קצת לאחרונה.. רב החברים המגוייסים פה כבר השתחררו, ואנחנו עדיין עמוק בתוך החוויה המאתגרת הזו..

באופן אישי, נגמר לי הכח. מנסה לחדש אותו כדי שאצליח להחזיק מעמד, ומתפללת שכל זה כבר יסתיים כדי שנוכל להתחיל להיכנס לשגרה ולשקם את עצמינו אחרי שנה של טירוף.

מלא זמן לא הצלחתי להתחבר למשתמש גם לא דרך המחשב... סיוטטט

אז סליחה על הדילהיי!!!

באמת תפילות לשיקום מהיר וטוב ומחזק...

מה שלומכם?💜

מהממת ההסתכלות שלך,

האמונה שלך בכם⁦❤️⁩⁦❤️⁩

בע"ה שתזכו להרבה טוב!!!

ושהסבב הבא יהיה רחוק מאוד או שלא יהיה😉

התגייסנו השבוע לעוד סבב, בדיוק אחרי שהגל הגדול של לבנון השתחררו.

והקהילה פה מותשת ברמות, אז אף אחד לא התייחס אליי וזה ביאס אותי כי היה לי שבוע קשה, איזה עניין רפואי שקצת החמיר ועוד כמה "צרות" ובלתמים שגרמו להוצאות מאוד גדולות וחריגות והיה פשוט בא לי שיראו אותי. לא הייתי צריכה עזרה פיזית, כמו פשוט הודעת התעניינות...

מבינה שכולן אצלנו בלופ של או לפני או אחרי או תוך כדי או גם גם וגם וכולן מותשות, וגם אני לא הייתי מצטיינת בלדאוג למגוייסות (השתדלתי מה שיכולתי מדיי פעם, אבל לא בקביעות ובהתמדה).

המפקד של בעלי התחלף, וממש חששתי כי המפקד הקודם היה מאוד מתחשב ופחדתי מ"הרעה בתנאים", אבל סה״כ נשמע מהרושם של השבוע הראשון שהוא אחלה ומתחשב וזה מרגיע.

העניין הרפואי מעיק, וכל הבלתמים היו פשוט בלתיייייי. בשלב מסויים פשוט לקחתי יום מחלה רגע לפני שקרסתי.

אני כן מרגישה שהגעתי לסבב הזה "בשלה" יותר, ארגנתי לעצמי סירים בתחילת שבוע ובאמצע שבוע, החלטתי מראש מה מחזיקה חזק ואיפה משחררת, וככה אני רגועה. והבן שלי לוקח את זה בינתיים יותר בקלות משחשבתי, אמן שכך ימשיך ואף ישתפר.

ברמת הגעגוע, הוא יחסית זמין ויצא רק השבוע אז אני עוד בסדר. וזה הכי חשוב כי תכלס זה הקושי העיקרי שחששתי ממנו. אז תודה לה' שבזה אני בטוב, אחרת באמת לא הייתי מצליחה לתמרן את כל הבלתמים.

ואיפ, אני חושבת שצריך לחוקק חוק שאם קורה משהו לרכב, אז יש איזו עזרה מצהל.. כמו בייביסיטר, שימצאו משהו! למה אני ומוסכים פשוט לא הולך ביחד 🥴🥴🥴

גם אני אחד הבקרים העמסתי את כולם שעה לרכב וכשהתיישבתי גילתי שלא עובד! היה פשוט מתסכל!!

אבל האמת, פשוט התקשרתי לאח שלי והודעתי לו שכאן זה התפקיד שלו ושיסדר לי ובאמת בצהרים הרכב כבר חזר לחיים😀

שהתקשרת לאח שלך! וכל הכבוד גם לו😆

בדילהיי של החיים כי לא הייתי מחוברת....

קראתי הכל ואת באמת גיבורה..

כמה חשוב להחליט מראש מה להחזיק ומה לשחרר, ממש לוקחת לעצמי....

אבל איך עבר בסוף???

ומה אתכם עכשיו???🩷

עוד מעט הוא הולך, ועוד שבת לבד... ואין לי כח. אבל יהיה בסדר.

העניין הרפואי ממש השתפר והתייצב ואני מקווה שלקראת ריפוי ברוך ה'!

הבלתמ הכלכלי לעומת זאת רק הלך והסתבך, ונאלצנו לערב עו"ד בעניין. שני צוציקים שלא מבינים בזה בעליל, לא ברור איך נקלענו לתסבוכת הזאת... ממש מתסכל. לא יאמן שבעלי האלוף מצליח לטפל ברוב העניין הזה מהמילואים!!! 

יופי לשמוע לגבי עניין הבריאותי!! ב'ה! זה הכי חשוב!!

בע"ה שתראו ישועות גם בנושא הכלכלי!!

ושיעבור הכל בטוב גדול בע"ה!!!!!!

חיבוק ענק!!!!!!

הלילה קמתי פעמיים לגדול  (בגדול... מתגעג  לאבא)

לסנדוויצית- 3 פעמים (אותו סיפור)

ואז שניהם החליטו ב5.5 בבוקר פשוט לקום,

ויש פה עוד יונק שתרם את חלק

עכשיו צריך לפזר אותם (מותר להגיד להעיף אותם מהבית?)

ולארוז

ולהעמיס את הרכב (הכי סיוט)

גם שלי קם הלילה כנראה מגעגועים, היה ער שעה וחצי

שמתי אותו במעון וחזרתי לישון, מדחיקה את האריזות...

העיקר רציתי לשטוף את הבית לפני חחח

קראתי גם את המיציתי 2 שלך...

איזה ניסיונות....

איל עבר המשך הסבב?

ואיך אתם עכשיו?

בה הסבב מאחורינו.

הספקנו שבוע שעבר לצאת כולם ל3 ימי חופש

מחכים לסבב הבא

(הוא בדיוק הודיע לי שאמר להם שהוא מתנדב עוד שנה - הוא מעל 40)

וואי איזה הודעה.... תודה תודה תודה לכם מכולנו!!!!!! וכמה שנגיד לא יספיק...

התחלנו השבוע אחרי הפוגה משמעותית אז עדיין עם הרבה מרץ ואידיאלים🙂

רק תסבירו לי למה כשבאבא הולך הילדים נהיים עייפים והפוכים? מה הקשר?!?

פשוט משמיים שהתחברת עכשו וככה השרשור קפץ לי..

הייתי צריכה לראות שוב את ההודעה והוויב שהיה לי בהתחלה כדי להתגבר ולהרגיש את זה שוב!

באמת שבטוב ב"ה אבל כבר קצת מתיש😐 אבל ב"ה שזכינו בזה! שמחים ככ שזכינו להיות חלק..

זה באמת מתיש וכל כל הכבוד לך על ההסתכלות הזאת!! וגם כשלא מצליחים זה בסדר😉

שולחץ הרבה הרבה כוחות!!!

תעדכני מה שלומכם⁦❤️⁩⁦❤️⁩

ואתם באמת מתאים מלאים בזכויות....

אנחנו בשלב של האחרי, (אחרי טרי מאוד)

שהוא גם התמודדות בפני עצמה, הצורך לאסוף את עצמנו, להתרגל מחדש, לטפל בכל הדברים שהודחקו.

שולחת חיבוקים של הבנה והשתתפות לכולן! והלוואי והיה לי דרך לתמוך יותר מזה 💛💚💜🧡🤎

אפילו מילים קשה לי למצוא.

אז רק שתדעו שאני חושבת עליכן ומקווה שהמחשבות והאכפתיות מחזקות במשהו ❤️

(ואני ממש מבינה שבשלב הזה זה לא מספיק ובקושי מנחם 😐)

מקווה בכל זאת שתהיה שבת שלום!

אוהבת אתכן מלא

בכל השיקום שאחרי...

ובטוח המילים שלך מחזקות מאוד, שאת כותבת מניסיון ןכוצבת מתוך הלב....

ומה שלומכם עכשיו?

לקח לי זמן להבין מה כתבתי ומתי..

ב"ה עשינו הרבה צעדים קדימה,

אבל בתקופה ממש מאתגרת.

ב"ה שיהיה רק מסיבות שמחות,

אבל אנחנו בעיצומו של שיפוץ משמעותי בבית והכנות לבר מצווה, וזה שילוב שלא פשוט בו בכלל להתאושש ולמצוא מחדש את המקום של כל אחד במארג המשפחתי. (בטח כשמשפחה מורחבת קשורה לאירוע וזה לא מאפשר לנו כמשפחה גרעינית לשהות בתוך הבועה שאנו זקוקים לה)

לפעמים זה מרגיש כמו אחרי לידה כשמצטרף תינוק והכל זז וכולם רגישים,

אז כזה.

אבל ב"ה תודה על הכל, בעלי חי ועומד על שתי רגליים ושמח ופעיל וחזר לעבודה (שהתחיל פחות מחודש לפני המילואים). אז אם הכל בסדר פיזית ונפשית איתו והוא מתאקלם, זה מבחינתי הנס שלנו.

כל דבר אחר הוא זמני ונתמודד.

רק מחכה לעבור את החודש הקרוב בשלום עם כל העומס והבלאגן. שיהיה רק בשמחות של עמ"י בע"ה ונתבשר רק בשורות טובות.

נשמע ממש עמוס!

אלופה שאת מחזיקה בראש את הזמניות של זה... ככ חשוב...

מתפללת איתך שהכל יעבור בהרבה טוב, שמחה, נחת וגם אפילו ייזכר כתקופה טובה ומשמעותית⁦❤️⁩

בהצלחה גדולה גדולה !!

אנחנו לקראת סיום, אבל בפעם האחרונה שהיה אמור להשתחרר האריכו ב3 שבועות, אז עד שלא ישתחרר רשמית אני לא רגועה..

מרגיש שנכנסנו למעין שגרה בה הוא במילואים.

וזה מבאס שזה הפך לרגיל שלנו..

זה קשה.

נגמרו לי הכוחות.

אני חוששת מהחזרה הביתה ואני חוששת שיאריכו את המילואים.

שני הצעירים שלי (כבר לא קטנים, בת כמעט 5 ובן 8) לא ישנים טוב ובאים אלי בלילה, מהמסגרות מדווחים על התנהגויות לא טובות.

בעבודה גם כבר לא מתחשבים..

בע"ה מאחלת לנו גאולה שלמה בקרוב

ואמןןןןן!!!

רוצה להצטרף לחיבוק, לחיזוק ולתודה *הענקית* לכל אחת ואחת.

תודה ממש מכל הלב ❤️

שהקב"ה ישפיע עליכן אהובות שפע ברכה אושר וטוב גלוי ומתוק עד בלי די על כל שנייה של מסירות הנפש המטורפת הזו 🙏❤️

אנחנו גם בשלב של האחרי כרגע

לא מתוכנן אמנם כי בעלי נפצע 

אמנם פתיעה קלה יחסית ועכשיו הוא ב"ה בטוב 

אבל גם  האחרי לא קל לתת את כולך בשבילו אחרי תקופה כזאת קשה

אני ממש מרגישה מרוקנת מצד אחד ממצד שני כמובן לא גומרים להודות

בול המילה שהרגשתי מהבוקר ולא ידעתי איך לקרוא לה.

וחיבוק גדול גדול על הטלטלה שעברתם ועוד תעברו ❤️‍🩹❤️

גם אנחנו עברנו פציעה קלה (תודה לאל!) לפני שנה, מבינה מה את מרגישה, כל פציעה היא טלטלה לנפש ולמשפחה.

נראה לי רק עכשיו בשבוע ההוקרה לפצועי המלחמה, סוף סוף קיבלתי את ה"אישור" שגם הפציעה שלנו היא הקרבה ושהצבא פה רואה אותנו לתמוך ולעודד את המשפחות וזה לא שאם הוא חזר מהר לשירות אז הסיפור מאחורינו וממשיכים הלאה (לצערי לא כולם מבינים את זה, זה כ"כ לא רק פיזי)

מקווה שהוא כבר בבית ותתחילו להשתקם לאט לאט (ונפילות ורגרסיה זה לגמרי חלק מהתהליך!)

אם את רוצה לדבר ולפרוק את זה, אני פה לתמוך ולהזדהות..

חיבוק ענק!!

חיבוק גם לכם על החוויה

זה תחושות כ"כ קשות ומבלבלות

מצד אחד זה יכל להגמר אחרת לגמרי אז מרגישה אסירת תודה

מצד שני אין לי כח כבר ריק לי כואב לי וממש עצוב לי

הוא לא מגויס כקגע אבל ממש לא שותף בבית שזה הכי מובן בעולם אבל מרגישה שבמקום עזרה יש לי עוד נטל

הוא גם ממש השתנה ומבחור נמרץ פעיל ושמח נהיה ממש כבוי ברור לי שזה זמני אבל בכל אופן קשה

זה באמת נשמע כמו ערבוב של הרבה תחושות.

ההתמודדות לאחר פציעה זה ממש לא בטוח יותר קלה מאשר התמודדות כשהבעל מגויס.

שולחת לך חיבוק גדול, ומתפללת שבעז"ה תעברו את התקופה הזו עם כוחות...❤️❤️❤️

איך עברה שבת? חושבת עליך ומקווה שתקבלי כוחות!

את גיבורה בעל כורחך עם הצורך להתמודד עם ההשלכות של הפציעה.

הלוואי ויש מי שרואה אותך גם בתוך כל זה ❤️

ב"ה עבר ממש בסדר מקווה שבקרוב נראה את הסוף

לפתאום מצב שהוא בבית אבל אחרת לגמרי ממה שחשבת....

ואי אפשר להרפות ולהעביר אליו את האחריות.. כמו שציפית ...

ומצד אחד מלא הודיה ומצד שני מאתגר מבפנים...

מקווה שהץמאז כבר קרו הרבה דברים טובים ושהוא יתאושש  ויבריא במהירות ובקלות!!!!!

איך את בימים אלה?🩷

תודה על ההתעניינות! זה כ''כ מרחיב את הלב!

השבת החלטתי להישאר בבית לבד עם הילדים ואני מקווה לא להתחרט על זה. נמאס לי לחיות על מזוודות והנסיעה מוציאה ממני כוחות שפשוט אין לי אז נראה איך יהיה...

הזמנתי אורחים אז מקווה שקצת יפיג את הבדידות🥺

חוץ מזה היה שבוע קשוח, המון משתחררים מסביב וזה קשה להישאר בכוחות כשכולם מסביב כבר לא בראש הזה.

נושמת את השעה האחרונה של שקט שיש לי עד יום ראשון כשיהיה שוב מעון😂🫣

שבת כיפית ושמחה אבל אני רגילה ששבת זה זמן של מנוחה והשבת ממש לא הייתה כזו. קשה להיות 100% על הילדים בלי מישהו שיעזור ויעשה איתי תורות.

אבל האמת פחות נורא ממה שחשבתי שיהיה ושמחה שעשיתי את הקפיצה הזאת למים

סליחה ממש על הדילהייייי שלי,.כתבתי למעלה שלא הצלחתי להתחבר למשתמש שלי מלאאאא זמן😣

לכבוד ההפסקת אש זכינו לכמה ימים בבית אבל הגדוד שלו עדיין בתוך לבנון והוא כנראה יחזור אליהם בימים הקרובים.

נושמת עמוק לקראת זה, בימים האחרונים נפצע קשה בעל של חברה טובה ואני שוב רואה מול העיניים את המחיר של המילואים ומה יכול לקרות. שלא נדע.

נחכה ונראה מה קורה עם סוריה ושאר אויבינו כי הכל כמובן משפיע אבל מתחילים לשמוע קולות מהמפקדים שלו שאולי יצליחו לשחרר אותו להפוגה, הלוואי שזה יקרה לפני שיתפסו אותו למשימה הבאה!

מטלטל...

ממש....

תודה ענקית ענקית מכולנו לכולכם!!! ובאמתכמה שהגיש זה לא הולם את רמת המסירות וההקרבה....

שהקב"ה יחזיר לכם כפל כפליים בהרבה הרבה טוב!!!!!

בע"ה שנזכה לשלום וגאולה שלימה ולא נצטרך כבר צבא..🙏

מתפללת איתך לשמירה על כך החיילים!!

פשוט קשוח אין לי מה לומר

גם חולה כל השבוע האחרון

ברוך השם שמסיימים עוד שבועיים אני משתדלת לחשוב רק על זה

להיות חולה כשהבעל לא בבית נשמע ממש קשה.

מקווה שאת כבר יותר טוב.

הרבה כוחות❤️

סיימנו את המילואים

אין הקלה כזאת...

ברוך השם שאנחנו יכולים להיות חלק מהמערך והמלחמה ההיסטורית הזאת, באמת. וכיף להיות אחרי

אני בלי עבודה כל כך, אז זה מקל (צריכה להתחיל להניע עניינים בכיוון ואין לי כוח...)

והוא לא יצא לאפטר כבר יותר משבועיים ולא ידוע מתי יצא, אז זה קשההה

באמת הרבה זמן בלי לראות אותו..

הרבה כוחות❤️❤️

עבר חודש אבל בטח ההתמודדויות עדיין כאן... שולחת לך חיבוק ענק ענק ענק ענק!!!!!!!!!!

ומלא כוחות!!!!

שתזכו להרבה הרבה טוב מהקב"ה, וסיעצכ דשמיא בהכל!!

ממש דמעות התרגשות עשית לי...

מקווה שאתם בטוב ממש🩷💜🩷💜🩷

עכשיו זה השלב שמתחילים סוף סוף להרגיש את השגרה

אבל מפחדת להתמסר לזה ולגלות שעוד רגע זה ילך לי שוב.

איך מובן החשש....

את מוצאת לךרגעים שמוקדשחם לעצמך, לנשום קצת? לאזן את כל החודשים העמוסים..?

היום הגעתי למצב שהפעלתי את הרס"פ

הוא לא זמין מיום רביעי

והייתי צריכה לקבל החלטה סופר חשובה שלכאן או לכאן יש לה השלכות גדולות

שלחתי לרספ את הפרטים

וכשהוא נכנס להביא להם ציוד- הוא שאל אותו

והחזיר לי תשובה אחרי כמה שעות כשחזר לארץ

ועל הדרך הגניב לי סרטון דש לילדים😍

כל הפירוטיכניקה הזו רק בשביל שאחרי כמה שעות התגלה נתון שהפך את התשובה ללא רלונטית ועכשיו צריך לקבל החלטה בהתאם לנתון הנל

וכבר לא נעים לי להפעיל אותו שוב

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷