודם לזה השלב של לבוא עם מגש פיצה לא. ערב ולהשאיר מסודר כשיוצאים... אבל כאמור- מגיעהשלב שגם זה לא)

ולכל הנל לא יעזור אם מדובר באופי "פולני"

שמותר שיהיה להם קשה

זה באמת קשה לארח,

קשה זה לא רע.

עדיף לעבוד קשה ולהרוויח מפגש וקשר

מאשר לנוח ולא להפגש.

כל עוד הם מציעים - זה טוב

גם בשבילם!

תשאירי להם את האחריות למנן את זה בשביל עצמם.

להתארח שבת שלמה

וגם אם מתארחים זה לא צריך להיות מושלם

אנחנו כבר הרבה שנים לא מתארחים שבתות

באים לביקור קצר בחופשות ומתראים באירועים

פגישות קצרות ולעניין

וגם הן לא הנאה צרופה 

זה באמת מאכזב. אין לי טיפים מעשיים. אני כן חושבת שכדאי לשים על השולחן את החלום - שיהיה כיף לארח אתכם, שיתגעגעו וירצו שתבואו כל הזמן.

וליד לשים את המציאות - ב"ה משפחה גדולה ומלאת שמחת חיים. שקשה לארח אותה.

ולהתאבל קצת על החלום ושברו, ולקבל את המציאות בהכרה והבנה שזה מה שהשם נתן לנו וזה הכי טוב לנו.

1. להביא מעילים וביגוד חם ולצאת לטיול משפחתי בשבת בצהריים אחרי הארוחה או לפניה... יתן להם ולכם ספייס ואפשרות להתאוורר

2. תיאום ציפיות לפני הילדים

כמה שיותר תדברי איתי מראש ייקל עלייך בזמן הביקור..

3. לשחרר קצת..

בסוף יש מה שביכולתך להשפיע ויש מה שלא

ובכל מקרה אי אפשר להיות מלאכים,

אז תעשי מה שביכולתך והשאר קצת לשחרר

אם תהיי בסבל ועל קוצים כל השבת זה גם מאודדדד מתיש נפשית, מאוד, וגם יוצר תוצאה הפוכה- יקשה עלייך לנהל את זה ולהעביר את השבת במקסימום רוגע וטוב...

4. תביאי לך פינוקים

זה סיטואציה מורכבת ותביאי לך מתדלקים שונים לזמנים שונים

אגב אפשר להביא גם מתדלקים לילדים ומתחלקים לסבא וסבתא/דודים..

אם זה פעם בשנה אז זה הוצאה חדפ והייתי משחררת ומוציאה סכום משמעותי העיקר לעשות מה שביכולתך כדי שיעבור בטוב...

ודבר אחרון- חיבוק גדול ובהצלחה!!!!

ככה יש את החוויה של שבת אצל סבא וסבתא

אבל הרבה יותר קל ועם צומי יותר ממוקד.

וגם אם יש לכם הזדמנות של שבת יותר מצומצמת, ש2-3 מהגדולים לא איתכם בשבת, אולי זה גם פחות כבד.

וגם, מצטרפת שמפגשים באמצע השבוע יכולים להיות מאוד משמעותיים.

חיבוק 🤍

זוכרת ששאלת על זה באה"ה

וצריך להעריך את המאמץ שהם מארחים בשביל הקשד, ולא לנסות שזה יבוא "טבעי"

יש גיל שכל מה שעושים בו זה לקטר..

זוכרת את סבתא שלי יושבת עם השכנות המבוגרות מתחת לבניין

וכל השיחה שלהם זה רק קיטורים על כל העולם..

אני חושבת שבמוצש הם מתבאסים שאתם הולכים מבחינת הקשר, ושמחים שטכנית יוקל להם, החיים מורכבים וזה בסדר.

להיות איתה❤️

האם זו תחושה שמוכרת לך בחיים? שלא באמת רוצים אותך אלא כדי לצאת ידי חובה/שהנוכחות שלך מעיקה או לא רצויה?

הרבה פעמים זה יושב על מקום כזה, ויש בזה גם נבואה שמגשימה את עצמה.

תחבקי את עצמך על ההרגשה הכואבת הזו.

ותתפללי שתרגישו את וילדייך אהובים רצויים ומקובלים❤️

תודה לכן, סליחה שלא הגבתי לכל אחת אישית
כתבתן דברים מעניינים ומעלים מחשבה
רק אומר שהסבא והסבתא לא כאלה זקנים...אחרת היינו יותר מבינים כנראה
ואין אפשרות אמצע שבוע וכדומה שהרבה מהממות פה הציעו, לא אפרט.
לקחתי לתשומת ליבי מה שמישהי כתבה שעם הגיל פחות מתלהבים, פחות מתרגשים. כנראה זו גם הנקודה, פחות מתרגשים ומתגעגעים בבואנו...
ואני מרגישה רצויה במקומות אחרים... שאלו פה.
תודה לכולן.
אנחנו נהנה בשבת מאוד, מה האחרים? לא יודעת.

גם לנו יש ילדים גדולים וקטנים, ואותנו כמעט לא מארחים למרות שאת האחרים כן, בעיקר בגלל שיש להם הרבה פחות ילדים בגילאים צעירים בפער מהילדים הגדולים שלי (באופן מצחיק יש לי את הילדים הכי גדולים וגם הכי קטנים במשפחה).

הרבה פעמים ממש הייתי בצער ששמעתי שהזמינו את אחד הילדים האחרים ואותי שוב לא הזמינו, או שנאמר לי בפירוש שמזמינים רק את ילד מסויים ואותי לא...

בהתחלה נעלבתי ובכיתי ממש, אבל אז הבנתי את ההורים שלי, קשה לארח אותנו, אנחנו מהממים אבל גם מרעישים מאוד וצורכים המון מזון והתארגנות לפני ואחרי (למרות שהילדים שלי מגיעים לפני לנקות את הבית, אני מביאה את האוכל, מדיחה כלים ומגישה ומסדרת אחרי). עבור ההורים שלי זה תיק גדול מאוד לארח אותנו וגם אנחנו באמת נתפסים כהכי בוגרים ושהכי אפשר לסמוך עליהם שהם יסתדרו בלי שום עזרה.

מקווה שזה מעודד

רק שאצלי הנקודה שמפריעה זה לא שקשה לארח אותנו, אלא כי יאלינו לא מתגעגעים, אנחנו לא חסרים להורים.
שנה חולפת ולמי אכפת? מנסים לארח או לבוא אליהם ליום אחד, זה לא קורה.
זה לא הבעיה הטכנית איך לארח, איפה  וכמה. זה שלא מתגעגעים לילדיי ומתוך זה גם לא מנסים למצוא פתרונות למפגשים קצרים איפהשהו.

אבל תודה שאיזנת אותי בתגובתך.

או שזו הפכה לעובדה שקשה לארח אתכם?

ההרגשה שלי היא שזה יותר הקושי שמשפיע.

אני אגב מדברת כמעט כל בוקר עם אמא שלי בדרך לעבודה, זה יוצר קשר, היא יודעת מה קורה, שומעת על הילדים וכו'

אני גם משתדלת לארח אצלי מפגשים משפחתיים סוכות, חנוכה, פסח. משתדלת להשקיע כמה שאפשר במה שביכולת שלי

שמחתי שילדיי פגשו בסבא וסבתא ונזכרו בהם, אמא שלי ממש השקיעה בארוחות וקינוחים.
השתדלנו לעשות אווירה טובה ונעימה, לנקות ולארגן.
הכי מבאס שרק לפני צאת השבת הקטנים התחילו להיפתח ולדבר ולספר, הביאו ציורים מהגנים...

תודה על ההתעניינות 
 

ממש מחמם את הלב
עניתי ל"תוהה לעצמי" ששאלה גם מעלייך...