רווקות זה לחלשים

לא דומה ה5 שנים הראשונות לאח"כ

כל קשר יכול לטלטל

ופתאום אתה לבד,

ובבת אחת ביחד

ושוב חוזר לבדידות

הלב איתכם רווקים אהובים שלי

יכול להיות קושי בעניין הרווקות שצריך להתייחס אליו במלוא הרצינות.

כל אחד והתיק שלו, לא צריך לערבב בין התיקים וגם לא להשוות בניהם. 

הוא תלוי בהקשר ובנסיבות.

כל אחד והקשיים שלו ורמת הערך שהוא מחייב להם. 

זה קשה בכל גיל

הקושי החברתי נוסף בשלב יותר מאוחר.

אבל תחושת הבדידות והחוסר הבסיסי קיימים גם בשלב מוקדם

כנראה זה גם תלוי תרבות ומגזר.

אני לא הרגשתי שום בדידות בגיל 19, להיפך, רק התחלתי להינות מהחיים לאחר סיום התיכון.

רוב האנשים ככה.

עצם הצורך הנפשח בזוגיות קיים באיזור גיל 18. זה שזה לא מתעורר כי התרבות שאנו חיים בא לא מעוררת את הטריגר הזה, אבל אז הוא יכול להתעורר.

כבר חזל אמרו בן שמונה עשרה לחופה. זה מבוסס בעיני על הבנה של נפש האדם. 

הצורך המיני ללא המימד הריגשי קיים גם לפני.

קיים גם לפני צורך ריגשי אבל פחות עומק ומשמעותי מהצורך שנוסף באיזור גיל 18

אבל מזה שבתקופות קודמות היו מתחתנים הרבה לפני 18 אני לומדת שהיה צורך.

גם מה זה משנה איזה צורך. זה צורך שצריך חתונה.

אלא על המשנה.

יכולת להיות גם אם פחות צורך היו מתחתנים. 

צורך כדי למנוע התבוללות מהר..

חחחח, ממש לא צורך רגשי כי חווים בדידות שזה נושא השרשור

מתעורר צורך.

אם מרגישים צורך לפני סימן שהוא קיים לפני.

ואם לא מרגישים צורך נפשי עד גיל 20 אז סימן שלא מרגישים.

אפשר לטעון שהוא קיים בתת־מודע אבל אפשר לומר את זה על כל דבר אפשרי ולמה אם כן לקבוע גיל קבוע?

לגבי תחושת הבדידות לפחות בגילים האלה זה די אינדיבידואלי אני מכיר הרבה בנים ובנות שלא ממש דחוף להם.

אני לא יודע מה התרבות מעוררת או לא מעוררת, במה שונה באופן מהותי הקיום האנושי עכשיו מאשר אז?

המשנה עצמה (בן חמש למקרא כו') נראה שמדברת יותר על הגיל שבו יש מוכנות התפתחותית לשלבים השונים

או מה הדברים המתאימים לכל גיל

לא ש"בן חמש למקרא" אומר שאצל ילדים בני 5 קיים צורך וחוסר נפשי ללמוד מקרא...

אני מניח שמוכנות התפתחותית קשורה לצורך.

הרי באמת אם אני צורך בנפש, היתכן שתהיה מוכנות לאותו עניין?

נניח, לילד בן 10 יש כבר צורך להבין חילוקים של טקסט של המשנה ולא רק לקרוא בצורה ישרה כמו שקורים במקרא. ולבן 15 יש צורך מעבר לכך וכולי וכולי..

זה לא אומר שהם לא צריכים את זה בשביל התפתחותם השכלית / רוחנית כו'

אבל אם לשאול אותם אני חושב שהם יעדיפו שיעור חופשי.

התתפחות הנפש תלויה במה שהנפש מבקשת, מצפה מייחלת. היא מקבל את זה ואז זה מספק אותה.

הילד ברור שהוא ילד. הוא לא מבין איזו נשמה גדולה יש לו, ואיזו נפש יש לו..

בתחילה הדיון היא על צורך מיני או רגשי אלא שהכוונה לרצון, בדומה לתחושת הבדידות שהזכרת בהתחלה.

אפשר לרצות ואפשר לא לרצות. אצל חלק הרצון מתעורר מוקדם אצל חלק מאוחר כו'.

במשנה אנחנו לא מדברים על רצון כי כאמור ילד לאו דווקא רוצה, או מבין למה הוא אמור לרצות.

לכן הצורך, אם להגדיר אותו כך, הוא תת־מודע, צורך רוחני, בכל־מקרה לא משהו שנובע מהמודע / אינטואיציה של האדם, והתכלית שלו איננה שירות הרצון האישי באופן מצומצם.

הצרכים הם לא מנותקים אחד מהשני. לפעמים הצורך הנפשי לא באה לידי ביטוי בצורך ריגשי/פיזי אבל המטרה בסופו של דבר שהצורך העמוק יבוא לידי ביטוי שרבדים שיותר גשמיים.

ואם מדברים על ילד אז ככה גם בסוף אחרי שמכריחים אותו בצורך נכונה הוא מחובר ללימוד ואף רוצה ללמוד. מערכת החינוך לפעמים מדכא את הסקרנות הטבעית של ילדים אבל זה כבר נושא אחר.

אבל באשר למשפט "הצורך הרגשי נובע גם מהצורך הנפשי" => לא תמיד הוא נובע כמו שמוכיחה המציאות

המטרה שהוא ינבע מהצורך הזה. לכן זה קריטי שיש צורך. וקריטי שיש לו ביטוי ריגשי/פיזי וכולי

שלדעתי חז"ל לא מציינים במשנה מתי מתעורר צורך רגשי / תחושת בדידות

אלא שזה אחלה גיל מבחינת בשלות התפתחותית לחופה

עכשיו קלטתי שעליתי על ההודעה הלא־נכונה

קושי זה דבר אינדבדואלי

לאדם מלא קשה לעלות בהרבה מדרגות וגורם להתנשפויות לאדם בריא יכול להיות קל ואפילו מהנה, לאדם בכסא גלגלים זה בלתי אפשרי.

הנתונים משתנים מאדם לאדם. 

מי הסביבה שלו, מה משדרים לו, מה היו החלומות שלו, עם כמה כבר נפגש, כמה כבר נשבר, מתי רוצה להתחתן וכו' אדם שהשאיפה שלו להתחתן בגיל 25 גיל 19 זה לא מזיז לו שרווק ואפילו נחמד לו, אדם שהוא כבר מתחיל להקרא זקן ובין הבודדים הרווקים ולהיות בודד ומחוץ לענינים כמו בחסידויות מסויימות זה קושי גדול ממש. ומתחיל לכרסם יאוש. שצריך ואפשר להכיל ולהבין אותו. 

ברור שקושי בפני עצמו הוא אינדיבידואלי.

השאלה היא רמת הסבירות שלו, ובזה לדעתי יש סקלה. יש את הקצוות שברורים לכל שהם כישלון/הצלחה ויש שטחים אפורים.

לצורך העניין אם לדוגמא אדם קיבל במבחן 99 מתוך 100 והוא חווה מזה כישלון אז ברור שזה קושי שלו ואני לא מכחישה את זה אבל זה מראה על איזושהי הפרעה וזה מה שהתכוונתי קושי לא סביר ולא בריא. אפשר להגיד שהוא חווה קושי כי כל החברים שלו קיבלו 100 והוא לא ואז זה בדיוק כמו שרשמתי לגבי גיל הנישואין שזה תלוי תרבות ומגזר (למרות שגם אם לוקחים את החרדים גיל 19 לא נחשב רווק זקן).

רק ש20 נחשב רווק זקן בהרבה חסידויות. 17 מתארסים 18 מתחתנים. 

אבל זה לא אומר שלא קשה. ופה שאלו מה הכי קשה

ברמה הבסיסית טוב לי עם עצמי והייתי יכול לחיות לבד גם לנצח...

אבל יש איזושהי דקירה קטנה, שאני לא ממש הולך לשום־מקום, תחושה של חוסר־משמעות. אני אחרי לימודים, יחסית מבוסס ברמה מקצועית, ואין לי שאיפות מיוחדות מעבר לכך... תחושה קטנה שמשהו לא במקום שבו הוא אמור להיות.

הייתי בכיף יכול לחיות גם 5 שנים רצוף מבלי להחליף מילה עם אף־אדם, לוּ הייתה לי אפשרות כזאת...

שיש הבדל בין מובטלים לבלתי מועסקים.

מובטל רוצה לעבוד אבל אין לא עבודה מסיבות כאלו ואחרות.

בלתי מועסק זה אדם שאין לו עניין לעבוד כלל. זאת הגדרה שונה. נראה לי שזה שייך גם לרווקות החלוקה הזאת. 

אפשר לדבר על קבוצת אנשים שאין לה עניין בזוגיות, אבל זה נושא אחר פשוט. 

לרעיון של זוגיות, ואני מרגיש שזה בהחלט מקום שאני שואף אליו,

אבל בדידות ממני והלאה.

"אני מרגיש שזה בהחלט מקום שאני שואף אליו,"

למה אתה עכשיו אתה מרגיש שאתה יותר שואף לשם מאשר מקודם? מה עכשיו השתנה? יש לזה קשר מסויים לבדידות או בכלל לא?

אני לא ממש סגור מה בדיוק קרה, כי זה לא שהגעתי לתובנה ספציפית או הארה כלשהי... עשיתי הרבה נבירה וכל־מיני תרגילי מחשבה וזה נראה שזה התניע תהליך תת־מודע אי־שם במעמקי הנוירונים של המוח, קצת כמו אפקט דומינו, קצת כמו המשל בחובת הלבבות עם אותו אחד שניכש את השדה חרש זרע וסידר והצמיחה התרחשה לבד... במונחים של אלכימיה, מצד־אחד התהליך "מותנע" על־ידי האלכימאי, ומצד שני, הוא מתרחש לבד בתוך עצמו, או משהו כזה.

אין לזה קשר לבדידות, כי כאמור, זה לא שיש לי בעיה להיות לבד, או שאני "צריך" נוכחות משותפת. לא התחלתי להרגיש פתאום איזשהו חוסר. אדרבה, לקחתי כמה שבועות שבהם התנתקתי לחלוטין מטלפון, הודעות, מחשב, שום קשר לעולם החיצון, והיה לי ממש נחמד וכיף.

זה יותר מרגיש כאילו חשפתי גן ארכאולוגי עתיק, איזושהי שכבה עתיקה בנפש שנקברה עם הזמן, שמלאה באנרגיות חיוביות, בהקשר הזה.

כי מה שכתבת, לא נשמע כל כך ברור.

"זה יותר מרגיש כאילו חשפתי גן ארכאולוגי עתיק, איזושהי שכבה עתיקה בנפש שנקברה עם הזמן, שמלאה באנרגיות חיוביות, בהקשר הזה."

למה קשורות האנרגיות החיוביות שבה קשר הזה? (לא חייב לענות אם זה אישי או ספציפי מדי) 

במילים יותר אמיתיות ופחות מכובסות אז הקנאה חד משמעי.

אני מבינה את הכוח של הביחד ..

וזה עצוב לפעמים שזה לא ..

אבל זה די מטשטש כי אני נזכרת שאני לא באמת לבד.. תמיד יש אנשים מסביב 

עוד דבר לפעמים יש מפגשים כולם עם זוגות ואני לבד.. וזה שוק לפנים.. וזה נרגע שאני מתזכרת שזה זמני.

וגם זה שהילדים בעבודה לא לוקחים אותי ברצינות כי אני בלי כיסוי ראש

אני אסביר - לקראת נישואין וזוגיות

מאז אותה התקופה אח שלה הקטן התחתן, נולדה לו ילדה ואני רק שמח בשבילם ולא משווה לעצמי בכלל.

אני ממש מרוצה מהחיים שלי עכשיו.

זה לא סותר את הרצון הטבעי ללדת ולראות חברות כבר שם זה טיפה קשה

כל כך מזדהה עם הקטע של הלוקחים ברצינות מצחיק שרוב מי שיצא לי לדבר איתו לעומק מכיר את זה מקרוב, אוטומטית אתה נתפס כמישהו "פחות" ומרגישים את הזלזול הזה

אצל גברים אני חושב שזה יותר קריטי מאצל נשים, כי אצל גבר אם הוא לא נשוי זה כאילו אין לו שום אחריות חי כמו פרזיט אין לי את המילים לתאר את העומק של זה אבל זה עמוק ונכון לצערי.

למשל סתם דוגמא, ילד בן 20 נשוי עם ילד לעומת גבר רווק בן 30..יצא לי לראות לא מעט מקרים מהצד שרואים וגם שומעים את ההבדל ביחס כלפי השניים

שילדות בנות 18 שהתחתנו עם הראשון שלהם נותנות לי עצות בשידוכים בנימה מתנשאת כזאת כאילו יש להן יותר ניסיון ממני רק כי הצליח להם מהר

שאת הכל אתה חווה לבד, וגם מה שאתה משתף מרגיש נקודתי.

אין מישהי שאתה חי את החיים שלה, ושהיא חיה את שלך.

כל השיתוף עם משפחה או חברים הוא במקרה ולא בעצם... 

מתי זה יגמר? מתי אמצא כבר את האחד.

חיה בטוב, אבל בקצת סוג של המתנה, שלא יודעת אפ תסתיים או לא ואם כן מתי.

– בנוגע ללבוש אל תלבש משהו שלא היית לובש ביום־יום.

– בנוגע למה כן זה תלוי בבחורה ובנישה שלה יש כאלה שאוהבות לוק גלופות בלנדסטון ג'ינס יש כאלה שאוהבות יותר סולידי.

– לפיכך אם נפל הכותל האבנים והמקום של שניהם.

– לפיכך יש שתי גישות אפשריות, אחת פשוט תביא את עצמך השנייה תביא משהו נייטרלי סולידי לא שלוחי לא מאיים. אבל באמת נראה לי שאין בזה נכון או לא־נכון.

– בהחלט תבחר משהו נוח שלא יהיה לך חם או שתצטרך להתגרד כל־הזמן.

– לגבי מיקום קח אותה לציון ריש לקיש המקום הכי נידח במדינה כנראה.

– או לסרט טוב (הייתי ממליץ על "שואה" אבל תפנו לפחות תשע וחצי שעות)

סתם מה שאני הייתי מציע לך זה מקום נייטרלי שבו לשניכם יש אפשרות לבטא את עצמכם ולהתרכז אחד בשני. נניח בית קפה מסעדה קלילה טיילת פיקניק פארק יפה. שיהיה נוח לשבת וקצת להסתובב (אבל לא יותר מדי כי זה לא הכי נוח לדבר ולהתרכז בהליכה).

– לגבי טלפונים אני לא יודע מה זה אם אני צריך משהו ממישהו אני שולח לו מכתב בדואר.

– לגבי אוטובוסים נראה לי מספיק ללוות אותה לתחנה ודי מה עכשיו תשבו/תעמדו awkwardly חצי שעה באיזו תחנה כשיש שם אנשים (וגם אם אין).

תרומות בביט

אל תבוא עם חולצת גלופה בדייטים ראשונים גם לא בחול המועד, תבוא מכובד יחסית.

מיקום- עדיף בחוץ (במיוחד אם זה פעם ראשונה שלך) כדאי ליד מקלט אבל.

תלווה אותה לתחנה ולגבי לחכות תציע ואם היא תסרב אז לא צריך.

כדאי שתשתף אותה שזה פגישה ראשונה שלך, זה יוריד ממך מתח והיא תהיה פחות שיפוטית אם תעשה טעויות (:

בהצלחה!

וכדאי להביא שתייה.

בקבוקים נפרדים.

פשוט להביא את הגרסה הטובה ביותר של עצמך

ושיהיה בהצלחה🙌

אם יש עוד טיפים להוריד לחץ וכו' יתקבלו ביותר משמחה

ולגבי אותו הערב/יום אחרי - הבנתי שנהוג לשלוח הודעה/להתקשר לגבי הפעם הבאה או משהו כזה

מישהו יכול לפרט?😅

תזכור שגם היא לחוצה כי לא רק אתה נבחן אלא גם היא.(:

וה' מזווג זיווגים תשליך עליו, תכניס לך לראש שאתה בסה"כ עושה את ההשתדלות שה' ציווה עליך. אתה עושה מצווה. עם אפילו קצת מסירות נפש. וזהו תשליך לה'.

להביא כיבוד (בקבוק שתיה- חדש כמובן, וחבילת עוגיות)

לגבי ליווי להציע ולראות מה אומרת

לגבי מיקום - לדעתי בפגישה ראשונה לרוב נוח בחוץ. אני כבר רגילה שלרוב לפני דייט ראשון בחור שאת אותי איפה נוח לי  להיפגש.

למחרת לשלוח הודעה מתי נוח לדבר ואז לפי השעה שתגיד להתקשר.

בהצלחה!

בעיקרון ממש ניסיתי לקבוע לאחרי פסח אבל לצערי לא התאפשר

מנסים לעבוד עם מה שיש לנו

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.